מה קורה איתי

שליחה על ידי אני* » 05 מרץ 2005, 13:10

אני נשואה ואמא לשני ילדים מקסימים(בת שנתיים ובן 4)
תמיד נתתי להם והשקעתי את הכל, וגם בעלי. פתאום הם כבר לא מעניינים אותי, גם בעלי לא מעניין אותי, ובכלל החיים.
לא יודעת מה קרה פתאום. אין לי עניין בכלום, אני מסתובבת מסכנה כזאת כל היום, כבר לא ישנה בלילות כמו שצריך.
אין לי מושג מה קורה.
מה עושים?

שליחה על ידי אני* » 05 מרץ 2005, 13:18

לא מצליחה לסלוח לעצמי, למה הילדים שלי שאני כ"כ אוהבת, ובעלי היקר צריכים לסבול בגללי?
אני באמת מנסה לצאת מזה, אבל אני לא מצליחה.
זה באמת מגיע לי? איפה חטאתי?

שליחה על ידי בן* » 05 מרץ 2005, 13:32

גבירתי הנכבדה,

את סובלת מתשישות ורצוי שתיקחי לך מנוחה טובה,

תעזרי באחרים להתאושש ממצבך, שכרגע הוא רק עגום.

ללא רגיעה וטיפול הוא עלול להחריף, העגמימות יכולה להפוך לדיכאון.

מזה כבר הרבה יותר קשה להתאושש.

בהצלחה

אני יקרה

את לא מבינה מ ה קורה וכדאי שתבדקי כמה כיוונים

קודם כל אני מציעה לעשות בדיקת דם לפעמים קורה שחוסרים בגוף גורמים לדכדוך עד לדכאון.

עליך לדאוג שבגוף יש מספיק ברזל ויטמיני b מגנזיום וכל השאר.

לדאוג להמצא 5 דקות ביום בשמש ( לפעמים חסר באור ושמש יגרום לדכאון או יזין אותו)
אפשר להקרין גם אור בפנס באופן אינטואיטיבי .

שמנים אתרים מעודדים : ליצאה קובבה לימונית לבנדר כל התפוזיים למינהם .
טינקטורות : היפריקום מליסה פסיפלורה לבנדר פריחת התפוז קוה קוה ועוד.

עוזר גם לעשות הרבה הדמיות שאת מרגישה נפלאה מוצאת את הטעם לחיים חוזר אליך אור אנרגיה וכוח.

יתכן ומשהוא עולה מן העבר ומשפיע על החיים כעת או משהוא לא מודע שפתאום משפיע ומעיב על החיים.
אפשר לנסות ולחקור מה בדיוק הבעיה מה מפריעה .

עולה לי להציע לך טכניקה:

קחי דף ( אם את רוצה כמובן ) רשמי נושאים כמו משפחה זוגיות רוחנייות וכו
קחי לך כמה דקות של שקט התבונני במילים ונסי לקבל אינפורמציה היכן הבעיה מה הסיבות איך לרפא וכו' התשובות יכולות לבוא או בכתיבה אינטואיטיבית לשאול בימין לענות ביד שמאל או בתחושות דימויים וכל דרך אחרת.

אני מציעה אולי להצטרף למעגל נשים או למצוא מטפל או מטפלת טובה שתעזור לך למצוא את הסיבה להרגשה.
וזאת אם את לא מצליחה לבד

אני חושבת שתקופת דכדוף היא הזדמנות :

הזדמנות למצוא את טעם החיים
הזדמנות לרפא את העבר
הזדמנות לגדול ולהתחזק
הזדמנות לבחון את החיים ולשנות אותם
ועוד ועוד

שיהיה בהצלחה
באהבה

שליחה על ידי אני* » 05 מרץ 2005, 17:32

בן ואילנה תודה רבה. אני חושבת ללכת לטיפול מי יודע אולי יעזור לי.

