בשלות לגמילה מחיתולים

אנונימי

דף זה עוסק ב-בשלות לגמילה מחיתולים , מושג שטבעה הפסיכולוגיה המודרנית.

האם אכן יש גיל של בשלות?
האם אכן נגרם נזק מגמילה לפני גיל זה, כפי שטוענים הפסיכולוגים?*

בחיתולים יש אלמנט המנוון את המודעות לצרכים מצד הילד ואת יכולת השליטה בצרכים.
בעצם, כל תינוק נולד "בשל" (ראו לגדל ילדים בלי חיתולים ), אבל כל רגע בחיתולים פוגע במודעות ויכולת השליטה בצרכים (וכמובן באפשרות של גמילה מחיתולים בגיל צעיר ).

הציפייה שילד "בשל לגמילה" גם ייקח באופן בלעדי את האחריות על הגמילה, היא הרסנית וגם לא ריאלית (כמוה כציפייה שילד בן שנתיים ייקח אחריות בלעדית על נושא התזונה שלו).
בפועל, תהליך הגמילה מחיתולים הוא תהליך משותף שעוברים ההורה והילד. ההורה מסייע, מתווך ומציע עזרה טכנית (למשל בהורדת המכנסיים), והילד מתקשר, לומד את יכולותיו ומתקדם בקצב שלו.
ההמלצה להמתין לכך שהילד ישלוט בכל ההיבטים הטכניים הנלווים לשימוש בשירותים (כמו התפשטות ולבישה, הורדת מים וכולי) ורק אז יהיה "בשל" להיגמל", אינה ריאלית בגיל הרך, ומביאה ל גמילה מחיתולים בגיל מאוחר , על מאבקי השליטה והקשיים הנלווים לכך.

|| ראו גם: בלי חיתולים והממסד הרפואי ו-גמילה מחיתולים בגיל צעיר ||

|| דפים נוספים בנושא גמילה נמצאים ב-מדור חיתולים ||

מנסיון העגום מאוד שלנו בנושא גמילה לילה ויום, מה שלמדתי זה שילד צריך לקחת על עצמו את העניין. ויש ילדים שמוכנים לזה בגיל שנה וחודשיים, אם למשל מגעיל אותם הטיטול והם מבקשים להחליף. ויש ילדים שמוכנים לקחת את האחראיות רק בגיל 3 או ארבע. אין שום טעם להוריד את החיתול לפני שהילד מוכן להתומדד עם התוצאות. אבל מה? כדאי להוריד את החיתול מדי יום לכמה שעות בקיץ, אם משתמשים בטיטולים חד פעמיים. בעצם, גם עם חיתולי בד זה יכול לעזור. כי החיתול מונע מהילד להבין את תהליך היציאה ולקחת עליו אחראיות.

בני בן שנה ו 10 חודשים, לא תמיד מוכן להוריד את החיתול אבל כשהוא רוצה להסתובב ערום, הוא לא מפספס (בד"כ) ומאוד עסוק בפיפי-קקי-סיר. האם כדאי לעודד אותו להיגמל? האם להתעקש לשים לו חיתול בשינה אם הוא לא רוצה (כי הוא בטוח יפספס ויתעורר רטוב), איך בכלל אדע אם הוא מוכן לגמילה? האם יש דבר כזה גמילה חלקית? (למשל, רק בשעות הערב)?
תודה מראש על עזרתכם.

יעל, העובדה שכשהוא בוחר להסתובב עירום הוא לא מפספס, והעובדה שהנושא מעסיק אותו - שתיהן עדויות לבשלות טובה מאוד לגמילה.
במקרה זה הייתי מציעה לך לעודד אותו וכמובן לאפשר לו להסתובב עירום לפי בקשתו. אם את מציעה לו להוריד את החיתול והוא לא מוכן - לעזוב בלי בעיות. רצונו הוא כבודו.
ממש כדאי לעודד גמילה כשהיא באה מכיוון הילד, כי ככל שייגמל מוקדם יותר כך יהיה לו קל יותר, ולעומת זאת - אם לא תנצלי את ההזדמנות שהוא יוזם, הוא ייתקע בחיתולים ללא צורך, רק בגלל שלא איפשרת לו, וזה ממש חבל.
אם הוא לא רוצה חיתול בשינה - ממש לא כדאי להתעקש נגדו. שוב, למה להילחם ברצון החיובי של הילד בעצמאות? הרי זה נפלא שהוא לא רוצה.
ראשית, יכול להיות, שכמו במשך היום, גם בלילה - אם הוא דורש בלי חיתול, אז הוא לא יפספס?
שנית, הייתי מציעה לך לשים שעוונית על המיטה, כך שאם הוא יתעורר רטוב אז לא קרה כלום, מחליפים כלי מיטה, או שאם זה באמצע הלילה את יכולה לפרוש על הרטוב מגבת עבה ורק להחליף לו את המכנסיים, ואין לך חשש שהמזרון ייפגע.
לפי דעתי - וזו כמובן דעתי האישית בלבד, אני לא מייצגת פה איש - בהחלט עדיף שיתעורר רטוב כמה לילות עד שהוא ילמד את עצמו להישאר יבש, מיוזמתו ומבחירתו בגילו, מאשר שדווקא את תמנעי ממנו את ההתקדמות. ממש חבל.
ומובן, שבלילות שהוא דווקא רוצה חיתול - את שוב מכבדת את רצונו.
לסיכום:
איך תדעי אם הוא מוכן לגמילה?
הוא אומר לך! ממש עכשיו!
וכן, יש גמילה חלקית.
עצתי: תלכי עם הילד. בהצלחה ותהנו!

אני רק רוצה להעיר לגבי "האם זה מוקדם מדי":
למעשה, אין כזה דבר "מוקדם מדי" ברגע שמבינים שהתינוק נולד עם בשלות לעשות את צרכיו בעזרתנו, ומפתח את השליטה שלו בצרכים בחודשים הראשונים לחייו. על זה כדאי לקרוא בדף לגדל ילדים בלי חיתולים .
עוד נקודה:
לפני הולדת הטיטול (החיתול החד פעמי) היו כל הילדים נגמלים בערך בגיל שנה וחצי. באופן נורמלי ורגיל וטבעי. וזה בתרבות שכן מכירה רק חיתולים. אז מה המסקנה?
בואו נחשוב למי יש אינטרס כספי מובהק לגרום לך להחזיק את הילד כמה שיותר זמן בחיתולים?
בינגו! זכית במיליון שקל!
חברות הטיטולים! נכון!

והערה אישית שלי, כי הפעם מדובר רק בדעתי הפרטית ובערכים שלי:
לדעתי, ברגע שהילד בעצמו מתחיל לסרב לחיתול, או לבקש להיות בלי חיתול, או להוריד את החיתול או כל רמז להתנגדות לחיתול - זה הזמן להוריד את החיתול. כדאי לאבטח את הבית "נגד פיספוסים" שכמובן יהיו (לגלגל שטיחים, לרפד את הספות, הכורסאות והמיטות וכדומה) - ולכבד את רצונו של הילד.

תודה בשמת.
ברור לי שאין ממש מוקדם מדי - הרי יש מי שמלידה הם בלי. אבל הבנתי שיש כל מני חלונות הזדמנויות. אולי פספסתי אחד מהם ואולי כדאי לחכות, רציתי לשמוע עצות בקשר לגיל הזה ולמצב הזה.
היום בגן הגננת סיפרה שמיה באה איתה לשירותים עם עוד ילדה שכבר עושה באסלה, ולהפתעתי היא הסכימה לשבת על האסלה. אמנם לא עשתה אבל ישבה.
מיה אמנם השלישית שלי אבל צורת הגמילה שלה שונה משלהם ואני מרגישה כמו אמא טרייה בנושא.
תכף אמשיך, רצה לקחת את האמצעית מהגן

בשמת - שאלה אליך - סיון נגמלה עכשיו , בגיל שנתיים בקלות ובשמחה . ובאופן הכי קלאסי היא עושה את צרכיה כמתנה למישהו (לי או לאבא ) באופן שתואם את כל התאוריה על השלב האנלי (זו יוזמה שלה ולא משהו שלמדה או חיקתה.). מענין אותי מה לגבי ילדים בלי חיתולים האם הם עוברים שלב דומה ברגע שהם לוקחים אחריות על הצרכים או האם כל העניין לא קשור לגיל או שלב מופרך מעיקרו שצמח בתוך התרבות הויקטוריאנית בתקופת פרוייד ואין לו מקבילה בתרבויות אחרות .

בשמת, הפעוט בן שנה ושלושה חודשים, מסרב בתוקף לחיתול כבר מס' חודשים.
לעיתים זה נעשה בכוח ( כן, אני מגלה שקיים בי צד רשעי כלפי אוצרי ), כיום הוא רץ בכל הבית ואנו ( בד"כ בעלי אם הוא בבית ) רצים אחריו ומאלתרים הלבשת חיתול.
האם זהו סימן להורדת חיתול ?
ומה קורה אז ? - תכולת מעיים על השטיחים ( הבית בשכירות מרופד כולו שטיחים) - ופחד היסטרי (!!!) שלי שהוא ינסה לטעום, לגעת, למרוח...
והאם אין זה טראומתי להסיר חיתול סתם כך (עבורו ועבורי )?

מה זה, נהפכתי לסמכות העליונה בענייני חיתולים, שפונים ישירות אלי? D-: איזה קטע...

טוב, ארני:
תזכירי לי את התיאוריה על השלב האנאלי? גם כשקראתי אותה לפני מליון שנה התמלאתי בחוסר כבוד לפסיכו-מה-שמם.

למה ללכת כל כך רחוק... מה דעתך, שהיא עושה את זה כמתנה פשוט מפני שהיא הפנימה שזה משביע רצון ומשמח אתכם?

לידלוף דווקא דנה בנושא הזה, ורואה בו בעייתיות מסוימת, אבל זה למי שקורא את "עקרון הרצף" ושייך לדף אחר, אז לא נדון בו עכשיו.

ילדים בלי חיתולים:
זה תלוי בילד, תלוי באיזה גיל התחילו. אצל בני, שגדל בלי חיתולים מלידה, אני לא רואה שום דבר כזה. כשהוא מבקש ממני שאקח אותו, או עושה בסיר/בכיור/בחיק הטבע, אין שום אלמנט של "מתנה". יותר "תקשורת".

