למה מתכוונים רופאים

אנונימי

ראו גם:
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
מה שרופאים לא רואים
מה מצפים מרופא
מכתב גלוי לרופאים
מפחדת מרופאים
רופאים גסי רוח
רופאים גניקולוגים החוצה
שערוריית הבדיקות לנשים המורדמות

דיון לגבי אבחון שגוי של שיליה על הצלקת, ובכלל, עד כמה להישמע להוראות של רופאים:

אני רוצה להעלות כאן לדיון את ענין הרופא שלך. ברור לכולם ששליה על הצלקת לא משנה מקום. הקירבה לפתח יכולה להשתנות עם גדילת הרחם, אך לא מיקום השיליה.
ברור שהיה כאן אינטרס כלכלי גרידא! הוא רצה את הלידה שלך. זה הרבה כסף (בשנה שעברה ביקש 1500$).
למה הוא היה צריך לתת לך לעבור יותר מ-10 שבועות של הריון עצובה ומתוסכלת?
לא אכפת לי כמה מקצועי הוא - מי שלא בן אדם לא שווה .

כן, גם אני מרגישה כך.
הוא העלים ממך, היולדת, מידע,מתוך אינטרסנטיות. אני היום יותר ויותר מרגישה שזה העניין.
גם מקצועית, מה שאמר, הוא מאד מוזר.

רגע, אולי שווה להתקשר אליו להבין מה קרה בעצם? להגיד לו שהוא היה צריך לומר דברים אחרים למיילדת? להגיע נקייה ללידה.

ברור לכולם ששליה על הצלקת לא משנה מקום
כן, אבל אולטרסאונד זה לא מדע מדוייק, והמון פעמים יש בו אבחנות שגויות. קורה.

_הרי ברור לכולם ששליה על הצלקת לא משנה מקום,הקירבה לפתח יכולה להשתנות עם גדילת הרחם אך לא מיקום השיליה.
ברור שהיה כאן אינטרס כלכלי גרידא! הוא רצה את הלידה שלך זה הרבה כסף (בשנה שעברה ביקש 1500$).
למה הוא היה צריך לתת לך לעבור יותר מ-10 שבועות של הריון עצובה ומתוסכלת?_

רגע. אני לא מבינה.
אם שליה על הצלקת לא זזה ממקומה, איזה אינטרס היה לו לפני 10 שבועות לומר שהשליה על הצלקת? סתם? מישהי מוכנה להסביר לי? אפשר גם ל-"מייל" tera rosa@hotmail.com .

כן, הוא מרוויח מהלידות האלה לא רע. זה לא העניין. העניין הוא שהוא מוכן לקחת על עצמו את האחריות ללידות שאף רופא אחר לא מוכן לקחת. נשים שיולדות אתו סומכות עליו, אבל הן גם מגיעות אליו כי הן זקוקות לו שיאפשר להן לעשות את מה שהן רוצות ומאמינות, ואף אחד אחר לא מאפשר להן, לפעמים סתם ללא סיבה מוצדקת. אם לא היה אותו, הבחירה של נשים ללידה בארץ הייתה הרבה יותר מצומצמת, וזה היה רק לרעת כולנו. גם אם יש ביקורת עליו (על מי אין?) אני לא חושבת שנכון לומר עליו שהוא חסר אחריות ומסכן יולדות בעד בצע כסף, כפי שנרמז פה. הוא רופא מסור, קשוב ואחראי. הלוואי שהיו יותר כמותו.

לא נרמז שהוא חסר אחריות ומסכן יולדות בעד בצע כסף, אלא שהוא יוצר מציאות מדומה שבה הוא נדרש, גם כשהמחיר הוא לחץ נוראי ומיותר של היולדת. מדובר על העלמת מידע, ברמת שקר, מהיולדת. בהתייחסות לא מקצועית לחששות שלה (הרגעה ללא ביסוס).
אני לא מכירה אותו אישית, אבל לדעתי הוא יצא מהסיפור הזה ממש רע - וזה לא עניין של "שיקול דעת מקצועי" - שבו כל אחד עושה לפעמים טעויות. זה ממש נראה כמו הטעיה מכוונת במטרה ש"יאלצו" להעזר בו.

