האפשר עוד להציל את באופן

אבל מה עם כל הרעש? כל המלל האין סופי? הכיצד נדלה את הפנינים למען יהנו מהן כולם?
כמו שיונת וטרה אמרו: אומץ למחוק.
למחוק דפים (אחרי שהדיון בהם גווע) אם לדעת המוחק אין להם מקום כאן.
למחוק תגובות לא רלבנטיות/קנטרניות/ציניות/חוזרות על דברים שכבר נאמרו, מתוך דפים שכן יש להם מקום.
למחוק דפים חדשים בנושאים שכבר יש עליהם דף, אלא אם כן הם מחדשים משהו.

אחד הנושאים שחוזרים פה על עצמם הוא הרצון ב-קהילה לא וירטואלית; הרצון לא להיות תמיד יוצאי דופן, ולחיות בחברה שמקבלת את מי שמחנך ויולד בבית ועושה את שאר המוזרויות של באופן בלי לשים עליו סטיגמה של "מוזר" "מטורף" "שאנטי" וכן הלאה.
אני חושבת שמצב כזה אפשרי רק אם יותר ויותר אנשים ייחשפו לאג'נדה של באופן וילמדו לקבל אותה, גם אם לא ליישם אותה. אבל אז זה אומר שקהילת האנשים שמקבלים את האג'נדה של באופן )ברמה זו או אחרת( תהיה פחות ופחות הומוגנית. קהילה של 100 אנשים יכולה להיות מאוחדת בדיעותיה ואמונותיה הבסיסיות, ברמת הכתיבה וההתבטאות ובנושאים שהיא רוצה לדבר עליהם; קהילה של 1000 ו 10000 הרבה פחות.
ועדיין, האג'נדה של האתר, למרות שפה ושם מדברים פה על גנים או על צבעי מאכל, ברורה מאד. אי אפשר להתבלבל בין באופן לבין תפוז ודומיו. רק פה מדברים על לידת בית חולים כסכנה, על טמפונים ח"פ וגלולות כהמצאה מיותרת ועל קמח לבן כעל רעל.

תבשיל קדרה, מי שאנחנו 'נזרוק' אותם לתפוז, איזה סיכוי יש שהם יגיעו אל הרעיונות שבאתר הזה? ועוד יותר גרוע, אולי הם ייפגעו ויהיו להם דעות קדומות על 'אנשים טבעיים' ויותר בכלל לא ירצו לשמוע על שום דבר דומה. סתם חבל.
מבחינתי, תפוז, זה לא "לזרוק". אני גולשת שם בכמה פורומים. (לא ב"הורים ליסודי"

).
אם באה אמא ושואלת איך לעזור לילד להתרגל לגן, אני באמת חושבת שהמקום הכי טוב לשאול את השאלה זה במקום בו יש הרבה אמהות ששולחות את ילדיהן לגן.
שואלים אותי שאלה או מבקשים טובה. אני אומרת "צ'מע - אני יכולה לעזור, אבל אחי מומחה. תרים לו טלפון". זה מעליב?

למחוק דפים (אחרי שהדיון בהם גווע) אם לדעת המוחק אין להם מקום כאן
הייתי מעדיף שמקש ה-Delete יפעל אצל העורכים המתנדבים בעדינות יתרה. גם אם בעיני הדיון גווע או שאין לדף זה מקום כאן בעיני לא אומר שארוץ למחוק אותו.

מסכים בהחלט שגם אם האתר לא נראה כפי שנראה לפני שלוש שנים (או שנה, או שבוע), מה שבאמת חשוב בו היא האפשרות לדון בכל נושא שבעולם, בממשק נוח, עם אנשים שנעים להדיין איתם. בכל מקרה רעיונות "באופן" לא נעלמים, לא חסרים, ומקבלים את מקומם הראוי גם כאשר ה"אושיות" בחופשת סקי בשוויץ.
מקווה שנמצא דרך לזהות סוגים של דפים ע"פ שמם או ע"פ תיוגם ב"מה חדש", אבל גם אם לא - החיפוש אחר דברים שמעניינים אותי כרגע מובילה אותי תמיד לדברים חדשים ומעניינים.

פלוני אלמונית:
כל מילה - חולות זהב...! (-:

ובנוגע ל אז מה, אני אמורה למצוא לי שתי קהילות תומכות? אחת שתומכת בי בדרך ה'טבעית' ואחת שתומכת בשאר האספקטים של חיי?
שאר האספקטים הם חלק טבעי, כל עוד הם חלק ומעצם היותם שם , מחייך.

הייתי מעדיף שמקש ה-Delete יפעל אצל העורכים המתנדבים בעדינות יתרה
זהו, שהוא באמת מופעל בעדינות יתרה. להרבה אנשים אין אומץ למחוק כלום, ובגלל זה הם נמנעים מלערוך. אני חושבת שעריכות יותר נמרצות, כולל יותר מחיקות, ישפרו את האתר בהרבה. זה לא סותר את האפשרות לדון בכל נושא שבעולם: תלוי איך דנים, תלוי כמה התענינות היתה בדיון, תלוי כמה דיונים יותר מעמיקים כבר יש על אותו נושא.

<זו למשל הערה שחורגת מהנושא המקורי של הדף וראויה להמחק אחרי שהדיון ימצה את עצמו.>

ממה התחיל בכלל הדף הזה?
מכך שפעם הייתי פותח בחדוה את "מה חדש" ונכנס להמון דפים, גם אישיים, ומוצא בהם עניין. ועתה אני ממשיך בשגרה של כניסה לאתר כשחסר לי משהו מאתגר, נכנס עם ציפיות גדולות, ולעתים קרובות לא מוצא משהו חדש מעניין לי. ואני בטוח שחלק מזה הוא סובייקטיבי, אבל אולי חלק גם אובייקטיבי, ואולי אף נתון לתיקון.

ותודה לפלוני אלמונית על התייחסותה, וגם לכל הותיקים והחדשים האחרים.

שפעם הייתי פותח בחדוה את "מה חדש" ונכנס להמון דפים, גם אישיים
אני פעם חשבתי שדפים אישיים נועדו רק לבעל אותו הדף ואף פעם לא הייתי פותחת דף כזה (אנגליה מנומסת שכמותי), עד שחברה לאתר אמרה לי ששם כתובים הדברים הכי מעניינים.
ביממה האחרונה אני לא עוזבת את המחשב, מה שכבר מזמן לא קרה, כדי לבדוק מה התחדש בדף הזה. מייק, לי החזרת עניין באתר

<אם כי גם אתמול וגם היום ברגע שגיא חזר הביתה מיום ארוך בעבודה, הוא זכה להתעלמות מוחלטת ממני כי אני עסוקה מדי באתר...>

תודה לפלוני אלמונית, ולכולם, על הדיון הזה.

עכשיו אני רוצה להיות פרקטית ולשאול אתכם: האם נראה לכם לעניין להכנס לדף הבת שלי מטריפה אותי ולכתוב שם
ראי אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. לדעתנו הפתרון הוא .... ? (שואלת באמת.)

נכנסתי עכשיו לדף הבת שלי מטריפה אותי , וראיתי את התוספת האחרונה:
בעניין ההתנהגות שלה בבית ובגן, זה שהיא מתנהגת למופת בגן, לא אומר שטוב לה שם. ולי נשמע שכל מה שהיא רוצה זה לקום בנחת בבוקר, לאט ובכיף, איתך, ולהישאר איתך במהלך היום.
מזל שיש אנגלים בקהל (-:

_עכשיו אני רוצה להיות פרקטית ולשאול אתכם: האם נראה לכם לעניין להכנס לדף הבת שלי מטריפה אותי ולכתוב שם
ראי אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. לדעתנו הפתרון הוא .... ? (שואלת באמת.)_

לגמרי!

<לפני כמה זמן חטפתי ת'חלסטרה על איזה רעיון "מהפכני" של להשאיר ילד במיטתו ולא לתת לו לצאת ממנה ב- פעוט לא רוצה לישון, את מוזמנת לראות איך לא הצלחתי להיות ממש מנומסת...

>

נכנסתי עכשיו למה חדש וראיתי שבדף יסורי בגידה יש עידכון שבו בובה (אהלן בובה), שנכנסה לאתר עם סיפור קשה ורחוק מהרבה כותבים באתר מעדכנת שהיא לקראת לידה וגולשת באתר וקוראת על מנשאים ושאר ירקות. איזה כיף! לא?
רק בזכות זה שווה להתיחס בשמחה, ולא לחסוך מילים קשות מכל הלב לכל מי שנכנס ונדמה שהבדל שמים וארץ בינך לבינו.
ורק בזכות זה שאנשים מעניינים וטובים יכתבו יותר, ולא פחות (!) האתר או הרעיונות שעומדים בבסיסו יעשו את דרכם למי שצריך לשמוע.
והאנשים המעניינים הם כל האנשים פה, זו אני מניח היתה האמונה מאחורי הרעיון של אתר חופשי .

נכנס עם ציפיות גדולות, ולעתים קרובות לא מוצא משהו חדש מעניין לי
גמאני גמאני גמאני!
אבל זה בזכות זה שהמה חדש טוב יותר, אבל ביחוד בגלל שעברתי תהליך, צורך מסוים מולא, דברים שהרגשתי צורך לומר נאמרו (ונשארו תלויים ברשת לעד), מחשבות זוקקו ואי הבנות הובהרו (ביחוד עם עודד (-: )

בכל דיון שבו אתה מגן בלהט על עמדה אתה בעצם גם עושה את זה כדי לחזק את עצמך, ובשלב מסוים אתה כבר לא מתווכח (למרות שאתה צודק).
בכל דף תמיכה בו עזרת אתה עושה את זה גם בשביל תחושת החשיבות שזה נותן לך, ובשלב מסוים אתה פחות צריך את התחושה הזו או שהיא מוזנת ממקום אחר.
וכולי וכולי...

ולכן אני חושב שזה מאוד אישי ולא בהכרח אומר משהו על האתר. מישהו אחר יכול להכנס מחר בבוקר באותה הרוח שאני נכנסתי לפני שנתיים, ולעבור את אותו תהליך (או את הגרסה האישית שלו למען האמת). וטוב שכך.

אבל ביחוד בגלל שעברתי תהליך, צורך מסוים מולא, דברים שהרגשתי צורך לומר נאמרו.... בדיוק! רובנו לא נמצאים באותו מקום בו היינו לפני שנתיים או שנה או חודש ובכל פעם השאלה (הנצחית) נודדת למקומות אחרים....
גם לי יש את ה"אכזבה" הזאת הרבה פעמים.... הציפיה כפי שכתב מייק שלא באה על סיפוקה...
ואז אני נכנסת לדף ההוא על המיילדת שהזהירו נגדה ומוצאת שם, בין השורות, את אותם פנינים שמחממות אותי כמו קרן שמש ביום סגריר, שגורמות לי לרצות לשיר ולקפץ על שיש אנשים בעולם שחושבים כך, על שרק פה, אך ורק פה אני יכולה למצוא אותם ,את הקולות האלה והמחשבות האלה והעומק ושאר הרוח הזה....
לדעתי זה ממש לא אבד... זה חי ובועט ומעורר השראה...
לעיתים צריך לחפש קצת יותר...