כמו שאין שום אלמנט של מתנה בהנקה: הוא לא יונק בשבילי. כשהוא מתלונן ומבקש לינוק ואני מבינה אותו ומאפשרת (פותחת חזיה, מביאה אותו לתנוחה), הוא פשוט יונק...
ככה זה עם פיפי וקקי. כשהוא מתלונן ומבקש פיפי או קקי, ואני מבינה אותו ומאפשרת (מורידה לו את המכנסיים - למקומות! מחזיקה בתנוחה - היכון! ואומרת פששש - צא!), הוא פשוט עושה.
זה עונה לך או שלא הצלחתי לרדת לסוף דעתך?

עדי:
בשאלותייך אני מזהה כמה עניינים.
הדבר הכי בולט: הפחדים שלך. אמנם אנחנו מדברים כאן בדף על כבוד לילד, אבל לא יכול להיות שזה יבוא על חשבון כבוד לך. לכן, כל דבר שאת עושה - את חייבת קודם כל לוודא שאת מרגישה בנוח איתו.

מסרב לחיתול - לאו דווקא סימן להורדת חיתול. אלא אם כן זה מלווה בסימון הרצון בפיפי או קקי והבעת רצון לעשות בסיר או בבית שימוש. פשוט, רוב התינוקות שונאים חיתולים, ורובם גם לא אוהבים שמלבישים אותם, וברגע שהם יכולים הם בורחים מזה...

האם הוא מכיר את הסיר או את בית השימוש?
האם הוא מבין מה עושים שם?
האם הוא מבין איפה הוא אמור לעשות פיפי וקקי שלא בחיתול?
אם התשובה לכל השאלות האלה היא "לא" מוחלט, לדעתך (האמא תמיד יודעת), אז אין פה יוזמה מצידו להיגמל. רק סלידה מהחיתול.
אם התשובה לשאלות או לחלקן היא "אולי", אז זה כבר תלוי בך.

תראי, השלב של הפיספוסים ופיפי קקי לא בסיר יגיע מתישהו.
מה תעשי אז?
את צריכה לחשוב על זה.
בואי נתייחס למה שכינית ה"היסטריה" שלך:

לא מובן לי הפחד שלך שהוא ינסה לטעום או לגעת בפיפי או בקקי שלו. זה לא חלק בלתי נפרד מההפרשות. הוא רואה מישהו אחר עושה דבר כזה? אני שמעתי רק על תינוקות מעטים שעשו את זה. שלי לא עושים את זה בשום אופן, לא זאת שגדלה בטיטול, ולא זה שגדל עירום בלי חיתולים. כשהוא מפספס על הרצפה וקצת נוגע בזה (הוא משתדל מאוד, שמתי לב, להשתין שלא ייצא עליו) הוא כבר מייבב שאציל אותו וזוחל משם.

בכל מקרה, אם את איתו, ויש פיספוס, את מייד מרימה אותו ואומרת לו "רק רגע, עשית פה פיפי, צריך לנקות" (וגם "לא נורא, בפעם הבאה תעשה בסיר").
פה יש שני דברים:
ראשית - ברגע שאת מרימה אותו, כבר זה לא מאפשר מגע עם הצרכים, וכך מפיג את הפחד שלך.
שנית - את מלמדת אותו שזה דבר שמנקים אותו, יש פה מסר "שזה לא ייגע בך", "זה לא משחק אלא ליכלוך". בלי איכס והגזמות (שלא יהיו לו נזקים פסיכולוגיים

), אבל פשוט, כמו שנשפך מיץ על הרצפה - הרי אנחנו לא ממש רוצים להיות דביקים מהמיץ ולהתלכלך בו.
נראה לי שזה משהו שפותר את הפחדים האלה.
השלב הזה יגיע. אם לא עכשיו, אז כשהוא קצת יגדל. פספוסים יהיו. צריך יהיה להתמודד עם זה מתישהו.
ואת בטח כבר יודעת שלדעתי, עדיף להוריד חיתולים כמה שיותר מוקדם. יותר טוב לילד מכל הבחינות. החיתולים מנוונים את מערכת ההפרשות, ולכן כמה שיותר זמן בחיתול - ככה יותר ניוון. אבל זו דעתי.
את צריכה קודם כל, אני חוזרת ומדגישה, להרגיש מה מתאים לך ומה הפתרון שאת רוצה.

קיימת תאוריה הגורסת כי יש להמתין שהילד יגמול את עצמו.
למעשה הילד פונה להורה ומבקש להוריד חיתול ( בערך סביב גיל 3 ), נתקלתי באם ששני בניה גמלו עצמם בדיוק בגיל זה ללא פספוסים ותאונות.
יש לדבר איתו על הנושא, להציג לפניו סיר, שירותים, כאשר הוא מראה סימנים להסביר לו.

מה דעתכם/ן ?

קיימת תאוריה הגורסת כי יש להמתין שהילד יגמול את עצמו.
רונית, תקראי את מאמר הפתיחה ב לגדל ילדים בלי חיתולים .
זו "דעתנו" על התיאוריה.

"סביב גיל 3" - המצאה של יצרני הטיטולים. טרם המצאת החיתולים, ילדים נגמלו עד גיל שנה וחצי בערך.

"סביב גיל שלוש -המצאה של יצרני החיתולים" לא בטוח.
אני התחלתי בקיץ עם הבן שלי כשהיה בן שנה וחצי ,היה סיר זמין ,הפניות דחופות ודחופות פחות לאמבטיה,
והוא היה כול היום עירום או עם תחתונים.עשה על הרצפה או רצתי איתו לאמבטיה,כשהכול מלווה בהסברים "איפה עושים".
לילה אחד כשהייתה לו פריחה לא שמתי לו חיתול כול הלילה הוא התאפק ובבוקר יצא מן המיטה והשתין ליטרים על הרצפה,
בלילה הבא הוא ישן ממש לא טוב והיה עצבני והתעורר בבכי כשהיה לו פיפי, ונראה היה שבאופן כללי זה תיק שכבד עליו בשלב הזה וזה גורם לו למתח נפשי.
פשוט לא בשל גם לא הבין עד הסוף מה מצופה ממנו.
היום אני רואה שלקראת האביב ממש לא יהיה צורך להסביר יותר מידי כי אני יודעת שהוא יהיה מוכן לזה ברמה שכלית יותר מבקיץ.
יש קטע של בשלות. לא הכול פרסומות.

בעיה:
יש לי שני בנים, הגדול בן ארבע וכבר גמול, כשהוא צריך ללכת הוא בדר"כ אומר "אני חייב פיפי וקקי". הקטן שן שנתיים ועדיין לא גמול, אבל חקיין לא קטן, הוא רוצה לעשות את כל מה שהגדול עושה וכשאיתי אומר "אני חייב..." הוא מתחיל גם לומר את זה. הבעיה היא שהוא נכנס להיסטריית בכי ולא משנה מה התגובה שלנו, הצעתי לו לעשות בשירותים, בסיר, באמבטיה, אני חוזרת ואומרת לו שאם הוא רוצה לעשות בחיתול זה בסדר גמור, אבל הוא עדיין בהיסטריה והדרך היחידה להרגיע אותו זה פשוט למצוא דרך להעביר נושא, אלא שהרבה פעמים הוא מוסט מהעניין למשך כמה דקות ואז שוב חוזר למנטרה "אני חייב...".
אני חייבת לציין שזה קורה בדר"כ בערב לקראת האמבטיה כשהוא כבר ערום, ואז הוא מסרב בכל תוקף להיכנס לאמבטיה וגם מסרב שנשים לו חיתול בחזרה. בסופו של דבר אחרי הכניסה לאמבטיה הוא עושה פיפי באמבטיה ואנחנו צוחקים איתו ובזה זה נגמר. אבל אני חוששת שכל העניין גורם לו אולי נזק, ואולי גורם לו לפתח פחדים מכל עניין הגמילה.
מה עושים??

אבל אני חוששת שכל העניין גורם לו אולי נזק, ואולי גורם לו לפתח פחדים מכל עניין הגמילה
אני לא אמא ולא מבינה גדולה בגמילות, אבל בכל זאת: למה את חוששת שזה גורם לו נזק (אולי חסר לי איזה פרט בתמונה)?

בכול ספרי הפסיכולוגיה מתייחסים לכול העניין של גמילה כאל משהו מאוד רגיש. בדר"כ הגישה שלא ללחוץ על הילד, לתת לו לעבור את התהליך בעצמו. יש כאן עניין מורכב של פרידה ממשהו שהוא מחשיב כחלק ממנו (ההפרשות), ובעצם עד שהוא לא מקבל מאיתנו את הרושם שמדובר במשהו מגעיל הוא לא רואה בהרשות שלו כמשהו דוחה. (אני בכוונה משתמשת בביטויים "קצת" מוגזמים).
קשיים בתהליך יכולים לגרום להפרעה בשליטה על סוגרים, עצירות כרונית, והפרעות אחרות. זו הסיבה שאני כ"כ חוששת מזה. הגדול שלי נגמל מאוחר, הוא לא רצה ואנחנו לא לחצנו, והוא פשוט נגמל בבת אחת גם פיפי וגם קקי וגם לילה. הקטן לא באמת מוכן לעניין, ואני ממש לא רוצה ללחוץ עליו, אבל הוא רואה את הגול והכול רוצה לעשות כמוהו, ונראה לי שכל העניין גורם לו להרגיש לחץ שאני ממש רוצה לנטרל ולא יודעת איך.

אמא נוגי, אין לי תשובות בשבילך, בגלל זה לא עניתי.
אבל לגבי ספרי הפסיכולוגיה - דעתי עליהם רעה מאוד.
האם קראת את הדף לגדל ילדים בלי חיתולים ? לא בשביל לגדל עכשיו פתאום תינוק בלי חיתול (-; אלא בשביל לשמוע תפיסות אחרות על כל העניין של הצרכים אצל ילדים (ולמה לדעתי לא כדאי להתמהמה עם הגמילה, ואני ממש מצטערת שעשיתי את זה עם הבכורה מרוב אמונה מטומטמת שהיתה לי ב"להמתין עד שהילדה תהיה בשלה ותביע רצון בגמילה מעצמה" ).
בקיצור, לדעתי אותו הדף יכול לעזור לך מאוד בהתלבטות שלך.

