בלוג שלום מאוסטרליה

[אנונימי]

דף בלוג

[תמר_בן_חור*]

כבר חצי שנה שאנו באוסטרליה. אני ואישי ושני ילדים (4.5 ו 1.4 ). התחלנו את המסע המופלא ב"אוטובית", וכעת אנו שוכרים בית בלב יער גשם. רק עכשיו התחברנו לאינטרנט.
את ביתנו הגדולה רשמנו לגן אנטרופוסופי שעובד יומיים בשבוע. בנתיים היא הייתה 4 פעמים, ועכשיו הם בחופשה. יתחילו שוב בשבוע הבא. הקטן עדיין צמוד לאמא או לאבא.
הרבה קורה. המון, השראה וגדילה. לא הכל קל אך מה שבטוח הכל מאוד יפה. הטבע עוצר נשימה. אשמח לשמוע מכם ולשתף בכל נושא שיכול לעניין אתכם.
אנו נמצאים באחד מ"גני העדן" לחיים אלטרנטיבים. האדם הממוצע כאן אוכל אוכל אורגני ומפריד זבל. כמו כן אנשים מחייכים סתם כך ללא סיבה. אני שולחת לכם חיוך אוסטרלי גדול ומחכה לשמוע מכם כי ממש התגעגעתי.

[סיון_ג*]

G'DAY !
נשמע חלומי ממש......מה הוביל אותכם להתחיל את ההרפתקאה?
אני מאוד אשמח לשמוע על אורח חייכם ועל המסע המשפחתי שלכם...
@}

[לוונדר_סגול*]

וואו - אוסטרליה.
הייתי חודשיים לפני שנתיים, כמה מקסימה.
הכי אהבתי את מישן ביץ - לא רחוק מקיינס - התארחתי בטרי האוס. הכי קרוב לגנעדן שניתקלתי.
איפה אתם?

אולי זה המקום לפרסם מודעה שחברה שלי שחיה בסידני ביקשה -
לעשות החלפת דירות (אפשרי כולל מכוניות)
היא גרה בסידני ברוז ביי
דירת 2 חדרים + סלון מרווחת ומקסימה
או בלשונה:
beautiful 2 bedroom apartment with plenty of light and space
a stone throw from the Ferry and bus services
in Sydney's most exclusive area.
Sourrounded by harbour and in the vicinity of no less than 3 beaches.
Our summer for your winter from roughly 15th Dec to January 25.
Car exchange also possible. Photos available
מי שמעוניין שיפנה אלי.

מקווה שזה בסדר לך שלקחתי את הבמה הזאת (אם לא אז תמחקי - no worries)- הטיימינג פשוט מדהים, בדיוק התכוונתי לכתוב את זה ואני רואה דף - שלום מאוסטרליה

[אמא_בן_אור*]

שלום לכם!
נשמע שאתם חיים את החלום שלנו..
היינו לפני הולדת שני בנינו (4 ו - 10 חוד') באוסטרליה, במשך 9 חודשים, וחולמים לשוב ולחרוש
עם בית על גלגלים...

אשמח לשמוע עוד...G'DAY MAIT @}

[תמר_בן_חור*]

ההחלטה לצאת הייתה ספונטנית. הרגשנו על פרשת דרכים, והחלטנו ללכת אחרי השמש. מלאכים ופיות פגשו אותנו לאורך כל הדרך.
אני מרגישה שאנו מגשימים חלום, רק שהוא מרגיש מאוד מציאותי.
המעבר מלהיות בעלת בית בישראל ללהיות בעלת אוטובית באוסטרליה עם שני ילדים הוא מאוד מעניין. קודם כל אמרתי שלום לנקיונות לכביסות ולקניות כמו שהכרתי אותם. המימדים קטנו. המציאות המשפחתית הצפופה הפכו את הבישול והכביסה לחויות משפחתיות. עוצרים על יד מכבסה בתשלום שמים את הכביסה מחכים ביחד שהיא תתיבש וצ'יק צ'ק מקפלים ומכניסים לארון. גם אין כל כך הרבה בגדים כמו בבית. כנ"ל לגבי הבישול. בהתחלה מאוד נהנתי מזה. טילנו עם עוד זוג חברים שנסעו באוטובית והובילו את הדרך. כי עם שני ילדים באוטו קצת קשה לנהוג וגם לנווט. הטבע, השקיעות, הגשם באמצע הקיץ...טריפ. היינו בכמה פסטיבלים, ישנו על הים, כל מקום היה בית עבורנו ועבור הילדים. תמיד ישש איפה להשכיב את הקטן "צהריים". עבור הגדולה שלנו (4.5), היה נדמה שהיא משחקת "בית " וכולנו משחקים איתה. הכל היה במימדים שלה יותר מאשר שלנו.
אחרי 3 חודשים אני כבר רציתי בית. הספיק לי. אני חייבת לזוז. אני אמשיך מאוחר יותר. תשאלו תחטטו זה עוזר לי להוציא כי יש לי המון מה לספר.

[אמא_בן_אור*]

תמר, נשמע נהדר!
אפשר לשאול עם איזה ויזה אתם שם? (האם אתם כבר תושבים או עדיין על ויזת תיירים?)

[שכנה_של_זורבה*]

שלום לאוסטרליה הרחוקה.
חג פסח שמח שיהיה לכם, בגן עדן.
אותי מעניין ה"לצאת מהמרוץ" איך אתם מתפרנסים?
מקווה שאני לא חטטנית.

[חני_בונה*]

תשאלו תחטטו זה עוזר לי להוציא כי יש לי המון מה לספר.
מחכה להמשך
חג חרות שמח

[נועה_בר*]

_מחכה להמשך...
חג חרות שמח_
@} גמני, גממני

[תמר_בן_חור*]

חג שמח!
סיפרתי ל"גדולה" שלי את סיפור פסח. סיפור יציאת מצריים. סיפור על עבדות על חרות ועל נדודים. תוך כדי חשבתי על המשמעויות החבויות בסיפור. על המסרים השזורים בתוכו. הסבתי את תשומת ליבה, לעובדה ששם המשפחה שלנו הוא בן חור, כמו "בני חורין". ילדי חופש. מה זה אומר? בכך שיצאנו למסע שלנו הגשמנו את החופש שלנו. החופש לבחור את הדרך. הרגשתי כאילו נפתח חלון ויכולנו לבחור האם לעבור דרכו או להשאר.
היציאה הייתה אל עבר הלא נודע. מבוססת על אינטואיציה חזקה. הבטן אמרה לי "תקפצי".
עדיין רב הנסתר על הגלוי. מקור הפרנסה ניזרע אך עדיין לא נבט. אני מרגישה שכל השנים אספתי ידע "איך לחיות" ועכשיו אני חייה. מיישמת את כל מה שלמדתי. זה ההימור של החיים שלי, אני מהמרת על החיים. אני מאמינה בחיים. אני יודעת שהפחד אינו הפרטנר הנכון לחיים. אם הוא דופק בדלת אני לא פותחת.
אני משתדלת להיות מחוברת לקו פנימי, שאומר לי באיזו רמה אני אמורה לחיות. אני יודעת מבפנים מתי אני מותחת את החבל, ואז זה מרגיש כמו זילזול. ומתי זה נכון לי לצפות מהחיים, והחיים אכן ידאגו לי שלא יחסר.