אבל זה מה שאני לא מבינה.
הוא אמר לתמר, אחרי לחץ מצדה, שהשליה על הצלקת ונמוכה. זה לא דורש אותו, זה דורש ניתוח.
נניח, סתם לצורך הניסיון שלי להבין (כי אני מרגישה שפספסתי משהו), שהיא לא הייתה לוחצת עליו לספר לה איפה השליה (הרי בהתחלה הוא לא רצה לספר לה, וטען שאין לזה חשיבות), אז היא הייתה יולדת בבית עם המיילדת. אז איפה פה האינטרס שלו? מה היה יוצא לו מזה?

לגבי הרופא, אני קצת יותר בגישה של טרה.
אז אולי הוא לא מושלם, או שחסרה בדף הזה ההזדמנות שלו להסביר את מה שהוא חשב. אולי בעצם הוא פשוט לא סמך על האולטרסאונד. לא יודעת.

גם אני חושבת כמו טרה רוסה. הוא נותן כ"כ הרבה אמון בגוף שלנו ובלידה נורמלית. זה איפה שרופאים אחרים נכשלים. אנחנו חייבות אותו.
אישית - אני כועסת. הוא החליט בשבילי מה חשוב לי לדעת ומה לא. מתחילת ההריון הוא ניסה לדחוף את עצמו ללידה שלי. ("הרבה פעמים אחרי קיסרי לוקחים רופא מגבה ללידת בית, אולי תחשבו על זה"). הוא ידע כמה חשוב לי ללדת בבית. הוא ידע שאין סיכוי שמיילדת תסכים ללדת איתי, ושאהיה חייבת לקחת אותו.
אבל עדיין - הוא היחידי שנותן סיכוי במקרים טיפה חריגים.

אבל אולטרסאונד זה לא מדע מדוייק, והמון פעמים יש בו אבחנות שגויות. קורה.
נכון. אבל שליה שנוגעת בפתח זה לא משהו שרופא מקצועי כמותו טועה בו. איך אף אחד לא ראה את זה לפניו? סקירה בשבוע 22. היו רואים את זה ומציינים. נניח שהוא ראה את זה בשבוע 28, למה הוא לא אמר לי? למה אני צריכה לשמוע את זה מהמיילדת?

לפני 10 שבועות תיקון - לפני 3 שבועות.

האמת, אני לא מתעסקת בזה יותר מדי. אני עסוקה בלשמוח.
מונו, יכול להיות שאני אשאל אותו. אני קצת מתביישת. ככה אני.

שהרבה רופאים יבינו שצריך להקשיב לגוף
עוד חזון למועד.

נראה לי שאתן קצת נסחפות לעוד תסריט קונספירציה. תזהרנה מלשון הרע ומסקנות חפוזות
לכל מטבע יש שני צדדים. תמר, שמענו רק את הצד שלך בסיפור.

אני הייתי אצלו בהריון השני, אחרי קיסרי, ונשלחתי ע'י המיילדת כדי שיהיה מעין "אישור" ממנו שאין מניעה שאלד באופן טבעי. מראש אמרתי לו למה באתי. דברים צריכים להיות מאד ברורים בעניינים כאילו. באתי אליו לקבל את זה כתוב שחור על גבי לבן, ושילמתי על הפתק הזה 400 ש"ח. הוא גם עשה לי אולטרסאונד.

נדמה לי שכתוב בספר של ד'ר בר (אולי גם ב"טבעי ללדת") ששילייה נמוכה (פתח) יכולה לשנות מיקום עם צמיחת הרחם. יכול להתרחש שינוי בין שבוע 25 לבין שבוע 34.

מעניין אותי לדעת - איפה המיילדת בכל הסיפור הזה? יש לי הרגשה שהוא לא היחידי שמקמבן קומבינות, אם בכלל.
לפני שאתן ממהרות לחרוץ את דינו ככה במחי הקלדת כמה שורות....

