הימים הראשונים אחרי לידה שניה

את הסיפור של הלידה עצמה כתבתי בדף שלי אז אני לא אחזור על זה
כאן ההמשך של מה שאני חווה בימים אילו, הימים הראשונים אחרי הלידה השניה שלי.

קודם כל אבשלום (הבן שלי בן השנה וחצי) היה נוכח לגמרי בלידה.
אני הרגשתי שאני רוצה שהוא יהיה חלק במה שקורה אפילו אם הוא לא מבין, שלא יופיע לו בפתאומיות משום מקום עוד תינוק בבית.
השארתי אופציה פתוחה שיהיה אצל השכנים שלנו אם בזמן הלידה אנחנו מרגישים שזה בכל זאת לא מתאים
אבל הכל עבר כל כך חלק ובקלות, הלידה היתה מאד קצרה והוא שיחק לסירוגין עם אחותי או עם דוד (בן זוגי) כאשר היה פנוי
וגם הגיע לחדר מידי פעם להסתכל.
הוא לא נבהל, אפילו לא בצעקות שלי בצירי הלחץ.
האמת היא שממש הפתיעה אותי הקבלה הפשוטה שלו של המצב.
אמנם ראינו אתמול כמה תמונות מהלידה ודוד חושב שאבשלום נראה שם קצת המום, אבל אני לא מתחרטת לרגע שהוא היה איתנו (והיו לי הרבה שאלות וספקות קודם לכן).
אז ככה חשבתי לעצמי- איזה יופי! אבשלום קיבל את התינוק בברכת ""baby ברגע שהוא יצא,
הלידה היתה מהירה ופשוטה כמו בחלום ואנחנו עומדים להתחיל את הימים הראשונים שלנו כמשפחה מאושרת בת ארבע נפשות,
כמו שחווינו את הימים הראשונים של ה-high המופלא שהיו לאחר הלידה של אבשלום!

דבר ראשון החלו הצירים שלאחר הלידה!
מזל ששמעתי על התופעה הזאת ממש במקרה מכמה נשים שדיברו רק יומיים קודם ללידה, אחרת הייתי דואגת שמשהו לא בסדר.
צירים כאילו לא היו לי בלידה עצמה!
אז לכל הנשים שעומדות ללדת לידה שניה, זה לא קורה לכולן אבל למי שחווה את זה, לא להיבהל, זה יכול להיות אינטנסיבי בטירוף אבל זה עובר תוך כמה שעות.

הלילה הראשון עם שני תינוקות יונקים!
אבשלום היה מאד נרגש בשעות הראשונות של הבקר עם ה-baby החדש והאורחים ששיחקו איתו.....
אבל לאט לאט הזמן עבר, האורחים עזבו יחד עם תשומת הלב שלהם ונשאר לו פה רק הפה הנוסף הזה שמחלק איתו כל היום את הציצי
(או כמו שאבשלום אומר - ניני).
לילה שלם ראשון ביליתי בהנקה הלוך חזור של שניהם, עייפה עוד מהלילה הקודם שלא ישנתי כי ילדתי בו תינוק!
האחד נרדם השני התעורר ולהיפך, לרב שניהם ביחד ערים, אחד על הציצי השני בידיים של דוד, שניהם על הציצי בתנוחות שונות ומשונות עד שאני כבר לא יכולה יותר ואז דוד לוקח אחד עד שהוא צורח... אני בוכה דוד מתעצבן, אני כועסת רוצה לצעוק, דוד מרגיע.....
(אבשלום התעורר כל הזמן בצעקה נואשת של ניני)
וככה עברנו לילה לבן שני, ממוטטים טוטאלית, כועסים מבולבלים ועייפים עד מוות!!!!!!
מסתבר שלאבשלום קשה מאד לקבל את התוספת החדשה.
דוד נתן את המשל שזה כמו שאחד מאיתנו פתאום יבוא הביתה עם מאהב/ת.
הלילה הראשון ההוא היה כל כך עצוב, לראות את אבשלום במצב כל כך קיצוני של כעס וחרדה כשהסברים ומילים בגיל הזה לא עוזרים הרבה
רק חיבוקים אהבה וביטחון וגם את זה התקשתי לתת כמו שהייתי רוצה בגלל העייפות המטורפת והכאבים בגוף.....
דוד ממש מהווה לו בימים האחרונים עטיפה חמה של אהבה וביטחון, נותן לו את כל כולו בצורה יפייפיה ונוגעת ללב כל כך.
אני מסתכלת עליהם ביחד במשך היום ומוצאת את עצמי בוכה מהתרגשות ואושר כל פעם מחדש! (ההורמונים עדיין עובדים חזק, הרבה בכי...!!!)