אנחנו עדיין על ויזת תייר. בימים אלו אנו מאריכים אותה לחצי שנה נוספת.

[Manty_T*]

מרתק!
מחכה להמשך

[תמר_בן_חור*]

זהו מסע משפחתי ומסע אישי. כשהגענו לכאן הרגשתי שהגעתי לבית שלי בצד השני של העולם. ההקבלות היו מדהימות. נוצרו קשרים מהירים ועמוקים עם אנשים, שכאילו היו שם תמיד. כאילו שאנחנו ממשיכים מהאמצע ולא צריכים להתחיל בהתחלה.הרגשתי ש"הקרמה בפעולה". למי שקרא את "הנבואה השמיימית" האוירה שם מאוד הזכירה לי את מה שחוויתי. אין צירופי מקרים, הכל קשור הכל מחובר. הגענו לאן שהיינו אמורים להגיע , חיכה לנו שם חלל במרחב ובזמן, ומלאנו אותו בטבעיות.
היו גם "שיעורים" מהארץ שלא נלמדו עד תום, שחזרו כאן עם אנשים שונים, אך השיעור היה אותו השיעור. אמרתי את זה לחברה והיא אמרה:"זה לא שהשיעור לא נלמד, זה היה לבדוק האם הוא אכן נלמד?"

הכל הסתדר. הכל כאילו חיכה לנו. היה לי קל לזהות מה שיך אלנו ומה לא. נדמה היה שאין באמת הרבה אופציות. הבחירה של הדבר הבא נבעה מעצמה. היא פשוט הופיעה פשוט הייתה נוכחת. נזכרתי שקצת לפני שיצאנו לדרך אמרתי לחברה, מלאך, שאני לא יודעת מה עליי לעשות. והיא אמרה:"תבקשי שיראו לך את הדרך בצורה ברורה". הבנתי שבקשתי נענתה, הדרך מאוד ברורה היא פשוט מופיעה לפניי וכל שעלי לעשות היא ללכת בה.

[נועה_בר*]

"זה לא שהשיעור לא נלמד, זה היה לבדוק האם הוא אכן נלמד"
מרגש. מרתק.
|צמרמורת|

[חני_בונה*]

הדרך מאוד ברורה היא פשוט מופיעה לפניי וכל שעלי לעשות היא ללכת בה.
מדהים.
תרגישי חופשי לפרט יותר.

[אורית_אוקו_ערוסי*]

:"תבקשי שיראו לך את הדרך בצורה ברורה".
ואוו.
היזמנת אז באתי.
מדהים ומופלא המסע שלכם.
מרשה לעצמי לקחת את המשפט הזה איתי במסע שלי.
תודה.

[לוונדר_סגול*]

לפני שנסעתי (לאוסטרליה לטיול של חודשיים) קיבלתי מחבר קלף שאומר:
להקשיב למסרים שבדרך
ובאמת זה היה טיול עם המון סיפורים קוסמיים ושעור ומסע וקשה וקל ושמח והכל
אחד השעורים,
טיילתי במנלי, היה יום קיץ סגרירי, טיפסתי בטיילת שנשקפה על נוף הים היפהפה, ראיתי בוש ונכנסתי לטייל בו.
בוש זה כמו יער קטן של שיחים קצת יותר גבוהים ממני, ויש בהם כמה "מסלולים"
שזה בעצם עדיין בוש אבל דרוס קצת. לא ממש שבילים מוגדרים.
היתה שעת בין ערביים. אחרי קרוב לשעה של שיטוט סימפטי, הבוש נהיה סבוך יותר,
קלטתי שבקרוב יחשיך ואני לא יודעת איך בעצם יוצאים מהמבוך הזה
וגם התחיל לטפטף, עניין נפוץ בקיץ האוסטרלי הטרופי, שלא ממש התאים לי באותו הרגע,
ואז ראיתי את הסימנים.
כל כמה מטרים היה תלוי איזה סרט נייר צהוב על אחד הענפים.
חשבתי שאם אעקוב אחריהם, בטח אמצא את דרכי החוצה.
וכך המשכתי בשיטוט ואכן הסימנים לא איכזבו, כל פעם שהיתה פרשת דרכים, התגלה גם סימן צהוב בין הענפים.
רק מה?
פתאום קלטתי, שמרוב שאני מתלהבת מהסימנים - אני כבר לא שמה לב לדרך!
הפסקתי להסתכל על הטבע שסביבי, אני רק בחיפוש אחרי הסרטים הצהובים!
וישר הבנתי שגם בטיול זה נהיה לי ככה
ה"התכתבות" הזאת עם הקוסמוס, ה"רדיפה" הזאת אחרי צרופי מקרים
הפכה להיות העיקר, במקום הטיול עצמו, במקום לראות את אוסטרליה,
התמכרתי לסימנים כי הם תמיד כל כך מסעירים ומרגשים
וכשהם לא הגיעו - הייתי מאוכזבת, שזה "סתם" טיול, סתם חיים.
ניסיתי גם לנחש מי שם אותם שם, מי יחכה לי בסוף הדרך
ואז הבנתי שזה לא באמת חשוב, הם רק סימנים בדרך - בחיים
הם לא הדבר האמיתי - הדרך, החיים.
וגם בגלל זה לפעמים יש צרופי מקרים ואני לא מבינה מה הם אומרים כי הם לא אומרים!
זה רק סימנים שאני בדרך!
זהו.
אני לא מרמזת שזה מה שקורה לך חלילה, פשוט התאור שלך הזכיר לי את זה.
נשמע כל כך כיף מה שעובר עליכם שם. בריאות!

[תמר_בן_חור*]

חני - יש את המשפט"תן לי הכח לשנות את שאפשר לשנות, לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת התבונה להבחין בינהם". נכון שיש צמתים בחיים שבהם אנו בוחרים ימינה או שמאלה. אבל יש כל כך הרבה בחיים שפשוט מגיע אלנו ואם אנחנו מקבלים את עצמנו מספיק אנחנו מזהים שזה כנראה קשור אלנו.
חברה חדשה סיפרה לי שהם מצאו את מה שבדיעבד נראה היה כבית חלומותיהם, לפני מספר חודשים. הם ראו את הבית מוקדם בבוקר והחליטו "לחשוב על זה". הם חזרו אחה"צ והבית כבר הושכר למשהו אחר. הם עדיין לא מצאו בית. החיים מזמנים לנו את מה ששלנו. ברור שאם זה מה שקרה אז"זה מה שהיה צריך לקרות" וש"הכל לטובה", אך הקו מאוד עדין.
גם כש"בוחרים" בן זוג לחיים, זה לא באמת שכל הגברים בעולם היו פרוסים לפננו והיינו צריכות רק לבחור את המושלם ביותר. לא התחתנו עם הנסיך שלנו מכיוון שהוא מושלם, אלא מכיון, שהוא שלנו. הוא קשור אלנו, הוא הנסיך שלנו. ידענו לזהות שזה זה, כי זה היה נוכח.
כשביקשתי, שיראו לי את הדרך באופן ברור, הרגשתי שהכל פתוח מדי, ועם זאת סגור ותקוע. החיים ממשיכים ואני קולטת שלכל שאלה שאני שואלת מגיעה תשובה. איפה נגור? יש בית. ממה נתפרנס? יש רעיון לעסק. האם לשלוח את הילדה לגן? בדיוק מתפנה מקום עבור בת בגיל ארבע וחצי.בול! (אנשים מחכים בתור לגן הזה ,ורושמים את הילדים כשהם עדיין בבטן.) אז מה יש להתלבט. החיים מזמנים ואני הולכת על זה. מאמינה בחיים.

