קיר ישיבה

אנונימי

קיר ישיבה

שליחה על ידי אנונימי »

== דפוס 243 -- Sitting Wall ==
_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב

תמונה

...אם הכל בסדר, יש בחוץ בעיקר חללים חיוביים -- חוץ חיובי (106); סימנתם גבולות כאלה ואחרים בין גינות לרחובות, בין מרפסות לגינות, בין חדרים שבחוץ לבין מרפסות, בין גני משחקים וגינות – רחובות_ ירוקים (51), רחוב להולכי רגל (100), גן חבוי למחצה (111), מדרג חללים פתוחים (114), צורת שביל (121), כיסי פעילות (124), מרפסת פרטית ברחוב (140), חדר חוץ (163), פתח לרחוב (165), גלריה מסביב (166), גינת פרא (172). בעזרת הדפוס הנוכחי תסייעו לגבולות הטבעיים הללו לקבל את אופיים המתאים על ידי בניית קירות נמוכים דיים כדי לשמש מושב וגבוהים מספיק כדי לסמן את הגבול.

[h=4]

אם סימנתם מקומות המתאימים לבניית מושבים – מקומות ישיבה (241), ספסל בכניסה (242) – תוכלו לתפוס שתי ציפורים אם תשתמשו בקירות כמושבים; כך תתחמו את החוץ בנקודות בהן האופי החיובי שלו חלש מידי. [/h]

במקומות רבים קירות וגדרות בין אזורים בחוץ הם גבוהים מידי; אך וויתור מוחלט על גבול יטשטש את ההבדלים העדינים בין האזורים השונים.

קחו למשל גינה ברחוב שקט. במקום כלשהו לאורך קו המפגש בין השניים, צריך תפר כלשהוא, מקום שיאחד את השניים מבלי לפגוע בהיותם נפרדים. חומה או גדר חיה גבוהות, ימנעו מהאנשים בגינה להרגיש את הקשר לרחוב; האנשים ברחוב לא יכולים להיות בקשר עם הגינה. אך אם אין גבול כלל' קשה לשמור על ההבדל בין השניים. כלבים משוטטים יכולים לנדוד פנימה והחוצה כרצונם; לא נעים כל כך לשבת בגינה כי זה בעצם כמו לשבת ברחוב.

את הבעיה ניתן לפתור רק עם גבול שיפריד מצד אחד ויהווה תפר מחבר מצד שני.

קיר נמוך או גדר בנויה (balustrade -- ד.ב.) שגובהם מתאים לישיבה, הם פתרון מושלם. הם יוצרים גבול מפריד. אבל, מכיוון שהם מזמינים אנשים לשבת עליהם -- ראשית עם הרגליים בצד אחד, אחר כך עם רגליים למעלה ולבסוף, להניף את הרגליים עוד קצת, ולעבור לצד השני, או לשבת עליהם בפיסוק -- הם משמשים גם כתפר שמחבר בצורה חיובית את שני המקומות.

דוגמה: קיר נמוך עם ארגז חול מצידו האחד ושביל מצידו השני; קיר נמוך בחזית הגינה המחבר את הגינה לדרך ציבורית; קיר ישיבה שהוא קיר תומך (קיר עבה במיוחד) שצמחים שתולים בצדו אחד, עליו יוכלו אנשים לשבת לאכול צהריים סמוך לפרחים.

כך מתאר רסקין (Ruskin) קיר ישיבה :
"בקיץ שעבר התאכסנתי לזמן מה בקוטג' כפרי. מתחת לחלוני הנמוך היו כמה ערוגות של פרח החיננית, אחריהן שורה של שיחי דומדמניות וחזרזר ואז חומה נמוכה, כמטר גובהה, מכוסה בדו-פרית (Stone cress). מעבר לחומה, בחוץ, השתרע שדה תירס שקלחיו הירוקים נוצצים בשמש ודרך עפר חוצה אותו סמוך לשער הגינה. מחלוני יכולתי לראות כל איכר מהכפר שעבר על הדרך עם סל על זרועו בדרך לשוק, או את חפירה על כתפו בדרכו לשדה. אם חפצתי בחברה, יכולתי להשען על החומה ולדבר עם כל אחד; כאשר רציתי לעסוק במחקר, יכולתי לסווג את הצומח שעל ראש החומה -- הדו-פרית לבדה צמחה עליה בארבעה מינים שונים; אם חפצתי בהתעמלות, יכולתי לקפץ מעל החומה, קדימה ואחורה. זו הגדר המתאימה לכפר הנוצרי; לא כזו שאי אפשר להסתובב בתוכה, בלי להראות כמו חיית בר וגם לא זו שבראותך אותה בבוקר, תצפה לראות שמישהו שופד עליה בלילה."
(John Ruskin, The Two Paths, New York: Everyman's Library, 1907) p. 203.)

לכן:

בחוץ, הקיפו כל אזור טבעי ובנו גבולות מעודנים בין אזורי החוץ השונים על ידי קירות נמוכים, בערך בגובה 40 ס"מ, שרוחבם מתאים לישיבה, לפחות 30 ס"מ.

תמונה

בנו את הקירות בחפיפה למקומות ישיבה טבעיים ואז אין צורך בספסלים נוספים -- מקומות ישיבה (241); אם אפשר, השתמשו בלבנים או אריחים --אריח רך ולבנה (248); אם הם מפרידים שני שטחים בגבהים שונים, חוררו בהם פתחים כדי ליצור גדר בנויה (Balustrades) --קישוט חיצוני (259). שיתלו עליהם או לצידם פרחים אם הם בשמש וגדולים מספיק -- פרחים מוגבהים (245)...

חזור אל “arch”