באופן טבעי

איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שידברו.
ותודה ויויאן על ההמלצה.

חשבתי שאולי נשתף בספרים שעוזרים לנו להיות ההורים שאנחנו או ההורים שאנחנו רוצים להיות...

ואני אתחיל:

• כל ספר שמומלץ בקטלוג של ללל, וספציפית אצלי על המדף או הייתי רוצה שיהיו על המדף:
• The Baby Book של ד"ר ויליאם סירס
• Kids Are Worth It של ברברה קולורוסו
• The Womanly Art of Breastfeeding ליגת לה לצ'ה הבינלאומית
• Baby Signs לא זוכרת של מי, שמלמד תקשורת באמצעות שפת סימנים עם התינוק
• Mindful Parenting (הממ, לא בטוחה אם זה השם, אבדוק ואתקן אח"כ אם צריך)
• Mothering Your Nursing Toddler נ. בומגרנר
• Raising Your Spirited Child - מרי קורצ'ינקה משהו, שם מסובך, לא זוכרת...
• כל הספרים של פייבר ומייזליש
• How Weaning Happens
• הורים גם בלילה - ד"ר ויליאם סירס
• The Discipline Book - ד"ר סירס

• אולי חלק מן הבאים מופיעים גם הם בקטלוג ללל, אבל אני לא בטוחה.

התינוק והילד - פנלופי ליץ'**
הספר על ההריון של שילה קיצינגר**
אנציקלופדיה להריון ולידה של ג'נט באלסקס** (בטח טעיתי באיות)
מבטן ומלידה של נועה ברקת** (חדש ומומלץ, חבל שלא קראתי אותו בהריון הראשון)
Spiritual Midwifery - אינה מיי גסקין**
בין הורה לילד - ד"ר חיים גינות** (המורה של פייבר ומייזליש. קצת מיושן, אבל אם מסננים, נהנים).

• כתבי עת: New Beginnings של ללל, באופן טבעי, Mothering.

נראה לפי אורך הרשימה שלא היה מזיק לי להתעסק קצת פחות בתיאוריה וקצת יותר ביישום. (-:

אני מאוד ממליצה גם על

• Our Babies, Ourselves של מרדית' סמול - ספר אנתרופולוגי קריא ומרתק על טיפול בתינוקות בתוך הקשרים תרבותיים שונים. נותן איזושהי השלמה ל- עקרון הרצף.
• הורות יעילה של ד"ר תומס גורדון. להתגבר על סגנון הכתיבה האמריקאי ולנסות להגיע לתוכן: דרכים מעשיות ל-כבד את ילדיך.
• כל ספר (או כל הספרים ) של ג'ון הולט.

אוההההה, איך שכחתי את מרדית' סמול. אכן ואכן.

מצטרפת להמלצות על כל הספרים ברשימה של המסעדה הניידת שיצא לי לקרוא.
בעיקר על "התינוק והילד" של פנלופה ליץ' - הכתובת שלי לכל שאלה ובעיה (עד שגיליתי את הפורומים באינטרנט).

ומוסיפה:
ידידות עם ילדים - רפי יעקובי*.
המדריך הישראלי להריון ולידה של ד"ר בר וטלי רוזין* (ספר הריון ולא ספר גידול ילדים, אבל גם ברשימה של המסעדה הניידת יש ספרי הריון אז הוספתי)

ספרים שכדאי לקרוא למרות שאני לא מתייחסת אליהם כמדריכים:
עקרון הרצף של ג'יין לידלוף*.
הכל מתחיל בבית - וויניקוט* (ג'ורג'?), הפסיכולוג שטבע את המונח "אמא טובה דיה" good enough mother. אני לא בטוחה בשם של הספר, קראתי שנים - אחד אוסף הרצאות שפחות אהבתי, והשני ספר ממש.

• לידה רכה, ידים אוהבות - לבוואיה (מקווה שלא טעיתי בשם הספר הראשון).

המסעדה הניידת, אי-אפשר ליישם משהו שאין מאחוריו בסיס תיאורטי, אפילו סמוי -- אלא אם כן ההתנהגות היא "אינסטינקטיבית".

שלשה ספרים חובה לכל הורה -- ובכלל:

וילהלם רייך, המהפכה המינית -- לקראת מבנה אופי בעל ויסות-עצמי.
_[. . .]
". . .בכל מקום בו החמרה חברתית איזושהי באה להגביל את החופש האישי, ההחמרה החברתית היא זאת שתהיה תחת אש, והיא תהיה מחוייבת להוכיח את עצמה, ולא להיפך. . ." [. . .]_

"גידול ילדים",
_דניאל גרינברג,
ההוצאה לאור של בית-הספר סדברי-ואלי, 1987._

א. ס. ניל, סאמרהיל - גישה רדיקלית לגידול ילדים. (ראו: סמרהיל היום)

מצטרפת להמלצות של יונת - ג'והן הולט והורות יעילה הפילו לי הרבה אסימונים (למעשה, עד עכשיו יש לי רעש באוזניים)

וגם: הספרים של דניאל סטרן - הולדתה של אם ו-יומנו של תינוק.
וכנראה גם אינטליגנציה רגשית, אבל האינטליגנציה הלא-רגשית שלי לא עמדה לי לקרוא את הספר כולו.
(ואני גם פלוני אלמוני שלמעלה, מסיבה לא ברורה).

תודה נעה ויונת, לקחתי את הספר מהספריה ומאוד אהבתי אותו. באופן עקרוני, מדברים על שלושת העקרונות שלו - האזנה פעילה (שיקוף), מסר אני ופתירת סכסוכים בהסכמה בהרבה מקומות, בין אם בגידול ילדים ובין אם בכל מערכת יחסים, אבל הצורה שבה הוא מסביר את העקרונות מאוד פשוטה, ויש הרבה הסברי מעלית/סופרפארם. פגשתי את העקרונות האלה בעבר בספרים של פייבר ומייזליש ובסדנה של בי"ס אדלר, אבל בכל זאת הוא מוסיף ותורם להם - ובגדול.
הוספתי את ג'ון הולט לרשימה לקראת הביקור הבא בספרייה (-:

יונת המליצה לי על Learning all the Time של ג'והן הולט, שעדין לא תורגם לעברית (אבל כתוב באנגלית פשוטה) - ומאוד אהבתי אותו. זה ספר בסיס שאני חוזרת אליו מדי פעם לקרוא בו ולהתחזק. לצערי השאלתי אותו למישהי לפני חודשיים ומאז אני מסתובבת עם תחושת חסר גדולה.
אני חושבת שהספר "איך ילדים נכשלים" או "למה ילדים נכשלים" תורגם לעברית ויצא בהוצאת מסדה ב-1974 (כתוב בעמוד האחרון של "הורות יעילה" שלא נמצא לידי כרגע). לא הצלחתי עד עכשיו להשיג אותו. אז אם משהו יודע איפה אפשר - אני אשמח גם.

