כאבים ועוד צרות אחרי הלידה

[בשמת_א*]

אוקיי, לא רוצה לפתוח דף חדש אבל לא יודעת איפה לשאול:
כבר כמה שבועות או חודשים קורה לי משהו מוזר. אחרי ישיבה, לפעמים גם קימה בבוקר, פתאום אני מגלה ש"נרדמו" לי בהונות רגלי הימנית, השתיים או השלוש הכי ימניות, נדמה לי. נדמה לי שזו תמיד הרגל הימנית, ותמיד הזרת והאצבע שלידה ואולי גם האמצעית, קשה לי להרגיש. יש גם כאב וגם מין "הירדמות".
ממש כואב ללכת, קשה לדרוך על הרגל, עובר אחרי הרבה זמן. שעות, לפעמים במשך יומיים רצופים. עם הפוגות קלות או לא.
קצת מפחיד.
נשמע למישהו מוכר? יש כיוון?

[בשמת_א*]

שכחתי לציין, אולי יש קשר:
מניקה מלא, נושאת תינוק ששוקל כ-7 ק"ג (אני 50 ק"ג) שעות רבות בתנוחות מגוונות. רוב העומס מתרכז בכתפיים, כנראה בעיקר הימנית (מקביל ברפלקסולוגיה).

[עדי_יותם*]

בשמת, אני מניחה שכבר קבעת תור לרופא/מדקר שלך?
תעדכני.

[ורד_לב*]

נשמע משהו שקשור לעצבים שמגיעים מעמוד השדרה / אישיאס.
אולי הישיבה אינה מאוזנת ולוחצת על עצבים מסויימים? אולי השכיבה?
ואולי שי כבר קצת גדל וכבר מכביד עלייך יותר ויותר (ואת קטנטונת).
שווה לברר את זה.
ואם זה אכן כך, דיקור / רפלקסולוגיה יכולים לעזור סימפטומטית, אבל מה אם לשנות קצת הרגלים?
אולי קצת פחות מנשא? קצת יותר להניח? אוי עגלה בבית? רצפה? (הוא עוד לא בענייני זחילות? התקדמויות וכאלה?)
אולי יותר לנוח בעצמך? לנמנם איתו? לעבור להיות איתו יותר על הרצפה ופחות פעלתנות של מלאן ת'אלפים דברים תו"כ נשיאתו...?
רק בריאות

[בשמת_א*]

יש הרבה פחות מנשא. הוא זוחל, יושב, וגם - העומס כולל גם הנקות.
את אחותו נשאתי המון במשקל יותר גדול.
לא יודעת מה ההבדל.
כן, המדקר בתוכנית. כשאמצא מי שיחזיק את הינוקא.
רציתי רק לשמוע בין החברים אם יש דברים שלא חשבתי עליהם. זה בכל זאת די מבהיל אותי.

[עדי_יותם*]

רציתי רק לשמוע בין החברים אם יש דברים שלא חשבתי עליהם
זאת אומרת, את כבר חשבת על כל הדברים הגרועים, מה? (-:
טוב, נו, אז הנה תיאוריה מרגיעה פרי מוחי והשעה הקודחים בה בעת: היתה לך שמירת הריון ארוכה, ובגלל זה עכשיו זרימת הדם לקצות הגוף פחות טובה. את צריכה לעשות יותר התעמלות ומתיחות של כפות הרגליים. וגם התאמה תזונתית למקרה כזה.
מרגישה יותר טוב?

[תבשיל_קדרה*]

כן, המדקר בתוכנית. כשאמצא מי שיחזיק את הינוקא
את באמת דוחה דיקור בגלל זה???
לא שזה לא חשוב - אבל את בטח יכולה למצוא פתרון...

[בשמת_א*]

מסעדה, התאמה תזונתית?
הינוקא עשה לי התאמה תזונתית... לכי תדעי אם לא חסר לי משהו שאסור בגללו...
גילה, לא פשוט: הינוקא בעצם מוכן להיות רק על שניים וחצי אנשים שאינם אני, ולפרק זמן מוגבל.
את בעלי קשה לגייס (בשעות שהוא כבר חוזר הביתה).
את אבא שלי קשה לגייס (רוב הזמן לא יכול, וכעת נסע לו לחודשיים).
את חברתי אוכל לגייס, אם יהיה לה הזמן בדיוק כשגם למדקר יהיה זמן. לא פשוט.

[ה_עוגיה*]

בשמת, פעם היתה לי תופעה של בעיית עור (פצעונים) שהלכה ובאה בזרת ובקמיצה של יד ימין.
מטפל שהייתי אצלו באבחון אמר שזה בא מאזור העורף והשכמות. מתח שם מפריע להולכה העצבית (או משהו כזה...)
ההמלצה שלו היתה מסאז'ים לשחרור האזור.
האם את מאלה שכשנוגעים להם באזור העורף אומרים ישר "יואו איך את תפוסה"?
מה שאת יכולה לעשות בינתיים (עד לטיפול מבעל מקצוע) זה להיעזר בגבר של המשפחה, זה עם האגודלים החסונים. זה לא פינוק, זה צורך רפואי...

[ה_עוגיה*]

ומשהו בעניין טיפולים עם ילדים - אני נהגתי עד לא מזמן לקבוע תורות כפולים (לשיננית, לרופאת שיניים) לי ולאבאשלה. אחד מטופל ואחד בייביסיטר.
עד שלרופתשיניים הוא אחר וגיליתי שאפשר לפרוש משהו על הרצפה ולהניח אותה שם עם צעצועים. עבד גם אצל הגניקולוג (רק בשביל המחמאות שווה לבוא איתה!)
אם מדובר בטיפול בו חשוב בידוד מסוים - אולי את יכולה לקחת את שני הילדים ולתת לגדולה להעסיק את הצעיר? בסהכ את מעבר לדלת.

[אם_פי_3*]

בשמת, זה נשמע מוכר (לא ממני). תבדקי אם הרגל חמה או קרה כשזה קורה. קרה -> בעיה בזרימת הדם. חמה -> הקרנה, למשל מהגב. בסיפור שאני מכירה, הליכה (ספורטיבית) סייעה. אליה וקוץ בה - נעליים מחמירות. הסיפור שאני מכירה מדוקר (למרות פחד דקירות חמור) כבר כמה שבועות, עם הטבה חלקית (אבל עם הרבה בעיות, לא רק זה).