[תמר_בן_חור*]

לוונדר - את מה זה צודקת.

[שכנה_של_זורבה*]

שלום וחג שמח.
הסיפורים שלך מציתים את הדמיון.
לכל אחד יש פנטזיה על ארץ רחוקה חיים אחרים, זה מעלה שאלות מאוד נוקבות
האם אני עושה את הדבר הנכון? האם אני מתפתח או ממשיך לשבת על הגדר?
אני שמחה בשבילכם על החופש שלקחתם לעצמכם, ללמוד על עצמכם בסביבה חדשה ורחוקה.
תמשיכו לספר על נפלאותיכם.

[חני_בונה*]

הולכת להראות את הדף הזה לאיש שלי.
מה שאת -אתם עושים מראה שהכל אפשרי.
(-:

[תמר_בן_חור*]

שכנה של זורבה - האמת היא שתמיד היתה לי הרגשה שאני אמורה לגור באיזשהו מקום, לשנתיים שלוש. הייתה לי תחושה לגבי המקום הזה, שהוא רב תרבותי, שיש לי מה ללמוד שם. חשבתי שמדובר בסאן פרסיסקו, באר"הב. היום אני יודעת שזה פה, שהזרע שהביא אותי לכאן נשתל לפני שנים.
מה שאני אומרת זה שיש קשר בין הפינטוז ובין המציאות. מאוד משתלם לחלום. מה שאני יודעת לגבי מציאות שהתגשמה עבורי, זה שאסור להינעל על "אופן ההגשה" שהדברים מגיעים, כי ליוניברס יש תוכניות גדולות יותר עבורנו ממה שאנו יכולים להעלות על דעתנו. בחלימה שמזמינה את השלב הבא, יש איזו אוירה או הרגשה, זה מה שמתגשם. אם אני חולמת על העתיד, אני רואה את עצמי בתוכו. מה אני מרגישה? אני חווה איך זה מרגיש להיות שם.
אני עושה את זה מאז שאני ילדה ואין לי ספק שזה עובד. זו אנרגיה לא מבוזבזת. מה שכן זה מצריך "זמן בהייה". זה מצרך יקר בהיותי אמא.
לפני הלידה הראשונה שלי אמרה לי ג'ואיס: "תדמיני את הלידה. מההתחלה ועד הסוף. תראי את עצמך עם התינוקת בידיים". זה טיפ שאני נותנת לכל חברה לפני לידה, כי מה שדמיינתיי, זה מה שהיה. שוב, ברמת התחושה לא באיך שזה ניראה.

[תמר_בן_חור*]

חני בונה - לא רק שהכל אפשרי. גם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. הכל משתנה כל הזמן והמציאות יכולה להתחלף בשנייה. מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם. בהצלחה אחותי.

[חני_בונה*]

גם אי אפשר לדעת מה יהיה מחר
זה ברור. את זה יודעים כולם <כמעט>
אבל לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי..... גם אני מתאמנת בזה .
בהצלחה אחותי
תודה [-:

[אורית_אוקו_ערוסי*]

הפתיחות שלך לעולם וליקום ולזרימה מדהימה.
זה מראה לי איפה אני תקועה.
תודה.

[תמר_בן_חור*]

חני - אני רק יכולה להוסיף, שזה כמו לתפוס גלים. כשבא הגל הנכון צריך לעלות עליו. אבל ברגע הקפיצה לא יודעים אם הוא הגל הנכון או לא, את זה רק אלוהים יודע. מי קובע אם הוא נכון או לא? הציפיה שלנו מהתוצאה. אבל אם נחזור לרגע הקפיצה, שבו אין זמן לחשוב. זה תופס בבטן. עולים על הגל או שלא. מה שקובע את התוצאה הוא הגל עצמו והאמונה שלנו. אמונה בכך שהכל אפשרי.
בכדי לעבור למקום חדש (לא רק באופן גאוגרפי), צריך לזוז מהמקום הישן ולהיות במקום חדש. זה נשמע ברור מאליו, אבל אחותי, זה לא קל. זו טלטלה לא קטנה.
יש את הסיפור של בבודהא, שחוצה את הנהר, ומספר על הרגע שבו הוא כבר אינו רואה את הגדה שאותה הוא עזב ולא רואה את הגדה שאליה הוא מגיע. המקום הזה שבין שני מציאויות, הוא מה שעובר תינוק שנולד. כל מה שצריך זה לשחרר. יש לנו את הידע הזה.
אפשר כמובן גם לעבור מקום ברמה הגאוגרפית ולהישאר באותו המקום ברמה האישית. זאת לא בעיה, כל שצריך זה פשוט לא לשחרר.

[תמר_בן_חור*]

תודה אורית.
אני מאמינה שאת עצמך את רואה. כי כולנו מראות אחת לשניה. אנו רואות באחרת, השתקפויות של עצמנו.

[חני_בונה*]

מרשה לי לצטט אותך בעניין בודהה והנהר? זה מתאים לדף שלי הטבע של הנחל . וגם תרגישי חופשי לקפוץ לבקר שם.
המקום הזה שבין שני מציאויות מאד מפחיד להיות שם. אבל כשמזהים אפשר לשחרר.
תודה

[אורית_אוקו_ערוסי*]

אפשר כמובן גם לעבור מקום ברמה הגאוגרפית ולהישאר באותו המקום ברמה האישית. זאת לא בעיה, כל שצריך זה פשוט
לא לשחרר
תודה.

[דנה_יחזקאלי*]

הי תמר
כיף לקרוא את כל מה שאת כותבת.
ראיתי תמונות ששלחת לגלית, והזלתי ריר...
סקרנית לדעת עוד על הילדים, וגם על הזוגיות בתוך כל זה.
אתם ממש אמיצים וזה מקסים.
שיהיה לכם המשך מסע מופלא.

[חני_בונה*]

תודה
תמשיכו לספר על נפלאותיכם.
(-:

[שכנה_של_זורבה*]

הרבה trust ביקום ונפלאותיו.
השראה לכולם.
במיוחד בפסח, אני מרגישה שאני משילה את עורי,
מאפשרת לעצמי לשחרר שריטה עמוקה מזה שנים
בוטחת.

