באופן טבעי

מזל טוב.
@}

בכל פעם שהדף הזה חוזר ל מה חדש , עוברת בי צמרמורת... @}
כמה כוחות צריך. ומסתבר שיש לך.

למרות שאולי אינך מרגישה כך כעת, אני רוצה להזכיר לך:
את חזקה ומופלאה
את גדולת נפש.
@}

אני כבר יודעת להגיד לעצמי: "הנה עוד משהו שעברתי, שאני עוברת, שאוכל בדיעבד להגיד שהתמודדתי איתו ויצאתי חיה וחזקה יותר..." .

אוהבת אותך את נהדרת

את גדולה, נהדרת וחזקה. שולחת לך המול אהבה ותעצומות נפש

תודה לכולכן

אני מוצאת שהכתיבה ועצם מתן הלגיטימציה לתחושות האלו, גם כשהן לא פשוטות, עוזרת לי לנקות את המערכת. ועכשו, אני כבר במקום אחר.
רוצה מאד לפגוש את האחיינית החדשה שלי ומרגישה איך אני מתמלאת אהבה כלפיה.
אחותי הנהדרת טרחה נורא להתקשר ולהגיד שהיא בטוחה שקשה לי אבל יודעת שזה לא קשור ולא פוגם בשמחה שלי בעבורם.
כמה הרבה יותר פשוט וקל כשהדברים נאמרים בקול ולא מוסווים תחת שכבות של "לא נעימים".
זה אחד השיעורים העוצמתיים ביותר שאני חווה בזכות בתי הנפלאה: להיות בחוויה, בטוב וברע, בשיא התחושה ורק ככה להמשיך ולצמוח.

וגם

אהובה.
אהובה.
כמה את מדהימה.
איך שאני מאושרת שזכיתי בך...

אנשים יקרים יקרים,

הלילה הזה, אני מבקשת לסגור ולסכם את השנה שחלפה לנו.

אני קוראת את הדף הזה ומרגישה, כמה נתתם לי, איזה מקור כח עוצמתי וחשוב היוויתם ועודכם בכל התהליך המורכב והכואב הזה.

ואני מרגישה הקלה רבה לכתוב: אני בסך הכל בסדר; אני חיה ונושמת ומתפקדת וכמו שכתבתם לי כאן:
_"דודה יקרה תגיע עם המתנות ותשאל: 'היכן עוללנו, אחות?' ואמא, את תאמרי לה ברכות :
'הוא באישוני עיני. הוא בעצמותי. הוא בנשמתי, "_

התהליך שאיילת חוללה בקרבי והניעה בתוכי, רחב ועצום ועמוק והוא התהליך הכי מבורך שעברתי בכל חיי.

אני מודה לאותה נשמה נהדרת שחלפה בי ועוררה בי כל-כך הרבה.
אני מודה לשתי הנשמות שנשלחו אליי בצורת הבנים הנהדרים שלי, שמלווים אותי יומיום שעה-שעה ומוודאים שאני לא נופלת עמוק מדיי, ותמיד תמיד שולחים אליי זוג ידיים רך ומלא כח.
אני מודה לנשמה של האיש שאיתי, שמלווה אותי לאורך כל הדרך, הקשה, הדוקרת והמעצימה הזו.

ואני מודה לכולכם, על כל התמיכה, ההכלה, האהבה, הקבלה ועוד ועוד ועוד.

אני רוצה לסגור את הדף הזה ורוצה להאמין, שלמרות תפילותינו למחר טוב יותר, והיה אם מישהי אי פעם תזדקק לו, הוא ישרת אותה נאמנה.

מאיילת ומנשמתה כבר נפרדתי, היום אני סוגרת מעגל, רגע לפני שתחלוף לה שנה שלמה ומבקשת לחתום את הדף במילותיו של נתן אלתרמן:

"ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.

דומית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.

להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת"

---

זוכרת איך כתבת בערב ראש השנה, ונעלמת לחג.

עצוב ומרגש.

שוב ריח של אלול באויר, ובלב מתקשה הנשימה.

אלוהים הגדול, מתנות אינסוף הענקת לי ולנו בחסדך הגדולים, ואיך אעז להגיד ולכתוב כי החסר מהדהד בחללי ליבי ?

אולי לא החסר אלא הד צלליו וגרורותיו שנעות בחדרי נשמתי ואומרות שוב ושוב: לעולם לא אהיה שוב תמימה וברה כשהייתי.

