איך לעזור לסבא שלי

[הנכדה*]

איך לעזור לסבא שלי?
יש לי סבא יקר, בן למעלה מ 90 , שהיה כמעט בריא לגמרי עד לפני מספר חודשים
וכעת מאושפז בבית חולים, אם בעיית נשימה שלא ברור מהיכן היא מגיעה או איך לפתור אותה, מחובר למסכת חמצן,
עייף, חלש ותשוש, זקוק לעזרה פיזית בכל שינוי תנוחה במיטה, בקושי יכול לשבת,
עם פצעי לחץ שהתפתחו בינתיים, חוסר שקט גדול, ובעיקר מצב רוח מאוד קשה וירוד
אני לא יודעת איך לעזור לו.
כלומר, כשאני שם אני יכולה לעזור לו לשנות תנוחה, לשים לו מגבת קרה על הראש כשפתאום חם לו, אבל מה מעבר לזה?
מחפשת כל עצה, החל מאיך לעזור לו פיזית-רפואית - איך לעשות שיהיה לו יותר נוח לשכב, איך לעזור עם פצעי הלחץ, האם פיזיותרפיה תעזור לו להתחזק,
האם יש רופא שיכול לאבחן ביתר דיוק את מצבו ולתת טיפול אחר, יותר יעיל? למי לפנות?
וכן איך לעודד? איך לתמוך? מה להגיד? הוא כל כך סובל וכל כך מדוכא,
אשמח לשמוע מאנשים שעזרו וליוו קשישים במצבים כאלה,
תודה על כל עזרה
הנכדה

[תמי*]

כשהייתי צעירה בת- 14 עברתי את זה עם סבתי האהובה.
איך עזרתי לה? שאלה קשה לא בטוחה שממש יודעת. מבינה את המצוקה שלך. והרצון שלך לעזור.
אולי להיות כמה שאפשר יותר. ולאהוב . ולקבל.
גם את סבי סעדתי, בימיו האחרונים. וכן זה קשה מאוד. ההרגשה שאין הרבה מה לעזור.
אבל מה אנו כן יכולים לעשות. מה את היית רוצה אם היית במצבו?
אני מניחה שאני הייתי רוצה להקל על עצמי ולשמח את עצמי כמה שניתן- אגרטל פרחים עם ריח טוב, חבר נעימה מוסיקה שקטה וטובה - מה שהוא אוהב אם אוהב? טיפול נעים ואנרגיה טובה - אולי אפשר לעשות מדיטציה לידו? ובכך לשנות את האנרגיה?
נראה לי שמאוד חשוב הריח, לדאוג לפינוק הקטן של ריח טוב. ולאהוב אותו . ולקבל את החיים, כדי שאפשר יהיה לסיימם בכבוד.
לגבי פצעי לחץ - צריך כל פעם לשנות תנוחה
(ואני מקווה בשבילך שיתנו לך פה עצות טובות בענין).

[אמא_נמרה*]

שלום נכדה,

מאד עצוב שסבא בבית-חולים. כמה דברים מהניסיון של המשפחה שלי:

• לברר מה הסבא רוצה, מה מפריע לו. הכאב? התלות? דברים שהשאיר בבית ואינו יודע מה קורה אתם? מתבייש במצבו?
• אם יש אפשרות לטפל בבית זה בדרך כלל עדיף, כי זקנים נוטים להידבק שוב ושוב במחלות השונות שמסתובבות בבית החולים.
• לגבי בדיקות רפואיות- לברר לפני כל דבר אם הוא באמת נחוץ. יש דברים שהם רוטינות שאפשר לדלג עליהם לפעמים, חלק מבדיקות הדם למשל. לשאול את הרופא וממש להוציא ממנו תשובה אם זה קריטי לטיפול או שזו סתם רוטינה של בי"ח שמענה את הסבא.
• אם אפשר שכל הזמן יהיה אתו מישהו. גם בשביל ההרגשה של הסבא וגם כי הצוות נוטה להיות יותר קשוב ויותר מסור כשהוא רואה שהמשפחה מאד מעורבת.
• להביא לסבא אוכל טעים ומזין מהבית. אם הוא צריך עזרה באכילה, לעשות את זה בעדינות, ולבחור את בן המשפחה או האחות שאתם הוא ירגיש כמה שפחות נבוך.
• כשמבקרים אין צורך לדבר כל הזמן על המצב הבריאותי, הוא הרי חווה את זה כל הזמן. ספרו לו על מה שקורה אצלכם, שתפו אותו, התיעצו, אתו, תתווכחו על פוליטיקה ... תהיו אתם שמחים, ותנסו לסחוף אותו למצב הרוח הטוב שלכם, ולא להיגרר לשלו. אפילו להכין בדיחות מראש כדי לספר לו.
• לידע אותו מה קורה אתו. אולי הוא מרגיש שהכל מתרחש מעליו והוא חסר ישע.
• להתייעץ עם עוד רופאים שמבינים במצבו הרפואי, לנסות טיפולים שונים, אין לי מושג בזה, אבל ברור לי שלא כדאי לסמוך רק על רופאים של בי"ח אחד.

