באופן טבעי

https://youtu.be/50u4soX8BIY

דרכנו

אור הנר נמהל באור הירח
על הכר שיערך שפוך
בחלון צמרת עץ פורח
והשקט חזר, רואים לפי החיוך

סערה היתה, הנה חלפה לה
ופנייך שוב רוגעות כפני הים
עם האור נוסיף ללכת הלאה
עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם

לא קלה היא, לא קלה דרכנו
ועינייך לפעמים כה נוגות
עוד שדות פורחים יש לפנינו
עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות

רסיסים של אור בדמעותייך
וחיוך שוב מגשש דרכו אלי
כל הטוב עודנו לפנייך
שימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידי

עוד מעט יתם הנר לגווע
עוד מעט יובס השקט המבורך
המולת היום תתחיל לבקוע
לא תלכי לבדך, אני אהיה שם איתך

הייתי ביוגה.
לקראת סוף השיעור התחילו לרוץ המון דברים בראש.
התנגן השיר הזה.
כמעט כל משפט הציף משהו אחר.
הדמעות זלגו קצת והמשיכו כל הדרך הביתה.

כשהגעתי מצאתי את בעלי מנגן ללולו, ולולו מבסוט רוקד עם הידיים והרגליים.
ניגשתי לתת לו נשיקה והוא הסתכל אליי בעיניים גדולות וחייך. הוא היה כל כך מתוק שאכלתי אותו בעוד 10 נשיקות בערך.

עברו שבועיים שהיו קשים לי.
הרגשתי שאני שוקעת לאט לאט. לא כל כך יודעת איך להרים את עצמי.
עשיתי רק מה שחייבים בבית (כביסה כלים וכאלה), וכמובן הטיפול השוטף בלולו, זה מה שהחזיק אותי תכלס, כי אין ברירה.

הרבה מחשבות קשות, הרבה תסכול, חוסר הבנה מה המטרה בכלל ולאן אני הולכת מפה. איך יהיה לי כוח לעשות איתו דברים כשיגדל קצת ויצטרך מעבר להנקה/הרדמה/החלפת חיתול.

אז נכון שהייתי עייפה, והיה הרבה בכי. אבל לא נמאס לי היום יום איתו (היו רגעים אבל זה לא היה זה).
נמאס לי מכל המסביב.

אני חושבת שאני קצת מוצפת פשוט מכל שאר העולם...
כמו שכשהוא סוף סוף ישן ביום, אני כל כך מוצפת מאופציות של מה לעשות, שבסוף רק לוקחת משהו לאכול ויושבת עם הטלפון...

אז ככה, מרוב שיש המון דברים ואנשים בעולם בחוץ, אני כל כך מוצפת שמעדיפה רק להישאר בבית עם לולו והשיגרה המבולגנת שלנו, של מיליון הנקות והרדמות וחוסר שינה ובכי ופעם ביום אמבטיה ומקלחת וחיתולים כשצריך.

כל דבר מעבר נראה לי גדול ורחוק ובתכלס קצת מיותר גם...

ובתוך כל הסערה הזאת שלי,
לולו גדל לו.

ישן גרוע, כמעט רק עליי עד שהגוף כבר כואב. עד שנרדם במנשא אסור להזיז אצבע כי אז מתעורר. עד שנרדם בהנקה מתעורר אחרי 5 דקות לגרפס.
כל היום רק הרדמות של שעות.
כל היום יונק וכועס על הציצי כי יש לו גרפס ואז רוצה מיד שוב.
בוכה שעות לפני כל קקי.

אבל עם כל זה, כל יום לומד משהו חדש. ממש ככה.
מרים ראש עוד רגע עד השמים.
מנסה להזיז את עצמו בכל דרך אפשרית.
לומד לתפוס משחק ביד שמאל, וכשאני מבינה שבגללי בקושי משתמש בימין אני מתחילה לאזן ותוך יומיים הוא תופס גם איתה.
אוהב כשאני מתקרבת צמוד צמוד והוא מלטף לי את הפנים.
הכי הוא אוהב לתפוס לי את הפה.
פתאום יום אחד מביא ידיים למרכז הגוף, וכשאני שמה לו משחק על החזה הוא תופס אותו בשתי ידיים! ומנסה לאכול אותו.
בכלל, אוהב לאכול וללקק את הידיים שלו לאחרונה. או למצוץ את האגרוף.

ואני יודעת שיש עניין עם משבר 4 חודשים,
אבל אף פעם לא יודעת אם הקפיצות גדילה שלו הן לפי הגיל הכרונולוגי או המתוקן,
ואני נשאבת כל כך ללופ של העייפות והבכי שבטוחה שזה לא זה ולא רואה את הסוף.

ואז פתאום,
הוא ישן איזה לילה.
ופתאום מתחיל להיות תינוק לפי הספר (כנראה קרא את הלוחשת לתינוקות, לא יודעת מאיפה יש לו עותק כי אין אצלנו בבית), ולמד על חלונות שינה ומחזורי שינה ועל הדרך גם החליט שהוא מפריד הנקה משינה...

אז פתאום כשהוא עייף יונק קצת, ואז יורק את הפיטמה ובוכה כדי שארדים אותו בדרך אחרת.
ואחרי כמה דקות בסיבוב בחדר או על כדור פיזיו נרדם, ואני שמה אותו במיטה. והוא ישן!
לא עליי!
ומתעורר אחרי 45 דקות, כי לא יודע לחבר מחזורי שינה לבד...
ואז אחרי איזה שעה וחצי, יונק עוד קצת ושוב לישון.
(היום פעם ראשונה ברגע שהתעורר דחפתי לו קצת ציצי לפה והוא נרדם חזרה, אז ישן שעה וחצי ברצף)

הלילות עוד משתנים, יש טובים יותר ויש קשים (כמו הלילה...). אבל היה איזה לילה שהוא התעורר פעם ראשונה רק ב2, וזה ממש אף פעם לא קרה.

אז כנראה שהוא סיים עם המשבר שלו.
ואני צריכה לעבוד על עצמי כדי לסיים את שלי.

וביוגה היום הרגשתי שמשם אני צריכה להתחיל.
כי הגוף מכווץ וקשה וכאוב. ואני צריכה לאט לאט להחזיר אותו לתפקוד.
אז אולי בזמנים האלה שהוא ישן ולא מתחשק לי לעשות כלום כלום, כולל כלים, אני אנסה לתרגל קצת יוגה.
כמה שיתחשק, אפילו רק כמה תנוחות.
שיעירו את הגוף ויזיזו קצת את השרירים והאנרגיה.

ובזמן ההרפיה עלו לי לראש מחשבות,
על הטיפולים, והלידה, והפגיה, והגזים שלו וכל הבכי.
והכעסים והעצבות שלי.
והציפייה וההמתנה והקושי לקבל את זה שהמציאות לא בדיוק כמו שאני רוצה ומדמיינת.
אבל גם על הקסם שהוא לולו.
שבדיוק היום אמרתי לו כמה הוא חזק. וגיבור ומדהים. וחכם ומתוק ויפה.
כמה כוחות יש לו וכמה אני אוהבת אותו וסומכת עליו.
ועלתה בי הודיה ענקית על זה שהוא קיים.

והשקט חזר, רואים לפי החיוך

_סערה היתה, הנה חלפה לה
ופנייך שוב רוגעות כפני הים
עם האור נוסיף ללכת הלאה
עוד הדרך רבה, המסע עדיין לא תם_

_עוד שדות פורחים יש לפנינו
עוד הרים גבוהים, וצונני פסגות_

_כל הטוב עודנו לפנייך
שימי ראש על כתפי, תני לי ידך בידי_

והלוואי ונצליח לגדול מפה יחד. באהבה וחיוך.

תתחדשי (-:
איזה כיף לחשוב על כל הסיפור שלך מהזוית של היום, להתבונן אחורה על כל המסע שעברת עד כה. איזה אושר!

ופתאום מתחיל להיות תינוק לפי הספר (כנראה קרא את הלוחשת לתינוקות, לא יודעת מאיפה יש לו עותק כי אין אצלנו בבית), ולמד על חלונות שינה ומחזורי שינה ועל הדרך גם החליט שהוא מפריד הנקה משינה...

רק רוצה להגיד לך שאצל תינוקות, אין דבר קבוע יותר מהשינוי...
צפי בעיקר לשינויים. כל הזמן. וזה בסדר. הוא עדיין לומד את העולם. ואת עדיין לומדת אותו (-:

תודה!

צפי בעיקר לשינויים
כן זה ברור לי

אני גם רואה איך השינויים אצלו מהירים, וגם יכול להיות יום ככה ויום אחרת.

למשל העניין שמצליח לישון במיטה - אני רואה שיש ימים שככה ויש ככה.
וכשהוא צריך הוא ישן עליי, לפעמים יש איזו שינה ביום שקשה לו לישון במיטה.

הקושי היה שזה היה כ-ל השינות עליי. ובנוסף, גם אז לא ממש היה ישן... כל רגע התעורר. וממש לא יכולתי לזוז או לנשום כי כל דבר העיר אותו.
אז הייתי צריכה להיות בתנוחה מסוימת עם זווית מסוימת של היד והיא כבר הלכה לי והכל כאב וזה היה מתיש...

אז עכשיו יש איזו הפוגה והייתי ממש צריכה אותה.

ברור לי שכשיהיו שיניים וכאלה זה כנראה יחזור. נראה איך נתמודד

הוא עדיין לומד את העולם. ואת עדיין לומדת אותו
אחד מהקשיים של השבוע האחרון היה גם זה, שהוא ממש השתנה.
זה כאילו הוא תינוק אחר פתאום, והיה לי קצת קשה להכיל את זה.
שעוד מעט הוא יזחל ויזוז בבית ויהיה גדול כזה.
כל כך התרגלתי שהוא פיצפון וקצת קשה לי לעשות את הסוויץ' (וזה בלי קשר לכמה אני מתלהבת מכל דבר חדש שהוא לומד)

יקרה,
איזה כיף שיש דף חדש!!!
אני חוזרת שוב כמו מנטרה על מילים טובות שהיו לי לעזר, מקווה שימצאו אותך במקום ובזמן המתאים, ויביאו אליך הקלה ושמחה:
מה שאת מתארת זה כל כך נורמלי.
רגיל.
מצוי.
כך בערך זה אצל כולנו.
כן, באמת.
הרבה אמהות לילד ראשון חוות את העולם פתאום כמיותר, והתעסקות עם דברים שאינם הכרחיים כמשהו בלתי מושג. יש הסבר שטוען שזו הדרך של הטבע להגן על הצאצא החדש, וברור שיש בזה משהו.
אבל, לי הכי עזר להבין שאני נורמלית. שזה אתגר לפתחן של נשים במאה ה-21.
בספר הולדתה של האם מתאר הסופר (פרח לי השם מהראש) איך בתוך כל אחת מאיתנו יש שלל ישויות: פרח המרפא בעיסוק, והבת, והרעיה והשכנה, ופתאום, בלידה, נולדת בנו דמות האם. בהתחלה היא משתלטת על הבמ ומשחקת במונולוג יחיד. לאט לאט ובהתאמה לעצמאות שמפתח הצאצא החדש, דמות האם לומדת להשתלב עם יתר הזהויות שבנו, ולחיות איתן בהרמוניה. עדיין דמות האם תהיה שם, זמינה לתמיד, ובמצבי סיכון לצאצא, כדוגמה קלאסית: מחלה/פציעה, תשוב האמא-לביאה להשתלט על במת האישיות.
אהבתי מאוד את התאור הזה כי הוא עזר לי להבין שהשינוי שאני חווה הוא אוניברסלי, נורמלי, וגם... זמני. הוא ואת לומדים את העולם ויוצרים את העולם המשותף שלכם, וזה אך טבעי שדברין שניראו מעניינים/חשובים בעולם הישן לא יתפסו ככאלה עכשיו. לולו ימשיך להשתנות וגם את, ואולי עוד כמה חודשים תמצאי את עצמך מתעניינת בדברים אחרים.
מה שעובר אלי מאוד בבירור מהקראיה זה שאתם ממש ממש בסדר: נמצאים יחד, מתחבקים, מקשים ומבינים. השלב הזה לחזרה הדרגתית ליוגה נשמע ממש ממש במקום. האם היית יכולה לחשוב עליו לפני חודש או חודשיים? אני מניחה שלא. מה שמחדד לי את התובנה שהזמן חולף ואת משתנים. ביחד. וזה כיף גדול.

שולחת לך

ענק, את נשמעת פשוט אם מהאגדות. איזה אושר זה!!!

ו... תמשיכי לבוא לפה. לשתף. לשאול. להעלות הגיגים. לצערי עדיין אין לנו שבט אז לפחות קצת תמיכה וירטואלית...

ואם הספר הולדתה של האם מעניין אותך (לי הוא נחווה קצת כבד אבל אהבתי את התובנה שציטטתי ממנו) תרימי יד ונמצא דרך שיגיע אליך.

יקרה, את אמא של לולו. כמה נפלא @}

את הולדתה של אם (ואת יומנו של תינוק) כתב דניאל סטרן.

רק להגיד, שהוא קרא ספר חדש.
וכתוב בו ש45 דקות זה ממש יותר מדי, ועדיף להתעורר כל רבע שעה. גם בלילה.

אז אני סמרטוט...

לכל השאר אגיב מתישהו כשאצליח להחזיק את העיניים פקוחות.

אוי מסכנונת, משהו עובר עליו S-:
אגב, גם לי זה קרה בלילות האחרונים. אצלי זה בגלל עלייה חדה בלחות בלילה, ירידה חדה בבריזה בלילה, ויתושות אכזריות שזמזמו לי באוזן וגם עקצו.

אז בהמשך לחוסר השינה עברנו איזה יומיים שלושה של המון בכי, כאילו חזרנו חודש אחורה...
היה קשה ומתיש.
כנראה הבטן אבל תכלס לא לגמרי יודעת מה...

בתחילת השבוע הבכי נרגע,
השינה טיפה התייצבה.
אבל בעיקר כי אני לרוב מוותרת על העברה למיטה ומשאירה אותו עליי...
כי הוא עדיין מתעורר המון, וכשהוא עליי אני פשוט מרדימה אותו תוך שניה חזרה.
ובמיטה הוא מתעורר לגמרי תוך שניות וצריך שוב להרדים מחדש, אם הוא בכלל מצליח להרדם שוב.

אז יוצא שלפחות פעם ביום הוא ישן עליי במנשא, אולי פעמיים. ועוד פעם שהוא עליי במיטה ואני מנסה לישון גם (אם אני לא מצליחה הלך לי היום, אני גמורה לגמרי).
לפעמים ישן מחזור שינה אחד בבוקר במיטה ואז יש לי קצת זמן לנשום.

בלילות האחרונים לא מתעורר המון לינוק, אבל כן מתעורר ונרדם וישן לא ברוגע בגלל הגרפסים האלה.

בגדול אני גמורה מעייפות ומרגישה תשושה וחלשה כל הזמן.
מנסה להכניס כמה שיותר שינה בין לבין אבל לא תמיד מצליחה או שזה לא מספיק.
הידיים ממש כואבות לי כי יש תנוחה ספציפית ביותר שהוא נרדם בה, וממש לא מצליח להרדם בשום דרך אחרת, לא משנה כמה ניסינו.
הוא רק מתעצבן וזה מעיר אותו יותר ויותר ונגמר בבכי שנרגע רק בתנוחה הזאת עד שהוא נרדם...
בעלי כמעט לא מצליח להרדים אותו, בניגוד לעבר.

אז בנוסף לכל זה,
אתמול היינו בטיפת חלב והוא לא עלה מספיק במשקל..
חצי קילו בחודש וחצי.
והטעות שלי היא שכל הזמן דחיתי ודחיתי את קביעת התור, ככה שאני לא יודעת מה קרה בזמן הזה. האם עלה וירד או שעלה במתינות כל הזמן, או שעלה בהתחלה ואז הפסיק או להפך...

כשראיתי את המשקל כמעט נחנקתי... התערערתי מאוד וכל הבוקר הייתי ממש בסטרס מזה.