בשמת. קראתי את הדף, אבל לצערי אנחנו כבר פספסנו את חלון ההזדמנויות. יש לי כרגע ילדון עם דעות מאוד מוצקות, שיודע מה הוא לא רוצה, והוא לא רוצה לעשות בשירותים. הוא רק רוצה לחקות את אחיו הגדול, והוא לא ממש מבין שכשהוא בוכה "אני חייב פיפי וקקי" זה גם אומר שהוא צריך לשבת על השירותים.
למרות רצוני העז שהוא יגמל, לא אכפת לי לחכות עד שהוא יהיה מוכן, אלא שכל ההתעסקות סביב זה נראית לי כרגע מזיקה.
הייתי רוצה לנטרל את הנושא, אבל זה ממש בלתי אפשרי, כי כל פעם שהגדול מכריז שהוא חייב אז הקטן רוצה גם, אבל לא משתף פעולה ונכנס להיסטריה.

אמא נוגי, כוונתי לא היתה שתקראי את הדף בשביל "בלי חיתולים", לכן אין קשר לחלון ההזדמנויות.
כוונתי היתה, שתקראי את הדף כי הוא נותן מידע על איך שהמנגנון עובד.
מוזר שהוא לא יודע שהוא אמור לעשות פיפי וקקי בשירותים - הרי הוא צופה באחרים.
ראי עצות נוספות בדפי הגמילה מחיתולים:

למרות רצוני העז שהוא יגמל
רעיון טוב הוא להרפות מהרצון הזה. להשתדל שלא יהיה איכפת לך.

ההתעסקות סביב זה נראית לי כרגע מזיקה
מסכימה איתך. בהחלט לא כדאי לשדר לחץ והתעסקות.

לחכות עד שהוא יהיה מוכן
זה מה שגרם לי להפנות אותך לאותו דף. זו ההטעיה שהטעו אותנו: אין פה "לחכות עד שיהיה מוכן" - הוא כבר היה מוכן . זה עבר לו . הוא עכשיו בסוג של פיגור התפתחותי (תסלחי לי על הניסוח המאוד "קיצוני" או "בוטה", פשוט אני כותבת לך בחיפזון כי אני אמורה לעבוד עכשיו ובמקום זה אני רוצה לענות לך מהר שלא תתקע התשובה שלי לעוד כמה ימים, אז שוב תסלחי לי, הניסוחים החדים הם בשביל קיצורי דרך, את ההסבר המלא אפשר בעצם להבין מהדפים האחרים וקשה לי לנסח עכשיו רך וארוך).
לכן, אחת התובנות מזה שתינוקות "מוכנים" ל"גמילה" (בעצם לתקשר את הצרכים שלהם ולעשות אותם במקום מיוחד ולא על עצמם בתוך הבגדים/החיתול) מלידה היא -
שהוא תמיד מוכן.

אבל כיוון שהוא כבר גדל בחיתולים, אז זה לא התפתח בהדרגה, אלא עכשיו הוא צריך ללמוד משהו חדש - הפוך ממה שלימדנו אותו עד כה (אני אומרת לימדנו כי הרי גם אני עשיתי את זה, שלא תחשבי שנולדתי עם הבלי חיתולים).

כמה שילמד יותר מהר - כך יהיה לו יותר טוב. באמת.

הבעיה שלנו כהורים היא: איך להפוך לו את העולם - בלי להיכנס להתנגדויות, תיסכולים, ציפיות ולחץ.

כיוון שהקטן גם ממילא רוצה (סימן לבשלות), אני ממליצה:
(בקיצור, ותמצאי עצות דומות למעלה באריכות, כאן רק ברמז)
א. לגלגל כל שטיח וכל דבר שאת לא רוצה שיהיה עליו פיפי. לכסות ספות וכורסאות בסדינים וכדומה, בקיצור - לאבטח את הבית לצורך שלב הפיספוסים. זה נועד בעיקר כדי ש את תהיי לא לחוצה מהם.
ב. לתת לו להסתובב בבית עירום מהמתניים ומטה. יותר קל להם לשלוט בצרכים ככה, לא צריך להתפשט בשביל הסיר וכדומה. ככה מהבוקר, בלי שום טקס.
ג. אפשר לשאול אותו איפה הוא היה רוצה לעשות פיפי, אולי תוך כדי המצאת איזה סיפור על ילד שעושה פיפי וקקי בבית שימוש - המציאי כיד הדמיון הטובה עלייך. את יכולה לספר על שני אחים - אחד אוהב בבית השימוש, ולאחד קנו סיר בצבע.... תבחרי את הצבע הכי אהוב על בנך.... ותני לו לתקן אותך לגבי הצבע או לתת פרטים.
העיקרון: תנסי למצוא דרך שתדבר אל הילד שלך, שבה תינתן לו ההזדמנות לשלוט במשהו בתהליך הזה. ש הוא יבחר לעצמו סיר שהוא רוצה, שהוא יקבל מתנה, והוא יבחר איפה להעמיד אותו (אולי הוא לא רוצה בשירותים או באמבטיה), ולהשאיר אותו עירום, להגיד לו שאתם סומכים עליו שיעשה בסיר כשירצה, או בבית השימוש (יש לכם יציאה החוצה? הכי קל בגינה להשקות איזה עץ או שיח), ולעזוב.
עוד דבר: בסיפור כדאי להשחיל אלמנטים מצחיקים נורא, שיצחיקו את שני הילדים - נגיד, אולי בבית השימוש שלהם יש ציור גדול של תוסיק על הדלת (אפשר לצייר בעצמכם על דף), או שיש פעמון שמצלצלים בו, לא יודעת מה, רק את מכירה אותם. תמציאי דברים כדי שהם - ובייחוד הקטן - יידבקו ממך ביצירתיות, הנושא יהפוך למצחיק, והקטן אולי יפתח ממנו משהו שיעזור לו.

דוגמא: לבתי נתתי מטה קסמים דמיוני שהיא יכולה להניף אותו על כלבים כשהם עוברים לידה, כשהיא פחדה מכלבים. היא אוהבת פיות, וזה התאים לה לתמונה של פיות ומטה הקסמים שלהן וכדומה. העובדה היא שזה עזר ומנע לחלוטין התקפי היסטריה שהיו קודם. ומה זה בסך הכל? מטה קסמים דמיוני!

בשמת תודה על התשובה המעמיקה. (אני מצטערת שזה היה על חשבון עבודה, ומאוד מעריכה...)
אני בהחלט הולכת לנסות ליישם את הרעיונות הנפלאים האלו, והדבר הראשון הוא שינוי מחשבתי. זה לא קל אחרי שבכול שנות אימהותי שמעתי דברים אחרים, אבל יש הגיון רב בדברייך.
טוב, עוד סיבה לילד נוסף, לתקן את כל השגיאות שכבר נעשו...

טוב, עוד סיבה לילד נוסף, לתקן את כל השגיאות שכבר נעשו...
D-:
אל תשאלי, גם אני, גם אני (! סימן קריאה), שבשום פנים ואופן - בשום פנים ואופן - לא מוכנה להריון נוסף ב-ח-י-י-ם , עדיין מפנטזת על הילד הנוסף לתקן את כל השגיאות שלי מהשניים הנוכחיים D-:
>בגילגול הבא, בטוח<

אחד הסימנים ההכרחיים לגמילה בעיני לפחות זה מודעות. אם היא לא מבקשת לעשות פיפי/קקי יכול להיות שהיא עדיין לא מודעת למתי זה יוצא ולכן בורח לה על הרצפה.
אז נשמע שאתן כן בדרך - זה שהיא קוראת לך אחרי שהיא עושה..
אבל יש לכן עוד דרך לעבור..
אני בשלב הזה התייאשתי וחזרתי לחיתולים ואחרי חצי שנה בערך חזרנו לגמילה ואז תוך שבוע וקצת היא הייתה גמולה לגמרי יום ולילה.
את ייכולה לבחור להמשיך בגמילה ולקחת בחשבון שיתכן וייקח עוד זמן עד שהיא באמת תבשיל לגמילה.

בכל מקרה מאחלת בהצלחה

אחד הסימנים ההכרחיים לגמילה בעיני לפחות זה מודעות. אם היא לא מבקשת לעשות פיפי/קקי יכול להיות שהיא עדיין לא מודעת למתי זה יוצא ולכן בורח לה על הרצפה.
פו והתוספות:
עוד לא קראתי את ההודעות הבאות, אבל בתור הנציגה (-; של גידול ילדים בלי חיתולים אני חייבת להגיד שוב בצורה ברורה ומפורשת:
מבחינה פיזיולוגית, ביולוגית, מכאנית, הבשלות ל"גמילה" היא מלידה.
כל יום בחיתולים מנוון את התינוק.
המודעות לפיפי ולקקי נוצרת עם התחושה, הראייה, החוויה החושית של הפיפי והקקי יוצאים והלמידה של התחושה בגוף.
תינוק שגדל בחד-פעמי - מתנתק לו הקשר הזה תוך כמה חודשים מהלידה. הוא מאבד משהו שהוא נולד איתו, שזה החיבור בין "השלפוחית שלי מלאה ואני צריך להתרוקן" לבין "אני משחרר ומתרוקן".
אני ממליצה לקרוא בדפים של ה בלי חיתולים (יש _דף אינדקס של כל הדפים האלה לדעתי) על המנגנון.

לכן, פו, בורח לה על הרצפה מפני שהחיבור התנתק לה ועכשיו היא לומדת אותו מחדש.
ותהליך הלימוד האישי הזה של תחושת השלפוחית, והחזרה לשליטה בשרירי הסוגרים, הוא חשוב, ועדיף שיתרחש מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר (כל תנועה פיזית לא בריאה רצוי שתקרה פחות זמן מאשר יותר זמן).