חברים, הדיון מרתק ורלוונטי, ולמרות שאני נוכחת באתר הרבה פחות ממה שהייתי רוצה, הרי שבמרחבים העצומים של הרשת זהו ביתי האחד והיחיד ואין שני לו. הדיון נוגע בלי ספק גם לשאלת יסוד מהותית יותר: מהו "באופן" ולמי הוא מיועד?
לדעתי זו פשוט שאלה של הגדרה, ובהגדרות חשוב לדייק על-מנת ליצור שיח ממוקד ופורה.

אני למשל הייתי נמנעת באופן מוצהר וגורף מליצור זהות בין קהילת "באופן טבעי" והאתר הזה, לבין חינוך ביתי. זאת על אף שבחרתי בחינוך ביתי ואני שלמה עם הבחירה הזאת ומאמינה בה בכל ליבי. יחד עם זאת יש בקהילה רבים וטובים שהם לגמרי "באופן טבעי" ועם זאת אינם מחנכים את ילדיהם בבית. (בלי להזכיר כמובן את כל אלה שכלל אין להם ילדים, או סבים וסבתות שכבר סיימו לחנך את ילדיהם, וגם אם כיום הם תומכים בחינוך הביתי הרי שכהורים אפילו לא העלו את האפשרות הזאת כלל על דעתם..). זו כמובן רק דוגמה. דוגמה לכך שאל לנו למתוח גדר כלשהי ולקבוע מי "איתנו" ומי "בחוץ". כל קביעה כזאת היא בעיני פגיעה אנושה במהות של "באופן". אורנה שפרון אמרה פעם (במעגל שיחה שהתקיים בכנס האחרון בפארק הירדן) שהקהילה מגדירה את עצמה לא דרך גבולתיה (מי שנכלל בתוכם או נותר מחוצה להם) אלא דרך המרכז. ו"המרכז"הזה ממוקם בליבו של כל אחד מאיתנו. במילים אחרות: מי שמרגיש "באופן" הוא "באופן". זו הגדרה אישית של כל אחד מאיתנו ולא פסיקה שמקורה ב"מועצת גדולי תורה" כזאת או אחרת.

בנוסף חשוב גם להבין שקיים הבדל מהותי בין להיות חבר בקהילת באופן טבעי (שזה אומר לדעתי: להיות מנוי על העיתון, לבוא למפגשים ולקיים קשר אישי עם חברי קהילה נוספים), לבין לגלוש באתר. בשני המקרים הבחירה היא אישית ולא ניתן (ואף אסור!) לפקח עליה מגבוה. אתר אינטרנט, מעצם טיבעו הוא פתוח לעולם (אלא אם כן מחליטים להפוך אותו לאתר בתשלום, וגם אז אין ערובה לכך שכל הדפים יהיו ברוח "המקורית" של באופן). זה המדיום. זה כמו שאני לא יכולה ללכת לתערוכת ציורים במוזיאון ולצפות לשמוע שם מוזיקה. מי שרוצה לשמוע מוזיקה הולך לקונצרט או שם דיסק. באותה מידה מי שרוצה לנהל חיי קהילה אמיתיים לא יכול לצפות לעשות זאת באתר אינטרנט שהוא לא רק וירטואלי במהותו, הוא גם פתוח לכל העולם במהותו.

אתר אינטרנט וקהילה זה הרי דבר והיפוכו! העובדה שכל אחד יכול להכנס וכתוב מה שהוא רוצה היא הרי לב העניין. מה שכל-כך מקסים וחדשני באתר הוא בדיוק האמון שהוא משדר כלפי המבקרים בו. (הרי אם מישהו היה בעל כוונת זדון איומה הוא יכול היה לזרוע כאן הרס וחורבן). יש כל-כך מעט מקרים בעולם שבהם אנחנו חווים הלימה בין "מטרה" ל"דרך". "באופן" הוא בשבילי בדיוק זה (אגב, ממש כמו חינוך ביתי). האתר הזה, בעצם קיומו, משגר אל העולם מסר של הרמוניה, זרימה, קבלה, תמיכה, אהבה, אחריות,שלום, אומץ... - לא במנותק כ"אידיאלים", אלא במזיגה ספונטנית ואמיתית עם החיים עצמם, והדרך שלו לעשות זאת היא בפתיחות האינסופית ובאחריות האינסופית שהוא מאפשר לכל משתתף לקבל על עצמו. אני מאמינה שבשביל הרבה גולשים אקראיים שמזדמנים לכאן זו הזדמנות ראשונה להתנסות בכל-כך הרבה אחריות ואמון ברשת, ואצל רובם הגדול ההתנסות הזאת מולידה תחושות של הרבה כבוד, פירגון והכרת תודה. הדבר הזה כשלעצמו הוא בעל חשיבות עצומה. ואם בשביל זה צריך "לשלם מחיר" של אתר ענק ורוחש שמכורח הנסיבות מאבד קצת מאופיו ה"באופני", לדעתי רב הרווח על ההפסד.

אני מבינה את התחושה הזאת שכאילו "השתלטו לנו כל מיני זרים על הבית" ואולי לא זאת היתה "כוונת המשורר" מלכתחילה, אבל חברים, זה אתר אינטרנט! ומתוקף היותו כזה הוא בהכרח הדבר הרחוק ביותר שניתן להעלות על הדעת מבית! (בחייכם, תחשבו על כל האסוציאציות שבית מעורר בכם ותגלו שאתר באינטרנט הוא ההפך הגמור!). זו אולי גם ההזדמנות להזכיר לכום את ה"בית" האמיתי שלנו: הדו-ירחון של "באופן טבעי". האתר הזה הוא הוכחה מצויינת להמוני כותבים מוכשרים שמוזמנים בשמחה להביע את עצמם מעל דפים אמיתיים, ולהשתייך לקהילה האמיתית של באופן גם בנוכחות פיזית במפגשים.

אני מוסיפה לסיכום כמה ציטוטים שאספתי מלמעלה באותה רוח:

באופן הוא מצע משותף לאנשים רבים, מכל השכבות, הקצוות והמינים, ומספיק שהקשר לקהילה ולרעיונותיה יהיה אזוטרי, זה חלק מבאופן.

כי באופן זה לא איקס או וואי. באופן טבעי מתייחס לכל רמות החיים. וכך גם האתר. ובחיינו, קשה לפעמים (וטוב שכך) להפריד בין עיקר לתפל, בין אידיאולוגי ליומיומי, בין קודש לחול.

לדעתי, הרעיון הוא לא רק קהילה קטנה שחיה טוב וחיה לעצמה, אלא 'בשורת הגאולה' לעולם. כשטוב לי אני רוצה שיהיה גם טוב לאחר. אני רוצה לקרב את הזולת לרעיונות האלה. לגאול את האנשים מהחיים האומללים שהתרגלו לחשוב עליהם כנורמליים, ושאין משהו אחר.

מסכים בהחלט שגם אם האתר לא נראה כפי שנראה לפני שלוש שנים (או שנה, או שבוע), מה שבאמת חשוב בו היא האפשרות לדון בכל נושא שבעולם, בממשק נוח, עם אנשים שנעים להדיין איתם. בכל מקרה רעיונות "באופן" לא נעלמים, לא חסרים, ומקבלים את מקומם הראוי גם כאשר ה"אושיות" בחופשת סקי בשוויץ.

חגית, יפה כתבת. ובכל זאת: בפעמים שאת כן גולשת כאן, למה את לא כותבת? זאת הנקודה.

מוצאת את עצמי נכנסת ויוצאת מהדף הזה, נמנעת מלהגיב, מהמון סיבות, אבל השאלה הזאת האחרונה שלך יונת, לא איפשרה לי יותר לשתוק.

למה מישהו צריך לתת את הדין למה הוא לא כותב ? מי שרוצה לכתוב, תפדל, שיכתוב. ומי שנהנה רק מלקרוא, זכותו. לכן מדובר, כמו שחגית הסבירה באופן ברור מאד, באתר אינטרנט. לא באיזה שבט בצופים, לא בועד כיתה וכו' וכו'. אין כאן, או לא אמורים להיות כאן שומרים ושוטרים - איש כנדבת ליבו ולפי צרכו.

אני קוראת בין השורות דרישה שאנשים שנמנעים מלכתוב, אבל חיים חיי "באופן טבעי", יגיעו כבר וישאירו כאן את חותמם. למה ?? מי מכם או מאתנו שזה בנפשו ומתאים לו לחלוק דרך ערוץ תקשורת זה, בבקשה. את האחרים אפשר באמת לפגוש בדרכים יותר קונבנציונאליות ופרימיטיביות לכאורה כמו מפגש פנים אל פנים.

לא יודעת, באמת לא מכירה את כל העסק הזה מחיתוליו (ואולי נכון גם לו לאתר הזה, לגדול בלי חיתולים ??? ), אבל בעיני, כמי שנכנסה לכאן בעת הצורך, מצאה כר נרחב למחשבה, דיון, התלבטות ומחשבות, נתמכה מעל ומעבר בהתמודדות קשה וכואבת וכעת בעיצומו של מסע ההחלמה אך גם במסע שחובק בתוכו חלק מהרעיונות שפגשתי לראשונה כאן, בעיני כך צריכים הדברים להיות. פתוחים, זמינים, מאפשרים ואיש איש לפי צרכיו, רצונו, זמינותו למחשב וכו'.

נכון, גם אני פותחת את "מה חדש", יש כותרות שלא מעניינות אותי כלל, יש כאלו שכן וכשאני נכנסת אני מגלה שזה ממש לא מה שחשבתי, ואני יוצאת בשקט. יש כאלו שנוגעות בלב ליבם של הדברים שעל סדר היום שלי וגם בהם, אני לוקחת זמן ומרחב כדי להחליט אם יש ערך לתוספת שלי והאם יש לי באמת צורך להוסיף. אני נהנית נורא להיכנס אחורה לדפים שדורשים חיפוש ולא בהכרח מתעדכנים כל הזמן.

בואו נעסוק פחות בשאלות על העשיה ("מטא באופן טבעי") ופשוט נעשה.

ברצינות אני חושבת שלא צריך לפחד כל כך לפגוע במי שקורא, או לפחד שהוא יחשוב עלי שאני מתנשאת או שמרנית או קיצונית או מטורפת. כן להתחשב, כן להתנהג בצורה אנושית, אבל לא להחביא את דעותי, תחושותי, אמונותי, ובאופן כללי את זהותי.

יונת שרון , כרגיל את כותבת את מה שאני מנסה לומר לעצמי במילים פשוטות.
הגעתי לכאן ונשארתי משום שסוף סוף היה מקום לומר ולקרוא דעות בלי להתנצל ובלי לנסות להיות עדינה
עם הסביבה כל הזמן.
איכשהו מגפת דפי ה להיות אמא זה גם לסבול ומה שבה אחריו הוציאה לי את רוב החשק להשתתף בדיונים.