דווקא האחות בטיפת חלב ממש חמודה, לא הלחיצה מדי. אמרה שנבוא עוד שבועיים לשקילה נוספת והציעה להוסיף דייסה כשהוא מקבל בקבוק שאוב.

לי ברור שדייסה זאת לא האופציה המועדפת, כי הרי בעבר כן היה עולה טוב רק על חלב שלי (כשאכל שאוב), אז אין סיבה שזה לא יקרה שוב. השאלה זה רק למה כשהוא רק על הנקה לא מצליח לקבל מספיק חלב...
אז כשהגעתי הביתה דיברתי עם היועצת הנקה.

היא הציעה לנסות להגביר חלב, במשך יומיים לשאוב אחרי כל הנקה. אולי אם תהיה יותר מלאות יהיה לו קל יותר לינוק.
הציעה לנסות גם להוסיף בינתיים בקבוק שאוב פעם ביום, אבל אני כל כך מפחדת להגיע שוב להעדפת בקבוק שמעדיפה לנסות דברים אחרים קודם.

בינתיים חזרתי לקחת חילבה, ושאבתי פעמיים אתמול אחה"צ ופעם אחת הבוקר. אמשיך היום ומחר ונראה מה קורה.
שבוע הבא נלך שוב לשקילה, ואם לא יהיה שינוי ננסה להוסיף בקבוק שאוב.

כשראתה אותו בעבר אמרה שיש קצת לשון קשורה, אבל ברמה שהיא לא הייתה ממהרת להתיר כי לא בטוח שזה משפיע.
אבל אם נראה ששום דבר לא עוזר אולי זה כן הפיתרון.
רק בגלל שהוא כבר גדול זאת אופציה פחות מועדפת (גם כשראתה אותו אז זה כבר היה במצב שצריך הרדמה ולכן אמרה שלא משנה אם נחכה עם זה).

בכל מקרה, היקף ראש כן גדל. והוא עושה פיפי וקקי, ולפעמים גם פולט קצת, אז ברור לי שמשהו הוא אוכל... השאלה רק למה זה לא מספיק לו.

ובכל זאת, מאז אני כל הזמן בסרטים שאין לו מספיק חלב, כל פעם שהוא בוכה אני בטוחה שזה בגלל שהוא רעב ולא יוצא לו כלום. אני כל הזמן בטוחה שהשד ריק ובודקת כל שניה אם יוצא ממנו משהו...

גם אם בסוף אני מגלה שהיה תקוע לו גרפס, או שהוא פשוט עייף כי נרדם אחרי רגעב זה לא עוזר. אני מתחילה לחשוב שאולי הוא רעב אבל התייאש ונרדם...

מקווה מאוד שיהיה שיפור עד שבוע הבא כי זה קצת מוציא אותי מדעתי.

בינתיים בשאיבות יוצא בערך 20 מ"ל כל פעם, אחרי הנקה.
אז אני מנסה לשכנע את עצמי, שאם עוד היה רעב היה פשוט יונק את ה20 האלה...

מה שכן, כרגיל הוא הרבה לא רגוע, מתנתק ומתחבר הרבה, יונק לעיתים קרובות וכו'.
ופתאום כל הדברים האלה נראים לי סימנים לזה שהוא רעב ולא אוכל (כי לא מצליח/כי אין חלב).

ממש הדבר האחרון שהייתי צריכה, למצבי המעורער גם ככה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אוי, מלחיץ... אולי יש לו משהו אחר בלשון או בפה שמפריע לו? גם אצלי היא מתנתקת הרבה וגיליתי שיש לה פטריה על הלשון. זה נראה כמו חיפוי לבן על החלק האחורי של הלשון וזה מפריע לה לינוק.

אוי, יקרה, זה מתיש, גם המציאות, וגם הדאגה.
חיבוק גדול!

חילבה לא עוזרת אלא אם כן את מתגברת גם הנקות וגם שאיבות. היא עובדת אך ורק בצירוף להוצאת עוד ועוד חלב.
את אומרת שמשהו לא טוב לו בבטן. אז יכול להיות שזה עולה לו בקלוריות. כלומר, אפשר שהוא כן מקבל מספיק חלב אבל מוציא הרבה אנרגיה על כאבי בטן וכדומה.
(למעשה בגילו אין שום שינוי בכמות החלב כל יום. כבר מגיל כמה שבועות, כמות החלב מתייצבת על כמות יומית מסויימת והכמות נשארת זהה לאורך חודשים. אצלכם בגלל ההתחלה הקשה לקח זמן עד שהגעתם לכמות הזאת אבל את לא אמורה לייצר יותר - את רק אמורה לא לייצר פחות).

סליחה, אבל איבדתי את הספירה: בן כמה הוא בעצם? וכמה חודשים הוא יונק בלי בקבוקים? חצי קילו זה מאוד יפה בגיל יותר מאוחר. העלייה מתמתנת בגיל 4 חודשים בערך. בקיצור, לא הייתי ממהרת לדאוג. האם הוא שבר עקומות או שהוא על העקומה שלו?

ראשית הייתי פשוט מיניקה בכל הזדמנות שהוא מרשה, מוסיפה סחיטות תוך כדי הנקה (כמו שמסביר ג'ק ניומן, יש סרטונים ברשת, תבקשי מ-ו' קישור) ומחליפה צדדים הרבה פעמים. לפני שהייתי טורחת להוסיף שאיבות (שהן עוד עומס עלייך). אגב, לא צריך בקבוק. ראשית יש כוסיות קטנות כאלה (שכחתי של איזה חברה) והוא כבר מתקרב לגיל של כוסות פטנט, אפשר לתת קצת בכפית, אפשר להשקות קצת מכוסית קטנה כזאת (הכוסיות נוצרו לפגים אז ברור שהן נוחות גם לגדולים יותר). לא בקבוק אבל כן תוספת כאילו כמו התחלה של מזון מוצק.
שנית הייתי משיגה עזרה בשבילך, נפש אוהבת שתסתובב איתו בחוץ בצל בחיבוק אוהב לראות עצים וחתולים וציפורים וילדים ("הנה חתול! תראה איך הוא רץ!") בזמן שאת פשוט ישנה. כשהוא צריך לישון, כנראה התנוחה שנוחה לו עכשיו היא זאת שבה לא כואב לו. אבל גם את צריכה לישון. לאו דווקא כשהוא ישן. אבל שלא יהיה בבית. הוא צריך בכל מקרה סיבוב בחוץ באוויר הצח. למה כתבתי "בחיבוק"? כי התינוק הזה זקוק להרבה מגע, חום, אהבה, תנוחות שנעימות לו, חימום של הבטן. לא יעזור לך שמישהו ייקח אותו לסיבוב בעגלה. אחרי זה תצטרכי את להרגיע אותו מהטיול...
כדאי שזה יהיה מישהו שאוהב אותו ואוהב אותך. אוהב אותו = נהנה להחזיק, לחבק, לנשק, להסניף ולהראות כל מיני "הנה חתול!" "הנה ציפור!"
אוהב אותך = בכיף יסתובב (או תסתובב) כל זמן שהילד רגוע ומרוצה כדי שתוכלי לישון, ולא יסתכל כל הזמן על השעון "אויש הבטחתי שעה, נשארו עוד עשרים ושלוש דקות יא מנאייק".

פרח! מרוב עומס לא נכנסתי לכאן הרבה זמן וגיליתי שהספקת לפתוח דף חדש ושלולו גדל. התגעגעתי.

לקח לי זמן לחזור להגיב...
השבוע היינו שוב בשקילה ועלה 200 ג'.
האמת שנראה לי שלא בדיוק, כי זה היה משקל אחר וגם לדעתי היא לא איפסה אותו עם הפלנל ששמתי שם... אבל מה שבטוח עלה סבבה ולא ממש קצת כמו בשבועות הקודמים.
האמת שהגעתי לשקילה די רגועה. במהלך השבוע נרגעתי קצת מהלחץ סביב העניין. אבל בכל זאת שמחתי מאוד לראות שהוא עלה!

שקטה, יש לו לבן על הלשון, אבל ממה שהבנתי זה מהחלב. גם יועצות הנקה וגם רופאים שראו אותו לא אמרו כלום על פטריה.

האם הוא שבר עקומות או שהוא על העקומה שלו?
שבר...
הוא בן 5 חודשים, 3 חודשים מתוקן.
הוא היה על אחוזון 25 בחודשים הראשונים, ובשקילה לפני שבוע ירד לאחוזון 2 ביחס לגיל המתוקן (הוא עוד לא מגיע לעקומה של הגיל הכרונולוגי שלו).
מקווה שימשיך לעלות טוב בשבועות הקרובים ויסגור קצת את הפער.

האמת שאם הוא היה תינוק רגוע אני חושבת שפחות הייתי מוטרדת מהעניין.
אבל המשקל בשילוב הבכי והיניקה הלא רגועה שלו זה מה שמטריד אותי...

השבוע היינו באוסטאופטיה. הוא כמובן בכה המון כמעט כל הטיפול... לא הפתיע אותי כי הוא מש לא אוהב שמתעסקים איתו ככה.
אבל עשינו עצירות שהחזקתי אותו והנקתי וניסיתי כמה שאפשר ליצור איתו קשר עין תוך כדי שיראה שאני שם.
בסוף הנקתי אותו והיא המשיכה קצת בטיפול תוך כדי והוא ממש נרגע ונרדם.

נלך שוב השבוע ואולי גם שבוע הבא, מקווה שזה יעזור.

אמרה שהוא מאוד נוקשה, וראינו שבסוף הטיפול היה קצת פחות.
וטיפלה באיזור הסרעפת כי כנראה משם הגרפסים התקועים האלה.
והיא הסכימה איתי שכנראה בגלל זה אולי לא אוכל מספיק, כי כל הזמן, תקועים לו הגרפסים.
הוא עדיין עושה הרבה עצירות, והשבוע היו גם ימים שפלט הרבה. אבל נראה לי שהגרפסים יוצאים יותר בקלות מבעבר אז מקווה שאחרי הטיפולים הבאים נראה עוד שיפור.

עשיתי בסוף יום אחד של שאיבות, לא המשכתי ליום נוסף כי הרגשתי שזה מתחיל לכאוב לי ופחדתי שתחזור הדלקת שהייתה.
בשילוב עם החילבה כן הרגשתי שהשדיים קצת יותר גדושים ואולי זה עזר קצת.
מה שכן, ראיתי שאם אני מתכופפת קדימה אליו לרוב הוא יונק יותר ברוגע, אז ניסיתי את זה ונראה לי שהוא באמת אוכל ככה יותר טוב.
אבל זה על הפנים לגב שלי, אז אני לא עושה את זה כל הזמן, רק כשרואה שהוא ממש משתגע ומתנתק וכאלה.
אבל יש סיכוי אבל שבגלל זה פלט הרבה, כי הזרם היה לו מהיר מדי ככה.

ראשית הייתי פשוט מיניקה בכל הזדמנות שהוא מרשה, מוסיפה סחיטות תוך כדי הנקה (כמו שמסביר ג'ק ניומן, יש סרטונים ברשת, תבקשי מ-ו' קישור) ומחליפה צדדים הרבה פעמים
אני מניקה הרבה, ממש המון... כי בגלל כל העצירות ההנקות נמרחות על הרבה זמן וכמעט מתחברות להנקה הבאה....
בגדול אנחנו רוב היום סביב הנקות/גרפסים/שינה.

בעניין השינה, השבוע כמעט את כל השינות במהלך היום ישן עליי במנשא.
זאת הדרך היחידה שהצלחנו להרדים אותו אחרת צרח בטירוף.
על בעלי הוא ממש לא היה מוכן, התנגד מאוד. אולי כי הוא אובה ברגעים הראשונים במנשא לינוק קצת (ממש כמה שניות) ואז להרדם, ועליו אי אפשר...
לרוב כן הצלחתי לשבת איתו אבל כשניסיתי לשכב ממש התנגד, אז יצא שהייתי די מותשת רוב הימים. מדי פעם הצלחתי שהוא יישאר לישון וככה נחתי קצת בעצמי.

לצערי לא מצליחה לישון גם כשהוא ער, כי אף פעם אין מספיק זמן ברצף שהוא ער ולא יונק כדי שאספיק להרדם ולישון נורמלי...
בבוקר בעלי לוקח אותו ואיזה חצי שעה שאמשיך לישון, ואז הוא כבר רוצה לינוק. אבל במהלך היום לוקח לי יותר זמן להרדם אז זה לא מספיק...

בלילות יש שיפור כלשהו.
עדיין מתעורר המון, אבל אחרי שיונק נרדם די טוב ואני לרוב מצליחה לשים אותו לישון במיטה. אז אני לפחות מצליחה לישון בנוחות והוא לא כל הלילה ממש עליי...

יכול להיות שיש לו ריפלוקס, ושהוא סובל בשכיבה?

איזה יופי שאת הולכת לאוסתיאופטית! נשמע שהיא ממש עוזרת עם (לפחות חלק) ממה שמציק לו!

זהירות - פוסט אינטנסיבי...

קראתי את זה
https://www.ani-em.com/single-post/2017 ... -Need-Baby

ואז את זה
https://www.ani-em.com/single-post/%D7% ... 7%9C%D7%99

ופה כבר ממש התחלתי לדמוע.

מכירה את המושג, אבל אף פעם לא ממש ידעתי מה הוא כולל והתחברתי מאוד, גם אם לא ממש להכל.

ומיום ליום אני מרגישה יותר כמה קשה לנו פה, כמה זה יותר קשה מכל מה שדמיינתי או חשבתי, ואין מצב שזה רק בגלל שזה ילד ראשון או כי אני מסורה או היסטרית מדי.
שבאמת יש פה משהו מעבר...
(יש ימים ויש ימים, אבל השבוע היו כמה ימים מאתגרים במיוחד).

בכלליות אני מותשת כי אני אף פעם לא ישנה...
בלילה הוא מתעורר בערך 5 פעמים.
לפעמים הוא יונק קצת ונרדם. ואפשר אפילו להחזיר אותו למיטה שלו.
אבל לפעמים זה לוקח זמן ומעיר אותי לגמרי..
הייתי מניקה בשכיבה אבל אז הוא משתולל עוד יותר, אז אני עוברת לישיבה, מניקה, קמה מהמיטה להוציא לו גרפס, קופצת קצת על הכדור והוא לא נרדם. אז חוזרת להניק עוד קצת ועוד גרפס ורק אז הוא נרדם ואני הולכת לעשות פיפי ואחרי שעה כזאת כבר צריכה ממש להרדים את עצמי בחזרה.
והוא זז במיטה אז אני עושה קצת שששש,
ועד שאני נרדמת עוברת פחות משעה והוא מתעורר שוב...

ובמשך היום אני מנסה לשכב במיטה לנוח, כשהוא עליי במנשא כמובן. אבל גם זה לא פשוט.
פעם היה נרדם מהר, אבל יש ימים שיונק במנשא ואז משתולל כי יש לו גרפס, ואז יונק עוד קצת, ונרדם. אבל מתעורר אחרי כמה דקות כי יש לו עוד גרפס...
ואז הוא סוף סוף נרדם,
ואני מנסה לשכב במיטה לנוח גם, אבל זה מעיר אותו.
אז אני יושבת בזהירות על הכורסא,
וכשהוא ישן ממש עמוק נכנסת למיטה.
עוצמת עיניים לכמה דקות, ועד שכמעט נרדמת הוא מתעורר שוב כי סיים מחזור שינה וצריך להרדים אותו מחדש.
נרדם וסוף סוף אני נכנסת לנוח אבל כבר לא מצליחה להרדם אחרי שעה של קפצוצים...
ועוד שנת צהריים הלכה לה...

ויונק דקה, ומתנתק לגרפס.
ואו שהגרפס יוצא מיד, או רק בעמידה, או רק בישיבה על הכורסא, או בקפיצות על הכדור, או בטן לבטן על הכתף, או עם גב אליי ורגליים מקופלות, עם טפיחות על הטוסיק או על הגב, עדינות או חזקות. וצריך לנסות הכל עד שמשהו מרגיע את הבכי, ולחכות בין שתי שניות לחצי שעה עד שיוצא הגרפס...
ואז יונק עוד דקה או שתיים ושוב כל הסיפור מהתחלה.
אס קוראת לבעלי שיוציא לו את הגרפס והוא לוקח אותו לסיבוב ומחזיר לסבב שלישי...