בבקשה את עזרתכן!!!!!
שלום לכולן אני אמא לבן בן 3 (בדיוק היום), קראתי את כל השרשורים ולא ממש מצאתי מענה לבעיה שלנו:
הוא מספר 2 אחרי בת שנגמלה יחסית בקלות ואיתו לא ממש הולך....
לפני חודש + ויחד עם המעון התחלנו בתהליך וההוא ממש לא הראה סימני נכונות, לא הלך לשירותים כשנתבקש ופיספס בבית חופשי ....
החזרנו את החיתול והמתנו חודש שכאילו כלום....
ביום ראשון אחר המעון ואחרי הכנות יומיים קודם, הוא הוריד את החיתול בעצמו ומאז זה הולך ככה,
בבית ביום הראשון הוא פיספס פעמיים ופעם אחת בשירותים (בזכות ערנות שלי ששלחתי אותו וישבנו יחד סיפרנו סיפורים ושרנו שירים),
ביום השני הוא פיספס פעמיים במעון (פעמיים פיפי) והלך כשנתבקש(התקדמות משמעותית!!!), כנראה לא עשה כלום...
בבית פיספס 5 פעמים מכל וכל וזה קרה בכל המקרים דקה אחרי שקמנו מפגישה בשירותים.
אתמול בבוקר עשה פיפי בשירותים ,בגן הוא לא פיספס בכלל אבל בשנת הצהריים הוא עשה צואה של שבוע....בבית הוא פיספס פעם אחת ואח"כ נסענו אז חששתי ושמנו לו חיתול שבערב היה ספוג פיפי (הלא בכלל לא ביקש במהלך היציאה לשירותים).
לכאורה נראה שהוא עדיין לא מוכן אבל הילד בן 3 ואם לא יגמל, בשנה הבאה לא יעלה לגן....
אני מיואשת,די,מספיק עם החיתול.... אנא עזרה ועוצו לי עיצה!
תודה רבה
אורית

לא יודעת אם יש לי עצה...
את אומרת לבד:
לכאורה נראה שהוא עדיין לא מוכן

העצה שלי ושל אחרים כאן היא לרוב לחכות שהילד יהיה מוכן.
מה שכן הייתי עושה זה נותנת לו להסתובב ערום כמה שיותר. גם אם יפספס הוא מתחיל ככה להכיר את הגוף - מתי יוצא פיפי איך מרגישים שיוצא ומשם זה ממשיך ללהרגיש רגע לפני וללמוד להתאפק רגע כדי להגיע לשירותים.
בעיני כולכם צריכים הרבה סבלנות.. וגם אולי להוריד ממנו לחץ..
לתת לו ללכת ערום אבל לא לכעוס כשהוא מפספס .. לעזור לו לנקות ולהסביר לו שעושים בשירותים [בישבנון/בסיר]...
ולאט לאט הוא ילמד..
לא מכירה שיטות לזירוז...

בהצלחה...

העצה שלי ושל אחרים כאן היא לרוב לחכות שהילד יהיה מוכן.
לא שלי.
לדעתי, הילד כבר היה יותר מדי בחיתול.
מתחברת מאוד להצעה של פו והתוספות לתת לו להסתובב עירום כמה שיותר וכל שאר העצות שבאות עם זה.
מציעה לשם כך לגלגל הצידה את כל השטיחים ולשים שמיכות פיקה או סדינים ישנים על הספות, כדי שגם אם הוא יפספס דווקא בסלון, לא יקרה אסון גדול.

אני לא מסכימה עם הטענה שגיל שלוש הוא המצאה של חברות הטיטולים, וכל הילדים (גם אחרי שנישלנו וניוונו אותם מהאינסטינקט הטבעי) יכולים להיגמל עד גיל שנה וחצי.
כי שאלתי את ההורים שלי לגבי העניין (גידלו 4 ילדים בגיל הרך עד 1980)
ואבי אמר לי שהוא זוכר היטב שלפחות חלק מאתנו היו עם חיתולים (מבד) עד גיל שנתיים וקצת אחר כך, תענוג גדול זה לא היה, ושזה לא הלך בקלות, הגמילה. זה לקח זמן.

אז אולי כבר אז השפיעו התיאוריות של "לא ללחוץ על הילד בשום פנים כי זה מה שעשו בחברה הגרמנית-פרוסית", שעודדו דחיית גמילה,
אבל לא היה עוד את המוטיב של חיתולי הפלסטיק.

אורית, את כותבת כי: "אם הילד לא יהיה יבש, לא ילך לגן"
אז כמובן עדיף שיגמל אבל גם אם לא אפשר לשלוח ילד בן 3 לגן עם טיטול.
בראשון "גמלתי" אותו בחופש (גיל 3 וחצי) שנגמר (החופש) בהרטבות מכנסיים בלתי פוסקות בגן, עד שהתייאשתי ושמתי טיטול (גם בגן - עדיף ילד עם טיטול רטוב מאשר שלוליות).

למזלי הוא עשה קקי רק בבית, כך שלא היתה בעיה.

עם השני הצבתי לגננת עובדה מוגמרת - הילד עם טיטול. הרבה פרצופים עשתה לי, (וגם הציעה לשלוח אותו למעון).
בכל פעם שעשה קקי, קראו לי להחליף לו.
לא חויה נעימה, אבל זו הברירה שעמדה בפני, (בטרום הידע העשיר של על "בלי חיתולים" והנלווה לו).

עכשיו, כשיש בפניך עוד אופציה, תורידי מעצמך לחץ (גורם משמעותי בשיבושי גמילה) ותהפכי את זה לתהליך מודעות ותקשורת!!!

בהצלחה - טלי.

קיימת תאוריה הגורסת כי יש להמתין שהילד יגמול את עצמו
בכול ספרי הפסיכולוגיה מתייחסים לכול העניין של גמילה כאל משהו מאוד רגיש

שמתי לב שכאשר מדברים על בשלות, נוהגים לטעון שילד בשל לגמילה "ייגמל תוך יומיים" ושאר הבטחות כאלה.
משמעה של הטענה הזו היא בעצם, שהילד היה מוכן כבר חודשים לתפקד ללא חיתולים, אלא שהחיתולים נכפו עליו. ביום שבו שחררו אותו מהחיתולים, הוא "הוכיח את עצמו". לכאורה, לדברי ההורים, הוכיח שהיה צריך לחכות עד אותו זמן. בעצם, הוכיח שהחיתולים היו מיותרים במשך זמן רב.
ואני שואלת את עצמי, האם הכפייה של חיתול על ילד "בשל" שכזה, שפרקטית כמוהו כגמול (אלא שחייב לעשות את צרכיו בחיתול כי ההורים לא מרשים לו להוריד), האם היא אינה משהו מאוד רגיש שעלול לגרום נזק לא מבוטל.

תוהה אם זה שיך לפה או ל גמילה מחיתולים בגיל צעיר
אופק בן שנה ו10 מגיל חודשיים נהגתי לפשפש אותו מדי פעם אבל ההחתלה נמשכה עד גיל שנה וחצי, הורדנו לגמרי את החיתול לפני 4 חודשים כשהתחיל הקיץ, בהתחלה הוא היה ערום ואח"כ עם מכנסיים קצרים,
כל זמן שהיה ערום לא פספס כמעט בכלל, עם המכנסיים הקצרים היתה תקופת הסתגלות אבל די מהר שוב כמעט לא פספס
עכשיו אנחנו עם מכנסיים ארוכים ומהרגע הזה הוא מתנהג כאילו זה חיתול, הוא גם הפסיק להודיע שיש לו ולפעמים יכול להסתובב עם מכנסיים רטובים כמה זמן ולא להגיד כלום, שלפני כן היה ישר מודיע כשנרטב.
אני לא כל כך יודעת מה לעשות, מצד אחד ברור שאני לא אשים לו עכשיו חיתול, מה גם שכבר ראיתי שהוא מסוגל להיות יבש
מצד שני ההרטבה התמידית ובעיקר אי המודעות שלו משגעים אותי.
מה שמעניין בכל הסיפור זה שבלילה הוא ממשיך להיות יבש ואם הוא צריך פיפי הוא מתעורר בבכי, אני מזהה את זה ולוקחת אותו לשרותים ואז הוא בוכה נורא אבל בסוף עושה. כאילו הוא לא רוצה לעשות פיפי למרות שהוא צריך וזה מפריע לו.
אני מרגישה שנכסנו פה לאיזשהו מלכוד או מאבק כוח

הייתי במצבך בדיוק לפני כמה חודשים.

הקטנטונת היתה בת שנה ו-10 חודשים, גמולה מגיל שנה וחצי וברגרסית פיפי מוחלטת. היה לי קשה לצאת איתה מהבית ונלחצתי מזה.
ס"כ היו לה סיבות טובות לרגרסיה, היא נגמלה מהנקה, גילתה שלאמא יש בבטן תינוק וכעבור כמה זמן התחלתי ללמוד והיא נכנסה לפעוטון ל-4 ימים בשבוע עם ילדים בני גילה שאף אחד מהם לא גמול.
אבל זה גם יכול להיות סתם רגרסיה זמנית. אני מרגישה שנכסנו פה לאיזשהו מלכוד או מאבק כוח זה בדיוק מה שאני הרגשתי והיום אני מסתכלת אחורה וחושבת שסתם לקחתי את זה קשה מידי.

מכיון שחיתלתי אותה לפני זה בחיתולי בד חשבתי שאם אחזיר לה חיתול זה לא יהיה כזה נורא והיא עדין תהיה מודעת ליציאות שלה ועדין יפריע לה כשהיא רטובה.
זה לא מה שקרה וזה רק גרר רגרסיה רצינית יותר של פיפי בלילה וקקי בחיתול למעט זמן (כי קקי באמת הפריע לה והיא העדיפה לעשות בשרותים).
ואז קראתי באיזה דף פה (אני לא זוכרת איזה בדיוק, אחד על רגרסיות מגמילה) שזה לא רעיון טוב להחזיר לחיתול כי זה מסמן לה לעשות בחיתול, שזה בדיוק מה שקרה איתה.
הבנתי שטעיתי וישבתי איתה איזה ערב (היא כבר היתה בת שנתיים וחודש) והסברתי לה שחשבתי שזה יהיה רעיון טוב לחזור לחיתולים אבל עכשיו אני חושבת שטעיתי ואני מתנצלת ונראה לי שהיא מספיק מוכנה להיות בלי חיתול וללבוש תחתונים (אני לא זוכרת באלו מילים בדיוק השתמשתי אבל זה היה הרעיון). אז שאלתי אותה מה היא רוצה ללבוש עכשיו והיא ענתה- תחתונים.

וככה חזרנו לתחתונים. בהתחלה רק בבית וכעבור שבוע גם בגן. כשיצאנו מהבית לסופר או לחברים הלבשתי לה חיתול בד. אני היתי פחות בלחץ מהגמילה שלה ומפספוסים וזה בטוח השפיע עליה לטובה. מהר מאוד היא חזרה להיות בלי פספוסים כמעט בכלל וללילות יבשים (בלילה היא עם חיתול בד אבל מעירה אותי אם היא עושה פיפי, שזה כבר נדיר).

