אנחנו חודש אחרי לידה, לידה שלישית. המרווחים בין הילדים קטנים : הגדול בן 4.5 השנייה בת 2.5 ותינוקת בת חודש.
יש ימים טובים
ויש כמו הבוקר , שאני מתקשה לחייך. ההתארגנות , להתלבש, לצחצח שיניים הכל בהתנגדויות. רבים בינהם , מציקים אחד לשני. סוף סוף הילדה נרגעת ואז הוא מוצא משהו שלה ומנפנף לה בהתגרות ושוב בכי ויש לה לביתי עוצמות קול באמת מרשימות.לגוזלית הקטנה יש גזים בעיקר אחר הצהריים, בשעות שאני לבד איתם, היא על הידיים רוב הזמן לשמחתי כשהיא נרדמת אני משכיבה אותה איפה שרק אפשר בבית- אני לא יודעת איך אתן סוחבות כל היום את התינוקות, לי כבר כואב הגב.
אני דווקא אמא רגועה וגם עכשיו כשבא לי לבכות אני משתדלת לחייך, מתי זה עובר?
הם לא יציקו כל הזמן אחד לשני , נכון?
אני רציתי הרבה ילדים עכשיו עולות שאלות כמו, למה לי את כל זה?
והדכאון הקטן שגם ככה נמצא אצלי עכשיו איפשהו מאחורה גדל כשאני עייייייפה...