[עינת*]

שלום לכולם
תמר , הרבה הצלחה במסע והמון הנאה
אני ובן זוגי מתכננים גם כן מסע דומה בעתיד (כשנגמור את התואר) ומקנאים בכם מאוד...
תוכלי לספר בבקשה על המעבר עם תינוק ועל הסיכויים לקבל ויזה?
תודה עינת

[תמר_בן_חור*]

אני אספר קצת על המקום הזה, שהוא ממש לא משקף את אוסטרליה כולה. המקום הספציפי הזה מאוד מיוחד. הטבע הוא טרופי. זהו יער גשם, בקיץ חם ויורש גשם והכל ירוק וצומח ויש המון נחלים וגם יש ים. ציפורים מכל הסוגים וקנגרו ופוסומים ואיגגואנות וינשופים וססוססים ופרות וכמובן נחשים ועכבישים. בבית הקודם גרנו עם כמה נחשי פייטון ענקיים. הם נחשבים נחשים מעולים כי הם לא תוקפניים והם טריטוריאלים כך שנחשים אחרים לא באים. חוץ מזה הם אוכלים את העכברים.

בלילה הראשון שהגענו לכאן ישנו באוטו בית שלנו בחצר של חברים. פתאום זוגי אומר "ואו". אני אומרת "אל תלחיץ" הוא אומר "טוב" אני אומרת "מה?" הוא אומר "תסתכלי" ומצביע על עכביש שעיר בגודל של כף יד של גבר. נשמתי נעצרה. "ת-ו-צ-י-א א-ו-ת-ו". אמרתי בלחש, כדי לא להלחיץ את הילדים הישנים.

מה לעשות שאתה הגבר? אין לך ברירה אלא להיות גבר. והוא הכניס את העכביש לכלי מפלסטיק וזרק אותו החוצה. בסוף נרדמתי אבל רק כי הייתי כל כך עייפה. בבוקר סיפרתי לחברתי על הארוע הדרמתי והיא נופפה את ידה ברישול ואמרה "אוי, יש כאן המון כאלה, הם כל כך ביישנים". באנגלית זה נשמע יותר טוב. היא צדקה, באמת יש כאן המון כאלה.

הטבע כאן כל כך חזק וחי, או שנרגעים או שחותכים. לאט לאט נמסתי ושיחררתי. התחלתי להרגיש את השקט שבטבע. ובתוך השקט כמה רעש היה. צרצרים ציפורים צפרדעים כל אחד והשעה שלו. איך לא שמעתי את זה קודם? הטבע קיבל אותי אליו. אני כמו כל דבר שחיי, חיפסתי בסך הכל לחיות. יש מקום לכולם, גם לי.

[לוונדר_סגול*]

איזה כיף לך.... מושלם!

[תמר_בן_חור*]

מה שמדהים כאן במיוחד זה שיש כאן קסם באויר. אני בארץ הפיות, הגמדים וכל היצורים האסטרלים. (איזה קטע, אסטרלי ואוסטרלי). העולם הזה חיי כאן חופשי. לכל עץ יש פרצוף ואפשר לגור מתחת לפטריות. מדהים, באמת מדהים. עכשיו, אל תחשבו שהתחרפנתי, אבל גם הזמן כאן הוא אחר. יותר מהיר הייתי אומרת, כמו "זמן חלום". זהו מוסג אבוריגי'ני שאני חווה "על אמת". הזמן כאן טס. ומצד שני יש זמן. מאוד מוזר.
אני מרגישה שבגלל האפקט המיוחד הזה, ניתן לראות, באופן ברור יותר, מבמקומות אחרים, את הקשר שבין, המחשבה והמציאות. המציאות מתגשמת, והכל קורה טיק טק.

האנרגיה הדומיננטית כאן היא אנרגיה נשית. ידוע שנשים מרגישות כאן טוב. מעניין אה? במיוחד מכיוון שאנחנו באים ממקום, שהאנרגיה הגברית, כל כך דומיננטית. איך אפשר לתאר אנרגיה נשית במקום? אני עדיין לא יודעת. אני רק מרגישה שקוראים לי דברים.

המודעות הקולקטיבית כאן שמה דגש על תזונה. אוכל אורגני, סוכרים, פחממות, לפי סוג הדם ועוד. יש כאן אוכל "בריא" זמין. אני קונה חלב וביצים אורגנים. זאת היתה קפיצת מדרגה עבורי. זה פשוט כל כך קל שממש פשע לא לעשות את זה.

התחלתי להפריד זבל. בהתחלה לא, כי בבית הקודם היו באים לפנות את הזבל. אומנם פעם בשבועיים, אך היינו אוספים את הזבל בפח שהיה "רחוק מהעיין רחוק מהלב". בבית הזה לא אוספים את הזבל, אלא בתשלום חודשי מופקע. צריך להתחיל לחשוב מה לעשות איתו. הכי טבעי להחזיר את מה שיכול להיות קומפוסט לאדמה, לשרוף או לפרוש על האדמה את הנייר ורק את הבלתי מתמחזר לזרוק לפח. הזבל נהייה קטן ונקי. כי גם את המיכלים של היוגורט אני שוטפת לפני שאני זורקת כדי שלא יסריח ויזמין חיות. זו תחושה טובה, להיות בקשר כל כך סימפטי עם הזבל שלנו. אני בטוחה, שברמה הסימבולית יש לזה משמעות.

[נועה_בר*]

איך את עושה את זה, בכזו טבעיות, כל משפט שלך מרגיש לי כמו ליטוף עדין על מיתרי ונימי האמת הכי פנימית. פנינים ויהלומים שאת זורעת בי @}

להיות בקשר כל כך סימפטי עם הזבל שלנו. אני בטוחה, שברמה הסימבולית יש לזה משמעות.
גם אני, תודה . מקסים.

< חבל שאי אפשר לגריין עוד משפטים מהדף הזה >

[תמר_בן_חור*]

נועה - את מדברת על ליטוף עדין, המילים שלך מלטפות, עד כדי כך שכולי התבלבלתי. תודה אישה יקרה.

[נועה_בר*]

חבל שאי אפשר לגריין עוד משפטים מהדף הזה
נזכרתי לשמחתי שיש לי דף אישי של גריינים אז אני יכולה לאסוף לי ציטוטים לשם.

< הקלה >

[אורית_אוקו_ערוסי*]

ניכנסתי להתעדכן אצלך.
ואוו, ארץ הפיות. נשמע ממש ממש ... חיפשתי את המילה המתאימה ולא מצאתי.(ואני טובה במילים ).
ספרי איך מצאתם מקום שכזה.

[ענ_בל*]

רק עכשיו גיליתי את הדף המדהים הזה.
תענוג לקרוא כאן. נשמע שאת ממש מחוברת לעצמך ולעולם. רוצה לשמוע עוד. @}

[חני_בונה*]

אחות יקרה: מרגיש חזק מאד שכל אחת מאיתו עושה בדיוק את מה שהיא צריכה לעשות. ועד למפגש משפחתי אני שולחת לך הרבה אהבה .
תמשיכי לרתק אותנו

[לוונדר_סגול*]

אני קוראת עכשיו את דף דחיינות כרונית ואיזה קטע לקרוא אותך מדצמבר 2003 כותבת:
יש משהו מאוד נוח בלדעת באופן קבוע מתי לעשות דברים, בלי להצטרך להמציא את הגלגל כל פעם מחדש
מה שאומר שעברת מטמורפוזה רצינית

את גם מדברת של על חברה אוסטרלית מלאכית שלך, והנה התעופפת בעיקבותיה...

