תסכול לילד בחינוך ביתי

[מה_איתי*]

לא ידעתי באיזה דף לכתוב , כבר מאוחר ואני עייפה... אשמח אם יכולו להעביר לדף רלוונטי.
יש לי שני ילדים - בן 3 ובת שנה + 10 חודשים
הוצאתי אותם ממסגרות החינוך שהיו בהם לפני חצי שנה ומאז הם בבית ולמעשה פתחנו משפחתון בבית כדי שתהיה להם חברה אז יש מטפלת מקסימה , 3 ילדים נוספים בגיל של הקטנה פלוס מינוס ואני או בעלי בבית , נמצאים כל הזמן בבית אך לא תמיד בפעילות של הילדים בשל העבודה שלנו (אנחנו סטודנטים לתארים מתקדמים).

אנחנו מאוד מרוצים מהמסגרת הקטנה שיצרנו , הכיוון המחשבתי לעתיד הוא חינוך ביתי "רגיל" או מסגרת דומה לקיימת.
סה"כ הילדים פורחים ואנחנו רואים שיפור רציני ביותר אצל הגדול אחרי המסגרת הזוועתית שנכנס אליה לפני שנה ושבגללה התחלנו את המסגרת הקיימת. שם הוא היה מאוד מתוסכל ואומלל יחסית לעצמו ואין סיכוי שהוא יחזור בעתיד לגן שאינו פחות ממעולה (ואני לא מוצאת כזה בקרבת מקום).

הבעיה היא שהוא משועמם.
הוא ילד שיודע להעסיק את עצמו - בגיל חצי שנה כבר היה משחק עם צעצוע במשך 3 שעות , הוא משהו מיוחד הילד הזה... מאוד עצמאי , מכבד ואוהב חברה.
אני רואה אותו נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ורע לי עם זה. ואני יודעת שזו בחירה שלו. שאלתי אותו מה חסר לו , מה היה רוצה להוסיף והוא ענה שהוא רוצה רק מכוניות אדומות אז התעקשתי קצת והוא הוסיף שלא היה מתנגד גם לטרקטור צהוב.
אולי השיחה הזו קצת גדולה עליו.
יש פעילויות - יצירה , טיול יומי ארוך , חצר , מרפסת פתוחה תמיד שאפשר להשתולל בה , קוראים סיפור , משחקים וכו'. הוא משתתף בהכול ונהנה מאוד אבל אני מרגישה שמשהו חסר וכשהוא נפגש עם בני גילו הוא מדבר ואולי זה ההבדל , הוא הרבה פחות מדבר עם הקטנים. הבנות דווקא מבינות עיניין ומדברות יפה מאוד אבל לא מתעניינות בטרקטורים שלו. הבן לא מגלה עיניים במשחק משותף ולא מדבר בכלל.
אנחנו מאמינים בזרימה טבעית ומשתדלים לא להפעיל אותם יותר מידי - יש סדר יום קבוע שכולל ארוחות , טיול ושינה בזמנים קבועים אבל כל השאר לא קבוע. הוא בוחר במה לשחק ויש לו גישה להכול.
אני מרגישה תסכול גדול ממנו לאחרונה - צורח מכל שטות אם משהו לא מצליח לו.

דברים חשובים להדגיש:
יש לו חבר בן גילו שאיתו הוא נפגש פעם בשבוע ולפעמים עם עוד ילד. הילד ההוא מדבר רק אנגלית אבל מבין עיברית והם משחקים מאוד יפה.
הוא מסתדר מעולה עם אחותו הקטנה והם חברים נהדרים ומאוד קשורים זה לזה. גם במשפחתון הוא משחק איתה ולמעשה היא היחידה שמשחקת איתו בטרקטורים שלו אבל לא ברמה שהוא היה רוצה , היא לא מבינה את הדקויות שלו ומה כל משאית וטרקטור צריכים לעשות ולו זה חשוב.
הוא פרפקציוניסט לא קטן ולכן נהיה מתוסכל מאוד מהר כשמשהו לא מצליח. אנחנו עובדים על זה ומדברים על זה.

אשמח להארות והערות וסליחה אם זה נשמע מבולבל.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב על תהיות שלי בחינוך אבל אשמור זאת לפעם אחרת , הולכת לישון.

