איבחון ותיוג ילדים

לדעתי האישית והלא מקצועית, הגננת אומרת שטויות מטופשות מאוד מאוד. אני לא יודעת לגבי מה נחשב בעייתי, אבל אני מכריזה בזאת חגיגית שאין שום דבר בעייתי בילד בין ארבע שלא יודע לומר "כלי תחבורה". בגננת, לעומת זאת, נשמעת לי בעייתית בהחלט. ממליצה לך בחום לפתח שמיעה סלקטיבית ולהפסיק לדאוג מהשטויות שהגננת אומרת.

אני במקומך בכלל לא הייתי מנסה לחזק אותו מבחינת השפה. לדעתי הנזק מעצם זה שאת רואה בזה בעייה גדול מהתועלת שב"חיזוק" לא נחוץ שכזה. אמרת שאת לא רוצה לבזבז זמן כסף ודאגב על אבחון. לדעתי הנזק האפשרי, ושכבר התחיל להתמשש, זה שאת דואגת. חבל.

הילד שלך בסדר גמור, הבעיה היחידה שיש לו זה גננת עם נורמות מגוחכות, שמצליחה להדאיג את אמא שלו. פשוט תגידי לעצמך כל יום שגננת שחושבת שיש משהו חשוב בזה שילד ידע מה זה פלסטיק היא מגוחכת מכדי שתתייחסי אליה ברצינות, ותתחילי לחשוב עליה כעל בעייתית.

לדעתי פשוט תפסיקי לנסות להצדיק את עצמך בפניה, לייחס חשיבות למילים שלה, ובכלל לתת לה מקום עודף בעולמך. היא לא עד כדי כך חשובה. סתם אישה עם דעות מוזרות. בבית הספר יהיו מורות שחושבות שזה חשוב לשנן את לוח הכפל. אז מה, תתווכחי איתן? עדיף בהרבה פשוט להתעלם.

ראשית, והכי חשוב בהצלחה.
תזכרי שיש כל מיני בעלי עניין שהגננת צריכה לרצות ויכול להיות שאם את היית במקומה היית עושה את אותו הדבר.
לכן שנו, אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. אל תדוני אותה. היא בסדר וממלאת את חובתה.
פשוט מלאי גם את את חובתך.

ילד בגילו לא אמור לדבר בצורה ברורה?
לא.
כשאני סופסוף אצליח להבין ילדים בני שלוש-ארבע-חמש של חברות שלי, בלי הצורך לנחש 50%, אני אפתח בקבוק שמפניה.
נו, יש את הבודדים האלה שבטוחים שהם נולדו ל"קול ישראל" ומדברים בדיקציה סופר-חגיגית, אבל מי סופר אותם

לפעמים הוא בולע אותיות, למשל במקום פינגווין או אומר גווינגווין
אני מתה על המילים האלה

הבן שלי, בן שלוש וחצי, רק לפני זמן קצר הפסיק ליישם את השורש השימושי "בּפּט" על כל מילה מורכבת. סנדלים וגמדים היו בָּפְּטים או פָּפְּדים, ספגטי היה פָּפְּטי, ועל אותו עיקרון היו גם חשמלית ומשאית (פפדית), גן משחקים ׁועוד כמה.

עדיין הוא אומר פִּינג'ג'ה במקום פיג'מה, מחון ומחן במקום מחסום ומחסן, "מצייה" במקום "משחקיה" הוא הפסיק להגיד רק לפני חודש, את העיצורים ק' ו- ג' עוד לא שמעתי ממנו ולו פעם אחת בחיים, ועוד כהנה וכהנה, ולרגע לא עלה על דעתי שמשהו כאן לא בסדר. הוא רכש את המילים האלה בשלב מסוים, הוא התרגל להגייה הזאת והוא משתמש בה כי היא גם נוחה וגם תפקודית - אנחנו מבינים למה הוא מתכוון. ואני גם רואה תהליך (איטי והדרגתי מאוד - מילה כל כמה חודשים) שבו הוא כן משפר את ההגייה של מילים, הן ישנות והן חדשות. והוא ילד מאוד מפותח לגילו, מבחינה קוגניטיבית, אז ברור לי שיש ילדים שממשיכים עם הקטעים האלה עד גיל הרבה יותר מאוחר.

אני מנסה להבין מה בטווח הנורמה לגילו. כולם בודקים את הממוצע והוא אינו בממוצע, אלא פחות. השאלה היא אם הוא בטווח הנורמלי.
אח, אני כל כך שונאת שלא מדברים על טווח הנורמה

כלל אצבע: טווח נורמה בגילאים שמעל לשנה יתפרש על פני חודשים ארוכים, שנה ומעלה, ולפעמים שנתיים ויותר. כך כשמישהו אומר לך מה הממוצע או האופייני לגיל, אוטומטית תוסיפי לו 9 חודשים (לפחות) מכל צד

עוד כלל אצבע: לכל ילד קצב קצת אחר, אבל כולם אמורים לזוז קדימה. אם את רואה התפתחות ושינוי לאורך זמן, אם את למשל יכולה להגיד בביטחון שיש הרבה דברים שהוא עושה היום שלא היה יכול לעשות לפני חצי שנה, זה כשלעצמו סימן טוב, ששם את העובדות הנקודתיות (מה יודע לעשות דווקא היום) בפרספקטיבה חיובית.
הנה טבלת התפתחות שנותנת לך מושג על הטווח. כל דבר שבין הגיל הכי ימני לגיל הכי שמאלי (בכל שורה, לכל סעיף בטבלה) - הולך.
ולעניינינו: על פי הטבלה, ילדים מצופים לדבר "בהיגוי ברור ומובן כולו" בכל גיל שבין שנתיים לארבע.

יש לך הצעות איך לחזק אותו מבחינת השפה?
מה שאת כבר עושה הוא אחלה, רק תזרמי עם זה בראש טוב, ותזכרי שההנאה חשובה מכל

גם שלו - וגם שלך!!!!
הנאה ואהבה הן תנאי יסוד ללמידה
כן להקשיב. כן לעודד אותו להגיד לך מה הוא חושב, לחכות בסבלנות כשהוא מחפש מילים, להשתדל לא לקטוע אותו באמצע משפט - אלא אם כן את באמצע הכנת ארוחת הערב

כל זה - פחות באופן מתודי, ויותר באופן שיחתי ומתעניין - כשבא לך להתעניין.
אני משתמשת די הרבה בפראזה "באמת? למה?" כשהוא מביע רעיון משל עצמו, כדי למשוך אותו בלשון בלי לתחקר, לבחון, או להציב סטנדרט לתשובה. אני נורא אוהבת לשמוע את תהליכי החשיבה שלו, את האופן שבו הוא מנסה ליישם היגיון, הנמקות, סיבה ומסובב, לפעמים באופן שלחלוטין לא קשור למציאות.
בקיצור: תיהני מהילד.

יש תרגילים שהיית עושה?
לא!

הגננת אמרה לי שהוא צריך לדעת למשל חומרים (עץ, פלסטיק, זכוכית), היא גם אמרה שאינו יודע לומר "כלי תחבורה" אם מציגים לו אוטו, רכבת ואופניים (שם כללי להגדרה). אני לא לימדתי אותו את זה וכנראה גם בגן הקודם הוא לא למד. נראה לי מוזר שזה נחשב בעייתי
אלה פרטים, סימנים ספציפיים לעיקרון כללי יותר, שאנשים שלא מומחים בתחום נוטים לחשוב שהם החשובים, ולא העיקרון שמאחוריהם. דוגמה נהדרת לכך היא האחות בטיפת חלב שאומרת להורים ללמד תינוק לעשות "ביי ביי", כי זה מה שמצופה ממנו, במקום לבדוק את העיקרון של שימוש בידיים למחוות של תקשורת באופן עקבי שמובן להורים. ה"ביי ביי" כשלעצמו הוא כמעט חסר ערך.

