דחיית הולדה משיקולים כלכליים

אנונימי

דיברתי עם חברה שגרה בניו יורק וצריכה ללדת בקרוב.
היא ציינה בפניי שלרוב חבריה הישראלים יש כבר ילדים (גילאי 30 פלוס) ואילו לרוב חבריה האמריקאים אין. והאמריקאים שיש להם נחשבים מגניבים כאלו, קוּלים, שונים וכו'.
לדבריה העניין הוא כספי והאמריקאים עד שאין להם מספיק כסף, לא מביאים ילדים.
היא גרה בשכונה של פוארטו ריקנים ומספרת ששם זה ממש לא כך, ויש משפחות עם הרבה ילדים, אפילו שאין שם יותר מדיי כסף.
זו צורת חשיבה שממש זרה לי, כי הרי יש את "קול הטבע" שבעיניי מכוון את העניינים.
אני לחלוטין לא מבטלת את הקטע הכספי- כלכלי- מימוני, אבל לא חושבת שזו צריכה להיות הסיבה שבגללה לא צריך להביא ילדים. במיוחד כשמגרדים את גיל 40 (ושלא יבינו אותי לא נכון הבנות כאן שהביאו ילדים באזור ה- 40 פלוס מינוס. אני מדברת על זוגות שחיים יחדיו הרבה זמן ובאופן מופגן לא מעוניינים בילדים ולא כאלו שלא יכולים / לא מצאו בני זוג וכו').
היא עוד סיפרה שיש שם תופעה של טיפולי פוריות בגלל הנושא הזה, כי כשכבר כן מוכנים לעשות ילדים, מתגלים הרבה קשיים (בגלל הגיל?) ויש הרבה תאומים / שלישיות וכו'.
קצת אבסורד וחבל בעיניי. לא? כי אם כבר הנטל הוא כלכלי, או החשיבה היא כלכלית, אז הרבה יותר קשה (בעיניי) לממן כמה בבת אחת, מאשר משהו הדרגתי מצטבר (למשל, בגדים אפשר להעביר מילד לילד ועוד המון דברים כאלו ולא צריך בבת אחת כמויות של בגדים ועזרים למיניהם).
בכלל, אם יש עניין כלכלי, לא צריך לחשוב על להביא הרבה ילדים. אפשר אחד, או שניים, או כמה שזה מעט בעיני אנשים.
אולי על רקע זה (בעצם, נראה לי שדי בטוח) מתפתחות צורות טיפול בילדים של "הלוחשת" ו"המאמנת". כי מדובר מראש באנשים שאינם קשובים לאינסטינקט הפנימי של הגוף והחיים ומחוברים יותר לרציונליות ולחשיבה ההגיונית של "זה מה שצריך בשביל לגדל ילד" כך וכך כסף וכו'.
הגיגים

מזכיר לי את "יומני האומנת"...
<הולכת להשכיב ילדה לישון, כבר אחזור להגג את אשר על לבי (-:>

כשביקרתי בניו-יורק באמת היה לי מוזר שלא ראיתי ילדים או זקנים במנהטן.
לדעתי - כשחיים בלי ריפוד של ילדים ותינוקות במשפחה הקרובה והמורחבת ואצל חברים, ילד נתפש כמין "פרוייקט" מאיים, מעין משאבת כסף ושעות-שינה שאין אחריה דרך חזרה לחיים כפי שהיו. ומה שמאיים - דוחים ודוחים. בערך כמו שאני אדחה (למשל) משכנתא או חלילה תכנון ובניה של בית מתחילתו ועד סופו, כי הרבה יותר פשוט לי לחיות כפי שאני חיה עכשיו - בדירה שלא שייכת לי - רק לא להכנס לבור ללא תחתית הזה.

