באופן טבעי

...החיים הם דינאמיים. לפעמים יש לנו דרך, ואחרי צעידה מסויימת לאורכה, עם הגדילה, ההתפתחות, השינוי, אנחנו מוצאים את עצמנו לפתע בדרך שונה. מי השתנה? הדרך או אני?
חינוך-ביתי הינו דרך חיים הרבה יותר מאשר שיטה חינוכית. עם השנים שחולפות והילדים שגדלים ומתבגרים הולכת הדרך וחושפת בפנינו את רב-גוניותה, את גמישותה, את הדינמיקה הייחודית לה. וגם היא, כדרכן של דרכים, נוהגת "לשוחח" עם חברותיה, ללמוד מהן, להשתלב בהן, ולעיתים לחזור ולהפרד...
וכך מוצאים עצמם אנשים בקהילה, אשר צעדו בדרך החינוך-הביתי, "משוחחים" גם עם דרכים אחרות. ישנם ילדים שמוצאים את דרכם אל מערכת החינוך הממוסדת, באופן מלא או חלקי, בבתי-ספר קונבנציונאליים או אלטרנטיביים, ילדים אחרים מבקשים ללמוד תחומים מסויימים (אנגלית, חשבון, מוזיקה, מחול, ציור, פיסול, אקרובטיקה ג'אגלינג, צילום, תיאטרון, מחשבים) באופן ממוסד כזה או אחר (במסגרת בית-ספר רגיל או ייחודי, בחוג, או אצל מורה פרטי).
כולכם מוזמנים לשבת יחד במעגל, לספר, להקשיב ולשתף בשפע הדרכים שבהן מצעידים החיים אותנו ואת ילדינו - בין החינוך והלימוד בבית לבין המסגרת.
להתראות. חגית

חגית נובק – אמא לארבעה ילדים שכל אחד מהם מחפש ומוצא את דרכו במרחב החיים שבין החינוך מן הבית לחינוך הממוסד.}

אנחנו מזמינים בני נוער בחינוך ביתי לשוחח איתנו על הדרך היחודית בה כל אחד מאיתנו אוסף את המידע הדרוש לו בכל רגע נתון.
העולם שלנו עשיר בידע, ואנחנו רק צריכים לקטוף אותו ממקורות שונים.
איך את/ה מעדיף/פה ללמוד?
שמישהו ילמד אותך?
בקריאה בספר?
באינטרנט?
באמצעות התבוננות חיצונית?
מה טוב ומתאים לך?

מה קורה כשאתם לא יודעים משהו?
מה קורה כשנפגשים עם חברה שמנסה 'למדוד' את הידע שלכם?
מה אתם יודעים שאף אחד אחר לא יודע?
מה הם כל אותם דברים שאתם יודעים אך לא מחשיבים כידע כי הם לא מקצוע בבית ספר?


נשמע ונשמיע דברים שונים במעגל בני-נוער בחינוך ביתי.

רועי כשר - ממש תכף בן 16, גדלתי בחינוך ביתי מאז ומעולם, עם כל אחיי, (חמישה במספר) כשאני השני בתור. אני פעיל בתנועת נוער, מדריך ומודרך, לומד צ'לו, משתתף במספר תזמורות ומלחין בשעות הפנאי.

נגה שפרון - בת 20, סיימתי גן חובה ולאחר מכן למדתי בבית 12 שנות לימוד. מיד כשסיימתי, עשיתי מכינה בתל חי ולאחר מכן התחלתי בלימודי הקולנוע.}

איך מכלכלים משפחה לבד, כשנמצאים כל היום עם הילדים? איך מוצאים חברת מבוגרים איכותית במשך היום, כשאין בן זוג שישמור על הילדים בערב? איך מתחילים זוגיות חדשה בסיטואציה כל כך מורכבת?
ומה עם המיטה המשפחתית? מתי ואיך טוב לילדים לחסות תחת כנפינו, ומתי זה הצורך שלנו? האם הקשר עם הילד משמש כפיצוי על חוסר בבן זוג? עם מי מתייעצים? כמה מהחינוך הביתי אמור להתרחש בבית וכמה מחוץ לו? ומה אומרים על כל זה ההורים שלנו?

