המסע להריון

[אני*]

כן זה מסע, מסע ארוך ומייגע.
קצת קשה לי להגיד את זה הרי אנחנו מנסים "רק" 11 חודשים ומה זה 11 חודשים לעומת נשים שנמצאות בטיפולי פוריות כבר כמה שנים?! אבל בכל זאת...
הכל היה מתוכנן: באיזה גיל אתחתן, מתי אסיים תואר, מתי יהיה לי ילד אך לא הכנסתי למשוואה הזו גורמים בלתי תלויים.
זה התחיל לפני שנתיים וחצי כשהתחתנו ומיד כמו בכל משפחה מרוקאית הגיע המשפט "מתי ילדים?" ואני בלב אומרת "מבחינתי עכשיו" אך בעלי אומר, "חכי.. תסיימי את התואר, תמצאי עבודה, את רק בת 26 מה הלחץ?" אז חיכינו! בנתיים, סיימתי תואר, טיילנו בעולם, מצאתי עבודה ו... התחלנו לנסות להביא את פרי אהבתנו לעולם.
חודש ראשון - בדיקות ביוץ, ישששששש ביוץ מקיימים יחסים...והמתנה, הייתי בטוחה שאני בהריון, הרי מה הסיכויי שזה לא ילך?! ביוץ היה, יחסים היו... בטוח שאני בהריון! אבל... הגיע המחזור.
לא התייאשתי!
חודש שני - התחלתי למדוד חום שחר, לא כל כך מבינה מה אני אמורה למדוד ומה באמת זה אומר לגבי הביוץ אבל ננסה, זה לא מזיק. זיהיתי את הביוץ ויאללה לעבודה... שבועיים של המתנה ואני... בטוחה שאני בהריון, אך לגוף תוכניות משל עצמו, קיבלתי מחזור.
לא התייאשתי!
חודש שלישי - שוב חום השחר, יש ביוץ יש יחסים ויש מחזור. מתחילה לעלות השאלה: מה קורה?, למה לא מצליח לנו?, עושה בדיקה הורמונלית - הכל תקין, יופי!!!
חודש רביעי - חום שחר, ביוץ, יחסים, המתנה, מחזור. משהו מוזר קורה פה לא?! בעלי הולך לבדיקת זרע בסוף החודש.. בנתיים נעבור לחודש הרביעי...
חודש רביעי - חום שחר, ביוץ, יחסים ו... תוצאות בדיקות זרע. הולכת לרופאה עם התוצאות והיא אומרת לי "אתם יכולים להיכנס להריון טבעי אבל יכול לקחת לכם הרבה זמן". משהו בגישה שלה אמר לי "תחפשי רופא שיהיה שם בשבילך כשתצטרכי אותו כי הדרך ככל הנראה תהיה ארוכה".
אז חיפשתי והגעתי למלאך השומר שלי, החלטנו אני ובעלי להמשיך לנסות באופן טבעי תוך כדי ביצוע דיקור סיני (קראתי באינטרנט שזה מאוד עוזר, האומנם?!).
ובכך כבר הגענו לחודש השישי - דיקור, חום שחר, ביוץ, פורמולות צמחים, יחסים, המתנה ומחזור! לא ציפיתי לתוצאה הזו... אכזבה, בכי... והתאןששות מהירה - זה לא יעזור לי ליפול עכשיו, נכון? שאלתי את עצמי ומיד הרמתי את עצמי.
חודש שביעי, שמיני,תשיעי עבר כמו בנסיון השישי - במהלך חודשים אלה בדקתי פרופיל הורמונלי והכל תקין. הרופא אמר שיש לי צוואר רחם צר וכי זו עלולה להיות בעיה לזרע להגיע למקומו, הוא הציע שאעשה בדיקת PTC שהיא בדיקה לאחר מגע ובה בודקים האם יש זרע באזור הקרוב לחצוצרה. קמנו בבוקר, קיימנו יחסים, נסעתי לרופא, ביצע את הבדיקה, הכניס למיקרוסקופ ו.... "לפי איך שאני רואה את התוצאות, הסיכויי שלכם להיכנס כך להריון נמוך מאוד, יש זרעונים בודדים וגם הם אינם זזים כמעט, צוואר הרחם של צר מאוד ויבש ואתם צריכים לחזוב הלאה..." באותו יום החלטנו כי אנחנו מבצעים הזרעה - יום מטורף עבר עלינו אך בסופו של יום, ביצענו את ההזרעה ואני הייתי בטוחה שזהו, נגמר! אני בהריון! אבל...
אני כנראה אדע רק ביומיים הקרובים... בנתיים לצערי החום שחר ירד, אין תחושות בבטן תחתונה, החזה כואב כמו לפני כל מחזור וכל שנותר הוא לחכות.

זאת היתה הודעתי הראשונה, אני אשתף כל יום או כל יומיים לגבי ההרגשות והתחושות בתהליך שלי בתקווה שהוא יעזור לעוד נשים וגם לי.

[פלוני_אלמונית*]

אפשר לנסות לשחרר, להנות, לאהוב, אולי אפילו לנוח מעט.
בהצלחה ובהנאה

[גוונים*]

קוראת אותך..

[כמהה*]

רציתי לפתוח דף חדש, אך מצאתי שבדף שלך כמו שגוונים כתבה אני פשוט קוראת אותך - גוונים אהבתי, אם אפשר לנסח זאת כך.

איך מתמודדים עם הכמיהה הזו לילד? מה עושים עם רצון עז ועם דבר שהוא לא ממש בשליטתנו?
זה כל כך קשה, מפני שאין לנו שליטה על הגוף, אך יש לנו שליטה על המחשבות....אולי צריך באמת להתחיל לנוח....לשחרר,
אבל איך עושים זאת??? גם אני במסע הארוך הזה....מסע שנמשך ונמשך....שנים אני רוצה ילדים....אני אמנם נשואה שנה בערך,
אך לפחות 15 שנה רוצה כבר להיות אמא.... קודם לכן המסע המתיש עד שזכיתי לרגע הזה להכיר את בעלי ולהתחתן
ועכשיו המסע העיקרי, המסע ל שלשמו "נתכנסנו".