בלי חיתולים התחלה מאוחרת

וגם - מכנסי חריץ (שרק עכשיו אינדקסתי אותו במדור).

שליחה על ידי נעמי* » 02 יוני 2006, 22:13

שלום לכולם
אני תוהה האם עדיין קיימת פעילות בדף זה, בתקווה שכן.
אשמח לשמוע בעצתכן בעניין הגמילה של בתי בת שנה וארבעה חודשים. בשבוע האחרון היא מראה סימנים של מוכנות לגמילה בכל פעם שאנו מורידים את הטיטול היא שמחה עומדת ומחכה ועושה פיפי. היא גם מנסה להתפשט ולהוריד את הטיטול במהלך היום. התחלתי להקריא לה סיפורים סביב גמילה והיום הצעתי לה סיר אך היא לא היתה מעוניינת לשבת כדאי לעשות פיפי עם זאת היא הביע בו עניין ושיחקה בו. אני תוהה איך להתחיל את תהליך הגמילה ניסיתי למצוא תשובה לכך בדף אך לא ממש הבנתי . עליי לציין שפיפי היא עושה בעמידה וקקי בכריעה. עוד אומר שהיא ילדה מאוד מפותחת עם יכולת הפנמה מאוד גבוהה מה שגם אומר שאינני רוצה לעשות טעויות מיותרות. אשמח להתייחסות.
תודה נעמי

אלון בן 7 חודשים ואני מתלבטת אם לנסות. הוא נמצא רוב היום במשפחתון, ולא אתי, יש טעם בכלל? השאלה היא אם הוא בסוף יסבול מזה, כי הוא יצפה שיקחו אותו ויעשה בסוף בחיתול.
הוא מחותל בשילוב של ר"פ וח"פ, ושמתי לב שבח"פ הוא לפעמים מתאפק יותר ועושה דווקא כשהחיתול פתוח (הוא כנראה מסכים שהח"פ פחות נוח). הוא גם עושה באמבטיה פעמים רבות, כך שנראה שחלק מהאינסטינקטים שלו עדיין שם. אתמול בלילה הוא התעורר, והחלטתי להחליף לו חיתול, ואז הוא עשה. כנראה שזה באמת הציק לו. מבחינתי, זו הוכחה שהילד מוכן, השאלה היא האם אני מוכנה, ואם לנסות בכלל.
אם כן, להתחיל להוריד לו חיתול כשאנחנו בבית? כל פעם שאני פותחת את החיתול לנסות לפשפש? לפשפש דבר ראשון בבוקר?
אין לי מושג איך לשים לב לעיניים, ועם המזל שלי הוא בדיוק יעשה כשאני מפנה את הגב.

הכי טוב להתחיל מהפיפי הראשון של הבוקר. איך שהוא מתעורר לקחת לכיור לפשפש. כשהוא אתך אפשר לעשות את זה כל פעם שהוא קם משינה, גם במשך היום. אפשר גם אחרי הנקות. קחי בחשבון שבגילו לא בטוח שהוא עדיין יסמן. ואל תחפשי רק עיניים- חפשי סימני אי שקט, התפתלויות, עצבנות, משיכות של הפטמה וסוגים אחרים של יניקה עצבנית ועוד כל מיני. ככל שתפשפשי אותו יותר, הוא יסמן יותר, ותלמדי יותר לזהות את הסימונים שלו.
אל תצפי לגמילה או משהו כזה. פשוט תשמחי על כל פיפי וקקי שהוא יעשה מחוץ לחיתול. אם תצליחי להוריד חיתול לגמרי- נפלא, ואם רק חלקית- גם נפלא.

אף, אני ממש בהתלבטות כמו שלך.
אוֹרי בת 6.5 חודשים ואני מפשפשת אותה כמה פעמים ביום (לא תמיד היא צריכה, אבל הפיפי של הבוקר ואחרי שינה הוא בטוח) ואני תוהה על אופן העניינים והאם כשזה קורה רק לפעמים - היא בכל זאת תיצור קשר עם הסוגרים שלה ותדע להתאפק ולסמן.
שמתי לב שהיא מסמנת ולפעמים פשפוש עוזר ולפעמים היא בעצם רוצה לינוק. אני עוד חדשה בעניין ולא בטוחה לגבי הסימנים.
אמנם אני איתה בבית, אבל עובדת מהבית וכשהיא מעסיקה את עצמה/ישנה - אני עובדת ולא תמיד יכולה מיד לקחת לפשפש או לראות את הסימן (היא רוקדת עם פלג הגוף העליון שלה, זה נורא מצחיק

).

והתהיה שלי היא - האם היא תדע להמשיך לסמן למרות שלא כל סימון יענה בפשפוש?
חיפשתי פה דף בסגנון בלי חיתולים באופן חלקי . לא מצאתי. האם יש בלוגים דומים?

ואגב, בהקשר לדף הזה, מצאתי קישור מעניין באנגלית. עוד לינק לאוסף.

ואני תוהה על אופן העניינים והאם כשזה קורה רק לפעמים - היא בכל זאת תיצור קשר עם הסוגרים שלה ותדע להתאפק ולסמן.
אני חושבת שגם חלקי מאוד, גם פעם ביום, עדיף על בכלל לא. אולי כתוב על זה משהו ב בלי חיתולים בשאיפה לשלמות (אם כי מהצד ההפוך).

האם היא תדע להתאפק ולסמן? לא בטוח שאנחנו שואפים דווקא לזה

ראשית, היא לא אמורה להתאפק אלא לשחרר כשהנסיבות מתאימות. יש הבדל. בשמת כתבה על ההבדל בין ההתאפקות והשחרור (אולי בדף הראשי לגדל ילדים בלי חיתולים ) ונדמה לי שבגילה היא עדיין לא "התקלקלה" מאוד. ילדים מחותלים בני שנתיים ויותר למשל, צריכים ללמוד להתאפק כי מרוב חוסר החיבור שלהם להפרשות, הם מסתובבים "עם הברז פתוח" ועושים פיפי בתדירות גבוהה. ילדים שגדלו בלי חיתולים מחזיקים שעה, שעה וחצי (אלא אם שתו ממש המון).

האם היא תדע לסמן? התקווה היא שתדע לסמן, אבל גם שבלי סימון, את תכירי את הדפוסים שלה. אם למשל תדעי שכל בוקר עם ההתעוררות יש מה "לתפוס", תציעי לה לעשות את זה על סיר. אם תדעי שהיא עושה לפני האמבטיה, כנ"ל. גם התנהלות כזו עוזרת, כל עוד היא משתפת פעולה או לפחות מבינה עניין (ואז יש לה זכות גם לסרב לעשות באותו הרגע)

אני מסכימה עם אורית, ולסיון:

והאם כשזה קורה רק לפעמים - היא בכל זאת תיצור קשר עם הסוגרים שלה ותדע להתאפק ולסמן.
אז ככה:
כן, גם פישפוש חלקי יעזור לה לשמור על קשר עם הסוגרים שלה.
הבעיה בזה היא באמת שאין עקביות בתגובה שלך, אבל היא בוודאי תקלוט, שכאשר את מבינה אותה ורואה אותה - את עוזרת לה, אבל שלא תמיד את קולטת. בנות לעתים קרובות מאוד תקשורתיות וגם ורבאליות, כך שיכול להיות שכבר מגיל צעיר היא תלמד לקרוא לך "פיפי" ואז תדעי גם לבוא מהחדר השני. את יכולה אפילו להמציא פטנטים לקרוא לך כשהיא צריכה פיפי או קקי, מעניין אם זה יעבוד (נגיד, "תזחלי לסיר ותדפקי אותו על הרצפה ואני אשמע ואבוא").

תדע להתאפק - לא. השיטה הזאת לא מדברת על התאפקות בכלל. "להתאפק" זה "להחזיק בכוח שלא יברח". זה ההיפך משליטה בסוגרים. השליטה פירושה, שהיא יודעת לבקש לעשות פיפי בזמן, לא ממש כשכבר כמעט בורח לה. כשהם פיצפונים והשלפוחית קטנה, היא כמובן מתמלאת די מהר וזה לא לוקח הרבה זמן מהרגע שצריכים פיפי ועד הרגע שהוא כבר יוצא, אבל בעיקרון - אם לא תתפסי תוך זמן סביר שהיא צריכה פיפי, זה ייצא לה.
אנחנו לא מלמדים בעצם להתאפק, אלא לבקש בזמן וכשהם רואים שאנחנו בדרך כלל קולטים אותם, הם מתעקשים ויכולים לחכות עד שמגיעים איתם לבית שימוש כדי לעשות.

תדע לסמן - יש הבדלים בין הילדים, אבל בעיקרון כמעט אף ילד לא מסמן 100% מהזמן בגיל הזה. יש סימנים גופניים, אבל לא תמיד אנחנו קולטים אותם. כשבתי הגדולה צריכה פיפי אבל לא הולכת, היא לא "מסמנת" לי. אני פשוט רואה שהיא צריכה, לפי שפת הגוף שלה. גם תינוקות ככה. ולפעמים, הם ממש דורשים ממך לטפל בעניין, ומתעקשים עד שאת מבינה מה הם רוצים.

תודה על התגובות. בינתיים ניסיתי פעמיים ונאדה. הוא עדיין לא מזהה את זה, אני אנסה שוב בבוקר, או במהלך הלילה (למרות שאני לא בטוחה שיהיה לי כח לזה).
סיון, שמחה לשמוע שגם כאן אנחנו באותה סירה.

תודה על הלינק, מאוד עוזר.

ועוד שאלה, רלוונטי להיעזר בשפת הסימנים לתינוקות כאן? אולי רק בעוד כמה חודשים?

אני אנסה שוב בבוקר, או במהלך הלילה (למרות שאני לא בטוחה שיהיה לי כח לזה).
אל תנסי כשאין לך כוח לזה

אם לא תפסת עדיין אף פשפוש, אין לך מה לצפות שדווקא בלילה תתפסי. עדיף להתרכז בשעות הערות והערנות.

רלוונטי להיעזר בשפת הסימנים לתינוקות כאן? אולי רק בעוד כמה חודשים?
בעוד כמה חודשים כבר רלוונטי להיעזר בשפה העברית

שפת הסימנים טובה כבר מגיל 4-6 חודשים, אבל אני לא מכירה הורים ששילבו בלי חיתולים ושפת סימנים (למרות שיש להם סימן של "להחליף חיתול"). אולי תשאלי על זה את שפת אם .

או במהלך הלילה
קחי בחשבון שיש תינוקות, גם כאלה שביום כל הזמן בלי חיתול, שמעצבן אותם מאד שלוקחים אותם לפשפוש בלילה ומעדיפים בפירוש לעשות בחיתול.

יכולים לחכות עד שמגיעים איתם לבית שימוש כדי לעשות - בדיוק לזה התכוונתי שכתבתי "להתאפק". לשמור בפנים עד שעושים במקום אליו אני לוקחת אותה - הסיר.
ותודה על התגובות. אין סיכוי שאפסיק עם זה עכשיו, ברגע שהתחלנו - אין דרך חזרה. המטרה המקורית היתה שהחיתול של אחרי החלפת הבוקר לא יהיה ספוג תוך חצי שעה והפיפי יגיע לבגדים. זה מוכיח את עצמו - אמנם הוא נרטב, אבל הרוב יצא לפני שהוא נלבש.

