מזמינה כוח להתמדה

_למה לדעתי חשוב קודם כל להבחין בעובדה שבוטאה פה ביקורת עכשיו?
כי הרבה פעמים זה מתחפש. במיוחד כשיש כל הזמן גילויים של ביקורת. פה ביקורת, שם תלונה, אחרי זה האשמה, ולקינוח סתם הערה שיפוטית. הכל "ביקורת"_
אני אישית בעד להגיב לביקורת. וה"אני מעדיפה עדינות ותמיכה" אף פעם לא עבד בשבילי, ולא אחת הרגשתי שממש מוחקים את החוויה שלי כשהסבירו לי פה בבאופן עד כמה זה לא נכון ולא בסדר שאני מתנגדת לדברים.

כנראה כי אני מאלו שלתת לדברים שם יכול ממש להציל אותן. הרבה פעמים, כשאני מזהה מה בדיוק קורה ובאיזו צורה הרגע תקפו אותי, זה ממש מנטרל את הנזק בשבילי.

נשים יקרות, ממש עצוב לי על הדברים שנאמרו כאן.

אני מקבלת מהדף הזה המון כוחות ותמיכה והרגשתי רצון להעלות כאן גם את הנושא הזוגי. אני זימנתי את הדיון על הנושא כי הרי לא ציפיתי שאכתוב ויתעלמו מדברי.

פלונית אני מודה לך על הדאגה אבל נעשה פה גישוש מאוד עדין ואינטלגנטי לפני תחילת הדיון שכשהתחיל אני לקחתי בו חלק פעיל ביותר.

אני לא מבינה מה היה הטעם לרשום את הדברים לאחר שאני במפורש הודתי שוב ושוב לבשמת על דבריה הנפלאים.
כתבתי בין היתר את זה:
_קראתי שוב.
כל מילה זהב.
המילים שלך נכנסו לי חזק חזק ללב.
מרגיש לי כמו שלקחתי תרופה ועכשיו עלי להרפות ולנוח בשביל להבריא._

אני מסכימה עם כל מילה של יולי קו , בעיקר עם זה:
_חוץ מזה שחלק מהמשתתפות בדיון הספציפי הזה עזרו לכמות נכבדה של אנשים לשפר את חייהם לעין ערוך בעזרת הדיונים האלה, בזכות השילוב המנצח של חדות אבחנה עם סבלנות להסביר, שמתובלים בהמון אהבת אדם.

אני אשמח שהדיון ימשך._

גם כשיושבים על ספת הפסיכולוג הוא שומע רק צד אחד ולגיטימי שיתן עצות לפי זה.
לגבי עצות מהאנטרנט, יש הרבה זבל שמסתובב באנטרנט אבל אני אישית מרגישה שפה, באתר הזה יש המון עצות יקרות מפז. יש פה אנשים מדהימים שמקדישים ימים ולילות בשביל לעזור לאחרים ויש להם המון מה לתרום.
אני לקחתי מפה מלא עצות ואני אפילו יכולה להגיד שאם לא באופן, מוש היה גדל אחרת מאיך שאני זוכה לגדל אותו עכשיו. ברוך פוקח עוורים.

תודה (-:

_אמא של מוש רציתי להודות לך על השיתוף.
אני לא נשואה כיום והרבה מהקשיים שלי, ברגעים היותר קשים לי (לאחרונה כל יום), מתנגנים לי בלופ שזה בגלל שאני לבד._
אחת יקרה,
כמובן לכולנו יש קשיים וניסיונות ביחד ולחוד, בעושר ועוני וכו'.
זה מזכיר לי משהו: אני באה ממשפחה מאוד קטנה שעבר עלינו אסון קשה מאוד וקשיים נוספים ותמיד חשבתי שהעיקר שיש משפחה גדולה ומלא ילדים קטנים ותמיד שמח. כשהכרתי את בעלי שמגיע ממשפחה ענקית הוא אמר לי "מה את חושבת? גם למשפחות גדולות יש קשיים וצרות". אוהו כמה שהוא צדק.

מאחלת לכם שנה מוצלחת וטובה ופוריה
תודה רבה אחת! מאחלת לך ימים רבים טובים ומאושרים @}

_מה שבשמת כתבה זה אופציה אבל...
בעיני זה קצת לשחק משחקים. למה לא להגיב לביקורת ולהאשמות שלו בטון סופר רגוע ועיניני שהוא יכול לדחוף את הביקורת שלו, ולא מתאים לך סגנון הדיבור הזה וללכת. לזוז הצידה ולהשאיר אותו לבד אם האנרגיה המרעילה הזו?_
אופיר,
כי אני לא יכולה פשוט ללכת ולהשאיר אותו לבד. אני נשואה לו, גרה איתו באותו הבית ומגדלת איתו ילד. אם זה היה סתם אדם סביר להניח שהייתי עושה את זה.
גם כשאני מדברת איתו בטון ענייני זה פשוט לא עוזר לכן אני מחפשת פתרון אחר. הנושא הזה כבר כל כך טעון ביננו שאי אפשר שלא להתפוצץ כל פעם.

לפעמים בהחלט יש מקום להגיד משהו באופן גלוי, אבל זה דורש מיומנות גבוהה פי כמה וכמה מאשר מה שאני הצעתי... אחרת מה שיוצא זו דרמה פאתטית מהסוג שאפשר לראות באופרות סבון אמריקאיות.
לדעתי גם בגלל שהנושא כל כך טעון בעבור שתינו, קשה מאוד להגיע למצב של תגובה שכלתנית, הרבת יותר מידי רגש וכאב מעורב פה.
"דרמה פאטתית", מצחיק כמה שהמושג מתאר את זה טוב.

את יכולה גם להעלות את כמות הפעמים שבהן את אומרת לו "תודה" או מלות הערכה על כל דבר שאמר או עשה שאת מעוניינת לתגמל.
נכון!
קיבלתי את העצה הזאת בעבר מכמה אנשים ומאז משתדלת ליישם אבל לרוב שוכחת.
מעולה שהזכרת לי (-:

_למה פירורים של גרגרי שומשום על השולחן הופכים לכזה ביג דיל? כי אלה לא הפירורים. זה "את יודעת כמה חשוב לי לא לראות פירורים ואת יודעת שביקשתי ממך, אז אם את לא מנקה אותם בשבילי סימן שלא חשבת עלי בכלל ושאני לא מספיק חשוב לך". הנה בצ'יק הגענו מסתם פירורים לזה שאת לא אוהבת אותו.
ואת, איך תרגישי אהובה כשכל דבר שאת עושה או לא עושה נשפט ואת יוצאת כל הזמן לא בסדר?_ הפיסקה הזאת מתארת את החיים שלנו. זה כל כך נכון.

כשחיים מתוך אווירה של אהבה, קבלה, פירגון והודייה, הכל נעשה הרבה יותר קל.
שנזכה בעזרת ה' להגיע לזה!

ולכן אני חושבת שאת "לא מתאים לי לחיות בתוך ביקורת" אפשר להפוך למשפט חיובי ׳׳מתאים לי לחיות באוירה תומכת ואוהבת׳׳
יולי קו תודה על ההארה, אימצתי!

_אני אישית בעד להגיב לביקורת. וה"אני מעדיפה עדינות ותמיכה" אף פעם לא עבד בשבילי, ולא אחת הרגשתי שממש מוחקים את החוויה שלי כשהסבירו לי פה בבאופן עד כמה זה לא נכון ולא בסדר שאני מתנגדת לדברים.
כנראה כי אני מאלו שלתת לדברים שם יכול ממש להציל אותן. הרבה פעמים, כשאני מזהה מה בדיוק קורה ובאיזו צורה הרגע תקפו אותי, זה ממש מנטרל את הנזק בשבילי._
אישה, העיקר שאת יודעת מה הדרך שמתאימה לך ועושה לך טוב. אנחנו אנשים שונים ולכל אחת מתאים משהו אחר.

אנחנו אנשים שונים ולכל אחת מתאים משהו אחר.
נכון מאוד מאוד!
במחשבה שניה, במקום להתמקד במה שמתאים לי, ובאפשרויות לבחור מתוכן מה שמתאים לך, אני עכשיו חושבת שכדאי להסתכל ולראות גם מה עובד בשביל בן הזוג שלך. (באופן לא מפתיע, לא הייתי רוצה שיגידו לי "אני מעדיפה עדינות ותמיכה".) ובאופן כללי, לראות מה עובד. (ולהפסיק לעשות מה שלא עובד. זה משפט שבשמת אמרה פעם, והוא פשוט נשאר איתי. כל כך פשוט, בתיאוריה... להפסיק לעשות מה שלא עובד.)

לאמא של מוש, בעניין הדיאטה, קודם כל כל הכבוד על העמידה במשך זמן רב, לא פשוט.
תודה רבה פלונית, יש לתמיכה פה חלק גדול בזה.

עיצה פרקטית שאני עדיין לא מאמינה כמה נכון היא משפיעה- לרשום הכל. הכל! כל מה שאוכלים. זה "אוסף", מלמד (למשל, גיליתי שאני מנשנשת כל הזמן כל היום! בקטנות! אבל כל הזמן! לא תיארתי לעצמי כמה, ואני מסיקה מזה מסקנות להמשך - שחשוב שיהיו לי נישנושים דלי קלוריות), הרישום מחייב להישאב לעוגן יציב של כתיבה וסיכום.
עשיתי את זה בעבר וכמו שאמרת באמת זה נתן לי פרופורציות ותמונת מצב עדכנית.
כעת אני חושבת אחרת, ככל שעובר הזצן יותר ויותר מרגיש לי שדווקא חוסר ההתמקדות באוכל הוא זה שגורם להצלחה. הכוונה היא לא להתעלם כמובן אלה לא להעמיד את הנןשא באור הזרקורים כי לדעתי גם מה שמשפיע זה הדברים שמסביב ומתחת, האכילה היא רק תוצר לוואי של כל השאר.

המלצה נוספת שלי- כתבת שאת נשאבת לגלישה בטלפון בערבים? אזתהצלי חלק מהזמן לקרוא סיפורי הרזייה, סרטים על אנשים שרזו, תהליכים, דוקו. זה מאוד מחזק. וגם מתכונים דלי קלוריות/שומן (אצלי גיליתי שהבישול/אפייה מחליפים לפעמים את הצורך באכילה).
רעיון טוב!
בעבר קראתי פה בבאופן הרבה דפים בנושא, בין היתר החיוניות שלי חלק ראשון ו להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה וגם את 2.

יש לי מלא מה להגיד ולעדכן אבל מאוחר מאוד אז אזוז לישון ובעזרת ה' אכתוב בהמשך.
תודה לכולן על התמיכה @}

חשבתי מלכתחילה לכתוב משהו בסגנון שכתבה קוראת, ולא עשיתי את זה כי "לא נעים" והעדפתי לתת עוד צ'אנס. תודה לך קוראת שלקחת את אי הנעימות על עצמך והסכמת להפוך את עצמך מטרה למתקפה. הולכת למחוק (כי אני באמת מאמינה שנכון יותר לא לתת לנשים להתגונן ולמחוק עלבונות כלפיהן, אלא שנשים אחרות תעשינה זאת).

