ילדים ללא חברים טובים

שליחה על ידי אורית* » 05 מאי 2005, 20:59

יש לי שלושה ילדים בני שמונה שש ושנתיים, הבעיה שלי היא עם הבן בן השמונה והבת בת השש.
לשניהם אין חבר או חברה קרובים. תנו לי להסביר, הם ילדים מאוד חברותיים חביבים נדיבים עצמאיים ומקובלים, אז אתם בטח שןאלים מה הבעיה?
כוונתי היא שאין להם חבר אחד קבוע וקרוב קשה להם להתחבר "עד הסוף" אני זוכרת את עצמי כך בתור ילדה ואלה חיים לא קלים כשאין לך חבר קרוב
שאתה יכול להישען עליו בשלבים מסוימים בחיים כגון: עליה לכתה אלף לחטיבה ואפילו לצבא, אין לי מושג למה הייתי כזאת {עכשיו זה שונה והקשרים החברתיים שלי טובים מאוד} לכן אין לי מושג איך לעזור להם אם בכלל. צריכה עזרה דחוף, אודה לכם על כל תגובה עצה או רעיון.

הם ילדים מאוד חברותיים חביבים נדיבים עצמאיים ומקובלים, אז אתם בטח שןאלים מה הבעיה?
אורית, אני יותר שואלת אצל מי הבעיה, שכן מדבריך לא נשמע שיש לילדיך כל בעיה.
הם שמחים? טוב להם? אם כך, הניחי לדברים.

עליה לכתה אלף
נראה שהם (או לפחות הגדול) 'צלחו' את המשימה הזו היטב גם כך, לא?

@}

שליחה על ידי אורית* » 06 מאי 2005, 00:25

לגדול זה אכן לא כל כך מפריע מכיון שהוא ילד מופנם ואוהב להיות לבד. אבל לקטנה יש קושי רציני היא נמצאת במצוקה ופחד תמידי מהלא ידוע מכיון שאין לה עם מי לעבור את זה.

אני גם הנחתי (לגבי הבן שלי, בן כמעט שש) שאין בעיה כי הוא מופנם ואוהב להיות לבד, אבל עכשיו אני מתחילה לפקפק בכך. נראה לי שזה הופך את השהות בגן (ויש לשער שגם בבית הספר) לפחות נעימה וליותר משעממת.

מצד שני, אני תוהה אם אפשר בכלל לעשות משהו בעניין כזה.

כך שגם אני אודה על כל תגובה, עצה או רעיון....

שליחה על ידי תמי* » 06 מאי 2005, 09:29

אורית
עצם העובדה שהם חברותיים ומקיימים קשרים חברתיים פרושו שהם מסוגלים לכך.
העדר חבר מסויים קרוב יותר לא תמיד פרושו בעיה ביכולת. לעיתים הבעיה היא בהצע שלא ממש עונה על הבקוש.

ניסיתן לשאול אותם מה אתם עושים בחצר הגן, עם מי הם משחקים או אם היו רוצים לבלות יותר עם חברים?

שליחה על ידי אורית* » 06 מאי 2005, 22:36

תמי נראה לי שעלית על הבעיה, אני לא רציתי להעלות את זה כדי לא להישמע שחצנית, בכיתה של והבן ובגן של הבת אין ילדים שמשתווים אליהם מבחינה אינטלקטואלית שיכלית רגשית וכו. שניהם ילדים מאוד חכמים ועמוקים ולכן ילדים אחרים פשוט משעממים אותם. מה עושים?

שליחה על ידי אורית* » 06 מאי 2005, 22:38

דחילו שאלתי אותם ורוב הזמן הם עונים שהם לבד, קצת קשה לי לדובב אותם וכשאני מתעקשת על פרטים הם מתעצבנים ,אז אני מרפה כי אני לא רוצה שהם יחשבו שמשהו לא בסדר איתם. האם אני פועלת נכון?