ואני נשבעת לך בכל היקר לי שגם הילד שלי לא מכיר את המונח "כלי תחבורה", וגם לא יכיר אותו עד גיל ארבע. אבל הוא יודע גם יודע, שיש קבוצה שלמה של דברים שאפשר להיכנס לתוכם ולזוז בעזרתם ממקום למקום. אז כשאנחנו הולכים לחברים והוא שואל אם אנחנו נוסעים באוטו או ברכבת או בקורקינט, ואחר כך מוסיף "אולי... בחולצה?" ומתפקע מצחוק כי הוא יודע שזו שטות - הנה הוא השתמש בקטגוריזציה, והבין מה זה "כלי תחבורה".

אני כל הזמן בודקת את הדיבור של הילד.
צאו לחופש, תבנו ארמונות בחול...

תודה לכולכם

זאת המון תמיכה וסף הלחץ והדאגה שלי ירד פלאים בימים האחרונים. הרבה מזה ממה שאתם כותבים.
אישה במסע, תודה על התמיכה, אני שמחה לקבל תשובה כזאת. אני חושבת שלא מדובר רק בגננת הזאת אלא במה שמכניסים להם ממשרד החינוך )גם הגננת בגן הקודם העירה על כך שהוא לא מגדיר משפחות מילים). נראה לי שפשוט קל להן לומר - "יש בעיה". לי בעיקר הפריע שזה נאמר כל כך מוקדם מבלי שבאמת יכירו את הילד. לא היה לי ספק ששום אבחון מיוחד נדרש כאן, כן הכניסו לי ספק לגבי הדיבור... ואת צודקת, הדאגה שלי (שלא היתה קיימת בחופש הגדול* היא אכן מחיר שלא צריך לשלם.

ככה זה, אני גם לא חושבת שהגננת רעה או טיפשה והיא באמת מפתיעה אותי בגישות הסובלניות שלה כלפיו, בכל זאת, כנראה שהוא קצת מאתגר אותה. היא נותנת לו המון תשומת לב אישית ועל כך אני יכולה רק לברך ולהודות. אני גם מתחילה להבין מהיכן היא מגיעה, היא אכן מאמינה באבחונים, גם במידה שאין צורך. היא לא מבינה את נקודת המבט שלי. זה מתקשר לי לתכנית שהיתה אתמול על בדיקות לא הכרחיות בהריון שנשים רבות עושות וחשבתי על כמה אני שמחה שויתרתי עכשיו על הסקירה המוקדמת. נשים אחרות מעדיפות לעשות את כל הבדיקות. אני מעדיפה לבדוק מעבר רק אם יש באמת בעיה.

תמרוש רוש, את מרגיעה אותי מרגע לרגע.... איזה כיף לי. ללא ספק הילד משתפר ומתקדם. המון! אני כל הזמן מופתעת מהמהירות שהוא עושה זאת. לפעמים אני שואלת אותו שאלה ולא מצפה לתשובה ממנו אלא בטוחה שאצטרך לענות לו והוא עונה, ונכון! (מה זה אגס, תפוח ובננה?- פרי!- יותר יומיומי מכלי תחבורה). בדקתי את הטבלה שצירפת, במה שהוא מתקשה, יש לו עוד זמן, בהרבה דברים הוא בממוצע. איזה אושר! אכן חיפשתי טבלה כזאת.
אני גם מאוד אוהבת את המילים המוזרות שהוא ממציא, לאחרונה הוא התחיל להפריד בן פעלים בזכר ונקבה ומנסה לבנות אותם לבד (אני אישה יחידה בבית עם בנזוג ושני בנים, לא שומעים הרבה דיבור בלשון נקבה) והוא אומר "תיליך" במקום תלכי או "תיקיח" במקום תקחי ואני מתמוגגת, אין דבר יותר מתוק מזה.

זהו, נרגעתי. תודה לכולכם! הכל טוב עם הילדון. קבעתי לו בדיקת שמיעה מכיוון שמדובר בדבר פיסי לגמרי כדי להרגיע את הגננות ולומר להן שהוא מבין עברית ולתת אישור ששומע טוב. אחר כך שיעזבו אותי. ואותו. בכל מקרה, נראה שהתגלה שיש עוד ילד מאתגר בגן, כבר ראיתי שיחה עם ההורים והגננת מספרת לי מופתעת כמה הבן שלי נהנה לעבוד ולעשות דברים. אז הוא מתאקלם ונראה שנעים לו...
שוב תודה על התמיכה! אתן/ם נהדרות/ים

איזה טוב לשמוע!
הכל טוב @}@}@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בני ילד מקסים מחונן, פעם בשבוע נמצא במסגרת של מחוננים שם מרעיפים עליו שבחים. בביה"ס גם כמובן אומרים כי הוא חכם ונבון אבל... מכיתה א כל הזמן מנסים לשכנע אותנו לאבחן אותו. יש לו חברים שאוהבים לבוא אליו ולהזמין אותו אליהם. במפגשים עם ילדים של חברים שלנו הוא מתחבר בקלות. בבית אנחנו חווים אותו מאוד אחראי ממושמע עוזר ומתחשב באחיו. בביהס הוא נחווה כמפריע , לא תמיד מפסיק פעולות שמפריעות למהלך השיעור לפעמים מתריס גם כנגד הצוות וגם כנגד התלמידים. תחושות הבטן שלי אומרות לי להעביר את הילד למסגרת תומכת וןמקבלת אותו כפי שהוא ולא מסגרת שרק מנסה למצוא את השונה בו לתייג אותו ולהכניס אותו למשבצת הנכונה.

מסגרת רגילה (ממוסגרת , מלחיצה , המונית , מדכאת) היא לא מציאה גדולה עבור ילד מוכשר וגם עבור ילד לא מוכשר....

עלו בראשי כמה שאלות :

איך הוא מרגיש בבהס ?

לשם מה רוצים את האבחון ??

יש לך מחשבות לאן להעביר אותו ?
זה אפשרי מצידכם ?

מוסיפה את עצמי לדף, אחרי שקראתי ומצאתי הרבה מהמשותף:
בן 5, סקרן, חכם (במובן של היכולת לעבד מידע נתון ולהגיע למסקנות חדשות, אישיות), פעיל, אבל:
בגן לא תמיד רוצה להשתתף במפגש או במעגל. בכלל, מעדיף לא ללכת לגן, לפעמים קשה להפרד, אבל כשמגיעים לאסוף אותו הוא מתרוצץ ומשחק ומרוצה ומשוויץ בכל היצירות שהכין
מעדיף לשחק לבד או לצייר, לא יצטרף מיוזמתו לפעילות בקבוצה, ובטח לא לסידור הצעצועים
מעופף - (גם בבית) בגן יכול לשוטט הצידה מהקבוצה ולהתעסק בענייניו, בבית, בעיקר בנוגע לדברים שמוטלים עליו - מאבד ריכוז ("שוכח לאן הלך ולמה") אחרי כמה שניות. למשל בבוקר, כשצריך לפשוט פיג'מה, ללבוש מכנסיים וחולצה, לצחצח שיניים ולנעול נעליים - צריך להזכיר לו על כל פרט ושלב בנפרד, כי הוא פשוט מאבד את חוט התהליך
מעדיף משחק עם ילד יחיד, פחות בקבוצה. קשה לו לפעמים לפתור סכסוכים או כשלא רוצים לשחק בדרך שלו, מתחילים איומים נוסח "אז אני אוציא אתכם מהמשחק". לא מזמין כמעט חברים הביתה, כן מסכים שאתקשר לאמא של ילד או שניים מסויימים מהגן ואזמין אותם.

מה אני רוצה?
להבין איך לתת לו כלים לבצע ברצף ובלי תזכורות מטלות\תהליכים שהוא החליט לבצע, בלי לאבד ריכוז באמצע
לשפר את היכולת לשחק בקבוצה ולפתור קונפליקטים, או להמנע מהם

עצות?

עצות?

לא העצות שביקשת, ובתור רקע את ההודעה הזו גישת שפר בהורות (2016-06-17T09:51:45) ומה שלפניה ואחריה.