לפעמים מוצאת את עצמי יושבת על הכדור ומניקה, ואז הוא מצליח לינוק 5 דקות ברצף ואפילו להחליף צד. אבל רק כשאני יושבת, הוא לא כב על הרגליים שלי, היד שלי תומכת לו בעורף ואני מכופפת כלפיו. אז כואבות לי הידיים והגב וכולי עקומה.
ואם אני מנסה לשים מתחתיו כרית כדי להקל עליי מתנתק ובוכה ומוחא...

ובערב ב7 כבר ממש ממש עייף, יונק ומת לישון אבל לא מצליח, כי יש לו איזה עניין שהוא נרדם רק ב8.
הוא כמעט ישן ומת להרדם ואני קופצת וזזה ומזמזממת. אבל רק ב8 עוצם עיניים ונרדם.

ואם הוא ממש בוכה אז מנסה מנשא, והנקה, והנקה במנשא, וכדור פיזיו עם מנשא, ולצאת החוצה, ולצאת במנשא, ולקפוץ, ולטפוח. וכלום לא עוזר... עד שבסוף בעצם כן רוצה לינוק ונרגע...

והכאב בגב התחתון חזר, והכאבים בכתף מתגברים.
ואני תשושה ועייפה ורק רוצה לנוח קצת.
אבל הוא שוב רוצה לינוק, או ששוב יש לו גרפס, או שהוא עייף ומוכן להרדם רק איתי ולישון רק עליי.

ולאחרונה הוא גם התחיל לבכות בנסיעות.
פעם הוא היה נרדם ברגע שנכנס לאוטו, אבל עם הזמן התחיל לאבד סבלנות בכל פעם שעוצרים, והיום כבר מצב שיש נסיעות שהוא לא מצליח להרדם ונרגע לרגע משתגע יותר ויותר.
אנחנו מצמצמים את הנסיעות כמה שאפשר, כבר בקושי יוצאת איתו מהבית.
אבל יש כל מיני תורים ופעם ב נוסעים למשפחה.
אז יוצאים אז מתכננים את שעת היציאה יומיים מראש, שתהיה בדיוק מתי שהוא אחרי אוכל ועייף אבל לא מדי, ומספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתעכב...
ואני כבר לא נוסעת איתו לבד בכלל בכלל, רק אם בעלי נוהג ואני יושבת לידו מאחורה.

מרגע שנכנסים לאוטו אני מתחילה שששש ואוממממ ונותנת לו להחזיק לי את היד, ועושים כמה סיבובים ביישוב ליד כדי שיירדם לפני שעולים לכביש המהיר, והוא מסתכל עליי ועושה פרצוף של כמעט בכי אבל לפעמים נעצמות לו העיניים לאט לאט והוא נרדם.
ואם עדיין לא נרדם מנפנפת מולו צעצוע או משמיעה מנגינות ונותנת לו למצוץ את האצבע שלי או שלו, או מוצץ שהוא בכלל לא אוהב ורק לועס אותו קצת ויורק.
והוא מסתכל עליי ומפהק וכמעט נרדם אבל פותח את העיניים חזרה ועושה פרצוף מסכן ומתחיל לבכות ולבכות עד שזה הופך לצרחות קורעות לב.
אז אנחנו מצליחים לרדת מהכביש המהיר לאיזה רחוב צדדי ולעצור, ואני מניקה אותו באוטו, ויוצאת החוצה כי יש לו גרפס (והוא מצליח להוציא רק כשאני עומדת), ומסתובבת איתו ברחוב בשיא החום ושנינו מזיעים. וחוזרים לאוטו, והוא בוכה, וכשמתחילים לנסוע נרגע קצת ובמקרה הטוב עם הרבה אומממ ושששש מצליח להרדם ל5 דקות האחרונות של הנסיעה. ומתעורר שוב ברגע שמגיעים...
ואני מותשת ועם כאב ראש ולב וגרון.

ובין לבין כל אלה, הוא פשוט קסם.
עם חיוך הכי מתוק בעולם.
כל הזמן מחפש את המבט שלנו.
הכי אוהב כריות עם הדפס של פרחים, וגם פרחים, עלי כותבת, עלים, פירות (אתמול ניסה לתפוס תפוח ואגס).
חוקר בעניין את המים שאני שופכת עליו באמבטיה, מנסה לתפוס את הזרם בידיים שלו.

הכל מעניין ומסקרן אותו, בכל דבר הוא מנסה לגעת.
משמיע קולות כאלה חמודים.
אוהב שמשמעים לו קולות ומנגנים לו ושרים לו שירים.
הכי אוהב להסתכל לנו על האצבעות ולנסות לתפוס אותן. זה יכול להרגיע אותו ולהעסיק אותו למלא זמן.
אוהב שאנחנו עושים לו פרצופים ומנסה לחקות אותם - נשיקה, הקשה עם הלשון. משחק עם הלשון שלו בפה, הופך אותה מצד לצד ומחייך. מחכה לעוד פרצוף ועוד צליל.

ומתחשק פשוט לאכול אותו.
למעוך לו את הלחיים.
לנשק בלי הפסקה.
והוא מתמסר לנשיקות ומנסה לתפוס אותי עם הפה שלו.

והלוואי והיו יותר זמנים רגועים ונעימים כאלה.
יותר הנקות רגועות ורצופות.
יותר הרדמויות מהירות ושקטות.
שיהיה לו טוב ושמח למתוק הזה.
(וגם לנו...)

יכול להיות שיש לו ריפלוקס, ושהוא סובל בשכיבה?
אני בהחלט חושדת בריפלוקס סמוי (למרות שהשבוע זה היה נראה פחות סמוי בימים שהוא פלט מזרקות בכל הבית... אבל זה לא קורה בד"כ).
עד עכשיו זה ריחף לי בראש אבל לא ידעתי מספיק מה זה אומר, ואתמול אחרי יום קשה במיוחד קראתי על זה יותר וזה נראה מתאים.

סה"כ הוא כן מסכים לשכב בד"כ, פשוט לא מוכן לישון ככה... כשהוא ערני אין לו בעיה לשחק בשכיבה על הגב או על הבטן.
אבל יש דברים אחרים שנראים מתאימים.

מה שכן, אם אלך לרופא עם זה זה רק אם נחליט להתחיל טיפול תרופתי כי אחרת אין ממש מה שיציע לנו.

אז החלטנו שקודם אנחנו מנסים את האוסטאופטית לכמה טיפולים ורק אם לא נראה שיפור ננסה תרופות.

בגדול זה לא נשמע לי מקרה מהקשים, עד השבוע האחרון שהיה קצת מטורף...
עד עכשיו הבכי היה בעיקר סביב ההרדמות כי לא הצליח להרדם ונכנס לעייפות יתר. סביב האוכל לא היה בוכה אלא רק חסר שקט כזה.

השבוע זה נהיה קצת יותר פסיכי, בוכה הרבה סביב האוכל, אז אם ימשיך ככה כן נטפל כי זה די נורא.

לא מפליא אותי בכלל שאחרי ההתחלה הקשה שהיתה לו בחיים, הוא תינוק שזקוק להמון המון טיפול-פינוק-מגע-הרגעה ויש לו כל מיני סוגים של מצוקות, במיוחד בבטן.
הצרכים שלו חשובים, וחשוב שהוא יקבל מענה אוהב ומלא.
לדעתי זה פשוט מדגיש עד כמה חשוב שאת תקבלי המון המון עזרה ותמיכה כדי שלא תקרסי מהצרכים המרובים והמיידיים שלו.

וואו פרח. נשמע קשה מאד מאד. את מדהימה אמיתית בעיני. לולו זכה שיש לו אמא כמוך. אם הייתי קרובה אלייך הייתי מציעה לבשל או לעזור לך בדרך אחרת. מסכימה עם בשמת שכל מה שאת יכולה לעשות כדי להקל על עצמך, מבורך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה,
תומכת בך ואוהבת אותך
@} @}
המסע שלכם כל כך קשה וכל כך מופלא, בו זמנית, שזה פלא
וממש תודה שאת באה לעדכן, מידי פעם
את בליבי, במחשבותי ובתפילותיי
@} @} @}

פרח יקרה.
קוראת אותך תקופה. פעם ראשונה שכותבת באתר.
התקופה שאת עוברת נשמעת מאוד מאוד קשה.
רציתי לומר שאת אמא מסורה מאוד ולולו הרוויח בגדול.
גם אצלי עלתה המחשבה בעניין הריפלוקס. אין לי נסיון עם תינוקות מלבד התינוקת שלי ואולי אכתוב משהו לא מתאים למצב שלכם, אז התעלמי.
בתי גם היתה תינוקת עם "ענייני בטן". גזים שהתחילו מוקדם והסתיימו מאוחר. ריפלוקס שהופיע ממש מהלידה. דבר שתקופה ארוכה לא איפשר כמעט בכלל להוריד אותה מהידיים.
כל רופא אמר משהו אחר. ריפלוקס. האכלת יתר.
בדיעבד אני חושדת בחיבור לא אידיאלי בהנקה במהלכו בלעה אוויר (לצד שוער עליון חלש).
כמובן אני לא יודעת בוודאות אבל בהרגשה שלי זאת יכלה להיות הסיבה אצליינו.
וכמובן אני לא יודעת אם זאת יכולה להיות הסיבה אצלך.
אצליינו העניין השתפר ככל שגדלה.
דבר נוסף שעזר מאוד זאת תנוחה מסויימת להוצאת גרפס. אבל אני לא יודעת עד כמה היא מומלצת מבחינה אורטופדית. לא הצלחתי למצוא הדגמה מדוייקת ביוטיוב אבל משהו דומה למה שיש בקישור המצורף. רק בשינוי מסויים; לא הושבתי אותה על הבירכיים שלי אלא תמכתי עם היד מתחת לטוסיק.
לא בטוחה אם הצלחתי להסביר. הייתי מתייעצת לגבי התנוחה כי עם הבת שלי התחלתי יחסית מאוחר עם התנוחה הזאת.

https://youtu.be/uVd5IYKjxNg

_והלוואי והיו יותר זמנים רגועים ונעימים כאלה.
יותר הנקות רגועות ורצופות.
יותר הרדמויות מהירות ושקטות.
שיהיה לו טוב ושמח למתוק הזה.
(וגם לנו...)_
מאחלת לכם את זה! והרבה תמיכה
@}
קוראת ועוקבת בשקט, ושולחת לך תמיד אנרגיות חיוביות!

כשהיינו אצל האוסטאופטית היא שאלה איך עבר השבוע, ואמרנו שהיו ימים טובים יותר ופחות.
היא שאלה מה זה אומר ימים טובים.

אז מה כוללים ימים טובים?

זה לא שפתאום הוא תינוק נינוח שנרדם בעצמו בכל מקום, יונק רבע שעה פעם ב3 שעות וישן לילות שלמים.
(לא שאני חושבת שרוב התינוקות כאלה כן? אבל מכירה כמה שככה ו-וואי איזה קליל זה נשמע).

זה אומר שהוא -
יונק בנחת בלי להתפתל.
כשצריך גרפס פשוט מוציא אותו, תוך כדי יניקה, או כשאני מרימה לרגע על הכתף (כשאני יושבת!), ואז ממשיך לאכול.
מסיים את הארוחה נינוח וחייכן.
משחק - על הבטן, על הגב, צוחק כשעושים לו "קוקו" עם שמיכה, חוקר את הבית וכל חפץ שנקרה בדרכו, מנסה לזחול ותקוע במקום, לפעמים מסתובב סביב עצמו.
כשעייף מתלונן ומצליח להרדם די בקלות עם מינימום בכי.
ברור שההרדמות על הידיים, אבל בסופן כשישן עמוק מצליחים להעביר אותו למיטה לפחות בחלק מהשינות. ובאלה שלא, פשוט ישן עליי במנשא, שינה רגועה ורצופה יחסית.

לילות קלים זה כאלה שהוא קם פעם בשעתיים לינוק, נרדם על הציצי, מוציא גרפס ואני מחזירה אותו למיטה.

אז היו לנו כמה ימים כאלה.
ומצד שני כמה ימים עם צרחות אימים. הוא ממש למד השבוע סוג חדש של צרחות שנשמעות נורא ואיום... זכינו בהם איזה פעמיים והיה כיף גדול...
שכל היום רק התנתק והתחבר, ניסה להוציא גרפסים ללא הצלחה, התעצבן בהרדמות וישן רק רק עליי.

היומיים האחרונים היו טובים יותר.
הוציא הרבה גרפסים מהר. לפעמים היו כאלה שנתקעו להם, אבל עם הסחת דעת (פרח/מראה/כל דבר צבעוני) הצלחנו שהוא יעבור את הזמן עד שהם יצאו בנחת.
ההרדמות היו בעיקר במנשא. צרחות מטורפות כשאני שמה אותו, אבל ברגע שמסיימת לקשור וטופחת עליו פעמיים הוא נרגע ונרדם תוך כמה דקות.
היו פעמיים שהצלחתי להרדים אותו בלי מנשא, ופעמיים שאפילו בעלי הצליח להרדים אותו!! זה לא קרה הרבה זמן.
אתמול בצהריים ישן שעה וחצי במיטה שלו בלי להתעורר בכלל באמצע. הלכתי לבדוק שהוא נושם...

הלילות לעומת זאת היו זוועה...
זז מלא באי נוחות, וזה כל הזמן העיר אותי.
וחוץ מזה התעורר כל שעה בערך ורצה לינוק.
יצא שהלילה בקושי ישנתי... בשלב מסוים בעלי לקח אותו אחרי ההנקה שיישן עליו איזה שעה כדי שאוכל להרדם קצת. ובבוקר הצלחתי לישון עוד איזה שעה. ובצהריים שוב, כשהוא עליי במנשא.

אה והיינו בשקילה והוא עלה 150 גרם השבוע, וגם הגובה עלה סבבה.

יש לנו עוד תור לאוסטאופטית.
קצת חוששת כי הוא תמיד צורח גם בנסיעה וגם אצלה... אבל נראה שזה כן עוזר אז לא רוצה לוותר על זה.
מאוד קשה לתזמן דברים כאלה עם השינה שלו, שלא יהיה עייף ועצבני (כי תמיד לא נרדם בנסיעה, ואז כשמגיעים הוא עייף...).
מקווה שזה יעבור בקלות.

_לא מפליא אותי בכלל שאחרי ההתחלה הקשה שהיתה לו בחיים, הוא תינוק שזקוק להמון המון טיפול-פינוק-מגע-הרגעה ויש לו כל מיני סוגים של מצוקות, במיוחד בבטן.
הצרכים שלו חשובים, וחשוב שהוא יקבל מענה אוהב ומלא._
לא מפליא אותי שצריך הרבה מגע, והאמת שגם לפני ש"דרש" את זה קיבל.
מה שקשה לי זה בעיקר, שלא משנה כמה מגע וחיבוקים ומנשא ואהבה הוא מקבל, ממש כל בדל מגע שאני מסוגלת לתת מבלי לפרק את עצמי לגמרי, הוא עדיין בוכה...
תמיד היה לי בראש, שאם הוא יהיה מלא במנשא ועליי, הוא היה רגוע. ולצערי משהו שם עדיין לא מספיק.
אני מאוד קשובה אליו, משתדלת לתת מה שהוא צריך בכל רגע כמעט. ועדיין יש דברים שכנראה אני לא מסוגלת לעזור לו בהם. זה קשה...

לפעמים רק להחזיק אותו בזמן שהוא זז ומתפתל דורש ממני מלא אנרגיה, כי הוא תינוק חזק כזה וצריך ממש להתנגד לו כדי שהוא לא יעוף מהידיים...

