תרבות לבוש בישראל

גם אני הסתכלתי בענין רב על הילדות של היום. מדהים, ילדות בנות 8 נראות כמו נשים קטנות, עם חולצות הבטן, המכנסיים הנמוכים, חגורה תואמת... כל כך רחוק מהילדות שלי (או שרק אני לבשתי מה שההורים שלי קנו בלי שאלות מיותרות?). זו אחת הסיבות שלפעמים הרעיון של בעלי לנתק את הכבלים נראה לי רעיון לא רע כ"כ. מה אני צריכה שהילדים יראו את כל זה, יחד עם כל האלימות המילולית והפיזית (אבל זה כבר בטח שייך לדיון אחר...)

בטיול הארוך שעשינו ברחובות עירנו, בעלי היה מסתכל על ילדות בנות 9 עם מכנסונים הדוקים שלא מגיעים לקצה הטוסיק, גופיות בגודל טישו ו"מכנסי ערווה", וממלמל לסירוגין "אם הייתי פדופיל הייתי חוגג" ו-"אם הבנות שלי היו מעיזות להתלבש ככה..."
אנחנו התנתקנו מהכבלים לפני כמעט שנה. אושר צרוף. רואים רק קלטות וידאו ולפני כמה ימים הילדונת לחצה במקרה על אחד הכפתורים בשלט, שהביא אותנו לערוץ 2 (עם המון שלג). כמה פרסומות דוחות. כמה פרומואים מרוצים-מעצמם. כמה ריקנות, כמה ראוותנות, כמה רחוק מכל מה שאנחנו מאמינים בו.

אמא אינקובטור לא מאמינה שהיא נשמעת כמו אותם קשישים שמקטרים על הנוער של היום>
<<אבל גם תוהה איך אותם דברים שהיא ובעלה מאמינים בהם יעברו לבנות שלה, שעוד כמה שנים ימצאות את הראוותנות והריקנות מסקרנות הרבה יותר ממה שיש לאבאמא להציע>>

בינגו !
נגעתם אצלי בנקודה רגישה, ילדות שמתלבשות כמו כוסיות,אין מילים מזעזע,
וגם אצל מבוגרות זה מזעזע, נשים מבוגרות ובחורות ונערות שמתלבשות כולן אותן דבר כבר לפחות 5-6 שנים, הצרה היא שזה מה שמייבאים לארץ אין מה ואיפה לקנות לקנות בגדים נורמליים, זאת אומרת מידה "רגילה" לנשים, אתן יודעות בחו"ל לבוש חושפני כמו ברחובות ישראל מיועד ללבוש ערב ויציאה, נשים בארץ מופיעות כך לעבודה וחושבות שזה נורמלי לחלוטין, ובהפוכה כדי לסגל לעצמן מראה יותר אלגנטי נשים נוטות ללבוש למשל בגדים של "הודו סטייל" כול מיני טוניקות ובדים נשפכים, למה אין "אמצע"?
אני לעומת זאת מאז ומתמיד לבשתי אך ורק בגדי כותנה וטריקו במידה רגילה למשל מדיום או לארג של גברים שיושב עליי בדיוק טיפה רפוי אבל במידה, הכי נורמלי הכי שפוי לדעתי האישית, המחשבה על לשים על עצמי מכנסיים צמודות עשויות 100% ניילון בחום הלוהט של הקיץ עושה לי פריחה, שלא לדבר על לעטוף את שדיי בפיסת ניילון זעירה וצבעונית, ולהפוך את עצמי לקרקס מהלך למען כול עין גבר תשזוף, נורא מסיח את הדעת, איך אפשר לעבוד ככה?.
חושבים שאני לסבית, מוכרים בקיוסקים לא מזכים אותי במבט שני, לא מסובבת ראשים, אז מה נוח לי.
אני מגיעה לזארה (המקום הכי טוב למכנסיים בארץ), מרימה חולצה וחושבת לעצמי "זה מתאים לתינוקות איך אפשר ללבוש את זה?"
למעשה שמתי לב למגמה חדשה זה מכבר בת"א, בחורות חזרו ללבוש טי שרטים רחבים .. מעניין מה קרה.

אממ'פ וואלללה חשבתי עלייך אחרי שכתבתי על הכוסיות בנות 6 ידעתי שזה ייגע בך.
אולי התל אביביות הגיעו למסקנה שטי שרט זה יותר נוח ובסופו של דבר מזיעים בו פחות.
לא יודעת...
נכון שלכל דור הדור הצעיר נראה מוזר (הרי בשנות השבעים מכנסי ג'ינס פדלפון היו אסון לטעמן של הדודות הפולניות והיום הם יחסית צנועים מול מה שקורה בחנויות פוקס למשל) ולא מוסרי. אבל בכל זאת, תופעת חשיפת הגוף כמה שיותר היא תופעה מגעילה ומיותרת בעיניי. ולצערי מלמדים אותה כבר מגיל צעיר.

אני מגיעה לזארה (המקום הכי טוב למכנסיים בארץ), מרימה חולצה וחושבת לעצמי "זה מתאים לתינוקות איך אפשר ללבוש את זה?"
אני חייבת להגיב כאן, כי הרבה פעמים קראתי דברים ברוח זו.
אני מאלה שעד שהגיעו לארץ מנגו, זארה ומחקיהם המקומיים – פשוט לא יכלו למצוא בגדים.
"חמודה, זה קצת גדול עלייך. מה, את בת 20? אוי, סליחה! לא רואים עלייך... אבל מה, את יודעת, עוד כמה שנים זו תהיה מחמאה ותשמחי שאת כל כך קטנה (עברו כמה שנים, אני עדיין באותן מידות, זו עדיין לא מחמאה. אני מביטה קדימה בתקווה). תנסי בחנות ליד, יש שם בגדי ילדים".
טוב, הצרה היא שבאותו זמן בגדי ילדים גם נראו כמו בגדי ילדים, וזו לא ממש אופציה כשאת בת 20. התוצאה היתה שכל מסע קניות בגדים נדחה עד בוא-המים-עד-נפש, כלומר כשהבגדים היו פשוט ישנים, בלויים וקרועים מכדי להיראות בהם בציבור. המסע עצמו נגמר לעתים תכופות בדמעות ובתסכול. כמה פעמים הייתי צריכה להתפשר על צבע או גזרה, פשוט משום שלא יכולתי למצוא בגד במידה שלי. כמה שנאתי לקנות בגדים... אני חושבת שבאותם זמנים הבנתי מה משמעותה של הדרה. בנות כמוני פשוט לא היו קיימות בפס הייצור של הבגדים.
ואז הגיע גל "בגדי התינוקות" האלה, ופתאום יש שפע בגדים, שכאילו נתפרו ממש בשבילי, ובזול, והכל מתאים, ויש ממה לבחור. אח. איזו הקלה. לא שהיום אני פריקית היסטרית של קניית בגדים, אבל לפחות זה לא סיוט.
ואז מגיע גל הטרוניות הפסאודו-פמיניסטי, כמו שקראתי פעם במכתב למערכת באיזה עיתון: 34 זה לא מידה של אשה! זה לא צריך להיות על הקולב! למה מכריחים נשים להתאים לנורמה הזאת? (וצייצתי מפינתי בשקט, אבל אני לובשת 34, מה, אני לא אשה? ומאחר שאז הייתי לא נשואה ואפילו בלי חבר, לא יכולתי לומר לעצמי שאישי דווקא טוען שאני אשה, ואם הוא אומר, הוא בטח יודע).
אממ"פ, הבנתי שהתכוונת לחולצות בטן שעושות טובה אם הן מואילות בטובן לכסות לפחות את החזה. אני מסכימה שזה מגעיל, כמו גם המכנסיים הנמוכים-נמוכים והתחתונים הגבוהים-גבוהים המציצים מהם. ושאת כל זה לובשות סתם ילדות קטנות ברחוב. אבל, האמת, כשאני לובשת את החולצות האלה, הן משאירות לי בדרך כלל רק פס קטן של בטן חשופה. עם זה אין לי בעיה, ובצהרי יום קיץ זה אפילו כיף.