הכותרת היא "כיצד נכשלים ילדים" ואפשר למצוא אותו בספריות לפעמים. אבל זה תרגום של המהדורה הראשונה, ובשניה שלא תורגמה יש הרבה תוספות.

אני אהבתי את הסדרה של "איך לדבר כדי שילדים יקשיבו וכו' " וכל ספרי ההמשך, במיוחד את הפחות ידוע-
ילדים משוחררים הורים משוחררים- משפחה מאושרת יותר.
לא תמיד הזדהתי עם הפתרונות אבל תמיד- עם הבעיות...וזה כבר חצי פתרון.

אוף, אני מבינה שרק אני לא מצליחה לגמור ספר עד הסוף..... מאז שאני אמא, בעיקר.....

כמה זמן את אמא?:-) כי זה עובר...תוך כמה חודשים חזרתי לקרוא...אל יאוש...

איפשהו היה דיון באתר על עניין הקריאה תוך כדי החיים, לא? בשבילי, כמו שאומרת חברה שלי, "לקרוא, לנשום - אין הרבה הבדל". אז אני מנצלת כל הזדמנות לקריאה. קראתי הרבה תוך כדי הנקה, בעיקר באקרובטיקה, תוך כדי שכיבה... ובזמן ארוחות, וכשהקטנצ'יק התחיל לרדת ולעלות במדרגות הבית (אה, נזכרתי, כשדיברנו על בטיחות במדרגות דיברנו על הקריאה בהן), הייתי עולה ויורדת אחריו עם ספר ביד...

איזה כיף - סוף סוף יש לי הזדמנות להשמיץ משהו באתר הזה ( ):
ספרים שהומלצו פה, ולא אהבתי:
מ רשימת המסעדה הניידת:
Baby Signs - רעיון מצוין, אך מצאתי את הספר מעט סתמי ומאד דל (ולפחות אצלנו - מאד קשה לישום )
הורים גם בלילה - הבסיס והרעיון טובים למדי, אבל הספר לא מצא חן לי בכלל. הכל היה חזרה על דברים שכבר קראתי במקומות אחרים. סיפרו לי שהחזרה עוד יותר צורמת למי שקרא את The Baby Book, אך עוד לא השגתי אותו בעצמי...
ויומנו של תינוק - די סתמי בעיני. הרעיון יפה - התוכן, פחות.

ומ רשימת יונת
Our Babies, Ourselves - דוקא ספר מצוין, אבל לי לפחות הוא היה מאד קשה לקריאה. עד כדי כך שהגעתי בערך עד לאמצע ו - ויתרתי

מאידך, מצטרפת להמלצות על הספרים של פייבר ומייזליש - עדיין קוראת את How to talk so kids will listen ולא רק שנהנית אלא גם מרגישה איך מחכימה ממנו כל הזמן >:)

---

ומעלה שאלה (שאולי מתאימה לפתוח דף חדש?):
רב ידידי וחברי שמעו על עקרון הרצף, אך מאד רחוקים מזה ואולי אף מסתייגים; איזה ספר תמליצו לי לקנות להם לקראת לידה למשל (או לנישואים?) כדי לקרבם?

אני דווקא אהבתי את הורים גם בלילה , אם כי הוא כמובן לא חידש לי שום דבר.
וגם לא אהבתי את יומנו של תינוק . הזוית שלו "קונבנציונלית" מדי לטעמי. אני לא יכולה להתפעל מהפסיכולוגים האלה.
אהבתי את פייבר ומייזליש, אבל כל הזמן היתה לי תחושה לא נעימה של מניפולציה על הילדים "איך לסדר ככה שהם יעשו מה שאת רוצה". אני מעדיפה את
המאמרים באתר http://www.naturalchild.org/home

אבל את מרדית סמול אהבתי מאוד. ספר נפלא.

ליאת, אני נהגתי לתת את על תינוקות ואנשים של הזואולוג דסמונד מוריס, עד שכבר לא הצלחתי להשיג יותר עותקים (אבל שמעתי שיש ב"צומת ספרים"). זה ספר לא מטיף, ופשוט מביא כל מיני עובדות מרתקות על תינוקות (בדומה לספרים של מוריס על חיות) בסגנון קריא ומבדר. העובדות הן בעיקר מהכיוון הביולוגי-אבולוציוני, כך שחלק מהן מצביעות בעד הנקה, נגד ברית מילה, בעד נשיאת תינוקות וכו' (אבל הרוב פשוט סתם מעניינות). וחוץ מזה זה ספר שפשוט כיף לקרוא!

מישהו כאן קרא את "תינוקות זוכרים לידה"?
ספר די ישן..יצא בעיברית בשנת 1992...
מחבר ד''ר צ'מברליין.
לדעתי- מרתק ויפה, אף על פי שרוב המסקנות שלו כבר ידועות לנו. אבל סיפורי האנשים שחווית הלידה שלהם שנזכרו בה בהיפנוזה השפיע עליהם בצורה כזו או אחרת- מרתק...עד כמה שהתינוקות האלה חכמים עוד לפני שנולדו...

הורות מודעת (תרגום תמוה של Ginving the love that heals) מאת הארוויל הנדריקס (לבסוף מוצאים אהבה) ואשתו דאז, הלן האנט (לא השחקנית). מסביר איך הילדים מצליחים לדרוך לנו על כל הנקודות הרגישות, איפה אנחנו ממחזרים את פציעות הורינו בפציעת ילדינו, ועוד ועוד.

האם זו פנלופה שאמרה להשכיב את התינוק לישון בחדר אחר מגיל שבועיים?

פנלופה ליץ' מציעה "העבירו אותו מחדרכם מוקדם ככל האפשר" בסעיף שעוסק בשמירה על שפיות ההורים.

היי
אחד הספרים המקסימים שעוזרים לי בתהליך ההורות: מה שלמדתי מילדי, פיירו פרוצי.

אבל לפי הראיון האחרון שקראתי איתה, אני בכלל לא בטוחה שהיום היא עומדת מאחורי דברים אלה.
את הראיון הזה הורידו מפורום "תפוז" וגם מארכיון "הארץ" באינטרנט, משום מה, אז שמתי אותו אצלי. בהזדמנות קרובה אתן קישור.

מענין מאוד!

מיה, גם אני קראתי את הספר של פיירו פארוצי והוא מקסים ומומלץ מאוד.