ממש לפני חצי שעה תפסתי פיפי והחיתול (בד) נשאר יבש.

היא ממש סימנה וכנראה חיכתה עד שנגיע. אמנם לקח לה קצת זמן לשחרר אותו, אבל זה הצליח.

ושאלה לגבי קקי. כבר כמה זמן לא ניסיתי, בגלל נסיונות העבר שממש לא הצליחו. הבעיה היתה שזיהיתי שהיא צריכה קקי והתיישבתי איתה על האסלה הגדולה וניסיתי גם בכיור (זה היה לפני שהוצאתי את הסיר הקטן של הגדולה שכבר לא היה בשימוש. מאז פיפי בסיר מצוין). לא הלך. לא רק שלא הלך, גם אחרי שהחזרתי את החיתול - לקח שעות עד הקקי.
בפעם הראשונה חשבתי שזה במקרה - היא מתאמצת ולא יוצא וזה אחד מהימים האלה ולא בטוח שהקקי יגיע היום. אבל זה קרה כמה פעמים ולא נראה שזה צרוף מקרים.
בינתיים אנחנו רק בפיפי ואת הקקי היא עושה בחיתול, ואני די חוששת לגשת לקקי כי יכול להיות שהיא תעצור אותו ותפתח אנטי. למרות שאחרי כל קקי בחיתול היא מאוד שמחה ומבינה שאני שמחה שהיא עשתה ונהנית מרחיצת הטוסיק. יש עצות?

לגבי הקקי, לפעמים זה לוקח להם שעות. כלומר, הסימנים רק מראים שזה "בדרך".
אבל הכלל הוא די ברור:
אם את חושבת שהיא צריכה - את מנסה. לא רוצה תוך זמן סביר? אין בעיה, מלבישים מחדש.
תתני לה להחליט.
מה שכן, אם היא כבר התחילה לעשות - עדיף לא לקחת תוך כדי, כי אז היא באמת עלולה לעצור וזה עלול להרתיע. אבל לפני? אין בעיה. את מציעה - לא מכריחה. זאת היא שקובעת איפה היא תעשה מה.

תודה בשמת. זה מה שאעשה.
יש לה קקי די קבוע בבוקר. לפעמים בתשלומים. הבעיה היא שבאותו זמן אני מכינה את הגדולה לגן או יושבת איתה לאכול ארוחת בוקר ולא יכולה להיות קשובה אליה.
נראה אם אצליח לתפוס איזה קקי בזמן אחר ביום או בבוקר בו האיש לוקח את הגדולה לגן.
ובכלל, כששתיהן איתי, אין יותר מדי סיכוי להקשבה או לתגובה מיידית לסימן שלה. כך שרק בזמן שאני איתה לבד זה אפשרי. מקווה שזה לא יבלבל אותה.

בעוד כמה חודשים כבר רלוונטי להיעזר בשפה העברית

אצלנו בבית מדברים באנגלית, אז ננסה אותה קודם.

בלילה ויתרתי, ובבוקר ניסיתי, אבל מיהרתי קצת אז לא היה לי פנאי לחכות הרבה. הוא היה משועשע והסתכל עלי לראות מה אני רוצה ממנו. אני אמשיך לנסות.

אופס, זו הייתי אני.

אתמול שומדבר לא הצליח. לא הפיפי הקבוע של הבוקר, לא אחרי שינה. לא כלום.
בערב הבנתי למה. חום.
ננסה להמשיך אחרי שיעבור.

אצלנו היו כמה הצלחות. בשבת שעברה זה הצליח 3 פעמים מתוך 3, חוץ מזה שבאחרון האיש שמע את ה "סססס" ובא לראות מה זה, והוציא אותו מהריכוז. הוא כמובן הסתכל עלי כאילו אני משוגעת אבל זה כבר עניין אחר. גם אלון מסתכל עלי ומחייך כשאני מפשפשת אותו, אבל זה דווקא ממש חמוד.

הנה הבעיה שלי. לשבת על האסלה לא בא בחשבון, אז החלטתי לעמוד לפני האסלה. למרות זאת, יש לילד קשת, שאם אני לא נזהרת מרטיבה את כל החלק התחתון של מושב האסלה המורם. איך לעזאזל מכוונים?? פשוט הפסקתי מרוב ייאוש, ואני מחכה כבר שבוע שמישהו יתן לי תשובה. בלי חיתולים זה טוב רק לבנים לא נימולים? זה מטורף!

לא ממש מתאים לי להשתמש באמבטיה, כי אני הרי רוחצת שם את שני הילדים, ולפעמים יש באמבטיה צעצועים, או את האמבטיה הקטנה של אלון. יש רעיונות לפתרון?

שמים חיתול טטרה מקופל לאורך על החלק האחורי (המרוחק) של מושב האסלה. שירטיב אותו.
עם הזמן (אולי עוד מעט?) תוכלו לעבור למקטין אסלה (ישבנון ללא מדרגות), וכדאי שתדעי שיש מקטין אסלה מיוחד לבנים, עם "מגן" שמכסה את הצ'ופצ'יק ומונע התזות.

תודה! איך לא חשבתי על זה.

אולי עוד מעט? הוא עוד לא יושב לבד, אבל זה יבוא בקרוב. איזה רעיון חכם, עכשיו אני רק צריכה לברר איפה משיגים את זה.

...בכל חנות של אביזרי אמבט ושירותים

פשוט הפסקתי מרוב ייאוש, ואני מחכה כבר שבוע שמישהו יתן לי תשובה. בלי חיתולים זה טוב רק לבנים לא נימולים? זה מטורף!

אין כמו בלי-חיתולים כדי להבין כמה עדיף לוותר על מילה...
עזבי את האסלה. למה לעשות לעצמך חיים קשים?
נסי לפשפש בתוך גיגית- רצוי גדולה- כשאת יושבת על הרצפה והטוסיק שלו ממש בתוך הגיגית. עם קצת מיומנות תלמדי לכוון את האיברון קצת כלפי מטה בזמן הפשפוש. גם אם קצת יברח החוצה, לא בעיה לנגב את הרצפה.
שימי לב שהפיפי של הבוקר הוא הבעייתי ביותר, כי הוא ממש ענק. ככל שהשלפוחית מלאה יותר, הקשת גבוהה יותר.
לי הכי נוח לפשפש בכיור כשאני בתוך הבית.
ברגע שהוא ישב אפשר לנסות להושיב על סיר- שלי כבר יושב, אבל לא כל כך מסכים לעשות בסיר...

לגבי בעלך, אני פשוט התחלתי להוריד חיתול בלי להסביר לבן זוגי יותר מדי מה ולמה. חודש בערך הוא הסתכל עלי כמו על משוגעת, ויום אחד פשוט התחיל לפשפש אותו לגמרי ביוזמתו...

מה עושים עם קטנה שנכנסת להיסטירה למראה הקקי שלה?
היא בת שנה ושלושה חודשים והתחלתי להוריד לה חיתולים לפרקי זמן
עם הפיפי אין בעיה, היא עושה ואני אומרת "עשית פיפי" כדי שתקשר
אבל פעם אחת היא עשתה קקי וכשניסתה להימלט ממנו נמרח לה קצת על היד
והיא נכנסה להיסטריה מוחלטת (למרות שאני הייתי רגועה לחלוטין)
אני לא מורידה לה יותר בזמנים המועדים לקקי.

התחלנו לפני שבועיים, היתה לנו פטריה ענקית על הפמושקית הקטנה והחלטנו בלי חיתולים וכשחייבים אז עם חיתולי בד כטיפול בתופעה המציקה. קניתי לה סיר (היא בת 14 חודשים) הכי קטן ופשוט שמצאתי בצבע כחול כמו השרפרף במקלחת שעליו היא אוהבת מאוד להשתין והצבתי אותו בתור התחלה בדיוק במקום של השרפרף, זהו, אחר כך הילדה היתה ערומכו ופישפשה להנאתה בכל מקום ואתר בבית, לא אמרתי כלום, ניגבתי ושתקתי, ראיתי שהיא פתאום ממש נדהמת לגלות מאיפה יוצא הפיפי. מדי פעם ניסיתי להושיב אותה על הסיר-לא רצתה-לא צריך. ביום השני לתהליך היא עמדה במרפסת ועשתה קקי והחריזה תוך כדי עשיה "קקי!" ביום השלישי חלה התחממות קיצונית במה שקשור לסיר, אהבה גדולה! כל הזמן ביקשה לשבת על הסיר וכשאמרתי לה משהו עם המילה "סיר" אפילו שממש לא היה קשור לסיר הנ"ל היא זחלה במהירות לסיר וביקשה לשבת. ביום הרבעי לא היו פספוסים בכלל. בחמישי חוץ מקקי בוקר לא היו הצלחות בכלל. בשישי שוב כמעט בלי פספוסים. וכן הלאה. היא ישנה במהלך היום בדרך כלל בלי חיתול בכלל (אלא אם כן לא עשתה בסיר ובכלל כבר המון זמן) והמיטה נשארת יבשה, גם לטיולים אנחנו מחתלים בטטרה עם כיסוי והחיתול לרוב נשאר יבש ונקי. בלילה יש נהרות. אבל קטן עלינו. ללילות קנינו חיתול בד מושקע ויקר וזה באמת מחזיק אותה רגועה יותר (הרבה יותר שקט בלילות מאז שהחלפנו לחיתולי בד!).
כשיש פיפי/קקי בסיר שרים להם שיר ולוקחים אותם לאסלה להוריד במים, כשהמים יורדים היא אומרת להם "ביי-ביי", גם כשאמא הולכת לעשות פיפי/קקי בשירותים של הטוסיקים הגדולים היא באה בדרך כלל לאחל להם דרך צלחה.
לא מתרגשת מפיספוסים משום סוג שהוא. היום התחלתי להגיד לה תוך כדי ניגוב שפיפי עושים בסיר ולא על הרצפה אבל נראה שאימרה זו גורמת לה לפספס עוד יותר אז אני לא אמשיך איתה בינתיים, נראה מה קורה. אמא שלי טוענת בכל תוקף שאני ואחיותי (4 במספר) היינו גמולות החל מגיל שנה, קשה לי להאמין אבל שיהיה. בינתיים אין לי כל כוונה שהקטנה תהיה גמולה. ברור לי שהיא עדיין לא מוכנה כלל לקחת את האחריות על עצמה וגם אין כל סיבה שתיקח, כשהיא תהיה מוכנה לכך היא תדע בדיוק מה עושים וזו כל המטרה שלי. אה, כן, וגם שהפטריה לא תחזור! איזה טוסיק ורדרד ויפה יש לה עכשיו! ממש מרציפן. בא לתת שם ביס!
יצא קצת ארוך אבל זה מה שאנחנו עשינו בזמן שכל האנשים באתר היו בפארק הירדן וכשהאתר לא עלה...

נגמרה המחלה (אדמדמת). וניסינו לחזור לפשפש בבקרים ובקימה משינה.
לפעמים זה מצליח ולפעמים לא.
ביום האחרון של המחלה הצלחנו גם קקי. בפעם הראשונה והאחרונה בינתיים. היום ניסינו, יצא רק פיפי.

