הקשר בין ענפי ספורט לבחירת מקצוע

[עדי_יותם*]

בעקבות הילד באטרף שתפס כיוון חינני אך לא ממש קשור, אני רוצה לשתף בתיאוריה שלי על הקשר בין ענפי ספורט מועדפים בילדות לבין בחירת מקצוע בבגרות.
טיפוסים אינדיווידואליסטים, כמוני, היו טובים בספורט אינדיווידואליסטי. במקרה שלי - ריצות למרחקים ארוכים, וגדלו לעבוד במקצועות שדורשים הרבה עבודה עצמאית.

ענפים דומים אחרים - כל הריצה/קפיצה, שחייה.
מנהלים, ראשי צוותים - ריכזו קבוצות במשחקי כדור.
אנשי צוות טובים היו כאלה גם במשחקים הקבוצתיים שלעיל.
עוד לא החלטתי לגבי "דו-קרביים", כמו טניס ואמנויות לחימה.

איך זה אצלכם?

[טלי*]

ומה עם אנשים שלא אהבו ספורט כלל:-)?

[אמא_אינקובטור*]

שינה למרחקים ארוכים.

[עדי_יותם*]

שום דבר? עד היום? אין משהו שהיית לפחות בינונית בו? זה לא שיש לי איזו מדליה בריצות 600 מ', אבל לפחות את זה אהבתי יחסית... שינה למרחקים ארוכים - מצוין. כמה מרוויחים בזה? יש קידום?

[אמא_אינקובטור*]

שינה למרחקים ארוכים - מצוין. כמה מרוויחים בזה? יש קידום?

מרוויחים - עור פנים בריא ושלווה קוסמית.
אין קידום, רק נסיגה לאחור (-; האתגר שלי הוא למצות משינה למרחקים קצרים את אותם היתרונות של שנת-המרתון.
בעלי המרמיטה בהריון, ככל הנראה: בסוף השבוע האחרון העוללית הרדימה אותו במיטה שלנו והוא קם, רענן ושמח, ב-9 בבוקר למחרת.

[ענת_גביש*]

גם אני, אהבתי פעם קפיצה לגובה. וטניס. ושנאתי משחקי כדור בקבוצה, וגם עובדת אחד על אחד. (מול גוף שוכב ושותק רוב הזמן).
הספורט היה רק עד כתה ח'. אחר כך התחברתי לענפי ספורט שאמא אינקובטור מתארת, על כל גווניהם, בהייה עמוקה, איסטרון (היה פועל כזה בבית ספר פעם), ריחוף. לא מתגעגעת לסוג הראשון, מתגעגעת מאד לסוג השני. עכשיו מפתחת ספורט חדש, בהייה עמוקה למרחקים קצרצרים, השגת עור פנים בריא ושלווה קוסמית בלי שינה לשום מרחק בכלל. אולי מטר.

[ארני_ש*]

מה לגבי אלה שריקוד על כל סוגיו היה ועדיין סוג הספורט החביב אליהם , זה משהו שהוא לבד אבל בתוך ביחד .

[ענת_גביש*]

משהו שהוא לבד אבל בתוך ביחד .
אולי הן עובדות באמא? (-:

[עדי_יותם*]

מ"אסטרונאוטיות", נראה לי.

[יונת_שרון*]

צר לי להפריך את התיאוריה. אני שיחקתי כדורגל וכדורסל, ובכל השאר הייתי ממש על הפנים. ואז התבגרתי והתפרנסתי דווקא מתכנות. והיום הדברים הכי דומים לעבודה שאני עושה זה קצת תכנות וקצת כתיבה -- שתי פעילויות מאוד לא קבוצתיות.

[עדי_יותם*]

אנחנו עדיין עומדות על מתאם של 75% לפחות (-;
עוד מישהו?

[רונית_סלע*]

כן, אצלי יש תיאום מסויים. בילדות המוקדמת אהבתי כדורגל, אחרי שנים ספורות של טראומות מבית הספר הדבר היחיד שנהניתי ממנו איכשהוא היה שחייה. העבודה שלי, אם אפשר להגדיר את זה כך, היא כתיבה.
איפה באמת נכנסת האמהות בתיאוריה? (נראה לי שזה נכנס ב-
טיפוסים אינדיווידואליסטים, כמוני, היו טובים בספורט אינדיווידואליסטי , למרות שזה בהחלט מהווה אתגר לקטע של הלבד, הבהייה וכו').

[חלי_ש*]

גם אני שיחקתי כדורגל, כדורסל וכדוריד (מדי פעם אני חוטאת ומוצאת את עצמי במגרש מלא בנים כמו פעם ) ואני חושבת שאני די מתאימה לתיאוריה, מפני שאני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים.

