אמא של מוש

תודה!
איך אפשר ליצור איתך קשר?

0545385325

היי אמא של מוש, רציתי לשאול אותך משהו בפרטי.
יש דרך ליצור איתך קשר? מייל או משהו?
אם את לא רוצה לפרסם פה, את יכולה לשלוח לי בהודעה למייל הזה home flower@walla.co.il
(אם מתאים לך כמובן. זה לא דחוף, התייעצות כלשהי)

בשמחה פרח יקרה
שולחת לך למייל @}

היי, אני הפלונית שכתבה לך בדף אמהות.
נזכרתי גם ששני הקטנים שלי שלא עלו במשקל היו עם לשון קשורה. את השניה ראתה יועצת הנקה שאמרה שהיא יונקת טוב למרות הלשון הקשורה, אבל במבחן התוצאה היא לא עלתה במשקל. בסופו של דבר הלכתי לרופא מומחה בתחום שאמר לי שאי עליה במשקל מתאימה ללשון קשורה כי ההנקה פחות אפקטיבית ככה.
אולי גם אצלכם יש? במקומך הייתי מנסה לברר את העניין הזה במקביל ליועצת הנקה.

אני פלונית אחרת, וגם אצלנו היתה לשון קשורה ולכן לא עלתה במשקל.
גם התינוקת שלי היתה שמחה וחיונית, ולא נראתה רעבה.
היא ינקה טוב, אבל משהו במציצה הרגיש לי מוזר.

לצערי גם לי יש ניסיון עם לשון קשורה - למוש היה לשון קשורה שהתרנו בגיל 5 ימים ובמשך 4 שבועות שאבתי לו ורק בגיל 4 שבועות התחיל לינוק. ( לשון קשורה סיפור ההנקה של מוש ).

אני עכשיו השכרתי משאבת חלב מהיועצת הנקה שאבחנה את הלשון קשורה של מוש והיא בדקה את המציצה של מושית ואמרה שאין לה לשון קשורה.

תודה לכן @}

מותר לשאול לשמך ולשם אמך? אני יכולה למחוק מיד. ואם זה לא במקום תתעלמי.

איזה נשמה את תודה!
יש איזה מייל או טלפון שאפשר לשלוח לך?
מעדיפה לא כאן (-:

_בעצם הבנתי, פתאום, הבנתי.
שיש לקרובים אליי איזה צורך מצער לשמור אותי קטנה, וחלשה, ונזקקת.
שאני נלחמת כדי לקבל משהו מאוד מאוד בסיסי מהסביבה הקרובה שלי: כבוד והקשבה.
הקשבה - לא לשמוע, לבטל, להחליט בשביל, לקטוע באמצע כי ברור לנו מה רצית להגיד. קשב. תשומת לב. כי יש לך מה להגיד ואנחנו מעוניינים לדעת מהו.
וכבוד - כי אנחנו לא יודעים יותר טוב ממך, כי את שווה לנו, כי את ראויה לא פחות מאיתנו ולא יותר. כי את בגובה העיניים שלנו ולא קילומטרים מתחת.
זה לא בסיסי? זה נראה לי כל כך, כל כך בסיסי..._
סחוטה מתוך לגדול להיות אהובה

היי,
ראיתי שאת פעילה אז נזכרתי
משום מה לא הגבתי למייל
אבל המילים שלך הגיעו אלי בזמן ושימחו אותי
ועכשיו אוגוסט אז יש לי הרבה יותר פנאי...
אפשר לנסות לתאם ביקור עם הילדים, אני אשמח...

כייף לשמוע ששמחתי אותך

תודה רבה
גם אני אשמח איזה כייף

היום עולים לצפון לכמה ימים, נהייה בקשר בהמשך...

טוב הגיע הזמן לכתוב את סיפור הלידה של מושית (-:

בעקבות הלידה של מוש (הסיפור כתוב פה בדף למעלה), היה לי חשש מ- 3 דברים:

לידה שמתחילה בירידת מים בלי צירים.
זירוז.
שימוש באפידורל בעקבות כאבי התופת של הזירוז.

אתם כבר יכולים לנחש מה היה בלידה של מושית (-:

במהלך ההריון של מושית אני למדתי קורס של תומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה, אני חייתי ונשמתי הריון ולידה בגופי, רוחי ונשמתי לאורך כל ההריון.
אחרי ההריון של מוש חלמתי על לידה טבעית והגעתי ללידה של מושית בהרגשה שאני יודעת את כל הטריקים וכל השיטות וכלום לא יכול להפתיע אותי.

