בלי חיתולים או קשב

אנונימי

בעקבות דיון שעלה בדף חוגי בית בלי חיתולים, נשאלה השאלה מה ההבדל בין "בלי חיתולים" ל"שיטת הקשב או "קשב".
רציתי לפתוח דף חדש כדי להמנע מהמקום ההתנצחותי (למי יש סדנא/ חוג בית/ גישה יותר טובה לנושא) ולהתמקד בדיון עקרוני וענייני בנושא.

לאחרונה התחלתי להעביר סדנאות לגידול ילדים ללא חיתולים בעקבות פניות ממשפחות שרוצות להתחיל להוריד חיתול אבל לא בטוחות איך, מתי כמה ולמה. כידוע לכל מי שהתנסה בגידול תינוק ללא חיתול, בהתחלה עולים המון סימני שאלה ופעמים רבות יש צורך בתמיכה וליווי, כך ששמחתי להענות לבקשה. חוץ מזה, תמיד רציתי להפיץ את השיטה ברבים וכל סבתא תוהה בגינת השעשועים מקבלת ממני ישר הרצאה קצרה על הנושא

כחלק מהניסיון שלי לפרוץ את חומת המיינסטרים בנושא, אני מפרסמת את הסדנאות כסדנת מבוא ל"שיטת הקשב", וזאת למרות שגם אני בדעה שלגדל ילד ללא חיתול זה הרבה מעבר ל"שיטה" לגידול ילדים. מדובר בתפיסת עולם שלמה, שינוי פרדיגמות לגבי כל מה שידענו על עצמנו ועל חיתולים, אורח חיים שונה והווייה שונה.

אלא מה, חלק נכבד ממי שמתעניינים בסדנאות הם אנשים שלא בהכרח מתחברים לחלק מהאלמנטים שאורח חיים כזה מזמן. רבים לא ישנים עם התינוקות שלהם, לא מניקים עד גיל מאוחר, לא נושאים את התינוקות, משאירים תינוקות קטנים עם מטפלת שעות ארוכות וכדומה. ואכן, אני מאמינה שלא חייבים לעשות את כל הדברים האלה כדי לגדל תינוק בלי חיתולים (אם כי זה כמובן מקל על העניין וכמובן משלים את תפיסת העולם המכבדת את הצרכים של התינוק/ת ואת עצמנו)

מצאתי שפרסום הנושא כ"שיטה" מרככת אותו ומושכת אנשים שלא בהכרח היו פתוחים להקשיב ולפתוח את הראש לו הייתי מתייחסת לזה כאל תפיסת עולם כוללת. מבחינתי, עדיף למשוך כמה שיותר אנשים לרעיון, גם במחיר של ריכוך המסר. כל תינוק שגדל בלי חיתול חוסך טון שלם של אשפת חיתולים חד-פעמיים!!! שלא לדבר על ההשלכות הרגשיות, הנפשיות וכו'...

בעקבות הדיון שהתפתח וגרם לי לחשוב על זה שנית, אשמח לשמוע דעות נוספות בנושא (אולי בעצם נושא הדף הוא איך לשכנע לטובת בלי חיתולים, כי אין וויכוח על כך שזה לא רק "שיטה" אלא השאלה היא איך להציג את זה ברבים)

אין לי עדיין מה לתרום לדיון מעבר למה שנכתב פה באתר בנושא, אבל עסוקה בו מאוד ואשמח לשמוע ממנוסות ממני. כרגע בשלב הקשה (הקטנה אוטוטו בת חודשיים ובלי חיתול מגיל שישה ימים) של הרבה פיספוסי פיפי בעיקר והבן זוג מתחיל לאבד אמונה בצדקת הדרך, כך שאשמח לקצת רוח גבית

פיספוסי פיפי בעיקר והבן זוג מתחיל לאבד אמונה בצדקת הדרך
נו, מה אני אגיד, תביאי אותו להרצאה שלי.
צדקת הדרך לא עוסקת בפספוסים.
כשמגדלים בלי חיתולים יהיו מלא פספוסים. למה שלא נפספס? למה, גדלת ככה? הוא גדל בלי חיתולים? הוא שולט בתקשורת עם הילדה? בטח שלא. לא מבינה למה הוא מצפה להיות מסוגל לרוץ מרתון בלי להתאמן אפילו יום אחד בריצה. יש פה ידע שצריך, אינטואיציה לפתח, קשב שקשה לנו בני התרבות המערבית לפתח כקריעת ים סוף, וואו.

הדרך עוברת דרך פיספוסים.
המטרה היא לא לגדל ילדים בלי פספוסים.
המטרה היא לגדל אותם בלי חיתולים.
זה בכלל לא אותו דבר.
אין מטרה שייגמלו מוקדם יותר (זה לרוב מה שקורה אבל לא תמיד, בטח לא אם מתערבות ציפיות מהסוג הזה, שאז מתקלקלת התקשורת העדינה עם התינוקת).
המטרה היא שהם יישארו במודעות לגבי ההפרשות שלהם, יפתחו את הסוגרים והשרירים שלהם בצורה טבעית ונכונה, וששני הצדדים ילמדו לתקשר לגבי הנושא הזה כמו לגבי כל נושא (הנקה, נשיאה או כל צורך אחר של תינוקות).

אין ספק שנפספס המון בדרך. זה נתון. ככל שיהיה פחות לחץ וסטרס סביב זה, כך זה יפחת. ככל שיהיו יותר אכזבות, ציפיות, מטרות, יעדים וצורך להשוויץ - ככה התקשורת עם הילד תתפספס. תרתי משמע.

אפרת, מחכה שאחרים יגיבו לעניין ה"קשב".
אני אישית בחרתי באופן מודע לא להפיץ את השיטה למי שלא מעוניין.
אני רוצה למכור רק למי שממש "מת" לקנות. לדעתי זו הדרך הנכונה להחדיר רעיון חדש. כמו לידה בבית או חינוך ביתי: אני לא אלך לשכנע אף אחת ללדת בבית! להיפך, לדעתי זו סכנה ממש לשלוח ללידת בית יולדת שלא באה לזה מתוך עצמה בכל הכוונה והנכונות. לגדל בלי חיתולים מהמקום הלא נכון זה לדעתי נזק לתינוק שעולה עשרות מונים על הנזק מהחיתולים החד פעמיים.

לגדל בלי חיתולים מהמקום הלא נכון זה לדעתי נזק לתינוק שעולה עשרות מונים על הנזק מהחיתולים החד פעמיים.

אני מאוד מסכימה עם המשפט הזה.
בייחוד בחברה שאפתנית כל כך שמודדת כל דבר בהשגים- אני כבר מדמיינת את הרעיון הזה מחלחל מהר מדי לחברה:
"עד שלא תעשה פיפי, אין בקבוק"
"אני יודעת שיש לך קקי אז תעשה עכשיו"
"שלי נגמל בגיל 10 חודשים ביום ובגיל שנה בלילה ומתי שלך?" (טוב משפטים כאלה כבר יש באתר...)
"אוי איזה מפונק, כל היום עושה כאילו הוא צריך פיפי רק בשביל צומי"

אני חושבת שכל פישפוש הוא חשוב. אפילו אם ההורים מפשפשים רק בערב ורק בגלל שלתינוקת יש גאזים, כולם הרוויחו משהו בדרך. עוד קצת מודעות לצרכים. קצת פחות רתיעה מצרכים. קצת יותר הבנה שאפשר בלי חיתולים לפחות לפעמים. והנה עכשיו אותם חברים מתחילים לגמול את הבת בגיל שנה וכמה חודשים. כי הילדה מפתחת מודעות והם מנצלים את זה, כי גם הם קצת יותר מודעים.

