מיתוס הפריון של ההון

מתוך הספר: מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום, 2001, עמ' 45-53
שמשון ביכלר יהונתן ניצן

אם הכלכלן המצוי לא יכול לחשב את ה'פריון השולי של ההון', נופלת 'פונקציית היצור' ללא 'פונקציית היצור', אין בנמצא 'פונקציית עלות'. ללא 'פונקציית עלות', לא תתקיים 'פונקציית היצע', בלי 'פונקציית היצע', לא יתקיים 'שיווי המשקל' הקדוש. בהעדר 'שיווי משקל', כל הדוקטרינה הנאו-קלאסית נכשלת המשימה העיקרית, שעליה היא מופקדת מזה כמאה שנה: להסביר, ובעיקר להצדיק, את כמות התפוקה ואת מחיריה ומעל לכל: להצדיק את פריונו של ההון, כלומר את קדושתם של הרווח ושל בעליו.

זאת הסיבה לכך שהכלכלנים ה' תיאורטיים', המצויים בהיררכיות הגבוהות של הכנסייה, ממהרים לשרבט K במשוואות – ואת החישובים של כמויות ההון וערכיו, הם מותירים לצבא העוזרים והסטטיסטיקאים, שעוסקים במציאות הלא נעימה של ההונאה העצמית, בסופו של דבר, הם מצויים תחת ההגמוניה של ההון.

הכלכלן הנאו קלאסי פרוגסון לדוגמא שנאלץ להודות בתבוסת העמדה הנאו קלאסית במחלוקת קיימבריג' על ההון, בחר את ניסוח המדעי הנ"ל: מאחר שהתאוריה הנאו-קלאסית מבוססת "...על 'הדבר' הזה הקרוי הון..." ומאחר שתיאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "...עניין של אמונה..." (Ferguson 1969; pp xvii-xviii)

המשך המאמר ב:
http://www.bdidut.com/econom/bichler2.htm

טוב, יש כאן כמה כשלים:

הידע החלקי והמספיק: העובדה שהכלכלן אינו יודע לחשב (במדוייק) את הפונקציה אינה אומרת שהוא אינו יודע להעריך את הפונקציה (בדיוק המספיק לקבלת החלטה מסויימת, כגון "לייצר או לקנות). תכונות מסויימות של הפונקציות האלו, כגון המגמה ברוב התחום (עליה או ירידה) ולפעמים גם המגמה של הנגזרת ברוב התחום (קמירות או קעירות) הן ידועות ומוצדקות ברוב המוחץ של המקרים.
אי ידיעה אינה גוררת אי-קיום, גם לא בפונקציות: העובדה שלא יודעים מהי פוקנציית הייצור (או כל פונקציה אחרת בשרשרת) אינה אומרת שהפונקציה לא קיימת.
מספיק קרוב זה מספיק טוב: ברגע שהשיווי משקל קיים, אפשר להתקרב אליו במידה סבירה. נזכיר שהפסד הרווחים באזור השיווי משקל מתנהג כמו פרבולה הפוכה סמוך לקודקודה, כלומר: בשינויים קטנים, גודל ההפסד קטן מאד.
לא הכלכלה התיאורטית מניעה את התעשיה: ההחלטות בדרך כלל אינן מתקבלות על ידי כלכלנים תיאורטיים, אלא על ידי אנשים עם שילוב של רקע תיאורטי ונסיון מעשי. בתחום שבו יש אפשרות למדוד את המודלים (ביטוח), אחד המומחים הגדולים בארץ בדק מה המרחק בין האינטואיציה של הפעילים בבורסת הביטוח לויידס לבין החישובים המדוייקים שלו. המרחקים היו קטנים באופן שהפתיע אותו.

אגב, למה לא להעביר את הדף הזה לתוך כלכלה עיונית?

יש כאן כמה כשלים:

קודם כל, אכן מדובר כאן על כלכלה תאורטית.
הסיבה שלא שמתי בדף כלכלה תאורטית הוא שדף זה צריך להיות דף נושא ולא מוגבל רק לדיון אחד קטן שיש בו כעת.

היות וכך טיעון על "הידע החלקי והמספיק", נכון אולי בתעשיה (למקרים בהם הכלכלנים אינם טועים), אבל ממש לא נכון לכלכלה התאורטית.

כלכלנים תאורטיים לדגומא, מקבלים החלטות בנוגע למדיניות הממשלה או החלטות הנוגעות לכלל האנושות ("זיהום אופטימלי"), על סמך תאוריות שהם למדו. תאוריות אפשר לגבות תמיד במספרים (מספר הכנסיות באירופה גדל וגם האלימות גדלה !):

כך לדוגמא, התאוריה שכל גוף שואף להיות במצב מנוחה יכולה להיות מגובה באלפי מחקרים מדעיים (שניתן לחזור עליהם)- אבל התאוריה הזאת אינה נכונה (כנראה).

