להתיידד עם דורה

בשבת האחרונה היתה כתבה על דורה במוסף כלכלה של ידיעות אחרונות .
למאותגרי הטי.וי נבהיר כי דורה, היא דמות מצויירת כוכבת הסידרה 'מגלים עם דורה' המדורגת במקום הראשון בטבלאות הרייטינג לילדים.
הכתבה מתמקדת בעיקר בהכנסות של מוצרי דורה: ספרים, תקליטורים וכו' ומסתיימת באופן מפתיע בהתייחסות לחינוך ביתי. ואני מצטטת:
דורה מסייעת להקנות לילדים תכונות שהם לא לומדים בבי"ס: תושיה, סקרנות, יצירתיות. המסרים הללו נקלטו גם בארגוני הורים (בארה"ב) שלא שולחים את ילדיהם לבי"ס ומעדיפים לחנך אותם בבית... ההורים הרי זקוקים לעזרים על מנת ללמד את הילדים. כך באופן טבעי אימצו מתנגדי החינוך הממוסד את דורה...
מה דעתכם?

מעניין, צריך דמות מצויירת כדי להחזיר לילדים בבית הספר את מה שהם איבדו בדיוק שם... אבל בשביל מה צריך ילד שמעולם לא איבד כלום בחינוך בממוסד והשחור דמות מצויירת שחולשת על שוק עבדות טאיוואני שלם? נשמח לי כמו כתבה שנועדה לעודד גם את מי שלא ממש מתלהב מלהושיב את הילד מול המסך המרצד שאין כל רע בעוד תוכנית טלויזיה נבובה (גם אם היועץ הלשוני שלה ממש ממש טוב).
טוב אנחנו לא רצים להתחבר לכבלים או ללוין בגלל האמירה הזו. הילדה שלנו כנראה תישאר בלי תושיה, סקרנות, ויצירתיות מייד אין אמריקה/טאיוואן. אנחנו בעד האולד פשן, מקסימום קלטות וידאו של נשיונל ג'אוגרפיק (לצד הספריה של הלייף)כי היא בקטע של נמרים וקופים עכשיו.

מה זה דורה?

אנונימי

זאת דורה

זו תוכנית הרבה יותר מדי דידקטית, הרבה יותר מדי חסרת-מעוף (יש רעיונות יפים, אבל כל התכניות בדיוק באותה תבנית) כנראה באמתלות חינוכיות כאלו או אחרות מכדי שתהיה תכנית הדגל של החינוך הלא-ממוסד.

<הילדים של אם פי 3, ובעיקר הצעיר שבהם ממש אוהבים את התוכנית, וזו בערך התכנית היחידה שהם רואים באופן קבוע וגם מחכים לה. עד כדי כך, שכשהיא שאלה את בנה, בן ה-3.5 מה צריך להגיד כדי שהדלת הנעולה תפתח, וחשבה שהוא יגיד משהו בסגנון של "היפתחי השומשומית" הוא ענה לה OPEN...>

האחיין שלי בכה בחנוכה כשהוא קיבל מתנה עםתמונה של דורה עליה כנראה זה לא מתאים לילדים שהולכים לגן מועצה

דורה זה בסה"כ משחק מחשב שבמקום לשחק בו הילד בוהה מולו בטלויזיה, אפילו את הפעילות הקטנה של הזזת העכבר לקחו לו
ויש בה משהו ממכר, לא ברור לי מה אבל בן השנתיים שלי משוגע עליה

התוודות: שלי ממש אוהב אותה ,בעצם הוא אוהב כול דבר שמוגדר כסרט.. אני שונאת אותה! היא מעצבנת ברמות שלא יאומנו! גפי אמיר כתבה לפני שבועיים כמדומני על ילדיה ודורה וקלטתי שאני בדרך לשם. רוצה לחזור ללפני חודש, עד אז השמנדריק לא ממש התלהב מטלויזיה אני משתדלת שאם הוא כבר מבקש אז שנצפה בשעות שיש רחוב סומסום. כן גם התוכנית הזו מתסכלת אותי כי אני זוכרת איזו מקסימה היא היתה בילדותי והגרסא החדשה לא מדהימה בעיניי
טוב, לפי הצהרותי בדף תמיכה למטרות קצרות טווח הייתי אמורה להתנתק מבאופן לפני קרוב לרבע שעה..