אמא של מוש, בהודעה בהאחרונה של אלמונית שמחקתי יש פסקה יחסית סבירה ממוענת כלפייך, שנמצאת בין אוסף עלבונות. את יכולה לבחור לענות לה, אבל לדעתי זה יהיה לא הוגן כלפי בשמת וקוראת - לא מגיע להן שיתייחסו אליהן בצורה מגעילה כזו, ושינהלו דיונים עם מי שמעליבה אותן כאילו כלום לא קרה.

אני לא מקבלת בשום אופן את הדיבורים הלא מכבדים ופוגעים.
אפשר לחלוק ולא להסכים אבל בדרך ארץ.
תודה אשה וקוראת שהסרתן את זה מהדף.

אז מה קורה בימים האחרונים?

אני משתדלת מאוד ליישם את זה:

לא להגרר להגיב על ביקורת.
להודות יותר.

זה מאוד קשה כי כבר תקופה ארוכה אני רגילה אחרת אבל אני כן מצליחה מידי פעם.
כשהצלחתי לא להגיב לביקורת נחסך מאיתנו כל הויכוח המטופש, הריב והעצבים שמגיעים אחרי וזה נגמר במשפט המבקר שבאמת היה הרגשה כאילו הוא נשאר תלוי באוויר.

בתחילת השבוע לראשונה מזה תקופה ארוכה מאוד הצלחנו לדבר על נושא הביקורת בלי לשבור את הכלים אחרי דקה.
אנחנו כל כך טעונים שאנחנו לא מצליחים לנהל שיחה נורמאלית יותר מדקה ובעקבות כל נסיון לשיחה כזאת התסכול רק גובר.

דיברנו על הכאב שלנו מהמצב, על מה שמפריע לנו. אני שיתפתי שקשה לי לחיות בתוך ביקורת תמידית והבעל שיתף שיש דברים שקשה לו לראות ולשתוק. הבנו אחד את השני ועשינו הסכם: אנחנו במהלך היום משתדלים להעיר כמה שפחות אחד לשני, מנסים שזה יהיה רק דברים קריטים ובסוף כל יום יושבים ומשוחחים בנחת על מה שרצינו להגיד והתאפקנו.
שיערנו שעד שתגיע שיחתנו בערב, דברים שלא באמת חשובים ישכחו ובכללי נהייה רגועים יותר ופתוחים לשני.

עדיין לא יצא לנו ליישם את זה כי היו אצלנו אורחים והיינו מוקפים באנשים בימים האלה אבל אני מרגישה שהשיחה הזאת היתה מאוד משמעותית ויחד עם זה שיותר ויותר אני אצליח לא לענות לביקורות ולדבר יותר דברים טובים וחיובים השינוי יגיע.

לגבי התוכנית שלי, בשבוע האחרון חלה ירידה ואני מאוד מקווה שזה לצורך עליה. היום ב"ה כן הצלחתי לאפס את עצמי ומקווה שאמשיך כך.

תשלחו לי כוחות בבקשה!!

אני מתקנת,
בשבוע האחרון חלה צניחה חופשית.
אני מרגישה חסרת אנרגיות ומוטיבציה.

תפילה_לאם

אמא של מוש,

מכוונת אותך להתלהב מפירות הסתיו/ החורף, שמתחילים למלא את המדפים.
מה את אוהבת?
רימונים, קלמנטינות, תפוזים ופומלות, אפרסמונים? גם האגסים טעמים עכשיו, והקיוי זול יותר. ויש אבוקדו יפה.
שיהיה לך כוח!
(בחגים - עם כל השמחה - יש משהו מעייף. האינטנסיביות, היציאה מהשגרה, אינסוף הארוחות החגיגיות והבישולים לקראתן.)

ואולי את אוהבת לרקוד?
תעשי לך הקפות שלישיות.

הולכת למחוק (כי אני באמת מאמינה שנכון יותר לא לתת לנשים להתגונן ולמחוק עלבונות כלפיהן, אלא שנשים אחרות תעשינה זאת).

תודה רבה, אישה במסע!!!

באופן לא מפתיע, לא הייתי רוצה שיגידו לי "אני מעדיפה עדינות ותמיכה".
רגע רגע - חס וחלילה להגיד לו.
אני שוב חוזרת: את המלים "לא מתאים לי ביקורת עכשיו" או "אני מעדיפה עדינות ותמיכה" אומרים בתוך הלב , בשקט, בינינו לבין עצמנו.
והנה אמא של מוש, הצלחת לעשות את זה יחסית הרבה! כל הכבוד, איזה יישום זריז!

אל תדאגי כל כך מהירידה.
יש לי 2 דברים להגיד על זה:

החגים, העומס, האנשים, הבלגן. זה מפיל את האנרגיות. חילופי מזג האוויר עושים גם משהו פיזי שמוריד.
אין תהליכים לינאריים. במלים אחרות: כל תהליך עובר עליות וירידות, לאט לאט הגרף מתייצב לכיוון שרוצים והנושא הולך ומשתפר. אבל זה תמיד יהיה בגרף של עליות וירידות. אף פעם לא לינארי. (כל הזמן אני מזכירה לעצמי...)

אז לנשום, להתמקד בחיובי, להגיד תודה על כל מה שטוב כל יום (בעיקר ליקום - אולי את תגידי, לבורא עולם), ולשלוח שאלה: מה כדאי לי לעשות כרגע כדי להרים את האנרגיות שלי?
מעניין מתי ואיך תגיע התשובה.

_באופן לא מפתיע, לא הייתי רוצה שיגידו לי "אני מעדיפה עדינות ותמיכה".
רגע רגע - חס וחלילה להגיד לו._
הוצאת את המשפט מהקשרו.

ההקשר היה שההתנהגויות שנראות לי רצויות כלפי מישהו אחר הן אותן התנהגויות שהייתי רוצה שיפנו כלפי - וזה כשל לוגי שכדאי לשים לב ולהמנע ממנו. במיוחד ביחסים בין גברים ונשים שמועדים לטעות הזאת - לתת לשני מה שאת רוצה בעצמך (והוא לא רוצה).

ואגב, אני מאמינה שמילים שאומרים בלב משפיעות על הסביבה החיצונית, אז גם בלי להגיד לו אולי מתישהו בעתיד, אם שתי האפשרויות נראות מוצלחות, אפשר לעשות ניסוי - לנסות לנסח כך או אחרת ולראות איך הוא מגיב. איך את מגיבה. איך האנרגיה בסביבה החיצונית משתנה בתגובה לאמירה הזו.

קודם כל חיבוק ענק לעצמך. את עושה מה שאת יכולה. אולי תתפנה לך האפשרות לטפח את עצמך שוב בדרך המועדפת עליך ממש ממש עכשיו.

תודה לכן על התמיכה

אין יום שישי שעובר חלק אצלנו בבית.
תמיד יש איזה ויכוח, לחץ, משהו שקורה.
בעלי הולך תמיד לטבול לפני שבת, בזמן שאני הכי צריכה אותו וחוזר בדקה התשעים לתוך הבאלגן.
ושוב האשמות הדדיות ושוב נכנסת השבת בלחץ ובתסכול.

ביום חמישי בלילה, לפני שהלכתי לישון חשבתי על רעיון:
"מאמי, בוא נתכנן מה נעשה מחר כדי שנספיק בזמן בלי לחץ"
"סבבה"
"תלך לטבול מחר בבוקר כדי שלא יהיה לחץ לפני שבת, תתלה כביסה בבוקר ותוריד אותה לפני שבת ומתישהוא במהלך היום תהייה עם מוש שעה"
"זהו? זה הכל?"
"כן בעזרת ה'"
"יאללה מעולה סכמנו"

יום שישי קמים בכייף.
הבעל הולך לטבול בבוקר ותולה את הכביסה.
אחר הצהריים כל הבישולים מוכנים נשאר רק לשטוף את החלל המרכזי ואני מבקשת ממנו שיקח את מוש לשעה.
הם חוזרים, הבית מצוחצח, שולחן ערוך והכל מתוקתק.
אנחנו יושבים בנחת בחוץ איזה חצי שעה ונכנסים להתקלח לקראת שבת.
שניה לפני שבת אני רואה שהכביסה נשארה בחוץ כי הבעל שכח להוריד. הוא הולך להוריד מהחבל הרחוק את הדברים הגדולים ואני בחיוך (!) אומרת לו שבכייף אני הוריד את הדברים הקטנים שתלויים ליד הבית.
מדליקה נרות בנחת. אושר גדול (-:

איזה יופי!!!

אני אוהבת להתחיל דברים חדשים ביום ראשון.
למרטת שאני מאמינה שבכל רגע ורגע אדם יכול לקבל החלטה ולהתחיל מהתחלה משהו ביום ראשון מושך אותי.

אוהבת את השבוע החדש. מרגישה שנסגר מעגל ומתחיל אחד חדש.
אז היום, לא התחלתי לגמרה מהתחלה אבל לאחר שבוע צולע במיוחד אני עכשיו מתחילה את ההמשך.

קמתי בבוקר ו...
התלבשתי
התפללתי
אכלתי ארוחת בוקר טובה עם מוש
יצאתי לשוטט עם מוש בחוץ
ישנתי עם מוש צהריים
אכלתי ארוחת צהריים עם מוש
טיפלתי ב 2 מכונות (יום ראשון זה כביסה)
וזהו לבינתיים.

שולחת תפילה לה':
תודה לך על כל החסדים שאתה עושה עימי בכל דקה ודקה. תודה לך על האנשים האהובים ששלחת לי בחיי ועל כל השפע שיש לי.
בבקשה תשלח לי כוחות להמשיך בדרך שבחרתי.
בבקשה תתן לי כוחות להתמודד עם הפיפי של מוש שנמצא בגרף הפוך לחלוטין, במקום פחות פספוסים נהייה הרבה הרבה יותר.

זו הערה לא ראוייה באופן מיוחד שמן הראוי למחוק אותה.

תרצי שימחקו אותה מהדף שלך אמא של מוש?

מחקתי. הוחלט מזמן למחוק הערות פוגעיות. אין סבלנות וסובלנות לזה.

תודה לכן לב שומע ו קור את

החדשות הטובות: ירדתי 11 קילו!
זה בערך מה שמוש שוקל והזוי לחשוב שעד לפני חודשיים וחצי בערך הייתי אני ועוד מוש...

היום עברו 53 יום מאז שקיבלתי את המחזור האחרון וזה בדיוק הרווח שהיה לי במחזור הקודם.
אין לי מושג מה הולך אצלי ואני מתפללת ומקווה שהעיכוב בגלל הריון.
כל התקופה הזאת אני באמונה גדולה ובשחרור גדול - זה לא תלוי בי!

אני אשקר אם אגיד שאני לא חושבת על זה בכלל כי זה כן מעסיק אותי אבל בצורה שונה מאיך שחשבתי על זה פעם.
אני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת שרצון ה' זהה לרצון שלי.

כל הכבוד לך אמא של מוש! כל כך משמח לקרוא!! (פרחים...
אני קוראת בדף מאז שפתחת אותו ושואבת המון השראה.... כתבתי בעבר שגם אני מאוד רוצה להכנס להריון שני וזה לא מצליח...
לא מזמן גיליתי את החדשות השמחות- לאחר כל ההמתנה אני שוב בהריון!! מה שעשיתי היה להקפיד על ארוחות בוקר וארוחות קלות במשך היום כדי שיהיה לי כוח.
בעזרת ה שנשמע ממך בשורות טובות!!