אם את באמת רוצה לסגור את הסיפור הזה, את כן צריכה להתמודד איתו בטלפון. לשאול, לבקש הסבר משכנע או מניח את הדעת. לראות אם הוא מגמגם, או שאולי באמת נפלה טעות מצערת. אולי גם המיילדת תקבל אור נוסף. לא הוגן לכתוב עליו באופן חד צדדי באינטרנט. בעיקר לא כלפייך.

שילייה נמוכה (פתח) יכולה לשנות מיקום עם צמיחת הרחם ויכול להתרחש שינוי בין שבוע 25 לבין שבוע 34.
נכון. אז למה הוא היה כ"כ נחרץ בשבוע 28 שאין סיכוי שזה ישתנה? כל מי שדיברתי איתו אמר שזה מוקדם מדי. נחכה לשבוע 35.

במשך כל התקופה הזאת המיילדת התקשרה אלי כל 3-4 ימים לשאול איך אני. לעודד. להזכיר לי כמה חשוב ההיפוך עכשיו, וביררה בשבילי בלי סוף איפה כדאי ללדת.

איפה המיילדת בכל הסיפור הזה? כלומר?

לדעתי הדיון הזה מאוד לא מכובד, משפט שדה ללא נוכחות הנאשם.

לאו דווקא, נהר. זה לא דף חד צדדי.
יש פה דיון בין שתי גישות:
באחת - פסילה של הרופא על סמך מה שנדמה שהוא אמר/עשה.
בשניה - תפיסה שונה המציעה לחזור לדיאלוג עם הרופא כדי לקבל הבהרות לגבי הצד שלו (לא "לשפוט" אותו בלי לשמוע ממנו הסבר מלא).

תמר ס אינה דמות וירטואלית עבורי היא חברה שלי.
כשמישהו פוגע בחבר שלך - גם אתה נפגע (אני מניחה שזה לא יחודי לי)
תמר הזמינה אותי לכאן אז באתי.
התחשבתי בבקשתה לא הזכרתי את שם הרופא .
לא כ"כ הבנתי את הצדקנות פה. אף אחד לא עשה משפט שדה לרופא. יתכן שהוא עשה משפט שדה לתמר ואפילו קבע פסק דין.
אני אישית לא אמליץ למי מחברותי לסמוך עליו. אני מקווה שזאת לא עבירה.
מבטיחה למצוא דרכים אחרות לתמוך בך יקירתי.

מרגישה בדומה לאמממאאא.
עד היום, המלצתי על הרופא הזה בכל הזדמנות מתאימה.
לאחר הסיפור הזה, אני אעשה זאת רק אם זאת האפשרות היחידה שיש, וגם זה בהיסוס רב.
יכול להיות שזו נשמעת תגובה מוגזמת. תמר מאד מאד נזהרה במה שכתבה פה, ובערוצים פרטיים, פרטה קצת יותר.
אני מסכימה שכדאי לברר איתו מה בדיוק קרה, אבל לא בטוח שזה בעדיפות ראשונה כרגע מבחינת משאבים רגשיים.
אני פחות מתרגשת מהטעות באבחון (?). יותר מתרגשת משאר המרכיבים המעורבים בסיפור, מבחינתו.

אני לא בטוחה, בשמת.
אולי זה לא משפט שדה, אבל זה משפט. אנחנו עושים אותו הוגן - מנסים להביא את שני הצדדים, אבל בכ"ז - מי שמנו?
השאלות העקרוניות פה מאוד חשובות. אני לא יודעת איך מוציאים מפה את הפרטים הקטנים (למשל - שמדובר בשאלה מילדותית) ומשאירים רק את הדיון העקרוני (באופן פשטני: פציינטית שהבינה מהרופא שלה אמירה חמורה עם השלכות קשות לגביה, וקיבלה חוות דעת מרופא אחר, שהרגיעה אותה לחלוטין).