ממשיכים באופן חלקי לגמרי. אני מקווה שזה מועיל לה באיזושהיא צורה. מה שבטוח - היא נהנית. צוחקת ומחייכת בזמן שהיא על הסיר.
בפשפושים , הסיר יושב על המשטח שליד הכיור באמבטיה, אני עומדת ותומכת בה כשהיא יושבת עליו. כבר יצא כמה פעמים להניק ככה... נראה ביזארי ביותר, אבל מרגיש נורמלי לגמרי.

שמתי לב שלאחרונה היא עושה הרבה יותר פיפי. אם זה בסיר, או (לרוב) בחיתול. הגיוני לגיל 7 חודשים? חיתולי הבד לא לגמרי עומדים בעומס ויוצא לי להחליף לה בגדים הרבה יותר פעמים. יש עצה?

מה עושים עם קטנה שנכנסת להיסטירה למראה הקקי שלה?
כשתינוק מפחד לעשות קקי

אה, כן שכחתי לספר גם שכחלק בלתי נמנע מכל העניין גיליתי שיש לה פאטיש קטן, היא אוהבת מאוד להשתין תוך כדי אכילה, בעיקר בזמן ארוחת הצהריים. לא משנה כמה זמן לפני היא תעשה היא תשב על הכסא עד שיצא פיפי ורק אז תודיע ששבעה. בהתחלה עוד ניסיתי לשכנע אותה לעשות פיפי בזמן קרוב יותר אבל אחר כך גיליתי שזו פשוט סוג של הנאה טוטאלית שכזו ולכן אני מושיבה אותה תמיד על חיתול טטרה וחוסכת את הניגוב כסא-רצפה-איסוף מרק אוכל+פיפי (היא יושבת על כסא פלסטיק קטן ליד שולחן הקפה בסלון וככה אוכלת בדרך כלל-גם זו היתה בחירה שלה. ילדה עם אופי). איזה דברים עניינים מגלים, אה?

אמא שלי טוענת בכל תוקף שאני ואחיותי (4 במספר) היינו גמולות החל מגיל שנה, קשה לי להאמין אבל שיהיה
מאמינה לגמרי לאמא שלך.

היום התחלתי להגיד לה תוך כדי ניגוב שפיפי עושים בסיר ולא על הרצפה אבל נראה שאימרה זו גורמת לה לפספס עוד יותר
כן, כי הרי היא כבר יודעת את זה מזמן - היא כבר הוכיחה את זה. לכן, מה שאמרת פשוט הכניס אלמנט לחץ והתוצאה היתה שלילית.
תמשיכי בקו ה"קולי" הרגיל שלך, ויהיה בסדר.
התויות לא חשובות - גמולה, לא גמולה. הרי זה תמיד עניין של תהליך. היא בהחלט נשמעת "גמולה". פיספוסים יש גם אחרי ש"גמולים". בכל מקרה כיף לראות תוסיק מתוק, נכון? (-:

בכל מקרה כיף לראות תוסיק מתוק, נכון?
מתחילה להרגיש קצת סוטה עם העניין הזה, לא יכולה להפסיק ללטף את הלב הקטן הזה בכל פעם שהיא באה להתפנק אצלי, עושה רושם שהיא מאוד נהנהת מהליטופי טוסיק האלה, ככה שזה לא ממש הטרדה

אתמול אחר הצהריים הלכנו לטייל בלי חיתול בכלל, הלבשתי לה תחתונים, לקחנו שקית עם חיתול טטרה לניגוב במידה הצורך ועוד זוג תחתונים וחזרנו יבשים לחלוטין. היום חזרנו על הטריק ושוב חזרנו יבשים. זה מרגיש כל כך טוב העניין הזה, כשהיתה עם חיתול כל הזמן היו לה 'רינג-וורם' על הלחיים בגלל הרטיבות ועכשיו סוף סוף הם נעלמות כללי.

מה שאני חושבת לעצמי עכשיו זה שהייתי די דבילית לא לעשות איתה את זה כבר מזמן. משום מה לא סמכתי עליה ועל עצמי... איזה חוסר הגיון! נו, שויין, עכשיו כבר אין מה לעשות נגד זה רק להנות ממה שיש וללמוד להבא.

יש לי ילד חכם. בלילה הוא לפעמים בח"פ, כי החיתולים שאני אוהבת ללילה היו בכביסה. לפני שהלכתי לישון הוא התעורר, ולא הצליח להירדם. אז החלטתי לפשפש אותו, והצלחתי, כמעט מיד עשה פיפי ונרגע. שמתי לו חיתול יבש, כי הוא כן הרטיב כבר את הקודם. כנראה שבאמת פחות נוח בח"פ מאשר בר"פ. אחרי זה עוד הנקתי אותו כדי שירדם, אבל ידעתי שהוא ירדם מהר.
אמא שלו קצת מטומטמת, כי עוד לא פענחתי איך מפשפשים, אז הפעם דווקא הרצפה נרטבה. אסור לפשפש בחושך

אסור לפשפש בחושך

:-D:-D
כמו ההזהרות האלה שכתובות על תרופות... אין לפשפש ילד בחושך

הילדה שלי הפכה ל"מחרבן הביתי" (ע"ע סיינפלד) היום היינו בטיול וסידורים שלוש שעות כמעט והיא היתה בתחתונים, ז"א בלי חיתול ולא היתה מוכנה פשפש בשום מקום רק כשהגענו הביתה היא הסכימה לשבת בסיר. מרגישה קצת אמא מתעללת... אולי אני צריכה לקחת איתנו לכל מקום את הסיר? הוא אמנם הכי קטן שמצאתי אבל עדיין די גדול בכדי לסחוב אותו איתנו... או שלעזוב אותה לנפשה ואם היא תהיה חייבת היא כבר תודיעה לי שאני ממש רעה? אתמול למשל יצאנו אחר הצהריים לטיול של שעה בערך שכלל גן שעשועים בשלב מסויים בעודה רוכבת על התלת אופן שלה ומנשנשת תפוח מיובש פתאום שמעתי מלמול קל שנשמע כמו "אמא פיפי" לא ידעתי אם דמיינתי או שיצא לה בטעות אבל כמובן שעצרתי ושאלתי אותה היא מיד ביקשה שארים אותה. ניסיתי לפשפש אותה בו במקום בגינה אבל היא סרבה ובכתה אבל לא היתה מוכנה לחזור לתלת אופן. היינו די קרובות הביתה, הרמתי אותה על הידיים וכשהגענו הביתה הושבתי אותה מיד על הסיר והיא כמובן שפשפה מיד וקמה עולצת לשחק במרפסת. מדהים העניין הזה. פשוט מדהים!

הבן שלי התחיל רק לפני יומיים גמילה מטיטולים קצת קשה לו והוא פיספס ביום הראשון והשני אך ביום השלישי הוא החזיק את הפין שלו וכך ידעתי שהוא רוצה לעשות פיפי אבל הוא לא מוכן לעשות באסלה אלא רק בגינה שגם זה לא כל כך נורא לגביי הקקי אני קצת סקפטית כי ניראה לי שהוא "שומר" את הקקי עד שאני ישים לו טיטול ואני לא רוצה לגרום לא להתאפק מה היתן עושות במקרה הזה איך אני יעודד אותו לעשות קקי ולא בטיטול? ולביי שנת הצהריים והלילה מתי אני אדע שהוא צריך לעשות פיפי,כי הילד שלי מכור למים הוא כל הזמן שותה?ומשהו קטן נוסף איך משכנעים את הבעל שזה לא בכוח כי הוא טוען שאני מלחציה את הילד?

אלינור, בן כמה הוא?
כדאי לך להפנות את השאלה לדף גמילה מחיתולים או לוגיסטיקה של גמילה מחיתולים .

הילד בן שנתיים וחודשיים

לפני שבוע וקצת החלטתי לנסות להוריד את החיתולים לגמרי (איך לא עשיתי את זה לפני???) ולהתבוננן בהרגלי הפשפוש והקקי של הקטנה (9 חודשים), נדהמתי לגלות שהיא מפשפשת רק כשהיא שכובה על הריצפה ולעולם לעולם(בשבוע וחצי של התבוננות...) לא משתינה עלינו!!!
מהר מאוד הקקי עבר לכיור/קערה אבל עכשיו עם הפיפי זו בעיה מכיוון שהיא לא עושה כשמחזיקים אותה! אני יכולה להסתובב איתה הרבה זמן על הידיים אחרי התעוררות ואני יודעת שהשלפוחית מלאה- אני מנסה לפשפש אותה בכיור, היא מסרבת- אני מניחה אותה על הריצפה ותוך שנייה..פשפוש....
אולי לא הבנתי את תנוחת הפשפוש ה'אידיאלית'? אולי אני צריכה לחכות עד שתוכל לשבת לבד בסיר? (היא מטפסת לעמידה אבל עוד לא מתישבת)
יש למישהיא/הוא עצה?

אני מנסה לפשפש אותה בכיור, היא מסרבת
נסי לפשפש בחוץ.

|

שוב יורה באפילה|
אני מניחה אותה על הריצפה ותוך שנייה..פשפוש....
אולי אולי, אם לא הולך לפשפש אותה בתנוחות אז כשאת יודעת שזה הזמן להניח מתחתיה חיתול טטרה או להניח אותה באמבטיה או על משטח באמבטיה? יכול להיות שאחרי שהיא תרגיש שאת בסבבה עם זה היא תתחיל לחבב תנוחות אחרות?

תודה.
נסי לפשפש בחוץ
אכן בחוץ הולך יותר בהצלחה...גם תלוי בתיזמון...

כשאת יודעת שזה הזמן להניח מתחתיה חיתול טטרה
וכן, כרגע אנחנו משתמשים בידע שרכשנו ושכשצריך פשפוש שמים אותה על הריצפה ואפשר להשתדל ולשים מגבת מתחת- פשוט יש לי תחושה שזהו הרגל שמשתרש אצל כולנו...

אכן בחוץ הולך יותר בהצלחה

היא פשוט הפנימה (ביוזמתה) שבבית לא עושים- גם לא בכיור- זה לא המקום.
אני חושבת שזה משהו אבולוציוני, הקטע של לעשות בחוץ- הם מתוכנתים לעשות בחוץ באופן טבעי ולכן זה הולך יותר בקלות מאשר בבית (תיאוריה פרטית שלי).

