הודעה חשובה למר מרפי!
מר מרפי היקר!
אין לך מה לקרוא כאן בבלוג!
הוא נורא משעמם!
חוצמזה שנראה לי שאתה כבר זקן והילדים שלך כבר מזמן בלי חיתולים- אז מה זה עניינך?
אין לך מה לקרוא כאן בבלוג!
הוא נורא משעמם!
חוצמזה שנראה לי שאתה כבר זקן והילדים שלך כבר מזמן בלי חיתולים- אז מה זה עניינך?
התחלה, מחלה, ורופא קצת #()%() @%) ...
פפריקה הונגרית (2006-10-13T00:56:29):
(נשימה עמוקה. עוד אחת... אחרונה והנה זה בא.)
התחלתי מלקרוא איך אחרות ואחרים כאן מסירים את החיתול בהינף יד, ומתנהלים אחרת.
ברגעים הראשונים עברה בי מחשבה- "מה?? אבל תינוק לא....." עצרתי, שאלתי את עצמי למה אני כל-כך בטוחה שהתינוקות לא.... לא יודעים, לא יכולים....
אחר-כך, קסם לי הרעיון, אבל הייתי נורא מותשת מהלידה, ומקשיי הנקה, ומהמנשא. עם פשושי בתוכו, כמובן....
פעם אחת, אחרי שהתחיל לעשות גדולים (יציאה.) , לקחתי אותו לאסלה, ועודדתי אותו "יופי , פשושי, תשחרר, כן! כל הכבוד! יופי!"
אחרי שהוא שחרר (והוא שחרר...........) שמחתי בשבילו, שעכשיו הוא יהי'ה נקי, ולא מוצף בלכלוך, וביקשתי ממנו שבפעם הבאה יגיד לי כשהוא עומד לעשות, ואני אנסה להיות קשובה אליו.
או שהוא לא אמר, או שאני לא שמתי לב....
אבל- איך שהוא הסתכל אליי, כשהחזקתי אותו מעל האסלה-
הוא הרים את ראשו, וראיתי שהוא ממש מרגיש הקלה! ראיתי מין הבעת תודה בעיניו הפשושיות..... וזה נתן לי כוח להתחיל עם זה קצת יותר בקביעות.
קצת לפני ראשהשנה נכנסתי באופן אקטיבי לדפים בנושא.....
את הטיפ שהכי עזר לי להתחיל אמצתי בחום ובהתלהבות של מתחילנים.
התחלנו מפעם ביום בלי חיתול לכמה שעות, על הגינה, ולפני הנקה, בין צד לצד ובסופה- הצעתי לו לפשפש, התפשפשנו, יצא או לא יצא.....
יצא - עודדתי אותו, ואמרתי לו כמה כיף לו עכשיו, שיהיה בחיתול יבש, ושכיף להיות נקי... וכל הכבוד לו שהצליח לשחרר....
לא יצא- לא נורא. כמובן שדקה אחרי כן זה יצא... על הדשא
.
אחר-כך השתכללנו, והתפשפשנו בבוקר, ונדהמתי לגלות שהפשוש יבש.... פשוט יבש.
כמובן, כמו כל עצלנית ממוצעת אמא של פשושי (ע"ע כותבת הבלוג) נורא אוהבת לישון, והיא לא תמיד מצליחה להתעורר בזמן.....
לא תמיד הוא מוכן להתפשפש בבוקר. לפעמים הוא נורא מתעצבן, למרות שהחיתול שלו עדיין יבש, ואני יודעת שעוד רגע כבר לא... ואכן אחרי רגע הוא כבר לא... (יבש, כן?)
אלה בקרים של אוווף רציני, כי נו באמת, כבר התאפקת כל הלילה, אתה יבש... למה אתה לא מוכן לפשפש בגיגית?
אבל, איך אומרים בפולנית? -נו, טוף..... אני אשב לי בחושך לבד , ואשטוף חיתולים..........
החלטתי, שגם אם אני מפספסת (וזה קורה הרבה, כי מה לעשות, אני לא מושלמת... ) אני מושיבה אותו מעל הגיגית, ואומרת לו שאם הוא יחכה עוד שניה, אני אקח אותו לגיגית, והוא ישאר יבש. [אני לא תמיד עושה את זה...]
והוא באמת מחכה לפעמים, רק שאני לא תמיד מצליחה להתעורר.......
כבר שלושה שבועות לערך אנחנו מתנהלים על ר"פ ופשפוש-
לפעמים בזמנים קבועים [בוקר, לפני כל הנקה, באמצע הנקה, אחרי אם הוא לא נרדם, פעם ביום לפחות שאנחנו על הנדנדה ללא חיתול-ואז אני מפשפשת אותו גם אם עבר זמן מה מאז ההנקה-כי הוא ער, לפני שהולכים לישון....]
לפעמים לא [כי שישי, ומה-זה לחוץ לי-בישולים, כלים, להתקלח- ואני תמיד תמיד קצת כועסת קצת מאוכזבת וקצת עם רגשות אשמה-כי אני מרגישה שהוא נענש מזה! וקצת גם - כי אני מהעדה הנכונה, אז תמיד אני ארגיש אשמה ...]
שמתי לב ש-
בימים האחרונים יותר ויותר פעמים אני רואה את עצמי מפשפשת אותו בדמיוני, או לחילופין- אומרת לעצמי, אולי אני אפשפש אותו? פחות מדקה אח"כ הוא מפשפש..... למה אני לא סומכת על עצמי למה???*
אנשים כאן חושבים שאני משוגעת!
אנטי-פמיניזם-
אני מרגישה מאושרת עם החיתולים המלוכלכים, ונשיאתו של הפשושי בחודשיים האחרונים של חיי החדשים והמשופרים- יותר מאשר כל שנותי ה"משוחררות" וחסרות המעצורים/התכתיבים (של התינוק)/התכנון!
מהבוקר החיתול יבש.
פפריקה הונגרית (2006-10-14T21:58:15):
בס"ד
מיום שישי החלפתי חיתול רק פעמיים.
פעם אחת לפני שבת, כי הייתי עסוקה בבישולים ופספסתי....
פעם שניה בשבת בבוקר, כי הייתי עסוקה בלישון, ופספסתי.
היינו במיון ילדים ביום שלישי בערב, וכשביקשו דגימה, הבאתי להם מהגיגית....
הרופא הרים גבה, ושאל איך יש לי דגימה ככה.
עניתי לו שאנחנו מתפשפשים.
הוא אמר-
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!! (ציטוט מדוייק למדי!)
כששאלתי את בעלי, מה הוא אומר על מה שהרופא אמר, הוא ענה שאין לי מה להקשיב לו.....
כששאלתי אם הוא חושב שאני צריכה להפסיק, הוא אמר שזה טוב מאוד שאני מפשפשת אותו ככה!!!
שמתי לב שפשושי אוהב להיות בתנוחה הזאת.
גם אם אין לו סיבה ממשית-פשפושית.
הוא מסתכל על העולם, על הרגליים שלו, על הגיגית, על הרצפה....
סתלבט.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-15T12:10:09):
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
ענק!
איזה #()%() @%) ... פשוט לא להאמין.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:25:17):
היום פשושי חולה....
החלפתי כבר 4 חיתולים מפושפשים, ונראה לי שיש לי המון מזל שתפסתי את היציאה של הבוקר בזמן, בגיגית .....
סימן-
כשהוא יונק-מפסיק-יונק-מפסיק-יונק-מפסיק... אני מנסה לפשפש, ובד"כ זה זה.
למרות שלא תמיד. [ראה סעיף הבא...]
שמתי לב- שהוא ממש מבין כשאני פותחת לו את החיתול.
אם זה לא מוצא חן בעיניו- על התיקתק הראשון הוא מקים קול מחאה. קול מחאה, אני אומרת.... קול זעקה! זעקות שבר.
הפולניה כאן שואלת אותי כל הזמן אם לא כדאי להחליף לדייסה כי הוא רעב..... (?)
(לא שזה לדף הזה- אבל אני מניחה ש140 ג' בשבוע זה לא מספיק לביאפרה הקטון....)
אם זה מוצא חן בעיניו, אז הוא צריך לפשפש. והוא מפשפש...
עוד סימן...
כשמתפשפשים, אני נותנת לו נשיקה, ואומרת לו (לא בפקודה, אלא בקול רך ומעודד) "תשחרר פשושי, נו, תשחרר... פססססססססססס"
והוא נושם נשימה עמוקה, ומשחרר.
למה אני לא סומכת על עצמי למה???
החלטתי ללכת על פשפושי סרק ולא על חיתולי סרק.
זה המוטו החדש שלי.
אם כבר הפשושי מבין שכשפותחים חיתול זה מוביל לפשפוש, ואם הוא לא צריך הוא מודיע לי- אז אני מוכרחה לשנות את הקביעה הזו-
ולסמוך על עצמי.
וזה עובד!
פשוט כך.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:27:14):
_כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
ענק!
איזה #()%() @%) ... פשוט לא להאמין._
העלה בי שאלה-
האם העובדה שהוא לא מרטיב חיתול מונעת ממנו להרגיש את הקשר הרטבה-פשפוש?
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:28:39):
אה, שכחתי.
אותו רופא, באותה נשימה מסביר לי בשיא הרצינות ש-
"תינוקות לא מתאפקים. זה אגדה, מיתוס."
כן, באמת אגדה- החיתולים היבשים שלנו.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-15T13:41:54):
האם העובדה שהוא לא מרטיב חיתול מונעת ממנו להרגיש את הקשר הרטבה-פשפוש?
לא יודעת. אני חושבת שכיוון שהוא מפשפש בהצלחה ומודע לזה, הוא לא צריך ללמוד כל מיני קשרים תיאורטיים שמשמשים בעיקר ללימוד ילדים איך לפשפש בהצלחה ולהיות מודעים לזה.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T18:07:36):
כרוניקה של קשת ידועה מראש...
עד שהגעתי להבנה פיזיקאלית ופיזיולוגית של הפשפוש הזכרי, לקחו כמה הרטבות רבתי....
על הגיגית להיות רחוקה מספיק כדי שהקשת כבר תספיק להיות בירידה עד שהיא מגיעה לדופן הנגדית.....
תזמורת הים (2006-10-15T19:27:50):
אני חושבת שכיוון שהוא מפשפש בהצלחה ומודע לזה, הוא לא צריך ללמוד כל מיני קשרים תיאורטיים שמשמשים בעיקר ללימוד ילדים איך לפשפש בהצלחה ולהיות מודעים לזה.
קומ"ג, גדולה מתמיד
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
כן, התינוק שלך רגיל לעשות בקערה מגיל חודש, אז בגיל שלוש הוא באמת יבקש חיתול. אהה. לוגיקה במיטבה (איפה האייקון של יד מכה על המצח?).
על זה נאמר: סייג לחכמה- שתיקה.
(נשימה עמוקה. עוד אחת... אחרונה והנה זה בא.)
התחלתי מלקרוא איך אחרות ואחרים כאן מסירים את החיתול בהינף יד, ומתנהלים אחרת.
ברגעים הראשונים עברה בי מחשבה- "מה?? אבל תינוק לא....." עצרתי, שאלתי את עצמי למה אני כל-כך בטוחה שהתינוקות לא.... לא יודעים, לא יכולים....
אחר-כך, קסם לי הרעיון, אבל הייתי נורא מותשת מהלידה, ומקשיי הנקה, ומהמנשא. עם פשושי בתוכו, כמובן....
פעם אחת, אחרי שהתחיל לעשות גדולים (יציאה.) , לקחתי אותו לאסלה, ועודדתי אותו "יופי , פשושי, תשחרר, כן! כל הכבוד! יופי!"
אחרי שהוא שחרר (והוא שחרר...........) שמחתי בשבילו, שעכשיו הוא יהי'ה נקי, ולא מוצף בלכלוך, וביקשתי ממנו שבפעם הבאה יגיד לי כשהוא עומד לעשות, ואני אנסה להיות קשובה אליו.
או שהוא לא אמר, או שאני לא שמתי לב....
אבל- איך שהוא הסתכל אליי, כשהחזקתי אותו מעל האסלה-
הוא הרים את ראשו, וראיתי שהוא ממש מרגיש הקלה! ראיתי מין הבעת תודה בעיניו הפשושיות..... וזה נתן לי כוח להתחיל עם זה קצת יותר בקביעות.
קצת לפני ראשהשנה נכנסתי באופן אקטיבי לדפים בנושא.....
את הטיפ שהכי עזר לי להתחיל אמצתי בחום ובהתלהבות של מתחילנים.
התחלנו מפעם ביום בלי חיתול לכמה שעות, על הגינה, ולפני הנקה, בין צד לצד ובסופה- הצעתי לו לפשפש, התפשפשנו, יצא או לא יצא.....
יצא - עודדתי אותו, ואמרתי לו כמה כיף לו עכשיו, שיהיה בחיתול יבש, ושכיף להיות נקי... וכל הכבוד לו שהצליח לשחרר....
לא יצא- לא נורא. כמובן שדקה אחרי כן זה יצא... על הדשא
.אחר-כך השתכללנו, והתפשפשנו בבוקר, ונדהמתי לגלות שהפשוש יבש.... פשוט יבש.
כמובן, כמו כל עצלנית ממוצעת אמא של פשושי (ע"ע כותבת הבלוג) נורא אוהבת לישון, והיא לא תמיד מצליחה להתעורר בזמן.....
לא תמיד הוא מוכן להתפשפש בבוקר. לפעמים הוא נורא מתעצבן, למרות שהחיתול שלו עדיין יבש, ואני יודעת שעוד רגע כבר לא... ואכן אחרי רגע הוא כבר לא... (יבש, כן?)
אלה בקרים של אוווף רציני, כי נו באמת, כבר התאפקת כל הלילה, אתה יבש... למה אתה לא מוכן לפשפש בגיגית?
אבל, איך אומרים בפולנית? -נו, טוף..... אני אשב לי בחושך לבד , ואשטוף חיתולים..........
החלטתי, שגם אם אני מפספסת (וזה קורה הרבה, כי מה לעשות, אני לא מושלמת... ) אני מושיבה אותו מעל הגיגית, ואומרת לו שאם הוא יחכה עוד שניה, אני אקח אותו לגיגית, והוא ישאר יבש. [אני לא תמיד עושה את זה...]
והוא באמת מחכה לפעמים, רק שאני לא תמיד מצליחה להתעורר.......
כבר שלושה שבועות לערך אנחנו מתנהלים על ר"פ ופשפוש-
לפעמים בזמנים קבועים [בוקר, לפני כל הנקה, באמצע הנקה, אחרי אם הוא לא נרדם, פעם ביום לפחות שאנחנו על הנדנדה ללא חיתול-ואז אני מפשפשת אותו גם אם עבר זמן מה מאז ההנקה-כי הוא ער, לפני שהולכים לישון....]
לפעמים לא [כי שישי, ומה-זה לחוץ לי-בישולים, כלים, להתקלח- ואני תמיד תמיד קצת כועסת קצת מאוכזבת וקצת עם רגשות אשמה-כי אני מרגישה שהוא נענש מזה! וקצת גם - כי אני מהעדה הנכונה, אז תמיד אני ארגיש אשמה
...]
שמתי לב ש-
- תמיד (טפו טפו טפו בלי עין הרע!) כשאני מוציאה אותו מהמנשא הוא יבש....
- בבוקר, אם אני מתעוררת איתו (ולא ממשיכה לישון לקולו הערב המגרגר לי שיחות של בוקר) , הוא יבש.
בימים האחרונים יותר ויותר פעמים אני רואה את עצמי מפשפשת אותו בדמיוני, או לחילופין- אומרת לעצמי, אולי אני אפשפש אותו? פחות מדקה אח"כ הוא מפשפש..... למה אני לא סומכת על עצמי למה???*
- היום, ממש היום, דיברתי עם חברה, וחשבתי לעצמי לבקש ממנה שתחכה, שאפשפש, אבל היא היתה באמצע משפט..... ההמשך - נזכר לעיל, במשפט הקודם!
- אני יותר מאושרת לכבס את החיתולים המלוכלכים (כבר כמה ימים שאין כאלה, והכוונה למלוכלכים ממש!!) מאשר למלא שקית ח"פ ולזרוק לפח!
אנשים כאן חושבים שאני משוגעת!
- גם -"הוא כל היום עלייך! למה את לא שמה אותו בעגלה/מיטה? תשתחררי ממנו קצת!"