אני זוכרת שפעם, הרבה לפני ששמעתי על האפשרות, תהיתי לעצמי מה עושות האמהות באפריקה. מה יש להן במקום חיתולים??? האופציה שהן פשוט יודעות מתי הילד צריך פיפי פשוט לא עלתה על דעתי. גם חשבתי את אותו הדבר לגבי הוסת. ובקבוקים. ומי יודע עוד כמה דברים אנחנו מחשיבים כחיוניים ואפשר לוותר עליהם (כנראה הכל, אבל יש לי עוד דרך ארוכה).
לכן, אני גם מנותנות ההרצאות למי ששואל או מתעניין. אבל אני חושבת שהשינוי הכי גדול מגיע מעצם זה שאנחנו עושים את זה. (בעלי לעומתי טוען שעדיין חושבים שאנחנו פסיכים אבל מנומסים מכדי להגיד. אני מעידה על עצמי שעד שלא התנסיתי בזה בעצמי גם חשבתי שזה לכל הפחות "מוזר").
לגבי קשב או מכלול: אני חושבת שיותר קל לעשות את הכל כמכלול, כי קשה לדעת אם תינוק צריך פיפי בעודו שוכב בעריסה בחדר השני.

אני רוצה למכור רק למי שממש "מת" לקנות. לדעתי זו הדרך הנכונה להחדיר רעיון חדש
לא מסיכמה עם הנקודה הזו, כי יש הרבה אנשים שלא "מתים" לקנות את הרעיון אבל אם הם כבר מתחילים להתנסות הם מתמכרים

באמת - בלי חיתולים זהממש ממכר! אחרי שאת כבר מתחברת לתקשורת הזו אין דרך חזרה! את כבר תמיד תדעי שהנה, התינוק שלך מסמן לך שהוא צריך פיפי/קקי - לא תקחי אותו??

מצד שני אני מסכימה עם המשפט לגדל בלי חיתולים מהמקום הלא נכון זה לדעתי נזק לתינוק שעולה עשרות מונים על הנזק מהחיתולים החד פעמיים
ולכן זה התפקיד של מי שמעביר את הרעיון הלאה להדגיש שוב ושוב שהמטרה היא לא גמילה מוקדמת ולא תחרותיות אלא תקשורת וקשב לתינוק ולצרכיו וחיבור של התינוק לצרכיו.
וכמובן לדבר על זה שלחץ סביב העניין מוביל לשביתות ושהכל צריך להעשות בנעימות ובלי מתחים - זה הא.ב. של העניין לתפיסתי

"עד שלא תעשה פיפי, אין בקבוק"
שביל בצד זה ממש נכון - זה עלול להוביל למקום כזה, אבל לכן המטרה היא ללוות אנשים בתהליך

הרי רוב האנשים כלל לא שמעו על העניין הזה! מבחינתם תינוק=חיתול וזהו

השאלה שלי היא - איך מושכים כמה שיותר אנשים להסתקרן ולרצות לנסות להוריד חיתול, ובו-זמנית לא מוותרים על הליווי שלהם בתהליך
הרי גם רבים מההורים שגולשים כאן שכן מתחברים לנשיאת תינוקות, לינה משפחתית וכולי נפלו ל"בור" של הלחץ והציפיות, כך שאין בהכרח קשר בין ה"מיינסטרימיות" של אנשים לבין הנפילה להישגיות.

תפוח אדמה
לגבי קשב או מכלול: אני חושבת שיותר קל לעשות את הכל כמכלול, כי קשה לדעת אם תינוק צריך פיפי בעודו שוכב בעריסה בחדר השני.
בוודאי שזה יותר קל, הרבה יותר קל וגם יותר מתבקש כאורח חיים משלים. אבל האם לא עדיף אמא שלא נושאת את תינוקה ולא ישנה איתו אבל כן לוקחת אותו לעשות פיפי כשהוא מתעורר ובזמן יניקה/האכלה בבקבוק ולפני נסיעות וכדומה מאשר אמא שלא עושה את זה?

תודה על הנקודות למחשבה
אפרת

המטרה היא לגדל אותם בלי חיתולים
וזה ההבדל, בעיניי, בין הביטוי "קשב" לבין "בלי חיתולים". אני רואה שאנשים מורידים חיתול לתינוקות שלהם מכל מיני סיבות: אקולוגית, בריאותית, התקשרותית... אני לא חושבת שזה יכול להתפתח לכוון "אופנתי" כי לאנשים פשוט אין סבלנות... לא להקשבה אמיתית לילד שלהם, לא לתגובה הולמת, ובטח לא לפספוסים

פספוסים אגב, זו עוד מילה שאני לא אוהבת בהקשר הזה. היא מרמזת על כך שמישהו סרח, לא עשה את העבודה שלו, עשה פשלה. ולא כך הדבר.

הדבר שהכי חשוב לי בגידול בני ללא חיתול (עם הבנות זה כלל לא עלה על דעתי, לצערי הרב מאוד) היא פשוט, שהוא לא יהיה בתוך חיתול. המחשבה על התינוק המפריש על עצמו, ועוד נשאר ככה בתוך החיתול עד שאנחנו קולטים שהוא זקוק להחלפה, עושה לי רע. כל השאר - ההקשבה, התקשורת הדו צדדית, ההנאה מהתהליך, וההבנה שיש מודעות לסוגרים גם בגיל 0 - כל אלה הם מבחינתי תוצרים נלווים. מבורכים, כמובן, ובעיניי גם בלתי נמנעים בעליל. ולכן אני מרגישה שהדגש שהמילה "קשב" עושה על ההקשבה לתינוק והעמידה לדום לצרכיו קצת עושה עוול ומתמצתת את ה"בלי חיתולים" לדבר אחד בלבד. היא גם גורמת (לפחות אצלי כך היה בהתחלה) להמון רגשות אשם ותחושה של "למה אני לא בסדר אם לא הבנתי את האיתותים של בני" וגם ההיפך, ש"הוא לא בסדר כי הוא לא תמיד מגיב לפשפשפששששש שלי". ואני יכולה להעיד, שוב רק על עצמי, שברגע שהחלטתי לשחרר לגמרי את הצורך הזה בתמיד לדעת ואף פעם לא לפספס (נו, אין מילה אחרת?? זה משגע אותי...), רק אז פתאום משהו השתחרר גם אצלו. הוא הרגיש את הלחץ שלי. וזה לא שהיו פחות פספוסים, היתה לנו אפילו תקופה איומה שבדיעבד אני רואה שיש להרבה (כמה פעמים שמעתם "בגיל 7 חודשים הוא פתאום התחיל לפספס המון ואז נשברתי והחזרתי אותו לחיתול...") אבל בגלל ששחררתי, היא לא היתה כל כך איומה עבורי כמו שאולי נראה מבחוץ. כי בשבילי זה פשוט היה ככה, ככה מגדלים, ככה אוהבים, ככה מנקים אחריו כי הוא התינוק שלי וזה מה שצריך לעשות. כמו שלא יעלה בדעתי לא להיניק אותו, כי לפעמים זה קשה יותר.

