_קודם כל, להסתכל על חצי הכוס המלאה.
אחר כך, בשלווה, אפשר גם להגיע לריקה_
באופן עקרוני, אני מסכימה מאוד לכל הגישה: קודם להתחיל עם ההיבטים החיוביים, ואחר לעבור להיבטים המאתגרים והראויים לשיפור ולתיקון. זה אכן יותר חיובי, וגם יותר יעיל מבחינה תקשורתית: יש יותר סיכוי שהצד השני יקשיב. אם מתחילים בביקורת או מסתפקים רק בביקורת - זה לעתים גורם לצד השני להיסגר, להתבצר בעמדותיו/ה וכו'.
ורוצה להוסיף: יש אנשים ונסיבות שלגביהם/ן עדיף להתמקד רק בפן החיובי, בלי להעיר על הפן האחר. למשל כשמדובר באדם מאוווווד רגיש/ה, כשברור שמתבקשת רק תמיכה ולא הסברים או הצגת הצד השני או הצגת נקודת מבט נוספת וכו'.
ולאחר שהחלתי בשבחים
אעבור לצד המאתגר של השיטה. וכדי להבהיר את דעתי, אתייחס לדוגמאות שהבאת:
דוגמה א: אדם זר לכותבת, שכותב בפעם הראשונה באתר
התחלת התגובה המוצעת לביקורת שלו: _איזה יופי שבאת ליום עיון!
תמיד כיף לשמוע על אורחים וחברים חדשים שבאים._
השאלה אם אפשר תמיד לגייס התלהבות כזו ואם אין חשש לצביעות, לשקר עצמי, לחוסר אותנטיות, לחוסר חיבור וביטוי של הרגשות הפנימיים והאמת הפנימית וכו'. לדעתי, אם לא באמת מצליחים לגייס כזו התלהבות, עדיף פשוט לא להגיב לו.
ולסיפא המוצע:
לעניין ההנקה: צר לנו, אך אנו בביתנו נמצאים, ואלה הנורמות הנהוגות כאן...
התשובה הזאת נראית לי חסרה מדי, ויש בה משהו לא נעים ואולי אפילו תוקפנות מוסווית (לייק הלו!!! זה ביתנו!!! אתה אורח!!! לא מוצא חן בעיניך? הנה הדלת!).
לדעתי, מה שחסר הוא הסבר קצר וממצה (כמה משפטים) לגבי הנורמות לגבי הנקה ומניקות, לגבי הכוונה של המניקות (להניק ולא להתגרות וכו') וכו', אפשר להוסיף לינקים למאמרים, לכתבות ולדפים באתר העוסקים בנושא וכו'. אחרת זה לקוני מדי ומדבר בקודים שאינם מוכרים לאדם מבחוץ.
דוגמה ב: בן הזוג
_במקום (חוטאת בזה על ימין ועל שמאל) - "אני ממש אשמח אם כשאתה מסדר תדאג שהבגדים הקצרים יעמדו כאן"
אפשר - "אני ממש נהנית מזה שאתה מסדר. זה עוזר לי כל כך! הייתי שמחה אם היית שם את הבגדים הקצרים כאן".
יש הבדל?_
הממממ... קודם כל, משהו עקרוני [ומה שאני כותבת להלן אינו מתייחס כמובן אליך באופן אישי, אלא לסיטואציה המתוארת, הקיימת בהרבה בתים]. הדוברת אומרת בעצם שהיא זו שיודעת היכן המקום "האמיתי" או "המתאים" ביותר של הבגדים. האם אפשרית גם סיטואציה אחרת שבן הזוג יאמר: היי, למה שמת את הבגדים הקצרים כאן ולא שם? מי מינה את הדוברת למחליטה איפה שמים את הבגדים הקצרים או כל דבר אחר בבית? מדוע בן הזוג מוצג כמי ש"עוזר" לה ולא כשותף לסידור הבית?
השבח הזה
אני ממש נהנית מזה שאתה מסדר. זה עוזר לי כל כך! עלול להיתפס כ:
א) פטרונות (אני יודעת איפה המקום "הנכון" של המגבות, והנה אני מלמדת אותך. דע לך שאיפה שאתה שמת אותן, זה לא המקום הנכון!)
ב) ציונים שנותנת המורה עליזה בכיתה ג (כל הכבוד גרישה! יש לך פוטנציאל גדול, חבל רק שאתה לא מיישם אותו. אתה באמת משתדל אבל לא מספיק. אם תשתדל יותר תבין סוף סוף איפה המקום המתאים של הבגדים הקצרים.)
ג) מציבה את בן הזוג במעמד של עוזר ומסייע למסדרת הראשית והקובעת
ד) לי זה נשמע גם קצת מניפולטיבי: אני אומר את הביקורת שלי, ואתה לא יכול להתנגד משום שעטפתי אותה במילים יפות ובסרטים ורודים עם נצנצים בוהקים. הרי נתתי לך מחמאה: אתה ממש עוזר לי! איזה ילד טוב!