- גם -"את רוצה שיהיה לך תינוק עצלן? תשימי אותו על הבטן!"
- גם -"למה את לא מראה לו צעצועים, ספר תמונות, רעשן?"
- גם -"בגיגית? למה לא בחיתול כמו כל ילד נורמאלי (???) אחר?"
אנטי-פמיניזם-
אני מרגישה מאושרת עם החיתולים המלוכלכים, ונשיאתו של הפשושי בחודשיים האחרונים של חיי החדשים והמשופרים- יותר מאשר כל שנותי ה"משוחררות" וחסרות המעצורים/התכתיבים (של התינוק)/התכנון!
מהבוקר החיתול יבש.
פפריקה הונגרית (2006-10-14T21:58:15):
בס"ד
מיום שישי החלפתי חיתול רק פעמיים.
פעם אחת לפני שבת, כי הייתי עסוקה בבישולים ופספסתי....
פעם שניה בשבת בבוקר, כי הייתי עסוקה בלישון, ופספסתי.
היינו במיון ילדים ביום שלישי בערב, וכשביקשו דגימה, הבאתי להם מהגיגית....
הרופא הרים גבה, ושאל איך יש לי דגימה ככה.
עניתי לו שאנחנו מתפשפשים.
הוא אמר-
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!! (ציטוט מדוייק למדי!)
כששאלתי את בעלי, מה הוא אומר על מה שהרופא אמר, הוא ענה שאין לי מה להקשיב לו.....
כששאלתי אם הוא חושב שאני צריכה להפסיק, הוא אמר שזה טוב מאוד שאני מפשפשת אותו ככה!!!
שמתי לב שפשושי אוהב להיות בתנוחה הזאת.
גם אם אין לו סיבה ממשית-פשפושית.
הוא מסתכל על העולם, על הרגליים שלו, על הגיגית, על הרצפה....
סתלבט.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-15T12:10:09):
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
ענק!
איזה #()%() @%) ... פשוט לא להאמין.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:25:17):
היום פשושי חולה....
החלפתי כבר 4 חיתולים מפושפשים, ונראה לי שיש לי המון מזל שתפסתי את היציאה של הבוקר בזמן, בגיגית .....
סימן-
כשהוא יונק-מפסיק-יונק-מפסיק-יונק-מפסיק... אני מנסה לפשפש, ובד"כ זה זה.
למרות שלא תמיד. [ראה סעיף הבא...]
שמתי לב- שהוא ממש מבין כשאני פותחת לו את החיתול.
אם זה לא מוצא חן בעיניו- על התיקתק הראשון הוא מקים קול מחאה. קול מחאה, אני אומרת.... קול זעקה! זעקות שבר.
הפולניה כאן שואלת אותי כל הזמן אם לא כדאי להחליף לדייסה כי הוא רעב..... (?)
(לא שזה לדף הזה- אבל אני מניחה ש140 ג' בשבוע זה לא מספיק לביאפרה הקטון....)
אם זה מוצא חן בעיניו, אז הוא צריך לפשפש. והוא מפשפש...
עוד סימן...
כשמתפשפשים, אני נותנת לו נשיקה, ואומרת לו (לא בפקודה, אלא בקול רך ומעודד) "תשחרר פשושי, נו, תשחרר... פססססססססססס"
והוא נושם נשימה עמוקה, ומשחרר.
למה אני לא סומכת על עצמי למה???
החלטתי ללכת על פשפושי סרק ולא על חיתולי סרק.
זה המוטו החדש שלי.
אם כבר הפשושי מבין שכשפותחים חיתול זה מוביל לפשפוש, ואם הוא לא צריך הוא מודיע לי- אז אני מוכרחה לשנות את הקביעה הזו-
ולסמוך על עצמי.
וזה עובד!
פשוט כך.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:27:14):
_כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
ענק!
איזה #()%() @%) ... פשוט לא להאמין._
העלה בי שאלה-
האם העובדה שהוא לא מרטיב חיתול מונעת ממנו להרגיש את הקשר הרטבה-פשפוש?
פפריקה הונגרית (2006-10-15T13:28:39):
אה, שכחתי.
אותו רופא, באותה נשימה מסביר לי בשיא הרצינות ש-
"תינוקות לא מתאפקים. זה אגדה, מיתוס."
כן, באמת אגדה- החיתולים היבשים שלנו.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-15T13:41:54):
האם העובדה שהוא לא מרטיב חיתול מונעת ממנו להרגיש את הקשר הרטבה-פשפוש?
לא יודעת. אני חושבת שכיוון שהוא מפשפש בהצלחה ומודע לזה, הוא לא צריך ללמוד כל מיני קשרים תיאורטיים שמשמשים בעיקר ללימוד ילדים איך לפשפש בהצלחה ולהיות מודעים לזה.
פפריקה הונגרית (2006-10-15T18:07:36):
כרוניקה של קשת ידועה מראש...
עד שהגעתי להבנה פיזיקאלית ופיזיולוגית של הפשפוש הזכרי, לקחו כמה הרטבות רבתי....
על הגיגית להיות רחוקה מספיק כדי שהקשת כבר תספיק להיות בירידה עד שהיא מגיעה לדופן הנגדית.....
תזמורת הים (2006-10-15T19:27:50):
אני חושבת שכיוון שהוא מפשפש בהצלחה ומודע לזה, הוא לא צריך ללמוד כל מיני קשרים תיאורטיים שמשמשים בעיקר ללימוד ילדים איך לפשפש בהצלחה ולהיות מודעים לזה.
קומ"ג, גדולה מתמיד
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
כן, התינוק שלך רגיל לעשות בקערה מגיל חודש, אז בגיל שלוש הוא באמת יבקש חיתול. אהה. לוגיקה במיטבה (איפה האייקון של יד מכה על המצח?).
על זה נאמר: סייג לחכמה- שתיקה.
תחילת הקציר, דיונים על כיסויים וקערות ואמא קצת \-:
פפריקה הונגרית (2006-10-16T18:00:46):
היום, בהינף יד הורדתי לפשושי את החיתול.... אמנם לזמן קצר (4 שעות) אבל....
בתוך הבית, ובלי פספוסים.
איזה פשושי זה...
פפריקה הונגרית (2006-10-16T23:05:10):
אני בשוק מהפשוש הזה! פשוט...... בהלם. (ואבא שלו עד!)
הוא ינק, וניסיתי להציע לפשפש אותו, והוא לא רצה. ניסיתי אחרי כמה דקות שוב, והוא לא רצה. (-הוא כבר מבין מה פרוש ההצעה לפשפש. בן חודשיים.)
אח"כ, התחלתי לשמוע "פוקים" אמרתי לעצמי- או שאת עכשיו מפשפשת אותו, או שאוי ואבוי ...." ניסיתי שוב- הוא לא הי'ה מוכן.
ואז שמתי לב-
ה"פוקים משתחררים - אבל זה בגלל שהוא צריך, אבל מתאפק ! הוא התאפק, ואז כשסיים לינוק, עוד לקח כמה שניות עד שפשפשתי אותו -
וכשהחזקתי אותו מעל הגיגית, אמרתי לו "תשחרר" - רק אז הוא עשה !
אבא שלו, פולניה למהדרין- נורא מתלהב-
איך שהוא מבין אותי,
איך שהוא מתאפק,
איך שהוא כבר מאוד מאוד מחונך.
(גם אני נורא מתלהבת, אבל הייתי רוצה לחשוב על עצמי כלא-כל-כך פולניה...)
אויש פשושי קטן!
אתה גדול!!!
@}
נתי בהריון (2006-10-19T16:11:23):
הי חן ,
הבלוג שלך מאוד נחמד ואני מקווה שגם לי ילך בקלות כזו בבוא הזמן (עוד שלושה חודשים)
דרך אגב , מה גודלה ועומקה של הקערה?
באיזה גיל התחלתם וכמה זמן לקח עש שממש הרגשת שאת מבינה את הסימון שלו?
פפריקה הונגרית (2006-10-20T12:17:40):
הי נתי!
קודם כל- שתהיה לך לידה קלה!!! ותינוק/ת בריא/ה!
האמת, עברתי כמה קערות, אפילו קניתי סיר, כי חשבתי לעצמי- המשענת של הסיר תהיה מקדימה ותחסום את הקשת..... אך לא ולא... -סיר כדאי להכניס לרפרטואר כשהוא כבר יושב.....
הקערה- צריכה להיות עמוקה מספיק שתוכלי להכניסו כמעט עד שהברכיים בפנים, בלי שהטוסיק ייגע בקרקעית (5 ס"מ מעל לפחות, אני ממלאת תמיד מעט מים שלא יהיה ריח חזק....), והברכיים (המקופלות) רחוקות באיזה 10 ס"מ מה"גדה הנגדית", שהקשת תספיק לרדת- זה היה ברצינות!! אחרת זה משפריץ. וגם הזרם כבר נחלש (פיסיקה פשוטה) ואז זה לא משפריץ ריקושטים. ואז הוא נשען על הקערה שנשענת עלייך.
תעשי נסיונות.... אם את גרה באיזור- את מוזמנת מאוד לבוא לבקר (אני לא עובדת...) ((רעננה-כפ"ס))
התחלנו כשהוא היה בן חודש בערך, (היה קיץ) אז הייתי איתו בחוץ על הדשא, כדי להבין סימנים. אבל- לא יודעת- אולי אני לא מספיק שמה לב.... או שלא מבינה, או שהוא לא סימן.... לוידעת.
בכולופן- עשיתי את זה לפי מה שכתוב למעלה-
ולפני הנקה, בין צד לצד ובסופה- הצעתי לו לפשפש -לאט לאט הוא למד- שאם אני פותחת לו את החיתול זה סימן שעומדים לפשפש, ואם הוא לא רוצה (באמצע הנקה) הוא מוחה. הסימנים באו אחרי די הרבה זמן (בערך מתי שכתבתי עליהם.)- שהוא משחק במקום לינוק, כשהוא מרשה לי לפתוח את החיתול באמצע ההנקה....
אםםםםם 3אחרי שבועות בערך- לסימנים מובחנים. שמתי לב שכשאני מפסיקה אותו באמצע ההנקה, והוא לא מוחה- אז לפשפש, והוא עושה.
תראי- למידה זה אישי- שימת לב, הקשבה, להסתכל עליו. אבל צריך תבנית מסויימת, לדעתי. ששניכם יודעים שזה ככה, ולדבוק בה. ואז לומדים. הוא יודע שהוא יכול לחכות (דקה שתים) ולהשאר יבש- את יודעת מתי. ואת פשוט יודעת!
לא התחלנו בלי חיתולים. אלא לזמן קצר ביום, אח"כ החלטתי לפשפש בזמן קבוע-
כל פעם שהוא מתעורר- ממנשא, או מהמיטה.
סוף כל הנקה- אם זה הנקה של ללכת לישון, אז לקראת הסוף, ואז ללכת לישון.- לא תמיד זה מיד, אז אני מחכה דקה שתיים איתו מעל הגיגית, ותמיד אחרי זמן קצר הוא עושה.
בין צד לצד- גרעפס, פשפוש.
לפני מנשא (כמו לפני ללכת לישון).
בעקרון הוא עם חיתול- אבל החיתול כל הזמן יבש! (אתמול הוא היה חולה אז לא כל-כך... אבל 90% הוא יבש.)
אני גם לא מיד מורידה אותו מהגיגית אם הוא לא מפשפש- הוא אוהב את התנוחה- הוא מוציא אוויר ככה (משני הכיוונים ) , מסתכל על העולם, על הרגליים, וכו' . אז עד שהוא עושה או מתלונן אני משאירה אותו ככה- זה כמה דקות בד"כ.
יתרון האור (2006-10-22T23:32:23):
מקסים וואו, איך עשית לי חשק - אני ממש נפעמת מההצלחה הזו שלכם, ומקווה שבילד הבא בעז"ה יהיו לי כוחות להתחיל.
אנחנו בינתיים עם
טיטולים (מותר להגיד את זה פה?) בשאיפה לקנות חיתולי בד טובים. ובאמת בהזדמנות רציתי לשאול אותך איך את מחתלת אותו את הקטנצ'יק שלך?
התחום הזה של חיתולים/ בלי חיתולים לא ממש היה לי במודעות עד השבועות האחרונים. מדהים איך כל פעם נוסף עוד תחום בחיים שפשוט "מובן מאליו" ו"איך לא חשבנו על זה קודם"...
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
אני מוסיפה את תמיהתי העזה לנוכח תוארו הנכבד של הדוקטור
(על משקל - "מי נתן לך רשיון &X%$@# !!!!!")
תמשיכו להנות!
פפריקה הונגרית (2006-10-23T13:21:00):
אני מוסיפה את תמיהתי העזה לנוכח תוארו הנכבד של הדוקטור (על משקל - "מי נתן לך רשיון &X%$@# !!!!!")
LOL!!!
אני משתמשת בכיסויים שהם כמו תחתונים, עם תיקתק- מבחוץ רשת מצויירת, וניילון, ומבפנים רשת עם חור להכניס חיתול- אני משתמשת בטטרה כותנה. -תראי- מראש אני אומרת- זה לא יכול להשאר שעות כמו פאמפרס/האגיס- וצריך לכבס, עדיף כל יום שיהיה לך למחר......
גם נראה לי קצת מסורבל להשתמש בחיתול שהוא כולו "חבילה אחת" של כמה שכבות, ואז את צריכה לכבס את הכל, (וזה גם קצת יותר יקר ליחידה, וצריך הרבה יחידות, אז...) וכאן- אם זה רק קטנים, אני מוציאה את הטטרא, מייבשת את הכיסוי, ויכולה להשתמש בו שוב כשהוא יבש, והחיתולים- יש הרבה, ומתייבשים מאוד מהר (שעה על חבל תליה בשמש ורוח. אני מניחה שבחורף על רדיאטור זה יהיה דומה...). אז זה יותר זמין, וגם תופס פחות מקום בתיק כשיוצאים מהבית.
את כן יכולה להתחיל עם מענדי שלך- בן כמה הוא?? ראי בלי חיתולים התחלה מאוחרת -מה יש לך להפסיד.... מקסימום את פשוט תגמלי אותו מחיתולים בגיל שנה וחצי במקום 3- "הפסד גדול" (לפאמפרס, כמובן!!) כדאי!! תנסי!
משפט חשוב ששכחתי להתייחס אליו-
ואני מקווה שגם לי ילך בקלות
קלות??
ממש לא! להתעורר ב-4 בלילה, ובמקום להניק אותו ולהמשיך לישון- אני קמה, מרימה את הקערה למיטה, מורידה לו את החיתול, מחזיקה אותו ככה לאיזה כמה דקות (לא תמיד, לפעמים אחרי 5 שניות הוא עושה......) , מחזירה חיתול- מורידה את הקערה לרצפה, ונשכבת, ומתחילה עוד פעם להתאים אותנו לתנוחת הנקה נוחה...... (כנ"ל ב6, ב8, ב9.30, וגם באמצע היום.....)
קלות???
ממש לא! לפעמים בשבת (בעיקר באחרונה- לא יודעת מה קרה לנו.....) - נורא בא לי לשים לו טיטולים- ושהוא יעשה בהם, ואז אני זורקת- אני לא יכולה לכבס בשבת, וגם לא לשים חיתול עם גדולים במים! התוצאה-שבת בערב החדר מריח לא ממש אטרקטיבי.... ראשון בבוקר- אין לי כמעט חיתולים. לכבס על הבוקר, כדי לא להפסיד את השמש (שנגמרת נורא מוקדם...)........ במקום להתפנק במיטה.....
קלות??
ממש לא! כמה פעמים, אני מחזיקה אותו, והוא נהנה, ממש דקות ארוכות, החיתול היה יבש, ואני מקווה שיתרוקן בגיגית....
אחרי דקות רבות של "יושב על הגדר" ללא פשפוש-אני מחזירה אותו לתוך החיתול, בהנחה ( מוטעית כמובן!!! ) שהוא לא צריך.... התוצאה- מנוחשת כבר, לא?
כמה פעמים, הוא כבר כן מפשפש, ו5 דקות אח"כ אני מגלה שהיה לו לפשפש יותר ממה שחשבתי....