אני מוצאת את עצמי כועסת מידי פעם על דוד ששיכנע אותי לא להפסיק להניק את אבשלום בהריון הזה.
אני תוהה למה שנינו (דוד ואני) מלאים בכל כך הרבה מתח וכועסת כשאנחנו קורסים תחת המתח הזה ומתפוצצים אחד על השני.
מרגישה רגשי אשמה שלא הבאנו את צ'ומפי לעולם יותר רגוע ומאושר.
המכונת כביסה זקוקה לתיקון והגב של דוד גמור לגמרי וזקוק גם הוא ל "תיקון" .
הבית קפוא כל הזמן ובקיצור שום דבר לא מתקרב להיות "מושלם" !
איזו הפתעה

יש הרבה קושי, כאב, ריבים, דמעות (של ארבעתינו) עייפות ובילבול בחמשת הימים האחרונים
באמת הכל היכה אותנו בבום לא צפוי אבל כל יום משתפר.
הילדים (כל כך מוזר פתאום להגיד ילדים במקום ילד) ישנים כבר הרבה יותר טוב בלילה
אבשלום מתלהב יותר ויותר מ- baby (ככה הוא קורא לו כי אין לנו עדיין שם, בנינו על בת...), מלטף אותו, מנסה להאכיל אותו כל דבר שהוא אוכל,
רוצה להרים ולהחזיק אותו...
עדיין קשה לי להניק את שניהם כל כך הרבה, במיוחד בזמן ההשכבה כששניהם צריכים ציצי בו זמנית ואני צריכה לשכב על הצד כדי שאבשלום יוכל להירדם.
יוצא לפעמים שאני שוכבת על הצד, מחזיקה את צ'ומפי (השם הזמני!) באויר על ציצי אחד מעל אבשלום ואבשלום מתחתיו שוכב ויונק מהציצי השני עד שהוא מתחיל להירדם ואז אני יכולה להשכיב עליו את צ'ומפי!!!!!!
לא יודעת אם הבנתם את התנוחה אבל היא לא פשוטה בכלל!
אבל לאט לאט אנחנו לומדים להתמודד, להוריד לחץ ולהיזכר באהבה שהביאה את ארבעתינו יחד.
אבשלום הוא ממש החיים life force של הבית, מלא אנרגיה חיוכים הומור וצחוק וצ'ומפי הקטן הוא הרוגע והשלווה היפייפיה שלנו.
ואני ודוד משתדלים לזכור לעצור לרגע וללמוד משהו!

אז זהו בנתיים...תודה לכולם על התמיכה הרבה (נשות הקבוצה של מודיעין המדהימות ביותר!!!!!!!!!!!!!!!!!)

ווואאאא
אני מלאת התפעלות
קראתי את מה שכתבת ורצו לי תמונות בראש (בעיקר של התנוחות הבלתי אפשריות...)
אני זוכרת את התחושה ההיא של העיפות
אמצע הלילה,את לא זוכרת איך קוראים לך מרוב עייפות אבל רק את יכולה (וצריכה) להרגיע. למה גברים לא מיניקים?

את כותבת שאת עיפה אבל מתחת לזה את נשמעת זוהרת וזורחת.@}

מצטרפת לעוגיה בכל מלה!

זה נשמע באמת מאד קשה. אני יודעת למשל, שעייפות משגעת אותי ומדכאת אותי ואסור לי בשום פנים להגיע לעייפות גדולה, בטח לא אחרי לידה ובזמן שמכונת הכביסה מקולקלת <מה הייתי עושה בלי הרחשים המרגיעים של מכונת הכביסה?>
מושלם בשבילי זה גם כשקשה, שכואב, שאין כוח, שהכל מתקלקל וצריך לעצור רגע.
קחי לעצמך את הזמן שאת צריכה - ילדת ואת נמצאת בתקופת מעבר והסתגלות. שלך לתינוק החדש שבחוץ, של התינוק החדש לאוויר העולם ושל כל שאר חברי המשפחה לקטע. הסתגלות לוקחת זמן. אומרים ש-40 יום לפחות. סבלנות והרבה תמיכה מבחוץ. כל הכבוד לנשות מודיעין, כך צריך בכל העולם כולו

עדינה, מאחלת לך למצוא את ההנאות הקטנות שבמצב הקשה הזה ותודה שאת חולקת אותו איתנו. בדיוק היום דיברתי עם עדי מפ"ת שפגשתי במושב, והיא סיפרה לי שההבדל בין הבנות שלה הוא שנה ו-10 חודשים ושהיא הניקה את שתיהן יחד, היא נתנה קודם לקטנה ואח"כ לגדולה לינוק מהשד שהתפנה כשהשניה עבר לשני וזה הגדיל לה את תפוקת החלב אפילו והיא אומרת שהגדולה היתה מלטפת את הקטנה בזמן שהן ינקו! חבל שלא שאלתי באיזה תנוחה, מבטיחה לפעם הבאה שאפגוש אותה.

כל יום יש שיפור, אנחנו ממש הרבה יותר רגועים כבר.
יש המון מה ללמוד ואני חושבת שאנחנו כולנו לומדים די מהר.
אבשלום ממש בהתלהבות מה- baby , שוכב לידו מסתכל עליו, ניגש אליו כל פעם שהוא בוכה, מנסה לשחק איתו....
עדיין כמובן קשה לו ברגעים מסוימים אבל האהבה הגדולה נמצאת שם כבר!
אני ודוד ישנים טוב בלילות האחרונים (טפו טפו טפו) אפילו ישנים מחובקים ואוהבים (איזה כיף!!!!!!!!!!).
אני יכולה להגיד שהרגשתי ממש מאושרת היום (סוף סוף) וקמתי על הבקר כבר נרגשת רק להסתכל על המשפחה הקטנה שלי יפים וישנים.
אני אוהבת אותם כל כך!

אז ככה לאט לאט.......

וואו, זה מאד מרגש לקרוא את כל זה.
מנסה לדמיין איך זה יהיה אצלי, עוד מעט....

איזו התרגשות, אני שמחה שהדברים הופכים ליותר רגועים וכיפים.

דרך אגב, גם הקטנה שלי, כשרוצה לינוק מבקשת "ניני".

