כישורי חיים

אנונימי

הדף שינה את שמו מ- {{מיומנויות חיים}} ל {{דיון בכישורי חיים}} ולבסוף לשם הנוכחי.
יש להבהיר ש דף דיון מיועד לדיון ב-דף ערך אחד או יותר, בדומה לחוצץ הדיון בויקיפדיה, ולכן הדף הנוכחי אינו דף דיון.
עם זאת, אולי נשאר כאן עדיין חומר הראוי להעברה לדף דיון בכישורי חיים.

שמעתי שמשרד החינוך הכניס לאחרונה מקצוע חדש בשם "מיומנויות חיים".
אני בעד.

הנה מה שהצלחתי לאסוף מהאינטרנט, וזה לא הרבה:

ייעוץ למיומנויות חיים היא שיטה טיפולית תיאורטית, שמטרתה חינוך המטופל לעזור לעצמו. (מאמר של שישה עמודים, לא קשור לתוכנית הלימודים של משרד החינוך).
יוזמה בבית ספר בנס ציונה אשר משלבת מיומנויות חיים, אוריינות מחשב ואומנות לטיפוח השונות (או אולי הלגיטמציה של השונות).

הנה שתי מיומנויות, לאו דווקא ראשונות, אשר ראוי בעיני ללמד. שתיהן מיומנויות תקשורת:

דפים קשורים נוספים באתר: תפקידו של המשחק בלמידה, סוציאליזציה בחינוך ביתי, מה ילדים אינם לומדים בבית ספר דמוקרטי, ילדים ומחשבים, מיומנויות חברתיות וגן.

מישהו יודע מה מלמדים במקצוע הזה?
מישהו רוצה להגיד מה לדעתו צריך ללמד במקצוע הזה?

נדמה לי שבבית הספר זה נקרא "כישורי חיים".

כן, עכשיו ברור למה לא מצאתי על זה חומר בעברית...
עכשיו מצאתי ברשת, בינתיים:

ראשית, באתר הורות של יונת שרון:

"בית ספר לצרכנות: http://ootips.org/horut/illich.html, מתוך באופן טבעי 32, דצמבר 2000.
שאלות ותשובות על חינוך ביתי

דפים רלוונטיים נוספים מבאופן טבעי: מה אנחנו רוצים להשיג בחינוך ילדינו , גיבוש זהות עצמית.

מה מערכת החינוך אומרת על כישורי חיים

בקיצור: בלבול, חוסר מיקוד, נסיון להכניס הרבה דברים טובים בלי לתעדף וכנראה בלי לדעת איך ללמד אותם.
כל מוסד, כל בית ספר וכל גוף של משרד החינוך יוצק תוכן משלו למונח "כישורי חיים". כנראה שההחלטה שצריך ללמד כישורי חיים לא לוותה באיפיון מספיק של התוכן. למרות שיש השתלמויות בנושא, זה משמש מעין "שעת מחנך מורחבת לכל בית הספר" (או לכל השכבה).
מדברים על חינוך גופני, כמו דפוסי תנועה בחברה מתוקשבת וחינוך חברתי ככישורי חיים. מדברים גם על תחליף לשעת המחנך.

כאשר בוחנים מה יצקו בתי ספר לתוך הכלי הנקרא "כישורי חיים", נראה שכל בית ספר איפשר לאדם יצירתי אחד להפגין את כשרונו בפיתוח תוכניות לימודים (כן, שמעתם נכון: היה צליל זילזול).
לא ניכר חזון, לא ברמה הלאומית, ולא ברמת בית הספר.
(כן, חזון. מותר להגיד חזון בהקשר של חינוך!)

נבחן כמה בתי ספר:

חוגים

האתר העשיר ביותר, והיחיד אשר נותן רושם שלקח את הנושא ברצינות, הוא האתר של בית הספר חוגים . הם גם מתמקדים. המוקד שלהם הוא יחסים.

עמק החולה

בין חומרי הלימוד המוצעים בבית ספר עמק החולה:

משחק התפוז - דוגמא ידועה ללימוד משא ומתן, ולהראות שבחיים לא הכל משחק-סכום-אפס. מתאים לשעה אחת, לא יותר מזה. הנקודה החיובית - כאן מלמדים כישורי חיים בדרך התנסותית, ולא בלימוד עיוני.
לחץ חברתי - הקונפליקטים טובים, אך אופן הלימוד עיוני.
פיתוח יחסי כבוד במעגלים השונים (כיתה א - תוך אישי, כיתה ב - משפחה, כיתה ג - שכנים וכן הלאה). כתוב בראשי פרקים. חלק מתוך התוכנית gan]הזכות לכבוד והחובה לכבד bareshet[/po]/honour/gani0001.htm, כולל המלצות לפעילויות .
חינוך לבטיחות בכלל ובטיחות בדרכים בפרט
חונכות וחברות

ליידי דייויס

selection]באתר של תיכון ליידי דייויס program[/po]/lady davis/socialeducation.html מצהירים על הכישורים הבאים:

זהות אישית.
הסתגלות לסביבה חדשה.
חברות ויחסים בין המינים.
התמודדות עם מצבי לחץ.
תהליכי קבלת החלטות.
מניעת התמכרויות.
זהירות בדרכים.
הכנה לצה"ל.

שקד

באתר של חטיבתי הביניים שקד יצקו לתוך המושג "כישורי חיים" את הטקסט הבא:
בהדרכת היועצות ועפ'י תכנית שפ"י (שרות פסיכולוגי יעוצי) מועברים מספר נושאים בכל הכיתות:
מניעת אלימות, מניעת התמכרויות, מעברים פיתוח העצמי, חברות, גיבוש הכיתה וקבלת השונה, חינוך לחיי משפחה, קבלת החלטות.
כישורי חיים - משולבים בכל אחת מתוכניות המניעה עם הדגשים על אסרטיביות, קבלת החלטות, עמידה בלחץ קבוצתי, התמודדות עם מצבי לחץ, התמודדות עם פרידה, הסתגלות למצבים חדשים.

במקום אחר, http://moreshet.co.il/dati/sh.asp?x=50 , מדברים על "התמודדות עם מצבי שינוי, הסתגלות למצבים חדשים, קבלת החלטות, כישורי חברות"

העמק

באתר של בית ספר העמק מדברים על אמפטיה, דיון דילמות וכבוד לזולת, אינטליגנציה רגשית, לבחור בין אלטרנטיבות, להתמודד עם מטלות החיים.

אחוזה

tichon]באתר של תיכון אחוזה achuza[/po].html מדברים על מניעת עישון, התמודדות עם מעברים, חינוך מיני, כבוד הדדי, מניעת אלכוהוליזם, תהליך קבלת החלטות ומניעת השימוש לרעה בסמים.

מחוז הדרום של משרד החינוך

מחוז דרום של משרד החינוך מתרכז במיומנויות חלופיות לאלימות: פתרון קונפליקטים, תקשורת לא אלימה, התמודדות במצבי לחץ ותיעול כעסים.

ספרים

ספרים שהוצאו בנושא והקשורים למשרד החינוך הם:

זכות קדימה לדרך ארץ
יש מקום , על סידור הישיבה בכיתה.
חישוקי כבוד

וספרים נוספים , לא יותר מעניינים מקודמיהם.

> עודד אומר שללמד כישורי חיים בכיתה עיונית, ללא התנסות, זה כמו ללמד שחיה בהתכתבות: טובעים מזה ברגע שצוללים לתוך החיים. <

מיומנות חשובה נוספת: הקשבה פעילה (עוד אין דף כזה. עלי. בבוא העת).

כמה כישורי חיים חשובים:

תכנון.
תיעדוף
תאום ציפיות.
פתרון קונפליקטים.

המלל שהיה כאן הועבר לדף הערך איך יש ללמד כישורי חיים

אנונימי

הדיון כאן הועבר לדף נפרד בשם איך לנסח ביקורת באינטרנט בלי להטיף

צ:
מיומנות החיים הראשונה הנדרשת היא נשימה.
השניה היא היכולת לאכול לשתות ולהפריש פסולת.
מכאן, החיים עצמם ילמדו את המיומניות האישיות הנדרשות לכל אחד באשר הוא.

ע:
אז זהו שלא.
החיים לא מלמדים אותנו הרבה דברים.
בוא תבחן בכל אחת מהמיומנויות הבאות עד כמה המבוגרים השתלטו עליה.

להעביר ביקורת בצורה נעימה אפקטיבית.
לקבל ביקורת בצורה נעימה ולהשתמש בה לתועלתנו.
להקשיב מתוך כוונה להבין, לא מתוך כוונה להתנצח.
לחשוב באופן יצירתי.
לחשוב באופן ביקורתי.
לחשוב איך הסיטואציה נראית מנקודת המבט של הזולת (ובפרט של הילד ושל הנהג האחר).
להביע רגשות.
לעמוד על זכויותינו בלי לפגוע בזכויות הזולת.
ללמוד לבד.