לגבי הסביבה ותגובותיה - אני מקבלת מידי פעם תגובות, בעיקר מגיסתי בעלת הכוונות הטובות, כמו "אני רואה שהשיטה הזאת לא מוכיחה את עצמה" (בלוויית פרצוף פולני חמוץ עם ניחוח מתנצח של 'אמרתי לך'). לכי תסבירי לה שאין פה שום שיטה... ושאני לא מחפשת שזה יוכיח את עצמו בשום דרך

לא נותר לי אלא לחייך במסתוריות משל הייתי החתול מצ'שייר, ולחבק את הילד המתוק שלי

כי מה אני כבר יכולה להגיד לה? היא הרי ממילא לא תבין...

לדעתי צריך לזכור שהחיתולים עצמם אינם מהווים בעיה (בהנחה שהם רב פעמיים ונושמים וכן הלאה).

העניין הוא הגישה- שתינוק יכול וצריך לעשות את מרבית צרכיו (ובטח את הקקי) בתיאום עם המטפל ובמקום מתאים.
החיתול עצמו יכול לשמש פשוט כצורת מיגון.

בצורת החיים המערבית לדעתי לשימוש בחיתולים כמיגון יש הרבה יתרונות.
חלקם קשורים לתגובה של הסביבה לתינוק (הדודה שנחרדת מלהחזיק אחיין אהוב מחשש שיעשה עליה פיפי), וחלקם שיקולי פרקטיקה (הצורך לנקות קקי או פיפי מרהיטים).

לדעתי זה לא ה"בלי חיתולים", אלא בלי המחשבה שתינוק צריך לעשות את צרכיו בחיתול.

ולגבי הפספוסים ותקופות הפספוסים.
אני חושבת שהפספוסים בחלקם לא נובעים מכך שהאינטואיציה שלנו לא מספיק מפותחת, אלא מכך שזה חלק אינטגרלי מהתהליך, גם בחברות מסורתיות.
זאת אומרת שגם בעוד מאה דורות מפשפשים, עדיין חלק מהצרכים מגיעים למקומות הלא נכונים.
שלא לדבר על גילאי הזחילה שאז באופן הכי טבעי ונורמלי רוב הצרכים נעשים עצמאית על ידי הפעוט שלא "במקום המתאים".
ואצלנו קוראים לזה שביתה.

לגבי "שיטת הקשב"
לא נכנסת לדיון על המונח (אישית לא מתחברת אליו)
הנקודה היא, שבלי חיתולים כבר מזמן לא קיים רק פה בבאופן.
היום כל גולשת בפורום הורים לתינוקות בתפוז- מרכז המיינסטרים- יודעת מה זה בלי חיתולים. ובפורום הורות טבעית לדעתי כמעט כל הגולשות הגולשות מגדלות בלי חיתולים, באופן מלא או חלקי, או מנסות, או ניסו לגדל בלי חיתולים, או מפנטזות על זה בילד הבא, או גמלו בגיל צעיר בהרבה מהמקובל.
ובתפוז, לא יודעת למה, השתרש המונח "קשב", וכך כל מי שמתוודעת למושג הזה דרך תפוז, קוראת לזה קשב.
אבל זה ששם קוראים לזה קשב, לא בהכרח סותר את מה שאנחנו קוראים לו פה "בלי חיתולים". כי התכלס הוא אותו תכלס- לגדל את הילד בלי חיתול.

ובynet קוראים לזה 'שיטת טליה'.
(טוב, לא בדיוק לזה, אבל לאיזו שהיא וריאציה.)

אחרי שאת כבר מתחברת לתקשורת הזו אין דרך חזרה! את כבר תמיד תדעי שהנה, התינוק שלך מסמן לך שהוא צריך פיפי/קקי - לא תקחי אותו??
זה כל כך נכון. אני עם המפושפש הראשון רציתי כמה פעמים להפסיק ולא יכולתי כי ידעתי מתי וא צריך ולא רציתי לבאס אותו. את השני התחלתי בגיל כמה ימים כי קלטתי מתי הוא צריך.

הדבר שהכי חשוב לי בגידול בני ללא חיתול (עם הבנות זה כלל לא עלה על דעתי, לצערי הרב מאוד) היא פשוט, שהוא לא יהיה בתוך חיתול. המחשבה על התינוק המפריש על עצמו, ועוד נשאר ככה בתוך החיתול עד שאנחנו קולטים שהוא זקוק להחלפה, עושה לי רע. כל השאר - ההקשבה, התקשורת הדו צדדית, ההנאה מהתהליך, וההבנה שיש מודעות לסוגרים גם בגיל 0 - כל אלה הם מבחינתי תוצרים נלווים. מבורכים, כמובן, ובעיניי גם בלתי נמנעים בעליל.
כל מילה! גם לי זה הכי מפריע, השק שירותים הזה שדבוק אליהם.

המחשבה על התינוק המפריש על עצמו, ועוד נשאר ככה בתוך החיתול עד שאנחנו קולטים שהוא זקוק להחלפה, עושה לי רע.
גם בעיני זה שק שירותים הזה שדבוק אליהם. זה לא נעים לי אפילו אם זה עם פיפי. ניסיתי פעם להסביר למישהו ואמרו לי שאני מגזימה.

ממש מעניין לקרוא....
דווקא בשבילי החלק הכי חשוב הוא התקשורת ופחות ה"בלי חיתולים". אולי כי מהרגע שהתחלתי ליישם התייחסתי אל חיתול כאל מיגון כמו ש שני צו כותבת, ולא כאל שק שירותים . היום בהסתכלות אחורה אני אפילו לא יודעת להגיד כמה מהזמן היא היתה מחותלת וכמה לא, הדבר המרכזי מבחינתי הוא שהיתה בינינו תקשורת סביב הצרכים שלה מגיל שבוע ועד שהיא הגיעה לעצמאות מלאה (והיו באמצע חודשים ארוכים של "שביתות" ושל "פספוסים" שבמהלכם השתמשנו ביותר מיגון. בדיעבד זה נראה לי שולי לחלוטין לכך שהיתה תקשורת ומודעות).
כשאני מדברת עם מפשפשות מתחילות, זה גם הדבר שאני מדגישה כי זאת ההסתכלות האישית שלי. התקשורת, היופי הכל כך לא מובן מאליו בתרבות שלנו שיש עוד צד שלם (ומרכזי!!) בחווית הקיום של התינוק שלי שאני יכולה להיות מודעת אליה ולהגיב אליה, ושבזכות זה הוא נשאר מחובר לגוף שלו ומתפתח בצורה יותר בריאה.