[נאוה_פרנס*]

אכן...
שמירת הריון + לידה + נשיאת תינוק והנקה ממושכת
את לא חושבת שאת מצפה מהגב שלך קצת יותר מדי?
מה שאת מתארת נשמע כמו חוליות שקצת זזו או קצת לוחצות (הגיל, הגיל )

כמה תרגילים פשוטים לגב וגם לבטן - יחזירו לו את גמישותו ויקלו על עומסו.
ואני גם ממליצה שתעבדי עם מישהו/י שיעבדו איתך קצת על יציבה - זה מה שנפגע בעצם...

עיסויים (עדיף על דיקור לדעתי) - שתנוחי קצת, שהגוף יקבל קצת פינוק.
עיסוי עדיף כרגע על שיאצו כי נראה לי שאת צריכה לקבל מגע ישיר על העור.
כמובן שאת מחפשת מעסה מיומן/ת בטיפול בבעיות גב, ולא כאלו שרק עושים good time

אח"כ את יכולה להוסיף רפלקסולוגיה, או שיאצו או כל דבר אחר - אבל אל תוותרי על העיסוי

אם אסביר לך רק מה אני חשה מהמילים, בלי לתרגם להמלצות זה משהו כזה:
הגוף הוא כמו גוש שמתכווץ פנימה. הוא עמוס ללא מנוחה או פינוק - כל הזמן "בתפקיד"
בתחושה שלי הגוף מבקש להרפות, אבל באמת!
את מכירה את התחושה שגם בשינה הגוף לא באמת נח? - זה זה!

ולכן, צריך ללמד את הגוף להרפות - עד הסוף, כולל את החשיבה

[בשמת_א*]

אוי, נאוה, העלית לי דמעות לעיניים. סימן שאת צודקת.
אני באמת חולמת על עיסוי שיפרק אותי כבר חודשים על חודשים.
אני באמת תפוסה לחלוטין, ובעיקר בעורף ובכתפיים (בדיוק המקביל).

עוגיה, הינוקא לא מסכים. לא יודעת מה עובר עליו. לא מוכן להישאר לבד, אפילו עם בעלי לא. ואם יישאר - צריך להסתובב איתו בחוץ. כנראה היחידה שתוכל לעזור היא החברה, כי יש לה גישה אליו.

באמת אני אבדוק אם חם או קר. הממ. לא מצליחה להיזכר, וזה כמובן לא קורה לפי הזמנה...

נראה לי שאני הולכת לירות בכל התותחים: נקבע תור למדקר (ממילא גם הינוקא צריך כיוון ואיזון גלגלים), נקבע תור לשיאצו (רומן יש לו ידי קוסם והוא עושה עוד דברים חוץ משיאצו, וחוץ מזה גם הבכורה צריכה טיפול והיא לא מוכנה לשום דיקור), ונקבע תור לעיסוי אצל מעסה מעולה ונפלאה שלי.
תודה! עודדתן אותי!

[עידית*]

בשמת אני מרגישה שאני בעקבותייך... גם לי קטנטונת בגיל דומה וילד גדול יותר והקטנה מוכנה רק עלי והרבה הנקות.
עצה טובה - נסי לשכב על הרצפה כל יום כמה פעמים ביום ולעשות קצת שחרור למותנית ולאזור השכמות. אצלי שומעים את הקנקים וזה ממש עוזר וגם לא מפריע לתינוק. בהצלחה

[בשמת_א*]

עידית, באמת עשיתי משהו דומה (על המיטה כשאני מתעוררת באמצע הלילה).
מעניין אם בימים שזכרתי לעשות את זה לא היו "הירדמויות" מפחידות.

[נעה_ש*]

שלום לכולכם

אני צריכה את עזרכם. אני חמישה חודשים אחרי לידה ויש לי כאבים מוזרים.
בכל פעם שאני יורדת מהמיטה באמצע הלילה כואבת לי הרגל בדריכה הראשונה. זה לא קורה לי כמעט באמצע היום,
זה קורה רק אחרי מנוחה. אחרי כמה דריכות זה עובר.
זה קורה לי כבר מעל לחודש. בשבועיים האחרונים גם כואב לי בפרק של היד כאשר אני מרימה את עצמי למצב ישיבה
בכדי להניק במיטה.

מישהי מכירה את התופעה? זה קשור לחוסר סידן? דלקת פרקים?

ברור שאני צריכה ללכת לרופא אבל אני שונאת רופאים אז אני דוחה ודוחה.

דרך אגב, חמישה חודשים לאחר לידה כבר אמרתי, הנקה מלאה כמובן ותינוקת מעל 7 קילו

[בשמת_א*]

נעה:
"הרגל" היא שתי הרגלים או רק אחת מהן?
זה כאב חד בפנים או כאב כאילו כל כף הרגל בוערת וכואבת, או מה?

אצלי זה היה בשתי הרגליים. כאב לי לעמוד עליהן. זה בגלל שהרגליים משקפות את הכאב ואת העייפות של כל הגוף , ובלילה את קמה אחרי שהן לא נחו מספיק, וכל הכאב מתבטא וצועק. אם זה בצד אחד, או בצד אחד יותר - זה הצד שנושא במשך היום עומס גדול יותר.

לגבי פרק היד: תופעה ידועה. זאת בטח היד שמחזיקה את התינוקת כשהיא לא במנשא, נכון? או לחילופין, היד שלא רגילה לעומס מוצאת את עצמה עכשיו מרימה דברים כבדים לבד, כי היד השניה מלאה בתינוקת.
נדמה לי שיש לזה אפילו שם שמשקף את המצב הידוע והמפורסם הזה שקורה לנשים עם תינוקות קטנים ולא ניידים שצריך לקחת על הידיים...
לא חוסר סידן, אבל צריך לחלק את עומס ההחזקה בין שתי הידיים, להשתמש יותר במנשא, ולא לעשות יותר מדי דברים קשים או כבדים ביד אחת.
עזרה כבר אמרנו?
אולי מישהי יודעת על לינק לעצות פיזיותרפיות, איך להתרומם נכון, איך להחזיק נכון, וכו' וכו', כדי למנוע עומסים מוגזמים על פרקי הידיים.

ולעניין האצבעות המשותקות שלי:
מעניין שזה קרה פחות לאחרונה, אבל שמתי לב שזה לא היה קר או חם. לא הרגשתי קור או חום (במידה שבכלל הרגשתי), וגם למגע, האצבעות שהיו "משותקות" לא היו יותר קרות או חמות מאלה שלידן.
קרה -> בעיה בזרימת הדם. חמה -> הקרנה
אז מה זה אומר?

