באופן טבעי

ואם כבר דיברנו על סמיכויות, יש מקרים שעדיף לפתוח את הסמיכות (באמצעות "של") כדי להבהיר למה הכוונה.
לדוגמה:
פרת דודתי השמנה - מי השמנה - הדודה או הפרה?
סוס דודי היפה - מי יפה? הסוס או הדוד?
ולכן עדיף: הפרה השמנה של דודתי, או: הפרה של דודתי השמנה
הסוס היפה של דודי, או: הסוס של דודי היפה
(ה"של" מבהיר למי הכוונה).

אבל כפי שכתבה יעלי לה, אכן אין לפרק צירופים לשוניים כגון: בית ספר, עורך דין, קורת גג וכו'. ואז הכלל הוא כפי שכתבה:
במקרים כאלה של צירופי סמיכות קובעים לפי הנסמך (המלה הראשונה).

למשל, מרגוליס - הרי זו המלה העברית מרגלית.
טעות - המילה היא מרגליות
ושמעעתי כבר הרבה שאומרים עורכדינית במקום עורכת דין או עורכדינים במקום עורכי דין...
פעם דברו על תפוחי זהב, היום אומרים תפוזים ולמיטב ידיעתי זה קיצור שאושר ע"י האקדמיה. אבל בקשר לבית ספר או לבית כנסת הרוב אומרים אני הולך לַבֵּית ספר במקום לבֵית הספר (ל' מנוקדת בצירה).
בהחלט יש לומר קורת גג אחת בנקבה. במקרים כאלה של צירופי סמיכות קובעים לפי הנסמך (המלה הראשונה).
נכון מאוד. הדוגמאות לשיבושים שהבאתי הן בדיוק למקרים שלא מבינים שמדובר בסמיכות.
_פרת דודתי השמנה - מי השמנה - הדודה או הפרה?
סוס דודי היפה - מי יפה? הסוס או הדוד?
ולכן עדיף: הפרה השמנה של דודתי, או: הפרה של דודתי השמנה
הסוס היפה של דודי, או: הסוס של דודי היפה
(ה"של" מבהיר למי הכוונה)._
יותר נכון מנכון!
ודוגמה של חוסר הבנה באידיש.סיפורו של צעיר שעלה לארץ עוד בעלייה השלישית מאוקראינה. שם משפחתו היה שייניס, הוא הבין שפרוש השם הוא "יפה" ולכן שינה את שמו עוד בתקופת המנדט ל"יפת".
ההתכתבות עם המשפחה היתה ברוסית, אבל פעם אחת האב כתב באידיש כדי שכלתו שידעה יידיש אבל לא רוסית (ילידת ירושלים) תוכל להבין וחתם את שמו שֵנִית, כלומר, מדובר בשם עברי שבגלל ההגייה של אידיש נשמע אחרת וכלל לא היה צורך בשינוי השם...

כבד (כ רפויה) לו, לכבד לו, תכבד לו, אני מכבדת לו (בדר"כ נאמר על חטיפים, ובאופן ספציפי על במבה ).

האם אני צודקת שזו טעות מעצבנת במיוחד, ושיש לומר כבד אותו ?

הטעות כל כך נפוצה בסביבה שלי עד שכבר התחלתי לתהות ביני לבין עצמי אם זו באמת טעות, למרות שבפעמים הראשונות ששמעתי את הצירוף הייתי בטוחה בזה (שזו טעות).

_כבד (כ רפויה) לו, לכבד לו, תכבד לו, אני מכבדת לו (בדר"כ נאמר על חטיפים, ובאופן ספציפי על במבה happy).
האם אני צודקת שזו טעות מעצבנת במיוחד, ושיש לומר כבד אותו?_

יותר משזו טעות, זו פשוט שפת ילדים. גם אני שומעת את זה הרבה מילדים (בעיקר כשעבדתי בגן). למלה "לכבד" יש כביכול 2 משמעויות: לתת כָּבוֹד ("לכבד את") ו לתת כִּבּוּד = ממתקים או חטיפים ("לכבד ל"). ודאי שזו לא עברית תקינה. יש להניח / לקוות / להשתדל שזה ייצא משימוש כשיגדלו קצת. (כמובן, יעזור אם אנחנו נתמלל את הסיטואציות האלה בשפה תקינה - למשל, "רוצה לכבד אותו בבמבה? רוצה לתת לו במבה?")

