הרהורי פתיחה 37

[אנונימי]

הרהורי פתיחה לגליון 37
(מתוך באופן 37)

דף זה מתוייג כ- דף עלון

מין ומיניות.
כולנו חיים אותו, מי יותר ומי פחות, אך נמנעים מלדבר עליו גלויות.
גם עם חברים טובים, גם בין בני זוג, רב הנסתר על הנגלה.

ערום.
מתחת לבגדים, לאיפור ולגילוח - לכולנו יש אותו, אך אנו נמנעים מלהראות אותו.
אפילו בין חברים טובים, ולעתים אף בין בני זוג ובני משפחה, רב הנסתר על הנגלה.

האם עירום = מיניות.

נכון, באופן טבעי, מין עושים בערום. אך האם בשל כך, כל עירום הוא מיני?

אצלנו בבית, העירום שלנו (ההורים) נגלה ואינו מוחבא בשום מקום, לא במקלחת, לא בשרותים, ולא בחדר המיטות. לעתים גם לא בחלקים אחרים בבית.
אבל, אולי בשל העובדה שמחוץ לבית מעולם לא היינו ערומים )טוב, כמעט מעולם), לקחו ילדנו את העירום כמשהו שיש להתבייש בו מחוץ לבית, ולאט לאט, עם ההתבגרות, גם בתוך הבית.

מוזר איך בחברה שלנו, העירום משנה את פניו ואופיו בחלוף השנים, ואיך בכל זאת, עדיין הוא מתקשר ל"חוסר מוסריות" הדבוק היטב לאחוריה של ה"זימה" וה"פריצות".
וכמו שאומרים שפורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה, הרי שגם עירום שייך למקום ולזמן.
כאשר אנו ערומים בביתנו, ביחד עם ילדנו, לעולם אין לכך קונוטציה מינית. אולם, מתחת לשמיכה, לאחר שכולם נרדמו, העירום פתאום מעורר, ומוביל למיניות הנעימה.

בתרבות שלנו, על חוף הים, "כמעט עירום" (ללא איברי מין וסדק העכוז, וללא פטמות האישה) אינו אמור לעורר שום יצרים מיניים. כולם כך, ואף אחד לא רואה בכך פריצות (לפחות לא אלו הנוכחים). בחוף נטורליסטי (בו הרחצה והשהיה בעירום מלא מותרים ואפילו מועדפים), גם איברי המין החשופים אינם מעוררים אף אחד מינית. כך גם במקלחות המשותפות בפסטיבלים כמו "שנטיפי" או "בראשית".

לימדו אותי לקשור את העירום למיניות, ובדרך שכחו לספר לי שהמין אינו נמצא מתחת לבגדים (או בין הרגליים), אלא בראש, ומאז שהבנתי זאת, אני מנסה להפריד חזרה בין שני העניינים, לא תמיד בהצלחה.

ואנו? האם נוכל לחזור אי פעם להפרדה בין העירום והמין? האם נוכל להחזיר את המין למקומו הראוי (במחשבה, ברגש, ומול בן-זוג משתף פעולה)? האם נוכל להפסיק להסתתר מאחורי הבגדים, האיפור, הניתוחים הפלסטיים, התסרוקות וטיפוח הגוף, ונהיה שלמים עם גופנו הטבעי?

אולי אז, כשנגיע לכך, יהיה לנו גם קל יותר לדבר גלויות על מיניות.
לפחות עם בני זוגנו.

ושתהיה לנו שנה מינית ונעימה

רני