נוסעים ליוסמטי פארק בקליפורניה.
משהו שנראה כמו ציור, שלא נראה אמיתי מרוב שהוא יפה.
נוסעים בלי עצירה כמעט, מנצלים שהילדים ישנים א"כ מאכילים אותם קרקרים למשוך עוד כמה שעות נסיעה.
ארה"ב היא ארץ שקל לטייל בה, על אחת כמה וכמה עם ילדים.
יש ויכוח קל על "מה אתה זוכר מטיולים עם ההורים שלך?" , המשפחה של בעלי מדגישה לי כל הזמן כמה ילדים גם ככה לא זוכרים כלום ושהטיולים לא באמת מעניינים אותם. אני כבר ראיתי במו עיני את הסברה הזאת מופרכת.
נסענו עם החמים שלי לשיט בן כמה ימים על התמז, דריה ואני, חודשיים לפני שהיא חגגה 3.
אז הם הרצו בפני כמה קשה לטייל עם ילדים (היה נפלא, היא מאד נהנתה) וכמה זה לא ישפיע עליה, ובכל זאת היא לא הפסיקה לדבר על השיט ועל סירות זמן רב א"כ ועוד הזכירה דברים שאפילו אני לא זכרתי.
ליום ההולדת ה-3 שלה, חודשים אחרי, היא ביקשה עוגה בצורת סירה.
אין ספק שזה עשה לה משהו.
אז מה אנחנו באמת זוכרים?
אני זוכרת נסיעות כדבר די מעיק אבל הטיול עצמו בטבע הוא נעים ונותן מקום רב לדמיון לרוץ.
הקטעים בהם מכריחים אותך להודות כמה הנוף יפה הם באמת קצת מציקים (את זה גם בעלי זוכר) אבל אם מספרים לך פה ושם על מה קרה פה או איזו ציפור זאת, זה יכול להיות מעניין.
אז אנחנו לא הכרחנו את דריה לומר שהנוף יפה וניסינו לתת לה להנות מהטיול בדרכה שלה.
אפילו לא נכנסנו לויכוח אם אכן יש גמדים ביער או לא, פשוט אמרנו שאנחנו לא יודעים אם יש או אין אבל אנחנו יודעים שיש דובים.
ביום האחרון נסענו לאגם מחוץ לשמורה ושטנו בסירת מנוע קטנטנה.
לאחר שהתרככה קצת והתרגלה לשיט הסכימה דריה לנהוג גם.
זה לא כל כך מסובך, המנוע הוא כמו של אופנוע- מין ידית שרק מסובבים, ואת אותה ידית מזיזים ימינה ושמאלה לכוון את הסירה.
אני לא יודעת אם היא תזכור את זה או לא, אבל מה שבטוח, היא תוכל תמיד לראות את זה בסרטון שצילמתי אני במצלמה הדיגיטלית ולומר בגאוה: "השטתי סירה בגיל 4 וחצי, וממש לא רע"
![:D :-D](./images/smilies/hilarious.gif)
.
ויותמי, יזכור או לא את הטיול, גדל והתפתח בצורה משמעותית.
הבגדים שלו קטנים עליו (והבאתי הרבה בגדים די גדולים, שיספיקו), יצאו לו שתי שיניים חדשות, עוד שתיים בדרך והוא התחיל לעשות כל מיני פעולות אחרנו שמקודם הוא לא עשה ולומר כמה דברים שנשמעים כמו מילים.
מה שהטיול הזה עושה לו...
http://img412.imageshack.us/img412/9153/picture101q.jpg]יוסמיטי[/img] פארק