הנקה בציבור

אנונימי

ראו גם: הנקה טבעית, תמיכה בהנקה, עידוד הנקה.

שלום, אני חדשה כאן, רק גיליתי את האתר והאמת היא שקיוויתי לקבל עזרה. יש לי בעיה: הבן הבכור שלי, בן 9, כל הזמן כועס עלי על זה שאני מניקה את אחותו הקטנה. הבעיה היא שכל הזמן באים אליו חברים הביתה וכמה מהם ראו אותי מניקה והוא אומר שהם צוחקים עליו ומציקים לו בגלל זה. יש לי עוד בעיה: אני יוצאת החוצה הרבה, לכל מיני מקומות, ואני לוקחת את הבת הקטנה שלי לשם, אבל אני לא יודעת אם זה מקובל להניק במקומות ציבוריים.
אם מישהי מכן היתה במצבים דומים ויש לה עצה בשבילי, אני מאוד אשמח.

אתמול אמא של ילדה מהפעוטון של הילדים שלי הניקה בגן השעשועים. נוכחים: אני וילדיי, היא וילדותיה. אני לא יכולה להגיד שהילדים שלי קיבלו את זה בשוויון נפש - הם מאד התענינו וביקשו לראות. לשמחתי, היא קיבלה את זה בשמחה. מבחינתי, הם הרוויחו שיעור חשוב בגידול ילדים. הם אולי לא יזכרו את זה בבגרותם, אבל זה בטח ישב להם איפשהו בדימוי של איך תינוקות ניזונים. אמנם אין לי "זכות דיבור" כי לי לא יצא (עדיין?) - אבל אני חושבת שהנקה במקום ציבורי, עושה שירות גדול לחברה - וכמובן גם לתינוקת, שלא צריכה לסבול בגלל שאתם לא בבית...

זיוה. נתחיל מהסוף להתחלה.
הנקה בציבור לא חייבת להיות פרובוקטיבית או חושפנית אם אינך רוצה בכך. נשים רבות מעוניינות להניק מחוץ לבית אך להשאיר את ההנקה דיסקרטית. ישנן דרכים רבות לעשות כן:

הנקה במנשא שבטי
שימוש בבגדי הנקה (חולצות מיוחדות להנקה עם פתחים מלמטה או מהצד, לדוגמא חברת מובי)
אפשר להשתמש בחיתול בד שמכסה את הכתף ואת ראש התינוק.
במקומות מסויימים אפשר לשבת עם הגב לקהל, ואז לא רואים מה את בדיוק עושה שם עם התינוק (ואף אחד גם לא יתאמץ לבדוק, תאמיני לי)
בטוח שגם את תמצאי עוד דרכים שיתאימו לך ולתינוק שלך.

לבעיה הראשונה (השניה)
לפעמים ילדים שלא ינקו או שלא חוו אחים קטנים שינקו, חושבים שהנקה הינה "מעשה מגונה" ולכן הם לועגים. אולי תוכלי בכל פעם לשוחח עם אחד הילדים שיחה כנה על ההנקה, על הטבעיות שבעניין. כך גם לא יצחקו על בנך הגדול והילד ירוויח שיעור קטן (גדול) בהנקה. אולי תגלי שהם לא ינקו, או שאמא שלהם התביישה בכך שהניקה את אחד מאחיהם, אפילו בשיחה עם אמהותיהם.
והכי חשוב (כמעט שכחתי): האם בנך הגדול ינק? אולי תוכלי להפוך אותו לסוכן הנקה? ספרי לו שגם הוא ינק כשהיה תינוק, וכמה זה חשוב, וכמה הוא אהב לינוק, תלהיבי אותו, הוא יעשה את רוב העבודה.
זה נורמאלי ותקין להניק.
בהצלחה, חזקי ואמצי.

היי זיוה, אני הנקתי המון במקומות ציבוריים. במקומות רגישים הקפדתי יותר על כיסוי השד, על ידי חולצת הטריקו שלבשתי (לפעמים ממש עד כדי הכנסת הילד תחת החולצה, במיוחד כשגדל) או על ידי חיתול בד - הבן שלי נהג לדחוף את החולצה כדי לחשוף את השד אז לפעמים נערך קצת מאבק על הצניעות.
לגבי בנך הגדול -
כשחבריו באזור, את יכולה להיות מוסתרת יותר, או כפי שהוזכר, לשבת עם הגב
אפשרות נוספת, מתאימה אם את נוטה לשוחח עם חבריו של בנך - להעלות את הנושא לשיחה פתוחה, לענות על כל שאלותיהם ולברר את הסיבה למבוכתם.

חוויה אישית
כשיהונתן היה בן שנה ו-8 חודשים הכנסתי אותו לגן. הוא עוד ינק המון אז. כשבאתי לאסוף אותו בצהריים, הוא ישר דרש ציצי. אחרי כמה ימים ביקשה ממני הגננת להימנע מלהניקו בגן כי זה יוצר בעיות. מתברר, שהיו תלונות של ילדים והורים. הסיפור שהכי הטריד אותי היה על ילד שלא הבין איך אני לא כועסת על מה שיהונתן עושה לחולצתי (הוא נכנס בתוכה) כי אימא שלו הייתה מאוד כועסת על כזה דבר.
הפסקתי להניק בגן. נהגתי לצאת ולשבת על מדרגות בפינת הרחוב ולהניקו כי הוא לא היה מסוגל ללכת הביתה בלי המנה שלו

זיוה, אני מניקה המון ובכל מקום. זכורות לי פעמים ספורות שבהן נתקלתי בהערות כמו "זה לא נעים" ניסתי לברר עם המוכרת למי לא נעים. לי זה היה נעים לביתי גם, אז איפה הבעיה? (ישבתי בפינת קריאה בחנות ספרים מי שלא נעים לו לא חייב לדחוף את ראשו לחולצתי).
לפעמים כשאני מניקה ליד ילדים גדולים אני רואה שזה מביך אותם לפעמים הם שואלים האם גוני עוד תינוקת. אני עונה שהיא כבר לא תינוקת אבל היא עדין אוהבת לינוק. יש לגוני (3) חברה טובה במושב בת 5.5 היא מאוד אוהבת לראות איך גוני יונקת ומדי פעם היא אפילו מבקשת לנסות. היא ניסתה פעם ולא הצליחה וביקשה שאתן לה חלב שלי בכוס, זה מאוד הביך אותה אבל היה לה חשוב לנסות כי היא חזרה אלינו כמה פעמים ממש בשביל זה. אמא שלה סיפרה לי אחרי כמה ימים שהיא ביקשה שגם להם יהיה תינוק כדי ששוב יהיה לה חלב והיא תוכל לחזור לינוק.
אני גם זוכרת פעם אחת שהייתי בסופר והסתובבה שם אישה עם תינוק בן חודשים ספורים (פחות מחצי שנה) על הידים והוא צרח וצרח. אחרי כמה דקות שנראו לי כמו נצח ניגשתי עליה ושאלתי האם הוא יונק? ואמרתי לה את יכולה להניק זה בסדר גם אני מניקה בסופר. היא ממש התרגשה חיברה אותו לשד והוא נרגע בשניה. ביציאה בעלה ניגש להודות לי הוא אמר שהם לא חשבו שזה אפשרי.
אז לגבי שאלתך האם זה מקובל? עלי זה מקובל ואם זה מקובל גם עליך הניקי בכל מקום וככל שיניקו יותר בציבור זה יהיה יותר מקובל ויתן ביטחון לנשים אחרות.

