מטפלת זקנה

אנונימי

באופן:מטפלת זקנה

מטפלת זקנה כשמה כן היא.

האם זה דף בית אישי?
תתחדשי.

תודה לך. נעים שאת גם בספק - מברכת.
אני עוד אלמד להוסיף כאן ציורים.
בדף הזה אני מתכוונת לדבר על רגשות.
אתמול שאלתי ילדה קטנה :"כמה חושים לדעתך יש לך?" והיא ענתה:
"ברור! יש חמישה. אני יודעת את זה מחד גדיא של פסח: חמישה חושי תורה".

גם אנחנו לפעמים מבלבלים מושגים וזה "יוצא מתאים" ככה שלא עולה אזעקה, ונדמה שאנחנו מדייקים.

אז על הרגשות,
והראשון יהיה - אהבה:

אהבה במשפט אחד: הרצון שלזולת/ים יהיה טוב.
אהבה בבלבול: רכושנות , תאווה, תשוקה, שתלטנות , התאהבות. (- הרצון שלי יהיה טוב.)
אני מתכוונת לדבר על זה עוד קצת.
אשמח לשמוע ממה עשויה אהבה לדעתכם? איך היא צומחת ואיך נובלת?

שלום מטפלת, במי את מטפלת?

שלום מטפלת,
ברוכה הבאה

ממה עשויה אהבה לדעתכם?
אני חושבת שאהבה עשויה מ - אור

איך היא צומחת?
היא צומחת כל פעם שחושבים עליה ומדברים עליה ועושים אותה וחיים אותה
וכל פעם ששמים אליה לב

ברוכה הבאה.
למה דוקא בחרת בשם זקנה? זו שאלה אמיתית.האם את חשה זקנה או שזה ממקום אחר? למה למשל...לא כינית עצמך בתור ותיקה?
ולמה לי לא נח עם השם הזה?
הרי פעם זקן זה היה האיש בעל המעמד הגבוהה ביותר האיש הנכבד ביותר.חבל שהיום המילה מעלה קונוטציות לא נעימות או אחרות מאשר פעם.
תודה שאיפשרת לי להרהר בביתך.@}שירית

שלום לך שירית אחיטוהר לנצח. ברוכה.
אני זקנה בגילי, נשמה זקנה, ונוח לי בזקנתי. בי היא מעלה קונוטאציות טובות. וכוחות רבים של רוך.
אני לא "ותיקה" כי מעולם לא נשארתי די זמן במקום אחד לצבור וותק,
תמיד נשאתי עימי את הפקדון שלי ממקום למקום.

שלום אמא אינקובטור. אני מטפלת במי שזקוק לטיפולי. שמתי לב בקריאה בדף הבית שלך שגם את מטפלת במי שזקוק לטיפול שלך.
אנחנו מאד דומות.

נורמה טבעית : אהבתי את הנגיעה שלך באהבה. האהבה היא אור, אבל היא גם חום. היא צומחת כששמים אליה לב , אבל לעיתים היא קיימת כמו הזרת של רגל שמאל שלנו - שנים של קיום ותיפקוד, בלי שניתן עליה את דעתנו לרגע.

ברוכה הבאה:-)

אבל לעיתים היא קיימת כמו
הזרת של רגל שמאל שלנו
איזו הקבלה מצחיקה.
אבל מן הסתם, יש בזה משהו.
תודה.

גם אני נמשכתי לניק השונה.
מעניין לפגוש אותך. @}

תמיד נשאתי עימי את הפקדון שלי ממקום למקום

עכשו אני יודעת איך לנסח את זה! כי גם אני חשה ככה למרות גילי ,זה בעיקר עקב המעברים .והניסיון שלאחרונה שמתי לב אילו שהצתבר לו ככה , ואני גאה בו על כך.
תודה על התשובה אשמח ליקרוא אותך.שירית

מעולם לא הייתי בפורום של לנדמרק, אבל מה שכתבת בדף על הפורום מאוד דיבר אלי:
אחרת תהיי כמי שחצה את הנהר ברפסודה, ובהגיעו לצד השני מתקשה להפרד ממנה וסוחב אותה הלאה על גבו.

וגם:
אבל לעיתים היא קיימת כמו הזרת של רגל שמאל שלנו - שנים של קיום ותיפקוד, בלי שניתן עליה את דעתנו לרגע.
אני מניחה שאת צודקת, אבל אני לא מכירה אהבה כזאת. או לפחות נדמה לי שלא.

_אבל מן הסתם, יש בזה משהו.
תודה._

אהבת הזרת...
אני רואה שהיא שכיחה. (שכיחה היא מי שמצויה כל כך עד ששוכחים אותה.)
אהבת ילד להוריו היא אהבה כזו. זה סוג האהבה שמעוררת הורות בריאה.
אהבת ההורים לילדים היא אהבה נבנית, נרכשת תלויה בדבר.
אהבת הילדים להורים היא פשוט מונחת שם. כמו האדמה. כמו החמצן באויר.
כמו הזרת, שעד שלא נחבטת בפינת המשקוף - לא זוכרים את קיומה,
למרות שהיא כל העת תומכת אותנו.