צ:
כל מה שכתבת כאן אינו מוגדר אצלי תחת למידה מובנית. אני יודע שאצלך הכל מפורק קוגניטיבית, ומונח לפי סדר הגיוני, אבל איני רואה שצריך ללמד את הילד את כל הרשימה המועילה הזו באופן מכוון. כל אלה עשויים להתקבל אצל הילד מתוך צמיחתו, בתנאי שנצליח לחנך את עצמנו לכך.

צ:
מבחינת האבסורד הרי זה ממש ראוי להכניס ילדים לתוך מסגרות נוקשות ושרירותיות של נאמר משרד החינוך - בתי הספר, לומר להם שאלו החיים, ולנסות ללמד אותם את המיומניות הנדרשות על מנת לשרוד ולהשתלב בחיים.

ע:
לא פגשתי בית ספר שמלמד את המיומנויות האלו. אם תפגוש - תפרסם: יש בזה עניין ציבורי. התחושה שלי היא שהמבנה של בית הספר, המסגרת, הסגל והאידיאולוגיה - אינם מתאימים ללמד מיומנויות חיים.
יתר על כן: בית ספר שילמד את אלה - אני משער שהוא לא יוכל להיות במסגרת נוקשה וקשיחה. הוא יעביר יותר סדנאות ופחות הרצאות, ויהיה קשור יותר לתכנים שמביאים התלמידים ופחות לתכנים שמכינים המורים.
לפני כמה שנים לימדתי חשיבה. כל שעור החל (אחרי החידה שנועדה להרוויח זמן, ולחכות למאחרים) בשאלה: "למי היה נושא חשיבתי השבוע ורוצה להעלות אותו בכיתה?".
התלמידים הביאו יופי של דברים.

צ:
יפה, כלומר, שאתה ניצלת את המסגרת השרירותית של ביה"ס, את אמת השעמום המובנית בו והצלחת להביא לילדים נקודת אור. המיומנות היחידה כאן היא שלך, וחוץ מזה, אני מבין שאתה באמת מאמין שניתן ללמד חשיבה. מתוך כך בנושא זה נסתיים הויכוח בינינו שכן אמונותינו האישיות הפוכות.

צ:
מאידך, כל עיסוק אינטלקטואלי, שכלי אשר מנסה לפרק את המיומניות הנדרשות ללמידה - איננו רלוונטי.

ע:
במלים אחרות, אתה אומר: "אי אפשר ללמד מיומנויות חיים". הצהרה בלי הסבר.
תרשה גם לי להצהיר בלי הסבר: אני יכול.

צ:
זה לא מה שאמרתי - אמרתי שכל עיסוק אינטלקטואלי - שכלי איננו רלוונטי. מה שכן רלוונטי הוא נסיבות החיים. הנח לילד סביבה משפחתית אוהדת, דאג לבריאותו הנפשית והרגשית, היה לו לדוגמא אישית באופן מודע, נסה להיענות לסקרנותו ככל האפשר, והוא ילמד מאליו (מתוך חיקוי ומתוך יוזמה שלו) את מיומניות החיים שלו.

צר לי, אבל נראה לי שלמשל - אינך יכול ללמד ילד שאם הוא יגע בסיר הרותח הוא יקבל כוויה. את זה רק הכוויה לבדה יכולה ללמד אותו. עם זאת, אתה יכול ללמד ילד לבשל, בכך שהנך מניח לו לבשל אתך (למרות שזה לוקח פי שמונה זמן ולא תמיד זה נוח).

צ:
את מיומניות החיים - לומדים בהווה, תוך כדי החיים עצמם. כל אחד ואחת על פי החיים הזורמים אליו/ה.

ע:
כאן אנחנו חלוקים בדעותינו:
אתה מאמין ש הדברים מתכנסים למצב שהמיומנות נרכשת*.
אני מאמין ש הרגלים נוטים להתמצק*, והרגלים טובים יותר אינם מחליפים הרגלים שגורים יותר.

צ:
אני איני מאמין שהדברים מתכנסים למצב שהמיומנות נרכשת. זה הפרוש שלך לדברי והוא אינו מדויק. הייתי מנסח זאת כך - אני מאמין שהמיומניות שנדרשות לחיים עצמם יִלָמדו מאליהן מתוך החיים בהווה - באופן אישי ומדויק לכל ילד. איני מאמין שניתן לפתח תוכנית לימודים למיומניות החיים שכן החיים שלך למשל דורשים מיומניות אחרות לחלוטין מאלה שלי.

אתה מאמין שהרגלים נוטים להתמצק - ואתה נותן שם ערך "שלילי". אני באופן אישי חושב שהרגלים באים והולכים על פי שהאדם הוא ואין לקבוע כאן כללים. איני רואה פסול בהרגלים כלל וכלל, כל עוד האדם מחזיק בהרגל מסוים הרי שהרגל זה נדרש לו, לחייו שלו - גם אם לך זה נראה עקום לחלוטין. אני גם חושב שהרבה יותר קל לשנות הרגלים ממה שמקובל לחשוב - כאשר האדם עצמו החליט שכך עדיף לו.

דוגמא מכנית: יש לי שכן, סופר במקצועו, אשר מקליד גרוע, אבל מיומן מאד. הוא מקליד בארבע אצבעות - ומאד מיומן. אם הוא היה לומד באופן מסודר הקלדה בעשר אצבעות הוא היה מקליד היום מהר יותר, אבל במקום לשנות את ההרגל, הוא הפך למיומן יותר בהרגל הבלתי מועיל.

צ:
איני בטוח, ראשית איני בטוח שהקלדה עוורת היתה משרתת את אותו סופר, יתכן שהוא נדרש להקלה איטית יותר שכן עליו לחשוב על מה שהוא כותב, ויתכן שחשיבתו היצירתית איטית מכתיבתו כבר היום. כאן אני מניח שאתה יכול לטעון כי אילו היה לוקח קורס בחשיבה היה חושב מהר יותר ואז גם היה יכול להקליד מהר יותר ולהרוויח זמן. זה לא רלוונטי לגביו מכיוון שזה מתאים לך, לאו דווקא לגביו.
אני במקרה זה מאמין שאם זה היה חשוב לו להקליד בעשר אצבעות - כבר מזמן היה לומד זאת לבדו, בקלות.

דוגמא חברתית: יש אנשים רבים אשר האינטראקציה הראשונית שלהם עם אדם זר היא כזו שפוגעת באדם הזר. זה נותן להם תחושה של כח, והפך להרגל מיומן. בכל זאת, זו לא המיומנות שמועילה להם, והם בודדים. עם זאת, הם חוזרים על השגיאה הזו, כי כך דרכם של הרגלים.

צ:
ואם להם מתאים להיות בודדים? אם זו שאיפתם? הרי שמיומנות החיים שלהם מצוינת שכן היא מאפשרת להם לחיות את חייהם כפי שהם רוצים ולא על פי תפישה חיצונית - שלך או של כולם.

צפריר,
איכשהו מוזר לי לקרוא הערות כאלו ממך. קשה לי לשים את האצבע על הסיבה, אבל התחושה היא שיש לך איזושהי עמדה בסיסית נגד כל הנושא של מיומנויות חיים, אשר מביאה אותך להערות אשר אינן עומדות באותו מקום עם מה שאני רגיל לקרוא אצלך.
בכל אופן, אני אתייחס במפורט, למרות שההרגשה שלי היא שאני לא עונה למשהו יסודי שנמצא בבסיס כל ההערות.

אני יודע שאצלך הכל מפורק קוגניטיבית, ומונח לפי סדר הגיוני

מנין אתה יודע? אני לא יודע את זה.

אבל איני רואה שצריך ללמד את הילד את כל הרשימה המועילה הזו באופן מכוון. כל אלה עשויים להתקבל אצל הילד מתוך צמיחתו, בתנאי שנצליח לחנך את עצמנו לכך

אתה לא מנמק, או שאתה מסתמך כאן על הנקודה השנויה במחלוקת, בלי לתמוך אותה בנימוקים חיצוניים. בכל אופן, אני לא מקבל את זה: נראה שיש מספיק ילדים אשר אינם יודעים לקבל מחמאה להורים אשר יודעים לקבל מחמאה. אפשר להגיד "טוב, ההורה לא הפך את עצמו לדמות לחיכוי", אבל זו נשמעת טענה המניחה את המבוקש.

יפה, כלומר, שאתה ניצלת את המסגרת השרירותית של ביה"ס, את אמת השעמום המובנית בו והצלחת להביא לילדים נקודת אור. המיומנות היחידה כאן היא שלך, וחוץ מזה, אני מבין שאתה באמת מאמין שניתן ללמד חשיבה. מתוך כך בנושא זה נסתיים הויכוח בינינו שכן אמונותינו האישיות הפוכות.

זה לא היה במסגרת בית ספר.
לא היה שם שיעמום.
המיומנות שלי הונחלה לתלמידים.