רוצה לשתף בחוויה לא נעימה כל כך...
אתמול היינו בגן השכונתי. הגיעו משפחה אחת של אמא (מפצחת גרעינים על הספסל) ילד אחד בן חמש בערך ("שלא תרביץ לאף אחד! אתה שומע! תהיה ילד טוב!" והוא רק הגיע ולא עשה עדיין כלום, אפילו לא ראה ילדים...) ועוד ילד אחד בן שלוש ומשהו עם קורקינט. הילד הגדול טיפס על המתקן וישב למעלה בשקט. הילד השני עשה סיבובים עם הקורקינט ואז נעצר, משום מה בדיוק הסתכלתי וקלטתי אותו מסמן שהוא הולך ליצר משהו, והוא היה בלי חיתול, האמא כמובן לא ראתה כלום כי היתה עסוקה בדיבורים עם אמהות אחרות על הספסל. כמו שאני מסיימת לחשוב לי את המחשבה של "איך אני מזהה בכלל דבר כזה עם ילד זר-הוא כבר גדול, אני בטח סתם מדמיינת!" אני רואה את השלולית זולגת לו מהמכנסיים. המסכן עמד שם, נבוך ואומלל, השתדלתי בהתחלה שלא יראה ששמתי לב, אחר כך ראיתי שהאמא עדיין לא ראתה כלום (היא היה מטר ממנה ובסביבות ה5 מטרים ממני) ושהזמן חולף והוא תקוע שם ולא יכול לזוז, החלטתי לגשת להגיד לה. בשיא העדינות ניגשתי ואמרתי לה "סליחה שאני מפריעה לך, אבל אני חוששת שלילד שלך היה פיספוס קטן..." ניסיתי גם להגיד את זה ככה שהוא אפילו לא ישמע שזו אני שראתה אותו. ואז היא קמה וצרחה עליו: "יא דביל! מה עשית! חתיכת אהבל! עכשיו יבואו לך הזבובים!!!! אי אפשר לצאת לשום מקום איתכם!!!!" המסכן הקטן, יכולתי להבין למה הוא נראה כל כך אומלל שהתפספס לו... איך הרגשתי אשמה שבכלל הארתי את תשומת ליבה...
אחרי כמה דקות היא באה אלי לבקש מגבון, התנצלתי ואמרתי שאני לא משתמשת בדברים כאלה, אבל יש לי חיתול טטרה במיוחד לתקלות יעודיות שכאלה והצבעתי על הטוסיק נטול החיתול של החיפושעת שלי. נתתי לה את החיתול כדי שתרטיב בברזיה ותנקה את הטוסיק של האומלל מהקקי שהתפספס לו. מיסכן, פספס בגדול...

תגובה לסיפור העצוב,
למה? למה לא מלמדים אותנו את הידע הבסיסי כל כך של החיים? כל כך מעצבן ועצוב שאנחנו גדלים ומגדלים את ילדנו בלי לדעת שאפשר אחרת...
כל פעם שאני מגלה שברירי ידע עתיק מופלא וטיבעי אני שואלת את עצמי איך לא ידעתי קודם? וכשאני מקשיבה לעצמי אני מגלה שבעצם המחשבה עלתה לי רק לא הקשבתי (כמו כשהיא היתה בת 3 חודשים התחלתי לקחת אותה לקקי בלי חיתול ואחרי כמה פעמים אמרתי לעצמי- מה את עושה לה היא עוד כך כך צעירה...ועכשיו כשהיא אוטוטו בת 9 חודשים אנחנו מתרגלות מחדש..)

רק כשהגענו הביתה היא הסכימה לשבת בסיר. מרגישה קצת אמא מתעללת
למה מתעללת? לפי תיאורך, היא בשלה פיזית ונפשית וזאת הבחירה שלה וזה בסדר מצידה.
וזה גם בסדר לקחת סיר. אני לקחתי איתנו את הסיר בדיוק מפני שלא תמיד הוא הסכים לעשות בשירותים של אחרים.

ולסיפור העצוב: מאוד עצוב. )-:
אבל יש נקודות של אור: תראי איך זיהית על ילד זר! אנחנו מחזירות לאט לאט ידע קדום של עולם שאבד ונשכח. יש תקווה.

זקוקה לעזרה )-: אופק בן שנתיים, גמול לגמרי כבר מגיל שנה וחצי אבל מאז התחלת החורף יש לו די הרבה פספוסי פיפי, אני לוקחת לסיר, מנקה, ומלבישה יבש, בלי מהומות מיותרות והאמת כבר די באדישות - התרגלתי.
ביומיים האחרונים הוא התחיל לפספס קקי, זה באמת כבר לא קרה לו בערך מגיל שנה, שאז התחלתי לקחת אותו לסיר עוד כשהיה בחיתולים.
חשבתי שאולי הוא מפתח משהו אבל הוא נראה בריא לחלוטין וגם מתנהג כרגיל וגם לא קרה בבית שום דבר חריג. הוא איתי בבית כך שאין בעיות של גן או סביבה אחרת, הדבר היחיד יוצא הדופן היה ביום שישי שעבר כשהשארנו אותו בפעם הראשונה לכמה שעות בלילה עם הסבתא והאחים שלו ויצאנו לבילוי.
בפעמים הראשונות שברח לו התיחסתי לזה כמו אל בריחת פיפי רגילה אבל היום כבר ממש התרגזתי עליו, ביחוד כי כמה שעות קודם לכן הוא ביקש לעשות קקי ועשה קצת בשירותים בלי שום בעיות.
אני לא יודעת מה לעשות, מרוב יאוש התחלתי לחשוב לשים לו חיתול לכמה ימים, אבל כבר חצי שנה שאין לי חיתולים בבית.

יכול להיות שגם זה קשור לקור? האם הוא לבוש חם, תמיד בגרביים? (אצלנו היה היום שלשול ענקי, בסיר אומנם, אבל משהו לא אופייני שאני מקשרת לזה שהתעקש להיות יחף כל היום). אולי משהו השתנה בתפריט?

עכשיו חבל לי כי אולי אני יכולה להקל עליו עוד ולא עושה את זה
השאלה היא אם הוא מבקש?
אם לא, והוא אף פעם לא מבקש לפיפי, אז אולי חורף הוא לא הזמן המתאים לערוך ניסויים...
אם כן, או אם את חושבת שאם תגידי לו שכמו שהוא עושה קקי בסיר, הוא גם יכול לעשות פיפי אם הוא רוצה - אז הוא יסכים, את יכולה ללמד אותו סימן פשוט לסמן לך שהוא רוצה לסיר (יש צלילים שהוא אומר? אפשר ללמד סימן בתנועות?).
ככה, כשהוא מבקש - תוכלי לקחת אותו לסיר. זה יהיה לו נעים יותר. אבל הוא יהיה עם חיתול, כך שאין לחץ אם הוא לא מבקש.
אפשר גם לפני ואחרי אמבטיה, או בזמן החלפת חיתול לקחת לסיר "אולי אתה רוצה פיפי?"
לא חייבים. תחשבי על כל זה, ותקחי מזה רעיון מה נראה לך מתאים.

מאז התחלת החורף יש לו די הרבה פספוסי פיפי
אולי קשור לקור.
אולי קשור לדלקת שלפוחית?
אולי הוא מפתח משהו, אבל זה קל ומתבטא רק בפספוסי פיפי וקקי?
הרבה אמהות מצאו, שפספוסים כאלה קשורים לאלרגיה, או למחלה, או למצב רגשי שעובר עליו.
לגבי הכעס, אני מבינה אותך, אבל מציעה תמיד לצאת מנקודת הנחה שהקטן חולה. לא התרשמתי מהתיאור שלך שיש ביניכם מאבק כוחות. איך את מרגישה? האם הוא מנסה לאותת משהו?
אם מאז אותו יום שישי היה קקי כרגיל ורק היום קרתה התקלה - זה לא נראה קשור.
אגב, יש עכשיו וירוס שלשולים בסביבה.

אני קוראת פה ואני מוקסמת! קצת עצוב לי שלא "עליתי" על זה קודם אבל שמחה מאוד שהוארתי אותי בנושא.
יש לי בן 9 ח' ואני ממש רוצה להתחיל לנסות. אולי מחר אני אגש לקנות לו סיר... ונתחיל. קראתי פה המון ועדיין ואני חוששת מכך שעכשיו קר מדיי בכדי לתת לו להסתובב חצי ערום... וגם לגבי החיתולי בד.... האם אפשר ליישם את השיטה עם האגיס? או שזה יכול להיות ממש הבדל משמעותי??

האם אפשר ליישם את השיטה עם האגיס?
בהחלט. עיקר הגישה הוא קשב לצרכים - קשב לילד ולצרכים שלו, וזה יותר חשוב מלהסתובב עירום או לחתל בחיתולי בד (גם אין בהכרח קשר ישיר בין "בלי חיתולים" לבין חיתולי בד).

הרבה הורים לילדים מחותלים רואים ומרגישים שהילד רוצה לעשות קקי למשל, או מתחיל לעשות, אבל הם פשוט מחכים שיעשה ואז מחליפים לו... את יכולה לנצל את הרגע הזה, להוריד לו את החיתול ולהגיד "בוא תעשה בסיר".
וגם: לקחת אותו לפיפי בכל פעם שהוא קם מהשינה, מייד כשהוא קם (אם חיכית 5 דקות, הוא בטח כבר עשה... אלא אם הוא לומד שאת תמיד לוקחת אותו, ואז יש סיכוי שיחכה, אבל זה לא יקרה מייד).
וכן לקחת לפיפי אחרי היניקה, או חצי שעה אחרי הארוחה, וכולי, בזמנים או בנסיבות שתלמדי לאט לאט לגלות. אפילו אם תתחילי עם פעם אחת קבועה ביום של פיפי או קקי או שניהם, יש לזה ערך גדול (אצלנו במשך חודשים היה אך ורק קקי קבוע בבוקר בשירותים, אבל זה מה ש"שמר על הגחלת").

בהצלחה

שכחתי להוסיף - מבחינה טכנית, את יכולה להחזיק אותו כל הזמן בחיתולי האגיס, אבל עדיין לקחת לשירותים/סיר בכל פעם שהוא צריך או מסמן. יש כאן לא מעט אמהות שגידלו כך, והחליפו לא יותר מ-1-2 חיתולים ביום.

תודה! זה מחזק אותי לנסות . כל הלילה חשבתי על זה (מתוך שינה... בין לבין הנקה..) אני בדר"כ שמה לב לסימנים אבל עם הזמן נתתי לחיתול לעשות את שלו והפסקתי להתייחס אז קצת "איבדתי" את זה...
אנחנו בהחלט נתחיל היום...
שוב תודה.