לדעתי נלחצתי מזה מהר מידי ולא הייתי סובלנית לקצב שלה. ההמלצה שלי היא לא להחזיר לחיתול ולא לקחת קשה פספוסים.
אם קשה לך לצאת מהבית איתו (או אפילו קשה לך עם הפספוסים בבית) אולי תשימי לו חיתול טטרה מתחת לתחתונים כדי שאם יפספס זה לא "יציף" ויהיה לך לא נעים מהסביבה ומצד שני תהיו שניכם מודעים לזה ותחליפו חיתול ובגדים.
גם אני "נבהלתי" מזה שפתאום לא מפריע לה להיות רטובה אבל גם זה זמני ומתישהו זה חזר להפריע לה. אני כבר חושבת שמשחקי השליטה סביב הענין הזה היו בינה לבין עצמה יותר מאשר איתי. שהיא בדקה את הגבולות שלה ואת היכלות שלה.

הכי חשוב, לקחת בקלות כל פספוס ,לשמוח על כל הצלחה ולהאמין באמת שיהיה טוב.

בהצלחה

ביתי בת השלוש ורבע שולטת על צרכיה, אבל פשוט פוחדת מלהשתמש בשירותים. לאחרונה נעשה ניסיון, ביוזמתה, להוריד חיתול. היא לא פיספסה כמעט בשעות הבוקר, אבל התאפקה מללכת לשירותים, וגם נמנעה מלשתות מים (שהיא מאוד אוהבת). אחה"צ, לדעתי גם בגלל שהיא עיפה יותר, או אולי בגלל שהיא בבית והרגישה יותר נוח, היא כל הזמן פספסה. וגם ביקשה לפעמים חיתול "בשביל לעשות קקי". אחרי כמה ימים כאלה חזרנו לחיתול (גם כן על פי דעתה.)
האם מישהו מכיר בעיה כזו? אני לא רוצה לבלבל אותה יותר מדי. וכרגע אני עצמי מרגישה מבולבלת ולחוצה מדי.
(הגדול נגמל קצת לפני גיל שלוש, עם פספוסים פה ושם, אבל לא עם פחד מהשירותים. מהחיתול בלילה הוא נגמל רק לקראת גיל חמש.)

גם אצלנו אני חושבת שיש פחד או אי נוחות לנסות לעשות בשירותים או בסיר.
יהלי בן 3 וחודשיים כבר היה בפאזה (לפני חצי שנה בערך) של רצון מצידו ללבוש תחתונים ואפילו עברנו סופשבוע אחד בלי חיתולים והרבה שלוליות שאחריו בן זוגי החזיר לו את החיתול. אני חושבת שזאת היתה טעות. היום הוא לא מוכן לשים תחתונים או לנסות לשבת בסיר או בשירותים. בקיץ הוא הסתובב ערום בחוץ ועשה קקי שמשך המון זבובים (סליחה על התיאור). זה מאוד מאוד הלחיץ אותו ואפילו לאחרונה הוא הזכיר משהו על זבובים כששאלתי אותו למה הוא חושב שהוא לא מסכים לעשות פיפי וקקי בשירותים.
גם טכנית אפרופו פחד, אני מרגישה שגם הסיר וגם השירותים לא ממש נוחים לגודל שלו. ניסינו ישבנון שגם מרגיש קצת לא יציב. רק מקטין אסלה כזה לא קנינו. יש למישהי ניסיון עם עזרים טכניים ??
אני מרגישה באופן אישי שלא מפריע לי להישאר איתו עוד קצת בשלב הזה אם זה מה שהוא צריך. מצד שני יש לחץ סמוי מצד הגננת (רוב הילדים בגן כבר גמולים). אני מנסה למצוא איזון בין התחושה שלי שצריך לכבד את הקצב שלו לבין חשש שהישארות מאוחרת עם חיתול גם מעבירה לו מסר שהוא קטן ואולי לא יכול.
עוד דבר מעניין זה שלמרות שהוא יודע שאנחנו וגם הילדים עושים בשירותים, אין לו רצון להיות כמונו, זה לא מעורר בו מוטיבציה.

הייתי שמחה לשמוע דעות ועצות מבעלות נסיון.

שפן מגלה המון סקרנות לגבי השרותים - נכנס איתי ומתעניין וכולי. עוד חודש בן שנתיים. אני כאמא לא ממש מאמינה במהפיכות. מבחינתי שהגמילה תיקח חצי שנה או יותר. ככה היה עם להרדם לא על הידיים, בלי עניינים, בלי בכי, ניסינו בקטנה פה ושם, ותוך כמה חודשים ובלי מהפך טראומטי הוא הפך מילד בן יותר משנה שנרדם רק בידיים, לילד שמסיים לינוק ואומר "אמא, מיטה", מחבק את דובי ומפטפט איתו עד שנרדם.
אז זו הגישה שלי. אתמול קנינו ישבנון לשרותים (נראה לי הגיוני יותר מסיר לאור העניין הרב שלו באסלות).
אז מה עכשיו? מה בא קודם - פיפי או קקי? להציע לו לשבת קצת בערך בזמנים שהוא בד"כ עושה? עקב הקור לא נוח לי לתת לו להסתובב ערום, אבל בגלל הסקרנות החדשה הזו אני לא רוצה לדחות לקיץ.

אני דווקא בעד סיר לתקופה הראשונה בגלל הזמינות הגבוהה שלו - אפשר לשים אותו בסלון. גמלנו את בכורנו ואת הקטן באותה הדרך: אמרנו שמעכשיו תחתוניםם, ואם יש פיפי או קקי, ניקח אותו לסיר. כל פספוס אמרנו, לא נורא, בפעם הבאה יהיה בסיר. בהתחלה זה היה בעירום, אחר כך עברנו לתחתונים. הבכור היה בן שנתיים ושלושה-ארבעה חודשים, וקלט את הקטע תוך יומיים. הקטן היה בן שנה וארבעה חודשים ולקח לו בערך 3 שבועות.
לדעתי, אם בא לך להתחיל כבר עכשיו, תעברי לתחתונים ופשוט תתכונני נפשית לכביסה מרובה של תחתונים ומכנסיים (אנחנו בפספוסים, שוטפים ביד במים וסבון-ידיים ותולים לייבוש).
אם לקקי יש זמן קבוע, בהחלט אפשר להציע לו לשבת. בהצלחה!
<מיצי _החתולה ממחשב אחר>

פתאום אני מבינה שהיו לי המון סימנים רבים לאורך הדרך שיכלו לגמול אותה, אותנו ואת העולם משימוש בחיתולים.
נתחיל ממחר ונלך לקנות סיר, מקטין אסלה ותחתונים.
היא בת שנה וחודש....
כתבתי בדף אחר על חוויה שהייתה לנו עם איזה קקי אחד: התחלנו הקיץ לתת לה להסתובב עירומה, אז היא פשוט פשפשה לה בכיף ברחבי הבית ועשתה קקי- והכל היה ברוח טובה. לא חשבתי על גמילה-אלא יותר להציג בפניה את הצרכים שלה. יום אחד, היא שיחקה בסלון ואני בישלתי במטבח כששמעתי אותה בוכה. באתי לסלון והיא הצביעה על הקקי שלה ובכתה נורא.
אספנו יחד את הקקי והלכנו לשרותים, שם נפרנו ממנו, והיא נרגעה.
מאז היא לא עושה קקי בלי חיתול- מחכה שאשים לה ואז עושה.רק בבריכה מתפספס לה לפעמים... אולי המגע של המים עם פי הטבעת...

אחרי שקראתי פה את כל השירשור התמלאתי לבטים: בקצב שלה? או לפי האינטואיציה שלי?... הקטהנ בת שנה ושבע. לפני חודש עברנו לבית חדש וגם הקיץ התלהט. היא מסתובבת רוה היום עירומה (בבית ובחוץ) ואת החיתול אני מלבישה לפני השינה. הצטיידתי בסיר לבית וסיר לחצר ובכל פעם שהיא עושה אני מציעה לה לעשות בסיר, או אומרת "פעם הבאה נעשה בסיר". לפני כעשרה ימים יצאה לה קקי בחוץ, על המדרכה. שאלתי אותה "למה לא בסיר" ונכנסתי הביתה להביא מגבון לאסוף את זה. כשחזרתי, הכלבה של השכנים כבר אכלה את זה... שטפתי את המדרכה עם צינור. למחרת הילדה לא עשתה קקי ונמנעה מלעשות קקי במשך כמה ימים... עד שנוצר לה ממש פקק. כל הסאגה נגמרה בחוקן בחדר מיון... עברו יומיים מאז, היא עושה קקי בלי כאב אבל עם הרבה מאמץ ורק בחיתול. ואני מלאה רגשות אשם, אולי התחלתי מוקדם מידי וגרמתי לה טרואמה... החבאתי את כל הסירים בארון, עד להודעה חדשה.

חושבת: עכשיו קיץ וחם ואין לי בעיה עם פספוסים... רציתי שתהיה בקשר עם הצרכים שלה ושתקבל את הרעיון שאפשר לעשות אותם בסיר או בשירותים. (היא גילתה התעניינות והתריעה לפני כך שסברתי שהיא בשלה!)
נתון נוסף: מספטמבר תהיה בגן... חשבתי שזה יהיה כייף לבוא לשם גמולה או כמעט גמולה, או בדרך לגמולה...
אולי טעיתי???
אני מיוסרת

חשבתי שזה יהיה כייף לבוא לשם גמולה או כמעט גמולה, או בדרך לגמולה
היא כבר בדרך לגמילה
מהרגע שהתחלתן לדבר על זה

כשחזרתי, הכלבה של השכנים כבר אכלה את זה...
קונה את הכלבה במחיר סביר (עד 700 ש"ח) ובאה לקחת אותה במיידי D-:

חושבת: עכשיו קיץ וחם ואין לי בעיה עם פספוסים...

לעולם לא תהיה בעיה עם פיספוסים. פיספוסים זו לא בעיה. פיספוסים קרו, קורים ויקרו.
איך אומרים? SHIT HAPPENS
המוכנות בגמילה היא קודם כל המוכנות שלנו - לקבל את הפיספוסים שלהם.
ואני אומרת לעצמי... עשתה קקי על הרצפה? הכיטוב על הרצפה, ככה חסכה חיתול

אולי דווקא הצינור הלחיץ אותה? כ"כ הרבה בלגן סביב קקי קטן:
כלבים, מכבי אש...
שחררי את הנושא.
אל תשימי דדליין.
אנחנו עשינו גמילה לפני גיל שנתיים, אמנם לא גמילה של יומיים,
יותר כמו חודשיים, אבל גמילה שמחה עם הרבה הומור.
למשל כל קקי שהיא עושה היא אומרת למה הוא דומה,
וזה יכול להיות באמת דומה למשהו ואז אנחנו נקרעים מצחוק.