[בלה*]

שלום לך,
אני שומעת את הקושי שלך מהחוויה של הילד שלך כמו שהיא נראית בעינייך.
אני מנסה להבדיל - את מתארת את התסכול שלך ממה שאת רואה בהתנהגות של הילד, למשל מזה שהוא נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ונדמה לך שהוא משועמם.
. את לא מתארת תסכול שהוא חווה, אלא תסכול שלך. בהתנהגות של הילד את כן מתארת שהוא צורח מכל שטות אם משהו לא מצליח לו, וזה נשמע כמו תסכול, אבל זה נשמע לי עניין שולי ולא החלק המהותי בסיפור.
ממה שאת מתארת יכול להיות שהוא משועמם באמת.
ממה את מתוסכלת? האם היית רוצה שהוא יעשה עוד דברים שמתאימים לגילו מלבד לשחק עם המכוניות? האם את חשה אכזבה?

ובזוית אחרת - יצרתם מסגרת מאוד מיוחדת, ללא ספק. אני רואה כאן קצת בעיה - הצרכים של ילד בן 3 שונים מאוד מאלה של ילדה בת 1 ועשרה חודשים, למרות שהם קרובים למדי בגיל. מצד אחד הוצאתם אותו מהגן, אבל מצד שני אתם לא באמת איתו בבית, כלומר הוא לא נמצא במסגרת המשפחתית עם אחד ההורים קשוב לצרכיו, כי הוא נמצא בעצם במשפחתון שנמצא אצלו בבית. סביר שהמטפלת קשובה לצרכיו, אבל זאת לא המסגרת המשפחתית שבה באמת עושים דברים ביחד (או לחוד), צומחים ביחד... זה לא ממש חינוך ביתי. אני לא אומרת את זה כביקורת, זה לא העניין. פשוט נדמה לי שאת מחפשת שיקרה לו משהו שחשבת שיקרה כשהוא יהיה בבית, אבל עם עוד ארבעה קטנטנים... ובלי אחד ההורים נמצא ממש כל הזמן, קצת קשה לי לראות את זה קורה. נשמע לי שהוא מצא את המקום הבטוח שלו עם המכוניות....

אשמח לשמוע את דעתך

[אהבת_עולם*]

אולי יש אפשרות להוסיף למשפחתון ילד בגיל שלו?

[מה_איתי*]

חיפשנו ילדים בגילו שיוכלו להכנס למשפחתון אבל לא מצאנו , בסביבת המגורים שלנו נהוג לשלוח ילדים בגיל שנתיים פלוס לגן או להשאר איתם בבית. רצינו אפילו חלקי יום או חלקי שבוע.

אני אנסה לאסביר שוב את מה שקורה - המטפלת (שהיא מקסימה מאוד , מאוד בראש שלנו ונותנת המון תשומת לב לכל ילד)נמצאת איתם כל היום ואני או בעלי נמצאים חלק נכבד מהיום איתם - כמה שעות טובות. זה לא מצב של משפחתון רגיל ולא מצב של חינוך ביתי (שאני לא לגמרי רוצה כרגע).


אבל זאת לא המסגרת המשפחתית שבה באמת עושים דברים ביחד (או לחוד), צומחים ביחד...
אבל אנחנו כן עושים יחד דברים רק שיש עוד כמה ילדים בסביבה. אנחנו מבשלים יחד , עובדים יחד בניקיון אם יש צורך , יוצאים לסידורים יחד (אני והוא).

נדמה לי שאת מחפשת שיקרה לו משהו שחשבת שיקרה כשהוא יהיה בבית
כן , חשבתי שהוא ימצא שלווה , שידע למצוא את העיסוקים שלו. שישתולל כמה שהוא רוצה בלי שיגידו לו בכל שניה מה צריך לעשות.
והוא לא לבד - הוא מאוד אוהב את המטפלת ויכול לבוא אלינו כל הזמן כשיש לו צורך כזה ולקבל תשומת לב - זה לא קורה כל הזמן , הוא לרוב מעסיק את עצמו ולא בא אלינו.

התשובה שלך עזרה לי מאוד כי היא פתחה לי קצת את הראיה.
אני חושבת שבעצם אני מאוד חוששת שהוא פחות מפותח מבני גילו שבגן - פחות חווה פעילויות לגילו , פחות מפטפט וזוכה לשמוע פטפוטי ילדים בגילו.
כשאנחנו נפגשים עם ילדי חינוך ביתי אני לא רואה שהוא פחות מפותח מהם בשום צורה.
ילדי גן חווים לרוב יותר פעילויות , יותר הפעלות.
ההרגשה שלי היא שזה לא נכון להפעיל כל הזמן אבל מצד שני אני כן גרה בחברה מסויימת ששולחת לגן וחושבת שילדים צריכים לקבל X ו-Y בגיל מסויים ואני חוששת שאולי אני עושה לו נזק.