בואו לדון בכל אלה ביחד, לשמוע סיפורים של אלו שכבר עושים את זה, להתחזק מהתמיכה ההדדית ולמצוא רעיונות יצירתיים שעשויים להיות הפיתרון הספציפי שתפור למידות המשפחה שלכם.
ומי יודע - אולי מפה תצא המהפכה?

עפרה שחר - ילידת רעננה 1969, אמא של נעמה, BA וBED מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. מלווה להורים.}

כשמדובר בילדים, אחד ועוד אחד זה תמיד הרבה יותר משניים. כל ילד מביא איתו עולם שלם אשר מצטרף אל עולמות הוריו ואחיו, מצטלב איתם ויוצר אין ספור השתקפויות וחיבורים חדשים. עם כל ילד המשפחה נולדת מחדש מתברכת בכוחות חדשים, אופקים חדשים דרכים חדשות. כל ילד מכפיל את מאגר האנרגיה של התא המשפחתי.

אך מקרוב זה לא תמיד נראה כך. לעתים קרובות הבאת ילד נוסף לעולם מעורבבת ברגשות אשמה וקנאה. לא פעם אנו חשים וחושבים כי בעצם ההחלטה להביא עוד ילד בגדנו בילד הקודם, גזלנו ממנו חום, תשומת לב, אהבה. פעמים רבות גם הילד עצמו מרגיש כך, רואה באחיו לעתיד או ברך הנולד מתחרה או יריב.

בחינוך ביתי בעיות אלה הן תמיד חריפות וחדות יותר. הרי אין לאן לברוח. כל סיבוך זעיר מתחדד ובולט כשנמצאים יחד ולא מעבירים את הבעיות ל"מסגרת" אחרת. חינוך ביתי הוא מעין עדשה שבצדה האחד זכוכית מגדלת ובצדה האחר מראה. מצד אחד אנו רואים את ילדינו בהגדלה, בבירור ובחדות, ומהצד השני רואים את עצמנו באופן ברור לא פחות.
נראה לנו לפעמים כי עול זה הוא כבד מנשוא.

אך לעתים נפקחות עינינו ואנו מבינים כי שינוי קטן בזווית ההסתכלות הופך את הקערה על פיה. מה שראינו כבעיה בלתי פתירה מתברר כנכס; תחת זכוכית מגדלת גם קשרים מסובכים נפתחים בקלות.

אנו מזמינים אתכם לרב-שיח בנושאים אלה, נשמח לשמוע על ניסיונכם וננסה לחלוק את ניסיוננו.

יאנה וסאשה זיניגרד – הורים המתחנכים בבית לצד ששת ילדיהם: הגדולה בת 16 והקטן בן 3. כחלק מתהליך החינוך, עוברים בהדרגה ממכירת שעות עבודה של סאשה כמקור פרנסה בלעדי למכירת מוצרים ושירותים נוספים (מבגדי הנקה ועד למוצרים אורגניים) וכן לבניית משק שיהיה נטורלי עד כמה שיותר.}

תהליך ההסדרה של חינוך ביתי בארץ נמשך כבר יותר מחמש שנים, והוא נתקע בשנה האחרונה עקב חוסר באנשים שיובילו את התהליך.
משרד החינוך הוציא נוהל חדש לאישור חינוך ביתי לפני קצת יותר משנה, ויישומו בשטח הוא בהרבה מקרים בעייתי. משרד החינוך אכן משקיע בהכשרת המפקחים והרפרנטים – אך זה לא תמיד עוזר. משפחות חלשות עדיין מותקפות על ידי המערכת...
עוד מעט יתחיל משרד החינוך לעבוד על הגרסה הבאה של הנוהל, ואם קהילת החינוך הביתי לא תתארגן ותהיה מעורבת בהכנת גרסה זו אז בטוח שהיא תהיה פחות טובה עבורנו.
לחברי ועד הפעולה הקודם שקידמו את המהלך הזה בחמש השנים האחרונות נגמרו המצברים, והם לא יוכלו להמשיך ולהוביל את התהליך הלאה. אם אתם יודעים על מישהי או מישהו שמוכנים להשתתף במשימה חשובה זו בואו והציעו אותם.
זוהי הזדמנות בשביל אנשים חדשים להצטרף לפעילות הציבורית. מי שרצה לקחת חלק בפעילות עד כה ולא יצא לו – זה הזמן. מוזמנים כל מי שיש לו ביקורת, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה אחרת. מוזמנים גם כל מי שיש לו שבחים, ומוכן לקחת אחריות ולעשות את זה עוד יותר טוב.}