אני זוכרת את החברים שקנו לנו את הספר ללידת הבכור- הם באמת העבירו את התינוק אחרי שבועיים לחדר השני ואנחנו לא הבנו איך זה יכול להיות. מאז קראנו אותה בהסתייגות שקשה לי להימלט ממנה גם בקריאת המאמר. הייתי מצפה להבהרה חד משמעית לגבי מה אמרה ומה שינתה וגם שלא יוצאיו את הספר שלה בלי תיקון (נסחפתי, הא?!)

אפי, מדהימים האנשים האלה שעושים בדיוק מה שאיזה ספר אומר להם, לא?
זה מזכיר לי את המאמר של אורנה ב"באופן טבעי" האחרון, מס' 44: הם הפכו אותה ל"אידיאולוגיה", לאיזה גורו, לרב ומורה הלכה.
גם אותי מעניין מה בדיוק שינתה לגבי כל הפרטים ה"קטנים" האלה שבספר.

"יחסים אלה עם אמה מסבירים אולי את המשמעות המיסטית-כמעט שמייחסת ליץ´ לקשר אם-ילד."

שימו לב איך העיתונאית מבטלת את דבריה המבוססים של ליץ,, שזוכים לקונצנזוס של מומחים, בתלייתם בסיבה משפחתית שטחית (תיאוריית הגורם היחיד - ביאליק כתב על יערות כי פעם טייל ביער...) ובכינויים "מיסטים כמעט" בזמן שאין בהם שום דבר מיסטי אפילו לא טיפה. רק שכל ישר ועובדות מוצקות וטענות מעשיות פוליטיות וחברתיות.

למרות מה שאמרת, בשמת, על הכאילו "פחות מדעיות" שהעיתונאית מייחסת לפנלופה ,הייתי מצפה דווקא לפחות מדעיות אצל ההורים ואולי כן יותר אינטואיציה. נראה לי שזה מה שחסר להורים שמסתמכים על "גורו" בעינייני ילדים (כמו ספוק, ואפילו סירס)- אינטואיציה- מה מתאים לי ומה לא. לבחון את הדברים לפי מה שהם חושבים. כי כמו שלא מתאים למשהו לשים תינוק בן שבועיים בחדר אחר, כך משהו אחר לא מתאים לישון איתו במיטה...עולה לי דוגמא מעינייני רפואה וילדים- יש הורים שהרופא מציע להם לתת אנטיביוטיקה למשך שנה לטיפול מניעתי - והם עושים את זה!!! "כי הרופא אמר". לעיתים אני שואלת אותם, האם הבנתם את הרעיון מאחורי זה? אם אין חיידק (כי זה מניעתי), מה הורגת האנטיביוטיקה? היא לבטח לא מחזקת את המערכת החיסונית... אותו דבר לגבי למשל- להפסיק להיניק תינוק צהוב (באופן גורף), או להפסיק להיניק כשיש דלקת בשד. בכלל, כל הגורף הזה הופך אותנו לעדר עם מאפיינים אחידים. אני מרגישה שאנחנו לא כאלה.
כן , אני מסכימה שהמאמר של אורנה אכן מבהיר את העניין, שצריך לעשות דיאלוג עם המציאות , הערכים והעקרונות שלנו (או- דיאלוג עם האידיאולוגיה).

הייתי מצפה דווקא לפחות מדעיות אצל ההורים ואולי כן יותר אינטואיציה. נראה לי שזה מה שחסר להורים שמסתמכים על "גורו" בעינייני ילדים
אינטואיציה- מה מתאים לי ומה לא. לבחון את הדברים לפי מה שהם חושבים
אפי, את כל כך צודקת.

לגבי המאמר, רק רציתי להפנות תשומת לב לדרך שהעתונאית מחביאה ביקורת נבזית וחסרת כל בסיס (בין השאר, סותרת את מה שהיא עצמה כתבה שם במקומות אחרים, ומבוססת רק על הדיעה הקדומה של העיתונאית, שבעצמה לא מתמצאת בחומר) בתוך דיווח לכאורה "עובדתי".

מילה לזכות פנלופה ליץ', או בעצם שתיים:
הפרק שבו היא ממליצה להוציא את הילד מחדר ההורים לא עוסק בשמירה על שפיות ההורים אלא בשיפור שנת הלילה של התינוק ושל ההורים. ויש הגיון מאחורי זה, משום שאז האמא לא מתעוררת מכל התהפכות קטנטנה של התינוק אלא רק כשהוא באמת מתעורר (הרבה לפני שהוא בוכה), ויכולה לישון כמו שצריך לפחות בין ההנקות. מנסיון, זה עובד. אז למי שחושב שמי שלא ישן עם ילדיו מתעלל בהם, כמו לידלוף, זה לא ממש משכנע, אבל למי שעבורו לינה משותפת היא אופציה אחת, ולינה נפרדת היא אופציה נוספת, זה מאד מתאים.
והמילה השניה: בהקדמה לספרה כותבת ליץ' שהתינוק הוא המדריך מספר אחד, ולא אף ספר, גם לא הספר הזה. ואם רואים שלתינוק מתאים משהו אחר ממה שכתוב בספר, זה מה שצריך לעשות. והיא גם נותנת דוגמה: אם הילד מפחד בחושך ורוצה לישון רק עם אור, אז גם אם כתוב בספר שכדאי להחשיך את החדר בלילה, עבור הילד המסויים הזה כדאי להשאיר את החדר מואר, כדי למנוע סבל מכולם. זה בדיוק מה שאפי כתבה - וליץ' מציעה את זה בעצמה לפני קריאת הספר שלה. מה שמעלה עוד יותר את ערכה בעיני (כבר כתבתי שזה המדריך מספר 1 בעיני לגידול ילדים).

איזה מאמר מרתק! ועוד לא כ"כ חדש אה? מה קורה איתה כיום? ובכלל לא ידעתי שד"ר ספוק החליף צדדים, האם? אני רגילה לשמוע עליו כעל המדריך האולטימטיבי לאמהות שלנו שדגל בהפרדות מוחלטות בין ההורים לילדים.