מעולם לא הייתי בפורום של לנדמרק, אבל מה שכתבת בדף על הפורום מאוד דיבר אלי:

גם אלי

ברוכה הבאה @} נעים מאוד להכיר, ומרתק לקרוא אותך.
יופי שבאת

מחכה שיהיה לי יותר זמן לקרוא הכל, וגם לשאול.....

כל הכבוד על הדף,
כמה מילות אור וחיפוש במאורות ליבי.

אהבה היא כמסע מרתק
מתחילה בצעד קטן ומהוסס
או בריצת אמוק,
ממשיכה בדילוגים פזיזים נהדרים
מקנה תחושת עוצמה בלתי נדלית
מאפשרת מעברים קסומים בהרי החושך
מאלפת את החושים ומורטת עצבים
מאירה מחשכים, מעירה קטנות וכואבות
משכיחה לב כואב, מרדימה דאגה,חרדה

מצריכה טיפוח בלתי נילאה
מצפה בכיליון לבלתי מושג (תמיד יותר, ואולי חסר)
מתנפצת פעמים אין קץ
אל מול סופה בין רגע בוער

ילד וילדה צעיר וצעירה זקן וזקנה
אל האור מביטים
כמהים, מחפשים, משתוקקים
והאור אכן בא
אל מי שליבו הפקיר
לסופה השלוה

_אני מטפלת במי שזקוק לטיפולי. שמתי לב בקריאה בדף הבית שלך שגם את מטפלת במי שזקוק לטיפול שלך.
אנחנו מאד דומות._
תודה! העלית חיוך על פני!

כמו הזרת, שעד שלא נחבטת בפינת המשקוף - לא זוכרים את קיומה, אכן. למרות שלפעמים הייתי שמחה לכמה שעות של חופש שבמהלכן אפאחד לא ממש זקוק לי...

איפה אני יכול לקרא את שכתבת בנושא העיניים?

כתיבה היא לא המדיה הטבעית שלי. רוב מה שכתבתי הם בעצם דברים שהוקלטו על טייפ, ותלמידים הקלידו.
עם השנים חלק גדול פשוט נעלם , במחשבים שקרסו והראד דיסקים שנהרסו, דירות שעברו ודפים שהתפזרו.
נושא העינים הוא לימוד שקיבלתי בזמן שעבדתי עם ילדים עם מחלות ניווניות של העין .
החויה שלך של המבט לשתי העיניים שמעלה תמונות נפש מוכרת לי מאד. הרבה פעמים עולה תמונה של מישהו
שפגע בהתפתחות של האדם עליו אנחנו מביטים.
אני בעבודה בוחרת אם לדבר או להקשיב ולשאול -
לפי העיניים וגיליתי שבזה לבד אני חוסכת הרבה זמן-טיפול.
כי אם האדם שמולי מלא בלחץ של משהו שהוא חייב להוציא החוצה -אין טעם לנסות להסביר ולהכניס לתוכו עוד מידע
או נסיונות ריפוי.

מטפלת זקנה
אהבתי את הכתוב. חבל על כל החומרים שהלכו לאיבוד.
גם אני משתמש בטכניקה הזו על מנת לקצר תהליכים. לרוב ניתן לחדור ישירות לשכבות העמוקות ביותר, תוך כדי חליפה על כל חומות ההגנה. הבחנתי שהדרך הזו, גורמת למטופל לקבל דברים שלא היה מקבל בדרכים אחרות.

מכיוון שקשר עין הוא צורך גנטי, ומכיוון שחלק גדול מבני האדם שכח את הצורך אך בעיקר הדחיק אותו עקב כאב הניתוק מקשר עין עם ההורה, הרי שבזמן קיום קשר עין רציף ולא ממוקד בעיני המטופל (כצורך של התינוק) המטופל חווה קשר עין שהוא מחקה לו מינקותו.
מעצם העובדה הזו בלבד, הוא יכול לבנות מערך כוחות המושתת על תחושה של קבלה שלמה, שיאפשר לו להתמודד עם חומות ההגנה הבצורות ביותר שבנה.

נשימה הפוכה, או נשימה ראשונית: (כזו שהחזה מתרחב בשאיפה והבטן עולה בנשיפה)
מטופל שמתורגל בזה, לפעמים יכול לקבל הרבה כוחות מעצם הנשימה במהלך ההתבוננות.

האמנם הלכו חומרים לאיבוד, או שמא הם ממשיכים לצוף עד שהם מגיעים לאנשים כמוך -
שיודעים לתת להם את הקרקע הדרושה כדי שישגשגו?

תודה.
על הנשימה לא דיברתי בכלל, כי אני לוקח בחשבון שמובן לכל שללא נשימה מחזורית ורצופה (עמוקה עדיף אך לא חייב),לא ניתן להשתמש בכילים הללו היטב (או בשאר הכילים הדורשים יכולת אישית של המטפל או המתבונן).
חבל שלמראת שנראה כמובן לכל, לא כך הדבר. לצערי אני פוגש אנשים וילדים רבים שאינם יכולים לנשום ברציפות, בנינוחות ובעומק הנדרש, גם כשמסבירים להם מה הגוף צריך.