יש לי עוד הרבה לכתוב אבל חייבת לרוץ...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_כשאנחנו נפגשים עם ילדי חינוך ביתי אני לא רואה שהוא פחות מפותח מהם בשום צורה.
ילדי גן חווים לרוב יותר פעילויות , יותר הפעלות._
אם את רומזת שילדי גן בני 3 מפותחים יותר מילדי חינוך ביתי, לדעתי את טועה.
נכון שהם בדרך כלל מקבלים יותר גירויים. אבל גם גירויים, צריך להיות מסוגלים לקבל מבחינה רגשית ומנטלית. ולפעמים זה גם יותר מדי.
בנוסף, כשהם חוזרים מהגן ושרים את השירים, זה פשוט בולט יותר להורים, כי אלה שירים שלא ההורים שרו להם.
כשבני היה בבית, היה מזמזם להנאתו שירים של רוי אורביסון שהשמעתי, סתם כי אני אוהבת. זה לא היה נראה לי "גירוי". עכשיו הוא בגן וכל יום מגיע עם שיר חדש - לפעמים גם יותר מדי. נו, אז מה... "מפותחות" היא לא רק מספר השירים שמכירים, היא גם הדרך לראות את העולם בצורה ספציפית, לאו דווקא בצורה שבה מראים בגן. לילדי גן לא מעטים חסרה חשיפה ל"עולם האמיתי". מה שבחינוך הביתי מקבלים במנות גדושות.

כל זה לנקודה הספציפית. לא לנושא הדף העיקרי. לגבי הנושא העיקרי, יש מצב שמשעמם לו חברתית בחברת הקטנים. אבל כמו בכל הישארות בבית, לא חייבים לספק את הצורך הזה דווקא בבוקר. אם פעם-פעמיים אחה"צ הוא פוגש ילדים בגילו או גדולים יותר, זה סבבה.
מצד שני, את כותבת חשבתי שהוא ימצא שלווה , שידע למצוא את העיסוקים שלו
אבל מתלוננת על זה שהוא נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ורע לי עם זה.
לי זה נשמע עיסוק שליו, לגמרי אחד מהעיסוקים שלו

[אוד_ליה*]

מזכיר לי שלפני כמה זמן ישבתי עם חברה אצל חמותי, שגרה בקיבוץ. הקטן, בן שנתיים ו-9, הסתובב בדשא, קטף פרחים, שיחק במשחקי דמיון, מדי פעם בא אלינו לתת פרח או לשתף אותנו בסיפורים שלו... הוא היה נראה לי כל כך מאושר וחופשי, ממש נהניתי להסתכל עליו. ואז החברה שלי אמרה משהו כמו- מסכן, תראי איך משעמם לו...
בקיצור- הכל בעיני המתבונן... הלוואי שהגדולשלי היה נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות
לפי מה שאת אומרת, יש לו גישה לחומרי יצירה/ צעצועים וכו', ויש מטפלת שעושה איתם דברים.
כמו הקרוטונית, אם הוא גם נפגש עם חברים יותר גדולים- נשמע לי סבבה.

[יוטי_בעיר*]

_אבל מתלוננת על זה שהוא נמרח חצי יום על הרצפה משחק עם מכוניות ורע לי עם זה.
לי זה נשמע עיסוק שליו, לגמרי אחד מהעיסוקים שלו_
כשהקטן שלי (בן שנתים) עושה את זה אני מתמוגגת איזה יופי הוא מעסיק את עצמו .

[ש_י_ר_י*]

אני מרגישה תסכול גדול ממנו לאחרונה - צורח מכל שטות אם משהו לא מצליח לו.
כמה דברים שכתבת, ובייחוד זה שהוא פרפקציוניסט, הזכירו לי מאוד את הבן שלי. הוא גם בן שלוש, וגם פרפקציוניסט לא קטן. חייב לשחק לפי הכללים, ואם הוא המציא משחק אז זה חייב להיות בדיוק אותו דבר כל פעם או שהוא מתעצבן ובוכה... בקיצור מה שאני אומרת הוא שזה לא בהכרח תסכול של שעמום.

