חרדות ופחדים

מאז שאני זוכרת את עצמי פחדתי מחושך ופחדתי להיות לבד בבית בלילה.
לפני מס' חודשים ילדתי את בתי וכמובן שעם הולדתה נולדו החרדות, שיש לכל אמא, אני מניחה.
אני חושבת שאצלי זה ברמות קשות יותר: כשהיא ישנה, אני הולכת לבדוק כל 10 דקות שהיא בסדר. כשהיא ערה, אני לא עוזבת אותה לבד לרגע שמא יקרה משהו (למרות שהבית מוגן). אני לא סומכת על אף אחד אחר שיהיה איתה מלבדי.
בעלי עובד בלילות כך שאני נשארת איתה הרבה לבד בלילה, אז הפתרון שלי הוא להשאיר את הטלוויזיה דלוקה כל הלילה ולפחות 2 אורות דלוקים בבית.
עד הולדתה לא הפריעה לי הבעיה הזו אבל עכשיו אני חוששת מאוד להעביר אליה את החרדות והפחדים שלי ואני יודעת שאם אמשיך כך, היא תהיה בדיוק כמוני. אני לא רוצה את זה בשבילה, כי אני כילדה סבלתי מאוד מהפחדים שלי מהחושך, שכאמור, מלווים אותי עד היום. אני יודעת שחוסר הבטחון שלי, הפחדים והחרדות יעברו אליה אם אני אמשיך ככה אבל אני לא יודעת מה לעשות.
לפני מס' שנים הייתי בטיפול פסיכולוגי בגלל הפחד מהחושך אבל זה ממש לא עזר, ולהיפך, נולדו עוד פחדים בדרך.
אני לא רוצה ללכת שוב לפסיכולוג, אני כבר לא מאמינה בזה אבל אני כן רוצה לטפל בבעיה ולשדר לבתי בטחון.
אשמח לעיצותכם.

לא יודעת אם זה יעזור לך, אם אספר שעברתי בדיוק את אותו הדבר.
גם לי בילדות היה פחד מחושך והפחד לא עבר גם בבגרות. גם אני תמיד ישנתי עם אור. גם אצלי החרדות גדלו כשנולדו הילדים. ובלילות שבן זוגי לא היה הייתי עוברת לישון איתם בסלון, ישנה עם אורות בכל הבית וכמובן טלויזיה. אבל לא נרדמת אלא קופצת כל פעם בבהלה כשקלטתי שנרדמתי ולא השגחתי על התינוק.
מה שקצת עזר היה להביא כלב הביתה, שנובח תמיד אם מישהו בא. וכשהוא ישן רגוע אז גם אני יותר רגועה.
.אני מאד מבינה אותך ורק רוצה לספר שלא הבחנתי אצל ילדיי (שגדלו בינתיים) בתופעות חריגות של פחד מחושך. לעומת זאת כשאני הייתי ילדה היו מתעקשים לכבות את האור ולהשאיר מנורה קטנטנה בפרוזדור, ואצלנו תמיד יש קצת יותר אור ולא הולכים לישון בחושך מוחלט.
אני חושבת שמה שאת מתארת החרדות זה נורמאלי אבל אנשים מתביישים לדבר על זה. הפחד שיקרה משהו לתינוק הוא דרך להגן על התינוק ואצלך הוא מתחבר עם הפחד מחושך. את יכולה לישון עם התינוקת במיטה שלך,זה מאד עוזר וגם מאד מומלץ מעוד הרבה סיבות. לנעול את הדלתות , להכניס את הכלב והטלויזיה לחדר השינה וכך להרגיש יותר מוגנת. אולי זה נשמע עצה טפשית אבל לי זה עזר.
תתעודדי החרדה יורדת במשך הזמן כשהילדים גדלים והבת שלך לא תקבל את החרדות האלה (יהיו לה אחרות משלה (-: )
דבר נוסף שעוזר הוא שיש אל מי להתקשר מאוחר בלילה, מישהו שיודע שאת מפחדת ולא עושה מזה עניין ומוכן לדבר איתך בשעות מוזרות. זה מאד מפיג את החרדה. (אחות או חברה או מישהו אחר קרוב.) אל תתביישי לספר שאת מפחדת. רוב האמהות מפחדות ממשהו, וכמעט כולן פוחדות להשאר לבד עם התינוק בעיקר בלילה.
לא נתתי לך עצות לטיפול בפחד כי לא היו לי כאלה בעצמי אבל חשוב לי שתדעי שעוד נשים מרגישות ככה ושזה פחד שלא עבר לי לגמרי אבל ירד מאד מאד. אני מקווה שתמצאי עצות טובות לטיפול בפחד.