אני משערת אך איני בטוחה עדיין, שהנשימה הטבעית נפגעת עם הישיבה על הכסא.
בערך בגילאי כתה א' או קודם לכן.
מה דעתך?

רק במידה ויושבים לא נכון.
לצערנו, רוב הילדים יושבים לא נכון בעיקר בגלל הציוד שאינו מותאם לבני אדם (כיסאות ושולחנות).
פעם, כשהשולחנות היו עדיין בזווית, אפשרה הזווית לשבת פחות או יותר ישר על מנת לכתוב, כיום עקב השולחן השטוח, לא ניתן בכלל ללמד ישיבה נכונה. הילדים נשענים לאחור בכפיפת גב, או נשענים על השולחן או נשכבים עליו. מנסים כל דרך אפשרית מלבד אחזקת הגב זקוף בעצמם. כשהכיסאות גבוהים מדי לרגלי הילדים, הם מרגישים כאבים בחלקים שונים של הירחיים ולכן נעים כל הזמן. הכיסאות הקשים גורמים לתחושות מאוד לא נוחות בגוף, לאחר זמן ישיבה קצר בלבד.
נראה לי שאנחנו כמחנכים, לא עוסקים בכלל בפן של הוראת דרכי חיים תקינות ומועילות אלה בהקניית ידע שלא עוזר לרוב בני האדם, לאחר סיום הלימודים.

נשימה נכונה, יציבה תקינה, שימוש נכון בגופנו להשגת תפקוד מיטבי, סבלנות וסובלנות, כבוד הדדי, אנושיות, חברות וידידות, תא משפחתי, קשרים בין בני אדם, שיקול דעת, עצמאות, יצירתיות (אותה צריך לאפשר בלבד), וכמובן קרא וכתוב, חישובים שונים.

כל שאר המקצועות צריכים לדעתי להיות מקצועות בחירה שלא נבחנים עליהם כלל.

נראה לי שכל אלו במידה והיו חלק אינטגראלי של תוכנית הלימודים, ילדנו היו מתפקדים אחרת ומדינתנו הייתה נראית אחרת ואולי גם שאר העולם. לצערי על מנת ללמד את הנושאים הללו, צריך להחליף את רוב המורים, את תוכנית הלימודים, ואת הגישה של המדינה לאזרחיה ולעצמה.

מטפלת זקנה , את חמודה. תכתבי יותר, את מעניינת.

שלום לך הגברת הזקנה
לאן נעלמת??

תודה על ההתעניינות.
התחלתי את הדף מאהבה - שהיא אלמנט האדמה, החומר, החיבור, הציר.
החיבור שהוא תנועה.

ומכאן הגענו לילדים ולנשימה, ולאלמנט המתכת - הנולדת מהאדמה,
ולימוד גדול וחשוב לקח את מרבית זמני בימים שחלפו.

בנתיים הבאת אותי לחשוב שלילדים הטוב ביותר הם שולחנות כמו שולחנות של מהנדסים . שניתן לכוון את גבהם לפי הילד

וגם את הזוית שלהם.

מחשבותיך בענייני חינוך הם אחד המפגשים העזים והמרתקים ביותר שחויתי.
אשמח אם תכתוב עוד.

תודה לך, אני נהנה ביותר מהמפגשים איתך ובכלל.
אנא הציצי בכתיבה האחרונה בדף שלי. במידה ותוכלי, אני מעוניין בהשתתפותך בדיון שפתחתי.
ראיון השולחנות של מהנדסים מעולה, מה נראה לך שצריך לעשות על מנת לבצע???

נהנית מהלמידה האחרונה שלך?? מקווה שהמון.
חיבוק

האנרגיה הגברית היא של נתינה.
האנרגיה הנשיית היא של הכלה.

אבל בכל אדם כמו שיש ימין ויד שמאל, יש אנרגיה של גבריות ואנרגיה של נשיות.
לכן אני לא בטוחה שתמיד הגבר ייחשב הנותן והאשה המכילה.

גברים שמתי לב, בדרך כלל תופסים מקום הרבה יותר בקלות.
נשים משאירות מקום לזולת.
ברמה הפיזית אבל גם ביתר הרמות.

אני חושבת שיהיה נכון לאמר שגבר מכיל - משתמש באנרגיה הנשיית שלו.

איי, איך מצאתי עוד דף מלא קסם...
שלום למטפלת זקנה, איזה שם מעורר כבוד..
אני גם רוצה לנסות
ממה עשויה אהבה_,_איך היא צומחת ואיך נובלת?