תודה על העצות שלכם
עזרתם לי המון
אני אדבר עם הבן שלי והחברים שלו ואולי אציע להם איזה שוקו מהחלב שלי...
וברצינות עכשיו: תודה
אני אנסה להתחיל ולהניק בציבור יותר
ואם יש לכם עוד או חוויות לחלוק איתי אני אשמח לשמוע

רוצקי פוצקי*

מצחיק אותי לקרוא על ה"לא נעים" הזה. בעצם אולי זה עצוב.
כשאני רואה מימיני ומשמאלי נשים לבושות בצורה מאוד לא צנועה עם חצי ציצי והפופיק בחוץ . וכולי.
אבל כאשר אנחנו מניקות -שזו פעולה טבעית ונכונה,ישר יש תגובות. אז אם יש למי שהיא בעיה בהנקה זה לא לנו, אלא להם. להם לא נעים. כן, הנקה מעלה הרבה רגשות חבויים. מה לעשות.
הגיע הזמן לשנות את האטמוספירה החברתית. כככל שאימהות מניקות יניקו בחוץ ללא בושה, כך זה ייהפך למקובל יותר.
וכך צריך להיות.

אתמול נפגשתי עם מישהי שהיא רווקה וגרה בתל-אביב.
היא סיפרה לי שהיום בתל-אביב נוראאאא אופנתי להניק בציבור. במיוחד בשינקין
ובמיוחד ילדים גדולים.

מה אתן אומרות על זה?

אופנה אופנה, אבל הרווח החברתי ענק מהבחינה הזו. לא משנה למה הן עושות את זה, העיקר שכולם יראו.

http://www.motherwear.com/Services/cata ... l/[po]main gate[/po].asp
האתר הכי מוצלח בעיני לבגדי הנקה
אפשר להזמין גם ברשת

אתר מצוין!!!

זיוה יקרה,
אני מניקה את איתי בן השנתיים וחצי בכל מקום מתי שהוא רק רוצה. פעם היינו בטויס אר אס ולא היתה להם פינת הנקה. התיישבתי על אחת מכורסאות ההנקה המשובחות שלהם שהיתה בתצוגה באמצע החנות. אחת המוכרות ניגשה אלי ואמרה לי לעבור לשרותים. שאלתי אותה אם גם היא אוכלת את ארוחותיה בשירותים והיא פשוט ברחה ממני.
היום, אם איתי רוצה לינוק הוא אומר לי - אמא, ציצי. ואם אני מתעכבת הוא פשוט צורח ציצי!! ככה שכל החנות שומעת וכל הרחוב יודע וגם אז אין לי בעיה לחלוץ שד. אפילו התחלתי להנות מזה ובעלי אומר שאני אקסהביציוניסטית. אני פשוט נהנית מההנקה עצמה וכמו שאיתי מתמסטל מזה ככה גם אני. לפי דעתי יש באמת חומרים שמופרשים בזמן הנקה וגורמים לי להיות רגועה, מאושרת ואוהבת כל. אז גם אם נועצים בי מבטים הם מתקבלים בחיוך, ואין אחד שלא מחזיר חיוך!

קרן, לא רק לפי דעתך יש חומרים המופרשים מהמוח. באופן מדעי, יש הורמונים המופרשים בזמן ההנקה וגורמים לתחושת סוטול, היי, רוגע.

חברות לציצי...
ממש נהנתי לקרוא את הכל!
בדיוק היום חזרנו מנופש בהולידי אין באשקלון חוץ מזה שהיה נפלא היו שם המון ילדים תינוקות והורים.
נתקלתי במשפחה עם תאומות בנות שלושה חודשים שנולדו פגות, ואמא שלהן הניקה אותן מרגע לידתן על כל הקשיים שפגיה מעמיסה.
בכל אופן היא ישבה בלובי עם שתיהן יונקות ושני הילדים הגדולים(בני 5,6) אוכלים, מדברים והאבא עוזר מגיש מים מסדר את החיתול שהיה לה על החזה, הכל טבעי ומבורך.
הערצתי אותם באותו רגע ובכל מקום אחר שראיתי אותם, בבריכה בחדר האוכל...
גם אני מניקה בכל מקום וכמו שנאמר לנוכח החיוך שלי אף אחד לא יכול עלי

תמיד אני אומרת שאני לא המצאתי את גוף האדם, יש מי שקבע שתינוקות אוכלים מהציצי, והציצי בתרבותינו נמצא מתחת לחולצה, מה לעשות?!

גם אני מיניקה בכל מקום מאז שטליה נולדה ועד היום (4 שנים), כולל תוך כדי ישיבה מלומדת (עם כל הבוסים שלי בשתי האוניברסיטאות...), כולל בכל מקום בחו"ל.

אני מאלה שלא אוהבות לחשוף את גופן, וגם אוהבת נוחיות (עיצבן אותי כל פעם להוציא את החולצה מהמכנסיים ולהרים אותה כדי להיניק), ולכן יש לי חולצות הנקה - גם של "מובי" (יצרני חזיות הנקה שהוסיפו גם חולצות. הם ברח' לבנדה בת"א, ואני קונה מהם בטלפון, משלמת בכרטיס אשראי, ומקבלת בדואר. קניתי גם המון מתנות ליולדות ככה), וגם של motherwear, שקניתי גם בדואר (דרך האינטרנט והדואר האלקטרוני) וגם בחנות המפעל שלהם (נסעתי במיוחד, כשהיינו בארה"ב).

כשאני רואה אמהות אחרות שמניקות בפומבי, אני מחייכת אליהן ו/או אומרת "כל הכבוד", אם אפשר לפגוש את מבטן.

מעולם לא נתקלתי בשום תגובה שלילית מאף אחד בשום מקום. חוץ מאשר שתי חברות שונות (רווקות צעירות) ששאלו אותי (בשתי הזדמנויות שונות): "את מיניקה בכל מקום??!" הסתכלתי עליהן בפליאה ואמרתי בפשטות: "בטח!"

שתיהן עכשיו אמהות מיניקות. מעניין מה הן עושות.

משום מה אין אף דעה גברית בעמוד זה, אז החלטתי לתרום...

קודם כל אני מופתע לשמוע שיש התנגדות להנקה בציבור. אשתי הניקה ומניקה בכל מקום (אם כי משתדלת לעשות זאת באופן צנוע) ורוב הנשים בסביבה החברתית שלי בשנים האחרונות, נוהגות להניק באופן חופשי, בלי לשאול, וגם לא נתקלות בהתנגדות מהגברים באותה סביבה חברתית.

אני מניח שיש אנשים שמראה של שד חשוף נראה בעיניהם לא צנוע, אך בתרבות שלנו לא מקובל שגברים יעירו לנשים על כך (בייחוד, גבר דתי אמור להסב את עיניו). לכן כנראה שהערות בנושא זה יבואו דווקא מנשים אחרות.

כיוון שאני לא אדם דתי, אני מוצא לנכון להביע את דעתי האמיתית בנושא זה (אני מתיימר לייצג את כל הגברים, אבל אם מישהו מבני מיני מרגיש שזה לא מתאים לו, שיחליף "אנחנו" ב"אני"):

שד זה דבר יפה. אנחנו הגברים נהנים להסתכל על נשים מניקות, ולא בגלל שזה מדליק אותנו, אלא בעיקר מפני שזו סיטואציה לגיטימית להסתכל על שדיים.
הצורך להסתיר את השדיים בכל מחיר הוא סממן של תרבויות מסוימות מתוך הסלט של התרבויות שקיימות במדינה הזו (בלי שיפוט ערכי). להשוואה, בתרבות החרדית (או לפחות בחלקה) ראש גלוי של אישה נשואה הוא איבר נסתר שרק בעלה, ואולי נשים אחרות במספרה או במקווה, רשאים לראות. אשה חרדית שתצא חלילה בשיער גלוי תעורר התרגשות רבה בסביבתה. עוד דוגמא מוכרת - הסתרת הפנים במדינות האיסלם הפונדמנטליסטי.
בתרבויות אחרות, למשל במספר מדינות צפוניות באירופה, נהוג להתרחץ בים/אגם/סאונה בעירום, בלי הפרדה בין גברים ונשים, ובכך הופך הגוף הנשי (וכנראה גם הגברי) לשיגרתי למדי והרבה פחות מעורר מחלוקת. בכל זאת אנחנו נהנים מזה (כאמור, שדיים הם דבר יפה, ובעצם כל הגוף הנשי).
אנחנו מסתכלים גם על נשים לבושות, וגם על איברים גלויים (פנים, שיער... כפות רגליים... כל אחד לפי העדפותיו)
במילים קצרות: פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה...

