טיולי יום שלישי

[אנונימי]

טיולי יום שלישי
רינה קסם
(מתוך "באופן 36) - אוגוסט-ספטמבר 2001)
דף עלון

התחלתי לבד. אמרתי לעצמי שאם הטבע באמת כל כך חשוב לי, אני רוצה להכיר אותו מקרוב, ולא רק בתאוריה או בגינה הפרטית שלי, או בטיולים נדירים לשמורות רחוקות. אני רוצה להכיר אותו בכל השינויים והפנים שלו, באזור שלי.
בסתיו התחלתי לטייל לבדי בסביבה בבקרים. נהניתי מאד, קיבלתי תשובות ותובנות, והשתכנעתי שזה שווה.
אבל מה לעשות, מפעם בשבוע זה עבר לפעם בשבועיים, ואז פעם בחודש, עד שראיתי שאני שוב לא מפנה זמן להתקשרות עם הטבע.
בינתיים הבנות שלי )אמירה, 01 ואורלי, 7( ביקשו חוג נוסף, וזה לא הסתדר טוב בתקציב המשפחתי.
הגיעה ההברקה והצעתי להן חוג פרטי משלנו, חוג טיולים לאזורי טבע בסביבה, כל יום שלישי, אני והן והכלבים.
הבנות קפצו על המציאה מיד )שלא לדבר על הכלבים(.
בשבועות הראשונים חרשנו את פארק השרון שכבר הכרתי היטב מהטיולים שלי. זהו פארק רחב ומרווח, מיער אקליפטוס דרך שדות בר עם עצי אלון וחרוב גדולים, ועד לדיונות בדרום. משם הרחבנו וסיירנו בדיונות הצפוניות עד לנחל חדרה, חוף הים והצוקים לאורכו, מאגר המים בפרדס חנה, ועוד כמה שטחים לאורך הנחל, רבע שעה נסיעה מביתנו לכל היותר.
רוב הזמן היינו לגמרי לבד במקומות הנפלאים האלו. לקחנו את הזמן ושקענו לתוך השקט, חקרנו פרחים ואבנים ועקבות של חרקים. רוב הזמן הלכנו יחפות )הודות לשבילי הטרקטורונים(, וכשהבנות נרטבו הן נכנסו למים ערומות וכך המשיכו עד שהתייבשו בשמש או ברוח. הלכנו בעדינות, נזהרות לא לדרוך על הצמחים הקטנים שהצליחו לשרוד בתנאים כל כך קשים. ספגנו את הרוגע שהטבע משרה, וזכיתי לחלוק עם בנותי את האהבה שלי כלפיו. נפתחנו אליו, והוא בתורו חשף לפנינו קצת מיופיו.
כמה הרפתקאות היו לנו! כמה חוויות!
אספנו המון בקבוקים מהשטח והשלכנו אותם למיכל מיחזור. בתחושת ניצחון שיחררנו המון עצים מחבלים ורצועות שקשרו והשאירו מבלים קודמים. פעם מצאנו רשת עבה של חבלים סביב כמה אקליפטוסים. נשארנו עד כמעט החושך לגמור להתיר את הכל, וחזרנו הביתה עם כדורים ענקיים של חבל ארוך וחזק וסיפוק רב. פעם אחרת מצאנו קנה יבש בגובה ארבעה מטר שגם אותו הבאנו הביתה כדי למדוד.
הבנות טיפסו לגובה על אלון עתיק ועל אקליפטוס בעל קוטר של מטר או יותר. בסערה החזקה של השנה טיילנו עם כובעים וצעיפים נגד הרוח הקרה והסוחפת, והבנות התגלגלו בשדות בהן נעו העשבים בגלים פראיים כמו בים. הן קפצו בדיונות חול ונכנסו לים בשיא החורף.
אפילו הכלבים נכנסו לים, לפחות פעם אחת.
הכלבים עצמם סיפקו עניין וריגוש רב. בעקבות ריצתם הנלהבת הלכנו מרחקים שבדרך כלל לא היו באים לנו בקלות.
הכלב הגדול, משיח, גילה נטייה מפותחת להרפתקנות.