באתרים אמריקאיים על הנושא (הם קוראים לזה Elimination Communication אגב, או EC בקיצור), קראתי הרבה המלצות גם על יישום חלקי ביותר, ואני מאד מתחברת לזה. בעיני גם תינוק שלא נמצא עם ההורים שלו כל היום, וכן מחותל בחד פעמי, אם יש מודעות לזה ולוקחים אותו לפשפושים בבוקר ובערב או לפני האמבטיה או מתי שיוצא, יש לזה ערך וחשיבות. בדיוק כמו שעדיפה הנקה חלקית מאד על אי-הנקה, וכמו עוד הרבה דוגמאות אחרות.

כל עוד עובר המסר של שחרור ציפיות ואמביציות, ושל קשב וכבוד לתינוק ולעצמנו, ושל הנאה מהתקשורת המדהימה הזאת - לדעתי זה נהדר שכמה שיותר אנשים ייחשפו לרעיון ולאפשרות.

הם קוראים לזה Elimination Communication אגב, או EC בקיצור
יש עוד שמות. זה הכל תלוי על מי מסתמכים... (לורי בוקה או אינגריד באואר או אחר).

יש עוד שמות
נכון. אני נתקלתי גם ב- infant potty training שהרבה פחות דיבר אליי בלשון המעטה.
ככל שיש יותר אמהות מפשפשות ככה נהיים יותר כינויים, מושגים, גישות ושמות, באופן טבעי.

וואו תודה על מגוון זוויות הראייה, זה ממש מרתק לראות איך כל אחת מתחברת לפן אחר של העניין.

אני לא יודעת מי התחיל לקרוא לזה "קשב" אבל אני דווקא אוהבת את השם הזה כי זה בדיוק מהות הבלי חיתולים - להיות קשובים לתינוקת, קשובים לעצמנו, קשובים לאינטואיציה שלנו. מבינה למה חלק מהאנשים לא מתחברים לזה, אבל אני חושבת שזה שם מעולה גם למטרה "שיווקית" של הרעיון - כאמור, למשוך כמה שיותר אנשים להתעניין בזה , להסתקרן ולרצות לעשות את זה בעצמם.
לכן בעצם מתלבטת בנושא השם

כל עוד עובר המסר של שחרור ציפיות ואמביציות, ושל קשב וכבוד לתינוק ולעצמנו, ושל הנאה מהתקשורת המדהימה הזאת - לדעתי זה נהדר שכמה שיותר אנשים ייחשפו לרעיון ולאפשרות.

יש עוד שמות
כן, נכון. יש באמת הרבה EC אבל אני הכי התחברתי ל-DIAPER FREE BABY

מי התחיל לקרוא לזה "קשב"
זה התחיל בתפוז. אני חושבת שאני אפילו זוכרת את השרשור שהתחיל את כל העניין... זה היה לפני כמה שנים (שנתיים? שלוש?) והיה דיון על איך ניתן לתרגם EC לעברית. זה עבר דרך תקשורת יציאות, לקשב יציאות, ובסוף קוצר לקשב. וזה באמת נכון מה שתזמורת אומרת, שיש מקומות ברשת (ובחיים) שאנשים יודעים מצויין מה זה "קשב" כי זה איזשהוא ביטוי שהשתרש גם קצת במיינסטרים (אולי בזכות הפרדס המיינסטרימי יותר?). זה ביטוי קצר וקליט, לעומת "לגדל ילדים בלי חיתולים" שהוא ארוך ומייגע בשביל כל אותם האנשים שצריכים שהכל יהיה קצר וקולע ולא יבלבל במוח יותר מידי... אולי באמת זה מתאים יותר כדי לחשוף הרבה אנשים לנושא בימינו. אני אישית אוהבת את הקסם שבלקחת את הזמן

אבל הי, אני לא מחפשת להפיץ את הבשורה... רק לגדל את התינוק שלי כפי שאני רואה לנכון.

DIAPER FREE BABY
וזה נראה לי בדיוק ההבדל בין EC ל DFB, בדיוק על מה שהדף הזה מדבר. עניין של גישה.

זכור לי הבלוג של אום נטע בתפוז שדיבר על קשב ותקשורת, כתרגום ל EC. נדמה לי שמשם זה תפס (אבל אני לא סגורה על זה).

מעניין... האמת שזה באמת תרגום לא רע לEC
אגב, כשהתחלתי להוריד חיתול לבת שלי זה היה לפני בדיוק שלוש וחצי שנים וכבר אז היה קיים המונח קשב, אז זה השרשור הזה בטח כבר היה לפני 4 שנים...

מעניין שאתן אומרות ש"קשב" הוא מונח שקיים במיינסטרים כי אני אישית לא נתקלתי באף אחד שלא גולש בבאופן ויודע מה זה.
אבל אין ספק שזה מונח יותר "קליט".

יש עוד מונח באנגלית של אינגריד באואר Natural Infant Hygiene שזה הרבה פחות קליט מDFB

עם כל כמה ש'לגדל ילדים בלי חיתולים' זה הביטוי הנכון מכל סיבה שהיא, כשמשלבים את זה בתוך שיחה העולה על שני משפטים הפרקטיות הדו-הברתית של המילה 'קשב' מנצחת.
אני מאוד לא אוהבת את הביטוי הזה, אבל משתמשת בו יותר ממה שהייתי מעוניינת.

מה שכן, אם היה פיפי על הרצפה, זה חד משמעית (לפחות אצלי) בגלל שלא הייתי קשובה לילד.

אני תמיד מעדיפה שמות שמתארים משהו באופן הכי אינפורמטיבי, לכן מעדיפה את "ללא חיתולים" על פני "קשב".
לצורך העניין, בתור לקוחה פוטנציאלית, לא הייתי מבינה מה זה קשב ואולי מפספסת את העניין,
לעומת זאת "בלי חיתולים" הייתי מבינה, וההבנה הפשוטה היתה מניעה אותי להעמיק ולבדוק מה יש מאחורי הסלוגן.
בעיני "בלי חיתולים" גם יותר אטרקטיבי ומסקרן כי הבנאדם ישר שואל את עצמו - מה זה??? וחייב לקבל תשובה איך דבר כזה ייתכן.
לעומת זאת המונח "קשב", לפחות לטעמי, לא מעורר סקרנות מיוחדת, סתם נשמע כמו עוד משהו פסיכולוגי כזה, על משקל "קשב וריכוז"

זכור לי הבלוג של אום נטע בתפוז שדיבר על קשב ותקשורת, כתרגום ל EC. נדמה לי שמשם זה תפס

מודה באשמה.

אכן חיפשתי מונח קליט כתרגום ל- Elimination Communication
ונכון - זה לא כמו 'בלי חיתולים'. למעשה, חלק משמעותי מהרעיון עבורי היה שאפשר ליישם 'קשב' גם עם חיתולים, כאשר החיתולים משמשים כגיבוי ולא כברירת מחדל. ככה זה מתאים גם למי שלא מסוגל לגדל ילדים בלי חיתולים הן מסיבות לוגיסטיות ו/או מנטליות.

מודה שלא השקעתי יותר מידי מחשבה במשמעויות כינוי זה או אחר למשהו שבסופו של דבר, כל משפחה מיישמת בהתאם למה שמתאים לה. אני לא מחפשת קופירייט, רק להפיץ את הרעיון מספיק כך שלא יסתכלו עלי כעל משוגעת כשאני מפשפשת תינוק. (לא רלוונטי לי יותר ממילא. אולי כשאהיה סבתא ... )

מודה באשמה.
טוב שבאת. (איך ידעת שדיברתי עליך?