את יכולה לישון עם התינוקת במיטה שלך,זה מאד עוזר וגם מאד מומלץ מעוד הרבה סיבות
מכיוון שבתי התרגלה לישון במיטתה, אינני יכולה להשכיב אותה לידי, היא בוכה ולא מצליחה להירדם, הייתי רוצה גם לדעת מדוע זה מומלץ, מאיזה סיבות ?

להכניס את הכלב והטלויזיה לחדר השינה
אכן יש לי כלב גדול שישן לידי וטלוויזיה בחדר השינה שדלוקה כל הלילה וזה באמת עוזר אבל זה לא נראה פתרון ארוך טווח, זה נראה לי התמחקות מהבעיה האמיתית, השאלה אם אפשר לעשות משהו עם זה או להשאיר את הבעיה כמו שהיא.

אמא,
על מנת לאזן את החרדה יהיה עלייך להתאמן על אמונה.
ד"ר אדוארד באך (פרחי באך) כתב:
"הפחד דופק על הדלת. האמונה נגשת לפתוח ומגלה שאין שם שום דבר."

מכך שאת מוזמנת לדף פרחי באך או נכון יותר את מוזמנת לקרוא את הדפים הבאים (התרווחי לך זה הרבה חומר לקרוא): ארכיון פרחי באך, ארכיון אבחון ויעוץ פרחי באך, הגדרות פרחי באך ו- פרחי באך.

אמצעי זה עשוי לשנות את חייך מהקצה לקצה. מה גם שעניין זה חיוני כפי שא חשה למען בתך.
בתך לא רוצה לישון לידך מתוך שחשה את חרדותייך.

תודה.

לאמא חרדה, תודה שפתחת את הדף הזה. אני מזדהה עם מה שכתבת. הזכרת לי איך הייתי בעצמי כשהתינוקת היתה קטנה. ואין לי אומץ לספר כאן מה הייתי עושה (חוץ ממה שכתבת, אור בלילה וטלויזיה...), כמו שכתבת, פתרונות לא משהו ורק התרחקות מהבעיה.

תודה לצפריר על העצה. כשבעלי לא היה בבית ואני הייתי מפחדת להירדם בלילה, כי מישהו בטוח יכנס כשאעצום את העיניים ויקח לי את התינוקת, והכלבה בדיוק תתחרש, לא זכרתי את האפשרות של פרחי באך .
רק רציתי להוסיף שכשהילדים טיפה גדלים החרדה הזאת פחות או יותר עוברת. אבל באמת כדאי לחסוך את הסבל (וזה סבל אמיתי) ולנסות לטפל לפי מה שצפריר הציע ואולי יהיו עוד עצות טובות.

לאחרונה אחרי הפריצה הפולשנית לביתינו נתקפנו קצת כולנו בתסמיני 'רדיפה'.
פתאום הבית החם, המוגן והאהוב שלנו הפסיק להיות מקום בטוח.
נראה שהדבר המשמעותי ביותר שנגזל מאיתנו ע"י הפורצים (שאגב, חזרו לנסות לפרוץ שוב כעבור מס' שבועות) היה הביטחון האישי שלנו.
רובנו מתמודדים יפה עם המציאות החדשה ומצליחים לעבד ולאבד את התחושות הלא נוחות.
מי שלקחה את זה הכי קשה והגיבה לזה בצורה החזקה ביותר היא ביתי(15.5) שאחרי נסיון הפריצה השני היתה במצוקה ממשית.
כשהבנתי את זה, המלצתי לה 'להיצמד' תמציות]לתמצית COOL לשתיה ולמריחה[/po] של צפריר
שהיא המקבילה של הרסקיו ככל הידוע לי.
היא קיבלה את הצעתי ובאמת נצמדה לבקבוקון הסימפטי והנוח.
נשאה אותו איתה בתיק לב"ס ולכל מקום, כשהיא יודעת שבכל פעם שעולה חרדה עליה להתיז 'לגימה' ללשון.
נראה לי כי משלשום היא מרגישה כבר הרבה יותר טוב.
לפני כמה דקות שאלתי אותה באופן ישיר אם היא מרגישה איזו הקלה (נמנעתי מכך לפני כן)
ושמחתי לשמוע ש- "כן, מאוד".

