אמנם לא גמלתי, אבל יש לי קצת נסיון בעניין. הגדולה שלי בת שנתיים ושבעה חודשים ויונקת המון (בעיקר כי אני אחרי לידה, אבל גם קודם היא רצתה לינוק המון, פשוט בהריונות היה קל יותר להסיח את תשומת ליבה מהעניין וכך היא ינקה פחות מאשר-כשאני-לא-בהריון). גם אצלנו
היא ממש חולה על זה .
אז קודם כל, גמילה לדעתי צריכה להעשות מאוד בהדרגה, לקבוע כללים להנקה, זמנים וכו', להבחין בין דרישה להנקה שנובעת מצרכים רגשיים לבין דרישות
"אובססיביות" ולספק בהתאם. בטח יש כאן דפים בבאופן על גמילה ואני מניחה שבפורום הנקה בתפוז דנו בזה לא מעט. ודאי אפשר ללמוד שם איך לעשות את זה. ליוויתי כמה גמילות של ילדים, אבל לא כאלה שהיו חלק מ
הנקת צמד וניסיתי לעזור במקרים בהם הגמילה נעשתה בבת אחת ובאופן חסר רגישות שהשאיר חותם ובעיות לא פשוטות, עקב חוסר ידע ומצב קטטוני של האמא.
אבל גמילה של אחד הילדים ב
הנקת צמד ודאי תהיה שונה והסיבות ברורות. את הגמילה של אחד הילדים בצמד אפשר לעשות כמו גמילה רגילה ולחשוב איך מתאימים אותה לנגמל, במצבו המיוחד. אולי לפרוש אותה על פני זמן רב יותר, להיות יותר סלחניים, להתחיל מכלל אחד ובהדרגה להמשיך לכלל הבא. לפי המצב המיוחד. כי כמו ש
היא ניטרלה הרבה מהקנאה שהיתה יכולה להווצר בין הגדולה לקטנה , כך היא גם יכולה להיות הגורם שילהיט ויכונן קנאה, שלא לומר, שנאה.
שנית, רוצה להציע משהו אחר, סליחה אם זה מראש לא מתאים, אני מנסה:
נסי לחשוב שהיא יונקת יחידה. נסי לבודד אותה ולראות רק אותה. האם גם אז היית רוצה לגמול אותה או לחילופין היית מנסה לייצר כללים או מחפשת דרך שההנקה כן תמשיך ותהיה נעימה לשתיכן? אצלנו אני מאפשרת לה כ - 3 הנקות ארוכות ביום בבית (בכוונה מסייגת ב"כ - " כי זה נתון שכמובן יכול להשתנות לפי אם אנחנו בבית, כמה אנחנו בבית, האם אנחנו במקום שבו היא נבוכה וזקוקה בכ"ז לבטחון שנוסכת בה הנקה ארוכה וכו') ונשנושים באמצע היום - רק אם מתאים לי.
אני שמה לב שיש אצלה הבחנה ברורה בין כל הנקה, שבאה לידי ביטוי מילולית: לפעמים היא מבקשת לשתות (ומצביעה לי על החזה), לפעמים לאכול, לפעמים לינוק. שתיה, אוכל וצורך רגשי. ויש את דרישת הנשנושים, או כשהיא רואה שאני מניקה את אחד האחים שלה ורוצה להזכיר לי שגם היא בתור: "אחד, אחד ודי!" (אחד מכל אחד ודי).
בסך הכל לא פשוט להניק יותר מילד אחד, מה שעוזר לי זה לראות כל אחד מהם כאחד בפני עצמו ולא כאיזה טפיל ש'יושב' על האוכל/ציצי שלי/מרחב של הקטנה שנולדה (מאוד קל לראות את הגדולים היונקים ככה, במיוחד בימים בהם עייפים/עצבנים/חסר יכולת וכו').
פרקטית (רק במידה והצעה 2 שלי נראית לך) - לגבי התפיסה שלה (כתבת
אחרי כמה דקות היניקה שלה הופכת למכאיבה) - אפשר להעזר ביועצת הנקה לתיקון התפיסה (אנחנו נעזרנו לגדולה כשהתפיסה שלה השתבשה) ואפשר להניק אותה בתנאי שהיא "פותחת פה גדול, מוציאה לשון ותופסת את כל הפטמה" (זה מה שאני אומרת לגדולה בכל הנקה, כי היא בקלות שוכחת).
, משמושים ונגיעות- מאד מעצבן, יש לומר.
) :
), אז למה דוקא עכשיו?