הבת שלי חולה על דורה, וכמוה כל ילד שפגשתי. אין עליה.

http://www.youtube.com/watch?v=Sb7eLgaddI4

הבת שלי חולה על דורה,
גם שלי

. אולי חולה זו מילה קצת קיצונית להיום אך לא מזמן בהחלט שהיא קיבלה מקום מרכזי מאוד בחיינו.
זה התחיל באובססיה. זוכרת שאמרתי ל חני בונה שכל היום היא מדברת עליה - והיא, בחכמתה ורגישותה, אמרה לי - תני לה מקום!
אז פיניתי לדורה מקום, הסכמתי לה להיות.
ודורה (בתמורה) עשתה סדר בחיים שלנו: זה לפני דורה וזה אחרי... וגם אם פיספסנו בצהריים תמיד היה ערב

הדברים התנהלו בקצב טוב- כי רוצים להגיע לדורה, אבל לא היה כל היום "מתי יהיה דורה". היא ידעה שאני איתה לגמרי ועם דורה

לדעתי יש בתכנית הזו הרבה מאוד סיבות למה ילדים "מתים עליה".
ילדה קטנה, אמיצה ומלאת בטחון, עם קופיף קטן ממנה (כמו אח או חבר נאמן) שמתנהג בילדותיות, מרשה לעצמו לפחד לקפץ ולצעוק.
אין טיפת ביקורת על כל התנהגות ילדותית או מטופשת, יש שם קבלה מוחלטת של כל הדמויות!
בלי סוף מקומות להזדהות עם הדמויות, לפחד איתן, להתגבר איתן ולעזור להן.
יש מתח ואקשן, שאלות ותשובות מטופשות כך שהילדים משתתפים ומצליחים,
הם לומדים לספור וגם כמה מילים באנגלית שמרשימות את כולם,
והמוטו -
לעזור לאחרים, להסתדר על אף הקושי ולהצליח תופס בגדול.
הם יוצאים למשימה, פוגשים בדרך מלא עניין ויוצאים מתגברים ואפילו מנצחים! <אדרנלין גבוה>
תושיה, סקרנות, יצירתיות בהחלט כן.

אז מה רע?
אני התיידדתי איתה

לא הסכמתי למותג להיכנס אלינו הביתה בשום צורה, וזה עבד מצויין. לאחר שנתתי לה מלא מזה והיא כבר הכירה את כל התכניות והפסיקה לפחד, ירדה המחלה למיימדים מאוד סבירים, ואז, גם אם קיבלה תיק או כרית עם הדמות זה כבר לא היה איכפת לי (ולה)

<הנסיכות אצלנו חזקות ממנה>

עוד משהו בנוגע להזדהות עם הדמויות -
הדמויות לא עוברות דרך התמודדות רגשית! הן יוצאות לדרך בשירה צוהלת (אפילו לא מפחדות ויש להן הרבה סיבות כאלו בדרך!) כל מכשול הן עוברות ממש כך -
ב תושיה, סקרנות, יצירתיות.

ולכן הילדים כ"כ בקלות מתחברים לשם! יש שם עשיה - פעולה נקיה מרגש, ובסופה תמיד הצלחה.
אין סחיטה רגשית בתכנית, להפך - "התרוממות הרוח".

אני אוהבת את דורה!
זה התחיל כשנסענו- אבא, אמא ודריה, לחודש מטעם עבודתו של הבעל ללוס אנג'לס, קיבלנו דירה במלון דירות והיתה לנו שם טלביזיה עם מאות ערוצים (משהו חדש לנו כי בבית אנחנו רואים רק DVD). דריה ואני ראינו בבקרים דורה (בעיקר אני ודריה זחלה לה בשימחה וטעמה בלי סוף את השטיח מקיר לקיר) ומאוד נהניתי מזה, קשה לי להסביר מה בדיוק, היא פשוט חמודה וזו תוכנית כיפית.

א"כ חזרנו לישראל וא"כ עברנו ללונדון ופה קניתי לה כמה DVD כאלה שהיא מאוד אוהבת לראות לפעמים. כשהיא זורקת מילה באנגלית במבטא אמריקאי אני יודעת שזה משם

.