אני מתארת לעצמי שחלק מזה אתם כבר עושים ממילא. בינתיים

[שוכנת_הצוק*]

מניסיוני האישי בנסיבות דומות עם סביי, יש שלב שהדבר היחיד שחוץ מנוכחות ופנייה לחושים אין מה לעזור.
אז הנה מה שיישמנו ועזר להם:

• יש מזרן מיוחד שעוזר למנוע חלק מפצעי הלחץ (הנה לינק ליד שרה: http://www.yadsarah.org.il/index.asp?id=30 -חפשי שם "פצעי לחץ")
• לוח עם תמונות של הנכדים ואיחולי החלמה, ולהשתדל לחדש כמה שיותר
• אם הוא לא מוגבל באוכל, הייתי מביאה לו מה שהוא אוהב לאכול : חטיפים כמו במבה שנמסים גם בפה בלי שיניים; שתייה מתוקה אם הוא אוהב ואם מותר לו; שוקולד או שוקו אולי קצת מומס בטמפרטורה חמימה - שוב, אם מותר לו סוכר. (כן, אני יודעת שזה ג'אנק פוד. אבל את הסבים שלי זה פשוט שימח והם נהנו כמו ילדים קטנים, גם מהמתנה, גם מהטקס לאכול את זה לאט לאט)
• אם יש איזשהי אפשרות להעבירו (עם אישור, עם עזרה, אולי עם ליווי של אחות) לכיסא גלגלים, ו- לצאת לטיול הכי קטן וצנוע - אפילו רק במסדרון ולהביט החוצה מהחלון. ואם רק אפשר, לצאת איתו מעט החוצה לאביב הטוב הזה.
• אגב, אולי אפשר לסדר שישכב במיטה סמוכה לחלון?
• תחושת ביתיות : אם אפשר - וילון מהבית (אפילו פרחוני); מפה נקייה; פרחים טריים או עציץ חי; חפץ שיזכיר לו את הבית (לא משהו שייגנב); שמיכה מהבית; ציפית עם ריח של כביסה ובית ואולי הכרית שהוא רגיל אליה, וכו'. (לא רק החפצים והאווירה שהם משרים, אלא גם הפעולות של התקנתם מנחמות. לראות את בני משפחתו טרודים בפעולות ביתיות כמו פרישת מפה על שולחן, וכו').
• כמו שתמי כתבה לדאוג לפינוק הקטן של ריח טוב - אם יש ריח רע בסביבה המיידית, אפשר אולי לפזר לידו שקיקי לבנדר או רוזמרין
• אם שמיעתו תקינה, לסדר לו מוזיקה או תוכנית רדיו שהוא רגיל לשמוע (טרנזיסטור או אוזניות, אם זה אפשרי עם המיכשור הרפואי)
• לפטפט איתו, להזכיר לו את העולם החי בחוץ, שמחכה שישוב לאיתנו. להתבדח אם יש לו הומור, להקשיב אם יש לו כוח לדבר. ובעיקר להיות שם. (לעצם הנוכחות של הנכדים יכול להיות כוח מרפא, ממש מזור לסבים)

[הנכדה*]

כרגע בעבודה ואין לי זמן לתגובה מפורטת
רק רוצה להודות מכל לבי לכל מי שכתבה, אין לי מילים
אשוב בהמשך,
הנכדה

[קיזי*]

אני לא יודעת אם זה קיים בארץ (לדעתי כן), אבל כאן באירופה אפשר לקנות דיסקים עם הקלטות של ספרים, בעיקר רומאנים מפורסמים. אם לסבא כבר קשה לקרוא או שהוא מוגבל פיזית זה יכול אולי לעזור להעביר את הזמן.