הפיזיותרפיסטית שראתה אחת והשבוע התפלאה ממש מאיך הוא מחזיק את עצמו, בהתחשב בזה שהוא פג והגיל המתוקן שלו 3 וחצי חודשים (וצחקה עליי כש"התלוננתי" שהוא עדיין לא יודע לזחול.. אבל זה רק כי הוא ממש רוצה ולא מצליח אז אני מתבאסת בשבילו)

לדעתי זה פשוט מדגיש עד כמה חשוב שאת תקבלי המון המון עזרה ותמיכה כדי שלא תקרסי מהצרכים המרובים והמיידיים שלו.
ברוב הימים, בטח בימים הקשים, אני ממש לא עושה כלום חוץ מלהיות איתו.
האוכל ממש בשיפור (מביאים לנו או שבעלי מבשל או שקונים, אוכלת סה"כ ממש סבבה רוב הזמן).
בעלי מאוד משתדל לעשות את כל המסביב, כי מתבאס שלרוב לא יכול לעזור לי עם לולו, כי יש ימים שהוא מסרב להיות על אנשים שהם לא אני.

דווקא יש ימים שממש מתחשק לי לבשל, אני מאוד אוהבת. אבל ניסיתי פעם אחת וזה ממש לא הלך טוב, כי הייתי צריכה להפסיק כל רגע כדי להיות איתו ובסוף זה סתם עייף ועצבן אותי...

רק כביסה אני מקפלת, כי הוא ממש אוהב את זה, אז אני עושה את זה בזמן שמשחקת איתו. מנפנפת לו את החולצות והוא צוחק ומבסוט.
וזה משהו שלא אכפת לי אם צריך להפסיק באמצע ומקסימום להמשיך מתישהו אחר.

יש ימים שמרוב עייפות והתעסקות בהנקות והרדמות, אני בקושי מבלה איתו בכיף. כל פעם שהוא רגוע אני מוסרת אותו לבעלי כדי לנוח.
ואז בסוף היום מתבאסת, שבכלל לא נהנתי איתו...
אז משתדלת לפחות פעם פעמיים ביום כן להיות איתו קצת גם כשהוא ער ונינוח, ולא רק סביב סיפוק צרכים מיידיים.
אפילו אם אני שוכבת במיטה והוא לידי ואני עושה לו קצת פרצופים.

עופרי, היי וכיף שכתבת!
אני גם חושבת שאולי הוא לפעמים לא תופס הכי טוב, ואולי אין מספיק ואקום ונכנס אוויר. כי רואה הבדל בתפיסה של הפיטמה כשהוא יונק ברוגע לעומת כשהוא בחוסר שקט.
הבעיה היא, שאני לא בטוחה שאני יכולה להשפיע על זה, כי זה נראה שהוא מסוגל לתפוס טוב, אבל כשהוא לא נינוח הוא כל הזמן מוציא ומכניס וזז וככה התפיסה שלו משתבשת.
פעם הייתי יכולה לכוון אותו טוב יותר, אבל עכשיו הוא די עושה מה שהוא רוצה... כלומר פשוט מוציא ומכניס מחדש איך שהוא רוצה... הוא די עקשן...

לגבי התנוחה של הגרפס - ראיתי פעם את הסרטון הזה. אף פעם לא הצלחתי להוציא לו ככה...
אבל השבוע מצאתי כמה תנוחות חדשות שעזרו לו חלק מהפעמים. ממשיכים לחפש כל הזמן...

וכן, יודעת שזה אמור לעבור עם הזמן, זה מה שמחזיק אותי. שאולי יום אחד הוא פתאום יהיה רגוע. ואפשר יהיה לישון טיפה ואולי אפילו לצאת איתו בסבבה מהבית...
אבל מאוד קשה לחכות.
לפעמים בא לי לעשות דברים ואני מתבאסת שלא יכולה.
אבל ברור לי שזה זמני וכרגע הכי חשוב לי שהוא יעבור את התקופה הזאת כמה שיותר בטוב.

דוכיפת, קרן שמש וניחוח - תודה

שבוע שעבר כשהיו ימים סבבה עם לולו בעלי לקח על עצמו לטפל קצת בגינה, שנראתה כבר ממש נורא.
בד"כ אני מתעסקת בזה, אבל היה ברור שזה לא הולך לקרות אז די הרפתי מהעניין. אבל שמחתי שהוא אמר שיעשה את זה.
הלכנו יחד למשתלה. זה היה לי מאוד נחמד, לצאת מהבית למקום נעים כזה, שהוא גם מספיק גדול וריק כדי שאם לולו יבכה אני יכולה לזוז הצידה ולא להרגיש לא נעים (ניסיונות ללכת איתו למסעדה או בית קפה הסתיימו בזה שהחלטתי שזה לא בשבילי בינתיים).
לולו היה עליי במנשא וישן או ינק. הוא דווקא לא בכה והיה ממש רגוע. גם הנסיעה עברה סבבה כי זה 5 דקות מפה.
אחרי זה אבא של בעלי בא לעזור והם שתלו פרחים בעציצים בכניסה לבית.
זה עושה הרגשה ממש טובה, כי כל הכניסה הייתה מלאה עציצים יבשים וריקים וזה הרגיש מוזנח כזה. עכשיו הכל צבעוני ופורח, ואפשר לעבור עם לולו בין העציצים והוא ממש מתעניין בהם.

וגם שכחתי לכתוב, שיש לנו אפרוחים! מהתרנגולת היחידה שנשארה לנו...
3 קטנים שחורים חמודים.
הם כבר התחילו לצאת קצת החוצה, רצים אחרי אמא שלהם והיא קוראת להם כל פעם שיבואו אליה כשהיא מוצאת משהו לאכול.
לולו מאוד מתעניין בהם, אוהב לשבת עם בעלי על הספסל ולהסתכל עליהם מתרוצצים.

אלה הדברים היחידים שקורים פה חוץ מלהשכיב לישון, להניק ולעשות גרפסים...

אתמול בצהריים ישן שעה וחצי במיטה שלו בלי להתעורר בכלל באמצע. הלכתי לבדוק שהוא נושם...

למה לא ישנת בזמן הזה??? לישון!

היי פרח!
אני בגיחה די נדירה לפה, וכבר כמעט אף פעם לא כותבת, אבל חורגת ממנהגי כי הנושא הזה נוגע בי מאוד מאוד.
הבכור שלי, כך אני מבינה בדיעבד, בהחלט היה "היי ניד", רק שבזמן אמת לא ידעתי את זה.
ידעתי שלכל התינוקות יש צרכים חזקים ורבים, וחשבתי לתומי שהוא כזה כי הוא פשוט תינוק נורמלי.
וחשבתי שהמושג של "היי ניד" (קצת גיחכתי עליו בלב, אני מודה) משרת בעיקר אנשים שיש להם תינוק נורמנלי לגמרי אבל הציפיות שלהם ממנו לא ריאליות, בגלל הנורמות התרבותיות המקולקלות שלנו וכו' וכו'.
מדי פעם היו דברים שתהיתי לגביהם - למשל חוסר היכולת שלי לזהות סימני רעב מוקדמים, שבסוף ייחסתי פשוט לחוסר הצלחה שלי, אבל היום אני יודעת להגיד שלא היו שום סימנים מוקדמים לרעב, הוא פשוט עבר מאפס לצרחות איומות בשנייה. ולא רק לגבי רעב. או זה שבאמת לא הצלחתי לעשות שום דבר חוץ מלענות על הצרכים המיידיים שלו - חשבתי שזה בגללי ושאני ממרכזת יותר מדי או לא מספיק מיומנת בעבודות בית.
וכמו שכתוב במאמר, זה באמת קשה לא להרגיש הורה פחות מוצלח בגלל זה.
אני הבנתי והפנמתי שזה לא חייב להיות ככה רק כשנולדה לי תינוקת שנייה, ואז ראיתי ממש בעיניי שיש באמת באמת תינוקות יותר "קשים" ויש יותר קלים. וכן, גם הקלים קמים פעם בשעתיים-שלוש בלילה, אבל אחרי תינוק שקם הרבה יותר מזה, זה מרגיש קל. או זה שהיא נתנה התראה של דקה-שתיים על צורך בהנקה ולא צרחה ישר - וואו, איזה הבדל זה.
אין לי פתרונות קסם לעניין הזה, רק רציתי לחזק אותך ולומר שזו באמת לא את, זה הוא. את עושה הכל נכון.
את עושה הכל נכון.
זה פשוט ככה עכשיו, קשה.

(טלי ב )

הי פרח,
כמו אצל טלי, גם לי היה תינוק ראשון לא קל, עם 7-8 התעוררויות בלילה, עם הנקה של 40 דקות עד שעה ועשרים כל פעם. מזמן הסימן הראשון ועד ששלפתי ציץ (מיד!!) כמה צרחות היו!!! ולא הצלחתי להניק בשכיבה בגלל צורך להקפיד על תפיסה, כי אחרת הפטמה שלי הפכה לפיתה... מזל שהוא היה כזה מתוק!
עם 2 האחיות שלו זה היה קליל לעומת מה שתיארתי- 2-3 הנקות בלילה, 5 דקות מכל צד, נרדמו הרבה יותר בקלות, והגדול שיחק איתן בזמן שיכולתי ללכת לשירותים ואפילו להתקלח (עם דלת פתוחה ועין מציצה כמובן).
אני שולחת לך חיבוק ענק. בהצלחה בחודשים הקרובים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא קראתי את הפוסטים האחרונים כי אני קצרה בזמן אבל יש ילדים שדווקא מעדיפים פחות ידיים ותנועות ואולי ההרגל עלייך מונע ממנו את השכיבה הרגועה על מקום קבוע. נשמע שמציק לו כמעט הכל. שווה לנסות פוף לתינוקות או ערסל קטן ואינטימי. את הילדים שלי מעולם לא הרדמתי על הידיים לא בגלל עקרונות אלא שלא הייתי מסוגלת להתגייס לסיזיפיות הקשה של זה. הם אהבו מאוד להירדם על המיטה ומאחר ומדובר ביותר מילד אחד אני חושבת שזה גם קשור אליי לזה שהרגלתי אותם לזה. עד גיל כמה חודשים שכבו לצידי במיטה ולאחר מכן נרדמו לבד לחלוטין.
זה מפנה זמן והשתוקקות שלנו כאמהות לפינוקים והשתובבויות וההאכלות על הידיים.

ואולי ההרגל עלייך מונע ממנו את השכיבה הרגועה על מקום קבוע

יואו איזה משפט מחליש וגם הפוך מכל הידע הביולוגי שלנו על טבעם של תינוקות S-:

יקרה, קראתי עכשיו וליבי איתך. מאחלת לכם ימים טובים ורגועים ושמחים. והמנטרה שאני משננת לעצמי כשקשה: הכול עובר מהר, תינוקות משתנים כל הזמן, יהיה יותר קל ממש עוד מעט. נשיקות.

אבל יש ילדים שדווקא מעדיפים פחות ידיים ותנועות
בינתיים רק על זה - שאולי יש ילדים כאלה אבל לא לולו...

אנחנו אחרי שלקח לו שעה להרדם.
ינק וכמעט נרדם תוך כדי אבל אז רצה שאקום להוציא לו גרפס.
ניסיתי להרדים וכל פעם הוא כמעט נרדם ואז התעורר.
בשלב מסוים שמתי אותו במיטה ללכת לשירותים כי לא יכולתי להתאפק כבר. הוא היה רגוע וכשחזרתי היה נראה לי שהוא עוד מעט נרדם במיטה והתלהבתי. חיכיתי מחוץ לדלת ככה שהוא לא ראה אותי. הוא היה רגוע, אבל במקום להיכנס לשינה, מרגע לרגע פתח יותר את העיניים והסתכל בסקרנות מסביב.
אחרי כמה רגעים התחיל לקטר.
נכנסתי, וכשהוא ראה אותי חייך כזה חיוך ענק.
כאילו הוא אומר - או הנה את, חיכיתי שתחזרי.

לא מסוגלת להשאיר אותו ככה ולתת לחכות לי בלי שאני באה.
כשאנ ישוכבת לידו ממש אין סיכוי שהוא ירדם.

והאופציה היחידה היא על הידיים ולרוב במנשא (לפעמים מצליחה גם בלי אבל לזה לוקח פי 3 זמן אם בכלל).
היו פעמים בודדות שנרדם לבד במיטה באמצע הלילה כשהלכתי לשירותים. לרוב כשאני חוזרת הוא רק יותר ערני ממה שהשארתי אותו...

אתמול הוא רשמית למד להתהפך מהבטן לגב.
עד עכשיו זה היה קורה בטעות מדי פעם.
אתמול הוא הרים את הטוסיק גבוה ואז התהפך. הוא הצליח פעמיים ברצף, ואז ניסה עוד פעם וממש התעצבן כשהוא לא הצליח. אז עזרתי לו טיפה. ואח"כ הוא הצליח פעם נוספת לבד.
היום התהפך עוד כמה פעמים.
זה עדיין קשה לו ומלווה בהרבה מאמצים אבל הוא כזה חמוד איך הוא מתלהב כל פעם כשהוא נוחת על הגב.

יש לי עוד לכתוב, אעשה זאת בהמשך.
מאוד רציתי לישון צהריים אבל לולו עליי במנשא ומסרב בתוקף שיהיה לי נוח...
זז מקסימום 10 דקות אחרי שאני מתיישבת בנוחות... וחוזר לשינה רק אם אני קמה ומקפצת קצת על הכדור...

דווקא שני הלילות האחרונים עברו טוב יותר וישנתי קצת יותר סביר (כמובן קם מלא אבל איכשהו הצלחנו לישון בין לבין והקימות היו קצרות)

טלי ויוליקו, ממש תודה על השיתוף! עוזרת ההרגשה שאני לא היחידה שעוברת את זה.

וחשבתי שהמושג של "היי ניד" (קצת גיחכתי עליו בלב, אני מודה) משרת בעיקר אנשים שיש להם תינוק נורמנלי לגמרי אבל הציפיות שלהם ממנו לא ריאליות
כן, אני גם חשבתי שאוקיי, תינוק, רוצה הרבה ידיים וכו', אבל רואה תינוקות אחרים בגילו וזה ברור שזה לא ככה.

ישבתי עם חברה בבית קפה. התינוקת שלה ישנה בעגלה, מתעוררת, יונקת, נשארת טיפה על האמא וחוזרת לישון בעגלה.

לולו - ישן 10 דקות בעגלה, מתעורר, יונק, נשאר על הידיים, יונק, צריך לקום איתו קצת לגרפס וכאלה, יונק, במצב טוב נרדם על הידיים שלי.
הכל יותר אינטנסיבי ומעייף.
אני רגילה כבר לאכול לו רק מעל הראש ולרוב בעמידה...

לאחרונה בכל יציאה מהבית אני מיד שמה אותו במנשא ולא מוציאה אותו משם בכלל. זה הופך את זה ליותר קל קצת.
הא יונק במנשא, נרדם יותר בקלות, אם הוא מתעורר אני קמה ומסתובבת קצת והוא נרדם חזרה.

_זה שבאמת לא הצלחתי לעשות שום דבר חוץ מלענות על הצרכים המיידיים שלו - חשבתי שזה בגללי ושאני ממרכזת יותר מדי או לא מספיק מיומנת בעבודות בית.
וכמו שכתוב במאמר, זה באמת קשה לא להרגיש הורה פחות מוצלח בגלל זה._

ממש ככה.
תמיד חשבתי שהתינוק יהיה לי על הידיים, או במנשא ואני אעשה דברים תוך כדי. מדי פעם נצא מהבית, נפגוש אנשים, נבלה יחד.
לא תיארתי לעצמי כמה בכי יהיה בכל הסיפור הזה, כמה קשה יהיה לי, כמה מעייף, כמה סיוט יהיה ליד אנשים וכמה אני אמנע ממגע איתם... שלא נדבר על הנסיעות שנהיו סיוט...
וגם בבית קשה לעשות דברים כשהוא במנשא כי לרוב זה מעיר אותו... ואז כל שניה אני צריכה לעצור ולטפוח לו על הטוסיק שיחזור לישון...