אמא של מוש, איזה יופי!!

תודה לכן אהובות!
אננס איזו בשורה משמחת כייף לשמוע (-:
בעזרת ה' בקרוב ממש אצל כל מי שרוצה ומחכה.

תפילה_לאם

עברו כמה ימים שבהם לא הקפדתי בכלל.
היו לי הרבה שוברי שגרה וביניהם קרוב משפחה שהגיע מחו"ל וביליתי איתו שבוע שסבב בעיקר סביב ארוחות גרנדוזיות בבית ובחוץ.
אבל אני מקבלת את זה באהבה, אני מתדרדרת אחורה בשביל לתפוס כוח לעלות את העלייה.

היום היה ממש מוצלח.
קמתי, התפללתי, התלבשתי, אכלתי טוב, עשיתי הליכה של כמעט שעה, עשיתי ספונגה, התחלתי בישולים וסלטים לשבת, סידרתי את כל בגדי החורף של מוש ועוד כמה מדפים, הכיור מצוחצח ואני בדרך לישון.

אני חייבת להקפיד על הגבלת הזמן בטלפון.
אני חייבת להקפיד על הגבלת הזמן בטלפון.
אני אומרת לעצמי את זה שוב ושוב כי אני נשאבת וזה כמו מגדל קלפים. זה ממש מפריע להתנהלות שלי ופשוט מועך אותי מכל בחינה.

אנימאוד משתדלת להמנע מעימותים עם הבעל.
זה מאוד מאוד קשה אבל יש לי תקווה ואופטימיות, אני יודעת מה צריך לעשות והמצב טיפין טיפין משתפר.
הבעל עצמאי כבר כמה שנים (עושה עבודות בעץ) ויש לו מעט מאוד הזמנות (גם על זה צריך להתפלל) ולכן הוא המון בבית ולדעתי גם מתוסכל מבפנים.
לאחרונה הוא התחיל בנוסף לעסק שלו לעבוד אצל מישהו בתחום טיולי שטח וזה מאוד שיפר את מצב הרוח שלו וכתוצאה מזה גם את יחסינו והאווירה בבית.

עשיתי היום בדיקת הריון ויצא שלילי.
הופתעתי מעצמי מאיך שהגבתי לזה.
הייתי שלווה ורגועה, קיבלתי את זה באהבה ובהשלמה. המשכתי את היום כרגיל ואפילו לא חשבתי על זה יותר מידי.
אני כמובן מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד משתוקקת לילד, זה לא בגלל שהרצון שלי ירד.

השלכתי את עצמי להשם יתברך, אני יודעת שהוא דואג לי וכל מה שקורה לי הוא לטובה.
אני מאמינה באמונה שלמה שזה יגיע ברגע הנכון והמדוייק ביותר.
אני עושה את ההשתדלות שלי והשאר ה' עושה.

מהי ההשתדלות שלי??
הייתי בדילמה קשה עד לא מזמן.
לא ידעתי אם כחלק מההשתדלות שלי אני צריכה לעשות טיפולים או לחכות ככה עוד.
בסוף החלטתי שאם לא אכנס עכשיו להריון אני אלך לרופא ואחשוב מה הלאה.
בינתיים עברו חודשיים מהמחזור האחרון ואין לי מושג מה יהיה עם המחזור בהמשך.

במקביל אני רוצה ללכת לדיקור ואולי אצליח גם להפגש עם ההומאופטית שלי.

אני חייבת להקפיד על הגבלת הזמן בטלפון.
אני התחלתי לשים טיימר. ואז כשהוא מצפצף, אני אומרת "אופס, הטיימר מצפצף לי, חייבת לסגור". וזה עוזר לי מאוד.

בהתחלה הייתי שמה טיימר ומפעילה אותו בהמשכים כל פעם שנכנסתי לטלפון
וכשנגמרה השעה הייתי עוזבת את הטלפון.
בעזרת ה' אשוב לזה מחר.

אני מרגישה שאני מאבדת את זה עם האכילה וההליכה..
מנסה להתאפס אבל זה חומק לי בין האצבעות שוב ושוב. יום כן, יום לא, יום למה לא.

לפני כמה שנים עשיתי ניקוי רעלים של שבועיים, לא משהו קיצוני מידי, בכיוון של אורז מלא ודברים ירוקים ומהיום הרביעי להוסיף כתומים ואחרי כמה ימים קטניות (בערך, לא זוכרת בדיוק).
הרעיון הוא שבתום השבועיים להתחיל לאט לאט להוסיף את שאר המזונות ולנסות להבחין מה טוב לי ומה לא.

בפעם הקודמת זה הלך לי ממש טוב וכמובן שלא התמדתי בסוף השבועיים.
אני מרגישה שעכשיו זה יעשה לי טוב ויעזור לי להתאפס, מקווה שזה יהיה בסדר עם ההנקה.

הולכת לבדוק את התוכנית המדוייקת ואשוב לדווח.
בהצלחה לי (-:

בהצלחה לי

תודה קרן (-:

בדקתי לעומק את התוכנית וראיתי שהיא אסורה על נשים מניקות ובכל מקום כמעט באנטרנט שעוסק בניקוי רעלים כתוב שזה לא מומלץ למניקות. שאלתי בכיכר השוק ולא קיבלתי מענה עדיין אז בינתיים אני מחכה עם זה.
אני לא רוצה חלילה לעשות נזק לחלב או להעביר למוש את הרעלים.

מנסה ממש ממש להקפיד על התפריט הנטורפטי עד שיתברר מה אפשרי או לא.

דיברתי עם האחות שלי בקופה וקבעתי תור ביום שני הבא לרופא. כל הזמן מהדהד לי כמה שמרגיש לי עכשיו שונה מהפעם הקודמת.
אין לחץ, אין סרטים, אין דמיונות, אין קריאה אינסופית באנטרנט. מחכה בסבלנות בלי לחשוב יותר מידי למה שיציע הרופא ואז נחשוב מה הלאה.

בנוגע לניקוי, מה שאני עושה מידי פעם ועוזר לי מאוד: זה חצי יום מים
מדלגת על הקפה וארוחת הבוקר ופשוט שותה המון מים, בכיף
לרוב, לקראת צהריים, אני אכלת סלט
אצלי זה מסדר ת'מערכת, הרבה פעמים זה בא לי טוב ביום ראשון
אני לא רואה השפעה על ההנקה

מדגישה שאני לא נטרופטית ולא נעליים,
סתם אישה שמחפשת לפעמים מה טוב לה,
ועוקבת אחריך, ומאחלת לך הצלחות...

יו, לי זה היה עושה רע מאוד.... צום כזה רק עם מיים יכול לעשות בחילות איומות!! זאצ אומרת ליהיות מושבתת עד הצהריים.

וכמובן שלא התמדתי בסוף השבועיים
ממה שנראה לי, בתפריט חסרים שומנים. בשבילי זה היה תפריט שחסרים בו רכיבים תזונתיים חיוניים. ואני מעולם לא הצלחתי להתמיד עם תפריט חסר - וטוב שכך!

מצטרפת לאינטרנט שאומר שניקוי רעלים לא טוב למיניקות. לא זוכרת מה הדף בבאופן שמסביר למה ומייעץ לעשות שינויים תזונתיים בהדרגה למיניקות כי ה"רעלים" (שאני לא ממש מאמינה בהם) הולכים לחלב. רק אומרת שקיים כזה - אם מאיזשהי סיבה תרצי לחפש אותו.

<קיצוניות זה עניין של גיאוגרפיה. לי אישית התפריט הזה לא היה עובד - אורז זה לא ממש מזון מוצלח בשבילי, וגם קטניות. ואחרי שנים בדפי החיוניות הגעתי למסקנה שאין אף "מזון בטוח" שאפשר להתחיל ממנו ואז להוסיף דברים אחרים כדי לראות אם הם טובים או לא. לכל מזון שקיים בערך אני יכולה להביא הסתייגות ללמה הוא לא טוב, את הגישה התזונתית שאומרת למה, ואת הנסיבות שבהן הוא לא טוב>

רק נכנסת לשתף שאני עכשיו בשיעור רפלקסולוגיה הראשון (-:

איזה יופי!!!!

סתם אישה שמחפשת לפעמים מה טוב לה
המשפט הזה גרם לי לחייך (-: שרק יהיה לך טוב!

במצב הרגיל שלי אני שותה מים עד הצהרים כי אני לא רעבה בבוקר אבל מהצהריים לא מפסיקה לבלוס. לכן אני מכריחה את עצמי לאכול בבוקר ואז שאר היום בפוטנציאל גבוה להיות טוב.

עוקבת אחריך, ומאחלת לך הצלחות...
תודה רבה (-:

תודה אישה על המידע, אני החלטתי לוותר על זה. בינתיים אתמול והיום הצלחתי יפה לאכול לפי התפריט ועשיתי היום הליכה טובה.

תודה לכולן על הפרחים והסימנים.
מחמם לי את הלב

היה מושלם בלימודים!
כל כך נהנתי מהמקום, האנשים, הסגנון, החומר, הכל! איזה הבדל אחרי 4 שנים שרק חיכיתי שכל יום יגמר ולסיים עם התואר (חוץ מהקורסים בהיסטוריה שאהבתי) אני עכשיו נהנת מכל רגע.
אני מחכה כבר ליום שני הבא.

אני מרגישה שלמוש היה גם טוב. הוא קם מוקדם והספקנו להיות שעה בערך בבוקר שכללה הנקה ארוכה והוא עשה טיול ענק ומלא דברים כייפים עם אבא שלו וכשחזרתי הביתה הוא ממש התרגש והיה שמח ובמצב רוח טוב.

היום סיימתי בארבע והחל משבוע הבא אני אסיים בשבע ואגיע הביתה אחרי שמוש ירדם ואני חוששת מזה שיום שלם לא אראה אותו. זה יהיה לי מאוד מאוד מאוד קשה, מקווה שלו זה יהיה יותר סבבה. בסך הכל בזמן הזה הוא עם אבא שלו בבית אבל עדיין...

קיבלתי מחזור. ממש מוזר. טפטוף קטן שנמשך משבוע שעבר. אף פעם לא היה לי כזה.

מתלבטת מה לעשות עם התור לרופא ביום שני, לא בא לי לאחר ללימודים ולהפסיד וגם אני נוסעת לאומן עוד שבוע וחצי אז גם אם החליט להתחיל טיפול זה לא יהיה רלוונטי לעכשיו.

חשבתי לדחות את הרופא לזמן נוח יותר כשאשוב מאומן ובינתיים ללכת לדיקור, קיבלתי מגיסתי המלצה על מישהי טובה.
חשבתי גם לקנות את המקלוני ביוץ האלה. הרי יש לי מחזור ואם יש מחזור אז יש ביוץ, לא?
אולי אנחנו מפספסים כל פעם כי קשה לקלוע כשזה פעם בחודשיים.
ניסיתי מודעות הווסת. בפעם הראשונה, לפני כמה חודשים, זה היה מדהים. ממש זיהיתי והרגשתי גם כאב קטן בבטן ובאמת בדיוק שבועיים אחרי אותו יום קיבלתי מחזור. מאז לא הצלחתי לזהות בכלל, אולי ההנקה משנה את המצב שם למטה.