סתם הערה על "זארה" ודומיה:
המידות שם דווקא מתאימות לי (כנראה שמזמן לא חיפשתי בגדים בארץ, אז לא ידעתי שגם פה כבר אין המידות שלי. בחו"ל, small כבר גדול עלי), אבל הגזרות! והאריגים! כל דבר שאני נוגעת בו מרגיש (וכתוב עליו) סינתיטי! זוועה!

לסמדר... בתור מישהי קטנת מידות (שהרבה פעמים קונה בגדים במחלקת ילדים)אני מבינה לגמרי למה את מתכוונת. אבל מכיוון שהיטבת להביון את כוונתה של אממ'פ-אין סיבה להפגע. אני חושבת שברור היה שהיא התכוונה לתרבות הלבוש בארץ שלוקה, לצערינו, בחסר.

אנונימי

להמלצות של חנויות בגדים ראו:

(דיון שהתפתח בדף כלי תחבורה ממונעים לפעוטות והועבר לכאן)

לא היה כאן באתר איזה דף פופולרי לפני כמה שבועות שעסק בלחיות בפשטות וצמצום? זה כל כך מתחבר לי. הכל קשור אחד בשני. וגם איך שילדות בנות 8-9 מתלבשות היום. ולא שאני דתייה אבל לבוש כל כך "כוסי" עם מכנסונים כאילו שבקושי מכסים את התחת. ואחר כך הילדים גדלים ואילו הם הערכים שיש להם וזה הנורמה עבורם. ילדות בנות 12 מתלבשות היום כמו זונות. אין לי מילה אחרת. אז הבנים רוכבים על ה4/4 שלהם ועוצרים לקחת טרמפ את הכוסית בוורוד שרוצה להראות כמו בריטני ספירס. יאק.

תודה לך נועה,
לוקה ,לוקה.
העניין הוא כפי שציינתי הוא זה שלא מייבאים לארץ מגוון של מידות ושל סגנונות לבוש,
מה שבאופנה הוא מה שמייבאים, באופנה חולצות וגופיות בטן זה מה יש תסתדרי.
זה זמן מה שמתי עין על חולצה נחמדה עם כיסים וצווארון, בבוטיק של זקנים באבן גבירול, הבעייה היא הצבע ירוק של בי"ח כמו שזקנות אוהבות,
חשבתי לצבוע אותה לשחור אבל להסתובב עם כימיקלים עליי, ועוד זה יורד בכביסה ועושה שמות בבגדים, ויתרתי ונשארתי עם הטי שרטים של
"בעלי" לסבית כבר אמרנו? לפני שלוש שנים הייתי בניו יורק, מה אומר, יש ה כ ו ל בגדים במידה לכל אישה, חולצה עם משבצות למשל בגוונים כחולים
קניתי יושבת בול לא גברי, חינני, כמו שצריך. יש כוסיות ויש גם נשים. יבואנים צריכים לקחת את זה לתשומת לבם.
הייתי אתמול בזארה, 0 קניות .
אני 1.72 66 קילו, ואתם?

את יודעת כמה את שוקלת? וואו!

יש לי אח שחי כבר כמה שנים בארה"ב, הוא בא לביקור בערך פעם בשנה, ובכל ביקור הוא כלכך מתלהב מהאופנה פה בארץ, הוא ממש מחכה להגיע לארץ כדי לקנות בגדים.
הוא מספר שבארה"ב האנשים מתלבשים casual ובארץ איפה שמסתובבים רואים ערוץ האופנה.
יכול להיות שזה נובע מהנקודה שבארה"ב הם מתלבשים ב"הידור" רק בערב ליציאות, ובארץ יום ולילה מתלבשים ככה...

בעניין המידות:
הייתי ילדה מאוד ארוכה, ותמיד לא יכולתי למצוא מכנסיים ארוכים מספיק, הייתי מתישבת והמכנסיים הגיעו לקרסוליים. (עד שגדלתי כמובן, והתמלאתי גם לרוחב, ואז נוצרה בעייה חדשה...)

אממ"פ
אנחנו באותן מידות ואני לא מוצאת כלום, תגידו לי למה מידה 42 נמצאת רק במתאים לי?
חוצמיזה אני מחתימה על עצומה נגד נשים שמנות שהולכות עם חולצות בטן וכו' מתוך מטרה לחוקק נגדן חוק שיאסור עליהן להסתובב ככה כי זה מגעיל...

אצלי הבעייה עם מכנסיים שתמיד צריך לקצר את האורך...
ואני תוהה, איך מונעים בעתיד את השפעת האופנה הזו על הילדים, ובפרט על הבנות? עם כל הכבוד לדוגמא אישית, כולם אומרים שאין מה לעשות כנגד ההשפעה החיצונית.

ומה עם האופנה של נעלי השפיצים???
איך הרגליים שורדות את זה?

חוצמיזה אני מחתימה על עצומה נגד נשים שמנות שהולכות עם חולצות בטן וכו' מתוך מטרה לחוקק נגדן חוק שיאסור עליהן להסתובב ככה כי זה מגעיל...
כשאני מסתובבת ברחוב ורואה בחורה עם בטן לא שטוחה הולכת עם חולצת בטן
וכל הבטנה שלה משפריצה החוצה
אני חושבת לעצמי
איזה יופי
לחשוף ככה את הבטן בלי בושה
למרות שזאת לא בטן של דוגמנית

יש בזה משהו מעט מגוחך
אבל אני נהנית מהתעוזה

מה אף אחת לא מפרסמת מידות?
אני מידה 44 או 42 תלוי במכנסיים,מתאים לי? נכנסתי לשם, גועל נפש!!! בגדים של שמנות לחתונות.

ואז מגיע גל הטרוניות הפסאודו-פמיניסטי...: 34 זה לא מידה של אשה! זה לא צריך להיות על הקולב! למה מכריחים נשים להתאים לנורמה הזאת?
למה פסאודו-פמיניסטי? אלו בסך הכול טרוניות שנובעות מתסכול ועצבים. מידה 34 זה מאוד מאוד במיעוט. גם מידה 50. האישה הישראלית-ים-תיכונית הממוצעת חוננה במידות נדיבות למדי, ואישה במידה ממוצעת לגמרי של 42 או אפילו 44 שנכנסת לזארה/מנגו/קסטרו ומוצאת שם בגדי ברביות יוצאת מתוסכלת (ובמקרים רבים גם סופגת ממוכרת אדישה את המבט המשועמם-מתנשא של "אין לי שום דבר במידה שלך"). והרשתות המתויגות כ"בגדי שמנות" מתמחות בבגדים גרועים ותפורים רע מאריגים סינתטיים זולים, שבגלל שיש להן "קהל שבוי" הן מרשות לעצמן לגבות עליהם הון תועפות.

ומה עם האופנה של נעלי השפיצים???
השפיצים (אני מניחה שבעיקר בנעליים האיכותיים) מתחילים במקום בו נגמרות האצבעות. ראיתי כמה מזעזעות, אבל ראיתי גם יפהפיות... אצל אחרות כמובן...

והרשתות המתויגות כ"בגדי שמנות"... שבגלל שיש להן "קהל שבוי" הן מרשות לעצמן לגבות עליהם הון תועפות
זה בדיוק מה שקורה בחנויות לבגדי הריון. קיבלתי במתנה תלושים לרמי לי - עשיתי סיבוב, ויצאתי בידיים ריקות (מלבד התלושים) כשאני שוב מלמלמלת "מה זה המחירים האלה".

אפילו קילו לא העליתי בהריון הזה, אבל החזה צמח - מאוד יחסית אלי, אני עדיין נחשבת לקטנה. הייתי בקסטרו ושום חולצה לא עלתה/נסגרה עליה. ממש מידות לברבריות - פשוט פתטי.

ולי יש שמלת הריון חמודה, אבל לקיץ. בגווני כחול, בבד שמזכיר הודי, כזאת בלי שרוולים שלבשתי על חולצות קצרות. אני הולכת למסור אותה ליד שניה בשבוע הבא, אם אין קופצים!