לדיאנה- עדיין , למרות שלא לכולם מתאימה מיטה משפחתית, הרבה אנשים פועלים בדרך שונה לגמרי ממה שהיא מציעה ואפילו הכי קונבנציונלים משאירים לרוב תינוק כמה חודשים בעריסה בחדר שלהם. ועוד לא דיברנו על הקשר למוות בעריסה...
אם אמא מתעוררת לפני שהתינוק בוכה בחדר אחר, אז ממה היא עוד מתעוררת כשהיא ליד התינוק? אמא כזאת תתעורר גם מהתהפכות של תינוק בחדר השני (שלא לדבר על 100 פעמים שהיא תקום אליו ותשים אצבע ליד האף כדי לראות אם הוא נושם, גם כשלא התעורר... טוב, אחרי כזה דבר הוא עלול באמת להתעורר)
נקודה למחשבה: העניין עם השינה של תינוקות הוא סוגיה מסובכת בעולם המערבי, כי בגלל שקמים לעבודה וכו' , התינוק "צריך" לישון כדי לא לשבש את חיי הוריו. לפי גישות אחרות זה לא טוב שתינוק יישן רצוף הרבה זמן בלילה, זה מסוכן לו והוא לא "צריך" לישון כך.

לאפי, שוב מנסיוני: התעוררתי מיד כשהילדה התעוררה, כנראה לפי שינוי קצב הנשימות שלה. אבל לא התעוררתי כשהיא התהפכה וזזה מתוך שינה. ולא קמתי לשים לה אצבע ליד האף לראות שהיא נושמת, כי סמכתי על הבייביסנס (טוב, אני מבינה שברגע זה הוקציתי סופית... )
לעומת זאת כשישנתי עם בני במיטה, התעוררתי מכל התהפכות שלו, והערתי אותו בעצמי כשהתהפכתי מצד לצד בנסיון להרדם בחזרה, כך שהערנו אחד את השני כל הזמן. שוב, אני לא חושבת שהשיטה שהיא מציעה היא האופציה היחידה, אבל היא עובדת, ומבלי למנוע מהתינוק הנקה בלילה, או אפילו מבלי למנוע תשומת לב מיידית כשהתינוק מתעורר.
וחוץ מזה: קראתי את המאמר, הוא מרתק ועצוב - משום שהוא משנת 1994 ושום דבר לא התקדם מאז בכוון שהיא מציעה. נשמע כל כך הגיוני ונכון - יום עבודה של 6 שעות גמישות לשני ההורים, התינוק נמצא בהשגחה של מישהו אחר רק שעות ספורות בכל יום, תמיד אחד ההורים בבית כשהגדול חוזר מבית הספר, וכל זאת מבלי שצריך לוותר על הגשמה עצמית וקריירה. אח, חזון אחרית הימים.

מה זה בייביסנס? סתם......אני לא מקצה אף אחד!
כשתינוק מתהפך מעיר אמא , אז זה יכול להיות סימן לצפיפות. ויכול להיות פתרון לכל זה המצאה אמריקאנית שקוראים לה : http://www.armsreach.com/[po]product orig[/po].asp
אולי זה פתרון בינתיים? מה דעתך?

זה באמת נראה פתרון טוב. אסתר גרוניס הראתה את זה פעם בפורום שלה אבל אז הייתי בארץ, וגם לא היה מקום בחדר שינה למיטה כזו. בהחלט ייתכן שננסה אם יהיה לנו עוד ילד. או שנוותר על המיטה הזוגית בחדר שינה ונשים מזרנים על הרצפה שיהיה מספיק מקום לכולם.

אשמח לקבל המלצה על ספרים בעיברית שעוסקים גם בהתפתחות הילד וגם באיך לחנך, להתייחס, לגדל...
בעצם מחפשת ספר שיעשה לי את מה שעיקרון הרצף עשה לי (מיליון אסימונים, צמרמורות, כאבי בטן של התרגשות והחלטה להביא ילדים... )
אהבתי גם את ילדי האינדיגו.
וזהו, בעצם עוד לא קראתי הרבה על גידול ילדים ונראה לי שהגיע הזמן לפני שהקטן גדול יהיה...

וגם את "התינוק יודע" קראתי שעיצבן אותי באופן מיוחד - בגללו יש לי כל הזמן רגשי אשמה שאולי אני לא מאפשרת לטוהר לפרוק תיסכולים כיוון שהוא כמעט אף פעם לא בוכה...

ואני עדיין מחכה להמלצות

טושו, גלגלי למעלה ותראי את ההמלצות. שלי לא השתנו מאז.
אם את מחפשת ספר שאומר מה הילד "אמור" לעשות ומתי, אז המדריך לטיפול בתינוק של סטופארד נראה לי לא מזיק ברובו.

טושו, כל ספר שמלמד אותך איך לאהוב את עצמך ואיך להתייחס בכבוד לעצמך הוא ספר טוב לגידול ילדים.
למשל, איזורי המשגה שלך, שנועד למבוגרים. מאת וויין דייר, נדמה לי. לעומת זאת, תיזהרי מהספר שלו על גידול ילדים. הוא בעצמו לא יודע ליישם את התורה של עצמו על גידול ילדים...
כל ספר שמלמד תקשורת פתוחה, כנה, רגישה, מכבדת, מכילה, ללא שתלטנות וללא אלימות, הוא ספר טוב לגידול ילדים (וגם לגידול בעלים, אבל זה דף אחר).

ואיך שכחתי, כל ספר על אהבה ועל הגברת האהבה הוא ספר טוב לגידול ילדים.
קודם כל אהבה, ואידך זיל גמור (הסבר: אלוהים אמר למשה רבנו: "ואהבת לרעך כמוך". כשבא אחד אל הלל הזקן וביקש ממנו שילמד אותו את כל התורה כולה על רגל אחת, אמר לו הלל (בארמית): "דְעָלָך שָׂני, לחברך לָא תעביד, ואידך - זיל גמור" - בעברית, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, וכל השאר - צא ולמד", כלומר, וכל השאר פרשנות של המשפט הזה, שאתה יכול כבר ללמוד בעצמך).

קראתי את הספר של מרדית' סמול our babies ourselves ונהניתי מאוד. מעניין אותי לקרוא עוד על תרבויות שונות ועל הטיפול וגידול הילדים בהן. איך זה עובד בשאר העולם, הנקה, נשיאה, פשפושים, אימא עובדת, סבתות, שבט וכו'. יש המלצות?

זהו, שקראת את הספר הטוב ביותר שמצאתי בנושא. כל מה שיש לי להציע לך זה את ספר ההמשך שלה בנושא: Kids. גם טוב, אבל פחות.
עוד ספר מעניין מאוד הוא Nisa שמביא את סיפורה של אשה בושמנית מהילדות המוקדמת עד גיל העמידה.

מישהו מכיר את childbirth without fear של אחד grantly dick-read?

עין, את שואלת כי קראת או מתלבטת אם לקרוא? אני לא קראתי, אבל גרנטלי דיק-ריד הוא לא סתם אחד (-: כנראה ששווה!

אני שואלת כי פתאום שמעתי עליו לאחרונה, ומה ששמעתי נשמע לא יאומן, בעיקר לתקופה בה זה נכתב. מצד שני, איך רק עכשיו שמעתי עליו והוא לא הוזכר כאן באתר בכלל?