[תבשיל_קדרה*]

לגבי פרק היד: תופעה ידועה. זאת בטח היד שמחזיקה את התינוקת כשהיא לא במנשא, נכון? או לחילופין, היד שלא רגילה לעומס מוצאת את עצמה עכשיו מרימה דברים כבדים לבד, כי היד השניה מלאה בתינוקת

אפשרות נוספת: את משתמשת ביד בצורה לא נכונה.
המצב הנפוץ (שגורם למאמץ גדול, ובעקבותיו כאבים) הוא החזקה של תינוק בעזרת כף היד, כשהיא בזוית די חדה לאמה. עדיף שהמשקל יהיה יותר על האמה, ולהחזיק את היד בצורה בה כף היד היא המשך (קו אחד, מעט עגול) עם האמה.

[בשמת_א*]

תודה, גילה! זה חלק מההדרכה הפיזיותרפית שדיברתי עליה!

[תבשיל_קדרה*]

אם זה רק עומס זה די מרגיע האמת
"רק עומס" הוא מונח מקל לתיאור מצב בו את מעמיסה, מעמיסה, ובסוף קורסת...

לגבי הכאב ברגליים - לפני כשנה התפרצו אצלי כאבי גב, שאחד המאפיינים שלהם היה - כואב מאוד כשאני קמה משינה. הרגשתי (אישית - זה לא משהו מקצועי!) שחוסר התנועה בלילה (אולי קשור לזרימת דם איטית עקב מיעוט תנועה בשינה) גרם למשהו "להתאבן". בשיא, בעלי היה יוצא לעבודה מעט מאוחר יותר, כדי שאני (יחד עם שרירי) אספיק להתעורר לאט, בלי להצטרך לטפל בילדים תוך כדי.
התחלתי אז עם טיפולי פלדנקרייז, ועם השיפור הכללי נפסקה גם תופעת הבקרים המאובנים.

[בשמת_א*]

נעה, כל מה שאת מתארת נשמע ממש כמו אמא מעוכה ומותשת לתינוקת קטנה...
מסכימה עם גילה.
החדשות הטובות:
עוד כמה חודשים הילדה כבר תזחל. עוד שנה היא כבר אולי תלך.
והפרשנות מהצד (של מישהי מעוכה כמוך):
א. תנסי להשיג עזרה כלשהי.
ב. תנסי לסדר לך: פלדנקרייז, או שיטת פאולה, או שיאצו, או עיסוי עמוק, או כולם גם יחד...

גילה, איזה כיף לך שהילדים איפשרו.
אצלי, לא יודעת למה, הילדים שלי כשהם תינוקות לא מוכנים לקבל את אבא במקום אמא.
בכי מר ולא עוזר כלום.
יש לי עכשיו וירוס בטן גועלי, הרגשתי לא טוב, אבא של הינוקא רחץ אותו (והוא אוהב להיות באמבטיה!) תוך בכי תמרורים בלתי פוסק, כאילו לבו נשבר. הבכי נפסק רק כשחזר לידיים של אמא (ואז טפח עלי באושר בידיו הזעירות "כן, זו באמת אמא שלי!" והסתכל בשמחה באביו מנמל המבטחים שלו). ככה זה כל הזמן. איך הוא שמח להתעורר ולראות את אבא לידו בבוקר: "אבא! אבא!" אבל אם אני קמה רגע לשירותים - כל האושר מאבא גז ונעלם. רק אמא. רק אמא. הבכורה בגילו כבר אמרה בתקיפות: אמא!! (=רק אמא תיקח אותי, תלביש אותי, תחליף לי, תרחץ אותי...).

[עידית*]

בשמת, לא ראיתי שכתבת אבל בהקשר לכאבים שלך- למרות העייפות והכל רדי לריצפה זה ממש יותר יעיל, סליחה על הניסוח... פשוט לנסות לבד להחזיר את החוליות למקום לפעמים טוב יותר את תעשי מאשר כל מטפל אחר.
בעניין האמא אמא, הדר גם בת 11 חודשים נחמדה לאבא כל עוד אני ליד אבל לא מוכנה ליותר מידי מגע ממנו הכל אמא, הוא לפעמים נעלב מזה וגם שמח שיש לו פטור .

[תבשיל_קדרה*]

_גילה, איזה כיף לך שהילדים איפשרו.
אצלי, לא יודעת למה, הילדים שלי כשהם תינוקות לא מוכנים לקבל את אבא במקום אמא._
זה כי הם תאומים. אבא הוא קצת אמא.

[צפריר_שפרון*]

נעה ש
אינני מכיר אותך, אני מניח שגם את אינך מכירה אותי.
קחי את דברי במלוא הזהירות הנדרשת (בבחינת כבדהו וחשדהו).

אני כותב מתוך תחושת בטן, אם תרצי אינטואיציה, אם תרצי חיבור לערוצי מידע איזוטריים:

למדי להכנס למצבי הכרה מורחבים: מדיטציה, דמיון מודרך, ערות פסיבית.
מצאי לך מורה טובה לעניין זה. מישהי מיומנת שניתן לסמוך עליה.
עלייך ללמוד את הערוץ הרוחי. זה הזמן.

משם, תצליחי לאיין (להפוך לאין) את כל האפשרויות המכווצות שעולות לכאבים (מחלות, בעיות, ד.פרקים), ולמצוא שמחת החיים חדשה, משמעות נוספת.
בלמידת ערוצי הרוח תוכלי להניח לדור הבא יסוד בריא לחירות ועצמאות. אז גם יעלמו כלא היו התופעות הגופניות ובמקום להקריב את עצמך על מזבח תפקידייך השונים, תוכלי ללמוד קירבה (אינטימיות) בתוך תפקידייך השונים ובראשם ההורות, מבלי לשלם על אינטימיות זו מחיר.

במידה ותידרשי למורה טובה, ואני חושב שעדיף שתלווה אותך מורה אשה ולא גבר, אמליץ.

[נעה_ש*]

צפריר - בלבלת אותי קצת. אני לא בדיוק יודעת מה לענות.
אתה גורם לי לחשוב שאולי הבעיה היא עומס נפשי.
אני לא בטוחה שגילה ובשמת צודקות לגבי עומס פיזי. יש לי ילדה מדהימה ורגועה. אני לא עובדת
ואני לא מרגישה מותשת פיזית.
לפעמים שואלים אותי אם יש לי עזרה וזו שאלה שהיא קצת מוזרה בעיני. עזרה במה?
אני לא מרגישה שאני צריכה עזרה. בעלי הרבה בבית אז יש לי עזרה כשנגמרת לי הסבלנות
אבל הסבלנות נגמרת לי רק שהוא פה. כאילו כשאני לבד אין לי את האפשרות הזו בכלל של להיות לא סובלנית
וקשובה אליה.
אני לגמרי בשבילה ואני נהנת מכל רגע. האהבה אליה עולה ועולה ועולה ועולה.

