נשואים ללא ילדים

נראה לי שחסר כאן ביטוי לחלק מהקהילה. יש דף רווקים ויש דפים של הורים עם ילדים עם דיונים על לידות וכו'.
אין דף לאנשים שנמצאים באמצע. נשואים ללא ילדים. אז כל הנשואים ללא ילדים מוזמנים לכתוב.

טוב, אם אף אחד לא כותב. אני ארים את הכפפה. אנחנו זוג נשוי קצת מעל לשנה ללא ילדים. ביחד כבר חמש וחצי שנים.
משום מה אנשים חושבים שאם אין לנו ילדים אז אין לנו זכות להתלונן על קשיי החיים

אנשים חושבים שאם אין לנו ילדים אז אין לנו זכות להתלונן על קשיי החיים כמה מוכר.... אנחנו ביחד כמעט שלוש שנים. נשואים אוטוטו שנה. נראה לי שאנשים סביבנו עוד לא הבינו שאנחנו "מבוגרים" אפילו שעוד אין לנו ילדים. הגדילה לעשות אמא שלי שהודתה בפה מלא ש"מבחינתי את יכולה להפסיק לשחק באבאמא ולחזור הביתה..." - נאמר בצחוק, אבל לא התקבל בצחוק...
אישית, אני מרגישה שהנישואים שלי לא נתפסים עדיין כ"רציניים" מספיק, כי עוד אין "תוצאות"... והלחץ? אנשים מרשים לעצמם להכנס לי לרחם כאילו אין מחר...

"מבחינתי את יכולה להפסיק לשחק באבאמא ולחזור הביתה..." חחחח
אמא שלי לא תגיד לי דבר כזה, אני חושבת שהיא שמחה שנפטרה ממני. בכל אופן, אין עלינו ממש לחץ מהמשפחה יותר מהסביבה. אבל, כל פעם שאני משוטטת איפהשהוא שלא נראה לאמא שלי היא אומרת: את צריכה לעשות דחוף ילד ואז תראי מה זה ולא יהיה לך זמן לשוטט. כשהייתי מדוכאת תקופה ארוכה, היא אמרה שאם היו לי ילדים לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להיות מדוכאת. (כאילו זה עניין לבחירה) וזה מפיה של אשה שבדיכאון כל החיים בערך.

את צריכה לעשות דחוף ילד
גם את זה אמרו לי.. חמותי היקרה, שלושה שבועות אחרי החתונה......בהתחלה הסברתי בעדינות שאני מבקשת מאד שיצאו לי מהשחלות, כמובן שזה לא עזר במיוחד, אבל אחרי עוד פעם או פעמיים שנושא הילדים עלה, בעלי היקר הרגיש את הורדי הטריפוליטאי שמתחיל לקפו לו בפינה של המצח, ופשוט העמיד את אמא שלו במקום.
נקודת האור בענין היתה דווקא סבתא של האיש - אישה מקסימה, חמה ומדהימה, שילדה 7 ילדים בתקופה של 10 שנים, שתפסה אותי בפינה לשיחה, והסבירה לי ש"ילדים, כפרה עלייך, עושים כשרוצים, וכשיש זמן לעשות אותם, ולא כשעושים אותם וזורקים לסבתא שתטפל..." , ומכיוון שאני יודעת שזה בדיוק מה שהילדים שלה עשו עם הילדים שלהם....

סבתא מקסימה. תגידי אנחנו היחידות פה שנשואות ללא ילדים?

כנראה שהיחידות.

כנראה שהיחידות
או שלאחרים אין בעיות בגלל זה:-)

אנחנו היינו זוג כמעט עשור לפני שהחלטנו להכניס צאצא למשוואה.
מישהי פעם אמרה לי שכיוון שילדים זה עניין בלתי הפיך לא כדאי למהר בנושא ולשקול זאת היטב.
אני מאמינה בזה עד היום.
היה לנו זמן לכייף
היה לנו זמן לבסס את הזוגיות בינינו
הספקנו ללמוד ולהתבסס כלכלית.
מעולם לא אפשרנו לרמזים העדינים והפחות עדינים של איש מהסביבה שלנו להפריע לנו,

והיום אנחנו הורים בשלים ככל שנוכל להיות, לתינוקת בת חצי שנה.
שמחים מאוד שהמתנו.
@}