כן, כן, כן, כפי שציינתי למעלה אנחנו נוסעים לאומן!!!
חלום שמתגשם!! כבר כמה שנים אני מחכה וכל הזמן היו מניעות ועכשיו ב"ה אנחנו נוסעים לצדיק (-:

שבת שלום לכל הנשים המדהימות שיש כאן, מעוררות השראה כל אחת בדרכה @}

סיפור קטן על מה שקורה כשחושבים לפני שמדברים:
אתמול בבוקר ראיתי שהבעל שוב השאיר את המגהץ על הקרש גיהוץ למרות שכבר המון פעמים ביקשתי ממנו שלא וכמובן שברוב הפעמים זה גם נגרר לויכוח וכו'.
(מוש אוהב חוטים והחשש שלי שימשוך את הכבל והמגהץ הכבד יפול עליו, זה כבר קרה ומנעתי בשניה האחרונה).

תכננתי להגיד לו: "אלף פעם כבר ביקשתי ממך לא להשאיר את המגהץ על הקרש, מה הבעיה? אתה רוצה שזה יפול לו על הראש" או משהו בסגנון.
ואז חשבתי לעצמי על כל הפעמים שהוא מעיר לי ככה על דברים ועל הויכוח שזה יצור.
במקום זה אמרתי לו בטון ממש נעים: "מאמי, בבקשה אל תשאיר את המגהץ על הקרש"
והוא ענה לי: "נכון, שחכתי" ובזה זה נגמר.

(-:

ביום רביעי הייתי אצל הרופא והיה פשוט מזעזע!
הוא אמר לי חד משמעי שהוא לא עושה טיפולים בהנקה, יש אחרים שעושים אבל הוא לא.
ניסיתי לקבל תשובות לשאלות שלי והוא פשוט התחמק פעם אחר פעם ולא נתן לי תשובות.
נזכרתי בדברים המחזקים של תמרוש רוש, זכותי לקבל יחס מכבד ומענה לשאלותי וזה לא קרה.
הוא חזר שוב ושוב על כך שהנקה יכולה לגרום להפלה ולא ענה לי לגבי השאלה האם זה יכול לפגוע במוש.

אני מכירה אותו ויודעת שהוא שחצן אבל הפעם הוא הגזים. בין היתר הוא אמר לי: "כשאלוהים חילק את החכמה הוא חילק הכי הרבה לדוקטור ***** (השם שלו), לכן כדאי לך להקשיב לי".

והסוף היה הכי נורא, כשבאתי הבאתי לו מתנה קטנה על כל התקופה שהייתי אצלו (בכל זאת ראיתי אותו פעם בחודש בערך במשך שנתיים כמעט), כשיצאתי הוא אמר לי: "את באת להודות לי או להתלונן?".

וזה על קצה המזלג אבל היה שם נוראי, יצאתי נסערת ולקח לי שעות להרגע.
לפחות הוא אמר לי גם כמה דברים שאהבתי:

אמר לי להניק עוד חצי שנה (עד שמוש יהיה בין שנתיים) ואז לבוא, הוא לא אמר לי להפסיק עכשיו ושהוא כבר גדול מידי ולא צריך להניק (מה שאני בדרך כלל שומעת).
הוא אמר שכשנכנסים להריון טבעי בהנקה אפשר להמשיך להניק.
כשיצאתי ואמרתי לו שאני הולכת לטפל בעצמי בדברים אחרים וכבר מחר יש לי דיקור הוא אמר לי "יופי מצויין, דיקור זה טוב"

ביום רביעי הייתי אצל הרופא והיה פשוט מזעזע!

איזה שחצן!
למה, בעצם, ללכת לטיפולים אצלו דווקא?

למה, בעצם, ללכת לטיפולים אצלו דווקא?
כי הוא נחשב ממש טוב ויש רק 3 רופאים שמגיעים לאיזור שלי והוא אחד מהם.
הייתי אצלו שנה בטיפולים ולאורך כל ההריון אז לכן חזרתי דווקא אליו, הוא מכיר אותי, יודע מה עבד בשבילי וכו'.

הייתי ביום רביעי אצל המדקרת והיה ממש טוב!
דיברנו מלא והיא אמרה לי שהדיקור בעזרת ה' ממש יכול לעזור לי ולסדר לי את הווסת והביוץ.

אני ממש אופטימית ורגועה. עכשיו אני יודעת שההשתדלות שאני צריכה לעשות זה להיות שמחה ומאמינה, להקפיד על תזונה, ללכת לדיקור, להמשיך להניק את מוש וה' כבר ידאג לשאר וזה יגיע בזמן המתאים ביותר עבורנו.

איו לי שום כוונה לחזור אליו, גם לא בעוד כמה חודשים.

שמעת על שיטת אביבה לפוריות? חשבת לתרגל? יש להם מידע ברשת אם זה מעניין אותך.

אני לא התנסיתי, אבל אני מכירה את המנהלת הראשית (היא חברה של חברים) ואני שומעת ממנה וקצת משובים דרך סיפורים (פרסומים) של הצלחות.
חשבתי שזה יכול לשלב את הרצון לתרגול גופני עם הרצון להרות. יש להם מדריכות בכל הארץ.
שמעתי גם שהשיעורים לא זולים.

מבינה ממש. איזה באסה עם הרופאים האלה...
בנוסף לדיקור, אצלי כרגע מה שממש עוזר להביא ביוץ זה תמצית שיח אברהם. ייתכן שבעייתי בהנקה, אבל אולי כדאי לבדוק, אני מרגישה שזה משפיע עליי ממש לטובה.

<פרח בית>

תמצית שיח אברהם
זה צמח מעולה, ויחסית בטוח. יש עוד.
אבל עדיף להתיעץ בנטורופט מומחה, בשביל תמונה רחבה יותר, פורמולה אישית יותר, ולא לקחת עצמאית.
ואם כן עצמאית, אז לקרוא הרבה ולהתמחות בעצמך בנושא.

זאת דעתי אחרי 3 שנים של לימודי נטורופתיה, מתוכם שנתיים של רפואה צמחים, ועוד שנתיים תזונה (יש חפיפה).

שמעת על שיטת אביבה לפוריות? חשבת לתרגל? יש להם מידע ברשת אם זה מעניין אותך.
לא שמעתי. אני אקרא על זה.

שמעתי גם שהשיעורים לא זולים
כן בינתיים הדיקור פעם בשבוע ועוד הומאופטיה פעם בשישה שבועות שאתחיל בהמשך זה כבר לא זול בכלל.

תמצית שיח אברהם
אני בדיוק התלבטתי אם לקנות!
אז בזמנו, כשעשיתי את הטיפולים, הנטורפטית הביאה לי את התפריט שאני אוכלת לפיו עכשיו והנחתה אותי לקחת שיח אברהם ואומגה 3.
אני לא יודעת אם זה בסדר בהנקה, אני אקרא על זה.

תודה לכן על העצות והתמיכה @}

לגבי הרופא תפרידי בין היחס הבוטה לבין התוכן.
לקחת הורמונים בזמן הנקה ברמות גבוהות זה בטוח לא טוב. כמה לא טוב- תתייעצי עם רופא אחר, תלמדי בגוגל.
זה לא משהו להתעלם ממנו רק כי לא נעים לשמוע.

זה לא משהו להתעלם ממנו רק כי לא נעים לשמוע.
למה את חושבת שהיא מתעלמת מזה? לי המצב נשמע בדיוק הפוך: ניסיתי לקבל תשובות לשאלות שלי והוא פשוט התחמק פעם אחר פעם ולא נתן לי תשובות. היא מנסה למצוא תשובות, והרופא עסוק בלמנוע ממנה את התשובות האלו.

אמא של מוש, אני במקומך הייתי כותבת תלונה על הרופא, כולל דגש רב על חוסר המקצועיות שלו והציטוט היהיר להפליא שלו. אני עד עכשיו מתקשה להאמין שמישהו באמת יכול לומר משפט כזה!

עדיף להתיעץ בנטורופט מומחה, בשביל תמונה רחבה יותר, פורמולה אישית יותר, ולא לקחת עצמאית.
אני אכן לקחתי בהמלצת המדקרת שלי, שמתעסקת גם בצמחי מרפא.
לפני כן לקחתי כחלק מפורמולה שכללה צמחים נוספים יותר, זה עזר אבל לא לגמרי. ובחודשיים האחרונים אני לוקחת תמצית של שיח אברהם בלבד, של חברת ברא צמחים (לא יודעת האם יש הבדל בין החברות השונות), והיא ממש עוזרת - כבר חודשיים שהביוץ הגיע בזמן, הווסת הייתה קלה יותר (בדרך כלל היא קשה וכואבת מאוד), פחות מצבי רוח הורמונליים.

רוצה לחזור לכתוב, מסתבר שגם הכתיבה זקוקה כוח להתמדה (-:

פתאום המילה כוח נשמעת לי קשה, דורשנית, מחייבת, מאשימה.
אני כבר לא רוצה להיות במקום הזה, לא רוצה להלחם בעצמי.
רוצה לאהוב אותי, לנהוג בי ברכות ובסלחנות, לאפשר לעצמי מרחב לטעות.
זה בסדר, מותר לי.

גדול לעצמי.

רוך התמדה (-:

קראתי עכשיו את כל הדף מההתחלה.
מדהים לראות כמה דברים השתנו וכמה נשארו בדיוק אותו הדבר.
לשמחתי הרבה הרבה מהיעדים שהצבתי לעצמי הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי.
הזוי שפעם הייתי קמה ולא ישר מתלבשת או צריכה לחלק את משימות הבית ללו''ז שבועי בשביל שיקרו.
ב''ה אני במקום אחר.

העניינים הכי גדולים שנשארו כרגע הם:

המשקל עם כל המשתמע מכך )-: שירד ועלה, ירד ועלה כבר כמה פעמים אבל עדיין לא היתה ירידה משמעותית שנשמרה.
הזוגיות. בעזרת ה' אנחנו בזמן הקרוב נתחיל טיפול זוגי ומקווה מאוד שדברים ישתפרו. אני לא רוצה כרגע לעסוק בזה כאן, רוצה להתמקד בעצמי (-: .

כמו שבשמת אמרה מה שלא עובד פעם אחר פעם צריך לשנות ובתקופה האחרונה בהשראת הרבה דברים שקראתי פה אני משנה כיוון, משנה תפיסה.
רוצה לנהוג עם עצמי ברכות.

תודה לבשמת האהובה על כל המילים שהשאירה במיוחד בשבילי כאן. בקריאה חוזרת שלהן, הן עדיין רלוונטיות עבורי ומנחות אותי @}

מושית קסם של ילדה.
התגשמות של כל כך הרבה תפילות (אתן עדות!).

_ביקשתי מה' הריון חדש. הריון של אמונה, הריון של פשטות, הריון של תמימות. בלי בדיקות, בלי זריקות, בלי כדורים, בלי מעקבים.
הריון מתוך אמונה פשוטה בה' יתברך._
זה קרה!
התחלתי דיקור פעם בשבוע ומעקב זקיקים עם המדקרת על מנת שלא לפספס את הביוץ. לאחר זמן מה הרגשתי שהמעקב תוקע אותי ומעיק עלי ולא עושה לי טוב. התחזקתי באמונה שלמה וידעתי שאין לי צורך לבצע שום מעקב. כשיגיע הרגע שבו הנשמה צריכה לרדת לעולם, היא תרד, בינתיים אני חיכיתי לה בזרועות פתוחות.
המשכתי כך תקופה של דיקור ובמקביל קיבלתי טיפול רפלקסולוגיה פעם בשבוע במסגרת לימודי הרפלקסולוגיה שלי.
בהמשך היה לי תור לרופא נשים אחר לבדוק איתו אופציות ולפגישה הייתי צריכה להגיע עם תוצאות של בדיקות דם.
עשיתי את הבדיקות וגיליתי שאני אחרי ביוץ והתפללתי לה' שזה יצליח. הגעתי לרופא, הוא פרש בפני את האופציות ואמר בוא נחכה שתקבלי מחזור ותחליטי מה לעשות.