[h=3]

בריאות[/h]

החזקת התינוק בזמן ההנקה היא כמו חיבוק מתמשך, חיבוק המקפל בחובו את החושים, התחושות, הרגשות, הזיכרונות, החלומות והתקוות; חיבוק המשלב את דפוסי התנועה של האם עם דפוסי התנועה של הרך הנולד/התינוק/הפעוט/הילד/הנער....(צחוקים)

בשבילנו האמהות, ההנקה היא לעיתים זמן מצוין להשלמת מטלות החיים ויצירת תקשורת עם העולם. פעמים רבות ההנקה משתלבת בעומס החיים ומתבצעת כבדרך אגב.
במעגל נבדוק יחד את האפשרות להתייחס לזמן ההנקה כהזדמנות להכרות עם התינוק; הזדמנות ללמוד על עולם החושים שלו והרגישויות שלו; הזדמנות לפיתוח התקשורת עימו דרך החושים השונים; הזדמנות לחקירת שפת הגוף שלו ויכולתו ליצור קשר עין. נוכל להבחין בין סוגי מגע שונים וננסה לגלות מהי ההעדפה האישית של סוג המגע שהתינוק שלנו חווה כנעים ותומך. נקשיב לקצב בו הוא מתנועע, נבחין אם הוא מרוכז במלאכת הקודש של היניקה או שמא דעתו מוסחת בקלות.

נבחן את האפשרויות המגוונות בהן ניתן לאחוז את התינוק, נתבונן כיצד מאורגן גופו שלו וגופנו שלנו (היכן נמצאות ידיו ורגליו כשהפה מחובר לפטמה וכד'), נברר במה אפשר להתבונן כשאנו מביטות עליו עוסק בפעולת ההישרדות האינסטנקטבית הבסיסית הראשונית הזו, אילו רפלקסים משתתפים בתהליך וכיצד הם מתפתחים לתנועות רצוניות. נבדוק כיצד ניתן ליצור סביבה מתאימה כדי לאפשר לו פניות ליניקה; כיצד נזהה את צרכיו המשתנים ואיזה מענה נוכל לתת להם.

במעגל נתייחס להיבטים אלה לפי הדוגמאות שיעלו מהשטח ונדון בדרכי תגובה מותאמות. המעגל מיועד לכל בן משפחה שנהנה לטפל בתינוק ו/או לשחק איתו.

טל שרת, אמא, מורה לשיטת פלדנקרייז ופיזיוטרפיסטית התפתחותית, עובדת ביחידה לגיל הרך עם תינוקות וילדים}

בבסיס הרעיון של שחיית תינוקות, על פי הגישה האישית השיתופית, עומדת האמונה שתינוקות אנושיים נולדים עם קשר עמוק למים ועם ציפייה לשהייה במים. ברמה המעשית מדובר בגישה של למידה חופשית מותאמת אישית לתינוק ולהורים שלו, תוך שימת דגש על התקשורת בין ההורה ובין התינוק. העבודה נעשית במים, וחלק גדול ממנה מוקדש לשיחרור העכבות והפחדים של ההורים, על מנת לאפשר לתינוקות את השחייה הטבעית שטבועה בכולם. לשיטה יש גם יתרונות התפתחותיים וטיפוליים במקרים של עיכובים או פגיעות.