את שואלת כאן קוראים-שאינם-כותבים מדוע אינם כותבים כמעט: אני יודעת שהרבה פעמים הייתי רוצה לכתוב או לפתוח דף בנושא מסוים (חינוך ביתי בעיקר), אבל יש לי הרגשה שאז אפגע ברגשותיהן של האימהות העובדות (וכמה מהן חברות שלי כאן מהאתר). חשבתי אפילו לשים את תמרור האזהרה "סכנה!! לא מיועדות לאימהות שעובדות 8 שעות מחוץ לבית", אבל עדין יש בי החשש שהדף שאפתח או שהשאלה שאשאל יהפכו להתנצחות על ההתנשאות או חוסר האמפטיה שלי לאמהות שאינן מיישמות חינוך ביתי.

<עקב העומס ב מה חדש גיליתי את הדף הזה רק עכשיו> }

מישהו אחר יכול להכנס מחר בבוקר באותה הרוח שאני נכנסתי לפני שנתיים, ולעבור את אותו תהליך (או את הגרסה האישית שלו למען האמת). וטוב שכך.
בדיוק.
חגית נובק , אהבתי מה שכתבת.

אבל יש לי הרגשה שאז אפגע ברגשותיהן של האימהות העובדות (וכמה מהן חברות שלי כאן מהאתר)
בתור אמא עובדת, וחברה שלך, מבטיחה לא להפגע

למה את חושבת שאני כאן? כדי לקבל השראה מן הדפים הללו.

אנקדוטה אחרת: אתמול עזבה את העבודה מישהי, שרחוקה מאד מהדרך הטבעית, כי היא בהריון ראשון (בגיל 35..) ורוצה להיות בבית.
אני מחפשת השראה, הוכחות שאפשר אחרת, אומץ.

_רבים מאנשי "באופן" המקוריים חדלו לכתוב כאן, וחלקם אפילו חדלו לקרוא כאן. מדוע?
אני קצת מבולבלת אולי תצליחי להגדיר איפה אני ממוקמת
בשלוש השנים האחרונות ילדי בחינוך ביתי מלא ( ילדי בני 9 ו 6)
ב6 שנים שקדמו הם בחינוך ביתי חלקי (-:
האם אני באופן מקורית או חדשה?
אהה
ומהולדת בני הבכור שכיום בן 25 גדלתי אותו בחינוך ביתי חלקי
אך באתר אני רק 3 שנים
וההיתי רק במפגש אחד בפארק בירדן.
אני אוכלת בשר, בני נימולו, אי אוהבת בע"ח, תורמת לזולת
שאלה ראשונה- האם אני באופן?
שאלה שניה- אם כן, האם אני באופן מקורית או חדשה?
וכתבתי כאן דף
"הורי עוברים לגור אצלנו"
זה שייך לבאופן או לא?
מנסה להבין שילוב המבוגר בחיי המשפחה היותר צעירה זה הכי טבעי והכי הסטורי שיש אז ....?
ואולי שווה לפתוח שני באופן אחד לפילוסופים הרצינים והמקורים שרק להם תהיה סיסמה לבופן מקורי
והשני לסתם נלווים שמתלבטים, שאולי חלילה לא חיים באופן ופותחים כאן דפים.
ומה גורל דפי הילדים, חלקם ילדי ליגה א שזה כמובן ילדי באופן
השאר ילדי ליגה ב ואפילו ישמרנו האל ילדי חינוך רגיל שהם ליגה ג ( ראו השמרו מפניהם)
אז אנא עזרו לי למצוא לאן אני שייכת
שרית.

לא "באופנית" עח פי הקרטריונים המוכרים.
כמעט ולא כותבת.
למדתי המון המון מהאתר הזה וגם (מקווה) העברתי לאחרים.

(וכשאני שוקעת בקריאת דפי תמיכה אני שואלת את עצמי מה חסר לי בחיים שלי שאני מגלה עניין כל כך עמוק בצרות של אחרים)

אני מציע לא להסיט את הנושא לשאלות "מי באופן ומי לא", שנידונו כבר לפחות בדף שייכות באופן טבעי ובטח בעוד דפים רבים. בכל מקרה, ההגדרות החיצוניות לא מעניינות (להשקפתי) אף אחד, וכל אחד מוזמן להגדיר את עצמו איך שהוא רוצה - חדש/ותיק, באופן/קונבנץ, מקורי/מדומה. האתר פתוח לכ-ו-ל-ם (אלא אם שם משפחתם מתחיל באות ראשונית ומסתיים באות זוגית) וגם אז ניתן לסדר אישור מיוחד

ואם לחזור לדיון המקורי - כל הזמן יש שינויים, וטוב שכך!. כל הזמן יש מבקרים שכותבים ומבקרים שרק קוראים, גם אלו וגם אלו משנים את תדירות ביקוריים ורמת העניין שלהם במתרחש באתר. דווקא חסרה לי השתפותם של אנשי ה מיני קהילה שהביאו מעט רוח שטות למעגלים שונים באתר, למרות שגם כשהם נכחו יותר - לא תמיד היה לי כוח לקרוא את דפיהם.
אם נשמור כל הזמן על "אסרטיביות מנומסת" אני מניח שהאתר ימשיך להוות בית לכל מי שירצה לראות בו בית.

אני מציע לא להסיט את הנושא לשאלות "מי באופן ומי לא"
רני, לטעמי ולצערי, ונדמה לי שגם לתחושתם של רבים אחרים, הדיון המקורי עוסק בכך.
גם אם תחת מעטה של "עיניין" ו"סגנון" כזה או אחר, פה קבור הכלב.
חבל. באופן טיבעי ,יש באתר מסה לא קטנה של "חדשים". המייסדים, כמו לכל דור מייסדים, וכפי שכבר ניכתב כאן, חשים מעט מנושלים.
באופן טיבעי, כמות האנשים יצרה כמות משמעותית של נושאים. אין לי אלא לשמוח בכך ובהם. לכולנו.
אני מדמיינת מצב בו האתר הזה היה נישאר מקום מפגשה של קבוצת אנשים מצומצמת...ואיך היה ניפתח דף דומה : האם אפשר להציל אותנו מהביצה שלנו...

מתוך תחושת מיצוי האנשים והדינמיקות הפנימיות והנושאים החוזרים על עצמם...
אבל צריך מידי פעם להוציא קיטור, וזה אפילו חשוב.
אני חושבת שחשוב שמי שחש כך, יבדוק אם אין זו רוויה טיבעית, שתחלוף לה עד הפעם הבאה..."אפילו" לנו, ה"חדשים"... יש ימים כאלו, של רוויה.
כל אחד מאיתנו מנהל עם האתר הזה ומשתתפיו מערכת יחסים שתומכת ונתמכת ומבקשת לפעמים תשובות לדברים הנעלמים אפילו לנו מעצמנו.
כחלק ממנה, יש לנו ימים כאלו וימים אחרים... ולפעמים אנחנו מחפשים בשותפים למערכת הזו את סיפוק הצרכים האישיים שלנו, שלא לומר משליכים עליהם תחושותינו , ממש כמו על שותפינו לחיים...
מותר, רק כדאי לזכור שהם נשארים שם אח"כ עם תחושות מעורבות ומעט נבוכות (אל תגידו לי שמי שניפגע זה שלו...אני לא בעיניין של להיות פגועה, גם אם לא ממש רווה נחת מהדיון הזה - ועם זה אני אתמודד

)
ו"אפילו" מתכוונים לפגוש את הבאופנים הותיקים face to face במיפגשים שיהיו...
ואז אולי נתבצבץ לנו בחדווה, ואולי נתבלבל בין דרי הבית "האלו" ל"ההם"...

אולי צריך להפנים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. עם כל הצער והגעגוע...
ככה זה. באופן טבעי. החיים דינמיים וכך גם האתר. אי אפשר לצפות ממנו שיהיה כמו שהיה פעם.
צריך להתרגל ולהסתגל לעצם העובדה שיש שינוי, ושגם שינוי זה לא ישכון כאן לנצח. כי שינוי נוסף יגיע. ועוד אחד.
ואולי במקביל, כדאי לפעול לשפר את הטעון שיפור בעיניי מי שמשהו טעון לו שיפור.
כמו למשל לפתוח דפים שמעניינים יותר את מי שחסר לו עניין בתחום מסוים.

גם צריך לזכור:
הגלגל כבר הומצא. כמה פעמים אפשר כבר לדון בהמצאתו ובהשלכות שלה? < גילוי נאות, אני ממש לא מדור ממציאי הגלגל, הגעתי אחרי שהוא כבר התגלגל לו לא מעט זמן כאן >
צריך לחשוב מהם הצרכים היום של אנשי הקהילה על שלל גלגליה (שהם כבר וותיקים, מאומנים ומשופשפים), ולנסות לצקת תוכן לאתר בהתאם לצרכים המשתנים האלה.
לא רק האתר השתנה - גם אנחנו השתנינו!

ובכלל נראה לי שהדיון הזה קצת משחזר כמה דפים מסוג דף נבירה עצמית, נחמד לקרוא בהם שוב כעת ולראות איך הרבה ממה שנאמר כאן, נאמר כבר קודם.

_רני, לטעמי ולצערי, ונדמה לי שגם לתחושתם של רבים אחרים, הדיון המקורי עוסק בכך.
גם אם תחת מעטה של "עיניין" ו"סגנון" כזה או אחר, פה קבור הכלב_
אבל עדי, מייק אמר מההתחלה, ואני תיארתי את תחושתי - הקושי העיקרי הוא להצליח למצוא את מה שמענין אותי אישית (ולך - מה שמענין אותך אישית) ב-מה חדש הגדול כל כך (הוא גדול כי יש יותר אנשים, וזה טוב).