כל עיסוק אינטלקטואלי - שכלי איננו רלוונטי.

אתה הולך עד כדי כך רחוק?

מה שכן רלוונטי הוא נסיבות החיים. הנח לילד סביבה משפחתית אוהדת, דאג לבריאותו הנפשית והרגשית, היה לו לדוגמא אישית באופן מודע, נסה להיענות לסקרנותו ככל האפשר, והוא ילמד מאליו (מתוך חיקוי ומתוך יוזמה שלו) את מיומניות החיים שלו.

שוב, קביעה ללא נימוק או הסתמכות על הנקודה השנויה במחלוקת בלי לתמוך אותה.
אני בדעה שיש משקל לדוגמא האישית, אבל במקרים רבים הנטיה הרגשית גורמת לילד להיקלע לדפוסים מזיקים של תקשורת ומיומנויות חיים. כך, למשל, ילד חסר בטחון לא ידע לקבל ביקורת באופן מועיל גם אם הוריו כן ידעו לעשות זאת.
מעבר לכך, הייתי רוצה שהילדים יצאו עם יותר מיומנויות חיים משל הוריהם, אחרת אנחנו משכפלים את רמת מיומנויות החיים של הדור הקודם.

צר לי, אבל נראה לי שלמשל - אינך יכול ללמד ילד שאם הוא יגע בסיר הרותח הוא יקבל כוויה. את זה רק הכוויה לבדה יכולה ללמד אותו.

אני בהחלט יכול. חשוב לציין שזה תלוי בגיל.
לשם השוואה, בפעם הראשונה שחזרתי עם נשק מהצבא, הסברתי לאח שלי, שהיה אז בן שלוש עשרה, איך פועל הרובה, ושזה מסוכן להשתמש בו, איך אני מפרק אותו כדי להקטין את הסיכון, איפה אני שם כל חלק וכיוצא בזה. הוא הבין, ולא שיחק ברובה.
בגיל מתאים, ולא מאד מבוגר, אני יכול ללמד אותו על ידי כך שהוא יוסיף מים חמים לגיגית וירגיש אותם, ויבין את הנושא כאשר רק חם מאד, ועדיין אין כוויה.

"אתה לא יכול ללמד" נשמע לי משפט קיצוני.

כל עוד האדם מחזיק בהרגל מסוים הרי שהרגל זה נדרש לו

ממש לא מקבל. במקרים רבים האדם מחזיק בהרגלים אשר מרחיקים ממנו את האנשים, והוא היה רוצה לקרבם, פשוט חסרה לו המיומנות וההרגל איך להיות חברותי יותר.
כך זה גם בהרגלים אחרים.

אני מאמין שהמיומניות שנדרשות לחיים עצמם יִלָמדו מאליהן מתוך החיים בהווה - באופן אישי ומדויק לכל ילד.

על סמך מה האמונה בזה?
זו שוב הנקודה השנויה במחלוקת, ולא ראיתי במה אתה תומך אותה.
לדעתי אנשים רבים נתקעים עם הרגלים אשר אינם משרתים אותם כלל. מההרגל לדחות דברים למחר, דרך ההרגל להרים ידים נוכח סוגים מסויימים של בעיות, ההרגל לוותר במקום לעמוד על שלך, או לריב במקום להתפשר, ועד להרגלים לפגוע בזולת במקרים של קונפליקט.

איני מאמין שניתן לפתח תוכנית לימודים למיומניות החיים שכן החיים שלך למשל דורשים מיומניות אחרות לחלוטין מאלה שלי.

ועדיין, לכל מיומנות ספציפית אפשר לפתח הקשר לימודי. אני נזהר עם המונח "תוכנית לימודים", כי הוא אולי צר מדי.
איזה הקשרים תבחר מתוך התפריט לצקת לתוך החיים שלך - זה עניינך הפרטי.
הנקודה היא האפשרות לפתח תפריט של הכשרות להרגלים מגוונים.

כמובן שאם אתה לא מאמין באפשרות לפתח הקשר לימודי לכל מיומנות בודדת, אז שוב הגענו לנקודה שבמחלוקת.

אני במקרה זה מאמין שאם זה היה חשוב לו להקליד בעשר אצבעות - כבר מזמן היה לומד זאת לבדו, בקלות

שוב: על סמך מה האמונה?
זה נשמע כמו ארגומנט מתוך אי-ידיעה, פרט לכך שזו שוב הסתמכות על הנקודה השנויה במחלוקת בלי לתמוך אותה בשום נימוק חיצוני למחלוקת.

ואם להם מתאים להיות בודדים?

מספיק להתמקד באלה שלא מתאים להם להיות בודדים, ולוקים בבעיה של אינטראקציה ראשונית המרחיקה את הזולת. יש מספיק אנשים כאלה.
לשם כך אפשר להחליף את המלים הראשונות באותו המקטע ב"יש אנשים רבים שחשובה להם החברה, אבל האינטראקציה הראשונית שלהם עם אדם זר היא כזו שפוגעת באדם הזר."

>עודד חוזר למילואים<

עודד,

לעניין "על מה אתה מסתמך?" שאתה שואל מדי פעם, ובכן, במקרה שלי, על 19 שנה שאני אבא לצליל + 17 שנה לגוני + 15 שנה לרונן + 13 שנה לנוגה + 8 שנים לנטע + 6 שנים לינאי + 3 שנים לאורין. סה"כ - אי אלו שנות אבהות במצטבר, מתוכם בשמונה השנים האחרונות הנני "אב ללא שעור" בפאראפרזה "ללמודים ללא שעור" דהיינו unschooling.

בעיקר על הנסיון וההתבוננות והצמיחה האישית שלי כאדם וכמחנך - אני מסתמך.

כמה הערות:

על פי תפישתי אין דבר כזה "נכון" או "לא נכון" אוביקטיבי. רק סובייקטיבי. כך, אותם חיים הדורשים מיומנויות חיים יהיו חיים סובייקטיביים אשר ידרשו מיומנויות סובייקטיביות.

לכן, אין לפרק את המיומניות מראש וללמדן, אלא יש להניח למי שחי את חייו לפתח את המיומנויות אשר הוא נדרש אליהן.

מבחינתי ילד הינו אדם אשר גילו נע בין גיל שנתיים שלוש (במחוזותינו עדיין יש מי שיקרא לילד בן שלוש שיונק - תינוק) ועד גיל העשרה - בו מתרחש שינוי משמעותי ביותר. בעת ההתבגרות יהיה זה נער. נראה לי שאתה מדבר בעיקר על לימוד של נערים.

לתפישתי הרי ש"לימוד ללא שעור" (אני ממש אוהב את התרגום למושג unschooling) מתבצע פשוטו כמשמעו - ללא שעור - נראה לי שאתה מנסה לבנות "מערך שעורים" שעל פיו ניתן יהיה ללמוד מיומנויות חיים. איני מתנגד למערכי שעור או לשיטות למידה. אלא שלתפישתי יהיה על מערך השעור להיות "מונח בחלל האויר" וכל מי שירצה - יקטוף, כשבפועל אני חושב שעד גיל בר מצווה לערך - עדיף לא לקטוף. לאחר מכן - חופשי חופשי, אלא שאז כבר רוב מיומנויות החיים הופכים לדפוסי התנהגות קיימים.

קביעותי מסתמכות על הנכון והלא נכון של תפישת עולמי, כמו קביעותיך בדיוק, וזה מה שיפה. נראה על פניו שאני מבסס את השקפת עולמי על פי מה שאני חווה, מה שעולה מהפנימיות שלי ומתיישב עם יושרת השכל הפרטי שלי, ואצלך נראה לי לפחות שיש צורך באישורים והוכחות חיצוניות על מנת שתנוח דעתך. יתכן שאני טועה כאן. אבל, תפישת עולמי אינה בהכרח תופסת לגבי כל מי שהוא לא אני.

ראה, התורה ותלמוד התורה יש מניחה תפישת עולם מלאה ומגובשת גם לגבי מיומנויות חיים - על רבדיהם (דרך ארץ קודמת לתורה), כולל הוראות מדוייקות לפרטי פרטים איך לנהוג בכל נושא, עם נימוקים והצדקות חיצוניות ופנימיות. ועדיין אין התורה, על כל המשמעות של פרשנותה לאורך דורות - מתאימה לכולם כמלמדת מיומנויות חיים בצורה "נכונה". במילים אחרות - עצם הגדרת המיומנויות הנדרשות בעייתית מתוך הערך היחסי הניתן שם ומיהו שקובע מהי מיומנות נדרשת מעבר להורי הילד.

יש הורים אשר יטענו כי בית הספר הוא חלק מהחיים, וההתמודדות עם בית הספר היא אחת מהמיומנויות הנדרשות לחיים (לפיכך אני שמקיים חינוך ביתי - מונע מילדי לימוד של מיומנויות החיים. תאמין או לא, אבל טענה זו הושמעה באוזני לא פעם). כאן, מי שמאמין כי בית הספר הוא חלק מהחיים מקנה לילדיו גם את המיומנות להשתלב בבית הספר, לא נמצא צודק או טועה, אלא נמצא מייצג את עצמו ואת חייו.