מרגישה שלאט לאט אני מסתגלת.
לא ממש נהיה יותר קל, אבל אני קצת התרגלתי למצב.
המצב רוח יחסית סבבה, אני אוכלת יחסית בסדר.
אתמול הייתי בפיזיותרפיה.
הייתי רוצה לתרגל יותר יוגה אבל לא מגיעה לזה.
מאוד חסרה לי השינה, וקצת זמן מנוחה בנוח במיטה בלי לולו עליי... אבל חוץ מזה מסתדרת עם מה שיש.

לפעמים קצת משתגעת ומתעצבנת עליו כבר. אבל לרוב מצליחה לא ליפול לזה ולהזכיר לעצמי שהוא לא עושה בכוונה ומשהו באמת מציק לו. אז לתת חיבוק ונשיקה ולהכיל אותו.
ואפילו באמצע התקפת בכי, אנחנו עוצרים קצת מול המראה ואני מחייכת אליו, אז הוא מפסיק לרגע ומחייך חזרה את החיוך המתוק שלו. ואז חוזר לבכות... (אלא אם הוא ממש בכאבים ואז יותר קשה להסיח את דעתי).
ואז בעלי אומר (בחצי צחוק) - את רואה, הוא סתם בוכה. תראי איך הוא נרגע פתאום?
אבל אותי זה דווקא משמח, שגם כשקשה לו העובדה שאנחנו ושם איתו מרגיעה איתו והוא יכול להיות איתנו בסיטואציה. ולא כמו פעם שנכנס לטירוף ולא שם לב בכלל שאנחנו שם איתו.

הוא התחיל קצת חרדת זרים מוקדמת.
הרבה פעמים כשאנחנו פוגשים אנשים שהוא לא ממש מכיר, והוא ניגשים ובאים מולו ואומרים לו שלום, הוא עושה פרצוף ממש עצוב ופורץ בבכי מטורף.
נרגע רק אם מתרחקים מהמקום ואני מניקה אותו...
אחר כך בהדרגה מסכים להתקרב אליהם ובהמשך גם מחייך.

הזכרת לי פתאום איך היה עם הבן שלי.
הוא סרב להירדם בהנקה עד גיל מאוד מאוחר, לא הצלחתי להרגיל אותו להירדם בהנקה (לדעתי התחיל להירדם בהנקה הרבה אחרי גיל שנה).
הוא דרש שאשים אותו בתנוחת גרעפס, שעון על הכתף, ואלך הלוך ושוב כשאני טופחת לו בעדינות על הגב.
במקרה הטוב, בשקט. במקרה הרע, זה לא עבד בלי ששרתי בלופ אינסופי את "אצא לי אל היער לראות את הקוקית, קו קו, קו קו, הן זוהי הקוקית" וגו' (אם ניסיתי לגוון, מייד צרחות). (אין אייקון שיביע את גודל ההתשה...).
הוא עוד מעט בן 17. עדיין זוכר היטב איך הלכתי איתו בחדר השינה פה (אנחנו שוב גרים באותה דירונת), במעבר הצר בין המיטה לארון, ואמרתי "הלוווווווך - ושוב" כל פעם שהסתובבתי. שאלתי אותו, למה לא יכולת להירדם בהנקה?! אז הוא אומר, רציתי להיות עלייך. אהבתי לשמוע אותך אומרת "הלוך ושוב". רציתי את השיר הזה עם ה"קו קו".
הוא זוכר את זה.
זה הוא שציטט לי "הלווווך - ושוב" בדיוק איך שהייתי אומרת את זה. לא תיארתי לעצמי שהוא זוכר! זה היה בחודשים הראשונים לחייו!
ככה שעה וחצי, כל לילה.
קמתי משמירת הריון של חודשים, בקושי יכולתי ללכת.
ואם מישהו שלא ננקוב בשמו בדיוק הפעיל את מכונת הקפה שלו ברגע הלא נכון, הופ הלכה כל ההרדמה והייתי צריכה להתחיל את כל השעה וחצי מההתחלה.

את ממש לא לבד.
ובסוף הם גדלים.
את צריכה לראות את המתוקי שלי, איזה בנאדם הוא. היה שווה את כל הלילות ללא שינה, ההלוך ושוב במצב שבקושי יכולתי לעמוד על הרגליים, את ההנקות האינסופיות, הכל.

חרדת זרים מוקדמת מראה על אינטליגנציה גבוהה והתפתחות מתקדמת

בשמת יקירה, איזה סיפור מדהים!!

_בסוף הם גדלים.
את צריכה לראות את המתוקי שלי, איזה בנאדם הוא. היה שווה את כל הלילות ללא שינה, ההלוך ושוב במצב שבקושי יכולתי לעמוד על הרגליים, את ההנקות האינסופיות, הכל._

אין מילים להוסיף.

תמיד היה לי בראש, שאם הוא יהיה מלא במנשא ועליי, הוא יהיה רגוע. ולצערי משהו שם עדיין לא מספיק.
רגע, את מרפאה בעיסוק, לא? מגע ותנועה זה לא הכל בחיים...
מה בקשר לתאורה? רעש?

טוב אז המשבר של ה4 חודשים שחשבתי שכבר התחיל?
מתחיל עכשיו.
חיכה ל4 חודשים מתוקן...
נהיה פה יותר מחורפן מיום ליום. בוכה מכל דבר, לפעמים זה באמת הבטן אבל לפעמים גם כי קשה לו עייף לו ואני לא יודעת מה...
אתמול כל היום בקושי נתן לי לשבת. היה עליי במנשא או בידיים והתעצבן כל פעם שניסיתי שיהיה לי נוח.
בערב לקח לו שעה וחצי עד שנרדם ממש.

זה התחיל נחמד ורגוע, ישבנו יחד על הכדור פיזיו מול המראה. כשהוא עם הגב אליי (התנוחה החדשה שהוא אוהב להרדם בה). שרתי לו ולאט לאט הוא נרגע ועצמו לו העיניים. אבל אחרי חצי שעה כזאת הייתי חייבת להזיז קצת את היד שלא יהיה לי נמק... וזה כמובן העיר אותו. וככה זה המשיך עוד שעה שלמה, של הדמויות והתעוררויות, הנקה וגרפסים.

הרגליים שלי כאבו, הגב, הידיים. הייתי גמורה מעייפות ועל סף בכי כבר.
בעלי לא היה בבית אז אפילו לא יכולתי להעביר אותו אליו.
כל פעם שכבר נרדמתי ושמתי אותו במיטה (על הבטן, הוא לא מצליח לישון בכלל על הגב), הוא מיד התהפך לגב והתעורר. שזה מצחיק כי במהלך היום הוא לא תמיד מצליח להתהפך וזה מעצבן אותו ממש.

בסוף בסוף הסכים לינוק במיטה ונרדמנו ככה, כשהוא שוכב עליי.

התעורר כל 45 בערך לינוק.
רק באמצע הלילה היה לי קצת זמן יותר רגוע.
ומ3 כבר קמתי לגמרי כי הוא התעורר כל רגע ולא הצלחתי להרדם יותר.

בבוקר נע בין צחוק ומשחק והתהפכויות לבין בכי קורע לב שלא היה לנו מושג מה לעשות איתו.
בסוף הסכים לישון במנשא.
וקם שוב בוכה... ושוב צחק ושיחק וזה הלופ שאנחנו נמצאים בו בלי הפסקה.

יש פעמים שהוא צורח גם במנשא, כי למשל יש לו גרפס תקוע.
ואז צריך לנחש אם זה הצרחות הרגילות והן יירגעו ברגע שאני אסיים לקשור, או שזה מעבר ולוותר על מנשא כרגע...

כשהוא מוכן למנשא, זו עדיין הדרך נכי נורמלית ומהירה להרדים אותו. שדורשת ממני הכי פחות מבחינה פיזית, וגם מחזיקה את השינה שלו הכי הרבה זמן.

תכלס אנחנו פה כבר ממש מאבדים סבלנות, כי הבכי כבר לא רק סביב אוכל או שינה אלא כל רגע הוא מתעצבן ורוצה משהו אחר...
על הבטן מתעצבן שרוצה להתהפך לגב, על הגב רוצה לבטן (ועוד לא מצליח להתהפך לבד).
כל משחק מעסיק אותו ל5 שניות בערך והוא מתעצבן.
שרתי לו שיר, והוא היה מרותק. זה עבד בערך 3 פעמים והוא שוב התעצבן. ככה כל שניה צריך למצוא איך להרגיע אותו.
וממש לא עובד להשאיר אותו לבד עם צעצוע, זה היה עובד פעם ועכשיו תוך שניה הוא מאבד את זה.
אפילו הכריות עם הפרחים שהוא ממש אוהב לא עובדות יותר....

אנחנו מותשים, כל היום רק מעסיקים ומרגיעים אותו.
ציצי-הרדמה-משחק-בטן-משחק-גב-בטן-משחק-ציצי-ציצי...
ובין לבין בכי או ממש צרחות....
הלוואי ותוך כמה ימים תהיה איזו רגיעה כי אחרת נשתגע.

בשמת, מטורף ממש שהוא זוכר.
כל הכבוד שעמדת בהרדמות של שעה וחצי, אין מתיש מזה...

אצלנו זה לרוב לא עם שיר, אבל עם צלילי אה-אאה-אהה-אהה במנגינות שונות שאני ממציאה תוך כדי.
בלי זה לרוב הוא לא נרדם...
אתמול שרתי לו עד שהיה כמעט ישנוני ואז הצלילים הרדימו אותו ממש.

פה לא צריך מכונה קפה כדי להעיר אותו, מספיק שאני אנשום או אזיז טיפה את היד והוא מתעורר.

כשהוא ישן כבר ממש עמוק אז גם רעשים חזקים יותר לא מעירים אותו, אלא אם זה רעש חזק ופתאומי, כמו משהו שנופל.
שזה מזל, כי הבית קטנטן, אין ממש מרחק בין המטבח לחדר שינה.

מה בקשר לתאורה? רעש?
אז על רעשים כתבתי.
מנסים לנטרל כמה שאפשר, אבל כדי שבאמת יהיה שקט צריך ממש לא לזוז.
מבחוץ יש רעשים שלא בשליטתי , אבל יחסית שקט פה.

בתאורה לצערי אין לי הרבה שליטה פה, אי אפשר ממש להחשיך. לרוב אנחנו בלי מנורות דלוקות במהלך מיום, אלא רק עם אור טבעי מהחלונות (שבעיה לעמעם אותו בגלל מיקום וצורת החלונות).
בערב לקראת השינה מכבים אורות ומשאירים רק אור קטן (כדי שלא ניתקע בחפצים וכאלה...).

אני רואה שהוא מבדיל טוב בין יום ללילה, כי למרות שמתעורר מיליון פעם במהלך הלילה, הוא נרדם בהנקה וחוזר לשינה די מהר, בניגוד ליום. אין לו שעות ערות או משחק במהלך הלילה (לפחות זה...)

היי פרח, באמת מתיש ואני זוכרת דברים דומים כשהבן שלי היה קטן. בעיקר הקטע של העצבים מכל דבר, הייתי כל היום מעבירה אותו מהנקה לאוניברסיטה לשמיכת פוך קטנה על הרצפה עם בובות רכות למיטה שלי לעגלה לטיול לסיבוב על הידיים וחוזר חלילה... בכל מצב היה מחזיק כמה דקות בודדות חוץ מהשינה שהייתה קצת יותר טובה אצלנו והעגלה שבה היה לו נעים כל עוד היא נוסעת (אסור לעצור!) בערב גם מנשא כי ממש היה עצבני במיוחד. אצלנו כל הרטינות האלה נגמרו כשהוא הצליח להתהפך בעצמו וגם לזחול. ברגע שהתחיל לזחול על גחון הוא נעשה תינוק שמח ומרוצה רוב הזמן. אנחנו פשוט היינו מותשים גם בשלב הזה כי הוא הצריך יותר השגחה, אבל לפחות ירד הלחץ של ההתעצבנויות שלו. לדעתי זה בא מתיסכול מכך שלא היה יכול לזוז בכוחות עצמו.
לגבי השינה וההרדמה אולי תנסי אפליקציה של רעש לבן לתינוקות? יש לי כזאת ויש שם אופציות של כמה מנגינות של תיבת נגינה כאלה שחוזרות על עצמן או רעשים של טבע וגם רעש של מאוורר ושואב אבק וכאלה. אולי משהו מזה יעבוד ויגרום לו להיות פחות רגיש לרעשים פתאומיים כי יהיה רעש רקע שלא משתנה.

מספיק שאני אנשום או אזיז טיפה את היד והוא מתעורר
הא, באמת לא נשמתי ולא זזתי כשהרדמתי בישיבה/בשכיבה... בקיצור, מזדהה, אחותי S-:
יש ילדים כאלה.
אני זוכרת היטב את החודשים המתישים. בעצם למה חודשים. שנים. התעוררויות בצרחות כאילו שוחטים אותו מתוך שינה (לקח זמן עד שתפסתי שהיו לו הפסקות נשימה בשינה ולכן הוא התעורר בבהלה, אמא'לה, החיים שלו היו בסכנה כל הזמן, איזה מזל שינק וישן איתי 0-: ). על נסיעה באוטו מוטב שלא נדבר בכלל S-:

אני פשוט גייסתי את כל הכוחות שלי, להיות האמא שהוא זקוק לה. הרגשתי שכואב לו, שמציק לו, שהוא סובל, אפילו שלא ידעתי בדיוק ממה. היה לי ברור שהוא לא "עושה הצגות", אלא תינוק קטנטן שמשהו מציק לו ורק הטיפול האוהב שלי עוזר עם זה. אז שמתי בצד את הקושי שלי.
אני אדם בוגר. לי ברור שהכל יעבור, שזה משתנה כל הזמן, שיהיה בסדר.
הוא רק הגיע לעולם, לא יודע עוד מי נגד מי, כשמציק לו, אין לו תפיסת זמן, מבחינתו זה "לנצח" והוא לעולם לא ירגיש טוב.
זה עזר לי לעמוד בזה.

בשמת איך יודעים שיש הפסקות נשימה בשינה? יש לזה סימפטומים אחרים? באיזה גיל איבחנתם את זה?

שקטה, אני באמת מרגישה שזה מתסכול. הוא כן מצליח לזוז במרחב, אבל עוד לא זוחל בצורה מאורגנת, והרבה פעמים מסיים בכיוון ההפוך מזה שהוא התכוון אליו...
ממש מקווה שהוא ישתפר בהתהפכויות והזחילה בקרוב ושזה יעזור לו.

לגבי הרעש הלבן אנסה, הוא בטח עדיין יהיה עליי אבל אולי יעזור קצת לגרון שלי שכל היום מהמהם...

היה לי ברור שהוא לא "עושה הצגות", אלא תינוק קטנטן שמשהו מציק לו ורק הטיפול האוהב שלי עוזר עם זה. אז שמתי בצד את הקושי שלי.
ברור בהחלט.
אבל תודה שכתבת את זה להזכיר לי, קצת כי בימים האחרונים אני מתקשה להישאר במקום הזה. כן גאה בעצמי שאני מצליחה להחזיק ככה כמעט כל הזמן כבר כמעט חצי שנה... אבל לפעמים נופלת כי זה כל כך כל כך קשה...

בימים שאני פחות מחוסלת מעייפות מצליחה קצת יותר. אבל אתמול הגעתי ממש לקצה.

ובכלל בימים האחרונים מוצאת את עצמי מדי פעם על סף בכי.... בגלל המצב, וכל מיני מחשבות וזיכרונות מהפגיה והימים הראשונים. וכל מיני מכאובים ותשישות גדולה. ומיליון ואחת חלומות כל לילה, מחלקם אני קמה קצת בבהלה.

הוא רק הגיע לעולם, לא יודע עוד מי נגד מי, כשמציק לו, אין לו תפיסת זמן, מבחינתו זה "לנצח" והוא לעולם לא ירגיש טוב.

בדיוק היום בעלי אמר את זה, שאיזה מסכן לולו שהכל מציף ומשגע אותו כל הזמן, והוא חושב שזה יהיה ככה תמיד, הוא לא יודע שמתישהו זה יעבור לו והוא ירגיש טוב יותר.

מצטרפת לשאלה על הפסקות נשימה.