[ענת_גביש*]

יונת- 'צטערת, אבל לא נראה לי שאת מפריכה את התאורייה. לא יודעת איך קוראים בכדורסל וכדורגל למי שנמצא כל הזמן על כל המגרש, גם מבקיע וגם צופה מהצד, מתקן, מלמד, מאמן, מדליק ספוטים ענקיים, דואג שהדשא יהיה קצור ושהשחקנים יהנו אבל ידעו את החוקים...
וב ה עבודה שלך שכולנו מכירים את מביאה אחלה משחק!

[ארני_ש*]

וואלה , ענת !!!

[יונת_שרון*]

ענת, אני מסמיקה קשות תודה

[פיסטוק_פולני*]

בן זוגי מפריך את התיאוריה: עסק בשחייה וג'ודו, והיום ראש צוות / מנהל פרוייקט מצטיין...
אבל אולי בעצם לא מפריך, שכן היוצא מן הכלל מעיד על הכלל, לא?

(סליחה על השימוש בניק חדש - לא יודעת אם הוא מסכים שאחשוף אותו...)

[ג'ינ_ג'ית*]

אני זוכרת שבעיקר לא אהבתי מחניים. איזה מן משחק זה? שמנסים לפגוע כל הזמן בשחקנים של הצד היריב? ועד היום אני משתדלת להימנע מכדורים בבטן...

[מ_י_כ_ל*]

הכי אהבתי בעולם מחניים! וגם הייתי אלופה בלספוג 'טילים' בבטן.
ממש שנאתי התעמלות מכשירים, בעיקר קורה (פחד גבהים).
חוששני שגם אני מקלקלת את התיאוריה...

[חלי_ש*]

כל הכיף במחניים בשבילי היה להיות בחוץ ולזרוק בחזקה את הכדור הישר לרגליים...

[אמא_אינקובטור*]

מחניים? לא יותר פשוט לעמוד בכיכר בית הספר עם שלט "אנא זירקו עלי חפצים שונים והשפילו אותי תוך כדי. אני קצרת רואי ואיטית, כנראה שאלו סיבות מספיקות לנידוי חברתי מעתה ועד הצבא".

[אנונימי]

מסעדה,
איך התיאוריה תתיישב עם כאלה שטובים בכל מיני?
גם כדורסל ומשחקי כדור אחרים, גם אתלטיקה, שזה מאד יחידני (הכי פחות אהבתי שם הדיפת כדור ברזל אבל בזה הייתי הכי טובה )
ובנוסף לכל הצרות, ממש, אבל ממש, אהבתי מחניים - גם להחביא מאחורי את כל הקבוצה, ולתפוס את ה'טילים' וגם לשגר אותם בעצמי. זוועת אלוהים המשחק הזה. ואני עדין אוהבת לשחק בו... (תיאורטית כרגע, אבל עוד יבוא היום...)
וגם קראטה קצת וכאלה מין.
בקיצור, כל מה שהוא לא כדורגל - תעמיסו... (אין לי שום דבר נגד כדורגל, אני סתם לא טובה בזה)

רק שחיה אני שונאת... משעמם.

( - לתשובתך אודה )

[ג'ינ_ג'ית*]

הכי הכי אהבתי הקפות! הייתי מעולה בתפיסה של הכדור טניס הקטנצ'יק הזה ולחילופין בריצה סביב התחנות!
וכמה התרגשות יש, וגם עבודת צוות אבל גם מקום לאינדיבידואל ... שיווו אני מתגעגעת!
היום אני בקושי רצה לשיעור, ואחרי 3 דקות מתמשפת כמו ...

[עדי_יותם*]

ליאת, אבל לא אמרתי מהם עיסוקייך המקצועיים...

[חלי_ש*]

מישהו זוכר "שבע אבנים" (להגיד בבקשה את הטעם ב א' )?

[מ_י_כ_ל*]

את מדברת על אבני המשחק הקטנות מברזל, שמקפיצים אחת באויר ומרימים את השאר עד לצניחתה של הראשונה חזרה (בשאיפה) ליד? כי אם כן, אצלנו זה היה "חמש אבנים". אבל זה לא ממש עיסוק ספורטיבי...

[אמא_של_יונת*]

מ י כ ל ,
זהו פער הדורות בהתגלמותו: את שיחקת חמש אבנים בקוביות המתכת. אני שיחקתי אותו משחק באבנים שאספנו בחצר.

[יונת_שרון*]

או שאולי מדובר על שבע אבנים גדולות יותר שמניחים אחת על השניה במגדל? שכחתי מה בדיוק צריך לעשות אחר כך. חלי?