הקושי העיקרי הוא להצליח למצוא את מה שמענין אותי אישית (ולך - מה שמענין אותך אישית) ב-מה חדש הגדול כל כך (הוא גדול כי יש יותר אנשים, וזה טוב)
נכון, אז למה זה הפך, או אפילו התחיל, מדיון על האכזבה של ה"ותיקים" ?
גם אני מדלגת במה חדש על דפים ש(נכון להיום)פחות מעניינים אותי, או בכלל לא.
אבל אין לזה קשר להגדרה מובהקת של ותיקות או באופניות, כי אין דבר כזה...לדעתי.
יש בפירוש רמיזות לכך שישנם סוגי דפים שאינם מעניינים את המייסדים, ולי זו נשמעת הצהרה גורפת מידי.
כולנו פרטים, בתוך האתר, ובתוך הקהילה והמיני קהילה.
יש מי שנושא מסויים מעניין אותו, גם אם הוא, להגדרתו של אחר, אינו "באופני".
יש מי שהיום לא מתעניין בדברים שפעם היו עבורו העיקר, ולהיפך.
להגיב בבעתה לדף ששמו או תוכנו אינו מוצא חן בעיניך, זה כמו להיות חרדי...ולא להיות מוכן להיחשף ל"טומאה", פן תשפיע עליך.
ואני הייתי מצפה שתהיה סבלנות, קבלה, סקרנות ורצון בקירבת ה"אחר" : ולא מתוך רחמים או הקרבה, אלא כחלק מתפיסת עולם , אם תרצו, "באופנית".
(וזו הזדמנות להזכיר את זה גם לעצמי, כשרואה כינוי ובו שזורה המילה "מתנחל\ת

...).
כשילד צועק, בוכה, מגדף, מבקש בכל דרך אחרת את תשומת הלב שלנו, אנחנו רוצים להתייחס לעיקר, למה מפריע לו, מה הוא אומר לנו באמצעות הדרך בה הוא עושה זאת.
אמא, אבא, אינם תמיד "גדולים"...ואם פנתה אמא במצוקה וכינתה את הדף בלשון שיכולה היתה להיות אחרת, בונה יותר וכו'... אפשר שעם אמפתיה , הקשבה ורעיונות שיינתנו לה כאן, היא תרגיש אחרת, וזה יתבטא בהמשך גם באופן שבו היא תכנה דף זה או אחר, אבל קודם כל בתחושתה הפנימית.
מאיזה מקום כועסים כ"כ על אמא במצוקה? שופטים אותה ודנים אותה לכף חובה, גם אם היא שולחת לגן, ואינה רואה את הדברים מאותה נקודת מבט?
האם הכוונה היא להתרחק מאותה אמא, להקיף אותה (או "אותנו") בגדר, או לקרבה ולהושיט לה יד, בתקווה שהבת שלה לא תישאר באותו מעגל ותשאיר את ילדתה שלה בוכה במיטתה לבד?!

מסכימה אתך לגמרי.
לכן אני חושבת שצריך לחפש בעיקר פתרון טכני.

עם זאת, עלו פה (בלי להתכוון לכך מראש, אבל ככה זה באינטרנט) עוד כל מיני נושאי "הקול של באופן", וגם כאן - ההצעה המעשית היא להשמיע אותו, בניגוד להשתקת "השאר" - שאני משערת שההצעה הזאת עולה בקנה אחד עם רוח הדברים האחרונים שלך: לקרבה ולהושיט לה יד.

ברוח שלום ואחווה - תמונה

אמן...

בפעמים שאת כן גולשת כאן, למה את לא כותבת? זאת הנקודה.

כי לא תמיד יש לי משהו ראוי להגיד,
כי לפעמים אני רק מקשיבה ומהרהרת,
כי מעולם לא הגדרתי את זה לעצמי כ"מטרה" או כ"שליחות" , להבדיל למשל מהכתיבה בעיתון שאליה אני יותר מתחברת,
כי, אולי בגלל זה, הרבה פעמים אין לי זמן,
כי השעות הקטנות של הלילה הן תמיד קטנות מדי...

אני יכולה לחשוב על עוד סיבות ו"תירוצים", בקצרה, פשוט כי ככה. אני כותבת כמה שאני יכולה/רוצה/מספיקה. זהו.

אני מציע לא להסיט את הנושא לשאלות "מי באופן ומי לא"
כי זה באמת לחלוטין לא העניין. אישית אני מקווה שיכנסו לכאן המון "לא באופן" ושיהיה להם אתר מיוחד במינו לקרוא בו על דרך חיים באופן טבעי.
כשהזכרתי בכל מיני מקומות את החשק שלי שתהיה קצת הגבלה על מה נשאר באתר, התכוונתי לכך שהאתר הוא קצת כמו ספר חי . ואיך יכול להיות בספר המסוים הזה דף שקוראים לו, נגיד, הבן שלי שונא ללכת לגן תמליצו לי על דרכי שכנוע

יש הבדל בין פתיחת דיונים כאלה לבין השתתפות של מי שמתלבט, מתקשה, מתרגז או מתנגד.

ההגדרות החיצוניות לא מעניינות אף אחד, ולחלוטין לא רלוונטיות. ובכלל איך אפשר "להגדיר" ומה הטעם?

חגית נובק , התחברתי מאוד מאוד מאוד לדברייך בהודעה הקודמת.
עדי ל ,מאוד תומכת בדברייך.
אכן, מה שחשוב בעיניי הוא להרחיב את המעגל.
ויותר מזה: האתר הזה כל כך פתוח, חם, מחזק, תומך,אמיתי בשונה מהרבה אחרים, שזה פשוט מחזיר לאדם את האמון בטוב. את האמון בעצמו. את האמון באדם.
וזה יכול להראות להרבה אנשים שעד היום לא הכירו את מכלול האפשרויות שכאן - שאפשר גם אחרת. לא רק מבחינת החיים בצורה טבעית, אלא מבחינת האמון ההדדי. והרצון הפשוט לטוב.
החיבור לנקודות האור בחיים שלנו.
יש אנשים שמתהלכים בחשכה. המון אנשים. כל החיים שלהם זה טלוויזיה, עיתונים, רדיו, חדשות, ויכוחים על פוליטיקה... מאמינים שהחיים מלאים רוע. שאנשים רק רוצים לנצל, לחבל, להשחית וכו'. מאמינים ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". ש"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" וש"לולא מורָאָה של מלכוּת, איש את רעהו חיים בְּלעוֹ". מתהלכים בעולם מלאים חשדנות, מרירות, פחד.
למה?!
לא יודעים שאפשר אחרת. אף אחד אף פעם לא הראה להם שיש גם טוב. החדשות כמעט תמיד מראות רק את הדברים הקשים. כך שנוצרת תמונה שאלה הם החיים. כשזה בעצם רק חלק. אולי אפילו קטן.
בעצם, רוב האנשים בימינו בעולמנו חיים כך.

אז האתר הזה מראה לנו שאפשר גם אחרת. שבעצם הטוב הוא האמת. הוא הבסיס של הכול. שאפשר בלי 'מנהיגות' להתנהג באופן מכבד זה לזה, ושהדברים יתנהלו היטב. שכל אחד יכול לקחת אחריות. שדיונים ואפילו ויכוחים יכולים להתנהל בצורה אנושית מתוך אכפתיות וכבוד עמוק.
וכל זה בנוסף לעניין החיים באופן טבעי. שזה לא שני תחומים נפרדים בעצם, אלא נובעים זה מזה.
כי מה זה חיים באופן טבעי אם לא הסתכלות פנימה? הקשבה? זו התבוננות לתוך עצמנו, הקשבה לגופנו, הקשבה לאמא אדמה, למסרים של היקום, לתינוקות ולילדים שלנו. הקשבה מתוך כבוד. זה באופן טבעי.
וזה כמובן יוצר כבוד לכל אדם, לכל יצור, לכל נברא.
וזה כמובן יוצר אחריות של האדם על עצמו, על מעשיו. אדם שלא ממהר לחפש אשמים, אלא מסתכל פנימה: מהיכן זה מגיע? מה החלק שלי בזה? במה אני יכול להשתפר?

זה הכול מכלול אחד שלם. מדהים ביופיו. זה מסע של הרבה אנשים, שגורף אליו עוד ועוד אנשים. אנשים שמתעוררים. אנשים שמגלים מחדש את עצמם את סביבתם את עולמם.

האתר הזה מביא את זה לאנשים. אני חוזרת שוב: הוא מחזיר לנו את האמון בטוב שבאדם.

דוגמא: סיפרתי לאמא שלי שכאן כל אחד יכול לערוך ואפילו למחוק מה שיעלה על דעתו, אפילו בתוך בלוג של מישהו אחר. היא הייתה בחוסר אמון מוחלט, ואמרה, 'מה זאת אומרת שמישהו יכול לשנות לי? בחיים לא הייתי כותבת שם!'. ואז חשבה עוד והוסיפה בצחוק, 'טוב אז אני הולכת לעשות להם שמה כאלה בלגאנים, שהם לא יידעו מה נפל עליהם'.
ואני חשבתי על זה שבאמת זה הרי יכול לקרות. כל ארחי פרחי יכול פה לעבור ולעשות שָמות. אז למה לא עושים את זה? למה?
כי כשמרגישים את האנרגיה פה, פשוט אי אפשר. אתה מרגיש שנותנים בך כזה אמון שאתה לא יכול להרשות לעצמך.

ואנשים שחושבים כמו אמא שלי, כשנכנסים פה לאתר, הם מגלים שזה פשוט כך. ולאט לאט מתחילים מחדש להאמין בחיים.

אז, יישר כוח לכולנו. ושנזכה תמיד להאמין בטוב.

אני שותף לתחושת השפל הכללי (אפילו לא כלכלי... באופן טבעי שווה תשלום), ושותפות זו דיללה את השתתפותי באתר.
איני יודע את שם הסיבת השפלות, אך התוצאה בתודעתי, ויודע אני לספר עליה.

איני כותב כי איני מרגיש נוח לכתוב.
תחושתי היא, שכאשר ארצה לכתוב על קשר צייד-ניצוד, כדוגמה, אזכה להרבה תגובות מזדעזעות ומוקיעות, או לדממת מת.
דממה זו, שפגשתי בה הרבה (נדמה לי שרוב הדיונים שהשתתפתי בהם נסגרו ממש אחר כך) - אפשר שהיא אך תגובה לכתיבה מתוסבכת או משעממת; אך תגובות מזדעזעות, נעלבות או מעליבות (אמנם לא קבלתי הרבה מהן) - סיפורן שונה.

אדם נעלב מדעה רק כאשר הוא מרגיש שהוויתו תלויה בדעותיו, ושמקום בעולם מובטח רק לקטגוריה משתנה של אנשים.
או אז הוא שומר על דעותיו ומחזיק בהן, תמיד מנסה להצדיקן בכל כוחו ונושאן על גבו כמשקולות אדירות, פן תאבדנה ודבר לא ישאר לו, מקומו יתפס והתהום תהיה מקומו.
התנהגות זו נחלת מרבית בני האדם היא, אפילו אינם מרגישים בכך.
אלא שדעות, כמו רכוש, אינן עושר.
דעה לא מבטיחה אושר, ושום ערך אינו מוסף על ידה אל הנושא אותה; ערכו של אדם קיים מעצם התקיימותו, ולא משום משתנה.
אז, כאשר אדם מרגיש בעל ערך ומקום ללא קשר לדעותיו, אין לו צורך עוד בספורט המכביד הנקרא ויכוח הנגוע כולו במשחקי אגו וכבוד, והוא יכול לקבל דברי אחרים ללא הרגשת סכנה לעצמו.

כך, כאשר חביתה מהבילה לצלחתי, אנטוש את העמדה, ואשאיר את הדברים לא די מהבילים.