> לא בכוונה יצא לי הריגול הזה... <

[תמר_בן_חור*]

תודה על כל התגובות.

[תמר_בן_חור*]

אני אספר קצת על הבית ספר האנטרופוסופי. לפני כחודש שמעתי שיש "קבוצות משחק" לגילאי שנה עד ארבע. חשבתי לעצמי "בול פגיעה", איזה יופי. גם הקטן וגם הגדולה מושלם. הגדולה שלי בדיוק אמרה כמה ימים לפני כן: "אני מתגעגעת לגן בישראל" אמרתי::"למה את מתגעגעת?" אמרה:"למטבח, לבובות ולמשחקים". הגענו ביום המיועד.בכדי להגיע למתחם הגנים עברנו כיתת מוסיקה ושמענו ניגונים של חצוצרות וסט תופים. ילדים מכל הגלאים הלכו לכל הכיוונים. חלקם עם הורים חלקם בקבוצות וחלקם לבדם. כולם מחייכים ומהנהנים לבוקר טוב את החולפים על פנייהם.

המתחם של הגנים הוא כמה קראוואנים שיוצרים חצר פנימית. הכל פשוט, נקי ונעים. מכל גן רואים את שאר הגנים. כשהילדים בחצר, הם יכולים לשחק, איפה שהם רוצים. יש כלוב לאפרוחים וכלוב לשרקנים. יש כמה מתקני עץ, וכמה ארגזי חול. ילדים משחקים מחופשים, לבושים בגלימות, כתרים,בחצאיות ובכנפיים.אחד הגנים הפך להיות הגן של "קבוצת המשחק". הורים הגיעו עם הילדים. מורידים נעליים בכניסה. כל אחד שם פרי בסלסלה, וכמה הורים החלו לחתוך את הפירות. הילדים משחקים ומסתובבים. ההורים מדברים ומקשקשים הכל רגוע. "הגדולה " ניגשה ל"מטבח", רקחה ארוחה דמיונית, ואחרי שהאכילה את הבובות התפנתה לעשות "חנות" עם צדפים, קריסטלים, זכוכיות, ותיקים עשויים בעבודת יד, שהיו במקום. "הקטן" הסתובב בין הילדים וההורים, מוריד מכוניות עץ מהמדפים ומביא אותם כ"שירות עד לבית הלקוח", לילדים האחרים. הוא בעיקר התלהב מקערת מיים וסבון שהיו בחצר כדי שהילדים יוכלו לשטוף ידיים. הוא החליט, מבלי להתיעץ, שזה הזמן הנכון לעשות מקלחת, כולל ראש...

הגננת קראה לכולם לשיר כמה שירים מלווים בתנועות ידיים. הכל היה רגוע. מבוגר על כל ילד, זה כל מה שצריך. אם ילד לא היה רגוע הגננת שאלה את ההורה האם הוא יהיה מעוניין לשחק בחוץ? כמובן שאין אפשרות לענות שלא. זה סוג של קוד התנהגותי מנומס אך חד, ששומר על כך שתמיד שקט ורגוע. מי שבעניין של הפעילות יוצא נשכר, כי אין מי שיפריע, ומי שלא, יוצא נשכר, כי הוא הולך למקום אחר.השירים והתנועעות חוזרים על עצמם כל השנים. כמו כן "סדר היום". אח"כ מכינים לחמניות מבצק, שמוכן מבעוד מועד. שוב כל הורה עם הילד שלו. הכל רגוע, מדהים.

הילדים חוזרים לשחק, ההורים שוטפים את הכלים מטאטים ומשחקים עם הילדים.באיזשהו שלב, הגננת קוראת לילדים ולגמדים ולפיות ולכל יצורי עולם האגדות לסדר את הגן, זה נעשה בשירה והילדים וההורים מסדרים. אח"כ יש עבודת מלאכה. הכינו סוס על מקל מטאטא. ההורים עובדים הילדים מסתכלים, עוזרים ומסתובבים. בנתיים ריח של לחמניות ואח"כ אוכלים. יש קערות עם חמאה, דבש, נבטים, גבינה. כל הורה מכין לילדיו ולעצמו את הלחמניות שהם עשו. אוכלים ומשחקים וצ'יק צ'ק נגמר היום וכבר הולכים הביתה.

שולחים את הילדים לגן בלי הורים רק בגיל ארבע. וגם אז זה רק פעמיים בשבוע. לאותו מתחם, מוכר, לאותם שירים, ריחות ופעילויות מוכרות ובטוחות. נשמע שפוי לא?
חזרנו הביתה עיפים אך לא סחוטים. "הקטן נרדם באוטו, ו"הגדולה" הגיע הביתה וציירה, ושחקה כל אחר הצהריים, בשלווה ובזרימה. ראיתי כי טוב.

החוויה האישית שלנו מורכבת, מכיוון ש"הגדולה" מתמודדת עם השפה, בנוסף לכך שהיא פוגשת מקום חדש. אני לא אפרט על כך, רק אומר שאם בוחרים לעבור את ההתמודדות הזו, לא יכול להיות מקום טוב יותר. העובדה שהשירים והפעולות חוזרים על עצמם, מפנה את האנרגיות. לא צריך לדאוג להבין מה קורה עכשיו? לאן כולם רצים? מה מחלקים שם?
המקום מאוד פתוח לנוכחות הורית בכל גיל ובכל זמן. יש תמיד מה לעשות ומה לתרום.

האיזור של הילדים היותר גדולים הוא בהמשך השביל. יש מסעדה שמנוהלת ומתפקדת עם התלמידים. לא ברור באיזה אופן, אך תמיד יש קבוצה של ילדים צעירים, שמכינים מיצים טבעיים, וקבוצה של ילדים בוגרים שמכינים אוכל חם. יש מתפרה לתחפושות ושאר דברים, יש ספריה,יש משרדים, יש כיתות לימוד וזולות ישיבה. כל הגלאים מסתובבים בכל מקום באופן חופשי. יש תחושה של מרחב מחייה ואי אלימות. הסוד הוא, שהכל פשוט וצנוע.

[ש_מים_וארץ*]

שולחים את הילדים לגן בלי הורים רק בגיל ארבע. וגם אז זה רק פעמיים בשבוע. לאותו מתחם, מוכר, לאותם שירים, ריחות ופעילויות מוכרות ובטוחות. נשמע שפוי לא?
כן, זה נשמע מצויין, אבל אני תוהה איך לא נהיה צפוף שם מהנוכחות המוגברת של המבוגרים.
בכמה ילדים והוריהם מדובר? יהיה מעניין לשמוע עוד. כמה גננות נמצאות איתכם?
<ש מים גננת וולדורף בדימוס (בגנים הישראליים) שמחה לשמוע על מתכונות מאוזנות כאלה>

חוצמיזה תמר, רק הבוקר הגעתי לדף הזה ומעבר לקנאה שעולה על המקום האסטרלי/האוסטרלי הספציפי היפה שאת מתארת גם מרשימה ומעוררת השראה הגישה והמבט שלך על החיים, מאוד נעים לקרא אישה שנשמעת כל-כך קשובה ומחוברת לקול הפנימי שלה.