הבעיה התחילה במעקב הריון.
בעקבות לידתו של מוש שנולד 4 קילו התבקשתי בהריונות הבאים לבצע בדיקת העמסת סוכר 100, אלה הנהלים. לצערי נפלתי על רופא לא משהו וכשהגיע הזמן לעמסת סוכר אמר לי שאני יכולה לעשות את ה 50 ואם היא לא תצא תקינה אני אעשה את העמסה של ה 100. שאלתי אותו שוב ושוב האם זה בסדר והוא אמר שזה בדיקה לא נעימה ואין שום צורך שאעשה אותה אם העמסה של ה 50 תצא תקינה.

דקה לפני התאריך אני מגיעה לעשות הערכת משקל ומושית האהובה שלי מוערכת במשקל המכובד של 4.500 קילו ובזה מתחיל הבאלגן. הרופא טוען שהמשקל גבוה מאוד ולכן אני צריכה כל יומיים להגיע למעקב ולעשות הערכת משקל בכדי שהיא לא תעבור את ה4.700 או משהו כזה כי מעל זה צריך לעשות קסרי.
הוא מציע לעשות סטריפינג בשביל לקדם את הלידה וכמובן שאני נלחצת, הכל רק לא קסרי, אבל אין לי שום פתיחה ושום מחיקה של הצוואר ואי אפשר לעשות במצב כזה סטריפינג.
זה היה ביום רביעי ומכוון שביום שישי אין אולטרסאונד בקופה הוא מבקש שאת המעקב אני אעשה בבית חולים ונותן לי הפנייה לכך.

אני נכנסת לימים של שגעון, כל היום רק מתפללת שיתחילו לי צירים ואלד רגיל וביום שישי מגיעה לבית חולים לביצוע המעקב הנדרש.
הגעתי לבית חולים בבוקר וכמובן שהרופאה התורנית לא מבינה את הדרישה המוזרה של הרופא.
אין כזה דבר לעשות הערכת משקל כל יומיים, אם הכל תקין אפשר לחכות לפחות עוד שבוע עד להתחלה טבעית של הלידה. במידה וכן כבר מתקרבים לשבוע 42 במשקל כזה תהייה הערכת מצב נוספת.

אבל, נחשו מה?? הם רוצים לראות את תוצאות העמסת סוכר של ה 100 שעשיתי!! של ה 100, לא של ה 50 כי הבדיקה של ה 50 חסרת ערך בשבילם במקרה כזה.
הם רוצים לדעת בוודאות שאין סיכוי לסכרת כי הבעיה היא לא תינוק גדול אלה תינוק עם סכרת גדול, שהשומן בגופו לא מפוזר בצורה אחידה אלה מתרכז בכתפיים ואז יש סיכון של כליאת כתפיים בלידה עם כל המשתמע מכך.

אני משתחררת הביתה והם מבקשים ממני לעשות העמסת סוכר בראשון בבוקר ולפי התוצאות יראו מה הלאה. יחד עם זאת הרופאה חוזרת ומדגישה שבמידה ומתחילה באופן ספונטני לידה אני מגיעה ללידה רגילה בלי שום עניין מצידם להכניס אותי לקסרי.

אני יוצאת משם בתחושות מאוד קשות.
קודם כל אני חוששת שבאמת יש פה סכרת ותהייה כליאת כתפיים בלידה. בנוסף אני מאוד מאוד חוששת לעשות את העמסה של ה 100 כי אני שמנה, אוכלת ממש גרוע לקראת סוף ההריון (כי הרי אחריו אני אעשה דיאטה) ובמידה והבדיקה לא תקינה אני נכנסת ישר לקיסרי.
אני מבינה שאני חייבת לעשות הכל, אבל הכל, כדי שתתחיל לי לידה בקרוב כי אז הם ירדו מכל הסיפור הזה.

איזה באסה )-:
כתבתי כאן שעות את המשך הסיפור ודקה לפני השליחה נכבה לי הטלפון והכל הלך.

אמשיך מחר בעזרת ה'

במוצאי שבת אני נוסעת לדולה שלי ומקבלת טיפול זירוז לידה רפלקסולוגי.