עלה פה בדף כמה פעמים נושא העלבון, אז קצת באיחור אבל אני רוצה להתייחס לזה: תפיסתי על עלבון: אם בן זוגי שמכיר את כל הנסיבות המורכבות של הסיטואציה שאני נמצאת בה, הוא יודע את הקשיים והרגישויות המיוחדות לי הוא מכיר את ההיסטוריה שלי ואת נקודות התרופה ועדיין למרות כל זאת הוא בוחר לא להיות רגיש כלפי אז אולי זה סביר שאני אעלב ממנו וגם זה רק בהנחה שאני לא לוקחת בחשבון את המורכבויות, הקשיים, נקודות התרופה וההיסטוריה שלו שבגללן הוא מגיב ככה.
על רקע זה אני פשוט לא מבינה איך אפשר להעלב מאנשים באינטרנט? גם במקרה שהם לא זרים גמורים (ולרוב הם כן!) עדיין ההכרות היא לא כזו שמאפשרת לקחת בחשבון את הסיבות שבגללן האדם השני מגיב כמו שהוא מגיב לדברים שלי. גם אדם שיכתוב כאן שהוא כותב את הדברים במגמה להעליב, יש לו סיבות טובות שלא קשורות אליי לחלוטין להיות במקום הזה ואני לא יודעת אותן, למה לי לבזבז אנרגיה על משהו שכל כך אין לי שליטה עליו?

חוה, תפיסתך מהו עלבון איננה בהכרח תפיסתם של אחרים מהו עלבון.
לדעתי, אנשים נעלבים כי הם בוחרים להעלב. זו זכותם וזה (כנראה) צורך שלהם (בזמן ובמקום).
לטוב ולרע.

אני מאלה שגילו לפני חודש שיש פה המון אנשים טובים שרוצים לתמוך ולעזור. ןאין מלים לתאר את הנחמה, הכוחות והעזרה שקבלתי כאן. ואיפה עוד יכולתי למצוא אותם? נכנסתי לאתר כדי למצוא מידע, ובזמן שתיארתי את שקרה לי "נפלתי" ושפכתי את לבי ואת כאבי. וכמה מרגש היה זה עבורי למצוא למחרת כל כך הרבה תגובות תומכות, מלים חמות. וחוץ מהמידע והעזרה ת'כלס שקבלתי, גיליתי שיש פה המון אנשים שעושה להם טוב לעזור לאחרים והרגשתי מיד שיש מקום שאליו תמיד אוכל לפנות בעת מצוקה - ומה זה אם לא בית? ומה רע בכך? אז אני נשארת אלמונית כי כך נוח לי יותר לספר באופן אישי ואני יכולה רק להודות מכל לבי לכל אלה שענו לי ותמכו ונתנו לי המון כח להמשיך הלאה. ואני לא יודעת מה היה פה פעם, אבל אני אוהבת את האתר הזה כמו שהוא.

תמיר, מה שאמרת הוא המשך דבריה של חוה. לא סותרבכלל.

אפרת, כתבת: למה מישהו צריך לתת את הדין למה הוא לא כותב ?
אני מתנצלת אם זה נשמע כאילו אני מאשימה את חגית. לא לזה התכוונתי. ניסיתי להצביע לפניה על כך שמשהו השתנה כאן, משהו שגורם לה (ולעוד כמה אנשים) לשתוק. אני לא מאשימה אותה, אבל אני גם לא חושבת שהכל טוב כשאנשים כמו חגית מהססים לכתוב, אולי אפילו בלי לגמרי להיות מודעים לסיבות כך.

תבשיל כתבת: אני חושבת שצריך לחפש בעיקר פתרון טכני.
אני מסכימה (כמובן). צריך ליישם מה חדש בנושא מסוים, וגם להקל על עריכה בכל מיני צורות. ואולי עוד דברים. אבל מה שחשוב בשביל למצוא פתרונות זה קודם כל לא להכחיש את הבעיה.

קלא, תודה על דבריך: תחושתי היא, שכאשר ארצה לכתוב על קשר צייד-ניצוד, כדוגמה, אזכה להרבה תגובות מזדעזעות ומוקיעות, או לדממת מת.
לא ברור לי אם אפשר לעשות משהו לגבי זה. זו שאלה מאוד מעניינת.

האם זה עונה לשאלתך? (ולא רק מקומם, אני מתכוונת? )

ענת, דברייך לא מקוממים בכלל.

את אכן צודקת - שאלות מעין אלה שבדף יכולים לעלות בכל אתר.
אך התשובות באתר זה שונות, וזה ייחודו של באופן טבעי. לתת תשובות לא ברורות מאליו, שלא קוראים באתרים הרגילים (ואם עולה תשובה כזו - היא בדעת מיעוט ומותקפת).
ומי שלא רוצה לא חייב להגיב בדפים כאלה - ואולי כפי שאמרו צריך גם לתייגם אחרת.

אני מתארת לעצמי שההרגשה של הותיקים כאן, אלה שמוגדרים כ'אושיות' היא כאילו מישהו נכנס אליהם הביתה ולכלך, או סתם התנחל לו בסלון. ואני בהחלט יכולה להבין את ההרגשה כי ניתן לראות בברור כיצד האתר משתנה מבחינת הרכב האנשים שבו, שמתי לב שאפילו השפה בה משתמשים שונה היום. יחד עם זאת, חשוב לי מאוד לחזק את ידי אותם ותיקים. אני מאלה ש'מנצלות' את האתר - כלומר, הייתי פעילה לפני כשנתיים ואז ביקשתי להתרחק מעט ובחצי שנה האחרונה הרגשתי צורך להתחזק שוב והתמכרתי בשנית... אני מקווה שזה לא ישמע פלצני או רגשני מדי אבל לא הייתי במקום שאני נמצאת בו היום מבחינת האימהות שלי, ההורות שלי והתפיסות שאני מחזיקה בהן ללא האתר. ללא המילים של בשמת ותבשיל קדרה וענת גביש ויונת ועוד ועוד ועוד שעזרו לי לראות דברים אחרת לגמרי מכפי שחשבתי שהם. בשום מקום אחר לא הייתי נחשפת לרעיונות, או מקבלת אומץ ליישם אותם. אז אנא, אלא תאלמו או תעלמו. האתר גדל, נכנסים אליו יותר ויותר אנשים ובאופן פרדוקסלי בכך הוא מגשים את (אחת) ממטרותיו - אבל אם קולכם יעלם - המהות המיוחדת והכה חשובה של "באופן" תעלם - וזהו אובדן אדיר.

נראה לי שחלק מהתחושה של הבלגאן באתר נובעת מזה שאין עריכה מספקת בזמן האחרון.
נפח הכתיבה ופתיחת הדפים עלה מאוד, אבל כמות העורכים כמעט ולא השתנתה (שמתי לב לאחת או שניים חדשים, זה הכל). אמנם יש הרבה מאוד אנשים שיודעים לערוך ומשתמשים בזה לתקן הודעות או דפים שלהם, אבל הם אינם משקיעים זמן בסידור וארגון האתר. ויש הרבה מה לעשות. כשיש יותר מדי מה לעשות זה מייאש והעורכים הוותיקים עורכים פחות.
אני יודעת שיש הרבה אנשים שפותחים את הדפים שצריך להעביר/למחוק/להפנות לדף קיים וכדומה, אבל לא עושים כלום בנדון. אם כל כך חשוב לכולם איך האתר נראה, למה אין יותר אנשים שעורכים ?

תודה לכל "החדשים" שמשמיעים את קולם בדיון החשוב הזה. נקודת המבט שלכם, והמילים החמות עושות לי טוב על הלב, כי הן ממחישות את התרומה העצומה של האתר הזה לכל-כך הרבה אנשים שצמאים לחיים באופן טבעי. בציבור הרחב, ואולי יותר מכך בכלי התקשורת שמתיימרים לייצג אותו, יש המון ציניות. וקהילה כמו שלנו זוכה הרבה פעמים לקיטונות של קיטרוג ולטיוג מתיפיף ופלצני. ואז כשפתאום מזדמן לאנשים פרטיים (שלעולם יהיו המרכיבים האמיתיים של המפלצת הא-מורפית המכונה "הציבור הרחב"), להזדמן לכאן, ולהווכח באופן הטבעי, הפתוח, הכן, והישר, הרי שזה בדיוק הדבר שהרבה אנשים זקוקים לו, ושאולי שגם אנחנו זקוקים לו כדי להפסיק להתפס כ"קיצוניים" או "איזוטריים". פשוט מפני שלחיות (עם עצמך ועם זולתך) באופן טבעי לא יכול להיות קיצוני.

אבל אני גם לא חושבת שהכל טוב כשאנשים כמו חגית מהססים לכתוב, אולי אפילו בלי לגמרי להיות מודעים לסיבות כך.
יונת, זה מעניין. ייתכן שיש משהו בדברייך. זה מעולם לא עלה בצורה כזאת על דעתי.

_תבשיל כתבת: אני חושבת שצריך לחפש בעיקר פתרון טכני.
אני מסכימה (כמובן). צריך ליישם מה חדש בנושא מסוים, וגם להקל על עריכה בכל מיני צורות. ואולי עוד דברים. אבל מה שחשוב בשביל למצוא פתרונות זה קודם כל לא להכחיש את הבעיה._
גם אני מסכימה.
יש לי גם תחושה שעם התקדמות הדיון מתפתחת כאן הנטייה לחפש את הפתרונות יותר בתחום הטכני ופחות בקונספציה הכללית שלפיה מתנהל האתר עד כה. אותי באופן אישי זה משמח. כי אם בתחילת הדיון עלו רעיונות כמו "להגביל" או "להתגונן", הרי שעכשיו אנחנו כבר יותר בכוון של "להתייעל". וזה אומר שאולי אנחנו מתחילים להתגבר על איזה "פחד", ובמקום להסתגר ו"להשתבלל" בתוך עצמנו נוכל אולי בהמשך להציע פיתרון שיאפשר לכל אחד ואחת (בעולם, ולא רק בקהילה) למצוא בתוך המכלול את ה"באופן טבעי" שלו. וכן, יש אנשים שעבורם זה מתחיל בתהיה עמוקה באשר לגן כזה או אחר, או בצורך עז לשתף באופן שבו "הבת שלי מטריפה אותי". אל לנו לפחד או להסתייג משכאלה. הגבול בין "באופן-טבעי" לבאופן-לא-טבעי" הוא לפעמים דק מאוד, אבל יותר מכך הוא דינמי. ואצל כל אחד הדינמיקה הזאת עובדת באופן שונה.

"אפילו" אני (ויש אנשים, לא להאמין, שמחשיבים אותי ל"אושיה" רחמנא ליצלן), התלבטתי בשעתו בין גן כזה או אחר, ועברתי תקופות שבהן הילדה שלי הטריפה אותי. אמיתי. בלי מרכאות.

ואם מישהו נתקל בדף רציני שהופך שטותי, הוא יכול למחוק. או להפנות לשם מישהו אחר. יש באתר אלפי דפים, העורכים לא יכולים להגיע לכל הדפים ללא עזרה.

טרה, אני כמובן אתך!
אני מזמינה את מי שמלין על הדרדרות האתר להשתתף ב הפנינג באופן טבעי ולשפר את מה שלדעתו טעון שיפור.

לא הייתי במקום שאני נמצאת בו היום מבחינת האימהות שלי, ההורות שלי והתפיסות שאני מחזיקה בהן ללא האתר.
מסכים עם כל מלה (למעט "האימהות" שאצלי הופכת ל"אבהות").

