בקשה מיוחדת של בשמת

בשמת שולחת לך חיבוק וירטואלי (אני לא יודעת להשתמש בסמלים של האתר).
מכירה את כל החברים/מקורבים שחושבים שהכל בראשנו ואולי צריך לאשפז אותנו.
גם אני הגעתי למסקנה כמו סנדי שכנראה אנחנו מאימות על מי שהן/ם ולכן הם מגיבים כך .
ומסכימה עם אם פי 3, כל הכבד לך , בזכותך שי יכול לאכול וזה אומר שגם את.
אז גם אני גאה בך בחוזק שלך בהתמדה ובחיים הלא קלים שאת מנהלת כרגע.
והנה יש הוכחות כנגדש כל הספקנים שחושבים שהחלב שלנו לא תמיד בריא שעדיף פורמולה.
את בדרכך באהבתך לשי והאמונה שלך ,ביכולות שלך מראה לעצמך ולכל העולם שהחלב של אמא
עדיף על הכל. גם אם זה אומר שהאמא צריכה לעשות דייאטה תזונתית.
אני כותבת זאת מהסיבה : כשבני הקטן ינק ממיני, היה חשד שהוא אלרגי למזונות מסוימים.
ואז המליצו לי שאם זה המקרה, להמנע ממאכלים .
לומר לך את האמת נכנסתי לפנאיקה והתפללתי שזה לא המקרה. (לא הייתי בטוחה שאוכל לעמוד במשימה כזו).
למזלי, נמנעתי ממאכלים מסוימים לפרק זמן והילד הצליח להתגבר על מה שהפריע לו והכל הסתדר.
זה איפלו לא מתקרב למה שאת עברת ועוברת עם שי .
המון אהבה וחיבוקים.

סכנה - סויה!!! לפחות לפי מאמר בmothering החדש.

בשמת, קפצתי להתעדכן ולשלוח עוד קצת חיבוקים לשי ולך...
תאכלו ותגדלו!

הוי, תודה רבה, מחמם את הלב להיכנס לדף ולראות את התגובות התומכות שלכן.

בקצרה, מהסוף, כמה תשובות:
האמת שסויה לא טובה לי, הסויה היחיד שמשמש פה הוא רוטב סויה אורגני, ואני לא מאמינה בסויה. רק היה חשוב לי שלא יהיה אלרגי, כי מסתבר שסויה נמצאת בהרבה מאוד דברים, כולל בויטמינים בשבילי ועוד.
בכל מקרה אשמח לקישור למאמר ב-mothering.

ואני חושבת כל הזמן כמה בעלי מסכן שהוא גדל בבית כזה ולכן הוא לא אשם שהוא יצא ככה.

אני גם אשמח לקישור של המאמר ב- mothering.
אני מניחה שזה נכון גם לגבי טופו ומוצריו?
הבת שלי שותה כוס סויה כל בוקר, אז מה פחות נורא - חלב פרה או חלב סויה?

אז לגבי ההערה:
מסעדה, היא אמרה את זה בחיוך רחב ובטון שמח, כך שלא מדובר בכלל ב"התקפה". היא לא התקיפה אותי. אבל מה שהיא חשבה למחמאה ביטא בדיוק את מחשבותיה בנוגע לשי, לבעיה של שי, ולטיפול שלי בשי.

אני חשבתי לעצמי: מול האנשים האלה, נגיד שאני בוחרת בטבעונות למשל - וואי, איזה התקפות יהיו עלי...

ואיך הגבתי? אמרתי משהו על זה שאני מאוד שמחה שאני יכולה לאכול שוב מוצרי חלב ודברים נוספים, ושאני מאוד שמחה שהאייפק עובד, כי זה רק בזכות הטיפולים.

ואגב, כמה אני אוהבת שמתחילים מייד להגיד לי למה זה לא יכול להיות, ואולי המסקנות שלי מוטעות (זה בטח ממשהו אחר, אולי זה עבר לבד, וכיוצא באלה שטויות). לא, זה לא האייפק.
מה יש להם? מה כואב להם? למה לא להגיד, כמוני, "לא האמנתי בזה אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח"?

הרי הילד עוד אלרגי - לכל מה שעדיין לא נוקה.
או, עד יום שלישי שעבר הילד שלשל - כל יום יותר ויותר - בגלל סירופ הברזל, ומיום רביעי שעבר (אחרי הטיפול לניקוי האלרגיה לסירופ הברזל) כבר לא משלשל. אז מה, זה "לגמרי במקרה"?
עד הטיפול במוצרי החלב הילד שלשל דם ממוצרי חלב. עכשיו אני אוכלת והוא אוכל פירה עם חמאה - ולא קורה כלום כלום. אז מה, זה לגמרי "במקרה"?
עד הטיפול בסויה הילד שלשל דם מסויה. בכמויות מבהילות. עכשיו אכלתי משהו עם רוטב סויה ולא קרה כלום. אז מה, זה לגמרי "במקרה"?
והילד שלשל משקדיה, עבר טיפול, עוד פעם שלשל משקדיה, היה צריך לעבור עוד טיפול (נשארה עוד אלרגיה רק ב"טחול" לשקדיה) ועכשיו אכלתי שקדיה ולא קרה כלום. אז מה, זה לגמרי "במקרה"?
ולמה אני צריכה להסביר את כל זה בכלל?
הם לא מכירים אותי? חלק מהם עשר שנים, חלק מהם עשרים שנה, חלק מהם שלושים-ארבעים שנה? הם לא יודעים מי אני? הם לא יודעים שאני האמ-אמא של הספקנים? שאני על כל דבר עושה דוקטוראט? הם באמת חושבים שאני לא שאלתי לפניהם את כל השאלות שהם שואלים אותי? שאני "לא חשבתי על זה"?

מעצבן אותי שאני אפילו עונה להם, בנחמדות ובסבלנות. כן, זה בטוח האייפק. אני יודעת לפי זה וזה וזה. "כן, אבל זה לא נראה לי, זה לא יכול להיות" - אני עונה בסבלנות ובחביבות: "כן, גם לי זה נראה וודו מוחלט, אבל זה עובד". "לא, לא יכול להיות שזה עובד" אומרים לי. נו, באמת! אתם כנראה באמת מאמינים שאני מטומטמת גמורה שלא יודעת מהחיים שלה.

איך אני שוכחת את כל העצות הטובות שאני בעצמי נותנת, ושוכחת ברגע הנכון פשוט לחסום אותם באיזו תשובה שלא עונה כלום )-:

אולי, אם אזכור, אז בפעם הבאה אני אגיד "טוב, את/ה צודק/ת, זה באמת לא עובד. רק נדמה לי ששי הפסיק לשלשל דם מכל דבר, רק נדמה לי שהוא כבר עולה במשקל, והאמת היא שאני נורא מטומטמת ומאמינה בגורואים בלי שום הוכחות".

מה פחות נורא - חלב פרה או חלב סויה?
עדיף לוותר על שניהם, במיוחד אם הם לא אורגניים (חלב פרה או סויה לא אורגניים עלולים לגרום טווח רחב של נזקים בריאותיים ובכל מקרה תועלתם מועטה ביותר).

במקומם אפשר לתת לילדה מוצרי חלב אורגניים כגון יוגורט, לבנה, גבינה לבנה אורגנית, לבן אורגני אם אין לה שום רגישות או אלרגיה או נטיה לליחה או חולשה דומה - או פשוט שומשום (טחינה, למשל), שקדיה (טחינת שקדים) וכדומה, כל יום.