צפריר שפרון, תודה על ההפנייה לדפים, אני באמת אתחיל לאמץ את הרעיון של פרחי באך.

ענת גביש, תודה רבה על תשובתך. לדעת שאני לא לבד זה כבר מרגיע. זה באמת סבל לחוות את החרדות הללו ואני מקווה שהאפשרות של פרחי באך תעזור לי.

כמו תמיד בענייני רגש אני רוצה להמליץ על ייעוץ הדדי - אפשר לעשות עבודה נהדרת בייעוץ הדדי על פחד. נכחתי פעם בעבודה נפלאה שנעשתה עם בחור אחד, שעבר חוויות מפחידות מאד בצבא ובטיול בדרום אמריקה, אבל בסופו של דבר עבד על זכרון הפחד הראשון שלו שהיה דווקא המורה שלו מכיתה ב'. הוא פשוט נכנס חזרה לרגשות שהמורה הזאת עוררה בו, לשיתוק שהיה אוחז בו כשהיא היתה צועקת עליו, ופרק הרבה מאד פחדים ישנים שהשפיעו על חייו גם עשרים שנה מאוחר יותר.

על פי התפיסה הזאת הפחדים הישנים נמצאים בתוכנו ומצטברים זה על זה כך שאנחנו מאבדים את היכולת לפעול כאן ועכשיו בצורה רציונלית ונקיה. והכל מתחיל מזה שאנחנו לא מאפשרים לילדים לפחד, מסבירים להם למה "זה לא מפחיד בכלל" ולא מאפשרים פורקן של הפחד. (ומבחינה זו גם כדאי לעבוד על הפחד - כי כאשר אנחנו מפחדים קשה לנו מאד לאפשר לילדים לפחד. אנחנו מעדיפים להשתיק אותם ולהזכיר מהר להם ולנו שאין ממה לפחד, במקום לאפשר מקום לפחד להיות, מרוב שזה מפחיד אותנו. (אני מרגישה את זה מאד עם הקטנה שלי. היא בת ארבע, ואוהבת מאד להתחבא מתחת לשמיכה בטענה שיש בחדר מפלצת. אנחנו מתחבאות מתחת לשמיכה ורועדות ביחד מפחד, ואני מרגישה שלמרות שמדובר בסיטואציה לא מפחידה מבחנתי - אני הרי יודעת שאין מפלצת בבית - ולמרות שאני פועלת מתוך מודעות וכו' וכו', עדיין אני מתחברת תוך כדי לפחדים שלי, כי עצם הסיטואציה הזו, של להתחבא עם הקטנה מתחת לשמיכה ולרעוד מפחד, זורק אותי למחבל בבית גנב בבית נאצי בבית ובקיצור לחומרים שלי שלא בדיוק עוזרים להיות שם בשבילה, נקיה ורגועה, ולאפשר לה לפרוק בנחת פחד. אז על אחת כמה וכמה אם באמת הייתי מפחדת בתוך הסיטואציה - לא הייתי יכולה בכלל להיות שם בשבילה).