כבר כמעט שלוש שנים ואני בתוך תוכי, ברגעי הקירבה הדקה אל העצמי שידעתי, כבר יודעת, הפצע הזה לעולם לא יעלה ארוכה מלאה. הפצע הזה יהיה לעולם מי שאני ומה שאינני.
וכמה אור ורגישות הוא חולל ומחולל בתוכי,
וכמה פחד וחרדות הוא משכין בנפשי ובחיי,
וכמה הודיה הוא מביא אל שפתיי,
וכמה בלבול, אור וחושך, שמחה וכאב.

אני רוצה לעצור ולחבק את כל האמהות שבעולם, את כל מי שנשאה ברחמה חיים ועוד את כל מי שנשאה ברחמה מוות, וכל מי שנשאה בתוכה חיים ומוות וחיים והמשיכה וממשיכה לנסות: "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל ואמות ואוסיף ללכת"

אני רוצה לעצור ולחבק את כל העוברים שבעולם, שהואילו להתממש ברחם אימם האבלה ולהביא לנשמתה צרי ומזור

מצטרפת לתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים :
"יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתהא השנה הזאת הבאה
עלינו ועל כל עמך בית ישראל
שנת אורה ...
שנת פריה ורביה ...
שנת חיים טובים...
שנת עיבור תירוש ויצהר
שנה שימתיקו שיחים את תנובתם ושדות את תבואתם
שנה שתברך את לחמנו ואת מימנו
שנה שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה
שנה שלא תפיל אשה את פרי בטנה ..."

אמן ואמן.

אמן

אמן
(())

אמן

אמן

אמן

אמן

אמן.

אמן .

אמן

אמן

אמן

אמן

• - -

אמן.

אמן.

אמן(())

אמן

אמן

אמן.

אמן

הלואי שכך יהיה @}

שנה שלא תפיל אשה את פרי בטנה ...
אמן כן יהי רצון.

צמררת אותי מאוד

את התפילה הזאת בדיוק בכינו ביום כיפור אחרי ההפלה שעברנו שזיוה עברה.
חודש אחר כך שתינו היינו בהריון.

אמן עם חיבוק ענק ממני .

אמן

אמן

אמן

אמן

באהבה

אמן

אמצע אב, אוטוטו יומולדת , נזכרת איפה הייתי ביום ההולדת השלושים שלי וכמה החיים שלי השתנו מאז...

כבר עברתי שני הריונות נוספים מאז וילדתי בן ולפני שלושה חודשים גם בת ואני מאוהבת בו ובה מכף רגל ועד ראש;

כן, הם מקטינים את הצלקת,
כן, הלב מתרחב ויכול קצת יותר לנשום,
כן, אני חיה ומתענגת על הרבה רגעים של אושר,

לא, הם לא תחליף ולעולם לא תהיה לי איילת אחרת, אבל מה שהיה, עם כל הרע, הוביל אותי ואת המשפחה שלי לנתיב חדש, ייחודי. הפצע ההוא שנפער בי עורר רגשות וקולות שישנו בי זמן רב והפך את החיים ואותי למשהו הרבה יותר עמוק, מרגיש, כואב ומשמח{@

את נפלאה.
חיבוקים חמים והמון מזל טוב להולדת הבת!
המילים שלך, כרגיל, מדברות מעמקי ליבי
והמון אהבה

לא, הם לא תחליף ולעולם לא תהיה לי איילת אחרת, אבל מה שהיה, עם כל הרע, הוביל אותי ואת המשפחה שלי לנתיב חדש, ייחודי. הפצע ההוא שנפער בי עורר רגשות וקולות שישנו בי זמן רב והפך את החיים ואותי למשהו הרבה יותר עמוק, מרגיש, כואב ומשמח
את באמת מדהימה. תודה על ההשראה שאת מעניקה, ותמשיכי ליהנות מהמשפחה!

אהובה יקרה
כמה מדהימה את!
ומברכת על הזכות ללוות אותך במסעך
ולקבל השראה ותמיכה

ולפני שלושה חודשים גם בת ואני מאוהבת בו ובה מכף רגל ועד ראש

איזה כיף ומרגש לקרוא את המשפט הזה!
וגם את השאר..

כמה מרגש, שמחה בשבילך. יש אפשרות לפנות אלייך במייל? (ושוב מזל טוב)

@} @} @} עוד הרבה רגעים של אושר

אהובה אהובה אהובה אהובה ואהובה שכמותך.
כמה טוב לי שהתגלגלתי למצוא אותך בגילגול הזה.

ימים טובים לך ולכל הגורים המדהימים הסובבים אותך.