אהבה צומחת...(במידה והיא לא מובנת מאליה..)
בגוף - בעמקי הבטן. בביעבוע מתוק של הדם. בדפיקות לב ברורות. בעיניים מבריקות. בזקיפות קומה. ב"עודף" חמצן (אולי זה הביעבוע..). כוח.
ברגש - חידודין-חידודין. רווחה. לגיטימציה. כוח.
בחשיבה - סקרנות. דמיון. מוטיבציה. סובייקטיביות. בילבול.
באנרגיה - גלים. גלים. הצפה. כוח.
אהבה צומחת היא זו שמאפשרת לאדם להגיע אל קצה קצהו של השפיץ. (של תיקרת האפשרויות העומדת לרשותו)
אהבה נובלת - כשהאדם מתחיל ליפול משם.
זהו כרגע... אולי יעלו עוד רעיונות בהמשך.
שמחה שמצאתי גם אותך, מטפלת זקנה.

אה כן, שכחתי

יאוווווווו, איך לא הייתי פה עד היום? ועכשיו המטפלת הזקנה כבר לא מבקרת בכלל..........

גם אני מחכה לה...

זקנות יש להן תכונה של ארעיות.

לומדת לא לקחת את הנוכחות של עצמי כמשהו בעל רציפות.
יותר כמו אוסף אקראי של ניסים.

שמחה שמצאתי , את מתארת כל כך יפה את ההתאהבות. ריגשת אותי.

נדמה לי שכאבים רבים נובעים מהאמונה הרווחת היום שאהבה היא משהו שצריך לחפש ולמצוא.
בעיניי אהבה יוצרים ומשמרים.

ועושים את זה מעבודה פנימית של זיכוך הטוּב הטבעי שלנו.

כל כך מענג לכתוב את מה שאת כותבת.....ולגבי אהבה......כל פעם שאני מנסה לחשוב מהי אהבה עולה לי בראש תמונה
של החצי השני שני....אהובי היקר ואב לבתי.....הוא האהבה בשבילי.....הוא נותן לי את הכח להמשיך (גם שאין), הוא מפרה
אותי אינטלקטואלית....מקום המבטחים שלי והחבר שהכי כיף לפגוש אותו בסוף כל יום .......

מקווה לקרוא "אותך" בקרוב........

...יופי שאת מגיעה לפעמים,
כמו אוסף אקראי של ניסים.
ו..תודה [-:

היום פגשתי ילד יפה וכועס , והבנתי שאת הלימוד של הכעס יש להשתדל לעשות מדי אביב מחדש.

הכעס שלו כה גדול שבנסיונו לוודא שלא יפרוץ - הילד הזה מגמגם.
הכעס שלו כה מחודד שהוא מתפזר וחוזר אליו.
הכעס שלו כה בלתי מכוון - שהוא הופך לזעם הרסני.

הקושי הגדול בכעס הוא שקשה לדבר עליו בלי ליצור כעס.
קראתי באתר בדף , נדמה לי ששמו דף מחיקות זמני, וראיתי שגם לכאן הגיע האביב, ורוח הקדים הזו בכנפיו...

שבת שלום

ברוכה השבה

תודה לאל על חסדים קטנים
ומעשה שהיה כך היה, אני נכנסת בסקרנות לדף של המטפלת הזקנה, ונהנת מכל רגע. מבקשת בליבי לקרא אותה באיך יוצאים מהבושה. רק מה? מתביישת לבקש (אלא מה?

) והנה פתאום נתמלאה בקשתי. אכן חסדים קטנים.
מוזמנת לבקר תמיד @}
שבת שלום.

תודה על מילותך החמות והמנחמות.

תודה על הברכות. יש דברים שאינם מתכלים לעולם כמו זכרון של ליטוף מטוב לב
וחיבה שניתנה לפנים משורת הדין.
שלא בעד הישג או מעשה.

אשמח לקרוא תובנות על הכעס למי שיש ולמי שרוצה ליצור אותן כאן.

מטפלת זקנה, נעים לפגוש אדם שמרגיש כל כך נוח בעורו, רואים איך החיוך מציץ לך מבעד לשם היפה...

אוי כעס, כעס. הוא בא בימקום. במקום לפחד אני כועסת, במקום להגיד: "אני כאן! "אני כועסת,
במקום לבקש חיבוק, במקום להיות חולה, במקום להיות קטנה.
הוא זמין וזול, הוא משאיר אותי באותה פינה מוכרת,
הוא מבטיח לי את הבטחון שבריחוק, הוא מתגמל אותי ב...איך אומרים ההיפך מאינטימיות?
כעס מונע . כעס מונע למידה, מגע, שמחה.
אבל גם- כעס יוצר גבול, מגדיר את הרצון, שולח קרן אור וגל של קול, חזקים וברורים אל העולם.
כעס יכול להיות כמו לשיר וכמו לטפס.
צריך לזכור לשמוט את הכעס בזמן כדי שישאר רענן ולא יחמיץ.

אני רואה בכעס את שורשו של יסוד ההחלמה.
הכעס הוא אי קבלת המציאות כפי שהיא.
הוא יכול להפוך לזעם - שאני מדמה אותו להטחת הראש בקיר .לצורך להביא הרס ונזק.להרוס את הקיים.
הוא יכול להפוך ליצירתיות - ללידה. לבריאת עולם חדש.
בניסן נברא עולם ובניסן עתידין להגאל.
הכעס עולה מן הכבד כעץ הנובט מן האדמה.