הקיצור, לפי השיטה הזו, אם הפחד משתלט על החיים ומביא אותנו לפעולות לא הגיונויות, מתבקשת פעולה של פורקן הפחד. זה לא ייעוץ פסיכולוגי של פילסף ופלסף אלא עבודה נקודתית של "לפרוק" פחד. במישור המעשי תופסים מישהו הולם (רצוי מישהו שמבין בייעוץ הדדי), שיכול להיות שם בשבילך לפרק זמן מסויים, ומחליטים להעיז לאותו פרק זמן להרגיש את הפחד. אפשר לספר את הסיפור המפחיד (מישהו נכנס הביתה. אני ישנה. גם התינוקת....) ואם זה מדי זוועתי לחזור לסיפור מפחיד מן העבר ולספר אותו (כל פחד שיוצא מפרופורציות היום יושב על פחדים לא מטופלים מן העבר), ותוך כדי שמספרים ממש להתחבר לסיטואציה, לחוש את הפחד, לרעוד מפחד, לצחוק מרוב פחד, להעיז לפחד.
(זה לא פשוט בכלל להעיז לפחד. בדרך כלל, אנחנו כל כך פוחדים לפחד, שקודם כל צריך לעבוד עם מישהו על הפחד מפני הפחד לפני שאפשר לעבוד על הפחד עצמו). גם אפשר לנסות פשוט כיוון של להגיד, הרבה פעמים, "אני פוחדת" או, באופן פרדוקסלי שגם הרבה פעמים עובד - "אני לא פוחדת משום דבר. אני חסינת-פחד". הבנאדם שממול צריך להיות אמפטי ותומך אבל בשום פנים לא להרגיע, לא לומר שאין סיבה לפחד ולא לפחד בעצמו (מבחינה זו, די קשה למצוא בן אדם הולם).

הכיוון של עוד ועוד מיגונים הוא כיוון שמטפל בתירוץ לפחד (גנבים ייכנסו הביתה) ולא בפחד עצמו. זה יכול להיות כיוון נכון אם באמת יש בעיה ריאלית של גנבים, אבל אם הבעיה היא לא הגנבים אל הפחד מן הגנבים - המיגונים מטפלים בבעיה הלא נכונה, ולפיכך הם לא יועילו. (מנסיוני האישי - אפשר להמשיך לפחד מגנבים גם כשיש אזעקה. אין גבול לכוחו של הדמיון).

ובינתיים אני שולחת לך חיבוק וחיזוק.

בענייני רגש אני רוצה להמליץ על ייעוץ הדדי

אם את יכולה להסביר לי מה הכוונה ביעוץ הדדי ואיפה באמת אפשר למצוא מישהו כזה,
זה יהיה נפלא.

בעבר עבדתי על הבעיה בצורה שאת מתארת עם פסיכותרפיסטית והיא הסבירה להיכנס לפחד, להיכנס לחדר חשוך, לתת לפחד להשתלט עלי אבל לא הצלחתי לעשות את זה, מרוב שפחדתי. אולי מי שעבדתי איתה ל זה לא הייתה מקצועית או שלי פשוט לא היה אומץ, ואני לא יודעת אם היום יהיה לי אומץ לעשות את זה.

הרעיון מאוד מעניין אני רק מקווה שאמצא מישהו שאפשר לעבוד איתו על זה ואני מקווה שיהיה לי אומץ.

ראי גם דף יעוץ הדדי.
אגב, באמת לפי השיטה לא אמורים לעבוד לבד, אלא בנוכחות ובתמיכה של יועץ - לא מדובר באיש מקצוע אלא באדם נוסף שמכיר את השיטה ושמוכן להקדיש מזמנו עבורך כמו שאת תקדישי לאחר מכן מזמנך עבורו, ללא תשלום.
יש יועצים במקומות שונים בארץ, וכן קבוצות לימוד של השיטה וסדנאות סופי שבוע שמתרגלות אותה. זה עולה גרושים לעומת טיפול פסיכולוגי, ולדעתי שווה לא פחות (אם לא יותר).

אני עבדתי בזמנו עם אבי בוטביה מירושלים, שהיה יועץ מצויין בשבילי. הוא מקבל אנשים לטיפול תמורת תשלום וכן מעביר סדנאות וכיתות לימוד, ואפשר לעבוד אתו יופי בנושא של פחד. אם את מעוניינת, אפשר למצוא אותו בספר הטלפונים.

אנחנו מתחבאות מתחת לשמיכה ורועדות ביחד מפחד

רציתי לשאול ושכחתי לגבי הפחד של בתך. האם כדאי לתת מקום לפחד ?
לפני שקראתי את תגובתך חשבתי שאומר לבתי (בעתיד) שמפלצות לא קיימות ואין מה לפחד מהן אך כאן את מעלה רעיון אחר.