הרוב אומרים אני הולך לַבֵּית ספר
בגילאים מסוימים דווקא רבים אומרים וכותבים: אני הולך לביצפר\לבצפר
והכי גרוע כמובן: אני ילך לבצפר
וכבר קראתי בפורומים: אני הֵלך!

לכבד לו
ויש עוד שיבוש נפוץ: לשקר את (במקום לשקר ל-) : מה, אתה משקר אותי? אני לא משקר אותך!

ויש עוד שיבוש נפוץ: לשקר את (במקום לשקר ל-) : מה, אתה משקר אותי? אני לא משקר אותך!
את השיבוש הזה שומעים גם בתקשורת. הוא נובע, כנראה, מכך שאומרים לרמות את, אם כי למילים "לרמות" ו"לשקר" יש משמעויות שונות, אמנם שתיהן שליליות והשקר פעיל בתוך מעשי מירמה...
עוד טעות נפוצה: נציונה במקום נס ציונה. כנראה שהצורך לבטא צ' מיד אחרי ס' קשה להרבה אנשים. הטעות היא גם של מבוגרים, לא רק של ילדים.

והכי גרוע כמובן: אני ילך לבצפר
השיבוש של י' במקום א' ביחיד בזמן עתיד כל כך נפוץ שבסוף האקדמיה תאשר אותו ולמוהיקנים אחרונים כמונו יתייחסו כאל מאובנים (פוסילים).

בגילאים מסוימים דווקא רבים אומרים וכותבים: אני הולך לביצפר\לבצפר
לגבי "אומרים" אין לי בעיה - שתי המלים נשמעות אותו הדבר. העיצור "צ" הוא למעשה "טְסְ" (העיצור המורכב היחיד בעברית).
הבעיה שלי היא עם "כותבים". טעות הכתיב נגרמת כמובן בגלל הזהות הפונטית, אבל מתקבעת בעיקר מבורות שנוצרת מחוסר אכפתיות של המבוגרים. אם זה לא IN לתקן לילדים שגיאות כתיב כדי לא לפגוע בבטחונם העצמי, ולמבוגרים כבר לא נראה חשוב לכתוב נכון, ולקרוא זו פעילות שעבר זמנה - מנין ידעו הילדים איך כותבים את המלים?

מה נכון, לא אפשר או אי אפשר?

מנין ידעו הילדים איך כותבים את המלים?
לא ידעו זאת התשובה. הם ימשיכו לאכול מרק שועית כל חייהם
אני מתעצבנת מהמילה רכבים כשהכוונה היא לכלי רכב ולנשקים כשהכוונה היא לכלי נשק.
לציודים וקהלים שהם ברבים גם בלי תוספת של ים בסוף .
אבל המרגיעון שיצא לי הוא טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה .

מה נכון, לא אפשר או אי אפשר?
אי אפשר.
ואפשר לומר גם : לא אפשרי.

_מה נכון, לא אפשר או אי אפשר?
אי אפשר.
ואפשר לומר גם : לא אפשרי._
והטלויזיה הקריינים אומרים לא אפשר, לכן שאלתי.

לפני יומיים שמעתי בתכנית מדובבת לילדים: "חוּפִּים".

"אבל אמא לא הֵכירה / את יונתן שפירא"
השירים ברדיו מלאים בבניין הֵפעיל.
פעם רק לימור של אורנה בנאי דיברה כך, והיום זה ממש נורמטיבי .

השירים ברדיו מלאים ב טעויות מכל הסוגים...
כמו בשיר של בית הבובות - אל תִיכָנַע, ב-כ' רפה. זה ממש הורס לי את השיר היפה הזה.
נדמה לי שכבר כתבתי פעם באחד מדפי העברית כאן, שלפעמים אני מתבאסת על עצמי שהאזניים שלי רגישות כל-כך לשפה תקינה, כי טעויות לא ממש נוראיות יכולות לקלקל לי שירים מאוד יפים. למשל: "אז אני מביט בעיר וְמקלל" מתוך אחכה לך בשדות של משינה, או: "העולם נראָה לי די קטן" מתוך במלון ברבת עמון של שוטי הנבואה...

מה שמעצבן בשירים זה שלשדרנים יש תירוץ - קשה לשמור על עברית נכונה תמיד כשאתה מדבר, אבל את השיר הקליטו וחזרו וחשבו על כל תו, ורק על שפה נכונה לא הקפידו, וקשה לי להאמין שבנו של יוסי בנאי לא יודע איך מדברים - פשוט לא אכפת לו.