בשמת - תגידי להם שגם את חושבת שהם צודקים, אבל הרופא בשניידר מתעקש (-:

טוב, מדובר בילדה מאד מאד בררנית שלא אוכלת אף אחד מהמוצרים שציינת, והרבה יותר פשוט יהיה לי לציין את המאכלים שהיא כן אוכלת. אבל זה נושא לדיון אחר ("אמהות פולניות למשל"

)

בנוגע להערות של האנשים שסובבים אותך, ולא מחזקים אותך, אני רוצה לשתף אותך (ואת מי שקורא) במנטרה השבועית שלי.
לאחר שבוע מאד קשה ומתסקל בשבוע שעבר, שכלל רגישות יתר, בכי, רחמים עצמיים, בדידות וכל הבא ליד, בחרתי במנטרה: "לשחרר".
פשוט, כל פעם שנפגעתי, כעסתי, התמלאתי ביקורת, דברים לא הלכו כפי שאני רציתי, זיהיתי את התחושה ואמרתי לעצמי "לשחרר, לשחרר, לשחרר".
והפלא ופלא - כעבור יומיים-שלושה גם היה לי יותר קל לשחרר את התחושה, וגם מצב הרוח התחיל להשתפר מאד.
לא השתנה כלום בחיים שלי, פרט לגישה שלי.

אז אולי את לא צריכה להתנצח עם מי שמעיר לך, אלא פשוט לתת לזה לעבור לידך.
כי גם להתנצח או להתנצל או להצתדק, גוזלים המון אנרגיה וגם יוצרים פקק בבטן (לא מהסוג החיובי במקרה הזה).
את יכולה להגיד להם שאולי זה עובד ואולי לא ומה שחשוב זה שהמצב משתפר ובכך לסיים את השיחה.
פשוט לשחרר, לשחרר, לשחרר

במשך חודשים ניסיתי להסביר למשפחה המורחבת וחברים מדוע אני בעד המיטה המשפחתית וכל הזמן הרגשתי שאני מקבלת הערות וביקורת כמוך, גם לאחר שנים. ופשוט החלטתי שממש לא מעניין אותי מה הם חושבים או אומרים, כי זאת הדעה שלי וזאת הבחירה שלי וזאת הדרך שלי וזהו! ועכשיו כשאני נתקלת בהערות או הרמות גבה, אני פשוט אומרת: כך אני חושבת וכך אני בחרתי! אני כבר לא דנה בנושא משום שזה מתיש אותי וגוזל ממני אנרגיות וזה מיותר.

אני לא יודעת אם זה אפשרי מבחינתך, אבל בשבילי זה עובד.

את לא צריכה להתנצח עם מי שמעיר לך,
הם לא מעירים, אלא שואלים. ואני לא מתנצחת - זה בדיוק מה שמפריע לי: אני עונה בנחמדות ובסבלנות.
ואני צריכה להפסיק לענות, כלומר: לזהות: עכשיו מישהו אמר משהו לא תומך וזה שואב ממני אנרגיה. לשתוק. לשתוק. לא לענות.

אני לא מדברת על המיטה המשפחתית, המילה או ההנקה - אני מדברת על זה שיש ילד שהוא בעצם חולה, אז באופן טבעי שואלים לשלומו, ואז ...

נגיד, דמייני דיאלוג כזה:
"שמעתי שיש לך סרטן שד"
"כן, נכון"
"אז עשו לך בדיקות? איזה?"
(נגיד אני עונה(
"אולי הם טועים? את חייבת ללכת לדעה שנייה, את יודעת"
(כן, הלכתי לדעה שניה ושלישית ורביעית והתייעצתי עם כמה מומחים עולמיים וגם קראתי הרבה חומר על זה ובמקרה אני מתמצאת בנושא כבר חמש עשרה שנה")
"לא יכול להיות, כנראה לא הלכת למומחים הנכונים. אני לא מאמינה שיש לך סרטן."

או:
"מה, היה לך סרטן והבראת? איך זה?"
(נגיד אני עונה)
"לא יכול להיות. בטח לא היה לך כלום וסתם טעו באבחנה"
(לא, לא טעו באבחנה אבל אני הבראתי בשיטה הזאת)
"אז בטח טעו בבדיקה ואת עוד חולה. לא מבריאים מסרטן ככה".

את מבינה שהבעיה מתחילה ברגע שאני בכלל עונה?
אבל מה עושים כשהמשפחה באמת דואגת לשי ובאמת רוצה לשמוע אם כבר אין דם, איך האלרגיה, מה עם האנמיה, הכל מאהבה וכוונות טובות - אבל מעייפים אותי עם האמירות או הרמיזות שאין לו מה שיש לו, שמה שאני עושה לא טוב, שאני לא מבינה בכלום, שאני עושה דברים חסרי שחר.

אל תעני.
אמרי "תודה, משתפר", "אנחנו אופטימיים", "הרופא ביקש לראות אותנו שוב ב..." (כן, גם אם זו פגישה שבועית קבועה בימי חמישי, תגידי את השטות הזו), "הרופא מאוד מתלהב מזה ששי...", "האחיות בשניידר ...". וגם תספרי על התפתחויות אחרות של שי (שאינן סביב נושאים שנויים במחלוקת), ספרי על חוכמות שלו. תני לסבתות חומר לספר לחברות שלהן. כולם יהיו מרוצים.

בשמת ושי איתן

יש לך הרבה יותר אורך רוח ממני בדברים האלה @}

אני הייתי מתפוצצת כבר מזמן על כולם.
נראה לי שהגישה של מסעדה תניב תוצאות חיוביות.
סינדי - תודה.

ואגב, גם לי וגם לחמותי נדמה שהשפתיים של שי יותר אדומות.
אנחנו מקוות שאנחנו צודקות ולא רק נדמה לנו, כי זה אומר שאולי ההמוגלובין עלה! אני רוצה לראות סוף סוף תוצאה שלא מתחילה ב-8... אולי 10? (בשמת מפנטזת, מה שנקרא "פנטזיות בהורות") (-:

מחזיקה אצבעות להתגשמות הפנטזיות

אל תשאלו איזה קטע. היום הייתי שוב בבית המרקחת, וביקשתי שוב את סירופ הברזל של שי, פרו23, כי ביום ראשון שעבר קניתי את האחרון שהיה, והזמנתי עוד אחד. הסירופ מספיק ל-12 יום.
אז הרוקח אומר לי שהפסיקו לייצר אותו, כי אין ביקוש!

בינתיים יש כמה שיפורים:
א. השיטה שעובדת אצלנו עכשיו היא ככה: את הטיפות של שרון קוצר נותנים ישר לגרון, 10 טיפות, במקום מעורבבות במים, וככה הוא חייב לבלוע. מייד אחרי הטיפות - הנקה. אחרי קצת חלב, "יוצקים" לו לגרון חצי מנה מסירופ הברזל (מנה = 5 מ"ל), ושוב נותנים לו "להוריד" את זה עם הנקה. אחרי זה החצי השני, וגם אותו הוא "מוריד" עם עוד הנקה. יש הרבה פחות בכי, והרבה יותר נכנס, כי הוא כמעט לא פולט או יורק וגם לא מחזיק בפה בלי לבלוע (אלא בולע מהר ויונק כדי לסלק את הטעם).

ב. השפתיים שלו בהחלט נראות לי יותר אדומות.

ג. התיאבון קצת גדל בימים האחרונים ואני נעשיתי עוד יותר יצירתית.
למשל, לא הצלחתי לתת לו מדייסת הקוואקר שלי, אז הבוקר החלטתי על טקטיקה אחרת.
עשיתי לילדה ולי דייסות - כף גדושה שיבולת שועל מלאה אורגנית, עליה מים רותחים בכמות רק קצת מעל שיבולת השועל (לילדה גם חופן ענק של צימוקים), אחרי 10 דקות של השרייה מוסיפים קצת שקדיה, קצת דבש והדייסה מוכנה.
במקום להציע לו מהדייסה - הצעתי לו כפית רק מהנוזל של הדייסה, שהוא בעצם "חלב שקדים" עם דבש וגם אבק שיבולת שועל עם ויטמינים ומינרלים! והוא אהב את זה! ייייייש! ככה הוא התחיל את הבוקר ברגל ימין.
אחרי זה נתתי לו לאכול בעצמו מהחביתה, בצלחת שלו. הפטנט הזה הצליח גם אתמול, והוא אכל מנה יפה.
אחרי זה עוד פריכית.
אחרי זה ישן לי יפה במנשא על הגב, בבטן מלאה.
בצהריים נתתי לו ממרק העוף של הבכורה - והוא אכל בשמחה וברצון! עוף וגזר ואטריות ושקדי מרק במרק עוף אורגני! ואחרי זה עוד איזה שלוש כפיות של שקדי מרק בלבד (אורגניים מקמח מלא...), ואחרי זה עוד שבר עוגיה של סבתא (שאמא שלי הכינה לנו במיוחד מחומרים אורגניים מלאים שנתתי לה). ועכשיו רק 4!