ביום ראשון בשעות הבוקר המאוחרות אני נכנסת לרופאת נשים שהיא גם אחת הנשים הנחמדות שפגשתי בחיי. בחיים לא הייתי אצלה ומכניסים אותי אליה בשביל המשך המעקב. אני מספרת לה את כל הסיפור ובשיחה עולה שבדיוק אני סיימתי קורס רפלקסולוגיה ותומכת לידה והיא מבקשת ממני להראות לה על הרגל את כל הנקודות הרפלקסולוגיות שמתאימות להריון ולידה. היא ממש מתעניינת בנושא ומתלהבת ותוך כדי מנסה לעזור לי כמה שאפשר.

היא נותנת לי הפנייה להעמסת סוכר ומבקשת שאעשה אותה מחר בבוקר וסדר פעולות שעלי לבצע כל ערב, החל מאותו הערב על מנת לזרז את הלידה והיא ממש מקווה שכבר הערב זה יצליח ואלד בעזרת ה' באותו היום.

לשתות שמן קיק.
לעשות אמבטיה חמה.
עיסוי פטמות 20 דקות.
לקיים יחסים ולהשאר שכובה כמה שיותר אחרי זה (בזרע יש חומר שיכול לזרז לידה).

יום ראשון אחר הצהריים אני הולכת לקבל טיפול של דיקור סיני לזירוז הלידה, חוזרת הביתה ולקראת הערב מתחילה בפעולות.
קודם כל מכינה חביתה עם שמן קיק (הצילו אני רק נזכרת בטעם של זה ובא לי להקיא). אחר כך אני נכנסת לאמבטיה חמה וכן הלאה לפי מה שביקשה.
בשעה 23:00 בלילה בעודי שכובה במיטה אני לפתע מרגישה את הירידת מים, כן כן, אי אפשר לטעות בזה ועוד בעלת ניסיון כמוני.
אני קמה, מדליקה את האור ורואה שהמים הם בגוון צהבהב- ירקרק, מים מקונייאלים, אין לי ברירה אלה לגשת ישר לבית חולים.
אחרי הירידת מים בלידה של מוש אמרתי לעצמי שאם זה קורה לי שוב אני נשארת בבית עד שיתחילו לי צירים אבל מכוון שזה היה מים מקונייאלים לא היתה לי ברירה אלה לגשת ישר לבית חולים.

כל הדרך במשך כ40 דקות אני עושה עיסוי פטמות בתקווה שיתחילו לי צירים ואכן לאט לאט מתחילים צירים קטנטנים, קצרים ולא תכופים.
אני מגיע לבית חולים- קבלה, מוניטור, בדיקת פתיחה (פתיחה 1) ונשלחת לאשפוז במחלקת נשים עד שתתחיל להתפתח לידה ומשם ארד לחדר לידה.

אני עולה למחלקה, אני כבר עם הדולה שלי ואני חדורת מטרה - לעשות הכל, אבל הכל בשביל שיתחילו לי צירים יעילים ותתפתח לידה כי אני בטראומה מהלידה של מוש שבמשך יומיים שכבתי בבית חולים אחרי ירידת מים בלי צל של ציר ואז נכנסתי לזירוז.

אני עושה הכל חוץ מלנסות ללכת לישון, מנוחה לגוף ולנפש, כבר אמצע הלילה!
אני מתקלחת, הולכת, חוזרת, עולה מדרגות, יורדת, מסתובבת, מעסה ומה לא.
אכן כל הלילה היו לי צירים ותסלחו לי שאני מעליבה אותם אבל צירים מעפנים! לא ארוכים מספיק, לא תכופים מספיק ולא יעילים מספיק.

והכי הזוי בכל הלידה הזאת זה שכל שניה אשת צוות אחרת אומרת לי תזכרי כשאת הולכת ל.../עושה... את לידה שניה, את יכולה ללדת כל רגע.
כן ממש, תוך רגע, זה לקח רק איזה 28 שעות.

מוקדם בבוקר אחרי 24 שעות ללא שינה אני פתיחה 2. אחרי עוד כמה שעות אני פתיחה 3. אחרי עוד כמה זמן אומרים לי יאללה את בטח כבר אחרי פתיחה 4 תרדי לחדר לידה.
אני מגיעה לחדר לידה ואפילו הצירים החלשים שלי מפסיקים לגמרה. יושבים ומחכים, מנסים כל מיני דברים, הליכות, תרגילים ומה לא.