תכונות מסויימות של הפונקציות האלו, כגון המגמה ברוב התחום (עליה או ירידה) ולפעמים גם המגמה של הנגזרת ברוב התחום (קמירות או קעירות) הן ידועות ומוצדקות ברוב המוחץ של המקרים.
זה לא אומר הרבה - אתה עושה חישוב סטטיסטי ומקבל תוצאה. ואח"כ נותן לה פרשנות (קמור או קעור) - ראה הערה קודמת.

אי ידיעה אינה גוררת אי-קיום, גם לא בפונקציות: העובדה שלא יודעים מהי פוקנציית הייצור (או כל פונקציה אחרת בשרשרת) אינה אומרת שהפונקציה לא קיימת.

פונקציה, היא התאמה (על) בין מספר אחד למספר שני. אם אתה יודע את הכמות המיוצרת בענף (אומרים כלכלנים) - מספר א' ניתן לחשב (בהינתן הסטטיסטקיה) את מספר ב'- המחיר.

אבל לדוגמא, אם פונקציית היצור מושפעת מדברים כמו חלוקת הכנסה או יצור של מפעלים אחרים, או פרסום, או מדיניות ממשלתית - אז הקשר אינו פשוט, ואין "פונקציית יצור" לפחות לא במובן שכלכלנים מתייחסים אליו - אלא פונקציה שמעבירה ווקטור של פרמטרים אל מחיר ואיננו יודעים כרגע מהו הווקטור הזה
(לדוגמא)

מספיק קרוב זה מספיק טוב: ברגע שהשיווי משקל קיים, אפשר להתקרב אליו במידה סבירה. נזכיר שהפסד הרווחים באזור השיווי משקל מתנהג כמו פרבולה הפוכה סמוך לקודקודה, כלומר: בשינויים קטנים, גודל ההפסד קטן מאד.

מי אמר לך שיש שיווי משקל?

לא הכלכלה התיאורטית מניעה את התעשיה:

ההחלטות בדרך כלל אינן מתקבלות על ידי כלכלנים תיאורטיים, אלא על ידי אנשים עם שילוב של רקע תיאורטי ונסיון מעשי.

ברור, אם ההחלטות של עסקים היו מתקבלות על ידי כלכלנים תאורטיים עסקים אלו היו נחרבים. כמו שספינות שכמרים היו בונים היו טובעות. הידע המעשי סותר ברוב המקרים את התאוריה הכלכלית.

לדוגמא, 95% מכאלף אנשי תעשיה חשובים שעקומת ההוצאות שלהם אינה עולה עם הגודל. - ולכן כדאי להם לנסות לייצר כמה שיותר כל עוד הם יכולים למכור את המוצרים - כלומר החסם על ייצור אינו תפוקה שולית פוחתת של עובדים אלא תחרות על גודל שוק.

לא הכלכלה התיאורטית מניעה את התעשיה - אני לא אמרתי דבר כזה. הכלכלה התאורטית היא דת. היא נותנת רקע תרבותי וצידוק מוסרי לפעולות העסקים (להבדיל מתעשיה). לכן לא משנה מה הביקורת תהיה התשובות יהיו דומות מאוד למה שאתה נתת:
"זה קרוב מספיק", "אנחנו בדרך לשיווי משקל", "צריך לשכלל את השוק", ,"אנחנו עוסקים רק בתאוריה, ולא בפרקטיקה", ועוד תרוצים עבשים.

מצד שני אותם אנשים, משתמשים בטיעוני הפסאבדו מדע כשהם רוצים לקדם אג'נדה פוליטית (אם לא נוריד את השכר תהיה אבטלה!) - רגע, איך אתם יודעים את זה , לא אמרתם לפני שניה שאתם רק עוסקים במודלים?

במקביל קבורה, עיוות והשכחה של דעות ביקורתיות: התעלמות ממרקס במשך 40 שנה (ונטישת התאוריה הקלאסית), התעלמות מובלן, עיוות של קינס, השכחה של סיסמודני, סרפה, קוזנץ, שומפטר, גלבריית ועוד ועוד. אפילו את פועלם של וואלראס, סמית או ריקרדו מסוכן להזכיר - שכן מי שיכיר אותם עלול להבין את הבעיות שעומדות מאחורי ססמואת כמו "שוק משוכלל", "מונופולים" או "יתרון יחסי".

ולמרבה ה"פלא" מלמדים רק זרם אחד, בלי ללמוד היסטוריה של הכלכלה או היסטוריה של החשיבה הכלכלית - תופעה שלא קיימת בשום "מדע" חברתי אחר.

לפי ביכלר וניצן, הון אינו מכונות אלא מוסכמה חברתית - תרבותית, פוליטית וכלכלית.

אם אתה חושב שזה נכון - עליך לדחות את הכלכלה הנאו-קלאסית (או לפחות לנסות לתקן אותה בצורה מאוד רצינית).
אם אתה חושב שזה לא נכון - עליך לתת תשובה לעניין, ולא להגיד "בעצם, אני רעב כעת, ולכן השאלה מהו הון אינה חשובה".

אתה עושה חישוב סטטיסטי ומקבל תוצאה. ואח"כ נותן לה פרשנות (קמור או קעור) - ראה הערה קודמת.