טושו, נתנו בפפיטה... הוא ממש שנא את זה. הטעם פשוט נורא. אבל הפסקות ההנקה עוזרות מאוד.
יאללה ביי, אני הולכת לרוקן את בתי המרקחת, כי דיברתי עם הרופא שלנו והוא אמר שאם לא יהיה פרו 23 אז נצטרך כמות גדולה יותר מהברזל הפחות מרוכז...

מי שמוצא פרו 23 באזור שלו, אני אשמח לתת מרשם או לאשר טלפונית לרוקח עם מספר רשיון כדי להעביר לבשמת.
בשמת, זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בדף הזה. הבת שלי שהיא בכיתה א' עמדה מאחורי הגב שלי וקראה את הודעת הפתיחה. מיד אח"כ עצמה עיניים חזק ואמרה מה שאמרה...
בדקתם אפשרות של צליאק? עושה לפעמים בלגן גדול ויש טווח רחב של סימפטומים.

תודה, אין צורך, יש הרבה בתי מרקחת בשכונה שלי ולדעתי יש מספיק (בעלי רץ לקנות 2 רק אתמול).
איזה מקסימים.

שרון, צליאק נבדק. את יכולה לקרוא בדף.

שליחה על ידי יעל_פ* » 04 מאי 2004, 23:37

בשמת - הייתי בדרך לישון כשניתקלתי בעמוד הזה, וישבתי כמעט שעה וקראתי הכל בשקיקה..... אני אבקש כל שבת בהדלקת נרות ששי ישמין כמו שצריך! וגם אבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לך להמשיך ולהיות חזקה....

ד"א - האם ה"מתכון" של הדייסה מתאים לילד בן 9 חודשים? (בלי הדבש)

חיזקי ואימצי - יעל

חיזקו ואימצו

@}

שליחה על ידי שרון* » 08 מאי 2004, 22:31

בשמת את לא מכירה אותי, אבל כבר לא יכולתי לשבת יותר בשקט.....אני מרגישה שאני חייבת לחזק את ידיך.
אני קוראת את הדף הזה כמעט מהיום שפתחת אותו ואני ממש גאה בך!!!!!!!!!
בכיתי איתך ששי שילשל וירד במשקל, שמחתי איתך ששי התחיל לאכול והכי חשוב אני כמעט כל יום חושבת עליו ומתפללת עבורו.
אני ממש מרגישה שאני מכירה אותך כבר כי מאז שנכנסתי לאתר (זה לא היה מזמן) כמעט כל דף את מופיעה שם ואני קוראת את דבריך בשקיקה (גם אם לא תמיד מסכימה עם הכל).
בכל מקרה המון חיבוקים (עדיין לא למדתי את כל הטריקים ......) והמון מחשבות חיוביות........
והמון אהבה לכולכם!

האם ה"מתכון" של הדייסה מתאים לילד בן 9 חודשים? (בלי הדבש)
אם את מתכוונת לשיבולת שועל, שקדיה ומים - אז כן. ואפשר להוסיף פרי מרוסק, כגון תפוח או בננה או כל פרי שהוא אוהב.

ותודה! עוד אעדכן בקרוב.

שליחה על ידי קטרין* » 09 מאי 2004, 14:09

איזה כיף לקרא את ההתפתחויות .
כל הכבוד לשי, המשך כך.

המון חיבוקים

תודה, תודה לכולכם.
שאלו אותי הרבה אתמול, ואמרתי שמאז שפתחתי את הדף הזה יש שיפור גדול. תודה!

אז העידכון שהבטחתי:
כבר שבוע ומשהו שי משלשל בצורה קשה, אפילו עד כדי קצף.
בשבוע שעבר התברר שהוא אלרגי ל-4 מינרלים, ביניהם שניים ששמעתי עליהם אבל לא ידעתי מהם, והמטפל שלנו אפילו לא שמע עליהם - אירידיום ואינדיום. על אינדיום נכתב במה שחיפשתי באינטרנט, שאינו נמצא בשום מזון בארצות הברית.

אז הטיפול "לא תפס".
הייתי צריכה לעשות לו "טיפול תיקון" בבית אחרי הטיפול, ומסתבר שגם זה לא תפס.
ביום שלישי עשינו שוב טיפול לאינדיום, שלא תפס.
ביום רביעי, בדרך ליום העיון, הוא בכה ונדנד ונתלה כל הבוקר עד שכשהוא שלשל בצורה קשה הבנתי מה עבר עליו. דיברתי עם המטפל שלנו: שוב לא תפס.
אז היום חזרנו על הטיפול, על חשבון המרפאה, ואני מקווה שזה סופי.

בכל אופן התברר, שהאינדיום הזה נמצא בבשר שאכלתי. בדיוק בשבוע וחצי האחרונים בעלי האכיל אותי סטייקים כדי להשמין אותי קצת
(ביומיון אתמול סיפרו לי שזה דווקא דיאטתי. אני סתם אמרתי לבעלי שאין הרבה קלוריות בבשר, בייחוד שאני נגעלת מכל השומנים והסחוסים וכל שאר המגעילים, וחבל על הכסף שאני זורקת לחתולים).
אז בבשר הזה כנראה יש מספיק מהמתכת הכנראה-רעילה אינדיום בשביל לגרום לאלרגיה שלו לפעול, דרך החלב שלי. )-: (שי-איתן סרב לגעת בסטייק באופן עקבי)
לצערי, עם השלשול ירדה ספיגת הברזל, והשפתיים שלו קצת פחות אדומות )-:

אני מקווה שבשבוע הקרוב נעלה אותו בחזרה.
לפעמים זה ממש מבאס, הקטע הסיזיפי הזה שכל הזמן צריך להתאמץ כל כך על כל גרם ועל כל פסיק של ברזל, ואז הוא מדרדר אחורה כמעט את כל הדרך וצריך להתאמץ הכל מהתחלה על מה שכבר עשינו.

שליחה על ידי יעל_צ* » 13 מאי 2004, 19:20

קראתי וקוראת את הדף הזה,
מתפללת ששי יגדל ויתחזק והכל יסתדר.

(ביומיון אתמול סיפרו לי שזה דווקא דיאטתי. אני סתם אמרתי לבעלי שאין הרבה קלוריות בבשר,
היום בדקתי וגיליתי שבחלבון יש בדיוק את אותן כמות קלוריות כמו בפמימה, אז אם את לא אוכלת את השומן את באמת לא מרוויחה הרבה (או אולי אפילו כלום?) בשביל להשמין צריך לאכול אורז ולחם (זה אני יודעת כי אח שלי היה חייב לעשות דיאטת השמנה פעם)
שולחת לכם, לך, לשי-איתן (שיודע מה טוב בשבילו), לאבא ולטליה המון כוחות שתגדלו ותשמינו, ותוכלו סוף-סוף לנוח!

שליחה על ידי קטרין* » 15 מאי 2004, 02:08

בשמת , ליבי איתך.
המון חיבוקים לשניכם.
ממשיכה לשלוח אנרגיות והמון אהבה.

במה כרוך הטיפול הזה?

קרע, קרע, קרע קרא עורב,
קרע, קרע, קרע, אני רעב,
תנו לי משהו לאכול,
כי אני רוצה לגדול!

אפרוח קטן וסובל @} שיהיו לו רק חיים טובים ושמחים תמיד, עד 120.