יופי, זה מאוד משמח שיש שיפור, אפילו די מהר. מאוד מעודד ושימשיך בנחת והנאה. @}

גם אני התרגשתי לקרוא, ושמחה שיש שיפור ומתפעלת מכם

דבר ראשון מ-ז-ל ט-ו-ב! ואיזה יופי שהיתה לך לידה טובה ופשוטה.
אני מורידה בפנייך את הכובע על הכוח להניק שניים בכזו אינטנסיביות. אבל מפצירה בך לישון ולישון בכל הזדמנות שרק יש לך. יולדת צריכה מנוחה והרבה. בכל התרבויות מדגישים זאת. אז בבקשה יולדת...שרייני לך עזרה עם אוכל(את צריכה לאכול טוב עכשיו) וכל מה שצריך ותנוחי!!! הגדול, אני מתארת לעצמי, כבר אוכל עוד דברים חוץ מחלב אם. ככה ש"אין לחץ" .
שיהיה לכם טוב
שפע בריאות
שפע חלב
ודרך צלחה בהורות לשניים.

<נועה עדיין מתרגלת לרעיון שיש לה ילד בן שנתיים+4 ותינוק בן 4 חודשים ולזה שהיא לא ישנה כמעט>

יבורך התינוכיס שמשאיר לי שתי ידיים פנויות למלא את צרכיה של הגדולה בשעה שהפיצי נח עלי בשלווה ! ומי אמר שגברים לא יכולים להניק - פיצי מת על הזרת של אבא (זה אמנם לא מזין ביותר אבל למי איכפת אם זה נותן כמה דקות של שקט לאמא)

רק רציתי לומר שהשם של הדף עושה לי כאבי בטן...
בררררררר...
ואני אומרת את זה אחרי ארבע לידות. אין ימים קשים כימים הראשונים אחרי הלידה השניה.

שלום שלום שוב לכולם,
קודם כל תודה לכולכן על התמיכה (דבר שמתקבל בברכה ענקית בימים אילו)

חשבתי שיהיה לי רגע לספר כאן קצת אבל אבשלום התעורר בוכה אז פעם אחרת
כל מה שכן אומר זה שזאת בהחלט חויה שלא ציפיתי לה
קשה בטירוף ומרגש עד בכי!

פלוני אלמוני זאת אני כמובן

אנונימי

הי עדינה,
היום לראשונה נכנסתי לפה ולדף שלך.
שוני בן ארבעה שבועות (ושוד שלושת רבעי השעה בדיוק!) והדר בן שנתיים וחצי.
כנראה שאני עוברת עכשיו דברים מאד דומים למה שאת עברת, והייתי מאד מאד שמחה לדבר איתך.
אז אם יש לך זמן וחשק, הטלפון שלי זה 054-544135 (אם אני בקרבת טלפון בזקי, אחזיר לך טלפון. אני פשוט מבעלי הקוצים בת**ת, כך שמסתובבת רוב הזמן מחוץ לבית).

כל הכבוד לך ולדוד, מזל טוב ענק ולהשתמע

ליאת,

, וגם אני אתקשר, וגם תעייני ב כמה ילדים ובטח יש פה עוד דפים בנדון.

יש טיפים לימים האלו ממי שעברה אותם?:-)

יש טיפים לימים האלו ממי שעברה אותם?

לדאוג שיהיה מי שיכין אוכל ויטפל בבית כדי שאתם תהיו פנויים לילדים. שיהיה מי שיכול לעזור בסידורים, קניות וכדו'.

יש טיפים לימים האלו ממי שעברה אותם?
להתכונן למפלי הורמונים מלווים ברגשות אשם שאת לא מצליחה לתת מאתיים אחוז לכולם. להבין שגם לא תצליחי. לישון הרבה ולהשאיר את זמן האיכות עם "הגדול" לעוד חודש חודשיים. לא לחשוב על; נקיון,בישולים,אורחים,אירוחים,יציאה מהבית.
לקחת נשימה עמוקה עמוקה של סבלנות. יהיה בכי מצד הבכור,יהיה לו קשה. פרחי באך יכולים לעזור מאד לשניכם. לתת לו הרבה מגע גופני ולהבין שזה טבעי וזה עובר.

אצלינו מאוד עזר שילדתי בחגים, כך שהיו טונות של סבים, סבתות, דודים, חברים וימי חופש בשביל לטפל בגדולים.

איזה דף חשוב.

שאת לא מצליחה לתת מאתיים אחוז לכולם מפחיד. (בעיקר בגלל הפשפש הגדול).

וואוו.
מעלה ל מה חדש ומתכוננת...

לרגע חשבתי שכבר ילדת נונה בי
תיכף אשב לקרוא את הדף הזה.

אני ממש לפני לידה שניה ( שבוע 39) ..מה שמעודד זה שהילד שלי כבר בן 3+ 4 חודשים..הוא לא הולך לגן איתי כל הזמן. בן זוגי לא יכול לקחת חופש מעבודה גם ביום הלידה אבל הוא לא עובד ימים מלאים..אנחנו גרים בטוקיו קרוב למשפחתו שלא עוזרים כמעט בכלל..אולי יפתיעו אבל משתדלת לא לצפות מהם לכלום..מתכוננת ללידת בית , הילד יהיה כאן איתי ואני מקוה שגם בן זוגי. אם הוא לא עובד. אז אין לי משפחה כאן וגם לא חברות שגרות קרוב...אני די אופטימית רוב הזמן..קשה לי לדמיין מה ואיך יהיה..לפעמים אני מצטערת שלא נסעתי ללדת בארץ אבל כבר מאוחר מדי...
יש איך להתכונן מראש לקשיים שיבואו? מרגישה כמו לפני הלידה הראשונה שאמרו לי שהחיים שלי הולכים להשתנות אבל לא הבנתי עד שכבר נהייתי אמא..
מה שבטוח זה שהכל עובר...מקוה לא לשכוח את זה וגם לא לדרוש מעצמי יותר מדי..