לאפליקציה שהתקנתי קוראים white noise baby sleep sounds של Amicoolsoft.
אפליקציה חינמית.
עוד דבר שעבד טוב אצלנו זו מחרוזת שירי ילדים בצרפתית שמצאנו ביוטיוב, הוא היה נרדם עם זה איזו תקופה. אני יכולה למצוא לך קישור לזה ספציפית אבל בעיקרון נסו למצוא מוסיקה שהוא אוהב ושמרגיעה במקום לשיר בעצמכם כל הזמן (גם אני הייתי שרה בלי סוף אבל התעייפתי כבר...)

אני לא זוכרת איך גיליתי. אני חושבת שאיכשהו יצא שהתבוננתי בו במצב שהוא התעורר בצרחות ואני הייתי ערה ולידו, וקלטתי שהוא הפסיק לנשום ואז התעורר בצרחות. וזה התחבר עם הרגישויות והאלרגיות שלו ועם זה שהיה לו אף סתום עוד מהרגע שנולד והיה ישן בתנוחה מוזרה כדי לפתוח את כל דרכי הנשימה עד המקסימום.
אני כן זוכרת מה עשיתי כדי שזה ייפסק:
קיבלתי עצה מצפריר שפרון, להתיז עליו רסקיו רמדי כמה פעמים לאורך כל היום וכל הלילה, כל פעם שנזכרת, כל פעם שמתעוררת בלילה. אני לא יודעת אם זו היתה עצה ספציפית לבן שלי או כללית, אבל תוך כמה ימים כבר היה שיפור גדול (ממש יומיים שלושה) ואחרי זמן די קצר זה נעלם. כנראה עשינו עוד משהו (טיפול אייפק להפסקות נשימה אולי? לא זוכרת).

אגב, אצלנו עם אף ילד לא עבד לשים מוסיקה. לא הפריע להם, אבל זה לא עבד אם אני לא שרתי... 0-: אולי בגיל שלוש אפשר היה פשוט לשים מוסיקה. איזו הקלה!

פרח, לא יודעת אם רלוונטי, ולא זוכרת אם ראיתי שכתבת - יש לכם כדור פיזיו ? זה יכול לעזור להרדמות אולי ?

בוודאי שיש כדור פיזיו, עוזר מאוד - אבל בעיקר בשילוב עם מנשא.
ותכלס גם עליו נגמרות לי הרגליים אחרי שעה ברצף...

היום שתי שינות ישן עליי במנשא, ואז אחה"צ החלטתי לנסות להרדים בלי מנשא כדי שאולי אצליח להניח אותו במיטה.
הייתה טעות מרה...
חצי שעה עד שנרדם, ואז רעש חזק מבחוץ העיר אותו... נרדם שוב ואז זזתי והתעורר. נרדם שוב והחזיק איזה עשר דקות והתעורר ולא שרדתי לנסות עוד...

אז היה ער ודווקא יחסית סבבה, עד שבסביבות 6 וחצי נהיה עייף כל כך שהתחיל ממש לצרוח (כי בעצם לא ממש ישן מאז שנת הצהריים).
השתגע לגמרי כשהנכסתי אותו למנשא, אבל הסכים לינוק ואחרי הרבה מאמצים והתעקשויות, סיבוב בחוץ, קפיצות על כדור, קולות והמהומים, נרדם.

ישן עליי עד 8 ואז הוצאתי אותו, הנקתי קצת והצלחתי לשים אותו במיטה.

נראה מתי יקום בפעם הבאה.
אני התקלחתי והולכת עכשיו לישון.
לילה טוב.

אין ללולו המתוק עגלה?
בעגלה הוא לא ירגישיותר נח?

פרח יקרה, רק קופצת לרגע להגיד שלום (אני בתקופה עמוסה להחריד).

מה שאתם עוברים נשמע קשה קשה קשה! וואו... אין לי עצות (אולי חוץ מלקחת אותו לרופא ולראות שבאמת אין שום דבר פיזי שמפריע לו? לא יודעת).
העייפות הזאת יכולה לשבור את החזקה שבאמהות.

הלוואי שכבר יהיה יותר קל! אני ממש מייחלת לזה ביחד איתך.
לבי ומחשבותי אתכם, גם אם כרגע לא נמצאת פה או במייל.
ליאור

אבל תודה שכתבת את זה להזכיר לי, קצת כי בימים האחרונים אני מתקשה להישאר במקום הזה. כן גאה בעצמי שאני מצליחה להחזיק ככה כמעט כל הזמן כבר כמעט חצי שנה... אבל לפעמים נופלת כי זה כל כך כל כך קשה...
אכן קשה מאוד מאוד!
זה כמו להבדיל, לצפות שמאבטח יהיה דרוך תמיד. הרי באופן טבעי הדריכות עולה אם מודיעים על איזה איום מוחשי, וכעבור זמן היא דועכת בהדרגה.
(לא הדוגמה האופטימית ביותר, אבל זה מה שעלה לי לראש P-:)
לכן אנא היכנסי לפה בכל פעם שקשה לך. כך תוכלי לפרוק ולקטר כאוות נפשך וגם לקבל מאתנו את הטפיחות על השכם שאת ראויה להן וגם את התזכורת שיש פה תינוק קטן שזקוק לתמיכה המלאה שלך. @} @} @} @}
ורוצה להזכיר לך גם רעיון, שנדמה לי שכבר עלה פה בעבר, לגייס עוד זוג ידיים קבוע או מתחלף, בשכר או בהתנדבות באיזו תדירות שתסתדר.

שבת שלום!

אתמול לולו שמע שביום חמישי היה לי ממש קשה והחליט לפצות אותי.

בבוקר הצלחתי למשוך אותו במיטה עד 6, ככה שהתעוררתי במצב יחסית סביר.

כל הבוקר היה רגוע באופן ממש מפתיע.
נשארנו שלושתנו יחד במיטה ושיחקנו קצת, עד שהוא רצה לינוק שוב.
כשהיה עייף הכנסתי אותו למנשא והוא נרדם.
כשהתעורר היה קצת חסר שקט, עד שהצליח תוך כדי הנקה לעשות קקי ואז היה ממש מבסוט (זה חדש שהוא עושה תוך כדי הנקה, עד עכשיו היה צריך לגרום לו להתרכז בכל מיני משחקים בשביל זה). .

אמא שלי באה אלינו, וכשהוא ראה אותה מיד חייך ושמח.
כל שאר היום היה ממש רגוע.
הקפדתי מאוד על זמני השינה, וכל פעם שהיה נראה לי שמתחיל טיפה להיות עייף, מיד הכנסתי למנשא.
הבכי היחיד שהיה זה בזמנים שהכנסתי למנשא, בכה לשנייה ונרגע ממש מהר.
וכמו שבעלי אמר - הוא אפילו בכה בשקט...
כשהיה לו גרפס או משהו הציק לו, הוא התלונן אבל לא התחיל עם בכי וצרחות.
אמא שלי מאוד התלהבה מכמה יפה הוא מסביר את עצמו כשהיה רעב או היה צריך גרפס. ממש דיבר ואמר את זה כל פעם בקולות חמודים.

היום כן היה לי מאוד מעייף, כי לא הצלחתי לישון בכלל. זמני הערות שלו היו די קצרים, כל השינות שלו היו עליי במנשא והוא לא ממש שיתף פעולה עם זה שאני אשב בנוח... רוב הזמן היה בישיבה על כדור פיזיו ואולי קצת על כיסא או כורסא.

אבל הייתה פשוט אווירה אחרת בבית.
מן שלווה כזאת.
קצת שיחקנו איתו, קצת שרנו לו. קצת שינה במנשא. באמבטיה היה ממש מבסוט וחייך מלא.
אפילו כשהלבשתי אותו אחרי האמבטיה הוא בכה רק לשניה ולא השתגע כמו תמיד.

הלוואי וכל הימים היו ככה.

מה שכן, ההרדמה בערב עדיין הייתה ארוכה מאוד, והלילה היה קשה.

מ6 וחצי כבר ראיתי שהוא ממש עייף אז הכנסתי אותו למנשא. הוא ינק ואחרי חצי שעה בערך הוא התחיל להרדם, אבל לא הצליח להיכנס לשינה עמוקה, כל שניה התעורר. כמה עד 8 בערך ורק אז הצלחתי להוריד אותו, להניק ולשים במיטה.
כבר הייתי סחוטה מעייפות וכאב לי הגוף מכל היום. ממש קיוויתי להיכנס גם לישון, אבל אחרי כמה דקות הוא התעורר ולקחתי אותו עליי שימשיך לינוק.

עד 11 בערך הוא קם מיליון פעם, חלק מהזמן הנקתי וחלק בעלי לקח אותו ואני נמנמתי קצת.
ב11 כבר התעורר לגמרי והיה עליי כמעט שעה, ובחצות סוף סוף הלכנו לישון.
ישנו ברצף עד 3, ואז שוב התעורר.
מאז ישנתי ממש מעט, איזה חצי שעה ב4 וחצי שעה ב6... בעלי מאוד ניסה לעזור אבל לולו כל רגע רצה לינוק, ואז היה לו גרפס ושוב לינוק....

אז בינתיים הבוקר די קשה... אבל הוא ישן עכשיו אז מקווה שיקום טוב יותר.

מעניין אם יכול להיות שבמקרה לגמרי, ביום שקדם ליום השליו, לא היה שום דבר מהדברים שיוצרים אצלו מצוקה 0-:
נגיד, אולי יש משהו שאת אוכלת ועושה לו בלגן בבטן - ודווקא ביום הקודם לא אכלת אותו.
אוף, הלוואי שהיינו יכולים להנדס את הימים הטובים האלה... כלומר לדעת מראש איך מייצרים אותם ופשוט לסדר את זה...

כלומר לדעת מראש איך מייצרים אותם ופשוט לסדר את זה...
לגמרי הלוואי. זה מה שהכי מחרפן אותי. שאני לא יודעת מה הגורם....
השבוע היו יומיים שצרח נורא לפני כל קקי, ברמה שממש נבהלתי. ורק ביום השלישי קלטתי שזה קשור לברזל שהתחלנו... התחלתי בהדרגה, אז ביומיים הראשונים היה בסדר. אבל כנראה ככל שעלה המינון זה חירפן אותו יותר.
אז הפסקנו ובאמת זה נרגע. כלומר הוא עוד צורח לפעמים כרגיל, אבל לא העניין הספציפי הזה.

לגבי האוכל, השבוע האוסטאופטית בדקה עם מטוטלת מה כדאי שאפסיק לאכול.

בעלי ישב בצד בשוק ואחרי זה אמר שזה נראה כמו בדיחה והוא לא מאמין שאני באמת מתכוונת להתייחס לזה.
גם לי זה נראה מטופש האמת, אבל בגלל ששמעתי על הרבה אנשים שזה עזר להם אמרתי שלא אכפת לי לנסות...

היו דברים שהפסקתי כבר לפני, כי הרגשתי שלא עושים לו טוב - מוצרי חלב (שגם לי לא עושים טוב במיוחד האמת...), חומוס ושעועית.

הרגשתי שכל הבדיקה הזאת זה מן מבחן - איזה מאכלים חשובים לי באמת....

היו דברים שהיא אמרה לא לאכול ולא ממש היה לי אכפת. למשל כוסברה שאני לא סובלת, או חצילים שעושים לי לא טוב בלשון (למרות שאני ממש אוהבת).

אבל היו דברים שברגע שהיא אמרה אותם נכנסתי למן לחץ - הלוואי וכן הלוואי וכן...
וכשהיא אמרה לא, הרגשתי מן מחנק כזה, איך אסתדר בלעדיהם...
בראש הרשימה - מלפפון, אבטיח, מלון, כרוב, בצל, שום...
עדשים אמרה שלא, אבל מונבטות אפשר אז נרגעתי.
והכי הצחיק אותי שאמרה לא לאכול פלפל ירוק, והתבאסתי כי זאת התוספת המועדפת עליי בפיצה. שזה אידיוטי, כי כמה כבר אני אוכלת פיצה.. בכלליות ועוד עכשיו שלא אוכלת מוצרי חלב... סתם אסוציאציה כזאת שיש לי בראש לפלפל ירוק.

אז השבוע ניסיתי להימנע ממה שאמרה, לא יכולה להגיד שמאה אחוז אבל בערך.
אכלתי מעט טופו, שום, כרוב. אולי עוד כמה דברים.
השבוע אנסה להקפיד יותר ונראה איך זה משפיע.

היום בינתיים ככה ככה.
לא שקט כמו אתמול.
לקח לו חצי יום לעשות קקי אז היה קצת חסר מנוחה. וכשישן זה דרש ממני הרבה כדור פיזיו וכאלה.
אבל בין לבין היה מאוד חייכן ומתוק, כשאיבד סבלנות יצאנו קצת החוצה וליטפנו עלים ופרחים. ניסה לזחול לכל מקום והתעצבן כשלא הגיע.
קצת הפסיק להצליח להתהפך... מאוד מנסה אבל תמיד תוקע את עצמו עם היד. הצליח היום פעם אחת והיה ממש מבסוט.

קנינו לו מוצץ חדש והתחלנו לנסות להרגיל אותו, בעיקר כי אנחנו רוצים אופציה להרגעה בזמן נסיעה באוטו.
בינתיים הוא מאוד אוהב אותו, אבל כצעצוע. הוא לא מבין שיש לזה פונקציה מיוחדת.
הוא נהנה להכניס אותו לפה ולשגר אותו מיד החוצה ביריקה.
הכי חמוד זה כשהוא על הבטן. הוא מסדר אותו מתחת לפה וצולל אליו. מכניס לפה, לועס כמה פעמים ומוציא.
אולי מתישהו ימצוץ אותו באמת, נראה. ואם לא, אז השיג צעצוע חמוד.

קנינו לו מוצץ חדש והתחלנו לנסות להרגיל אותו, בעיקר כי אנחנו רוצים אופציה להרגעה בזמן נסיעה באוטו.
מקווה שזה יצליח, כי באמת נסיעות רגועות זה חשוב !
לפי התיאור שלך עם המוצץ יש מצב שהוא יתרגל אליו, זה נשמע יחסית תגובה חיובית ומתעניינת.
כי כשאנחנו ניסינו מוצץ בזמנו, הוא ירק אותו מיד (אמא שלי ניסתה כמה וכמה פעמים...)
וחוץ מנסיעה אחת שדווקא לקח ונרדם (וצילמנו תמונה אחת ויחידה שלו עם מוצץ) זה לא הצליח בכלל.
אז ניסינו לנסיעות דברים מוזרים כמו לשים מתחת לטוסיק שלו עיתון (שמעת על זה?)
תאמיני לי שאני מבינה את העניין הזה של לנסות כל דבר, מוזר ככל שיהיה, כדי שהוא יהיה רגוע ומבסוט. כולל מטוטלת ואייפק שדווקא עזר לנו
@}

אה והפיצה עם הפלפל ירוק עוד תחזור !

יכול להיות שמה שהורדת באמת עזר והוביל לשקט היחסי אצלו? הממממ.

כשילדתי את בתי הבכורה, קיבלנו המון מוצצים במתנה, בכל מיני חבילות שי, בחנויות, בכל מיני. להפתעתי, היא אהבה לשחק בהם, ובעיקר לנשוך וללעוס את החלק ההפוך. הפטמה של המוצץ (סיליקון) כנראה הגעילה אותה, בפעמים הראשונות ניסיתי לתת לה לפה והיא מייד ירקה בתיעוב. אבל כשהיא לקחה את הצעצוע ליד כדי לשחק בו, ראיתי שהיא מתעסקת עם הידית או עם החלק מהפלסטיק הצבעוני שהפטמה בתוכו.
זה היה משעשע, ודווקא כן עזר להעסיק אותה קצת.
עוד צעצוע...

עם זאת, היום הייתי נמנעת מלתת לתינוקות שלי משהו מפלסטיק להכניס לפה S-: אוף.