לא רוצה להיות נודניק, אבל אני אקח את הסיכון...
לגבי פתרונות טכניים. מה שנראה לי שהכי יעזור לי, זה לסמן בדפים מסויימים שאני לא מעוניין בהם. כרגע, מה חדש שלי מוצף בעשרות רבות של דפים ואני אפילו לא רואה אותם כבר. אני מסתכל כמעט רק על ה"כתומים", ועל הירוקים לא, כי יש יותר מדי. ואז אני מפספס שינויים בדפים שכן מעניינים אותי, או פתיחת דפים מעניינים חדשים.

אז אם הייתי יכול להיכנס לדף מסויים (למשל גידול תרנגולות, שמופיע לי ב-מה חדש עכשיו, וממש לא מעניין אותי כרגע) ולהגיד שם "לא מעניין אותי", וצ'יק צ'ק היה מעלים לי אותו מ-מה חדש, זה היה פותר לי את הבעיה. הייתי נכנס לכל הדפים שמופיעים לי ב-מה חדש, ומסנן לי את אלה שאני לא רוצה. ואז, מה חדש היה מראה לי בדיוק את מה שאני רוצה: דפים שאמרתי שהם מעניינים אותי, ודפים חדשים, שעוד לא אמרתי עליהם כלום.

<אפשר להעביר ל-הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק או מה חדש בנושא מסויים, אבל אני חושב שזה רלוונטי לדיון הנוכחי, כרגע>

רעיון טוב אבל אז יש עדיין צורך להיכנס לדפים שלא מעניינים אותי...

אולי כדאי לשלב את זה יחד עם (אני קצת חוזרת על מה שהצעתי למעלה) תיוג חיצוני שרואים אותו ב-מה חדש: דף תמיכה, דף בלוג, דף בית, דף דיון (למשל) וכו'.

עדיין צורך להיכנס לדפים שלא מעניינים אותי...
רק פעם אחת. אני קונה. (וגם את נושא התיוגים. עסקת חבילה...)

יונת,
אני יכולה להעיד על עצמי, ונדמה לי שאני בקבוצה הזו שאליה את מתייחסת, שהסיבות שאני לא כותבת הן אישיות לגמרי. באמת. אין להן שום קשר לאתר. הן קשורות לקושי שאני מוצאת בהתנהלות במדיום הזה (למשל זה - נדמה לי שרוב הדיונים שהשתתפתי בהם נסגרו ממש אחר כך - שאני מאוד מזדהה איתו, אבל הוא לגמרי קשור אליי), למצבי רוח, לעייפות, לאנרגיה האחרת לגמרי שדורשת כתיבה לעומת קריאה, לעובדה שאני מצליחה לכתוב רק כשעולה לי משהו שממש חשוב לי להגיד, ואין לי בכלל אנרגיות לנסח ולהשקיע, אני ממש מתייחסת לזה כמו אל דיבור בכתב (ומורידה את הרמה, כנראה). לעומת זאת אני מכירה אנשים שלא כותבים כאן כי "הם לא יודעים לכתוב" (אהלן ה', כאן מדברים!)
הן קשורות גם לעובדה שפעם כבר ציינתי, שאני מנהלת חיי קהילה ממשיים ודי פעילים, שבהן עולות ונידונות לא מעט סוגיות שמעסיקות אותי וקשורות בנושאי באופן, אבל אני ממצה את הדיון בעל פה ופנים אל פנים עם האנשים הממשיים שאיתם אני נפגשת.

אגב, אני חושבת שגם מידת העניין שאני מוצאת בקריאה באתר, היא מאוד אישית ומשתנה מתקופה לתקופה, כפי שכתב במדויק בועז חן. כשאני בתקופות כמו של מייק, אני פשוט מתנתקת קצת. ואחרי פרק זמן כלשהו, כשהוויסקי כבר קורץ לי מהמדף ואני לא מצליחה להתאפק, אני מתגנבת לקחת שלוק, ולפעמים מחסלת בקבוק שלם, ולפעמים רק טועמת טעימות קטנות, והמינונים משתנים והעניין משתנה וגם עניין הכתיבה/קריאה משתנה.

ועוד משהו קטן לנמרה בבקשה בבקשה תפתחי דיונים שקשורים לחינוך ביתי. יש כאן הרבה אמהות שישמחו מאוד להשתתף בהן. זה בהחלט משהו שיכול להחזיר את העניינים של באופן ובעקבותיהם גם אולי יותר מהאנשים של באופן להשתתפות פעילה יותר (והנה אני סותרת את הפסקה הראשונה. בורחת לפני שתעלו עליי).

לילה, כן, בהחלט גם עליך חשבתי. ויעל, יופי לראות אותך כאן. אני נוטה להסכים עם הניתוח של טרה, וגם מקבלת את כל ההצעות לגבי מה חדש, לפחות עקרונית -- עד שניישם אותם יקח זמן. בינתיים אני מציעה שמי שעוד לא ניסה את מה חדש מחודש יבדוק אם זה מתאים לו; זה עוד לא גמור לגמרי, אבל שווה לשחק קצת עם האפשרויות (במיוחד המיון) ולראות אם המצב משתפר.

שנה אזרחית טובה לכל המשתתפים בדיון, בעלי הרצון הטוב, האמפטיה והכשרון, שעזרו להחזיר אותי לאתר.
ותודה מיוחדת לפלוני אלמונית, חדשה, חגית וקלא, ולכל אחת/ד מיתר הכותבים והקוראים.
איחולים לרוב נחת -- מהילדים המטריפים ומבכלל.
ובלי רעידות-אדמה, בבקשה

מייק, תענוג לקרוא את דבריך, את התהליך שעברת במהלך הדף (ואת העברית שלך).
גם כשאתה תוקפני לא נעדרים מדבריך ביקורת עצמית וכמובן הומור. עכשיו נותר רק לאסוף את הנפגעים או הפצועים מהדרך, כמובן רק במידה שהאסוף אינו מוחק את הזהות של אף אחד.

עכשיו נותר רק לאסוף את הנפגעים או הפצועים מהדרך
לצערי, יש כאלו שכבר לא ניתן לאסוף, שבחרו ללכת לבלי שוב בעקבות הדף הזה.
חבל.

לצערי, יש כאלו שכבר לא ניתן לאסוף, שבחרו ללכת לבלי שוב בעקבות הדף הזה.
לא הבנתי למה.

רק עכשיו קראתי את כל הדף המרתק הזה.

ראשית אני רוצה לומר, שאני מסכימה כמעט עם כל הכותבים, כולל כל הסתירות (-;
שנית אני רוצה לומר שאני אישית מקבלת יותר אומץ למחוק (כמה כבר התלוננו ונעלבו), כולל הפרוייקט שלי למחוק ולערוך בדף האישי שלי, שהוא די ענקי. כשאגמור אותו אתנפל על עוד דפים.
שלישית רציתי להגיד שהעומס גורם לזה שאני נכנסת רק למעט מאוד דפים.
רביעית רציתי להגיד שאני אישית מנסה להיגמל מהתמכרותי לאתר הזה (האתר היחיד שאני באמת נכנסת אליו), כי זמן המחשב שלי פוגע בחיי. כלומר, ההתמכרות מהווה בעייה בחיי, שאני מרגישה סוף סוף צורך וגם כוחות נפש לטפל בה, ולכן אני מדללת את נוכחותי באתר לא בגלל האתר אלא בגלל הרצון לחיות יותר באופן טבעי ופחות לדבר (-:
וחמישית אני רוצה שוב להדגיש גם את הצורך לסדר סינון משוכלל יותר במה חדש, וגם הרבה הרבה יותר אומץ למחוק .

ולגבי דפים שמרגיזים את ענת גביש :
אני כל כך מבינה אותך. כל כך מסכימה. כל כך רוצה לכתוב "זה לא מתאים לפה".
אני רוצה, אבל אני חושבת שזה לא נכון, מכל הסיבות שנאמרו פה.
לכן עמדתי האמיתית לגבי ההתיחסות לדפים האלה מתבטאת לא במה שעולה לי כתגובת בטן ראשונית, אלא במה שאני בוחרת לעשות. ומה שאני בוחרת לעשות הוא, שאני עונה בעדינות ובנימוס, כמיטב יכולתי, את מה שאני חושבת שאותה אמא יכולה לקלוט כרגע, ונמנעת מלהגיד דברים שאני יודעת שייצאו לי גסים וחסרי טקט.
כמו יונת, אני מוחקת יותר מששולחת.
ותודה למייק.

בתור קוראת מכורה של האתר, דרכו גדלתי והתפתחתי והחכמתי מאד, אני רוצה להגיב. גם אני חושבת שהאתר כבר לא מה שהיה פעם, אבל חושבת שזו דרכו של עולם ומה שקורה כאן הוא ממש אותו מיקרוקוסמוס למה שקורה בכל מקום בו מעורבים הרבה אנשים. בנוסף גם חושבת שחשוב לשמר את רוח האתר בזה שאפשר לאפשר לכולם להיכנס ללא הגבלה, מה שעדיין לא הוצע כאן זה אתר בתשלום אולי זה יכול לתת פיתרון מסויים "לבעיה". מה דעתכם?

_לצערי, יש כאלו שכבר לא ניתן לאסוף, שבחרו ללכת לבלי שוב בעקבות הדף הזה.
לא הבנתי למה_
גם אני לא ממש. אבל זה מה שקרה.

מיקרוני, האתר כבר בתשלום- אם כי באופן שונה מאתרים אחרים. ראי אתר באופן טבעי שווה תשלום.

_לצערי, יש כאלו שכבר לא ניתן לאסוף, שבחרו ללכת לבלי שוב בעקבות הדף הזה.
לא הבנתי למה
גם אני לא ממש. אבל זה מה שקרה._

האם את מתכוונת גם אלייך (שגם את מאלה ההולכים לבלי שוב)? אולי תוכלי בכל זאת להבהיר את דברייך? נשמח לשמוע.

האם את מתכוונת גם אלייך (שגם את מאלה ההולכים לבלי שוב)? אולי תוכלי בכל זאת להבהיר את דברייך? נשמח לשמוע.
אוף איך הסתבכתי עם הניק האנונימי הזה. אני אדייק ואומר שהכתיבה בלשון רבים היתה בעקבות הניסוח שאליו הגבתי. אני יודעת על אחת כזו (לא אני). מכיוון שהיא בחרה ללכת מבלי להסביר, לא נראה לי הוגן שאעשה זאת במקומה.

מתוך חשש שמה שכתבתי יצא לגמרי לא ברור, הלכתי וערכתי. נדמה לי שעכשיו יותר מחודד מה שכתבתי קודם.

אפשר - אבל לא צריך להציל את באופן ...

חגית-
מתחברת ומסכימה לכל מילה שכתבת, כתבתי לך עוד כמה מילים בדף שלך-

פלוני אלמונית - אהבתי מאוד את הדברים שכתבת

גם לי קשה עם ה מה חדש העמוס ואין ספק שיעזור מאוד לקטלג את הנושאים.