פעם הוא מצא נחש גדול. פעם הוא היה כל כך שקוע בעניין רדיפה אחרי שחפים מעופפים שהייתי צריכה לחזור על עקבותינו כקילומטר כדי לגרור אותו להמשיך איתנו בטיול. מדי פעם תפס צב, וצריך היה להיות עירני ולהשגיח שהוא לא יניח את המסכן על הגב. פעם הוא נפל מבול עץ לתוך ביצת מים עמוקה והבנות המשיכו לצחוק עליו במשך שעות. ופעם, כשעברנו על גזע עץ שגישר על זרימת מים קטנה, הבנות והכלבים דילגו עליו בקלילות ואילו אני החלקתי ונפלתי למים!
הן צחקו עלי במשך שעות.
המקום שהכי ריגש אותנו היה אזור הדיונות בדרום פארק השרון. שם יש כמה דיונות חול נקיות וגבוהות שאפשר עליהם להתגלגל ולשחק, ושטח גדול עם צמחיית דיונות דלילה ומעט שבילי טרקטורון. טיילנו שם בתחילת החורף וראינו שלוליות רדודות בין הצמחים, שלתוכן הבנות כמובן נכנסו להשתכשך. חזרנו לשם כעבור כמה שבועות לגלות שהמקום השתנה ללא הכר, עד שהבנות לא רצו להאמין לי שאכן הגענו לאותו המקום.
הצמחייה הדלה פרצה בעקבות הגשמים וכיסתה כמעט כל פיסת דיונה פנוייה. השלוליות התאחדו לאגם אחד גדול. וכל שלולית מים על האדמה המתה באינספור ראשנים קטנטנים. זה היה עוצר נשימה לראות מקום כה שומם פורץ לחיים תוך זמן כל כך קצר. אבל משהו שם העיק עלי ולא ידעתי מה, משהו השרה בי תחושה שנחרץ הדין והרגשתי חוסר מנוחה עד שהתקשיתי להרדם.
רק חודשים אחר כך למדתי שבדיוק במקום הזה מיועד לעבור "כביש 9", דרך בינעירונית בת ששה נתיבים ושני מחלפי ענק שאמורים להתחבר בין כביש החוף לכביש הישן.
כמו שראינו ולמדנו להכיר מיני פרחים ועצים ושיחים, כך למדנו גם על סוגי נזק אנושי. היום גם זה חלק מהסביבה שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל לא תמיד אנחנו מכירים מה הוא הנזק ומה המצב הטבעי. עשרות דונמים של כריית חול לא חוקית - שעדיין נמשכת - היא הגורמת גם לאגמים המופלאים וגם לדיונות הגבוהות והנקיות מצמחייה, וגם להעלמת אקולוגיית הדיונות המיוחדת באזור. ראינו שמורת טבע בה טרקטורונים חיסלו את רוב הצמחייה, וחוף ים בו רוב הסלעים מכוסים שכבת זפת שחורה. היו שדות של גדילנים ודרדרים שנוצרו על ידי שנים ארוכות של רעיית יתר.
על חלק מהדברים דיברתי עם הבנות ועל חלק רק עם אמירה ולא עם אורלי, ועל חלק בכלל לא. אני רוצה שיזכו לטיולי ילדות רוויי הנאה מהטבע, ולא דאגה לקיומו.
בינתיים מחזור הטבע ממשיך, ובשבועות האחרונים נעשה חם לטייל, אז השארנו את הכלבים בבית ופנינו לבריכת השחייה בימי שלישי.
אבל אני מניחה שכשהאוויר שוב יהפוך סתווי, ימי שלישי שוב ימצאו אותנו בשדות, בדיונות, ובחורשות, מדלגות בשבילים ובחולות, מתרגשות מתגליות חדשות, ומצפות לגשמים הראשונים ששוב יעירו את פרחי הבר הנאים של אזורינו.

---

ראו גם: תגובות לגליון 36.