ואולי בצדק - שפה חיה משתנה כל הזמן, וקרב המאסף שלנו קצת פתטי, לא?

הביטוי "לכבד ל..." דווקא מוצא חן בעיני. גם "לשקר את..." שיש לו משצעת נפרדת גם מ "לשקר ל..." ןגם מ"לרמות את".

טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה ._ עדיף להיות חסידה על צפרדע. (וגם זה נשמע לי כמו טעות בעברית)

והטלויזיה הקריינים אומרים לא אפשר, לכן שאלתי
מותר לשאול.
ואפרופו באמצעי התקשורת, שמעתי ברדיו שאמרו "זאת לא אומרת ש..." וכמעט נשתלתי במקום.
בחיוב - זאת אומרת ש...
בשלילה, אם מתעקשים, אפשר - זה לא אומר ש...

במבזק חדשות : "על קוצו של יוּד". בחיי.

קשה לי להאמין שבנו של יוסי בנאי לא יודע איך מדברים - פשוט לא אכפת לו

זה לא שלא אכפת לו. זה פשוט לא מתאים לשיר "אז אני מביט בעיר וּמקלל - שיילכו לעזאזל... אאאאאא אחכה לך בשדות" - זה שיר פופ למען השם, לא ספרות יפה. במקרה הזה אני מצדיקה אותו וּמקללת (;-)) את האזניים רגישות-השפה שלי.

זה לא שלא אכפת לו. זה פשוט לא מתאים לשיר
לא נכון, זה כן מתאים.
אצל טיפקס זה מפריע ששרים כמו שצריך? להפך! זה נעים ונחמד, שאפילו הערס אומר "כאן וכאן וכאן וכאן..." כשכל הכ' חוץ מהראשונה - רפויות. אצל קובי עוז, כשהוא רוצה להראות (להשמיע) שמישהו מדבר לא נכון הוא מקצין את זה, ואז ברור לך שזה חלק מהמסר.

באמת יש כ"כ הרבה טעויות כאלה שפשוט הורסות שירים וזה כ"כ מבאס!
ולאחרונה

"חצי-רגל בפנים, חצי-רגל בחוץ"
שיר זוועתי ברמה של ילדים בגן בלי קשר לעברית הקלוקלת שלו.
אבל תהינו - האם נכון לומר חֶצי-רגל או חֲצי-רגל?

הנכון: חֲצי-רגל
"ויהי בַּחֲצִי הלילה" (שמות יב 29), "חֲצִי שבט המנשה" (במדבר, דברים, יהושע) "עד חֲצִי המלכות" (מגילת אסתר).

מוכרחה להודות, אני לא אוהבת פופ ולכן גם איני שומעת את השגיאות.

מה שמעצבן בשירים זה שלשדרנים יש תירוץ - קשה לשמור על עברית נכונה תמיד כשאתה מדבר
השדרנים קוראים כתוביות שהם רואים ונסתרות מהצופים. ברדיו ברור שהם קוראים מהכתב. אולי צריך לכתוב להם נכון ומנוקד.
לעומת זאת יש תוכניות בהם העברית נכונה כמו לונדון וקירשנבאום או תוכניות של דויד ויצטום ואורן נהרי וגם כל אחד מהם בנפרד ובוודאי יש עוד כאלה. הם כמובן אינם שדרנים המשדרים מן הכתוב, הם, כמובן, אינם שדרנים גרידא אלא מעבר לזה, אבל הם גם פשוט יודעים עברית.

שגיאה שאולי כבר אינה נחשבת לשגיאה להקריא.
ל"הקריא" משמעותו לגרום למישהו לקרוא. ובמובן שאנחנו משתמשים היום צריך להגיד: "לקרוא בקול".
בעניין השדרנים התכוונתי בעיקר לקריינים - להם יש טקסט כתוב. (אגב, אומרים "קריינים" ולא "מקריאנים" כפי שאפשר היה לצפות לו היה נכון להגיד "להקריא").

ל"הקריא" משמעותו לגרום למישהו לקרוא. ובמובן שאנחנו משתמשים היום צריך להגיד: "לקרוא בקול".
במקרה הזה אני תומכת מאוד ב"שגיאה" ומתנגדת מאוד למלה "הנכונה".
וזו דוגמא מצויינת למקרה שבו ההקפדה אינה במקומה.