בקיצור, תקופה מצחיקה שעוברת מהר.... תהיני

סלוני, אני אמא לילדונת צעירה בת שנה ושבעה חודשים שהתחילה בגמילה לפני כחודש וחצי ועכשיו אין כמעט פספוסים בבית (רק בגן). פספוסים יהיו עוד הרבה זמן ולא צריך למהר.
כדאי לנסות עכשיו לאט בלי לחץ לקוות לשיתוף פעולה בגן (או לבחור גן לפי שיתוף הפעולה) ולא לחזור אחורה.
תני לה להסתובב ערומה שימי סיר ואל תלחצי כשהילדה תרצה או תראה סימנים של לפני, הושיבי אותה על הסיר או רק הציעי לה והיא תשב לבד. גמילה בגיל הזה לוקחת זמן...
ראי גם גמילה מחיתולים בגיל צעיר

אשמח לעצה ....
הבונבונה שלי בת שנה וחצי, כבר שבוע בלי טיטולים.
פספוסים לא מלחיצים אותי כשלעצמם, רק שחשבתי, כמו שהקפדתי לתת שם למה שהיא עושה (פיפי קקי) ואת זה היא מזהה אפילו על אחרים(!!!) - לפי הקול.
חשבתי שרצוי להקפיד להושיב אותה על סיר באותו זמן כדי שתקשר בין השניים.

אבל... היא מפחדת מהסיר ומסרבת בכל תוקף לשבת עליו.

האם יש תועלת לתת לה לעשות ברחבי הבית?

<מצליחה לתפוס במהירות כל מקרה - ולנקות- במיוחד שיש 4 התראות אזעקה בדמות אחים/יות>

היא מפחדת מהסיר ומסרבת בכל תוקף לשבת עליו.
להחליף סיר, לעבור לישבנון, למצוא משהו אחר יצירתי...

האם יש תועלת לתת לה לעשות ברחבי הבית?
לא נראה לי. למה לתת לה לעשות ברחבי הבית? עושים בשירותים, לא?

גם שלי (1.11) לא מוכנה לשבת על הסיר, שירותים, ישבנון, מקטין אסלה. היא לא מפחדת היא פשוט אומרת כל הזמן שהיא או לא רוצה או לא יודעת איך עושים פיפי וקקי שם. אולי פעמיים שלוש ניסתה לשבת על הסיר ולעשות ומאחר שלא יצא לה היא לא מוכנה לנסות שוב ומאוד מתעקשת על זה.
.
מגיל שנה בערך היא מסתובבת ערומה בבית ועושה פיפי וקקי בכל מקום. התחיל מזה שהיא התנגדה לשים חיתול ואני לא התעקשתי והמשיך בזה שקיוויתי שככה היא תלמד מעצמה לעשות באחת מהאופציות המקובלות. היום היא מודיעה לפני הקקי ואם אני מביאה לה סיר היא כועסת ורוצה רק על הרצפה (עשיתי את זה רק פעם או פעמיים) ופיפי אומרת רק שניה לפני שיוצא לה. אני תוהה איך ממשיכים מכאן. עכשיו זה בכלל בעיה כי אנחנו גרים אצל הסבתא ואי אפשר לעשות על הריצפה ובכל הבית והיא כאמור לא משתפת פעולה עם כל השאר (שירותים, סיר וכו'..).

אני לא יודעת אם אני אמורה להיות יותר אסרטיבית ונחושה או בעצם לעזוב אותה בשקט ולתת לה להכתיב את הקצב. מצד אחד אני ממש לא לחוצה שהיא תגמל מהחיתולים, אבל מצד שני זה נראה לי כזה לא נוח ולא מתאים לה (היא מאוד עצמאית ומפותחת). היא עוברת עכשיו המון שינויים, לפני יומיים עברנו לגור אצל הסבתא, עוד חודשיים אנחנו עוברים שוב לבית חדש במושב ואח"כ היא תתחיל ללכת לכמה שעות לגן. לא יודעת איך להמשיך. אולי למישהו יש תובנות?

טלי ,
גלית,
א
חושבת שלהפגיש עם בני גילה שבאותו השלב או אפילו כבר יושבים על סיר או בישבנון, יכול לעזור
ב.
יש קושי לחבר בין ישיבה להטלת שתן וחרבון,קראתי על זה איפשהו קשור לכח הכבידה וכו'
אצלי יש ילד בגמילה שעושה הכל בסיר , בעמידה, גם קקי,
והוא גמול כבר בעצם,
מדלג לו אל הסיר ונעמד
ג.
יש גם את עניין הפינה החסויה
רוב הילדים יעדיפו לחרבן(בעיקר) באיזו פינה חבויה, הרחק מעיננו הבוחנת
אולי זה יהיה רעיון להציב את הסיר בפינה כזו אולי קרוב לשירותים,
ד.
לא להטריד אותם עם הזכרות למינהן
אצלי הסיר והישבנון ניצבים והטוסיקים נחשפים
מציעה פעם או פעמיים ואז מניחה ליוזמה שלהם להגיע
וזה קורה זה מגיע, צריך לתת הרגשה של
אני סומכת עליך לגמרי
ולעודד כשזה קורה, אבל גם כאן לא להגזים
משהו כמו
"וואו אני רואה שאת מצליחה לבד להגיע ולעשות פיפי, יפה באמת"
או" איזה קקי נהדר , ממש רואים שעשית אותו, בוא נפרד ממנו, בי בי קקי של ....."
או "אני רואה שאת ממש מסתדרת בלעדי, נו בטח זה ה.... שלך" וכל במאור פנים
הומור, והרבה הערכה לתוצרים
ה.
חווית הפרידה
בחוויה של פעוט , תוצרי הגוף הם חלק ממנו,
עד לפני דקה זה היה בתוכי ועכשיו אני צריך לוותר על חלק ממני,
למממממהההההההההההההה???????????
ויש הצמדות אל התוצר,
זה גם תהליך יצירתי, אני יצרתי (חיוך דיוניסי של סיפוק ענקי)
אם ההורה מגלה הערכה ראויה ליצירה הזו , ואפילו עניין חקרני,
יש סיכוי שהמודעות תתפתח יותר והיחסים עם התוצרים יהפכו לנעימים ולא עמוסים בהצמדות או פחד או דברים אחרים.
יצא ארוך מקווה שגם מועיל

היא לא מפחדת היא פשוט אומרת כל הזמן שהיא או לא רוצה או לא יודעת איך עושים פיפי וקקי שם.
זה משעמם. למה לשבת שם ולחכות כשאפשר להתסתובב בנתים בבית ולעשות איפה שרוצים?
גם הילדים שלי לא ישבו מההתתחלה בשקט בשירותים אם על הסיר ועשו, הקראץי להם ספר בהתחלה עד שהם התרגלו ששם עושים.

הקראץי להם ספר בהתחלה עד שהם התרגלו ששם עושים.
שום ספר משחק וכל רעיון יצירתי אחר לא גורם לה להסכים לשבת במקום כלשהו ולעשות את צרכיה.

יש קושי לחבר בין ישיבה להטלת שתן וחרבון
מעניין. נראה שבאמת זה מוזר לה הקטע הזה שצריך לשבת. אולי אם היה איזה בור שאפשר לכרוע מעליו זה היה עוזר. להרגשתי זה ממש היה עושה את ההבדל. חבל שאין לי שירותים בול קליעה (-:

רוב הילדים יעדיפו לחרבן(בעיקר) באיזו פינה חבויה, הרחק מעיננו הבוחנת
את זה עוד לא ניסיתי. ננסה.

תודה לכן!

שלום,
אני אם לילדה בת שנה ועשרה חודשים התחלתי בגמילה כשהייתה בת שנה ושמונה חודשים. בחודש הראשון עוד היית הבגן ולכן הייתה ללא טיטול בעיקר בסופ"ש ואחר הצהריים.
בשבועות האחרונים היא ללא טיטול במהלך כל היום.
יש כ- 5-6 פיספוסים במהלך היממה היא לא אומרת במילים שיש לה צרכים אבל יש לה סימנים שמעידים לפני שהיא צריכה ואזאני מושיבה אותה על הסיר. כשאני לא שמה לב היא מפספסת.
עוד שבוע וחצי היא מתחילה גן אני לא יודעת האם לשלוח אותה עם טיטולים או תחתונים?
האם גם עניין של כמות הפיספוסים שתיארתי היא סבירה אחרי חודשיים של תהליך?
אני מקבלת הרבה ביקורת מהסביביה על הבחירה שלי לגמול אותה בגיל שלה והערות כמו "היא לא בשלה לזה,תחזירי את הטיטולים, כשילדה בשלה לגמילה היא אמורה להיגמל לחלוטין (בלי פיספוסים" תוך שבוע - שבועיים"....
אשמח לתשובותיכם.

לי נראה שזו כמות פספוסים סבירה. הדבר הכי חשוב זה לא ללחוץ עליה בכלל. בשביל זה את צריכה לא להילחץ בכלל. זה כנראה המקור של כל עניין הבשלות - היו לוחצים על הילדים בענייני צרכים ונהיתה לחלקם טראומה.
היא מדברת?
לא יודעת מה הייתי עושה עם הגן... תלוי בגננות.

וואו
זה הדף בשבילי. אכתוב כאן בקרוב מאוד.

שלום לכולן,
ביתי בת השנה ושלושה חודשים, הולכת בבית תמיד בעירום (כן, גם בחורף...), עד לפני שלושה שבועות היא היתה מודיעה לפני פיפי וקקי, גם כשהיינו בחוץ והיה עליה חיתול (רב פעמי).
כשיש לה קקי עם חיתול היא היתה מבקשת שנוריד לה אותו ורק אז עושה.
הצגתי לה סיר, היא לא כל כך הבינה בהתחלה מה לעשות (היתה יושבת עליו ואומרת פששששש...) אבל היו כמה פעמים שביקשה פיפי\קקי ועשתה בסיר, או שהחזיקה את הסיר ביד ועשתה על הרצפה.
בקיצור לפני 3 שבועות היה לה שלשול קשה ועברנו לשבוע לחיתולים ח"פ. מאז היא הפסיקה להגיד מראש, גם כשחזרנו לעירום ולרב פעמי. האם אתן חושבות שיש קשר? והאם כדאי לנסות להתחיל עכשיו תהליך של גמילה? ואיך כדאי להסביר לה להשתמש בסיר? ומחוץ לבית?
אנחנו עדיין בבית ביחד, כך שאין לחץ של גמילה בגן וכמובן שאין לי שום חשש מפספוסים כי אני מיומנת היטב.
תודה רבה.