עידכונים מהחזית.
אז זהו חיפושעת בת שנה וחמישה חודשים ואנחנו בלי חיתולים כבר שלושה חודשים מלאים (איכשהו נדמה לי שדי נצח עבר אבל עם תאריכים אי אפשר להתווכח) גם ביום וגם בלילה. כאמור בהתחלה היינו עם חיתול טטרה במהלך היום כשיצאנו מהבית וחיתול רב"פ רציני בלילה, אחר כך בלי כלום ביום ורק בלילה רב"פ ועכשיו כלום ודי. כמו שכבר כתבתי פה כמה פעמים-זה מדהים. די מהר היא למדה את העניין עם הסיר. פספוסים עוד היו למכביר אבל כולם היו פספוסים שלי היא מצידה שיתפה פעולה מעולה. גילינו במשך הזמן שאם מישהו מעיר לה אפילו פעם אחת משהו על הפספוס (מספיק שסבתא תקלוט פספוס ותצווח ללא שליטה "היא עושה פיפי!" וזהו, למחרת יהיה לנו יום של פספוסים וזה גם יכול להמשיך לכמה ימים, תלוי כמה היא הפנימה את ההערה וכמה זה מלחיץ אותה. בשבועיים האחרונים נראה שלחלוטין נפתח משהו מבחינת העניין של לקיחת האחריות. לא מעט פעמים היא ניגשת לסיר מביאה אותו ומבקשת שיורידו לה את המכנסיים (אתמול אפילו ניסתה להוריד לעצמה) כדי להקל עליה אני נוהגת להלביש אותה בשמלה עם חותלות מתחת ככה הרגליים חמות והטוסיק חשוף אך מכוסה היא דואגת להישב לבד כשהיא צריכה. במידה והסיר לא בנמצא היא מבקשת "טיטי".
היו כמה נקודות שיא של שליטה שממש הדהימו אותי, באחד הימים התמרחנו לנו במיטה בבוקר ואז פתאום שמתי לב שבורח לה, ממש כמה טיפות, ביקשתי ממה להתאפק-החזרתי את תשומת הלב שלה והיא מיד חזרה לשליטה, הבאתי את הסיר והיא התישבה והמשיכה. מכיוון שקניתי סירים מאוד זולים (אבל ממש נוחים מבחינת תנוחת הישיבה הנמוכה מאוד שלהם) אחד כבר הספיק להסדק והפך להיות סיר הנסיעות באוטו אותו החלפנו בסיר בצבע אחר, חיפושעת מאוד שמחה כשהלכנו לקנות את הסיר שכמעט ולא הסכימה להתאפק עד שנשלם עליו כדי לעשות בו פיפי בכורה (באמצע רחוב סואן! כלום לא עניין אותה רק לעשות פיפי בסיר החדש ועכשיו!). מאוחר יותר כשהיינו בבית היא הלכה להביא את הסיר ושוב גילתה שיש שניים בשני צבעים אז הביאה את השינים עשתה פיפי בראשון עצרה קמה עברה לסיר השני והמשיכה בו-אם זו לא שליטה בסוגרים אז מה היא כן שליטה?
היא גם מאוד שמחה לקרוא "סי!" כל פעם שהיא מגלה שהוא בא איתנו לטיול (מסרבת עדיין לעשות בשטח אף על פי שכבר היתה התקדמות בנושא בעזרת ה מכנסי חריץ של ר ו ב י נ א אבל אז היתה גם עצירה כי היא הפסיקה לכרוע משום מה.
כשהתחלתי עם העניין שלי הטוסיק החשוף לא האמנת בכלל שנגיע למצב כזה, זה מדהים אותי כל פעם מחדש. היום אני מזהה איתות של קקי אפילו כשהיא עם הגב אלי. אני פחות ופחות מזכירה לה ובעיקר המשפט הנוכחי שלי הוא "אם את צריכה פיפי את יודעת איפה הסיר, נכון?" בניגוד ל"בואי תעשי פיפי בסיר" שהיה בעבר. ויש לי אחיות שעדיין טוענות שאני עושה לילדה נזקים פסיכולוגים קשים, אלוהים יודע למה, היא הרי כל כך שמחה ללכת עם טוסיק חופשי וכל כך מבסוטה מעצמה על העצמאות הזו שכתה לה ובכלל גאה בעצמה כל פעם מחדש (שלא נדבר על כמה הרבה יותר נעים זה לא לעשות קקי בחיתול ועוד אחר כך להפסיק כל פעילות כדי לנגב ואפילו שממש לא מתחשק עכשיו לשכב על הגב אז בורחים עם קקי מרוח... על הנזק הפסיכולוגי של זה אף אחד לא מדבר...). ברור לי שאם זה לא היה לה נעים היא לא היתה משתפת פעולה בצורה כל כך מוצלחת (ע"ע אמבטיה...).
היום ברור לי שכשיהיה הבא בתור הוא כבר יהיה בלי חתול מגיל צעיר מאוד אם לא מהרגע הראשון (תלוי באיך אני ארגיש פיזית אחרי לידה וכל זה אבל ברור שכמה שיותר מוקדם). בעקבות הנושא הזה היו לי עוד המון תובנות לגבי גידול תינוקות ואני מאוד שמחה שניתנה לי ההזדמנות להתנסות בכך.
שוב יצא לי ארוך... מקווה שלפחות שווה את זה.

ילדת טבע איזה כיף לשמוע!
אני כתבתי כאן לפני כמה חודשים, ואז מחלות ועניינים גרמו לי לרדת מזה. בשבועיים האחרונים הילדון (11 חודשים) בחיתול ח"פ בגלל פריחה (סיפור ארוך ארוך), והוא מראה שהוא עדיין יודע להשתין מחוץ לחיתול.
לפני כמה ימים, אבא החליף לו חיתול והוא השתין עליו ועל כל הסביבה, דווקא בזמן החלפת החיתול. אחר כך, עשה אותו דבר כשהפשטתי אותו לפני האמבטיה, למזלי עמד עם הגב אלי.
אני מאוד רוצה לנסות שוב, מקווה שהפעם זה ילך יותר טוב.

אף חצוף קודם כל מקווה שהבראתם ושאלו היו מחלות רגילות ולא משהו רציני חלילה.
אחד הדברים שלדעתי עזר לנו זה שאני אמא עקשנית, כשאני מחליטה על משהו אני לא מוותרת בקלות, כשהורדתי חיתול לא בא בכלל בחשבון שהוא יחזור (מקסימום חיתול בד באופן זמני ביותר אולי וגם זה הרגשתי שבאיזשהו מקום זו השפלה בשבילה), בטח לא בגלל נוחיות שלי. אפילו כשהחיפושעת שלשלה (וירוס הקאות ושלשולים) זה היה בסיר, אולי יותר עבודה בשבילי אבל בטוח יותר נעימות לטוסיק הקטן.
שיהיה לכם בהצלחה. לדעתי 11 חודש זה ריאלי ביותר, אנחנו הצלחנו בגיל שנה וחודשיים.
תעדכני.
אני עוקבת.

ילדת טבע, התיאור שלך מלבב.
(רק כדאי למצוא לבת שלך כינוי יותר נחמד, המח שלנו מבצע עבורנו כל מה שאנו אומרים לו.
אני מאמינה שאינך מתכוונת על הילדה שלך "פושעת" באמת...)

ילדת טבע, גם אני רציתי לכתוב "תיאור מלבב"! בדיוק המלה הזאת חלפה לי בראש.
ואני מסכימה עם טלי לגבי החיפוש הקטנה - גם לי הכינוי מפריע כל פעם אבל לא העזתי להגיד כלום. אז עכשיו אני נתלית בטלי, אמיצה שכמוני...
איזה נזקים פסיכולוגיים ואיזה נעליים. חבל שאנשים כל כך מקובעים בכל מיני רעיונות, שהם לא עוצרים רגע להסתכל, על מה הם מדברים. הילדה שמחה ועצמאית ונקייה וכיף חיים!

פלוני אלמונית, אני מסכימה עם קרוטונית בכל העצות. נשמח לשמוע ממך איך הולך - וכאמור, אין שום בעיה להתחיל כשהילד עוד בחיתולים. זה העיקר: לעשות סוויץ' בראש, שאפשר פשוט להפשיט חיתול בדיוק כמו מכנסיים, ושאפשר לקחת לסיר או לבית השימוש או לחיק הטבע כשחושבים שהוא צריך או כשהוא מסמן. איזה כיף יהיה לו להישאר נקי ולא מרוח בפיפי וקקי!
גם הנזק לילד מהכימיקלים בחד-פעמי יורד במידה ניכרת אם החיתול לא נרטב, אז זו עוד סיבה טובה להשתמש בחיתול בתור מכנסי-גמילה...
דרך אגב, אם כבר חד פעמי, אז יש ייתרון לחיתול שאפשר לפתוח ולסגור הרבה פעמים.

ילדת טבע תתרמי לי מהנסיון שלך! איך בדיוק אתם מסתובבים עם חיתול בד? אולי זו בעיה בתפיסה שלי אבל אני חושבת על זה וזה נשמע לי בלתי אפשרי...
הרי יש לי בן.. וחיתול בד ועליו מכנס נשמע לי נורא.. ואנחנו הרי לא יכולים להסתובב עם שמלה... מילא בבית אבל נשמע לי ממש בעייתי....
בכל מקרה רציתי גם לשאול מהו חיתול רב"פ (רב פעמי? איזה?)
היום ניסינו פעם ראשונה ואכן קל לזהות קקי אז מייד רצתי עם הפשוש שממש נבהל למראה השירותים אז עברתי איתו לכיור כי עדיין לא הספקתי לקנות סיר.. (זה היה עוד מוקדם בבוקר) אח"כ ניסיתי לעקוב אחרי הפיפי ןאני מודה שהיה לי ממש קשה! לא הצלחתי...

יש לך אולי פניני חוכמה מנסיון?

תודה ילדת טבע , אצלנו זה יהיה קצת יותר מסובך, כי הוא לא איתי בבית, אבל אני מקווה להצליח גם באופן חלקי בזמן שאני איתו.

ויש לי אחיות שעדיין טוענות שאני עושה לילדה נזקים פסיכולוגים קשים
אני בהחלט רחוקה מגידול ילדיי בלי חיתולים אבל הטענות האלה הן ממש שטויות.
קודם כל רובנו שגדולנו עם חיתולים בד נגמלנו בסביבות גיל שנה-שנה וחצי.
והגודלהש לי שגדלה עם חיתולים חד פעמיים רגילים ביותר הייתה גמולה מקקי בגיל שנה וחצי [או קצת קודם]
והסיבה היחידה שאחיה עדיין לא מראה סימני גמילה היא כי אמא שלו מתעצלת ללמד אותו
[למרות שהיא מזהה את הסימנים - של קקי לפחות - אבל לא בא לה להפשיט את כל השכבות באמצע החורף]
ומצטרפת לאלו שטענו שהתיאור שלך מלבב...

ועוד שאלה [כי בכל זאת כל פעםש אני קוראת את הדף הזה אני מרגשיה אמא רעה שאני מתעלמת מהסימנים של פומיקי] איך מזהים פיפי?
ובכלל איך מלמדים בן לעשות פיפי [עם הגדולה זה היה פשוט היא התעוררה התפשטנו ישבנו על הישבנון] מה עושים עם בן?

בתור אמא לבן:
בהתחלה גם הם יושבים. לכוון זה שיעור קצת יותר מאוחר. כשהם עומדים ביציבות, כשהבגדים לא מפריעים, כשיש להם יכולת טכנית ומידות גוף מתאימות, וכו'.