עומס נפשי יש אבל מכיוונים אחרים. אנחנו גרים בת"א ואנחנו מנסים לצאת מפה כבר מעל לשנה.
כנראה שזה יקרה בנובמבר אבל גם זה לא בטוח. זה ענין מורכב עם ההעבודה של בעלי.
אני מאמינה שברגע שנצא מהסירחון הזה שנקרא תל אביב, חיינו יהיו הרבה יותר שלווים ועם פחות לחצים.

אולי באמת כל המתח הזה של מעבר דירה, פרנסה ומציאת דרכינו יוצא החוצה.

[אמא_של_יונת*]

גילה, נעה,
הרגשתי (אישית - זה לא משהו מקצועי!) שחוסר התנועה בלילה (אולי קשור לזרימת דם איטית עקב מיעוט תנועה בשינה) גרם למשהו "להתאבן".
שוחחתי פעם עם פיזיותרפיסטית בעקבות תופעה דומה (בידיים וברגליים), והיא הסבירה (אני מקווה שאני מדייקת), שיש איזה נוזל או חומר סיכה במפרקים, שנוצר מתוך התנועה שלהם. בזמן השינה אין תנועה, ולפעמים נגרמים כאבים עד שמתנועעים מספיק כדי לייצר שוב את חומר הסיכה. זה לא קשור לחוסר מנוחה.
הפתרון שלי: אני עושה תרגילי מתיחה שחרור ותנועה לאצבעות וכפות הידיים והרגליים - לפני שאני קמה מהמיטה. התרגילים מזרימים דם וכנראה מתחילים לייצר את חומר הסיכה.

[אם_פי_3*]

בשמת -
אבל שמתי לב שזה לא היה קר או חם. לא הרגשתי קור או חום (במידה שבכלל הרגשתי), וגם למגע, האצבעות שהיו "משותקות" לא היו יותר קרות או חמות מאלה שלידן. זה "חם". הכוונה היתה, לחום גוף נורמלי, לא גבוה. כזה שמעיד שאספקת הדם תקינה.

[צפריר_שפרון*]

נעה,
אינני נוגע בחומר כרגע. החומר מטבעו מגיב לכל מה שמשפיע עליו, כך הגוף מגיב לפורענויות הנפש, מבצע מה שנדרש.
אני מדבר על הפן בו את מתנתקת מכל אלה. מהבלי העולם הזה ומוצאת דרך להתחבר אל מצבי הכרה מורחבים, בדיוק כפי שקורה כשאת הולכת לישון, אלא שאני מציע לך להתאמן עד שתדעי "ללכת לישון" ולהשאר ערה מבחינת מודעותך.

זה ארוך ומסובך, אבל זהו השסתום המתאים ביותר עבורך - אישית - במקרה הספציפי שלך. כאן, הדברים מכוונים אלייך. מבלי להכירך, ומבלי לצפות שתעשי עם זה משהו.

ראי את זה כך - קבלתי בעבורך מכתב ואני מעביר לך אותו.

[ואגי_ניסמוס*]

אני כמעט 3 חודשים אחרי לידה ועדיין יש לי כאבים חזקים מאוד בנרתיק כשאני מנסה לקיים יחסי מין.
היתה לי לידה קלה שעברה ללא טראומות (כנראה שכן ) חוץ מהקטע של יציאת הראש שמאוד מאוד כאב. (ללא קרע)
בעלי מאוד רגיש ואוהב ואני ממש מודה לו על ההבנה.
לי זה כבר מאוד מציק אבל לא הייתי רוצה ללכת לרופא בגלל זה. (לא מרגישה שהוא יכול לעזור וגם לא מתאים לי שידחוף לשם ידיים)
האם זו תופעה נפוצה? האם היא עוברת לבד?

[שרון_ג*]

ניסית חומרי סיכה?
אל תזניחי כי אז באמת יהיה ואגיניסמוס...
את חייבת ללכת לגינקולוג, אבל אחד נחמד שינסה לעזור (יש בכללית במודיעין אחד נשמה טובה, ואם את באזור אני אשמח להמליץ) כדי שקודם כל יראה שאין בעיה מכאנית. אח"כ צריך ללכת עם זה הלאה.
יש בעיה שנקראת לדעתי וסטיבוליטיס - אזור ספציפי נקודתי בד"כ שמכאיב מאד בנסיון מגע. גיניקולוגים אמורים להכיר.
האם זה הריון ראשון? אם לא - איך היה אחרי הלידות הקודמות? אם כן - אולי זה באמת נובע מחשש ואת צריכה קצת הרפיה וחומרי סיכה עד שתשתחררי.
אני לא מבינה גדולה בתחום, סתם מנסה לעזור מתחושות בטן.
פעם היתה לי בעיה דומה שנבעה מגלולות שלקחתי - גרמו ליובש בנרתיק. האם את לוקחת תרופות?

[במבי*]

טוב, אני מקווה שאני עושה בסדר, האינטרפייס באתר קצת משונה לי.
הנושא הוא: תחושות נימול בעיקר בעור הקרקפת והפנים, בעירה בעור, חום באיברים, כאבי שרירים - אחרי לידה.