ניצן מסיקה - אמא, פילוסופית דמיקולו, מדריכת שחייה לגיל הרך, אשת הייטק בדימוס, אשת איש, חלק מקהילת החיים.}

גיל יספר את סיפור ההבראה המופלא של בתו שנולדה עם גידול בכבד.
ויפתח דיון על רפואה ציבורית מול אחריות אישית.
www.gilimerav.com

גיל שבתיאלי, אבא לשלושה ילדים, מטפל בדמיון מודרך ו-NLP יועץ הוליסטי באמצעות קלפים שמנים, עוסק בריפוי של עצמו ושל הסובבים אותו מזה שנים.}

לילדים יש דמיון עשיר. הם אוהבים סיפורים ומשלים ומאפשרים למסרים הסמויים (וגם הגלויים) לחלחל פנימה לעומק נשמתם וגופם. בדרך כלל הדמיון עוזר לנו אך לפעמים הוא מעורר חרדות, כאב ואף מחלות. במצבים אלה כדאי להדריך את הדמיון.
אנו עוסקים בדמיון מודרך עם מבוגרים כבר שנים רבות. כהורים לחמישה ילדים החיים זימנו לנו לא פעם מצבים בהם יכולנו ליהנות מכישורינו המקצועיים ולהקל בכך על ילדנו.
הדמיון המודרך עזר לנו לרפא מחלות (אף אחד מילדנו לא קיבל מעולם אנטיביוטיקה), לשכך כאבים (גם באקמול לא היה שימוש בביתנו מעולם), להרדים ילד המתקשה להירדם, לטפל בפחדים וחרדות ועוד.
נשמח לחלוק עם הורים נוספים את ניסיוננו והבנתנו ואף לתת טיפים מעולם הדמיון המודרך כדי להקל על ילדים.

דפנה ואמיר רטר – הורים לחמישה ילדים הגדלים ומתחנכים בבית. מנהלים את מכללת רטר להכשרת מנחים בדמיון מודרך ו-NLP.}

[h=3]

קהילה[/h]

בידי מי נמצאת האחריות על חינוך הילדים שלנו? רבים מחברי קהילת "באופן טבעי" מחזיקים בדעה שהאחריות נמצאת בידי ההורים. אבל לצערנו בחברה שלנו ובתרבות המודרנית התשובה לשאלה הזאת אינה מובנת מאליה.

משהו קרה בדרך ושיבש את נקודת ההתייחסות לשאלה הזאת. מספר אירועים כמו המהפכה התעשייתית, התפתחות של מוסדות חינוך, יציאה של אימהות לעבודה וכדו' – הסיטו ממסלולם את המהלך הטבעי של החיים ויצרו אקלים ואווירה שונים.

כל מערכת היחסים בין ההורים למערכת החינוך מושתתת על ההנחה שהאחריות היא בידי מערכת החינוך. (ההגדרה "מערכת החינוך" מתייחסת לכל מני מוסדות חינוכיים ולאו דווקא למערכת הממסדית). האם זה באמת כך? בדיון הזה אנו רוצות לערער על הקביעה הזאת ועל דפוס ההתייחסות שנוצר, לבחון כיצד ניתן לפרוץ מתוך המודל הקיים, ומה נדרש לשם כך.

אנו מאמינות, כמו רבים כאן, שמי שהוליד את הילדים והינו אחראי לתזונה שלהם ולבריאותם, הוא אחראי גם לחינוך שלהם.

כיצד אפשר לפעול כאשר יוצאים מנקודת הנחה שהאחריות היא אכן בידי ההורים? באילו כוחות כן אפשר להשתמש?
קיימות מספר אלטרנטיבות. אחת מהם היא החינוך הביתי.
במעגל הזה נתייחס לאפשרויות אחרות העומדות בפני הורים שבוחרים כן לחנך מחוץ לבית: מבחינתם קיימת האפשרות לחבור למסגרות חינוך אלטרנטיביות בהן קיימת האפשרות להשפיע, וכמובן האפשרות – לחבור לקהילה.

לקהילה יש עוצמה רבה מעצם מהותה. חבריה חיים באותו איזור, ומהווים קבוצה של אנשים בעלי אינטרסים דומים. עם העוצמה הזאת אפשר לעשות כמעט הכל. למשל, ליצור מסגרת חינוכית שהיא של הקהילה.