איך בדיוק אתם מסתובבים עם חיתול בד?
אז זהו שבעבר היא היתה מחותלת בחיתולי בד, זה עוד היה בקיץ ומעל זה היתה רק עם גופיה או חולצה וזהו. היום היא בלי חיתול בכלל אז רק מכנסיים אם הולכים על הגרסה הזו או כמו שכתבתי שמלה וחותלות, אולי אפשר במקרה שלך חולצה מאוד ארוכה כזו, גופית פלנל שווה ועבה וחותלות לא בורוד? חלק ממה שהפכתי לחותלות היו גרביים שלי עם חורים באצבעות או בעקבים שפשוט גזרתי מהם את כף הרגל, צריך גרביים כאלה עד הברך או נמתחות, זה די יתן לו את מראה הטייטס אבל יהיה לו חם ולך קל (אולי לבתוך הבית אם זה ממש מביך אותך להסתובב איתו ככה ברחוב). גמני לא יכולה לתאר להכנסי ילד עם חיתול בד (לא טטרה-הם די דקים יחסית) לתוך מכנסיים... צפוף...
לגבי החיתול הרב פעמי-קנינו את אלה שמוכרים ב חנות מכווננת "בישבילנו" אבל לא הייתי כל כך מרוצה, מכל מני סיבות. יש המון סוגים שווה לבדוק מה מנוסים אומרים.
כשהתחלנו את התהליך פשוט נתתי לה להיות עירומה, היה לנו יתרון של קיץ וזה ללא ספק יתרון גדול אבל לא סיבה ליאוש אלא סיבה ליצירתיות מבחינתך. לא הדאיג אותי אם יהיו פספוסים של פיפי וקקי ידעתי בדיוק מתי היא הולכת לעשות גם עם חיתול אז לא היתה לי בעיה. כל הזמן התסובבתי כשחיתול בד ביד שלי כדי לנגב אחריה שלא תחליק וזהו.
ובאשר ל חיפושעת הקונטציה באוזני הקורא. אני דווקא מאוד אוהבת את הכינוי הזה של צ'ימבה הקטנה שלי וחושבת שהוא הולם אותה היטב בחמידותה השובבית והקונדסונית ומי שמכיר אותה מסכים איתי. כנראה שאתן צריכות להכיר אותה כדי להבין שאין בכינוי הזה מן הרוע.

הי ילדת טבע. קודם כלך תודה על המידע... האמת שהעניין באמת מטריד אותי ואני צריכה לנסות להיות יצירתית כי כרגע אני ממש לא מצליחה לזהות מתי יש לו פיפי. קשה לי וזה קצת מבאס אותי... המחשבה שאולי אני לא יודעת להקשיב לממי שלי.
עם קי כמובן אין לנו בעיה. מאוד קל לזהות...
אז כרגע אני החלטתי שאני יקשיב לקרוטונית ואני בנתיים ישאר עם הקקי ואולי עם הפיפי של הבוקר.. מה שהיום למשל לא הצליח לי. פיספסתי. הוא כ"כ התעקש על ציצי ועשה תוך כדיי. קראתי פה על כאלו שעושים פיפי תוך כדיי הנקה אבל כרגע זה נראה לי סבוך מדיי....
בכל מקרה אני אמשיך לנסות...

ושוב תודה לכן בנות

ודרך אגב.. שכחתי לומר לך שאני דווקא ממש אהבתי את הכינוי חיפושעת! מדליק. זה נשמע שם של שובבה קטנה. כזו שבא לאכול אותה...

כרגע אני ממש לא מצליחה לזהות מתי יש לו פיפי
לכולנו...

קשה לי וזה קצת מבאס אותי
אני מבקשת להרגיע: לכולנו זה קשה. אנחנו יהודים (נכון?). כלומר, נולדנו לתרבות שמחתלת בחיתולים כבר יותר משלושת אלפים שנה ברציפות. אין לנו ממי ללמוד. האינטואיציות שלנו בתחום הזה לא פועלות. מאיפה שנדע? את ממציאה את הגלגל מחדש, לא פחות.
לכן: זה שקשה לך - זה חלק מהעניין. תקחי בחשבון מראש, שאת הולכת לאתגר לא קל, ותקבלי מראש בסלחנות ובאהבה לעצמך את העובדה, שלך, כמו לכולנו, זה לא הולך להיות "מושלם". לא בגלל שאת לא אמא אוהבת וקשובה, אלא בגלל העדר מוחלט של כישורים בתחום (-:
לכן, באמת לא כדאי להתבאס.
באמת.
זה סתם מזיק.
קחי הכל בחיוך. תשמחי כשמצליח לך - תצחקי כשאת מפספסת ("נו, בטח שפיספסתי, אלא מה? לא נורא, אם יתנו לי שנה-שנתיים ללמוד ועשרה ילדים, בטח בילד האחד עשר אני אהיה מה-זה-ספצית!" D-: ).
יופי שאת מזהה קקי. זה ממש נעים לילד להישאר נקי אחרי קקי. התחלה יפה!
הם באמת עושים בהתחלה תוך כדי הנקה, ולאט לאט, ככל שהם לומדים יותר את התקשורת לגבי הפיפיקקי, הם גם עושים הפסקה מיוחדת בהנקה בשביל שתקחי אותם לסיר.

מה שאני עשיתי, לדוגמא (רק בתור דוגמא לאפשרות, לא מתאים לחורף), היה שאת החיתולים (חיתול טטרה או פלנל פשוטים, כאלה שאנחנו שמות על הכתף) שמתי עלי ולא עליו. כלומר, הוא היה עירום ממתניו ומטה (היה קיץ וחם), ואני שמתי עלי חיתולים במקומות איסטרטגיים, וככה כשהוא ינק, אם הוא עשה בלי לאותת, הפיפי יצא על החיתולים - אבל הוא לא היה מחותל. ככה, הוא היה בלי חיתולים, ואני לא נרטבתי, וחיתולים רב פעמיים הלכו לכביסה (או להתייבש על החבל ולחזור לתפקידם לעוד כמה פעמים...).

כנראה שאתן צריכות להכיר אותה כדי להבין שאין בכינוי הזה מן הרוע.
לא חשבנו לרגע שיש בזה מן הרוע.
כן חשבתי
זה נשמע שם של שובבה קטנה. כזו שבא לאכול אותה...
ואף על פי כן:
מלים בוראות מציאות.
המלה "פושעת" נמצאת שם, גם אם בחיבה, וזאת מלה עם אנרגיה לא טובה, שחבל להכניס. לכן, ההערה שלנו בעניין הכינוי יוצאת מנקודת מוצא ברורה שהשימוש הוא חם ומלא חיבה, שהמשמעות נועדה להיות מתוקה, אבל שברובד האנרגטי הלא מודע יש שידור בעייתי ל-אה- יקום? איפה הדף שדן בנושא הזה?

תודה בושמת... (זו אני פלוני אלמונית.. סוף סוף לא התעצלתי לתת לנו כינוי)
קחי הכל בחיוך. תשמחי כשמצליח לך - תצחקי כשאת מפספסת
זה כ"כ נכון וברור לי אבל תמיד כיף וחשוב לשמוע חיזוקים כמו שנתת מאחרות. לפעמים כשקוראים דברים מעל גבי המסך זה נשמע מאתגר אבל עדיין נדמה שלאחרות זה יותר קל... הרי "הדשא של השכן ירוק יותר"

ואנחנו רק התחלנו אז באמת שאני צריכה לקחת נשימה ולקחת הכל בחיוך.
היום היה ממש מצחיק.. בבוקר עשינו את הפיפי הראשון ונרדמנו לעוד שעה וכשהוא קם ידעתי שיש לו עוד פעם אבל הוא לא הסכים לעשות וממש התרגז עליי אז החזרתי אותו לחיתול והוא כמובן ישר דרש ציצי.. ותוך כדיי עשה פיפי....
לא רציתי להלחיץ אותו ולגרום לו קונוטצייה שלילית עם הסיר אז לא התעקשתי...
קקי לא היה לנו היום אז אנחנו ממתינים מחר....

ושוב תודה

שוב אני!!!

הפשוש התעורר ממש לפני 20 ד' רצה כמובן לאכול.. הושבתי אותו על הסיר כשאני מולו משעינה את גבו על יד ימין שלי שאוחזת סביבו ואנחנו נתמכים במיטה שמאחוריו. (הגב שלו למזרן) המיטה שלנו מאוד נמוכה ככה שהוא בעצם נתמכנו במזרון (הצילו - מישהי הבינה משהו מהתאור הזה?) עם הרגל שלי קיבעתי את הסיר שלא נזוז ובמקביל הנקתי אותו ופישפשנו.
יש לי רגשות מעורבים...הרגשה אחת כיפית של איזה כיף שהצלחנו לפשפש...

ועוד הרגשה של מה אני בעצם רוצה ממנו... הוא מסטול משינה... ספק אם הוא בכלל הבין את המשמעות של הפשש פשש... והפשפוש כי הוא היה מאוד עייף

גם התנוחה היתה נראית לי לא נוחה עבורו ועוד כשסיימנו לפשפש הרמתי לו את המכנסיים וחיתלתי אותו שוב... ויצא שהפרעתי לו לינוק והוא התרגז עליי.... אז עשיתי את זה בטיל כדיי שהוא יוכל להמשיך לינוק... ואני מבינה שטעיתי

. הייתי צריכה לתת לו להמשיך לינוק חצי ערום וכשסיים רק אז לחתל ולהלביש אותו.
העניין הוא שלמרות שיש חימום בחדר בראש שלי רצו מחשבות של "איזה צ'וקולול מתוק ועייף שלי אני חייבת להלביש אותו... אמא מקפיאה שכמותי.... אמא מתעללת... מפריעה לו לאכול ולישון כמו שהוא אוהב..."
אז למדתי משהו מהטעות שלי היום... ואני בטוחה שאני עוד אלמד עם הזמן לייעל את תנוחת הפשפוש אבל בכל זאת אני לא בטוחה האם הוא הבין את המשמעות של הפשש פשש... והפשפוש בסיר הרי הוא היה כ"כ עייף...
אולי כדאי בשלב זה להמתין עם הפשפוש לילה? מה אתן אומרות?

אני בולי בלבולי....

אני קודם כל מבינה את ההתלבטות שלך.
אני חושבת שרק את יכולה להחליט: אם נראה לך שתנוחת הפישפוש ממש לא עובדת, שהוא סובל מזה, שזה מיותר - אז בהחלט, למה להקשות עלייך ועליו? עדיף לפשפש כשזה ממש מתאים. הרי בהדרגה הוא בעצמו יבקש לעשות הפסקה לפיפי באמצע ההנקה, כשהוא יגדל קצת, כשהוא יבין יותר את הפישפושים, כשהוא ישתף פעולה יותר.
לעומת זאת, אם נראה לך שזה מקדם אתכם, שזה עוזר, שבסך הכל את תשפרי את תנוחת הפישפוש תוך כדי הנקה ותלמדי מתי להלביש ומתי לא להלביש - אז בהחלט, תמשיכי.
השאלה מה ההרגשה שלך, מה התחושה שלך לגבי זה - זה טוב? זה עובד? או זה מיותר? סתם סבל לילד?
לפי המסקנה שלך, תבחרי.
זה עניין דינאמי - משתנה כל הזמן.
זה גם תהליך - שניכם לומדים זה את זה, הוא לומד לשתף פעולה כשאת מזמינה אותו לעשות בסיר (אם הוא צריך), את לומדת להבין כשהוא מבקש לעשות, או כשהוא אומר לך שהוא "לא רוצה" או "לא צריך עכשיו". זה הדרגתי.

גילוי נאות: אני מעולם לא הצלחתי לפשפש תוך כדי הנקה. ראיתי תמונות בספרים, ניסיתי, לא הלך. מניקים על הצד, את הסיר אי אפשר להשכיב ככה, בקיצור - לא עשיתי את זה, לא הלך. סידרתי חיתולים עלי, הוא עשה תוך כדי הנקה והרטיב את החיתולים האלה, וככל שגדל פשוט היה עושה הפסקה יותר ויותר ארוכה תוך כדי הנקה, שאיפשרה לי לפשפש אותו בסיר ואז להמשיך לינוק. כמו שאמרתי: תהליך. עם הרבה טעויות, כולל להפריע לו ולקחת אותו חצי ישן לכיור רק בגלל שידעתי שהוא צריך, אבל הוא רצה לינוק מתוך חצי שינה ולעשות פיפי בלי שאזיז אותו לשום מקום...