טליה, מאחלת לך לידה נהדרת ושיהיה במזל-טוב @}
האם יש מיילדת ? האם את יכולה להזמין חברה, או אפילו מישהי בתשלום להיות איתכם במקרה ובעלך לא נמצא?
שולחת לך כוחות ואופטימיות.

תודה. בן זוגי לא הסכים לוותר על המיילדת והחלטתי לוותר באופן רשמי אבל עדיין לא מוותרת על החלום ללדת ub ולקרוא למילדת בסוף...יש לי תמיכה נפשית וטלפונית מ manty שלצערי גרה רחוק מדי וגם עם ארבעה ילדים..
יש בי הרבה בטחון לגבי הלידה עצמה..החששות שלי זה מהימים שבועות אחרי הלידה...
הבטחתי לעצמי שאם מציעים לי עזרה אני שוכחת מהפולניות ומסכימה להכל..יש חברה אחת שהציעה לי עזרה ואני מקווה שלא אתבייש לפנות אליה..אבל גם היא גרה במרחק של שעה נסיעה..ולא קל לי "להטריח"...
עזרה בתשלום לא ממש אופציה כרגע ..
יש עוד משהו שאני תוהה לגביו בהקשר של עזרה..תמיד אמרו לי שאני לא יודעת לקבל עזרה ( וזה נכון) ושאם רוצים עזרה צריך לקבל את מה שנותנים ולא לצפות לקבל דברים בדרכי.. אבל במיוחד במצב של אחרי לידה כן חשוב לעשות את הדברים כמו שמרגישים לנכון. למשל ביפן מקובל שהאשה אחרי הלידה עוברת עם התינוק לבית ההורים לתקופה של לפחות שלושה שבועות. גיסתי היתה אצל ההורים אחרי הלידה הראשונה וחמותי היתה זו שרחצה את התינוקת וטיפלה בה המון..אני לא רוצה עזרה כזו..לא רוצה בכלל עזרה עם התינוקת.. ועזרה בבית מהחמות? אולי אבל לא נראה לי.. וגם לגבי אוכל..חשוב במיוחד מה אוכלים אחרי לידה כדי להתחזק וכו. תמיד אומרים לי שאני קיצונית אבל אולי כאן אני בחברה טובה..
מצד שני עזרה מגיעה ממקומות לא צפויים ולכן כן חשוב להפתח. בכל מקרה זה לא קל לקבל עזרה ובטח שעור חשוב..

לא רוצה בכלל עזרה עם התינוקת
טליה, מסכימה איתך.גם אני מרגישה כך.לדעתי, אנשים צריכים לעזור ליולדת לפי הצרכים שלה ולא לפי הרצונות שלהם. זה מאד מזכיר לי שאחרי לידה שלי, סבתא של בעלי היתה מגיעה אלי הביתה ליום שלם ומתעסקת עם הבן שלי, מפריעה להיווצרות הקשר ביננו, מפריעה להנקה, דוחפת לו בקבוק. היא חשבה שהיא מאוד עוזרת לי, אך בפועל גרמה רק נזק.
הייתי צריכה שיבשלו לי, ינקו בבית, יכבסו ולא יתעסקו לי עם התינוק. זה שיעור חשוב שלמדתי בחיים והוא עלה לי ולבן שלי ביוקר.

ושאם רוצים עזרה צריך לקבל את מה שנותנים ולא לצפות לקבל דברים בדרכי..
מנסיון אישי לחלוטין לא מסכימה עם הדעה הזאת. זה רק יכול לגרום סבל ליולדת וכמו שכתבתי הייתי בסרט הזה.

אולי בשביל לקבל עזרה כמו שרוצים ובמה שרוצים צריך לשלם כסף..
אני זוכרת שאחרי הלידה הראשונה שלי שהיתה בבית אבל בארץ אמא שלי לא ידעה איך ממש לעזור לי..כי אני לא רציתי עזרה עם התינוק והיא לא רצתה לעזור בבית..היא לא עקרת בית.. אני חושבת שזו הסיבה העיקרית שהחליטה לא לבוא אחרי הלידה הנוכחית. ההורים יבואו אבל בעוד חצי שנה שזה יותר לכייף ביחד..אני מקווה שעד אז כבר לא אצטרך עזרה...
בכל מקרה זה לא פשוט. אשמח לשמוע מנסיונן של אמהות עם כמה ילדים איך הסתדרו וגם כשלא..

אולי אמא שלך תוכל לעזור לך עם הכסף, כדי שתוכלי לקנות עזרה שאת צריכה? או שזה לא בא בחשבון? אני הייתי מבקשת מאמא שלי.
אולי היא תוכל בכל זאת לעזור עם בן הגדול?