הסיפור האישי שלנו הוא סיפור התהוותה של קהילה שכזאת - קהילת 'גן קטן' בעמק חפר. במעגל נוכל לשתף בקשיים בהם נתקלנו ועודנו נתקלים בדרך ונספר מה איפשר לחלום שלנו להתממש למרות הכל. נשוחח על המציאות לעומת הפנטזיה, נעלה לדיון את הרווחים והמחירים שנלווים לבחירה כזו ונשמח לענות, לשתף, ולשוחח על כל סוגיה שתעלה בהקשר הזה.

עירית לוי, בת 39, אמא לבת 6, ממקימי 'גן-קטן בעמק חפר'. עוסקת מזה תשע שנים באימון אישי, ומתמחה בעבודה על מימוש מטרות יחד עם שחרור פנימי.

חן סקלס, בת זוג ואמא גאה לשלושה בנים. למדה חינוך יצירתי לגיל הרך, מגננת במרכז 'דיאדה', מייעצת להורים לזאטוטים, מלווה צוותים חינוכיים, ממקימי 'גן קטן' בעמק חפר ומנהלת אותו מזה שנתיים (כמעט). מנסה לפלס את דרכה בין שבילי החיים.}

בשנים האחרונות, יותר ויותר אנשים חושבים ומשוחחים על הקמת קהילות ופועלים בכיוון זה. יש היוזמים הקמת קהילה חדשה ויש המצטרפים לקהילות קיימות. רובנו מגיעים למקום הזה מתוך תחושה כי החיים בקהילה נכונים ומתאימים לנו יותר, אך מתוך חוסר היכרות ממשי עם חיי היומיום וההשלכות הרחבות שיש למהלך שכזה.
במעגל נשוחח על התהליך הקודם להצטרפות לקהילה או להקמתה בפועל, על הציפיות, התקוות והחלומות שאנחנו מביאים איתנו למקום הזה; וכן נשמע על המציאות בפועל מפי אנשים שכבר חיים בקהילות או לקחו חלק בחיי קהילה בעבר.

דלית בין – מתגוררת בקיבוץ נווה איתן עם בעלה האהוב ובנם המקסים.}

[h=3]

חיים בירוק[/h]

אוכל מקומי הוא טעים יותר, בריא יותר ואחראי יותר. ככל שהמזון שלנו מיוצר רחוק יותר, כך מחירו עולה. לעתים העלות מגולמת במחיר המוצר, אבל על פי רב היא מוחצנת ומישהו אחר נושא בעלויות, דרך מסים, סובסידיות, בריאות, בריאות הנפש ועוד.
אוכל מקומי הוא הזדמנות ליצור מערכת פעילה של כלכלה מקומית, שמשאירה יותר משאבים קרוב לבית. כאשר תאגיד גדול פועל באזור שלי והמנהלים שלו נמצאים בארה"ב (או באירופה, או ביפן או בת"א), אין להם כל זיקה למקום ומכאן גם שום אחריות כלפיו. הם נהנים מהרווח ואת העלויות הסביבתיות (זיהום אויר, בזבוז מים וכו') והחברתיות (עובדי קבלן, למשל) נושאת הקהילה המקומית. לעומת זאת, כאשר עסקים קטנים פועלים במקום בו גרים בעליהם, הם הנהנים והסובלים מתוצאות מעשיהם.
אוכל מקומי הוא הזדמנות ליצור ולחזק קהילה מקומית, על בסיס התארגנות משותפת לצריכת מזון. בהמשך, ההתארגנות תוכל לספק עוד צרכים, שבדרך כלל קונים חברי הקהילה בכסף רב דרך מתווכים. "תפריט מקומי" www.tafrit.org הוא פרויקט שנולד בקהילה שטיפחה גינה קהילתית, גיבשה קואופרטיב קטן לצריכת ירקות מקומיים והקימה קואופרטיב גדול יותר לצריכת מזון אורגני.
אוכל מקומי הוא סיבה טובה להיכנס לשכנה ולתת לה את עודפי הפטרוזיליה מהגינה. אולי היא תיתן לך את עודפי האגוזים מהעץ שלה...
אוכל מקומי הוא הזדמנות ליצור חיבור אחראי בין כפר לעיר. זו גם הזדמנות לחיבור בין ערבים ליהודים ולשיתופי פעולה תומכי חיים ומעודדי שפע.
אוכל מקומי הוא הזדמנות נהדרת לאכול טוב. אוכל טרי, שנקטף לפני יום או יומיים, יוצר בתשומת לב מתוך אהבה ליצירה, טעמו עשיר, מדויק ואיכותי. שלא לדבר על ערכו הבריאותי.