כי כאן זה לא אתר "מקצועי" ותיאורטי, אלא אנשים שמספרים בעיקר מחוויותיהם האישיות. ייתכן מאוד, נניח, שקיבלנו רעיונות מקורס הכנה ללידה, ממיילדת, ממטפלים כלשהם, בלי לדעת את השורשים. יש עוד הרבה שמות שלדעתי לא הוזכרו באתר, אבל רוחם שורה עליו... נניח, אינה-מיי גסקין, מיילדת אמריקנית שהתמחתה בלידות בית וכתבה את Spiritual Midwifery, או פרדריק לבואייה, אבי הלידה הרכה. זה גם מאפיין את העידן המודרני, שבו הידע איכשהו מחלחל. את יודעת שנחש הוא סמל פאלי גם בלי לקרוא את פרויד, למשל.

אני קוראת עכשיו את מה אנו באמת רוצים למען ילדינו של דר' וויין דייר והוא מעורר בי המון מחשבות.
ראיתי שבשמת כתבה משהו נגדו אבל לא הסבירה למה.

חשבתי שכן הסברתי.
בספר שלו למבוגרים, איזורי המשגה שלך, הוא מסביר איך לא לשלוט באחרים ואיך להיות אחראי לרגשות שלך.
לעומת זאת, כל הכבוד נעלם בספר על הילדים. מהר מאוד הוא מגיע למניפולציות על הילדים, וכפייה של ההורים עליהם.
הוא מדבר על ללמד ילדים להיות לא שיפוטיים, אבל הוא שיפוטי כלפיהם.
הוא מדבר על כבוד לילדים כבני אדם שלמים, אבל מכריח אותם לעשות מה שהוא רוצה, כמו למשל, ללכת לישון בשעה שהוא מחליט אף על פי שהם לא עייפים, או ללכת לבית הספר אף על פי שהם לא רוצים.
"בחירה בהכוונה מבפנים ולא מבחוץ". יופי, מלים גדולות. ואז מגיעות הדוגמאות, ואני נותרת תוהה ומשתוממת.
משהו שבלט לי: הוא מנסח בצורה פחות "בוטה" כל מיני דברים, אבל ההנחה שהביקורת על הדברים האלה מוצדקת נשארת בעינה!
נגיד, בעמ' 203, דוגמא אחרונה: בשני המקרים מנדנדים לילד על החדר המבולגן שלו. לא עולה בדעתו פשוט להניח לילד להיות מבולגן בחדר שלו? יש רק צורה יותר מעליבה ופחות מעליבה להעיר לו על זה?

מישהו מכיר את The no-cry sleep solution - Elizabeth Pantley ?
סיפרו עליו בפורום "להיות הורים" בתפוז.

אני לא מכירה, אבל באחד הניו בגיניניגס האחרונים היתה סקירה של כמה "ספרי שינה" טובים, שכולם כלולים בקטלוג של ליגת לה לצ'ה, וביניהם גם על הספר של פנטלי. ובסוף המאמר יש גם טיפים לשינה משותפת בטיחותית.

תודה. (לא שיש שם רמז על מהות ה"שיטות" שלה, ולא שאני מחפשת שיטה).

באיחור אופייני, מצרפת סקירה קצרה שכתבה מכרה שלי על הספר של פנטלי:

Pantley starts by explaining that 'sleeping through the night' for a
baby is a stretch of 5 hours. That is the goal, though once it is
reached, she lets you know that it is possible to stretch this gradually
as baby gets older. She suggests keeping a log of how many times baby
wakes in the night, how long for, length of nursing, etc. This is a
hassle, but it's only once and gives the mother a frame of reference for
checking progress.

Mother needs to then look at the log and think about how many times baby
is actually hungry, nursing for long period, gulping milk, and look at
how often baby is just sucking briefly to fall back to sleep. The idea
is to lovingly and gently teach baby that he can fall back to sleep
without nursing when he's not really hungry, but of course still to
nurse him those times that he's really hungry.

She suggests several ideas to build into a regular pre-sleep routine,
starting even 3-4 hours before you want your baby to go to sleep. Make
sure all activities are calm, give a bath, play soothing music, rocking,
back-rubs, singing, whatever - just make a gentle soothing routine so
that baby gets used to the sensations leading up to bedtime.

When it comes to the last nursing when baby is falling asleep, try and
ease the nipple out of baby's mouth before he is totally asleep. Most
babies will immediately start rooting around to find that nipple again.
Give the nipple back to the baby, count ten seconds and try again. Keep
repeating this until baby finally falls asleep, whether still attached
to the nipple or on one of the occasions when mom has removed herself
and baby has been too close to sleep to resist. With persistence, baby
will fall asleep sooner and more easily, eg after 4 'removals' of the
breast, rather than after 8!! Then down to 2 or 3...

She stresses that this is not a quick-fix solution, but a long term
solution which requires determination and persistence. Babies do
gradually get used to the bedtime routine and to falling asleep after
bf, rather than during bf. This helps with the middle of the night
wakings because there are already more things mom can do to 'remind' the
baby that it's sleepy time. Any of the pre-bedtime routine things will
help, whether it's humming a tune used at bedtime, rubbing baby's back a
bit, whatever.

Another important element is using "key-words". Mom should choose words
to use to help baby fall asleep. When she's nursing him to sleep, she
should use these words when he's actually falling asleep, ie just
after the last time she's removed her breast. (eg "sleepy time"/
"sleep well baby"/ "time to go to sleep"/or whatever words mom chooses.)
The sense of hearing is the last part of humans to go to sleep (and the
first to wake up) and the idea is for the baby to associate these words
with the feeling of falling asleep. If the words are used too early,
baby will associate them with bf before sleeping, not with the sleepy
sensation, so they must be used initially when baby is actually falling
asleep. Once the connection is made, the words themselves can help baby
to fall asleep, eg in the middle of the night, or during a nursing when
mom has had enough and wants baby to release the breast. It is quite
amazing to watch a 1-2 year old who used to nurse for at least 1/2 hour
to fall asleep to nurse for several minutes and when mom says softly her
"magic words", he releases the nipple himself, rolls over and falls asleep!!

The key words can help a baby who is waking in the night not to fully
wake but to go back to sleep if he's not really hungry. But the main
thing is that these techniques are teaching a baby gently (as opposed
to ferberizing) how to go back to sleep on his own, without needing the
nipple every time, and babies do seem to wake less often - they may
still be waking, or partially waking, but they can get themselves back
to sleep without nursing, unless they are truly hungry.