היכולת להתמיר את הכעס ההורס לכעס בונה מקורה במתכת. בריאות. ביכולת להפרד ולהפריד.

אלנור יה הדברים שלך מזמינים חיבוק גדול ואני שולחת לך אחד. יש לך הבנה מאד עמוקה וייצרית של הכעס.

שליחה על ידי תמר* » 01 מאי 2007, 08:57

איך הדף הזה מתחיל ב-אהבה וכעת כעס.
כעס.
כעס.
לצערי אני נוכחת שהכעס הוא מנוע אדיר לעשייה - כמעט כמו אהבה (לפחות "מעוור" בדיוק כמוה..)
ממש אפשר לחלק את האנושות לכאלה שנעים מתוך אהבה ולכאלה שנעים מתוך כעס.
<הן נעים מתוך תנועה והן נעים מתוך נעימוּת שהמצב משרה בהם>
כעס - כמו אש בשדה קוצים - מתחיל בתוך ומכלה כל חלקה טובה מסביב.
כעס - מרחיק אותי מעצמי.
ועדיין, כדאי להבדיל בין כעס של רגע, לבין כעס מצטבר.
ביכולת להפרד ולהפריד. - להפרד מהכעס? להפריד את הכעס משאר החלקים המרכיבים אותי?

שלום רב שובך מטפלת זקנה @}

היכולת להתמיר את הכעס ההורס לכעס בונה מקורה במתכת. בריאות. ביכולת להפרד ולהפריד.

מעניין שבריאות ישנה היכולת לנשום, המובילה ליכולת לספק את כמות החמצן הנדרשת על מנת לקיים את התהליך הביוכימי של בערת הרגש (ללא קשר לסוגו) . חשוב ומעניין שההתמרה שייכת לריאות, כי הפתיחה של מקורות החמצן הינה הבסיס לפריקת הרגש המצטבר בתוכנו, ושינוי האיזון הביוכימי בגוף כשלא מבטאים את הרגש (תהליך של חנק ועצירת הנשימה).

נכון שניתן להשתמש בכעס כמנוף כלשהו, אבל מה המחיר? האם יכול להיות שהמחיר הוא קיום קבוע של הרמה הביוכימית הלא מאוזנת (והמרעילה את המערכות השונות) הנגרמת עקב מערכת ההדחקה?
במקרה וכן, שווה לבדוק מה העלות/תועלת של שמירתה בתוך הגוף על מנת לקיים את המנוע הזה.

מעניינת לא פחות היא העובדה שלא ניתן לשמור רגש מודחק, חנוק או עצור כשמקיימים נשימה רצופה. רק באמצעות עצירת הנשימה למצב בו רמת החמצן בגוף יורדת מאוד, ניתן להפסיק את התהליך הביוכימי של הרגש שרוצה לפרוץ.

אני רואה בכעס את שורשו של יסוד ההחלמה.
האם את הכעס או את הלגיטימציה לחוותו ולפרקו?

תמר איכה זה ניתן לקיים אהבה ללא פריקת הכעס???

שליחה על ידי תמר* » 01 מאי 2007, 18:14

משה, נדמה לי שזו בדיוק ההתמרה, נכון שזה נשמע דמיוני, אבל יש כאלה שכעס הוא לא חלק מרפרטואר הרגשות שלהם - בהחלטה מודעת (שבוודאי מתיישבת על בסיס לא מודע מספיק מאוזן שמאפשר זאת).
אני? הוווו, מתלקחים בי כעסים קטנים ביום יום, אין ספק, ואני בהחלט הופכת אותם לעשייה כדי לשנות - בשום אופן לא משאירה להם מקום בפנים.
וכן...גם כעס אחד גדול שבינתיים הצלחתי למקד וללכוד אותו (לכן הוא אחד), העשייה שתתמיר אותו לאהבה לוקחת יותר זמן, יותר כוחות נפש ולכן אני מכתיבה את קצב התמרתו.
אני לא מסכימה שכעס הוא מחוייב המציאות, אבל הוא בהחלט שלב שצריך לכבד.

שאלה לי אליכם
איך עוזרת לבני שעכשיו בן 3 לעבור את התקפות הזעם שלו?
מגלה שרצונו להתבגר ולמלא משימות שבעיניו של גדולים הוא רצון מכריע ואם במקרה קורה שאין הוא יכול למלא את הרצון הזה, נוצר אצלו גל של זעם אדיר עם בכי וכעס.ועד כה לא ממש הצלחתי להרגיע אותו , הייתי צריכה לשבת בצד במרחק, ובתוכי אמרתי לעצמי שאני מכילה ומקבלת את המצב. על אף שנבהלתי קצת.
הוא לא הרשה לי להתקרב אליו . זה נמשך מספר דקות - 2 /3 דקות ואז הוא נרגע וכאילו כלום.
ניסיתי לדבר איתו על הכעס והא מצידו ידע למה הוא כעס ומה הסיבה ( אחיו הגדול פתח לפניו את הדלת)
ולא ראה שיש בעיה עם העניין. אני מרגישה שתגובתו קיצונית, ושכאילו הכעס הופך להתקף זעם מהר מידי.