מצד שני- אני לא יכולה להעיד בבית-משפט-
אבל בחיי שהילד מתאפק לא לעשות גדולים בחיתול... במיוחד אחרי איזו פעם אחת שפשפשתי אותו, והנחתי אותו חזרה לשכב, וחיתלתי אותו, והוא התמתח, ו"ברח" לו...... אויש, ההבעה שהתפשטה לו על הפרצוף ...... מסכן..... טוב נו, לפחות הבין שכדאי לחכות... בעיקר בגלל שזה קרה אחרי שכבר שבוע בערך הוא לא לכלך את החיתול, אז הוא כנראה שכח....
מצד שני- זה כל-כך כיף להחזיק אותו כשהוא מתרוקן, ולדעת שהוא מתרוקן טוב טוב, לשמוע שיוצאים לו גזים, שיכול להיות שבשכיבה היו תקועים, ומכאיבים, לתת לו את הכבוד להשאר נקי כי זה שהוא לא יודע לדבר ולא יכול ללכת לבד לסיר/שירותים לא אומר שמותר לי לשים לו חיתול, ולהשאיר אותו בו, "עד שהוא יסיים" (ועוד קצת) .....
מצד שני- הוא אוהב ככה, רואים את זה!
מצד שני- אבא של הפשושי (גם אמ'שלו) נורא מתלהב, ואפילו מתאמץ לפתוח את העיניים העייפות ב5 בבוקר, כדי לראות את הפשושי מתפשפש.....
מצד שני- אני פשוט מבינה עכשיו איך טיטולים בעיניי זה פשוט התעללות לשמה- כאשר משאירים אותם בתוך היציאות שלהם שעות......
מצד שני- זה חסכוני
פפריקה הונגרית (2006-10-23T13:32:50):
כבר שלושה ימים שהוא כל הזמן עם חיתול רטוב!
אל תבינו אותי לא נכון... לא חל שום שינוי במגמת הפשפוש מצידי... אבל מצידו, כנראה....
לא יודעת מה עובר עלינו....
כל הזמן אני מחליפה לו חיתולים. כל הזמן.\-:
וממש לא אכפת לי מהכביסות. זה לא מפריע לי - מה ההבדל בין 4 חיתולים ל10.....
אבל דחילק, פשושי- מה קרה לך??
או שאולי זו אני-
אולי הוא השתנה לי מבלי שאשים לב-
ואולי הוא צריך יותר פשפושים? אולי 10 דקות אחרי כל פשפוש- צריך להציע לו שוב?
אולי אני צריכה ללמוד אותו מחדש.....
חשבתי שהגעתי לנוסחה מנצחת....
טוב, אז לא.
השתכללות-
כמה פעמים, שבמקום להחזיקו ממש בתוך הגיגית, אני מחזיקה קצת במרחק, והוא בעצם- קולע למטרה. והוא קולע...
היום- הוא לא קלע (איזה קשת!!)....
מצד שני (כפשוטו) הוא קלע לי על הרגל !!! S-:
יתרון האור (2006-10-23T15:42:43):
חמודים אתם
ולגבי -
גם נראה לי קצת מסורבל להשתמש בחיתול שהוא כולו "חבילה אחת" של כמה שכבות, ואז את צריכה לכבס את הכל, (וזה גם קצת יותר יקר ליחידה, וצריך הרבה יחידות, אז...) וכאן- אם זה רק קטנים, אני מוציאה את הטטרא, מייבשת את הכיסוי, ויכולה להשתמש בו שוב כשהוא יבש, והחיתולים- יש הרבה, ומתייבשים מאוד מהר (שעה על חבל תליה בשמש ורוח. אני מניחה שבחורף על רדיאטור זה יהיה דומה...). אז זה יותר זמין, וגם תופס פחות מקום בתיק כשיוצאים מהבית.
נשמע לי ממש לעניין, גם לי נראה מסורבל לכבס חיתולי בד עבים, במיוחד בחורף, אין לי מייבש כביסה ואנחנו בהרי ירושלים. קררר פה.
חיתול טטרא אפשר לכבס ביד ברגע, וכמו שאמרת - מתייבש בצ'יק.
הכיסויים האלה נשמעים אחלה. זה נוזל הרבה או שהם בסדר? ברור שלא מתכוונת להשאיר אותו לשחות בתוצרתו גם עם טיטולים אני לא עושה את זה, ובד"כ משתדלת מיד מיד להחליף. חוצמזה הולכת לקרוא את הדף המומלץ, אולי נתחיל בחיתולי בד ונראה איך זה מתגלגל. תודא תודא @}
וכדי לא להציף לך את הבלוג את יכולה לענות לי לגבי הכיסויים בדפבית
נתי בהריון (2006-10-23T15:52:21):
הי חן ,
תודה על ההסברים.
מקווה שהכל יסתדר ועוד זמן לא רב יהיה לך תינוק גמול לחלוטין ועד אז , תהני מתהליך הלמידה.
בי
נתי
פפריקה הונגרית (2006-10-23T17:06:54):
היום פגשתי מישהי שהכרתי עוד בהריונה.
דיברנו קצת, והתינוקת (3 שב') החלה לבכות.
הצעתי , שאולי החיתול שלה רטוב.....
"כן" , היא עונה לי בנונשלאנטיות, "היא עשתה קקי". והמשיכה בשיחה, כאילו הקקי לא באמת בחיתול, והוא לא ממש מפריע לתינוקת, ולא בגלל זה היא בוכה...
0-:
היום, בהינף יד הורדתי לפשושי את החיתול.... אמנם לזמן קצר (4 שעות) אבל....
בתוך הבית, ובלי פספוסים.
איזה פשושי זה...
פפריקה הונגרית (2006-10-16T23:05:10):
אני בשוק מהפשוש הזה! פשוט...... בהלם. (ואבא שלו עד!)
הוא ינק, וניסיתי להציע לפשפש אותו, והוא לא רצה. ניסיתי אחרי כמה דקות שוב, והוא לא רצה. (-הוא כבר מבין מה פרוש ההצעה לפשפש. בן חודשיים.)
אח"כ, התחלתי לשמוע "פוקים" אמרתי לעצמי- או שאת עכשיו מפשפשת אותו, או שאוי ואבוי
...." ניסיתי שוב- הוא לא הי'ה מוכן.ואז שמתי לב-
ה"פוקים משתחררים - אבל זה בגלל שהוא צריך, אבל מתאפק ! הוא התאפק, ואז כשסיים לינוק, עוד לקח כמה שניות עד שפשפשתי אותו -
וכשהחזקתי אותו מעל הגיגית, אמרתי לו "תשחרר" - רק אז הוא עשה !
אבא שלו, פולניה למהדרין- נורא מתלהב-
איך שהוא מבין אותי,
איך שהוא מתאפק,
איך שהוא כבר מאוד מאוד מחונך.
(גם אני נורא מתלהבת, אבל הייתי רוצה לחשוב על עצמי כלא-כל-כך פולניה...)
אויש פשושי קטן!
אתה גדול!!!
@}
נתי בהריון (2006-10-19T16:11:23):
הי חן ,
הבלוג שלך מאוד נחמד ואני מקווה שגם לי ילך בקלות כזו בבוא הזמן (עוד שלושה חודשים)
דרך אגב , מה גודלה ועומקה של הקערה?
באיזה גיל התחלתם וכמה זמן לקח עש שממש הרגשת שאת מבינה את הסימון שלו?
פפריקה הונגרית (2006-10-20T12:17:40):
הי נתי!
קודם כל- שתהיה לך לידה קלה!!! ותינוק/ת בריא/ה!
האמת, עברתי כמה קערות, אפילו קניתי סיר, כי חשבתי לעצמי- המשענת של הסיר תהיה מקדימה ותחסום את הקשת..... אך לא ולא... -סיר כדאי להכניס לרפרטואר כשהוא כבר יושב.....
הקערה- צריכה להיות עמוקה מספיק שתוכלי להכניסו כמעט עד שהברכיים בפנים, בלי שהטוסיק ייגע בקרקעית (5 ס"מ מעל לפחות, אני ממלאת תמיד מעט מים שלא יהיה ריח חזק....), והברכיים (המקופלות) רחוקות באיזה 10 ס"מ מה"גדה הנגדית", שהקשת תספיק לרדת- זה היה ברצינות!! אחרת זה משפריץ. וגם הזרם כבר נחלש (פיסיקה פשוטה) ואז זה לא משפריץ ריקושטים. ואז הוא נשען על הקערה שנשענת עלייך.
תעשי נסיונות.... אם את גרה באיזור- את מוזמנת מאוד לבוא לבקר (אני לא עובדת...) ((רעננה-כפ"ס))
התחלנו כשהוא היה בן חודש בערך, (היה קיץ) אז הייתי איתו בחוץ על הדשא, כדי להבין סימנים. אבל- לא יודעת- אולי אני לא מספיק שמה לב.... או שלא מבינה, או שהוא לא סימן.... לוידעת.
בכולופן- עשיתי את זה לפי מה שכתוב למעלה-
ולפני הנקה, בין צד לצד ובסופה- הצעתי לו לפשפש -לאט לאט הוא למד- שאם אני פותחת לו את החיתול זה סימן שעומדים לפשפש, ואם הוא לא רוצה (באמצע הנקה) הוא מוחה. הסימנים באו אחרי די הרבה זמן (בערך מתי שכתבתי עליהם.)- שהוא משחק במקום לינוק, כשהוא מרשה לי לפתוח את החיתול באמצע ההנקה....
אםםםםם 3אחרי שבועות בערך- לסימנים מובחנים. שמתי לב שכשאני מפסיקה אותו באמצע ההנקה, והוא לא מוחה- אז לפשפש, והוא עושה.
תראי- למידה זה אישי- שימת לב, הקשבה, להסתכל עליו. אבל צריך תבנית מסויימת, לדעתי. ששניכם יודעים שזה ככה, ולדבוק בה. ואז לומדים. הוא יודע שהוא יכול לחכות (דקה שתים) ולהשאר יבש- את יודעת מתי. ואת פשוט יודעת!
לא התחלנו בלי חיתולים. אלא לזמן קצר ביום, אח"כ החלטתי לפשפש בזמן קבוע-
כל פעם שהוא מתעורר- ממנשא, או מהמיטה.
סוף כל הנקה- אם זה הנקה של ללכת לישון, אז לקראת הסוף, ואז ללכת לישון.- לא תמיד זה מיד, אז אני מחכה דקה שתיים איתו מעל הגיגית, ותמיד אחרי זמן קצר הוא עושה.
בין צד לצד- גרעפס, פשפוש.
לפני מנשא (כמו לפני ללכת לישון).
בעקרון הוא עם חיתול- אבל החיתול כל הזמן יבש! (אתמול הוא היה חולה אז לא כל-כך... אבל 90% הוא יבש.)
אני גם לא מיד מורידה אותו מהגיגית אם הוא לא מפשפש- הוא אוהב את התנוחה- הוא מוציא אוויר ככה (משני הכיוונים
) , מסתכל על העולם, על הרגליים, וכו' . אז עד שהוא עושה או מתלונן אני משאירה אותו ככה- זה כמה דקות בד"כ.יתרון האור (2006-10-22T23:32:23):
מקסים וואו, איך עשית לי חשק - אני ממש נפעמת מההצלחה הזו שלכם, ומקווה שבילד הבא בעז"ה יהיו לי כוחות להתחיל.
אנחנו בינתיים עם
טיטולים (מותר להגיד את זה פה?) בשאיפה לקנות חיתולי בד טובים. ובאמת בהזדמנות רציתי לשאול אותך איך את מחתלת אותו את הקטנצ'יק שלך?התחום הזה של חיתולים/ בלי חיתולים לא ממש היה לי במודעות עד השבועות האחרונים. מדהים איך כל פעם נוסף עוד תחום בחיים שפשוט "מובן מאליו" ו"איך לא חשבנו על זה קודם"...
כדאי שתפסיקי עם זה, כי אחר-כך, בגיל 3 יהיה לך מאוד קשה לגמול אותו מחיתולים !!!
אני מוסיפה את תמיהתי העזה לנוכח תוארו הנכבד של הדוקטור
(על משקל - "מי נתן לך רשיון &X%$@# !!!!!")תמשיכו להנות!
פפריקה הונגרית (2006-10-23T13:21:00):
אני מוסיפה את תמיהתי העזה לנוכח תוארו הנכבד של הדוקטור (על משקל - "מי נתן לך רשיון &X%$@# !!!!!")
LOL!!!
אני משתמשת בכיסויים שהם כמו תחתונים, עם תיקתק- מבחוץ רשת מצויירת, וניילון, ומבפנים רשת עם חור להכניס חיתול- אני משתמשת בטטרה כותנה. -תראי- מראש אני אומרת- זה לא יכול להשאר שעות כמו פאמפרס/האגיס- וצריך לכבס, עדיף כל יום שיהיה לך למחר......
גם נראה לי קצת מסורבל להשתמש בחיתול שהוא כולו "חבילה אחת" של כמה שכבות, ואז את צריכה לכבס את הכל, (וזה גם קצת יותר יקר ליחידה, וצריך הרבה יחידות, אז...) וכאן- אם זה רק קטנים, אני מוציאה את הטטרא, מייבשת את הכיסוי, ויכולה להשתמש בו שוב כשהוא יבש, והחיתולים- יש הרבה, ומתייבשים מאוד מהר (שעה על חבל תליה בשמש ורוח. אני מניחה שבחורף על רדיאטור זה יהיה דומה...). אז זה יותר זמין, וגם תופס פחות מקום בתיק כשיוצאים מהבית.
את כן יכולה להתחיל עם מענדי שלך- בן כמה הוא?? ראי בלי חיתולים התחלה מאוחרת -מה יש לך להפסיד.... מקסימום את פשוט תגמלי אותו מחיתולים בגיל שנה וחצי במקום 3- "הפסד גדול"
(לפאמפרס, כמובן!!) כדאי!! תנסי!
משפט חשוב ששכחתי להתייחס אליו-
ואני מקווה שגם לי ילך בקלות
קלות??
ממש לא! להתעורר ב-4 בלילה, ובמקום להניק אותו ולהמשיך לישון- אני קמה, מרימה את הקערה למיטה, מורידה לו את החיתול, מחזיקה אותו ככה לאיזה כמה דקות (לא תמיד, לפעמים אחרי 5 שניות הוא עושה......) , מחזירה חיתול- מורידה את הקערה לרצפה, ונשכבת, ומתחילה עוד פעם להתאים אותנו לתנוחת הנקה נוחה...... (כנ"ל ב6, ב8, ב9.30, וגם באמצע היום.....)
קלות???
ממש לא! לפעמים בשבת (בעיקר באחרונה- לא יודעת מה קרה לנו.....) - נורא בא לי לשים לו טיטולים- ושהוא יעשה בהם, ואז אני זורקת- אני לא יכולה לכבס בשבת, וגם לא לשים חיתול עם גדולים במים! התוצאה-שבת בערב החדר מריח לא ממש אטרקטיבי.... ראשון בבוקר- אין לי כמעט חיתולים. לכבס על הבוקר, כדי לא להפסיד את השמש (שנגמרת נורא מוקדם...)........ במקום להתפנק במיטה.....
קלות??
ממש לא! כמה פעמים, אני מחזיקה אותו, והוא נהנה, ממש דקות ארוכות, החיתול היה יבש, ואני מקווה שיתרוקן בגיגית....
אחרי דקות רבות של "יושב על הגדר" ללא פשפוש-אני מחזירה אותו לתוך החיתול, בהנחה ( מוטעית כמובן!!! ) שהוא לא צריך.... התוצאה- מנוחשת כבר, לא?
כמה פעמים, הוא כבר כן מפשפש, ו5 דקות אח"כ אני מגלה שהיה לו לפשפש יותר ממה שחשבתי....
מצד שני- אני לא יכולה להעיד בבית-משפט-
אבל בחיי שהילד מתאפק לא לעשות גדולים בחיתול... במיוחד אחרי איזו פעם אחת שפשפשתי אותו, והנחתי אותו חזרה לשכב, וחיתלתי אותו, והוא התמתח, ו"ברח" לו...... אויש, ההבעה שהתפשטה לו על הפרצוף
...... מסכן..... טוב נו, לפחות הבין שכדאי לחכות... בעיקר בגלל שזה קרה אחרי שכבר שבוע בערך הוא לא לכלך את החיתול, אז הוא כנראה שכח....מצד שני- זה כל-כך כיף להחזיק אותו כשהוא מתרוקן, ולדעת שהוא מתרוקן טוב טוב, לשמוע שיוצאים לו גזים, שיכול להיות שבשכיבה היו תקועים, ומכאיבים, לתת לו את הכבוד להשאר נקי כי זה שהוא לא יודע לדבר ולא יכול ללכת לבד לסיר/שירותים לא אומר שמותר לי לשים לו חיתול, ולהשאיר אותו בו, "עד שהוא יסיים" (ועוד קצת) .....