אז תמשיכו להניק איפה שבא לכן, אל תחששו מביקורת של גברים כי היא כנראה לא תיאמר (אם כי מבטים כנראה יישלחו). ולביקורת של נשים אחרות אפשר לענות בשאלה הפשוטה "למה זה מפריע לך"?

אני בדרך כלל מניקה את קרן (בת 2 וחודשיים) שהיא נמצאת במנשא אז יוצא נורא צנוע .(לא רואים כלום).
פעם אחד בכל הקריירת האם המניקה העירו לי.
הנקתי בזמן שאני הולכת באלנבי ומניקה (כמובן היא במנשא) ופתאם זונה (אני לא צוחקת) בת 40+ בלבוש מינימליסטי התחילה לצרוח עליי שאיך אני לא מתביישת להראות את הפטמות שלי במקום ציבורי.
מעניין שפטמות זה היה הדבר היחיד שלא ראו לה.

הוי, איזה כייף זה שיח נשים. עם כל הכבוד לעדי רן, עד שהוא דיבר היה משהו קסום בקריאה של הדף הזה. מה לעשות, לא יוצא לנו הרבה שיחות עמוקות ובפורום רחב כזה על נושאים כאלו. אולי כדאי להמציא איזה דף רק לנשים.
אני מניקה בחור שמנמן בן שנה. בגלל שקשה לי לחשוף את הבטן שלי בציבור, ובגלל שמאז ההריון אני לא מסוגלת ללבוש מכנסיים, ובגלל שבגדי הנקה קנויים נראים בעיני שיא היורמיות, אני לובשת שמלות שהרחבתי את פתח הצואר שלהן כך שאפשר לשהוציא דרכו את השד בלי מאמץ, ומתחת אני לובשת גופיה או חולצה, שאותן אני מרימה בעת הצורך. יוצא חריץ מינימאלי בין פתח השמלה, המופשל כלפי מטה, ובין תחתית החולצה המופשלת כלפי מעלה.
(אם תרצו לראות דוגמה של זה, בלינק עם תמונות הנקה מכל העולם שאיילת השחר מפנה אליו אחרי וויאן מיוחס, הנשים מהודו, נפאל וסין עושות משהו דומה...לשמחתי גיליתי, תודה לאיילת השחר!)
הייתי מעדיפה לא לעשות מזה ענין, אבל יש מקומות שאני מרגישה קצת לא נוח. במיוחד כשהילד מסיט את ראשו לנוכח כל עובר ושב בענין רב, תוך כדי יניקה.

מתחשק לי לספר חוויה נעימה על הנקה בציבור:
לפני כמה ימים הייתי בניצת הדובדבן בראשון, ואחרי שגמרתי לשלם גלי ביקשה "תיתי", אז הכנסתי אותה למנשא ושלפתי (בדיסקרטיות רבה). אחת המוכרות שאלה אם אני מניקה אותה, כשאמרתי שכן היא היא אמרה לי "וואוו איזה יופי, לי לא היה האומץ לעשות את זה. אני תמיד התחבאתי והתביישתי. לא שרואים משהו, אבל בכל זאת." היא הייתה כל כך חמודה בהתפעמות שלה ובתגובה שלה שזה גרם לי לחייך. ואני רק מקווה שזה המעיט אך במעט את הבושה שלה בעתיד.
הנקה נעימה.

צרפתי קישור לקבוצת תמונות מכל העולם של נשים מניקות ,להנאתכן\כם.
http://starmed.msn.co.il/BreastfeedingAlbum/Page1

בנות לידעתכן ב"איקאה" מותר להניק בחדר הנקה ב ל ב ד !!!
למי שתנסה לא בחדר המוקצה צפוי איום מקצין הבטחון של המקום
גם אם את באמצע ההנקה הוא ידרוש ממך לקום,ללכת את המרחקים הרבים בחנות ולהגיע עד לחדר ההנקה
אני סירבתי

ומה קרה?

איילת השחר,תודה!
תמונות מקסימות.

עוד סיפור נחמד על הנקה בציבור נמצא
בלינק הבא

איילת איזה תמונות נהדרות .תודה רבה!!
וגם לשירה תודה על המידע החשוב.

שירה - גם אותי העיפו לשם.
וזה הרגיז, אבל לא הייתי מספיק אסרטיבית לסרב.
שלא לדבר על זה שכשבאו לשם שתי נשים אחרות להניק, בעלי היה צריך לצאת, ולא יכל לעזור לי...
אבל יותר מהכל הרגיז אותי שאת האבא שהאכיל מבקבוק לא העיפו לשום מקום.

אוי - פלוני, הערב זו אני...

לא ייאמן, כי אני הנקתי באיקיאה בכל מיני מקומות, כולל תוך כדי עמידה בתור לקופות, במסעדה, ועוד, ומדובר בילדה בת 4, ואף אחד לא אמר לי שום דבר! אילו היה מופיע קצין הביטחון הזה לידי, הייתי פשוט מסתכלת בו: "סליחה?????" כאילו, לנשק ילדים גם יש חדר מיוחד? ושיסלח לי, אבל איקיאה היא שבדית, ושם אפשר להיניק בכל מקום שרוצים, למי בכלל איכפת, הרי תינוקות יונקים, לא? זה מה שהם עושים - ולהזכירכם, בשבדיה יש כ-100% הנקה.

כן, כן, איקאה. לא יאומן מה שקורה לשבדיוּת כשהיא פוגשת בלבנט. מצחיק, אין מקום לחיות איפשהוא בין המתירנות הנאורה לבין ה"פרימיטיביות" הטהורה שבטח כבר הספיקה להתקלקל לגמרי אצל הערבים והבדואים שסביבנו.
בכל אופן נראה שאיקאה ישראל ראתה כבר כמה וכמה הנקות בציבור, וזה נחמד.

בשמת א, נראה לי שמי שרואה אותך מניקה את בתך בת ה-4 בציבור כל כך בשוק מזה, גם אם הוא קצין בטחון באיקיאה, ושבגלל זה לא אמרו לך כלום.

עוד סיפורים: בילד הראשון לקח לי כמה חודשים להניק בציבור, בעיקר בגלל בעיה של מנשאים, אבל גם בגלל שחמותי לא הניקה והיתה לא בדיוק תומכת בלשון המעטה, אם כי בלי כוונה רעה (בהתחלה. עבר לה). בתינוקת הזאת יש לי מלא מנשאים וחולצות הנקה ( שלא ממש נחוצות, אבל כייפיות) והנקתי ממש בכל מקום, בעיקר בהליכה, אם כי לדעתי לא רואים כלום בכלל. אז קודם כל, בארץ המון אנשים מחייכים אלייך ואומרים איזה חמוד כשאת עם תינוקת במנשא. כבר נמאס לי לחייך בחזרה. כמה גם אמרו לי שלראות תינוק במנשא מאשר בעגלה זה הרבה יותר נחמד. כמה נשים העירו על ההנקה, בחיוך ולא בשלילה ("אנחנו אוהבים לאכול, מה?"). אבל השיא שייך למוכר מסכן של חומרי בניין. זה הלך בערך ככה:
"יו איזה מותק! (מתקרב) פוצי מוצי מוצי פוצי....... אוי הוא יונק! (קפיצה אחורה) יו איזה הלם.. מצטער, זה חמוד והכל, אבל לא היתי מוכן לזה.. אני עדיין בהלם."

