אשמח לעזרה ועצה...
בתי בת כמעט שנה. מאז לידתה אנו די צמודות, והיא יונקת ביום ובלילה כרצונה.
כמה חודשים אחרי הלידה הופיעה אצלי בעיה של אבנים בכיס המרה (היו שני התקפים כואבים שחלפו), אך בסוף השבוע האחרון הופיע התקף גדול שגרר גם דלקת בלבלב. לאחר שלושה ימים של התפתלות וכאבים קשים החלטנו לפנות לבית החולים, ושם אושפזתי ליומיים וחצי.
במהלך האשפוז וגם לפני כן הייתי למעשה בצום (במהלך האשפוז קיבלתי נוזלים דרך הווריד).
בתנו נשארה בביתינו עם סבא וסבתא אהובים שהיא מכירה היטב. הם גם היו שם בימים שלפני האשפוז כדי לעזור כך שהמעבר לא היה פתאומי מאד.
כמובן שהפרידה היתה קשה מאד עבורי, אם כי ידעתי שאין ברירה וחייבים לטפל במצב. עד היום לא עזבתי אותה מעולם בערב או בלילה, ובמשך היום רק לעתים, עם אביה או סבתא, לזמנים שבין הנקות.
עם סבא וסבתא הקטנה היתה בסך הכל שמחה, נהגה כרגיל ללא בכי או קושי נראה לעין. הסבתא נתנה לה בקבוק בלילה וישנה איתה כפי שאני ישנה אתה.
בלילה היא בכתה חמש דקות, ואז הסכימה לקבל את הבקבוק ונרדמה. היא ישנה היטב ובסך הכל נראה שהימים עם הסבים עברו בהרמוניה ורוגע.
כאשר חזרתי היא מיד באה אלי לינוק, ונרדמה אתי במיטה. היה לנו לילה "רגיל" - היא התעוררה מדי פעם לינוק וחזרה לישון.
למחרת בבוקר החלה תופעה שלא קרתה קודם לכן: הקטנה לא מוכנה לעזוב את השד. היא יונקת (או מוצצת) במשך שעות ארוכות.
לפעמים עוזבת ויוצאת כהרגלה בזחילה לדבר הבא, אבל אחרי שני צעדים מסתובבת בבכי ומבקשת שוב שד.
ביום הראשון היא בכתה הרבה, וכך גם בלילה שאחריו, וביום שאחריו לא בכתה באופן מיוחד אך עדיין נצמדה לשד שעות על שעות (כמעט ללא הפסקה).
הבוקר (זה היום השלישי מאז השחרור) נראה שהיא עדיין רוצה להצמד.
(כדאי אולי לציין שמירב תזונתה עדיין ביניקה, אם כי היא נהנית מאד לאכול. היא לא אוהבת דייסות ודברים מעוכים, ונהנית לקחת ביד ולהכניס לפה ללעוס ולבלוע חלק ולפלוט חלק...(-: בימים בהם אושפזתי קיבלה לראשונה בחייה בקבוק עם תחליף חלב
. היא שתתה הרבה).כדאי לציין שלפי התנהגותה עומדות לבקוע בפיה עוד שיניים, ואולי זה גם קשור לעניין.
אני עדיין אינני במיטבי, ומתאוששת אחרי ימים כאובים, אך אינני רוצה לגרום לה דחיה נוספת לאחר הפרידה הכפויה הזו.
האם תוכלו לעזור לי להבין מה קורה וכיצד כדאי לעזור לה להתמודד עם המצב?
האם מדובר בעניין רגשי, או שבגלל הצום והתזונה המועטה כעת אין מספיק חלב ואולי צריך להוסיף לה בקבוק?
לא הייתי רוצה "להלביש" עליה טראומות אם אין כאלה, אך ממש הייתי רוצה שהיא תוכל לדבר ולהסביר לי מה עובר עליה....
כל רעיון וכיוון מחשבה יתקבלו בברכה!
על החוויה הקשה שעברת. לא פשוט כל הסיפור הזה!
)