הבת שלי חולה על דורה, וכמוהה כל ילד שפגשתי. אין עליה
זה דווקא לא קריטריון טוב

הבן שלי אוטומטית חולה על 90% מהדמויות המצוירות שמציגים בפניו.

אני מסכימה שכמודל לילדים, היא אכן ילדה קטנה, אמיצה ומלאת בטחון ומבחינה זו הולכת בעקבותיה של המלכה הבלתי מעורערת, בילבי בת גרב

אגב, גם לבילבי היה קוף קטן, מר נילסון שמו.
רק חבל שהדיבוב בתוכנית הישראלית (לא מכירה את המקור) לוקה בחוליים של הדיבוב בשאר התוכניות - צעקני ומתאמץ. ממש לא נעים להאזין.

רק חבל שהדיבוב בתוכנית הישראלית (לא מכירה את המקור) לוקה בחוליים של הדיבוב בשאר התוכניות - צעקני ומתאמץ. ממש לא נעים להאזין.
באמת הדיבוב מציק.
מי שמדובבת את דורה מזייפת בשירה ומתאמצת מאד בטונים הגבוהים.
לבוצ' היה דיבוב חמוד אבל הוא השתנה קצת ועכשיו הוא סתם מעניין.
למזלי העניין המשפחתי בדורה כבר נרגע...

ועכשיו הוא סתם מעניין.
כמובן הכוונה הייתה מעצבן...

לגבי הדיבוב - התאפשר לנו בעבר לצפות בתוכניות מקוריות באנגלית שהיכרנו בעברית.
הגירסה בעיברית מצאה חן בעיניינו יותר, פחות צעקני.
את יכולה להתרשם מדורה באנגלית במשחקי מחשב באינטרנט, לדעתי גם צעקני.
רוב התוכניות לילדים נורא צעקניות - זה ממש מעצבן.

משהו שמאוד אהבתי היה פרק שבו דורה ובוטס מחלקים דואר לחטפני השועל. למרות שהם די מפחדים ממנו, והוא הרי ה"איש הרע" בסדרה, אין להם שום כוונות להעניש אותו בכך שלא ייתנו לו את המכתב שלו. הוא מקבל אותו, לא מנסה לחטוף שום דבר, וואמר תודה. יופי של חינוך ללא כפייה

דדדדדדורה
אנחנו אוהבים את דורה כל המשפחה כולל אבא,
אין לנו כבלים או ערוצים, רק d.v.d, אנחנו צופים יחד
ובנסיעות הארוכות אנחנו משחקים בדורה,
הגדולה היא דורה, האמצעי הוא בוטס, אבא הוא תיק גב ומפה
ואני? אני חטפני [אוף חבל] כל אחד אוהב את התפקיד שלו ואנחנו יוצאים להרפתקאות מגניבות וכך חולפת לה נסיעה של שעתיים בלי שנשים לב, ממש כייף.

הרגע אמא של דורה ילדה תאומים - בבית...!

(הרגע - הכוונה בפרק שנגמר הרגע)

דורה היא חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים רבים מילדי הגולשים באתר. להתיידד עם דורה זה חשוב.
אולי כשאלן תגדל תביני

עצבן אותי שבאחד הספרים שלה (שמעצבנים בפני עצמם) דורה יוצאת להשיג את ארוחת הארבע הבריאה. מה היא כוללת? כוס חלב פרה, פרוסת לחם, 4 קוביות שוקולד ותפוח. כדי להוסיף על העיצבון, הם פוגשים בפרה (או שור?) שנותנת להם את החלב בכייף לא נורמלי.

גם הגעתי למסקנה שבעיקרון רוב התוכניות שלה מפוספסות - רוב מה שהיא עושה מתייחס לשירי ילדים קלאסיים (twinkle little star למשל). לילדים אמריקאיים זה נראה מובן מאליו שהיא הולכת לשבץ את הכוכב בשמיים, או להחזיר את הטלה של מרי וכאלה משימות. לילדים ישראלים אין מושג מהדברים האלה. נסו לדמיין דורה מקומית שהיתה למשל מוצאת את האוכף של רוץ-בן-סוסי. נכון שזה היה נשמע הרבה יותר נעים וקליט?
בקיצור, אין דרך להעביר את זה תרבותית.

טוב, הצתה מאוחרת כי לנו כבר אין ערוץ הופ...
<קרוטונית>