הי,
טליה - אני מאוד מסכימה עם מה שכתבה לך אשה לומדת. אני באותו מקום כמוך - ז"א לא ביפן אבל יולדת בבית בחו"ל ועם אמא שרוצה לעזור רק בדרכה (לא טיפול בבית, לא בתינוק, ועם הגדול - רק דברים שהוא לא ממש רוצה

) ואנחנו החלטנו "לקנות" עזרה. לצערי גם עזרה כלכלית לא נוח לי לבקש ממנה כי זה יוצא לי יותר "יקר" בזמן וביקורת ועוד ביקורת.
איך מבקשים את העזרה שרוצים? איך מקבלים? לא יודעת. כנראה בגלל זה החלטנו "לקנות".
אבל שיהיה לך המון בהצלחה ולידה קלה ועצמאית.

<אמא נוסעת כבר עברה את תאריך היעד והימים שאחרי הלידה רק נראים רחוקים יתר>

אני חושבת שחמותי תעזור אחרי הלידה. ביומיום היא בענינים שלה אבל נראה בימים האחרונים שהיא ממש מתארגנת לעזור לי אחרי הלידה וזה מאד מעודד ומשמח. אני צריכה להיות ברורה במה בדיוק אני צריכה. אתמול כשדיברתי איתה היא היתה מודאגת מזה שנעם בבית במשך ואחרי הלידה היא דואגת מכך שהתינוקת עלולה להזדהם!!! איך אנשים יכולים לחשוב ככה? אמרתי לה שכשנעם נולד היתה לנו חתולה שהיתה שוכבת עליו ולידו מיומו הראשון ולא היתה בעיה ונעם בטח יותר נקי מהחתולה..הכל ברוח טובה אבל אני מרגישה שאנחנו חיות בעולמות שונים לגמרי..

פתאום אני רואה את הדף הזה כאן...ורואה שכתבתי יומיים לפני הלידה...
אז הלידה אכן היתה עצמית ומדהימה...אבל....החודשים אחרי הלידה היו קשים...
כן ניסיתי לקחת עזרה בתשלום אבל כמובן שהבן הגדול לא הסכים להיות עם אף אחת חוץ ממני, גם לא עם הסבתא...
לא ברור לי איך אבל זה עבר...
התינוקת כמעט בת 9 חודשים. הילד כבר בן 4. שניהם יונקים וכולנו בבית.
מה שאני רוצה להעביר לאמהות לפני לידה שניה-
לא מצטערת לרגע שהשארתי את הילד בבית. !!!
נכון, היתה תקופה אינטנסיבית...היו לי התפרצויות כעס על הבכור שבחיים לא היו לי (בשבועות אחרי הלידה)...
היה קשה בטירוף...(בן זוגי חזר לעבוד למחרת . היתה לי מעט מאד עזרה מאימו. יצאתי מהבית עם התינוקת במנשא אחרי 3 ימים-כשפחתו הכאבים האיומים של התכוצויות הרחם ויכולתי לקום)
אבל היה...עכשיו כל כך כייף וטוב לנו ביחד!! עדיין יש קשיים אבל לא פחות נראה לי ממשפחות שהילדים במסגרות. אני חושבת שדוקא בגלל האינטנסיביות שאחרי הלידה, אני התינוקת והבכור, דוקא בגלל שהתאבדנו לתוך זה יצאנו מזה בחיים...
אני יכולה לייעץ "לשחרר, להרפות, להוריד ציפיות מעצמך..." אני עדיין לא ממש למדתי את השעור הזה...סביר להניח שגם בגלל זה היה לי קשה. אבל מצד שני אני גם מקבלת אותי ככה...כלומר, לא ויתרתי על להכין לעצמי אוכל שאני רוצה לאכול (ולא אינסטנט מחמותי), להשתמש בחיתולי בד (עד שויתרתי על החיתולים בכלל והורדתי מעצמי את מעמסת הכביסות...) אולי אם לא הייתי קמה מהמיטה בכלל ונותנת לבית להתבלגן ולבכור להשתגע בבית אולי המציאות היתה שונה...אולי, לא יודעת...בכל מקרה, חבל לי שהתפרצתי על הבכור ושהייתי עצבנית (לא כל הזמן כמובן...) אבל גם כאן מנסה לסלוח לעצמי ויודעת שעשיתי כמיטב יכולתי.@}

שליחה על ידי טל* » 25 מאי 2008, 10:29

מחזירה את הדף הזה למה חדש....
שבוע 24 ומרגישה שאוטוטו אני כבר אלד...בגלל שההריון הזה טפו טפו טפו עובר כל כך כל כך מהר....
אני מלאת פחדים....מה שמוזר הוא שאני יותר מוטרדת מה יהיה אחרי הלידה ולא בלידה עצמה...מפחדת שלא אתחבר לתינוקת ש....לא אצליח לאהוב אותה כמו את הגדולה, שאהיה במפל הורמונים שיגרור אותי למטה...ועוד מיליון אבל מיליון מחשבות מפחידות....הרקע לכל זה, אני משערת, זה המהירות שבה נכנסתי להריון, החלטנו לנסות ושמענו מחברים שיכול לקחת הרבה זמן, במיוחד הריון שני אבל כבר בחודש השלישי (עם ניסיונות מועטים בלבד, אם יורשה לי לומר) כבר נקלטתי...ופתאום אני כבר בחודש שישי!!!! חוצמזה עוד חברה שיתפה אותי בפירטי פרטים בלידה הקשה שלה אבל יותר מזה בכמה קשה לטפל בשניים, היא ובעלה ממש עשו לנו 'שטיפת מוח' (לא מרוע) כמה התקופה של אחרי הלידה קשה...היא הגיעה למצב של כדורים פסיכאטריים בגלל חזיונות מזעזעים, בהתחלה שהיא שיתפה שמחתי, אם אפשר להגיד שמחתי שלא 'אחיה' באשליות אבל מצד שני זה הכניס אותי לפחדים....שאני כבר לא יודעת איך להתמודד איתם....רק בשביל הרקורד עוד לפני סיפורי הזוועה פחדתי אבל עכשיו בכלל...אשמח לתמיכה, רעיוניות וכיוצ'ב