[הנכדה*]

שחררו אותו מבית החולים, אבל עדיין מחובר לבלון חמצן ולא יכול לנשום בלעדיו, עדיין במצב לא טוב - הם אומרים שסיימו את הטיפול האנטיביוטי לדלקת ריאות
ולכן אפשר לשחרר אותו . ???
כל כך לא מובן לי.
אז הוא עכשיו נמצא תחת השגחה רפואית בבית החלמה סיעודי-שיקומי, בתקווה שיצליח להתחזק.
במצב רוח קשה, ישנוני רוב הזמן, ומאוד חלש,
כל הזמן נמצא איתו מישהו מאיתנו, הילדים או הנכדים,

יש כל כך הרבה שאלות-
מה בעצם גורם עכשיו למצב הפיזי הכל כך קשה שלו? האם אפשר לטפל בזה? האם אפשר לקוות שהוא יצליח להתחזק, לא יצטרך
יותר את החמצן, ויוכל לשוב הביתה, גם אם במצב סיעודי ברמה מסויימת?
לא יודעים למה לצפות.

יש זמנים במשך היום שהוא מרגיש כל כך גרוע, ולא מסוגל בכלל לשאוב הקלה או נחמה משום דבר,
אני כל הזמן משווה את זה למצב שלי בלידות, בשלבים הכי קשים, כשלא רואים כבר אף אחד ממטר ושום דבר כבר לא עוזר, לא המוזיקה, לא הריחות,
הנסיונות להרגיע או לעודד אותי רק מעצבנים ואני פשוט לא יכולה יותר,
ככה אני מדמיינת לעצמי שהוא מרגיש במצבים האלה,
ואז נראה לי שאי אפשר לעשות הרבה יותר מלתת לו יד, ורטיה קרה על המצח.
יש זמנים שהוא יותר רגוע, עדיין מאוד חלש אבל מסוגל לשמוח שבאתי, להגיד כמה מילים, להגיב למה שמדברים אליו (הוא לגמרי צלול ומבין הכל), לדאוג
שנלך לאכול ולנוח, ושלא נפריע לאחיות כדי שהן לא יעלבו...

תודה מכל הלב על כל העצות הטובות, כל כך אין לנו נסיון בזה, שיש דברים בסיסיים שממש לא ידענו, כמו המזרון הזה נגד פצעי לחץ, שעכשיו ממש מקל עליו,
לתמונות, פרחים, מוזיקה וכו' אין לו בכלל סבלנות, גם בשעות הטובות,
אבל אתמול הבת הקטנה שלי באה איתי אליו (היא בת שנתיים) ושרה לו "אדון עולם", והוא הצטרף אליה...ככה בשקט.
כמה שעות קודם היתה שם נינה אחרת והוא רק רצה שיקחו אותה משם.

אוכל מהבית אנחנו מביאים, כי הוא באמת בקושי אוכל ואולי יש לזה חלק גדול בהתדרדרות. זה התחיל כשהוא רותק למיטה בגלל הגבס - נראה לי שבגלל
שהוא התבייש מכל ענייין עשיית הצרכים הוא פשוט הפסיק לאכול.
אם יש אוכל שהוא מכיר ואוהב מהבית, יותר קל לשכנע אותו לטעום משהו. זה עוזר.

הבאנו מישהו שעושה מסאג' ורפלקסולוגיה - אני חששתי שתוך 5 דקות כבר לא תהיה לסבא סבלנות,
אבל הוא קיבל טיפול של שעה שבסופו הוא נרדם רגוע, נמשיך עם זה כל עוד זה טוב לו.

עדיין השאלות הרפואיות לא מקבלות מענה, ולי יש תחושה ששוב, כמו בלידות, לאו דווקא הפרשנות הממסדית והטיפול הממסדי הם הטובים
ביותר, מתה למצוא איזה פורום אלטרנטיבי לטיפול בקשישים...איזה אילנה שמש...משהו... הורג אותי חוסר הידע שלי בתחום הזה שלא מאפשר
לקבל שום החלטה אחרת, אלטרנטיבית, יותר טובה - וחייבת להיות דרך כזו!