מאתמול צרחות אימים.
מגיע לשיאים חדשים, ואנחנו ממש אובדי עצות כבר.
כשהוא רגוע הוא מחייך וצוחק ומתעניין.
אבל תוך שניה מהפך, מתחיל להשתולל ולבכות ולצרוח ולהקשית את הגב ככה שהוא כמעט נופל לי מהידיים.
ממש מתנגד להיכנס למנשא, כל פעם זה מאבק ממש, אבל זאת עדיין הדרך היחידה שהוא נרדם. ולרוב אחרי כמה רגעים הוא נרגע. אבל זה מרגיש כאילו אני ממש מתעללת בו כשמכניסה אותו לשם.

ככל שעובר הזמן אני יותר בטוחה שזה ריפלוקס סמוי.
וכועסת על עצמי שלא הלכנו עדיין לרופא.
אתמול לפני השינה החזקתי אותו וממש בכיתי והתנצלתי בפניו שכל כך הרבה זמן הוא סובל ועוד לא לקחתי אותו לרופא לבדוק.
יש כמה סיבות:

הוא שונא רופאים...הוא שונא שבודקים אותו ותמיד בוכה שם ומשתגע. זאת לא באמת הסיבה, כי אני כן לוקחת אותו לטיפת חלב ולאוסטאופטית, וגם שם הוא מתחרפן לגמרי... אבל כן עוד איזה משהו שגורם לי להימנע מזה.

אני שונאת רופאים... תמיד חוששת מהתגובה שלהם, כידוע ממש גרועה בלענות להם ולעמוד על שלי. מריצה בראש כל מיני דברים שהם יכולים להגיד ואיך אגיב לזה... למשל בעניין ההנקה (למה הוא יונק לעיתים כל כך קרובות), בעניין השינה (למה הוא ישן רק עליי? ועל הבטן...) ועוד כל מיני כאלה. מרגישה שאני כל הזמן צריכה לשקול מילים ולא להגיד דברים מסוימים שסתם יגררו תגובות מעצבנות מצידם.

לא רוצה שהפתרון שייתנו יהיה משהו כמו להוסיף תמ"ל, או להסמיך שאוב בקורנפלור, כי זה לא משהו שאני אעשה וזה סתם יבאס אותי שבאנו בשביל זה.

בכלל הנטייה של הרופאים, בפעמים שכן היינו איתו אצלם, זה להגיד שכאבי בטן זה נורמלי וזה יעבור לבד... ותינוקות פולטים, ועושים גרפסים.
אז מרגישה שאצטרך לשכנע לכיוון של ריפלוקס וזה נראה לי מטופש. כי אם אני זאת שמאבחנת למה אני צריכה אותם....
ואף פעם לא באמת סומכת על הרופאים ועל האבחנות והפתרונות שלהם (מה שעברתי בהריון רק חיזק את זה).

עד עכשיו לא הרגשתי שצריך תרופה, הוא היה בחוסר שקט אבל לא נראה שממש בכאבים וגם הרגיש כאילו זה כן משתפר עם הזמן.

אמנם זה דרש מאיתנו המון - מנשא וידיים ולעמוד וכאלה, אבל זאת לא סיבה לתת תרופה שייכולות להיות לה גם תופעות לוואי.
אבל עכשיו זה מרגיש שהוא ממש סובל ואין לי איך לעזור לו. ואם יש משהו שיכול להקל אז צריך לנסות.

ניסינו את האוסטאופטית. זה כן עזר להנקה להרגשתי, הוא יונק יותר ברצף וברוגע, מתנתק את פחות פעמים. אבל נראה שעדיין עולה לו האוכל ולזה זה לא ממש עזר...

בכל מקרה, נתקשר מחר בבוקר לקבוע תור, כי מה שהולך פה ביומיים האחרונים כבר לא נורמלי...
אם עד עכשיו צרח בזמן שהכנסתי למנשא, ואז נרגע בהנקה ונרדם. או קצת שיגע אותנו עם לקום להוציא גרפס. עכשיו כל דבר כזה מלווה ב10 דקות של חירפון טוטלי, כלום לא מרגיע אותו ואנחנו מתוסכלים.
הוא עליי, כל הכדור, על מנגינה ברקע, או זמזום שלי, או משחק, או איזה משהו שמעניין אותו, וכל דבר מחזיק למקסימום שתי שניות והוא שוב צורח...

אנחנו כל רגע יוצאים דברים חדשים שמרגיעים לכמה שניות. הבקבוק מים שלי, תיבת נגינה עם צליל די צורם ומעצבן, המוצץ (שהוא לועס אותו ומסתכל עליי דרך המראה), טיול קצרצר בחוץ. אבל כלום לא מחזיק, וזה מתיש כל היום רק לנסות עוד ועוד דברים...

כבר היו השבוע כמה לילות יותר טובים, עם נגיד 4 התעוררויות מובחנות, שתיים ארוכות ושתיים יותר קצרות. ובין לבין הוא ישן סבבה במיטה לידי.

אבל מאז שלושה לילות קשים.
בראשון מאוד כאבה לו הבטן והיו לו גרפסים והוא הרבה פעמים בכה והייתי צריכה ממש לקום ולהרגיע ולהרדים חזרה. ולא תמיד הצלחתי בכלל להבין איך להרגיע, והוא היה כל כך מסכן.

בשני הוא קם כל שעה!, ואני עד שב3 בערך התעורר ולא נרגע. בעט את עצמו מצד לצד במיטה, התהפך כל רגע. כל שניה עף לי מהידיים.
אני הייתי עייפה ועצבנית, לא הצלחתי להתמודד עם זה וצעקתי על בעלי שיקום וייקח אותו ממני. הוא כל פעם הביא לי אותו שיינק וכשהיה לו גרפס לקח אותו חזרה.
הייתי ממש בקריזה, לא יכולתי לסבול את זה יותר וממש כעסתי על שניהם.
ככה הוא היה ער שעה וחצי בערך, אבל בסוף בעלי נשאר איתו ואני נרדמתי כבר.

הלילה החלטתי מראש שאני מצליחה להחזיק את עצמי ולהכיל אותו, כי הוא באמת מסכן.
בתחילת הלילה היה קשה. לקח בערך שעה עד שנרגע והצליח להרדם. חיבקתי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו, עמדתי בכל פעם שהיה צריך.
בסוף הוא שם ראש ונרדם לי בידיים.
בהמשך הלילה הוא עדיין התעורר כל שעה, אבל לא היו פעמים שהיינו ערים ברצף אז זה היה יותר סביר. חלק מהפעמים קם לינוק, חלק כי היה לו גרפס. חלק סתם השתולל קצת, אבל סוף הצליח להרדם עליי בישיבה, אז אפילו לא הייתי צריכה מהמיטה או להעיר את בעלי.
בבוקר הצלחתי לישון עוד איזה חצי שעה , ועוד טיפה בסביבות 11.

אויש, נשמע ממש ממש קשה

תגידי, אתם בעיקרון הרבה בבית או הרבה בחוץ כל יום?

אם מדובר בכל סוג של רפלוקס, אז זו חולשה של שוער הקיבה. במקום שהשוער יהיה שסתום חד כיווני (נפתח כדי לאפשר למה שבלע להיכנס לקיבה) הוא חלש ונפתח לשני הכיוונים, ככה שמהקיבה עולה למעלה.
זו חולשה של כיוונים שהרפואה הסינית מיטיבה לטפל בה (פשוט מטפלים בתיקון כיוון הזרימה, שיהיה רק מלמעלה למטה).

דברים אחרים שעוזרים:
תנוחות זקופות כמה שיותר (תנוחת הגרעפס, שעון על הכתף והבטן מקבלת חימום מהגוף שלך? מצויינת. עוד תוספת מצויינת: להחליק בעדינות עם היד על הגב כלפי מטה, לשים לב מה הקצב ומידת הלחץ שטובים לו. אם הקצב או הלחץ לא מתאימים זה לא עוזר אלא מחמיר את ההרגשה הרעה).
הנקות קטנות לעתים קרובות. ראשית, חלב האם שיורד למטה עובר דרך הצנרת ומרגיע את מה שנצרב מחומצות הקיבה שעלו למעלה, שנית, זה שומר על השוער של הקיבה לכיוון הנכון.
ללמוד להניק בתנוחות זקופות, עד כמה שאפשר, למשל אולי בתנוחת הדרבוקה, הוא בא מתחת לבית השחי שלך, כשהאגן שלו נמוך מהראש. כדאי ללכת למפגש לה לצ'ה באיזורך.

כמה שפחות להיות בבית, כמה שיותר בחוץ.

יכול להיות שהמנשא לא מתאים לו בשלב הזה, וצריך מנשא מסוג אחר. אני מנחשת שהוא כבר מחזיק את הראש? אם תמצאי אתיופית שתלמד אותך איך לשים אותו על הגב ולכרוך איזה בד/סדין, זה כנראה יהיה הכי טוב. תנוחה זקופה, הבטן שלו מחוממת בגב שלך, האגן במצב מיטבי.

אנחנו הרבה בבית, אבל יוצאים הרבה לחצר. כל פעם לקצת. בעיקר בבוקר ואחה"צ בגלל החום, אבל אם לא רגוע אז יוצאת איתו לכמה דקות גם במהלך היום.
בחוץ הוא מאוד אוהב לגעת בצמחים ולהסתכל על העצים.

מעבר לחצר בעייתי כי לכל מקום צריך פה רכב וזה סיוט איתו.
אחד הדברים שמבאסים אותי ביותר בבית הנוכחי... לפני שלולו נולד זה פחות הפריע ועכשיו מאוד חסר לי, מקומות במרחק הליכה...

אנסה להתייעץ עם המדקרת שלי. היא זאת ששלחה אותי לאוסטאופטית, כי אמרה שפחות מטפלת בכאלה קטקטנים. אבל אדבר איתה על זה.

תנוחות זקופות כמה שיותר (תנוחת הגרעפס, שעון על הכתף והבטן מקבלת חימום מהגוף שלך? מצויינת.
מחזיקים אותו הרבה בעמידה. הוא דווקא לאחרונה מתנגד לתנוחת גרפס... מוכן רק לעיתים רחוקות... אבל מנסים את כל האופציות עד שמוצאים משהו שמתאים לו. ביומיים האחרונים מאוד קשה למצוא תנוחה כזאת...

הנקות קטנות לעתים קרובות
בהחלט מה קורה פה. הוא די דורש את זה האמת, ואני מאפשרת בכל פעם שרוצה כמובן. ביומיים האחרונים יש פעמים שאני חושבת שאולי רוצה לינוק והוא ממש מתעצבן ומקשית את הגב וצורח... שזה מבאס. אבל יש פעמים שפתאום אחרי 2 דקות כן רוצה. זה ברור שזה לא מרעה אלא הדרך שלו להירגע, כי הוא יונק לכמה שניות ומפסיק. לפעמים חוזר לבכות...

מנשא על הגב בעייתי כרגע, כי הוא רוצה לינוק במנשא בד"כ (כנראה באמת זה שהוא זקוף נוח לו יותר). הוא יונק קצת ונרדם, ולפעמים מתעורר באמצע לכמה שלוקים ונרדם חזרה.
בכלליות אני מנסה להניק אותו בכל דרך בערך, כל פעם מנסה תנוחה אחרת, על כיסא/על הכדור/עם ובלי כרית, כדי לראות מה הכי נוח. וגם כל פעם הוא מעדיף משהו אחר, מרגישה שיש השפעה לזוויות.

לגבי מנשא אחר, מדדתי עוד איזה שניים שהיו לי פחות נוחים על הגב.
אבל באמת תכננו ללכת למדוד עוד כדי שתהיה פה גם אופציה של מנשא בלי קשירות, ואולי ככה יסכים גם להיות על בעלי במנשא.
עוד לא הספקתי להגיע לזה...

לגבי מפגש לה לצ'ה, חיפשתי מתישהו וכרגע אין משהו קרוב לי לפי מה שראיתי. ונסיעות רחוקות זה ממש סיוט בשבילנו...
אבדוק שוב אולי היה איזה שינוי...

את צודקת שיש השפעה לזויות, והשינויים המהירים באמת מעידים על זה שברגע קשה הוא סובל ואז נרגע לרגע.
נראה שאתם גרים במקום ממש לא סימפטי )-: שאי אפשר פשוט לצאת מהבית וללכת קצת לאיזה מקום עם טבע.
אז כנראה החצר היא פתרון.
אני מנחשת שהוא פחות סובל מהחום ממך.
לגעת בצמחים ולהסתכל על עצים, אלה פעילויות מרפאות. רצוי כמה שיותר. ולשניכם, כובע רחב שוליים.

השבוע היינו במרפאת פגים בביקורת.

תכננתי הכל מראש - שיישן בבוקר עד 8, יקום, יינק, ומיד נצא. כדי שנגיע למקום שעה לפני, אשים אותו במנשא כדי שהוא יישן שם איזה שעה, ולקראת התור ב10 יתעורר יינק קצת וככה לא יהיה עייף בתור.

כי באוטו הוא לא ישן כבר, ואם מכוונים להגיע ישר לתור הוא תמיד עייף וצורח.

הצלחנו בדיוק, ולפני התור אפילו הצלחתי לאכול עוגה ולשתות מיץ תפוזים. עוגה שוקולדית וטעימה, שאהבתי לאכול בתקופת הפגיה. זה היה נחמד מאוד.

לולו ישן במנשא, לקראת התור הערתי אותו בעדינות והנקתי אותו. זה כבר סבבה.
הייתה הערכה של פיזיותרפיה. בהתחלה הוא הסתכל עליה, היא חייכה אליו והוא היה סבבה.
אפילו הסכים כשהיא תחזיק אותו.
אבל ברגע שהתחילה לבדוק ולהזיז קצת את הגוף שלו הוא התעצבן ממש והתחיל לבכות.
הנקתי והוא נרגע, אבל כשהחזרתי אותו למיטה הוא שוב התעצבן והעלה טונוס כל כך שאי אפשר היה לבדוק כלום...
אז הראיתי לה קצת סרטונים שלו בטלפון, וכשהוא היה על הבטן בעלי הצליח להעסיק אותו ככה שהוא לא ישים לב אליה והיא תוכל לראות אותו זז.

לא הפתיע אותי שהוא התנהג ככה, אבל תכלס זה היה די מיותר כי בסופו של דבר הוא לא נותן לבדוק אותו אז זה לא מועיל. וסתם גרם לו לבכות.

אני בכלל מרגישה רע על כל הפעמים כאלה שאנחנו הולכים איתו למקומות כאלה, כמו לאוסטאופטית או רופאים או פיזיו, כי הוא ממש שונא את זה ומתנגד אז יוצא שאו שעשים משהו בכוח, או שלא עושים כלום...
ואני שונאת שעושים לו בכוח והוא צורח.
משתדלת לצמצם כמה שאפשר. אצל האוסטאופטית היינו הרבה פעמים, חלק עברו טוב וחלק פחות... ופיזיו ניסיתי פעם אחת בעבר וזה גם לא צלח.
תכלס הוא מתפתח מעולה, קצת יותר מהגיל המתוקן שלו, אני יודעת את זה ובכלל לא לחוצה.
רק יש לו קצת העדפת צד שהייתי רוצה הדרכה לגביה והוא לא מאפשר להן להראות או לנסות שום דבר. הוא ממש נועל את הגוף.
זה יחסית לא דרמטי, ואנחנו כן עובדים על זה ממה שאני מכירה וקצת שאלתי חברה, ויש שיפור משמעותי. לא היה משתמש בכלל ביד ימין או מפנה לשם את הראש, ועכשיו זה התאזן כמעט לגמרי.
אבל כשהוא מתהפך או מנסה לזחול כן יש הבדל בין הצדדים ואת זה אני לא מצליחה לגרום לו לאזן...

בכל מקרה,
אחרי הפיזיו נכנסנו לרופאה.
זאת הייתה אחת הרופאות שהיו לו בפגיה, החמודה מביניהן.
היא הייתה ממש מקסימה, אמרה לו שלום ודיברה אליו. מאוד התלהבה מאיך שהוא הסתכל עליה בעניין.
הוא מצא בחדר דברים מרתקים כמו השולחן (שהיה סתם לבן... אבל היה מסביב פס עץ כזה שהוא אהב), ומן חוט ספירלה כמו של טלפונים.
היא התחילה בדבר איתנו ולשאול שאלות, אז היה לו זמן להסתכל מסביב ולהרגיש בנוח.
כשבדקה אותו דיברה איתו קודם והייתה מאוד עדינה, וזה עבד מעולה. הוא שיתף פעולה, ולא בכה בכלל, אפילו כשהיא נגעה לו בבטן.
אמרה כמה יפה הוא מחזיק את הראש ומזיז את עצמו.