)

לא החלטתי לאיזה מהמושגים אני מתחברת כי אני פשפשתי עם חיתולים. כך שאני לא יכולה להגדיר את מה שעשיתי (ואעשה) "בלי חיתולים", אלא משהו יותר חלקי. בשלב מאוחר יותר זה נהיה בלי-חיתולים-רק-בבית (גם כשהילדונת המדוברת הלכה למשפחתון ואני עבדתי) וכל מיני שילובים אחרים.

באמת - בלי חיתולים זה ממש ממכר! אחרי שאת כבר מתחברת לתקשורת הזו אין דרך חזרה!
בשבילך אין דרך חזרה

בשביל נשים אחרות, תינוקות אחרים - יש ויש.

ואין טעם לייצר, בארץ לחוצה כל כך, עוד גורם לחץ שיביא אמהות להתלונן על כך ששובפעם הן לא עושות משהו בסדר.
לא מספיק לקום לתינוק בלילה כל הזמן, להניק (חתיכת אישיו! שכחת כבר את טרור ההנקה?), לטפל, להשאיר בבית או לא, להתמודד עם דיכאון שלאחר לידה, עם תמיכה מוגבלת חברתית או משפחתית, עם חמותות ואמהות ובעלים עם קשיים וכל הסיפורים המפלצתיים על מטפלות מתעללות וכל המחקרים שנגד מעונות יום - אז פתאום גם חיתולים זה לא בסדר וגורמים נזק לתינוק??? כמה כבר ימצאו פגמים בהורות שלי??

כן, חיתולים - בפרט חדפעמיים - והחתלה סיסטמטית גורמים מידה זו או אחרת של נזק לתינוק. אבל להגיד את זה לאמא שלא מצוידת בשום כלים לעשות עם זה משהו - זו התעללות. מה יועיל הדבר ומה יוסיף?

אני לא רוצה לייצר לאמהות "טרור פשפושים". רק זה חסר לנו.

זה משהו שהמון אנשים-עם-שינוי לא מבינים, או שקשה להם לקבל:
שכדי לחולל שינוי אצל בנאדם, צריך להתחיל במקום בו האדם נמצא.
ורק אז, אחרי שהתחברת אליו לחלוטין באותו מקום, לקחת צעד אחד קדימה.
אחד.
ולראות אם הוא עוקב אחרייך.
ואז אפשר אולי להמשיך.
כמובן, אפשר להתחיל שינוי בדרך הלא אישית, על ידי כך שהבנאדם יקרא על זה בעתון או באינטרנט. שוב ושוב ושוב, ומפעם לפעם התגובה תשתנה מחלחלה לביטול לתמיהה לביקורת יותר ממוקדת להתרגלות לרעיון... וזה כבר מה שקורה היום.

איך לשכנע לטובת בלי חיתולים?
אלא מה, חלק נכבד ממי שמתעניינים בסדנאות הם אנשים שלא בהכרח מתחברים לחלק מהאלמנטים שאורח חיים כזה מזמן. רבים לא ישנים עם התינוקות שלהם, לא מניקים עד גיל מאוחר, לא נושאים את התינוקות, משאירים תינוקות קטנים עם מטפלת שעות ארוכות וכדומה. ואכן, אני מאמינה שלא חייבים לעשות את כל הדברים האלה כדי לגדל תינוק בלי חיתולים
הנה, במשפט האחרון שכנעת.
את מוכנה להתאים את ה"שיטה" למשפחה.
לעודד פשפושים חלקיים.
לעזור לאנשים למצוא את ההתחלה והמינון שמתאימים להם.
מה יותר "שכנוע" מזה?

ובקשר לשם, אני הכי אוהבת את "פשפושים". למרות שמבחינת המניע והתרומה הכי גדולה של הרעיון, מודעות פיפיקקי (או, נו טוב, מודעות לצרכים לוקח).

וגם, כמובן: לפשפש עם חיתולים

טוב שבאת. (איך ידעת שדיברתי עליך? happy)

אני קוראת פה לפעמים, וגם כותבת, פעם ביובל (ותחת כינוי אחר).

מסכימה עם תמרוש רוש
אני חושבת שיש משהו כמעט מסוכן בלנסות "למכור" את הרעיון הזה, שכל כך לא מתאים לאורח החיים שלנו היום.
יש סיבה לכך שרוב מי שבוחר לגדל ילדים בלי חיתולים עושה את זה כחלק מאורח חיים שלם.
אני כמובן בעד לתמוך בכל מי שבאמת רוצה ומנסה, וגם באופן חלקי (מעטים האנשים שמיישמים את העניין באופן מוחלט, לדעתי).
הקו בין התמיכה לבין השכנוע הוא דק אך ברור, ולדעתי חשוב מאוד לשמור עליו.

_זה משהו שהמון אנשים-עם-שינוי לא מבינים, או שקשה להם לקבל:
שכדי לחולל שינוי אצל בנאדם, צריך להתחיל במקום בו האדם נמצא._
נהפוך הוא - זה לגמרי המוטו שלי (אני מגיעה מתחום החינוך הבלתי-פורמאלי שנשען על פדגוגיה ביקורתית - שזה לגמרי הרעיון שנמצא בבסיסה)
ודווקא בגלל זה אני מחפשת את הדרך לדבר אל ליבן של אמהות שלא מאמינות באורח חיים "באופני" (משתמשת במונח בהכללה כמובן כדי לסמל בקצרה את כל האלמנטים שציינתי למעלה)
אני מחפשת את הדרך לגרום לאנשים כאלה להסתקרן בכל זאת מהרעיון, לרצות לשמוע עוד על זה ואז אולי באמת להוריד חיתול רק לשעה ביום, ואז שעתיים ואולי זהו או שאולי זה יהפוך לשלוש שעות... וכולי

ויתרה מכך, אולי אותן אמהות פתאום ימצאו שבשביל לתפוס פשפושים יותר נוח להן שהתינוק יהיה במנשא חלק מהיום מאשר על הרצפה, ואולי יותר נוח להן שהתינוק ישן בעריסה ליד המיטה שלהן ולא בחדר נפרד ובעצם דרך ה"בלי חיתולים" יווצר שינוי תפיסתי בתחומים נוספים של גידול ילדים.

(יש לי דוגמא ממש טרייה לזה - אני מתארחת עכשיו בפורום הורים באתר natural-babycare.com כ"מומחית" לתחום הקשב ועונה שם על שאלות של אנשים שרובם לא מכירים בכלל או מכירים רק ווריאציה מסויימת של "בלי חיתולים", ומישהי שם התחילה להוריד חיתול לאחרונה ושאלה אותי על סימני פיפי, שהיא לא מצליחה לזהות אף פעם מהם הסימנים לפיפי. שאלתי אותה האם התינוק רוב היום במנשא או על הרצפה, כי במנשא זה הרבה יותר קל לזהות וכולי. היא ענתה שהוא לרוב על הרצפה. יכול להיות שכך זה ישאר, אבל יש סיכוי שבזכות השיחה בינינו, בשלב כלשהו היא תחליט לנסות את עניין המנשא. ויכול להיות שהיא תשא את התינוק שלה רק שעה ביום - אבל גם זה משהו! בקיצור מנסה להגיד אבל יצא לי ארוך - שכל שינוי קטן מוביל לעוד שינויים קטנים עד שהנהר כולו מתחיל לזרום לכיוון חדש)

אני לא בטוחה שאני מסכימה אתך לגבי המנשא. נכון שזה יותר קל, אבל מתישהו הילד כן יעבור לרצפה, ואז ההורים ממילא יצטרכו ללמוד לזהות את הסימנים ממרחק. אז למה שלא ילמדו את זה כבר מהתחלה?