לא קיבלתי מחזור (-:
זה היה ההריון של מושית המתוקה שלי.

היום מושית בת שנה וחצי ואני שוב בהמתנה.
מתפללת לה' יום יום שהנס יקרה ואפילו חולמת על תאומים!

תודה תמרול ה ו תמרוש רוש

אמא של מוש,
_ביקשתי מה' הריון חדש. הריון של אמונה, הריון של פשטות, הריון של תמימות. בלי בדיקות, בלי זריקות, בלי כדורים, בלי מעקבים.
הריון מתוך אמונה פשוטה בה' יתברך.
זה קרה!_
וואוו. תודה על השיתוף: הרפיה, קבלה, התמסרות וכוחן המרפא.

היום מושית בת שנה וחצי ואני שוב בהמתנה. מתפללת לה' יום יום שהנס יקרה
זה קרה! (-:
בחישוב זריז כתבתי את זה ממש בימים של הביוץ... מדהים!

שבוע 17 תודה לה'!
עוד 7 שבועות העמסת סוכר 100.
בהמשך לסיפור הלידה של מושית אני רוצה לעשות את מירב ההשתדלות שהבדיקה תצא תקינה.
אני כבר איזה שבועיים מנסה להניע תהליך של אכילה בריאה וטובה אבל לא מצליחה.
מקווה שהכתיבה פה תעזור לי ותתן לי כוח להתמיד (-:

המטרה:
4 מנות של פחמימה מלאה ביום.
2 פירות.
כל השאר חלבונים, ירקות ושומן בריא בכמות מוגבלת.
כשנתקרב לבדיקה אולי נוריד עוד ממנות הפחמימה.

למה חשבתי על זה? ראיתי בתוכנית על סכרת שאחרי 4 שבועות של שינוי תזונה עם ספורט רמת הסוכר בדם יורדת.
נכון, ספורט, צריך גם את זה. אני ממש רוצה לעשות כמה פעמים בשבוע הליכות סבבה כאלה אבל מניסיון העבר לא רוצה להחליט על כמות ואז להתאכזב שאני לא עומדת בזה.
כל הליכה שאעשה היא בונוס ומחיאות כפיים סוערות לי על כל הליכה.

נקודה אחרונה לציון- בדיקת הסוכר שעשיתי בתחילת ההריון יצאה תקינה לחלוטין אז אני מניחה שכנראה גם בהמשך יהיה תקין אבל לא מוכנה לקחת סיכון ורוצה לעשות השתדלות.

ה' אני עושה את שלי ועכשיו אתה תעשה את שלך (-:
נ נח

בשעה טובה ובידיים מלאות!

מתאים לך שאשתף מה עזר לי בקשר לתזונה?

אמן!! תודה רבה...

כן בטח אשמח לשמוע (לקרוא (-: ) כל דבר שיכול לעזור...

אכנראה לא אחדש לך הרבה, אבל בכל זאת:

אני החלטתי להכניס הביתה -רק- מה שאני מעוניינת שיכנס לי לפה. למלא את הבית בדברים שאני רוצה לאכול מהם- טרי, צבעוני, נגיש. אמא שלי עשתה ככה כשהיתה חולה, וזה עזר לה לשמור על התזונה שהיא בחרה, בלי פיתויים ואיסורים בתוך הבית. אנחנו הילדים וגם אבי שיתפנו פעולה.
גיליתי שהמתכון הזה עושה לי טוב.
עם האיש שלי זה פחות פועל, אבל אני מבקשת שישים את הדברים שלא מתאימים לי במקום קצת מוסתר (לא קורץ לעין), וזה עוזר לי, למרות שאני יודעת איפה נמצאים הדברים (חומרים לעוגות, עוגיות, וכאלה).

מחוץ לבית אני טועמת, אוכלת ומגוונת עם דברים שלא מתאים לי לאכול בשוטף.

בלי להכנס לפנאטיות:
אני מעדיפה מוכן בבית על פני קנוי,
טרי על ישן,
טרי על פני משומר/צבעי מאכל/ תוספות טעם וריח.

כשאני קונה אוכל מוכן (שימורים, צנצנות וכד׳) אני קוראת את רשימת המרכיבים. אם יש יותר מדי מרכיבים לדעתי, או שאיני מבינה מה כתוב (כל ה-E למיניהם) או שיש חומר שלא מתאים לי- אני לא קונה. דוגמא- אני מעדיפה למצוא מתכון ולהכין רוטב פסטו. אם אני קונה פסטו, אני בודקת שהוא מכיל רק אגוזים כלשהם, בזיליקום, שמן זית ומלח-פלפל ועוד טיפונת תבלינים. אם זה רוטב שמכיל סוכר ועוד חומרים- לא קונה.

כשאני יוצאת לעבוד אני משתדלת שיהיו לי בתיק אגוזים ותפוחים או משהו אכיל אחר שהכנתי בבית (פשטידה ועוד רעיונות), בשביל לא למות מרעב (אני תכלס יכולה להרגיש ככה מאז ההריונות וההנקות), ולא להתנפל על אוכל פחות איכותי בחנויות בדרך.

כשאני יוצאת למסעדה (זה בילוי ולא משהו קבוע) אני אוכלת מה שבא לי.

אה, הכי חשוב- אני מפנקת את עצמי באוכל כייפי. דוגמא: עברתי לקנות עגבניות ועגבניות שרי מסוג יותר יקר כי הן הרבה יותר טעימות מהזולות.

כלומר אני מארגנת לי חוויה נעימה וטעימה שמתאימה למטרה שלי. כשהייתי בסיכון לסכרת הריונית הקפדתי לאכול מעט מאוד סוכר, ורובו היה משני הפירות ביום שהרגשתי לעצמי. העובר הפסיק להשמין והמשיך להתפתח. הלידה היתה קלה, וכיום הוא בן 15 וחצי

מה שכן, בזמנים מסויימים בהריונות לא יכולתי לסבול את הבישולים שלי. הם פשוט גרמו לי לבחילות. אז אכלתי ממעשי ידי האיש ומאכלים שהכינה אמי או חברות.

יולי קו
קודם כל תודה @}

כל חיי הייתי סבבה, לא מהשחיפיות אבל במשקל סבבה לגמרה. לפני בערך 7 שנים כשחזרתי מהטיול בהודו, כמה חודשים לפני החתונה ולאחריהם העלתי באיזור ה 30 קילו. מאז עם כל ה''דיאטות'', הריונות והנקות הוספתי עוד איזה 15 ועכשיו אני באמת במשקל עודף מאוד מאוד גבוה.
אני שנים מנסה לאכול טוב, אני יודעת את כל החוקים, את כל הטריקים אבל זה פשוט לא מצליח.
היו לי כמה תקופות שהצלחתי להוריד באיזור ה 15 קילו אבל שם זה נתקע ולא המשיך וחזרתי לסורי.

בהריונות זה הכי נורא. ממש מזדהה עם מה שכתבת, כל מה שאני מבשלת מגעיל אותי וכל מה שבא לי לאכול זה בעיקר פחמימות ריקות עם כלום ושום דבר ומלא קשקושים שאני קונה במכולת (כי כמו שאמרת דברים מתועשים\ממתקים וכו' לא נכנסים אלינו הביתה. יש פה בגדול רק חומרי גלם).
אז יוצא שבהריון אני חורגת מהרגיל שלי שזה בריא בדרך כלל בכמויות גדולות והרבה שטויות ואוכלת רק זבל לגוף.
וכמה שאני רוצה אני פשוט לא מצליחה.
ואני אחת שנחשבת בסביבתי כאשה עם כוח רצון מאוד גדול שהציבה לעצמה כמה מטרות בחיים ועשתה הכל להשיגם ובנושא הזה - כלום.
למשל אחרי כמה שנים שעשנתי פשוט יום אחד החלטתי שאני מפסיקה לעשן וזהו, פשוט הפסקתי, זה היה אחרי הטיול בהודו.
אני בנאדם כזה שבאופי שלי קל לי ללכת לקיצוניות אבל באוכל אי אפשר לעשות את זה, אני לא יכולה להגיד זהו אני לא אוכלת יותר ופשוט להפסיק. כל הקטע באכילה נכונה לדעתי זה איזון וזה בדיוק הנקודה שקשה לי בחיים האלה.

אהבתי את סיפורך על בן ה 15 (-: מעודד ונותן לי מוטיבציה.

כל היום הייתי במחשבה לדחות את ההתחלה.
נתחיל שבוע הבא כי מה? אני אוכל היום סבבה ומחר אני הולכת לחינה בערב וזה מלא אוכל טוב ועוגיות. אז מה זה שווה היום ואחרי זה זה יום שישי ואז שבת אז נתחיל בראשון וזהו.

בבוקר המאוחר אכלתי 2 סברס וכמה שקדים.
ארוחת צהריים אכלתי בצל וגמבה ממולאים באורז (לא מלא) ובבשר בכמות של 2 מנות פחמימה.
אחר הצהריים אכלתי סברס ונקטרינה.
לפני ארוחת ערב אכלתי בננה.
ארוחת ערב אכלתי ירקות בתנור עם סלט גדול ורצועות בשר שהוקפצו במחבת.

אכלתי היום 5 פירות שזה הרבה ולא קורה בדרך כלל אבל פחמימה אכלתי רק 2 מנות בארוחת צהריים אז מקווה שזה התקזז הרי פרי זה גם מנה של פחמימה בסופו של דבר.

לילה טוב ומאחלת לי בהצלחה מחר בחינה

שמחה שלא הצקתי לך.

נזכרתי ששכחתי עוד כמה דברים. רובם לא קשורים לאוכל.