ועוד סיפור שסיפרו בקבוצת email שלי. הוא לקוח מאחד הספרים:
רופא אמריקאי התנדב בפקיסטן. יום אחד הוא הולך ברחוב ורואה מרחוק קבוצה של נשים מדברות ומניקות. כשהוא מתקרב הנשים נבהלות ומכסות את (.............................) ראשיהן. אף אחת לא מעלה בדעתה לכסות את שדיה.

באמת סיפור מצחיק,ומה זה חולצת הנקה?

חולצה עם פתח מכוסה בחתיכת בד נוספת, כך שניתן לחשוף רק את השד (בלי לחשוף את כל הבטן), וגם זה בקושי.
בארץ, מובי (של החזיות, מספר בדפי זהב, לבנדה 4 אני חושבת) מוכרים אותן בטלפון, 89 ש"ח לפני כשנה, ואת משלמת רק אחרי שאת מרוצה. אמריקה.

מבחינתי חולצת הנקה זה טי-שרט במידה לארג'.

אני מניקה בת שנה ושלוש. בשישי היינו בים ואישה אחת, בערך בת ארבעים ואולי קצת יותר, ראתה אותי מניקה והתקרבה ואמרה שהתינוקת נהנית יותר מכל שאר האנשים שבחוף, ושהיא הניקה את ילדיה עד גיל שנתיים, עד שלא רצו יותר. ולמרות שאני בד"כ לא אוהבת שאנשים זרים מתערבים בענייני.. זה היה לי ממש נחמד. סוף סוף לא לשמוע "כל הכבוד", "בת כמה היא???" ו - "את עדיין מניקה" וכד'.. אלא משהו חיובי ולא מופתע.

כשדולב נולד "החלטתי" שאני מניקה כשדולב רוצה ולא מתביישת. זה לא היה תמיד קל, אבל זה כ"כ חשוב לי שאני לא אקפח אותו (אגרום לו לחכות כשהוא רעב), שאני פשוט לא מוותרת לעצמי גם כשלא מאד נח לי, כי אני חושבת שזה שלא נח זה לא נכון, ולא זה שאני לא אניק בציבור.
בכל מקרה, ברוב הסיטואציות זה די נח לי.

אני מניקה בכל מקום ובכל מצב. אפילו שאבתי עם הקטנה מחוברת...
אני יוצאת מנקודת הנחה שזה לא מעניין את אף אחד הציצי שלי כשאני מניקה.
אבל הערות כמו: "זה לא כואב לך איך שהיא צובטת לך את הציצי", מוציאות אותי מעט משווי משקל. אני מנסה לענות בנחמדות, "כואב אבל נעים...".

האמת שיש לי חולצות הנקה, גם ממובי (הכי נוחות והם מקסימים שם) וגם מארה"ב ממאדרוור (גם הזמנתי בדואל וגם קניתי שם בטיול), מה שנורא נוח לי, ואולי זו הסיבה שאף אחד בכלל לא שם לב שאני מיניקה. היא נראית סתם מחובקת. לא ראיתי שום הלם. בחיים לא ניסו לסלק אותי לחדר הנקה או משהו. לא יודעת איך, אבל פשוט לא נתקלתי מעולם בתגובות כאלה. שוב, אולי זה בגלל שעם בגדי ההנקה, אף אחד לא קולט שאני מיניקה, או שזה כל כך דיסקרטי שזה לא מפריע.

שליחה על ידי אסנת* » 20 מאי 2002, 11:22

איזה כיף להרגיש שייכת סוף סוף!
משום מה, בקושי יוצא לי לראות עוד אמהות מניקות בציבור מלבדי. (ירושלים...)
מה שנאמר כאן כל כך מחזק אותי בדרך ומעלה חיוך על פני.

שליחה על ידי גילה* » 20 מאי 2002, 13:46

לדעתי, זה לא אומר רק שלא מיניקות בציבור, אלא שמיניקות מאוד צנוע.

הנקתי את שלושת ילדי עד סביבות גיל שנה וחצי (מעט מדי לטעמי) איפה שרצו מתי שרצו. אין לי ולא היה לי הצורך לעשות "דווקא" ולהראות שאני נהנית כי לפעמים זה יכול באמת להרגיז. הנקתי כי זה היה נכון להם ולי. השתדלתי לא לגרום מבוכה לבחורים צעירים בעיקר.
היתה לי "חברה" שירדה עלי כאסח עם שני הראשונים וכשהיא ילדה היא היניקה עד גיל שמונה חודשים (!) אני חושבת שהרבה אימהות שלא מיניקות מוטרדות מזה ומציקות לנו המיניקות אולי כי הן רואות דבר שהן לא יכולות להתמודד איתו: שילד של מישהו אחר מקבל את הטוב ביותר שהן לא סיפקו לו (חלב אם). זו תחושה קשה מאד שיכולה לעורר רגשי אשמה רבים ולכן הן "מתקיפות".
מה שמאד הקל עלי בהתמודדות היה ששידרתי בביטחון עצמי גבוה (ולא בהתרסה) את מה שהרגשתי (שזה הדבר הנכון) ומאז אין לי יותר בעיות בנושא. לאחרים שרואים אותי מיניקה ויש עם זה בעיה זבש"ם.

אני מוכרחה להיות כנה לגמרי.
אני מניקה את בתי 10 חודשים, ואני שמה לב שככל שהיא גדלה יותר,
המבוכה שלי להניק אותה בציבור גדלה גם היא.
היא עושה הפסקות ביניקה כדי להסתכל עלי, מסביב, משאירה את הציצי חשוף לעולם.
אני לא נבוכה מההנקה עצמה, אלא מזה שיראו לי את הציצי!
ואני נלחמת בעצמי. משכנעת את עצמי שהחברה היא זו שצריכה להשתנות ושזה טבעי וכו' וכו'.
אבל המבוכה שם.
היה לי ויכוח עם חברה שטענה שעדיף לקטנה אמא שעושה דברים כשהיא שלמה עם עצמה
מאשר לשדר לה שאני נבוכה מההנקה.
אמרתי לה שאם הייתי מאכילה אותה מבקבוק הייתי הרבה פחות שלמה עם עצמי
ואני כל כל אוהבת להניק!
ומה יהיה כשהיא תגדל ותלמד לצעוק לי "ציצי ציצי", אולי אני אהיה במבוכה להניק ילדה "גדולה"?
והאמת, שגם אישי מובך מעניין ההנקה בציבורץ
אולי באמת עדיףצלי לא לנסות להיות נושאת דגל המהפכה ולהניק בצניעות?

זה נעשה מעט מסובך יותר, טכנית, עם הזמן.
לכן אני חושבת שגם הפתרונות צריכים להיות טכניים.

אולי חולצת הנקה תעזור לך?
אולי חולצה רפויה יותר שמסתירה יותר גם כשהיא זזה?
לגבי צעקות "ציצי" - אל תציעי לה אף פעם ציצי, אלא לינוק, ואז היא תצעק "לינוק", או כל דבר שהוא פחות מביך עבורך.

ועוד - כשהיא גדלה, יש פחות פעמים שהיא באמת חייבת לינוק (נגיד: רק התחלה וסוף ארוחה, הרדמה, וכשקורה משהו. מה זה אומר - 2-3 פעמים במפגש חברתי אחד? זה לא כל כך נורא).