אני רק חוששת שהיא תמשיך לפחד ממפלצות כי "גם אמא פוחדת ממפלצות".
האם זה נכון לעשות את זה כך ? היא אמורה לסמוך עלי שאשמור עלי ואגן עליה אך אם אפחד יחד איתה, אולי היא לא תסמוך עלי ?

לי אין ספק שהדבר הנכון הוא לפחד עם הילדה ממפלצות ולא לומר "אין מפלצות".
אם יש לילדה צורך לפרוק פחד, היא צריכה לפרוק פחד. ואם לא תאפשרי לה לעשות את זה על ידי זה שתבטלי את סימולציית הפחד שהיא בחרה, היא תמשיך לנסות למצוא הזדמנויות, עד שהיא "תעלה" על משהו שבאמת מפחיד אותך (על מפלצות את תגידי בקור רוח ש"אין כזה דבר", גם על "אריות", גם על "מכשפות", אבל כשהיא תתחיל לפחד שגנב ייכנס הביתה, או מחבל, זה יתחיל לעלות כבר על פחדים שלך. מבחינתה זאת תהיה הזדמנות לעבוד על פחד, כי את לא תבטלי אותו, אבל מצד שני, את לא תוכלי לעבוד אתה על נושא שבאמת מפחיד אותך. לא תוכלי להיות שם בשבילה, רגועה ותומכת, כשאת בעצמך מפחדת. כל הטריק הוא כשהיועץ לא נמצא בתוך הסיפור באמת, כשהוא מין צד שני רגוע ושקול, ולא כשהוא מתחיל בעצמו לשקשק מפחד.)
לכן, דווקא הכי טוב ומוצלח, לתרגל את הפחדים שלה על משהו שלא מפחיד אותך באמת בכלל. (וגם ככה, כפי שכתבתי למעלה, יכול לקרות לך תוך כדי שאת תתחברי בעצמך לפחדים שלך, אבל בכל מקרה, זה יהיה קל יותר מאשר אם תתעסקו מראש בדוגמא שמפחידה אותך באמת).

ואגב, אל דאגה: היא יודעת בדיוק שאין מפלצות. לכן גם היא בוחרת לפרוק על זה את הפחד: בדיוק כמו שמבוגרים בוחרים בסרטי אימה, או בלונה פארק, או בדברים שהם מפחידים מאד אבל בכל זאת לא באמת-באמת מסוכנים).
ואין שום בעיה רגע אחרי ששכבתם מתחת לשמיכה ושקשקתם מן המפלצות, כשהיא שואלת אם באמת יש מפלצות, לומר לה שלא, שאת שומרת עליה, שלא תתני לאף אחד לעולל לה רע. ורגע אחר כך שוב להכנס מתחת לשמיכה ולשקשק מן המפלצת שמתקרבת.

אני גרה מעבר לקו הירוק ועברתי תקופה של לילות ללא שינה (בתקופה ההיא בעלי קיבל נשק מהעבודה והפחד נחלש).
עצה קטנה לגבי פחדים של הילדה: היתה תקופה שהבת שלי ישנה עם חרב מפלסטיק ופנס וכך הרגישה בטוחה יותר מפני המפלצות, וזה אכן עזר לה להתמודד עם הפחד.

.מי, תודה רבה על תשובתך, נתת לי כיוון מחשבה אחר ממה שידעתי והכרתי, ואני מניחה שדרך זו להתמודדות עם הפחדים של הילדים, תימנע מהם, חלקית, פחדים לא ריאליים בעתיד.

וממש התביישתי לפנות לעזרה ובגלל זה גם פניתי ללא שם. חוץ מזה, קיבלתי את העצה של פרחי באך (שעוד לא ניסיתי כי בחודש האחרון בעלי לא עבד לילות) אבל אני מקווה שזה יעזור. עצם ההתייחסות לבעיה והניסיון לעזור, מאוד עזר לי. לפעמים רק להוציא את מה שיש על הלב, עוזר.