הראשון- וזה תהליך אינסופי אצלי, שממש חשוב לי להקפיד עליו- למצוא איך לאהוב אותי ממש הרגע כמו שאני (ככה מדגישים?).
זה נורא נורא חשוב, כי בכל מקרה הגוף משתנה עם השנים, מטופח ומטופל, או לא. זה טבעי.
אני אדגים עלי:
השדיים נוטים לצנוח עם השנים אצל רוב הנשים, או להידלדל.
שלי לדוגמא, משדי דוגמנית זקורים יפיפיים וכואבים בטירוף (רקמה פיברו-ציסטית באבו-אבוה

), הפכו אחרי ההריונות וההנקות הממושכות לשדיים רכים נפולים ונעימים מאוד, ואני יכולה אפילו לרוץ בלי חזיה- בשבילי זה עדיף ואני מודה להם כל יום על השלום בינינו, ועל מה שהם נתנו ונותנים לי (הנקה, הנאה, בריאות), ומטפלת בהם היטב בעיסוי ובברכות.
משנים בהן חלמתי ופנטזתי על ניתוחים להקטנה ועיצוב, עברתי בהדרגה הדרגתית מאוד לאהבה והודיה (זה לקח לי אולי 14 שנים

). אני עדיין חייבת לשים לב בשביל לא לזלוג לביקורת, אבל גם זה יגיע. אני רואה יותר ויותר את היופי שלהם, ומתחלחלות מלחתוך בהם.
בבטן שלי הצטבר פאוץ׳ קטן (אני עליתי טיפה במשקל, אבל ממש מעט, אולי קילו או שניים), אבל הוא לא הכי משמח אותי. הילדים שלי עוזרים לי בזה שהם מלטפים את הבטן הרכה שלי ומחמיאים לי כמה אני יפה וכמה אני רכה ונעימה. זה עוזר לי לאהוב את עצמי גם ככה, ואני מחזקת בהדרגה את השרירים העמוקים ומרגישה יותר ׳צעירה ודינאמית׳.
כנ״ל עם כתמים בעור וקמטים, שערות לבנות, וכל השאר.
באופן כללי אם מתרכזים במה שנראה לנו כפגמים קשה לשים לב למה שיפה וטוב ואהוב.
היתה תקופה ארוכה שלא היה לנו משקל בבית (קנינו לפני כמה שנים בשביל לשקול מזוודות לפני טיסה). מדדתי את עצמי לפי הבגדים- לוחץ? רפוי? זה הספיק ויותר שיקף ממשקל גוף את המצב הנראה. הרי שרירים שוקלים יותר משומן, והם תופסים פחות מקום, אז עליה במשקל לא בהכרח מבטאת השמנה אם זזים.

השני- תנועה. נולדנו לזוז. ללקט. לנדוד.
למצוא איך לשלב תנועה ביומיום ככל האפשר. אבל בהדרגה ובאהבה. רעיונות:
לעלות במדרגות במקום במעלית (לא חובה את כל הקומות מהיום הראשון!!! ).
לרדת מתחבורה ציבורית תחנה אחת קודם וכך ללכת ברגל יותר.
לתעדף הליכה ונסיעה באופנים (אם אפשר לפי תנאי המגורים) על נסיעה ברכב ממונע.
לסחוב חלק מהקניות בתרמיל גב (אבל לא להגזים), או תינוק במנשא (בקרוב ובשעה טובה אצלך!).
למצוא קבוצה שמתרגלת תנועה שעושה לי טוב בגוף ובנפש, או חברה לעשות איתה דבר דומה. הקבוצה מאוד תומכת בתרגול ממושך אם מתחברים אליה ולמדריכה.

!!! לקחת בחשבון שבהריון השארות באותו משקל ונפח גוף משמעם הרזיה של 10-20 ק״ג.

לקבל את זה שיש סוגי גוף שונים, ושקימים סוגי יופי שונים, שכל אחד מהם ראוי כשלעצמו. למצוא את היופי שלי. זה ממש חשוב.

כתבת ככ יפה !

כתבת ככה יפה!
ממש יולי קו
אני מאוד אהבתי את מה שכתבת ובהרבה דברים משתדלת ליישם את זה אבל מה לעשות לא תמיד זה אפשרי. לפעמים באמת יש בנו איזו בעיה שדורשת תיקון ואי אפשר להחליק את זה ולקבל את זה.
אני מבינה שאת אומרת שקודם כל צריך לקבל את זה ורק אז אפשר יהיה לשנות את זה בטוב אבל אני במשקל עודף כל כך גדול שלא מצליחה לקבל את זה.
לא מדובר על בטן קטנה רכה ונעימה (-:

לגבי הספורט גם כן מסכימה איתך לחלוטין.
מקווה שיתחיל להתקרר פה ויהיה יותר נחמד ללכת, את לא מבינה איזה מזג אוויר יש לנו פה בשבוע האחרון, חם ולח בטירוף.
חשבתי למשל כל יום לקחת ולהחזיר את מוש ברגל מהגן.
מדובר על חצי קילומטר כל כיוון, 5 דקות הליכה סבבה והנה בכייף ובקלות הוספתי לי 2 קילומטר הליכה ביום.
לגן שעשועים ולטיולים קטנים גם ככה אנחנו הולכים ברגל ואנחנו גרים במושב אז מעבר לזה זה לא ממש רלוונטי, אי אפשר ללכת לסופר ברגל (-:

"מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה"
אומר רבנו, רבי נחמן מברסלב.
אז שמחה על רביעי וחמישי עד החינה שאכלתי ממש טוב ושמחה על כך שבחינה ובשישי שבת לא אכלתי כמו שרציתי אבל גם לא שחררתי כל רסן.

והיום מתחילה מהתחלה-
פתחתי את הבוקר בתפוח וכמה שקדים ולקראת הצהריים אכלתי פיתה קטנה מקמח מלא (2 מנות פחמימה) עם חביתה ועגבנייה.

לגבי המשקל, אני לא ארשום פה כמה אני שוקלת, אפילו בעילום שם זה בושות (-:
אבל כן אגיד שהמטרה שלי היא להוריד 11.4 קילו עד הלידה שזה עוד בערך 5 וחצי חודשים. זה אומר בערך חצי קילו בשבוע אבל בפועל יצא יותר כי יש גם תינוק שגדל בזמן הזה עם כל המשתמע מכך.
אז בעזרת ה' רוצה להשקל כל יום ראשון, לא יותר, ולראות מה קורה.

בארוחת צהריים אכלתי חזה עוף מוקפץ עם ירקות, מעט קינואה וסלט ירקות.
אחר הצהריים אכלתי מלון, מעט אבטיח וארטיק ביתי קטן שעשוי ממים ופירות טחונים.
ארוחת ערב אכלתי סלט עם אבוקדו ו2 פרוסות לחם שאור מלא.
אז ב''ה היום אכלתי 4 מנות פחמימה וקצת יותר מ- 2 פירות.

יש שאומרים שהתסכול משמין בעצמו.

האם את יכולה להוסיף לתפריט חלבונים? לדעתי ממש חסר לך בבוקר (את אוכלת?) אחה״צ ובערב. זה נורא חשוב, כי העוברון/נת זקוק/ה להם, וגם את.
אני חושבת שכדאי להקפיד על ארוחות שמכילות חלבונים ושומנים טובים. הן משביעות. בארוחת הביניים אכלת רק סוכרים, ולא היה חלבון בכלל. בעצם הסוכרים הם אלו שבעייתיים, אז לאכול הרבה סוכר זה מה שמקפיץ את האינסולין, והוא זה שגורם לבניה (השמנה במקרה הזה).

יש שאומרים שהתסכול משמין בעצמו. P-:

יכולה להוסיף יוגורט לפעמים או איזה גבינה. אולי דג.
מבחינת חלבון אכלתי היום 2 ביצים ומנה של חזה עוף.
יצא שבארוחת ערב לא אכלתי חלבון כי אכלתי אבוקדו אז בהרגשה שלי זה מעין תוספת לפחמימה ולירקות.

אם אני אוכלת את הפחמימה/ סוכרים עם שומן זה לא עוזר?
למשל את התפוח בבוקר אכלתי עם כמה שקדים ואת הפרוסות בערב אכלתי עם אבוקדו.

היום באמת היה קצת חריג כי אני בדרך כלל לא אוכלת מוקדם, אני אוכלת כמה שעות אחרי שקמה.
עכשיו כשאני מקפידה על התזונה אז אני מכוונת בבוקר המאוחר ליוגורט ופרי עם אגוז או איזה לחם וביצה למרות שבדרך כלל אני לא רעבה מספיק ללחם וביצה בבוקר.
ארוחת צהריים זה מנה גדולה של חלבון עם ירקות ומנה של פחמימה ובערב זה סלט עם אבוקדו או גבינה או ביצה אם לא אכלתי בבוקר ואולי מנה של פחמימה בהתאם לזה שאני רוצה כרגע 4 מנות פחמימה.
בגלל שאני אוכלת מאוחר בבוקר לא יוצא לי לאכול בין הבוקר לצהריים ובדרך כלל בין הצהריים לערב אני מביאה לילדים פירות ואז גם אוכלת איזה פרי.

אז לסיכום מה שאני רוצה:

2 מנות של פירות, אחת בבוקר ואחת אחר הצהריים, ההשתדלות שיהיה עם חלבון או שומן.
חלבון לפחות ב 2 ארוחות ביום אם לא בשלושתם.
4 מנות של פחמימה מלאה ש 2 הן בדרך כלל בצהריים וה 2 האחרות בערב או בבוקר.
מנות הפחמימות והסוכר יהיה מפוזרות במהלך היום כדי לא ליצור עומס על המערכת.

זה התכנון שלי יולי קו
אשמח לשמוע הערות והארות ממך וכמובן מכל אחת אחרת שיש לה מה להוסיף.
תודה רבה

אני לא מבינה בתזונה ולא נעליים, אז אין לי מה לתרום לדיון
אבל הי!!! כל כך מתרגשת איתך
שולחת לך כוחות
לאהבה, לאמונה
לביטחון בדרך שלך,
להנאה ולהנעה
שתהני מהדרך, שיצמחו בה פרחים...

אחד הדברים שעוזר לי לשים לב אליהם: אם אני מרגישה פתאום שהעיסוק באוכל יותר מידי ממלא אותי,
וזולג מהמקום המבורך של "לשים לב שאני אוכלת דברים מייטיבים" ל"אכלתי /עוד לא אכלתי /אסור לי /מותר לי"
פשוט לזוז הצידה משם, ולהתעסק בדברים אחרים: לנוע לנוע , לצאת לצעדה/ להתגלגל עם הילדים/ לצאת החוצה לתלות כביסה
משהו שיש בו תנועה ברורה של: האוכל חשוב לי אבל הוא לא אני
וכמו שאמרה צילי לפני כמה ימים וממש אהבתי, יש לי חיים לחיות בינתיים...

בוקר טוב!

למדתי תזונה כחלק מלימודי הנטורופתיה, אבל לא התמחתי בזה, ונשארתי חובבת בתחום. השתמשתי בידע לא רק בשביל עיצות והנחיות למטופלים שלי, אלא גם בשביל עצמי, גם בהריונות עם חשש לסוכרת הריונית. יש לי ידע כללי אבל אני כבר לא משופשפת ומעודכנת. אחרי ההקדמה הזאת- אני רואה את הדברים קצת אחרת ממך.

מבחינת הגוף הסוכר צריך להגיע עם הסיבים והויטמינים שלו בשביל ספיגה טובה וניצול טוב של האנרגיה שמופקת ממנו. לרוב השילוב הזה מופק מפירות או מדגנים וקטניות מלאים. אחרת הוא תוסס במעיים או נאגר (ברקמות שומן). תהליך העיכול והספיגה קשור גם לקצב חילוף החומרים של האדם הספציפי, למצב הרוח, לשילוב מאכלים, לכמויות ועוד. זה עסק די מורכב ולא לגמרי ברור. יש אנשים שבשבילם הבישול חשוב (וגם הנבטה או התססה) כי הם מתחילים את תהליך הפירוק ומקילים בכך על העיכול.