עד לא מזמן השתתפתי בפורום פוריות, הריון והורות-אחרי-טיפולים ש-95% מהמשתתפות בו אמריקאיות. היה לי מאוד עצוב לקרוא הודעות של בדידות עמוקה, כיוון שכל ההורים, אחים, סבים, בני-דודים וקוזינות רחוקות נמצאים במרחק 17 שעות נסיעה. אגב, הרבה מהטיפולים שם היו נחסכים אילו הטיפולים היו ממומנים על ידי הביטוח הרפואי. כיוון ששם אנשים דחו טיפולים או נתקעו עם טיפול לא יעיל בגלל חוסר כסף. שנה פה ושנה שם, והופ - בעיית פוריות פתירה הופכת לבעיית פוריות קשה בגלל אלמנט הגיל שהתווסף. כל IVF שם עולה ממון רב, ולכן תאומים הם פתרון טוב לדילמה של "מה לעשות אם אני בת 39, מנסה כבר 6 שנים ונשאר לי כסף לטיפול אחד אחרון".

חוץ מזה - היו בפורומים שם ויכוחים עד זוב דם על SAHM מול WOHM - או, אמהות יושבות-בית מול אמהות עובדות, כשכל צד בטוח שהשני גורם לילדיו נזקים בלתי הפיכים. היו שם לא מעט נשות קריירה קשוחות ששינו את חייהן מן הקצה אל הקצה לאחר לידת ילדיהן, עברו לבית בפרברים והן בודדות ומטפסות על הקירות. זה גם חלק מהשיקול של דחיית הילודה - הידיעה שאחרי הלידה האם לא תחזור לעבודה שנים ארוכות. הילד לא השתלב בחיים, הוא הפך במוצהר להיות המרכז והציר שסביבו סובבים כל חיי המשפחה.

וחוץ מזה אחרון - נדהמתי מהנפח שתפסו דיונים על קשקושים כמו בגדים, מצעים, צעצועים שונים והאם בקיי-מארט אפשר להשיג משהו בשני דולר פחות מאשר בטויז-אר-אס. בהשוואה לפורומי ההורות כאן, נראה שהעיסוק בדברים חומריים שם הוא מאוד מרכזי.

זה לא רק בארה"ב.
אני נולדתי בגרמניה, עליתי לארץ בגיל 10. כעבור 20 שנה נסעתי לגרמניה, כאשר כבר הייתי אמא לשלושה ילדים, ובהריון עם הרביעית, ופגשתי שם לא מעט מהאנשים שהיו חבריי בילדות. רק לאחת ויחידה היה תינוק בן שנה. כל היתר לא היו נשואים, אם כי רבים גרו עם בני זוג, והם לא תכננו להביא ילדים בעתיד הקרוב - ומדובר היה באנשים בני כשלושים וחמש. חלק מהטיעונים היו שקשה מאד להסתדר עם ילד - אין מטפלות, אין מעונות, אין התחשבות בעבודה בנשים עם ילדים וכו', וחלק היו טיעונים של "לא רוצים להביא ילדים לעולם כמו שלנו".
אני גם נמצאת בפורום של משפחות גדולות (חמישה ילדים ויותר) ששם 95% מהמשתתפות מארה"ב, וכבר בהריון הרביעי הן מתחילות לספר על התגובות השליליות שהן מקבלות מהסביבה, לעיתים עד כדי העלבה. משהו שלא היה קורה בארץ לדעתי. אם כי בהריון החמישי שלי אמר לי רופא "מה, את לא יודעת איך מונעים את זה?" (זה היה הריון רצוי ביותר, ועתה מאד הייתי רוצה עוד אחד). אבל זו היתה באמת התגובה השלילית היחידה שקיבלתי. כל האחרים דווקא התלהבו, ואמרו כל הכבוד. בארה"ב זו תגובה סטנדרטית. שם גם נהוג לבצע עיקור לבעל כאמצעי מניעה. נשים מספרות שכל הזמן שואלים אותן מתי כבר הבעל "יסודר" (get fixed), או האם הן לא יעשו משהו בנידון לאחר הלידה הקרובה. בארץ עיקור הוא אמצעי מניעה נדיר ביותר, למיטב ידיעתי.
זאת הסיבה שאני נהנית מהפורום של המשפחות הגדולות - שם כל הריון מתקבל בהתלהבות, גם העשירי. יש שם נשים שממש מפחדות איך להגיד להורים שלהן, או לבני משפחה אחרים שהן שוב בהריון, ולמעשה הפורום זה קבוצת התמיכה היחידה שלהן. ודרך אגב - אין שם בכלל דיונים על שינה של תינוקות, איך להרדים וכד', ובארבע שנים לא הוזכר שם שום "לוחשת" או כל דבר דומה.
ואני גם בפורום של נשים מעל ארבעים המנסות להכנס להריון (מה לעשות, לצערי אני משתייכת לקבוצה זו), ושם גם מאד בולטות הנשים הרבות שהן מנסות להכנס להריון ראשון מעל גיל ארבעים, והקשיים הרבים העומדים בפניהם.