איך עושים את זה?
על כך נשוחח במעגל.

ליאת טאוב, "תפריט מקומי" www.tafrit.org פעילה סביבתית חברתית בעיר, בעלת דיפלומה בפרמקלצ'ר, אמא בחינוך ביתי.}

בחמש השנים האחרונות זכינו להתנסות בתכנון ובבניה של בתי מגורים ויחידות אירוח רבות ברחבי הארץ, בשיטות בניה אלטרנטיבית שונות.
התרגום הישיר מאנגלית של שיטות בניה אלה הוא "בניה טבעית" – natural building.
באופן שלא מעורר בי פליאה כלל, רבות מהמשפחות הבונות בניה טבעית שייכות לקהילת החינוך הביתי, וכך למדתי גם אני לנהל שיחות תכנון בהשתתפות רב-גילאית...
במעגל ארצה לספר על בית לבני האדמה באשחר, על התקדמות בית הקוב (בניה חופשית באדמה) בבאר-מילכה, על בית שקי האדמה בישוב רותם ועל מבני חבילות קש שונים ברחבי הארץ.
אקדים לכך כמה משפטים על תכנון ירוק נכון, שהוא בעיני תנאי יסוד וקודם מבחינת חשיבותו לבניה בחומרים טבעיים וממוחזרים.

"מיכל ויטל-ברון" www.vital-baron.com – תכנון ויעוץ לבניה ירוקה}

מה הופך בתים ישנים לנעימים ובעלי אופי, בעוד בניינים חדשים משרים אווירה מנוכרת ולא נוחה?
הארכיטקט כריסטופר אלכסנדר יצא למסע סביב העולם בחיפוש אחר תשובה לשאלה זו. הוא חקר וניתח אינספור בתים, יישובים, חפצים, ומקומות - חלקם כאלה שמעודדים פעילות אנושית וחלקים כאלה שמדכאים אותה. הוא גילה שאמנם אין תשובה יחידה לשאלה שדחפה אותו, אבל אפשר לזהות קווים משותפים - דפוסים שחוזרים על עצמם שוב ושוב במקומות המוצלחים.
במעגל נעשה הכרות עם דרך החשיבה של כריסטופר אלכסנדר ועם כמה מהדפוסים שהוא ניסח, במיוחד כאלה שמתאימים לדירה משפחתית. נראה איך תכנון בית יכול להיות תהליך אורגני, ואיך סביבה בנויה יכולה להיות אנושית לא פחות מסביבה טבעית.

יונת שרון התחילה לעסוק בדפוסים לפני 12 שנים במסגרת עיסוקה בפיתוח תוכנה, ונשבתה בקסם הפשטות העמוקה שבצורת הידע הזו. לכריסטופר אלכסנדר עצמו הגיעה רק בשנים האחרונות, ומאז היא לומדת מעבודתו בתחומי התכנון והסביבה. היא מרכזת אתר עם תרגומים מהדפוסים שלו:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?arch}

החלטנו לצאת מהמרוץ. פעם, היינו עובדים שעות נוספות בשביל לממן רכישת מוצרים שנועדו למלא צרכים רגשיים.
היום אנחנו מעדיפים למלא את צרכינו הרגשיים באופן ישיר יותר, לעבוד פחות, לפנות יותר זמן לפנאי, ולמלא אותו בדברים נוספים מחוץ לרביצה מול הטלויזיה. לא נתפאר באוטו הכי יקר אבל יהיה לנו זמן לעצמנו, למשפחה, לאהבה, לחברים...
נחמד, לא?
אבל... אבל... איך מסתדרים עם מסגרת התקציב שפתאום לוחצת? עם החברים והמשפחה שחושבים שהשתגענו? לא רק שאין לנו עבודה "מכובדת" ואוטו מפואר, אנחנו גם היחידים בחבר'ה שלא מבינים את החיקויים מהטלויזיה.
ומה עם סדרי עדיפויות? על מה מתפשרים?
בואו ונדבר על הכל.
וגם על אהבה, שמחה וסיפורי הצלחה