איך עוזרת לו להפוך את הכעס ההורס השורף הזה לכעס בונה?

תמר ומה עם הסליחה. האם אין היא משנה את הכעס ומתמירה אותו לאנרגיות אחרות מבלי שמשתמשים בו יותר? כך לפחות זה נראה מכאן.

אמא של נראה שלא כל כך צריך להתעסק עם כעס מהסוג הזה. זה נראה כעס חזק מאוד, המביע תסכול של ילד חזק מאוד ובעל דרישות גבוהות מעצמו. בגיל שלש זה גיל טוב מאוד על מנת ללמוד שמותר להביע את הכעס ושהרגשות הקשים הינם חלק אינטגראלי של המציאות הנפשית של האדם. ברגע שמנסים לדכא את הכעס מתחילות בעיות גדולות בהרבה.

יחד עם זאת, ברגע שהוא נרגע וניתן להתקרב אליו מחדש, זהו הזמן לדבר איתו בהגיון ובשקט, ולהציע לו דרכי התמודדות אחרות במקום הכעס. לא שזה יעזור בהתחלה, אבל לאחר זמן זה מופנם ומתקבל .כמובן במידה ובכף ידו לא מופיעים סימנים המראים על קושי מולד לווסת את התגובות הרגשיות (ניתן לדעת באבחון). גם צריך לבדוק את רמת השילוב בין שמאל לימין, כבסיס ליכולת וויסות הרגשות.
כל הדברים החכמים הללו, לא כל כך מומלצים לניסיון ישום לפני גיל חמש. לכן ממליץ על שיחה טובה לאחר ההתפרצות (מלבד בדיקת כף היד הניתנת לאבחון בכל גיל).
האם את מיודעת לתקשורת מקרבת? זהו רעיון המעביר לאחר את האחריות על מה שהוא גורם בהתנהגויותיו, ומאפשר לו להבין את ההרגשה והרגש שזה גורם לאחר, כשהוא מגיב בדרך כזו או אחרת. לרוב, לאחר שמבינים מה גורמים לאחר להרגיש, ניתן לשנות את ההתנהגות מבחירה. זה בהחלט מתאים גם לגילאים צעירים.

למשה - תודה על תשובתך, אשמח לשמוע עוד על תקשורת מקרבת.
זהו בני השלישי, אני מכירה את הגיל הזה מבני הבוגרים. ועדין יש משהו הפעם באופן שבו הכעס מתבטא שגרם לי קצת להבהל.
אולי גם כי הוא בדיוק בלי מוצץ כבר כמה ימים, ועדין לא רגיל להרגע באופן אחר.

שליחה על ידי שרה_ק* » 03 מאי 2007, 09:00

sometimes children with temper tarnturms is just because the child is overtried and needing to go to sleep.

ל אמא של א א א
אכן זה הגיל... בגיל 3 המתכת חלשה, יכולת ההפרדה, ההתגבשות העצמאית האישית של "האני" בדיוק אמורה להבשיל, והחיכוך שלה עם העולם - בעיצומו.
לכן היכולת להתמיר כעס ליצירתיות - וה "החלקה"שלו אל הזעם והרצפה - כה קלות.
אני לא הייתי מנסה לעזור לו להרגע... הייתי מנסה לתת לכעס הזה מקום ונפח, יחד.
משתתפת איתו, ומנסה להגיע איתו להמחשה של הזעם הזה. המחשה שתעזור לו להפוך את הזעם חזרה לכעס ואת הכעס - ליצירתיות.

את כותבת שאת מכירה את השלב מהבנים הבוגרים - ואכן ככל שלילד יש יותר מבוגרים ב"תקרת הזכוכית" שמעליו - היא נראית יותר בלתי עבירה.

המקום שלו להצטיין צריך להמצא.

תודה
המצב קצת השתפר לדעתי משתי סיבות
הראשונה - אנחנו - הוא בעיקר - בלי מוצץ כבר למעלה משבוע ! כלומר הימים הקשים עברו, וכנראה שחלק מהקושי התבטא בזעם- באי הידיעה כיצד להרגיע את עצמו בלי מוצץ. עכשיו הוא אומר : "אמא בא לי אותך." בפשטות. כייף.
(הוא החביא את מוצציו, וכך בעצם נגמל, אני ניסיתי למצוא אותם. לא מצאתי. ונתתי לתהליך לקרות בטבעיות כשחלק מהתהליך היה כנראה הזעם שיצא.)
השניה - הבנתי שהוא צריך להצטיין - והכי חשוב לו זה למצוא את המפתח כשמגיעים הביתה, לרוץ ראשון לפני אחיו הבוגרים , ולפתוח את הדלת. כשהבנו את חשיבות העניין. דיברנו על כך כולנו וסיכמנו שהוא ירוץ ושאף אחד מהם לא יתחרה בו אלא יאפשרו לו להיות הראשון.
הזכרתי להם וניזכרתי בעצמי עד כמה זה היה חשוב גם לראשון וגם לשני
ועכשיו גם לשלישי.
כך שמצבנו טוב יותר.
מצאנו גם שיטה שבה כאשר אנחנו כועסים אנחנו מעבירים בדימיון את הכעס אל היד ומשם נותנים אותו לאדמה שאוהבת את הכעס כי הוא עוזר לה להצמיח את הצמחים.
זו דרך התמרה, אבל אני חשה שהיא לא מספיק ברורה.
תודה לך ואשמח לעוד עצות גם בשבילי להתמרת הכעס.