באופן אישי אני כל הזמן ממליצה לאנשים להכנס לאתר הזה ולקבל השראה ממנו. במיוחד להורים חדשים או לכאלו שבדרך או כאלה שהמודעות שלהם לדברים מתעוררת. נכון , שלפעמים צוורמים לי ניסוחים - אך כמו שמישהו אמר- בדרך כלל זו מראה למה שמפריע לי בעצמי - אז אדרבה - כמה שזה לא נעים - לפעמים זה תורם המון.
גם יש לי עניין בכך שיותר ויותר אנשים יידעו על חינוך ביתי - ויכירו בזה כאופציה אמיתית - האתר הזה הוא גם מן "גב" בשבילי כשאני אומרת שאנחנו בחינוך ביתי.

כולנו נמצאים ב"דרך" ולתפישתי , לכולם יש מה לתרום.
אז- תודה

באופן אישי אני כל הזמן ממליצה לאנשים להכנס לאתר הזה ולקבל השראה ממנו. במיוחד להורים חדשים או לכאלו שבדרך או כאלה שהמודעות שלהם לדברים מתעוררת.
גם אני.
אני מקווה שדבריי בכל מיני מקומות לא הובנו כאילו אני מעוניינת להרחיק אנשים מהאתר.
תמצית הדברים היא תקווה שהקול של באופן ישמע ברור בדיונים שבהיעדרו יראו כמו דיונים באלפי אתרי הורות רגילים.
מקריאת המשך הדיון פה והדברים החכמים שנכתבו אני בדרך להבין שאין ממה לחשוש והקול הזה יציב ואיתן.

מוסיפה כאן ציטוט קטן של דברי הרב קוק זצ"ל, (שציטטתי גם בדף ההוא על האם המוטרפת והילדה המטריפה ...) ונראה לי הולם את הדיון הנוכחי :

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה,
וכל המניות המתוספות אצלם בחשאי פועלות את פעולתן לטובה...".

שליחה על ידי שיר* » 31 דצמבר 2004, 07:01

לדעתי דפי התמיכה הם אספקט נוסף של חינוך ביתי.
להורים אחרים יש מעגלי תמיכה במקום העבודה או כשאוספים את הילד מהגן, לאנשי חינוך ביתי דפי התמיכה והאתר בכלל הם אלטרנטיבה למעגלים אלו. כמובן שלא כל אחד זקוק לתמיכה, אבל רוב בני האדם זקוקים לה (גם אם הם אנשי באופן- בזה אנחנו לא כל-כך נבדלים...)

באופן אישי אני כל הזמן ממליצה לאנשים להכנס לאתר הזה ולקבל השראה ממנו.
השבוע אמרתי לחברה שאשלח לה לינק לבאופן טבעי. היא אמרה שלא כדאי, זה יעצבן אותה. "זה כבר מעצבן אותי" היא הוסיפה.

רציתי להתייחס לעוד נקודה שעלתה פה (יותר בתחילת הדף):
חלק מהאנשים זיהו את באופן טבעי עם חינוך ביתי, ולכן הפריע להם שיש אנשים שאין להם נגיעה לחינוך ביתי ש"מסתובבים" פה באתר.
לדעתי, לחיות באופן טבעי זה הרבה הרבה מעבר לחינוך ביתי. יש כל כך הרבה תחומים שבהם אפשר ליישם את הקשר לטבע.
אפילו אנשים כאן שחושבים שהם חיים הכי באופן טבעי שאפשר, יש קריטריונים שבהם הם לא היו עומדים.
למשל, רוב האנשים כאן עדיין חיים בבתים, עדיין משתמשים בחשמל, משתמשים בכלי רכב, בטלפונים סלולריים וכו' - ואפילו באינטרנט !
אולי זה נראה קצת קיצוני, אבל מי שמחפש חיים ממש ממש באופן טבעי - זה יכול להיראות לו מאוד לא טבעי.

אז אם יש אנשים כאן שחושבים שהם יותר 'טבעיים' מאחרים - שיבינו שזה רק לפי הקריטריונים שלהם ל'מה זה טבעי'. ולעומת זאת יש אנשים שיחשבו שאפילו זה לא מספיק טבעי.

דוגמאות נוספות:
2 דברים שמהרבה בחינות הם ה-כ-י לא טבעיים בעולם: טלוויזיה וממתקים.

אם כן, אפשר לשאול את השאלה: איך זה שבאתר שנקרא באופן טבעי מופיע דף שלם על טלוויזיה. ולא רק זה, אלא שהדף הזה מדי פעם נכנס לרשימת "הדפים הכי חמים".
ואיך זה שהרבה אנשים באתר הזה מספרים שנותנים לילדים שלהם ממתקים?

כל הנ"ל זה כדי לחדד את הנקודה, שהשאלה היא מה הכוונה באופן טבעי ?

אישית, קצת הפתיע אותי (ואף קומם) לקרוא בתחילת הדף שיש אנשים שמזהים את באופן טבעי בעיקר עם חינוך ביתי, כשאני חשבתי שלחיות באופן טבעי זה עוד הרבה יותר דברים, זה מכלול שלם של אפשרויות יישום טבעיות בחיים שלנו - שחלק מהן מדוברות כאן באתר (הרבה מעבר ל חינוך ביתי), וחלק מהן אולי לא ואולי פחות (כפי שהזכרתי לעיל - כמו לחיות בטבע ממש, או לחיות ללא חשמל וכד' - שבשביל אנשים מסוימים זה דווקא באופן טבעי יותר מכל דבר אחר).

לדעתי כדאי להבין שכל אחד נמצא במקום אחר על הסקאלה של חיים באופן טבעי, ואני לא יכולה להחליט מי שייך ל באופן טבעי ומי לא, כל זמן שהמגמה של האנשים והשאיפה היא בכיוון - וזה כבר מה שמשייך אותם. וגם לא יכולה לקבוע מי יותר באופן טבעי ומי פחות, כי כל אחד מיישם את הטבעיוּת בתחומים קצת שונים בחייו, לאו דווקא לפי הקריטריונים של אנשים אחרים.

ולדעתי, לקבוע איזושהי זהות בין באופן טבעי לבין חינוך ביתי זו סתם הצרה של ההגדרה, שעלולה לגרום להרבה עיוותים ולהרחיק הרבה דברים טובים. אולי כך הרגישו האנשים שהקימו את 'באופן', אך הגיע הזמן להרחיב את ההגדרה....

מייק, הטבת לבטא את תחושתי
גם את שלי, האתר גדל באופן טבעי, וטוב שכך כנראה, גם במפגשים לא וירטואלים כמו למשל יום עיון של באופן, בטח יהיה גדול והמוני, אז אולי אני אמצא כמה חברות ותיקות, וכמה חדשות מעולם הוירטואליה, ונשב תחת עץ רענן ונשוחח בנעימות, ואם אני לא אמצא אותן תחת המסה הענקית שתהיה שם, אני אלך לאן שהרוח תקח אותי, ואכיר ואלמד משהו חדש.
מאוד נהנתי לקרא את התגובות כאן במיוחד של חגית נובק , ממש מחמם את הלב.
וגם עבורי האתר והקהילה מעוררי השראה,(כבר 5 שנים בערך, ועדיין) אין לי בכלל מילים לתאר כמה הם הוסיפו ומוסיפים לכל תחומי חיי. (יש דף כזה לא? תודות לבאופן או משהו כזה)
ואם לא היו לי שגיאות כתיב למכביר הייתי מתאמצת ללמוד כיצד עורכים ומוחקים דפים באתר, ונותנת את תרומתי הצנועה. (כן אני יודעת שהוא בתשלום, שם נתתי את תרומתי הצנועה).
בכלל אולי כדי לא להוסיף מילים לדפים שכבר נאמר בם די והותר (כמוני) ולחשוב טיפה לפני שמעמיסים עוד ועוד דפים חדשים.

קוראת את הדף הזה ונזכרת בנוסטלגיה בשני הגליונות הראשונים של "באופן" ששלחנו חינם לכחמישים אנשים בקטע של "שלח לחמך על פני המים..."
(שלחנו לכל מי שיכולנו לחשוב שאולי יעניין אותו/תה, כולל בני משפחה...) היינו אז בארץ (1995), 2 משפחות בחינוך ביתי (עד כמה שידענו) ואורנה וצפריר ששקלו להוציא את הילדים שלהם מבית הספרבסוף השנה, וגם חדווה ורני שהיו להם 2 ילדים קטנים. קראנו לעלון: באופן טבעי (רעיון של צפריר), דף קשר בנושאי חינוך אחר. היה ברור שאי אפשר רק לכוון לאנשים בחינוך ביתי, כי הם פשוט לא היו שם. זה היה דף קשר קטנטן, 16 עמודים. זוכרת שראיינתי את אורנה על איך להיות בעד הילד גם כשהוא בבית ספר (עדיין חשוב, לדעתי, לספר להורים ששולחים את הילדים שלהם לבית ספר, שיש סכנה מאד ממשית שכשהם מול המורים של הילדים שלהם הם ישכחו שהם כבר גדולים וירגישו נזופים או ינסו להיות ילדים טובים, על חשבון הילדים שלהם).
בקיצור - לחזור לענינו של הדף הזה - האינטרנט הוא מקום נפלא ל"שלח לחמך..." וגם אני בעניין של מי שבא ברוך הבא. סופו של דבר שאנשים חדשים יחשפו לרעיונות ולמושגים המצויים בכל האתר הזה ולו רק משום שהכל עוד שמור כאן. מידור או תיוג של מה חדש הוא גם רעיון מצוין (אפשר להוסיף מדור של דפים אישיים וגם מדור של אופרות סבון מתפתחות...), ואני באופן אישי מחכה ליום שבו אוכל להתמכר באין מפריע לאתר וגם לכתוב יותר (בעיקר על חינוך ביתי, זה עדיין הנושא האהוב עלי). מתי שהוא, היום הזה יגיע.
ועניין אחרון - אני עם מייק :
שנה אזרחית טובה לכל המשתתפים בדיון, בעלי הרצון הטוב, האמפטיה והכשרון.

קוראת מהצד ולא משתתפת מצטרפת למה שרחלי
האינטרנט הוא מקום נפלא ל"שלח לחמך..." וגם אני בעניין של מי שבא ברוך הבא. סופו של דבר שאנשים חדשים יחשפו לרעיונות ולמושגים המצויים בכל האתר הזה ולו רק משום שהכל עוד שמור כאן. כמו שאמרה רחלי כי זה המדיה ואולי מכאן מתחיל השינוי להרבה אנשים, ושיש שינויים עולים פחדים, ואנשים מעלים את זה בדרך שלהם בדיונים כל אחד תחת הכותרת שלו.
כקוראת ולא כותבת אני חושבת שהאתר מאוד חשובהן לקהילה והן להפצה של הרעיונות.
שבת שלום

מה שכל כך עצוב זה שאחרי שכתבתי את המחמאות שלי לאתר, ואת התפרצות השמחה הספונטנית על כל מה שאני מרגישה פה.
נפתח הדף האפשר עוד להציל את באופן

ופתאום הבנתי והרגשתי לא רצויה
למה? כי פתחתי כאן דף תמיכה, כי אני לא מגדלת את ילדיי בחינוך הביתי, כי אני רק משתדלת לאכול בריא ולרוב עוד נאבקת בזה, כי יש לי עוד כ"כ הרבה ללמוד מהאנשים פה, אבל זה מרגיש לרבים מכם כמו ניצול של הידע שלכם, כי רבים מהכותבים בדף ההוא הביעו את הסתיגותם מהחדשים (שמודה אני חדשה)

חבל לי ועצוב לי

אנחנו הגענו לאתר לפני 7 חודשים כשחיפשנו חומר על קומפוסט. הגענו ונשארנו קוראים בו כמעט כל יום ומוצאים מה שמתאים לנו בדרך חיים וחשיבה... ובכל זאת לא כותבים... ולמה??? אין לי תשובה חד משמעית ברורה ומנומקת מבחינתי הכי כנה יהיה לאמר- ככה. כי ככה טוב לי (מדברת עכשיו בשם עצמי). יש פה עולם ומלואו ומרגישה שמוסיפה בעצם זה שקוראת ומיישמת דברים רבים בביתי שלי, ובסביבה הקרובה אלי. והאמת.... מקווה שדווקא יגיע הרגע ואוכל לכתוב.
.