אוּרי יורמן, בן 27, כמו רבים אחרים ויתר על בועת ההייטק לטובת חיים פשוטים יותר.
טבעוני מטעמי בריאות, פעיל סביבתי, מתגורר בקומונה שיתופית בדרום תל אביב.}

[h=3]

הורות[/h]

מה המשמעות של המושג "מימוש עצמי" עבורי?
האם גם אני מפרש/ת את המושג בהקשר של קריירה? האם מימוש עצמי תלוי בעיני המתבונן?
האם זה צורך של כל אדם? האם אנו פועלים להשיגו כי זה צורך שלנו או שאנו מופעלים גם על ידי לחץ מצד המשפחה והסביבה?

מטרתו של מעגל זה היא לאפשר לאנשים לבחון את הצורך במימוש עצמי בחייהם, כיצד הוא בא לידי ביטוי ומה חוסם אותו.
בחברה המערבית מימוש עצמי נתפס בדרך כלל כאפשרי להשגה בעיקר באמצעות קריירה. במעגל ננסה לבחון דרכים נוספות למימוש עצמי מלבד קריירה ועבודה, למשל בשילוב של אלה עם חינוך ביתי או בדרך חיים חלופית.
נבדוק האם הצורך במימוש עצמי והדרכים למימושו משתנים במהלך החיים. נשאל האם וכיצד משפיעים הסביבה והקרובים אלינו על ביטויו של הצורך הזה בחיינו.
במעגל נדבר, נשתף, נחקור. נקשיב ונלמד מאחרים על דרכם, על התחושה של מימוש עצמי או על העדרותה.
על דרכים להשיג מימוש עצמי ואולי גם על דרכים לוותר עליו.

בלה ספיר - בחינוך ביתי בעצמי וגם אימא לשניים בבית. לומדת הנחיית קבוצות הורים.

FA]ליאת אטלס Skippy[/po] - אמא לשלושה בנים, שלושתם ואני בחינוך ביתי. מדריכת הנקה בליגת לה לצ'ה, תומכת באמהות בנושאי הורות. במימוש דינמי.}

למרות השילוב החד פעמי המתקיים תמיד בין הורים לילדיהם, רב הדומה והמשותף ביחסים של כל ההורים וכל הילדים. משום כך, כפי שכולנו כבר יודעים, יש ערך רב לשיתוף ושיחה בנושאים הללו, וכל אחד ואחד מאיתנו אכן מוצא לו את ערוצי השיתוף בחיי היומיום. כאן במפגש הקהילתי, ננצל את ההזדמנות להפגש ולשוחח על נושאים אלה במעגל מונחה. מעגל זה אינו זוכה לכותרת מפורשת יותר, על מנת שישמר החופש להעלות סוגיות שמעסיקות אתכם, המשתתפים , ממש בימים אלה.

סוניה זרחי, אם לשלושה בנים, מטפלת תינוקות מנוסה, מדריכה ומנחה מטפלות והורים בקבוץ גניגר, בעמק-יזרעאל ובמקומות שונים בארץ.}

מה מספרים סיפורי הילדים לנמענים המבוגרים שלהם?
מה הן, למידת אמת ולמידת סרק?
שפת ילדים ושפת מבוגרים – התקשורת והתקצורת ביניהן.
מה מונע רכישת קריאה טבעית?
הקשר בין: הבנת הנקרא, אהבת הנקרא, ואהבת האדם.
מה מותר האדם על המחשב?
שמירת טבע-העולם ושמירת טבע-האדם – "הא בהא תליא."
על מקור הרע בעולם.