בד"כ אני אשה עם שמחת חיים מחייכת וצוחקת. וזה מוזר- אני לא מצליחה להבין מה קרה
פתאום, אני הרי יוצאת החוצה לאור כמו שאמרת אילנה, אוכלת בריא. ניסיתי לחשוב ועדיין לא מבינה מה קרה. אני אדבר היום עם בעלי ואני בטוחה שהוא יוכל לעזור לי אני תמיד יכולה לסמוך עליו.

אה ודרך אגב הילדים שלי לא הולכים לגן, אני עובדת מהבית(בגרפיקה),תמיד הייתה לי סבלנות אינסופית אליהם ונתתי להם את כל האהבה והביטחון שיכולתי לתת. פתאום הם מעצבנים אותי ואין לי חשק אליהם. איזה מפלצת אני, לא מגיעה להם אמא כמוני.

תודה

שליחה על ידי איילה* » 05 מרץ 2005, 19:27

איזה מפלצת אני, - את אנושית לא מפלצת. ואנושי זה להרגיש לפעמים רע מאד, בלי לדעת למה. לנסות לחפש למה ואיך לצאת מזה. מגיע לך להרגיש טוב. כשאת תרגישי טוב סביר שתהיה לך סבלנות, שיהיה לך חשק להיות איתם ושאר הדברים שנעלמו. אם את הולכת לטיפול, תבררי טוב טוב למי ללכת. תנסי לחשוב מה את רוצה, מה חשוב לך בטיפול ותנסי למצוא מישהו או מישהי שמתאימים לרצונות שלך. הדברים שאילנה לשם כתבה מאד חשובים. גם אם נראה לך שאין חוסרים תזונתיים - חשוב לעשות בדיקת דם. חשוב להראות את תוצאות הבדיקה למומחה. תוצאות שמוגדרות כנורמה, לפעמים מראות על חולשה מסויימת או בעייתיות. רק מישהו שממש מבין ויודע לנתח תוצאות, יכול לראות מגמות מסויימות.
(למשל, חולשה בתפקודי כבד, בזמן שהתוצאות עדיין במסגרת הנורמה). אני כותבת לך מנסיון. בדיקות שרופאת משפחה אמרה שהן בסדר גמור, התגלו כממש לא בסדר כשהראיתי למומחה לתזונה. אשמח אם תכתבי מה קורה איתך.
בכלל, אולי כדאי לך לכתוב. מה שמתחשק לך, מה שיוצא. גיליתי, בזכות אנשים נהדרים באתר הזה, כמה שזה עוזר.

איזה מפלצת אני, לא מגיעה להם אמא כמוני פלונית, ממה שכתבת פה ובתחילת הדף ('הילדים הבעל והחיים לא מענינים'),
נשמע שאת חווה דיכאון. לא 'דיכי' ולא תשישות.

ממליצה לך לבקש עזרה מיד, באותה בהירות שבה היית פונה לקבל עזרה רפואית דחופה.

שליחה על ידי יעלה* » 06 מרץ 2005, 13:44

לא רופאה, אבל ככה מהניסיון האישי שלי נשמע כמו איזה סוג של דיכאון. אולי איזה שינויים הורמונאליים שאת עוברת ולא יודעת. עברת איזה שינוי? את לוקחת איזו תרופה חדשה למשהו אחר? תנסי לחשוב מתי זה התחיל. איך המחזור החודשי? אני לקחתי מספר חודשים תרופות ויחד עם טיפול אלטרנטיבי וכמה פגישות עם פסיכולוגית הצלחתי לבסוף לעמוד על הרגליים, וברגע שהרגשתי יותר טוב הפסקתי עם התרופות. לפעמים כדי לראות דברים יותר ברור וקצת להתרומם מהדיכאון ניתן לבקש עזרה תרופתית.

שליחה על ידי אני* » 06 מרץ 2005, 15:20

היום הלכתי לעשות בדיקת דם, ובעוד כמה ימים אני אדע מה קורה.