לדעתי - בטח לא לעבור לבקבוק בגלל דבר כזה.
לא בגלל חשיבות ההנקה, כמו בגלל חשיבות הנאמנות לעצמך.

כמו נימוסי שולחן, או לא להרביץ ולנשוך, יש גם נימוסי הנקה (בייחוד לפולניות כמוני).
אצלנו היו שמות קוד להנקה - "נוקו" עם הגדולה, שהפך ל"קוקו" אצל הקטן.
אני מחזיקה קצת בכוח כשאני מרגישה שתכף חושפים אותי, ולא מרשה להרים את החולצה (בפומבי לפחות).
הם יתרגלו למה שאת תרגילי אותם.
ויש גם סינור הנקה, "סינרקט", לא רע, ופופולרי מאוד בחברה החרדית. 70 שקל.

אסנת, הנקתי בפומבי בערך ארבע שנים (פשוט מגיל ארבע בערך היא כבר רצתה לינוק רק סביב השינה, אם כי אפשר להחשיב גם הנקה לשנת לילה בנוכחות חברים בביתנו כ"הנקה בפומבי"...), ואני סופר ביישנית ולא חושפת את עצמי.

בתי אומרת "לינוק", וזה לא הפריע לי. אבל כל אחת ורגישותה.
כמו המסעדה, אני מקפידה לשמור על החולצה בפומבי, למניעת חשיפות מביכות בגיל שבו הם פתאום זזים או פתאום רוצים להרים...
והפטנט שלי הוא חולצות הנקה. בטח יש פה פרטים בדף, כי אני זוכרת שבעצמי נתתי בדף זה או אחר באתר שקשור בהנקה.
הן מאוד נוחות להנקה, וגם מאוד דיסקרטיות.

בספר של לה לצה על הנקת פעוטות מציעים למצוא להנקה שם קוד כמו "נוקו" ואז המבוכה בציבור פוחתת כאשר הילדה מכריזה על רצונה.
אצלנו זה נוקו, דולה (DO-LE) (פיתוח שלה מ"פה גדול" שביקשתי ממנה לפתוח איזו תקופה, כדי שתתפוס טוב כשהיה לי פצע), ותנה (TANE) (שזה פיתוח של צד שני).
בספר היא מתייחסת בפירוט לסוגיית ההנקה בציבור. בעקבות קריאתו הבנתי שעם כל הרצון הטוב של המניקות יש אנשים שזה מפריע להם בעין לראות תינוק או פעוט יונק. אין מה לעשות, בחברה שלנו זה עדיין לא טריויאלי. (המחברת אומרת שם, תזכרו מה אתן חשבתן והרגשתן כשראיתן בפעם הראשונה ילד בן שנתיים יונק).
מאז שקראתי את הספר אני יותר רגישה לאנשים סביבי ומשתשתדלת להניק יותר בצד או בחדר אחר לעיתים.

רותי, חשוב לזכור שהספר אמריקאי.
שם לא זו בלבד שיש להם בעיה עם הנקה מעל ומעבר למה שיש בארץ, יש גם מדינות שזה לא חוקי להיניק בהן בפומבי!

ואני, בפעם הראשונה שראיתי ילד בן שנתיים יונק, התרגשתי וחשבתי כמה זה נהדר.
להזכיר, ביהדות מצווה להיניק עד גיל שנתיים לפחות (ההלכה אומרת, שאם הילד חלוש, רצוי להמשיך גם מעבר לגיל שנתיים. לא מסבירים מה זה "חלוש", כך שזה פתוח לפרשנות רחבה).

האנשים שזה מפריע להם זקוקים, לדעתי, לחינוך מחדש.
אם מספיק אמהות יניקו בכל מקום, כל האנשים האלה יתרגלו. רק כך נהפוך את זה לטריביאלי.
וגם, זה לא עניינם! שילמדו משהו על "גבולות": זה כאילו יפריע להם הצבע של השמלה שלך. אז מה, תחליפי אותה מפני שזה "מפריע" למישהו??? מה יש, את פוגעת בהם? דרכת עליהם? תקפת אותם? או אולי את בסך הכל מטפלת בילד שלך (שלא לדבר על "בצורה הכי טובה"?)?

בשמת -
אני מסכימה שאילו כולן היו מיניקות בכל מקום, אף אחד לא היה מתרגש ממיניקה בציבור, אבל המצב הקיים הוא שיש הרבה אנשים "שם בחוץ" שנגעלים. ממש ככה. אי אפשר להתווכח עם תחושות.
אז האמת שאני כן מתעלמת מכאלה, ומיניקה בחץ, אבל זה לא הוגן לצפות מכולם להרגיש כמוך. (זה כן הוגן לצפות מהם לא לדחוף את האף שלהם לציצי שלך).
ד"א - יצא לי לקרוא אי אילו מיניקות (ישראליות!) שזוכרות כמה שזה נראה להן ביזארי/מגעיל לפני שילדו, ואילו הערות הן העירו (או התאפקו מלהעיר) לחברותיהן.

אני הרגשתי הכי בנוח עם שיטת ההנקה הסמי-ציבורית. מאחר ואני חיה בעיר ופה גם הסתובבתי עם בני כשינק, הרי שתמיד הייתי קרובה למקום דיסקרטי בו יכולתי להניק: חדר ריק במתנ"ס, באוטו, בחדר הנקה בחנות תינוקות (רק להניק ולצאת - בלי לקנות שום דבר), ועוד.
אז נכון שלפעמים פרוש הדבר היה לעזוב הכל באמצע שיחה או באמצע כוס קפה וכד', אבל זה נתן לי הרגשת שחרור וחופש גם להיות בחוץ וגם להיות מוסתרת כפי שרציתי.

אסנת שלום,
הנקתי בציבור את בכורי עד שמלאו לו שלוש שנים. בהתחלה הייתי מאוד בישנית. התגובות דווקא היו טובות. ככל שחלף הזמן והילד הלך וגדל התגובות היו יותר בעיתיות ואני הפכתי לפחות ביישנית. אולי זה קשור לאופיי המרדני, אולי לאקסהבציוניזם מודחק, מה זה חשוב. בהתחלה (שבעה חודשים ראשונים) השפרצתי קשות משני הציצים בזמן ההנקה. בני היה מוציא את הפטמה מהפה כי השפריצים חנקו אותו. הייתי יושבת עם ציץ אחד שמשפריץ מחמישה ואפילו שישה מקורות בלתי נדלים. הציץ השני היה מציף את רפידת ההנקה ומרטיב את החולצה וזרם ענוג היה מגיע עד למכנסיים.
זה היה מביך! ששת השפריצים שלי גרמו לי ללחץ בזמן ההנקה מה שהקשה עלי ועל היונק הקטן. באמת עזר לי להמלט לחדרי הנקה, מכונית מה שיש. כשפסקו השפריצים הפכתי למניקה גאה והנקתי בכל מקום אפשרי. הילד היה זועק בסופר ציצי! ואני הייתי שולפת. אני זוכרת איך הגבתי אני למניקות אחרות לפני שהפכתי לכזו בעצמי. חשבתי שהן מטורפות (גיל שלוש, הילד יצא הומו! צריך לדווח לעובדת סוציאלית. לאנשים כאלו אסור להוליד ילדים). לכן, כשהייתי נתקלת במבט זועם הייתי מחייכת חיוך קטן וביישני או פשוט מסתכלת לצד השני. אף אחד לא תקף אותי, הפריע לי או גרם לי אי-נוחות. למדתי שברוב המקרים אם הרגשתי לא נוח זה בגללי ולא בגלל הסביבה. הגנים הפולניים שלי היו משתלטים עלי והייתי מתחילה לחוש חוסר נוחות. אנשים יכולים למצוא בחוסר הנוחות הזה שלי עם עצמי זיז להאחז בו ולהטיף לי. אבל שוב, זה מעולם לא קרה.
הכי חשוב, ההנקה משחררת (אצלי לפחות) חומרים ממסטלים באיכות גבוהה. כל מי שיתקל בי בזמן הנקה יטעה לחשוב שהוא רואה את האם תרזה (עליה השלום). אני הופכת להיות חייכנית ואוהבת בריות אולי בגלל שהשמיעה והראיה שלי ממש לא בשיאם בזמן הנקה. אני מרגישה כאילו אני בבועה מנותקת. זו כנראה אחת הסיבות שמעולם לא שמעתי תגובה שלילית ולא ראיתי מבט נזעם, ואם הם היו שם הם התקבלו בחיוך הכי מסטול שלי - ומה אכפת לי מהם בכלל.
היום עם בני הקטן אני מרגישה חופשי להניק בכל מקום ובכל שעה ובהנאה גדולה. אם את רוצה שאבוא איתך לקניות ואניק לידך בתור תמיכה - רק תגידי. אני מוכנה לעשות סיבוב הופעות בכל מקום שיראה לך.