המטרה היא שהוא יבצע את מה שהוא רוצה לבצע, נכון? כלומר, זו המטרה שנראית לי הגיונית. אני לא בטוחה שברצף, בלי תזכורות, בלי לאבד ריכוז, הם כלים שיעזרו לו. אולי אפשר לחלק את המטלה למטלות קטנות יותר, לרשום אותם על דף, וכל פעם לחזור אליו? אולי צריך לתרגל את זה שוב ושוב ושוב ושוב כי יקח לו הרבה יותר זמן להפוך את התהליך להרגל, רוטינה שלא דורשת מחשבה? אולי לקבל את זה שיקח לו הרבה יותר זמן ללמוד דברים כאלו שבשנים הקרובות תאצלי להזכיר לו שוב ושוב ושוב ושוב?

אני חושבת על אחי הקטן שהיה ובמידה רבה עדיין כזה. וזה השתפר עם הגיל, אבל היו ועדיין יש המון תזכורות, ורשימה, וזמן להטמיע הרגלים, ודברים שעדיין נשכחים.

לשפר את היכולת לשחק בקבוצה ולפתור קונפליקטים, או להמנע מהם
לדעתי? להמנע מהמצב לחלוטין. למה לאלץ בכוח מצב שלא כייף לו? הוא אוהב לשחק אחד על אחד בקבוצה קטנה. העדפה לגיטימית. לשפר את היכולת לשחק בקבוצה נשמע לי כמו לקחת ילד שאוהב טניס ולא כדורגל, וטוב יותר בטניס, ולהגיד - איך לשפר את יכולת משחק הכדורגל שלו? במקום לתת לו לשחק טניס ולא כדורגל. כאילו לא לרצות לשחק כדורגל זה לא בסדר ולא לגיטימי. לא רואה פה בעיה.

הולכת ,
המושג תפקודים ניהוליים עלה הראשי לאחר שקראתי את הדברים שכתבת. יש קצת מידע בדר גודל. .. אם הנושא יעניין אותך ונראה רלוונטי אוכל להמליץ לך על אשת מקצוע שעוסקת בנושאים הללו כולל הקניית מיומנויות לילדים מבוגרים הורים ומחנכים...

דר גוגל. ..

אני רוצה להציע דרך אחרת לחשוב על זה:
הוא לא מאבד ריכוז, אלא שומר על ריכוז במשהו אחר.
אני מנחשת שכשהוא לא זוכר לנעול נעליים, זה כי הוא מתרכז באותו הרגע באיזשהו פרוייקט פנימי שדורש את כל תשומת ליבו. יכול להיות שהפרוייקט הזה יבוא לידי ביטוי אחר כך במשהו שהוא יבנה, או יגיד, או סתם יבין. אבל זה לא שהוא שוכח ולא מרוכז, אלא להפך: הוא זוכר ומרוכז בדברים אחרים.

אם זה באמת מה שקורה אצלו, אפשר לדבר איתו על זה. עם הזמן הוא יוכל ללמוד להניח לרגע בצד את הפרוייקטים, ולהקדיש כמה רגעים לטפל בהפרעות החיצוניות, כמו להתלבש, לנעול נעליים, לשים לב לאן אני הולך...

ובהקשר הזה, אני ממליצה לקרוא את פול גראהם:
http://www.paulgraham.com/nerds.html

אני מנחשת שכשהוא לא זוכר לנעול נעליים, זה כי הוא מתרכז באותו הרגע באיזשהו פרוייקט פנימי שדורש את כל תשומת ליבו. יכול להיות שהפרוייקט הזה יבוא לידי ביטוי אחר כך במשהו שהוא יבנה, או יגיד, או סתם יבין. אבל זה לא שהוא שוכח ולא מרוכז, אלא להפך: הוא זוכר ומרוכז בדברים אחרים
יונת, אני כל כך כל כך מודה לך. עברו הרבה שנים מאז שהייתי הילדה הזאת, ועדיין - זה כל כך מרפא כשיש מי שמבינה.

פלונית, לשאלתך האבחון הוא כי הצוות ישמח לקבל כלים איך להתמודד עם המצב. לגבי מסגרת חלופית זו התלבטות גדולה מאוד. בסהכ טוב לו מאוד חברתית ובמסגרות אלטרנטיביות רשימות המתנה באורך הגלות...

שליחה על ידי חרדה* » 17 מאי 2018, 12:08

אני קוראת ומאד מזדהה. על אף שהילד שלי רק בן שנה ושמונה. משהו בו קצת שונה לי ואני בחרדות מזה ולא מצליחה להפסיק. הוא ילד נבון מאד, שומר על קשר עין, מביע אהבה לי ולאבא שלו, חולק רגשות (חשוב לו להראות לנו למשל איך הוא מצליח לעשות דברים) והוא מאד מפותח שפתית, מצביע והכל. אבל אני רואה שילדים אחרים ממש לא מעניינים אותו בשום צורה. הוא הולך לגן פעמיים בשבוע עם המטפלת ומתעסק בענייניו. מדי פעם בוחן מה קורה אצל האחרים, ואם יעודדו אותו יבוא לעשות גם כמה שניות- ואז יחזור לשחק קצת עם הדלת, לפתוח ולסגור, יביא נעליים (הוא אוהב לחלק נעליים לפי זהות הנועל...) או יסגור מגירות וכדומה. זה לא שהוא עוסק בזה שעות- אבל הוא לא ממש עוסק בשום דבר. הוא מתרוצץ, מרוקן צעצועים מהסל, מדי פעם שומע סיפורים, יכול לשחק דקה שתיים בקוביות...ואז לרוקן את מגירת התרופות. כאלה.
גם לגבי האחים שלו- לא מביע אהבה אליהם לרוב. כשהם נוגעים בו לרוב מתעצבן- אבל כן שמח שהם רואים מה הוא עושה או פונה אליהם אם רוצה לקפוץ אתם בטרמפולינה וכדומה... אם הוא עולה על הטרמפולינה והם לא שם הוא קורא להם אבל זה בעצם הדבר היחיד שבו נוכחותם מעניינת אותו.
אני לא ישנה בלילה מרוב דאגה. מצד אחד אומרת- אחיו גם היה כזה ובמידה מסויימת אפילו יותר גרוע, והיום הוא ממש בסדר, ״רגיל״ (אין ילד רגיל, אבל לא משהן קשה מדי להתמודדות). ואני כל כך חוששת מהפרעות תקשורת ומהתיוגים, היד הקלה על הדק באבחון וכדומה. אני למשל בטוחה שאם הייתי באה עם אחיו לאבחון הייתי מקבלת תווית אז. ולקח שנים והסתדר. אבל הבעיה היא אני. לא ישנה. רק קוראת על סימנים ולקויות. וזה משתלט עליו!

שליחה על ידי אופיר* » 17 מאי 2018, 12:47

חרדה יקרה
אני לא מתמצאת בזה בכלל. כתבת על פתיחה וסגירה של דלתות וזה ישר קפץ לי
שהבן שלי היה בגיל הזה פחות או יותר ולמשך תקופה ארוכה מאוד הוא היה פותח וסוגר דלתות במשך שעות. בבית , אצל השכנים, שערים בגינות ציבוריות(כל משך הביקור בגינה). כמובן ארונות בבית , עטיפות של דיסקים. אם היינו יוצאים לבית קפה הוא היה מוצא שער או דלת ונתקע שם. בקצור אובססיה ממש!
הוא היום בן 14 , ילד רגיל לגמרי .
אני לא יודעת כלום על הילד שלך , נשמע שאת ממש חוששת מתיוג ובנתיים זו אולי את שמתייגת אותו?

שליחה על ידי חרדה* » 17 מאי 2018, 13:07

אופיר יקר. קודם כל תודה. תגובות כמו שלך מורידות לי אבן מהלב... לצערי כל פעם כשאני כותבת בגוגל ״ילד אוהב נעליים״ או ״ילד פותח וסוגר דלתות״ ישר קופצים לי כל מני עמודים על הפרעות. וכן. אתה לגמרי צודק. אני כל כך מבוהלת מהתיוג שלו שאני כל הזמן עסוקה בזה וחרדה מזה! ואני בטוחה שזה משפיע. על אף שאני ממש משתדלת שלא לשדר כלום ולא ללחוץ עליו להפגין התנהגות ״חברתית״- אני בטוחה שיש מחיר ללחץ שלי. אבל אני פשוט לא משתחררת מזה. לדוגמא, היום המטפלת שלחה לי מהגן את המשפט ״הוא נהנה בדרך שלו. הלך להביא לגננת נעליים, פתח וסגר דלתות״. ברגע זה כבר התעלמתי מכל הדברים שהוא כן עשה ופשוט נכנסתי לדיכאון. זו אני שצריכה טיפול? אתם לא דאגתם כשהילד היה אובססיבי לפתיחה וסגירה של דלתות?