כמה זוועתי כבר יכול להיות? הרבה פעמים כשאנשים מספרים איזה זוועה היה עם הילד, תמיד מתלווה לזה תחושה שהאנשים מרגישים שהילד הוא האויב שלהם. מדובר באהוביך, לא באויביך. נראה לי שאם תזכירי לעצמך את זה, זה יהיה פחות מפחיד.
אני גם חושבת שרוב האנשים מצפים לאיכות חיים מסויימת וחשים אומללים אם יש ירידה זמנית באיכות החיים. חוסר יכולת להתגמש. לזכור שקושי הוא לא בהכרח סבל.
מאוד אהבתי את מה שעדינה ניפו כתבה:
קשה בטירוף ומרגש עד בכי!

<גילוי נאות: יש לי רק ילדה אחת בינתיים>.

גם אני פחדתי לפני לידה שניה. בדיעבד רק אחרי שעובר זמן מסתכלים אחורה ואומרים ," וואלה היה לי קשה ,עכשיו כבר יותר קל לי"..
תכל'ס בזמן האירוע זה פשוט החיים, והם תמיד מזמנים התמודדויות.

חשוב להכין הרבה עזרה , ושיהיה אוכל בבית (או מישהו שיכין אותו), וחשוב לזכור לנוח...
בקשר לאהבה לגדולה או לקטנה לדעתי הכי חשוב לא להלחיץ את עצמך ולא לדרוש מעצמך רגשות מסויימים. תני לזמן לעשות את שלו בלי לבחון בכלל את הדברים האלה. כי האהבה היא שונה לדעתי אבל גדולה באותה מידה.
ומישהי כבר אמרה פה פעם לא זוכרת בדיוק את הניסוח אבל ככל שיש יותר אהבה זה מביא עוד אהבה, וככה גם היה לי . למרות הקשיים עם הגדולה אחרי הלידה של הקטן, האהבה אליה אפילו התעצמה (כשלא כעסתי על הכאפות שהיא חילקה לו D-: )
ולי דרך אגב למרות כל החששות היה הרבה יותר כיף אחרי הלידה השניה כי כבר הייתי מנוסה והכל היה לי הרבה יותר קל. ההנקה זרמה, ידעתי בדיוק איזו עזרה אני צריכה וממי לבקש אותה, ידעתי איזה מנשא אני צריכה, בקיצור אין חכם כבעל נסיון.

תמיד יש סיפורים לכאן ולכאן. אם זה מעודד אני יכולה לספר שאצלנו דווקא הימים הראשונים היו מדהימים וקסומים. הבת הגדולה שלי(היתה בת שנתיים ו-4) קיבלה את הקטן מיד באהבה וחיבוקים ודאגה אמהית ממש ('אמא הוא בוכה, תרימי אותו!...הוא רוצה לאמא...). אנחנו היינו הרבה פחות קלולס מאשר אחרי הלידה הראשונה ואי לכך הרבה יותר רגועים.
וזה פשוט היה כיף המשפחתיות הזו. לשבת יחד לארוחת ערב ארבעתנו (התינוק בעריסה ליד השולחן), להתכרבל במיטה וכו'.

כמה דברים שעזרו:
הכנו אותה הרבה זמן מראש שהולך להיות תינוק והוא יהיה האח שלה והיא תהיה אחותו הגדולה וכו'.
בימים הראשונים ביקשנו מרב האנשים שלא יבואו לבקר, ועשינו סדר במי כן בא ומתי.
דאגנו ששגרת היום של הגדולה תפגע כמה שפחות.

ומסכימה עם אינדיאנית:
בקשר לאהבה לגדולה או לקטנה לדעתי הכי חשוב לא להלחיץ את עצמך ולא לדרוש מעצמך רגשות מסויימים. תני לזמן לעשות את שלו בלי לבחון בכלל את הדברים האלה. כי האהבה היא שונה לדעתי אבל גדולה באותה מידה.

זה נכון שהקטן מקבל הרבה הרבה הרבה פחות תשומת לב ממה שהגדולה קיבלה בשעתה, אבל זה לאו דווקא לרעתו ובודאי שלא מעיד שום דבר על הרגשות.

אני בחודש שישי (הריון שני) ובתי איתי בבית. החלטתי שלא אשלח אותה למעון שנה הבאה, שזה יהיה אחרי הלידה ( היא תהיה בת שנתיים וקצת) אלא אשאיר אותה איתי בבית ואקח מטפלת שתיקח אותה לשעתיים-שלוש בבוקר שיהיה לי זמן לעצמי ולקטנה שתיוולד...
חשבתי אולי לחכות איזה חודש אחרי הלידה-לתת לה זמן להסתגל לשינוי של אחות קטנה ורק אח"כ "לשלוח" אותה מהבית לקצת בבוקר שיהיה לי זמן לעצמי.. מה אתן אומרות? נכון שלא כדאי שני שינויים בבת אחת??
אני פשוט צריכה לקבוע מראש עם מטפלת אם אני רוצה מישהי מסויימת ולא כל אחת...

