וילהלמה בושה

[וילהלמה_בושה*]

אני אמא של מקס ומוריץ.

[תומיקה_מיק_שועל*]

שלום לך! האם את האחראית לפרחחים הללו? באמת בושה. (זו תוצאה של חינוך ביתי קלוקל או של המערכת?...)

[א.ט*]

(זו תוצאה של חינוך ביתי קלוקל או של המערכת?...)
מה הקשר למערכת? המערכת דפוקה מיסודה כן? אבל אין שום קשר בין ההתנהגות שהיא מספרת עליה, למערכת! הכל בא מהבית!

[תומיקה_מיק_שועל*]

אוי, אני חשבתי שזה דף הומוריסטי. רק עכשיו קראתי את מה שכתבת על הילדים שלך, סליחה. לא התכוונתי לדרוך על יבלות. (אבל אולי כדאי באמת לקרוא איתם את זה?), לפחות לפי בחירת השם עושה רושם שיש לך הומור עצמי.... בהצלחה!

[וילהלמה_בושה*]

לקרוא איתם את הספר? השתגעת? זה יתן להם רעיונות חדשים!

[ת''ק_פרסה*]

קראתי את הדף שלך ומאד מאד הזדהיתי.
כך, פחות או יותר, היה עם הבן שלי, שמרוב פחד לאמר לו מה לעשות ו"לכפות" עליו דברים, הלך ונהפך (בעיני כמובן) לסוג של מפלצת מפחידה שלא ניתן לרסנה.
האדם ששינה את חיי הוא במקרה שכן שלי ואב של חבר של בני. הוא גנן שנים רבות בגנים אנתרופוסופיים ופשוט "יש לו את זה" עם ילדים. הדבר החשוב ביותר שהוא לימד אותי היה שהצבת גבולות איננה דבר רע והרסני כפי שהאמנתי בסתר ליבי. נהפוך הוא - היא נותנת, בעיקר בעיקר לילד, הרבה שקט פנימי וביטחון.
היום כשאני קוראת את הסיטואציות שאת מתארת, כל כך ברור לי כיצד ניתן לנהוג בהן, אבל פעם הייתי בדיוק באותו מקום.
השכן והידיד הזה עוסק גם בייעוץ לאנשים - הוא בא לביתם ופשוט מייעץ כיצד לנהוג בסיטואציות שונות. אני מאמינה שתעריפיו אינם גבוהים במיוחד. ממליצה לך בחום רב לנסות (נדמה לי גם שהיותו "בן" וצעיר יחסית יכולה להיות טובה במיוחד עבור הבנים השובבים שלך)
אם תרצי, את יכולה לפנות אלי בדף הבית.

[ת''ק_פרסה*]

הוא גר בת"א, אבל לדעתי יהיה מוכן לנסוע. האם אתם גרים רחוק מאד מאזור המרכז? (אולי זה יהיה בשבילו טיול נחמד, הוא עכשיו בשנת שבתון)
מה עוד אני יכולה לאמר? לא יודעת מה את רוצה לדעת.
הוא אדם מקסים, מלא חביבות וחוש הומור. ה"שיטה" שלו, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא פשוטה ביותר; את צריכה להגדיר לעצמך למה את מסכימה ולמה לא, ולעמוד בתקיפות פנימית וחיצונית על הגבולות שקבעת. מי שמתנהג בצורה שמפירה את הכללים האלו יישב על כסא (לידכם, לא בחדר אחר). אם קם מהכסא (מה שכמובן מייד קורה בהתחלה) - יתכבד ויישב על אמא עד שירגע, או שיתהלך כשידה של אמא אוחזת בידו. אולי זה נשמע פשוט מדי/מסובך מדי/לא יעיל וכד', אבל בסוף זה עובד, ובסוף-בסוף כבר אין בכך יותר צורך.
וכן צריך אותו לעזרה, כי כשסתם קוראים את זה כך זה לדעתי לא מספיק יישים. צריך עזרה בהבנת דרכי ההתנהגות בסיטואציות השונות ובהפנמה.
עוד שאלות?

[ת''ק_פרסה*]

ובגדול, אני חושבת שכמו שאמרו לך בדף שלך, הרצון לתת לילדינו חופש מוביל אותנו לעיתים להשיג את ההיפך.
רבים מאיתנו, שגדלו מתוך המחנק של שלילת החופש, היעדר הכבוד לרצון האישי ודיכוי רבים מהנסיונות לביטוי ייחודי של אישיותנו, מנסים לעשות תיקון דרך הילדים. כך אנחנו מנסים לתת להם ולנו את החופש הזה שנגזל. הבעיה היא שזה נהיה עניין של שחור ולבן - "לי לא נתנו חופש ולכן לילדים שלי יהיה את כל החופש שהם רוצים", ובסוף נהיה מצב כאוטי שמוביל את ההורה בדיוק לאותה תחושת מחנק מוכרת - התחושה שפולשים אליך וגוזלים את החופש שלך. הילדים רואים עצמם דרך עיני ההורה ולכן עשויים לחוות את עצמם כ"רעים" או "בעייתיים" ובעלי כוח רב מדי. גם זה לא בדיוק חופש להיות מי שהם עצמם, אלא הם הופכים להיות דמויות במחזה של עברך.
אני חושבת שזה מה שהבנתי - זה האסימון שירד לי הודות לבחורנו המצויין, שעזר לי (ועדיין עוזר מדי פעם) גם ליישם את התובנה הנ"ל.

[ת''ק_פרסה*]

ועוד משהו (אם אני ממלאת לך את הדףבית, אז עד הסוף)
הדבר הי-ח-י-ד שעזר לנו לצחצח שיניים לבן שלנו היה מתן האפשרות לצפייה (אך ורק) בזמן הצחצוח באחד מערוצי הילדים המזעזעים הללו, מלאי הסרטים המצויירים האלימים למיניהם. בזכות זה הוא נלהב כיום ליישם מצוות צחצוח ממושכת פעמיים ביום. אם אין לכם טלוויזיה, מבוטחני שניתן להוריד במחשב סרטי "פאואר ריינג'רס" ודומיהם לאותה מטרה. אולי לא חינוכי במיוחד, אך משיג את מטרת מניעת החורים בצורה מצויינת (ניתן לצחצח ביעילות, בדקדקנות ובמשך האמיתי הנדרש לצחצוח)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה שלומך?

[אהבת_עולם*]

דף בית אישי