שליחה על ידי אופיר* » 17 מאי 2018, 16:02

חרדה,
אני אופיר הבת
כמו שכתבתי קודם אני לא מתמצאת בתחום הזה . אבל זה אף פעם הרי לא סמפטום אחד שבגללו יש להורה הרגשה לא טובה. אם את כלכך חרדה אולי כן שווה לך להתייעץ? התשובות הם איפה שאנחנו שואלים את השאלות. ז"א התשובה תלויה את מי נשאל. ממה שאת כותבת נראה שמהחרדה שלך את רואה בעיקר את החסר, את מה שאת פוחדת ממנו ואולי מנקודת מבט אחרת הדברים יראו אחרת.
אני מאמינה שהילד שלך מרגיש ממך את החששות שלך, אולי את חוסר הקבלה ?וזה משפיע. אני מציעה לך לעבוד על עצמך בטיפול או באופן שמתאים לך. הילד הוא מה שהוא.
אנחנו ממש לא דאגנו . גוגל ידוע כמקור חרדות מובטח.
כתבת שגם הבן הגדול שלך היה ככה ואפילו יותר , והכל הסתדר. זה לא מרגיע אותך?

שליחה על ידי חרדה* » 18 מאי 2018, 12:35

איכשהו נראה לי שעם כל ילד הפכתי ליותר ויותר חרדתית. קודם לא נתתי דעתי לדברים. הבן בראשון שלי היה מאד מאד נוקשה, אהב לשחק בדמויות לבד, או עם מי שהסכים לשחק בדיוק במה שהוא רוצה, פחד ממש מילדים עד גיל מבוגר והיה כשהוא שמח מנפנף בידיים כל הזמן בתורה מאד מוזרה... לא יודעת איך לא הייתי בכאלה סרטים אז...אבל הכל הסתדר בסופו של דבר. הקטן שונה. מאד מאד שובב ודעתן, לא מפחד מאד מילדים אבל נרתע מהם. ולא ניכר שהם מעניינים אותו בכלל. הוא עושה את שלו ולא אכפת לו מה אחרים עושים. חוץ מזה הוא הרבה הרבה פחות ״ממושמע״, עושה המון בכוונה, מתרגז מאד כשלא נותנים לו מה שרוצה- ויש את כל העניין שהוא אוהב מאד להוציא ולהכניס, לפתוח ולסגור. אני בטוחה שהרבה מזה מאד טבעי לגיל ואין ספק שאני לגמרי אובססיבית בלנתח כל פעולה ומה המשמעות. אבל מרגיע אותי לשמוע על התנהגויות כאלה של עוד ילדים. גם הסיפור שלך גרם לי לחשוב שאני מגזימה. למרות שאין לי ספק שהוא כרגע קצת שונה בהתנהלות מיתר הילדים

רק מוסיפה לך שלא הייתי קוראת לו "ילד". זה תינוק בן שנה ושמונה (-: תינוק. הוא מתנסה, הוא בודק, הוא נשמע כמו מדען קטן, סקרן ומקסים.
זה בכלל לא הגיל ליחסים חברתיים. זה יותר הגיל של חרדת הנטישה, כלומר הוא צריך את אמא בסביבה ולוודא שהיא לא נוטשת אותו.
הגיל המקורי לגן ילדים הוא 5. חמש. בגיל חמש אנו מצפים מילד להיות חברתי ולהיות מסוגל לבלות כמה שעות בחברת ילדים אחרים עם אדם זר, הגננת (כמה שעות בבוקר, אחרי שקם יפה ואכל ארוחת בוקר ואחרי הכמה שעות האלה הוא חוזר הביתה ואוכל ארוחת צהריים בבית).

אז ממליצה לך בחום להתאים את הציפיות למה שנורמלי למין האנושי ולא לעיוות של המציאות החברתית העצובה שלנו, שבה הורים נאלצים לאפסן תינוקות חסרי ישע בכל מיני "מוסדות" (מעונות, משפחתונים וכיוצא בזה) ולהפקיר אותם לסיטואציה חברתית קשה שבה הם נאלצים להתחרות על תשומת לב של אדם זר עם עוד תינוקות חסרי ישע ונטושים כמוהם.

שליחה על ידי חרדה* » 19 מאי 2018, 16:39

תודה בשמת. אני באמת צריכה איפוס. היום למשל עשינו בריכה בחצר. האחים שלו השתוללו בחוץ והוא מאד מאד נרתע וחשש. בקושי הסכים להכנס. רק רצה להיות בבית. וישר התחלתי
לחשוב למה הוא לא מתעניין במה שהאחים שלו עושים ולמה לא רוצה לעשות כמותם. אחרי כן ניסיתי להתעשת ולקבל שהוא פשוט לא בעניין, ואז מה. מה אני מוטרדת ישר. לא יודעת למה אני מנתחת כל דבר בצורה מוגזמת. למה אני יושבת וקוראת סימפטומים להפרעות תקשורת בכזה גיל צעיר. הוא באמת תינוקי. זה כאילו שיש לי פיצול אישיות. ימים שאני מבינה שאני סתם מטריפה את עצמי - וימים מול האינטרנט קוראת על הפרעות למיניהן...

חרדה יקרה, קראתי את מה שכתבת וקודם כל מייד הבנתי אותך לעומק (אני באה ממשפחת מוצא חרדתית ביותר P-: ), ודבר שני פתאום חשבתי מחשבה מוזרה. אני בכלל לא מכירה אותך ולא יודעת עלייך כלום, אז קחי את דברי בערבון מוגבל מאוד, סתם עצה של זרה באינטרנט, אבל אני נותנת לך רעיון שיכול לעזור לך אם יש בו משהו:
יכול להיות שהחרדה שלך לא קשורה בכלל לילד אלא לעצמך?
יכול להיות שאת פשוט מותשת, שהגוף שלך לא מקבל מספיק ויטמינים ומינרלים (ראי בדיוק הדיון שמתנהל עכשיו בדף הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף ), שאת לא ישנה טוב, שאין לך עזרה, שאין לך תמיכה, שאת נקרעת לכל הכיוונים ונורא קשה לך כי את מנסה למלא את הצרכים של כולם (קרי קודם כל הילדים ודבר שני לצאת "בסדר" עם הסביבה ועם כל המבקרים שבטח מקיפים אותך, יש לנו עם מלא נשמות טובות...) ואת והצרכים הכי בסיסיים שלך נדחקים למקום האחרון?
החרדתיות שאת מתארת נשמעת כאילו בכלל לא קשורה לילד.
אולי את פשוט חרדה ומוטרדת ומודאגת כל הזמן כי לך יש חוסרים תזונתיים וחוסר בשינה ואת פשוט מעוכה פיזית (עזבי נפשית, אני עדיין ברמה הכי פשוטה והכי בסיסית), ואין לך מספיק דברים שמשמחים וממלאים אותך (שאת אוהבת) במשך היום ואין לך מספיק נשימה ומספיק פעילות גופנית טובה, וזו הסיבה האמיתית לחרדתיות?
אם זה ככה, הדרך לפתור את מה שמציק לך איננה לבדוק את הילד, אלא להתמקד בך.
לדאוג לך.
לטפל בך.
אל תקראי על סימפטומים להפרעות תקשורת. תחפשי מוזיקה לשיר איתה או מדיטציה בחינם באינטרנט שעושה לך נעים. אם מאפשרים לך לקרוא על הפרעות, אז יאפשרו לך גם מדיטציה (לא ייאמן מה שיש ביוטיוב. ותסנני. רק מדיטציות נעימות עם מלים נעימות וחיוביות, שעושות לך טוב. אם על השניה הראשונה את לא אוהבת את הקול של המדריכ/ה, NEXT). והכי טוב: נשימות. בטוח שיש תירגול שעושה לך חמש דקות "לנשום לתוך המצח, לנשוף החוצה את כל מה שיש שם, לנשום לתוך העיניים העצומות, לנשוף החוצה מהעיניים את כל העייפות, לנשום לתוך הלחיים, לנשוף החוצה דרך הפה את כל ה'אוף' שלנו, לנשום לתוך הלב ולמלא אותו באוויר, בשמחה, בצבע ירוק או ורוד - איזה שמתחשק לך עכשיו - ולנשוף ממנו החוצה את כל מה שרבץ עליו היום..." כאלה דברים. אבל לא חשוב מה שכתבתי פה, אלה סתם רעיונות פזורים, תמצאי מה שמדבר אלייך ושמרגיע אותך ונעים לך.
ותזונה.
ושינה.
שניהם ממש קריטיים לחרדתיות.
אה, רק דבר אחד אחרון: הרבה פעמים חרדתיות קשורה לצניחת איברים בבטן, אפילו קטנטנה. לזה כדאי לתרגל בשיטת פאולה (את יכולה ללכת לשיעור אחד עם מדריכה מוסמכת והיא תראה לך שני תרגילים שתעשי כמה דקות ביום וגמרנו, זה לא צריך להיות יום לימודים ארוך). זה משהו פיזי לגמרי, אבל נחווה כמטרד נפשי.