משה היקר: נכון שניתן להשתמש בכעס כמנוף כלשהו, אבל מה המחיר?
המחיר הוא ויתור על חוסר האונים
ויתור על אי לקיחת האחריות על חיי
המחיר הוא לשאול "מה אני רוצה" ולא רק "מה אני לא רוצה".

הכעס (=אי קבלת המציאות כפי שהיא") הוא המנוף הטוב. כשכועסים ונושמים - אז יש אש בלי עשן

תמר - אני רוצה לעסוק בדרך שתיארת את הכעס.
איני חושבת שהכעס הוא האש המכלה...
האש היא הזעם והשנאה...
הכעס הוא העצים למדורה. הוא היכולת להביא לשינוי.
בלעדי הכעס אין חיים.

אמא של א א א - הילד שלך כל כך נבון.
הוא "הוציא את הפקק" - בא האביב שהוא הזמן הטבעי לכעס, והילד ויתר על המוצצים ש"מרגיעים אותו" והחליט לא לקבל את המציאות כפי שהיא - אלא לשנות אותה.
המקום שפיניתם לו יצר לו מעגל של בניה. הוא מוצא את מקומו מסביב למדורה (ל"ג בעומר פותח לנו את הקיץ..) והאש שלו תהיה של כיוון ומטרה במקום של זעם ומלחמה.

הקיץ שהחל , הוא הזמן של הלב. של הכיוון בחיים. של האמונה והמטרה.
הגיע העת לפתוח את הניגון הגדול, המאחד.

כל חבר במשפחה צריך להיות המנהיג ברגעים מסויימים.

מגיעה לדף שלך ביום בו אין באתר ציון זמן,וזה מתחבר עם התחושה שאת מין דמות שהיא מעל הזמן והמקום.
אז נעים להכיר@}

היום התמודדתי עם ילד בן 5 שיש בו המון כעס.
לא ברור לי על מי הוא כועס ולמה.
אבל העוצמות בהן הביע את הכעס היו חזקות מאוד.
נאלצתי לחבוק אותו חזק בניגוד לרצונו כיוון שניסה לפגוע בכל מי שסבב אותו,
תוך כדי העברת מילים מרגיעות וניסיונות ליטוף.
אמרתי לו ,אני לא רוצה להחזיק אותך ככה,ברגע שאראה שאתה רגוע אניח לך,אני אוהבת אותך ולא רוצה לפגוע בך,אני יודעת שקשה לך עכשיו,עוד מעט תרגע ונוכל רק לחבק אותך בלי להחזיק חזק.
בהדרגה הוא הרפה,ובמקום לאחוז בו חיבקתי אותו בהמון רוך ואהבה,
אתה בטח נורא צמא עכשיו,נתתי לו לשתות וזהו.
הוא כבר היה במקום אחר,טוב יותר.
אך נשארתי עם צער על כך שאינו יודע לבטא את רגשותיו ונאלץ להיות בזעם גדול כזה.
(זה קורה לו מידי פעם)
מאיפה לילד בן 5 יש כאלה עוצמות של כעס??

תודה לך
המרגיעון שיצא - "שבעים פנים לתורה"

לגבי הלב - הקיץ, האש, החום, הכייון והמטרה.
כל פעם מחדש אני לא בטוחה שהיא ברורה.
נראה שנכון שיש לכוון ולדייק מחדש. אך כאן זה לא הדיוק, אלא הבריאה כאילו מחדש של המטרה.
וזה מעייף לגלות כל פעם מחדש שאני לא יודעת לאן.
ולכן לא מרוצה בעבודה. ולא מצליחה למצוא מקום לגור בו.
וכך גם אישי, בן-זוגי.
המטרה שאנו יודעים להגדירה קשורה בלב - לאהוב.
לתת מקום לאהבה.
אך משם אל מציאות העבודה, הפרנסה, מקום המגורים הדרך מפסיקה להיות ברורה.
אני מקשיבה ללב. ומקוה למצוא בו את התשובה.
ולעיתים כשמוצאת - פוחדת ליישמה

ל מטפלת זקנה איני חושב שהכעס הוא העצים למדורת היצירה, ולא למדורת החיים. לדעתי הכעס הוא בחירה שאינה מחויבת, כי ניתן לבחור אחרת לחלוטין, ועדיין להיות מאוד יצירתי ומאוד חיי.
הכעס הוא אמנם תכונה טבעית שתפקידה לאפשר הישרדות, לחימה ויצירת מרחב בשעות הצורך, אך מדוע להשתמש בו כמדורה כלשהי ועוד לחשוב עליו כחיובי. מדוע בכלל לבחור בכעס כמכשיר במידה וניתן על אותו גירוי לבחור אחרת. האם לא ניתן להגיד לא, להימנע, להתנגד, לא להסכים, למקד עשייה מסוגים שונים, לשנות ללא הכעס??