לדעתי, סיבה אחת להעיף את הדיון הזה כרגע לפח היא ההילולה "לא מפנה לרופא הזה יותר" לעומת "בררי אתו למה הוא התכון _{(ותספרי לנו האם ניתן לסמוך עליו)}" - אני מרגישה שכל אלה לחצים (לא הוגנים) שמופעלים על תמר.

למה מתכוונים רופאים...
היתה פה כוונה לפתוח דיון כללי או רק להתיחס לרופא המסוים הזה?
כי גם אותי מעניין למה מתכוונים רופאים. ואיך אתה אמור לדעת על מי לסמוך.

הנה סיפור מאתמול שעדיין גורם לדם שלי לרתוח.

אור "מצוננת" כבר כמה ימים והחלטתי לשלוח אותה לרופא בגלל תלונה על כאב באוזן.
אנחנו אצל ההורים שלי אי שם ולכן אמי ואחותי לקחו אותה לרופא הילדים המקומי.
הוא התנהג כמו בהמה, השפיל את אור, את אמי ואת אחותי וקבע שיש לאור פקק באוזן, שקדים מוגדלים וברונכיט.
גזר הדין: טיפות לאוזן, מוקסיפן פורטה, ואינהלציה.

אני לא מאמינה לאנשים שמתנהגים כמו בהמות ואני גם לא אוהבת שאומרים לי שהילדה שלי חולה בהרבה דברים אז מיד לקחנו אותה לרופא ילדים אחר (הרחקנו לעיר אחרת לרופא שאנחנו מכירים ומוקירים). במקרה מומחה מחלות ריאה. הוא קבע שאין לה כלום (אולי התחלה של דלקת ריאות - ונתן הפניה לצילום למקרה שיעלה לה החום).

וכך בתי ניצלה מ-4 פעמים ביום אינהלציה ומאנטיביוטיקה.

ונשאלת השאלה - כמה ילדים עושים אינהלציה בגלל שהרופא רצה כבר ללכת הביתה או סתם בגלל שהוא לא יודע את העבודה? ואם הוא לא היה בהמה אלא רק אדיוט, מה היה קורה?

בהחלט היתה פה כוונה לפתוח דיון כללי.

בהחלט היתה פה כוונה לפתוח דיון כללי. ברור.
עוגיה, כבר קרה לנו לא פעם שהלכנו לרופא, קיבלנו מרשם לאנט'+אינהלציה. הלכנו לרופא אחר, שאמר שאין צורך - לא באינהלציה ולא באנטיביוטיקה.... זה מרתיח גם אותי. מה הבעיה לבקש לחזור אחרי יומיים, לראות איך זה מתקדם, אולי לעשות צילום? (כמו שדוחפים מקל לטוסיק של תינוק שרק נולד במקום לחכות לראות אם הוא עושה קקי).

לרופא שלי אני אמשיך לשלוח. כשהיתה לי הפלה, הוא היה מדהים. בהתייחסות, בטיפול, במעקב. שלחתי אליו את גיסתי כשהפילה. גם אליה הוא התייחס בצורה נהדרת. אחרי 2 רופאים שהיא פגשה, הוא הראשון שאמר שמה שיש לה נראה כמו מולה.
באופן כללי כל הגישה שלו מאוד מכבדת. אין שום לחץ בהריון, כמו שהיה לי עם הרופא הקודם בהריון הקודם.

אז איפה הגבול? לא יודעת. אולי אצלי הוא עובר כשאומרים לי משהו שאני לא רוצה לשמוע. אז אני הולכת לעוד רופא.
גם הרופאה הקודמת שלי היתה מיוחדת במינה. עד שהיא איבחנה אצלי דלקת רחם. לא מצא חן בעיני, הלכתי לרופא הנוכחי שלי, והוא פסק - שום דלקת. כלום. הוא עשה אולט' ושלח לבדיקות. היא קבעה על סמך בדיקה ידנית בלבד.

זאת אחריות שלנו להחליט עד כמה אנחנו סומכים על מה שאומרים לנו. בכל תחום. גם ברפואה. נכון, לא תמיד יש לנו את הידע. צריך לקרוא, לחקור, לשאול ואולי ללכת לעוד מישהו.