לא, זה לא חישוב סטטיסטי, זו הצדקה על בסיס תיאורטי מוסכם: אתה קודם קונה את מה שנותן לך ערך גבוה לכל שקל, ואחר כך את מה שנותן ערך נמוך.
כך מתקבלת פונקצית תמורה עולה עם נגזרת שניה שלילית, פרט למעט נקודות של "מאסה קריטית".
כך גם במקרים אחרים, שיקולים עקרוניים קובעים את אופי הפונקציה.

ואין "פונקציית יצור" לפחות לא במובן שכלכלנים מתייחסים אליו - אלא פונקציה שמעבירה ווקטור של פרמטרים אל מחיר ואיננו יודעים כרגע מהו הווקטור הזה

נכון, אלא שבמצב ששאר הפרמטרים נתונים, קיימת פונקציית ייצור שהיה ההטל של הפונקציה הווקטורית על המשתנה הבודד.

אגב, פונקציה אינה צריכה להיות "על".

לדוגמא, 95% מכאלף אנשי תעשיה חשובים שעקומת ההוצאות שלהם אינה עולה עם הגודל. - ולכן כדאי להם לנסות לייצר כמה שיותר כל עוד הם יכולים למכור את המוצרים - כלומר החסם על ייצור אינו תפוקה שולית פוחתת של עובדים אלא תחרות על גודל שוק.

זו רק דוגמא למה תיאוריה הוליסטית, כמו תורת האילוצים, תקפה יותר מאשר תיאוריה לוקאלית.
גם התיאוריה ההוליסטית, כאשר האילוץ בה הוא תפעולי - תשתמש בין היתר בכלים כלכליים (אם כי לא חשבונאיים רגילים, ולא ככלים החשובים ביותר).
לעומת זאת, כאשר האילוץ הוא אילוץ-שוק, ארגז הכלים לפריצתו הוא אחר.

מי אמר לך שיש שיווי משקל?

זה נובע ממשפט ערך הביניים לפונקציות רציפות: פונקציה רציפה העוברת מערך שלילי לערך חיובי מקבלת את הערך אפס.
כלומר, כדי שיהיה שיווי משקל צריך:

שכל הפונקציות יהיו רציפות - דרישה סבירה.
שהפרמטרים (אשר אתה רואה בהם משתנים בממדים האחרים בווקטור) לא ישתנו מהר מדי. הדרישה הזו מתקיימת בחלק מהשווקים, ולא מתקיימת באחרים.
תקפות של מודל פשטני (כמו שוק משוכלל). לדוגמא, אם המודל המקרב הוא משחק של שלושה שחקנים (נפוץ באוליגופולים), אז במקרים רבים, מתמטית, אין שיווי משקל.

(אגב, אם אתה רוצה דוגמא - זה קל לתת).

חשוב להבין שהלימוד של מודל השוק המשוכלל מקביל ללימוד של פיסיקה ללא חיכוך או של פונקציות לינאריות: זה בסיס, שבקורסים מתקדמים יותר משתמשים בו כדי לפתור בעיות אמיתיות. זה לא מודל נפוץ במציאות: שוק משוכלל למעשה לא קיים, אם כי במקרים מסויימים הוא קרוב מספיק טוב.

הכלכלה התאורטית היא דת.

אני רואה אותה יותר כמנהרה: היא מסתירה את המציאות.

_יהיו דומות מאוד למה שאתה נתת:
"זה קרוב מספיק", "אנחנו בדרך לשיווי משקל", "צריך לשכלל את השוק", ,"אנחנו עוסקים רק בתאוריה, ולא בפרקטיקה",_

נא לא להכניס לי מילים לפה (או למקלדת), ובעיקר לא מילים המבטאות דעה הפוכה מדעתי.
תודה.

ולמרבה ה"פלא" מלמדים רק זרם אחד, בלי ללמוד היסטוריה של הכלכלה או היסטוריה של החשיבה הכלכלית - תופעה שלא קיימת בשום "מדע" חברתי אחר.

אז זהו, שלא.

זה לא שיש במנהל עסקים זמן ללמד את כל ההיסטוריה של החשיבה הכלכלית, אך בקורסים מתקדמים רואים באופן ברור יותר מתי הקרובים תקפים, ומתי הם מאבדים תוקף.
כך, למשל, החשבונאות של ההעמסה מאבדת את תוקפה כמעט בכל העסקים הקיימים היום.
כך, למשל, תורת האילוצים שוברת את רוב המוסכמות בתחומי ניהול הפרוייקטים, ניהול התפעול, הניהול הפיננסי ועוד.

> עודד יועץ לפי תורת האילוצים, לכן הוא דוחף אותה בכל מקום <

לפי ביכלר וניצן, הון אינו מכונות אלא מוסכמה חברתית - תרבותית, פוליטית וכלכלית.

אינני מכיר את ההגות שלהם.
אתה מוזמן לתמצת אותה כאן.

לא. זה נשמע כמו ספר טוב. הייתי ממזגת עם דף אחר (כלכלה עיונית ?)

באופן טבעי

באופן טבעי