Pantley suggests re-doing the night log no more frequently than every 2
weeks, so that the mom can see that there is progress, even if it is
slow. This is a slwo procedure but one that gets results. I would
strongly recommend a mother interested in the techniques to get a copy
of the book.

המלצה על ספרו של גארת' מאתיוס פילוסופיה וילדים . מכיל הרבה שיחות עם ילדים, ובעיקר עם ילדיו של מתיוס שממחישות שילדים הרבה פעמים מתנהגים כמו פילוסופים או מתעניינים/חוקרים את אותם הנושאים, וגם דוגמאות מספרות הילדים. מעטיפת הספר: "אם לא נתעקש לסגור לילד, לילדה, את הראש אנחנו מתסתכנים בכך שנגלה כי הקטנים הללו חכמים מאיתנו".
ספר מהנה קריא וקולח (במיוחד לחובבי ג'ון הולט , אבל לא רק...)

מישהו קרא את "כללים להורים נבוכים" של נאן סילבר?

כיצד לאהוב ילדים של יאנוש קורצ'אק. מרגש, פיוטי, ובאופן מוזר גם מעשי מאוד.

במקרה נכנסתי לדף הזה והופתעתי לראות שעד כה נעדרים מכאן ספריו של דני לסרי. בעיניי הם חובה לכל הורה. במיוחד: חינוך בביצת הפתעה, המשכו: שאלת העוצמה, ספר שפורש את משנתו החינוכית של לסרי: מקום לגדול, ולאחריו גם: פינוקיו יורד מהפסים, ועוד ספר אחד מקסים ומלא השראה, שעוסק בשאלות פילוסופיות שמעלים ילדים: איפה הייתי לפני שנולדתי? זה ספר שמיועד גם לילדים, אבל אני נוהגת לתת אותו במתנה דווקא להורים.

מישהו כבר עיין ב הכנה להורות של דיאנה אידלמן.

אני. אהבתי במיוחד את הפרק על הזוגיות.

יומנו של תינוק ו-הולדתה של אם של דניאל סטרן - שניהם מעט קלושים מדי בעיני (השני בעיקר, הוא מספק מעט מאוד תובנות חדשות למי שכבר עברה הריון ולידה. אולי טוב למי שאין לה מושג).

ב"יומנו" הוא מתמקד יותר בפן הקוגניטיבי והרבה פחות בפן הרגשי, בקשר עם האם וכולי. זה בעצם לא יומנו של תינוק כלל וכלל, אלא "ראשי פרקים בתפיסה הקוגנטיבית של תינוק ובתפיסתו את העולם".
מוזר לי שהוא קובע שם שתינוק לא מבין כלל את פשר המילים שאומרים לו הוריו, ומתייחס רק לצלילים.
במקום אחר הוא מונה בין התהיות של אם חדשה לגבי הנקה, את החשש "אולי התינוק יהיה אלרגי לחלב שלי..."

ספר חובה לכול מי שיכול לקרוא באנגלית (אני לא יודעת אם תרגמו אותו לעברית):
How to Raise a Healthy Child in spite of Your Doctor by Robert Mendelsohn
כול פרק על נושא אחר כגון: כאבי ראש, דלקות אוזניים, וכו' והוא מסביר מתי ללכת לרופא ואיזה טיפול לקבל ולמה. הוא מסביר מאוד בפשטות למה כול מיני טיפולים לא מועילים או אפילו פוגעים ומה לעשות במקום.

מה דעתכן על Spiritual Midwifery של Ina May Gaskin?

קראתי, אמנם קצת ברפרוף כי כבר לא הייתי בהריון, אבל בכל זאת בעניין.

התרשמות שלי: החלק הראשון של הספר הוא סיפורים של לידות בית. יש המון סיפורים. מאד מעורר השראה ומעניין, אם כי לא ממליצה לקרוא בבת -אחת, כי באמת יש הרבה. מי שהאוריינטציה שלה מאד רפואית (כמה מחברותיי הטובות ביותר), יכולה לחשוב שמדובר בהרבה נשים לא אחראיות . טוב, אני חייבת לומר שגם בעיני היו סיפורים שנראו לי קצת הימור, אבל הבנתי שמדובר בנשים שמאד סומכות על עצמן (או 'קצת מרחפות' לפעמים, עוד לא החלטתי).

החלק השני מביא הרבה מידע רפואי מפורט בנוגע ללידה, שאני לא ראיתי בספרים בעברית.

לא הייתי נעזרת רק בספר הזה כדי להכין את עצמי להריון ולידה, אבל הוא מאד יוסיף למי שרוצה לקרוא סיפורים ולקבל מידע רפואי-מיילדותי רחב ממה שבדרך כלל ספרים אחרים מציעים.

ניסויים באהבה

חדש-חדש, דפדפתי וקראתי קצת היום בחנות הספרים (את הקטעים על בתי היתומים והילדים המאושפזים עוד צלחתי ברפרוף מהיר. נשברתי כשהגיעו לניסויי הקופים וה"אם" ממתכת. ההורמונים שלי לא עמדו בזה).
נראה מרתק - תיאור של איך התפתחה הגישה של "לא טוב להחזיק את הילד" - כשהתחילו לגלות את החידקים כמקור לזיהומים, פשוט ניסו להרחיק את ההורים מילדיהם במטרה להפחית הפצת חידקים. הפסיכולוגיה עבדה יד ביד עם הרפואה בתחום הזה, ומהר מאוד ההרחקה קיבלה בסיס תיאורטי.

מחפשת המלצה לספר לזוג הורים חדשים ושמחים לתינוקת מתוקה, שיינתן כמתנה.
ההורים לא מאוד מחוברים לנושאי "באופן", כך שצריך להיות קריא, נחמד, לא-מאיים ובעברית.
לצערי, האם לא זכתה למשפחה האידיאלית כילדה (האנדרסטייטמנט של העשור) והייתי שמחה
אם היתה יכולה לראות דרכים נוספות להיות אמא, כבר בהתחלה..

התחלתי לקרוא עכשיו את The Nurture Assumption של Judith Rich Harris. משהו באופן שבו היא מתנסחת (ארוגנטי ופסקני) ממש מרגיז אותי. אבל החלטתי לתת לה צ'אנס, בכל זאת, פינקר כתב לה המלצה חמה . אז זה תרגיל בקריאה ביקורתית...
אם זה מעניין מישהי אני אספר איך היה בסוף.

מחפשת המלצה לספר לזוג הורים חדשים ושמחים לתינוקת מתוקה, שיינתן כמתנה.

קראתי המלצות רבות על הספר Item]הכנה להורות Details[/po].aspx?Barcode=10-539354 של דיאנה אידלמן קרת. אני עצמי לא קראתי אותו, אבל הבאתי אותו במתנה לאמא טרייה שאהבה אותו מאוד וכבר קנתה אותו במתנה לכמה מחברותיה.