שליחה על ידי תמי* » 07 מאי 2005, 09:00

אורית
לא סתם עליתי על הבעיה. מכירה אותה מקרוב ובאופן אישי.
לא נכון ללחוץ על אנשים איכותיים ( בכל גיל) להתפשר, ולהתגמד אל מתחת לרמה מסוימת.
נראה שהילדים שלך הטיבו להגדיר לעצמם את הרמה שעד אליה הם מוכנים לרדת.
הם בתוך המחנה אבל עד אותו גבול שנכון להם ולא גורם להם לתחושה יותר מדי קשה.
ללא ספק כשיפגשו את ההצע הנכון מבחינתם גם הגבולות שהם הגדירו לעצמם ישתנו בהתאם.
כרגע נכון לדעתי לא ללחוץ עליהם אלא לנסות לספק להם מעבר לשעות הלמודים סביבות מגרות ומאתגרות בהתאם לתחומי העניין שלהם. ( יש מסגרות רבות של העשרה לילדים בעלי יכולות גבוהות) שם קרוב לודאי ימצאו גם הילדים שהם פוטניציאלית הנכונים יותר מבחינתם לקשירת קשרים קרובים יותר.

שליחה על ידי אורית* » 07 מאי 2005, 12:20

תמי תודה רבה לך על התשובה אני איישם את מה שהצעת , מקווה מאוד שאמצא להם מסגרות מתאימות, אעדכן אותך בהמשך דרכי.
תודה מקרב לב .
אורית.

שליחה על ידי תמי* » 08 מאי 2005, 09:40

אורית
שמחה אם עזרתי במשהו ואשמח כמובן על העדכון.

אני זו שפתחה את הדף לפני יותר משנה (אז עוד הייתי ירוקה באתר).
חוזרת כדי לעדכן ולקבל עוד עצות.

עם הגדול אין שום שינוי, עדיין ללא חברים, מתחבר במיוחד לקרוב משפחה בן 15.
הקשר ביניהם לא כל כך מוצא חן בעיניי.
מעדיפה שישחק ויתחבר לילדים בני גילו כי למרות חוכמתו הרבה (הגיע האבחון שאישר שהוא מחונן) יש פער גדול בין האינטליגנציה שלו
לבין התפתחותו הרגשית, קשה לי לשים את האצבע על דבר מסוים שמפריע לי בקשר הזה, פשוט עמוק בבטן זה מרגיש לי לא נכון,
אשמח לשמוע דעות, רעיונות או נסיון של מישהוא אחר.

האמצעית לעומת זה מאוד מאוד משתפרת מבחינה חברתית, זה דרש ממני המון השקעה אבל עכשיו לפחות היא זו שמתקשרת ומזמינה
ואני לאט לאט מרפה ונותנת לה לנהל לבדה את מערכת היחסים עם החברות שלה.

_למרות חוכמתו הרבה (הגיע האבחון שאישר שהוא מחונן) יש פער גדול בין האינטליגנציה שלו
לבין התפתחותו הרגשית,_
זה לא למרות- זה בגלל. יכולת שכלית הרבה פעמים באה על חשבון יכולת רגשית.
לדעתי כדאי לעודד כל קשר חברתי שהוא מפתח ובלבד שהוא לא פוגע בו (למשל חבר שצוחק עליו ולועג לו).

אמא לשלושה,

במקום לתת לך עצה אני אספר לך עלי

אני הייתי ילדה מאוד סגורה מבחינה חברתית ודי מפותחת מבחינה שכלית. למרות שהייתי לכאורה חברה בכל מיני קבוצות (צופים וכאלה) לא היו לי שם חברים קרובים. המורות היו אומרות לאמא שלי באסיפת הורים תמיד "הילדים רוצים בחברתה של שני, זו שני שלא רוצה בחברתם" (נא לקרוא בקול מאנפף). ומדי כמה זמן הייתה איזו מורה אמביציוזית יוצאת בתוכנית למצוא לי חברה.

מיותר לציין שחברים קרובים לא יצאו לי מהתוכניות האלו. אבל כן הצליחו להפריד אותי מהילד היחיד בכיתה שכן היה חבר קרוב שלי בגלל שהוא היה השפעה רעה או משהו כזה הממ..
לשמחתי הרבה, אני בת חמישית להורי, כך שלאמא שלי לא היה זמן "לפתח" את חיי החברתיים. פחות או יותר נתנו לי לפתח את כישורי החברתיים בעצמי.
בדיעבד אני רואה ומבינה שלא יכולה הייתה להיות לי חברה קרובה בגילאים הצעירים. לא הייתה בי היכולת להיות חברה. האנרגיות שלי היו מופנות כלפי פנים, וכל מה שלא מאוד עניין אותי בעולם החיצון, פשוט לא ראיתי.

וראי זה פלא

בגיל 17 התחברתי לראשונה בחיי למישהי שהיא חברתי הטובה מאוד עד היום ומכל מסגרת שעברתי בה מאז התיכון דליתי לי חברה או שתיים. עד שהיום יש לי חוג חברים טוב, אוהב וקרוב מאוד.

