מרכז חינוך אלטרנטיבי

[חנית*]

אני מנסה להקים מרכז חינוך אלטרנטיבי שיהווה מרכז לפורום החינוך הביתי, מרכז למשפחות צעירות, וותיקות אשר ישמש ככתובת לבוגר ולצעיר. מרכז שהמשפחות יבואו אליו לגירוי בתחומים שונים, למפגשים חברתיים ולקחת חלק במהפכה בשידור חי. עזרה במציאת פתרונות עבודה עם תמיכה בחינוך הביתי, תמיכה ליגאלית וקשר עם קהילות נוספות (ראש פינה ועוד) למידת חברות נוספות בארץ ובעולם. בית החינוך האלטרנטיבי ייתמך ויתקיים מעסקים בקהילה התומכים במהפכת החופש, ממשפחות והורים תומכים, מהצורך והרצון או הרצון והצורך לשנות.

יום מרתון אלטרנטיבי לגיוס כספים ותמיכה ייערך ב 24 ליולי באורחאן דברת מהשעות 16:00 אחה"צ ועד 22:00 בלילה. יום לכל המשפחה שיידון בהיבטים חשובים בחינוך האלטרנטיבי דרך הרצאות מומחים בנושא תקשורת הורים ילדים, סדנת תנועה גוף-נפש לביטוי רגשי הורים ופעוטות, מעגל חיות וחשיבותן בבית, קבלה-ידידות בין אדם לעצמו, מעגל מתופפים, מתקנים מתנפחים, סדנת אווטר ליצירת מציאות חיובית, סדנת פאלון דאפא- תרגילים להגברת המודעות ויכולת החכמה והריכוז (גם לפעוטות) ארומתרפיה לעזרה ראשונה ולפעוטות ועוד הרבה...
הכניסה להרצאות בתשלום סמלי. }

[חאן_יא*]

רציתי להעלות מס' נושאים לבדיקה בנושא הליגאליות:

1. אם אני יוצרת מרכז חינוך אלטרנטיבי המקדם את החינוך הביתי ומהווה מרכז מפגש ותמיכה למשפחות המחנכות בבית, האם אפשר להעביר את זכותי לחנך בבית תחת "גג" בית החינוך שילווה ע"י מומחים פורמליים מתחומים שונים שיציעו גירויים אינלקטואליים ואחרים לילדים.

1. בהמשך לסעיף הראשון, במידה ובתי חונכה בבית ולוותה ע"י המרכז האלטרנטיבי, האם אפשר לטעון ששינוי המסגרת החינוכית, מהבית לבי"ס, שינוי אורח החשיבה והחינוך של הילדה לא יפגע בה עמוקות ולפיכך יש למנוע את השינוי ולהמשיך בחינוך הביתי?

1. על איזה בסיס מותר לי לחנך בבית? אמונה באל, או אמונה בדרך חיים אלטרנטיבית שאינה פוגעת בילד ע"פ חוק הרווחה (4 האלמנטים של טיפול בילד)?

1. האם אי אפשר להציג תיעוד ומחקר של הפגיעות אשר קורות לילדים במהלך הצטרפותם לחינוך הפורמלי כטיעון כנגד הפקרתם של ילדינו בידי חינוך ממלכתי, חינוך פרטי יקר, ואטימות לב המדינה לצרכי האשה העובדת (מבחינת ביטוח לאומי ומס)?

אני מנסה לבדוק את האפשרויות העומדות לרשותי בעודי מקימה מרכז כנ"ל. אני מעוניינת להמשיך ולחנך את ילדתי בבית. המועצה האזורית במקום מגורי מגלה פתיחות מסויימת בנושא חינוך אלטרנטיבי. הם ביקשו מאיתנו לחקור את הצורך של תושבי המועצה במענה לגיל הרך כדי למצוא האם כדאי להם לתמוך בנו. חשבתי שאם נוכיח את הצורך בהקמה של מרכז לאמהות ואבות טריים, מרכז שמקדם את רעיון החינוך הביתי בשנתיים הראשונות, ומציע ליווי ותמיכה בשנים הבאות, אפשר יהיה לדבר על אישור עד לגיל מסויים לחינוך אלטרנטיבי בבית ובבית החינוך, וכאמור, עם תמיכה של מחקר ותיעוד נגד ובעד, לקבל אישור אף לשנים הבאות.