אם נסכם את תרבות הלבוש בישראל:
בחנות ממוצעת, אישה ממוצעת יכולה למצוא מגוון גדול של בגדים צמודים, הדוקים וחושפניים במידות 34 עד 38.
אם היא אינה מעוניינת ללבוש בגדים הדוקים וחושפניים ("מכנסי ערווה", "מכנסיים שרואים בהם את השחלות" וכו'), אם בגדים אלה אינם מחמיאים לה, אם מידותיה גדולות ממידה 38 - היא יכולה לנסות ולקנות אוהלים סינטתיים ומקושקשים בחנויות למידות גדולות, במחירים גדולים.

אם היא לובשת בגדים במידה 42-44 ולא רוצה ללבוש את האלטרנטיבה לחולצות בטן - חולצות T גדולות ושרוואלים, אם היא רוצה ללבוש בגדים נוחים, מחמיאים, בלתי-סינתטיים, כביסים ולא מקושקשים - היא יכולה ללכת ולחפש את החברים שלה, או לנסוע לארה"ב, להכנס לכל חנות בגדים ולהגיד את מילת הקסם: Size 14.

בשכונות החרדיות אפשר למצוא בגדים סבירים ויפים שלא חושפניים ואפילו יפים

אל תגזימו , בכל זאת כולנו לבושות . ב - fox יש מידות לגמרי ממוצעות לאישה הישראלית , וגם למי שנכנס לחנויות לא ממותגות ולא בקניונים אפשר למצוא בגדים לגמרי שפויים, שלא לדבר על חנויות יד שניה ושווקים .

יש גם את "כותון" עם דברים גדולים ונוחים מכותנה, וגם את "פלאורס", וגם אצל דורין פרנקפורט אפשר למצוא...
(אני נזכרת בערגה בקניות הכיפיות בארץ. כאן אצלנו הכל סינטטי ומגעיל, צועק "לא נוח" ולטעמי הימי תיכוני גם אנמי ולא מפסיק צבעוני)

מה זה כותון ואיפה ?

ויש את הבסטות עם הבגדים "של הודו" ודווקא שם אפשר למצוא בגדים יפים, צבעוניים, במידות שונות ולא רק לקטנות ובמחירים יחסית סבירים. וגם האיכות טובה ולא מתקלקל אחרי שתי כביסות. וגם במשביר מחסני אופנה מצאתי הרבה פעמים יופי של בגדים.

עוד משהו ששמתי לב אליו הוא שכולן בסופו של דבר מתלבשות אותו דבר. זה מפריע לי שאין ייחודיות. אולי העובדה שכולנו מתלבשות באופן פחות או יותר זהה אומר גם משהו על המחשבה שלנו ועל איך שאנחנו תופסות את עצמנו.
אני תמיד מחפשת לשים על עצמי בגד יפה ומיוחד שאין לאף אחת. בשבילי חשוב להראות מיוחדת, אחרת. אולי זאת הצהרה כזאת שמאחוריה ההנחה: "אני מתלבשת שונה = אני חושבת שונה". עדין יש לי בארון פוקס והמשביר, אבל יש גם פריטים יחודיים מחו"ל או מחנויות יד שניה נידחות, והם שעושים את ההבדל.

אני חושבת שזה לא רק בעיה של מידות אלא בעיקר בעיה שאין אופנה לגילאי הביניים - שלושים וארבעים. האופנה הצמודה היא לבנות עשרים, לפני הריונות וכולי והאופנה האחרת היא לנשים בנות חמישים. אין באמת אופנה נוחה לנשים בגילי - שכבר לא דקיקות יותר, אבל עדין נראות נחמד, שרוצות משהו אלגנטי אבל נוח שאפשר ללכת לעבודה אבל גם להיות עם הילדים אחר הצהרים ולשבת על הרצפה תוך כדי.

אני דווקא כן מתלבשת שונה. הכל טמון בערבב והתאם (-: סגנון אישי...
פלונית אלמונית, כאן במצפה יש ל-דריה בזאר בגדים מקסימים שמתאימים לצרכייך.. בפעם הבאה שאת בסביבה תחפשי אותה...
>נועה זוכרת שאין הנחתום מעיד על עיסתו. ובכל זאת...<

מה זה כותון ואיפה ?
"כותון" היא אופנה ממש נוחה. יש שם למידות "לא אנורקסיות" ועד גדולות. תמיד נוח, הרוב כותנה, (והמעצבות, אחיות מקסימות, אבל זה לא קשור) ואם תגידי איפה בארץ, אוכל לכוון אותך. לא מצאתי אתר שלהם.

אני מבקשת לא להשמיץ את נעלי השפיצים; הן נועדו להרוג את הג'וקים בפינות, מבלי לעשות שימוש בכימיקלים...!

ואפרופו אופנת הילדות המזעזעת - היא מתחילה מגיל חצי שנה; בכל חנויות בגדי התינוקות, מוצעים לתינוקות הבנות מכנסיים וחולצות צמודים - צמודות בגזרה נשית שאמורה להבליט... מה בדיוק?.
אני לא מצליחה להתאושש מהשוק כל פעם מחדש.

כן זה מתחיל מתינוקות,תודה לאל שיש לי בן,לא פעם הרהרתי מה הייתי עושה במקרה שהייתה בת,מעלה שאלות האם הייתי עושה לה עוול אם לא הייתי מלבישה אותה בחולצות בטן?
לגבי הג'וקים : איכס!!!!!

לא יודעת ממה להתחיל...
לגבי האופנה להראות שחלות - לא אוהבת את זה. לא על בנים ולא על בנות. כן חושבת מה יהיה כשנועה תגדל - המגמה היא עליית מפלס החולצות וירידת מפלס המכנסיים/חציות. כן חושבת שהמראה הזה הוא זנותי. וגם לא מתאים לכל אחת. בייחוד לנשים מעל מידה 38 שהבטן והיריכיים נשפכים מהמכנס ומהחולצה (ועוד עם סימני מתיחה).
אבל - אני לומדת לקבל את האנשים כמו שהם. בלי שיפוטיות (לא תמיד הולך...) מי אני שאחליט בשביל אחרים מה יפה ומה לא? ואת דעתי האישית אחלוק עם מי שיהיה מעוניין.
אני ובעלי ניהלנו דיונים ארוכים על הקליפים של אמפטיוי - כמה שעם הזמן נשארים פחות ופחות בגדים על הזמרים (וגם המלווים) - קיילי מינו, ג'ניפר לופז, עכשיו זה ביונסי... בסוף הסכמנו שבד"כ חשיפת האיברים היא ביחס הפוך לכישרון ומקוריות של האומנים (עובדה: דפש מוד ומוריסי לא מתפשטים D-:).

ולעניין בגדים למידות בינוניות/גדולות.
אני קונה במתאים לי.

איכות/יופי של בגדים - על טעם וריח אין להתווכח. אני מוצאת שם בגדים עדכניים, בגזרות מחמיאות, שמתאימים גם למי שטרם מלאו לה 50.

בגדים של שמנות לחתונות ? זה כנראה בעיניי המתבונן. אם זו דעתך - סבבה! (-: אולי גם תלוי לאיזה סניף מגיעים ומה המבחר שיש שם. כשלבשתי 2 החולצות שקניתי שם לאחרונה, האפקט היה מדהים - מלא ראשים הסתובבו ברחוב (או שזה הסקס אפיל שלי שלא ניתן לעמוד בפניו?D-: ) הייתי ממש מבסוטה. וכשאני צריכה מכנסיים - אני הולכת רק לשם.

מחירים - בתחילת העונה אכן חסרי פרופורציה. בסוף העונה כשההנחות מגיעות ל- 50% ולפעמים ל- 70% הם בהחלט מגיעים לרמה סבירה. דוגמא: קניתי שם חולצת טריקו דקה עם שרוול ארוך של For2 שעלתה בתחילת העונה 169 ש"ח - ב- 29.90 ש"ח.

ואפרופו For2 - בגדי הריון לנשים רזות+ - לדעתי, ממש ממש יפים ואופנתיים, מטריקו לרוב. מחירים - כמו של מתאים לי.