מוסר השכל- הסירי דאגה מליבך, ילדייך יסתדרו מצויין אם תניחי להם לעשות זאת בזמנם ומרצונם. האמיני בהם, ביכולתם וספקי להם תמיכה ואוזן קשבת בנסיונותיהם (אם הם מנסים, אם לא- סבבה). אין שום טעם וצורך בלסדר להם חברים, ממילא חברים שכאלה הם "חברים מדומים".

לדעתי כדאי לעודד כל קשר חברתי שהוא מפתח ובלבד שהוא לא פוגע בו

הקשר ביניהם לא פוגע בו כמו בדוגמה שנתת, אלא יותר כמו הדוגמה של שני צו

שהוא השפעה רעה או משהו כזה
וחוץ מזה אני לא רואה שום דבר טוב שצומח או יצמח מהקשר הזה.
באיזה שהוא שלב הילד הגדול "יאבד" עניין ואז זה משאיר את הילד שלי שוב באותו מקום.

שני
תודה על הסיפור שלך, זה מכניס לי דברים לפרופורציה, אבל לי כל הזמן רצות בראש תמונות מהתיכון של הילד החנון/המוזר/הפריק
שכל הזמן מסתובב לבדו.

הילדים רוצים בחברתה של שני, זו שני שלא רוצה בחברתם"
באותו משפט משתמשות הגננות/מורות של הילד כבר 7 שנים. P-:

_לי כל הזמן רצות בראש תמונות מהתיכון של הילד החנון/המוזר/הפריק
שכל הזמן מסתובב לבדו_

אני הייתי חנונית, אבל ברמות. את אולי לא, אז תני לי להכיר לך את עולמנו, כך אולי לא תפחדי ממנו כל כך.
חנון/מוזר/פריק- קווים לדמותו:

קודם כל, הוא לא מסתובב לבד, ברוב המקרים יש לידו איזה חנון/מוזר/פריק נוסף. (ולא, את לא יכולה למצוא אחד כזה בשבילו, כנראה זה מישהו שאת תפסלי כ"השפעה רעה"

). לפעמים הוא גם מוצא מסגרת להסתובב איתה (צופים, חוג נוער וכו, שם רוב נותנים מקום לחנונים והוא לא נראה כל כך יוצא דופן).

כנראה שיש לו עיסוקים משלו (תכנות מחשבים, כתיבת שירים, טיולים, איסוף אבנים, מדע בדיוני, נגינה או משהו..) , שלא קשורים לשיחת היום בתיכון (כי היא פשוט לא מעניינת אותו).

הוא אולי עובד, אבל את הכסף שלו הוא לא מוציא על בגדים ופסים בשיער אלא על התחביבים שלו.

הוא שמע פעם שיש פינת עישון ליד בית ספר, אבל הוא לא סגור לגבי איפה היא בדיוק נמצאת וזה גם לא מעניין אותו, כי מסתובבים שם אנשים שלא מוצאים חן בעיניו.

הוא לא יודע מי הילדים הכי מקובלים בבית ספר, הוא לא מכיר את כל הקודים, הדברים האלה חולפים לו מעל לראש בלי להשאיר שום רושם. למעשה, בעיניו כל זה די מטופש.

הוא חכם מאוד ולא צריך להשקיע בלימודים כדי להצליח. לפעמים יש לו ציונים נמוכים והוא "מבזבז את הפוטנציאל" שלו. בגלל שהוא לא מצליח לקבל את הרעיון שללמוד זה להקשיב למישהו מדבר, לזכור את מה שהוא אמר ואז לכתוב את זה חזרה אליו על דף נייר כשהוא מבקש את זה. אבל לרוב הוא לא עד כדי כך חכם (עדיין) ולכן יש לו ציונים מאוד גבוהים.

הוא בן אדם יצירתי ובגלל שמרבית בתי הספר הם מקומות שמדכאים יצירה הוא מוריד את הראש, שומר על פרופיל נמוך ומחכה שכל זה יעבור והחיים שלו יוכלו להתחיל. הוא סובל יותר או פחות מהסיטואציה, אבל יש לו עולם פנימי מאוד עשיר שהוא שומר עליו בקנאות מפני פגיעה חיצונית.