מקווה שאכן יש תקווה לשיפור, יודעת שאנחנו נלחמים פה נגד הזמן, נגד הגיל, אבל זה סבא שלי, לא יכולה לוותר.

תודה על המילים החמות והעצות הטובות,


הנכדה

[שוכנת_הצוק*]

[אמא_נמרה*]

כל כך אין לנו נסיון בזה, שיש דברים בסיסיים שממש לא ידענו,

אל תרגישי רע בגלל זה. לרובנו אין ניסיון עד שעומדים מול הדבר האמיתי. נשמע שאתם מאד משתדלים ועושים הרבה, ושגם הסבא מושפע לטובה מתשומת הלב שלכם.

מאחלת שהדרך תהיה יותר ברורה, שסבא ירגיש יותר טוב, והרבה כוחות להמשך לכולכם.

<חמודה הבת שלך>

[הנכדה*]

סבא במצב קצת יותר טוב, עדיין מחובר לחמצן אבל כבר מתחילים לחשוב על לקחת אותו הביתה.
עיקר החשש - שלא יהיה ליווי רפואי צמוד 24 שעות ביממה
האם מישהו יודע אם קיים שירות כזה של קופ"ח?
יש אפשרות לקבל אישור להעסקת עובד לעניינים הסיעודיים, אך האם יש מענה רפואי? משהו כמו יחידה לאישפוז בית?
שמעתי על מושג כזה אך לא הצלחתי למצוא מידע
אשמח לשמוע ממי שהתנסה,

תודה רבה
הנכדה

[רונית_נשר*]

באיזה קופ"ח הוא? תבדקי עם קופ"ח שלו, עם הביטוח ( כללית מושלם או מכבי מגן וכו').
כשאמא שלי השתחררה אחרי אישפוז ממושך בבי"ח והיינו צריכים "אישפוז בית" - פניתי לשני מקומות:
כללית מושלם - שם הסבירו לי מה הזכויות ( ויש זכויות!, בגלל זה משלמים ביטוח בקופ"ח).
וביררתי בבי"ח פרטי עלויות של אישפוז לצורך החלמה.
יש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהם, אז תלוי בסבא שלך ובמשפחה.
מאיזה איזור אתם?
אצלנו בזכרון יעקוב יש עמותה שמלווה ליווי רוחני לקשישים, חולים ובני משפחתם.
זו עמותה שקשורה לקהילה הקונסרבטיבית (קהילת "ואהבת" , ויש בה עובדת סוציאלים ומתנדבים מתחומים שונים).

כמו כן יש לי תלמידה מאיזור המרכז שבבעלותה חברה משפחתית ("אדיב"), חברה נעימה ומקצועית מאד למטפלים לאנשים סיעודיים.הם הקימו את החברה אחרי שנים שבמשפחה שלה היה צורך במטפלים סיעודיים, והם מאד קשובים ואמינים. אז זו גם אפשרות.

בגלל שבמשפחתי היו הרבה אישפוזים ממושכים, עלה לי הרבה פעמים הצורך להקים עמותה או ארגון כלשהו של מתנדבים למען משפחת החולה.
כי יש כל כך הרבה חוסר אונים סביב אישפוז וחולי.וזכויות, וטיפול בבית וכו'...
עדיין לא עשיתי עם זה כלום, אבל אחותי ואני מדברות על זה הרבה...
אני מכירה היטב את הרצון להקל, לעזור, לתמוך בחולה,
ולעיתים את חוסר האונים בשהייה ליד הסבל והכאב, והחולשה.

אני בטוחה שסבא שלך מרגיש את האהבה שלך ושל המשפחה, ואיזה יופי שיש לו נכדה כמוך, מסורה ואוהבת.

הרבה בריאות.