אחר כך חוזרים הצירים. בדיקת פתיחה- פתיחה 4, אחרי מלא זמן בדיקת פתיחה - פתיחה 5, אחרי מלא זמן בדיקת פתיחה- שוב פתיחה 4 ''חמודה אני לא יודעת מי אמר לך מקודם שאת 5 את לחלוטין 4'' )-:

באיזשהוא שלב נכנס רופא וכיוון שכלום לא זז ואני כבר הרבה שעות עם ירידת מים מקונייאלים הוא ממליץ לי לקחת זירוז. איזה סיוט, הכל חוץ מזירוז בבקשה. הוא מרגיע אותי ואומר לי ''אל תדאגי את לידה שניה זה לא לידה ראשונה -4 טיפות מניעים לך את המערכת ואנחנו מנתקים''.

אין ברירה אני מקבלת זירוז ויחד איתו כמובן מוניטור רציף שפוגע ביכולת הניידות שלי.
4 טיפות 8 טיפות 12 טיפות 16 טיפות עוד ועוד ועוד עד שמתחיל להשפיע.
וכשזה משפיע, זה משפיע. אין לי מילים שיכולים לתאר את הסבל הזה. צירים חזקים שכל ציר הוא כמו פיצוץ והם מגיעים ישר אחד אחרי השני בלי זמן לנשום ביניהם. זה לא צירים טבעיים שמתפתחים באופן טבעי והדרגתי.

בנוסף לכל, את הצירים שלי אני לא מרגישה בגב אלה בבטן התחתונה. כל מה שלמדתי בקורס דולות, כל הטריקים, המסאזים בגב, המים על הגב, כלום לא עוזר. הגב שלי בסדר גמור ואני את הכל מרגישה בבטן התחתונה.
ומה אפשר לעשות עם צירי בטן? כלום. והלוואי שמישהי כאן תגיד לי שהיא מכירה איזה משהו שיכול לעזור למקרה שזה יחזור על עצמו שוב.
גיסתי ילדה 5 ילדים, 4 היה לה צירי גב רגילים ובאחד היה לה צירים בבטן התחתונה. היא אמרה לי שבלידה הזאת כאב לה יותר מארבעת הלידות האחרות ביחד.

הכאב בלתי נסבל והפתיחה מתקדמת לאט לאט, בשעה טובה הגעתי לפתיחה 6 ואני מרוסקת. מבקשת לעצור את הזירוז ולהכנס למקלחת אך במקלחת הצירים מפסיקים ואני שוב מתחברת לזירוז.

מציעים לי גז צחוק ואני עושה טעות, טעות ענקית! ולוקחת גז צחוק.
מצד אחד הגז צחוק באמת עוזר לכאב ומטשטש אותו אבל הוא עושה את זה במקטעים. זה אומר שרגע אחד את בסטלה רצינית, לא יודעת בכלל מי את ולא מרגישה כלום ורגע אחרי את נזרקת לשיא של ציר. ואני לא מוכנה לזה, אני לא מצליחה לאחוז ראש, להתמקד בנשימות ולעבור את הציר כי אני נזרקת לתוכו לפתע פתאום בבלבול.

הכי גרוע זה שאני לא מחוברת למציאות, אני כבר לא יודעת מה קורה סביבי. בסרט שלי אני בכאבי תופת בפתיחה 6 וכשמציעים לי אפידורל אני לוקחת את זה בשתי ידיים.
אני אפילו לא יודעת שאני כבר התקדמתי לפתיחה 8 והפסיקו לי את הזירוז.

אפידורל. אני מבואסת, מאוכזבת, כועסת. אבל בא לציון גואל תוך איזה שעה וחצי אני בפתיחה מלאה וביום שני בואכה יום שלישי בסביבות 4:00 לפנות בוקר מושית שלי בחוץ.

מושית שלי האהובה, 3.800 קילו של מתיקות שאין כמותה

תודה לך ה' על המתנה הנפלאה הזאת, היה שווה כל דקה של סבל!
הלידה הזאת היתה עבורי שיעור גדול גם בשבילי וגם בשביל הצד שלי שהוא אשת מקצוע, דולה.

ובכל זאת אבקש ואתפלל שהפעם הבאה תיהיה בקלות ובטבעיות. תיהיה בפשטות ובתמימות. לזרוק את השכל, להתמסר לתהליך ולקבל על עצמי את מה שה' מתכנן לי (-:

תודה ששיתפת, יקרה @}

אהבה שלך וההתמסרות לתהליך חוצות מסך

תודה שאת כאן חברה אהובה

אמא של מוש
כתבתי כאן אתמול מגילה, ורק עכשיו ראיתי שנשלחה הודעה ממש קצרצרה

מנסה לשחזר...