מפלצולה
ספר חדש של רחלי בהרל, שהיא גם מקהילת באופן טבעי, מקסים מקסים מקסים ובדיוק לכל מי שמפחדים ממפלצות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב,

אני בת 34+ ומאז ומתמיד פחדתי לישון לבד בבית בלילה ומלבד תקופות קצרות של אומץ לישון בחושך, מנורת הלילה חזרה לפעול. כשישנתי בדירת סטודיו התגברתי יותר טוב, אך דירות של 2 חדרים ומעלה הן בעייתיות. דלת החדר חייבת להיות סגורה, מדי פעם המבט נופל על הידית מחשש שתיכף היא תפתח וכמובן מנורת לילה דולקת.

לאחרונה איבדתי אחות ובתקופת היותה חולה ולאחר פטירתה חוויתי התקפי חולשה וסחרחורות שאני מבינה שהם כנראה התקפי חרדה. לא מזמן עברתי לדירה חדשה ואני ממש מפחדת להיות שם לבד לאחר רדת החשכה.

התחלתי לקרוא ולחקור וגיליתי שזהו גם אחד מתסמיני אגורפוביה שתסמיניה האחרים לא זרים לי. במקומות הומים אני מתחילה להילחץ ולהתעצבן, תחבורה ציבורית היא סבל בעיני ולמרות שבחברה אני בולטת וזורמת, הנטייה הטבעית שלי היא להסתגר בבית ולא לרצות לצאת לבלות או לראות אנשים.

תמיד חשבתי שזהו סתם פחד ילדותי מחושך ודברים נסתרים כגון נשמות תועות, אבל מסתבר שאולי יש לזה פתרון ואמצעי טיפול תרופתיים וטיפוליים, מערביים או הומאופטים. זה מעיק עלי ומשפיע לי על אורך חיים תקין ונעים וזו פעם ראשונה שאני באמת מרגישה צורך ורצון לקבלת עזרה נפשית למשהו בחיי.

ראיתי פה את פרחי באך ואני מחפשת בעוד מקורות.

אני רוצה את העצמאות שלי מחדש והצליח להיות נורמלית ולתפקד לבד בבית בלי להציץ מעבר לכתף כל הזמן ולהרגיש צמרמורות בגב.

האם יש לכן המלצה על טיפול שעוזר?

חודש טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי.. אני סטודנטית בת 24, בשנה האחרונה מתמודדת עם תופעות שונות ומשונות של חרדה. אני בטיפול כבר יותר מחצי שנה, יש עליות ומורדות אבל בעיה אחת שעדיין לא הצלחתי
להתגבר עליה-אני לא מסוגלת להביא את עצמי לישון לבד בבית. מפחדת לחטוף התקף חרדה כשאני לבד, ועוד בלילה. שלא יהיה אף אחד זמין אם יקרה משהו. כל הזמן מנסה להגיד לעצמי ש.. מה כבר יקרה?!
אני גרה בדירת שותפים ומשתדלת לא להיות בדירה בלילה לבד (ביום אין בעיה).
במידה ואני בבית ההורים אני משתדלת להביא את חבר שלי או נמנעת מלהיות בבית.
עצות..?
אני מרגישה שבאיזשהו שלב אני אצטרך להתמודד עם זה וזה עוד יותר מפחיד (כאמור חרדת ציפייה)
תודה

שליחה על ידי שקטה* » 20 יולי 2015, 01:11

מה את מפחדת שיקרה?
אם את משאירה אור קטן או מוסיקה זה עוזר? יש לך מישהו שאת יכולה לסכם איתו שתתקשרי אפילו מאוחר אם יש לך בעיה או חרדה בלילה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מפחדת מדברים שמאוד לא סבירים שיקרו.. לדוג׳ -אני אתעלף, אפסיק לנשום, אקום משינה אחוזת אימה ועוד כל מיני דברים לא רציונליים בעליל.
ככל שאני חושבת על זה יותר ומתכננת את זה יותר ככה זה מעצים את ההרגשה של הפחד...פחד מהפחד מלהיות לבד בלילה.
עוד לא ניסיתי לישון עם אור או עפ מוסיקה, בד״כ אני אוהבת שהכל חשוך ושקט אבל כשאני לבד אולי זה יעזור...

