_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
...אחרי שמיקמנו את המיטות --מיטת נישואין (187), גומחה למיטה (188) -- נוכל להפנות את תשומת הלב לאזורי ההלבשה -- גם לארונות הבגדים וגם לחלל שבו מתלבשים. אזורי ההלבשה האלה יוכלו גם לעזור לעצב חדר רחצה (144).
להתלבש ולהתפשט, לאחסן בגדים או להניח אותם בצד -- אלה פעולות שלא מתאימות להיות חלק ממכלול פעילות אחר. הן אפילו מפריעות לפעילויות אחרות: הן כל כך מוכלות-בעצמן שדרוש להן מרחב מרוכז המוקדש אך ורק להן.
בדפוס גומחה למיטה (188) הסברנו שהתפיסה של חדר שינה מביאה ליצירת שטח מבוזבז סביב המיטה. הדפוס הנוכחי מחזק את ההבנה שאין ערך בחדרי שינה בצורתם המקובלת.הטיעונים לכך הם:
- בגדים פזורים סביב יוצרים בלגן. הם נוטים לתפוס הרבה מקום; הם דורשים מרחב פרטי. אזור הלבשה יכול להיות של אדם בודד או משותף לזוג. מה שחשוב הוא לארגן אותו במקום קטן שבו נוח לאחסן בגדים ולהתלבש. אם אין אזור כזה אז כל חדר השינה משמש כחדר הלבשה; וזה עלול להרוס את אופיו כחדר שינה. הוא הופך למעין ארון גדול שצריך לשמור עליו מסודר, ומאבד את אופיו כחדר שאפשר לבלות בו ולהתרגע.
- אנשים מחפשים מקום פרטי כשהם מתלבשים, אפילו אם הם ביחסים אינטימיים עם שאר בני הבית. אפילו במלתחות אנשים מפנים את הצד לאחרים כשהם מתלבשים. אפשר להסיק מזה שאזור ההלבשה צריך להיות פרטי באופן יחסי. לכך בדיוק משמשים הוילונות ב"חדר ירוק" או בודואר; הם יוצרים אזור הלבשה חצי-פרטי.
- רגע ההתלבשות, עצם הפעולה, הוא זמן מעבר טבעי במהלך היום. זה הזמן לתכנן את היום או להרגע בסופו ולהתכונן לשינה. אם נחשוב לרגע על התחושה של התלבשות כמעבר, נראה בבירור שאפשר ליצור אזור הלבשה שנותן מקום לתחושה הזו. לדוגמה, במקום טוב להתלבש יהיה אור טבעי יפה; זה דורש אותה מידת תשומת לב בתכנון כמו שמקדישים לכל חדר -- ראו, לדוגמה, שני כיווני אור (159).
- אזור ההלבשה צריך להיות רחב מספיק כדי שיהיה מקום למתוח את הזרועות ולהסתובב במקום. כלומר, כשני מטר של מרחב חופשי. הוא צריך גם להכיל כשני מטר לתליית בגדים, כשני מטר נוספים עם מדפים פתוחים, וכמה מגירות לכל אדם. המספרים האלה הם הערכה גסה. בדקו את המדפים הפרטיים שלכם, חשבו כמה מהם באמת חיוניים, והעלו הערכה משלכם.
תנו לכל בני הבית חדרי הלבשה -- פרטיים או משותפים -- בין המיטה לבין חדר הרחצה. חדר הלבשה צריך להיות רחב מספיק כדי שיכיל מרחב חופשי ברוחב שני מטר; כשני מטר לתליית בגדים; ושני מטר נוספים עם מדפים פתוחים; שתיים-שלוש מגירות; וראי.
מקמו את חדרי ההלבשה כך שיקבלו שפע אור טבעי -- שני כיווני אור (159). עצבו את הקירות בעזרת קירות עבים (197), ארונות בין החדרים (198), ו{{}}מדפים פתוחים (200); בהיקף החדר תלו מדף רחב -- מדף בגובה המותניים (201); ולגבי צורת החדר, ראו צורת החלל הפנימי (191).