נכון שלימדו אותנו שבניין הפעיל הוא בניין גורם. הוא מתאר פעולה שגורמת למישהו או משהו אחר לעשות משהו. כמו הפעיל - גרם למישהו או משהו שיפעל, השמיע - גרם למישהו שישמע, הרגיז - גרם למישהו שיתרגז.
מצד שני, יש פעלים רבים בבניין זה שאינם מתארים גרימה: הקליט, הדריך, הסביר, התחיל...

נכון, שלפי ההנחה ש"הפעיל" מתאר פעולת גרימה, "הקריא" פירושו "גרם למישהו לקרוא". במציאות כמעט אין צורך בפועל מיוחד לכך. במקרים הנדירים שאנחנו נזקקים למלה כזאת, אפשר להשתמש בצירוף "גרם לו לקרוא".
לעומת זאת יש בהחלט צורך בבידול בין המשמעויות השונות של הפועל לקרוא. לקרוא זה to read וגם to name וגם to call. מאוד הגיוני למצוא פועל נפרד לפעולת הקריאה בקול. בכלל, לעתים קרובות אפשר למצוא בשפה תהליכים כאלה של בידול סמנטי. אלה שהאקדמיה מחליטה עליהם מצליחים פחות. אלה שנוצרים באופן טבעי ע"י הציבור - נקלטים יותר. זו דוגמא לבידול שנוצר בשטח, בחיים, והוא מוצלח.

במציאות כמעט אין צורך בפועל מיוחד לכך.
אצלנו במשפחה קוראים "להזמיר" למה שעושה מנחה שירה בציבור.

זו גדולתה של העברית שאפשר ליצור מלים חדשות ובהחלט תקניות: "להזמיר" מוצא חן בעיני!
לפי דעתי, הקריא- בקול, למישהו אחר, קרא- לעצמו. כך אני משתמשת במלה.

מבחינתי יש קריאה דמומה ויש קריאה בקול.
אצלנו במשפחה קוראים "להזמיר" למה שעושה מנחה שירה בציבור.
נחמד. צריך לנסות להכניס לשימוש.

שמתם לב לתופעת ריבויי היודים בסופיי מילים?
דייייייייייייייייייייי

לכבד לו, תכבד לו
השימוש ב"לי, לו" נראה לי כשלב ברכישת השפה, עד שלומדים מתי משתמשים באיזו מילה, "ל," "על" "את" וכו'.
בתי בת השנתיים ורבע במקלחת: "עומר נשך לי ביד; לבנה(המטפלת) כעסה לו" במקום "נשך אותי" "כעסה עליו".

אגב "להקריא"...
הקטנה מבקשת שנקרא לה ספרים כך: "אני אקרא לך!" ובכך מקריאה אותנו בשמחה

אני מתבלבלת כשאני שומעת "כנסי"...
_{(אני מיד מסתובבת ומחפשת את מי?)}

---

לאחרונה ראיתי באתר כמה פעמים כותבים: 'תיצלנה האוזניים'.

ואני רוצה להסב את תשומת הלב שזו טעות.
הביטוי האמיתי הוא 'תְצִלֵּנָה האוזניים' (נדמה לי מלשון 'לצלצל'), ולא 'תִצַלֵינָה האוזניים' (מלשון להיצלות).
(כשזה נכתב ללא ניקוד, אז במקום לכתוב 'תיצלנה' יש לכתוב 'תצילנה').
נדמה לי שהכוונה היא שכששומעים משהו נוראי שקשה לשמוע, אז האוזניים כאילו מצלצלות. (אם אני טועה, אשמח לתיקון).
מה שבטוח זה שאין הכוונה שהן 'ניצְלות' על הגריל או משהו.

ממש 'תצילנה האוזניים' מהטעות הזאת !

ראיתי בימים האחרונים הרבה - אז הנה: זה לא ניסוי ותהיה. זה ניסוי וטעיה - כן, לנסות, לטעות, ללמוד מהטעות, לנסות שוב ולהצליח. לנסות ולטעות.
<עכשיו בטח יצוצו ביטויים כמו ניסוי ותעייה.. UGH>

עכשיו בטח יצוצו ביטויים כמו ניסוי ותעייה
כבר צצו. ראיתי בכמה מקומות.