המשפט הזה:
אבל גם הזמן כאן הוא אחר. יותר מהיר הייתי אומרת, כמו "זמן חלום". זהו מושג אבוריגי'ני שאני חווה "על אמת". הזמן כאן טס. ומצד שני יש זמן. מאוד מוזר.
העלה בי דמעות.....
געגוע אני חושבת....

תמשיכי, תודה
@}

[תמר_בן_חור*]

אין הצפה של הורים, יש אוירה של הורים שבאים לקצת, עושים משהו והולכים. תמצאי אבא אחד נותן חצי שעה לגן ירק ואמא שתופרת חורים בכריות. יש גם הורים מתנדבים, ואז יש להם יום קבוע.
גן כולל עד עשרה ילדים ויש שתי גננות.
חוצמזה תודה לך.

[ש_מים_וארץ*]

גן כולל עד עשרה ילדים ויש שתי גננות.
נפלא @}
איך מתנהלים הסדרי התשלומים למערך כזה??

[תמר_בן_חור*]

זה יוצא 27.5$ ליום משעה :009 עד 14:00. (דולר אוסטטרלי זה 3.5 ש"ח)

[ש_מים_וארץ*]

זה יוצא כמעט מאה ש"ח ליום, לא?? <פשששש>
אני חושבת שבארץ אמהות לא היו משלמות ככה....
בכלל, נדמה לי שלצאת להרפתקה משפחתית כזו צריך אבא עשיר או איזו ירושה שמנה...
או שאולי סתם צריך להיות ברי מזל @}

[מחשבות*]

אני חושבת שבארץ אמהות לא היו משלמות ככה....
אם אני מבינה נכון מדובר במאתיים שקל בשבוע.

אני מנחשת שלגבי הרבה אנשים, השיקול המכריע ביציאה למסע כזה אינו דוקא העלות הישירה, אלא החשש לאבד מקום עבודה קיים או פוטנציאלי. תמר - אני נהנית מאד מן הדף שפתחת ומעומק הדברים שאת מציגה. גם אני ביליתי שנים אחדות בחוץ עם משפחתי, אולם מאז פרוץ הילדים לעולם זה תמיד היה בהקשרים של עבודה או לימודים (ככה היה נוח לכולם). מסקרן אותי מאד, אם תהיי מוכנה לשתף, איך הצלחתם להחלץ מן המירוץ לקידום מקצועי ולרווח כלכלי ולמצוא את דרככם אל החופשה הזו. תודה!

[נהורה*]

היי תמר, כתבת אצלי, ואז אני אצלך בדף הבית ואז הפנית אותי לכאן, ועכשיו אני פה, מנסה לגעת בסיפור שלך ולהיטען. סיקרן אותי לדעת, איך החלטת אמרת פרשת דרכים, את יכולה להרחיב (הזמנת לחטט (-: ).
יש קסם במעברים, ישראל- אוסטרליה, חיים בורגניים- חיים באוטובית, כן משהו שלקוח מהנבואה השמיימית, האותות הסימנים שעל הדרך. ראית משהו?
עכשיו עברנו את פסח, רוב הזמן ביליתי אני וביתי שיצאה לחופש בן שבועיים, בהתחלה היה קצת קשה, אבל אחרי זמן פתאום דברים נכנסו לקצב איטי יותר, לא כל הזמן ברור לי מה היא עושה(בת 3.5), פתאום בא לה לצאת אז היא מזמינה אותי, כאילו יש יותר זמן להכיר, יותר זמן ומרחב לחיות אחת את השניה. למה אני מספרת לך את זה? כי מעניין אותי לדעת איך האינטנסיביות המשפחתית משפיעה, כל הזמן להיות יחד זה לא קשה?

[תמר_בן_חור*]

לגבי המחיר, זה יוצא לי יותר זול ממה ששילמתי בארץ, מכיוון ששילמתי מחיר מלא למרות שה"גדולה", לא הלכה כל יום (בלשון המעתה).
כסף זה אנרגיה. זו אחת האנרגיות המכושפות והקסומות ביותר.
שפע הוא תדר פנימי - שאינו קשור בהכרח לכסף.
אנחנו במסע התחברות לשפע, שמתחיל במחשבות עובר לדיבור ומסתיים בעשיה.


אני רוצה להמליץ על הספר המליונר הנאור בהוצאת מטר.

[חני_בונה*]

חושבת עלייך

[תמר_בן_חור*]

היום היינו בגן. הייתי שם איתה, כל היום, עם "הקטן". התכוננתי ליום קשה, והכנתי את עצמי לגרוע מכל. אכן הייתה נקודת משבר. ראיתי את עצמי לוקחת את התיק שלה, וחוזרת עם שנייהם הביתה. ואז, נזכרתי בשיעור יוגה ,שהעבירה לי חברה. , נזכרתי איך נשמתי לתוך התנוחה, איך הזרמתי למקום הכואב אויר, ובכך הרחבתי אותו, וכך עשיתי, נשמתי לתוך הסיטואציה.
בסופו של דבר היה אחללה יום. ה"קטן" נהנה בצורה לא רגילה, והרגשתי איך ה"גדולה" שואבת ממנו כוח וביטחון.

עומדים בפניה ארבעה קושיים עיקריים: השפה, התמודדות עם מקום חדש, מסגרת כמסגרת, שבה יש כללים וזמנים קבועים על ידי משהו אחר, ולהיפרד מאמא. כל זה חבילה רצינית ביותר. אני רווית אינפורמציה לגבי החינוך הביתי, שואלת את עצמי, למה לא לותר על העניין הזה וזהו. היא כבר הולכת לחוג קירקס, אני יכולה לרשום אותה לחוג שחיה ואולי אפילו לחוג סוסים (אל תתעלפו, אני יודעת, זה מביך עד כמה מגניב כאן), וזהו. אבל משהו בבטן אומר לי לא לותר, לא לסגת עכשיו.

נכון שזו התמודדות אבל, מנסיוני תמיד ישנה איזושהי התמודדות באויר, אז עכשיו זה זה. לא הייתי יכולה לבחור עבורה מקום טוב יותר לעבור את מה שהיא עוברת. אני מרגישה שהיא לומדת המון. גם אני לומדת שם המון. אני חושבת שזה אחד מבתי הספר הטובים בעולם. לא שאין לי ביקורת. בנוסף אני מקווה, שהיא גם תלמד שפה, אך אני בהחלט רואה את זה כבונוס, ולא כמטרה.