חשבתי אולי לחכות איזה חודש אחרי הלידה
לדעתי ההיפך. תרגילי אותה כבר עכשו למישהי חדשה, וכשתלדי זה יכול להיות דווקא הכיף שלה, מפלט לקצת מלהיות אחות גדולה עם תינוק חדש וזמן עם מישהי שמרוכזת בה, שהיא מכירה אותה ואוהבת אותה.
וגם אפשר לחשוב על מישהי שתהיה גם לפעמים קצת עם התינוקת החדשה (שתכלס לא צריכה הרבה חוץ מלינוק) ולפנות לעצמך זמן איכות עם ה'גדולה'.

מסכימה עם אינדי אנית. לי היה יותר קל אחרי הלידה של השני מאשר אחרי הלידה של הראשון...
בראשון לא עצרתי לרגע, שבועיים- שלושה אחרי הלידה כבר הייתי בכיתה עם הילד במנשא, ישבתי ללמוד בלילות, והמשכתי בחיי חברה תוססים של לשבת עם חברות בלילות כשהילד ישן במקום לישון יחד איתו. אחרי כמה חודשים כאלה באה ההתמוטטות... ואז התחילו השיניים והאוזניים והשד יודע מה והוא כבר לא היה התינוק הקטן שישן כל היום, ואז כבר לא היה מצב לעצור...
עם השני, אחרי שנה וחצי, כבר הייתי יותר חכמה. לקחתי סמסטר חופש מהלימודים, נעזרתי במי שהיה מוכן ברמה של אוכל מבושל, הרשיתי לעצמי לעשות את המינימום בבית (כביסות, טאטוא ומידי פעם סמרטוט בחודשים הראשונים) ואפילו לקחתי בייביסיטר (נערה) לכמה שעות בשבוע כדי שאוכל להתקלח/ לאכול וכאלה בערב מידי כמה ימים... כמובן שההנקה זרמה חלק וכבר ידעתי לקלח/ להלביש וכאלה אז היה יותר קל. הילד הגדול היה איתי בבית ויצאתי איתו המון לטייל לגן שעשועים או לקניון לג'ימבורי ושם הנקתי את הקטן בעוד הגדול משתולל בכיף או שמתי את הקטן במנשא ושיחקתי עם הגדול.

העצה שלי היא להרעיף אהבה על הגדול (אצלי הוא היה עדיין תינוק בן שנה וחצי...)- למשל אם הקטן יונק אז להקריא סיפור לגדול או לשחק איתו בפאזל, משהו שלא מצריך השתוללות... ואז הרבה יותר קל, ולשתף אותו (למשל שיביא חיתול או בגד מהארון)- אני גם הייתי נותנת לו "לשמור" על התינוק הישן כשאני מקפלת כביסה (באותו חדר כמובן). אצלי זה עבד והוא עד היום "שומר" עליו (היום הקטן בן כמעט שנה)- למשל בגיל שהתחיל לזחול הוא היה שומר עליו שלא יזחל מחוץ לשטיח ואם הוא היה מנסה לצאת משטח השטיח הוא היה קורא לי שאחזיר אותו (ואף פעם לא אמרתי שאסור לתינוק מחוץ לשטיח- זה בא ממנו...), או עכשיו הבאנו כלבלבה קטנה ושובבה שמנסה למשוך לו את המכנסיים, אז הוא שומר עליו ומזיז אותה ממנו...

כמובן שיש קנאה, אבל אני בגישה של לתת לו מה שהוא רוצה, למשלהייתה תקופה שהוא גם רצה להיות תינוק אז אני עירסלתי אותו כמו תינוק ונידנדתי (ושנינו היינו צוחקים כי ברור שהוא לא תינוק...), ואם היה רוצה שאני אאכיל אותו- עשיתי את זה. עכשיו עבר לו.

יקירות, לא יודעת מה איתכן אני בחודש התשיעי 10 ימים לפני המשוער קראתי פה דברים מקסימים על לידה שניה וגם כמה אמהות אשר לא חושבות פעמיים לפני שהן כותבות פה משהו.. אנחנו נשות עם ישראל צריכות לעודד האחת את רעותה ולא לאמר משפט כמו "אין ימים קשים כימים שאחרי לידה שניה" . אני בהחלט חושבת שהכל עניין של גישה ופיקחות , הגדרת המודע והתת מודע .פשוט להיות חיוביים יותר .
ולכל האמהות המאושרות ולאלו בדרך..המון בהצלחה מכל הלב, זה שווה הכל יקירות לדעת שהבאנו חיים לעולם.. אין על הכוח שלנו!!!

אני עוד רחוקה מהלידה, אבל מוצאת את עצמי חושבת על איך יהיה... למשל, הנקתי את הבן שלי שלוש שנים, והתחלת ההנקה איתו היתה קשה (סדקים, כאבים, גודש פשוט הזוי- היו לי כמו אבנים קשות בתוך הציצים) מעניין אותי לדעת האם אחרי לידה שניה זה אותו הדבר (הגודש והכאב בהנקה) או שבגלל שאני יותר מנוסה והגוף רגיל זה יהיה פשוט יותר. וגם- מה שונה בלידה שניה מול ראשונה? אני יודעת שהשלב של הלחיצות מתקצר (איזה כיף!) אבל זהו פחות או יותר.
ברור שיהיה את הקושי של הבן הבכור (הוא יהיה בן 3 וחצי, שזה מעודד) אבל נראה לי שמהבחינה הזו יהיה בסדר כי הוא משוגע על תינוקות וכל היום מפנטז איך הם ישחקו יחד ואיך הוא יביא לו מוצץ כשהוא יבכה (לא יודעת מאיפה הוא הביא את הרעיון, זה ילד שלא נגע במוצץ מעולם).
אשמח לשמוע מכן איך זה היה אצלכן...