ואישה במידה ממוצעת לגמרי של 42 או אפילו 44 שנכנסת לזארה/מנגו/קסטרו ומוצאת שם בגדי ברביות יוצאת מתוסכלת
אני מכירה כמה וכמה נשים במידות 42-44 שנכנסו לזארה/מנגו/קסטרו ובהחלט מצאו שם בגדים. אני מכירה אפילו אחת כזו ש 90% מהמלתחה שלה נקנתה בחנויות הנ"ל. כנראה, צריך לדעת מתי לבוא... המידות שבין 40 ל 44 פשוט נחטפות מהר. ונכון, כנראה הכמויות של המידות השונות לא מתוכננות באופן הכי נבון בעולם.
הטענה שלי אינה לגבי התסכול של "אין לנו במידה שלך". בתור מי שהיתה שם, אני בהחלט מבינה אותו. אבל מהמילים "34 לא צריך להיות על הקולב" עולה ריח עז של נקמנות (על מה, למען השם?!). מה רע בכך שעל הקולב ישכנו, שבת אחים גם יחד, גם 34 וגם 48? מדוע מפריע למישהי שלובשת 42 שגם לאלו שלובשות 34-36 יהיה מה ללבוש (מידה 42, אני כמובן לא מתכוונת אלייך, אלא באופן כללי)? ואז מגייסים פסיכולוגיה בגרוש ואומרים שבגלל המידות האלה יש הפרעות אכילה, ודיכוי נשים, ומה לא. לזה אני קוראת פסאודו-פמיניזם.

מה רע בכך שעל הקולב ישכנו, שבת אחים גם יחד, גם 34 וגם 48?
אין כל רע - אבל הצרה היא שזה לא שבת אחים גם יחד - זו מיטת סדום שבה או שאת לובשת מידות ברבי או שיש לך בעיה.

ואז מגייסים פסיכולוגיה בגרוש ואומרים שבגלל המידות האלה יש הפרעות אכילה, ודיכוי נשים, ומה לא. לזה אני קוראת פסאודו-פמיניזם.
פסיכולוגיה בגרוש? כשתרבות (טוב, מילא, בהיעדר מינוח מוצלח יותר) מתגייסת להחדיר לילדות בנות 12 בראש שמידה 36 זה האידיאל, כשילדות קטנות רואות בטלוויזיה ובעיתונים מנחות/דוגמניות במידות ברגן-בלזן ובטוחות שככה צריכה אישה להיראות - כל-כך קשה לראות את הקשר בין כל זה לעלייה בהפרעות האכילה? לדימוי הגוף השלילי של כל מי שלא מתאימה לפסאודו-נורמה הזו?
אין

אוי, כמה שהכל נכון. ולא אני לא מסכימה שבמידה 42 44 אפשר לקנות בקסטרו (לזארה ומנגו אני פשוט לא נכנסת). יש להם בגדים יפים, אבל הם עדיין לא גילו שחזה גדול יכול/לפעמים/בד"כ מחובר למותניים צרים או לפחות נורמליים, ולכן גם כשיש להם את המידה הבגד לא ניראה יפה על אשה עם גוף של אישה. אני כן מוצאת לפעמים בSPRINT (גולף וכו) ובמשביר, ולובשת הרבה חולצות טריקו (מהסופרים ומדלתא). מכנסיים קניתי ב SEVENTEEN, שיש להם גם גיזרות יחסית קלסיות (לפחות היו. הדור פוחת והולך).

יעל, כ"כ הצחקת אותי. זה כ"כ נכון, שעושים בגדים כאילו לתינוקות... חמותי קנתה לה שני זוגות מכנסיים כאילו, מתרחבות למטה ועם פרחים. שתהיה אופנתית הפספוסה. (אתמול בת שנתיים, אבל הקניה היתה שנה שעברה.) אני לא יודעת אם המותן היתה אמורה להיות נמוכה או לא. עם החיתול והגומי במיכנסיים זה לא יכול להיות יותר מדי נמוך. בהתחלה היתי קצת המומה. אני ממש ממש לא בסיגנון הזה. אבל אח"כ הלבשתי לה וזה היה נחמד. שונה. אופנתי. מה שבחיים אני לא אלבש בעצמי, פיצפונת יכולה ללבוש בלי בכלל להבין שמשהו כאן ניראה קצת מוזר. זה ורוד עם קישוטים נחמדים, ולא הרבה יותר מכוער מרוב הבגדים שהיא ירשה מהאח ושני הבני דודים שלה. בקיצור, זה לא נורא כמו שזה ניראה בהתחלה, אם כי המכנסיים האילו הם לא הבחירה הראשונה שלי, וגם לא השניה או השלישית. ואם כבר מדברים על זה, הבחירה הראשונה שלי זה מכנסיים מ ק ס י מ י ם שאותה חמות תפרה לילד הגדול כשהוא היה בן שנתיים, מבד פוטר (סריג עבה) עם פנסים מקדימה וגומי מאחורה, שני כיסים (שיהיה לו איפה לשים את המציאות שלו), רוכסן, ווולקרו במקום כפתור. פשוט מקסימים.

אני מכירה כמה שנכנסו לקסטרו/זארה/מנגו ובהחלט מצאו שם בגדים במידה 42 44
כן , הן מצאו שם בגדים אבל האם הן יכולות לשבת?
זאת אומרת זאת עוד תופעה מוזרה נשים ובחורות מלאות שקונות בחנויות של הרזות כי זה מה שכולם לובשות ודוחסות את עצמן לתוך מידות צמודות,שכחנו להזכיר עד כמה צמודים הבגדים וזו הבעייה הגדולה,זוהי אופנה צמודה.
היום ראיתי בקניון צעירה שמנה אבל ש מ נ ה איזה 140 קילו ,עם ג'ינס צמוד צמוד,אני הולכת מאחוריה ומשתאה.
ולחילופין יש את אלה שגם ככה רזות ולובשות מכנסיים כול כך צמודים שרואים להן את השפתיים..
האם זה שפוי? להדס ככה, לא. לא אכפת לי אני לא נוטלת חלק בזה, אני לא כוסית .

יופי שמצאתי את הדף הזה להוציא קצת.
איך יכול להיות שאני נכנסת לפוקס למשל (מתעבת אותם ואת הפרסומות שלהם אבל יש להם חולצות חלקות ופשוטות), לוקחת את המידה הכי גדולה ולא יכולה לנשום מרוב שהיא צמודה עלי?? ואני די רזה. או אפילו מאוד רזה. מה כבר ביקשתי? חולצה רגילה. סתם חולצה. ואני לא מוצאת.

דווקא רציתי לכתוב שבפוקס יש חולצות טריקו אופנתיות, לא רק חולצות בטן, שמתאימות גם לנשים בהריון. הן צמודות, אבל שניתן לנשום בהן. השכנה שלי קנתה כמה, והיא בהריון מתקדם. היא בוודאי לא רזה או קרובה לזה. גם המחירים סבירים ביותר (50 ש"ח).

מישהי סיפרה לי פעם שהיא הלכה לקניות עם בתה בת ה-14 ובנה בן השנתיים. החולצות לבן ולבת היו בגודל זהה.

באה לבקר אותי חברה שגרה באירופה, בעלת עודף משקל ניכר. היא לבשה בגדים יפהפיים, מכנסי דגמ"ח אפרפרים וגופייה תכולה. הכל יפה, איכותי, כותנתי, מחמיא, לא צמוד ולא אוהל, פשוט בגדים - אבל במידה 46. בדיוק לבגדים כאלה התכוונתי. אגב, כל הסט עלה לה 19 יורו - פחות מ-100 ש"ח.

מה אף אחת לא מפרסמת מידות?

אממ"פ, לבקשתך 59 קג' ו- 163 סמ'. חזה גדול מידי לחולצות של קסטרו, מבנה קטן מידי לבגדי קוטון ופלאורס.
קונה בגד פה בגד שם. חולמת למצוא תופרת ולהתאים לעצמי מה שאני רוצה (בעיקר חולצות פשוטות)

זהו, האופנה הצמודה עד זוועה, המכנסיים המתרחבים (איכס! לא רוצה לחזור לשנות השבעים בחיים!), המותן הנמוכה.
הכל תלבושת אחידה.
ואני 1.65 מטר, משקל 50 ק"ג, מידות 34-38, תלוי בבגד.
אבל המידות לא מידות.
זאת אומרת, כל חברה עושה מה שהיא רוצה וקובעת מספר על הבגד, אני לא מבינה לפי מה. פעם ה-34 ענקי עלי, פעם ה-38 לא עולה עלי, כי צריך ירכיים בעובי גפרורים.
אני כבר לא מודדת, כי מספיק לי להעיף מבט בצבעים (מגעילים), באריגים (אין 100% כותנה) ובגזרות (צמוד מדי, חושפני מדי, וכמו שאמרה אממ"פ, אי אפשר לשבת בהן) - ופסלתי את כל החנות.