בזמן האחרון לא לקחתי שום תרופה, אולי רק כדור נגד כאב ראש.
היום טיילנו כל המשפחה בחיק הטבע וזה עשה לי מצברוח טוב וההרגשה השתפרה.

נקווה לטוב.

תודה

שליחה על ידי אני* » 06 מרץ 2005, 15:21

אה ולמה שיעלה שאלה- המחזור החודשי כרגיל.
אני כבר לא יכולה לחכות לתוצאות של הבדיקת דם.

אני היקרה, כמו בכל דבר בחיים, יש עליות ויש ירידות. גם לאמהות שעובדות וגם לאלו שאינן עובדות - יש עליות ויש ירידות.
מה גם שאמא לא יכולה לתת בלי סוף ובלי לקבל משהו. לעשות משהו משל עצמה. כמו לכל אחת במשבר גם לך אני יכולה להציע לצאת עם חברה לבילוי/בית קפה/קניות/קולנוע/ים/איקאה/מסעדה או לבד: אמבטיה עם שמנים טובים/טיול שקט.
אבל אולי הפעם, בעיקר בגלל שאת סומכת על בעלך כל כך: אולי לצאת יחד, להביא ביביסיטר ולצאת יחד, להתלבש, להתהדר, אולי אפילו לקנות בגד חדש לקראת ה"בילוי", ולצאת יחד, לנקות את הראש, לא לדבר רק על הילדים (ואם זה קשה אז אולי סרט). אולי לשנות משהו בבית,לשנות קצת את הרהיטים, לחדש וילונות/כיסויים/מפות/תמונות/תאורה.
אולי העייפות "קורעת" אותך?!
אולי לשלוח את הבעל עם הילדים לאיזה מקום אחר הצהריים ולנצל את הזמן לשינה ומקלחת טובה?

אני חייבת לספר לך שגם מצבי הרוח שלי מאוד משתנים, בדרך כלל כשרע לי אני לוקחת את הילדים איתי והולכת לחברה טובה (הילדים משחקים ואנחנו משוחחות), כשאני הולכת לקניות אני תמיד קונה משהו קטנטן בשבילי (שמפו, שוקולד אהוב, בגד, סבון מפנק, מאפה, פיצה, גרביים מפנקות, אפילו פרחים), אני מוציאה "קריזות" בעבודה בגינה, אני ישנה הרבה בתקופות "קשות" (בשמונה וחצי אני במיטה עם חטיף, שתיה וטלוויזיה).
את חייבת למצוא לעצמך "נישות" פרטיות, יש לי חברה שהיא נמצאת עם הילדים בבית וגם עובדת בבית אבל בכל יום בין שתיים לארבע הילדים הולכים לצהרון (בשעתיים האלו היא בדרך כלל ישנה וצוברת כוח לפעילות אחר הצהריים).
וגם זה בסדר!

נסי למצוא את "הנישות" הפרטיות שלך עם עצמך, אפשר גם אחרי שעה שמונה בערב כשהילדים במיטה, תמצאי לך זמן להתמסר לעצמך, טרנינג, שכיבה במיטה עם ספר טוב.
הכי חשוב זה לא להיכנס "לעומק" ולא לחשוב יותר מדי על : למה? איך זה קרה לי? אולי אני אמא לא טובה?
לא! את אמא נהדרת, אבל את לא רק אמא את גם בן-אדם! ולכל בן אדם יש תקופות כאלה וכאלה.... וזה גם יעבור,
בעיקר כשיש לך בעל תומך (או חברה טובה, או הורים, אחות - שאפשר להיעזר בהם) ומבין.

שליחה על ידי אני* » 10 מרץ 2005, 16:28

הכל חזר להיות כמו שהיה. זה ממש מוזר לא?
בכל מקרה תודה רבה לכם{@
איזה כיף.

זה ממש מוזר לא?
האמת שכן

אבל אם עכשיו טוב אז הלוואי שימשיך.

באופן טבעי

באופן טבעי