[כוכב_מעז*]

תחזיקו מעמד!
והחלמה מירה לסבא שלך! שיהיה בריא

[הנכדה*]

תודה, רונית וכוכב.
תודה על ההפניה לאדיב, ההורים גרים באיזור הדרום ופשוט לא מצליחים למצוא עובד סיעודי, זה ממש לא יאומן.
מדי פעם שולחים להם עובד או עובדת דרך אחת החברות, וכשהוא מגיע מתברר ש - או שהוא לא ידע שמדובר בעבודה סיעודית לגמרי, או שלא מתאים לו איזור המגורים (גרים בדרום), או משהו אחר
ההורים כבר ממש מותשים מהנסיונות האלה, ולא מבינים למה החברות שולחות אנשים שמראש לא מתאים להם לעבוד בתפקיד המדובר..
אולי דרך "אדיב" זה ילך יותר טוב. תודה, כבר יצרתי איתם קשר.
הוא בקופ"ח לאומית, לא ברור לי מה התמיכה שהם מציעים, אני כל כך מזדהה עם הרצון שלך להקים עמותת מתנדבים,
זה פשוט לא יאומן, חוסר האונים בהקלעות למצב הזה, כאילו שום דבר בחיים לא מכין אותנו לזה וכשזה מגיע פשוט לא יודעים מה לעשות.
אני אפילו לא יכולה לדמיין הצטרפות לעמותה כזו עכשיו, עם כל הלחץ, אבל בוודאי בהמשך.

עדיין החשש המרכזי של ההורים הוא שלא יהיה ליווי רפואי צמוד, איכשהו הנוכחות של רופא 24 שעות ביממה בחדר סמוך מאוד מרגיעה אותם.
אני מבינה את זה, אם כי בליבי אני חושבת שאולי אם חס וחלילה יקרה "משהו", לא ברור שרופא בכלל יוכל לעזור,
עדיין, מכיוון שהם המטפלים העיקריים והאחריות עליהם, אני מבינה אותם מאוד.
לא יודעת אם יכול להיות מענה על הצורך הזה - נמשיך לבדוק.

יום טוב,
ותודה על המילים הטובות,
הנכדה

[הנכדה*]

רק לעדכן אולי כדי לעודד מי שיקרא פה בעתיד,
סבא התאושש, כנגד כל התחזיות, ב"ה
השבוע הוא יצא הביתה - כסא גלגלים, הליכון, מטפלת צמודה, חיתולים
אבל בלי חמצן, חיוני, מצב רוח טוב
קיבלנו את סבא בחזרה
תודה על כל התמיכה, מבחינתנו זה נס שאנחנו מלאים הודאה עליו
הנכדה

[ג'ינ_ג'ית*]

איזה יופי, רק בריאות, עד מאה ועשרים!

[אמא_של_א_א_א*]

תרדישו טוב ורפואה שלמה

[שוכנת*]

שמחה לשמוע, תיהנו מכל רגע צלול!

[הנכדה*]

היום סבא נפטר. מיתת נשיקה במיטתו.
כואב לי כל כך.

נזכרתי בדף הזה שפתחתי כשהוא חלה,
מרגישה שמוכרחה לספר פה,
שסבא אחרי שיצא מהשיקום, רק הלך והשתפר.
הצלילות חזרה אליו לגמרי, גם חוש ההומור,
הוא חזר ללכת, לפעמים גם בכלל בלי הליכון,
ממש חזר לאיתנו,
ובכל יום שעבר מאז, רק הודיתי בליבי לאלוקים על המתנה הזו שזכינו בה.
תמצית חייו היתה הכרת הטוב,
מרגישה שצריכה לשאת את הלפיד הנדיר הזה הלאה,
מודה על כל הטוב שזכינו בו,
עם דמעות וכאב,
אבל מודה.

מאחלת למי שיגיע לדף הזה בעקבותי, שגם לו תתממש התקווה

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

עצוב לשמוע, נראה שסבא שלך היה בן אדם מיוחד מאוד.
לפחות זכיתם, אתם והוא, לתקופה יפה לקראת הסוף. תהיי חזקה.

@}

[טנא_מלא_כוכבים*]

תמצית חייו היתה הכרת הטוב
אשריו ואשריכם.
מנוחה נכונה לסבך.

[מיכל_ע*]

[תבשיל_קדרה*]

זה נפלא שאת ממשיכה עם מורשת רוחנית מסבך.
יהא זכרו ברוך.