גם בארה"ב המכה הזאת הגיעה. לא הצלחתי למצוא מכנסיים נורמליות. לא נוח לי ללבוש מכנסיים שמראות את כל הבטן וקו החגורה בקושי מכסה את הקו הערווה שלי! ושאני צריכה כל הזמן למשוך בחגורת המכנסיים כלפי מעלה...

אז אני תקועה עם זוג מכנסיים אחד נורמלי משנת 2000 שזה בעצם עודף שנשאר ממכירות מ1999 ועוד זוג מכנסיים משנת 2001 שאמנם עומד לי יפה על הירכיים אבל רחב להחריד במותנים שלי. מכנסיים שעומדות לי יפה על המותניים צרות מדי על הירכיים שלי. מה הם חושבים שנשים צריכות להיות בצורה של נמלים עם מותניים בעובי של עיפרון ורגליים דקות כמו של עכביש?! גם לי נמאס כל המכנסיים האלו שהן צרות בירכיים ורחבות כמו 2 חצאיות בחלק התחתון של הרגליים. מה אנו צרצרים?

אני בערך במידותיה (אפילו פחות אבל למה לעצבן אחרי התחבבתי עליכן?)של בשמת, ואני מאילו שנכנסות ל- 36 בדרך כלל כמו כלום. מצד שני, אין לי כמעט ציצים ל- )-: של בעלי (-;
אבל אני מזדהה עם מילותיה של מידה 42 לגבי היחס הישיר להחריד בין המסרים של החברה ובין העלייה החדה בהפרעות אכילה בקרב נערות והיום אפילו ילדות. ולא רק נקבות, היום אילו גם הזכרים. אצלם זו הליכה אובססיבית למכון הכושר.
הקוקטיל הקטלני הזה של "כמה חשוף ככה יותר טוב+כמה רזה ככה יותר שווה+רזה אבל עם וואחד ציצים" יצר מודל שכל נסיון לעמוד בסטנדרטים שהוצבו ע'י "אחת העם" נידון לכישלון.

ואיפה הגברים בכל הסיפור הזה?
תגידו לי למה אני מאולצת לצפות בחזה חשוף ושעיר שעליו מתנוסס בדרך כלל תליון זהב?
או החריץ הידוע שבורח מתוך המכנס?
אח איפה איפה הם הגברים האיטלקים?

סליחה! הגברים האיטלקיים????
מותר לנפץ מיתוסים?
או שזה לא הדף הנכון?..
גרתי שם הרבה שנים.
אני מכירה גברים איטלקים.
תאמינו לי שהם בכלל לא מציאה. ההפך הוא הנכון. מכל בחינה אפשרית.
וגם להם יש תליונים.
אני אפסיק פה כדי לא לסטות יותר מדי מהנושא (ולא כי אין לי מה להוסיף).
אגב, גם באיטליה בעיית הבגדים דומה. אני הייתי קונה כמעט הכל בחנות אחת שהיתה בכלל צרפתית.

מסכימה על הדברים שנאמרו כאן אני ממש חווה את אותם התיסכולים.
כבעלת מידה 42 אני ממליצה על H&O ׁ(המשביר מחסני אופנה לשעבר), על FLOWERS ועל JAMP
דוקא מצאתי חולצות חמודות ומחמיאות ב פוקס והיו אפילו מידות גדולות יותר.
פריטים מיוחדים אני מוצאת דוקא בשוק הבדואי. ( בימי חמישי בבאר שבע).

רזה אבל עם וואחד ציצים

ראבק!
אבל בחנויות אין בגדים (מהוגנים) לרזות עד לא כל כך שמנות עם (וואחד) ציצים.
נגיד שמצאתי את ה 42 שלי. נגיד שאני מוכנה לקצר בעצמי (מכפלת). נגיד שלא כל כך נורא שהשרוולים/כתפיות ארוכים מדי. אבל לציצי אף פעם אין שם מקום בפנים!

ד"א - לאחרונה חמותי מצאה לי כמה שמאטעס משובחים. אצל תופרניות כאלה שעושות באזארים-בבתים-בשבת-בבוקר. זו כנראה התשובה לחברות הגדולות.

אני לא מבינה את רוח הקיטור...אין לדעתי שום בעיה למצוא בארץ בגדים יפים ונוחים, במחירים זולים ובמידות נורמליות ו..אפילו צנועים למדי (או פחות).
אני מאוד אוהבת בגדים יפים והסיבה שאיני קונה אותם היא כי זה מיותר להחזיק כל כך הרבה בגדים שמגיעים ללבוש בגד פעמיים בעונה...אם לא זה הייתי קונה הרבה יותר כנראה.
כמה מחכימות שלי: בפוקס יש חולצות צנועות וצמודות במידה (תמר ס היקרה מאוד את צריכה לחפש שם יותר) ואפילו עם שרוולים מכל מיני אורכים.
במתאים לי אני לא יכולה לקנות אפילו בהריון בחודש תשיעי כי הרוחב של הבגדים מוגזם (עבורי זה יכול להיות כמו מן אוהל).
לגבי המכנסיים המזעזעים והבטן המשתפלת - בארה"ב ראיתי תופעה מגעילה אך נפוצה מאוד - נשים וגברים מאוד מאוד מאוד שמנים עם מפלי שמן שמסתירים את הברכיים (יש שם שקע בלבד במקום זה), שהולכים בבגדים חושפניים למדי - מכנסי שורטס וגופיות. למרות שזה מגעיל אותי אני מבינה את העובדה שהם אומרים - קבלו אותי כמו שאני. אבל לי קשה לקבל...
מפני שצניעות בבגדים היא חלק מלחם חוקי אני מרשה לעצמי להגיד - אפשר להראות אופנתי ויפה וכו' עם בגדים צנועים שלא מביישים מצד אחד את הדוסים ומצד שני את צו האופנה. ואגב- הכל אפשר למצוא בשוק. נכון, זה לא תמיד 100% כותנה, אבל זה 100% זול אז אפשר לשחוק בכביסה כשמזיעים הרבה בלי יסורי מצפון גדולים....
כשאני רואה תלמידות שלי הולכות בחולצה צמודה מדי ומחשוף וכו' - אני שואלת בלי להתבייש - "את מניקה?" וממשיכה - "כי אני כן ואני לא מרגישה שצריך מחשוף כזה בשביל להניק...." בדרך כלל זה עובד פלאים!

גם לי יש בעיה עם הבגדים בישראל.
הם פשוט קטנים עלי. אני אישה גבוהה ואין(!) פשוט אין בגדים באורך הזה לנשים בישראל.
אז או שאני קונה בגד שגדול עלי במידה אחת ואז הוא קצת מרושל או שאני פשוט קונה בגדי גברים.
בארה"ב חגגתי. שם יש גם בגדים מיוחדים לנשים גבוהות. איזה כיף זה היה.
פה עוד לא קניתי כלום. ארבעה חודשים ולא מצאתי שום בגד יפה שאני יכולה להיכנס אליו.
שלא לדבר על חולצות, יש לי חזה גדול (גדול אבל לא ענק) ואין חולצות למימדים שלי. בארץ נורא מקובל בגדים one size שלא מתאימים לאף אחת כמעט. ברור שהם לא עולים עלי. ואני לא מתה על בגדים צמודים מדי או חשופים מדי כי אז אני מרגישה כמו המינקת הלאומית. מעבר לעובדה שרוב הגברים בארץ נמוכים ממני ובדרך כלל הם בגובה הציצים שלי ואם אני לובשת חולצה קצת חשופה אני זוכה למבטים ולחיוכים שבדרך כלל רואים על פרצופיהם של מתבגרים עם חוברת פלייבוי או פנטאהוס ביד.

אני 1.77 ולובשת מידות 42-44 בדרך כלל.