אני לא בטוחה שאני מסכימה אתך לגבי המנשא. נכון שזה יותר קל, אבל מתישהו הילד כן יעבור לרצפה, ואז ההורים ממילא יצטרכו ללמוד לזהות את הסימנים ממרחק. אז למה שלא ילמדו את זה כבר מהתחלה
כי לדעתי אם התינוק היה במנשא בחודשים הראשונים ולקחו אותו הרבה לפיפי והיו פחות פספוסים, אז התקשורת בינהם תהיה כבר מאוד מבוססת כשהקטני יעבור לשלב הזחילה. ואז יהיה להם הרבה יותר קל לזהות את הסימנים החדשים (אגב, עם הגדולה שלי, ברגע שהיא ידעה לזחול היא כבר זחלה אל הסיר ודפקה עליו כל פעם שהייתה צריכה פיפי, אז כלל לא היו סימנים מרומזים שהייתי צריכה לפענח...)

(אגב, עם הגדולה שלי, ברגע שהיא ידעה לזחול היא כבר זחלה אל הסיר ודפקה עליו כל פעם שהייתה צריכה פיפי, אז כלל לא היו סימנים מרומזים שהייתי צריכה לפענח...)
ווואאאאוו

_

אגב, עם הגדולה שלי, ברגע שהיא ידעה לזחול היא כבר זחלה אל הסיר ודפקה עליו כל פעם שהייתה צריכה פיפי, אז כלל לא היו סימנים מרומזים שהייתי צריכה לפענח...
הקטנה שלי, שהיתה הרבה במנשא בחודשים הראשונים, ברגע שידעה לזחול סירבה בתוקף להתפשפש במשך כמה חודשים טובים. אז גם אני לא הייתי צריכה לפענח סימנים מרומזים

רוני של 4 -
אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים. לקח לנו זמן להתרגל לזה, אבל זה בהחלט שם טוויסט חיובי על היום הארוך והמלא בהם ( "היו לנו היום כבר ארבע הפתעות!" ממש הרגשנו שכל יום הוא יום הולדת

)

אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים
מעולה! מאמצת בחום

אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים
הי, ממש מוצא חן בעיני!

בקשר לעצות של אפרת להחזיק במנשא כדי לראות סימנים - אני מסכימה חלקית.
כלומר, אני מסכימה לעניין הקשר בין הצמידות להורה לבין השיפור בתקשורת, ולקשר בין חוסר מגע גופני עם ההורה לחוסר תקשורת (הרבה על הרצפה = הרבה פיפי בלי תקשורת).
אני רוצה להגיד שאני אומרת להורים, שבזמנים שהם מרגישים שלא הולך (הרבה פעמים, הבעיה היא לא שההורה לא קולט שהתינוק צריך פיפי והתינוק פשוט עושה, אלא שיש התנגדות, שהתינוק לא רוצה אפילו כשהוא צריך, ואז עושה רק אחרי שמורידים אותו, כאלה דברים), שיחזירו את התינוק להיות על הגוף.
אני דווקא לא שולחת אותם למנשא, כי אם התינוק לא רגיל למנשא, אז זה מכפיל את כמות הכביסה. הוא יעשה במנשא הרבה פעמים לפני שתספיקי להגיד ג'ק רובינזון. אבל נדיר מאוד שתינוק עושה על ההורה שמחזיק אותו צמוד לגוף. הוא מסמן.
במנשא - זה מאוד תלוי, במנשא, בהורה, בתנוחה וכו'. תלוי איך אגן הירכיים של התינוק ממוקם במנשא, איך הוא מרגיש, אם הוא מרגיש צמוד או שהוא מרגיש מנותק שם, יש כל מיני משתנים.

זו אחת הסיבות שהרבה אנשים גילו שבחוץ אין בעיות.
התינוקות מסמנים כל הזמן. בטיול, נגיד? התקשורת זורמת והתינוק עושה במקום המתאים כל היום. לעומת זאת בבית, כשיש המון דברים לעשות ומורידים את התינוק המון לרצפה או לכל מיני מתקנים אחרים (שמיכות פעלולים, טרמפולינות, מזרונים וכדומה), כל הבית מתמלא פיפי ובמקרה הפחות טוב, קקי.
מי אלה האנשים שגילו את זה?
אנשים שבחוץ מסתובבים עם התינוק במנשא, או על הידיים בכל מיני צורות... לא אלה שהתינוק שוכב אצלם בעגלה כמובן...

אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים
גם אני מאמצת

.
זה הרבה יותר מתאים, מסביר הרבה יותר נכון את ה"מקרה" .

לא אוהבת את המונח קשב.
_{לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב. לא אוהבת את המונח קשב.}

טוב, אני לא אמשיך ככה. אבל אני כל כך לא אוהבת את זה.
גמני קראתי בדיון ההוא בתפוז, אני חושבת שאפילו הבעתי את דעתי.
מאז עבר זמן, ודעתי התחדדה, התנמקה, התפרטה.

קשב זה מצוין. מעולה. באמת.
זה פשוט מונח שלא מתאר את ענין הבלי חיתולים.
הוא מתאר את האידיליה שלי לגבי ההורות שלי.

ודעתי התחדדה, התנמקה, התפרטה.
כזה טיזר ואז את כותבת כל כך קצר?

מבטיחה לפרט.
יותר מזה - התחייבתי (בלי נדר, כן?) לפרט בכתב ובפומבי, והתחלתי לעשות זאת.
בדיוק באמצע שאני כותבת, באו הדיונים (המעורבים מבריבות) באתר.

גם אני לא אוהבת את המונח קשב.
תציד יצא לי לומר שאני מפשפשת (במקום "אני מגדלת בלי חיתולים" כי באמת יותר פשפשתי מאשר לא חיתלתי) ופעם איזה זוג חברים אמר בעיניים נוצצות- "אהההה, את עושה 'קשב' " והבנתי שיש מקומות שככה קוראים לזה.
משהו בזה מפריע לי, לא מצליחה כרגע להסביר מה בדיוק, אולי נשמע לי יומרני מידי.
מפשפשת נשמע לי הכי מתאים למה שאני עושה.

אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים
מעולה!! גם אני אאמץ, ברשותך

מתאים לי יומולדת!