שיצ'וק גמני חושבת עליך המון.
תהנה מהאוכל, מכל ביס, תתחזק ותעלה במשקל.
אמן.

במה כרוך הטיפול הזה?
אם את מתכוונת לטיפול ה-ipec אז זה מין שילוב של "מסאז'" עם קריסטלים וכדומה. מסובך להסביר...

אוף, אני מקווה ששבועיים של שלשולים ייגמרו סוף סוף היום, אבל מחר אנחנו רצים לטיפול וגם ביום חמישי בית חולים, אז אני כבר די מעוכה מכל הריצות והטיפולים וגם קצת לחוצה מזה שבדיוק לפני "בחינה" בבית החולים הוא יורד כרגיל, גם במשקל וגם לדעתי מכל השילשולים ירד הברזל.
אוף.

הי בשמת, קראתי עכשיו את כל הדף (בדרך לחפש את שרון קוצר).
קבלי חיזוק גדול מכאן, ותמסרי גם לשי איתן, ולבכורה ולאיש.
אני מנסה לחשוב איפה אני יכולה לתרום. כי אני כידוע לך לא כל כך טובה בברזל.

מאידך, בגלל שהילד שלי מאוד רגיש על העור, ואי אפשר היה להלביש אותו בכלל, לצאת איתו החוצה, ללכת איתו בחוץ, לצחצח לו שיניים, לנשק או למשמש אותו, פיתחנו לנו שיטות אין ספור ליצור יחד עם הילד שיתוף פעולה.
אז אולי אין לי שום רעיון איך מעלים רמה של ברזל, אבל יש לי עייצס איך אפשר לתת טיפות, ורעיון איך לחזק ילד בטיפול רפואי (דקירות, בדיקות וכדומה).

לגבי טיפות, קודם כל את צריכה להגיד לעצמך ששום אסון לא יקרה אם הוא לא יקח אותם היום, אפילו אם זה שקר נלוז.
את צריכה להיות מאוד משוכנעת, כי המטרה היא קודם כל להוציא את עצמך ממתח. הרבה פעמים כשאני מאוד רוצה שעידו יהיה כבר לבוש, זה יכול לקחת שעה ובכי.
זה כמו (ותיסלחי לי), שלאיש נורא מתחשק עכשיו, ולך לא בא (שפוכה מעייפות או מה), ואם הוא בא עם כל האינטרס, אז אותך זה יכול רק להרתיע, אבל אם הוא בא רגוע ושליו ובלי ה"חייב" הזה, יש הרבה יותר סיכויים שמשהו יקרה?
אנחנו מדברים פה על אומנות ההסחה.
אם את יכולה להחליף את המיכלים של הטיפות, כדי שזה לא יקפיץ לו את הראדרים.
אחר כך את ממציאה את הסיפור הכי מופרך שאת יכולה להעלות על הדעת, למשל:

היה היה פעם דרקון גדול ונורא, עם שיניים גדולות וצהובות, והוא היה מוציא אש מהגרון. והוא עמד בכניסה לגן שעשועים ולא נתן לאף ילד להיכנס, וזה בכלל בכלל לא היה פייר. ואז בא ילד קטן ומקסים, שקראו לו שי, והוא אמר לילדים: "אני חושב שאני יכול להתגבר על הדרקון! יש לי טיפות קסם, כל מה שצריך זה לקחת 5 טיפות קסמים, וכבר בלי בעיה אני מגרש מפה את הדרקון הזה, כאילו הוא היה זבוב"
ואז סופרים (הוא עם האצבעות, נגיד, ואת בקול, תוך כדי טיפטוף),
"אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש!"
רגע, רגע, ורק שלוק לחיזוק מאמא, ואז מגרשים בידיים את הדרקון האימתני, ומודיעים לכל הילדים שעכשיו אפשר לשחק חופשי חופשי.

ברוח העניין את יכולה להדביק מדבקה גדולה על הבקבוקון, ולצייר עליו פייה קטנה או דרקון עם איקס עליו.

תנסי להתאים את הסיפור לשי, חשבתי, שאם הוא כזה פעלתן, אולי הוא אוהב גם להרגיש גיבור.
עידו למשל אוהב סיפורים על חיות או מספרים או מקומות רחוקים, והוא לא תמיד אוהב שמערבבים אותו בסיפור.
לעידו זה מאוד טוב חזרה על אותו הסיפור. אנחנו כבר שבועיים עם סיפור (לצורכי הלבשה) על איינצ, צווי, ודריי, שגרים באותו בניין ומחפשים דייר לקומה הרביעית .

ולגבי טיפול רפואי. זה משהו שגיסתי אמרה לי, ואימצתי לגמרי.
הילד שואב את האווירה של המצב ממך.
אז אפילו את כבר מתמוטטת מהמחט הזאת שדוחפים לו, או לא יכולה להיסתכל (למרות שאת כבר בטח רגילה..), או את דואגת מהתוצאות, אם יעלה הברזל או לא.

לא משנה מה, תחזקי את עצמךבשבילו, ותשדרי לו שהכל בסדר, שהוא בידיים טובות (שלך..).

אני הלכתי קצת בחשש לבדיקת הברזל הראשונה של עידו בגיל שבעה חודשים (אמרו לי שצריך לבדוק בגלל ההנקה), והחלטתי להיות חזקה בשבילו, ושמרתי על פאסון. ישבנו שם ולמרבה הפליאה הילד הסתקרן ממה שעשתה האחות, וניסה להתעסק לה בדברים, וכשהיא דקרה, ואספה את הדם הוא אפילו לא צייץ, אלא הסתכל על מה שהיא עשתה, ואז..הרביץ לה חיוך, אני הייתי בשוק, גם האחות.
זה יוצא דופן, זה לא עבד ככה בחיסונים (אני תמיד הייתי לחוצה בחיסונים), אבל היתה לי הרגשה, שהקוליות שהצלחתי לשדר מבפנים, עזרה לו לקחת את זה כעוד חוויה בחיים, ולא כסיוט.

זהו , מאחלת לכם רק טוב, ועליה טובה במשקל, ובערכי הברזל.

אגב, יצא משהו עם האיש בעניין האלו וורה?

ואגב, הסיפור שכתבה גילה על "רופא השיניים שבא לצחצח כל ערב", זה אנחנו..
העניין הוא שחייבים לשחק את המשחק עד הסוף. פעם הרופא לא היה (הוא נסע לצחצח שיניים לכרישים קטנים באוקיינוס השקט, והאמת היא שאבא עשה קונצרט במילאנו

) ואני ניסיתי להיות השיננית אינגה, אבל זה לא הלך טוב כמו אצלו, אין לי חוש למישחק.
אבל אני יודעת לספר סיפורים...

שרון, תודה על העצות.

אצלנו הטריקים הם לספר לו על הקולות של החיות, על המשפחה, ועל כל האנשים שראה בימים האחרונים...

לגבי בדיקות הדם: בפעמים הראשונות הוא היה שלו, מתעניין וסקרן.
עכשיו הוא עבר כל כך הרבה שהוא כבר מתנגד ובוכה, בלי קשר למי שאיתו ומה שאנחנו משדרים. הוא פשוט כבר גדול וזוכר ויודע ולא אוהב את זה.
גם בדיקור ובאייפק הוא מתעצבן, מתנגד ונאבק, אף על פי ששם אני לגמרי לגמרי נינוחה וחיובית.

זה באמת הרבה בשביל ילד קטן ועייף. נראה לי שבאמת סיפורים דימיוניים תמיד נותנים כח.

ילד קטן ועייף
כן. היום גם אמא שלו הרגישה קטנה ועייפה.

בשבועיים האחרונים שלשל כל הזמן. לפני שבועיים עשינו טיפול למשהו, ואחד הדברים לא נקלט.
אחרי שבוע שוב טיפול, הבנו שהחומר שלא נקלט היה בבשר שאכלתי וזה היה הגורם לשלשול. יום שלישי.
שוב לא נקלט.
אחרי יומיים שוב טיפול. ביום חמישי.
שוב נקלט חלקית.
ביום ראשון שוב טיפול (לרוץ לשם, למצוא שעה בין הדיקור הסיני בבוקר למפגש החינוך הביתי לשיעור שאני מלמדת בערב, כשאני עוד צריכה להתרענן עם החומר ולבדוק עבודות).