מצד שני- הוא אוהב ככה, רואים את זה!
מצד שני- אבא של הפשושי (גם אמ'שלו) נורא מתלהב, ואפילו מתאמץ לפתוח את העיניים העייפות ב5 בבוקר, כדי לראות את הפשושי מתפשפש.....
מצד שני- אני פשוט מבינה עכשיו איך טיטולים בעיניי זה פשוט התעללות לשמה- כאשר משאירים אותם בתוך היציאות שלהם שעות......
מצד שני- זה חסכוני
פפריקה הונגרית (2006-10-23T13:32:50):
כבר שלושה ימים שהוא כל הזמן עם חיתול רטוב!
אל תבינו אותי לא נכון... לא חל שום שינוי במגמת הפשפוש מצידי... אבל מצידו, כנראה....
לא יודעת מה עובר עלינו....
כל הזמן אני מחליפה לו חיתולים. כל הזמן.\-:
וממש לא אכפת לי מהכביסות. זה לא מפריע לי - מה ההבדל בין 4 חיתולים ל10.....
אבל דחילק, פשושי- מה קרה לך??
או שאולי זו אני-
אולי הוא השתנה לי מבלי שאשים לב-
ואולי הוא צריך יותר פשפושים? אולי 10 דקות אחרי כל פשפוש- צריך להציע לו שוב?
אולי אני צריכה ללמוד אותו מחדש.....
חשבתי שהגעתי לנוסחה מנצחת....
טוב, אז לא.
השתכללות-
כמה פעמים, שבמקום להחזיקו ממש בתוך הגיגית, אני מחזיקה קצת במרחק, והוא בעצם- קולע למטרה. והוא קולע...
היום- הוא לא קלע (איזה קשת!!)....
מצד שני (כפשוטו) הוא קלע לי על הרגל !!! S-:
יתרון האור (2006-10-23T15:42:43):
חמודים אתם
ולגבי -
גם נראה לי קצת מסורבל להשתמש בחיתול שהוא כולו "חבילה אחת" של כמה שכבות, ואז את צריכה לכבס את הכל, (וזה גם קצת יותר יקר ליחידה, וצריך הרבה יחידות, אז...) וכאן- אם זה רק קטנים, אני מוציאה את הטטרא, מייבשת את הכיסוי, ויכולה להשתמש בו שוב כשהוא יבש, והחיתולים- יש הרבה, ומתייבשים מאוד מהר (שעה על חבל תליה בשמש ורוח. אני מניחה שבחורף על רדיאטור זה יהיה דומה...). אז זה יותר זמין, וגם תופס פחות מקום בתיק כשיוצאים מהבית.
נשמע לי ממש לעניין, גם לי נראה מסורבל לכבס חיתולי בד עבים, במיוחד בחורף, אין לי מייבש כביסה ואנחנו בהרי ירושלים. קררר פה.
חיתול טטרא אפשר לכבס ביד ברגע, וכמו שאמרת - מתייבש בצ'יק.
הכיסויים האלה נשמעים אחלה. זה נוזל הרבה או שהם בסדר? ברור שלא מתכוונת להשאיר אותו לשחות בתוצרתו
גם עם טיטולים אני לא עושה את זה, ובד"כ משתדלת מיד מיד להחליף. חוצמזה הולכת לקרוא את הדף המומלץ, אולי נתחיל בחיתולי בד ונראה איך זה מתגלגל. תודא תודא @}וכדי לא להציף לך את הבלוג את יכולה לענות לי לגבי הכיסויים בדפבית
נתי בהריון (2006-10-23T15:52:21):
הי חן ,
תודה על ההסברים.
מקווה שהכל יסתדר ועוד זמן לא רב יהיה לך תינוק גמול לחלוטין ועד אז , תהני מתהליך הלמידה.
בי
נתי
פפריקה הונגרית (2006-10-23T17:06:54):
היום פגשתי מישהי שהכרתי עוד בהריונה.
דיברנו קצת, והתינוקת (3 שב') החלה לבכות.
הצעתי , שאולי החיתול שלה רטוב.....
"כן" , היא עונה לי בנונשלאנטיות, "היא עשתה קקי". והמשיכה בשיחה, כאילו הקקי לא באמת בחיתול, והוא לא ממש מפריע לתינוקת, ולא בגלל זה היא בוכה...
0-:
תחילת החורף, תנוחת פשפוש ותעודת "מי-גאון-של-אמא" P-:
תזמורת הים (2006-10-23T21:01:59):
כבר שלושה ימים שהוא כל הזמן עם חיתול רטוב!
תקשיבי, סו"ס התינוק שלך מראה איזה סימן שהוא נורמלי... גם יונק טוב, גם לא מפספס, גם ישן בלילה- זה תינוק זה???
וברצינות- זה חלק מהענין. לא תמיד יש שיתוף פעולה. לכי תביני למה.... אולי הוא טיפה חולה (איזה וירוסון קטן, שבכלל לא היית מודעת אליו בלי הפשפושים), אולי הוא משנה בדיוק את דפוסי הפשפוש ולא שמת לב- מי יודע? בכל מקרה, אל תתיאשי, יש גם ימים כאלה ואז התקשורת חוזרת ובגדול (ושוב נעלמת וחוזר חלילה).
מיכל בר (2006-10-23T21:56:05):
אם אני מבינה נכון, את מחזיקה אותו מעל הגיגית (ולאחרונה התחלת להחזיק קצת לפניה).
אני מנסה לדמיין את התנוחה (כמו נתי מלמעלה, גם אני בעוד שלושה חודשים אחבוק תינוקי חדש).
הבולבולון פונה קדימה? למטה?הידיים שלך מונחות מתחת לרגליים המקופלות שלו?
ומה קורה כשיש קטנים וגדולים בו זמנית? צריך גיגית בגודל אמבטיה, לא?
אגב, עלה לי רעיון: כשמדובר על פשפוש תוך כדי הנקה, למשל, נראה לי נוח להחזיק באופן קבוע איזו בקבוק קטן בסמוך ולפשפש לבפנים.
פפריקה הונגרית (2006-10-24T13:43:00):
ומה קורה כשיש קטנים וגדולים בו זמנית?_ -ע"ע _היום- הוא לא קלע (איזה קשת!!)....מצד שני (כפשוטו) הוא קלע לי על הרגל !!! זה מה שקורה....
קודם כל- שיהיה מזל טוב, ולידה קלה, ותינוק בריא!
הבולבולון פונה קדימה? למטה?הידיים שלך מונחות מתחת לרגליים המקופלות שלו? תסתכלי בדף תנוחות פשפוש - מישהי עם סווטשירט אדום מחזיקה את הילד/ה ברחוב- ככה, רק שאני יושבת על המיטה ואו שהגיגית עליי, או שהיא לצידי ואני עם רגל אחת מכופפת על המיטה (וככה זה קורה שגם הקשת עוברת [בגדול] את הגיגית, וגם הוא קולע לי על הרגל.............)
מעל הגיגית -בתוך.
טוב- אני רואה שכדאי שאמדוד את הגיגית- היא לא בגודל אמבטיה, וההחזקה מחוץ לגיגית היתה קוריוז, שמסתבר שהוא מוטעה...... מאוד! לא כי שאלתם פשוט כי קרה מה שקרה..... (הנ"ל).
קוטר פנימי (לא כולל המסגרת מסביב הגיגית) 38ס"מ - מספיק בשביל שהוא נשען על הדופן, ויש מקום לרגליים שלו- כולל כפות הרגליים (הרגליים הרי כפופות ומפוסקות-שלא להרטיב את כפות הרגליים.) וגם מקום לקשת להספיק לרדת- אז היא לא יוצאת מהגיגית, וגם הזרם נחלש אז היא לא משפריצה לו על הרגליים, או מסביב (ע"ע ריקושטים...)
גובה 15ס"מ מספיק כדי שהקשת תהיה בתוך הגיגית, והטוסיקוני לא ייגע במה שמתרחש תחתיו........
הבולבולון פונה קדימה? למטה? -אני לא נוגעת בו. יש מספיק מקום בתוך הגיגית שזה לא ירטיב את הסביבה. אם קורה שהוא עומד (בבוקר...) אני משעינה את הגיגית עליי ככה שהיא קצת אלכסונית כלפי מעלה מולו-הוא עדיין בתוכה, והקשת הגבוהה יותר עדיין תהיה בתוך הגיגית. הבנת?
בקבוק קטן בסמוך ולפשפש לבפנים -אני בכלל חשבתי על איזו קונסטרוקציה שהיא תתקבל או בתור משהו ימי-ביניימי או בתור להיט-
צינור שמתאים להלביש עליו, מחובר לרצועת גומי, ובצידו השני- בקבוק... זה יכול להראות התעללות..... או פתרון מעולה לפשפושי הנקה.
אני אישית -עקב משבר אמון בעצמי לא חזרתי לבלי חיתולים לגמרי. כי היו יומיים כאלה, ובשלישי כנראה מרוב לחץ- כל הזמן הפסקתי אותו באמצע כדי שלא ארטב- והוא לא היה מוכן- והתוצאה- פשפוש דווקא! ולא בגיגית. פעמיים. אז אני קצת לא מסוגלת לחזור על זה! ייתכן ואני פשוט קצת יותר פולניה משאני מוכנה להודות אפילו בפני עצמי. אז יצרתי לי מציאות-כלאיים -פשפושים עם חיתולים. אבל אני מקווה שעוד שבוע שבועיים, כשהוא יהיה קצת יותר גדול, והוא מתחיל להיות מודע, ולהתאפק ממש הרבה זמן יחסית (דקות ארוכות!) אז אני אתחיל בלי.
פפריקה הונגרית (2006-10-24T13:49:12):
אתמול, אחרי שישן עליי במנשא- הוא התעורר עצבני. מאוד.
טוב, פשושי, אני מוציאה אותך.
החלטתי לפשפש אותו, למרות שידעתי שכשהוא יוצא מהמנשא הוא קודם-כל אוהב לינוק. אבל- ניסיתי בכל מקרה.
התוצאה- הוא פשפש, ונרגע.
הוא פשוט התאפק. פשוט ככה!
אני לא מבינה אותו. אני פשוט בשוק ממנו הפשושי הזה!
בעלי טוען בתוקף שהילד גאון.
איזה עוד ילד את מכירה שיודע ככה להתנהג, ולהתאפק ולהבין איפה לעשות, וכל זה?
הממממממ....... אולי...?
מיכל בר (2006-10-24T20:40:18):
גאון. ללא ספק.
פפריקה הונגרית (2006-10-25T15:43:37):
גאון. ללא ספק.
מה? זה היה בציניות? או ברצינות? לא הבנתי איך להסתכל על מה שכתבת...
פפריקה הונגרית (2006-10-29T14:08:02):
24 שעות.
20 חיתולים רטובים.
עם פשפוש בגיגית.
נו, מה נהיה?!?
יתרון האור (2006-10-29T17:31:36):
P-:
נשמע מתיש מאוד
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-29T18:37:19):
אולי התקררות? שמעתי על המון תינוקות ואפילו ילדים שהיו להם "בריחות" בשבוע האחרון.
פפריקה הונגרית (2006-10-29T21:56:24):
אולי התקררות? שמעתי על המון תינוקות ואפילו ילדים שהיו להם "בריחות" בשבוע האחרון.
כן?
כי הלכתי וקניתי עוד 18 טטרא! כי אלה משבת התייבשו רק עכשיו ......... וחסר לי עוד יומיים כאלה, ואני קופצת מהחלון!! (אל דאגה אנחנו במושב. אני אנחת על הדשא.)
מה- וזה יכול להיות שקר לו בהתפשפשויות? ושזה באשמתי??
אולי הגיע הזמן לאיזה מפזרונצ'יק במושבותינו?)
עוד יולדת (2006-10-29T21:58:02):
_גאון. ללא ספק.
מה? זה היה בציניות? או ברצינות?_
זה היה ברצינות מתובלת בחוש הומור.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-29T22:02:17):
וזה יכול להיות שקר לו בהתפשפשויות?
לאו דווקא בהתפשפשויות אלא בכלל (אצלי זה קרה לילד ישן בפיג'מה).
באמת הגיע הזמן לחמם. הוא ממש פצפון - עדיין בשלב שצריך לפחות 22 מעלות בחדר
כבר שלושה ימים שהוא כל הזמן עם חיתול רטוב!
תקשיבי, סו"ס התינוק שלך מראה איזה סימן שהוא נורמלי... גם יונק טוב, גם לא מפספס, גם ישן בלילה- זה תינוק זה???
וברצינות- זה חלק מהענין. לא תמיד יש שיתוף פעולה. לכי תביני למה.... אולי הוא טיפה חולה (איזה וירוסון קטן, שבכלל לא היית מודעת אליו בלי הפשפושים), אולי הוא משנה בדיוק את דפוסי הפשפוש ולא שמת לב- מי יודע? בכל מקרה, אל תתיאשי, יש גם ימים כאלה ואז התקשורת חוזרת ובגדול (ושוב נעלמת וחוזר חלילה
).מיכל בר (2006-10-23T21:56:05):
אם אני מבינה נכון, את מחזיקה אותו מעל הגיגית (ולאחרונה התחלת להחזיק קצת לפניה).
אני מנסה לדמיין את התנוחה (כמו נתי מלמעלה, גם אני בעוד שלושה חודשים אחבוק תינוקי חדש).
הבולבולון פונה קדימה? למטה?הידיים שלך מונחות מתחת לרגליים המקופלות שלו?
ומה קורה כשיש קטנים וגדולים בו זמנית? צריך גיגית בגודל אמבטיה, לא?
אגב, עלה לי רעיון: כשמדובר על פשפוש תוך כדי הנקה, למשל, נראה לי נוח להחזיק באופן קבוע איזו בקבוק קטן בסמוך ולפשפש לבפנים.
פפריקה הונגרית (2006-10-24T13:43:00):
ומה קורה כשיש קטנים וגדולים בו זמנית?_ -ע"ע _היום- הוא לא קלע (איזה קשת!!)....מצד שני (כפשוטו) הוא קלע לי על הרגל !!! זה מה שקורה....
קודם כל- שיהיה מזל טוב, ולידה קלה, ותינוק בריא!
הבולבולון פונה קדימה? למטה?הידיים שלך מונחות מתחת לרגליים המקופלות שלו? תסתכלי בדף תנוחות פשפוש - מישהי עם סווטשירט אדום מחזיקה את הילד/ה ברחוב- ככה, רק שאני יושבת על המיטה ואו שהגיגית עליי, או שהיא לצידי ואני עם רגל אחת מכופפת על המיטה (וככה זה קורה שגם הקשת עוברת [בגדול] את הגיגית, וגם הוא קולע לי על הרגל.............)
מעל הגיגית -בתוך.
טוב- אני רואה שכדאי שאמדוד את הגיגית- היא לא בגודל אמבטיה, וההחזקה מחוץ לגיגית היתה קוריוז, שמסתבר שהוא מוטעה...... מאוד! לא כי שאלתם פשוט כי קרה מה שקרה..... (הנ"ל).
קוטר פנימי (לא כולל המסגרת מסביב הגיגית) 38ס"מ - מספיק בשביל שהוא נשען על הדופן, ויש מקום לרגליים שלו- כולל כפות הרגליים (הרגליים הרי כפופות ומפוסקות-שלא להרטיב את כפות הרגליים.) וגם מקום לקשת להספיק לרדת- אז היא לא יוצאת מהגיגית, וגם הזרם נחלש אז היא לא משפריצה לו על הרגליים, או מסביב (ע"ע ריקושטים...)
גובה 15ס"מ מספיק כדי שהקשת תהיה בתוך הגיגית, והטוסיקוני לא ייגע במה שמתרחש תחתיו........
הבולבולון פונה קדימה? למטה? -אני לא נוגעת בו. יש מספיק מקום בתוך הגיגית שזה לא ירטיב את הסביבה. אם קורה שהוא עומד (בבוקר...) אני משעינה את הגיגית עליי ככה שהיא קצת אלכסונית כלפי מעלה מולו-הוא עדיין בתוכה, והקשת הגבוהה יותר עדיין תהיה בתוך הגיגית. הבנת?