כתבתי שאתה מפרק את הדברים מבחינה קוגניטיבית ואתה שואל מהיכן אני קובע את זה - אני פשוט קורא את דבריך פה ושם באתר. איני יוצא כנגד זה - להפך - אני מאוד מכבד את זה.

לעניין ההרגלים. מתוקף עיסוקי - בין היתר אני עוסק גם בשינוי הרגלים ודפוסים. מנסיון זה הרי שגם באופן אישי וגם כאשר אני בוחן את רוב המקרים שהגיעו אלי, הרי שכאשר האדם הגיע להחלטה כי הוא רוצה לשנות הרגל - שינוי זה נעשה בקלות וביעילות מפתיעים, כל העניין שלי כמי שעוזר לאדם להתכוונן זה להסיט את הנמשל (ההרגל) להיות משני בחשיבותו ולהתמקד במשל (רצונו האמיתי). לא פעם מתגלה כי הרצון לשינוי דפוס הינו רצון שעולה מתוך לחץ חיצוני, רצון שאינו פנימי אלא נכנע לדעה חיצונית, אז, לא מצליח האדם לשנות את הדפוס הקיים. כמו במקרים רבים של עישון סיגריות למשל. אשר סטטיסטית נראה שהוא מזיק, אבל בפועל, לגבי המקרה הבודד - יש כאלה שהפסקת העישון תחולל נזק חמור בהרבה, ויש שיכולים לבחור היות ובכל מקרה בריאותם לא תנזק, מעשנים או לא. ועדיין רבים רבים משתכנעים כי עליהם להפסיק לעשן מתוך התעמולה והלחץ החברתיים ולא מתוך רצונם הם. אז, רגשי האשמה אשר עולים בעקבות חוסר הצלחתם להפסיק לעשן מהווה רעל נפשי חמור בהרבה מהרעל הפיזי של הסגריות. שכן הם אשמים בכך שהם רוצים לעשן למרות שזה נחשב לא בריא, והם נכשלים שוב ושוב להגמל מהרגל שבנפשם פנימה הוא רצוי מאוד.

אותה רשימה של מיומנויות החיים - שוב, לתפישתי אתה יכול ללכת לעשרים וארבעה קורסים לזוגיות, מאז שאתה בן חמש ועד שאתה בן שלושים, ועדיין הזוגיות שלך עם בת הזוג שלך תהא דומה (לעתים בהיפוכה) במובנים רבים - לזוגיות של הוריך. במידה ואתה מעוניין לשבח את המודל של הוריך ולהשביח אותו, יהיה עליך ללמוד את זה ביחד עם זוגתך. כלומר, החיים יזמנו לך את הסדנא היחידה היעילה.

באמת שאין לי כלום נגד תוכנית ללימודי מיומנויות חיים - גם כאשר היא מובאת באיצטלה אחרת מהמלה תוכנית - אני פשוט חושב שתוכנית כזו איננה רלוונטית למקרה הפרטי - אלא אם הוא עצמו יבחר בה.

כאן, עולה הסכמה בינינו באופן לא צפוי. אני בהחלט מאמין שיש ללמד מיומנויות חיים את דור ההורים. יש ללמוד מחדש וללמד מגוון של נושאים הקשורים בהורות ובזוגיות. למשל הנקה, או לידה, או הקשבה פנימה והתבוננות פנימית. או חינוך או לימוד, זה ברוך השם קורה, ראה את האתר הזה.

כאשר דור אחד בלבד יעשה תיקון ושיפור של מיומנויות הקשורות בהורות או בזוגיות הרי שההמשך יתרחש "באופן טבעי".

יש רק מיומנות אחת שאני רואה שנדרשת, מיומנות של למידה עצמית. לשם רכישת מיומנות זו על ידי הילד יש להניח לו את הכלים הרלוונטיים ללמידה עצמית - סביבה אוהדת (סביבה משפחתית תהא האידיאלית), נגישות למידע, למידה עצמית של הוריו.

כאשר מיומנות זו נרכשת, בכל תחום בחיים יהיה לילד המסד הנדרש. לכשיגדל גם ידע לחפש ולמצוא את המורה (או המסגרת, או השיטה) שלו. או להמשיך ללמוד לבדו.

ראה, איני מדבר מתוך החלל הריק, אני רואה מה קורה עם ילדי ועם ילדי אחרים כאשר מתבצע חינוך ביתי "ללא שעור" וגם כאשר נעשה נסיון למעשה החינוך הביתי ממתוך גישה של בית הספר. כאשר מתבצע חינוך ביתי, בו הילדים גדלים רק במסגרת הבית והמשפחה, מינקות ועד גיל "בר מצווה" או גיל "עשרה" המראה על הבשלה, ללא כל קשר למערכת החינוך המתועשת אשר עיקרה כפיה.
ומה שקורה זה שכולם לומדים את מיומנויות החיים. כל הזמן. כאילו בלית ברירה. החיים מסתבר מגישים לנו תוכנית אחרת לחלוטין ממה שאנו יכולים לדמיין מראש. בכל התחומים. ותמיד החיים מלמדים אותנו עוד רובד ועוד רובד, וכל כמה שנעבוד על פי תוכנית - נאמר נקבל או נעביר בקורת על פי כללים ברורים, יהיו אותם מצבים בהם נעשה שטויות ונלמד מהשטויות האלה לאין שעור.

במידה ואתה מעוניין לשבח את המודל של הוריך יהיה עליך ללמוד את זה ביחד עם זוגתך. כלומר, החיים יזמנו לך את הסדנא היחידה היעילה.

צפריר, בכוונה כתבת לשבח או שהתכוונת להשביח?

ברונית,
התכוונתי גם וגם, להשביח או לשפר את המודל בתוקף מי שהאדם הוא וגם לשבח את המודל בעצם התנהלות האדם בעולממנו ויצירת דור המשך.
תודה, תוקן.

הפקתי מהדף הזה ארבעה דפי ערך:

חלק מהטקסט הועבר לדפים האלה, והדבר צויין בגוף הדף הזה.

לא הוספתי דפי דיונים, כך שכל הדיונים לדפי הערך נשארים בדף הזה.

שגית,
ודאי שאפשר ללמוד. זה כל העניין - אפשר ללמוד הכל.

אי אפשר ללמד, יותר נכון - רק החיים ממזמנים את המלמד או את הלימוד.

הדף הזה שינה את שמו - קודם הוא נקרא {{מיומנויות חיים}}.

צפריר,
אי אפשר ללמד, יותר נכון - רק החיים ממזמנים את המלמד או את הלימוד.

אני מאמין יותר ביכולת שלי להשפיע על העולם. אני לא נסחף על גלי הגורל, אלא חותר לכיוון שאני רוצה להגיע. אם הכיוון שאני רוצה להגיע זה לימוד, אז זה אפשרי, בלי לחכות שמישהו יזמן לי אותו.

עודד,
כן, אבל זה אתה שלומד ומחפש אחר הלמידה. זה לא שמישהו יכול לכפות עליך למידה. כלומר, ההנעה ללמידה נובעת ממך.

ובכל מקרה אתה יכול לבחור ללמוד רק מתוך מה שהחיים מזמנים לך. נאמר שאתה מתעניין בהתפתחות האלמוגים בריף מסוים בהאווי. ונאמר שאתה אפילו עובד שנתיים על מנת שתוכל להגיע להוואי על מנת לחקור ולמוד את הנושא.
עדיין, למרות שאתה הוא הגורם המניע והמקדם (לכאורה), עדיין אלה הם החיים שמזמנים לך את האפשרויות האלו ללמוד.

ובעניין ההשפעה על העולם. - כל אדם משפיע וכל אדם מושפע. בעצם היותך אתה משפיע על העולם החיצון, בעצם השפעתך זו הנך משפיע על עולמך הפנימי.

אין בינינו ויכוח, אלא על היכולת ללמד מישהו משהו כנגד רצונו (גם על זה אינני בטוח שיש לנו ויכוח). וכאשר האדם מעוניין ללמוד - עשה לך רב! - דהיינו - ימצא האדם את המורה שלו - זה יכול להיות שאתה תבחר כמורה על ידי חלק מהאנשים (ואתה מורה גדול - אני אומר את זה בהערכה ובכנות), יכול להיות שיהיה מי שימצא בי מורה, אני למשל לומד בעיקר מכתובים ומדמויות מיתולוגיות הרבה יותר ממה שאני למד ממורים שחיים כיום.

אני לא נסחף על גלי הגורל, אלא חותר לכיוון שאני רוצה להגיע.
אילו הייתי פאטליסט (כמו שנראה לרבים באתר הזה) הייתי אומר לך - זה גורלך, לחתור.

כל אחד בוחר לעצמו את נתיב לימודיו ואת מוריו.