זה ממש עצוב לי לשמוע, למרות שאלו בכ"ז בחירות שאנשים עושים בחייהם.
אבל לקרוא על התופעות האלה ולהבין שהן אשכרה קורות ובמספרים הולכים וגדֵלים, זה כבר משהו אחר...
אתמול חברה סיפרה על חברה אחרת שילדה בת שלישית. תוך שעתיים. וסיכמה שזו ילדה שלישית, רווחים של שנה וחצי בין ילדה לילדה והאמא בת 25... הגוף בדיוק בנוי לזה בגילאים האלה.
אז נכון שיש הרבה נשים שלוקח להן זמן, או לגוף שלהן, להתאושש ולהמשיך הלאה, אבל יש הבדל בין גילאי העשרה המוקדמים והמאוחרים לאזור ה-40, לא?

There are many kids in NYC. Most live on the upper east and upper west side of Manhattan. There are not too many Peurto Ricans there. It is very expensive to raise a child here. People wait because you need to have medical insurance which runs about $700 for a family of three. If you cannot afford medical insurance you better not bring a child to this world. Also, education and childcare are expensive. The state covers nothign until you are 5 and eligible to go to public school

One more thing, as for SAHM Vs. WOHM it is true in most cases you must give up your job just because a child is no excuse meaning you can not work less or not show up just becasue you have a sick child at home. here, it is either or not both
i had to give up my job becayuse i couldn't work as hard as before
i dont regret ever getting preg
it is a choice that you make like all other choices you make in you life

ובכ"ז מהמקום בו אני נמצאת, זה קצת מעציב. לא באופן אישי לכל ההרוים הללו, או ההורים בפוטנציה, אלא אולי לגבי השיטה. זו הגורמת לך פלוני אלמונית לעשות את כל השיקולים הללו לפני היכולת להקשיב לזרמי החיים ולגוף.
אולי כי כאן הדברים הם אחרים, או כי בשבילי הדברים הם אחרים.
וזה בכ"ז מעניין שאותם פוארטו ריקנים, לצורך העניין (זה יכול להיות כל "עם" אחר), לא מתחשבים בשיקולים האלה. אז נכון, יש להם פחות כסף ואולי גם פחות הזדמנויות מבחינת השכלה ועבודה (האם באמת? אולי יש תוכניות מימון למיניהן? מקומות משוריינים במוסדות וכו'? אני באמת לא מבינה בזה כ"כ).
האם הם או ילדיהם פחות מאושרים? לא יודעת

לא יודעת למה דווקא הדף הזה דחף אותי להשתתף, אחרי זמן רב של קריאה דמומה כאן, באתר המרתק הזה.

כנראה זה היה המשפט של ורד לב:
_וזה בכ"ז מעניין שאותם פוארטו ריקנים, לצורך העניין (זה יכול להיות כל "עם" אחר), לא מתחשבים בשיקולים האלה. אז נכון, יש להם פחות כסף ואולי גם פחות הזדמנויות מבחינת השכלה ועבודה (האם באמת? אולי יש תוכניות מימון למיניהן? מקומות משוריינים במוסדות וכו'? אני באמת לא מבינה בזה כ"כ).
האם הם או ילדיהם פחות מאושרים?_

אושר הוא עניין מאוד נזיל, כמובן, ויש הרבה אנשים עשירים, בריאים, יפים ומוכשרים שהם אומללים למדי. אבל wellness קל יותר למדוד: מצב הבריאות, נתמכות סעד, מספר המכורים לסמים, הסיכוי להכנס לכלא, ההשכלה וכיו"ב. ולפי המדד הזה, אין בכלל ספק שלהיות פורטוריקני בניו יורק הרבה פחות שווה מלהיות וואספ.

