_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: יונת שרון
תכננתם, או שיש לכם כבר, אזור משותף במרכז הבניין. במקרים רבים, במיוחד בבתי מגורים, הלב של האזור המשותף הזה הוא מטבח או אזור אכילה כי ארוחות משותפות יכולות לבסס יותר מכל דבר אחר כמעט את תחושת השותפות (אזורים משותפים בלב 129, ארוחות משותפות 147). הדפוס הנוכחי מגדיר סוג מסורתי של מטבח שבו הבישול והאכילה והחיים קורים כולם באותו המקום.
מטבח מבודד, נפרד מחדר המשפחה ובנוי כמפעל מזון יעיל אך לא נעים, הוא שריד מתקופת המשרתים, ומתקופה מאוחרת יותר שבה נשים לקחו על עצמן את תפקידי השירות.
בחברות מסורתיות, שבהן אין משרתים ובני המשפחה דואגים בעצמם לארוחות, כמעט לא קיים מטבח מבודד. אפילו כשהבישול נעשה כולו בידי נשים, כפי שהיה נהוג במקרים רבים, עבודת הבישול נחשבה לתפקיד קהילתי בעל חשיבות עליונה; והתנור המרכזי, המקום שבו בישלו ואכלו, היה המוקד של חיי המשפחה. (באנגלית המלה hearth משמעה גם תנור וגם הבית, המשפחה.)כשהבישול עבר לידי משרתים, בארמונות ובתי האחוזה של העשירים, המטבח הופרד מאולם האכילה. אחר כך, בבתים של המעמד הבינוני במאה ה-19, כשהשימוש במשרתים הפך רוֹוח, התפשט הדפוס של מטבח מבודד והפך לחלק מקובל בכל בית. אבל גם כשנעלמו המשרתים נשאר עדיין המטבח מופרד, כי זה נחשב תרבותי ונעים יותר לאכול הרחק מהמראות והריחות של האוכל. המטבח המבודד עדיין התקשר לתרבות של בתי העשירים, שבהם חדרי אוכל נפרדים מהמטבח היו דבר מובן מאליו.
אבל במסגרת המשפחתית ההפרדה הזו הציבה את הנשים במצב קשה. לא יהיה זה מוגזם לומר שהיא אחראית לחלק מהנסיבות שגרמו למצב הנשים באמצע המאה העשרים להיות בלתי אפשרי ובלתי נסבל. אשה שקיבלה על עצמה את האחריות על הכנת האוכל נאלצה למעשה לבודד את עצמה במטבח, וכך הפכה בלא משים למשרתת.
בתים אמריקניים מודרניים שמעוצבים לפי "תוכנית פתוחה" פותרים חלק מהקונפליקט הזה. לעתים קרובות יש בהם מטבח מופרד למחצה מחדר המשפחה: לא מבודד, ולא לחלוטין חלק מחדר המשפחה. כך יש למי שמבשל איזשהו קשר עם שאר המשפחה, ונפתרת בעיית הסטיגמה ואי-הנעימות של עבודה במטבח ובחדר שטיפת כלים מבודדים.
אבל זה לא מספיק. אם נתבונן מתחת לפני השטח, נראה כי גם בתוכנית כזאת מסתתרת ההנחה שבישול הוא מטלה לא נעימה, ואילו אכילה היא תענוג. כל עוד דרך מחשבה זו קובעת את סידור הבית, נותר הקונפליקט שהיה במטבח המבודד. הקשיים הכרוכים במצב הזה יעלמו סופסוף רק כשכל בני הבית יקבלו לחלוטין את העובדה שלדאוג לעצמם באמצעות בישול זה חלק מהחיים ממש כמו לדאוג לעצמם באמצעות אכילה. זה יקרה רק כשהתנור המרכזי יחזור להיות המוקד שמתאספים סביבו, לצד שולחן המטבח הגדול, כפי שקורה בחברות מסורתיות. בחברות כאלה ביצוע מטלות נחוצות הוא חלק מהחיים, והוא לא נדחק מהתודעה בגלל השימוש המטעה במשרתים.
הפתרון לכך הוא שימוש בדפוס של המטבח הכפרי. במטבח הכפרי משולבות עבודות המטבח לחלוטין עם שאר פעילויות המשפחה בחדר אחד גדול. הפעילות המשפחתית מתרכזת סביב שולחן גדול במרכז: שם אוכלים, מדברים, משחקים קלפים, ועושים עבודות שונות שבכללן גם הכנת אוכל. העבודה נעשית בחברה, גם על השולחן וגם על דלפקים הצמודים לקירות מסביב. לפעמים ניצבת באחת הפינות כורסה ישנה ונוחה, שבה אפשר לנמנם לצד הפעילויות.
לכן:
עשו את המטבח גדול מהרגיל, מרווח מספיק כדי שיהיה בו די מקום להיות "חדר המשפחה", והציבו אותו קרוב למרכז האזור הציבורי של הבית, לא בקצה כמו מטבח רגיל. דאגו שיהיה בו מספיק מקום לשולחן רחב וכסאות, חלקם מרופדים וחלקם לא, עם דלפקים ותנור וכיור בצידי החדר; והבטיחו שיהיה מואר היטב ונוח.
תנו למטבח אור משני צדדים (159). את הדלפקים האריכו בנדיבות (עיצוב המטבח 184), והפנו אותם דרומה לאור השמש (דלפק מואר 199); השאירו מקום לגומחה או שתיים סביב המטבח (חדרי גומחה 179); הציבו שולחן גדול במרכז ותלו מנורה נעימה, גדולה וחמה בדיוק במרכז כדי למשוך את המשפחה לאור (אווירת ארוחה 182); מלאו את הקירות במדפים פתוחים בשביל סירים, ספלים, בקבוקים, וצנצנות (מדפים פתוחים 200, מדף בגובה המותניים 201). הכניסו גם כורסה (סדרת מקומות ישיבה 142). ובשביל צורת החדר ובנייתו, התחילו ב{{}}צורת החלל הפנימי (191).