אז מה? נגמר האקשן?

> גילה מצפה לפיתול היסטרי בעלילה <

תרגיל מעשי לגבי הדף איך לנסח ביקורת באינטרנט בלי להטיף.
עם זאת, אולי המקטע הזה שייך לדף איך להעביר ביקורת.
אתמול, בדף שסומן למחיקה, נרשמה הביקורת העוקצנית הבאה.
אני אנסה כאן להפוך אותה לביקורת אשר נח יותר לקבל:

המקטע הקודם התייחס להצעות לפעילות הגולשים באתר - עריכת דף מסויים ויצירת דף מפתח.
הניסוח המקורי:

_וואוו.
בזמן הזה בטח יכולת לגמור את שלוש המשימות האלה...
אני בטוח ש החבר צריכים מאוד שמח כי הוא מסתובב באתר כבר שבועות בלי לקבל משימות ופשוט משתגע בחוסר מעש.
אם נמשיך במסורת הקיבוץ, האם נקים ועדה עליונה שתעקוב אחר פעילותו של צריכי'לה ותוודא שהוא מבצע את מטלותיו? אולי נעשה לו סידור עבודה?_

ההמרות:

הניסוח המקורי:
_וואוו.
בזמן הזה בטח יכולת לגמור את שלוש המשימות האלה..._

הנקודות העיקריות:

המלה בטח, אשר מציבה עובדה.
הקביעה העקרונית לגבי הזמן של הביצוע. משהו במשמעות של "אתה עצלן/טיפש".

ניסוח פחות פוגעני: אפשר לנסח בשאלה, ב"לדעתי" או באופן פחות וודאי ויותר כללי:

בשאלה: האם אתה מעריך שהמשימות האלו לוקחות יותר זמן מאשר לנסח את הדף הזה?
ב"לדעתי": לדעתי אם היית מתחיל לעשות את השינויים בעצמך, אז היית מסיים אותם בערך באותו הזמן שלקח לך לכתוב את הדף הזה.
באופן כללי יותר: עריכת דף לוקחת בדרך כלל רק זמן מועט, ויכול להיות שבמקרה הזה היית יכול לסיים את העריכה בערך באותו הזמן שהקדשת לכתיבת הדף הזה.

הניסוח המקורי:
אני בטוח ש החבר צריכים מאוד שמח כי הוא מסתובב באתר כבר שבועות בלי לקבל משימות ופשוט משתגע בחוסר מעש.

הנקודות העיקריות: סרקאזם.

הצעות לניסוח פחות פוגעני:

אתה בונה על זמן פנוי של אנשים באתר וחשק לערוך. לדעתי אין לאנשים זמן פנוי, ולמי שיש - אין חשק לערוך.
אתה בונה על זמן פנוי של אנשים באתר וחשק לערוך. לי אין זמן פנוי, וכשיש לי זמן - אין לי חשק לערוך. אני מניח שגם שאר הגולשים באתר מרגישים דומה.

הניסוח המקורי: אם נמשיך במסורת הקיבוץ, האם נקים ועדה עליונה שתעקוב אחר פעילותו של צריכי'לה ותוודא שהוא מבצע את מטלותיו? אולי נעשה לו סידור עבודה?

הנקודה העיקרית: סרקאזם.

ניסוח פחות פוגעני: להשמיט את המשפט הזה.

הניסוח המתקבל:

_עריכת דף לוקחת בדרך כלל רק זמן מועט, ויכול להיות שבמקרה הזה היית יכול לסיים את העריכה בערך באותו הזמן שהקדשת לכתיבת הדף הזה.
אתה בונה על זמן פנוי של אנשים באתר וחשק לערוך. לי אין זמן פנוי, וכשיש לי זמן - אין לי חשק לערוך. אני מניח שגם שאר הגולשים באתר מרגישים דומה._

אפשר להשוות את הניסוח המקורי עם הניסוח המתקבל לבסוף.

בחיאת, עודד -
לא מהנה יותר להשאיר את הסרקאזם, אבל להוסיף בסוף "תרגום בגוף הסרט" נוסח - "כונת הדברים אינה לפגוע, פשוט נהנתי מלהיות סרקאסטי לרגע", או אפילו "אשמח, בעצמי, לערוך לכש..."?
אני חושבת שבאינטרנט, כשהדברים כתובים, ואם הם פוגעים ניתן לקרוא שוב, ניתן להתבטא בבוטות ולרכך אח"כ.
וכמובן - הכל בהקשרו. לא לכל אחד (?), ובעיקר - לא בכל נושא.

גילה,
לא ממה שהבנתי.
בכל אופן, לא ברור לי איך המלים "כונת הדברים אינה לפגוע" עולות בקנה אחד עם המקור.

אני אנסה להסביר:
נגיד שמשהו שאתה אומר/עושה מזכיר לי שורה משיר (נקצין: ששמעתי לפני חצי שעה, וכל הזמן מתנגן לי בראש), שעלולה לפגוע בך מאוד.
אפשרות אחת היא להגיד - "צ/מע - זה מזכיר לי - שמעתי לפני חצי שעה ברדיו - אני לא מתכוונת להעליב, אבל אני בכ"ז אצטט לך" - ולצטט.
אפשרות זו לא תמיד טובה. יש אנשים שיעלבו למרות ההתנצלות, אבל לפעמים אתה רוצה להרגיש נוח, ולא כאילו שאתה דורך על ביצים (למשל - להמנע כל החייים מלומר את המילה "שמן" ליד מישהו שמן, או "גירושין" ליד מישהו שהוריו גרושים).
(אפשרות אחרת היא לשתוק).

הי, עברתי פה במקרה והנה, הפתעה!
לא יודע למה זה פה דוקא, אבל שיהיה.

עודד, בתור מי שכתב את הקטע, אני רוצה להבהיר שני דברים שיראו לך סותרים, אבל הם ממש לא. העניין הבסיסי הוא שהקטע לא היה ביקורת עוקצנית, אלא סתם אמירה סרקאסטית משעשעת.

לא עוקצנית - כי ממש לא התכוונתי לפגוע! סליחה אם נפגעת אבל הטון שבו הדברים נכתבו היה מחוייך וחברי, והתבסס דווקא על הציטוט המבודח שלך מדברי ליבוביץ שנוגע לקיבוץ ולמנטליות של להגיד מה צריך לעשות. יש בעיה עם המדיום הזה שהבעות לא עוברות בו טוב, אז קבל את האמירה בליווי צ'פחה חברית וחיוך. ושוב - סליחה אם נפגעת.

לא ביקורת - א. כי ממש לא מפריע לי שקיים דף כזה. ב. כי הטיעונים שלכאורה הוצאת מהאמירה שלי הם לא משכנעים (ולא ממש קיימים בה) וג. כי בודאי שזו לא הדרך לתת ביקורת.

על ליבוביץ' אמרת שהוא גאון.
מה יתקבל אם מישהו יקח את הביקורת שלו (זו שציטטת על הקיבוץ) וינסה לערוך אותה לביקורת בונה יותר?
לדעתי, משפט שאף אחד לא מצטט.
<בועז מיישם כתיבה מרופדת>

המקטע הזה הועבר מ- _דף ערך "כישורי חיים".
על מנת לדעת מה נכלל במיומנויות תקשורת יש להגדיר ראשית את המילה/המונח תקשורת. באופן עממי ניתן להבין תקשורת כהרכבה של שני מושגים: שידור וקליטה. על בסיס זה ניתן לפתח את הדיון על מה זו תקשורת. כאן ברצוני לתת פוקוס על 50% מן הנושא, ואולי יותר. הקליטה. זו כמובן ההקשבה. להקשיב הנה מימנות בסיסית ביותר לתקשורת.
ה ק ש ב ה. להקשבה אספקטים רבים. סבלנות, סובלנות, איפוק, משמעת עצמית, שליטה עצמית, כבוד לזולת, אמפטיה וחמלה, שיקול דעת, זהירות, שיתוף פעולה, ועוד ארוכה הרשימה של כל מה שנגזר מהקשבה שהיא כושר בסיסי ביותר של חיים. הייתי אומר שהיא אפילו עניין של השרדות.

עודד, אני חושש שהנסיון לעדן ולמנוע פגיעה ולהיות בסדר עם כולם סרס את ההערה של בועז חן וסילק ממנה את כל החן. קצת סרקזם והומור לא מזיק, אלא עוזר לראות את הדברים אחרת.

אני מסכים שהומור עוזר.
לגבי סרקאזם - הדעות שלנו שונות.

בנושא ההגדרות קיימת מוסכמה רחבה ש"כדי להבין על מה מדברים צריך ראשית להגדיר".
אני חולק על המוסכמה הזו.
ההגדרה המקובלת של תקשורת (הן במחשבים והן תקשורת בינאישית) כוללת עוד כמה אלמנטים:

המשדר
הקולט.
הערוץ.
הקידוד.
הפיענוח.