ביום שלישי בבוקר - היום - שוב טיפול (לקום בבוקר, להניק שלוש פעמים המון זמן וגם לפשפש את הינוקא שלא מוכן שאבא יפשפש אותו וככה לטוס לאולפני מימד לתוכנית של רבקה מיכאלי בשידור חי, מאפרים, אולפן, מופיעים, יוצאים, ביי ביי, לטוס הביתה, בעלי מחכה עם הילדים למטה, להכניס לאוטו, לטוס לאייפק, לא למצוא חניה, לחנות רחוק, למהר לטיפול עם הילד על הידיים, טיפול, לחזור הביתה, הילד רוצה לינוק, יונק ונרדם עלי ואני לא יכולה להכין שום אוכל לי או לילדים, אחרי שמתעורר פיספוס פיפי, יורק את כל האוכל, שלשול רציני - המטפל אומר לבוא שוב - מהר להביא את הילדה לבלט - מהר לטוס שוב לאייפק - עוד פעם טיפול חוזר - לחזור הביתה - להוציא הכל מהבגאז' של האוטו ולעלות ולרדת בשביל זה פעמיים כי מחר האוטו הולך למוסך - ....)
אני כבר נורא נורא עייפה.

ומרוב שלשולים, גם הרופא הפנימאי שמבקר באייפק מסכים איתי, ששוב ההמוגלובין שלו ירד ל-8 ומשהו. כל הברזל שדחפנו לו כל החודש - הלך! )-:

שליחה על ידי יעל_צ* » 18 מאי 2004, 19:58

אוי, אבל צריך לזכור שתמיד אחרי ירידה תבוא עליה... וטוב שזיהיתם את החומרים בבשר, ונקווה שבקרוב שי יתגבר על הקושי הזה וההמוגלובין שלו יתחיל שוב לטפס... חושבת עליכם מחשבות חיוביות ומחזיקה אצבעות.

שליחה על ידי י* » 18 מאי 2004, 20:41

אני אמא של אנ"נ, וההודעה הזאת הולכת להיות קצת טפשית, אבל אני מרגישה צורך לכתוב אותה.
שלחתי לך קודם אייקונים של פרצוף ופרח, והפרצוף יצא לי בטעות מחייך מאוזן לאוזן, כי התבלבלתי, והיה צריך להיות משהו אחר. ולא הצלחתי לערוך את זה כי נתקע לי משהו במחשב.
אני קוראת את הדף הזה ובכל פעם מאחלת לשי הרבה בריאות ולכם הרבה כוח.
עכשיו אני גם יכולה לדמיין את הפנים שלך כשאני כותבת, אחרי שראיתי אותך היום בתכנית.

בשמת
למרות שאני מניחה שאני יודעת מה תהיה תשובתך, בכל זאת החלטתי לכתוב את דברי הבאים.

והם פשוט שאלה קטנה, או חומר למחשבה, או רעיון שאולי כדאי לחשוב עליו.

האם לאור כל מה שאת רואה וחווה אינך סבורה שיש אפשרות כלשהי שבמקרה הזה המאד מסויים המשך ההנקה אינו רעיון מומלץ ביותר? האם יתכן שהנזק גדול מהתועלת?

אני מתנצלת אם הרגזתי או הגזמתי אבל ממש הרגשתי צורך לכתוב את הדברים הללו.

עוד אמא,
את מניחה שאם היא תפסיק להניק תעלם האלרגיה של שי?

לא זה מה שאמרתי.
האלרגיה שלו לא תעלם. אבל יכול להיות שהמצב ישתפר אם לא יתווספו גורמי אלרגיה שמועברים אליו באמצעות ההנקה.

עוד אמא,
אה, אז את מניחה שבתמ"ל לא יהיו לו גורמי אלרגיה.
אבל הוא הרי אלרגי גם לכמויות פיצפונות של חלב פרה שאמא שלו אוכלת אז נראה לך הגיוני להעביר אותו בלעדית לחלב פרה?

טוב, הבהרה:
הוא ואני אוכלים רק את מה שהוא לא אלרגי אליו. נקודה.
אין שום דבר אלרגני במה שאני אוכלת, למעט חריגות (בבשר שלנו, שמותר גם לו, הופיעה פתאום מתכת רעילה שהוא התגלה כאלרגי אליה. עכשיו ברור?)

הוא כבר לא אלרגי לחלב פרה. האייפק ניקה את זה.

לעומת זאת הוא אלרגי לכימיקלים ולמזונות מעובדים.
לפיכך, בהחלט אין טעם להכניס לתזונה שלו תמ"ל שערכו התזונתי נמוך מחלב אם בכל המובנים, ושעד כה הוא היה אלרגי אליו.
אין בזה שום צורך.
זה לא יפתור שום דבר. למעשה, להיפך.
למשל, הבעיה הקשה יותר כרגע היא בעיית האנמיה - שי איבד המון דם, ומתקשה להחזיר לעצמו את הברזל.
לפחות מחלב אם הוא מקבל ברזל שנספג, אבל מתמ"ל הוא לא יקבל.
בקיצור: אני מבינה את השאלה, אבל האופציה הזאת נבדקה ונשקלה ואין בה שום יתרון, רק חסרונות.

שליחה על ידי סינדי* » 20 מאי 2004, 10:39

עוקבת בקביעות, אבל אין לי הרבה מה לאמר חוץ מאשר שאני שולחת לכם הרבה אור, אהבה ותפילה להתחזקות, בריאות, ספיגה וכוח.

יש!!! יש!!!

חזרתי הרגע מבית החולים (הוא נרדם עלי שם ונשאר ישן באוטו, אבל ברגע שהוצאתי אותו התעורר ובכה, אז תיכף התיישבתי פה להניק ולהחזיר אותו לישון).
הנה החדשות המ-ד-ה-י-מ-ו-ת:

עלה רבע קילו !!!! (245 גרם, אבל לא נתקטנן על 5 גרם, נכון?) בחודש
גבה ב-2 סנטימטר!!! חסרים עוד 4 כדי להדביק את העקומה שלו
וההמוגלובין (תופים בבקשה!) עלה ל-11.1 !!! כן כן!!! המוגלובין נורמלי ותקין!!!!

טוב, ההמוגלובין עולה ראשון ויש עוד מדדים שצריך להעלות, וגם כשהלכתי עדיין לא הגיעו תוצאות מאגרי הברזל, הפריטין וכו', אבל וואו, איזה שיפור! איזו קפיצה! הרופא שלנו זרח והתרגש מרוב אושר, וכולם ציינו איזו קפיצה התפתחותית הוא נתן בהליכה ובדיבור.

בזכות התוצאות הטובות התור הבא רק בעוד חודשיים, ככה שכבר יש הקלה בטירטורים (אם כי הרופא ביקש שבעוד חודש אהיה איתו בקשר טלפוני).
הצעתי לו לעשות ניסוי קליני מבוקר עם ה-איפק.

אז מה עשינו בשביל התוצאות האלה:

כל יום פעמיים ביום טיפות "ברזל" שרקח בשבילנו שרון קוצר (פרטיו למעלה בדף זה). הטיפות עובדות יותר על הספיגה ופחות על מאגרי הברזל פרופר.
כל יום פעמיים ביום 5 סמ"ק (או פעם ביום 10 סמ"ק) סירופ ברזל מרוכז פרו 23
טיפולי אייפק לפחות פעם בשבוע (לפעמים יותר, בגלל תקלות)
דיקור סיני לחיזוק התיאבון, למניעת בררנות ויריקת אוכל
וכל יום, כל היום, שפע של מאמצים להכין לו מאכלים טעימים שהוא אוהב

וחוץ מזה, כמובן, שפע של אהבה והנקה וכיף ואנרגיות חיוביות מכולכם!
שעבדו! שעבדו!
תראו איזה שיפור אדיר מהרגע שפתחתי את הדף הזה, פשוט לא יאומן!
נכון, לא רק עליות, גם ירידות - אבל הקו עקבי, והוא קו של שיפור והחלמה!