האמת היא שאיני מבין ברור את דבריך.
האם את מתכוונת שללא כעס איני מסוגל לקחת אחריות על חיי? האם איני מסוגל לדעת מה אני רוצה ללא מדורת הכעס?
האם ללא כעס איני יכול שלא לקבל את המציאות כפי שהיא??

להבדיל מגישה זו, נראה לי שהאהבה היא האש והכוח המניע הטוב והמועדף. נכון שישנם רבים שהכעס משמש עבורם מנוע, ואולי אפילו הרוב,.אך זוהי בחירה מכורח כפוי בילדות, הניתנת לשינוי.
ללא האפשרות להפוך את התפקוד מכעס לתפקוד מבחירה ואהבה, מה הטעם בעולם הטיפול וההתפתחות על גווניה השונים.

האם הבנתי אותך הפוך? האם את מתכוונת שצריך ללמוד לוותר על הכעס, לסלוח ולאהוב כמנוף? במידה וכן כל מה שכתבתי אינו במקום.

???????????

היי גברת זקנה, האם שלום לך?? מקווה ומאחל שכן.

שליחה על ידי תמר* » 16 מאי 2007, 12:03

הכעס הוא העצים למדורה. הוא היכולת להביא לשינוי.
o.k הכעס הוא העצים, עם עצים אפשר לבנות משולחן ועד בית, אפשר גם להצית אותם למדורה וגם אז זה בהחלט מהנה. אני חושבת שכעס הוא צורת ביטוי ראשונית בה בוחרים כשאין בארגז כלים אחרים. השולחן והמדורה הם צורות הביטוי.
בלעדי הכעס אין חיים. - לא יודעת בקשר לזה, כי אין לנו אינסטינקט כעס כזה שנולדים איתו. כעס הוא תוצר של מורכבות פנימית (אף לא אחד מהמרכיבים הבסיסיים שלה הוא כעס).
ובסופו של דבר, המסקנה היא שכעס, כמו אהבה, כל אחד מגדיר באופן שונה. יפה. @}
<מטפלת זקנה שוב נעלמת...>

מישהו יודע מי היא מטפלת זקנה? פגש אותה?
אותך? את בעצם פה אז למה אני מדברת עלייך בגוף שלישי?...

כי אין לנו אינסטינקט כעס כזה שנולדים איתו
כעס הוא תוצאה של תסכול, שזאת דווקא כן חוויה ראשונית.
אני חושבת שכשתינוקות לא מקבלים מה שהם רוצים והם בוכים, זה גם ביטוי של כעס לפעמים.

דואגים לך, מקווה שהכל בסדר, חג שמח.

למטפלת הזקנה, תביטי איך דואגים לך ומתגעגעים. אני בטוחה שהכל בסדר גמור. בסך הכל קצת קשה לך עם אינטימיות הלא כן?
הלוא זאת הסיבה שאת בורחת כשכמעט מתרגלים אליך?? התשובה לא משנה ולא כלום. אוהבים אותך בכל מקרה.
זהו סוד הסוד שלך.. ההעלמות. ואז כולם משתוקקים לעוד....

דואגים לך, מקווה שהכל בסדר, חג שמח.

ראיתי אותך בכל מיני דפים .
איזה יופי את כותבת , עכשיו אני רואה שגם פה יש מלא מה לקרא בהזדמנות אכנס . תודה לך .

שלום מטפלת זקנה, אני מקוה שאת עדיין כאן ותחזרי לכתוב. הפנו אותי לדף שלך וקראתי אותו בהנאה.
אני רואה בכעס את שורשו של יסוד ההחלמה. - גם אני! תהליך ההחלמה שלי, שהיה ארוך וקשה ועדיין רחוק מסיומו, התחיל כשקיבלתי את הכעס שלי.
והילד ויתר על המוצצים ש"מרגיעים אותו" והחליט לא לקבל את המציאות כפי שהיא - אלא לשנות אותה - אני אוהבת את הפרשנות שלך לסיטואציה. ריגשת אותי.

מטפלת זקנה יקרה...
עשה לי טוב לקרוא אותך כאן ולחוש בך מבעד למילותייך..

תודה לך..

מטפלת שלום לך הניק שלך ומילותיך יוצרם אצלי קונוטציה של
שאמאנית חכמה אלה הפעמים שאני מצטערת על האנונימיות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מטפלת זקנה יקרה
כיצד יוצרים איתך קשר ?
מייל או טלפון יתקבלו בברכה.