[תבשיל_קדרה*]

אוי, מיכל - מה שאת עושה לי!

אני מתנצלת אם אני ממחזרת את עצמי, אבל הנה הסיפור:
ילדה קטנה הולכת עם חברה. "אנחנו הולכים לשחק 7 אבנים, יודעת איך משחקים?", "כן" (ומוסיפה במלמול - "זה כמו 5 אבנים, אבל 7, לא?").
מגיעים למקום המשחק, והנה 7 האבנים מסתברות כ-גדולות יותר שמניחים אחת על השניה במגדל.
התמודדתי עם זה באופן הכי סוציאלי שהכרתי: קודם "ניסיתי להשתתלב", ואח"כ פרצתי בבבכי.
שהלא - להודות, עכשיו, שמסתבר שלא היה לי מושג על מה היא מדברת ואני זקוקה להסבר, זה מביך מדי.

אולי אם הייתי במסגרת, כמו כולם, היכולות החברתיות שלי היו טובות יותר

[תבשיל_קדרה*]

אה - יונת - היה כדור שזורקים ואמור להפיל כמה שיותר אבנים. לא זוכרת מה הלאה.

[אנונימי]

גילה,
לא היית במסגרת כמו כולם? כי אני הייתי גם הייתי, ולא היה לי מושג על קיומו של משחק 7 אבנים...

מסעדה,
עד בוא הדר, תיכנתתי. חשבתי שידעת. שכולם יודעים...

[טרה_רוסה*]

לא מזמן קניתי לי 5 אבנים ממתכת. כלכך התלהבתי כשראיתי אותן.

אני הכי אהבתי לשחק בגומי ובקלאס ובקפיצה על חבל

(גם אני לא שמעתי על 7 אבנים)

[תבשיל_קדרה*]

לא היית במסגרת כמו כולם?
בטח שהייתי. לכן המוציאלשון בסוף. זה לא עזר לי - לא לדעת מה זה המשחק, ולא לדעת איך לבקש שיסבירו לי.

[חלי_ש*]

שבע אבנים הוא משחק שכמו שיונת אמרה מניחים שבע אבנים גדולות אחת על השניה ( לא מדי גדולות, כאלה שכדורגל "בלון" יכול להעיף בקלות ). עומד ילד למשמר כמטר ליד האבנים , כאשר שארית ילדי השכונה עומדים בתפזורת בכל השטח המיועד למשחק (חניה, דשא גדול). עומד ילד אחר עם הכדור במרחק של כ- 10 מ' מן האבנים ומנסה לפגוע בהן. אם לא פוגע, ילד אחר זורק ואם פוגע, כל אחד מן הילדים בשטח מנסה להרים אבן ולהניחה שוב במגדל בלי שהילד העומד למשמר יתפוס אותו.
אמא של יונת,
לגבי חמש אבנים (ממתכת) - תמיד בזמן משחק היתה נעלמת איזו אבן והיינו חייבים להחליף אותה באחרת (מן החצר):-)

[חלי_ש*]

ואם במספרים עסקינן (חמש, שבע), מישהו זוכר "שלושה מקלות"?
<חלי בגעגועים לתקופה בזכות באופן>

[ענת_גביש*]

מי בדיוק קרא לזה שלושה מקלות? (-:

[מ_י_כ_ל*]

מישהו זוכר "שלושה מקלות"?
כן. ותמיד התעורר הויכוח האם מרחיקים רק את המקל האחרון (ואז הקפיצה האחרונה היא קשה עד בלתי אפשרית) או שמחלקים את המרחק הכולל באופן שווה בין המקלות.
איכשהו, ארוכי הרגלים היו תמיד בעת האופציה הראשונה...

[ענת_גביש*]

אצלינו היתה הכרזה : אחרון! אמצעי!
הקופץ היה מחליט מה הוא מרחיק.

[חלי_ש*]

ענת גביש,
אני כמובן זוכרת את המשחק כשלוש מקלות ומן הסתם גם הגיתי אותו כך בעבר הרחוק, אבל לא יכולתי לכתוב את זה כך. תודה על האישור. אז......שלוש מקלות!!!:-)

[תבשיל_קדרה*]

ארבע. ארבע מקלות.

[תבשיל_קדרה*]

סטנגה, לא?
אף פעם לא שיחקתי, אבל ראיתי את הילדים משחקים על הכביש הקטן שמוביל לחניה של הבנין שלנו.
(למה לא שיחקתי אתם? אני לא בטוחה, אבל סביר שזה קשור איכשהו לזה שלא יוצאים החוצה לפני שגומרים שעורים)
> יו! איך אני חושפת את הילדות שלי! <

[מ_י_כ_ל*]

גילה, ממש לא סטנגה! סטנגה זה עם כדור של כדורגל, שער ונגיחות. נכון שיש שם האלמנט של לפגוע בשער עצמו.
"מדרכות" או כמו שקראו לו אצלנו "ספות" (פ' רפה ובמלעיל. ע"ש סף המדרכה שיש לפגוע בו), משחקים בכדור של כדורסל.
אצלנו כן ספרו נקודות וגם...היה אקסטרא ניקוד על זריקת הכדור מעל רכב נוסע....

