בהתחלה חשבתי לעצמי אני צריכה ללמוד עוד ולהרחיב את הידע שלי בכל מני תחומים, עד עכשיו היה לי טוב ונוח בתחום שבחרתי בו, וזה נורא הלחיץ אותי לחשוב מה אתן לבני, הרי אני רוצה לפרוש בפניו את כל האפשרויות.
חשבתי מה ילד צריך לדעתי : דוגמא, דמות לחיקוי בהתחלה ואולי אפילו להערצה. ואז נפל לי האסימון ...
אני צריכה פשוט להיות שלמה עם עצמי עם מה שאני "לעבוד" על עצמי במה שאני לא.(אולי זה היה ברור לכם. אבל בשבילי זו היתה מעין תגלית)
שמתי לפני את כל הדברים שאני לא מרוצה מהם בעצמי, חוסר ביטחון וביישנות (העבודה התחילה הנה אני כותבת את זה כאן
) יחסים שלי עם המשפחה שלי, יחסים עד חברים, אנשים ועוד...ואז זה היכה בי , העבודה כ'כ קשה ודורשת life time אבל עכשיו זה זמן הכי טוב להתחיל.
אם אני אצליח להנחיל את הדברים האלה לבני אני חושבת שעשיתי את שלי בתור הורה...
טוב כשאני חושבת על זה עכשיו זה כנראה לא רק לחינוך ביתי , זה להיות הורה. או אפילו אדם.
זה לא קל כמו להחליט שהילד ישן איתי במיטה או עלי במנשא. או כמו שחשבתי לי בהתחלה לקחת כמה קורסים באוניברסיטה.
זה לעבור את הביצות הטובעניות שלי ולנצח.
אני שמחה שבתור הורה חמישה חודשים בני הצליח ללמד אותי את זה.
אני מוכרחה לציין שמחשבות על חינוך ביתי גורמות לחשוב על עצמנו בתור הורים מחנכים, מה שכל אדם לדעתי צריך לעשות גם אם הוא לא מחנך מהבית, אבל הוא כן גם אם הילד נמצא חלק משעות היום בבי''ס או בגן.
אשמח לשמוע גם קצת מהמחשבות שלכם בנושא. אילו מחשבות/תהיות היו לכם לפני או תוך כדי שהתחלתם לגדל ולחנך .
בהתחלה רציתי לכתוב איזשהי נקודה. בסוף יצא משהו קצת אחר. התלבטתי אם להוסיף לדף. אבל החלטתי שזה הדבר הנכון לעשות. אז הנה לכם...
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}