אני תשעה שבועות אחרי לידה (אפידורלית, היפרדות שיליה בסוף וואקום חירום). כמה שבועות אחרי הלידה התחילו לי תופעות ממש (!) משונות: זה התחיל מנימולים של כמה שניום בעור הקרקפת והפנים, פעם בכמה ימים. עבר לפעם ביום לכמה שניות, ואז היה כמה ימים כמעט כל הזמן (כל פעם לכמה שניות, אבל שעות רצוף) - נימולים בעור הקרקפת והפנים. אחר כך היו יומיים של נימולים ברגליים וביד. ואז זה חזר לראש. ואז היו לי יומיים של תחושת בעירה בקרקפת - כאילו חפפתי עם חומר שורף ומושכים לי בשיערות. זה עבר, וחזרו הנימולים. הצטרפה בוהן רגל שמאל - כל פעם לכמה שניות היא מרגישה בוערת (חמה. אני לא חושבת שהיא באמת חמה, אלא רק מרגישה ככה). יומיים של כאבי שרירים. תשישות נוראית. הכל בא והולך והולך ובא. רופא משפחה שלח אותי לעשות בדיקות דם, הכל יצא תקין. אצל נוירולוג הייתי ביום שישי - הוא אומר שמבחינה נוירולוגית הכל תקין ושכנראה זה פסיכוסומטי. הוא שאל אותי אם אני במתח. ניסתי "להסתכל לעצמי בעיניים" - אני כל כך מאושרת, בתקופה כל כך טובה. היה לי הריון (שני) די מבאס ולידה בכלל לא קלה, יצאתי ממנה עם תפרים (בגלל ואקום חירום, בלידה הראשונה לא היה שום קרע וכלום), טחורים, בצקות - פיזית במצב מזעזע, אבל נפשית הרגשתי ומרגישה מעולה. ההחלמה מהכל היתה ממש מהירה. ניסיתי לבחון את עצמי, אולי אני "עובדת על עצמי" ובעצם לא טוב לי? אבל לא - באמת שאני מאושרת ושמחה ובאחת התקופות הטובות בחיי. העלנו השערה שאני פורקת עכשיו את כל המתח מההריון ומהלידה עצמה. שהגוף פורק את זה ככה. ובכל זאת - הכל נורא משונה לי. רציתי לשאול אולי מישהי מכירה תופעות כאלה (זה בעצם המון תופעות עצביות, שכחתי לציין גם כאבי ראש קטנים ונקודתיים), אחרי לידה או כתוצאה ממתח או משהו. אני קצת מרגישה "עומס" בחוליות העליונות של הצוואר.
תודה, עפרה

[שרה*]

כשלושה חודשים לאחר לידה עם אפידורל וחתך חיץ לאחר הלידה הרגשתי כאבים עזים באיזור המיפשעות לכיוון פתח הנרתיק הכאבים נמשכים ויש לי גם כאבים עזים באיזור עצם הפוביס שזה מעל הדגדגן ומשם הכאב נימשך לכיוון המישפעיות פנימה עד לפתח הנרתיק לאחר שהייתי אצל אורטופד היתברר כי הוזזתי את עצם הפוביס כסנטים או שתיים אבל המצב לא מישתפר הכאבים עזים ומקשים בחיי היום יום ובטיפול בילדים יש שלוחות של כאב לרגליים ובאזור הבטן התחתונה אנא אם מישהי עברה תופעה כמו שלי האם אי פעם אחלים והאם הכאב יעבור חייבת עזרה הצילו

[נועה*]

אני שלושה חוד' אחרי לידה שניה וכואב לי המפרק של האגן מצד ימין. לא כל הזמן, בעיקר אחרי שאני יושבת ישיבה מזרחית או רגל ימין על רגל שמאל (הפוך לא כואב).
מישהו מכיר את התופעה? אולי יש תרגילים שאפשר לעשות?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

המיחוש הפרטי שלי מתרכז בשלפוחית, או ליתר דיוק באין-מיחוש בשלפוחית. ובמילים בוטות: מאז הלידה אני לא מרגישה מתי יש לי פיפי וכמה, אלא בעיקר מנחשת, ולרוב מופתעת מהכמות הגדולה. לא ברור לי אם שכחתי את ההרגשה של שלפוחית מלאה באמת, אחרי החודש התשיעי שבו הלחץ גדול מאוד, או אם באמת התקהה שם משהו. בעיה גנרית או שזו רק אני? /-:

[מונו_נוקי*]

היה לך קטטר בלידה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לא היה קטטר קבוע, הכניסו מדי פעם.

הו קגל קגל, מי יגול עפר מעיניך

[מונו_נוקי*]

תפני שאלה באתר אומנות הלידה ליהודית שריג
אולי גם תעשי חיפוש, למשל זה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה רבה! ההסבר שלה חיוני, מסתבר. לא ידעתי שאסור לתרגל בזמן אמת...

[מונו_נוקי*]

מצאתי להיכן רציתי לקשר את זה

וגם, עדיין יש לי בצקות ברגליים! מוכר?

[Pלונית_אחרת*]

לא ממש צרות אבל יש לי דקירות בציצי הולך ובא לפעמים סתם "זימזום" לפעמים כואב למדי, זה נורמאלי? זה חולף? זה דורש התיחסות?

[במבי_ק*]

אני זוכרת שייצור החלב לפעמים כואב או מזמזם ככה. בעיקר כשמניקים מהציצי השני. אבל גם בלי קשר. כמה זמן את אחרי לידה? (לא שיש לי מושג כמה זמן זה "נורמלי" שזה קורה. לדעתי זה מאוד משתנה. לי זה היה רק בהתחלה אבל אני מכירה חברות שהמשיך להם חודשים ארוכים)

[Pלונית_אחרת*]

כמה זמן את אחרי לידה? (
חודש,
תודה על התשובה

[במבי_ק*]

חודש,

נכון. נזכרתי שקראתי את סיפור הלידה שלך (ועוד כלמיני דברים שכתבת), אז מזל טוב! אני זוכרת שהכאבים האלה התחילו הרבה פעמים מכיוון בית השחי לתוך הציצ

[תמר_ס*]

Pלונית, זה בזמן הנקה? בין לבין?
אצלי יש המון דקירות כאלה של שחרור חלב. לזה את מתכוונת? זה קורה שניה אחרי שהיא מתחילה לינוק או כשהיא מצייצת או כשהיא ישנה יותר מדי וכבר נורא בא לי להניק.
דרך אגב, בהנקה הקודמת לא היו לי אף פעם דקירות כאלה.

[אמא_נמרה*]

pלונית,

לי היו דקירות כמו שאת מתארת בזמן ירידת החלב, שהיו מאד מאד כואבות, ממש בכיתי בכל פעם מראש כאב.
שקלתי להפסיק להניק. השיא היה חודש אחרי ההנקה שאז שבת שלמה הייתי במיטה וחרדתי מכל פעם שהייתי צריכה להניק. הרופאים ויועצות ההנקה שדיברתי אתן לא ידעו לומר מה זה חוץ "ירידת החלב", אבל אצלי זה
היה כאבי תופת. מה שפתר את הבעיה היה תרופה הומאופתית שהותאמה לי אישית.