בקבוק קטן בסמוך ולפשפש לבפנים -אני בכלל חשבתי על איזו קונסטרוקציה שהיא תתקבל או בתור משהו ימי-ביניימי או בתור להיט-
צינור שמתאים להלביש עליו, מחובר לרצועת גומי, ובצידו השני- בקבוק... זה יכול להראות התעללות..... או פתרון מעולה לפשפושי הנקה.
אני אישית -עקב משבר אמון בעצמי לא חזרתי לבלי חיתולים לגמרי. כי היו יומיים כאלה, ובשלישי כנראה מרוב לחץ- כל הזמן הפסקתי אותו באמצע כדי שלא ארטב- והוא לא היה מוכן- והתוצאה- פשפוש דווקא! ולא בגיגית. פעמיים. אז אני קצת לא מסוגלת לחזור על זה! ייתכן ואני פשוט קצת יותר פולניה משאני מוכנה להודות אפילו בפני עצמי. אז יצרתי לי מציאות-כלאיים -פשפושים עם חיתולים. אבל אני מקווה שעוד שבוע שבועיים, כשהוא יהיה קצת יותר גדול, והוא מתחיל להיות מודע, ולהתאפק ממש הרבה זמן יחסית (דקות ארוכות!) אז אני אתחיל בלי.
פפריקה הונגרית (2006-10-24T13:49:12):
אתמול, אחרי שישן עליי במנשא- הוא התעורר עצבני. מאוד.
טוב, פשושי, אני מוציאה אותך.
החלטתי לפשפש אותו, למרות שידעתי שכשהוא יוצא מהמנשא הוא קודם-כל אוהב לינוק. אבל- ניסיתי בכל מקרה.
התוצאה- הוא פשפש, ונרגע.
הוא פשוט התאפק. פשוט ככה!
אני לא מבינה אותו. אני פשוט בשוק ממנו הפשושי הזה!
בעלי טוען בתוקף שהילד גאון.
איזה עוד ילד את מכירה שיודע ככה להתנהג, ולהתאפק ולהבין איפה לעשות, וכל זה?
הממממממ....... אולי...?
מיכל בר (2006-10-24T20:40:18):
גאון. ללא ספק.
פפריקה הונגרית (2006-10-25T15:43:37):
גאון. ללא ספק.
מה? זה היה בציניות? או ברצינות? לא הבנתי איך להסתכל על מה שכתבת...
פפריקה הונגרית (2006-10-29T14:08:02):
24 שעות.
20 חיתולים רטובים.
עם פשפוש בגיגית.
נו, מה נהיה?!?
יתרון האור (2006-10-29T17:31:36):
P-:
נשמע מתיש מאוד
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-29T18:37:19):
אולי התקררות? שמעתי על המון תינוקות ואפילו ילדים שהיו להם "בריחות" בשבוע האחרון.
פפריקה הונגרית (2006-10-29T21:56:24):
אולי התקררות? שמעתי על המון תינוקות ואפילו ילדים שהיו להם "בריחות" בשבוע האחרון.
כן?
כי הלכתי וקניתי עוד 18 טטרא! כי אלה משבת התייבשו רק עכשיו ......... וחסר לי עוד יומיים כאלה, ואני קופצת מהחלון!! (אל דאגה אנחנו במושב. אני אנחת על הדשא.)
מה- וזה יכול להיות שקר לו בהתפשפשויות? ושזה באשמתי??
אולי הגיע הזמן לאיזה מפזרונצ'יק במושבותינו?)עוד יולדת (2006-10-29T21:58:02):
_גאון. ללא ספק.
מה? זה היה בציניות? או ברצינות?_
זה היה ברצינות מתובלת בחוש הומור.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-10-29T22:02:17):
וזה יכול להיות שקר לו בהתפשפשויות?
לאו דווקא בהתפשפשויות אלא בכלל (אצלי זה קרה לילד ישן בפיג'מה).
באמת הגיע הזמן לחמם. הוא ממש פצפון - עדיין בשלב שצריך לפחות 22 מעלות בחדר
צעד קדימה, שניים אחורה סקובידו...
פפריקה הונגרית (2006-11-07T15:32:13):
כבר כמה זמן שלא כתבתי.
יש כמה התפתחויות קומוניקאטיביות.
כשהוא רוצה לרדת מהגיגית, הוא מיישר את הרגליים קלות, פעם-פעמיים.
לפעמים, כשאני מציעה לו שאקח אותו לגיגית, הוא מחייך אליי באישור. וגם מקפל את הרגליים לתנוחת פשפוש כשאני מרימה אותו, והוא כן רוצה לגיגית.
יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
יש לי בקרים של אוווווווףף רציני.
לדוגמא הבוקר-
גם קמתי הפוכה לגמרי מחלום מבעית.
גם כמעט כל פעם שהפשושי התעורר הוא לא היה מוכן בשום אופן ללכת לגיגית. גם לא אחרי שינק קצת. או הרבה.
גם בפעמים שהוא כן היה מוכן לבוא לפשפש- 5 דקות אח"כ היה חיתול רטוב. ואז, 10 דקות אח"כ עוד אחד! ואח"כ עוד אחד. והאחרון היה דקה אחרי פשפוש-סרק.
ובסופו של דבר מ4 בבוקר עד 11, היו לי איזה 9 חיתולים רטובים.
קראתי את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
_אולי נקרא לזה: פחד מביקורת.
אז אני מזמינה אתכן, כל אחת מכן, להתבונן אצלה בפחד מביקורת._
(בשמת א מתוך בלי חיתולים בשאיפה לשלמות)
לא- זה לא פחד מביקורת.
סה"כ, בסופו של יום (יותר נכון בתחילת היום הבא) אני מכבסת את החיתולים- לא משנה אם זה 5 או 20!
לא אכפת לי מה אומרים, אם אצליח או לא.
כי אני לא מדווחת לאפ'חד (חוצמהבלוג) אם הצליח לי או פספס לי.
אבל בימים כאלה-
ממש יש לי הרגשה כזאת, שהוא מתחיל להיות שובבי משהו, ולעשות לי ככה..... כזה דווקא כזה...
משהו כמו-
מציעה פשפוש.
הוא רוטן. טוב, נו, רעב. לגיטימי....
"פשושי, כשתרצה, תפסיק לינוק, ואני אקח אותך, טוב?"
ובודקת כל שתיים שלוש דקות שהוא לא הרטיב עדיין. ומשבחת אותו ומעודדת אותו על איך שהוא מתאפק, וכל הכבוד לו.
(בלב אני חושבת- רק לא עוד חיתול, נו בוא לפשפש!! וברור לי שזה לא ישנה אם אבדוק כל 3 דקות או לא. כי או שהוא יתאפק או שהוא לא. וייתכן שאני רק מלחיצה, וגורמת לאנטי.)
ומציעה שוב.
ושוב הוא רוטן.
(בראשי אני לא מבינה- מה הבעיה שלך- תעשה הפסקה של 30 שניות, תפשפש, ולא תהיה בהתאפקות יותר... מה הביג דיל! אח"כ תחזור לאכול! וגם אמ'שך תירגע סופסופ ותרד ממך...... )
אחרי עוד שתי הצעות כאלה, אני שומעת את האנחה הזו שבאה עם השחרור..... וחשה את רטיבות.
בעודו ממשיך לינוק בנונשלאנטיות.
ואני מרגישה את הטרמומטר עולה- שכאילו מה שעובר לו בראש באותו רגע זה-
"מתאפק, כן. אבל תפסיקי להציק לי. למה את לא מפסיקה!? יודעת מה? הנה!אאאאאא - עוד חיתול! נה, נה נה נה נה!!!!"
הכי הורס אותי, ששניה אח"כ הוא מסתכל עליי-
ואני מוצפת ייאוש!
לא מהכביסה.
לא מהפשפושים שלו בתוך החיתול.
אלא מעצמי.
לא רוצה לוותר ולשים ח"פ.
לא רוצה לוותר ולא לפשפש.
לא רוצה.
לא מפרפקציוניזם.
אולי מתוך אידיאולוגיה.
מההרגשה שאם אני מוותרת על ר"פ או על פשפוש- אני מתעללת בו.
ואני מוצפת ייאוש!
לא מהכביסה.
לא מהפשפושים שלו בתוך החיתול.
אלא מעצמי.
מעצם העובדה שחשבתי עליו, על הפשושי המתוקי החמודי הנחמד הזה שהוא עושה לי בכוונה. נו, מה? תעזבי אותו! בן 3 חודשים. ואולי בא לו לינוק עכשיו, בלי להענות לגחמה שלך לפשפש דווקא עכשיו. תני לו!
דווקא יש הרבה ימים בהם אני נותנת לו, ודווקא בימים האלה הוא באמת מתאפק עד שהוא נרגע מהאטרף לינוק, ומפשפש, ויש פחות פספוסים.
ברור לי לחלוטין שאחוז די גבוה מהפספוסים ביום כמו היום הוא בגללי! בלבד!
מהלחץ הזה! ההיסטריה על עוד חיתול.
אני לא אומרת משהו על זה, אבל ברור לי מאוד שזה מורגש- המחשבות, התנודות האלה - משודרות אליו- הפשושי הזה המתוק, העדין- שנח בזרועותיי, שישן איתי בלילה, שנמצא עליי במנשא. איך הוא לא ירגיש.....
אני מרגישה ביומיים האחרונים חסרת מנוחה.
מאוד!
אולי זה לדף הנקה. [זה בטח גם הורמונאלי]
אולי זה לדף מנשאים. [כי בימים כאלה הוא לא נותן לי לשבת- הוא מתעורר כל הזמן, ונרדם רק אם אני נעמדת, או הולכת.... לדוגמא עכשיו!]
אולי זה לבלוג שלי בלי קשר לפשפושי הפשושי.
אבל זה משפיע ישירות על הפשפוש.
לא מנסה לשאוף לשלמות.
גם לא רוצה.
>חן בטראומה לכל החיים מהמשפט האלמותי של האמא הפולניה שלה- "מה רק 94? אם היית לומדת יותר היית מקבלת מאה" .<
<בעקבות משפט זה היא בורחת מפרפקציוניזם. משתדלת בכל אופן. גם בבריחה היא לא פרפקציוניסטית....>
פלוני אלמונית (2006-11-07T17:24:49):
_ברור לי לחלוטין שאחוז די גבוה מהפספוסים ביום כמו היום הוא בגללי! בלבד!
מהלחץ הזה! ההיסטריה על עוד חיתול.
אני לא אומרת משהו על זה, אבל ברור לי מאוד שזה מורגש- המחשבות, התנודות האלה - משודרות אליו- הפשושי הזה המתוק, העדין- שנח בזרועותיי, שישן איתי בלילה, שנמצא עליי במנשא. איך הוא לא ירגיש....._
מסכימה בהחלט.
אני חושבת שזה שלב שכל אמא בלי חיתולים עוברת. אני לפחות יודעת בדיוק על מה את מדברת.
יום אחד תגלי שממש לא אכפת לך אם הוא ירטיב עוד חיתול. זה יבוא. ואז יהיה לך הרבה יותר קל. אולי לא תפסיקי לכבס חיתולים אבל בהחלט תפסיקי להרגיש אמא מתעללת...
<תזמורת הים>
פפריקה הונגרית (2006-11-07T18:46:25):
אבל בהחלט תפסיקי להרגיש אמא מתעללת... אני לא מרגישה מתעללת. אני לא רוצה להפסיק ר"פ ו/או פשפוש בגלל שאני מרגישה שאם הייתי מפסיקה הייתי מתעללת. יש הבדל.
תזמורת הים (2006-11-07T20:19:36):
נכון. אבל זה הענין- ברגע שתפסיקי להרגיש שאם הייתי מפסיקה הייתי מתעללת יהיה לך יותר קל.
וגם, פספוסים- אפילו הרבה- זו ממש לא סיבה להפסיק לפשפש! זו כן יכולה להיות סיבה לחתל חלק או רוב הזמן (כי כמה שלוליות אפשר לנגב..) אבל גם כשהילד מחותל אפשר לקחת לכיור, ללמוד לזהות מתי הוא עושה ולהחליף על הדקה, וכן הלאה. עדיין רחוק מאד מלגדל ילד בחיתולים בלי שום תקשורת.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-11-07T21:31:28):
יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
כן, ייתכן. לנו היו כמה מעין-מילים כאלה בגיל הזה, 2-3 "סימנים מוסכמים" שלו בהברות בודדות. זה נשמע מטורף אבל זה היה.
_הכי הורס אותי, ששניה אח"כ הוא מסתכל עליי-
ואני מוצפת ייאוש!_
אבל למה יאוש? זה טוב! אמא מנסה להנדס את התינוקי כראות עיניה, והוא מחליט לחיות את חייו בעצמו! יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו
פפריקה הונגרית (2006-11-08T01:48:40):
אבל גם כשהילד מחותל אפשר לקחת לכיור- הוא מחותל מלא! במיוחד שעכשיו חורף, וכיוון שהוא עוד לא על הרצפה (נראה לי שעוד מעט הוא דווקא יהנה להיות איזה חצי שעה לבד, לעצמו) אז אני עדיין לא משחררת אותנו מחיתולים. אבל נראה לי שזה מתקרב ובא, לפחות לאיזה חצי שעה ביום.... ואני לוקחת אותו לגיגית.... מה את לא קוראת עיתונים? (או לפחות את הבלוג הנ"ל...... לפחות. )
(כי כמה שלוליות אפשר לנגב..) אני לא מנגבת שלוליות. לצערי אני לא גרה בבית משלי, אלא אצל ההורים, שכידוע לכולם אחד מהם הוא פולניה, והאחרת פולניה עם אובססיה היסטרית לנקיון, סדר מוזיאוני וכל הבא עם שני אלה. אז שלוליות על הרצפה ??? |אייקון פולניה מתעלפת|
יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו (ומתי..) -ואללה! עוד חלק בפאזל! תודה!
<קומ"ג- אם זה לא היה בלוג שלי- הייתי מגריינת את כל ה-
אבל למה יאוש? זה טוב! אמא מנסה להנדס את התינוקי כראות עיניה, והוא מחליט לחיות את חייו בעצמו! יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו
אבל זה בלוג שלי ושל פשושי, וזה נראה לי אג'נדה-אי.....>
בלישומקשר-
הילדון נרדם לבד !!!!! כנראה הבטן היתה מספיק מלאה, החדר היה מספיק חמים-מרדים, והלב שלו היה מספיק בטוח.(והוא בטח גם היה מספיק עייף )
איך מישהי כתבה- אצטדיון שלם של כדורגל מתרומם לי בראש וצועק יייייששששששששששש!!!!!!!!
ולא לעשות לי עין הרע! . שימשיך לישון, וימשיך להרדם ככה! אמן.
תזמורת הים (2006-11-08T09:00:59):
הוא מחותל מלא!
ברגע שתוכלי להוריד חיתול יהיה לך הרבה יותר קל (אבל יהיו גם שלוליות! ראי הוזהרת).
ולא לעשות לי עין הרע!
כבר עשית לעצמך גם מר מרפי קורא בבאופן, לא ידעת?
ניצן אמ (2006-11-08T09:18:40):
_יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
כן, ייתכן. לנו היו כמה מעין-מילים כאלה בגיל הזה, 2-3 "סימנים מוסכמים" שלו בהברות בודדות. זה נשמע מטורף אבל זה היה._
כנ"ל.
מדהים, לא?
פפריקה הונגרית (2006-11-08T12:03:09):
היום, אם הייתי יכולה להשבע (אסור מן התורה) הייתי נשבעת שהוא ממש אמר-
ג גרר תתת = גיגית
כשהוא היה בתוך הגיגית.
פעמיים!
<חן חייבת להדגיש כי היא לא נשבעת! אסור!>
לפי ספרו המהולל- "החוקים שלי" שבימים אלה מוציאים מחקר, המוביל למסקנה שלא הוא כתב, אלא מישהו אחר באותו שם, אם כתבתי, ואת כתבת
_ולא לעשות לי עין הרע!
כבר עשית לעצמך גם מר מרפי קורא בבאופן, לא ידעת?_
אז זה מתבטל.
לע@#$זל - עוד פעם זה התבטל בחזרה..... D-:
תזמורת הים (2006-11-08T13:38:06):
פפריקה הונגרית (2006-11-08T16:39:52):
אבל יהיו גם שלוליות! ראי הוזהרת
את מזהירה אותי משלוליות.... זה לו'כפת לי.