בהרצאה ששמעתי השבוע, אמרה המרצה "באֵא אַידיעה". כשמבטאים ה' כמו א' - מה הפלא שלא מבחינים בין תהייה לתעייה/טעייה?

תעייה וטעייה הן מלים זהות בצליל, דומות בכתיב וגם קרובות במשמעות, ולא במקרה המון אנשים מתבלבלים ביניהן.
יש כמה זוגות-מלים כאלה (ונדמה לי שכבר דנו כאן פעם בנושא זה), למשל: לגמוא ולגמוע, התרעה והתראה, טפל ותפל.

כהה (צבע כהה) וקהה (ההפך מחד)
פטור (קיבלתי פטור מהמבחן, פטור מעונש) ופתור (חידה שפתרנו, פיתרון, תשבץ שמילאנו בו את כל השורות)

איך כותבים-
תווין ותקילין
או
תבין ותקילין
אני נוטה ל- תווין

טבין ותקילין
מחיר טוב, כסף "טוב"

טבין ותקילין

תודה- זה גם לגמרי הגיוני עכשיו...

"עשה ימים כלילות" במקום "עשה לילות כימים" משעשע אותי בכל פעם מחדש.

טבין ותקילין הוא ביטוי בארמית שפירושי "טובים ושקולים".
ת' מתחלפת עם ש' כמו תלת (תלת-אופן, למשל) שפירושו שלוש.
האותיות "ין" הן סיומת הריבוי בארמית (כמו נישואין).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפורי פוגית, לזמר קוראים קובי אוז, לא קובי עוז...

לזמר קוראים קובי אוז, לא קובי עוז
זה כי במקור שמו היה אוזן.
אבל למה ענת הפכה לאנת? קופי ענן הפך לקופי אנן? רבת עמון הפכה לעמן ואחר כך לאמאן?
לא יודע למה, אבל יודע איך. האורך של איתון הערץ, מר אמוס שוקן התחיל במגמה הזו, והאורך של איתון ידיאות, המשיך, והשאר היסתוריה. (אללה יוסתור).

מה נכון לומר: אבא מספר אחד או אבא מספר אחת

אבא מספר אחת{{}}.

להקריא רק מצלצל כמו להחריא אבל לא פעל כמוהו

רציתי לשאול כאן על טעות שאני רואה לעתים קרובות לאחרונה (כלומר אני כמעט בטוחה שזו טעות). אולי זה כבר עלה כאן, לא קראתי את כל הדפים, אם כן אפשר למחוק.

אני מביאה כדוגמה משפט שקראתי ב"הארץ" כרגע: עבאס, שעד לפני כשנה וחצי כלל לא היה רצוי במצרים, רואה עכשיו בנשיא המצרי, עבד אל-פתאח א-סיסי, כמפתח המרכזי לפתרון המשבר
"רואה בו...כ" - ממש מפריע לי באוזן ובעין! כי עד כמה שידוע לי צריך להיות "רואה בו מפתח / את המפתח המרכזי..."

נכון?

נכון.
זה קורה בגלל האנגלית. to see something as...
מעצבן.

תודה לכן. לפחות אני לא היחידה שזה מפריע לה:)

לפחות אני לא היחידה שזה מפריע לה
ממש לא היחידה. זה מחרפן אותי (-;

זה קורה בגלל האנגלית
לראות מישהו כ... קיים גם במקורותינו. הבעיה היא כשמערבבים בין 'לראות את א כ{{}}ב{{}}' לבין 'לראות ב{{}}א ב{{}}'.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איכס או איחס?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איכס - [סלנג] מגעיל, מילת קריאה הנאמרת על דבר שאינו שאינו יפה או שאינו טעים.
איחס - קבע את מקורו של דבר-מה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום.
איך כותבים "מסכים" עם דגש באות כ או לא. והסיבה לכך?

עם דגש.
האות כ המלה מסכים נמצאת בראש הברה, והכלל לגביה הוא עם דגש בראש מלה ובראש הברהאבל מה שחשוב הוא, שאנחנו אומרים מסכים ב-כ' דגושה(maskim) ולא מסכים ב-כ' רפה (maskhim).

אני חושדת שיהודה התכוון לצורת הרבים של מסך.