שעבדו! שעבדו!
שעובדות! שעובדות!
יש!! כל השבוע אני מחכה עם הדף הזה ליום חמישי, לראות איך שי התקדם. איזה חדשות נפלאות!!!
<תאמיני או לא, בחשיבה החיובית (דומה לדימיון מודרך) בניתי תמונה של הדף הזה עם היש!! יש!! יש!! וזה עבד, סוף סוף!>
קראתי את ההודעה של יום שלישי והרגשתי איך יוצא לך האוויר... (פיספסתי אותך בטלוויזיה, קצת התבאסתי לא נורא), איזו שמחה בסוף השבוע.
שולחים לכם המון אהבה וכוח והמשך גדילה ועיכול נעים!

תודה, תודה, איזה כיף להיכנס לדף ולקבל ברכות כל כך חמות!
תארו לעצמכם שאפילו בעלי אמר לי "כל הכבוד לך", שלא ויתרתי.
הייתם צריכים לראות אותו ביום שישי: היינו בגבעת אלה והחלטנו באופן ספונטאני לאכול בערב במסעדה ערבית חדשה בבית זרזיר (שני היישובים ליד צומת נהלל). הרשינו לעצמנו ללכת, כי ביום שלישי "ניקו" לו את האלרגיה לשומשום. והילד זלל! טרף "פאפי" (פלאפל, בהתחלה קרא לזה "פאפי לאלי" ואחר כך קיצר ל"פאפי"), "באב" (קבאב), "שיס" (צ'יפס) ופיתה (את החומוס וסלט המלפפונים לא אהב (-: ) - והכל היה בסדר! שום שלשול! שום בלגאן! נרדם בדרך חזרה בבטן שמנה.
הרגשנו שקיבלנו ילד חדש!
בעצם, ילד "ישן", כי כשהוא התחיל לגלות עניין במזון מוצק, בגיל שנה ושבועיים, הוא באמת היה ככה - המ המ על כל דבר, כל דבר רצה לנסות, תענוג!
אבל אז, תוך שלושה ימים הוא התחיל לשלשל דם בכמויות וזה רק הלך והחמיר, הלך והחמיר.
ועכשיו - הוא אוכל את כל אותם דברים (אורז, חיטה, עוף, בשר, תפוחים) ועוד הרבה יותר - והכל בסדר!
טפו טפו טפו חמסה חמסה ואני מלבישה לו דברים אדומים D-:

( ענת ג כתבה באיזה דף על אמונה טפלה של תימניות להלביש משהו אדום נגד עין הרע, אבל האמת היא שבאייפק אחת המטפלות שעוזרת שם אמרה לי שאלביש לו דברים אדומים כי זה יעורר לו את התיאבון ויעזור לגוף שלו לספוג את הברזל ולחזק את הדם)

טוב, היום הוא ירק לנו די הרבה, אבל אני לא כל כך לחוצה מזה. רואים שהוא אוכל יותר. רואים שהוא גדל. הברזל נספג.
בעיקר מה שאני מרגישה מאז יום חמישי הוא הקלה גדולה .

היינו בגבעת אלה והחלטנו באופן ספונטאני לאכול בערב במסעדה ערבית חדשה בבית זרזיר (שני היישובים ליד צומת נהלל). הרשינו לעצמנו ללכת, כי ביום שלישי "ניקו" לו את האלרגיה לשומשום. והילד זלל!
אם כך, כמעט נפגשנו שם, היינו הדרך לאכול שם אבל אז הילדים החליטו שהם בעצם לא רוצים מזרחית....
ושמחה כל כך על החדשות. האמת? זה היה באוויר. כל כך שמחה שזה גם הגיע לבשר.
תגדלו ותתחזקו ותמיד תזכרו לבקש עזרה ותמיכה כשצריך

ואוו, נורא מרגש לקרוא, דמעות עלו בעיני. את לא מכירה אותי אבל אני מרגישה כבר חלק ממה שאני קוראת ומחזיקה לכם אצבעות.
התבאסתי שהפסדתי את התוכנית של רבקה מיכאלי בשלישי שעבר. האם יש שידור חוזר?

שליחה על ידי זהבית* » 24 מאי 2004, 15:42

איזה יופי!
נהדר!
כל הכבוד לך ולשי איתן.
יש לי שאלה מעצבנת אבל אני חייבת לשאול:
מה קורה לתינוק עם בעיה כזו שאוכל תמ"ל ושמטפלים בו רק ע"י רפואה קונבנציונאלית?

תארו לעצמכם שאפילו בעלי אמר לי "כל הכבוד לך", שלא ויתרתי.

בשמת, על מה היית אמורה לוותר? על הטיפול באייפק?

על מה היית אמורה לוותר? על הטיפול באייפק?
לא המשכתי לחקור אותו. אני חושבת שהוא התכוון לכל. לזה שאכלתי פורמולה, ושמרתי על מה שאפשר, שלא התייאשתי, שמול כל קושי הלכתי לחפש עוד משהו שיעזור, שהתעקשתי גם על האייפק וגם על רפואה סינית וגם על הטיפות וגם על הסירופ וגם על אלף נסיונות להכין לו ולתת לו אוכל שיהיה טעים לו בכל מיני צורות וכל השאר.

זהבית: זה תלוי בתינוק. הוא היה מגיע לבית חולים ומאושפז במצב קשה (אני אומרת לפי מקרים שהכרתי אישית). היו כמה מקרים שתינוקות כאלה נזקקו לתרומת חלב אם מאמהות אחרות, שהיו מוכנות להגביל את התזונה שלהן בשביל אותו תינוק חולה שיכול היה לעכל רק חלב אם ואמו ויתרה על ההנקה לפני שידעה שהוא אלרגי לכל התמ"לים, ולא ידעה לשחזר הנקה או לא הצליחה.

אני חושבת לעצמי-
מה קורה עם תינוק בבעיה דומה, שאין לו אמא כמו בשמת (והרוב ודאי לא כמוך)- נמרצת, חוקרת, בודקת הכל, משקיעה, לא נחה.
חיבוקים.

מה קורה לתינוק עם בעיה כזו שאוכל תמ"ל ושמטפלים בו רק ע"י רפואה קונבנציונאלית?
יש דבר כזה שנקרא תזונה אלימנטרית. אני לא מבינה גדולה בזה, אבל בעקרון זה מכיל את חומרי המזון מפורקים כמעט לחלוטין. אני הכרתי את ה vivonex שנראה בערך כמו מרק עוף, והיה לו ריח... אוף...וגם לתינוק היה אח"כ ריח כזה.
היה ילד אחד אצלנו שגדל על זה על שהתחילו לעבור לו כל האלרגיות.

בשמת, בעבר קראתי את הדף בפירוט, אבל עכשיו אין לי זמן לעבור על הכל, כך שאני מתנצלת אם אני חוזרת על עצה שכבר ניתנה.
בני הקטן (קצת יותר גדול משי) הוא אכלן גרוע מאוד. אמנם רגיש רק למוצרי חלב, אבל הרפטואר של המאכלים שמוכן להכניס לפה מצומצם, וישנן תקופות שהוא פשוט לא אוכל.
והעצה- חזרנו עכשיו מחופשה על שפת הים. הילד אכל כפי שלא אכל מעולם. האוויר הצח והשהות בים פתחו לו את התאבון.
אני יודעת שאת תל אביבית. אולי תנסי לבלות עם הילדים את הבקרים על שפת הים (עם קרם הגנה ובגדי כותנה ארוכים)? אצלנו זה עבד כמו קסם!