על נושאים אלה בשילוב אמירות ילדים, אימרות חכמים וסיפורים, תשוחח מיריק שניר במעגל שיוקדש לאופן בן אנחנו ההורים, מפגישים את ילדינו עם עולם הספרים, על האופן בו אנחנו מקריאים להם ועל המשמעויות הרבות הנלוות לפעילות היומיומית הזאת.
(המעגל ימשך כשעתיים)

מיריק שניר, אם לתשעה, סבתא לשמונה, מורה לכתות יסוד וחינוך מיוחד, סופרת משוררת.}

מוסיקה הינה חלק בלתי נפרד מחיינו. היא מצוייה בכל צליל ורחש שאנו שומעים.
רבים מאוד מאיתנו אוהבי מוסיקה. רבים מאיתנו למדו נגינה בתקופת הילדות אך לא מנגנים באופן קבוע בכלי נגינה כיום ומסתפקים בעיקר בהאזנה למוסיקה שיוצרים ומנגנים אחרים.
תלמידי מוסיקה רבים מחליטים בשלב מסויים להפסיק ללמוד לנגן בעקבות קושי או תסכול שחוו תוך כדי תהליך הלימוד. רבים מאיתנו נושאים חווייה כזו מהילדות ומתמודדים מחדש עם שאלות ישנות כאשר ילדינו מתחילים ללמוד נגינה.
אירית, אם לילד צעיר המבקש ללמוד לנגן בכינור ומיכאל המורה לכינור, עוברים ביחד תהליך של חשיבה ולמידה משותפת דרך לימודי הכינור של יהלי: מהו קצב הלימוד המתאים? כיצד שומרים על עניין בשיעור כשמדובר בילד צעיר מאוד? מה קורה אם הילד אינו מתקדם? כמה צריך להתאמן בין השיעורים? עד כמה עלינו להתערב בתהליך? מה עושים אם קשה לו ללמוד לקרוא תווים?
במעגל השיחה נפתח מרחב לדיון בשאלות שונות, ובייחוד בשאלת המטרה והתוצאה של לימודי המוסיקה. כולכם מוזמנים להשתתף ולשתף!

מיכאל פרדמן - כנר בתזמורת הסימפונית ירושלים של רשות השידור, מורה לכינור ליהלי, בן 5.
אירית לן - אם לגוני, מיקה ויהלי, לומדת ומגלה מחדש את המוסיקה.}

[h=3]

תכנית ע"פ שעות[/h]
סבב ראשון - 13:30-12:00
חינוך ביתי
בין חינוך ביתי ומסגרת – חגית נובק
חינוך ביתי כדרך לחיזוק ופיתוח המשפחה – יאנה וסאשה זיניגרד
חיים בירוק
בניית סביבה אנושית – יונת שרון
קהילה
מעורבות ואחריות ההורים בחינוך – עירית לוי וחן סקלס
הורות
שעת סיפור למבוגרים – מיריק שניר (המעגל ימשך כשעתיים)
הצלחה, מקצועיות ולימוד מוסיקה – מיכאל פרדמן ואירית לן

סבב שני - 15:30-14:00
חינוך ביתי
ליקוט ידע במאה ה-21 – מעגל לבני נוער - נגה שפרון ורועי כשר
בריאות
תנועה מגע והנקה – טל שרת
דמיון מודרך לילדים – דפנה ואמיר רטר
קהילה
התהוות קהילות – דלית בין
חיים בירוק
פשטות מרצון – אורי יורמן
הורות
מימוש עצמי – בלה ספיר וליאת אטלס
בין הורים וילדים – סוניה זרחי

סבב שלישי - 17:30-16:00
חינוך ביתי
חינוך ביתי וחד-הוריות - עפרה שחר
קהילת החינוך הביתי ומשרד החינוך – סאשה זיניגרד
בריאות
שחייה לתינוקות – ניצן מסיקה
בריאה – על רפואה ציבורית מול אחריות אישית – גיל שבתיאלי
חיים בירוק
בנייה טבעית באופן טבעי – מיכל ויטל
אוכל מקומי – ליאת טאוב


<עדכון אחרון: 04.5.2010>

---