מזה אין לי מה להזהר.
מאמ'שלי לעומת זאת.............
מאתמול לא החלפתי לפשוש חיתול.
ולא כי אני מזניחנית.
פשוט....
לא היה צורך!
YET.
כבר כמה זמן שלא כתבתי.
יש כמה התפתחויות קומוניקאטיביות.
כשהוא רוצה לרדת מהגיגית, הוא מיישר את הרגליים קלות, פעם-פעמיים.
לפעמים, כשאני מציעה לו שאקח אותו לגיגית, הוא מחייך אליי באישור. וגם מקפל את הרגליים לתנוחת פשפוש כשאני מרימה אותו, והוא כן רוצה לגיגית.
יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
יש לי בקרים של אוווווווףף רציני.
לדוגמא הבוקר-
גם קמתי הפוכה לגמרי מחלום מבעית.
גם כמעט כל פעם שהפשושי התעורר הוא לא היה מוכן בשום אופן ללכת לגיגית. גם לא אחרי שינק קצת. או הרבה.
גם בפעמים שהוא כן היה מוכן לבוא לפשפש- 5 דקות אח"כ היה חיתול רטוב. ואז, 10 דקות אח"כ עוד אחד! ואח"כ עוד אחד. והאחרון היה דקה אחרי פשפוש-סרק.
ובסופו של דבר מ4 בבוקר עד 11, היו לי איזה 9 חיתולים רטובים.
קראתי את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
_אולי נקרא לזה: פחד מביקורת.
אז אני מזמינה אתכן, כל אחת מכן, להתבונן אצלה בפחד מביקורת._
(בשמת א מתוך בלי חיתולים בשאיפה לשלמות)
לא- זה לא פחד מביקורת.
סה"כ, בסופו של יום (יותר נכון בתחילת היום הבא) אני מכבסת את החיתולים- לא משנה אם זה 5 או 20!
לא אכפת לי מה אומרים, אם אצליח או לא.
כי אני לא מדווחת לאפ'חד (חוצמהבלוג) אם הצליח לי או פספס לי.
אבל בימים כאלה-
ממש יש לי הרגשה כזאת, שהוא מתחיל להיות שובבי משהו, ולעשות לי ככה..... כזה דווקא כזה...
משהו כמו-
מציעה פשפוש.
הוא רוטן. טוב, נו, רעב. לגיטימי....
"פשושי, כשתרצה, תפסיק לינוק, ואני אקח אותך, טוב?"
ובודקת כל שתיים שלוש דקות שהוא לא הרטיב עדיין. ומשבחת אותו ומעודדת אותו על איך שהוא מתאפק, וכל הכבוד לו.
(בלב אני חושבת- רק לא עוד חיתול, נו בוא לפשפש!! וברור לי שזה לא ישנה אם אבדוק כל 3 דקות או לא. כי או שהוא יתאפק או שהוא לא. וייתכן שאני רק מלחיצה, וגורמת לאנטי.)
ומציעה שוב.
ושוב הוא רוטן.
(בראשי אני לא מבינה- מה הבעיה שלך- תעשה הפסקה של 30 שניות, תפשפש, ולא תהיה בהתאפקות יותר... מה הביג דיל! אח"כ תחזור לאכול! וגם אמ'שך תירגע סופסופ ותרד ממך...... )
אחרי עוד שתי הצעות כאלה, אני שומעת את האנחה הזו שבאה עם השחרור..... וחשה את רטיבות.
בעודו ממשיך לינוק בנונשלאנטיות.
ואני מרגישה את הטרמומטר עולה- שכאילו מה שעובר לו בראש באותו רגע זה-
"מתאפק, כן. אבל תפסיקי להציק לי. למה את לא מפסיקה!? יודעת מה? הנה!אאאאאא - עוד חיתול! נה, נה נה נה נה!!!!"
הכי הורס אותי, ששניה אח"כ הוא מסתכל עליי-
ואני מוצפת ייאוש!
לא מהכביסה.
לא מהפשפושים שלו בתוך החיתול.
אלא מעצמי.
לא רוצה לוותר ולשים ח"פ.
לא רוצה לוותר ולא לפשפש.
לא רוצה.
לא מפרפקציוניזם.
אולי מתוך אידיאולוגיה.
מההרגשה שאם אני מוותרת על ר"פ או על פשפוש- אני מתעללת בו.
ואני מוצפת ייאוש!
לא מהכביסה.
לא מהפשפושים שלו בתוך החיתול.
אלא מעצמי.
מעצם העובדה שחשבתי עליו, על הפשושי המתוקי החמודי הנחמד הזה שהוא עושה לי בכוונה. נו, מה? תעזבי אותו! בן 3 חודשים. ואולי בא לו לינוק עכשיו, בלי להענות לגחמה שלך לפשפש דווקא עכשיו. תני לו!
דווקא יש הרבה ימים בהם אני נותנת לו, ודווקא בימים האלה הוא באמת מתאפק עד שהוא נרגע מהאטרף לינוק, ומפשפש, ויש פחות פספוסים.
ברור לי לחלוטין שאחוז די גבוה מהפספוסים ביום כמו היום הוא בגללי! בלבד!
מהלחץ הזה! ההיסטריה על עוד חיתול.
אני לא אומרת משהו על זה, אבל ברור לי מאוד שזה מורגש- המחשבות, התנודות האלה - משודרות אליו- הפשושי הזה המתוק, העדין- שנח בזרועותיי, שישן איתי בלילה, שנמצא עליי במנשא. איך הוא לא ירגיש.....
אני מרגישה ביומיים האחרונים חסרת מנוחה.
מאוד!
אולי זה לדף הנקה. [זה בטח גם הורמונאלי]
אולי זה לדף מנשאים. [כי בימים כאלה הוא לא נותן לי לשבת- הוא מתעורר כל הזמן, ונרדם רק אם אני נעמדת, או הולכת.... לדוגמא עכשיו!]
אולי זה לבלוג שלי בלי קשר לפשפושי הפשושי.
אבל זה משפיע ישירות על הפשפוש.
לא מנסה לשאוף לשלמות.
גם לא רוצה.
>חן בטראומה לכל החיים מהמשפט האלמותי של האמא הפולניה שלה- "מה רק 94? אם היית לומדת יותר היית מקבלת מאה" .<
<בעקבות משפט זה היא בורחת מפרפקציוניזם. משתדלת בכל אופן. גם בבריחה היא לא פרפקציוניסטית....>
פלוני אלמונית (2006-11-07T17:24:49):
_ברור לי לחלוטין שאחוז די גבוה מהפספוסים ביום כמו היום הוא בגללי! בלבד!
מהלחץ הזה! ההיסטריה על עוד חיתול.
אני לא אומרת משהו על זה, אבל ברור לי מאוד שזה מורגש- המחשבות, התנודות האלה - משודרות אליו- הפשושי הזה המתוק, העדין- שנח בזרועותיי, שישן איתי בלילה, שנמצא עליי במנשא. איך הוא לא ירגיש....._
מסכימה בהחלט.
אני חושבת שזה שלב שכל אמא בלי חיתולים עוברת. אני לפחות יודעת בדיוק על מה את מדברת.
יום אחד תגלי שממש לא אכפת לך אם הוא ירטיב עוד חיתול. זה יבוא. ואז יהיה לך הרבה יותר קל. אולי לא תפסיקי לכבס חיתולים אבל בהחלט תפסיקי להרגיש אמא מתעללת...
<תזמורת הים>
פפריקה הונגרית (2006-11-07T18:46:25):
אבל בהחלט תפסיקי להרגיש אמא מתעללת... אני לא מרגישה מתעללת. אני לא רוצה להפסיק ר"פ ו/או פשפוש בגלל שאני מרגישה שאם הייתי מפסיקה הייתי מתעללת. יש הבדל.
תזמורת הים (2006-11-07T20:19:36):
נכון. אבל זה הענין- ברגע שתפסיקי להרגיש שאם הייתי מפסיקה הייתי מתעללת יהיה לך יותר קל.
וגם, פספוסים- אפילו הרבה- זו ממש לא סיבה להפסיק לפשפש! זו כן יכולה להיות סיבה לחתל חלק או רוב הזמן (כי כמה שלוליות אפשר לנגב..) אבל גם כשהילד מחותל אפשר לקחת לכיור, ללמוד לזהות מתי הוא עושה ולהחליף על הדקה, וכן הלאה. עדיין רחוק מאד מלגדל ילד בחיתולים בלי שום תקשורת.
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-11-07T21:31:28):
יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
כן, ייתכן. לנו היו כמה מעין-מילים כאלה בגיל הזה, 2-3 "סימנים מוסכמים" שלו בהברות בודדות. זה נשמע מטורף אבל זה היה.
_הכי הורס אותי, ששניה אח"כ הוא מסתכל עליי-
ואני מוצפת ייאוש!_
אבל למה יאוש? זה טוב! אמא מנסה להנדס את התינוקי כראות עיניה, והוא מחליט לחיות את חייו בעצמו! יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו
פפריקה הונגרית (2006-11-08T01:48:40):
אבל גם כשהילד מחותל אפשר לקחת לכיור- הוא מחותל מלא! במיוחד שעכשיו חורף, וכיוון שהוא עוד לא על הרצפה (נראה לי שעוד מעט הוא דווקא יהנה להיות איזה חצי שעה לבד, לעצמו) אז אני עדיין לא משחררת אותנו מחיתולים. אבל נראה לי שזה מתקרב ובא, לפחות לאיזה חצי שעה ביום.... ואני לוקחת אותו לגיגית.... מה את לא קוראת עיתונים?
(או לפחות את הבלוג הנ"ל...... לפחות. )(כי כמה שלוליות אפשר לנגב..) אני לא מנגבת שלוליות. לצערי אני לא גרה בבית משלי, אלא אצל ההורים, שכידוע לכולם אחד מהם הוא פולניה, והאחרת פולניה עם אובססיה היסטרית לנקיון, סדר מוזיאוני וכל הבא עם שני אלה. אז שלוליות על הרצפה ??? |אייקון פולניה מתעלפת|
יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו (ומתי..) -ואללה! עוד חלק בפאזל! תודה!
<קומ"ג- אם זה לא היה בלוג שלי- הייתי מגריינת את כל ה-
אבל למה יאוש? זה טוב! אמא מנסה להנדס את התינוקי כראות עיניה, והוא מחליט לחיות את חייו בעצמו! יש לך בנאדם בבית, לא רובוט ולא יס-מן ולא פראייר שישתין איפה שאומרים לו
אבל זה בלוג שלי ושל פשושי, וזה נראה לי אג'נדה-אי.....>
בלישומקשר-
הילדון נרדם לבד !!!!! כנראה הבטן היתה מספיק מלאה, החדר היה מספיק חמים-מרדים, והלב שלו היה מספיק בטוח.(והוא בטח גם היה מספיק עייף
)איך מישהי כתבה- אצטדיון שלם של כדורגל מתרומם לי בראש וצועק יייייששששששששששש!!!!!!!!
ולא לעשות לי עין הרע! . שימשיך לישון, וימשיך להרדם ככה! אמן.
תזמורת הים (2006-11-08T09:00:59):
הוא מחותל מלא!
ברגע שתוכלי להוריד חיתול יהיה לך הרבה יותר קל (אבל יהיו גם שלוליות! ראי הוזהרת
).ולא לעשות לי עין הרע!
כבר עשית לעצמך
גם מר מרפי קורא בבאופן, לא ידעת?ניצן אמ (2006-11-08T09:18:40):
_יש לי חשד (גם בעלי חושד) שהילד מנסה לאמר גיגית. אחרת למה הוא כל הזמן אומר ג ג ג כשהוא בגיגית, או כשהחיתול רטוב- היתכן??
כן, ייתכן. לנו היו כמה מעין-מילים כאלה בגיל הזה, 2-3 "סימנים מוסכמים" שלו בהברות בודדות. זה נשמע מטורף אבל זה היה._
כנ"ל.
מדהים, לא?
פפריקה הונגרית (2006-11-08T12:03:09):
היום, אם הייתי יכולה להשבע (אסור מן התורה) הייתי נשבעת שהוא ממש אמר-
ג גרר תתת = גיגית
כשהוא היה בתוך הגיגית.
פעמיים!
<חן חייבת להדגיש כי היא לא נשבעת! אסור!>
לפי ספרו המהולל- "החוקים שלי" שבימים אלה מוציאים מחקר, המוביל למסקנה שלא הוא כתב, אלא מישהו אחר באותו שם, אם כתבתי, ואת כתבת
_ולא לעשות לי עין הרע!
כבר עשית לעצמך גם מר מרפי קורא בבאופן, לא ידעת?_
אז זה מתבטל.
לע@#$זל - עוד פעם זה התבטל בחזרה..... D-:
תזמורת הים (2006-11-08T13:38:06):
פפריקה הונגרית (2006-11-08T16:39:52):
אבל יהיו גם שלוליות! ראי הוזהרת
את מזהירה אותי משלוליות.... זה לו'כפת לי.
מזה אין לי מה להזהר.
מאמ'שלי לעומת זאת.............
מאתמול לא החלפתי לפשוש חיתול.
ולא כי אני מזניחנית.
פשוט....
לא היה צורך!
YET.
סימנים, כביסות, וטיול-נטול-קפאין (סליחה, חיתולים ;-) )
פפריקה הונגרית (2006-11-19T13:29:57):
עבר קצת זמן מאז העדכון האחרון....
אז ככה, אני מציעה לו בתחילת ההנקה, שכשירצה לגיגית, שיפסיק לינוק, ואני אקח אותו. וזה עובד. עד כדי, שאם אני לא שמה לב שהוא מפסיק, הוא כאילו-יונק, ומפסיק, ושוב כאילו-יונק ומפסיק, עד שאני קולטת.
הכי קטע- שלפעמים באמצע ההנקה, אני קצת מוציאה אותו מההתענגות של היניקה, ומציעה לו גיגית כשירצה להפסיק לינוק.....
והוא, פתאום מפסיק לינוק, ומסתכל עליי במבט של -
"ואללה, את יודעת מאמע, כשחושבים על זה? אני צריך לגיגית."
תזמורת הים (2006-11-19T15:52:37):
<רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך למר מרפי>
ואללה, את יודעת מאמע, כשחושבים על זה? אני צריך לגיגית
פפריקה הונגרית (2006-12-13T21:04:43):
מישהו התגעגע?
מישהו בכלל שם לב שלא היינו פה מזה כמה זמן?
עוד לא התחלנו להיות בלי חיתול לגמרי, אבל אולי בקרוב.
קצת מאוכזבת מזה, אבל זה כי אני לא מצליחה להביא את עצמי להסיר את החיתול, ולתת לו להיות בלי...
למרות שקלטתי שאם הוא עם סרבל (זה עם 3 כפתורים מעצבנים באמצע החיתול.), זה לא משפריץ, אלא מרטיב קלות את הפריפריה המקומית. לוידת למה אני לא מורידה......
ביום שמשי במיוחד, הלכנו לדשא במושב (כן, יש לנו בחצר, אבל הוא קטן ומוצל. טוב לקיץ- לא לחורף..... ) , הצטיידנו בשמיכה, משחקים, אוכל (לאמא, אוכל לפשושי לא דורש הרבה הערכות.... המבינה מבינה), וספר.
לקחנו עגלה (כן, בוש לא אבוש, לקחנו עגלה.... עוד ייכתב על זה בספרי הימים או ב רק שלא יכאב .) ונסענו לנו אל מעבר לכביש.
שם, אכן אזרנו אומץ, והסרנו את החיתול בהינף היד המסורתי לאתר זה, והיינו בלי חיתולים, ובלי פולניות, ובלי דאגות על הקרמיקה/ספה/כורסא/מזרן של אבא/שמיכה/כו'. הרטבנו קצת את המגבת, אבל הסירו דאגה מליבכם. ליבה של אמו של פשושי לא החסיר אפילו פעימה אחת. להיפך- התרחב לו, ושמח אף עלץ על המרחב הנפשי/דשאי שמצא! (האם אני נדבקת מאי אילו אושיות כאן, בעת קוראי? נראה לי...)
אחר כך, גם טיילנו במושב, איבדנו גרב אחת (זה בחיים לא היה קורה לי עם מנשא), וגם מצאנו אותה (חזרנו חצי מהדרך), ולא נרדמנו (נו מה.... זה בכל זאת- לא מנשא.).