[Pלונית_אחרת*]

כשהיא ישנה יותר מדי וכבר נורא בא לי להניק._
נדמה לי שזה יותר מורגש - כואב כאשר היא ישנה הרבה (זה לא יותר מידי (-: ) אבל זה לפעמים "מזמזם" גם בזמן ההנקה = כנראה שזו אכן ירידת החלב או הצטברותו לקראת הנקה.
עכשיו שאני יודעת שאני לא לבד אני מבינה שזה לא בעיה אז נרגעתי
נמרה,
שהיו מאד מאד כואבות, ממש בכיתי בכל פעם מראש כאב
נשמע מבאס נורא, וסחטיין עליך שהתמדת בהנקה, לא פשוט להתמיד כש וחרדתי מכל פעם שהייתי צריכה להניק אני ממש מבינה לךמה שקלת להפסיק.

[עדינה_ניפו*]

ספינה,
בשוקולד יש קופאין (כמו בקפה!)
האם את רגילה לשתות קפה על בסיס יומיומי?
אם כן, סביר להניח שהגוף שלך מכור כרגע לקפה ולכן הקופאין שבשוקולד מרגיע באפן זמני את כאב הראש במקום הקפה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני שואלת עוד קודם מה זה כאבי הראש האלה?
ניחוש פראי ובלתי מלומד: זה קשור לאוקסיטוצין שמשתחרר בהנקה. שוקולד משחרר סרוטונין ולכן אולי מאזן את המצב.

[מנסה_לעזור*]

לרוב, כוס קפה אחת (ואפילו שתיים) ביום לא תשפיע על ההנקה. אם את אוהבת קפה על הבוקר אז פשוט תפרגני לך אחת ורק אם תראי שזה משפיע בצורה עקבית (ולא מקרית) - תוותרי.

[אילה_בשדה_הדגן*]

יש בשוקולד מגנזיום , ואולי זה קשור ללחץ דם הריוני .היה לך ? בדקת לחץ דם ?, קיבלת אפידורל?
כמו כן , זכור לי במעורפל שיש בשוקולד סרוטונין /חומר שמעורר יצור סרוטונין במוח.הסרוטונין קשור למצב רוח טוב .
היות ואת מתארת את מצבך שאת לא רוצה לקום מהמיטה , יש אולי מקום לברר את עינין מצב הרוח שלך.אני לא טוענת שאני מאבחנת אותך דרך האינטרנט , רק מציעה לך מקום לברר.

להרבה נשים יש נפילה , מרירות , ריקנות וכ'.כל מני ביטויים של דיכאון אחרי לידה .

דיכאון אחרי לידה הוא עינין מאוד רגיש . הרבה נשים לא מטופלות כי הן לא מרגישות לגיטימציה להרגשה שלהן. הרי אישה אמורה להיות מאושרת וזורחת עם תינוק/ת רכה בזרועותיה , או עסוקה בטיפול בו/ה כך שאין לה זמן להתעסק עם עצמה.

אבל זה בולשיט ! ואנחנו יודעות את זה .
כל אחת יכולה להרגיש מה שהיא רוצה ומה שחשוב הוא לקבל את התמיכה והעזרה .לא להתביש להגיע לאבחון אם זה מה שנראה.

לדעתי יש מרפאות מיוחדות בבתי יולדות לזה ,אפשר להתקשר לעו"ס בבית יולדות ולשאול .

לקונבנציונליים ,יש כמובן טיפולים תרופתיים , וגם כאלו שלא יפגעו בהנקה.

אולי טיפול טוב אצל מטפל אלטרנטיבי מסור ורציני , חשוב מאוד שאם הולכים על טיפול מכל סוג שהוא יהיה גם טיפול של שיחות(פסיכולוג).

אני חושבת שליולדת יש את המוטיבציה מהסוג הגבוה ביותר לגשת לטיפול , ואכן , ההצלחה של הטיפול תטיב למעשה לשנים.

לצרוך אומגה 3 - יש מידע באתר .

הרבה בריאות ושמחה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

לצרוך אומגה 3 -
וגם בי-6 (שעוזר לרומם מצב רוח הורמונלי).

[נעה*]

אני שואלת עוד קודם מה זה כאבי הראש האלה?
לפי דעתי ומניסיוני אלו כאבי גמילה מקפאין.
גם אני ניסיתי להיגמל מקפה (כוס אחת ביום) במהלך ההריון, והכאבים הכריעו אותי וחזרתי.
זו התופעה הכי בולטת בגמילה מקפאין.

[נעה*]

תראי גם כאן
בייחוד את הפסקה הסופית, אחרי הקו.

[אמא_של_שפן*]

וגם בי-6 (שעוזר לרומם מצב רוח הורמונלי).
בכלל, אני הייתי לוקחת (ואכן לקחתי) בכל תקופה של שפיפות גופנית כללית תוסף של קבוצת B (כולל 6 ו-12). מאחר ואני נוטה לאנמיה זה תמיד מביא תועלת. תנסי. לא יזיק.

[אחת_מהג'ונגל*]

ספינה, האם קיבלת אפידורל? הרבה נשים שלקחו אפידורל מדווחות על כאבי ראש עזים בשבועות שאחרי לידה.

חוץ מכל מה שאמרו - האם את אוכלת מספיק?

[אמא_של_שפן*]

בכל פעם שלקחתי בעבר, התחיל לי גירוד שם.
לי זה אף פעם לא קרה, ואני לא רואה סיבה שיהיו שם שמרים. ניסית של כמה חברות? אני לוקחת את של סולגר כבר שנים.

[אמא_של_שפן*]

היה לי שותף לדירה חמוד בתקופה שהייתי צמחונית, שהיה שם לב לירידות האיומות באנרגיה שהיו לי מדי פעם בפעם, והיה מביא לי את הצנצנת של תוספי B ואומר שהגיע הזמן לקחת את הפרוזק.

[לאחר_הלידה*]

לאחר הלידה האחרונה (כבר עברו ארבע חודשים, הלידה טבעית ולטענת המיילדת יצאתי בלי שום סריטה) נשאר לי כמו פס נפוח בין פתח הנרתיק לפי הטבעת. האם זה מעיד שבכל זאת היה איזה קרע? יש מישהי שזה נשמע לה מוכר? כדאי (ואפשרי?) לעשות משהו לפני הריון הבא?
הפס הנפוח בעצם לא מפריע, ובכל זאת...

[שוכנת_הצוק*]

?אולי בצקת באיזור הפרינאום שתרד עם הזמן?
לפי ניסיוני, אם יש קרעים רציניים - יש דימום. קרעים יותר קטנים אמורים להתאחות לבד.
קרח עוזר להורדת הנפיחוּת (בימים הראשונים).
האם היית בביקורת 6 שבועות אחרי הלידה (אצל רופאה/המיילדת שלך)?