דבר אחרון: מי שנבוך מציצי חשוף זה משהו עוד איך שהוא מובן, אבל להיגעל מתינוק יונק? מי ניגעל מתינוק יונק? אותו אחד בטוח מחטט באף כשהוא תקוע עם האוטו בפקק ומפליץ במעלית מלאה אנשים. אלו דברים מגעילים! אבל תינוק יונק? מגעיל?

ולסיכום: עשי מה שטוב לך!

רותי, איזה קטע שגם אצלכם קוראים לזה נוקו... וגם מור של שגית קרא (קורא?) ככה להנקה (-:
וגם אצלנו יש העניין של לקרוא להנקה "תד תני!" (צד שני!) אפילו שמתחילים מהצד הראשון.
בשמת, אני לא יודעת אם יצא לך כבר לקרוא את Mothering Your Nursing Toddler במהדורה החדשה שלו. אני כבר לא זוכרת ממש את המהדורה הישנה, אבל בחדשה יש סיפורים מאמהות במקומות שונים בעולם, ואני לא הרגשתי שיש הבדלים גדולים במיוחד (בינתיים לפחות) בינינו לבין ארה"ב. אני משערת שיש אזורים בדר' ארה"ב שניתן להשוות אותם לשכונות מסוימות בארץ, יש אזורים מסוימים בקליפורניה שדומים לשינקין או לטבעון, וכו'.
היום בפגישת ללל בכפר מל"ל היו 17 נשים, והיה מעניין מאוד לראות את התגובות של אמהות לבני חודש למראה ילדה בת שנתיים שיונקת (-: אף אחת לא הקיאה, אמנם, אבל תדהמה, פליאה וזעזוע היו גם היו. שלא לדבר על מה שעבר להן בראש כשמישהי תיארה איך בתה בת השנתיים וחצי מתעוררת שבע פעמים בלילה לינוק.

אני עדיין לא אמא, אבל תמיד, עוד לפני הדף הזה היה לי ברור שאניק בעתיד. זה מזכיר לי מישהי שהיתה חברה שלי, אמא לשניים, שהביאה אותם לעולם כמעין משימה שיש למלא וזהו, שאפשר להראות רגש ע"י מתנות ולא ע"י הימצאות בבית וכד'. וכששאלתי אותה אם היא הניקה, היא הזדעזעה מהשאלה , עיוותה את פניה ואמרה ש"זה נורא בהמי..", וממש, אבל ממש נראה לה דוחה ולא ברור לה איך נשים עושות את זה. הייתי המומה.

עלמה - לצערנו, יש הרבה אמהות שחושבות ככה. זה עניין של חינוך לרוב, אבל לעתים זה התלבש יפה על איזה משהו לא פתור מהילדות (אפילו התעללות מינית)

כתבתי פעם איפשהו -
הנקה זה משהו שמזכיר לאנשים חיות.
מי שאוהב אומר "ואו! כמו חתלתולים!", ומי שלא - "כמו פרה".

אביגייל הי,
אני כמוך, תנו לי לצאת מהבית אבל להניק בצנעה, כן לא מבושה חלילה אלא כדי לשמור על גידגרי הצניעות(כדתיה). הקטע המבאס הוא שלפעמים אין לך איפה להניק ואספר לכן סיפור:
יןם אחד בעלי הקפיץ אותי למרכז קניות ע-נ-ק (לא קניון אלא כמו צומת ירקונים -שיש שם ה-מ-ו-ן חנויות) בקיצור המתוקי צרטיך לאכול, אני נוזלת ואין לאן ללכת(האוטו עם בעלי) נכנסתי לטויס אר אס לגם שם אין איפה להניק. נאלצתי להכנס לשרותים כדי להניק וגם ננעלנו שם...

אש"א, לא ייאמן. טוב, אני למרות חילוניותי הקשה מניקה בצניעות רבה, אבל לעולם לא אניק בשירותים (חוץ מאשר אצלי בבית, וזה כבר מסיבות אחרות (-: ) כמו שלעולם לא אוכל בשירותים - גם לא אצלי בבית. בטויז אר אס / שילב וכו' אני פשוט מתיישבת על כורסת ההנקה ומניקה שם.
מה שכן, נאלצתי למדוד את חזיות ההנקה בטויז אר אס בשירותים, מרחק של מאתיים מטר בערך. כזה טמטום מצד מתכנני חנות עוד לא ראיתי.
לפני כמה שבועות התפרסמה באחד המקומונים בשרון ידיעה על כך שבקוקאי כפר סבא לא נתנו ללקוחה להניק בחדר המדידה, תינוק בן שישה שבועות, אחרי שהוציאה שם כ-700 שקל על בגדים, וגם לא התנצלו אח"כ, ונשארו בעמדתם גם כשהתקשרו מהעיתון לקבל תשובה... אז בבקשה להחרים, אה?
ואם תהיתם אם היא זרקה להם את השקיות בפרצוף ולקחה חזרה את הכסף - לא. דיברתי עם ידידה שלה, והיא הסבירה לי שהיתה צריכה את הבגדים לאירוע חשוב שעמד להתקיים בעוד ימים ספורים, וגם ככה קשה כ"כ לעשות קניות עם תינוקטן.

תודה על החיזוקים
קרן שמש- הסיפורים שלך כל כך מצחיקים, וההומור העצמי ממש מעורר קנאה!
אני זוכרת שטרם היותי אמא, גם אני הייתי נבוכה ביותר להיות נוכחת בהנקה לידי.
כנראה זה משתנה במעבר לאמהות, למרות שמן הסתם בתרבויות שבהן הנקה עד גיל מאוחר היא טבעית
בטח גם יחס הציבור לכך בהתאם.

מסעדה חביבתי,
מה אומר לך אחת מהחויות היותר לא נעימות שחוויתי אבל מה הייתי עושה מניקה בלב החנות כשגברים נמצאים שם לא ולא!!
בתרבויות אחרות, למשל במספר מדינות צפוניות באירופה, נהוג להתרחץ בים/אגם/סאונה בעירום, בלי הפרדה בין גברים ונשים, ובכך הופך הגוף הנשי (וכנראה גם הגברי) לשיגרתי למדי והרבה פחות מעורר מחלוקת. בכל זאת אנחנו נהנים מזה (כאמור, שדיים הם דבר יפה, ובעצם כל הגוף הנשי).
לגבי דברי עדי בגלל הסיבות האלה (בין השאר)אני לא אניק בפרהסיה, כי מה שביני לבין בעלי הוא רק ביננו ואין שום סיבה להפוך אותו לשגרתי.