אולי תנסי לבלות עם הילדים את הבקרים
או אחה"צים

שרון צודקת, חוץ מהעובדה שיש ילדים, ושי ביניהם, שאלרגיים גם למזונות המפורקים )-:

לגבי הים: אכן, גם אנחנו גילינו כבר את הפטנט שהוא אוכל טוב יותר בחוץ. אני לוקחת אוכל החוצה. הבעיה היא שלא כל דבר ממה שהוא אוכל "נוסע" טוב (נגיד, חביתה )-: )

בשמת, אם אני יכולה להשתתף בחופשיות בדפים אחרים, הגיע הזמן שאשלח לך עידוד וירטואלי, אחרי שעקבתי אחרי הדף הזה בהתרגשות ואמרתי לעצמי בקול רם כל כך הרבה מילות עידוד לך ולשי.
מצטרפת לכל התומכים, מצטרפת לשמחה על ההתקדמות של שי ומברכת אותך מכל הלב על ההצלחות הקטנות שמרכיבות הצלחה גדולה (ובגדולה אני מתכוונת אליך, שי, אז קדימה - לגדול!).

איזו דרמה התחוללה כאן בחודשים שנעדרתי (בדיוק מאז שאיתי שלי נולד).
אני יכולה לדמיין אותכם, בשמת ורני, טורחים במטבח על הסירים והתבשילים, עוקבים בדאגה אחר כל פירור שנכנס לפיו של שי. איזו שגרה שוחקת.
(אני זוכרת את הימים האלו עם אוריה שלי, שעד היום לא עבר את אחוזון 5...).
אני מתפללת שזהו, סוף טוב, הכל טוב: שי איתן, בבקשה תמשיך לאכול ולגדול, ולהיות איתן, איתן, איתן.
שולחת לך, בשמת, חיבוק + אנחת רווחה. אפשר כבר להאנח אנחת רווחה, לא כך?

עידכונים (-:

הלכנו לטעם העיר. שי זלל בתיאבון רב אגרול של "הסינית האדומה", טעם פירור משישליק ארז, זלל כמה צ'יפסים משובחים ממסעדה אחרת, שכחתי איזה, ולקינוח טעם מילקשייק פירות בקש - ואותו ירק מייד, טפו!
אגב, הוא לא ידע מה לעשות עם הקש, אז אמרתי לו "לינוק" ממנו - וככה קרו שני דברים:
ראשית, הוא באמת הצליח להעלות את המילקשייק בקש!
שנית, הוא חזר אחרי "יינוק!" וככה הצלחתי לגרום לו בפעם הראשונה להגיד "לינוק" בגיל שנה ותשעה חודשים (-:

בקיצור, הטיפולים השונים (אייפק, דיקור, ברזל) עובדים, ובאמת התיאבון שלו התרחב בשבועיים האחרונים.
נכון שהוא עדיין יורק המון, אוכל כמויות מאוד קטנות, אסור להציע משהו חדש כשהוא עוד אוכל משהו "קודם" כי אז הוא מייד יורק הכל מהפה בשביל לטעום את החדש, והוא עדיין רזה מאוד.

אבל מה שכיף הוא, שירד כל כך הרבה לחץ!
הנה - הולכים ל"טעם העיר", וכמעט אין שום דבר שאסור לנו לאכול! האייפק כבר ניקה לו גם את העגבניות, הפלפלים, החצילים, הפירות היבשים (היה אלרגי לתמרים ולצימוקים), השומשום, רק בשלושת השבועות האחרונים! פוף - כבמטה קסם! פתאום כמעט הכל מותר! פתאום הוא גם שמח ורוצה שוב לנסות כל דבר חדש, כבר שומעים "כן" במקום "לא" והסטת הראש - ואין שלשול!
או כמעט אין שלשול... פה ושם מגיע אליו משהו אלרגני, ואז יש שלשול.

למשל, נגמרו הטיפות של שרון קוצר, אז הוא שלח לי טיפות חדשות למצב החדש. אז שי רק קיבל את הטיפות ותוך עשר דקות או משהו כזה שלשל קצף, ממש מבהיל. אז עכשיו נצטרך לטפל בזה - כי אין ספק שאי אפשר לתת לו את סירופ הברזל בלי טיפות אחרות לצדו. הטיפות הן שאיפשרו לו לספוג את הברזל.
אבל לא נורא. אני לא לחוצה. אני משתדלת להיות יצירתית בענייני אוכל, לעניין ולהציע הרבה, מגייסת הרבה עזרה לעניין, עושה עבודה עלי בשביל להפוך גם אותי ל"לא אלרגנית בשבילו" (-; , ויש הקלה גדולה. יש אופטימיות גדולה. רואים את האור בקצה המנהרה.

איזה יופי! כל הכבוד לשי איתן ולאמא הגיבורה שלו!
בשמת, אני לא מכירה אותך, אבל את עושה עליי רושם עצום.
תמשיכו לזלול! (ליזה מוכנה לתרום קצת ממאנצ'יס ההנקה שלה...)

נשמע כ"כ כיף עכשיו!

נשמע מדהים.
ללכת לטעם העיר ולאכול מה שרוצים...
נשמע חלומי.
שמחה בשבילכם @}

נשמע מעולה-
שי איתן (אוכל וגדל) בטעם העיר, אוכל ג'אנק פוד!
ואני לא צינית, זו באמת התקדמות!
מזלטוב ועוד בהצלחה.

בשמת@}
איזה עדכון משמח (חוצמעיניין הטיפות)
שי איתן אוכל גדל ומדבר!
יופי!

בשמת - איזה יופי! נהדר!
לא הבנתי לגבי הטיפות של שרון קוצר. הן אלו שעשו את השלשול? ההרכב שלהן השתנה?

כן, שרון עשה הרכב חדש למצב החדש, והופיע שלשול.
עכשיו אנחנו מנסים שיטה של להתחיל מ-2 טיפות ולעלות כדי לראות אם שוב יופיע, או לא.

יופי שיצ'וק כל הכבוד!
הזכרת לי את אחיינית שלי כשהיתה בגילו של שי, שכל פעם שכבר היה לה משהו בפה, והיו מציעים לה משהו אחר, היתה פשוט יורקת את הכל ומיד מכניסה לפה את הדבר החדש. זה היה ממש מצחיק.
לפחות הפעם היריקות הן מסיבות שונות

היי בשמת פתאום חשבתי על זה. אי אפשר לעשות לשי ניקוי ספציפי לטיפות של קוצר?

טובי, אכן הכוונה היא לבדוק את זה. פשוט התור רק עוד כמה ימים (-:
בינתיים אנחנו עושים את הניסוי ששרון הציע: להתחיל משתי טיפות ולעלות בהדרגה, כדי לראות אם הגוף יקבל אחרת, או שעדיין יופיע שלשול.
בינתיים משתי טיפות לא הופיע שלשול.
היום 4 טיפות.

התחלתי לערוך את הדף הא-ר-ו-ך הזה... קיצרתי בהתחלה המון, ואני רוצה גם לרכז את כל העצות על המטפלים והטיפולים השונים כמה שיותר קרוב להתחלת הדף, לתועלת אחרים. בהדרגה...

ד"ש

בריאות ושמחה לכם תמיד, עד 120, והרבה מאכלים טובים ומזינים @}

תודות, ועידכון קטן:
למי שתהה, אז שי עדיין אלרגי לכמה דברים.
למשל, אתמול אכל חטיף "אפרופו" (כן, אני לא הייתי בסביבה), והיום שלשל מזה כבר פעמיים. עם קצף.
החטיף מכיל לא רק תירס שהוא אלרגי אליו, אלא כמובן כימיקלים רבים שהוא אלרגי אליהם.

כאשר "ינוקו" התירס והכימיקלים, שי יוכל לאכול "אפרופו" בלי שלשול, אבל בכל מקרה אני אמשיך להשתדל למנוע ממנו דברים כאלה, וגם מבתי, כי הם גורמים לשניהם נזק מיידי לבריאות, וחבל.

מזמינה לערב אונליין בנושא שיטת ipec פרטים בדף הנ"ל.
אגב, בשמת, זה ממש בעקבות המקרה שלך. זה גרם לי לארגן את הערב הספציפי הזה.