לא כתבתי מסודר, מקווה שעדיין עוזר. ובכל מקרה, שוב: זה אולי בכלל לא קשור אלייך. תבדקי את זה רק אם משהו ממה שכתבתי מתחבר לך

ואת השאר תזרקי.

שליחה על ידי אופיר* » 19 מאי 2018, 19:33

אני הולכת לקרוא על שיטת פאולה!

שליחה על ידי חרדה* » 19 מאי 2018, 22:23

איזה מהממות אתן. קראתי בעיון. ואנסה בהחלט!! זה לא אומר שלא יעלו כאן עוד פוסטים חרדתיים - אבל בהחלט אנסה לעבוד על עצמי. תודה!

שליחה על ידי ליאת* » 20 מאי 2018, 08:45

הי חרדה,
בתור חרדתית בעצמי אני מכירה טוב טוב את הפניה לגוגל לעזרה שלא עוזרת. באחד התקפי החרדה קלטתי שמשהו כאן לא בריא והלכתי לגגל שוב, הפעם את עצמי. גיליתי שהחיפוש הזה הוא סוג של OCD ובחלק מהמקומות היה כתוב שכשאני מחפשת אני בעצם נותנת למוח שלי (או לקול המבוהל שבתוכו, איך שרוצים לחשוב על זה) אישור שיש כאן בעיה חמורה ואז החרדה מתעצמת. כמובן שזה לא באמת עוזר לקרוא בגוגל על סימפטומים של בעיות וככה החרדה מחמירה עוד.
מה שעזר לי הוא להכריח את עצמי לעשות משהו אחר כשעולה התקף, לפחות במשך כמה דקות, ואז הצורך לחפש והחרדה שאחריו פוחתים. דבר שני הוא שאם כבר מחפשים באינטרנט אז לחפש משהו חיובי שקשור לבעיה שמטרידה אותי. נניח במקרה כמו שלך אני מניחה שזה יכול להיות למשל הצעות לפעילויות בבית עם הילד.
אני מאוד מאוד מתחברת למה שבשמת כתבה (כרגיל). בקשר למדיטציות באינטרנט, אני מתחברת לסרטונים עם פולסים בתדר מסויים שאמור לעזור. לא יודעת אם זה מדעי אבל בהחלט עובד עלי.
אם מה שכתבתי פוגע או משהו אז סליחה ואפשר למחוק.
אגב, גם הבנים שלי אהבו לשחק המון עם מפסקים ודלתות ואין סימנים להפרעות תקשורת היום.
בהצלחה (-:

שליחה על ידי חרדה* » 20 מאי 2018, 15:40

החשש שלי הוא בעיקר מזה שלא מראה שום עניין בילדים אחרים - וגם לא יושב ממש לשחק בשום דבר. אם אני חושבת מה מעניין אותו או מה עושה כל הזמן - הוא ״דוגם״ צעצועים לכמה שניות, משחק אתם בדרך המקובלת ואז עובר לדבר אחר. קצת מרוקן מגירות, מחלק נעליים- אבל פעילויות כמו משחק בכדור או בניית מגדל - יישאר קשוב לעשר שניות ואז יעבור לדבר הבא. איך הוא גם יוכל לשחק עם ילדים אחרים בצורה כזו?

יש לו גם התפרצויות של כעס. לא משהו חמור אבל לפעמים כשלא נותנים לו את מה שהוא רוצה הוא כועס וצועק בקול חזק. נשמע סביר אבל לא היה עם האחרים. אני מלאה חששות גם מה יהיה בגן, אליו יכנס בספטמבר. האם הגננות יכילו אותו ויקבלו בהבנה? זה יכול להיות ממש מעצבן כשפתאום הוא מרביץ. יש לו כוח. וגם האם הוא יסתובב שם לבד ולא יגלה עניין באף אחד?

ונקודה אחרונה לגבי הבן הגדול שלי - עכשיו כשאני קוראת את כל הסימפטומים להפרעות תקשורת- כמו שכתבתי אני די בטוחה שהבן הגדול שלי היה יכול להיות מאובחן בקלות אז. והיום הוא ילד חברותי ורגיל לגמרי. הוא לא חולק ולא משתף כמעט, ויש קטעים שהוא מתפרץ בכעס אבל ממש רגיל - מקסימום חיזוקים פה ושם במקומות הנכונים. ואני מדברת על ילד שהיה מנפנף בידיים בהתרגשות, דיבר קצת כמו רובוט באינטונציה ופחד פחד מוות מילדים עד גיל שנתיים וחצי שלוש. וגם אז עבר לו בהדרגה. הוא ממש הלך והשתפר עם השנים.

אבל איכשהו אני עדיין לא רגועה ביחס לקטנטן. כל הזמן בוחנת. הנה, הוא מבין את ההומור שלי. זה סימן טוב. הוא קולט את הפרצוף גם בלי שאגיד- זה גם סימן... אבל לא בא לי כל היום לאסוף סימנים!...
אני מאד משתדלת להסיח את דעתי בדברים אחרים - לפעמים אני מרגישה שאני רואה מלא טלוויזיה בערב כדי לא לחשוב. בקיצור - מנסה לעבוד על עצמי, ובעזרת השם- אפרסם כאן פוסט עוד שנה על סימנים שלא צריכים להדאיג הורים.

האמת שזה אפילו התחיל במקרה. כתבתי ״ילד אוהב נעליים״ יצא לי הפרעות תקשורת. כתבתי ״ילד לא אוהב לשחק עם ילדים״ יצא הפרעות תקשורת. כאילו שהיום זה אובר- אבחון משוגע שזורק אותנו למקום אחד...

ומהצד השני, אני אומרת לעצמי שהרי הוא ילד מדהים וחכם, ואני אוהב אותו לא משנה מה. אין ילדים בלי קשיים, ויש לנו כלים לעזור לכל אחד כמה שאפשר - אז מה ההיסטריה והחשיבה על הרע כל הזמן?? וגם את יש קצת בעיות תקשורת - גם על זה אפשר לעבוד וילדים מנהלים חיים רגילים לגמרי!! אז למה כל קשקוש קטן מכניס אותי לחרדות ומחשבות אין סוף???

ספיחה על החפירה וחג שמח לכולן.

את מתארת תינוק נורמלי לגמרי בן שנה ושמונה (-: באמת שנורמלי לגמרי. אולי קצת יותר אינטליגנטי מהממוצע (-: אבל נורמלי. כל מה שאת מתארת, פשוט קלאסי ונורמלי. יש לך ממנו ציפיות שמתאימות לגיל הרבה יותר מאוחר. יכול להיות שעד שילדת לא נחשפת הרבה לתינוקות קטנים? (אני יודעת שאני לא החזקתי בחיים תינוק עד שילדתי, בגיל מאוד מאוחר...).