אם מדובר במסכים בכוונה למסך, אזי יש לכתוב ברבים מסכים עם האות כ רפה. masakhim
ואם מדובר במסכים מלשון הסכמה, אזי יש לכתוב את המילה באות כ דגושה maskim

אם מדובר במסכים בכוונה למסך, אזי יש לכתוב ברבים מסכים עם האות כ רפה. masakhim
טעות.
מָסַךְ - מָסַכִּים.

שאלה:
מהי הסיבה לנפילת הדגש במעבר בין ביתי, כלבי, Beyti, Kalbi (בבג׳׳ד כפ׳׳ת בראש מלה) או לבית, לכלב, LaBayit, LaKelev (ה׳ הידיעה לא מפילה דגש בראש מלה) ל- לביתי, לכלבי LeVeyti, LeKHalbi?

בֵּיתִי, כַּלְבִּי - דגש קל, בג"ד כפ"ת בראש מילה
לַבַּיִת, לַכֶּלֶב - דגש חזק משלים אחרי ה' הידיעה (ל+הבית, ל+הכלב)
לְבֵיתִי, לְכַלְבִּי - אין סיבה לדגש (קל או חזק)

ה׳ הידיעה לא מפילה דגש בראש מלה
זה לא שהיא לא מפילה את הדגש.
הדגש הוא לא אותו דגש.

למה? ל+ה+בית+שלי?
אשמח אם תרחיבי טיפה. תודה.

להבנתי הדלה:

1. בגד כפת בראש מילה, דגושות. מדובר בדגש קל.

לכן במילה בית יש דגש בראש המילה: בית = Bayit

1. אם מוסיפים בכלמ, הדגש נושר, כי הב' כבר לא בראש מילה, אז אין סיבה לדגש. לדוגמה: בבית = Bebayit
2. הניקוד הנפוץ לה' הידיעה הוא פתח + דגש באות שלאחריה. (אם אני זוכרת נכון - הדגש הזה הוא חזק)

אם האות שאחרי ה' הידיעה תהיה גרונית (האחרע) אז זה יסתבך והניקוד של ה' תהיה חטף, בדרך כלל.
לכן, הניקוד של ה הידיעה + בית יהיה עם דגש: הבית = Habyit

1. ישנה אפשרות להוסיף למלה בכלמ+ה הידיעה (בכלמ מיודעות).

הניקוד יהיה בהתאם לכללי ה' הידיעה
ואז נקבל : c+ה+בית - לבית = Babayit

ההבדל בין 2 ל4 - הידוע:
2 - בית כלשהו
4 - הבית המדובר

איזה כיף להיזכר @}

למה? ל+ה+בית+שלי?

נכון שביתי = הבית שלי, אבל היידוע נמצא שם כחלק מהשייכות, אנחנו מבינות את זה ברמת המשמעות.
אין שם ה' הידיעה בפועל.
ולכן ה-ל' בשווא.
ולכן אין דגש.

תודה יעלי, אני מבינה טוב יותר.
תודה קרן, נדמה לי שבסעיף 2 התכוונת ל bevayit עם v.
נחמד!!! להזכר.

יהודה.
עדיין לא הבנתי
איך לכתוב את הרבים של מסך עם דגש באות כ או לא.
אם יש תנועה קטנה לפני האות כ אז צריך לבוא דגש?

איך לכתוב את הרבים של מסך עם דגש באות כ או לא.
כן.

אם יש תנועה קטנה לפני האות כ אז צריך לבוא דגש?
אפשר לנסח את זה כך.

הכ"ף דגושה כדי לייצג את שני הכ"פים שבשורש: ס-כ-כ. אותו שורש של סככה, לסוכך... במקור המשמעות של מסך הייתה די קרובה לאלה. בעשורים האחרים המילה קיבלה גם את ההוראה המרצדת.

אני מאוד אוהבת את הדף הזה. הוא תענוג צרוף. תודה ליעלי התורמת הראשית ולמעבה התורמת המצוינת גם היא.

ערב טוב.
משהו יכול להסביר לי , למה השר בנט שמתייחס אל ארגון חיזבלה משתמש בלשון "נקבה" הרי ארגון זה זכר.
"חיזבאללה שווה לבנון. מדינת ישראל צריכה לא להתייחס יותר לחיזבאללה כאל ישות נפרדת מלבנון כפי שעשינו במלחמת לבנון השנייה", קבע בנט.