אמא שלי, נמוכה, די רזה אבל עם טוסיק וירכיים, מוצאת בגדים יפים בדן קסידי, אבל זה לא כל כך זול.
היא נורא רוצה לגרור אותי לשם, עכשיו כשהגוף חוזר לעצמו, אבל אני מראש מכינה את עצמי לכך ששום חולצה לא תעלה לי על החזה - הבעיה הרגילה שלי בחנויות הרגילות. רב החולצות שלי ממתאים לי, למרות שהמכנסיים שם לרב גדולים עלי.

כן , הן מצאו שם בגדים, אבל האם הן יכולות לשבת?
עד כמה שהצלחתי לראות, הן בהחלט ישבו. אפילו אמרו שנוח להן.

כשתרבות (טוב, מילא, בהיעדר מינוח מוצלח יותר) מתגייסת להחדיר לילדות בנות 12 בראש שמידה 36 זה האידיאל, כשילדות קטנות רואות בטלוויזיה ובעיתונים מנחות/דוגמניות במידות ברגן-בלזן ובטוחות שככה צריכה אישה להיראות - כל-כך קשה לראות את הקשר בין כל זה לעלייה בהפרעות האכילה? לדימוי הגוף השלילי של כל מי שלא מתאימה לפסאודו-נורמה הזו?
אין לי בכלל מחלוקת איתך בנקודה הזו. זה בדיוק מוכיח את מה שאמרתי: כשילדות רואות בטלוויזיה מנחות במידות ברגן בלזן וכו', האם לא מוגזם להאשים בהפרעות האכילה דווקא את מידות ה 34-36 שעל הקולבים, שלא בדיוק מכריזות על עצמן בקולי קולות, במקום את המסרים האגרסיביים של המדיה? חברות מייצרות כדי להרוויח, ואם הן מייצרות בגדים במידות האלה, כנראה יש מספיק מי שקונה אותם.

אבל בחנויות אין בגדים (מהוגנים) לרזות עד לא כל כך שמנות עם (וואחד) ציצים.
לא רק בגדים מהוגנים, גם חזיות. ואפילו לאו דווקא (וואחד) ציצים, אלא סתם ציצים גדולים יחסית לגוף שהם יושבים עליו. אבל כנראה אין מספיק שוק לחזיות במידה המוזרה שלי, אז אני משתדלת לא לבוא בטענות, ומקווה (כמו נמרה) שפעם, כשיהיה לי יותר כסף, תצוץ לה איזו תופרת חזיות חלומית...

כשאני רואה תלמידות שלי הולכות בחולצה צמודה מדי ומחשוף וכו' - אני שואלת בלי להתבייש - "את מניקה?" וממשיכה - "כי אני כן ואני לא מרגישה שצריך מחשוף כזה בשביל להניק...." בדרך כלל זה עובד פלאים!
עדינה מאוד, איפה את מלמדת, ובנות כמה התלמידות שלך? האם לבוש כפי שאת מתארת נוגד את כללי המוסד?
אני פשוט יכולה לדמיין את עצמי עונה להערה כזו -- גם אם אני יכולה לראות את מידת הצדק שבה -- "יופי, אבל אני לא רואה מה הקשר בין מה שאת מרגישה למה שאני צריכה ללבוש", וזאת עוד תשובה מנומסת.

סמדר נ
סוף סוף קול שפוי.

האם לא מוגזם להאשים בהפרעות האכילה דווקא את מידות ה 34-36 שעל הקולבים...במקום את המסרים האגרסיביים של המדיה?

לא, מפני ששני הדברים שלובים לבלי התר אחד בשני וקשה לראות איפה מתחיל האחד ואיפה נגמר השני. המדיה משדרות שרק מידות 34-36 זה יפה וקביל ונכון (מפני שהן ממומנות מכספי המפרסמים-יצרנים, ראי הפרסומות הדוחות ל"פוקס"), יצרני הבגדים מפליאים להפנים את המסר ומייצרים בגדים זערוריים, והנערות המתבגרות (ואני מדברת על גיל 12-14) מנסות להתאים את עצמן בכוח לדרישות הבלתי אפשריות הללו. ואנחנו, האימהות, הולכות על החוט הדק שמתוח מעל התהום שבין לא לשים רגל לניצני הנשיות שלהן, לבין הפחד (הנורא) מפני אנורקסיה, בולימיה וכל יתר הזוועות.

עדינה'לה, פעם הבאה תבואי איתי.

כשאני רואה תלמידות שלי הולכות בחולצה צמודה מדי ומחשוף וכו' - אני שואלת בלי להתבייש - "את מניקה?" וממשיכה - "כי אני כן ואני לא מרגישה שצריך מחשוף כזה בשביל להניק...." בדרך כלל זה עובד פלאים!

שמישהו יערוך את זה ישר לדף מורה פוגע.

איפה את מלמדת, ובנות כמה התלמידות שלך? האם לבוש כפי שאת מתארת נוגד את כללי המוסד?
פספסתם משהו, ועדינה מאוד שכחה לציין:
היא דתיה, והתלמידות שלה דתיות במוסד דתי.
עכשיו ברור?

מידות 34-36 זה יפה וקביל ונכון
אבל יש נשים (ואני ביניהן, וגם אמי) שאלה המידות שלהן. בלי אנורקסיה ובלי שטיפת מוח.
כשאמא שלי היתה ילדה היא סבלה כי ניסו לפטם אותה (המידות שלה לא היו אז באופנה).
ואני אוכלת יפה מאוד, אבל זה הגוף שלי.
אז מה הרעיון?
לבטל את המידה שלי רק משום שבמקרה היא גם המטרה של המדיה המופרעת?

יש להפריד בין קיומן של מידות - לאופנה של גיזרות חשפניות, צמודות וזנותיות - לשטיפת המוח מהסוג שנדונה ב דימוי הגוף של בנותינו .

לבטל את המידה שלי רק משום שבמקרה היא גם המטרה של המדיה המופרעת?
אף אחד לא ביקש לבטל את המידה שלך - אבל בהחלט רצוי שמידה 34-36, מקסימום 38, לא יהיו המידה הנורמטיבית וההצע העיקרי בחנויות המיועדות לאוכלוסייה שרובה חוננה במידות יותר, אפעס, נדיבות. ואי אפשר להפריד בין קיומן של מידות לאופנה הצמודה והחושפנית - לא כשמירב הבגדים על המדפים והקולבים הם במידות ברבי. ושוב - ההיצע צריך לשקף את הרכב האוכלוסייה. מידה 34, כמו מידה 50, הן במיעוט - וההצע בחנויות לא משקף את קהל הלקוחות.

בשמת - כבר כתבו למעלה.
לא אכפת לי שיהיה 34 על המדף/קולב.
אני רק רוצה שיהיו גם המידות שלי.
[ובואי נזכור, ששתינו מחפשות בגדים באותן גזרות, פחות או יותר]

ציפיה מוגזמת? כן.

נורית יקרה, איני פוגעת בתלמידי, הם חברים שלי . ניכר כי אינך יכולה להיכנס עמוק לתוך המערכת בה אני מתקשרת עם תלמידותי ותלמידי. זה באמת מתמיה אבל כיוון שאנחנו חברות (אני והן) אני יכולה להניח שהן לא נפגעות מזה כי זה נאמר בציניות כה רבה בקריצה ובחיוך אמיתי.... עובדה שמחזקת תחושתי זו היא שהן ממשיכות להיות קשורות אלי גם שנים אח"כ ואנחנו צוחקות ביחד על משובת הילדות הזו. (לעיתים אז הן כבר אמהות לילדים משלהן...)
ואגב, כמובן שהן יכולות לענות לי כמו שמציעה סמדר, ואז זה מתפתח לשיחה עוד יותר חמודה ומשעשעת.

מציע להפריד את הדף הזה לשני דפים:

תרבות לבוש בישראל, שיוצבע מהדף מעצבן לראות מסביב, ושיעסוק בבגדים שבנות התשחורת (ובנות התשחורת בדימוס) בוחרות.
אין לי מה ללבוש, שיוצבע מדף האינדקס מדור צריכה נבונה, ושיעסוק במצאי הבגדים בחנויות השונות, איפה אפשר להשיג מה.

מה דעתכן?