<גילה, מה יהיה?>

[תבשיל_קדרה*]

לא שפות? "שפת המדרכה".

[מ_י_כ_ל*]

גילה, את באמת חושבת שידע לשוני יחלץ אותך מבוּרוּת משחקית?!?

<מילים אחרות - אל תסתבכי עם ילידי הרצליה. זה מאוד מזיק לבריאות...>

[תבשיל_קדרה*]

מיכל - כאמור, אני רק ראיתי אותם משחקים מלמעלה. לא שמעתי מה הם צועקים

[טרה_רוסה*]

למה העברתן לפה? למה לא לפתוח דף חדש משחקים ששיחקנו בילדות ?

[אלמוני*]

איך הספורט משפיע על הגוף והנפש?

[ריח_מנטה*]

מישהו פה שיחק "מדרכות" (במלעיל)? המשחק הדבילי והמהנה שבו זורקים את הכדור מצד אחד של הכביש לצד השני ככה שהוא נחבט במדרכה הנגדית?
אוך איזה כיף להיזכר....
ואם היינו זורקים את הכדור הפוך כלומר מעבר לגב וזה היה פוגע הנקודות היו כפולות כיף,כיף...

[ריח_מנטה*]

איך הספורט משפיע על הגוף והנפש?
הספורט נהדר לגוף ולנפש. אני לא אהבתי לעשות ספורט והיום אני מכורה להליכה. התחלתי מעט כל פעם קצת כי הגב לא איפשר לי והיום אני מצליחה ללכת שעה וחצי בלי הפסקה, המקלחת של אחרי הספורט היא הדובדבן.

[ענת_ב_פ*]

_מישהו פה שיחק "מדרכות" (במלעיל)? המשחק הדבילי והמהנה שבו זורקים את הכדור מצד אחד של הכביש לצד השני ככה שהוא נחבט במדרכה הנגדית?
אוך איזה כיף להיזכר...._
וואי וואי יש לי אשכרה צביטת געגוע /-:

[שני_ש*]

אני טובה מאוד בכדורסל ואני משחקת הרבה מאוד !
אבל עכשיו אתחיל גם הטניס וגם בזה אני מאוד טובה.
וביכלל אני שריר אחד גדול ואני כבר לא יודעת מה לעשות טניס או כדורסל!

[אהבת_עולם*]

איזה דף כייפי שגיליתי עכשיו !

בתור ילדה שנאתי ספורט, שנאתי שיעורי ספורט, שנאתי לזוז, שנאתי לרוץ, ושנאתי משחקים תחרותיים.
כששיחקו בקבוצה, כמעט תמיד ישבתי בצד.
(אם כבר שיחקתי, נגיד מחניים - מעולם לא ניסיתי לתפוס ת'כדור, רק ש'לא יפגע בי'.)

היום אני שונאת לעבוד.
ואם כבר לעבוד - אז בטח שלא בצוות. וכמה שפחות בוס על הראש. אוהבת לעשות החלטות לבד. (מטפלת בילדים, בלי שום מבוגר בסביבה).
לא אוהבת שום דבר תחרותי. מראש נמנעת מלהיכנס למקום הזה.

אז נראה לי שאפשר לראות קשר.

מה שכן - האהבה שלי לעבודה עם הגוף התפתחה עם השנים.
היום אני מאו-ד אוהבת לרקוד.
לפעמים הליכות עושות לי כיף (לבד !)
תרגלתי גם קראטה וג'ודו איזה שנה וחצי.
נמשכת להתעמלות קרקע.

***********

אני זוכרת שבעיקר לא אהבתי מחניים. איזה מן משחק זה? שמנסים לפגוע כל הזמן בשחקנים של הצד היריב? ועד היום אני משתדלת להימנע מכדורים בבטן

מזדהה לגמרי !

<והמחכימון שיצא לי נראה לי ממש קשור: 'גישתך לעולם היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך' - 'גישתך לספורט היא הביטוי המדויק לגישתך לחיים' >

[אהבת_עולם*]

האם אפשר להגיד שזה דף נוסטלגי?

[ספורטי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה כל כך חשוב ספורט לנפש לגוף ....מציע להעלות את הנושא שוב