[לאחר_הלידה*]

לא הייתי בביקורת, לא מחבבת ללכת לרופאים ובמיוחד לא מחבבת שיכניסו לי יידים...
הבצקת - כך חשבתי בהתחלה, אבל היא לא יכולה להימשך ארבע חודשים.
הדימום שהיה לי לאחר הלידה היה רגיל, לא יותר מאשר בפעמים הקודמות, ופסק מזמן מזמן.

[ש_ני*]

אני חודש אחרי לידת ואקום, הדימומים נגמרו, הטחורים עברו, והכל טוב.
היום התחיל דימום, חשבתי שקיבלתי מחזור, חברה אמרה שממש לא הגיוני.
מישהי יכולה לתת כיוון?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האם חוץ מהדימום יש לך כאבים כלשהם או חום? אם כן, אולי כדאי לראות רופא כדי לשלול את האפשרות שהדימום קשור ל"שאריות" הלידה.

האם את מיניקה מלא? גם בלילה?
זה לא בדיוק "לא הגיוני" לקבל חודש אחרי לידה, אלא שיש סבירות נמוכה מאוד לכך. ועדיין זה אפשרי וגם קורה.

[מיכלי_לי*]

אני קיבלתי מחזור אחרי כשישה שבועות (בהנקה מלאה) בכל מקרה כדאי להבדק ע"י רופא.

[ליאת*]

אני תמיד מקבלת מחזור כחודש אחרי הלידה בהנקה מלאה
לא הבנתי למה זה לא הגיוני?

[ש_ני*]

תודה לכן
אני לא מניקה לצערי, זאת לידה ראשונה ואני מרגישה טוב.
לא בקיאה בתחום אבל חשבתי שיש משמעות לששת השבועות הראשונים, הרי מחזור אומר שהגוף מוכן שוב להכנס להריון, כבר?
אני אלך מחר לרופא נשים

[אמא_נמרה*]

_אני תמיד מקבלת מחזור כחודש אחרי הלידה בהנקה מלאה
לא הבנתי למה זה לא הגיוני?_

גם אני,

ואם את לא מניקה אז בהחלט הגיוני שיהיה מחזור. אבל אם יש לך כאבים או גושי דם גדולים כדאי להיבדק.

[פלונית_אלמונית*]

אני נמצאת כשבועיים אחרי לידה, טחורים חיצוניים גדולים וכואבים + תפרים בגלל קרע ספונטני קטן.
זו לידה ראשונה שלי והכאבים ממש בלתי נסבלים, לטחורים אני משתמשת במשחת הממליס ומקפידה לשטוף במים אחרי כל ביקור בשירותים.
כל יציאה מלווה בכאבי תופת, שנמשכים זמן רב, גם בפי הטבעת וגם באיזור התפרים.
הכאבים באים בגלים בישיבה ובעמידה ומלווים גם בכאבים חדים בשפתיים החיצוניות.
האם יש למישהי רעיונות נוספים להקלה על הכאב ולריפוי מהיר? וכמה זמן בערך אחרי הלידה עוברים הכאבים של הטחורים והתפרים?

[אוד_ליה*]

ניסית נרות גליצרין?
אמנם לא חוויתי טחורים, אבל בימים הראשונים שאחרי הלידה הראשונה הכל נפוח ורגיש, והאחיות בבי"ח הציעו לי נר- זה גורם ליציאות רכות יותר, שפחות יכאיבו ביציאה, וגם יצאו יותר מהר (עדיף כמה שפחות לשבת וללחוץ בשירותים).

[יסכו_נט*]

תאכלי שזיפים מושרים במים, מרכך מאוד את היציאות, תוך פחות מיום. שולחת לך כח, תזכרי שהכאבים והחולשה יעברו, ואת תשארי עם קסם שישמח אותך ויצחיק אותך כל החיים

[עצה*]

מבקשת עצה -
הדימום שלאחר הלידה נמשך 3 שבועות ולאחר מספר ימים התחיל שוב דימום, שעכשיו - 5 שבועות לאחר הלידה רק הולך ומתחזק.
אין לי כאבים.
האם יש סיבה לדאגה?

[טרה_רוסה*]

אני הייתי הולכת לבדוק שלא נשארה איזו חתיכת שלייה או משהו.

[פלונית*]

אולי זה הדף לשאול.
אני 3 חודשים אחרי לידה, בפעמיים שקיימנו יחסי מין כאב לי בפנים. כשבדקתי הרגשתי כאילו צוואר הרחם לא סגור לגמרי, אבל אנילא יודעת אם כך זה אמור להיות (זו לידה ראשונה). אני לא רוצה ללכת לרופא. אשמח אם תשתפו האם זה נורמלי.

[פלונית*]

ראיתי שענו לי בדף המקורי.. אבל אשמח לשמוע מעוד בנות..

[R*]

אני ארבעה ימים אחרי לידה. היו לי קצת קרעים. הרופאה תפרה קרע אחד ועוד כמה קטנים היא לא תפרה כי אמרה שיתאחה לבד. בכל מקרה- כשאני עושה פיפי שורף לי שם. מה זה אומר?

[לירי*]

קודם כל מזל טוב .
למה זה שורף?!
כי זאת ריקמה חיה שנפצעה והיא פצועה, פיפי שורף שם.
טראומיל יעזור מאוד וגםרסקיו קרם
ובעיקר זמן.

[R*]

לירי, תודה על התשובה. אני אנסה להשיג את אחת המשחות.
פשוט קצת חששתי שהשריפה מרמזת שמשהו שם לא בסדר...

[קרועה*]