מילים טובות שעזרו לי בסיטואציה (לא) כל כך דומה, אולי גם לך הן תיתנה כוח:
עם כל הכבוד וההערכה לחיים באופן טבעי בכלל, וללידה בפרט, כדאי לזכור שבטבע יש גם תאונות.
אז ברוך השם, שאנחנו בדור שאפשר להתערב.
כי אני, בטבע, אולי כבר הייתי פורשת מהמירוץ... פעמיים...

מאחלת לך שתתברכי בשפע שאת רוצה ובאופן שיחזק אותך |l|

נעצרתי רגע בצירי הבטן: יש כלכך הרבה לעשות!!!!!
אבל אני חייבת להדגים את זה, כי בהודעה ממש קשה לי

(ניסיתי, באמת.)

חוזרת לקרוא

וואו.
נושמת עמוק ממש ממש ממש
וואו.

אמא של מוש{{}}...
יקרה אחת, אהובה אחת, אישה שלא דיברתי איתה אבל בכל זאת אני אוהבת אותה על גבי המסך כי קוראת אותה הרבה!
נושמת עמוק עמוק עמוק איתך
שומעת כאן כלכך הרבה תחושות ורגשות מבעד למסך, שממש רוצה רק לחבק אותך ולעטוף אותך באהבה, בחמלה, בהוקרת תודה למי שאת, לאישה הנהדרת שאת, לאמא המופלאה שאת

אי ננה (-:
וואוו איך רגשת אותי עם המילים שלך!!
תודה רבה רבה על המילים החמות והאוהבות

מעריכה מאוד שבאת, קראת, הגבת.
תודה @}

ואני חייבת חייבת חייבת ללמוד ממך על דרכי ההתמודדות עם צירי בטן. בשבילי, אם יחזור על עצמו שוב וכמובן ליולדות שאלווה בהמשך בעזרת ה'.

יאללה, אז נארגן פגישת פנים-אל-פנים, כשתרגישי שמתאים לך, אחרי שתצאי מהצד השני של התקופה הכאוטית שלפניך (או לפני, איך שמתאים לך)

מהמם איזה כייף

נהייה בקשר לקראת הלידה בעזרת ה'
שיישאר טרי בראש (-:

ואז תחזרי לפה לשתף? זה מידע חשוב!

מידע חשוב ביותר!
כן בעזרת ה' נחשוב על זה יחד איך להעלות את זה על הכתב...

יקרה, מצטערת על איך ומה שקרה
ותודה ששיתפת

<באתי לפה ולא איפה שהנחת כי אני עדיין מתלבטת
אבל חשוב לי לא לשתוק מול זה, אז משאירה בינתיים רק פרח וחיבוק>
@}

תודה רבה אהובה

קראתי אותך בדף על מהות האתר. משאירה פה חיבוק בשבילך.

תודה רבה יקרה

רוצה לשלוח חיבוק גדול למישהי ולהודות לה

(-;

איזה כיף! שמנת מתוקה שיחזרה את העצות הטובות שלך (שפספסתי) אצלה בדף, תודה (-:

איזה יופי!
שמחה שלא השקעתי לשווא וזה הועיל למישהו (-:
דרך אגב, איך ראית שזה אצלה בדף? לא הופיע לי במה חדש שום עדכון בדף שלה.
נכנסתי וראיתי רק מההודעה שהשארת פה.

אצלי עלה ב-מה חדש

איזה כיף! שמנת מתוקה שיחזרה את העצות הטובות שלך (שפספסתי) אצלה בדף, תודה

+1
ממש כיף!!!