אה, כן,
ומה עושים בלילה? גומלים במקביל? אפשר לפצל את שתי הגמילות? בבוקר היא קמה עם חיתול עמוס לעייפה בפיפי, (שנת צהריים מעבירה פעמים רבות ללא חיתול וקמה לרוב יבשה).
שוב תודה.

הספר "היענות לצרכים" של דפנה תייר נותן הסברים ומידע ותמיכה לכל הנושא.
ובעיני באופן כללי ספר די מוצלח.

חשיבות רבה יש לעיתוי בגמילה מטיטולים ויש לשים דגש על העובדה שלכל ילד קצב משלו. בזמן הגמילה יש לנהוג בסבלנות רבה ומוטב לדחות את תהליך הגמילה מאשר לכפותו. לפי מיטב ניסיוננו אין מה למהר
עד כאן ציטוט מדפי המידע שקיבלתי מרשת המעונות שאליה רשמתי את ילדי (גמול כבר, השבח לא-ל).
אני מצטטת את זה כדי להראות שהגורמים לתפיסות הגמילה המאוחרת האופייניות היום הם לא רק חברות הטיטולים והאינטרסים שלהם והרופא ההוא שעובד אתם, אלא גם המעונות! התהליך הסבלני של הדרכת ילד לעשיית צרכים בשירותים בשום פנים ואופן לא מתאפשר במסגרת כזאת, לכן הם מנסים להשאיר ילד בטיטול עד כמה שרק אפשר, וכמובן צריכים להציג את זה במילים חכמות ומקצועיות שלמשכנעות הורים שגמילה מוקדמת היא לרעת הילד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה לבעלות הניסיון....
הבת שלי בת שנה וחמישה חודשים. נימצאת עם חמותי עד השעה ארבע. בימים האחרונים החלטתי לנצל את החום ו להוריד טיטול בבית. היא מודעת לצרכיה ומודיעה תמיד מראש גם על פיפי וגם על קקי. העניין הוא שהיא פוחדת לעשות בסיר או בפשפוש..... היא בוכה " קקי, קקי" אבל מתאפקת ומפחדת לעשות . בסוף עושה פיפי או קקי על הרצפה. אני אומרת לה לא נורא פעם הבאה תעשי בסיר.... אבל היא מפחדת לשבת עליו...
מה לעשות? חמותי אומרת שהיא עוד לא בשלה לגמילה אבל אני חושבת שכן כי היא תמיד מודיעה, גם על פיפי וגם כשהיא בטיטול.
איך לגרום לה לא לפחד?

מה לעשות? חמותי אומרת שהיא עוד לא בשלה לגמילה אבל אני חושבת שכן כי היא תמיד מודיעה, גם על פיפי וגם כשהיא בטיטול.

לא להקשיב לחמותך בשום אופן. להיפרד לחלוטין מהחיתול. לפזר סירים בכמה מקומות, או לקחת אותה לשירותים אם שם היא לא מפחדת.

שנה וחמישה חודשים זה גיל סופר-בשל לגמילה! יותר מזה, אם לא תגמלי עכשיו, תיכנסי לגיל שנתיים שהוא יותר קשה מבחינת שיתוף פעולה. בדיוק קראתי עכשיו כתבה על כך שהורים היום איבדו את הצפון בכל הנוגע לגמילה. פעם גמלו בסביבות גיל שנה, מאז שחברות הטיטולים דוחפות את המוצרים שלהן, פתאום ילדים תקועים עם החיתולים עד גילים מאוחרים.

בשלות לגמילה לא קשורה לפחד מסיר, היא קשורה למודעות לצרכים. הבת שלך מודעת לזה ומודיעה מראש. זה נפלא! בשלה! לא לבלבל אותה יותר עם חיתול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לך קוראת.
העניין הוא שהיא ממש מפחדת ובוכה. אם יש לה פיפי היא מודיעה לי "קקי" אני מנסה להושיב על סיר ו היא מסרבת. מנסה לפשפש מעל כיור או אסלה והיא מסרבת ובוכה. מתאפקת. בסוף אני שמה אותה על הריצפה ו היא עושה ואז בוכה שוב " קקי" ...... האם הפחד הזה לא יזיק ויגרום בעיות בעתיד? אני ממש חוששת. האם זה נכון לתת לה פשוט להיסתובב ערומה ו לעשות את צרכיה עד שיום אחד אולי תסכים לסיר או אסלה?

האם זה נכון לתת לה פשוט להיסתובב ערומה ו לעשות את צרכיה עד שיום אחד אולי תסכים לסיר או אסלה?

לגמרי. בלי בכלל לנסות להושיב אותה על הסיר. היא תגיע לשם אל תדאגי. קחי כמה ימים בלי להזכיר את הסיר במילים. עוד כמה ימים הגידי לה אחרי שהיא עושה שבפעם הבאה תעשו בסיר. הכול בנעימות גדולה.
ולא להחזיר את החיתול בשום אופן.
ולשים סירים בכמה מקומות בבית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה קוראת ננסה שוב היום....
בגלל שהיא חוזרת הביתה ב ארבע אנחנו נאלץ בינתיים להוריד את הטיטול רק אז ...
נקווה שאם הזמן חמותי תסכים גם...

נקווה שאם הזמן חמותי תסכים גם...
או שלא, אבל אני מקווה שזה לא יפריע לך יותר.

העניין הוא שהיא ממש מפחדת ובוכה
מההכרות שלי , הפחד רק מתגבר עם הגיל, והוא אופיני לגיל 2 וחצי ++

נקווה שאם הזמן חמותי תסכים גם...

חמותך צריכה להקשיב לך בעניין הזה. את האמא. את מחליטה מתי מורידים את החיתול!

מההכרות שלי , הפחד רק מתגבר עם הגיל, והוא אופיני לגיל 2 וחצי ++

נכון. ואז המנגנון כבר משתבש עוד יותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתמול הורדנו שוב את הטיטול. הבת שלי התחילה לבכןת קקי קקי...... אמרתי לה בעיפות ומין יאוש שקקי עושים בסיר. היא חיכה חיוך שובב, התיישבה על הסיר עם המכנסיים ועשתה פיפי..... לשמחתי לא היה גבול.. לאחר מכן היא עשתה כמה פעמים פיפי על הרצפה. ושוב לא הסכימה לשבת על סיר. נראה לי שזה לא עניין רק של פחד, אלא גם של שליטה אולי?

את מכירה את הבת שלך יותר טוב ממנו

אצלינו כל הקטע של הגמילה לווה בהרבה נסיונות שליטה,
ורק כשהצלחתי לשחרר לגמרי , ולהוריד לגמרי את הענין מתחום אחריותי (זה לא אומר שלא עזרתי ואמרתי, אבל לא ממקום של שליטה)
היא נגמלה סופית, בשעה טובה.

חדווה חבל על הזמן שלך תחכי עד גיל שנתיים שנתיים וחצי הגמילה תיהיה קלה גם לך וגם לה חבל להלחיץ את הילדה את תראי זה יבוא בסוף ממנה אני את שלי גומלת בחופש הגדול לפני גן עיריה טוב לי טוב להם

שליחה על ידי חדוה* » 13 יולי 2017, 20:03

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה פלונית, אבל אני בגישה של גמילה מוקדמת....

רציתי להודות לכן בנות ששמעתי לעצתכן ולא הקשבתי לדעות שביתי לא בשלה לגמילה.
לאחר כשבוע שבו הורדנו חיתול לכמה שעות ביום ילדתינו נגמלה מפיפי בחיתול למעט פיספוסעם. ויש בינתיים די הרבה....
קקי היא עדיין מפחדת לעשות בסיר ורוצה שנשים לה טיטול לזה. אני מאמינה שגם זאת היא תלמד.
ממליצה בחום לכל ההורים לנצל את הקיץ ולגמול את הילדים. לא לחכות ל״ בשלות״ , הילדים שלנו יכולים צריך רק שניתן להם אמון.

חדווה

הילדים שלנו יכולים צריך רק שניתן להם אמון

לאחר כשבוע שבו הורדנו חיתול לכמה שעות ביום ילדתינו נגמלה מפיפי בחיתול למעט פיספוסעם. ויש בינתיים די הרבה....
נהדר.

קקי היא עדיין מפחדת לעשות בסיר ורוצה שנשים לה טיטול לזה. אני מאמינה שגם זאת היא תלמד.

ברור שזה יגיע.

ממליצה בחום לכל ההורים לנצל את הקיץ ולגמול את הילדים. לא לחכות ל״ בשלות״ , הילדים שלנו יכולים צריך רק שניתן להם אמון.

ברור. ההמתנה לבשלות היא כל כך אבסורדית! היא הרי רק מקבעת את השיבוש והמרחק שלהם מהאיברים שלהם וההקשבה לגוף.

תודה על התגובות החמות.......
אתמול הילדה טילה עם חמותי. שמתי לה טיטול לדרך. היא חזרה אחרי השנתיים עם טיטול יבש. רצה לסיר ו התיישבה עליו...... הצטערה מאוד לגלות שהוא נשאר ריק, שכן לא הורדתי לה את המיטות ו היא עשתה לתוכו את הפיפי. לאחר מכן הורדתי לה את הטיטול, היא רצה לסיר שוב ועשתה קקי. בלי שביקשתי ממנה ובלי לפחד בכלל...מתוקה, נכון? (-:
זה אולי נשמע קטנוני, אבל לא היתה אמא גאה ממני באותו רגע.....

חדווה

זה אולי נשמע קטנוני, אבל לא היתה אמא גאה ממני באותו רגע.....
יש על מה !! נשמעת בחורה חכמה ומתוקה!!
הרבה נחת

אתמול הילדה טילה עם חמותי. שמתי לה טיטול לדרך

חדווה יקרה, זה לא לעניין להלביש את הילדה בחיתול כשהיא עם חמותך. את האמא ואת מחליטה ולא צריך לבלבל את הקטנה וגם להראות לה שלא סומכים עליה.
זה, אין חיתול יותר. חמותך צריכה להבין את זה. החיתול ירד.
קשה לי אפילו להתחיל להסביר כמה זה לא לעניין להמשיך להלביש את הילדה בחיתול כשהיא נגמלת ממנו ומראה בכל דרך אפשרית שהיא כבר לא מעוניינת בו.
הגידי בפשטות לחמותך שזהו, נגמרו החיתולים.