כבת למשפחה של חמישה ילדים, אני זוכרת שמאוד קומם אותי הרעיון של תכנון המשפחה לפי המצב הכלכלי, כשחברה אמרה לי שאם ההורים שלי היו עושים פחות ילדים היה לנו פחות קשה כלכלית ויותר מרווח. זה נראה לי קר ומנוכר, והרבה יותר רומנטית בעיניי היתה התפיסה של ההורים שלי: "ילדים זה שמחה, ואחר כך כבר נסתדר".

אבל באמת הרבה פעמים היה קשה, ומתסכל (ואני לא מדברת על עוני רב, כמאמר החמישייה הקאמרית, אלא על סתם משפחת מעמד בינוני פלוס שמתקשה לשלם חוגים וטיפולי שיניים לחמישה ילדים, שני הורים והכלבה המזדמנת). ברור שמהרגע שילד קיים זה נשמע מזעזע לחשוב על ביטולו התאורטי אל מול רווחתם של האחרים, אבל זה נראה לי שיקול סביר לפני. היום זה אפילו נראה לי אחריות הכרחית לוודא שיש, למשל, ביטוח רפואי, אפשרות לשלם על טיפולי שיניים פלוס. כן, אולי גם שיעורי פסנתר.

כאחת שגרה בניו יורק ומתחבטת בשאלת "האם לעשות עכשיו ילד" כל כמה חודשים, אני בהחלט יכולה להבין את השיקולים הכלכליים. תינוק בניו יורק זה יקר!

אישי ואני מאוד רוצים ילד (אני בת 23, הוא בן 27, ומרגיש שאוטוטו 30 וזה מאוחר לילד ראשון). ישבנו וחישבנו כמה יעלה לנו לגדל ילד לחודש. לי יש משכורת יפה יחסית ולו סבירה. אנחנו נוהגים בסובארו בת 15 שסוחטת את הק"מ האחרונים שלה (כלומר, לא משלמים המון כל חודש על מכונית חדשה). ההוצאה הגדולה ביותר שלנו היא על חימום הבית בחורף, חוץ מזה ההוצאות שלנו קטנות מהממוצע, כי אנחנו בקושי יוצאים/אוכלים במסעדות, כבר לא קונים ירקות אורגנים (יקר בטרוף), ולא מוציאים כסף על שטויות שסתם בא לנו. ועם כל זה -אורח חיים די חסכן- ההוצאות על תינוק כרגע (מעון למשך היום וביטוח בריאות+שיניים- שלא לדבר על הוצאה ראשונית כמו ציוד וכו') יכניסו אותנו לחובות. אז כרגע אנחנו דוחים את הבאת הילד...

מצד שני, אני באמת מרגישה ש"כשרוצים ילד, לא צריך לחכות לכלום", ועצוב לי לדחות את זה "רק" בגלל סיבה כספית (אני הקטנה מארבעה ילדים ולא שחינו אף פעם בכסף, אך לדעתי למדתי מזה המון ולמדתי להעריך באמת את מה שכן היה לי, ועבודה קשה, ולא להיות חומרנית). אבל יש מדינות שבהן יותר קל להביא ילד גם כשאין הרבה כסף. למשל, בארץ לדעתי הרבה יותר קל להתחבר לשכנים, ויותר מקובל (בהרבה!) לקמבן כל מיני פתרונות, בייבי-סיטר, הסעות, וכו'. כאן בניו יורק זה מאוד קשה, וממש לא מקובל באזורי (כלומר, מצפים ממך שתרוויח מספיק כסף כדי להיות self sufficient ולא "להטריח" אחרים בבעיות שלך.).

זוג ממוצע בלונדון יודע בוודאות שלהביא ילד פירושו לעבור אל מחוץ לעיר (או לפרברים זולים מאד). פשוט כי בדירות הקטנטנות זה בלתי אפשרי, הוצאות המחיה כאן הן גם כך מטורפות, וזוגות רבים דוחים את הבאת הצאצאים לשנות ה-40.
והאמת היא שנראה לי הגיוני מאד להמתין עם הילדים במקרה של צוואר בקבוק כלכלי.

וצודקת עוד פלונית מניו-יורק. רשת התמיכה בארץ היא הרבה יותר הדוקה. אני נדהמת מחדש לראות בכל פעם כמה מעט עזרה מקבלים פה הורים טריים מסביבתם/משפחתם.

באופן טבעי

באופן טבעי