אני זוכרת את היום הזה. הייתי אז בחודש שמיני, וקראתי את הדף שפתחת ומיד התחלתי לבכות. מאז עקבתי אחריך, כאן בדף ובבלוגים השונים, אחרי התהליך שאת עוברת, בהתרגשות ובהשתאות. למדתי ממך המון, את מעוררת השראה.


מאחלת לך, לכולכם, הרבה אור, שלווה ושימחה, שתמשיכו לגדול ביחד ולבנות בית של אהבה ואמונה.

יושבת וקוראת את הדף הזה ובוכה בוכה בוכה. אחר כך רצה לבתי בת השנה ומודה לה' על הנס הזה, על החיים האלה, על כמה שכלום לא מובן מאליו.
מאחלת לך יקרה שיהיו לך רק רגעים של אושר ושמחה ושלעולם לעולם לא תחווי שוב את מה שחווית עם איילת. שה' ישמור לך על הילדים שיש לך ויתן לכם המון רגעי אושר ונחת ושמחה. בעולם העליון מחכה לך איילת שלך המושלמת כל כך, מושלמת בגוף ובנפש ובנשמה ואתן תיפגשו בוודאי אחרי 120 שנה. היא לא אבודה לך לנצח, רק לעולם הזה.
המון חיבוקים, ניצה.

מדהים איך הכתיבה הזו כאן בראשיתו של השבוע איפשרה לי לראשונה מאז הלידה של רוני, שתבדל לחיים ארוכים, להגיע אל הפצע הזה ולהיות בתוכו, לשהות - ופתאם הציפו אותי רגשות שחשבתי שכבר מזמן נעלמו ובדיעבד גיליתי שהם רק נאלמו.

אני מוצאת את עצמי אוחזת ומניקה את בתי החיה ולא מפסיקה להגות בתינוקת שאבדה לי. מנסה לדמיין לעצמי אותה בת כמעט ארבע, תוהה מה הנוכחות שלה היתה מביאה לחיינו, מי היינו אם היינו מגדלים אותה היום ? ויודעת שגם החיים הקצרים שהיא חיה בתוכי, תשעה חודשים של התחלקות, התמיינות, התפתחות היו כל-כך משמעותיים עבורי ועבורנו.

בערב שבת האחרון צעדנו לבית הכנסת בהרכב מלא, שמעתי את הבן השני אומר לאחיו הבכור:"אתה יודע שרוני היא בעצם הילדה החמישית במשפחה שלנו" ואז הוא פנה אליי שואל: "אמא, אם איילת היתה חיה, בת כמה היא היתה היום ? " עניתי לו ונתתי לו יד, ילד הרגש שלי, אמרתי לו גם שעכשיו שרוני אתנו, נעשה לנו קצת יותר קל, הוא הביט בעיניי, הבהוב של הבנה חלף ביננו והמשכנו לצעוד הלאה אל בית הכנסת.

ובתוך כל אלה ומתוך כל אלה, בא אליי פתאם מבטה הקורן של רוני, או קולה המצחקק, שיברת פניה לחיוך מלא אהבה ותקווה ואני מבינה שהיא, בנשמתה הגבוהה כל-כך מושכת אותי חזרה אל ההווה, חזרה אל החיים, ואני שבה אליהם ומודה לאל על כל אחד מילדיי ואוהבת את מה שיש ומתפללת בכל שניה: "שמור לי על אהובי", "שמור לי על אהוביי" .

אני זוכרת כשזה קרה, זוכרת גם את הכינוי שנהגת לכתוב בו. מוזר ממרחק ובלי שראיתיך לחוש אלייך זרם חם כל כך של אהבה. היית בלבי אז ואני מאושרת לקרוא איפה את עכשיו. איילת היא כל כך מוחשית, בשבילי ואני בטוחה שגם בשביל אחרים, בזכות הליווי בכתב וההנצחה ששיתפת אותנו בהם.
זוג הורים ממקום מגוריי איבד תינוקת, הם גם אנשים דתיים וחשבתי עלייך, איך אולי אולי קשר איתך יחזק אותם. סליחה ענקית אם מה שכתבתי לא מתאים כאן.

קוראת יקרה - תודה על החום והאהבה שלך, את מוזמנת לחבר אותם איתי, אפשר לתת להם לקרוא את הדף הזה ולברר מה הכי נכון מבחינתם.

ואוו, קראתי הכל עכשיו.
את החיבוק ממני תקבלי באופן אישי.
את נותנת המון כוחות לאנשים סביבך. תודה!