אבל זה מרגיש לרבים מכם כמו ניצול של הידע שלכם
מה?????
תוכלי להביא איזה ציטוט, נימוק, הסבר, משהו?

גם לי עצוב לקרוא את דברייך...
בפרט לאור העובדה שאיש לא כתב שם שהוא מסתייג מהחדשים. בכלל לא!
כן כתבו, שיש געגוע לכותבים וותיקים שמשום מה לא כותבים עוד. כן כתבו שרוצים לשמוע את הקול של באופן טבעי רם וברור בדפים השונים. וגם רבים כתבו שהם שמחים על הצטרפות עוד ועוד אנשים ועל התרחבות המעגל!
אנא, קראי שוב את הדף.
כדוגמא, אני ממליצה לקרוא שוב את דבריה של חגית נובק. (היא כתבה נדמה לי כמה הודעות. שימי לב לראשונה, אם אני לא טועה...)

ובאופן כללי,
את מוזמנת בחפץ לב להישאר. נשמח לראותך כאן עימנו.

פלוני אלמוני (זה בסדר גם אני לא כותבת כאן בניק המוכר שלי פה)

רצית ציטוט? הנה במילים של פותח הדף
_והנה פשו באתר כמה רעות-חולות.
הגיעו לאתר הרבה אנשים שנהנו מסגולותיו. וביניהם אחדים שראו כמה יפה עוזרים כאן לזולת ובאיזו פתיחוּת מקבלים כאן כל התבטאוּת, וניצלו זאת לרעה._...

לא רציתי להתנצח, אבל ידעתי למה כתבתי כך, כתבתי כי הרגשתי כך, והרגשתי כך כי המילים ניצול לרעה נכתבו

אם כך זו אולי בעיה בהבנת הנקרא, ואפשר להבין איך זה קורה כי הנושא רגיש והמשתתפים (כולנו) רגישים.
יש הבדל בין ניצול של הידע שלכם (מילותייך),
לבין ניצול לרעה שזה הביטוי המקורי שנכתב ולצערי מאז שנכתב רק התרבו הדוגמאות באתר המסבירות מה פירוש ניצול לרעה של האתר.
אין הכוונה לניצול הידע, אין הכוונה להסתייגות מחדשים, בקיצור את יכולה להירגע.

כתבת ופתאום הבנתי והרגשתי לא רצויה_ מדוע? האם את בין ה _אחדים שראו כמה יפה עוזרים כאן לזולת ובאיזו פתיחוּת מקבלים כאן כל התבטאוּת, וניצלו זאת לרעה... ?
האם באיזה שהוא אופן ניצלת את העזרה שקיבלת פה לרעה?

איך אתה יודע למה בדיוק התכוון פותח ההודעה (בהנחה שזה לא אתה?)
זאת טעות בהבנת הנקרא שלי? כי אני הבנתי שעצם בקשת התמיכה היא ניצול לרעה של האתר
לא עשיתי ולא התכוונתי לעשות ניצול לרעה בידע שניתן לי.
איך אפשר לעשות ניצול לרעה בהסבר על שיטות ניקיון טבעיות, או דרכי הכנה של טופו , בשאלות על לידת בית, או על בחילות בהריון, או אפילו שאלות על גידול ילדים, ושיפור הזוגיות? או שאני פשוט מדי תמימה?

אם כך מה היה פירוש המילים ניצול לרעה, כי לי זה צילצל לא נעים ולא מזמין.
ניצול לרעה של סימפטיה ואמפטיה? הרי מי שרוצה יקרא, מי שרוצה יגיב ומי שלא לא...

סיגל ב קראתי חלק מהדברים שכתבה חגית, אבל זאת רק כותבת אחת ודוגמא אחת, באמת שאני לא רוצה להתנצח, באמת אולי יש צורך לעורר לדיון את מהות האתר, אבל באמת כחדשה וכמישהי שפתחה דף תמיכה הרגשתי שהדברים כוונו גם אלי ולכשכמותי והרגשתי לא רצוייה ולא נעים, מקבלת את ההזמנתך החמימה,

אבל רוצה להגיד כי אולי לא היתה רגישות (ואולי כן) שדברים שנכתבים באופן כזה יכולים להישמע למישהו חדש, כהזמנה ללכת.

רציתי לבדוק איתך משהו.

נגיד שמי שכתב את השורות האלה, אכן התכוון לומר מה שאת חושבת שהוא אמר - ולא חשוב שאני חושבת אחרת ממך - בואי פשוט נניח שמה שהבנת מדבריו זה אכן מה שהוא אמר.
עכשיו נפתח דף, והמון תגובות, המון, אומרות בדיוק אחרת! ובאופן מפורש. יש המון תגובות שמדברות על הרחבת המעגל. אז מישהו אחד כתב שהוא לא רוצה חדשים (שוב, נגיד רק לצורך הדיון). אז הוא כתב. אבל כמה כתבו שהם כן רוצים לראות כאן חדשים? הרבה! ומה... הם לא נחשבים?

אולי כדאי להפנות את שאלותייך לפותח הדף עצמו, מייק בר רב אשי.
באופן אישי, אני לא רואה את פתיחת דפי התמיכה כניצול לרעה של האתר.
אני כן רואה בריבוי דפים כאלה, גם ראויים ויפים, (וכל אלה שראיתי היו ראויים ויפים אם כי לא תמיד עניינו אותי, וזה לא משנה לעניין) איזושהיא סטייה ממטרת האתר.
וזה מצביע על בעיה, לא בכמות המשתתפים אלא בעיצוב האתר.
יש מקום להכל, אולי נדרש עיצוב אחר. ועל זה כבר דנים פה.
בברכת המשך מהנה כאן, עם פחות עלבונות (ורצוי בלעדיהם בכלל) ויותר הנאה.

אני יכולה לענות מחר בערב?
חיבת לזוז עכשיו.
הולכת אחשב על הדברים, אקרא הכל מחדש ואענה
לילה טוב

שינויים רבים בחיי היו והינם הודות לעלון אך ובעיקר לאתר הזה.בזכות אותם דברים "מוקצנים" ושונים, בזכות דפי התמיכה שפתחתי, בזכות דפי המידע שאספתי, בזכות דפי הויכוח, בזכות דפי ההומור, בזכות דפי המתכונים....., בזכות כל מי שכותב כאן, חי ומפרה את האתר הזה.אתם חלק בלתי נפרד מחיי. תודה תודה תודה.

נראה כאילו משהו החליט להדגים לכל מי שלא הבין בדיוק למה מייק מתכוון כשאמר
פשו באתר כמה רעות-חולות
והוסיף חפשע
ובועט בכל מה שזז כאן.
האם ייבוש בשתיקה יעזור כאן? התעלמות גורפת?
או שצריך טיפול בהצפה?

>לפסיכים פתרונים<

נוהגים בתבונה. ומנהלים דיאלוג. ומנסים להבין מה מנסה הצד השני להגיד. מה הוא רוצה. למה הוא נוהג כפי שהוא נוהג. מחפשים את המקור לקושי, ולא מגיבים לסימפטום.

ואז מחפשים פתרונות יצירתיים.

הדרך הטובה להתמודדות היא לנהוג בתבונה ולא להתעקש להיות צודקים. להיות חכמים.

(אלמוניה מתוך: מה עושים עם ואנדאליזם)

_טיפול בהצפה?
>לפסיכים פתרונים<_
בדיוק כמו שהסרטן מתנהג כשמטפלים בו בדרכים לא טבעיות.

אנא התעלמו, זה יעבור.

נוהגים בתבונה. ומנהלים דיאלוג. ומנסים להבין מה מנסה הצד השני להגיד. מה הוא רוצה. למה הוא נוהג כפי שהוא נוהג. מחפשים את המקור לקושי, ולא מגיבים לסימפטום.
כבר נוסה. במקרה זה - לא הצליח.
הדרך הטובה להתמודדות היא_ _התעלמות גורפת?
נראה שכך.

לא יודעת אם האתר מידרדר, אבל הדף הזה בהחלט מידרדר.
נאמרו בו הרבה דברים יפים וטובים, למדנו ממנו הרבה... נראה לי שאפשר לעבור הלאה.
הדף הזה לדעתי מיצה את עצמו.

נאמרו בדף זה הרבה דברים יפים וטובים, למדנו ממנו הרבה... נראה לי שאפשר לעבור הלאה
גם לדעתי.
שבוע טוב לכולנו.

הגעתי לכאן במקרה ואני קוראת בשקיקה כבר 7 חודשים.
כמו כל חדשה קודם קראתי כמה שיכולתי, ואז הבנתי לאן הגעתי. והרגיש לי נעים וחמים, אז נשארתי.

חבל שמי שנהנה כאן מתמיכה לא מוצא מקום להכיל את הדף הזה. אני לא ממש באופן, אבל אני מכירה את ההרגשה שהמקום המוכר והאהוב ברשת, זה שהרגשת בו כ"כ נוח, מוצף ע"י חדשים שנותנים לו טון אחר ואין לך שליטה על זה. אני בטוחה שגם הציניקנים מכירים את ההרגשה הזו, ככה זה ברשת (אני עדיין נכנסת לאתר בהתרגשות, מצפה לאוצר הבא שאמצא).

חבל גם שבמקום להכיל את הנשמות התועות (אוי, זה נורא מתנשא מצידי, לא? אפילו בתור נשמה תועה) מייחסים להם ניצול לרעה של האתר.
אני לא חושבת שמי ששאל כאן איזה גן יותר עדיף לילדים שלו עשה את זה במקרה כאן, תוך עוורון מוחלט כלפי רוח האתר והתכנים שהוא מכיל. זו איזושהיא הזמנה לתגובות מסוימות.

אני מקווה שימצא פתרון. הייתי שמחה להמשיך ולחלוק את אותו מרחב וירטואלי עם רבים מהנוכחים כאן.
מנוי על העיתון כבר עשיתי

שבוע טוב.

נראה לכם שאפשר להכניס את הדף הזה ל- מצב סיכום ???