נרדמנו כשחזרנו, אבל זה כבר סיפור אחר.
גילינו את הגרביים שלנו.
יש עליהם טלה, או ג'ירפה. תלוי במצברוח. הן לפעמים כחולות, ולפעמים ורודות. גם זה תלוי במצברוח. [כן, אמא של פשושי יודעת שזה פשושי, ולא פשושית. אבל היא אוהבת את פשושי בורוד. זה נורא גברי איך שהוא לובש את הצבע! יש לו גם כובע בפוקסיה עם קצת ירוק.]
זה נורא נחמד לשחק איתן. במיוחד עם השמאלית.
עוד לא הצלחנו לתפוס אותן מחוץ לגיגית. זה כי הן נעלמות יחד עם הגיגית. משוםמה.
והמצאנו בכי מיוחד ל"מוצץ, אני צריך מוצץ" שבא עם פוזיצית הפשפוש, כשזה לא רק פשפוש...
אתמול היינו באוטו 7 שעות. לא נסענו לשומקום מיוחד [לדואר, לעבודה של אבא, לכפ"ח לקחת חנוכיות, לב"ב לקנות נרות ופלאפל, לכפ"ס להשאיר כסף על הספר, והביתה.] .
אבל לא פשפשנו כמעט, מה שהביא בהכרח לחיתולים ספוגים אבל לא עשינו מזה עניין מי-יודע-מה. לא פשושי, ולא אמא שלו. החלפנו כשיכולנו, הנקנו כשיכולנו, פשפשנו כשיכולנו.
לא משו מיוחד.
אה, כן. היתה איזו פעם אחת, שלא בא -לנו לפשפש בחוץ. אז כשאמא נכנסה לאוטו, פשפשנו לה ישר לתוך השרוול.
אל תשאלו אותי איך זה קרה- משהו עם איך שהחזקתי אותו עליי (בתוך האוטו, לא כשהוא היה בנסיעה) לבין החמימות של בתוך-האוטו אחרי הקרירות של הבחוץ בזמן הפשפוש. סרק, כמובן.
ישר לתוך השרוול !
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-12-13T22:35:35):
_עוד לא התחלנו להיות בלי חיתול לגמרי, אבל אולי בקרוב.
קצת מאוכזבת מזה, אבל זה כי אני לא מצליחה להביא את עצמי להסיר את החיתול, ולתת לו להיות בלי_
עזבי אותך בעיניי, קשב להפרשות (עם או בלי חיתול) חשוב לא פחות וכנראה יותר מאשר סתם להיות בלי חיתולים.
שם, אכן אזרנו אומץ, והסרנו את החיתול בהינף היד המסורתי לאתר זה, והיינו בלי חיתולים, ובלי פולניות, ובלי דאגות על הקרמיקה/ספה/כורסא/מזרן של אבא/שמיכה/כו'. הרטבנו קצת את המגבת, אבל הסירו דאגה מליבכם. ליבה של אמו של פשושי לא החסיר אפילו פעימה אחת. להיפך- התרחב לו, ושמח אף עלץ על המרחב הנפשי/דשאי שמצא!
בהחלט! אירוע מכונן כזה היה גם לנו בסוף החורף שעבר, ובעצם היה המנוף לעידן של פריחה (נו טוב, הושקו עצים רבים) בתחום הזה @}
הוא עוד קטן-קטני, לא? 5 חודשים או משהו?
פפריקה הונגרית (2006-12-13T23:10:13):
5 חודשים או משהו? את עוקבת אחרינו, קרוטונית? |קריצה|
או משהו...... 4 וחצי...
רצינו לספר על התייאשות קלה שתפסה אותנו לפני איזה שבוע וחצי "או משהו" .....
אחרי יותר מ-20 חיתולים ספוגים, ופשפושי סרק לאינספור (20 זה בערך כל המלאי...) , פשוט הפסקתי עם זה ליומיים, ורק החלפתי לו חיתולים, ולא לקחתי לגיגית, למעט כשידעתי בוודאות שהוא צריך (וזה תמיד הסתבר כפשפוש "גדול"..... מה שחסך לי לפחות חיתולים מלוכלכים.... כי רטובים היו בשפע...), וגם זה היה לאחר התפתלויות רבות שלו.
אפילו לא הצעתי לו.
לא הייתי מסוגלת להחזיק אותו, ולראות שהוא לא עושה, ולהיות מתוסכלת מזה שגם הוא לא עושה, ואני מתאמצת בהחזקתו (הפשוש משתמנמן לו כאן בנחת...) , ואח"כ שוטפת איזה מיליון חיתולים ספוגים לגמרי.....
זה בא ביחד עם איזה 3 ימים של התפוררות גופנית קלה עד מתונה, שמנעה ממני לזוז מהמיטה רוב שעות היום..... בשעות שכן זזתי שטפתי חיתולים, כמתבקש.......
חששתי שזה יביא לרגרסיה.
אך לא.
פשוש כפשושי לא יתרגרס.
זה מצליח לא פחות מכבעבר, ואף יותר.
הוא יותר משתף פעולה, יותר ממתין (בין החיתול לגיגית....), יותר מבקש.....
@}
ירח לבן (2006-12-16T11:34:23):
לפעמים פשפושי הסרק מעצבנים אותם ואז יש רגרסיה. יכול להיות שזה שהרפית קצת ונתת לעצמך מנוחה גרם לך להיות יותר רגועה וקשובה באופן יותר מדוייק. ואז כמות פשפושי הסרק קטנה וההצלחות גדלות. אצלנו בכל אופן זה היה ככה. אל תתבאסי אם את צריכה פסקי זמן. זה הרבה פעמים משפר את המצב.
בשמת א (2006-12-16T15:25:05):
_קראתי את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
אולי נקרא לזה: פחד מביקורת.
אז אני מזמינה אתכן, כל אחת מכן, להתבונן אצלה בפחד מביקורת.
(בשמת א מתוך בלי חיתולים בשאיפה לשלמות)
לא- זה לא פחד מביקורת.
סה"כ, בסופו של יום (יותר נכון בתחילת היום הבא) אני מכבסת את החיתולים- לא משנה אם זה 5 או 20!
לא אכפת לי מה אומרים, אם אצליח או לא.
כי אני לא מדווחת לאפ'חד (חוצמהבלוג) אם הצליח לי או פספס לי._
פחד מביקורת עצמית.
מה שאת קוראת: פולניות (-: D-: (-:
עבר קצת זמן מאז העדכון האחרון....
אז ככה, אני מציעה לו בתחילת ההנקה, שכשירצה לגיגית, שיפסיק לינוק, ואני אקח אותו. וזה עובד. עד כדי, שאם אני לא שמה לב שהוא מפסיק, הוא כאילו-יונק, ומפסיק, ושוב כאילו-יונק ומפסיק, עד שאני קולטת.
הכי קטע- שלפעמים באמצע ההנקה, אני קצת מוציאה אותו מההתענגות של היניקה, ומציעה לו גיגית כשירצה להפסיק לינוק.....
והוא, פתאום מפסיק לינוק, ומסתכל עליי במבט של -
"ואללה, את יודעת מאמע, כשחושבים על זה? אני צריך לגיגית."
תזמורת הים (2006-11-19T15:52:37):
<רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך למר מרפי>
ואללה, את יודעת מאמע, כשחושבים על זה? אני צריך לגיגית
פפריקה הונגרית (2006-12-13T21:04:43):
מישהו התגעגע?
מישהו בכלל שם לב שלא היינו פה מזה כמה זמן?
עוד לא התחלנו להיות בלי חיתול לגמרי, אבל אולי בקרוב.
קצת מאוכזבת מזה, אבל זה כי אני לא מצליחה להביא את עצמי להסיר את החיתול, ולתת לו להיות בלי...
למרות שקלטתי שאם הוא עם סרבל (זה עם 3 כפתורים מעצבנים באמצע החיתול.), זה לא משפריץ, אלא מרטיב קלות את הפריפריה המקומית. לוידת למה אני לא מורידה......
ביום שמשי במיוחד, הלכנו לדשא במושב (כן, יש לנו בחצר, אבל הוא קטן ומוצל. טוב לקיץ- לא לחורף..... ) , הצטיידנו בשמיכה, משחקים, אוכל (לאמא, אוכל לפשושי לא דורש הרבה הערכות.... המבינה מבינה), וספר.
לקחנו עגלה (כן, בוש לא אבוש, לקחנו עגלה.... עוד ייכתב על זה בספרי הימים או ב רק שלא יכאב .) ונסענו לנו אל מעבר לכביש.
שם, אכן אזרנו אומץ, והסרנו את החיתול בהינף היד המסורתי לאתר זה, והיינו בלי חיתולים, ובלי פולניות, ובלי דאגות על הקרמיקה/ספה/כורסא/מזרן של אבא/שמיכה/כו'. הרטבנו קצת את המגבת, אבל הסירו דאגה מליבכם. ליבה של אמו של פשושי לא החסיר אפילו פעימה אחת. להיפך- התרחב לו, ושמח אף עלץ על המרחב הנפשי/דשאי שמצא! (האם אני נדבקת מאי אילו אושיות כאן, בעת קוראי? נראה לי...)
אחר כך, גם טיילנו במושב, איבדנו גרב אחת (זה בחיים לא היה קורה לי עם מנשא), וגם מצאנו אותה (חזרנו חצי מהדרך), ולא נרדמנו (נו מה.... זה בכל זאת- לא מנשא.).
נרדמנו כשחזרנו, אבל זה כבר סיפור אחר.
גילינו את הגרביים שלנו.
יש עליהם טלה, או ג'ירפה. תלוי במצברוח. הן לפעמים כחולות, ולפעמים ורודות. גם זה תלוי במצברוח. [כן, אמא של פשושי יודעת שזה פשושי, ולא פשושית. אבל היא אוהבת את פשושי בורוד. זה נורא גברי איך שהוא לובש את הצבע! יש לו גם כובע בפוקסיה עם קצת ירוק.]
זה נורא נחמד לשחק איתן. במיוחד עם השמאלית.
עוד לא הצלחנו לתפוס אותן מחוץ לגיגית. זה כי הן נעלמות יחד עם הגיגית. משוםמה.
והמצאנו בכי מיוחד ל"מוצץ, אני צריך מוצץ" שבא עם פוזיצית הפשפוש, כשזה לא רק פשפוש...
אתמול היינו באוטו 7 שעות. לא נסענו לשומקום מיוחד [לדואר, לעבודה של אבא, לכפ"ח לקחת חנוכיות, לב"ב לקנות נרות ופלאפל, לכפ"ס להשאיר כסף על הספר, והביתה.] .
אבל לא פשפשנו כמעט, מה שהביא בהכרח לחיתולים ספוגים אבל לא עשינו מזה עניין מי-יודע-מה. לא פשושי, ולא אמא שלו. החלפנו כשיכולנו, הנקנו כשיכולנו, פשפשנו כשיכולנו.
לא משו מיוחד.
אה, כן. היתה איזו פעם אחת, שלא בא -לנו לפשפש בחוץ. אז כשאמא נכנסה לאוטו, פשפשנו לה ישר לתוך השרוול.
אל תשאלו אותי איך זה קרה- משהו עם איך שהחזקתי אותו עליי (בתוך האוטו, לא כשהוא היה בנסיעה) לבין החמימות של בתוך-האוטו אחרי הקרירות של הבחוץ בזמן הפשפוש. סרק, כמובן.
ישר לתוך השרוול !
קרוטונית מהמרק הגדול (2006-12-13T22:35:35):
_עוד לא התחלנו להיות בלי חיתול לגמרי, אבל אולי בקרוב.
קצת מאוכזבת מזה, אבל זה כי אני לא מצליחה להביא את עצמי להסיר את החיתול, ולתת לו להיות בלי_
עזבי אותך
בעיניי, קשב להפרשות (עם או בלי חיתול) חשוב לא פחות וכנראה יותר מאשר סתם להיות בלי חיתולים.שם, אכן אזרנו אומץ, והסרנו את החיתול בהינף היד המסורתי לאתר זה, והיינו בלי חיתולים, ובלי פולניות, ובלי דאגות על הקרמיקה/ספה/כורסא/מזרן של אבא/שמיכה/כו'. הרטבנו קצת את המגבת, אבל הסירו דאגה מליבכם. ליבה של אמו של פשושי לא החסיר אפילו פעימה אחת. להיפך- התרחב לו, ושמח אף עלץ על המרחב הנפשי/דשאי שמצא!
בהחלט! אירוע מכונן כזה היה גם לנו בסוף החורף שעבר, ובעצם היה המנוף לעידן של פריחה (נו טוב, הושקו עצים רבים) בתחום הזה @}
הוא עוד קטן-קטני, לא? 5 חודשים או משהו?
פפריקה הונגרית (2006-12-13T23:10:13):
5 חודשים או משהו? את עוקבת אחרינו, קרוטונית? |קריצה|
או משהו...... 4 וחצי...
רצינו לספר על התייאשות קלה שתפסה אותנו לפני איזה שבוע וחצי "או משהו" .....
אחרי יותר מ-20 חיתולים ספוגים, ופשפושי סרק לאינספור (20 זה בערך כל המלאי...) , פשוט הפסקתי עם זה ליומיים, ורק החלפתי לו חיתולים, ולא לקחתי לגיגית, למעט כשידעתי בוודאות שהוא צריך (וזה תמיד הסתבר כפשפוש "גדול"..... מה שחסך לי לפחות חיתולים מלוכלכים.... כי רטובים היו בשפע...), וגם זה היה לאחר התפתלויות רבות שלו.
אפילו לא הצעתי לו.
לא הייתי מסוגלת להחזיק אותו, ולראות שהוא לא עושה, ולהיות מתוסכלת מזה שגם הוא לא עושה, ואני מתאמצת בהחזקתו (הפשוש משתמנמן לו כאן בנחת...) , ואח"כ שוטפת איזה מיליון חיתולים ספוגים לגמרי.....
זה בא ביחד עם איזה 3 ימים של התפוררות גופנית קלה עד מתונה, שמנעה ממני לזוז מהמיטה רוב שעות היום..... בשעות שכן זזתי שטפתי חיתולים, כמתבקש.......
חששתי שזה יביא לרגרסיה.
אך לא.
פשוש כפשושי לא יתרגרס.
זה מצליח לא פחות מכבעבר, ואף יותר.
הוא יותר משתף פעולה, יותר ממתין (בין החיתול לגיגית....), יותר מבקש.....
@}
ירח לבן (2006-12-16T11:34:23):
לפעמים פשפושי הסרק מעצבנים אותם ואז יש רגרסיה. יכול להיות שזה שהרפית קצת ונתת לעצמך מנוחה גרם לך להיות יותר רגועה וקשובה באופן יותר מדוייק. ואז כמות פשפושי הסרק קטנה וההצלחות גדלות. אצלנו בכל אופן זה היה ככה. אל תתבאסי אם את צריכה פסקי זמן. זה הרבה פעמים משפר את המצב.
בשמת א (2006-12-16T15:25:05):
_קראתי את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
אולי נקרא לזה: פחד מביקורת.
אז אני מזמינה אתכן, כל אחת מכן, להתבונן אצלה בפחד מביקורת.
(בשמת א מתוך בלי חיתולים בשאיפה לשלמות)
לא- זה לא פחד מביקורת.
סה"כ, בסופו של יום (יותר נכון בתחילת היום הבא) אני מכבסת את החיתולים- לא משנה אם זה 5 או 20!
לא אכפת לי מה אומרים, אם אצליח או לא.
כי אני לא מדווחת לאפ'חד (חוצמהבלוג) אם הצליח לי או פספס לי._
פחד מביקורת עצמית.
מה שאת קוראת: פולניות (-: D-: (-:
היאוש, ההתנצלות והקאמבאק
פפריקה הונגרית (2007-02-28T14:26:24):
לוידעת.
אני לא רואה סימנים. זותומרת, לא נראה לי שהוא מבקש סיר/גיגית.
הוא מתאפק, אבל הוא יכול לעשות בחיתול בלי שאדע- בלי רטינות, בלי מחווה כלשהיא.
לפעמים אני ניגשת אליו להרים אותו לסיר, והוא כבר עשה, והרבה....
אולי לעבוד עם טיימר - משהו כמו - "כל 20 דקות לקחת אותו." ? בגיל 7 חודשים- זה ככה?