שליחה על ידי POOH* » 14 יוני 2004, 23:32

שולחת הרבה איחולי החלמה לשי...

קראתי את הדף כמה פעמים ולא ידעתי מה לכתוב....
והיום נכנסתי שוב וראיתי עדכון חדש..
אז מאחלת שימשיכו רק עדכונים חיוביים...

והרבה בריאות ואושר ... לכולכם..

אני שבועיים חורשת את האתר הזה, מגלה אותך לרוב, מרותקת למה שכתוב, ובכלל לא עלה על דעתי מה את עוברת. וזה מדהים מה שאיפשרת לחברים שלך כאן לעבור איתך, ומה שאפשרת לעצמך לקבל!! ונראה שאת גדלה וגדלה בעצמך, למרות שממה שאני קוראת את גדולה וענקית (ולא התכוונתי למימדים פיזיים הפעם, שאין לי מושג לגביהם)
שי-איתן אוכל וגדל ואוכל וגדל בכיף!!!!!

אני מקוה שההודעה הנ"ל לא היתה מעצבנת כזאת (מדהים וכולי)..

מה פתאום מעצבנת (-: מאוד מחממת את הלב!

שליחה על ידי דפנה* » 17 יולי 2004, 18:03

היום לראשונה קראתי כאן את השתלשלות מאבקכם באלרגיות...
כל הכבוד על ההתקדמות! שי-איתן תמשיך לאכול, לגדול, להתחזק ולהבריא.

'געגעתי לאיזה עידכון. מה שלום האפרוח?

גמני רוצה עדכון (-:

הי בשמת,
רק עכשיו גיליתי את הדף הזה! אני מצטרפת לתפילות ששי- איתן יאכל ויגדל

שיתפתח ויתחזק ויהיה בריא

אין מה לעשות, למי שצופה מהצד על המתמודדים במערכה תמיד תהיה תחושה של הערצה. כנראה אנחנו לא יכולים להעריך את כוחנו, אם ואיך היינו מתמודדים, כך שלראות שאחרים מצליחים זה משאיר רושם שהם גם חזקים ואמיצים.
אני שולחת לך כוחות, פשוט שלא יחסר, כי לא תמיד יש זמן להתמלא והנתינה היא אין סופית ( אל-אף שגם היא יכולה למלא ).
בקרוב נגור ברמת אביב אם את רוצה עזרה בבישול - זו המומחיות שלי והאהבה שלי- אז בשמחה, או כמובן כל עזרה אחרת.
אני מתארת לעצמי שקיבלת הרבה שמות של כל מיני מטפלים "אלטרנטיביים" יש לי גם המלצה חמה, אם תרצי לשמוע רק תגידי.
אני כמובן אמשיך לעקוב אחריכם בתקווה שהכל ימשיך ורק ישתפר.

@}
בשמת, גמני מחכה לעידכון
ומקווה לשיפור נוסף!

תודה על התגובות!
אפתח במשהו אופטימי: מלפני כמה ימים - שי כבר לא אלרגי לשום דבר!
זהו. אחרי כ-7 חודשים של טיפול באייפק, הילד כבר לא אלרגי. כל האלרגיות נוקו! כולל אלרגיות לרוב תכשירי הברזל, שעכשיו הגוף שלו מקבל (בניגוד לפעם, שהגוף שלו לא היה מסוגל לקבל שום תכשיר ברזל, כך שאי אפשר היה לעשות כלום עם האנמיה שלו, שנבעה מאיבוד כמויות אדירות של דם בשלשול דמי, עקב התגובה האלרגית למזונות).

טוב, קראתי את תזונת ילדים על פי ציפיות ההורים וישר נזכרתי במה שקרה שלשום בבית החולים:

הרופא שלנו לא היה.
במדידות התברר שהילד עלה רק 115 גרם בחודשיים, אחרי שעלה 250 גרם בחודש שלפני כן, ורק 1.5 ס"מ בחודשיים אחרי שעלה 2 ס"מ בחודש שלפני כן.

ראש המחלקה והפסיכיאטרית מנסים לדחוק בי (הייתי כותבת "לאלץ אותי" או "להכריח אותי" אילו אפשר היה בכלל להכריח מישהי כמוני) לגמול את הינוקא בגלל משקלו הנמוך מדי, או להאשים את ההנקה בזה שהילד אוכל כמו ציפור או יורק את האוכל או מסרב למאכלים. ראש המחלקה אומר לי: "משקל כזה נמוך עלול לפגוע בהתפתחות השכל שלו!" ובאותה נשימה מעיר כמה הילד מתוק, חיוני ואינטליגנטי
(הילד בן שנה ועשרה חודשים קיבינימט ואומר משפטים כמו "אווז רצה את הבאגט שלי", או "אוטו נוסע קדימה", או "אני רוצה לטלפן לרותי. רותי לא עונה לי!", "אמא, בואי לאכול! עכשיו!".
אה, או כשאני אומרת לחברה שכואב לי הלב על סבתא שלי, הוא אומר תוך כדי הנקה מתחת לחולצה שלי עם השד בפה "גם אני". "גם אתה מה?" "גם אני כואב לי הלב").

"אתם מצפים שאני אכריח את הילד לאכול בניגוד לרצונו?"
לא, הם מתפתלים.
"יש לכם איזשהו מחקר שמוכיח שגמילה מהנקה גורמת לילדים לאכול יותר מזון מוצק?"
לא, הם שותקים.
"אתם מודעים לזה שהילד איבד כמות אדירה של דם, היה אלרגי בטירוף ועדיין לא החלים מאנמיה חריפה ועמוקה שנוצרה מאיבוד דם מאסיבי ואלרגיה לכל תכשירי הברזל?"
אה, בה, ציגלה מה.
והם גם שואלים אם הילד "במסגרת" (הילד עוד לא בן שנתיים! ומה זה עניינכם לעזאזל? מה זה קשור לעניין? ומה ההנקה מפריעה לכם? טוב, למה אני מצפה ממחלקה שפרסומות למטרנה תלויות בה בגלוי!).

בקיצור, שרון ג, חבל שהם לא כמוך, ובשבוע הבא אני אגיד לרופא שלנו (לא היה שלשום) שאין לי מה לבוא יותר לבית החולים. את כל הטיפול בינוקא עשיתי בעצמי בשיטות אלטרנטיביות. בשביל למדוד את הילד ולעשות בדיקת דם אני יכולה ללכת בעצמי לקופת חולים. בשביל לשמוע שטויות במיץ עגבניות בלי שום תרומה רפואית מבוססת מחקר למצבו - אין לי מה לבוא לבית החולים.

אני גאה בעצמי שהישרתי מבט לעיניהם וזכרתי את המשפט החשוב לבקש מהם מחקרים שיוכיחו את ההמלצות המטומטמות שלהם. אני גאה בעצמי שעמדתי על דעתי.
אני מאוד כועסת על עצמי שלא הייתי מספיק מחוברת לעצמי להגיד לשניהם: תשמעו, יש לי פה ילד חולה עם בעיה אמיתית. מה שאני ממש לא צריכה הוא את חוסר התמיכה שלכם. מספיק קשה לי עם הבעיה של הילד גם ככה. אם יש לכם המלצה רפואית - למשל, תרופה כלשהי או פרוצדורה כלשהי - אתם מוזמנים להציע לי ואני אשקול. אבל הצעות שאין להן שום קשר לרפואה או ביקורת אישית שלכם כסתם בני אדם על אורח החיים שלי תשמרו לעצמכם.

בשמת- ואו, כל הכבוד לך שהעמדת את הרופאים ה#@&%$ על מקומם!
ואיזה חדשותטובות הבאת!

וואו. באמת רציתי לשאול, אחרי שכתבת שסיימתם טיפול, אם זה אומר שעכשיו הוא כבר לא אלרגי לכלום. ממש מדהים! (זה הכל ה-IPEC?)