ואם אני כבר מוצאת משהו שנראה כמו בגד שיכול להתאים לי, אז הוא במידה גדולה ואומרים לי שכל המידות הקטנות נגמרו כבר!

עודד - עזוב - זו שיחה-קיטורית, אין פה מידע אמיתי.

אז זהו, שאלו שתי שיחות קיטוריות

כן, אבל כבר משקיעים מאמץ בעריכת-פינצטה, עדיף לערוך משהו אחר, לא?

ובשמת - יש לי פתרון:
נלך יחד לחנות. לפחות אחת מאיתנו תמצא שם משהו, לא? (-;

חברות, בענייני בגדים והתאמתם לגוף האשה האמיתית (המשתנה, המגיב, הרב גוני, הבלתי אחיד וזהו) אין בכלל מה לדבר על תאגידי האופנה פוקס, קאסטרו, זארה ועוזריהם. כל קשר בין הקונפקציות המיוצרות שם (ע"פ קנה מידה הוליוודי פלוס ניתוחים...) לבין הנשים במציאות מקרי בהחלט. לפעמים אני מסתובבת בזארה ומתפעלת מהתפאורה היפה / ממחסן התלבושות המרהיב שייבאו לארץ. למה לא פשוט להחליף את השלט...? הרי לא יעלה על דעתי לפקוד את שערי מחסני תיאטרון הבימה בחיפוש אחר בגדי יומיום...
התסכול אצלי אמנם מגיע בגלים, אבל בימים טובים אני שבה וחוזרת ואומרת לעצמי: את בסדר גמור, הטבע/אמא/האלים עשו אותך יפה כמו שאת, אבל מה חבל שיצרני הבגדים לא יודעים את זה... הפכתי את היוצרות. תעשיית האופנה לא טרחה להתאים את עצמה אליי, ולא להיפך.
כשהבנתי את זה, ירדתי לאלתר מפס הייצור האחיד הזה (ואפרופו חינוך באופן טבעי, אנחנו צריכים לדעת על מה אנחנו מדברים...), וחיפשתי בגדים שיאהבו אותי.
זה לא קל, ומדי פעם אני בכל זאת מוצאת את עצמי באחד ממקדשי השיבוטים - אם ברצוני לרכוש איזו טי שירט זולה שלא יהיה לי אכפת להשמיד, אבל בכל זאת. יש לנו כמה אופציות אחרות.
אני ממליצה (אני מידה 44-46 לפעמים יותר ולפעמים פחות. תלוי במצב רוח שלי או של המעצבים) על החנות "רונצ'ה" בקינג ג'ורג', תל אביב. קצת צפונית לגן מאיר. ליד ארטא. יש שם אוספים מעניינים ומתחדשים יחסית של בגדי מעצבים מקומיים - לא תמיד זול, אבל גם לא תמיד נורא. -הם לא משלמים לי, ואין לי שום כוונת פרסומת. זו המלצה ידידותית גרידא.-
בגדים נשיים, מקוריים, בדים איכותיים ("מתאים לי" משתמשים בסגסוגות של נפט ואורניום, לא? לא עולה על דעתי להכנס לשם. איכס.), צבעים מעניינים וכל מיני. כדאי גם להתעדכן, כי המצָאי מתחלף. אם לא מצאת עכשיו, אולי בעוד חודש.)
גם היחס שזכיתי לו שם היה כ"כ מרענן ונעים (סופסוף לא נתקלתי בפנים צוננות/אדישות של מוכרת נמוכת-מותן ומצח שאמדה את גזרתי והרימה גבה) שמצאתי את עצמי מוציאה שם סכום שהיה הרבה מעל לתכניותיי, אבל בהחלט הצדיק את ההשקעה. אחרי הכל, מוטב להוציא קצת יותר, על בגדים שיילבשו באמת, ולא סתם ישכבו בארון בתנוחת "זה לאחרי הדיאטה". חוץ מזה, נעים להשקיע בעצמי, אחרי שנים של הלקאות עצמיות. מגיע לי, רבאק. מגיע לי גם אם אני לא רומי אבולעפיה, שתהיה לי בריאה.
ד"א - ברונצ'ה יש גם למידות קטנות יותר. ראיתי שם חתיכה פצצתית במיוחד, לפי כל קנה מידה טלוויזיוני, שבחרה בחנות הזו מן הטעם הפשוט שאפשר למצוא שם בגדים נוחים ומיוחדים - ולא להיראות כמו "עוד אחת". או, כמו שאני קוראת להן בחיבה מהולה ברשעות אופיינית: "השיבוטות". עוד אחת. מה ההבדל ביניהן? (אני לא מבינה את הבחורים, בחיי. מה יש להם להסתכל על עוד אחת. ממילא עוד שניה תבוא עוד אחת. ועוד אחת. תלבושת אחידה.)
ושמעתי גם על החנות "עלמה". ברחוב מרכז בעלי מלאכה 9 תל אביב מאחורי שיינקין. עוד לא ניסיתי, אבל הומלץ.
אם יש עוד המלצות תל אביביות, אשמח לקרוא.

מצטרפת להמלצה על רונצ'ה.
מזמן לא ביקרתי שם אבל מה שקניתי שם הפך לשימושי מאוד. זאת חנות שלא הרגשתי בה כמו פיל בחנות ברביות למרות שאני חורגת מהמידות הממוצעות (46 במכנסים. אני חושבת....). יש שם בגדים ל נשים וזה מה שעושה את המקום נעים. זה והיחס.

"מתאים לי" משתמשים בסגסוגות של נפט ואורניום, לא?

חייבת הסבר!
יפעת, למה הכוונה?

גילה, קבענו! D-:
כנראה בקיץ הבא יהיה לי כבר כוח לחפש מכנסיים (תיכף חורף, ויש לי עוד שני ג'ינסים שמישים ושמלת הנקה אחת).
חולצות ושמלות אחפש בעוד שנתיים (עד אז אני מאורגנת עם חולצות הנקה, וכל מה שאינו חולצת הנקה לא נלבש). (-:

הכוונה לבגדים שעשויים מחומרים סינתטטיים, ניילון.

כבר מזמן לא קניתי מכנסים. הכלל הראשון: 100% כותנה. אני מוכנה להתפשר כשמדובר בשרוואלים נוחים. הם נמכרים כאן בשוק ב20 ש"ח, בצבעים חזקים ובדוגמאות מעניינות ולחצי מהאנשים באזור יש אותם.
בFOX מצאתי פעם מכנסי כותנה יפות. במחיר סביר. ופעם אחת מצאתי כזה ב"ראש אינדיאני".
אני מוכנה להתפשר על המידה (ממחר- דיאטה!) אבל לא על הכותנה.
וגם עם המלאי המוגבל שיש בחנויות אני לא מבינה איך נשים הולכות ככה.

נראה לי שאם יש מישהי/ ו עם חוש עסקי + יכולת עיצוב ותפירה, הדף הזה יכול להראות על פוטנציאל עסקי מעולה.
בנות, אז למה לא תופרות אישיות שיכינו לכן בגדים לפי טעמכן ובזול?
גם אני לא אוהבת לקנות בגדים במיוחד (אולי בגלל העבר הצפוני עתיר הקניות וגדוש הבגדים שאני באה ממנו) ולא בגלל המידות. יש משהו בתחושת בזבוז הזמן שמודגש אצלי באקט הזה (בשבילי, כן?). אבל לא בזה מתעסק הדף הזה... באזור שלנו יש כמה וכמה חנויות של מעצבות ומכירות פרטיות בבתים וגם כמובן בגדים יד שניה ויש לא מעט דברים שווים. אז מה המסקנה? שצריך להשקיע קצת זמן בבחירה נכונה של החנויות? נראה לי...
אגב, אותי מאד משעשע להלביש לאומני בגדים אופנתיים, ורודים, עם קישוטים, פאדלפונים וכו'. לפעמים אני חושבת שהייתי שמחה אם היו כאלו גם בשבילי. טוב, אולי זה בכ"ז קצת מוגזם

פעם , כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון, היתי תופרת מכנסיים לעצמי. אח"כ הלכתי פעם למשהו שיתפור לי מכנסיים, ואח"כ גיליתי את SEVENTEEN שיש להם מכנסי כותנה עם מותן על המותן, אם כי לא נכנסתי אליהם כבר יותר משנה. בעיקרון גם לתפור לבד וגם ללכת למשהו שיתפור לך וגם לחפש חנות נורמלית עולה ב-זמן. השאלה מה עולה פחות זמן. הבאסה בחנויות שהן כל הזמן "מתעדכנות" ו"מוציאות קולקציות חדשות" כדי ש"ללקוחות יהיה משהו חדש לקנות כאן כל פעם" (שאלתי !..) ואז צריך לחפש מקום אחר.