אחרי הספיגה לא כל כך משנה מאיזה חומר מקור הגיעה מולקולת הסוכר. הוא זקוק לאינסולין בשביל להספג בתאים. האינסולין פותח לסוכר תעלה שדרכה הוא נכנס לתא, ושם ׳נשרף׳ והופך לאנרגיה, או נאגר. אם אין מספיק אינסולין או אם הקולטנים לאינסולין אינם ׳זמינים׳ (באחד מסוגי סוכרת ׳מבוגרים׳ או סוג 2 הקולטנים התקינים לרוב שקועים ברקמת שומן, והאינסולין מתקשה להתחבר אליהם), הסוכר מצטבר בדם ומופרש בשתן (בעבר אבחנו סוכרת על ידי חוש הטעם- טעמו פיפי. עבודה נחמדה

את בטח מכירה את הפרטים האלה, אבל כתבתי בכל זאת.

העניין הוא שפחמימה פשוטה וגם פחמימה מלאה התוצאה שלהן היא מולקולת סוכר פשוט בדם (יש כמה סוגים), והתהליך שחלקן עוברות דומה (פה שכחתי פרטים, ויש סוג אחד שנספג כמדומני בכבד).

חשוב לזכור ש אינסולין הוא הורמון אנבולי, כלומר הורמון שמשפיע לכיוון בניה, ואינו הורמון מפרק. אם את רוצה לרזות המטרה שלך היא למעט בהפרשת אינסולין ככל האפשר, כלומר לצרוך פחות פחמימות, אבל להשאיר 2-3 פירות ביום בתפריט, ועוד קצת פחמימות מלאות,בשביל לא לעבור לדיאטה קטוגנית (דלת פחמימות בצורה קיצונית) בשביל לא לפגוע בגוף שלך ואולי גם בעובר (לא חיפשתי מידע מדוייק).

מה שאני מנסה להגיד זה שהאכילה של מנות של פחמימה מלאה משמעה מבחינת הגוף אכילת סוכר, רק שה׳פיק׳ של האינסולין אנו גבוה, והוא נמשך לאורך זמן, שזה כשלעצמו מעולה ללבלב (שמייצר אינסולין), אין עומס גבוה עליו.

אם נסתכל על מה שכתבת (כותבת את דעתי, ויהיו שלא יחשבו כמוני):
•ארוחת בוקר(גם קטנה או מאוחרת) יכולה להיות מורכבת מפרי, ואולי עוד משהו אגוזי למינהו או יוגורט.
• ארוחת הצהרים נראית אחלה. אפשר לבוא לאכול איתך?

אפשר בימים אחרים לאכול חצילים, ביצים, בשר, גבינות, דגים, ותבשילי ירקות. לשים לב שתפוח אדמה ודומיו הם פחמימות בעיקר.
• ארוחת הביניים מורכבת מפחמימות בעיקר, וכאלה שמתעכלות מהר יחסית. האם את יכולה להוסיף משהו שומני או חלבוני? אגוזים, שקדים, חצי אבוקדו. ממש מעולה שאת אוכלת ארוחות ביניים. זה חשוב בהריון אם את חשה בצורך הזה. אני אכלתי לפעמים סרדינים או טונה עם לימון בזמן הזה, אבל אני יודעת שרוב האנשים מזדעזעים מארוחת ארבע לא מתוקה.
•ארוחת הערב שלך נחמדה מאוד, אבל ממש קטנה לטעמי. את שבעה בסופה? אני חושבת שהייתי נשארת רעבה. אפשר להוסיף לה ביצים/טונה/סרדינים ואפילו ללכת לכיוון גבינות שמנות או מנה קטנה בשרית.

אני מסכימה מאוד שלא כדאי לטבוע בנושא האוכל, ושיש חיים מעבר למטבח. אני חושבת גם שלחיות במצב של רעב (דיאטה שלא משביעה) ממרר את החיים.

חיבוק גדול.

תודה דו כיפת
מרגישה את זה עד לכאן (-:
מסכימה שלא צריך להכנס לזה יותר מידי, בימים הראשונים אין מנוס עד שנכנסים לשגרה ומקדישים לזה פחות מחשבה.

מה שאני מנסה להגיד זה שהאכילה של מנות של פחמימה מלאה משמעה מבחינת הגוף אכילת סוכר, רק שה׳פיק׳ של האינסולין אנו גבוה, והוא נמשך לאורך זמן, שזה כשלעצמו מעולה ללבלב (שמייצר אינסולין), אין עומס גבוה עליו.
מעולה!
זאת הרי המטרה, לא? ככה הבדיקה של העמסת סוכר 100 תצא תקינה בעזרת ה'.
אמרת גם שאני לא יכולה לרעוב ולהוריד פחמימות לגמרה אז נראה לי 4 מנות פחמימה ו 2 פירות מפוזרים במהלך היום עם חלבונים ו/ או שומנים יעשו את העבודה.
אני כבר מתחילה ליישם את העצות (-:

ארוחת הערב שלך נחמדה מאוד, אבל ממש קטנה לטעמי. את שבעה בסופה?
סלט גדול עם חסה ומגוון ירקות, אבוקדו שלם ו 2 פרוסות לחם זה נחשב קטן?
כן זה ממש השביע אותי.
את הגוף שלי זה משביע טוב התפריט הזה, אבל לא תמיד את הנפש (-;

טונה לביניים לפעמים זה רעיון טוב! אני קצת מוגבלת כי בארוחת צהריים בדרך כלל אוכלת בשרי ו 6 שעות אחרי זה רק יכולה חלבי, מה שאומר שארוחת הביניים של הצהריים לא יכולה להיות עם יוגורט וכו'.

חיבוק גדול.
תודה רבה! איזה כייף ממש מרגישה עטופה כאן @}

רוצה לכתוב רגע על השעות שאני אוכלת בדרך כלל:
ארוחת בוקר בסביבות 10-11, אני קמה בסביבות 7:30 ולא רעבה בכלל, אפילו לא קצת. עד הארוחה אני שותה רק מים, אני גם לא שותה קפה (לא אוהבת), לפעמים בבוקר בחורף שותה איזה תה צמחים בלי סוכר.
ארוחת צהריים בסביבות 14:00
ארוחת ביניים בסביבות 17:00
ארוחת ערב בסביבות 20:00 לפעמים אחרי אבל משתדלת שלא.

טוב אז מה היה ויהיה היום:
בוקר- יוגורט עם אפרסק ושקדים.
צהריים- קציצות בשר עם בורגול, דלורית ופולים (2 מנות פחמימה של הבורגול ולחלבון הבשר התווסף הפול שהוא בעצם קטנייה שנחשבת חלבון).
ביניים- מלון עם שקדים (הנה יישום ממש טרי (-: )
ערב- אוכל כמובן יותר מאוחר. הכנתי סביח שזה אומר שאכין לי פיתה קטנה מקמח מלא (ששווה 2 מנות פחמימות) ובתוכה טחינה, ביצה קשה, חציל (פרוסות שאפיתי בתנור), וסלט.

עוד הבהרה לגבי מנות הפחמימה-
פרוסת לחם נחשבת מנה של פחמימה.
פיתה קטנה נחשבת 2 מנות של פחמימה (היא בגודל של חצי פיתה סדנדרטית.
בורגול, אורז, חיטה, פסטה וכו'- 3 כפות שווה למנת פחמימה אחת.

עכשיו נחשפתי לעמוד הזה
וראיתי מהר אתכן
והרבה
ויש לי ה מ ו ן מה לכתוב אבל גם כאב ראש ובחילה איומה
אני אכתוב בעיקר -
גם אני הייתי שמנה והריון וסכרת הריון
לא העזתי לדמיין דיאטת הרזיה בהריון
בלי להיכנס לעניינים מדעיים - זה לא הרגיש לי נכון בשום צורה ובשום מובן למרות שאני ממש ממש מבינה את הרצון לשמור על מסגרת בריאה, על פחות כובד איפה שבדיוק הכי כבד וכו'. יש השלכות לא טובות על דיאטת הרזיה בהריון יש פירוק של חומרים לא טובים גם אם מרזים לאט.

וגם נפשית, בעעע.

אז מצדיעה לך על המחשבה ועל היישום אבל ממש לא בעד.

לגבי סכרת - אני פשוט רכשתי את המכשיר שדוקר ואת המכשיר שמודד וניסיתי כמה ימים להוריד רק ממתקים ולצמצם את כמות הפירות לשניים.
אני כותבת מזכרון מטושטש אבל בגדול הורדתי ממש במותרות ולא בשאר.

אכלתי את הפחמימות שאהבתי בכמות משביעה (לצד חלבונים תמיד ובמילא ככה אני אוכלת)
אכלתי פרי שניים ביום
שתיתי תה עם סוכר

הורדתי ממתקים
עוגות
מעדנים
שתיה מתוקה

וגם זה - כשאני אומרת הורדתי הכוונה שהפסקתי לאכול אותם כל שעה שעתיים והסתפקתי באחד ליום נגיד.

לא נגעתי בכלל בהרכב האריות המבושלות - כמו שאמרה יוליקו הרגשתי שמבושל טוב לי וכנראה שזה גם עוזר לפירוק אז בכלל.

והמדדים שלי היו מעולים

הגוף רגיל למשהו, ואני הרגשתי גם פיזית וגם נפשית שלהורעד בשוליים יהיה לי יותר בריא.

גם אני שמנה טגדטחה וכו' אז אני מזדהה.

לגבי זה שאת לא מצליחה בכלל בחיים להוריד במשקל - כתבתי על זה המון אצלי בעמוד. יש נטייה והנטייה מתבטאת במנגנוני שובע ורעב בהורמונים, בכמות ההפרשה שלהם. אם מישהי רעבה פי שלוש ממעשהי אחרת לאורך זמן היא לא יכולה בשום צורה להרגיע את הרכב על ידי אכילת הכמות של זו שרעבה שליש מהזמן. וכל הטריקים של ארוחות קטנות, לשתות הרבה מים, לאכול הרבה סיבים, לעשות שילובי מזון - חביבים עד מאוד, אבל יכולים להקל 10-30 אחוז מהזמן מהנסיון שלי. עדיין הביולוגיה חזקה מהכל. ואת זה אמר פרופסור חתן פרס נובל שהגוף שואף תמיד למשקל שלו וגם אם נרזה הוא ימצא דרכים לייעל את ספיגת המזון כדי שנטםס למעלה.

זה לא אמור לראות ידיים מלרזות כמה קילוגרמים, ולנסות כל מיני שיכולים במשולב להביא אותנו למשקל נמוך וקל יותר עבורינו, אבל זה כן אמור להבהיר שזה לא רק כי רצון וידע ונחידות וכל הבולשיט. זו ביולוגיה בדיוק כמו שכץגהר לא יכול להרות. הפרופסור אמר שגם הוא (חתן נובל) נאבק בשמונה ק''ג אבל אם יצליח לרזות ארבעה ולשמור על כך זה יהיה הישג כביר.

אני כן מאמינה שיש כדורים שעוזרים, כמו ודכאון או להפרעות קשב. הם מאושרים למי שסובל מיתר משקל גבוה ואני שקלתי לנסות (רק חוששת מתופעות לוואי).

מה אני אומרת. שבהריון אני חיפשתי איפה להקל על עצמי ונשמע שאת לא מקלה על עצמך. זה נוראאאא קשה לבצע דיאטה ומטרות וכאלה בכלל ובטח בהריון. זה נהדר לשמור ולטםל את הבריאות אבל בבקשה שימי לב לניחומים שהאוכל מעניק בכלל ובטח בהריון, שמגיע גם מזה, לרעב המוגבר, ולשאר העניינים הרגשיים שצריכים מענה שאוכל כן פותר חלק מהם (ומי שאומר אחרת קילו מיותר לא היה לו

).