לפעמים הוא באמת נמצא באיזה סוג של בידוד חברתי (אם אין סביבו אנשים שמתאימים לו) אבל זה רק שולח אותו חזרה פנימה אל המחשבות שלו לגבי מהות העולם ומקומו בעולם. וכל עוד הוא אדם בריא בנפשו עם משפחה תומכת, אז זה רק עושה לו טוב. בכלל, גיל ההתבגרות זה זמן עם פוטנציאל מסוכן וזה לאו דווקא רע להעביר אותו הרחק מרוב האנשים.

ומה שהכי חשוב, ממרום מושבי 10 שנים אחרי סיום התיכון אני יכולה לספר לך ש.. החנונים שולטים אבל לגמרי

אני מזמינה אותך להסתובב בפקולטות למדעים מדוייקים (אותן-אין מה לעשות, אנחנו מאכלסים). מסתובבים שם אנשים נחמדים, מעניינים, שיש להם עיסוקים גם מחוץ ללימודים, שיוצרים, שמתנדבים. שהשיחות שהם מנהלים הן לא על 'כסף, פוליטיקה, טלוויזיה, כוסיות, בגדים ודיאטה' אלא על 'מדע, פילוסופיה, חברה, ספרים'. שלא קוראים את האחרון של רם אורן, אלא את הראשון של דוסטויבסקי. בקיצור, אנשים בסדר גמור.

מה שלא אומר שאם הילדים שלך יהיו למלכי התיכון אז משהו דפוק אצלם

הם בסדר, את בסדר, הכל בסדר, תני להם מקום לגדול

למה חנונים אינם פופולריים

חוץ מזה אני לא רואה שום דבר טוב שצומח או יצמח מהקשר הזה.
אם אמא שלך היתה אומרת את זה על חבר שלך כיום, לא היית מתעצבנת עליה וחושבת שזה לא עניינה?

הוא לא יודע מי הילדים הכי מקובלים בבית ספר, הוא לא מכיר את כל הקודים, הדברים האלה חולפים לו מעל לראש בלי להשאיר שום רושם. למעשה, בעיניו כל זה די מטופש.

היי שני
המשפט הזה מתאר את בני במדויק, בכלל כל הקטע שכתבת מזוהה מאוד עם הבן שלי.
אני מזמינה אותך להסתובב בפקולטות למדעים מדוייקים (אותן-אין מה לעשות, אנחנו מאכלסים).

אין לי (כמעט) שום ספק שזה העתיד שמחכה לו, ואני מאוד מרוצה מהעניין.
הרגעת אותי מאוד עם התיאור שלך וחוץ מזה נראה לי שבאמת אין לי הרבה השפעה בעניין.

אורית
תודה על המאמר לא קראתי אותו עד הסוף אבל הבנתי את העיקרון
מה ששני כתבה מעלייך מתמצת בערך את המאמר.

אם אמא שלך היתה אומרת את זה על חבר שלך כיום, לא היית מתעצבנת עליה וחושבת שזה לא עניינה?

אמרה לי כמה פעמים בגיל ההתבגרות וגרמה לי להתעצבן בכך שלא סמכה על חוש השיפוט
שלי ועל היכולת שלי לא להיגרר אחרי "המופרעים".

אבל הבן שלי רק בן 9 והוא ממש מעריץ את הנער שאתו הוא מסתובב עד שנראה לי
שזה באמת מערער את חוש השיפוט שלו.
שיט אני ממש אבל ממש נשמעת כמו אמא שלי.

שיט אני ממש אבל ממש נשמעת כמו אמא שלי.
את אמרת

מה ששני כתבה מעלייך מתמצת בערך את המאמר.
מסכימה בהחלט (אם כי הוא בכל זאת שווה קריאה, למי שיש סבלנות לצלוח את כולו).

וחוץ מזה נראה לי שבאמת אין לי הרבה השפעה בעניין.

חנון הוא אולי בכל מקרה יהיה, אבל יש לך השפעה גדולה מאוד בעניין של כמה הוא יאהב את עצמו ואת איך שהוא. זה מאוד תלוי באיך את ואישך תקבלו את מי שהוא.

לא נשמע לי כיף גדול לגדול כשאמא שלך חושבת שמשהו בך לא ממש בסדר.

אבל פה נגמר הידע שלי (עוד לא אמא).

בהצלחה!!!

נראה לי מניסיוני, שצריך פה דוגמא אישית.אם הילד רואה בבית שהוריו מארחים חברים,ומתארחים אצל חברים...בכייף ,ככה זה אצלינו--אז זה המודל חיקוי שלו

באופן טבעי

באופן טבעי