סיפורים בעל פה

[לילה_טוב*]

יצא לי בזמן האחרון לספר סיפורים בעל פה, כמה אגדות (בעיקר כיפה אדומה) ועכשיו את המגילה (עיבוד חופשי לגרסה שבע"פ של חגית ו), ואני רוצה להגיד לכם שזו חוויה מרנינה. אחרת לגמרי מלהקריא סיפור. משחררת, מקרבת, דינמית.
כל פעם הסיפור נשמע קצת אחרת; כל פעם זוכרים אחרת, מנסחים אחרת. אפשר להמציא קצת, אפשר לשנות קצת.
אפשר לספר תוך כדי טיול. אפשר בחושך. אפשר להתחבק.
שום דבר לא נמצא בינינו. זה רק אנחנו והמילים והדמיון.
כיף גדול ומומלץ ביותר.

[שולמית_ש*]

מסכימה.
אחד מזכרונות הילדות המתוקים שלי זה אבא שלי מספר לנו סיפורים בע"פ, בקול דרמתי ועמוק, לפני שהולכים לישון.
מה עוד שאפשר ביחד להמציא את הסיפור.

[אנונימי]

עוד לפני שלילה המליצה, יצא לי לנסות.
נראה לי שאו שצריך נסיון, ולו בתור שומעת, או שסתם אני נטולת כשרון.
מאידך, להקשיב לסיפור המגילה יד שניה (ותודה ללילה, אדוה וחגית ו' ), היה ממש מרתק.

[יהופיץ_שטנגה*]

כמי שחי עם בעלת כשרון רב, אני נהנה כל פעם מחדש מסיפורים בעל פה, שלרוב חורגים מהמסגרת האמיתית. האחים גרים, קרילוב, האנס כריטיאן אנדרסן ואלוהים היו בורחים לאי בודד אם היו שומעים את העיבודים המרתקים בביתנו הקט.

[ורד_לב*]

גם אצלנו בן זוגי הוא מעיין שופע של סיפורים שונים ומשונים, העולים ויורדים. האמת, זו השראה גדולה (גם אני רוצה) וזה לא פשוט, כי אצלי זה לא שופע כ"כ. אני עוד צריכה להשתחרר מקבעונות למיניהם.
שמעו סיפור:
יש לאומני את בובות האצבע של איקאה עם משפחת המלוכה, דרקון, קוסם, ליצן וכו'.
היא מתה עליהם ויש כבר כל מיני דמויות ברורת שדודו הצליח ליצור.
בפעם הראשונה שבאתי לספר לה סיפר, כשדודו לא היה בבית (איזו שטות מצידי) קלטתי את עצמי מספרת לה סיפור על הנסיכה המסכנה שהדרקון מתקיף אותה כל הזמן וחוטף אותה. ואז הקוסם הטוב (והעני) בא ומציל אותה והם מתאהבים וכו' וכו'. ברגע שקלטתי את זה רציתי להקיא על עצמי. לא האמנתי איך שטפו את מוחי היטב, עד שלא נותרה בו (על פני השטח, כן?) שמץ יצירתיות (אני עוד מקווה שאצליח לשחרר את היצירתיות מעמוק בפנוכו). מייד הפסקתי לספר וזנחתי את הרעיון עד שאתבגר.
מאז אני מנסה בקטנות, לא מתיימרת "לספר סיפור" רק אפיזודות קטנות וגם אז אני בודקת טוב טוב שלא יצוצו לי הסיפורים המעוותים האלה מיד.

[עדי_יותם*]

בחינוך ואלדורף הגננים לומדים סיפורים בעל פה, ומספרים "מלב אל לב". תפיסה יפה.