לצערי, האם לא זכתה למשפחה האידיאלית כילדה
אם כך, ייתכן שהספר בשבילה הוא Item]הורות מודעת Details[/po].aspx?Barcode=37-1061 של הארוויל הנדריקס, שהומלץ כאן בחום פעמים רבות.

---

אם זה מעניין מישהי אני אספר איך היה בסוף.
מעניין, בטח מעניין!

משהי מכירה פה את הספר חוכמת חווה ?
סודות מסורתיים של הריות לידה ואימהות מאת דבורה ג'קסון?
פשוט מצאתי את הספר הזה ואחרי שקראתי ממנו טיפה קניתי אותו ורוצה לשמוע מה האנשים בבאופן טבעי אומרים על הספר.
הספר תורגם לעברית ונדפס בישראל 2001 ע"י ספריית מעריב.

מיתוס גידול הילדים ג'ודית ריץ' האריס
זה סופי. אני לא מסוגלת לקרוא אותה. מביאה לי את הסעיף זאתי. בכל פסקה אני מפסיקה ונואמת נאום חוצב להבות לזוגי בכמה עיוותים ומניפולציות פופוליסטיות ולא מדעיות בעליל היא השתמשה. מרתיח אותי שהורים משתמשים בה בתור תירוץ והכשר לניקוי עוונות. "אני לא משפיע עליו, זה לא בגלל החינוך שלי, פשוט ככה הוא. ג'ודית האריס אמרה."
אז זה מונח לי ליד המיטה, אולי אולי יום אחד אני אצליח לגייס את אורך הרוח כדי לקרוא לפחות את הדוגמאות שלה.
בינתיים התחלתי את ישמעאל, קניתי אחה"צ ועוד בטרם חזרתי הביתה כבר קראתי שישים עמודים וביקשתי מהזוג להביא לי מארה"ב את הכל בשפת המקור.
באותה הזדמנות קניתי גם את "התינוק יודע". יש לי הרבה מה לקרוא

משהי מכירה פה את הספר חוכמת חווה?
כן, קיבלתי אותו מתנה ללידה. בעיקרון זה ספר שמפרט מיתוסים שבטיים על הריון ולידה. קראתי, אבל אני לא קהל של קרלוס קסטנדה זה די התבזבז עלי. אולי באתר לגעת אישה יידעו על זה יותר.

קומ"ג, ראיתי אותו ולא קראתי, רק עיינתי. אשמח להשאילו ממך, זה נורא מדבר אלי:-]

"פיזיקה משפחתית" - מישהי מכירה את השיטה? יכולה לחוות דעה?

אני מכירה אשה (מקסימה) שמעבירה סדנאות בתחום, ואיכשהו יצא שקניתי ממנה את הספר באותו שם. מדובר בתורה/שיטה שמדברת הרבה על הדינמיקה שבין הורים לילד, במיוחד על הצורך לאפשר ולא להפריע לילדים לפתח את "קווי המחשבה" שלהם (מכוסה בהמון מונחים קשים להבנה, אבל זה הרעיון הבסיסי). קראתי וחשבתי לעצמי שזה קצת משיק לרעיון של אי-מרכוז הילד.

ממליצה גם על Unconditional Parenting של אלפי קוהן (Alfie Kohn). אמנם באנגלית, אבל שפה פשוטה וקריאה מאוד.
מדבר על אהבת ילדינו ללא תנאי, דוגל באי-שימוש באהבת ההורה ככלי לשינוי התנהגות הילד. למשל: גם אם הילד עשה משהו מכעיס, הוא עדיין זכאי שיקריאו לו סיפור, וכו'. הוא מפריד כל קשר בין פעולות כאלה (חיבוק, קריאת סיפור וכו') לבין ענישה.

והוא בכלל לא דוגל בענישה או בחיזוקים חיוביים, אגב (טוב, לא אגב, זה עיקרו): הוא אומר שבמקום ליצור תוצאות "חיצוניות" למעשים של הילד, כדאי לתת לילד להגיע בעצמו להחלטה איך לנהוג (למשל, תוך למידת אמפטיה, וכו'). הוא מדבר על מחקרים שהראו שדווקא לתת לילד צ'ופר על מעשה "טוב" גרם לילד לא לרצות לחזור על המעשה. ושרק אם ה"תמורה" למעשה באה מתוך הילד עצמו- הנאה וכו'- ירצה הילד לחזור על כך.

טוב, מה שכתבתי לא כ"כ ברור, ועמכם הסליחה, אבל הספר- מומלץ!

עכשיו אני קוראת את הספר הנ"ל Unconditional Parenting של Alfie Kohn. בעקבות המלצתך שולה חתולה. רציתי להוסיף ולומר שחציו הראשון של הספר עוסק במה לא לעשות, שיטות של פרסים, תישבוחות, ועונשים וכו',על ההשפעות הלא טובות של זה. והחצי השני עוסק באיך כן - והוא מזכיר לי ממש דברים שקראתי ב חינוך ללא כפייה, הוא מדבר על כבוד לילד, על סבלנות, על הקשבה. החצי הראשון קצת דיכא אותי, גם כי הזכיר לי דברים מהילדות, וגם כי גם לי יש מעידות, אבל החצי השני מחזק ממש. כמובן שזו רק התרשמותי האישית, וגם עוד לא סיימתי לקרוא.

ספרים מעולים להורים הטריים:
הכנה להורות של דיאנה אידלמן
קודם קול אמא של ארני ש
וכמובן - top]תינוקות באופן טבעי cat[/po]=4&cat id=618&id=321 של יונת שרון

הרשימה כ"כ גדולה!! אולי משהו מוכן להשאיל, להחליף או לפתוח ספריה להורים... באזור ירושלים?