אני מודה לך על תשומת הלב. בברכה- חאן-יא.}

[יונת_שרון*]

שלום חאן יא,

1. אם את מעבירה את האחריות לחינוך בתך אל מוסד כלשהו, אפילו אם הוא פרטי, זה לא חינוך ביתי. חינוך ביתי זה כשהאחריות לחינוך הילדים נשארת במסגרת המשפחתית.
2. על טיעונים משפטיים כמו זה עדיף להתייעץ עם עורך דין.
3. מבחינת החוק הישראלי, חינוך ביתי אינו מוגדר כאסור או מותר. הוא לא מופיע בחוק בכלל. יש כמה חוקים שרלוונטיים לנושא, ויש פרשנויות שונות למשמעות שלהם. את יכולה לקרוא על זה קצת בדף חקיקה בנושא חינוך ביתי. אם את מחפשת קביעה חד משמעית בנושא - בינתיים אין.
4. מנכ"לית משרד החינוך, כמו קודמיה, מקבלת אינספור מחקרים על הנזקים שמערכת החינוך גורמת לתלמידים. לא נראה לי שכמה מחקרים שתמצאי ישנו משהו לכאן או לכאן. כולם במערכת יודעים מה המצב, ובכל זאת הם ממשיכים להחזיק אותה.

חאן יא, שאלה אישית:
הקמת מסגרת חינוך אלטרנטיבית היא מחוייבות גדולה שדורשת משרה מלאה ויותר. את בטוחה שאת רוצה בזה? שווה לך אישית להשקיע כל כך הרבה במסגרת חיצונית? את מדברת על חינוך ביתי - לא נראה לך שטוב לפחות באותה המידה להשקיע את המאמץ, היצירתיות והזמן האלה בך ובבתך?

בכל מקרה, בהצלחה!

[רועי_שרון*]

חאן יא, יעניין אותך אולי לקרוא את המלצותיו המאד פרקטיות של דני לסרי על הקמת מסגרת חינוך אלטרנטיבית: http://www.makom.org.il/article-view/1.
כמו כן, בגליל קיימת מסגרת קרובה ברוחה לגילאים צעירים שנקראת צליל. יש להם פורום (לא מאד פעיל, אבל יש שם טלפונים וכתובות): http://www.makom.org.il/forums/list.x?num=11.

[חנית*]

יונת, אני מתפלאה על השאלה באם שווה לי להשקיע כל כך במשהו חיצוני.
אני מאמינה שכל דבר הקשור במישרין לי ולבתי הוא אינו חיצוני עד כדי שנבחר לא להשקיע בו.
הסביבה בו אני גרה, הקהילה, הילדים, החברה, כל אלה הם חלק מחיי ומחיי בתי. אני יכולה לבקר בפינת החי ולראות שvכל שם מוזנח ולא לעשות כלום, כי חינוך ביתי בהגדרה המצומצמת שלו הוא בדלת אמותיו של הבית, של המשפחה. איזו משפחה? משפחה של אב אם וילד? ואולי משפחה של דודים ודודות? וסבא וסבתא? וכל הקהילה שבוחרת להשקיע ולהאמין שכל מה שנוגע לנו, נוגע בנו?!
איזה מסר זה יהיה לילדינו, אם נחליט לגדל אותם בבית, והסביבה תוזנח? עד איזה רמה מותר להשקיע בחוץ, וממתי זה הופך להיות על חשבונה של בתי?