לא נראה לי שמשהו מהם חיוני כדי להבין תקשורת.

להגדרות יש חשיבות, אך הן אינן בסיס להבנה:

אנחנו לומדים מתמטיקה מכיתה א, ואילו מה זה "אחד" מגדירים רק בסמסטר ראשון באוניברסיטה במתמטיקה.
אנחנו מבינים הרבה מאד מחלות לפני שאנחנו יודעים מה זו בריאות.
לא צריך להגדיר מה זו "תשוקה" או מה זה "טעים". אנחנו פשוט יודעים את זה.
למעשה אפילו "שולחן" קשה להגדיר, אבל אנחנו לא ממש צריכים הגדרה.

עודד, למרות הביקורת הנקודתית שלי על הסרת החן, אני חושב שהנושא חשוב ומועיל לאתר - המשך בדרך זו.

בתחום:
פיתוח תכונות אופי אישיות:

עצמאות.
בטחון עצמי.
אמון.
פתיחות.
סובלנות להבדלים.
כושר ריכוז.
כושר מיקוד
גמישות בפני הגורל (צרה, אסון,כשלון.)

דרך ארץ ונימוסין:

התחשבות בצרכים של אנשים אחרים.
צחות הדיבור (דיבור מפורש, ברור).
פתיחות.
ידידותיות ואדיבות (נימוס).

נושאים אקדמיים:

לקרוא.
יסודות החשבון.
עקרונות השלטון הדמוקרטי.
אירועי השעה (אקטואליה).

אומנויות הבית:

ניהול כספים.
טיפול וטיפוח עצמי.
הישרדות.
בישול.
תפירה.
גידול ילדים.
כתיבה.
ניהול.
ציור.
מוסיקה.

מתודולוגיה (תורת השיטות):

טכניקות לפתרון בעיות.
שימוש במשאבים, גם אנושיים וגם של הגינזך, וניצולם.

כללי:

לאחוז בנושא מסויים ולא להרפות.
להעריך את החופש לעסוק בדברים המעניינים אותך, במידת האינטנסיביות שאתה/את רוצה, ולאן שיובילו אותך.
כיצד להיות מאושר/ת.
להיות גמיש במחשבתך.
לסמוך על עצמך ביכולתך לקבל החלטות.
להרגיש אחראי/ת לחייך באותה מידה כמו לקהילתך.

[h=2]

איך לא ללמוד כישורי חיים[/h]

הבעיה האמיתית היא שקשה לומר איזו למידה מתנהלת, או כיצד זה קורה. ללמוד כפעולה פסיכולוגית זה משהו שבאמת קשה לתפוש. אנחנו יודעים מעט מאד על התהליך. ישנן תיאוריות רבות, אולם אף אחת מהן לא עמדה במבחן הזמן ומעטות מבוססות על נתונים בדוקים או על השערות בעלות תמיכה. רוב המחנכים יודעים זאת. על מנת להסתיר את הדבר, על מנת לכפר על הרגשת האי-התאמה כאשר נפגשים עם תהליך שלמעשה לא תופשים, אנחנו עושים מה שהאדם המודרני תמיד עושה. אנחנו מדביקים תווית "למידה" למשהו ומודדים אותו. או-אז אנחנו מרגישים בנוח, כי אז לפחות יש לנו הרגשה שתפשנו את הבעיה. אנחנו לא מבינים באמת את התהליך, אולם במקום לנסות להבין לעומק את מה שקורה, אנחנו מוצאים משהו ואומרים, "הבה נכריז על זה כלמידה, על דעת כולם (על ידי קונסנסוס). ואז אנחנו יכולים למדוד אותה ולהוציאה מראשינו". זה באופן בסיסי מה שמערכת החינוך כולה בכל העולם עושה: למדוד כמותית את הלמידה על ידי כך ששוברים אותה לחלקים הניתנים למדידה -- תכנית לימודים, קורסים, שעות, ספרי לימוד, וציונים. קח כל נושא שתרצה: למשל, היסטוריה של אמריקה. היסטוריה של אמריקה הוא שטח עצום. מה פירוש ללמוד היסטוריה של אמריקה? על מנת להתמודד עם זה, מחנכים לוקחים ספר על הנושא -- של קומגר, מוריסון, איזה שלא יהיה, מארגנים שלושים אנשים, שמים אותם בכיתה, ומכריזים: "הנכם עומדים ללמוד היסטוריה של אמריקה. כל יום עליכם לקרוא מספר מסוים של דפים מהספר, תדונו בהם, ואז תבחנו בהם על מנת להבטיח שהנכם יודעים את מה שקראתם". כך הם יכולים למדוד את מה שמתרחש. הם יכולים לומר שבמשך השנה, הנך קורא 450 עמודים של היסטוריה של אמריקה מאת מחבר והיסטוריון בולט, כתוצאה מכך הנך "לומד" היסטוריה של אמריקה. ההרגשה היא כל כך נוחה שלמעשה לעולם אינך רוצה לעצור ולשאול, "האם מישהו בקורס זה לומד היסטוריה של אמריקה? האם למישהו יש מבט כללי על הנושא? האם הוא הפנים אותו? האם בעוד שלש שנים מישהו יזכור מה שכביכול למד?"

ראה: מה ילדים אינם לומדים בבית ספר דמוקרטי

דוד,

פיתוח תכונות אופי אישיות

קשה לי לראות בתכונות אופי ואישיות כישורי חיים.
אין ספק שתכונות אופי הן דבר שחשוב לפתח, ושחשוב לדון בו.
נראה לי שתכונה זה משהו עמוק יותר, אשר קשור למהות שלך, ולדרך שבה אתה תופס דברים, בעוד כישורים קשורים למה שאתה מסוגל לעשות.
יכול להיות שזו לא חלוקה בינארית, אלא רצף.
מתוך רשימת התכונות שרשמת שתים נראות לי קרובות יותר לכישורים (כושר מיקוד וכושר ריכוז), והשאר קרובות יותר לתכונות. ושוב, לא מדובר כאן על הבדל בחשיבות.

ההבדל שנראה לי חשוב קשור ביכולת ללמד לאדם אחר כישורים:

ידע קל יחסית ללמד. אפשר בדרך כלל בכיתה פרונטאלית.
הקושי ללמד כישורים הוא בינוני. בשביל ללמד כישורים צריך סדנא.
תכונות הרבה יותר קשה ללמד. תכונות מעצבים, ובשביל צריך לפחות טירונות שלמה.

דרך ארץ ונימוסין:

התחשבות בצרכים של אנשים אחרים._ זו נטייה, אבל היכולת לזהות את הצרכים היא מיומנות. זו מיומנות קרובה ל _אמפטיה. אני מסכים שזו מיומנות חשובה.
צחות הדיבור - המיומנות הרלוונטית היא יכולת ביטוי. אמר חנניה רייכמן: "לשון - לבוש המחשבות. / אל תלבישן בלויי-סחבות".
פתיחות נראית לי יותר נטיה או תכונה.
ידידותיות ואדיבות - אלו נראות לי תכונות.
__נימוס הוא אכן מיומנות.

כל המיומנויות האלו - אני מסכים איתך שהן חשובות.

נושאים אקדמיים:
מסכים שקריאה, וחשבון הן מיומנויות חשובות.
ועקרונות השלטון הדמוקרטי ואירועי השעה (אקטואליה) הם חשובים, אך אינם מיומניויות.
נראה לי שבתחום הזה אפשר להוסיף עוד המון מיומנויות חשובות, וביניהן:

אנגלית.
קריאה ביקורתית.
אוריינות מחשב.
היכולת לחפש מידע.

מה שכתבת במתודולוגיה ואומניות הבית - מסכים שאלו מיומנויות.
מה שכתבת בכללי - לטעמי אלו יותר תכונות ונטיות.

בכותרת "איך לא ללמד כישורי חיים" הבאת דוגמא ללימוד של ידע.
אתה יכול לתת דוגמא ללימוד לקוי של כישורי חיים (מיומנויות?).

לימוד נכון -- כל האחרים לקויים:

למשל, כדי ללמוד דמוקרטיה חייבים להתנסות בה. היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילה; חברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

"אתיקה", למשל, היא גם שיעור אשר ניסיון החיים מלמד.

ראה: בתי ספר דמוקרטיים

מה שכתבת על חברה דמוקרטית אינו מיומנות אלא ערכים.
מיומנות אינה ערך: היא אינה טובה או רעה. במיומנות אפשר לעשות שימוש לפי מערכת הערכים.
הערכים שכתבת הם חשובים, ואני בעדם: שוויון, כבוד לזולת ומעורבות, אך אלו לא מיומנויות.
מסימני ההכר של ערכים - שיש משקל גבוה במיוחד למופת שמציג מבוגר.
מסימני ההכר של מיומנויות - יש משקל גבוה יותר להתנסות העצמית.
אם ילד עשוי להגיד "אני לבד!" או "לא לעזור לי" - סביר שזו מיומנות.

"היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית . . ." לא דורש מיומנות?

כיצד אנשים לומדים?

תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו. לא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

לכן אני אומר שכדי ללמוד דמוקרטיה חייבים להתנסות בה.

"היכולת לתפקד בחברה חופשית ודמוקרטית . . ." לא דורש מיומנות?

היכולת הזו אינה מיומנות.
היא אולי דורשת שורה של מיומנויות, אבל היא עצמה אינה מיומנות.
ויותר מאשר היא דורשת מיומנויות, היא דורשת נטיה ועמדה.
לא כל החינוך הוא מיומנויות. בדף הזה דנים במיומנויות, אך נראה לי שאין צורך להתיימר לכסות את כל החינוך בדף הזה. מיומנויות הן מספיק חשובות גם בלי שנקשור להן את הקשרים המגיעים לחלקים אחרים של האופי ושל החינוך: נטיות, עמדות, ידע, הבנה ומוטיבציה.

כל אחד מאתנו, בכל גיל, לומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורו.

דבר בשם עצמך

אני, למשל, לומד טוב יותר משילוב של תיאוריה, דוגמאות, המחשה גראפית, התנסות וניסוח של הסבר למישהו אחר.
(חנניה רייכמן אמר:
כיצד ילמד אדם נושא
שבו עודנו בור?
האמצעי המנוסה:
יכתוב עליו חיבור.

וזה עובד)

אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות – כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים – אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים.

לרוב האנשים זה לא עוזר.
ורוב האנשים היו מפיקים הרבה אם את ההתנסות הזו היו משלבים בלימוד של כמה דפוסים טובים לאינטראקציה.

דגש: אינני מתנגד להתנסות, אני רק חושב שצריך לשלב את ההתנסות בכלים לימודיים נוספים.

> עודד מקליד באופן עיוור. זה לא יכול היה לקרות בלי התנסות, אבל זה דרש גם לימוד מסודר <

שנתרגל אותה באופן חופשי

מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות

כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד, ועוד.

נראה לך שערכים צריך לתרגל?

דוד,
לא היה ויכוח על השאלה אם זה חשוב או לא.
הויכוח היה על השאלה האם זו מיומנות או לא.
לא כל דבר שמתרגלים הוא מיומנות, ולא כל דבר שדורש מיומנות (או קבוצת מיומנויות) הוא בעצמו מיומנות.

התנסות בדמוקרטיה שייכת לדעתי לדפים אחרים.

דבר בשם עצמך

כשאני כותב את המלה "לדעתי" - אני מדבר בשם עצמי.

באיזה מונחים אתה בדיוק משתמש כדי לדבר בשם עצמך?

בכלל, לא ברור לי איפה הכללתי. לא השתמשתי במונח כמו "כל אחד מאיתנו", כך שממש לא ברור לי מה המסך שלך.

כל מה שאני כותב הוא לדעתי -- אלא עם כן אני מציין ההיפך.

"לא כל דבר שמתרגלים הוא מיומנות, ולא כל דבר שדורש מיומנות (או קבוצת מיומנויות) הוא בעצמו מיומנות"

למשל?

כדי ללמוד דמוקרטיה לא חייבים להתנסות בה?
כיצד לומדים דמוקרטיה?

למשל חברתיות.
זו לא מיומנות אחת, אלא היא מורכבת מהרבה מיומנויות בצירוף של ערכים ונטיות.
המיומנויות כוללות למשל אמפתיה, תקשורת, פתרון קונפליקטים, הבניה משותפת של זמן.
הנטיות כוללות למשל נטיה ליצירת קשרים והעדפת החברה על הבדידות במקרים רבים.
הערכים כוללים בדרך כלל כבוד לזולת והערכה לאדם באשר הוא אדם.

כדי ללמוד דמוקרטיה לא מספיק להתנסות בה.
אפשר להתנסות בדמוקרטיה ולהיות גדול המניפולטורים, אשר פועל נגד הדמוקרטיה.
כדי להיות דמוקרט צריך גם ערכים מתאימים.

בדף דפוסי חשיבה יש דיון ארוך למרות שהמונח עצמו לא מוסבר. אולי כדאי להתחיל את הדף בדוגמא או שתיים (קצרות) ואחריהן תיאור או הגדרה מקורבת.

יש שם דוגמא אחת בינתיים: מסמר בלי ראש.
אני מסכים שצריך לתת תיאור, וכאן המקום לדון מה התאור הנכון.
עד עתה כל ההגדרות שחשבתי עליהן לא היו ממש מסבירות.
אני אשמח אם מישהו יוכל לשפר את התיאורים הבאים, או להציע הסבר אחר, שישלב את שלוש התכונות של הסבר טוב - קצר, ברור ונכון:

דפוס חשיבה הוא מבנה שלתוכו אפשר לתפוס דברים, ולא כל האנשםי תופסים את הדברים במסגרתו.

דפוס חשיבה הוא קבוצת מושגים הנותנת פירוש למה שאנחנו תופסים. כלל דפוסי החשיבה מרכיבים מערכת מושגית מפרשת*.

דפוס חשיבה הוא תבנית של יחסים בין דברים, אשר אנחנו מזהים במקרים שונים בעולם.

מאחר שאני לא מבינה למה אתה מתכוון במונח "דפוס חשיבה", אולי כדאי שתתן עוד דוגמאות או תיאורים. ההגדרות המדוייקות יכולות לחכות לאחר-כך.
אגב, "מסמר בלי ראש" זה דימוי.

הייתי מוסיף: ובהרבה אהבה...

> תמיר, הדף ההוא הוא _דף ערך. את הדיונים ראוי לערוך בדף הדיון המצורף, שהוא הדף הזה. עודד. <

אהבה עוזרת ללימוד כישורי חיים, בעיקר כאשר היא מביאה אותך להקדיש יותר זמן ויותר תשומת לב.
עם זאת, אפשר להעביר סדנאות, לילדים או לאנשים מבוגרים, ולהקנות להם את כישורי החיים גם מתוך מקצוענות, ולא דווקא אהבה. (המסגרת של סדנא מבטיחה את הקצאת הזמן ותשומת הלב)

עודד, תודה על העריכה

האם אין "הקדשת זמן" ו"תשומת לב" גילויים של "אהבה"? איך בעצם מבדילים בינהם? האם יש צורך להבדיל בינהם?

טוב - עודד - קראתי את מה שנכתב בדף זה - מרתק

יש לי כמה הערות:

_פיתוח תכונות אופי אישיות
קשה לי לראות בתכונות אופי ואישיות כישורי חיים.
אין ספק שתכונות אופי הן דבר שחשוב לפתח, ושחשוב לדון בו.
נראה לי שתכונה זה משהו עמוק יותר, אשר קשור למהות שלך, ולדרך שבה אתה תופס דברים, בעוד כישורים קשורים למה שאתה מסוגל לעשות.
יכול להיות שזו לא חלוקה בינארית, אלא רצף.
מתוך רשימת התכונות שרשמת שתים נראות לי קרובות יותר לכישורים (כושר מיקוד וכושר ריכוז), והשאר קרובות יותר לתכונות. ושוב, לא מדובר כאן על הבדל בחשיבות._
קצת "עובדוות קשות" - במהלך התפתחות וצמיחת המוח, נוצרים קשרים בין הסינפסות - קשרים אלו - בין תאי העצב במוח - הם (כנראה) הבסיס עליו נוצר הידע והאישיות שלנו.
עכשיו לחלק המפתיע ומעורר המחשבה (לדעתי): במוח נוצרים פי 2 קשרים ממה שלבסוף נותר בו. על מנת לדייק, המוח מייצר קשרים חדשים בין תאי העצב - ללא הרף. אלא ש... המוח גם הורס מחצית מן הקשרים אותם הוא יוצר... !!!
עכשיו, ההסקה (רעיון "קופצני", בלי סימוכין) שלי מכך היא: פוטנציאלית היינו יכולים להיות מצד אחד (של סקלה) - מי שאנחנו ומצד שני (של ה"סקלה") כל אותם קשרים ש"הרסנו" פחות אותם קשרים ש"שימרנו". ובמילים אחרות היינו יכולים להיות, על הרצף בין מי שאנו ב"הווה" ליישות אחרת לגמרי (?) וכמובן, כל קומבינציה (לינארית?) בינהם - באופן מעשי - אינסוף אפשרויות!
לדעתי, המסקנה הבאה ה"מתבקשת" היא - יש לנו פוטנציאל להיות בעלי מגוון עצום של "יכולות/נטיות/ערכים/תכונות אופי/אישיות/מיומנויות" וכל אותן "מרעין בישין" ...