אחרי שהוא קבע שהשליה שלי נמוכה, ועל הצלקת, וסיכוי קלוש שזה ישתנה, דיברתי עם כ"כ הרבה אנשים - שהיה לי ברור שחייבים לבדוק את זה שוב. לא היה בכלל ספק. אבל כל הבירורים שלי היו בגלל שהוא אמר לי משהו שלא רציתי לשמוע. אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם זה היה הפוך.

שליחה על ידי תמר_ס* » 11 מאי 2005, 11:32

מספרת איך זה נגמר.
הייתי אצלו בשבוע 35 לעשות בדיקה לסטרפ' B. האמת? לא בא לי ללכת אבל לא בא לי גם לחפש רופא אחר שיסכים לבדוק אותי.
הוא שמח מאוד לראות אותי, שאל מה החלטתי. אמרתי לו שעשיתי עוד אולט' והשליה למעלה. הרבה מעל הצלקת והוא אמר "יופי, מצויין. אז את יולדת עם x ?" עניתי ש"לא, עם y , x החליטה לא ליילד יותר אחרי קיסרי.

אני רוצה לדעת למה בשבוע 28 נתת לי להבין שכבר אין סוכוי שמשהו ישתנה". הוא מאוד נבהל שאני מאשימה אותו במשהו, נראה כועס והפיל הכל על המיילדת. אמר שהיא זאת שהלחיצה אותי ולא הוא. נפרדנו כידידים. הוא אף הזמין אותי לחזור אליו בשבוע 37 לבדוק את הצלקת. לא חזרתי.
אני לא מרגישה שהמיילדת היא זאת שהלחיצה. היא נבהלה מהמחשבה על לידת בית עם שליה על הצלקת, וביקשה ממני מאוד שלא לעשות את זה, אפילו איתו. היא דווקא ידועה בשיתוף הפעולה שלה איתו. אין לה משהו אישי נגדו. הוא מצידו, מאוד מעריך אותה. כשהתייעצתי איתו על מיילדות הבית, הוא הרעיף עליה הלל ותשבחות. ואמר שהגבולות שלה קצת מוגזמים לפעמים.

גילה , כתבת אולי זה לא משפט שדה, אבל זה משפט. אנחנו עושים אותו הוגן - מנסים להביא את שני הצדדים, אבל בכ"ז - מי שמנו?
אף אחד לא שמנו. אני לא חושבת שעשינו לו פה משפט. כתבתי לרופא שלי אני אמשיך לשלוח כי אני באמת חושבת שהוא מדהים ואין הרבה כמותו. רק למדתי להיות יותר בררנית במה שאומרים לי גם רופאים שאני סומכת עליהם.

ואולי בגלל זה - הדיון ראוי וכדאי.

בעובדה שהרופאים הם בני אדם טמונה האפשרות לעשות טעיות.
וכמו כן כל רופא והגישה שלו, חלק מהאסכולה הישנה וחלק מהחדשה, בטוחים יותר ופחות, מנוסים יותר ופחות...

כאחת שבאה ממשפחה של רופאים אני יכולה להעיד שהרבה פעמים אין חפיפה בין אמונות הרופא כאדם לבין הפרטיקה שלו בפועל. למשל: אבא שלי מתנגד לחלוטין לתרופות ולבתי חולים, גם כשהתינוק שלי כשהיה בן חודשיים קדח מחום המליץ לי לא ללכת לקופת חולים, ולעשות מקלחות עד למחורת בבוקר, ואז לעשות הערכת מצב. אבל, באותו מצב לפציינט שלו, אולי היה מייעץ אחרת. למה? כי כאן חשוב לרופא גם לבטח את עצמו. ורוב הפציינטים הם לא אנשי באופן, שסומכים על גופם ומחוברים לעצמם. לרוב אמא טרייה והיסטרית רוצה במיידית הפניה למיון על כל שיעול קטן של התינוק ללא שום הבנה ששם ידקרו, ישקלו, ויערכו מיליון בדיקות סתם כדי לבטח גם את עצמם.