היא רואה אותי יושבת ליד המחשב וכותבת, מדברת בטלפון וסוגרת עניינים. היא נוסעת איתי לבית הדפוס ועוזרת לי לבחור צבעים, היא מגיעה איתי לפגישות שונות לקידום העניין. היא חלק. היא לוקחת חלק בעצם עיצוב עתידה.

הנימוקים שלך מזכירים לי את הרצליה פיתוח. פעם עבדתי שם כאופר. כל חצרות הבתים היו מטופחות, אבל מיד מחוץ לגדר היה לכלוך, היתה הזנחה.
ובכלל, זה נשמע כמו פרזיטיות חברתית מה שאת אומרת. (בלי לפגוע) כמו עם חיסונים. אז לא חיסנתי את בתי, ומשום כך, המודעות שלי לאיכות המים גבוהה יותר, ואכפת לי יותר, בין היתר, בגלל שאין את החיסון שישמור עלינו.

בן זוגי תמיד אומר לי "לא מוצא חן בעינייך, תשני!"
סוף סוף הפנמתי את המסר.

צריך לא רק לכעוס ולבקר ולהתיימר לדעת יותר מהממסד, (שדרך אגב התחיל בדיוק כמו זה, עם המון רצון טוב ואמונה) צריך גם להאמין שמה שמחוץ למשפחה, לגרעין הפרטי שלך, בסופו של דבר מגיע גם אלייך, אם לטוב ואם לרע.

קבוצת הורים שמאמינים בחינוך ביתי ומתחזקים בית נוסף שהוא מעין בית משפחה לא נראה לי ההיפך מחינוך ביתי אלא ממשיך טבעי. אולי אפשר ליצור הרחבה של חיי השבט שממילא לשם אנחנו מתקרבים.
חינוך ביתי בהגדרתו הוא הזכות לקחת את האחריות לחינוך בחזרה למשפחה, לאב ולאם.

או קיי, רשי רוצה לקרוא ספרים ביחד.

להשתמע.

[חנית*]

טוב, כל היום חשבתי על מה שאמרת, אני מודה, בעניין להשקיע בי ובבתי.
את צודקת שזה לוקח המון אנרגיות והמון זמן, אבל אני יודעת שזה לקראת משהו שלה ולי יהיה טוב ביחד.

היינו היום בפינת החי, והתרנגולות והציפורים והשרקנים נמצאים במצב איום. היא נכנסה לכלוב! של הגדיים וליטפה אותם. הרקון נראה כ"כ עצוב, אפילו לי.

אמרתי לה שעוד מעט נוכל להיות עם החיות יותר, שנעזור להם להרגיש יותר טוב, ננקה להם את הכלובים, נוציא כמה מהם החוצה ועוד ועוד... זאת המטרה של חינוך עצמי, לא? להראות להם שאנחנו יכולים לשנות את מה שאנחנו בוחרים לשנות...

אני לא אהיה המנהלת היחידה, אם בכלל.
אני רוצה ליצור את מקום של חלום. בלי כפייה, בלי מגבלות וייתן לנו את המקום לבנות יותר.
ההורים כולם יקחו חלק בבניה ובעשייה.

אנחנו עובדים לא רק בשביל כסף. אנחנו עסוקים לא רק עם הילדים, אנחנו לומדים בכל מיני דרכים, גם כשאמא אומרת "רק רגע, בתי, רק אסיים את האמייל ואבוא להשפריץ עלייך מים מהבריכה.

שלום ואהבה. חאן-יא.

[יונת_שרון*]

סליחה חנית, לא התכוונתי לתקוף את המאמצים שלך לתרום לחברה סביבך. זה בהחלט נראה לי דבר חשוב וגם מאוד מתגמל, ואני מנסה לעשות דברים כאלה בעצמי, אם כי על אש קטנה (למשל צ'יק צ'ק הוא פרוייקט כזה). מאוד נהניתי לקרוא מה שכתבת על "אימוץ" פינת החי - נראה לי שזה יכול להיות נפלא גם בשבילכם וגם בשביל הסביבה.