יווווו
יהיה לנו אותו רווח בין הילדים

אני יכולה לספר שגם ההנקה וגם הלידה היו קלות משמעותית בלידה השניה. אצלי אמנם לא היו קשיי הנקה משמעותיים בסיבוב הראשון, אבל ההנקה ממש לא הלכה 100% חלק מהתחלה, ואילו בילד השני לא היתה ולו בעיה קטנטנה. במקרה שלי ההבדל נבע בעיקר מהעובדה שהלידה הראשונה הסתימה ברביזיו ופספסתי את הבונדינג של השעות הראשונות, כשפגשתי את התינוק אחרי הרביזיו הוא כבר היה ישנוני ולא רצה לינוק וכשכבר רצה, למחרת, היה קשה מאד להתניע את המערכת ולדעתי היה לי מזל גדול שתוך ימים ספורים נכנסנו לתלם, לא היה חסר הרבה כדי להכנס לסרטים של שאיבות, פצעים וכו'. לעומת זאת השני היה צמוד אלי מרגע שנולד, התחיל לינוק כחצי שעה אחרי הלידה והמיומנות והבטחון שלי כמניקה ותיקה גם עזרו מאד. בסיבוב השני גם הייתי מוכנה ומודעת יותר לקשיים והייתי דואגת לקבל עזרה מקצועית על השניה הראשונה אם היה צורך (במרכז הלידה שבו ילדתי די צחקו עלי כשהתכוננתי בשיא הרצינות להתמודד אחרי הלידה השניה עם הקשיים שחוויתי כמיניקה טרייה, כששמעו שאני עדיין מניקה את בני הבכור

).

לגבי הלידה, הכל כמובן סטטיסטיקות וממוצעים, אבל לרוב לידות שניות קצרות משמעותית בכל שלב.
מעבר לזה, אני הרגשתי שההכנה שלי ללידה השניה היתה הרבה יותר אפקטיבית משום שידעתי איפה טמון הקושי שלי בהתמודדות עם הלידה ואיך להתכונן. ההכנה ללידה הראשונה היתה הרבה פול גז בניוטרל- קראתי את הספרים הנכונים ותרגלתי נשימות ויוגה, אבל בזמן אמת גיליתי שאין לי כלים אפקטיביים להתמודד עם הכאב והלידה התמשכה והיתה ארוכה ומורכבת כי הייתי מכווצת כולי ולא אפשרתי לגוף שלי לפלוט את התינוק. ללידה השניה באתי עם כלים מדויקים עבורי להתמודדות עם הכאב באמצעות הרפייה וזה הוכיח את עצמו בגדול.

אפשר לספר על התאוששות אחרי לידה שלישית (לפני שבועיים)?
אז לפי דעתי קשה להשוות לידות והנקות כי כל ילד שונה וזה משפיע מאוד על אופן הלידה וההנקה.
מה ששונה אצלי זה הפרספקטיבה - מלידה ללידה אני מבינה שהכול זמני וכל קושי יעבור עוד מעט (בילד הראשון כל יום נראה כמו נצח ואילו בילד השלישי אני מבינה שמחר אולי הכול יראה אחרת ולטובה).
אני יותר מוכנה לקשיים ויותר יודעת להתמודד איתם - בלידה , בהנקה ובגידול בכלל.
עכשיו כשאני מתעוררת בלילה להניק זה סבבה לי ובילד הראשון זה היה נראה לי כמו סיוט , הייתי כל כך עייפה.
אני יותר שלווה , פחות דכאונית ויודעת לדרוש את שמגיע לי - מנוחה , עזרה וכו'.

_יווווו
יהיה לנו אותו רווח בין הילדים_
איזה מגניב (-:
לגבי ההנקה- את באמת הנקת את הגדול, אבל אני גמלתי את שלי בתחילת ההריון (הכאבים היו פשוט איומים).
את יכולה לספר לי קצת על ההרפייה שאת מדברת עליה?

לגבי ההרפייה- שיטת קיי. חפשי בגוגל.
כשנפגש אספר לך יותר.
שולחת לך גם קישור במייל

ומסכימה מאד מאד עם מה איתי לגבי הפרספקטיבה

שבוע 38, הרבה ברקסטונים והרבה מחשבות מדכאות. הפחד להפרד מהבכורה שהיא איבר מגופי לכמה ימים, הפחד מהתגובה שלה וההתמודדות עם התינוקת, הפחד מההתמודדות שלי בכלל מכל המצב החדש. אני כל כך לא רוצה להחסיר מהכורה את האהבה והתשומת לב שהיאגילה וצמאה אליה. אנ מקווה שיהיו לי את הכוחות להתמודד עם הכל

נסי לזכור שאת מעניקה לבת שלך מתנה גדולה של אח/ות חדש/ה. אמנם בהתחלה זו טלטלה עבור כולם וכדאי לזכור ולתת לזה מקום אבל אם אנחנו זוכרים ומאמינים שאנחנו בסך הכל עושים להם טוב, יותק רל להם ולנו להתמודד עם כל הקשיים שבאים עם זה !!
בהצלחה !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולן אני בהריון שני לאחר 4 שנים האם יש שינוי בין לבין?

הי אורטלית,
למה הכוונה ?