- עיתונים מנייר פשוט ביותר, עדיף עיתונים שונים בצבעים שונים, (כמו עתון רגיל ועיתון גלובס שהוא ורדרד) ולא נייר כרומו או נייר ז'ורנלים. הכי פושט.
- דבק טפטים (זו אבקה שבתוספת מים הופכת לג'לי, לברר בחנויות טמבור או כאלה..)
- וזלין או תערובת של שמן עם סבון כלים- חומר מפריד.
- כלים שישמשו כתבניות או כבסיס אותו נצפה בעיסה.
- צבעים. אקריליק או סופרלק יהיה מצוין. (אני מעדיפה אקריליק כי זה על בסיס מים- הרבה יותר פשוט ובריא לעבוד איתו).
- לכה.
- אפשר ליצור תוצר שיהיה עשוי רק מהעיסה, וזה אומר שמשתמשים באיזשהו חפץ כתבנית, ואח"כ מפרידים והעיסה נשארת "לבדה",זה מתאים יותר לשיטת הרצועות שלהלן,
יש שתי דרכים עקריות לעשות את זה
רצועות* - קלה יותר, התוצאה חלקה יותר.
חותכים לרצועות
משרים בדבק-הטפטים כל פעם את הרצועות שעובדים איתן, נאמר- 2-4 רצועות כל פעם. השריה חפוזה. טבילה.
אם רוצים ליצור חפץ על תבנית, למשל ליצור סל או דלי קטן, משתמשים בדלי אמיתי, עדיף בעל מרקם חלק,
עליו מורחים את החומר המפריד, בכמות נדיבה.
מתחילים לכסות את הדלי ברצועות הנייר.
יוצרים 4 שכבות לפחות. לכן כדאי עיתונים בצבעים שונים- כדי להבדיל בין השכבות ולא להתבלבל ביניהן. בכל אופן, כדאי שהשכבות יהיו פעם לאורך- פעם לרוחב, מאותה סיבה.
כל שכבה לחוד- כלומר, לכסות את כל הדלי, ואז להתחיל שכבה נוספת. נדמה לי שצריך לחכות בין שכבה לשכבה, שיתייבש מעט.
אפשר להוסיף שכבה של עיסה, כמתואר למטה. ואז לוקח יותר זמן להתייבש, אבל התוצאה תהיה יותר יציבה (ופחות חלקה).
אחרי כל השכבות, נותנים לזה להתייבש לגמרי (יכול לקחת כמה ימים), ומתחילים להפריד, בעזרת סכין או משהו שטוח (כמו שפאדל של רופאים לגרון) ולנסות לאט לאט להפריד את כל הדלי מנייר מהדלי המקורי.
יכול מאד לקרות שתצטרכו לגזור ואז לעשות עבודת איחוי בסוף עם עוד רצועות.
צריך גם לעשות עבודת גימור בשפה של הדלי, כי כרגע יש שם קצוות של רצועות. זאת אפשר לעשות, שוב, עם עוד רצועות.
קשה להסביר ממש את כל שלבי הביניים, אז אני ממליצה לעשות עבודת ניסוי קטנה בתחילה, להבין את העקרון ואז לרוץ עם עבודות "אמיתיות".
צובעים את העבודה איך שרוצים. עדיף צבעי אקריליק. אפשר לעשות כל מני הדבקות מעניינות על העבודה. נצנצים, צבעים מעניינים וכו'.
אחרי שהכל מוכן ויבש, מורחים לכה.
עיסה*
חותכים את הנייר לחתיכות קטנות או רצועות,כמה שהנייר יותר פשוט, יותר טוב.
מבשלים אותן, או משרים להרבה זמן. מוסיפים דבק טפטים ומתחילים ללוש את הניירות.
זה יכול להיות קצת מעייף. אני לא זוכרת את כל התהליך (כמויות, זמני בישול וכו') אז פשוט תנסו, כדי שזה יהיה יותר קל ומהיר.