שליחה על ידי קטי* » 20 מאי 2018, 23:13

_בעלי החליט שעד כאן.
בגן הוא סיפר שלקחנו את הילדה ל"מומחה" שמסתבר שזו מילת- קסמים, ושהמומחה אמר שהכל בסדר איתה.
וראה זה פלא - פתאם הכל אכן היה בסדר._
כך גם היה אצלנו.. הילד היה עם קשיים אבל התקדם יפה והשלים פערים (עם עזרה מתאימה), ובכל זאת הציקו לנו עם הפניות לאבחון נוירולוגי ואפילו פסיכיאטרי.. וגם ניסו לשחד אותנו עם עניין הקצבה הצפויה מביטוח לאומי.. פסיכולוג חכם שדיברתי איתו, הציע לי להגיד לכולם ש״פסיכולוג מומחה ראה את הילד ואבחן שהכל בסדר״. זה מאוד עזר לצוות הגן וביה״ס לעזוב את האבחונים, להיות אופטימיים ולעזור לילד להמשיך להתקדם בקצב שלו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבחון היתר וטיפול היתר מונעים ממאד ממניעים כלכליים. יש באוטיזם הרבה כסף והרבה פרנסה.
כנדרשתי לנושא וחקרתי את הנושא מצאתי מידע רב על שיטות האבחון, מספרי המאובחנים, שינוי הגישות הטיפוליות וכמובן תפיסת העולם של משרד החינוך לגבי המסגרות המתאימות לאוטיזם. לא אכביר במידע רק אציין שלושה נתונים:

מספר הילדים המאובחנים כאוטיסטים בישראל שילש את עצמו תוך עשור. לפני חמישים שנה אוטיזם היה 1:5000 והיום 1:60 (תלוי איפה).
מספר המאובחנים כאוטיסטים בקרב הבנים גדול מאד ביחס למספר הבנות. כך שהיות ומדובר במקרה שלכם בבן, הסיכוי הוא אפילו גדול יותר.
במשך 20 השנים האחרונות שונו פעמיים ההגדרות לאוטיזם. תופעות כמו אספרגר נמחקו ובמקום זאת נוצר הספקטרום המפורסם שבעצם אפשר למקם עליו כל אחד (או לטעון שהוא גבולי). הספקטרום הזה, מכניס ילדים מחוננים וילדים עם פיגור לאותה מסגרת חינוכית.

אינני יודע מה מצבו של הילד שלך. אינני טוען שהוא בסדר או לא כי אינני מכיר אותו ואותך. אולם, אני מציע לך לא להיבהל כי לכל ילד קצב התפתחות משלו. אני מציע לך להיזהר מאבחונים ידועים מראש ואם יש לך ספקות לכי למומחה פרטי ואוביקטיבי.

שליחה על ידי חרדה* » 24 מאי 2018, 18:21

ותגידו... זה שהוא הולך לגן או לגימבורי או לכל מקום ולא אכפת לו בכלל מילדים... עושה את שלו. נרצע ממי שמנסה לגעת בו או משהו. מסתכל על המפגש, נוגע בכלים שמחלקים- אבל לא מחפש בשום שלב קירבה של ילד אחר... הגיוני???

ברור. לגמרי מתאים לגילו. אבל שוב - יש טווח רחב מאוד. זה שהוא נורמלי לא אומר שילד שכן מתעניין בגילו, לא נורמלי. שניהם נורמליים.

במלים אחרות: אי אפשר להסיק מזה שיש בעיה. אם את דואגת בגלל שהאינטואיציה שלך אומרת שיש בעיה, לכי להתייעץ עם מומחים. אם את מרגישה שזו לא אינטואיציה אלא שאצלך יש בעיית חרדתיות, טפלי בעצמך קודם, לפני שתגררי את הילד לאיבחונים.

שליחה על ידי חרדה* » 24 מאי 2018, 22:29

האינטואיציה שלי כבר לא קיימת. באמת לא אגרור אותו לאבחונים. אתן לזמן לעשות את שלו. יהיה טוב!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השאלות שאני מציע לך לשאול את עצמך הן
האם זו בעיה של הילד שלך או בעיה שלך?
האם זה מפריע לו שהוא בעולם שלו?
האם מפריע לך שהוא בעולם שלו?

ונניח שהוא "לא בסדר"
האם את חושבת שאפשר לעזור לו להיות "בסדר"?
האם את רוצה לשנות אותו כדי שיתאים למה שצריך להיות?
מה יותר חשוב לך כאמא שלו?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני עכשיו בדרך לאבחון חוזר אחרי כמה חודשים של טיפול ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור פעם בשבוע בגן לפני תחילת הטיפול הילד עבר אבחון אצל רופא התפתחות ופסיכולוג ההפניה שלי היתה בגלל איחור בדיבור הגיע לגיל 2 וחצי ולא היה מחבר מלים עכשיו הוא בן 3 וחצי אחרי תקופה של כמה חודשים של טיפולים הוא מתקדם וההתקדמות ניכרת הוא מצליח לחבר מלים וליצור משפט אבל לא מורכב אוהב לשחק איתנו אנו ההורים והאחיות שלו בבית לפעמים אוהב לשחק לבד וכשאני שואלת את הגננת איך הוא מתקשר עם הילדים אומרת לי שהוא אוהב לפעמים לשבת עימם במשחק אבל לא מתקשר איתם אני עכשיו בתהליך של בדיקה ואבחון חוזר אצל הפסיכולוג ( חשוב לצין לפני כמה חודשים הפסיכולוג שלל שקיימת בעיה של אוטיזם אצל הבן שלי) היום אני דואגת ומחכה לתוצאות חשוב לציין שיש התקדמות ניכרת בהתפתחות שלו מבחינת שפה משחק דמיוני וקשר עין

האינטואיציה שלי כבר לא קיימת
מניסיוני - זה הפיך

האינטואיציה שלי כבר לא קיימת

חרדה יקרה, מה שלום הקטן שלך? האם חל שינוי לטובה בהרגשתך בחודשים האחרונים?
אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת כאן ומרגישה את אותן חרדות ביחס לקטנצ'יק שלי.
מקווה שדברים הסתדרו עבורכם על הצד הטוב ביותר.

חברים יקרים, אני קוראת כאן את ההתכתבויות ויכולה להסכים עם הרבה ממה שכותבים. אבחון יתר... כןןןן כןןןןן וכןןןןן!!!
הבן שלי אובחן על הספקטרום לפני 5 חודשים, ילד סופרררר דופר תקשורתי. שסבל מקשיי שפה בגין נוזלים באוזניים. יחד בן שלוש וחצי שמהרגע שנולד עד לרגע זה סובל מנוזלים ומדלקות באוזניים, מנפנף בידיו כשמתרגש ועוד כמה סממנים אוטיסטיים.
אממה מתקדם מדהים, גם בדיבור , יוצר קשר עין, מבקש, משחק עם חברים, נהנה ממחיצת אנשים וכלכך אהוב ומקובל בין ילדיי הגן. אוטיסט הוא לא!!!!! באבחון נוסף עם נוירולוג תותח נטול אינטרסים הופפ הוא לא בספקטרום.
לקחתי את האבחנה בגלל הסיוע המורחב ומטפלת בו,
הוא בגן רגיל עם סייעת ומסתדר מצוין.
יחד מהמםםםם מאוד חכם, מעל בני גילו בכמה רמות!!!!
אז קחו בפרופורציות ותבחנו את ילדכם בעיניים מפוכחות .
היום כל ילד שהוא לא לפי הספר יקבל תווית, המניעים הכלכליים פה מטורפים ודוחים.
אולי בדיבעבד לא הייתי מאבחנת, אבל היום עם כל הידע שצברתי אני יודעת שנפלנו קורבן לאלימות כלכלית, לא פחות!!
בהצלחה לכולם.

