סיפור הלידה של ורד לב

[אנונימי]

דף סיפור לידה
דף סיפור לידת בית

ורד לב (29.07.2002 23:13):
אנחנו היינו בחתונה בערב שלפני ורקדנו בכיף (נו, מרוב התרגשות על כתיבת הסיפור החליטו שדיי לפרוק קצת חלב...). הלכנו לישון בסביבות 1:00 בלילה וב5:30 התעוררתי בבעתה מהתפסות השריר בשוק. שחררנו אותו ביחד, כי דודו ישר קפץ איתי כשזעקתי מכאבים. אח"כ הוא קם והתחיל להתארגן לקראת יום העבודה. בעודו בשירותים התחלתי להרגיש משהו קטן. קצת באזור הבטן התחתונה וקצת באזור הגב התחתון. לא היה לי ממש ברור מה זה, אבל נזכרתי שחברה שהייתה כבר כמה ימים עם תירים תיארה זאת כמו כאבי מחזור. אז ניגשתי אליו והוא בין השרותים לאמבטיה בסידורי הבוקר. אמרתי לו שיש לי הרגשה שזה מתחיל ותארתי לו איך זה מרגיש.
בגלל שהתחושות היו כ"כ חלשות זה נדמה היה שיש עוד הרבה זמן והרי זו לידה ראשונה... בטח ייקח הרבה שעות.
אז הוא נסע לעבוד. ב 7:00 הוא יצא מהבית ואיך שהוא הלך הצירים דיי התחזקו ודיי מהר גם נהפכו סדירים:כל 3 דקות ציר של 50-40 שניות.
עם כל ציר הרגשתי שהגוף צריך לנוע, בעיקר האגן. כך שמצאתי עצמי מנענעת את האגן וגם מוציאה קולות תו"כ הישענות קדימה. לא ממש חשבתי על זה, כך הגוף רצה.
ב-8:00 כבר התקשרתי לרונית (המיילדת) והיא אמרה לי לספור ולמדוד ואחרי שהבינה כמה ומה אמרה שהיא באה.
ב-9:00 היא הייתה אצלי ודבר ראשון שביקשתי הוא שתבדוק מה המצב. הייתי בפתיחה של 5-4 ס"מ. אז התקשרתי לדודו שיחזור. הייתה לו נסיעה של כשעה בחזרה והאמת היא שלקח לו פחות.
רק אחרי שהכל נרגע הבנתי שבעצם הייתי שעתיים כמעט לבד לחלוטין עם הצירים והלידה המתקדמת. באמת שלא הרגשתי פחד או חשש, הרגשתי שהכל מתקדם כמו שצריך.
רונית עזרה לי עם הצירים לנענע את הגוף וגם דודו כשהגיע הצטרף. באיזשהו שלב הגיעה מיילדת נוספת שהתלוותה לרונית וגם חברה טובה הגיעה. היה צוות רציני שעבד ממש טוב ביחד (הופעה חד פעמית שלא תקרה שוב לעולם!).
בשלב מסויים אפסו כוחותיי ונשכבתי על המיטה חצי על הבטן ובכל ציר 3 אנשים נענעו את גופי וזה היה מ-ד-ה-י-ם! הרגשתי כאילו אני תלוייה באוויר בכניעה מוחלטת ומחזיקים אותי ואין שום סיכוי בעולם שאני אפול.
בכלל כל התחושה כל הזמן הייתה שהכל לגמרי קורה כמו שצריך להיות. יש מי שדואג ושומר ועוזר ומבין ויודע.
אחרי זמן מה הרגשתי שהגוף מתחיל לדחוף. אני כותבת זאת כך, כי הדחיפות בהחלט לא באו ממני. חכמת הגוף ממש הדהימה אותי.
עברתי לרצפה, לכריעה ועם כל דחיפה שחררתי צעקות חזקות שממש עזרו ושחררו ממני את הכאבים וגם קידמו מאד את הלידה. זה ודאי נמשך איזו שעה ובסוף בציר אחד מהיר ב-12:20 אומני יצאה כחלחלה, סגלגלה וקטנטנה כ"כ.
אהבה. אושר. שוק. שמחה. וואהו!!! מהירות. הקלה. נעלמו הכאבים והגוף כמו שכח שהם היו שם רק לפני דקה.
היא הייתה כ"כ חלקלקה ועדינה על הגוף שלי.
חלק מהתקדמותה החוצה ראיתי, כי רונית שמה לנו מראה (דודו תמך בי מאחור. אני נתליתי על עורפו עם ידיי, כך שגם הוא לא ראה את מה שקרה שם למטה).
לקח לי 7 שעות מההתחלה ועד הסוף. האמת, זה עבר ממש מהר וגם ממש בכייף.
אני זוכרת שחשבתי תו"כ הלידה שממש חבל לי על נשים שיולדות בבי"ח ולא יכולות לזוז להן בחופשיות או לצרוח את נשמתן כמו שיכולתי אני בבית. זו הייתה תחושה משחררת ביותר שעזרה לי להשאר דיי רגועה ומתקשרת עם הסביבה וגם מיד להתחבר לאומני, היצור המדהים הזה שהיום היא בדיוק בת 7 שבועות. ואיך שזה נראה הרבה יותר.
תודה לכולכן על סיפורי הלידה שלכן ובכלל על נוכחותכן כאן. זה ממש עוזר ומעודד.

[אמבט_ים*]

ורד, קראתי את סיפור הלידה שלך, ואני ממש מתפעלת ממך. לידה ראשונה ואת יצאת למסע הזה בכזאת מודעות עצמית, בשלווה, בקלילות ממש קיבלת את כל התהליך, איזו לידה בהזמנה, מקסים.

[ורד_לב*]

תודה

[ארני*]

נשמע כל כך פשוט ומחובר כמו לידה של בעלי חיים . מדהים . הלוואי על כולם .

[רונית_דיטל*]

גם אני רוצה.. בלידה הבאה...

[ברונית_ב*]

ורד, קראתי את הסיפור עכשיו שוב, עכשיו בגלל שכבר נפגשנו אני יכולה גם לדמיין את ההופעה החד פעמית המהממת שעברתם. בייחוד את, יפתי.
יש לי הרבה מה ללמוד ממך על ואין שום סיכוי בעולם שאני אפול.


> יצא לי מכתב אהבה , אבל זה מה שסיפור הלידה שלך מעורר <

[אמא_מתחדשת*]

לקח לי 7 שעות מההתחלה ועד הסוף. האמת, זה עבר ממש מהר וגם ממש בכייף.

מאוד מזדהה עם המשפט הזה.
איזה יופי של סיפור לידה @}

[ורד_לב*]

זה ממש נחמד לגלות שקוראים פתאום את סיפור הלידה שלי עם אומני, אולי זה יזרז עוד לידה.....?
>ורד מחזיקה אצבעות <

[דוד_שרוני*]

אני מאד אוהב אותך ואת אומני .
אתם חלק מואר בחיי .
נשיקות
הדוד

[ורד_לב*]

איזה מתוק אתה!!!
ראית של דודו לב יש גם דף?