כל כך מוכרים לי ההרהורים האלו שהרי באמת כל החברה משדרת לנו שאנחנו מתעללות בילדים אז איך לא נפתח רגשות מעורבים? העניין הוא שהם יודעים טוב מאוד להראות כשמשהו לא טוב להם, לא? אם אני מנסה להושיב את החיפושעת שלי על הסיר וזה לא מתאים לה עכשיו היא מקשיתה את הגב ולא מוכנה לשבת, גם אם זה מתוך שינה כמעט (ואת זה היא למדה כבר ביום הראשון להיכרותה עם הסיר), לצערי זה לפעמים כשאני יודעת בודאות שהיא הולכת לפשפש ואז אחרי שניה היא מפספסת במכנסיים ומעליבה את עצמה שוב (זה בא בלופים כמובן). אם ממש קשה לך עם המחשבה שהוא יהיה עירום עד שיסיים לינוק אז את תמיד יכולה להכין שמיכת פליז ליד הסיר ולעטוף אותו אפילו תוך כדי פשפוש ויניקה. הקטע עם שמיכות פליז זה שגם אם מתפספס עליהן הן נשארות יבשות יחסית וקל מאוד לכבס אותן וליבש להשמשה חוזרת די מיידית.
אני מצליחה דווקא די טוב להניק אותה תוך כדי פשפוש בלילה אבל נראה לי שהתיאור יהיה כמו שלך, קצת לא ברור, אני אנסה בכל זאת:
אני יושבת על המזרון ומתכופפת קצת קדימה, הסיר מופנה הצידה וכאילו בתנוחת עירסול אני מניקה אותה כשהיא בין הרגליים שלי (משהו מזה מובן?) צריך לשים לב בתנוחה כזו שהפיפי לא משפריץ החוצה, מה שקורה אם הגוף של הילד מעורסל מדי. עם הקטנה שלי זה קורה לא מעט ונראה לי שעם בן זה אפילו עוד יותר מסוכן...
אגב, דיברתי השבוע עם ר ו ב י נ א והיא הראתה לי שהבן שלה עדיין לובש חותלות וחולצה ארוכה מעל. זו אופציה נעימה לבית, שווה לך לנסות. מאוד נוח.
והכי חשוב-לא להתרגש מהפספוסים, כמו שבשמת אמרה, לדעתי מי שמתרגשת מהפספוסים סופה להתחרפן בשיטה הזו כי פספוסים יהיו תמיד (וגם תמיד יהיו הנשמות הטובות שיגידו "אם היית מנסה לגמול אותה בגיל מתאים זה לא היה קורה! עכשיו היא תפספס לך עד הבת מצווה"-אבל מי בכלל מנסה לגמול?) וצריך לקחת את זה בחשבון, יוכלו להיות ימים יבשים לחלוטין וימים (כמו שהיה לנו אתמול) שאולי תצליחי לכוון לסיר פעם אחת מסכנה וגם זה כי הוא לא שתה מספיק וגם זה בסדר גמור ומוצלח.

אתן צודקות כ"כ. ובאמת שאני ממש לא מתרגשת מפיספוסים. פשוט הייתי מוטרדת מזה שאני מפריעה לו בזמן לא מתאים ועדיין תוהה אם תוך כדיי שינה הוא מודע למה שאנחנו עושים...
אני מודעת לזה שאני לא הולכת לגמול אותו אלא רק מנסה לגרום לו להבין שיש עוד דרך. כרגע הוא עדיין בהאגיס בין לבין הפישפושים ככה שאני גם לא "עובדת קשה". לא מכבסת תולה ולא חושבת שזה גם הזמן לזה. נראה אולי לקראת הקיץ... ולכן אין לי מה להתרגש מזה שאני לא קוראת איתותי פיפי. גם זה יגיע.

הגעתי להחלטה שההתעוררות הראשונה בשנת הלילה תהיה עם פשפוש. אתמול בלילה זה הסתדר נפלא. בהתעורריות שלאחר מכן לא. זה מפריע לו וגם לי כתוצאה מכך ואין טעם לזה כרגע. בבוקר אנחנו גם מפשפשים למרות שלא תמיד אני מצליחה לתזמן... אני עוד לא קוראת את הפיפי שלו נכון גם בהתעוררויות... ולפעמים הוא כבר עושה לפני שאני מושיבה אותו בסיר...

אז אני מקווה שזה יבוא עם הזמן.

מה שכן אני כ"כ מבינה את הכיף שהשתמע לכל אורך השירשורים כאן... יש איזו הרגשה נעימה של סיפוק והצלחה וגאווה בתיקשורת החדשה שלי עם הצ'וקולול. היום שעשינו קקי הרגשתי איך אנחנו מבינים אחד את השניה ולמרות שתמיד תיקשרנו נהדר עכשיו יש פה איזה level אחר שאפשר להתענג עליו

אנחנו ברגרסיה רצינית ומאבק כוח שאני לא מצליחה לצאת ממנו
השבוע אפילו הלבשתי לו פעם אחת מחוץ לבית בגד-ים חיתול (שזה מה שהיה לי בבית) אחרי שיום קודם הוא עשה קקי ענקי בבגדים בזמן שהיינו בספריה

היו תולעים - טיפלנו בהם, אין לו שלשול או שום רגישות כרגע, הוא בריא כמו שור (טפו טפו טפו)
ועקשן כמו שור, אני רואה שהוא מרגיש כשזה מגיע אבל הוא לא אומר כלום וכשאני מנסה לתפוס לפני או לשאול אותו אם הוא צריך הוא מתנגד. בעיקר לגבי פיפי אבל עכשיו גם בקקי.
אני די מיואשת

גלית, ראי שביתת פישפושים . זה מה שאת מתארת.

שביתת פשפושים ?

היי בנות...
עידכון מהשטח... אנחנו זוחלים לאט מאוד בפישפושים. הצ'וקולו מראה התנגדות אז כרגע אני עזבתי אותו. לא מפשפשת אותו. קקי הוא דווקא עושה בכיף. ואם יש פיפי על הדרך אז גם בכיף.... אז כרגע אנחנו מקקים... (אמרתי נכון? מקקים?) בלי לחץ. בזמן שלו. ובכיף שלי. אני אוהבת שאנחנו ממקים ביחד...

(מקקים ביחד)

זה הולך ומתמוסס לי.
פיצית בת 10.5 חודשים וכרגע גם הנסיונות החלקיים שלנו די נעלמו.
היא עברה לחדר שלה לפני כחודש. כמובן שזה חירב לנו את פשפושי הבוקר מיד.
מאז קרה פעם ב- שתפסתי איזה פיפי, ואולי איזה שני קקי. לאחרונה (שבועיים) כמעט כלום.
זה לא שאני מרגישה שנכשלתי, או שאני מאוכזבת שלא מצליח... פשוט נראה לי שהיא לא לגמרי מעוניינת ונהיה לי יותר נוח לא לנסות.
אבל אני כן רוצה.
אני אתן דוגמא - קורה המון כשהיא יושבת בכסא האוכל ואוכלת, ובאמצע האוכל מתחילה להתפתל.
בפעם הראשונה שזה קרה מיד הבאתי סיר ותוך חצי דקה היה קקי. נפלא!
אבל זה קרה פעם אחת. בפעמים האחרות בהן הבאתי סיר, היא המשיכה לאכול על הסיר (כלומר, המשכתי להאכיל) ולא עשתה כלום. בכסא שלה לפני ההעברה לסיר היא סרבה לאכול, על הסיר אכלה בכיף. אבל הסיר נשאר ריק.

אני צריכה למצוא את המוטיבציה להמשיך ולנסות.

עוד משהו שמטריד אותי - היא קמה בבוקר עם חיתול ספוג בהמון המון פיפי. אנחנו מחתלים בחיתול כפול בלילה (בד), וכל בוקר כמעט הוא רטוב לגמרי.
היא מתעוררת בין פעם ל-5 פעמים בלילה.התדירות משתנה מדי לילה. אבל רוב הלילות נגמרים עם אותה תוצאה בחיתול.
יש עצות לגבי הלילות הרטובים?

מצד שני יש קרן אור משמחת ביותר. הבובונת התחילה לדבר. וקורה שהיא אומרת קקי כשיש לה קקי בחיתול.
לא כל קקי היא אומרת. ולפעמים היא אוהבת להגיד קקי ככה סתם. אבל לרוב כשהיא אומרת - יש תוצרת.
אז יופי שחיתולי הבד מוכיחים את עצמם.
ובהחלט יש תקווה שבקרוב היא אולי תודיע לפני הקקי.
חוצמזה, מי גאון של אמא?

יש עצות לגבי הלילות הרטובים?
יש כאלה שמפשפשים בלילה. אבל זה לא נשמע ריאלי כרגע לגביכם.
אולי לתפוס את הפיפי הראשון של הבוקר, שבד"כ הוא מאסיבי. אם את מחכה 2-3 דקות מרגע שהתעוררה, היא כבר עשתה - אבוד.
ברגע שהיא פוקחת עין, לחבק אותה, לומר בוקר טוב ולפשפש.

מי גאון של אמא?

ועם זאת -
יש תקווה שבקרוב היא אולי תודיע לפני הקקי
אני לא הייתי מקווה. מה יש לה להודיע לפני, אם זה ממילא בחיתול? היא מודיעה אחרי, כדי שתחליפי לה.
אולי תציצי בדף גמילה מחיתולים , יש שם דברים רלוונטיים לעניין הציפייה המופרזת מילדים להראות בשלות לגמילה . הציפיות הללו כל כך נשתרשו, שהן מעכבות גמילה - ההורים מחכים עד בוש לסימן זה או אחר, ומפספסים הזדמנויות בינתיים.
זה נהדר שמודיעים - אבל בעיני אין צורך לחכות לזה כ"סימן" לשום דבר.

הציפייה המופרזת מילדים
אה, ממש לא התכוונתי לציפיה שזה יקרה מעצמו בזמן הקרוב. רק אם נצליח להמשיך ליישם ולעשות יותר קקי בסיר, אז היא כבר תדע להגיד (כי היא יודעת לאמר את המילה).

אולי לתפוס את הפיפי הראשון של הבוקר
וזה נראה שכבר גם מתפספס באופן קבוע, כי היא לא ישנה איתנו. לפעמים לוקח לה כמה דקות להתחיל לקשקש מהרגע שפקחה עין, ואז בהחלפת החיתול אני רואה שזה מאוחר מדי. לפעמים יש פשפושים מאוחרים יותר.

ידעתי שאני צריכה לכתוב פה. לא מתמוסס ולא נעליים.
מהרגע שהחלטתי לחזור לזה, שיפור גדול. פשפושים פה ושם, קקי כמעט כל יום (אחד מתוך כמה).