אני רוצה לשתף אתכם גם עם החוויה שלי, במטרה להרגיע הורים מודאגים שכרגע מחפשים כל בדל מידע על ניסיונם של הורים אחרים שעברו את מסע הייסורים של אבחון ילדם. בני אובחן כמי שנמצא על הספקטרום בגיל שנה ותשעה חודשים על ידי פסיכולוגית פרטית. היחד גם אובחן עם אינטליגנציה על רף הפיגור. מס׳ שבועות לפני כן העברתי אותו לגן חדש, וזמן קצר לאחר מכן זימנה אותנו הגננת לפגישה, בה הציגה לנו רשימת ״בעיות״ שקיימות בו. היא הודיעה לנו שהילד לא עונה כשקוראים לו, אינו יוצר קשר עין (המושג היה זר לנו עד אותו זמן ולא הבנתי על מה היא מדברת, הוא עייף כל הזמן ולא מרוכז במפגש, אין לו תאבון רב והוא כמעט לא אוכל את האוכל בגן, לא יוצר קשר עם הילדים האחרים... לא הבנתי על מה היא מדברת, שכן הילד היה בקושי בן שנה ושבעה חודשים, עבר לגן שלה רק 3 שבועות לפני כן, ועדיין לא התאקלם, ולא היו קשיים כאלה בבית, אבל בכל זאת השיחה הזאת שינתה את חיי. מיד ניגשתי למכון להתפתחות הילד ובמקביל פניתי לבדיקת שמיעה. רופא אאג ראה שיש נוזלים באוזניים אבל בדיקת השמיעה הראתה ירידה קלה בלבד בשמיעה. רק אח״כ עיינתי היטב בתוצאות הבדיקה וראיתי כי מסומן שאמינות התוצאה ״בינונית״. בעלי היה עם הילד בבדיקה כך שלא היה לי מושג עד כמה הוא שיתף פעולה ובאמת ניתן היה לקבל אינדיקציה על מצב השמיעה.... אז מבלי שמיציתי את כל הבדיקות של מערכת השמיעה, פניתי לאבחון פרטי עד שיגיע זמננו במכון להתפתחות הילד.
במקביל התחלנו לתת לילד תרופות לייבוש הנוזלים באוזניים, ואז החל המהפך והשינוי. הילד התחיל להגיב יותר לסביבה, ממילים ספורות בלבד התחיל לומר מילים חדשות על בסיס יומיומי, חזר להגיב לשמו ואפילו התיאבון השתפר.
למרות שציינתי זאת בפני הפסיכולוגית, וגם הפניתי את תשומת ליבה לאמינות הבינונית של בדיקת השמיעה, היא לא ייחסה לכך חשיבות, וקבעה בסוף האבחון באופן נחרץ שהילד על הספקטרום. למרות שפיקפקתי בתוצאות האבחון מכל מיני סיבות (נתנה לנו למלא שאלון שמתאים עד גיל שנתיים וחצי והוא רק בן שנה ותשעה חודשים, לא ענתה לעניין לכל מיני שאלות ששאלנו וכו׳) עדיין נפערה תהום מתחת לרגליי ורגליי בן זוגי, נכנסתי לדיכאון עמוק ולתקופה החשוכה של חיי!!! בכל זאת הצלחתי להרים את עצמי ומה שעזר לי זו ההתקדמות העצומה שעשה בני מדי יום מאז החל הטיפול התרופתי. בינתיים נעשתה פגישה במכון להתפתחות הילד, שם הועלה החשש לפספקטרום, אבל באופן לא נחרץ, ובאבחון נקבע ״language disorder” .
הומלץ על טיפול אצל קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. אני החלטתי למצות במקביל את העניין הרפואי ובעקבות המלצת קלינאית התקשורת, ביצעתי בדיקת שמיעה נוספת וצילום שקד שלישי. מסתבר, שלילד היתה ירידת שמיעה משמעותית (ועוד אחרי שני סבבים של טיפול לייבוש נוזלים) וחסימה מלאה בנתיב אוויר. כך, בגיל שנתיים הוא עבר ניתוח הסרת שקד שלישי וכפתורים. השינוי היה מדהים. השיפור שהיה קפץ מדרגה והפך מטאורי, והילד ממש השתנה. הפך להיות ילד שמח וערני, חל פרץ לקסיקלי, התעניין בסביבה ובילדים, השתפר הריכוז, השתפר התאבון, ישן יותר טוב בלילה ולכן כבר לא היה עייף במהלך היום (היה לו דום נשימה בלילה כתוצאה מהשקד השלישי) וכו׳
היום הילד כבר כמעט בן 3, מדבר ברמה המתאימה לגילו, הבנתו השפתית מעבר לגילו וכן יכולותיו הקוגניטיביות. מתחבר לילדים בגן וגם בגן השעשועים, והתחיל אפילו לספר חוויות מהגן.
אציין, שמס׳ חודשים אחרי האבחון ניגשתי לאבחון נוסף אצל פסיכולוגית נוספת, אבל התעקשתי שיהיה מעקב של מס׳ שבועות, כי לא האמנתי באבחון של מפגש אחד. למזלי, הילד עבר את הניתוח במהלך התקופה, וכבר לאחר מפגש או שניים לאחר מכן כבר היה ברור לגמרי שהוא לא בספקטרום. הפסיכולוגית השניה חסכה לי חודשים רבים של סיוט מתמשך ומיותר, וגם קלינאית התקשורת (שיש לה נסיון רב בתחום) שללה מכל וכל בעיה תקשורתית, אבל תמיד היה קיים אצלי החשש שאולי הפסיכולוגית הראשונה צדקה, שהרי אחת מהן טעתה בוודאות!!
רק כשבמכון להתפתחות הילד אישרו שגם הם אינם חושבים שהוא בספקטרום, יכולתי לנשום לרווחה...
כתבתי את המגילה הארוכה הזאת בשבילכם הורים מודאגים. אני מבינה לליבכם, ומחזקת אתכם. יש אינפלציה מטורפת באבחונים האלה, וכבר מבינים שבאחוזים נכבדים מדובר באבחון שגוי- קראתי שכ-35% מהילדים מאובחנים על הרצף בטעות. תבדקו היטב את האוזניים ואת השמיעה. זה לא נכון שנוזלים מעכבים רק את התפתחות השפה, הם מעכבים את כל ההתפתחות!!! כמו שאמר המנתח, הילד מרגיש כמו בתוך אקווריום, אז איך יפתח כישורים חברתיים, יחס לסביבה וכו׳???!

תודה שכתבת!

קראתי שכ-35% מהילדים מאובחנים על הרצף בטעות. תבדקו היטב את האוזניים ואת השמיעה. זה לא נכון שנוזלים מעכבים רק את התפתחות השפה, הם מעכבים את כל ההתפתחות!!! כמו שאמר המנתח, הילד מרגיש כמו בתוך אקווריום, אז איך יפתח כישורים חברתיים, יחס לסביבה וכו׳???!

חשוב.

אפשר גם לקרוא לילד בלחש מרחוק ולבדוק עוד בבית אם יש בעיה ואם כן ללכת למכון שמיעה בדחיפות גם פרטי כי התורים ארוכים
חייבת לציין שגם אצלנו אובחנו נוזלים באוזן וכאלה והיה עיכוב התפתחותי וכאלה - אבל הילדים שומעים מקילומטר והצקתי להם בבדיקות מטעמי כנל אז... לא עשיתי שום דבר מלבד ללכת למכון שמיעה אחרי חצי שנה כשהתפנה תור ושם איששו את מה שידעתי שהם שומעים מצויין ומעבר לממוצע (יש דבר כזה).
גם אפשרות.

לפעמים העיכוב הוא דווקא כי הילד גדל בבית למשל ואין לו צורך להתנהל חברתית אחרת, לפעמים מחסור בגירויים (שוב, חברתיים בעיקר או מגוונים). לפעמים זה הקצב שלו.

מה שכן, תוכלי להרחיב בעניין השקד השלישי? זה משהו שיש לכל ילד אבל לא מפריע? איך גיליתם את זה? בטח לא מבדיקת השמיעה.