אבל אמא של איסתרא, למה מישהו צריך לראות משהו?
אני מניקה עם חולצות הנקה. כל מה שרואים הוא תינוק או ילד מעורסל בזרועותי. לא רואים שום דבר ממני, בכלל בכלל. לרוב גם לא מנחשים שהילדה יונקת בכלל, אולי חושבים שהיא מתחבקת איתי או מנמנמת בזרועותי. החלק של החולצה שמכסה את פתחי ההנקה מכסה גם את פי התינוק/הילד.
זה מאפשר לי להניק בכל פורום, בלי בעיות.

אש"א, אולי בכ"ז תנסי את ה"סינרקט". הקטנצ'יק וגם הבכורה שלי בזמנה יכולים להרים בלי שום בעיה גם את הכיסוי של חולצות ההנקה, אבל נראה לי שהסינרקט יותר מקשה על העניין.

קראתי בשקיקה את הדף מתחילתו, אבל נראה לי שמי שבאמת צריך לקרוא את הדף הוא בעלי.
לבעלי מאוד, מאוד, מאוד, מפריע שאני מניקה בפומבי - ואנחנו לא דתיים. יש עוד בעלים כאלו?
הוא מרגיש שאני חולקת עם העולם משהו שהוא אינטימי, משפחתי ומיני.
כשאני מסבה את תשומת ליבו לכך שאף אחד לא מתרגש ממני הוא טוען שאני under estimating myself! מחמאה נחמדה מהאיש שלי, לא?

אני מניקה בכל מקום, ובכל הזדמנות, ומרגישה מאוד נוח בכך. אבל אני מאוד לא ביישנית, ומרגישה נוח עם גופי, ותכונה זו מקלה על ההנקה הפומבית.
לגבי IKEA - הנקתי באחד מחדרי התצוגה שלהם, על כסא טלויזיה נוח להפליא, לפני יומיים - ולא קיבלתי נזיפה. בכלל, אם אני מקבלת הערות, הן רק חיוביות. נראה לי, שגם אני, כמו שהזכרתן למעלה, שקועה בבועה הנעימה שלי תוך כדי ההנקה.
אני גם מאוד מסכימה למה שרוצקי פוצקי אמרה, איך אפשר לבוא בטענות לאמהות מניקות כאשר האופנה השלטת ברחוב היא צמוד וחושף (לא מחמיא לנשים, לדעתי, אבל זה כבר דיון אחר).
היה לי עצוב לקרוא מה שנאוה פרנס כתבה, באוגוסט שעבר, על כך שהתבקשה לא להניק את בנה בן השנה ו-8 בגן שלו לאור תגובות הורים וילדים. האמת, נאוה, כל הכבוד לך על הקבלה והאיפוק - אני כבר הייתי עולה על בריקדות.

יש לי הסתייגות אחת להנקה פומבית: בסביבה דתית לא אניק בפרהסיה. אמצא פתרון אינטימי יותר.מה אתן חושבות? יש לכן עוד סייגים?
ועוד, כאשר אנחנו מסובים עם חברים גברים, תמיד אשאל, למען הנימוס, האם ההנקה מפריעה. עד כה תמיד התשובה היתה "מה פתאום, בכלל לא". אבל אני מקפידה לשאול כדי לא להביך אותם, וגם כדי להכין אותם לבאות...

תגובות של ילדים גדולים להנקה
בתה של חברתי (בת 3, אף פעם לא ינקה בעצמה) היתה מרותקת לבני היונק, צמוד לציצי שלי. היא התלהבה מהציצי השני שלי, המשפריץ מעצמו, ועוד יותר שמחה כשנתתי לה ללחוץ על הציצי כדי לעשות "שפריצים" בעצמה. היא גם ביקשה לנסות ולינוק בעצמה. לי לא היה איכפת, אבל אמא שלה לא הרשתה.

מירב
מובנת לי מאוד ההרגשה שלו, תראי מה עדי רן כתב על הנקה בפרהסיה מעיני הגבר. אני לא הייתי רוצה שכך יסתכל עלי משהו שהוא לא בעלי.
בשמת א,
חולצת הנקה???? יש דבר כזה??? איפה????
מסעדה,
למה את מתכוונת? את מדברת ביפנית מבחינתי...

אש"א - תרגומים:
חולצת הנקה : בארץ - מובי מוכרים כאלה. חפשי בספר טלפונים, בת"א (נדמה לי שברח' לבנדה). טלפון, שולחים לך, את מודדת, מרוצה או מחליפה, ושולחת צ'ק. אמריקה.
סינרקט : מין כיסוי כזה שמכסה אותך ואת היונק. האגדה מספרת שנמכר בשילב.

רוב תודות. אני אחפש. מישהי יודעת אם יש אפשרות להשיג את החולצות האלה לא בת"א?(אני גרה ליד כפר סבא)

כאמור - הם שולחים בדואר.

תרימי טלפון לרבקט, אם יש קרוב אלייך -לפני שנתיים היו להם חולצות כאלה. סליחה על היפנית, נדמה לי שכתבתי כבר על הסינרקט (סינר+קט) בדף אחר.

אמא של איסתרא, נדמה לי שכתבתי פה את הטלפון שלהם איפושהו. באמת "מובי" ברח' לבנדה בת"א. הם שולחים, ואם לא מתאים לך (הגודל, הצבע) את מחזירה. אני משלמת בכרטיס אשראי, חוסך לי אפילו לשלוח צ'ק בדואר (משהו שאני שונאת במיוחד). בחיים לא הייתי אצלם, רק דרך הטלפון.

אש"א - הריני לאשר את האגדה של גילה. סינר קט נמכר בשילב.

יצאתי כאן קצת פסיכית.זה לא שלא הבנתי אותך בשמת פשוט חשבתי שאולי יש להם חנות נוספת. אגב, קצת קשה להניק מצד ימין ולכתוב ביד שמאל...

חחח, אמא של איסתרא, בעניין הכתיבה ביד שמאל:
יש לי הרגשה שלא מעט תגובות נכתבו בפורום הזה בשיטה הזאת...
אצלי חצי דוקטוראט נכתב ככה... (ואני עוד מהכותבות בשיטה העיוורת, כך שזה ממש קשה...)
המצאתי כמה פטנטים מחשביים לעניין הזה, כי בין השאר יש לי כפות ידיים מאוד קטנות, ואני לא יכולה להוציא מרכאות או נקודותיים כשאני כותבת רק ביד אחת. אז בכל תוכנה שכתבתי בה (את הדוקטוראט לא כתבתי ב-וורד) דאגתי לסדר לי "קיצורים" שיוציאו את הסימנים האלה בשימוש ביד אחת.

יש משהו דומה לסינרקט, מיובא בטויס ר' אס

אש"א ראי ב-תוך כדי הנקה, אולי יש שם הסבר ל-איך להניק ולהקליד בשתי ידיים (אם לא - אני אכתוב עכשיו).
חוץ מזה - אולי תניקי השמעל ותקלידי בימין? (-;

אם מיניקים בצניעות, אין צורך להמנע מהנקה בפרהסיה בחברה דתית.

אני דתיה והינקתי בכל מקום כולל בחברה, אבל דאגתי לצניעותי.

צפי
איך???

בשמת, חיפשתי את הטלפון של "מובי" כאן בדף וב-144 ולא מצאתי
אולי את יכולה לכתוב אותו שוב?