_אנחנו היינו קוראים לזה הפתעות במקום פיספוסים
מעולה!!_

אני מחפשת את הדרך לגרום לאנשים כאלה להסתקרן בכל זאת מהרעיון
קשה לי להסביר איך בדיוק המשפט הזה נוגע לי, כי אני גם מפשפשת עם חיתולים (לא כרגע. המפושפשת נגמלה כבר לפני חצי שנה, והבא/ה בתור עוד בבטן), וגם כי הגעתי לנושא הזה בהדרגתיות וממש לאט.
בקצרה: הבכורה שלי חותלה בח"פ. שמעתי על בלי חיתולים פה ושם ברשת, ולא התאים לי בכלל לנסות. בכלל. וכשהייתי בהריון עם האמצעית, החלטתי שאני הולכת לחתל בבד (כחלק מתהליך שבין כה עבר עלי - הקשבה לגוף שלי, לידת בית. התקרבות כללית לטבעי, וזו היתה תחילת תחילתו של התהליך דאז), ובלי כביסות (יש פה שירות חיתולים. כמה טוב ונוח!).
במקביל, המשכתי להתוודע לנושא הפשפושים אבל לא ידעתי מה לעשות איתו. זה התחיל כשהיא רקדה עלי ריקודי בטן בגיל חצי שנה ושאלתי אותה אם היא צריכה פיפי. גיליתי שהחיתול יבש (כמה קל בבד...) והושבתי אותה עם תמיכה של היד שלי בגב שלה - על הסיר. והפלא ופלא - פיפי! הבנתי שגם בגיל חצי שנה אפשר לסמן. יש סיכוי גדול שזה קרה בגיל הזה בגלל שהיא היתה בבד ולא בח"פ והיתה לה מודעות לרטיבות. התחלתי לפשפש (בסיר. מעולם לא פשפשתי אותה בתנוחת פשפוש בבית, בגיל הזה) אחרי תנומות וכשהיה נדמה לי שהיא צריכה והסתבר שהטלפתיה עבדה יפה.
כמובן שכל העניין היה באופן חלקי, אבל ככה התאים לי.
(בהמשך זה קצת מסתבך כי למרות שהיתה גמולה בבית, בדיוק התחלתי לעבוד וכל הנושא הזה הוזנח כי היא נכנסה למשפחתון (ולח"פ) ובסופו של דבר נגמלה בבת אחת מיוזמתה בגיל שנתיים).
עם הקטנה זה כבר היה סיפור אחר. פשפשתי עם חיתולים מגיל 5 שבועות. היה ברור לי שאני לא מחכה חצי שנה כשהקטנה מסמנת, ואי אפשר להתעלם. (גם ככה קשה בפשפוש עם חיתולים, כשאת עסוקה במשהו אחר - פשוט לתת לה לעשות בחיתול, כי הוא שם. אבל זה נושא לדף ההוא).

הנקודה שאני מנסה להעביר, שבמקרה הפרטי שלי, ההתקרבות לנושא היתה בגלל התקרבות כללית לאורח חיים יותר טבעי ואקולוגי, ובהדרגה רבה.
ראיתי בפורומים שונים (בתפוז) וגם כאן שאני לא היחידה. כי כשמגיעים מהמיינסטרים (שלום, אני סלט פירות ואני משם!) הכל קורה בהדרגה. זה לא נכון לכולם, אבל מרגיש שזה קורה להרבה.

(ולראיה, בבלוג שכתבתי כשהייתי בהריון עם האמצעית, כתבתי ככה:
_אתמול, הפתעה גמורה שהראתה לי כמה שהילדונת שלי עוברת עכשיו תהליך של קבלה וההתקדמות גדולה.
ניגשה אלי, רצתה להרגיש את התינוקת בבטן. (לא קורה בדר"כ. מדי פעם אני מציעה אבל אין לה סבלנות ורצון לרוב).
שמה את היד וחיכתה קצת. לא חושבת שהיא הרגישה משהו, אבל אז החליטה שהיא רוצה להוציא אותה מהבטן. הרימה לי את החולצה, קימצה אגרוף ו"הוציאה" אותה מהבטן.
היא אמרה שהיא גדולה, ועכשיו היא צריכה לעשות קקי בשרותים. היא לא לקחה אותה לשרותים, אלא לפינת המשחקים שלה. "הושיבה" אותה. ואז אמרה "לא יוצא לה. אבל יוצא פיפי". ניגבה לה...
ואז חזרה עם האגרוף הקמוץ להחזיר אותה לבטן._
ואז תבשיל קדירה כתבה לי (תבשיל, את זוכרת את זה?)-
_תבשיל קדרה (26.11.2005 23:32):
אזת (בעצם - היא) מתכננת בלי חיתולים? blink
קישור | העבר | מחק סלט פירות (27.11.2005 04:31):
הווווו בלי חיתולים גדול עלי.
חושבת ברצינות על רב פעמיים. קל להשיג אותם פה ויש פה גם חברות שלוקחות מלוכלכים ומחזירות נקיים (עולה יותר, בערך כמו חד"פ אבל כנראה שבעצם לפחות זמן נטו אם בגלל זה הגמילה תהיה מוקדמת יותר).
אם היא תהיה כמו הבכורה ותישן כמוה בלילה (הלואי הלואי), אז בטוח אנסה להוריד חיתול בלילה. הבכורה היתה קמה יבשה ומתחילה להרטיב רק אחרי הנקת הבוקר._

ועם הבכורה לא קלטתי את הקטע ולא הושבתי עם הסיר או פשפשתי אחרי לילה רצוף ויבש. בכלל לא עלה בדעתי.)

אני אוטוריטה די קטנה בנושא, כי גידלתי עם ובלי וחלק חלק ובסוף הכל הסתבך, ובסוף גם נפתר. אבל הדבר שהיום אני יודעת שהייתי עושה אחרת, זה לא לערב בזה שום "קשב". או לפחות, לא כל כך הרבה. הבת שלי לא סימנה ולא אותתה ולא ביקשה ולא שום דבר, ואני כל הזמן חיכיתי לאותות ומופתים. מתי העניינים התחילו להסתדר? כשפשוט עבדתי לפי השעון וההיגיון. כשהייתי מציעה לה ביקיצה, כשידעתי מתי היא עשתה בפעם האחרונה, ובהתאם לתדירות המתאימה לשעה ביום הייתי לוקחת אותה והיא היתה עושה. וזהו. אילו הייתי עושה כך מההתחלה, אולי גם היא היתה משדרת סימנים שצריך להקשיב להם. הקיצור, כל הקשב הזה נשמע לי כמו הרבה יותר מדי דמוקרטיה לתינוק כל כך קטן. ויש בזה באמת גם מין הילה של ידיעת ח"ן קצת מתנשאת, כאילו אמהות אחרות אינן קשובות לתינוקיהן או בכלל לא יודעות איך להיענות לצורכיהם.
מבחינתי הרעיון הוא טוסיק נקי ומאוורר, חיסכון עצום באשפה מהסוג הגרוע ביותר, ותינוק שגדל להבין מתי הוא עושה פיפי, גם אם זה על הרצפה. מי שניסתה בלי חיתולים בדרך כלל לא יכולה לחזור לאחור, כי איכשהו מרגישים שזה הדבר הנכון יותר, ורק בגלל זה, ולמרות הטרחה והכביסות והשלוליות. כי אין שום ספק שחיתולים זה הרבה יותר נוח.