בכל אופן, בהתחשב במקום שממנו אנו באים, אני חשה זכות להיות חשופה למה שקורה כאן, עד כדי כך, שזה נראה לי, קטנוני לסגת כי קשה. קשה זה לא בהכרח לא טוב.
אוהבת אותכם באשר אתם. תמר

[תמר_בן_חור*]

אני חושבת על המושג "נשיות",ואנרגיה נשית.
אני מבחינה בין שני מצבי מודעות נשיים. האחת, של נשים שתופשות את מושג הנשיות, כמו שגברים רואים נשים. והשניה, נשים שמחוברות לנשיות של עצמן ושל אחיותיהן מנקודת ראות נשית. החוכמה, כמו תמיד היא למצוא את האיזון ביניהם. אך לשם כך כדאי קודם כל להבין מה ההבדל.

הראשונה, אינה מחוברת לנשיות עצמה, אלא לדימוי של נשיות. היא יכולה להית אובססיבית בשמירה על הדימויי הזה, ובהזדהות איתה. השניה חייה את האמת שבלהיות אישה, שרק חלק קטן ממנו, אם כי מהנה מאוד, קשור בדימוי החיצוני. מבחינתי האמת שבלהיות אישה, הוא קודם כל ההבנה הבסיסית שאני אדם מסוג אישה. רק כשהפכתי להיות אמא לבת ולבן, ראיתי עד כמה אנו שונים. אנחנו שונים במבנה הפנימי (גם החיצוני). אני חושבת, שמבלי ההתעוררות הזו, קשה להיות אישה שלמה.

מה אתן אומרות?

[איה_אמא_מתחילה*]

אהובה יקרה
אני מתרגשת לקרוא את החוויות שלך את המילים היפות שלך זה מרגיש לי כמו משהו נוסטלגי רחוק חם ונעים בלב כמו שיר שאני כל כך אוהבת מהילדות שלי
געגועי אלייך עוד ועוד גוברים
זה נשמע כל כך מדהים נשמע שאת חייה ממש על "באמת" לא בחרטה לא מסביב ממש על המגרש צופה בו ומשחקת בו
תודה רבה לך
הכנתי עכשיו עוגה ויחד עם השירים הרגועים של שיש אחה"צ זה מרגיש לי אופטימי יותר ויותר במסע שלי.. שהולך ונפתח ומתבהר
אוף.. גם אני בוכה עכשיו
הצלחת לרגש אותי כל כך ...
עוד מסעות יפים כאלה בעזרת השם ובברכתו!
שישי שבת יפים ונעימים
אוהבת כל כך
שלך
איה

[תמר_בן_חור*]

אני נושמת הרבה אויר לתוך הראות, משחררת אותו לאט לאט, ואומרת לך תודה.
המילים שלך מרחיבות אותי
האהבה שלך מאירה אותי
וההכרה שלך מרוממת אותי
שלך תמר

[נועה_בר*]

תמר
אני נושמת הרבה אויר לתוך הראות, משחררת אותו לאט לאט, ואומרת לך תודה.
_המילים שלך מרחיבות אותי
האהבה שלך מאירה אותי
וההכרה שלך מרוממת אותי_
@}

[נועה_בר*]

עומדים בפניה ארבעה קושיים עיקריים: השפה, התמודדות עם מקום חדש, מסגרת כמסגרת, שבה יש כללים וזמנים קבועים על ידי משהו אחר, ולהיפרד מאמא.
הבנתי שזה מקום גם להורים, למה בעצם היא חייבת להיפרד מאימא? ( או שפספסתי משהו בדרך ) אולי בגלל שהיא כבר בת ארבע? בכל אופן, אפשר בהדרגה, וזה כולה יומיים, ואולי היכרות אם עוד ילדים במשך הזמן תקל על הפרידה.


_זה יוצא כמעט מאה ש"ח ליום, לא?? <פשששש>
אני חושבת שבארץ אמהות לא היו משלמות ככה...._
זה לא נשמע לי יקר! אני חושבת שהייתי מוכנה לשלם סכום כזה למסגרת כזו.

[תמר_בן_חור*]

נועה תודה.
בגיל ארבע הילדים נשארים בלי הורים. הורים באים מתי שנוח להם ולכמה זמן שמתאים להם.
כבר נשארה לבד. אני מרגישה אותה, והיא מרגישה לי טוב.

אני אשתף במה שספרתי היום לחברה. אני לפעמים מרגישה קצת מסורבלת. אני חושבת שזה בגלל שאני לומדת כל כך הרבה דברים חדשים, שזה מעמיד אותי במקום של תלמידה. וזה כנראה מקום מסורבל, יחסית למקום של היודעת. אפשר לקרוא לזה "כאבי גדילה". יש כאן תדר מאוד פייתי וסגול, אפשר לחוש על השדה האנרגטי של האנשים מי אוכל נכון ומי לא.
יש כאן הרבה אנשים שחיים בספרה מאוד אופטימית. הם מחוברים לקצב הפנימי שלהם ויש להם זמן ללטש את עצמם עד כמה שהם רוצים. כל אחד מגשים את החלום שלו, וחיי את הפנטזיה שלו עד הסוף.
אני רואה מה הפנטזיות והחלומות שלי לפי מה שהמציאות מזמנת לי, כי הכל היה אצלי במחשבה, לפני שהוא הוגשם במציאות. אני רואה וצוחקת על עצמי, מגלה מי אני. משתדלת להזמין את ההמשך בצורה הכי מוארת שאני יכולה.

[חני_בונה*]

יש כאן תדר מאוד פייתי וסגול
רעיון למדיטציה......

[עינת_טל*]

הם מחוברים לקצב הפנימי שלהם ויש להם זמן ללטש את עצמם עד כמה שהם רוצים. כל אחד מגשים את החלום שלו, וחיי את הפנטזיה שלו עד הסוף

מהצורה שאת כותבת נראה שגם את ככה,חיה בספרה מאד אופטימית.
כולי הערכה לנכונות ולפתיחות ללמוד !

[איה_אמא_מתחילה*]

את פייה סגולה וגם זהובה
וחיה פנטזיה עד הסוף והכל הגן עדן הזה שסביבך
זה הכל את! ושלך וקיים מבפנים החוצה.

[ש_מים_וארץ*]

אפשר לחוש על השדה האנרגטי של האנשים מי אוכל נכון ומי לא.
את זה יכולת לחוש בכל מקום, לא? זה רק עניין של קשב.
את כנראה במצב ספיגה מאוד פתוח. החיישנים שלך עובדים בפול ווליום, את מכוונת ופתוחה לתדר ה'פיות הסגולות' ובכך מאפשרת לכל הטוב הזה לזרום אלייך.
איזה כיף לך שאת מוקפת באנשים ש מחוברים לקצב הפנימי שלהם ויש להם זמן ללטש את עצמם עד כמה שהם רוצים. את בטח מאוד נאמנה לקצב הפנימי שלך ולכן ממגנטת אלייך דברים דומים.
שימשיך להיות לך טוב כל-כך
את נעימה ומעוררת השראה
@}

[עינת_טל*]

גנבתי לך את הביטוי -
חיים בספרה אופטימית.
השתמשתי בו היום 3 פעמים...
תודה.

[תמר_בן_חור*]

איזה כיף.