מובי: 03-6877193

היום אמא שלי הייתה אצלי והלכנו למרכז לאכול גלידה ופתאום... אומני רצתה לאכול. מה עושים? אמא שלי מבועתת מהרעיון שאני מניקה בכל מקום שבא לי, או יותר נכון, שבא לאומני. היא נעמדת עם החיתול ביד פרוש לרווחה וחוסמת את כל מי שיכול לראות משהו, אם היה לה משהו יותר גדול מחיתול בד היא הייתה משתמשת בו בשמחה. ניסיתי להסביר לה שככה היא רק מושכת יותר תשומת לב אליי, אל הציצי ובכלל, אבל ממש קשה לה לראות את זה ולחשוב שאחרים יראו לי (חס ושלום) אולי במקרה את הפטמה והרי התהליך יכול להיות כ"כ קצר ואף אחד לא יבחין בכלל בפטמה הזקורה הנתחבת לפיה של ילדתי המורעבת.
בכל אופן זה היה ממש משעשע ולא לגמרי עזר שניסיתי להראות לה איזה יופי זה שהכל כ"כ זמין ונגיש ולא צריך לסחוב את אומני בוכה וצורחת 7-5 דקות באוטו, מה שוודאי היה מביא את שלושתנו לטורים מאד גבוהים של עצבים.
אולי היא עוד תבין מתישהו... או שהיא תפסיק ללכת איתי למקומות (אפשר לחשוב כמה היא עושה את זה עכשיו בכלל...)

מצחיק, אבל בהתחלה (כשהראשון נולד) התבישתי להניק בציבור ו/או ליד חמי. בגלל זה יש לי ככ הרבה בגדי הנקה (זה בכלל תחביב אצלי. אני גם תופרת אותם) ועם המנשאים (גם הם בתחביב) באמת שלא ראו כלום כשהשניה היתה קטנה. אבל עם הזמן והתירגול נעשתי הרבה פחות רגישה לעיניין, ואני כבר הרבה פחות רגישה לאם רואים או לא.
אבל הבעיה המקורית כאן היתה של הבן הגדול. פעם בגן של הבן שלי (בן ארבע) אחת הבנות צחקה על ההנקה אבל אני "בודדתי" אותה על ידי גיוס הילד הדומיננטי בגן ש"יעיד" ש"כל התינוקות" אוכלים ציצי (כמובן שידעתי שאחותו ינקה 3 ח'). במחשבה שניה אולי אפשר איך שהוא לעשות משהו דומה גם עם ילדים גדולים יותר.

קיבלתי ממובי בדואר חולצת הנקה, והאמת, היא לא כל כך הסגנון שלי.
אני מנסה לגייס את אמא שלי לתפור לי חולצה קצת יותר לפי מידה.
אולי אני אנסה לייצר בגדי הנקה מקוריים?
אתן חושבות שיהיה לזה ביקוש?
אני מנסה כבר הרבה זמן לחשוב על במה לעבוד מהבית.

אני חושבת שיהיה לזה ביקוש.
אני גם חושבת (יודעת) שאת לא הראשונה שחושבת על זה. (אבל זה לא אומר שלא יהיה לך מקום)

יהיה לך לפחות הביקוש שלי, אם המחירים סבירים... החולצות של מובי נחמדות בעיני, אבל בסיסיות מאוד, ובגדי ההנקה שמחו"ל יקרים. בכלל, אני לא רוצה חולצות אלא שמלות הנקה! אני כ"כ מתגעגעת לשמלות!

שמלות. שמלות. זה גם מה שאני רוצה. כמעט שנתיים בלי, והסוף לא נראה באופק. (מי היה מאמין שאני אדבר ככה?)

ופעם לבשתי שמלה חגיגית וארוכה לחתונה (לא שלי...), אני חושבת שזה היה קצת אחרי הגמילה של הבכורה, או אולי כשהיא כבר היתה רגילה שיונקים רק לפני השינה - ופתאום נורא התחשק לה, ועמדתי נאבקת בילדה בת שנתיים וחצי-שלוש, שמנסה להרים לי את השמלה כדי לינוק (-: מראה משעשע למדי.

הנקה בצניעות: מסתובבים כדי להתחיל את ההנקה ואח"כ ממילא לא רואים. נדמה לי שכבר סיפרתי אבל אספר שוב. יש לנו חברים דתיים. כשהיא הניקה בקרבתנו היא ישבה עם הגב אלינו וביקשה שלא נקום. כשאני הנקתי בקרבתם (היינו בחתונה, ישבנו באותו השולחן) זה לא הפריע. לא לגבר ולא לאישה. כלומר, הוא המשיך לשוחח עמי תוך כדי, ושאל שאלות על הנקה.
מאידך גיסא, זוג אחר, דתי אף הוא, נרתע בתוקף מהנקה בציבור. האיש טען שאם יש גברים בחדר על האישה לצאת ממנו כדי להניק. אם הנקתי בקרבתו הוא קם והלך. יום אחד קצת הרמתי את הקול. אמרתי שירגע, לא רואים כלום. ובאמת, לא רואים כלום. והוא נרגע והמשיך לשבת לידנו. קרובי משפחה דתיים אחרים לחלוטין לא מתרגשים. להיפך.מעמד אישה מניקה הוא כמעט קדוש. תביאו לה מים, תביאו לה אוכל, קחי כרית.

מסעדה, הזכרת לי חברה שלי... השאלתי לה שמלת הנקה לחתונה, אז היא השוויצה לכולם בסביבה שהיא מניקה עם שימלה... כלומר, הרעיון בשמלת הנקה זה הדיסקרטיות....
לחברה הנ"ל אף פעם לא היו בעיות עם הנקה בציבור. היא מאד מאד גאה בהנקה ובאימהות בכלל.
אגב השימלה ההיא קטנה עליי. מידה small עם משהי חיפאית רוצה. שמלה רגילה שהפכתי לשימלת הנקה.

הילה - אין לך דף בית - אני רוצה. אולי. תלוי מה זה "קטנה". [email protected]

הילה, את יכולה להסביר איך הפכת אותה לשמלת הנקה?

האם יש לקנות שמלות הנקה? עכשיו נזכרתי שניסיתי ללכת כמה פעמים עם שמלות רגילות שלי בתקווה שכשאומני תרצה לאכול אני אצליח לשלוף את הציצ מלמעלה. אבל... אופס, לא הלך לי. אז שמלת הנקה נשמע לי מדהים. ראיתי באיזה אתר אמריקאי שמלות ותהיתי אם מישהו מוכר אותן בארץ

לגילה, בשימחה. המיילים שלי לא מתפקדים, אני ישלח לך מייל מחר מהעבודה.
למסעדה, קניתי שימלה שקל להפוך לשמלת הנקה. כזו שיש לה עוד שיכבה עם כפתורים מקדימה, שאפשר להזיז ואז כל מה שנשאר לעשות זה פתח להנקה בשיכבה התחתונה. הוספתי וולקרו למניעת פדיחות.
לורד: שמלות הנקה יש לקנות מחו"ל, אלא אם כן אסנת תעשה משהו בנדון.. דווקה יש לי בנוסף לשמלות הנקה רישמיות אחת מליקרה עם מחסוף יחסית גדול שאפשר למשוך את הציצ מלמעלה, אבל זה לא ככ "בריא" לשמלה.
למעשה "שליפה מלמעלה" זו הגירסה האהובה עלי ל"כותנת לילה להנקה" בחורף: הגופיות הצבאיות הארוכות (לבנות, מידה הכי גדולה) מלודזיה עם פתח צוואר מאד גדול.

אוי, מסעדה!
סופסוף נפל לי האסימון והבנתי את פשר השם שלך
אני איטית משהו...
לי דוקא יש שתי שמלות שדי קל לשלוף את האלמנטים מלמעלה ולהניק, רק שצריך איזה צעיף או חיתול לכסות
בקשר לעסק שלי, של בגדי הנקה...
אני צריכה עוד לחשוב על זה, איכשהו אני ויזמות עסקית לא משהו.
נראה