שליחה על ידי שקטה* » 21 יולי 2015, 12:29

_מפחדת מדברים שמאוד לא סבירים שיקרו.. לדוג׳ -אני אתעלף, אפסיק לנשום, אקום משינה אחוזת אימה ועוד כל מיני דברים לא רציונליים בעליל.
ככל שאני חושבת על זה יותר ומתכננת את זה יותר ככה זה מעצים את ההרגשה של הפחד...פחד מהפחד מלהיות לבד בלילה._

נשמע שאת מפחדת מהתקף חרדה, ואני בהחלט יכולה להבין את זה, זה מאוד מפחיד.
מה שלי עזר בתקופה שהיו לי התקפי חרדה היה להבין ולזכור שההתקף לא באמת מסוכן כשלעצמו. שהוא תמיד עובר אחרי כמה דקות ושאני לא באמת אתעלף, אשתגע וכדומה.
רק כשהבנתי את זה הפסקתי לפחד מההתקפים והתחלתי להרגיש הרבה יותר טוב, כי מה שהיה הכי גרוע היה בעצם הפחד התמידי מההתקף.

בינתיים תתארגני עם דברים שעוזרים לך כמו אור, מוסיקה, לדבר עם מישהו לפני השינה כשאת כבר במיטה, לקרוא איזה ספר מרגיע או משהו בסגנון, כל מה שיכול לעזור לך.

בהצלחה

היי אני אמא לילדה בת 8 אם חד הורית שמגדלת אותה לבד כול הזמן אנחנו ביחד ואני סופית את עצמי בחיים שלה מאז ומתמיד היו לי מחשבות ופחדים מה יקרה לי עם יקרה לה משהו ואני מדמינת מה אני העשה עם יקרה לה חלילה משהו הפחדים האלו הולכים וחוזרים ...בזמן האחרון יש לי תחושות חזקות שמתגשמות ביחד איתם גדל הפחד על הילדה אני מסתכלת עליה ונכנסת לפחד שעומד לקרוא לה משהו אני מדברת איתה ואז בא פתאום הפחד אולי משהו צריך לקרות לה מה יקרה לה מה אני העשה אני לא יודעת לאן לפנות בבקשה תעזרו לי

היי אני אמא לילדה בת 8 אם חד הורית שמגדלת אותה לבד כול הזמן אנחנו ביחד ואני סובבת את עצמי בחיים שלה מאז ומתמיד היו לי מחשבות ופחדים מה יקרה לי עם יקרה לה משהו ואני מדמינת מה אני העשה עם יקרה לה חלילה משהו הפחדים האלו הולכים וחוזרים ...בזמן האחרון יש לי תחושות חזקות שמתגשמות ביחד איתם גדל הפחד על הילדה אני מסתכלת עליה ונכנסת לפחד שעומד לקרוא לה משהו אני מדברת איתה ואז בא פתאום הפחד אולי משהו צריך לקרות לה מה יקרה לה מה אני העשה אני לא יודעת לאן לפנות בבקשה תעזרו לי

אמא לשניים, הלילה בעלי לא נמצא ואני נשארת לבד עם הילדים. תמיד פחדתי מחושך, מרוחות וכאלה .. אני יודעת שאני צריכה טיפול כי הינה פם ראשונה אחרי המון שנים שאני לבד ואני לא מצליחה לעצום עין.
אפילו בתור נערה מתבגרת זה היה.. פשוט דורש טיפול פסיכולוגי ..
אני רושמת אולי כדי לפרוק וזה ייתן לי נחת הלילה וגם שמי שמרגישה כמוני תדע שהיא לא לבד.

תפילה_לאם

"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
אנונימית, שהלילה יעבור בטוב.

|| || || ||

פשוט דורש טיפול פסיכולוגי ..
שווה לשקול לזה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
משהו שבתכנית מסודרת והדרגתית מפגיש אותך עם הפחד ועושה דה-סנסיטיזציה שלו.
לענייני פחדים ופוביות שונות (למשל פחד מנחשים, מטיסות וכל מיני כאלה) זה יותר יעיל מטיפול בפוקוס רגשי.

מקווה שהלילה עבר בטוב