ברור שאם יש סכרת צריך להקפיד. אבל את לא שם.

וואו כמה מרגש הריון, שיהיה בקלות ובבריאות.

בלבוסטה קודם כל תרגישי טוב, רפואה שלמה

לגבי הדיאטה בהריון- אני לא בדיוק עושה דיאטה, אלה משנה את התזונה שלי, מאוד דומה למה שכתבת.
בגדול מה שתכננתי זה הבסיס לתזונה שלי פשוט ביום יום אני אוכלת כמויות גדולות מזה ושטויות בכל מקום שאני הולכת וקונה גם לבית לפעמים ומבקרת במכולת הרבה.
אז אני הורדתי את השטויות, הקטנתי כמויות וזה מה שנשארתי איתו.

נכון שהריון זה לא הזמן האידיאלי להתחיל דיאטות למיניהם אבל כן ממליצים לאכול בצורה יותר בריאה ומאוזנת וזה מה שאני משתדלת לעשות בעזרת ה'.
נכון, אם אני אקפיד - אני ארזה, כי אני במשקל עודף מאוד גדול אז כל שינוי תזונתי שלי מתבטא במשקל.

ב''ה אין לי סכרת אבל יש לי תינוקות גדולים ובמידה ותתפתח לי סכרת הריון זה ישלח אותי לקיסרי אוטומטית. לכן החלטתי לעשות את ההשתדלות הזאת, לפחות לפני הבדיקה של העמסת סוכר, בתקווה שזה ייתן לי פוש להמשיך - השתדלות להכניס פחות סוכרים לגוף.
אני לא יכולה לתכנן את הלידה שלי, זה לא בידיים שלי, קיסרי זה תמיד אופציה, אבל לפחות אם אני מגיעה למצב שהבדיקה של הסוכר לא תקינה ויש לי עובר גדול אני לא אכה על חטא ואדע שעשיתי את ההשתדלות מהבחינה התזונתית.

יש עיניין ביולוגי כמובן - יש מבנה גוף, גנטיקה, חילוף חומרים ועוד מיליון סיבות ובאמת לפעמים כואב לי הלב לראות נערות או נשים שנלחמות בכל הכוח בגוף שלהן בשביל כמה קילוגרמים בודדים שהסביבה דוחפת אותנו להאמין שמיותרים לנו.
אבל במשקל עודף של 40 קילו יש מעבר לביולוגיה, במיוחד אם זה לא נטייה מילדות כמו למשל אנשים ששמנים מגיל צעיר. גם אם זה בעיקר ביולוגיה עדיין זה משהו מאוד לא טוב לטווח הארוך ולא כל דבר אנחנו צריכים לקבל כעובדה מוגמרת אלה אנחנו יכולים לעשות עבודה עצמית, עבודת המידות ולהשתפר. אני לא מדברת כאן רק על משקל אלה זה יכול להתאים לכל דבר אחר בחיים שלנו כגון אופי, תכונה, מקום שהגענו אליו ועוד.
( קל לדבר (-: )

זה לא הכל או כלום, מסכימה איתך ממש בקטע הזה.
אפילו להוריד איזה 10 קילו מתוך כל העודף זה כבר משפר פלאים את המצב, עשיתי את זה כמה פעמים אז יכולה להעיד על כך.
להוריד כמה קילו וההורדה הופכת אותך משמנה לשמנמנה או שהכמה קילו האלה הם אלה המשמעותיים לכך שאת יכולה להכנס לחנויות ולקנות בגדים במידה xl ולא להסתובב בהרגשה שכל הבגדים בחנויות לא נועדו לך.
לפעמים הכמה קילו האלה משנים לגמרה את הפנים ומשנים את התנועה במרחב.

וואו כמה מרגש הריון, שיהיה בקלות ובבריאות.
תודה רבה (-:
אמן!

אז מה היה לנו היום:

ארוחת בוקר פיתונת עם 2 ביצי עין, חצי משולש גבינה מותכת וסלט.
ארוחת צהריים 2 מנות אורז מלא עם עוף ושעועית ירוקה וסלט.
ארוחת ביניים 2 תמרים עם שקדים.
ארוחת ערב בחלק הראשון עם הילדים בשבע אכלתי חצי פיתונת עם שקשוקה, טחינה וסלט ובחלק השני שלה שקורה עכשיו אני אוכלת סלט גדול עם קינואה, שעועית אדומה ובולגרית עיזים.

יאללה, אינשאללה שימשיך להיות פה משעמם וחופר על מה אכלתי כל יום D-:

היום שהיה:

ארוחת בוקר מנגו ושקדים. אכלתי מאוד מאוד מאוחר, בסביבות 13:00, כשעה לפני ארח''צ. יצאתי לקניות ולא יכולתי לחשוב אפילו על לאכול לפני וגם לא התחשק לי לקחת איזה פרי וחזרתי מאוחר מהמתוכנן אז כשחזרתי כבר הייתי ממש רעבה ותוך כדי סידור הקניות והכנת ארח''צ אכלתי את המנגו והשקדים.
ארוחת צהריים 2 מנות אורז מלא עם חזה עוף, מעט דלורית ופולים שנשארו משלשום וסלט.
ארוחת ביניים ארטיק סורבה תות. לא אידיאלי אבל הכי סבבה במקרר הגלידות במכולת (-:
ארוחת ערב סלט ירקות גדול עם שעועית אדומה, טונה וזייתים.

אני ממש מרוצה מהסלטי ערב שלי (-:
סלט גדול שלתוכו אני דוחפת כל מיני דברים טובים וזה ממש משביע וטעים.
אני משתדלת לגוון וכל יום שמה משהו אחר בסלט שמשנה את הטעם לגמרה.
אני מחכה בכיליון עיניים שיתקרר ואפשר יהיה לעשות מרקים לערב ולגוון את הסלטים. אני ממש אוהבת את המרקים של החורף ואני עושה כמעט כל ערב כל פעם משהו אחר, בדרך כלל עם הרבה ירקות וקטניות.

דברים שעוזרים לי - אני כל פעם שוטפת חבילה שלמה של חסה, מייבשת ושמה בקופסא ואז יש לי איזה יומיים שאני רק שולפת עלים וישר חותכת וזה ממש מקל על הכנת הסלטים.
כל כמה ימים להשרות ולבשל קטניה אחרת ואז לסנן מהמים ולשים בקופסא במקרר. בכל סלט אני שמה חופן בלי מאמץ, פשוט לוקחת מהקופסא והוספתי לי עוד חלבון ונפח לסלט.

אינשאללה שימשיך להיות פה משעמם וחופר על מה אכלתי כל יום
מרתק!!!
וגם עוזר לי להתפקס!!!
בזכותך קניתי אבוקדו, שחכתי מהאופציה הזו
ואכלתי אתמול וגם היום יותר ירקות ופירות, במקום עוגיות ושטויות
אז תודה @}
אני עוקבת בשקט...

איזה כייף!!!
שמחה ממש שהקשקושים שלי עוזרים למישהו D-:

מה היה היום:

ארוחת בוקר יוגורט כבשים עם חצי תפוח, שזיף קטן ושקדים.
ארוחת צהריים 2 מנות אורז בסמטי עם חזה עוף וירקות וסלט
ארוחת ביניים תפוז ושקדים
ארוחת ערב עם הילדים אכלתי פוקאצ'ה קמח מלא שבדיוק יצאה מהתנור ולא התאפקתי ואכלתי 2 שזה כמות של 3 מנות פחמימה

והחיוך זה כי זה נגמר בזה ולא המשכתי עוד. 2 ביציים, קצת סלט וקצת טחינה. אחרי שהשכבתי אותם לישון אכלתי סלט בינוני עם חציל קלוי וכף טחינה.

אני במצב רוח נשנשני היום אז יש מצב שעוד מעט אוכל עוד תפוז, אני כל כך אוהבת את התפוזים הירוקים והחמצמצים שיש עכשיו!
והכל טוב!
בעזרת ה' ממשיכה הלאה בשיא הכוח.
שבת יהיה מאתגר.

שבת יהיה מאתגר
שולחת לך כוחות

זו השבת האחרונה של השנה
שווה להשקיע שתעבור בנחת ובשמחה

אני מזכירה לעצמי: כשאני מתנפלת על סלטים וחלה
ברגע הראשון זה מנחם
אבל אחר כך אני מתוסכלת
ממש שווה לבחור מראש מה שמתאים ולחסוך את הבאסה.
מי רוצה להיות עצבני בשבת האחרונה של השנה?!

שבת מבורכת, יקרה @} @}

וואי, אמא של מוש ו{{}}דו כיפת
המילים שלכן מחזירות אותי רגע לעולם של טקסים יומיומיים, של קהילה, של להיות סביב משה..שלצ חגים שלא רק אני ומספר חברות מצומצם חוגגות
שקצת חסר לי

נשבעת לכן, שהתקופה שבה יש לי געגוע הכי חזק לעבר, זה חודש אלול, ותחילת השנה
המלך בשדה וכו'
פעם הייתה לזה כלכך הרבה משמעות בעיני!
יש געגעו לדבר הזה, לתחושת הקרבה הבלתי אמצעית לקדושה.

לוקחת על עצמי להפוך את השבת הזאת והבאה לחגיגית, כי מגיעה לי גם חגיגיות בחיים

, ואני רק צריכה למצוא לאן לקשר אותה שהוא לאו דווקא יהדות (לא בעיה, היהדות שואבת ומתחברת לכלכך הרבה תרבויות קדומות ממנה, שאני בטוחה שאמצא משהו)

עכשיו, עם פוקוס על התוכן שלכן:
אתן מחזירות אותי לדפי החיוניות שהיו פה תקופה...
אבל הפעם, בא לי לקפוץ למים איתכן... אמא של מוש{{}}, זה בסדר לך שאני ארכב על הגל שלך גם?

שלום אמא של מוש וליתר הכותבות,
קראתי את כל הדף מתחילתו ועד סופו וזה ממש נתן לי כח כי גם אני מנסה לרדת במשקל וכבר לפני שבוע התחלתי לשים לב לכמויות וסוגי מזון.
רציתי להגיד שהפורום הזה מאוד מחזק וגם מעשיר במידע( בשמת, תודה מיוחדת לך).
פעם הייתי נוהגת לכתוב כל מה שנכנס לי לפה, אבל גיליתי שזה קצת שם יותר מידי פוקוס על עניין האוכל ואז זה גורם לזה להיות המרכז בחיים במקום משהו שולי, ולכן אימנתי את עצמי פשוט לחשוב על זה רגע לפני שמשהו נכנס לי לפה ובראש ולסכם את מאזן הקלוריות בראש. ככה זה לא הופך לעיסוק אובססיבי

אבל חייבת להוסיף שאני ממש אוהבת לקרוא את העדכונים של אמא של מוש לגבי האוכל. זה גם נותן לי רעיונות לארוחה. אני אומנם לא בהריון, אבל בעודף משקל וגם אמא עסוקה לשני ילדים שכרגע לא עובדת ולכן קל לי גם להתפתות לאכול יותר.
לכן להיות פה ולקרוא את כולכן מאוד מחזק