את צודקת קוראת, פשוט אין לי אומץ עוד ליהנות איתה מחוץ לבית בלי טיטול. יתכן ונתחיל, כי במילאנו הטיטול נשאר יבש.
באשר לחמותי, לאחר שהיא במו עיניה ראתה כיצד ביתי התיישבה על סיר ועשתה פיפי היא כבר לא אומרת שביתי לא בשלה, אבל עדיין חוששת מכל הפיספוסים.

חדוה

את צודקת קוראת, פשוט אין לי אומץ עוד ליהנות איתה מחוץ לבית בלי טיטול. יתכן ונתחיל, כי במילאנו הטיטול נשאר יבש.

לא צריך אומץ. פשוט צריך לעשות את זה. לא חוזרים אחורה ולא מבלבלים. זה לא טוב ומשדר להם מסר לא נכון.

באשר לחמותי, לאחר שהיא במו עיניה ראתה כיצד ביתי התיישבה על סיר ועשתה פיפי היא כבר לא אומרת שביתי לא בשלה, אבל עדיין חוששת מכל הפיספוסים.

אין דבר כזה ילד בלי פספוסים. זה קורה גם לילדים בני חמש. אם היא חוששת מפספוסים, אז היא לא צריכה להיות איתה בתקופה הזאת. היא משדרת לה מסר שפספוסים זה גרוע, במקום לשדר לה שזה טבעי לגמרי.
תציידי אותה בחבילת סמרטוטים ותחתונים. כשיש פספוס, תנקה ותזרוק את הסמרטוט ותחליף את התחתונים.
את צריכה להגיד שנגמרו החיתולים. פשוט תודיעי לה שאין יותר חיתולים! לא אופציה. אם היא לא מסכימה, אז שתמתין לגמילה מלאה. היא משדרת לפיצית מסרים שאת לא רוצה אותם, מלחיצה אותה ומבלבלת אותה. כי הקטנה רוצה כבר לא להיות עם חיתול ולא תדע איך לעשות פיפי איתו. זה יבלבל אותה. וזה בדיוק מה שקרה כשהלכה לסיר עם החיתול והתאכזבה.
זה כאילו מצחיק, אבל זה לא צריך לקרות יותר!
אני ממש מנוסה. גמלתי המון פצפונים. זאת הדרך הכי בריאה, טבעית, משדרת טבעיות וביטחון ונכונה.

עכשיו שקראתי את דברייך אני מנסה להבין את הקטנה.
אז רגע. מותר לי לעשות כשאני עם טיטול? אבל הרי אסור לעשות צרכים על עצמי?
בפועל כשהיא עם טיטול היא פשוט מתאפקת עד שזה יצא.
בינתיים כניראה אח שלי שהוא תלמיד בתיכון ויש לו חופש עכשיו וממש חברמן כזה וזורם עם ילדים ישמור עליה. הוא אחד כזה שלא מפחד מפיספוסים.

חדווה

עכשיו שקראתי את דברייך אני מנסה להבין את הקטנה.

את נפלאה! באמת אמא קשובה. כך צריך להיות.

אז רגע. מותר לי לעשות כשאני עם טיטול? אבל הרי אסור לעשות צרכים על עצמי?
בדיוק. זה מבלבל ובעיקר לא הוגן. את רוצה מהפיצית שיתוף פעולה אבל משדרת לה שאת לא באמת סומכת עליה או שהחשש של החמות מקצת פיפי-קקי של תינוקת יותר חשוב מהביטחון העצמי שלה.

בפועל כשהיא עם טיטול היא פשוט מתאפקת עד שזה יצא.

בדיוק!! החיתול בזמן הגמילה הורס וגורם להתאפקות. זה לא בריא, זה יותר תסבוכים לתהליך שצריך להיות פשוט וכיף, ולפעמים כבר קשה לפתור את התסביכים.
ההתאפקויות זה נורא! זה גם משבש את ההבנה שכשהגוף משדר שצריך לעשות פיפי או קקי, אז צריך לעשות! כמובן לחכות עד השירותים או הסיר, אבל בטח לא לחכות כי יש חיתול!

בינתיים כניראה אח שלי שהוא תלמיד בתיכון ויש לו חופש עכשיו וממש חברמן כזה וזורם עם ילדים ישמור עליה. הוא אחד כזה שלא מפחד מפיספוסים.

מעולה. בכלל, אני לא אפשרתי לאיסנטיסטים למיניהם לשמור לבד על הילד שלי. איתי כן, כשאני מגינה עליו (וגם כך הפיצי קולט מסרים מהם). אבל ממש לא רציתי אף אחד, כולל משפחה, שאפילו יחשוב בלבו שמשהו טבעי הוא מלוכלך, בעייתי וכו'. והאמיני לי, הם מרגישים הכול!
הם צריכים להרגיש נוח עם הגוף שלהם. זה הורס אותי שמבוגרים רוצים את הנכדים, אבל נקיים ובלי ההתפתחות הטבעית על כל המרכיבים שלה.

אגב, כדאי לך לקרוא את בשמת א היקרה. היא הכי מומחית לנושא וכולן פה למדו ממנה. היא משהו מיוחד.

ושוב, חדווה, כל הכבוד על האמהות הקשובה לילדה. ככה זה הכי כיף.

יש גם בראש הדף, בהודעה הראשונה, קישורים לכל הדיונים בגמילה מחיתולים. מאוד מעניין ומאלף!

תודה קוראת. בהחלט דפים מעניינים. כזה מידע מצאתי רק באתר הזה......

חדוה

תודה קוראת. בהחלט דפים מעניינים. כזה מידע מצאתי רק באתר הזה......

היזהרי, זה אתר ממכר

. אבל פותח ערוצי הבנה של ילדים ובכלל שאין בשום מקום אחר.

הי בנות! יש לי לאחרונה שאלות רבות.... מה לעשות למרות שאני בת שלושים כמעט אין לי ניסיון עם פעוטות נגמלים

לאחר שהחלטנו שלא נשים טיטול מחוץ לבית אנחנו בבעיה. הילדה לא מוכנה לעשות צרכים מעל אסלה או בפשפוש והיא רוצה רק סיר. אם הסיר לא לידה היא מפספסת. איך מתנהלים מחוץ לבית עם פעוט נגמל?

חדוה

איך מתנהלים מחוץ לבית עם פעוט נגמל?
לוקחים את הסיר איתך מחוץ לבית? יש כל מיני גרסאות של סירים שמיועדים לכך.

לתת לה לשבת בלי תחתונים על סיר בחוץ? בחנות, בגינת המשחקים? זה לא קצת מוגזם? זה מרגיש לי לא מכובד כלפיה.

חדוה

אפשר ללכת לשירותים, ואז היא תעשה את צרכיה בסיר, ואת תוכלי לשפוף את הצרכים מהסיר לשירותים ולהגיד משהו בסגנון שמתישהו בעתיד היא תעשה פיפי/קקי בשירותים.

תודה לאישה במסע. אשמח לשמוע מעוד אמהות מה אתן עשיתן במצבים כאלה עם ילדיכן הנגמלים.

חדוה

מוש בן שנה וחודש בלי טיטול. אני לא יודעת אם זה נקרא פשפוש מאוחר או גמילה מוקדמת כי זה לגמרה בא ממני, הוא לא מבקש ללכת אלה אני לוקחת אותו.
מוש עושה בישבנון בשירותים, לא מוכן בתנוחת פשפוש או בסיר. כשאנחנו יוצאים אני לוקחת איתי את הישבנון לכל מקום הוא בגודל שנכנס לתיק גב. שבוע שעבר טיילנו ולא תמיד היו שירותים זמינים אז מצאתי פתרון - שמתי את הישבנון על הסיר וכך הוא עשה.

אני משתדלת ללכת לשירותים או למקום צדדי אבל זה לא מאפשר תמיד.
אנשים בכל מקום מחליפים לילד טיטול בלי בושה וסוחבים איתם את הציוד לכך אז למה שאנחנו נתבייש?

וואו ,אמא של מוש, כזה קטנציק וכבר גמול.
זה לא קשה להסחב עם הסיר והישבנון לכל מקום?

חדוה

אני לוקחת רק את הישבנון. את הסיר לקחתי באופן חד פעמי רק לטיול.
זה לא כזה נורא, במקום שטיטולים יתפסו את המקום בתיק יש שם ישבנון. זה ישבנון מינימלי בלי המדרגות וכו'.

אנחנו היינו הולכים תקופה ארוכה עם סיר לכל מקום. קנינו גם סיר מתקפל, שיהיה קל להכניס לתיק. מאוד עזר לנו.
תמיד היה גם סיר באוטו, ולא פעם עצרנו בצדי דרכים והילדון עשה בסיר.
החזקתי איתי בקבוק מים באוטו, כדי לשטוף את הסיר אחרי כל פעולה (היו גם מקרים שנסעתי עם הכבודה באוטו עד שיכולתי לרוקן. עם הזמן תראי שאין להתפלא על אף סיטואציה שנקלעת אליה).
גם בגני משחקים וכדומה, מעולם איש לא מצמץ. נדמה לי שאנשים כבר ראו הכל, או שהם פשוט גידלו כבר ילדים ויודעים שאין ברירה אלא לזרום (זה בטוח עדיף על שלוליות באמצע מתקנים).

שליחה על ידי חדוה* » 19 יולי 2017, 12:12

זה גם מה שעשינו היום. פשוט הלכנו עם הסיר..... פגשתי חברה עם ילד בן שנתיים וחצי + עדיין עם טיטול. חברתי התפלאה מאוד לראות את ביתי הקטנה בלי טיטול. המלצתי לה לגמול את בנה , עכשיו קיץ.... היא ענתה לי שהיא דווקא מאוד רוצה אבל הוא עוד לא בשל לגמילה...... ואין לה סבלנות לנקות פיספוסים... למה לא בשל ? שאלתי אותה. היא אמרה שהוא ״ לא מבקש ממנה להגמל ״ ......

ואין לה סבלנות לנקות פיספוסים אני מניחה שפה קבור הכלב.
עכשיו כשאת יודעת אחרת את יכולה לחלוק את המידע שלך (-:

שמתי לב שההורים שמחזיקים את ילדיהם עד גילאים מאוחרים נחשבים בחברה להורים מתחשבים המוכנות הילד, מוכנים להמשיך ולחתל "למענו", מין הורים לארג׳ים כאלה. ואילו המעדיפים לגמול מוקדם או לגדל בלי חיתול בכלל נתפשים כ"ממש מתעללים ופוגעים בנפשו של הילד"....

חדוה