כל חפץ שאתם רוצים לעטוף בעיסה, או כבסיס לאיזה פסל, יכול להיות טוב. אפשר גם לעשות יצירה על רשת ברזל או לפסל בתחילה מחוט ברזל, ועל זה ליצור בעיסה.
כשלב ראשון אפשר לשים רצועות.
הניירות הופכים לעיסה של ממש, ואז אפשר להתחיל למרוח אותה על כל דבר. אם זה פסל שאתם יוצרים, או כתוספת עיצובית לחפצים- דלי, או מסגרת לתמונה, או למראה (זה יוצא מקסים על מראה, אפשר לעשות צורה אמורפית, לא סימטרית. זה היופי בטכניקה הזאת- מראה יותר טבעי...)
תחשבו כבר לבד, על כל מני דברים שזקוקים לשדרוג, או למגע ועיצוב אישיים, כתוספת לעיצוב או כציפוי שלם. אפשר לעשות את זה על כל דבר כמעט!
גם כאן, כשהכל מתייבש, ולשיטת העיסה לוקח כמה ימים טובים להתייבש, מציירים ומצפים אחרי ייבוש הצבע בלכה.
כמובן שזה מתאים להמלצה שסיפרתי קודם בדף, על חנות העץ בתל אביב.
לכו תנסו, ואם משהו לא היה ברור, תשאלו..
יערת דבש כתבה פה על עיסת הנייר, אז למי שכבר נידלקה או למי שעוד בדרך אני אוסיף קצת מניסיוני. סביר להניח שאני חוזרת על חלק מהדברים שכבר יערת דבש/יערתה/דבשונית/ וואו כמה שמות חיבה אפשר להמציא לך! כתבה, כי כשאני מסבירה אני לא יכולה להסביר חלק, אני חייבת מההתחלה ועד הסוף.
חומרים נדרשים:
- דבק- אני משתמשת בכל דבק שהוא כולל דבק פלסטי רגיל וכולל דבק תוצרת בית. דהיינו קמח ומים ביחס של אחד לאחד (כלומר על כל כוס מים-כוס קמח), מרתיחים הכל ונותנים לעסק להיות סמיך. עניין של כמה דקות, מערבבים היטב ויש אחלה דבק.
- עיתונים/ניירות
- מכחול (_למי שבא, לא חייב)
- קופסאות שונות, כוסות וכו'.
- משחת לכה
יש שיטות שונות ומשונות לעיסוק בעיסת נייר, יערת הדבש כבר הציגה כמה.
- מניסיוני השיטה הכי קלה ולמתחילים שרוצים קודם להתיידד עם הנייר והדבק והיא מומלצת- זו השיטה של באמת קרעי עיתון שמודבקים אחד על ידי השני טבולים בדבק (ניתן גם רק למרוח דבק מצד אחד על ידי מכחול ) שיוצרים מראה עתיק, עבה ונוקשה. וכך להדביק כמה שכבות עד לעובי הרצוי.
- שיטה אחרת היא באמת להשרות חתיכות קטנות עד כמה שאפשר של עיתונים וניירות (לא עיתוני כרומו! הם עבים מדי) במים במשך כמה שעות, לאחר מכן לבשל, לסחוט אותם היטב מהמים (אני מעבירה למסננת, ונשענת עליהם ככה שיוצא להם כל המיץ
), להוסיף דבק ואז יש לנו עיסה שכל מה שצריך לעשות איתה זה לפסל, להניח להתייבש במשך מס' ימים בשמש או באזור חם ולא לח וזהו.
- לגימורים חלקים יחסית (זה אף פעם לא ממש חלק וזה כל היופי)- כלומר אם רוצים שהתוצאה המוגמרת לא תהיה מחוספסת מקרעי העיתונים/העיסה, אז אפשר בשכבה האחרונה להדביק ריבועי נייר טואלט טבולים היטב הדבק ולהחליק עם האצבעות בעדינות כל כמה שעוות (כשזה בשמש), זה נותן מראה דומה יותר לגבס (כלומר חלק בלי גבשושיות).