ומאוד מאוד שמחה לשמוע שהילד נמצא במקום אחר מהאבחנות הקשות שייחסו לו, כל הכבוד לכם.

שלום לכולם ,אני בטעות נכנסתי לכאן ,רוצה לשתף אותכם עם מה אנחנו מתמודדים גם ,הבן שלי נולד פג בשבוע 28 במשקל 765 גרם עקב רעלת הריון חמורה עברנו פגיה מאוד קשה עם ניתוחים וכו' ,אחרי השיחרור היו בעיות עם ריאות ותרופות שנה לא קלה עברה ,הוא התחיל ללכת בגיל שנה ושש שזה ממש טוב לפג כזה,היום הוא בן שנה ושמונה ילד שואהב לשחק כדור לעשות מיגדל עם קוביות יש קשר עין איתי ועם משפחה ,מחייך מבין כל מה שאני אומרת ומבקשת ,למה אני מספרת על זה ? ,כי ברור שפג כזה יכל בכלל לא לישרוד נתנו לו אפס אחוז אבל שרד אמרו שהיו לו בעיות נשימה ואין אותם .הוא עדיין איתי בבית ,אבל בגלל כל מה שעברנו תמיד יש גוגל ותמיד אני יושבת וקוראת על כל מיני דברים שאני חושד או מפחדת מה ואיך ,אז כן הוא נמצא כמובן בהתפתחות הילד במעקב צמוד מאוד ,ועשו לו איבחון כמובן כי הוא פג שעדיין לא השלים פערים וכן אנחנו על חשד שהוא בספקטרום ,זה הדבר שתמיד הפחיד אותי התווית הזו ,אומרים שיש לו בעית תקשורת ,אבל הם לא לוקחים בחשבון שהוא פג שעבר דרך כזו קשה ונלחם על החיים שלו כמעט עד גיל שנה ולא היה לו זמן ללמוד את כל הדברים שיודעים ילדים בני גילו ,עוד מאת יש לנו שיחה עם עובדת סוציאלית,הוא ילך לגן אלוט ,אני מאוד מאמינה בו שהוא יצליח להתמודד גם עם זה כמו שהוא יתמודד עם הכל הוא גיבור אמיתי ,אני רוצה להגיד לכולם צריך לאמין בילדים שלנו לחזק אותם תמיד וגם אתם צריכים להיות חזקים בשבילם ⁦

⁩

נכנסתי לדף במקרה. אני אותה אמא פלוני אלמוני מיום 12.4.19. קלינאית התקשורת המליצה לי לעשות צילום שקד שלישי מאחר וזה גורם להצטברות נוזלים באוזניים. ביקשתי הפניה לצילום מרופא אאג ותוצאות הצילום הראו שהיתה חסימת אוויר מלאה. החסימה עלולה לגרום לתופעות כמו דום נשימה בשינה. אין מדובר בסכנת חיים, אבל אין ספק שהדבר פוגם בהתפתחות תינוק שמרבית היום עייף ולא מתפקד עקב חוסר שינה... חשוב לבדוק!!!
כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי, זה מרגיש כאילו מדובר במישהי אחרת, איך בכלל העלו את המחשבה שהילד שלי נמצא על הספקטרום. אין לו היום ולו צל של תסמין שמתאים לספקטרום. אבל בזמנו החרדות, הדיכאון הכבד, החששות לעתידו של ילדי המתוק היו אמיתיים מאוד. רק לפני כמה שבועות פורסם שאחד מ 48 ילדים מאובחן על הספקטרום. אני בכלל לא מופתעת. אם לא הייתי עומדת על המשמר ומטילה ספק ב״מומחים״ הגדולים, גם בני היה עכשיו בסטטיסטיקה הזאת.
אני בטוחה שעוד כמה שנים יתפרסמו כתבות על כל האבחונים השגויים שנעשים היום בתחום-הקלות שבה ניתנת אבחנה כזאת היא לא תיאמן-כשבעצם יתברר שהרבה מהפעוטות האלה התפתחו והשלימו פערים, והנם ילדים רגילים לכל דבר!!!

דום נשימה בשינה. אין מדובר בסכנת חיים
דום נשימה בשינה - זו סכנת חיים...
כשמפסיקים לנשום למשך יותר מכמה שניות, מתים. אולי לא ידעת...

לא.
בנאדם צריך ארבע-חמש דקות בלי נשימה כדי למות.
דום נשימה משפיע לרעה על איכות השינה וגורר יקיצות וחצאי יקיצות מרובות (כי האדם מתעורר עם המחסור בחמצן וזה מחזיר אותו לנשימה תקינה). אבל זה ממש לא מסכן חיים
(אולי בפגים וכאלה, אולי במקרי קיצון, אבל לא אצל ילדים ומבוגרים. )

בחודשים הראשונים, זה מסכן במה שקרוי "מוות בעריסה". כמובן שזה פחות מסכן חיים אחרי שעוברים כמה חודשים ראשונים, אבל תינוק כזה בהחלט נמצא בסיכון מוגבר כל עוד הוא "תינוק" (גם אחרי גיל חצי שנה).
ילדים ומבוגרים זה משהו אחר.

(מרגיע שצריך ארבע דקות שלמות בלי נשימה בשביל למות...)

(בדיוק היום סיימתי לתרגם מאמר רשמי על בטיחות במיטה המשפחתית, שהביא את הממצאים האחרונים של המחקרים על סיכוני התמותה מחנק ומדום נשימה בקרב תינוקות).

אבל יקירתי, את הגבת לאמא של ילד בן שלוש!
לא להלחיץ כשלא צריך....

(תינוקות - כבודם במקומם מונח)

אה, בכלל לא ראיתי את הפוסט שהיא כותבת שהוא בן שלוש (-: אכן את צודקת, בגיל שלוש זה לא מסכן חיים.

אני לא מאמינה שאני כותבת כאן. קראתי את כל ההתכתבויות שנים אחורה.. כבר שנתיים שאני קוראת ורק היום העזתי לכתוב. אנחנו עוברים סיוט מתמשך כבר שנתיים עם הבת המדהימה שלני שאני כבר מעייפה מלתאר אבל אני רק אגיד שיש לי הרגשה שגם אנחנו כמעט נפלנו קורבן לתיוגים ואבחוני היתר של המערכת, ויש לי את כל העובדות בעולם להרגיש כך. אני אשמח לשמוע על סיפורים מעודדים על ילדים שאובחנו גבוליים על הספקטרום ולאחר כמה זמן האבחנה נשללה והילדים מתפקדים באופן רגיל מבחינה חברתית ותקשורתית.

זה קרה לחברה שלי. בדיוק לפני שבועים היא סיפרה שההבחנה הוסרה.
בסביבות גיל 2 הבן שלה , באופן מידי ומפתיע הבן שלה הסתגר והפך "לילד אחר". הם קיבלו הבחנה של אוטיסט והילד החל ללכת לגן מיוחד ( בערך בגיל 3)ועוד הרבה טיפולים פרטיים . הם קיבלו גם תו נכה. אני לא יודעת האם זה מעיד על חומרה או שכולם מקבלים.
בגן חובה הוא עבר לגן רגיל עם סייעת. היום הוא בן 8 בערך ולומד בביהס רגיל ללא סייעת וההבחנה הוסרה. לא יודעת לספר לך פרטים על התהליך של השנים האחונות כי הם עברו דירה והקשר נותק. במקרה דיברנו לפני כשבועים והיא סיפרה לי. מאוד מרגש
בתקופה שהינו בקשר היא עבדה איתו המון, היא לא עבדה למרות שהוא היה בגן והיתה לגמרי מושקעת בו. אבל היא אמרה שהמון הורים מאוד משקיעים בלקדם את הילדים המאובחנים שלהם וזה לא תמיד עוזר, זה תלוי מאוד איפה על הספקטרום הילד ממוקם. זה לא הדעה שלי, אני מביאה את הדברים שלה. אין לי שום הבנה בנושא

תודה אופיר. אמנם אצלנו אין אבחנה שהיא על הספקטרום אבל גם לא ממש התחלנו תהליך של אבחונים חוץ מאבחון קלינאית תקשורת.