אני יותר משנה אחרי לידה שניה.
הלידה היתה נהדרת (לידת מים) אבל נקרעתי, לכיוון פי הטבעת (דרגה 2), והיו לי תפרים.
בשבועות שאחרי הלידה הרגשתי שזה לא מתאחה עד הסוף, וגם כאב לי כששכבנו, אבל בביקורת חודשיים אחרי הלידה הרופא אמר שהכל בסדר חוץ מסימנים לפטריה. אחרי שטיפלתי בפטריה המצב השתפר, ולא היו כאבים, ולא חשבתי על זה יותר.
בימים האחרונים התחיל שוב לכאוב לי באזור הפרינאום ובבדיקה עצמית במישוש הרגשתי שמוקד הכאב הוא בדיוק באזור שהטריד אותי אחרי הלידה, ובביקור אצל גניקולוג בקופת חולים היום הוא אמר שאכן הקרע לא התאחה עד הסוף, שיש wedge בפרינאום.
הרופא אמר שאפשר לחתוך קצת ולתפור מחדש או להזריק לרקמה סטרואידים וחומר אילחוש, אבל שהוא לא ממליץ לעשות כלום.
כשניסיתי לחשוב מתי התחיל לכאוב לי נזכרתי שפעם אחרונה או לפני אחרונה ששכבנו, זה היה בתנוחה שונה מהרגיל, ונדמה לי שאז זה התחיל לכאוב.
כשאני שמה טראומיל זה עוזר לכאב, אבל אני חוששת לקיים יחסי מין, כדי לא לגרום לעוד נזק... )-: ואני גם חששת מהלידה הבאה (ואני אפילו לא בהריון ולא מתכננת להיות בשנה הקרובה) האם אני אקרע הרבה יותר בגלל הנזק הקיים?
האם יש למשהי נסיון עם מצב כזה? האם יש למשהי רעיונות או המלצות?
אתן יכולות לראות מהשעה (4 לפנות בוקר) שזה מדיר שינה מעיניי. אני מקווה שהידיעה שהפרשים בדרך, כלומר עצותיכן, תעזור לי להרדם.


אני בדרך כלל כותבת באתר בשם אחר, אבל אני רוצה לשמור על אנונימיות הפעם.

[לירי*]

קרועה יקרה..
אני מאמינה שאם בהריון הבא תעשו מסז פירינאום אינטנסיבי,
למרות הקרע והתפירה הקודמים יש סיכוי טוב ש לא תקרעי שוב.
אני הייתי מתחילה לעסות את המקום שוב, כן כן עכשיו,
בעדינות בעדינות עם שמן שקדים מדולל מאוד עם זירעי ענבים ואובלפיחה.
הייתי מתחילה להגמיש את המקום עם הרבה נשימה וקולות.
והייתי גם ממשיכה למרוח טראומיל באופן קבוע.
הייתי לוקחת את כל העיניין כעיניין זוגי לכל דבר,
משתפת את בן הזוג בפחדים, בתחושות הפיזיות, עושה את העיסוי יחד.
ליבי איתך ובהצלחה.

[במבי_ק*]

קרועה - יעל שוראקי מטפלת בעצבים שנלכדו בתוך תפרים. פרטים עליה ב מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן או בגוגל. סיפרה על כמה מקרים שממש הצילה נשים מכאבים כרוניים מהסוג הזה. נסי אותה.

[עשב_השדה*]

קרועה יקרה

אני יכולה להציע לך לטפל בשיטת פאולה

גילוי נאות, אני מטפלת בשיטה אבל
אפשר להכנס לדף שיטת _פאולה ולבחור

מסכימה גם עם לירי
יתכן שמגע עדין ומתמשך
יעודד את הרקמות הפגועות להחלים
וחשוב שזה יהיה גם נעים (-:

[קרועה*]

תודה לכולן על התשובות,
בהתאם לאזור מגורי, נראה לי שאני אפנה לדפנה וולף, עליה קיבלתי גם המלצה מחברה
אני אחזור לעדכן

[שירין*]

כאבים בשרירי הבטן, 5 חודשים אחרי לידה - זה אומר שהייתה הפרדות שרירים? יש מה לעשות? זה לא כאב חזק, כאב עמום, שמורגש כשאני נוגעת או לוחצת על האזור. וחוץ מזה הבטן קצת בולטת קדימה, למרות שלא שמנתי בעקבות ההריון.

[פלוני_אלמונית*]

שאלה על דימום אחרי הלידה:
כבר חודשיים וחצי אחרי הלידה הרביעית. הדימום פסק לגמרי לפני שלושה שבועות.
הלילה הרגשתי דקירות בגב התחתון ובבוקר גיליתי שהדימום חזר. אני מיניקה מלא, גם בלילה, בלי הפסקות של יותר משלוש שעות בין ההנקות,
ואני סומכת על ההנקה כאמצעי מניעה.
ייתכן וזה דימום של ווסת? כל כך מהר? בלידות הקודמות זה לקח שנתיים עד שהביוץ חזר...

אשמח לתגובות ממי שמבינה, חוותה, יודעת...

[פלוני_אלמונית*]

ממליצה לך לבדוק צניחה אצל יעל שוראקי או אצל אורוגניקולוג.
אצלי בדיעבד דימום כזה היה סימן לכך...

[רויטל*]

שלום, אני 5 שבועות אחרי לידה. אחרי 4 שבועות הדימום שלי ממש כמעט הפסיק לחלוטין ולפתע בשבוע האחרון הוא חזר עם מעט קרישים. אני מרגישה טוב מאוד חוץ מעייפות רגילה לאמא טרייה אין לי חום ואין כאבים בבטן. יש חולשה מעט של אזור האגן אבל הבנתי שזה נורמאלי למצב. האם אני צריכה לדאוג לגבי הדימום הזה? האם יכול להיות שזה מחזור? הדימום בהיר ואי ניקה חלקית ונותנת גם תוספות תמ"ל.

[תמרוש_רוש]

לא יודעת בקשר לדימום, אבל את כן צריכה לדאוג ולטפל ברצפת האגן.
ממליצה לך ללכת לפיזיותרפיסטית מתמחה בנושא שתלמד אותך איך עושים את זה.
עכשיו את בדיוק ב"חלון זמן" מאוד ייחודי, שנמשך 6-8 שבועות לאחר הלידה, ובו יש צמיחה מואצת של הרקמות, כולל רקמות עצב, כך שזה זמן בדיוק טוב לחזק את הרצפה וכך לעזור לה להחלים.

[רויטל*]

תודה תמרוש, את יודעת האם פלדנקרייז טוב?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קרועה - אני פחות ממליצה על יעל שוראקי.
ניראה לי שעדיף לך קיסרי בפעם הבאה

[אמא_חדשה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוי כואב...
אני שבוע לאחר לידה, ללא תפרים, המיילדת אמרה שיש לי רק שריטה אבל כואב לי שם בטירוף ובקושי יכולה לשבת. זה כאבים של רק שריטה? הסתכלתי למטה וחשכו עיניי אבל אין לי מושג איך נראה קרע ואיך נראית שריטה. אולי המיילדת טעתה?
יש למישהי עצה???
תודה

[פלונית*]

קודם כל את אמיצה מאוד שהסתכלת מאד יכול להיות שיש לך פשוט בצקת.
דבר שמאד עוזר לבצקת הוא להכין תמיסת מלח אנגלי (קונים בבית מרקחת) להספיג בפד ולהניח על המקום
(אפשר גם להקפיא את הפד מאוד מרגיע את המקום).