[ריח_מנטה*]

לספר סיפור מהדמיון זה כיף וזה מזכיר לי שפעם בתנו באה אלינו בבוקר למיטה ובעלי שאל אותה רוצה לשמוע סיפור? עוד לפני שהיא ענתה אוזניי התמתחו כי ידעתי שהיא תסכים ואני עוד יותר נהנית לשמוע אותו מספר לה כי הוא ממציא ושולף ברגע וממש חוויה אבל... בסיפור המדובר כל כך הייתי שקועה בתוכן שהוא שם לב והחליט להבהיל אותי אז הוא סיפר על איזה ענק שבא הביתה וחיפש ילדה שנכנסה אליו בטעות והוא גילה אותה לפי רגליה המבצבצות מעבר לוילון ושהוא מותח את הוילון ומותח ומותח ומותח.. וכאן הצעקה : כמו שאני מותח אותך אואהההה ובתי התגלגלה מצחוק ואני מה שנותר לי לעשות אחרי הבהלה זה לזרוק עליהם כריות!:-)

[אמא_פעם_2*]

בני , 3.5, התחיל לבקש "סיפור מהראש" לפני השינה. איפה אפשר לקרוא על רעיונות לסיפורים בעל פה? אני לא בדיוק מעיין שופע, וקצת חוששת לספר משהו שיעשה לו סיוטים אחר כך...... (זו נראית לי הזדמנות מצויינת לתת לו להביע את כעסיו כי נולד לנו אח קטן לא מזמן והגדול קצת מטיש וכעסני...) תודה

[הרגע_שלפני*]

אולי תתחילי בלספר לו סיפור שאת כבר מכירה? מאיזה ספר שהקראתם בעבר...

[מיכל_שדה*]

איזה פיספוס סבתי שבאה מתימן הייתה שופעת בסיפורים שהמציאה, תמיד שהגיע לביקור היינו מבקשים ממנה והיא בשמחה ובאותו רגע המציאה לנו סיפור, מעולם לא חזרה על אותו סיפור, גם שביקשנו לחזור לאותו סיפור שאהבנו, הייתה מבקשת מאיתנו להזכיר לה את הסיפור ותוך כדי הייתה ממשיכה בייצרתיות שופעת, כמובן שלא היה לשום סיפור תיעוד, וממרום גילי לא בטוחה היה טיבם של אותם סיפורים, מה שגרם לי להיזכר בסבתי היה אותה בקשה שהבנות ביקשו, סיפור בלי ספר, הצלחתי להמציא איזו הגדה והחזקתי בקושי רב עד שנרדמו, חשבתי על הקושי שלנו והדימיון המצומצם וההמום מרוב מסכים שגורמים לדימיון שלנו להתנוון,
לפני המסכים שהיו מספרים על אישה יפה או אדם חזק כל אחד היה יכול לדמיין אותו או אותה לבד ואיך שאנחנו רוצים מבלי שיקפצו לנו לראש אותם דמויות מפורסמות וקולקטיביות שמשהו סיכם ודחף לנו אותם ככאלה לתודעה.
אם משהו או משהי מכירה תרגול או אימון לדימיון מפותח אשמח לשמוע.

[אדם_כ*]

אם משהו או משהי מכירה תרגול או אימון לדימיון מפותח אשמח לשמוע.
טבע, טבע, טבע גמילה מלאה ממסכים או אמצעים מהנדסי תודעה,עיתונות, אתרים, פרסומות וכדומה.
להתבונן בבריאה, בבעלי חיים, בצמחים ובאדמה.
לצאת לחיק הטבע להליכה או ריצה בלי מוזיקה, תוך כמה דקות המחשבות מתנקות או מתחדדות.

[פלונית*]

מיכל,
הדברים שכתבת מרגשים ומענינים.
חשבתי על הקשר בין הצורך.האנושי בקולקטיביות (ברמות שונות...), ושאולי התהליך שאת מתארת סביב דמויים קולקטיביים קשור לכך.

אולי השילוב בין מענה לצורך.האנושי בקרבה שייכות ומסורת (אין הכוונה לדת) לבין הדברים שנרשמו עי אדם יאפשרו קיום יותר חופשי ויצרתי.