הילה, איפה אפשר למצוא את SEVENTEEN?

גם אצלי כלל ראשון במכנסיים ובחולצות 100% כותנה.
זה הכי חשוב,והגזרה כמובן.

הדף הזה משום מה הופיע עד לנקודה זו כפול. כלומר, אחרי דבריה האחרונים של אממ"פ התחיל הדף מחדש. מחקתי את הפעם המיותרת, ואז הופיעה אזהרה ששאלה אם אני באמת רוצה למחוק את רוב הדף (זה לא רוב, זה בדיוק חצי...). נראה לי שהייתי צריכה למחוק בכל זאת, אז מחקתי. אני מקווה שזה בסדר.

עוד לא אמא, "סבנטיין" זה רשת חנויות. בחיפה יש להם לפחות שתי חנויות: ליד חורב ובעיר. ראיתי חנות שלהם באחד הקניונים, נדמה לי שקניון רחובות בתחנה המרכזית, אבל לא מצאתי בה כלום. אני קניתי 4 (!!!) זוגות מכנסיים, על פני שנתיים, בחנות שבחורב, ומאחר וכולם עדיין במצב טוב מאד (אם כי הראשונות ספגו דבק מגע באחד מימי היצירה בגן), לא היה לי צורך לבדוק את מצב המלאי שלהם בשנה שנה וחצי האחרונות. אה כן. ויש להם גם תופרת ששולחים לה את הבגדים לתיקונים קלים (מכפלת ולהכניס קצת מותן) בתשלום.בהצלחה.

ממליצה גם על קרייזי ליין - קצת יקרים אבל יש שם בגדים נורמלים ועל תמנון ששם אפשר למצוא בעיקר טי שירטס פשוטים וג'ינסים שמגיעים לגובה סביר למדי
ואגב תמנון - קניתי שם לעצמי כמה חולצות מכיוון שמיהרתי מדדתי אחת ולקחתי עוד שתיים מאותו סוג
כשהגעתי הביתה התברר לי שאחת מאלה שלא מדדתי עולה לי בקושי על האף והיא מייד עברה לבתי בת ה-9 שמאוד נהנית ממנה כי גם היא שונאת חולצות בטן וסופסוף יש לה חולצה ארוכה יחסית.

קרייזי ליין - נדיר מאד למצוא שם כותנה. חבל.

לגבי תמנון, התפרסם סקר ב- YNET באוגוסט לגבי איכות הטישרטים של תמנון, זארה, קסטרו, פוקס, TNT.
נמצא כי תמנון הם הכי זולים והכי איכותיים, לאחר כביסות רבות הצבעים לא דהו והבד לא התקשה.
פוקס, זארה, TNT - איכות ירודה, הצבעים דהו והבדים התקשו.
קסטרו - בינוני.

TNT - מישהו קונה את הבגדים שלהם אחרי הקטלוג הפורנוגרפי שלהם? מוקצה!!

על תמנון אני יכולה להעיד מנסיון. קניתי בקיץ הקודם כמה טישרטס וחרשתי עליהם באינטנסיביות, אחכ המשכתי ללבוש אותן גם בחורף, עם בטן גדלה והולכת
בקיץ הזה המשכתי ללבוש אותן. הן לא דהו, הצורה שלהן לא נהרסה והן לא הפכו רפויות בגלל הכביסות המרובות ובגלל שלבשתי אותן עם בטן של חודש עשירי.
אני מקווה שהחולצות שמוכרים שם היום הן חולצות מאותה האיכות.

שינוי מרענן מכל הבגדים האלו שכל המכנסיים מכסות בקושי את הערווה, והחולצות בטן, כך שהאופנה נועדה רק לנשים גבוהות, דקות גיזרה, ואם את לא כזאת יש לך את האופציה להראות כמו פרה בקיני, או להיות לבושה בטי שירט אוהל ולהראות בעסה...

יש שם את כל המידות ממידה אפס עד למידות נדיבות.. משהו משהו!!!
אם אתן מסתכלות בקטלוג מארה"ב (יש קטלוגים מכל מני ארצות מאותה חברה) המידות קצת שונות
כלומר מידה 2 זה מידה 36, מידה 4 זה מידה 38 וכן הלאה
וגם בגדי ילדים

http://www.laredoute.com

אז מה אתן אומרות? אני אומרת שזה אוסף מדהים של בגדים! - - הה? נכון זה זול, אבל כרגע אני בהיריון עם בטן ענקית שלא הייתה מביישת חודש שביעי (אפילו שרק גמרתי 5 חודשים) וגם אין מספיק כסף - לא יכולה לחכות עד לאחרי הלידה ועד שאחזור לגיזרה הקודמת (מידה 36 - 38) כדי שאוכל להזמין בגדים משם, ולהעיף את כל הבגדים משנות התשעים שכבר נראים מיושנים ומשעממים

ואת כל המכנסי ג'ינס האמריקאים המגעילים שהחגורה נמצאת נמוך בקושי מכסה את הערווה, אני שונאת כל הזמן ללבוש חולצות ארוכות שיכסו את זה, וכל הזמן למשוך בחגורה של המכנסיים כלפי מעלה... זה לא נוח להתכופף ואז חצי טוסיק והתחתונים מציץ החוצה!

שמעתי אתמול ברדיו את החדשות של הטלויזיה. דיברו שם על איזו חברת אפונה שנתנו פריטי לבוש לנשים (ונערות וילדות) שהסכימו להתפשט בחנות.
לא שמעתי את כל הכתבה וגם לא את שם החברה.
למישהו יש פרטים נוספים?

אני אישית מאד אוהבת חברות אפונה. כי זה טעים וירוק. (ח..ח..ח.. סתם זה שיעשע אותי אל תתקני)
הנה הקישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2811439,00.html
ואין מה להוסיף פשוט מחריד

אני אתמול שמעתי את זה בחדשות ועד עכשיו מזועזעת ברמה של 10 בסולם חבצלת.
מה מחר? אולי יחקלו קונדומים שאלה שיסכימו לקיים יחסי מין בפומבי? זה בטח יגדיל את המכירות של סופרפארם או משהו.

אז מה זה אומר על התרבות? (-:
גווווועלד.

אז זהו,שלפני שבועיים קראתי שחנות בהונג קונג או משהוא כזה עשתה מבצע בפתיחה,
שכול אחת שתופיע לפתיחה בעירום תקבל בגד או שתיים מתנה על חשבון הבית,עם תמונה.
והנה זה גם היה בישראל,היום קראתי בידיעות שהחברה "קנבלו" מתנערת מהדיג'יי ואומרת שנציגים מטעמה שהיו במקום הפצירו בבנוו שלא להתפשט....

יש אימייל שרץ לפני כמה חודשים (אני קיבלתי אותו לפחות 5 פעמים) על חנות בגרמניה שאמרה שמי שיבוא בעירום לחנות (במועד מסוים) יולבש על חשבון החנות (או משהו כזה). ויש שם תמונות של המוני צעירים ערומים צובאים על דלתות החנות ואחכ מסתובבים בה ובוחרים לעצמם בגדים.
(על זה דיברת, אממפ?)
איכשהו כשקראתי את זה זה נשמע לי מוזר, דפוק, משעשע - ומתאים לאומה המוזרה ההיא.
אבל כשזה כאן ומעורבות בזה ילדות זה מחריד.

בסה"כ להציע מתנות תמורת התערטלות - זה כבר ישן. מאיר רמז הוציא על זה פטנט בשנות ה80. אבל שם זה מבוגרים וזה באולם סגור וחוקי המשחק ידועים מראש.
לעשות את זה ברחוב ולתת לילדות להשתתף- בלתי נתפס בעיני.