אבל פעם אמרו לי שזוגות חילונים חיים ביחד, עד שהם מחליטים להביא ילדים ואז הם מתחתנים...
כן, גם לי אמרו את זה, אבל אני מסכימה מאד עם הצורך לבסס את הזוגיות בינינו אני רוצה להיות אישה לבעלי, לפני שאני הופכת לאמם של ילדי. חשוב לי להיות אישתו, ללמוד להיות אישתו - כי יש כאן בעיני תהליך של למידה, שלא מתחיל במגורים המשותפים, אלא בחתונה. נכון, זו "רק" פרוצדורה, והאהבה והמחוייבות העמוקה היו שם גם בלי הרב והטבעת, אבל לפחות אצלי הרגשתי שאחרי החתונה היה שינוי, מבחינת עומק היחסים ומבחינת המחוייבות שלנו לתא המשפחתי. נכון לעכשיו התא המשפחתי מונה את שנינו ואת החתול, ברור לי שהוא יגדל, ברור לי ששנינו רוצים וברור לי יותר מהכל שעכשיו זה עוד לא הזמן המתאים לנו. לא רק בגלל הסיבות האובייקטיביות של הלימודים שלי (חופשת לידה באמצע הלימודים מחייבת אותי להפסיד שנה...) אלא כי אני מרגישה שאנחנו עוברים תהליך של צמיחה משותפת, שבסופו יגיע הפרח שלנו, אבל אי אפשר להצמחי פרח כשהשורשים עוד לא נטועים עמוק, וכשהגבעול רק עכשיו התחיל לבצבץ...

חשוב לי להיות אישתו, ללמוד להיות אישתו - כי יש כאן בעיני תהליך של למידה, שלא מתחיל במגורים המשותפים, אלא בחתונה. נכון, זו "רק" פרוצדורה, והאהבה והמחוייבות העמוקה היו שם גם בלי הרב והטבעת, אבל לפחות אצלי הרגשתי שאחרי החתונה היה שינוי, מבחינת עומק היחסים ומבחינת המחוייבות שלנו לתא המשפחתי.
מסכימה.

היא אמרה שאם היו לי ילדים לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להיות מדוכאת
בתור אחת שעכשיו יש לה ילד, תסבירי לאימא שלך שזה ממש לא רלוונטי, אני דווקא חטפתי דיכאון לא נורמאלי אחרי הלידה...

ובתור אחת שיש לה ילד, אני עדיין מאוד מזדהה איתכן. עם הכניסה הבלתי פוסקת לרחם, לשחלות ולביציות כאחד. ודרך אגב זה לא מסתיים אחרי הולדת הילד. כי ההתערבות והביקורת רק גוברת, ואחרי כמה שנים (או חודשים) ואפילו שבועות כמו במקרה שלי כבר מתחיל הלחץ המטופש לגבי הילד השני!

כניסה הבלתי פוסקת לרחם, לשחלות ולביציות כאחד כן, מעניין אותי לשמוע את חמותי כשהיא תהגלה שאנחנו לא מתכננים יותר מאחד, מקסימום שניים.....

מעניין אותי לשמוע את חמותי כשהיא תהגלה שאנחנו לא מתכננים יותר מאחד, מקסימום שניים.....
ואותי מעניין מתי יגיע הראשון?
[סליחה.. לא יכולתי להתאפק..]

_ואותי מעניין מתי יגיע הראשון?
[סליחה.. לא יכולתי להתאפק_
את הרבה יותר גרועה מחמותי, את יודעת....

הראשון, כמו שאמרתי (גם לך, פולניה יקרה שלי..) יגיע אחרי שאסיים את חוק לימודיי, ולא רגע אחד לפני כן, אחרת את תגדלי את הילד, כשאמא שלו תבלה במוסד סגור אחרי ניסיונות כושלים לתזז את עצמה בין לימודי האנטומיה והנקות סדירות מאדיך...

את הרבה יותר גרועה מחמותי, את יודעת....
כן אני יודעת...

אחרת את תגדלי את הילד,
את יודעת שזה ממש לא מפחיד אותי..

כשאמא שלו תבלה במוסד סגור אחרי ניסיונות כושלים לתזז את עצמה בין לימודי האנטומיה והנקות סדירות מאדיך...
אבל אם תגורו קרוב ואני במילא אגדל אותו.. למה שלא אניק אותו גם כשאת איננה?

חצופה. מנסה לגנוב לי את ההנקה התיאורטית שלי....

ו... נו, מה קורה? אולי בכל זאת תחשבו על זה??
זה הגיע מבת דודתי, זו שיש לה ברוך השם תשעה ילדים ועוד היד נטויה, שבאמת תהתה בדיוק לפני כחודש מה קורה איתנו, לאור העובדה שכבר כמעט עברה שנה מיום נישואינו (רחמנא ליצלן, סקס עשינו עוד קודם, אבל זה לא קיים בלקסיקון שלה:-)), ועדיין אין סימנים לבטן. המזל (שלה) הוא שהיא אישה כל כך נחמדה ואהובה, שהערו כאלה ממנה מתקבלות בהבנה ואהבה. היא רוצה בטובתי, ומאמינה שטובתי היא להביא לעולם ילדים ועכשיו. אני אוהבת אותה על הרצון להיטיב איתי, למרות שהיא טועה לחלוטין בהבנה שלה את מה שעושה לי טוב.