האם זה יכול להיות שבגלל שאני לא מקפידה כל יום כל היום לקחת אותו לגיגית הוא לא ממש "סומך על זה"?
איך זה בד"כ בגיל 7 חודשים?
כמה ימים שהוא עם ח"פ.
למרבה הבושה.
לא מסוגלת, חייבת הפסקה.
אני מרגישה שאני עסוקה בזה יותר מדי.
ושזה גם מציק לו באופן מסויים. ואולי בגלל זה אולי הוא עושה דווקא?
כי הוא נראה שליו ורגוע עם מכנס רטוב.
מדגישה כי מחליפה לו אם הוא רטוב, אבל זה לא ממש מזעזע את עולמו.
נכשלתי?
לא מתוך פחד, לא מתוך ביקורת, לא מתוך היסטרי'ה.
אין בעיה, אמשיך לנסות, אמשיך עם ר"פ.
רק מסוקרנת- האם פספסתי?
או שזה סתם פספוסים?
תזמורת הים (2007-02-28T15:22:26):
פפריקה,
המצב שאת מתארת קשור ל בלי חיתולים בשלב הזחילה (התינוק עסוק בדברים אחרים, וכן נמצא יותר על הבטן ולכן מפספס יותר) ויכול להיות שגם אתם הגעתם לשלב שביתת פשפושים (מסתבר שהוא לא פוסח על אף אחד
...).
בשלב הזה יש בעצם שתי אפשרויות- האחת, לחתל יותר, שזה אומר מצד אחד פחות ופחות תקשורת ביניכם, ומצד שני יכול להסיר את הלחץ "להצליח". השניה, לחתל פחות, כדי לא לאבד את התקשרת לחלוטין, ולספוג (תרתי משמע) את הפספוסים.
מציעה לך להכנס לדיון האחרון ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה. אני הייתי איפה שאת נמצאת היום בתחילת החורף (הרבה פספוסים, פחות תקשורת מצידו, אי רטינה על חיתול רטוב וכן הלאה) והיום מנסה לשחזר את התקשורת שלמעשה הפסיקה לגמרי אחרי שחזרתי לחיתול והפסקתי כמעט לגמרי לקחת לפשפושים.
ולא, לא "נכשלת". זה לא מבחן.
כולנו מנסות ליישם שיטה שעבור אמהות בחברות מסורתיות היא מובנת מאליה, בזמן שאנחנו מגששות באפילה. התוצאות, בהתאם, לא מושלמות.
אינדי אנית (2007-03-20T16:27:00):
פעם ראשונה שנכנסתי והבלוג שלך ממש מתוק ואת כותבת מצחיק.
בהצלחה בהמשך...
פפריקה הונגרית (2007-03-22T18:07:36):
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]")
פפריקה הונגרית (2007-03-22T18:58:36):
אחרי פאוזה ארוכה, חוזרים
שבועות של עליות ומורדות-
חיתולים כל הזמן ואחר-כך פשפושים, ונסיון להקשיב.
אבל התירוצים (שהם בעצם מציאות מסויימת) מאוד הכתיבו לי את ההתפתחות של שנינו.
פשושי קטן, זה מכתב התנצלות.
אין כאן מקום לטעויות. או לשלוליות. בעצם, לפעמים זה היינו הך.
אסור ככה, ואסור אחרת.
ממבט מצטמרר על רטיבות קלה של המכנס, עד לבעתה מוחלטת מהגיגית.
ש: "למה כל מקום צריך להפוך לשירותים שלו?"
ת: "תגידי, כש### עושה בחיתול כשכולם אוכלים זה לא נקרא שירותים? וכשמחליפים ל%%% את החיתול כשכולם יושבים ורואים טלוויזיה זה יותר סימפאטי?"
אמרו לי שאני מתעללת בך, ולמה אני לא נותנת לך להיות "כמו כל ילדי ישראל".
"תגיד לאמא שלך שקר לך."
"תגיד לאמא שלך שתשים לך חיתול".....
ועכשיו, כשבאו ימים חמים, והעזתי לתת לך קצת "חופש פעולה", מצאנו שוב את התקשורת.
נראה לי....
אז אתה זוכר, חמוד שלי.
אתה מחכה, ומשתדל, ומבהיר כשטעיתי שזו לא היתה הכוונה.
ברור לי שפספסתי חודשיים.
חודשיים שלמים.
ואני מצטערת...
אבל נראה לי שחזרנו לשגרה טובה...
קצת יותר חמים, קצת פחות בחיתול,
קצת יותר עם גיגית, קצת פחות פספוסים,
קצת יותר בטחון, קצת פחות הסטריה.
אולי זה מזג האוויר, אולי זה האביב המחדש, ואולי זו העצמאות שלך, שהיא גם קצת שלי.
בלוג פשושי בלי חיתולים הקאמבאק
פפריקה הונגרית (2007-03-25T18:36:31):
שינויים מתחילים בצעד אחד קטן.
החלטתי שבגלל שכבר לא כל-כך קר, אנחנו יכולים להסתדר בלי חיתול.
הורדתי את סף הפחד שלי מ"מה היא תגיד לי הפעם"... , והורדתי את החיתול.(לפשוש.)
אולי כי הבנתי ששלוליות אפשר לנגב, ואת השטיח אפשר להחליף בשמיכה, וממש לא נורא אם זה מכנס במקום חיתול.
(בשמת א, תודה על התובנה שלא זכור לי איפה קראתי- שהבהירה לי שגם ככה המכונה פועלת, אז אפשר שתכבס מכנסיים ב10 ש"ח, במקום חיתול ב 50....)
אוקי, דו"ח התקדמות.
התחלת היום היתה מזהרת!
למרות שבשישישבת הי'ה לו חום, רוב הלילה (ממוצ"ש) הוא הי'ה בלי חיתול, ויבש, ולפנות בוקר שמתי לו חיתול, והוא קם יבש, הסכים לפשפש בגיגית, ופשפש, ופשפש, ופשפש, ופשפש, ופשפש. ועוד קצת.
אחר-כך, במקום בגיגית הוא פשפש רק במכנסיים.
חוצמפעם אחת בגיגית, עשה לי טובה הבחור...
כולל "גדולים" (הפשפוש שמלכלך, למי שלא מתמצא בטרמינולוגי'ה...) כמה פעמים- לפחות 3, למיטב זכרוני.
לזכותי יאמר- שמרתי על קור רוח, סבלנות, ולא שכחתי להתנצל על שלא שמתי לב שהוא מבקש לגיגית ושבגלל זה הוא נאלץ להרטיב בבגדים.
(בשמת א, שוב תודה.)
ההצלחות לא מוצלחות, כי אחרי כל עלי'ה באה ירידה (ככה זה ברכבות הרים...) אבל לזכותי יאמר שאני מנסה, משתדלת, ומרפה, וגם- לא מרפה.
בעיקר עזר לי שהבנתי שהוא גדול, והמרווחים בין הפשפושים גדלים, מה שנותן לי מרווח נשימה בין פשפוש לפשפוש, ומשחרר אותי מההרגשה שאני מנג'סת לו, ומפריעה לו בחיים.
וגם, ההבנה שאולי פספסתי איזה שלב, והקומוניקצי'ה בינינו כבר לא מה שהיתה. למרות שקראתי באיזה דיון כאן, שכשהם זוחלים הם לא שמים לב- לא לחיתול רטוב, ולא לצורך שלהם.
אז רציתי לבנות את זה מחדש, אם אפשר, ודווקא חשבתי שממש פספסתי בגדול, והוא כבר לא מתאפק, אבל הוא כן! וזה מדהים אותי!
וגם נראה לי שפתאום מצאתי כוחות מחודשים, ואני כבר כן מסוגלת לעמוד בכביסות, ובפשפושים.
אולי זה האביב המחדש.
פפריקה הונגרית (2007-03-25T18:39:20):
בשמת א, תודה על התובנה שלא זכור לי איפה קראתי-
בדף בלי חיתולים בשלב הזחילה. ו תזמורת הים , תודה גם לך.
לוידעת.
אני לא רואה סימנים. זותומרת, לא נראה לי שהוא מבקש סיר/גיגית.
הוא מתאפק, אבל הוא יכול לעשות בחיתול בלי שאדע- בלי רטינות, בלי מחווה כלשהיא.
לפעמים אני ניגשת אליו להרים אותו לסיר, והוא כבר עשה, והרבה....
אולי לעבוד עם טיימר - משהו כמו - "כל 20 דקות לקחת אותו." ? בגיל 7 חודשים- זה ככה?
האם זה יכול להיות שבגלל שאני לא מקפידה כל יום כל היום לקחת אותו לגיגית הוא לא ממש "סומך על זה"?
איך זה בד"כ בגיל 7 חודשים?
כמה ימים שהוא עם ח"פ.
למרבה הבושה.
לא מסוגלת, חייבת הפסקה.
אני מרגישה שאני עסוקה בזה יותר מדי.
ושזה גם מציק לו באופן מסויים. ואולי בגלל זה אולי הוא עושה דווקא?
כי הוא נראה שליו ורגוע עם מכנס רטוב.
מדגישה כי מחליפה לו אם הוא רטוב, אבל זה לא ממש מזעזע את עולמו.
נכשלתי?
לא מתוך פחד, לא מתוך ביקורת, לא מתוך היסטרי'ה.
אין בעיה, אמשיך לנסות, אמשיך עם ר"פ.
רק מסוקרנת- האם פספסתי?
או שזה סתם פספוסים?
תזמורת הים (2007-02-28T15:22:26):
פפריקה,
המצב שאת מתארת קשור ל בלי חיתולים בשלב הזחילה (התינוק עסוק בדברים אחרים, וכן נמצא יותר על הבטן ולכן מפספס יותר) ויכול להיות שגם אתם הגעתם לשלב שביתת פשפושים (מסתבר שהוא לא פוסח על אף אחד
...).בשלב הזה יש בעצם שתי אפשרויות- האחת, לחתל יותר, שזה אומר מצד אחד פחות ופחות תקשורת ביניכם, ומצד שני יכול להסיר את הלחץ "להצליח". השניה, לחתל פחות, כדי לא לאבד את התקשרת לחלוטין, ולספוג (תרתי משמע
) את הפספוסים.מציעה לך להכנס לדיון האחרון ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה. אני הייתי איפה שאת נמצאת היום בתחילת החורף (הרבה פספוסים, פחות תקשורת מצידו, אי רטינה על חיתול רטוב וכן הלאה) והיום מנסה לשחזר את התקשורת שלמעשה הפסיקה לגמרי אחרי שחזרתי לחיתול והפסקתי כמעט לגמרי לקחת לפשפושים.
ולא, לא "נכשלת". זה לא מבחן.
כולנו מנסות ליישם שיטה שעבור אמהות בחברות מסורתיות היא מובנת מאליה, בזמן שאנחנו מגששות באפילה. התוצאות, בהתאם, לא מושלמות.
אינדי אנית (2007-03-20T16:27:00):
פעם ראשונה שנכנסתי והבלוג שלך ממש מתוק ואת כותבת מצחיק.
בהצלחה בהמשך...
פפריקה הונגרית (2007-03-22T18:07:36):
פפריקה הונגרית (2007-03-22T18:58:36):
אחרי פאוזה ארוכה, חוזרים
שבועות של עליות ומורדות-
חיתולים כל הזמן ואחר-כך פשפושים, ונסיון להקשיב.
אבל התירוצים (שהם בעצם מציאות מסויימת) מאוד הכתיבו לי את ההתפתחות של שנינו.
פשושי קטן, זה מכתב התנצלות.
אין כאן מקום לטעויות. או לשלוליות. בעצם, לפעמים זה היינו הך.
אסור ככה, ואסור אחרת.
ממבט מצטמרר על רטיבות קלה של המכנס, עד לבעתה מוחלטת מהגיגית.
ש: "למה כל מקום צריך להפוך לשירותים שלו?"
ת: "תגידי, כש### עושה בחיתול כשכולם אוכלים זה לא נקרא שירותים? וכשמחליפים ל%%% את החיתול כשכולם יושבים ורואים טלוויזיה זה יותר סימפאטי?"
אמרו לי שאני מתעללת בך, ולמה אני לא נותנת לך להיות "כמו כל ילדי ישראל".
"תגיד לאמא שלך שקר לך."
"תגיד לאמא שלך שתשים לך חיתול".....
ועכשיו, כשבאו ימים חמים, והעזתי לתת לך קצת "חופש פעולה", מצאנו שוב את התקשורת.
נראה לי....
אז אתה זוכר, חמוד שלי.
אתה מחכה, ומשתדל, ומבהיר כשטעיתי שזו לא היתה הכוונה.
ברור לי שפספסתי חודשיים.
חודשיים שלמים.
ואני מצטערת...
אבל נראה לי שחזרנו לשגרה טובה...
קצת יותר חמים, קצת פחות בחיתול,
קצת יותר עם גיגית, קצת פחות פספוסים,
קצת יותר בטחון, קצת פחות הסטריה.
אולי זה מזג האוויר, אולי זה האביב המחדש, ואולי זו העצמאות שלך, שהיא גם קצת שלי.
בלוג פשושי בלי חיתולים הקאמבאק
פפריקה הונגרית (2007-03-25T18:36:31):
שינויים מתחילים בצעד אחד קטן.
החלטתי שבגלל שכבר לא כל-כך קר, אנחנו יכולים להסתדר בלי חיתול.
הורדתי את סף הפחד שלי מ"מה היא תגיד לי הפעם"... , והורדתי את החיתול.(לפשוש.)
אולי כי הבנתי ששלוליות אפשר לנגב, ואת השטיח אפשר להחליף בשמיכה, וממש לא נורא אם זה מכנס במקום חיתול.
(בשמת א, תודה על התובנה שלא זכור לי איפה קראתי- שהבהירה לי שגם ככה המכונה פועלת, אז אפשר שתכבס מכנסיים ב10 ש"ח, במקום חיתול ב 50....)
אוקי, דו"ח התקדמות.
התחלת היום היתה מזהרת!
למרות שבשישישבת הי'ה לו חום, רוב הלילה (ממוצ"ש) הוא הי'ה בלי חיתול, ויבש, ולפנות בוקר שמתי לו חיתול, והוא קם יבש, הסכים לפשפש בגיגית, ופשפש, ופשפש, ופשפש, ופשפש, ופשפש. ועוד קצת.
אחר-כך, במקום בגיגית הוא פשפש רק במכנסיים.
חוצמפעם אחת בגיגית, עשה לי טובה הבחור...
כולל "גדולים" (הפשפוש שמלכלך, למי שלא מתמצא בטרמינולוגי'ה...) כמה פעמים- לפחות 3, למיטב זכרוני.
לזכותי יאמר- שמרתי על קור רוח, סבלנות, ולא שכחתי להתנצל על שלא שמתי לב שהוא מבקש לגיגית ושבגלל זה הוא נאלץ להרטיב בבגדים.
(בשמת א, שוב תודה.)
ההצלחות לא מוצלחות, כי אחרי כל עלי'ה באה ירידה (ככה זה ברכבות הרים...) אבל לזכותי יאמר שאני מנסה, משתדלת, ומרפה, וגם- לא מרפה.
בעיקר עזר לי שהבנתי שהוא גדול, והמרווחים בין הפשפושים גדלים, מה שנותן לי מרווח נשימה בין פשפוש לפשפוש, ומשחרר אותי מההרגשה שאני מנג'סת לו, ומפריעה לו בחיים.
וגם, ההבנה שאולי פספסתי איזה שלב, והקומוניקצי'ה בינינו כבר לא מה שהיתה. למרות שקראתי באיזה דיון כאן, שכשהם זוחלים הם לא שמים לב- לא לחיתול רטוב, ולא לצורך שלהם.
אז רציתי לבנות את זה מחדש, אם אפשר, ודווקא חשבתי שממש פספסתי בגדול, והוא כבר לא מתאפק, אבל הוא כן! וזה מדהים אותי!
וגם נראה לי שפתאום מצאתי כוחות מחודשים, ואני כבר כן מסוגלת לעמוד בכביסות, ובפשפושים.
אולי זה האביב המחדש.
פפריקה הונגרית (2007-03-25T18:39:20):
בשמת א, תודה על התובנה שלא זכור לי איפה קראתי-
בדף בלי חיתולים בשלב הזחילה. ו תזמורת הים , תודה גם לך.
משתמשת