ה) לי זה נשמע גם מקטין בבחינת "כל הגברים הם ילדים קטנים וצריך לדעת איך לדבר איתם" (הנקודה הזו בעצם נובעת מהנקודות הקודמות)
במקום כל המשפטים האלה (הראשון והשני, שאני לא רואה הבדל מהותי גדול ביניהם, רק הבדלים סמנטיים שאפילו עלולים לעצבן את בן הזוג ולהשיג את ההיפך) אפשר להחליט מראש היכן מקומו של כל חפץ, וכל אחד מבני הזוג יסדר לפי ההסכמים מראש, בלי פיקוח של בת הזוג על בן הזוג.
אולי סטיתי מהנושא המרכזי שלך שהוא שעדיף להתחיל ביקורת עם החצי המלא וכו'. אבל אולי בעצם לא: התייחסתי לעצם הביקורת, למקורה, ולניסיון להימנע ממנה מראש. אבל ברור שלא תמיד אפשר להימנע מביקורת כזו או אחרת גם ביחסים מאוד קרובים (או אולי דווקא...) ואז התגובה המתאימה צריכה
להתאים לבן הזוג. כלומר, לאור ההיכרות העמוקה איתו אפשר לדעת אם הוא מעוניין בשבחים מהסוג הזה, או שהוא מקבל קריזה ממה שהוא תופס כביקורתיות המכוסה בסוכר, כפטרונות, כהקטנה וכו'. אם הוא מעוניין בהם - עדיף להרבות בהם ככל האפשר. אם הוא לא מעוניין בהם, עדיף להימנע. ובמקרה כזה עדיף לדעתי לדבר בצורה הברורה ביותר, בתוספת הסבר המסביר את הרציונל שמאחורי הביקורת. למשל: את הבגדים הקצרים עדיף לשים דווקא בחלק הזה של הארון, שהוא קצר יותר והם מתאימים לו בדיוק. כאן הם לא מתקמטים ולא יוצרים בלגאן. ואם נשים אותם בחלק ההוא, לא יהיה מקום לבגדים הארוכים.
דוגמה ג:
חבר מעביר אלינו לשם חוות דעת משהו שהוא עבד עליו. עבודת דוקטורט, מאמר, מכתב לעיתון וכו'.
תלוי בחבר. יש חברים שרוצים לשמוע באמת ובתמים את דעתנו ללא כחל ושרק, ללא קישוטים לשוניים. לעומת זאת, יש חברים שלא באמת מעוניינים בדעתנו ומעדיפים תגובות כ: "אחלה!!! מושלם!!!! גדול!!".
לגבי הסוג השני: לדעתי, אין טעם להקדיש המון מחשבה כדי להסביר מה הנקודות שיש לתקן במאמר שלו, משום שהוא אינו מעוניין בכך, הוא עלול להיעלב, יפרוץ ויכוח וכו' ולמעשה לא עזרנו לו באמת.
לגבי הסוג הראשון, אכן כדאי להתחיל מההיבטים החיוביים (האמיתיים!!! לא כאלה שאנחנו ממש מנסות בכוח למצוא בטקסט) ואחר לומר דברים ברורים: הפתיחה אינה מציגה את נושא המאמר בצורה ברורה. לדעתי, כדאי לך לשכתב אותה ולהוסיף הגדרה ברורה של נושא המאמר וגם להציג את מבנה המאמר. וכו' וכו'. אפשר להוסיף כמובן משפט כגון שזו דעה אישית ושברור שההחלטה הסופית היא שלו משום שזה המאמר שלו וכו'.
יצא לי ארוך, ובכל זאת רוצה להוסיף סיכום:
א) כשמדובר באדם
שלא מכירים שכותב באתר, בהחלט עדיף להתחיל בהיבטים החיוביים (אם הם קיימים) או לברך אותו בברכת ברוך הבא לאתר, ולפעמים אפשר ועדיף לא להגיב לו. ואם רוצים להסביר לו משהו, צריך לזכור שייתכן שזו הפעם הראשונה שהוא נתקל ברעיונות מסוג זה, ולכן עדיף להסביר בצורה מפורטת, ברורה ותקשורתית ככל האפשר, להוסיף לינקים למאמרים העוסקים בנושא וכו'.
ב) כשמדובר בבן/ת זוג, בבן/ת משפחה, בחבר/ה קרוב/ה וכו' - אפשר
להתאים את הדברים לאור ההיכרות העמוקה והקשר הקרוב. המצב העדיף היה לדעתי אם אפשר היה מראש להימנע מביקורת אלא לנסות לסדר את העניינים בצורה כזו שלא נצטרך להיות המורה הנוזפת. אבל במצבים שאי אפשר להימנע מהביקורת, עדיף לומר אותה בצורה הכי פחות מעצבנת
ולהתאים אותה לאדם: אם הוא אוהב מחמאות כאלה - אחלה, ואם לא - להימנע מהן.
ג) כשמדובר בחבר שמבקש ביקורת על מאמר וכו', כנ"ל: להגיב
לאור ההיכרות איתו וההבנה מה הוא באמת רוצה לשמוע.