מזמור ראיתי מה הבעיה, לא היה לי מסומן להצגה במה חדש דפים שלא ביקרתי בהם.
פספסתי כל כך הרבה דפים משובחים כנראה ובאמת לא הבנתי איך לאחרונה יש פעילות בכל כך קצת דפים בבאופן D-:

אמא של מוש מה שלומך?
אני חושבת על התגובה שהשאירה לך כאן מישהי לא מזמן...
מקווה שאני לא חורגת פה מגבולות או משהו, אם כן מתנצלת מראש. כמו כן יש סיכוי שאני, כהרגלי בקודש, רואה לפעמים צל הרים כהרים...
רק רוצה להגיד שתזכרי תמיד שרצונך כבודך, ושאת יודעת מה מתאים לך ומה לא. ושאני לא מכירה אותך אישית, אבל את מצטיירת לי כמישהי מספיק חכמה ורגישה בשביל להתנהל בצורה שמתאימה לך, בין אם זה להוציא את הבר מהתבן ובין אם זה לקחת מרחב לעצמך.
שולחת חיבוק ופרח @}
ומזמינה אותך באהבה למחוק אם את רוצה (לא משנה מאיזו סיבה...)

ואם אני לא בכיוון של כלום, על אחת כמה וכמה (-;

היי, אמא של מוש
מתעניינת בשלומך. כבר זמן-מה לא הפצעת פה. מקווה שאת בטוב.

רק באתי להניח פרח
ולהזכיר שאת יקרה ואהובה
@}

סתם פרח, כי את נהדרת @}

דרישת שלום @}

שיהיה לך שבוע מבורך @}

יקרות שאתן תודה רבה @}

שמחה לראות אותך כאן, על אף שהד״ש שקיבלתי דרך חברה סיפק אותי לגמרי (-:
תודה על מה שכתבת בדף שלי.
אבל! וזה אבל חשוב מאוד..!
אני מניחה שזה ברור לך, אבל את צריכה להיות כאן ולכתוב כאן רק אם וכשזה מתאים לך.
פשוט בזמנו, לפני כמה חודשים, הייתה לי משום-מה תחושה כאילו קצת הבריחו אותך מכאן, והיה לי חשוב שתדעי שיש כאן גם קולות אחרים, שרואים אותך ומקשיבים לך. אולי נכנסתי קצת להיפר-ונטילציה בעניין... ואולי דחקתי אותך לאיזושהי פינה כתוצאה מכך...

אז אני רוצה להדגיש שוב את לא צריכה להיות פה בשביל אף אחת חוץ מבשביל עצמך. בטח לא בתקופה אינטנסיבית כזו.
רצונך כבודך, תמיד. זיהוי הצרכים שלך. מה מתאים לך ומה לא. גם אם מה שהתאים לפני שעה כבר לא מתאים יותר. זו מיומנות חשובה ויקרה (כמוך!)
מאחלת לך בלי קשר אם את פה או לא - בריאות שלמה, שפע של קבלה ואהבה עצמית, לידה מופלאה ומעצימה, הנקה חלקה ו... כל שתבקשי לו יהי @}

מאחלת לך בלי קשר אם את פה או לא - בריאות שלמה, שפע של קבלה ואהבה עצמית, לידה מופלאה ומעצימה, הנקה חלקה ו... כל שתבקשי לו יהי

מצטרפת למילים הטובות @}

הכל טוב מזמור לילה יקרה (-:

את צודקת זה לא קשור רק אלי העזיבות, דברים שקורים פה באתר בהחלט משפיעים על זה.
אבל זה מאחורי , אני כזאת שלוקחת קשה באותו רגע ואחרי כמה זמן זה מתמוסס ב''ה...
אז שבתי ברצון וכייף ששבתי
והנה אני מניחה פה ציטוט מהדף שלך שאני רוצה שיהיה לי זמין.

דולה מנבכי זכרוני ויכוח עתיק עם בנזוגי לגבי מפגשים משפחתיים לא רצויים. הוא שאל אותי פעם, בטרוניה: ״אבל כמה אפשר להגיד לא?!?״ ועניתי: ״כמה שצריך!״).
מזמור לילה בדף שלה.

תודה מומינאמא @}

מה שלומך? @}

ממשיכה לשלוח לך אהבה וזרימה וקלות.

לטובת המתעניינות,
שמחה לשתף ש אמא של מוש ומושית ילדה בשעה טובה מושמושון קטנטנן,
לאם ולתינוק שלום

אני מניחה שהם משתבללים כמיטב הצורך והמסורת

מזל טוב

מזל טוב !!! לאמא, לאבא, לאחות ולאח ולחמוד הקטן שהצטרף למשפחה. לחיים טובים ולששון.
פעם שלישית- גלידה!

מזל טוב!!!

@}

מזל טוב!!! בריאות, שפע חלב, שינה טובה ואושר לרוב!

מזל טוב!! השתבללות נעימה @}

וואו מזל טוב!!!
כל כך שמחה לשמוע