אולי גם היא היתה משדרת סימנים שצריך להקשיב להם
המממ. את יודעת מה? לא ממש.
אחת המסקנות שהגעתי אליהן בהנחייה בנושא (ושאני לא בטוחה אם הסברתי מאז באתר, ואם כן, אז באיזה דף) היא שכאשר אנחנו מדברים על "אותות" ו"סימונים" אין הכוונה לזה שהילד ממש עושה סימן יזום ומודע שאומר לך "אמא, אני צריכה פיפי, קחי אותי!".
עם קקי, יש.
אבל גם זה, יותר בכיוון של "סימנים גופניים שמתבטאים בגוף התינוק ואת קולטת מהם שהוא צריך".
נגיד, את רואה לפעמים ילד גדול יותר "קופץ" בצורה מסוימת? עומד או יושב בתנוחה כזאת שפשוט ברור לך לחלוטין שהוא צריך פיפי?
זה זה.
לא רק שהילד לא יגיד, אלא להיפך, "לא, אני בכלל לא צריכה".
(על זה אמרתי: אבל השלפוחית שלך אומרת לי שכן!)

כי אין שום ספק שחיתולים זה הרבה יותר נוח
אני לא יודעת. זה נוח במקום אחד, אבל את המחיר את משלמת במקום אחר. למשל, לא נוח לחתל ילד החל מגיל מסוים, שכבר בורח לך ומתעצבן ולא רוצה להתחתל או להתלבש. כמה מאבקים מיותרים את חוסכת כשהילד פשוט עירום בחלק הגוף התחתון (או בכולו, בקיץ).

אבל אני מסכימה איתך
כי איכשהו מרגישים שזה הדבר הנכון יותר
גם אני הרגשתי, שכבר אי אפשר להלביש לו חיתול יותר, אולי מגיל 4 חודשים. לא יכולתי. אלף פטנטים המצאתי רק כדי לא לעשות את זה. לא חשוב מה זה דרש. לא התחבר לי יותר הדבר הזה לתוסיק המתוק.

טלי מא כתבה על זה משהו נפלא בדף הבית שלי, שהתחיל ב "אין סימנים, יש אי נוחות".
יישר לי את הראש.

"אין סימנים, יש אי נוחות".
האי נוחות זה הסימן.

אני לא יודעת. זה נוח במקום אחד, אבל את המחיר את משלמת במקום אחר. למשל, לא נוח לחתל ילד החל מגיל מסוים, שכבר בורח לך ומתעצבן ולא רוצה להתחתל או להתלבש. כמה מאבקים מיותרים את חוסכת כשהילד פשוט עירום בחלק הגוף התחתון

נכון. הינוק שלי בורח מהחיתול, וברור לי שהוא לא רוצה חיתול. אבל לי מאד קשה להבין מתי הוא צריך, ואין לי סבלנות כרגע לפספוסים. דווקא עם האחרים שלו לא היה אכפת לי בכלל מפספוסים, לא קראתי לזה "פספוסים", רק רציתי שיהיו בלי חיתול ולא משנה המחיר.

<ממשיכה לעבוד עם עצמי, כדי להגיע לאיזון עם התינוק>

אני לא יודעת. זה נוח במקום אחד, אבל את המחיר את משלמת במקום אחר. למשל, לא נוח לחתל ילד החל מגיל מסוים, שכבר בורח לך ומתעצבן ולא רוצה להתחתל או להתלבש. כמה מאבקים מיותרים את חוסכת כשהילד פשוט עירום בחלק הגוף התחתון

מסכימה מאוד
וגם, לאחרונה רואה יותר ויותר ילדים שמתקרבים לגיל שלוש עדיין עם חיתול - אלוהים אדירים, כמעט שלוש שנים של התעסקות עם החתלות!! זה נוח?? אני חושבת שזה קשור להלך הרוח הכללי של התרבות שלנו - סיפוקים מיידיים ראיה לטווח קצר וכולי

אגב, אתמול מישהי שלחה לי במייל מונח שממש אהבתי : "שפת הקשב", שזה יותר מייצג מ"שיטת הקשב" לדעתי
אני מבינה את הסלידה של הרבה כאן מהמונח "קשב" אבל אני עדיין מוצאת בו יופי רב בהקשר של גידול ילדים בלי חיתול.
אני חושבת שבהחלט מדובר בקשב, לא רק במודעות. המודעות היא חלק מהקשב, ואם קושרים במשפט אחד "קשב" ו"לגדל ילדים בלי חיתולים" זה לא מרמז בעיני שכל מי שמגדלים עם חיתולים אינם קשובים לתינוקת שלהם, אלא פשוט שזו דרך נוספת להיות קשובים לתינוקות שלנו

מסתבר שלא זה ולא זה. זה הכל בשביל איכות הסביבה.
לפחות בכתבה הזאת:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1211234.html

מסכימה עם אנדלוסיה!!

אני ממש סירבתי להשתמש בביטוי קשב, והרגשתי שעצם הקיום שלו מעמיס עלי רגשות אשם עם כל פספוס, ויוצר איזו יומרה בשיחה עם אנשים.
כששאלו אותי "את מתרגלת קשב?" הרגשתי כאילו שואלים אותי אם הייתי בקורס ויפאסנה.

אבל השאלה של אפרת נוגעת בכלל לעניין אחר, והיא - איזה ביטוי פונה לקהל הרחב בצורה הכי אפקטיבית.
נראה לי שכרגע רק אפרת יודעת את התשובה.
בשבילי "בלי חיתולים" נשמע כמו גיזת הזהב, והיה ממש מושך. "שיטת הקשב" - נראה לי שזה היה מתאים אולי לימי ראשית ההורות המבוהלים שלי, שבהם עוד לא ידעתי שאין דבר כזה "האם המושלמת".

בעיני מדובר בקשב ובקשר שמתפתח עם התינוק. ההבנה שאין סתם צלילים חסרי משמעות שהתינוק מפיק- לכל דבר יש סיבה והרבה מזה אנו יכולים להבין.
שמתי לב ממש בהתחלה שהקטנצ'יק מתלונן רק כשהוא רעב, עייף, צריך לשירותים או צרכים אחרים גופניים או נפשיים (חם לי או תחייכו אליי וכו').
כשהוא היה ממש קטן הוא היה בוכה לפני שהוא נרדם בגלל שהיה צריך פיפי.וזה פתר לי המון סימני שאלה לגבי למה תינוקות בוכים. הם אף פעם לא בוכים כי הם "תינוקות".
הבלי חיתולים פתח לי הבנה עמוקה לעולם של תינוקות, אני מבינה אותו יותר ולפעמים נראה לי שאני מבינה תינוקות של אחרים גם. כמובן שאני עושה גם השתדלות עצומה בתזונה כדי שההנקה תתן לו את המירב שאני יכולה, ואני רואה שכשאני סוטה מהתזונה הנכונה זה משפיע עליו.
וזה מדהים, תינוק לא בוכה ולא מקטר בלי סיבה. ואני יכולה להגיד בכנות שכשהבן שלי בן כמעט 4 חודשים בוכה, אני יודעת ברוב המוחלט של המקרים למה, פותרת לו את הבעיה והוא נרגע מיד. אני כמעט לא זוכרת פעמים שהוא בכה ולא הצלחתי להרגיע אותו בקלות (וד"א בלי שימוש במוצץ שגם לא קיים בביתי). יש לי עוד המון תובנות שבטח אכתוב בעתיד...