יש כאן עדיין נשואים בלי ילדים?.
אז אנחנו 3 שנים נשואים אחרי גיל ה30 שלנו וסבבה לנו בנתיים, מכייפים....

לא נשואים, יותר מעשור ביחד, ללא ילדים, בשנות ה-30.
נשמע כמו התחלה של מודעת היכרויות או מחפשים ל-.. ולא היא.
מאוד מאושרים

.

וגם, בבעיית הגדרות. מה רושמים בטפסים?
רווקה? לא בדיוק. אבל גם לא נשואה.

אני מבינה את המקום של לא לעשות ילדים גם אחרי גיל 30, כי מה זה גיל בעצם....
אבל, בתור מי שעשתה ילד לפני גיל 30, ולא בגלל מה שאני הולכת לומר עכשיו, תחשבו על זה: כן, מה לעשות, אנחנו יכולים ליהנות מן החיים, וללמוד, ולהתבסס ומה לא, אבל אי אפשר כל כך לשלוט בטבע ובבייולוגיה של הגוף שלנו. הריון ראשון בגיל 38, לדוגמה, לא משאיר הרבה מקום לעוד הריון אחריו, ואולי כן אבל תוך נטילת סיכונים, ואי נעימות שכרוכה בהריון בגיל מבוגר.

ומעבר לזה, אני מאמינה שילדים זה חלק מן החיים. כמו שמתחתנים והחיים לא נעצרים ככה גם ילדים. נכון, הם משתנים, אבל עדיין חיים. אין טעם לחכות כל הזמן לאיזה צ'ק ליסט דמיוני, החיים לא יכולים להיות מתוכננים מידיי.
אבל זו רק דעתי.

מקפיצה ל-מה חדש.

בגלל שבקפיצו פה את הנושא למה חדש אז קראתי את הדף.
מעניין, אבל כמובן לא מחובר לחיים שלי כרגע.
אם הייתי נשארת במהדורה הקודמת שלי, יכול מאד להיות ששם הייתי נמצאת.
פעם היה נראה לי ממש אגואיסטי להביא ילדים לעולם כזה.
אבל היום,...
היום אני מסתכלת על נשים צעירות בנות 20-25
שכבר נשואות עם ילדים,
ואפילו שלא הספיקו הרבה דברים בחיים,
נראה לי שיש יתרונות גדולים - חוסך הרבה בלבולים ותעיות,
וגם יש הרבה יותר כוחות פיזיים לטפל בילדים,
יותר סבלנות אליהם ויותר כוח,
פשוט כוח,
להשתולל, לסחוב, להרים, לשחק...
בקיצור אולי זה מתאים לדף אחר, או אולי פשוט למחוק אותי עדיף,
אבל זה מה שהיה לי לומר בנושא@}

אני בת 36, ולא נראה לי שיש לי היום פחות כוח מבגיל 25.

האמת, עצלנית תמיד הייתי

, אבל מבחינת כוח פיזי, נראה לי שיש לי היום אפילו יותר.
אה, וגם סבלנות...
(אולי לא הרבה, אבל יותר מפעם בטח).

<והמחכימון שיצא לי: 'החסרונות הם היתרונות'. נחמד...

>

אני דווקא מרגישה בהחלט מבוגרת יותר מבגיל 25,
אבל אולי גם כי אף פעם לא שמרתי על עצמי
אני כן מרגישה יותר בשלה להתמודדות נפשית עם ילדים
אבל הסבלנות שלי לא ממש משהו. כשהייתי יותר צעירה בהחלט הייתי יותר סבלנית לילדים שהכרתי.
מצד שני כשזה הילדים שלך וזה כל היום וכל יום, זה תמיד יותר קשה מאשר עם ילדים של אחרים, לא?

מצד שני אני ממש לא סוסת פרא לכן אולי מה שנכון לגבי בהחלט לא נכון לגבייך...(-:
אני יותר ציפור...

מה עם לא נשואים ללא ילדים
(הקול המקופח של באופן P-: )

<דינ אמית מסרבת ללכת לישון>

_מה עם לא נשואים ללא ילדים

דינא מית, יש את המיעוט הדומם.
(וחלק מתחבאים גם ב-צעירים באופן טבעי).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום.
יש כאן נשים נשואות ללא ילדים ולא מבחירה?...
כלומר שלא מצליחות להיכנס להריון?