אבל... מרכז חינוכי זה משהו אחר, לדעתי. לפינת חי אין מטרות ויומרות מעבר לטיפול בחיות. לכן גם יותר קל לאנשים להכנס לענין או לצאת ממנו בקלות. אבל מסגרת חינוכית מצריכה יותר מחוייבות (לא רק מהמארגנים אלא גם מה"משתמשים") ומאחר שגם המטרות שלה רחבות יותר אז גם המאמץ וגם הסיכויים לכשלון הרבה יותר גדולים.

אני חושבת שפינת חי זה יופי של דבר, ושאולי יתפתחו מזה קשרים עם אנשים שיובילו לפרוייקטים קהילתיים נוספים. אולי אפילו יווצרו פינות נוספות ליד פינת החי, ובסוף כן יצא משהו דומה ל"מרכז חינוכי". זה יכול להיות נפלא כשהדברים מתקדמים ככה וכל אחד ממשיך את ההתלהבות של השני ונותן משהו מעצמו.

אבל להתחיל מהסוף, לבוא מראש עם הרעיון של מרכז, להגדיר מראש שצריכים ליצור פינות כאלה ושהן צריכות כולן להיות באותו המקום... זה נותן לי תחושה קצת כבדה, ואפילו מגבילה. אותי אישית זה הרבה פחות מושך מאשר "סתם" פינת חי, או "סתם" טיול שבועי, או "סתם" אתר אינטרנט.

תהנו מהחיות!

[חאן_יא*]

את צודקת!

מה אפשר לעשות, אני קודם רואה מה אני צריכה ואחר-כך איך להשיג את זה.

גם אני לא אוהבת את ה"מרכז". ומבית חינוך שיניתי ל "אנשי המחר" שבט. באתר יש רק דף פתיחה.
כל ההגדרות שלמעלה אולי מגבילות אותך עם ראש שטס לבד, אבל הן נועדו בעצם להראות את מגוון האפשרויות שאפשר לממשן באותה פינת חי קטנה.
חוץ מזה, החיות הן רק אמצעי בעם, למה שמתקבל בסוף- חווית המגע וכל הגירויים המעשירים.

ושוב פעם, את צודקת, כדאי להתחיל בקטן. אז באמת זאת תהיה קבוצה של הורים וילדים שרוצים לקחת חלק בעשייה עצמאית, בלי חוקים ותבניות. מה שבא, מתי ועד אין גבול.


עד הפעם הבאה.
איזה כיף שעשית את צ'יקצ'ק.

[ליאת_בן_אדיבה*]

שלום חנית. אני הייתי מעורבת בהקמת 'צליל'. זו אכן עבודה לא קלה, והיו פעמים שהרגשתי שזה בא על חשבון הזמן שלי עם הבן שלי. בכלל, ברגע שאת מתערבבת עם אנשים אחרים ועם הילדים שלהם- זה הופך למורכב יותר. כל הורה רואה דברים אחרת אפילו אם הוא קורא להם באותו שם חופש, עירום, שמחה, חלום... ראיתי פה את הויכוח שצץ סביב ילדי אדמה. זו דוגמא טובה לזה. מדובר פה בדבר היקר לנו מכל- הילדים שלנו.
אבל זכיתי גם לדברים טובים- קודם כל השנה אני מתפרנסת מעבודה ב'צליל'- בזמן שיותמי איתי. היום עובדים ב'צליל' אנשי צוות שאין להם ילדים במקום, אבל מאד היינו רוצים להגיע ליום שהורים יהיו אנשי הצוות.
דבר נוסף, כמו הקהילה המופלאה של 'באופן', קמה גם קהילה נהדרת ותומכת של 'צליל'- אנשים שבחיים לא חשבתי שאשב איתם מסביב למדורה ואדרבק- ואנחנו כולנו מדרבקים, לומדים הרבה יחד, עובדים יחד על הפעלת המקום השוטפת...אנשים ממש פה, מעבר לפינה.