לדבריו, "חיזבאללה הפכה להיות חלק מרכזי ומהותי ממדינת לבנון הריבונית. אם חלילה ירו רקטות מלבנון לעבר מדינת ישראל אנחנו נראה בזה פעולה מלחמתית של מדינת לבנון הריבונית על כל המשתמע מכך. מי שמתיימר להיות מגן לבנון ימצא את עצמו כמחריב לבנון".

תודה קוראת אכן תענוג צרוף @}



למה השר בנט שמתייחס אל ארגון חיזבלה משתמש בלשון "נקבה"{{}}
אולי הסיומת הכאילו-נקבית מטעה אותו. דקדוקית, אני לא רואה לזה הצדקה.
מרחיבה קצת:
עם קבוצות, ארגונים וכיו"ב, הרבה פעמים יש יותר מתשובה נכונה אחת בשאלת המין הדקדוקי. אפשר למשל להגיד הפועל ניצח (בהתייחסות למין הדקדוקי של השם הפרטי 'הפועל' - זכר), או הפועל ניצחה (כיוון שהפועל היא קבוצה, וזה שם עצם נקבי), או הפועל ניצחו (בהתייחסות לקבוצת האנשים שמאוגדת בכינוי הזה - הם רבים).
אבל חזבאללה הוא ארגון, כמו שאמרת - זכר.
וגם המין של השם הפרטי, הערבי - זכרי. חִזְבּ

מפלגה, וזה שם עצם זכרי בערבית (חִזְבּ אַלְלַּה

מפלגת אללה).

גמרתי לכתוב את כל הנ"ל, ולפני ששלחתי הסתקרנתי והלכתי לראות איך מתייחסים לחזבאללה בוויקיפדיה. נראה לי שלאורך רוב הערך ההתייחסות היא זכרית, אבל דווקא בפתיח מצאתי -
חִיזְבְּאַללַּה (...) היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון{{}}.
אז הנה הצדקה נוספת בשביל מר בנט, אם הוא רוצה - אפשר במקום ארגון לדבר על מליציה, והופ - מילה נקבית לפנינו.
כאמור, בכאלה יש הרבה פעמים יותר מתשובה נכונה אחת...

מדהים.

שאלה אחרת
איך מנתחים את המשפט הבא.
"מה היית עושה" מה זה מושא , ועושה זה הנושא.
איפה הנושא "היית" הרי הוא אוגד , מה הוא גם אוגד וגם נושא?

הפועל הי"ה על נטיותיו יכול לתפקד כאוגד או כנשוא,
פה אני חושבת ש"היית עושה" זה נושא+נשוא מורחב. כלומר המילה "היית" משמשת גם כנושא (אתה) וגם כחלק מנשוא מורחב.
גם לדעתי "מה" זה מושא.

מורה לשון הסביר לי.
"עושה" יש בתוכו עושה הפעולה וגם הנשוא.
היית -אוגד.
מה שלא כל כך הבנתי איך "עושה" נשמע גם עושה הפעולה כי עדיין הוא לא כמו "עשיתי" שכאן ודואי נשמע אני עשיתי.

שאלה.
"מה המסקנה שעולה בטקסט?
האם אומרים "עולה" בזכר או בנקבה?

נקבה.

שאלה
המילה "לוה" הוא מהשורשים החסרים.

המילה "לוה" הוא מהשורשים החסרים
אכן.

בוא ספר לנו משהו על עצמך, יהודה.
חובב לשון, או מתייגע להגיש עבודת בית? תיכוניסט? סטודנט? מורה?
יצא לך לקרוא פה בעוד דפים באתר?
מוזמן לדפדף, יש פה דברים יפים. תרגיש בבית @}

(ואם אתה מחפש עוד חומר בלשון, אולי תאהב את הדף איך אומרים בעברית{{}})

יהודה
אני חובב לשון, הגדלתי לעשות , נרשמתי להרחבה ללשון במכללה.
אגב. המורה יוחאי שלח לי תשובה . שפועל לווה לא שייך לבניינים החסרים.

נרשמתי להרחבה ללשון במכללה
איזה יופי! תיהנה.

המורה יוחאי שלח לי תשובה . שפועל לווה לא שייך לבניינים החסרים
כן, עכשיו ראיתי שנהוג להגדיר את הגזרה הזאת כנחים ולא חסרים. קצת משונה בעיניי. אני מניחה שזה קשור לתפיסה שאות השורש השלישית היא ה"א. שוב - תפיסה קצת משונה.