הבוקר איכשהוא הצלחתי את הפשפוש של הבוקר, למרות שהתגלגלנו במיטה הרבה אחרי שהתעוררה. שמתי לב שהחיתול לא רטובטרי, והחלטתי לשים על הסיר. תוך שניה יצא פיפי ענק.
ואז היא אמרה קקי. אבל לא לקחתי ברצינות. הייתי צריכה במקביל לארגן את הגדולה, אז הלבשתי חיתול ונתתי לזחול.
אחרי שגמרתי להלביש, לצחצח ולסרק את הגדולה - הקקי כבר היה שם.
אני לא חושבת שזו היתה הודעה שלפני-קקי, אבל בהחלט מרשים.
וכבר כשחשבתי שלא אצליח לקקק אותה היום, היא קמה משינת צהריים. הושבתי על הסיר. לא רצתה לשבת. משום מה (אני בקושי עושה את זה) הושבתי בשרותים. בלופ! איזה אושר!
אז אני לא ממש עקבית, אבל נראה שהיא יודעת מה לעשות כשנגשים לנושא. בדיוק כשהיה נדמה לי שהיא מעדיפה חיתול.
רק שימשיך ככה.

בלופ! איזה אושר!
נכון

איזה יופי! נראה לי שהיא אומרת לך שהיא אוהבת את זה!

איזה כיף לשמוע על התקדמות כזו זה עושה חשק להמשיך לנסות ולא להתיאש!
לאחרונה הצ'וקולול ממש לא רוצה לשבת בסיר אז אני מרגישה שאני מציקה לו ופשוט עוזבת אותו. אולי זה עוד לא הזמן בשבילו?
אני לא יודעת.. בכל מקרה כבר שבוע אנחנו בלי נסיונות כי לפשוש בקעו השיניים הראשונות

והיו לנו ימים לא קלים ולא רציתי להכביד עליו היה לו מאוד קשה גם ככה...
מחר נתחיל שוב לנסות!

טוב, אני לא מצואת את עצמי במצב הנוכחי. גמילה מוקדמת או בלי חיתולים התחלה מאוחרת. לא לגמרי משנה מה ההגדרה של מה שעובר עלינו, אבל המצב מבלבל ואני לא בטוחה שאני עושה נכון ומה לעשות הלאה.

הקטנטונת בת שנה וחודשיים. כמו שכתבתי ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר, היא מודיעה. אבל לא תמיד.
השבוע היתה התקדמות רצינית. ביום שלישי היא הודיעה כל היום (אומרת קקי, מתכוונת לסיר) ובעצם היתה עם אותו חיתול מהבוקר עד אחה"צ, כשאחותה חזרה מהגן. אח"כ כבר היתה עסוקה מכדי להודיע, ובארוחת הערב גם לא הודיעה.
ובמשך אותו היום היא די התנגדה להלבשת החיתול חזרה. אז למחרת כבר לא נלחמתי, כשהיא לא רצתה ללבוש, הלבשתי מכנסיים וזהו.
היו פספוסים אבל עדיין הודיעה והיתה ללא חיתול עד הערב. כולל שנ"צ.
אתמול בערך אותו הדבר. אולי פספוס אחד יותר.
וכמובן שכל העניין עובד רק כשהיא איתי. בדר"כ 1 על 1. אחרת היא לא מודיעה.

הבוקר, שוב הורדתי את החיתול. אבל היא לא הודיעה בכלל ועשתה במכנסיים. החזרתי את החיתול.
לא יודעת למה עשיתי את זה, אולי הרגשתי באותו רגע שהיא בעצם לא מוכנה להמשיך עם זה. ועכשיו אני מרגישה שאני מבלבלת אותה.
מתישהוא השבוע הרגשתי שזה הולך ממש טוב, ושהיא בדרך לגמילה של ממש. היא מדברת, מודיעה לפני. זה בעצם מגיע ממנה.
אבל לא עקבי. וכמובן שבינתיים רק בבית ורק איתי. עם אבא זה לא הולך בכלל.
מצד שני, בדיוק אמרתי לאיש שלי הבוקר, שלמרות ההרטבות, את כל הקקים השבוע היא עשתה רק בסיר. התקדמות זו התקדמות זו התקדמות.
אז איך ממשיכים?

סלט,
את מוזמנת לקרוא את התהליך שלנו ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה (נדמה לי שזו גם ההגדה שלכם...). זה מתחיל לקראת סוף פברואר.

אנחנו התחלנו לפני חודשיים ממצב של חוסר שיתוף פעולה מוחלט ו 100% פספוסים, והגענו היום למצב שהוא בלי חיתול וכמעט בלי פספוסים. הוא מודיע, מחכה, משתף פעולה, ומה שיותר חשוב- אני יותר מבינה, קשובה, רגועה ומשתפת פעולה. בדיעבד הבנתי שאני הייתי צריכה לעשות דרך הרבה יותר גדולה ממנו בנושא הזה.
ההתקדמות בשבועות הראשונים היתה ממש מזערית. אני ממליצה לא להתעלם מסימנים, אפילו קטנים, של התקדמות ושיפור בתקשורת שלכן. לספוג את כל הפספוסים באורך רוח. להתגבר על הרצון להלביש חיתול ולהצטייד בהרבה סבלנות. להסתכל כל הזמן רק על חצי הכוס המלאה (מתי כן עשתה בסיר, מתי כן הודיעה, מתי כן נשארה יבשה).
גם אצלנו, אגב, התקשורת קיימת בינתיים רק ביני ובינו. אני מאמינה שזה שלב טבעי שיעבור בזמן הנכון.

מצטרפת לדבריה החכמים של תזמורת הים.
חשוב מאוד לראות בזה תהליך, שיש לו פרספקטיבה של זמן.
בת שנה וחודשיים היא תינוקת גמורה - מאוד טבעי שבשלב כל כך ראשוני בתהליך היא לא תמיד תזכור שאמא לא קוראת מחשבות. אני מבקשת להזכיר, שממה שאנחנו יודעים על תינוקות בלי חיתולים בתרבויות שמגדלות כך מקדמת דנא, ברור שהרבה מההודעות עוברות בטלפתיה, או במלים אחרות - המבוגרים פשוט יודעים. בלי שהתינוק צריך לדבר.
אנחנו איבדנו את זה, ולכן מכשיר הקליטה שלנו נורא לא מכוון ורוב הזמן מפספס.
זה לא נורא, פשוט עוזר לנו לדעת שמכשיר הקליטה שלנו על הפנים, ולקבל בסבלנות את הפיספוסים שלנו.
לא של התינוקת בת השנה וחודשיים - שלנו. אנחנו לא קלטנו את השידור שלה, והיא לא יודעת שנולדה להורים חסרי-חוש-קליטה (-:
היא מצפה לאינטואיציה שלך, ואופס! אין לך כזאת D-: (יש גריין כזה שאולי יצוץ לך פעם בראש איזה דף)
אז סבלנות. אורך רוח.
לא נורא הפיספוסים. מה שכיף זה לראות שיש התקדמות! וגם כיף לילדה בגילה להיות בלי חיתול.

וואו תזמורת,
קודם כל, חייבת להוריד בפנייך את הכובע. התהליך שעברתם מדהים. כל הכבוד לשניכם.
כתבת שם: כשהוא מסתובב ערום, אגב, הוא לא טורח להודיע- פשוט עושה
זה מה שקורה (כבר פחות) אצלינו כשאין חיתול. גם עם מכנסיים. אולי בגלל זה קצת נבהלתי.
אני קוראת ולומדת.

בשמת,
בלי שהתינוק צריך לדבר
זהו, שהילדונת שלי הרגילה אותי שהיא כן מדברת. מבקשת במילים. וזה מה שקורה, אחרת לא ברור אם זה היה מתקדם ככה עכשיו.
אבל שמתי לב שאני יודעת כשהיא צריכה ולוקחת אותה לפני שהיא מבקשת. ולפעמים זה ההפך. הזדהתי מאוד עם מה שכתוב ב מעבר מבלי חיתולים לגמילה בעניין הזה. אבל הקשב הזה הוא לא תמיד 100% פעיל אצלי, ואת זה אני צריכה לקבל.

ומה שכתבתי ב גמילה מחיתולים בגיל צעיר עדיין רלוונטי. היא משחקת בלשבת-לקום מהסיר. ורק אחרי כמה פעמים כאלה היא מוכנה לעשות פיפי. וכל זאת אחרי שביקשה לעשות. קודם כל משחק וקצת עקשנות ורק אז עושה.
עכשיו בכלל יש משחק חדש. טישיו. נורא כיף לשבת ולקרוע אותו לחתיכות קטנטנות ואז לבקש עוד...

היא משחקת בלשבת-לקום מהסיר. ורק אחרי כמה פעמים כאלה היא מוכנה לעשות פיפי. וכל זאת אחרי שביקשה לעשות. קודם כל משחק וקצת עקשנות ורק אז עושה.
ככה זה. זה כמו שכשהם אוכלים, הם מורחים ומועכים ומפוררים וזורקים את האוכל, בנוסף לאכילה עצמה. ההתעסקות עם הסיר/אסלה היא חלק מהלמידה. אצלנו הוא התחיל לזרוק לאסלה כל מיני חפצים כתופעת לוואי של השימוש בה

גמצלינו כל מיני חפצים. וגם מכניסה ידיים.

וגם מכניסה ידיים.
אה כן, כבר מזמן רציתי לשאול על זה - בעצם זה לא ממש שאלה, אבל הבונבון שלי מאד נהנית לשבת על הסיר או על האסלה ולדחוף לעצמה אצבעות.
לפעמים היא עושה את זה גם מסיבות 'פונקציונליות' כמו לעזור לפיפי לצאת P-:

קצת הגיגים.
כתבתי: הווווו בלי חיתולים גדול עלי. כתגובה למשהו ש תבשיל קדרה כתבה לי בבלוג שלי שנאמר חצי בבדיחות הדעת. זה היה בנובמבר 2005. חודשיים וחצי לפני שנולדה זו, הקטנה, ששינתה פה סדרי עולם.
אני יודעת שאז הרגשתי ככה, אז איך עכשיו זה מרגיש הכי נכון וטבעי בעולם? בדרכי שלי. לא באופן מלא מההתחלה, אלא באופן חלקי מגיל חצי שנה, on and off, עליות ומורדות והנה בגיל שנה וחודשיים הורדנו חיתול בבית.
בחיי שלא חשבתי שכך יהיה. בחרתי הפעם ברב פעמיים, מה שלא הפתיע מאוד כי הייתי בדרך לשם עם הגדולה, אבל לא יישמתי. אבל למדתי מה זה לגדל בחיתולים עד גיל שנתיים וחצי.
אבל באמת שלא דמיינתי שאיישם את זה. זה נראה לי מוטרף. לא הגיוני. לא ישים. דורש יותר מדי.
והנה. אנחנו פה.
(גם לידת הבית שלה לא היתה משהו שדמיינתי שאעשה, נגיד, לפני 3 שנים... נו, גדלים).

לא שאין פספוסים. חלילה. אבל החלטתי שאני כן מוצאת את עצמי ואותה במצב הנוכחי, ולא מבלבלת את שתינו. החיתול לא רלוונטי כשאנחנו בבית.
אני סקרנית לראות מה הלאה.