- למי שממש רוצה מראה כמו של פסל ברונזה או חימר (כלומר חלק לגמרי), יש חומר שנקרא דאס, שזה כמו גבס ואפשר לצפות איתו את התוצר בשכבה דקה (קונים אותו בחנויות טמבור או הום סנטר או יצירה), עולה 10 ש"ח לקילו. אני אישית עצלנית, אז לא ניסיתי להתחכם, אבל יש עבודות ברשת עם הגימורים של הדאס ואחרי זה צובעים בצבעי אקריליק- יוצא משגע.
- אפשר שעונים לקיר או חמסות, תמונות וכו'. הבסיס לאלה יכול להיות קרטון קשיח או צלחת פלסטיק שמסביבה נדביק את קרעי הנייר או את העיסה.
- ניתן לקחת מגשיות פלסטיק, קופסאוות שונות, ולהדביק את העיסה או קרעי העיתונים סביב לקופסא או בתוכה או גם וגם, ואז אחרי מס' שכבות נוצרות קערות, יפות וקשיחות בטרוף, כשאין צורך לחלץ את הכלי שהיווה את הבסיס (תודו שזה אחלה מיחזור!).
- ניצתן לעשות בובות כשהבסיס שלהן הוא כדור מאלומיניום לראש ומסביב עיסת נייר, לגוף-כוס פלסטיק הפוכה וכו'.
אהובים עליי ביותר, קלים להכנה ותוצאות משגעות.
החומרים:
קרטונים מסוגים שונים לא עבים מדי, כגון אריזת קורנפלקס, או גלילי נייר טאולט.
חתיכות נייר/עיתון
דבק
לכה(רצוי, לא הכרחי)
מכחול
ניירות עטיפה מדליקות- אפשר לקחת מהסופרים, אלה שאמורים לשמש לאריזות מתנוות, או קרעי עיתונים מדליקים, כמו של קומיקס.
לעבודה:
- חותכים רצועה באורך שיתאים לצמיד שלנו- כלומר שיאפשר לצמיד להשתחל ליד ווברוחב הרצוי- אפשר רחב ואפשר צר- שוב לפי הטעם.
- משדכים את שתי קצוות הרצועה או ע"י שדכן או סלוטפ או מדבק מגע (רק לצורך ההדבקה הזו, עכישו להוציא אותו מהשולחן, הוא מסריח!).
- מכינים רצועות באורך של כ -חמש עשרה ס"מ, מושחים כל רצועה בדבק (פלסטי/תוצרת בית/טפטים, הכל הולך) ומתחילים ללפף סביב החישוק של הצמיד שיצרנו. כך מלפפים מס' שכבות עד לעובי שכל אחת מעוניינת בו.
- מניחים לייבוש בערך יום, אני בזמן הזה מדי פעם מנג'סת לצמיד, דואגת לסימטריה שלו ע"י הרחבה והצרה בעזרת האצבעות, אחרי יום יומיים הוא אמור ממש להתקשות.
- עכשיו- אם מעוניינים בגימור חלק שיטשטש עד כמה שאפשר את ליפולי העיתון, עושים שכבה אחת של ריבועי נייר טאולט עדין על הצמיד היבש ומשאירים להתייבש עוד יום, ואז ממשיכים לשלב האחרון.
- אם מוותרים על נייר הטאולט, אז בשלב האחרון מלפפים את השיכבה היפה, לא של העיתונים הג'יפים, אלא של נייר עטיפה מדליק, שוב כמו שליפפנו את גזרי העיתון, מלפפים שכבה אחת של נייר העטיפה. משאירים לייבוש וזהו.
- למי שרוצה ניתן למשוך את הצמיד בסוף בלכה- אני עוטפת בלכה מאט (המבריקים לא מדברים אליי), אבל במבריק התוצאות הן נוצצות. במאט התוצאות הן יותר אותנטיות.
- אפשר לפני שלב הלכה גם להדביק נצנצים, קישקושים, ואז למרוח את הלכה.
ומי שרוצה עוד בעניין הזה אז יש בפורומים השונים ברשת, בעיקר בפורום אומנות שימושית של Y NET. טובי