לי דווקא נשמע נהדר מה שהולך אצלכם.

[מה_איתי*]

תודה לכל העונות
אין ספק שהבעיה היא אצלי...
חשבתי רבות על מה שנכתב פה ובכלל על כל מיני דברים שקראתי או שמעתי.
היום הסתכלתי עליו הרבה וראיתי שאני מדברת שטויות (נו , כרגיל) - הוא עשה מלא דברים אחרים חוץ מלהמרח. אז חשבתי על כל הפעמים שהוא יוצא החוצה ומשחק בכל מיני דברים , על משחקי ההרכבה שהוא אלוף בהם והדימיון שלו מרקיע שחקים. על כמה שהוא אוהב לרקוד , לחבק ולנשק את כולם.
אח"כ הלכנו למרכז העיר לטייל קצת ולהביא בדים לתפירה , היה מאוד מהנה להיות איתו , לשמוע את החידושים שלו , השטוזים שהמציא ואת ההברקות (ללכת לבית הבריאים על משקל ללכת לבית החולים אחרי שראינו אמבולנס עם סירנה).
היה כיף איתו - כרגיל.

אני מאוד מרוצה מהמסגרת שלנו , יצרנו מסגרת נפלאה שמהווה תחליף למסגרות הקיימות ולא לחינוך ביתי , כמובן.
יש לנו רשימת המתנה מטורפת לשנה הבאה כי ההורים ממש ממש מרוצים...
אני בכלל לא רוצה לשים אותו בגן "רגיל" - היינו ולא , תודה. ילדי הגן בכלל לא יותר מפותחים שכלית אבל אין ספק שיש להם יותר אינטרקציות חברתיות. לא תמיד זה טוב כמובן. לא אהבתי את רוב האינטרקציות החברתיות שהיו סביבו כשהיה בגן הגרוע , ראיתח שם הרבה רוע ואלימות וזה ממש לא מצא חן בעיני. אני סבורה שאפשר לעשות מסגרת ללא הדברים האלו , כולם אמרו שאני טועה והנה - הוכחתי שאפשר.

אני עדיין חושבת שמשעמם לו לפעמים וזה מובן בעיני אבל זה גם בסדר , אני צריכה לקבל את זה , זה חלק מהחיים.

[ש_י_ר_י*]

[רוני_של_4*]

זאת את , נכון?

אני רק רוצה להביע את תמיכתי ולהסכים עם כל הדברים החכמים שכתבו לך פה - אז מדגישה: עודף גרויים זה לא דבר טוב, ויותר מידי "הפעלות" זה גם לא להיט גדול... לפעמים, כל המוסיף גורע. בעיקר הייתי עובדת על לארגן לו חברת בני גילו או גדולים יותר - אין מפגשי חנ"ב באזורכם? וגם - כמה זמן אתם חושבים שתשארו להתגורר שם? אם המצב זמני, ואתם מסיימים את התארים בשנה-שנתיים הקרובות, תוכלו אח"כ לנסות ולבחור את מקום המגורים עפ"י סוג החברה שתוכלו למצוא לילדים. הרי גם הקטנה תגדל ותיכף תצטרך גם היא ילדים קצת יותר גדולים סביבה, ומכיוון שהם קרובים בגיל אז לטווח הארוך תוכלו להתאים פחות או יותר את הילדים שאתם לוקחים למשפחתון או את החבר'ה במפגשים לגיל של שניהם. ההבדלים בגילאים מצטמצמים ככל שהילדים גדלים

נשיקות, ואם אכן זו את, אז סליחה שלא יצא לנו להפגש באותו היום... חזרנו הביתה סופר מאוחר (אחרי 8).

[אם_הכרובית*]

אני מניחה שמעתה אני אצא איתו לפחות פעם בשבוע למפגש בבוקר

נו, אולי מחר?
אנחנו בירושלים ונפגשים בימי ראשון ושלישי משעות הבוקר (10:00_{) עד הצהריים המאוחרים (15:00})
תוכלי לראות עדכונים ב' מפגשים קבועים להורים וקטנטנים בירושלים. אתם מאוד מוזמנים

[מה_איתי*]

רוצה למחוק קצת , דברים השתנו אחרי הרבה מחשבה ועכשיו הרבה יותר טוב לי בחיים. הייתי צריכה לעבור קושי כלשהו כדי להתארגן מחדש על החיים שלי.