[ליזה_ליזה*]

קראתי היום מההתחלה.
תודה לך על הכתיבה הזו, תמר.
את מרחיבה את ראותיי ומאפשרת לנשום.
@}

[תמר_בן_חור*]

כשחיים את החלום יש כל הזמן מבחני אמונה. ואין נכון או לא נכון, יש רק את, מי אני באמת?
לבחור בקשה, במקובל, במובן, במוערך? או לבחור בקל, בזורם, בטבעי, במאמין?
כשאני שואלת את זה ככה, התשובה נראת ברורה. בתנאי שאני בוחרת להאמין בכל הידע שרכשתי עד כה.

[ש_מים_וארץ*]

כשאני שואלת את זה ככה, התשובה נראת ברורה. בתנאי שאני בוחרת להאמין בכל הידע שרכשתי עד כה.
וואי, כמה שאני מזדהה איתך!

[אני_מולי*]

ממה מתפרנסים באוסטרליה?
(סליחה על השאלה הכל כך ארצית)

[תמר_בן_חור*]

אני, בהיותי מזל בתולה כפי שאני, מאוד מחוברת לארציות ודוקא תהיתי איך אני מורידה את הדף הזה לקרקע. אז קודם כל תודה על הקירקוע. עכשיו איך אני עונה לך? בעצם התשובה ברורה, מתפרנסים כאן מכל דבר, כמו בכל מקום אחר בעולם. מה שכן, אוסטרליה מיוחדת בכך, שמצד אחד היא מדינת עולם ראשון, ומצד שני מפגרת באיזה שבע שנים משאר העולם המערבי, מבחינת אופנה ואמרקניזציה. לכן יש כאן בסיס טוב בכדי לעשות כל מה שרוצים.

[אמא_בן_אור*]

בהיותי מזל בתולה
גמני גמני:-)

וממה אתם מתפרנסים באוסטרליה? אם זה לא חטטני מידי לשאול...

אה... וחג שמח@}

[תמר_בן_חור*]

אנחנו על ויזת תייר ולכן לא הייתי רוצה להרחיב. אך אם יש לך כיוון שמעניין אותך, אני יכולה לחוות את דעתי, לפי מה שאני רואה שקורה כאן.

[קנגה*]

תמר כמונו כמוכם אנחנו הגענו לפני 3 חודשים ונראה שגם אתם בקווינסלד.
אם בא לך ליצור קשר במייל kenga ru@hotmail.com

[חני_בונה*]

עלי רק להסכים להתמסר, לתת למה שרוצה להיולד, מקום להזרע, לגדול ולצאת החוצה. אני מבינה שכל שאלד, עובר דרכי, הוא לא שלי. איזו זכות זו להיות אישה.

[תמר_בן_חור*]

סרט שראיתי אתמול. מומלץ מאוד מאוד מאוד.
WHAT THE BLIP DO WE KNOW
הסרט מוכיח בצורה מדעית על פי תורת הקוונטים, שמחשבות יוצרות מציאות, מדהים!

[יונת_שרון*]

www.whatthebleep.com

[סיגל_ב*]

הסרט מוכיח בצורה מדעית על פי תורת הקוונטים, שמחשבות יוצרות מציאות, מדהים!
סרט נהדר!
גם אני מאוד אהבתי.

[תמר_בן_חור*]

הרבה דברים קוראים עכשיו.
המציאות קוראת לי להיות בתוכה. אני יודעת שכל שעלי לעשות הוא להיות. לפגוש את שעומד מולי, ולפעול בעיקביות ובמסירות. למוסס את הפחד, לותר על ההתנגדות ולא לשפוט.
שמתי את עצמי בצד לרגע. היתה לי תמונה לאן אני הולכת. ופתאום השביל התפצל ואני הולכת בנתיב החדש. הוא יחזור ויתחבר לשביל המקורי, לא יודעת מתי ולא יודעת איך, בנתיים משחררת וממשיכה ללכת.

[נועה_בר*]

למוסס את הפחד, לותר על ההתנגדות ולא לשפוט.
(())

בנתיים משחררת וממשיכה ללכת.
את מדהימה! שולחת לך כוחות לדרך.
המציאות באה ללמד אותנו. את זה את כבר יודעת.

היתה לי תמונה לאן אני הולכת. ופתאום השביל התפצל
אולי הוא חלק צדדי מס"כ כל התמונה הגדולה שאותו לא ראית?

< מנסה להיות אופטימית באפלה >

[חני_בונה*]

מלווה אותך

[תמר_בן_חור*]

הי נועה וחני, תודה על התגובה, חייכתי לי כשראיתי אתכן, כפוגשת חברות ותיקות.

אני מרגישה שנהר החיים זורם בעוצמות כאלו שעדיף להרפות ולתת למים לקחת אותי. כל דבר אחר יהיה בזבוז אנרגיה ויומרני. במחשבות ובמעשה אני מתרכזת בבית בילדים באוכל בתחזוקה. בלמלא את התפקיד הראשוני שלי על הצד הטוב ביותר, והחיים שיזרמו אני נסחפת, לאן שיקחו אותי, אני שם.

ה"גדולה" שלי אמרה לי: "אמא, ג' מציירת יותר יפה ממני", (ג' במקרה גם שלוש שנים יותר גדולה), אמרתי לה: "אהובה שלי, תמיד יהיה משהו שיותר ממך ותמיד יהיה משהו שפחות ממך". אני חווה את האמת הזאת גם בעולמי.

שבוע שעבר הלכתי לשיעור מבוא לקורס בריקוד, ע"פ הצ'אקרות. שבעה מפגשים, שכל מפגש רוקדים צ'אקרה אחרת. בשיעור מבוא, עברנו על כל הצ'אקרות. שעתיים של ריקוד חופשי בהנחיה נעימה זורמת ושמחה של אנטרה. וואו, זה היה חזק. בדרך הביתה, נסיתי לצמצם את המרחק שבין המקום שבו הייתי בסדנא ובין המציאות שחיכתה לי בבית, משהו בי רצה להישאר שם, במקום הפרטי שלי, שבו יש רק אותי . נסעתי ונסעתי ואז הבנתי שמה ששלי שלי, ונכנסתי חזרה לתוך חיי בשיא המרץ והקבלה.
לא נראה לי שאלך לשאר המפגשים, לפחות לא בשלב הזה. נראה לי שאת שלי קיבלתי.

[איה_אמא_מתחילה*]

שוב בפרשת דרכים
אני קוראת ומנסה לזהות את האור שלך בתוכי כמו פנס שיוביל לי את הדרך
ולא שהיא חשוכה רק מבולבלת מאוד
אז תודה לך על הפנס ועל הפוקוס ועל הכאן שלך והכרגע שלך והעכשיו.

[תמר_בן_חור*]

איה אמא אהובה - תודה לך
איזה כיף לי.

[תמר_בן_חור*]

יש לי בקשה,
אם משהו קורא בדף, שישאיר סימן קטן שהוא היה כאן, כי אני מרגישה כותבת לעצמי אם אני לא יודעת שיש ביקורים.

[חני_בונה*]

אם משהו קורא בדף
מתכוונת חוץ ממני? (-:
חושבת עלייך לא רק מול הדף שלך.
הרבה אהבה
וחג שמח

[ליזה_ליזה*]

@}

[לוונדר_סגול*]

[חוה_ש*]