אם נמשיך את המבנה (שמתחיל להיות רעוע?) השאלה עכשיו היא: מה הם ה"גורמים" המשפיעים על תהליך יצירת וגיזום הקשרים במוח?
על מנגנוני היצירה - אנו "לומדים/יודעים" להשפיע באופן חלקי - במודע.
על מנגנוני ה"גיזום" - אין לי כרגע רעיונות איך להשפיע? למי שיש רעיון איך אנו "משפיעים" על הגיזום - אשמח לשמוע

!
אני מקווה שתרמתי - מנקודת המבט שלי משהו

נראה לך שערכים צריך לתרגל?
ההגדרה של ערך: משפט אותו אנו בוחרים להיות מנחה/מתווה דרך.
דוגמאות: טוהר הנשק - אם לא נבחר בו כערך - הוא עדיין יעמוד בזכות עצמו - אם נבחר בו להיות "ערך" הוא יעזור לנו בבחירת ההתנהגות שלנו (למשל, איך יש להתייחס לשבויים, לאוייבים, לאוכלוסיה אזרחית).
כמובן שגם התנהגות הומנית - יכולה להיות ערך שלאורו, אולי, נתנהג בצורה "דומה" כמו על פי טוהר הנשק - אלא ש טוהר הנשק הוא ערך פחות "כללי".

האם אין "הקדשת זמן" ו"תשומת לב" גילויים של "אהבה"? איך בעצם מבדילים ביניהם? האם יש צורך להבדיל ביניהם?

לא, אלה לא גילויים של אהבה.
אני מניח שמקצועני העינויים של השב"כ מקדישים זמן ותשומת לב לעינויים, ולא מתוך אהבה.

איך מבדילים ביניהם?
אני לא יודע, אבל ככלל אצבע גס, שלא תמיד תופס, אפשר להגיד שאם אדם אינו מקבל כסף או תמורה אחרת, אז סביר שהוא עושה זאת ממניעים רגשיים, שאחד מהם יכול להיות אהבה.
אפשרויות אחרות יכולות להיות רגשי אשם, חמלה ועוד.

תמיר,
על רשתות עצבים עשיתי תואר שני, והתחושה שלי (אין לי הוכחה, זו רק תחושה, אך יש לה קצת על מה להתבסס), שהטופולוגיה של המח (כלומר, איזה תא עצב מקושר לאיזה תא עצב) היא בדרך כלל הרבה פחות חשובה מאשר המשקולות בסינפסות.
כך שלא קשרים אחרים היו הופכים אותנו לאנשים אחרים לגמרי (ושוב תחושה - סביר שהקשרים האחרים מייצגים בטופולוגיה עשירה יותר פחות או יותר את אותו המצב התודעתי), אלא משקולות שונים על הסינפסות, אשר היו מביאים אותנו לצורות עיבוד אחרות.
כיוון שהמשקולות על הסינפסות משתנים במשך כל החיים, הרי שבמשך כל החיים אפשר ללמוד. הלמידה האנושית אינה תלויה דווקא ביצירה של קשרים בין תאי עצב.

עודד,
קיבלתי את התיקון - לגבי הסינפסות - לא הרגשתי מספיק בטוח על מנת לכתוב עליהם.
לדעתי - זה לא גורע כלל מה"תיאוריה" ש"פיתחתי" - למעשה, הוספת עוד "דרגת חופש" - מאוד אקטיבית וגמישה - ליכולת שלנו להשתנות ולהגיב - בצורה מסתגלת - למצבים "חדשים".

דרך אגב, ואנא, על תתעצבן עלי... התואר השני שלך - האם הוא לא היה על "רשתות עצביות"? - אני לא בטוח שהעבודה היתה ממש על עצבים

ובקשר ללמידה האנושית - אני בטוח שעדיין לא נאמרה ה"מילה האחרונה" בנושא. המוח שלנו מורכב מאוד (בלשון המעטה) - ודווקא תהליכי ה"מחשבה" אותה אנו כל כך "מעלים על נס" - לא ממש ממופים לאיזור ספציפי במוח אלא ל"קליפה החיצונית" (Cortex?) - אני לא בטוח לגבי האיות באנגלית...
בנוסף - מתברר שמוחנו מסוגל "לפצות" על יכולות שנלמדו ונפגעו (מחלה / תאונות) וללמוד (להזכר?) - באיזורים "אחרים" חלק (לא תמיד מושלם) מהמיומנויות ה"אבודות". איך? - עדיין לא ברור.
יש דוגמאות וראיות לכך שבמוחינו מתקיימת, בין השאר, צורת זיכרון הדומה לזו שהתגלתה בצילום תלת מימדי/הולוגרמה (על גבי משטח דו מימדי) - המעניין בצילומים אלו הוא - שכאשר חותכים אותם (למשל ל- 2חלקים). לא מקבלים 2 חצאי תמונה, אלא, את אותה תמונה - פעמיים (אומנם מעוותת - אבל המידע כאילו נשמר כולו - בכל חלק של התמונה) - שוב - יש ראיות ל"התנהגות" כזו גם במוחינו...

כעקרון - אני מסכים (בכל ליבי...) לטענה שניתן ללמוד וללמד - כמעט כל דבר שיודעים.
כמובן - לא כל אחד רוצה ללמוד. לדעתי - ללמוד = לצמוח, ומכיון שלצמוח מלווה בכאב - יש מי שיירתע מהכאב (ויפסיד את הרווח שבתהליך ובסופו)

אחד הדברים האטרקטיביים במודלים של רשתות עצבים זה שהם מפגינים התנהגויות דומות מאד לאלו של המח בכמה מהמישורים שציינת: היכולת להשיג עם רשת שנגזמה תוצאות הקרובות לאלו שהשיגה הרשת המלאה (תכונת ההולוגרמה), יכולת הפיצוי על אובדן חלקים ועוד.

שלום!
שמי סיגל ואני אם לילד בן 12, בעל מנת משכל גבוהה מאד ובן יחיד. אני מעוניינת לברר אם מישהו יודע על קיום סדנאות או קבוצות מאורגנות ללימוד כישורי חיים ויכולות חברתיות, דבר שהוא בעייתי בד"כ אצל ילדים כאלה.
אני מאוד מקווה שמישהו יוכל לעזור לי ובמהרה.
תודה.

והיכן אפשר באמת למצוא פעילות כזו בסגנון סדנא לילדים בגיל בית ספר המתקשים בכך? מדוע העניין כל כך מוזנח וחסר במדינתנו אם זה באופןציבורי או פרטי? אני מחפשת סדנא כזו נואשות!!!

איך אפשר לפתח קורס מסוג זה?

ראשית תחליטי מי קהל היעד שלך:

ילדים - אם כן - באיזה גיל.
אנשי עסקים.
הורים.
אנשים הרוצים להתפתח אישית.

שנית תגבשי לעצמך מה את רוצה ללמד. לדוגמא: הקשבה פעילה, איך לקבל ביקורת, איך להעביר ביקורת, איך לשנות הרגלים, מתי לשתוק, אין לנחם אדם עצוב, איך להחמיא, איך להיות בקונפליקט בלי להרוס מערכת יחסים וכדומה.

שלישית תגבשי לעצמך מה יש לך ללמד בכל תחום. האם את יודעת את התשובות או את הדרכים, ומה את עוד צריכה להשלים. ותשלימי מה שאת צריכה.

רביעית תבני את הדרך שבה את רוצה להנחיל את המיומנויות האלו: סדנא, תרגול בזוגות, וכדומה. צריך לבנות הסברים, תרגילים ואולי דיונים.

אחר כך אולי כדאי לבקר בסדנאות של אחרים.

לאחר מכן נשאר רק להריץ את הפרוייקט.

עודד, איך הולך לך עם הפרוייקטים שלך?

תוריד את ה- Q מ- [email protected]

יש מי שמלמד כישורי חיים לפי הספר NS]שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד מאת סטיבן קובי GetProdInfo[/po].asp?prodid=12302056

זה בהחלט נראה לי כיוון מעניין.

מכיר את האתר של חברת היעוץ פרנקלין קובי ? ו הנציגים שלהם בארץ

את פרנקלין קובי לא.
מומנטום הם החברה עליה כתבתי במקטע הקודם (ובפרט אדם אחד מתוכם).

תמיר, במסגרת עבודת מחקר שעשיתי נפגשתי עם יועצים ארגוניים שמשלבים תורות רוחניות בעבודתם. רפלקסולוגים לא פגשתי שם אבל במערכת החנוך יש בתי ספר וגנים שמעבירים חוגים ושעורי יוגה, שיאצו ואפילו רפלקסולוגיה. בדרך כלל המטרה היא 'להרגיע את הילדים' ולהביא אותם לריכוז.

בארגונים קצת יותר קשה לי לקבל את זה אבל זה כנראה נובע מהחנוך הסוציליסטי שלי. ארגונים יבקשו 'לשנת את דפוסי החשיבה' רק כאשר אלו יבטיחו להם נאמנות ו'הצלחה' שמתאימה למטרות הארגון. עבודה רוחנית או 'אנרגטית' עמוקה והתבוננות פנימה 'עלולה' להביא את העובד לערעור על מטרות הארגון. מזכיר לך דף אחר?