"ילד שלי מיוחד" של עירית חגי.
אני רק באמצע קריאת הספר כרגע וכבר אני מוכרח להמליץ עליו.
מחולק ל-4 חלקים. 90 העמודים הראשונים (מתוך כ-280) מוקדשים לקשיים תחושתיים ומוטוריים אצל ילדים (למשל, קשיי ויסות תחושתיים). היום אני יכול להגיד שאילו הייתי קורא את זה לפני כמה שנים, הרבה עגמת נפש הייתה נחסכת... מסופר שם, למשל, על ילדים שלעולם אינם רגועים מכיוון שכל גירוי קל מצד הסביבה אינו מווסת ככזה, אלא מתורגם לעוצמה גדולה הרבה יותר מאשר אצל אדם רגיל. כל גירוי קל - מקפיץ אותם. את מניקה את התינוק שעות וכשלבסוף, כשאת סוף סוף מעיזה להניח אותו, הוא כמובן מיד מתעורר? וחוץ מזה כשהוא מתעורר, זה תמיד בצרחות? כשהוא קצת גדל, היו לו התפרצויות זעם פתאומיות חסרות מובן? בררן באוכל? לא מערבב אוכלים זה עם זה? סותם את האזניים כשהמיקסר עובד? ועוד ועוד ועוד (אתם יכולים לתאר לעצמכם שישנם מקרים הרבה יותר קיצוניים). אם זה לא ברור זה רלוונטי גם להורים לילדים בוגרים יותר מגיל 6 ועד 66. מכיוון שהבעיות הללו נוטות שלא להעלם עם הזמן אלא רק להחריף, ליצור בעיות חדשות ובאופן מעגלי להחריף את הבעיות המקוריות עוד יותר (שלא נדע מצרות) - ללא טיפול הולם. ראוי לציין, שרבים אנשי המקצוע (פסיכולוגים ומחנכים) שאינם מודעים לבעיות מסוג זה. עד כאן הנאום.
<מתוך נימוס (כלפי שאר הספר) אני מתאר בקצרה גם את שאר החלקים, שטרם הספיקותי לקראם, אך התרשמתי כבר מאוד לטובה מהמְּחָבֶּרֶת>
חלק 2 - קשיי התפתחות שפה.
חלק 3 - קשיי תקשורת.
חלק 4 - בעיות התנהגות.

שלום,
מחפשת המלצות לספרים המכינים לטיפול בתינוק ברוח באופן, ולהורות בכלל. ראיתי שיש המון המלצות במעלה הדף, אבל אם צריך לבחור רק מעט, מה כדאי וחשוב במיוחד? זקוקים גם לספרות מעשית ביותר. בעברית בבקשה...
תודה ושבוע טוב.

ג'-
אתמול ביקרתי חברה שילדה לפני שבוע וחצי, ונדהמתי לגלות אצלה ספר של יהונתן גפן שלא ידעתי על קיומו.
עד אותו רגע הייתי סגורה על זה שאני מכירה ובעלת כל ספריו ומילותיו בערך.
בכל מקרה, שמו הוא "הספר הצהוב", מסביבות שנות ה-70, ומוקדש לאבות שבדרך ואבות טריים.
כביכול לא מדובר בספר עיון חינוכי ורציני, וכביכול הומוריסטי, אבל רק כביכול. בעיניי ספר מוצלח מאוד, שבאמת יכול לתרום, ודווקא אופן הכתיבה והאיורים שבו יכולים להקל על ההתמודדות, שהבנתי שקשה.
קראתי אותו אצלה בשקיקה למרות שאני לא אבא טרי וגם עוד לא אמא בכלל, והתבאסתי שאין לי למי לקנות אותו כי כרגע לא מכירה אף אבא טרי.
ואז ראיתי את הבקשה להמלצה..
בהצלחה

ממליצה מאוד על הספר "אינטיליגנציה אבהית" של ד"ר עלי כ"ץ.
הוא פסיכולוג (או פסיכיאטר) שכתב על נסיונו, בעיקר כאב, אך גם כמטפל, בגובה העיניים וברגישות רבה.
אני כאם וכבת לאב, בעלי כאב, וחבר נוסף, שהוא "סתם" רווק, אבל בן לאב, כולנו מצאנו את עצמינו בספר הזה.
להורים ולצאצאים

יש לי אוסף ספרים שעוסק בנושאי הריון, לידה, הורות וכו'. הספריה שלי פתוחה להשאלה. רשימת כל הספרים נמצאת כאן http://imhaimanaama.blogli.co.il/ספרית-ההריון/. מוזמנים לפנות במייל [email protected] או בטלפון 052-4696834

המקצוע הורים

ממליצה על בודהיזם לאמהות ספר מעולה למי שמתעניינת בבודהיזם - גם מסביר את העקרונות וגם מעמיק למי שכבר מכירה ומוסיף את איך לשלב את זה באמהות ואיך לשפר את התרגול הרוחני מתוך האמהות. ספר נהדר!
וגם על להיות אמא - ספר יחסית חדש אני חושבת. מספר את סיפוריהן של כל מיני אמהות וחוויות שעברו. סוגי חינוך שונים משפחות שונות. אני מצאתי המון דברים למחשבה וגם להזדהות. ספר מקסים. הוא עכשיו במבצע בסטימצקי.

No Cry Sleep Solutions for Toddlers and Preschoolers
של אליזבט פנטלי.
זה ספר "ההמשך". אני מניחה שגם הספר הראשון טוב באותה מידה. הספר הזה פשוט הועיל לי והציל אותי כשדידי גמל את עצמו בן לילה ופתאום לא ידע איך לישון ואיך להירדם...
הוא מכבד, מדבר דוגרי, פשוט, נגיש וקריא מאוד.
מאוד מאוד פרקטי.
ומאוד מאוד מאוד מקיף. מכסה גם את הצד של השעון הפיזיולוגי, גם את הצד התחושתי, גם את הנושא של עיצוב סביבה נכון, של סדר יום שעוזר לשינה, וגם רגשי וגם קוגניטיבי (למשל: ליצור למען הילד "סיפור שינה" שיעזור לו להבין ולהתרגל וליצור שינויים הכרחיים).

מומלץ לתרגם....

אחד הקטעים שאהבתי נורא שם הוא בהתחלה, והוא מתאר איך אפשר להבחין בין בעיית שינה אמיתית למשהו שרק נראה ככה.
זה פשוט: אם הילד מקבל מספיק שינה, ואם כל בני הבית האחרים מקבלים מספיק שינה בשביל להרגיש רעננים ושמחים - אין בעיה.
ולא משנה מה הסבים או הסביבה או האחות או הגננת אומרת

גם אם כולם הולכים לישון אחרי חצות, או שהילד (הלא-תינוק) נרדם תוך הנקה, או הילדה נרדמת רק על הספה או בני המשפחה מנהלים "מיטות מוסיקליות" ומחליפים מיקומים במהלך הלילה, או שלעולם לא יודעים בוודאות מתי מישהו יילך לישון, או עם הילדה בת החמש לעולם לא תלך לישון בלי חמישה מוצצים והכלב - כל עוד כולם ישנים מספיק, הכל בסדר.
אם הילד לא ישן מספיק והוא עצבני ורגוז בגלל זה, או שדפוסי השינה שלו לא מאפשרים להורים לישון את שנתם - אז יש בעיה שמצדיקה מאמץ לפתור אותה.
דברים כדורבנות.