גם איתנו הייתה מאוד עדינה ונעימה.
כשרצתה לשאול אם הוא כבר מתהפך שאלה ממש בזהירות, כנראה כי הרבה פגים בגילו עוד לא מתהפכים והיא לא רצתה להלחיץ.
לגבי המשקל, הוא שוב לא עלה כמעט (התבאסתי מאוד...), אבל היא בכלל לא הלחיצה.
אמרה שהוא עלה יפה בגובה ובהיקף ראש, ושהכי חשוב שהוא על הנקה מלאה.
ורק להמשיך לעקוב.

יצאתי ממנה ממש מרוצה,
בעיקר מכמה רגוע שהוא היה. גם בעלי היה ממש בשוק מזה. הלוואי וכל מי שניגש אליו היה עושה את זה ככה, נותן לו זמן להסתגל ועושה הכל לאט ובעדינות.

אחרי הבדיקה הרדמתי אותו במנשא. הוא בכה קצת אבל תוך כמה דקות ישן ברוגע.
ניצלנו את הזמן לשבת לאכול משהו ואז להסתובב קצת ולקנות לו כמה דברים שהיינו צריכים.

בדרך הביתה אפילו עצרנו בחנות האורגנית.
מאוד שמחתי שיוצא לי ללכת איתו ככה למקומות. מלא זמן לא הייתי שם, מאז שהוא נולד רק בעלי עושה את הקניות. הוא אהב את המקום ומאוד הסתקרן.
אחרי זה ישבתי איתו בחוץ ואכלתי לי ארטיק טבעי. הוא היה רגוע והסתכל מסביב.

רק שבדרך חזרה כבר היה מאוד עייף, וממש ממש צרח. זה היה מבאס מאוד.
התלבטנו אם לעצור או שעדיף כבר שנגיע הביתה, כי זאת נסיעה ממש קצרה. בסוף המשכנו לנסוע ואני ניסיתי להרגיע ללא הצלחה.
בבית מיד נתתי לו לינוק ואחרי זה הוא הלך לישון.
הצטערתי שלא עצרנו בדרך להנקה... אבל חשבתי שגם ככה אחרי זה ימשיך לצרוח בגלל העייפות, ועדיף כבר שנגיע הביתה. מצד שני, זה הגיע לצרחות מוגזמות ממש והיה לי קשה עם זה.
מסוג הנסיעות שגורמות לי לא לרמות לצאת איתו יותר מהבית...
וזה היה מבאס כי דווקא שאר היום עבר ממש בסדר באופן יחסי.

אני מנחשת שהוא פחות סובל מהחום ממך.
האמת שאני חושבת שהוא סובל יותר ממני... הוא מאוד מאוד מזיע...
אני משתדלת למצוא לנו עוד פינות עם צל, או להישאר מתחת לצלון בכניסה. גם שם יש עציצים עם פרחים.

אני חושבת שהוא חווה פה טבע, למרות שזה בעיקר בחצר שלנו. אנחנו מאוד מאפשרים לו לגעת בכל עץ או פרח שהוא רוצה (לא מזמן פגשנו ילדה בת פחות משנה שניסתה לגעת בעלה, והזיזו לה את היד ואמרו - איכס זה מגעיל...) , הוא מסתכל הרבה על התרנגולות.
אנחנו על מדרון, אז יש נוף והרבה שמים, והוא מסתכל מסביב.

בפעם היחידה שעצרנו באיזה יער בדרך לאנשהו הוא רק ישן במנשא...
אם זה לא היה דורש נסיעה לא היה אכפת לי לעשות את זה יותר, אבל במצב העניינים כרגע זה לא שווה את המאמץ מבחינתי.
אני מאוד מחכה שהוא יפסיק לבכות בנסיעות ואז נוכל לצאת קצת יותר.
יש פה הרבה טבע קרוב, מרחק 5 דקות נסיעה. אפשר בעיקרון גם ללכת ברגל, חצי שעה בערך, אבל הדרך ברגל פחות סימפטית, לעשות את זה איתו במנשא. וגם נראה לי שזה יתיש אותי. עד שנגיע כבר אהיה עייפה.

השאלה איננה אם הוא מזיע, להזיע זה ממש טוב ובריא.
השאלה היא אם הוא נהנה לגעת בעצים, בעלים ובפרחים ולהסתכל סביב על התרנגולות ועל הנוף ואז הוא רגוע, או שהוא סובל מהחום עד כדי כך שמאבד עניין בכל הדברים?

אני מתחילה לחשוב שאולי הוא פשוט חטף איזה וירוס בטן כשהיינו בבית חולים...
הבכי כבר ממש לא סביר, יותר גרוע מאתמול. עשה היום בערך 4 פעמים קקי (ובכה לפני כל פעם).
הרגיש לי שהוא קצת יותר חם, מדדנו ויש לו 37, שזה סבבה אבל אולי אומר שזה מתחיל לעלות.
הוא נראה מעוך בצורה שאני לא מכירה אותו... כלום לא מרגיע אותו כמעט. אז נעקוב אחרי החום ומחר נלך לרופא

השאלה היא אם הוא נהנה לגעת בעצים, בעלים ובפרחים ולהסתכל סביב על התרנגולות ועל הנוף ואז הוא רגוע, או שהוא סובל מהחום עד כדי כך שמאבד עניין בכל הדברים?
אה הא מאוד נהנה וזה בהחלט מרגיע אותו.
אבל מתישהו הוא נהיה חסר מנוחה, לא נראה לי שבגלל החום אלא בגלל שכואבת לו הבטן/עייף. לרוב הוא לא מצליח להרדם בחוץ, אז אנחנו מסתובבים עד שנרגע ואז נכנסים כדי שיירדם בבית.

חום זה טוב, זו הדרך להבריא. הגיוני מה שאת חושבת, שהוא חטף איזה וירוס. בעיקרון הדרך לטפל בוירוסים כאלה היא פשוט הרבה הנקה (את מייצרת נוגדנים עבורו לכל וירוס או חיידק שהוא נחשף אליהם, ומעבירה לו אותם בהנקות הבאות, כך המערכת החיסונית הבשלה של האמא תומכת במערכת החיסונית המתפתחת של התינוק) ובהרבה TLC, מה שאת עושה: TENDER LOVING CARE.
מה שרצוי, זה לא להוריד חום. הורדת חום באמצעים מלאכותיים פוגעת בפעולה שהמערכת החיסונית שלו עושה כדי להבריא.

דרך אגב, מסתבר שהוירוסים והחיידקים עוברים לגוף שלך בזמן ההנקה דרך הפטמה מהרוק שלו כשהוא יונק. מגניב, לא?

מה שאת מתארת לגבי היציאה החוצה נשמע לי מעולה. להסתובב בחוץ עד ש"נמאס לו" ואז להכנס הביתה להירדם.

עדכון:
לא יודעת מה הלך פה בימים האחרונים, ריפלוקס או וירוס או קפיצת גדילה או משהו אחר.
ולא רוצה לפתוח פה...
אבל משנת אחה"צ הילד קם אחרת!

ההרדמות במנשא הייתה קשה, אבל אחרי 45 דקות בערך הוא התעורר רגוע, הוצאתי אותו מהמנשא והוא ינק.
בזמן הנקה אני ובעלי המשכנו קצת לפתור תשחצים שהתחלנו קודם וזה היה נחמד.
כשסיים לינוק ארגנתי אותו לאמבטיה.
הוא היה מתוק וחייכן והתלהב ממש.
נתתי לו להישאר קצת ערום ועשינו פרצופים וליטופים.
באמבטיה כרגיל היה רגוע.
עשיתי לו מסאג', טיפטפתי עליו מים.
אחרי שיצא בכה קצת בזמן שהלבשתי אותו (כרגיל...) אבל מיד נרגע בהנקה קצרצרה.
היה קצת לא רגוע, אז יצאנו החוצה.

היינו חצי שעה בחצר, בהתחלה קטפנו עשבים שוטים וליטפנו את הלוונדר. אחר כך סתם ישבתי איתו על הכיסא והסתכלנו מסביב.
כשהוא התחיל לאבד סבלנות נכנסנו והנקתי אותו.

זאת הייתה ההנקה הכי טובה שהייתה לנו אי פעם נראה לי...
בערך רבע שעה. כל נגיד 5 דקות הוא קצת התבכיין, קמתי ויצא לו גרפס תוך שניה וחזר לינוק.
כשסיים יצא עם בעלי החוצה ואני התקלחתי.

כשחזר ינק עוד קצת והתחיל לקטר ולבכות. ידעתי שהוא עייף ופחדתי שיתחיל שוב בכי היסטרי. התלבטתי אם לשים אותו במנשא, אבל באופן מפתיע הוא הצליח להרגע בתנוחת גרפס.
לאט לאט שם ראש.
הוציא כמה גרפסים והסכים להמשיך להישאר ככה. עשיתי לו קצת קולות וקיפצתי בעדינות, ואחרי בערך 20 דקות הוא רצה לינוק שוב.
מאז יונק ומנמנם לסירוגין.
עוד מעט מקווה שאצליח לשים אותו במיטה ויישן קצת ברצף.

הלוואי ומחר יקום בטוב.
מלא חיוכים ונחת.

@}

מרגשים שאתם!!!
כל כך כיף לעקוב!!!

מזדהה מאוד עם ההרגשה הזו, "שחיי תלויים" בגרעפס, בהירדמות ובבכי. בימים של יותר הרדמות ופחות בכי אני ממש זוכרת שהעולם היה ניראה לי יפה יותר, האוכל טעים יותר, והילדה מלאכית משמים נציגת האושר בעולם.
בימים של יותר בכי פחות הרדמות... בקצרה: פחות

אפשר גם להוציא מאוורר לחצר עם כבל מאריך

אז חוץ מפעם אחת בלילה ואחת במהלך היום שנכנס לממש צרחות, סה"כ יותר רגוע.
מצחיק שאחרי אתמול הרגיל שלו נראה לנו ממש נינוח...
כי הרי הוא עדיין עושה מיליון הפסקות לגרפסים, צורח בכל פעם שאני מכניסה אותו למנשא, משתגע קצת עד שנרדם. ישן רק עליי ולא ממש מסכים לי שאשען או אשב בנוחות בזמן הזה...

אבל כשהוא ער הוא חייכן ומתוק, מתהפך ומסתקרן ורק מחפש דברים לגעת בהם.
אפילו הצליח פעם אחת להתהפך היום לצד השני, עם קצת עזרה.
פתאום הבנתי כמה נורא היה אתמול. ממש כמעט ולא היו לו זמנים רגועים, 5 דקות משחק ושוב בכי...

בכל זאת החלטתי שנלך לרופאה, כדי שאפסיק להרגיש שאני מזניחה פה איזה משהו.
כמו שחשבתי, זה היה די מיותר...
היא הייתה באמת נחמדה, אבל זה פשוט לא היה מועיל.

הכנתי מראש תשובות לשאלות שידעתי שהיא תשאל והתשובה שלי יכולה לפתוח מקום להערות שיעצבנו אותי ולא אדע איך להגיב עליהן...

למשל כששאלה כל כמה זמן הוא אוכל, החלטתי מראש לא להגיד שאני לא ממש יודעת וזה לעיתים קרובות, כי לרוב זה מעורר הרמת גבות.
אלא להגיד שקשה להגיד כי הארוחות נמשכות הרבה זמן כי הוא עושה הרבה הפסקות לגרפסים (זאת האמת, רק הניסוח הזה נראה לי פחות מעורר התנגדות).

בכל מקרה, תיארנו את המצב - שיש לו הרבה גרפסים, שהוא בחוסר נינוחות במהלך ואחרי הארוחה, שרואים שהאוכל עולה לו. שהוא מקשית את הגב ובוכה. שבסוף שבוע זה הגיע לממש צרחות בכל פעם שהיה לא גרפס, וכמעט כל היום הוא בכה.
שבהתחלה חשבנו שזה גזים, אבל זה לא נראה ככה ואני חושבת שאולי זה ריפלוקס.

הרופאה לא הסכימה איתי... אמרה שאולי זה קשור למשהו שאני אוכלת, אולי הוא בולע הרבה אוויר במהלך ההמקה. אולי אוכל לעיתים קרובות מדי וזה מכביד.
ונתנה עצות שאני לא מתכוונת ליישם, כמו לרווח הנקות, ואם הוא רוצה לינוק לפני שעברו 3 שעות אז לתת לו מים... אמרה שאולי זה ירגיע את הגרפסים.

לפחות לולו היה ממש רגוע אצלה, חייך אליה. הסכים שתבדוק אותו, אפילו עם סטטוסקופ והכי אפילו עם מקל בפה!
היא מאוד התלהבה מכמה הוא תקשורתי ואיזה יפה הוא מתפתח.

הנסיעות - הצלחתי לסדר את הזמנים ככה שיתעורר ויינק וישר נצא. בדרך הלוך היה קצת עצבני אבל הצלחתי להעסיק אותו, בדרך חזור בכה לסירוגין אבל הצלחתי להסיח את דעתו עם משחק/מוצץ/בקבוק מים ויצא שהוא בכה ממש רק איזה 2 דקות.

בבית מיד שמתי במנשא והוא נרדם די מהר.

בכל מקרה חזרנו לנקודת ההתחלה.
אני עדיין ממש בטוחה שזה ריפלוקס סמוי.
אני יכולה - או להתעקש עם הרופאה הזאת, או לנסות רופאים אחרים, או פשוט לוותר כי מה אני צריכה אבחנה של רופא. אלא אם נחליט שאנחנו ממש רוצים לתת לו תרופה ואז שווה את המאמץ...

אם אני מחליטה שלא הולכים לכיוון רפואי,
להמשיך לעבוד עם עצמי על לקבל את המצב כרגע, לתת לו כל מה שאני יכולה.
לקבל את החוסר שינה, קפיצות על כדור, לולו שחי עליי במנשא. את זה שלפעמים הוא לא מסכים שאני אסרוג או אעשה תשחצים תוך כדי. אז לנצל את הזמן לבהות קצת (כשאני לא בנייד...).
להמשיך לכבות רעשי רקע על כמה הוא אוכל/למה הוא ישן רק במנשא/למה אני לא מסוגלת לצאת איתו מהבית ואף אחד לא רואה אותו אף פעם...
כשהוא יגדל הוא יפגוש אנשים...

(גם מי שבא לפה רואה אותו בתכלס מקסימום חצי שעה, כי הוא צורח ואז ישן במנשא, ואז יונק, ואז יש לו גרפסים ויונק וגרפסים, ואז ער קצת ושוב צורח והולך לישון... מזל שכשהוא ער הוא כזה חמוד שזה שווה את זה...)

דוכיפת איזו תגובה חמודה.

אפשר גם להוציא מאוורר לחצר עם כבל מאריך
רעיון מעניין. ננסה. למרות שלא בטוחה שמאוורר יצליח להילחם בחום הזה...

איכשהו בתוך השבוע המטורף שהיה,
התחלנו בין חירפון לחירפון לעשות קצת דברים בבית.
לא דברים גדולים, אלא כל פעם משהו קטנטן.
כי הרגשתי שהבית כבר סוגר עליי והמצב שלו עצבן אותי יותר מעייפות אפילו.
הבית באמת קטן, זה סלון/מטבח וחדר שינה. אין מקום לאחסן בצד וכל מה שצריך טיפול עומד לי כל היום מול העיניים.
כל הזמן אמרתי שאתפנה לזה כשהדברים ירגעו. אבל זה כבר חצי שנה ככה והכל רק מצטבר ומעיק.
אז החלטתי לעשות בהדרגה, כל פעם שיש קצת זמן (לולו ישן במנשא למשל ולא מסכים שאני אשב).
גם אם לא מושלם, רק שייראה לי יפה בעיניים.

הייתה פה ערימת ניירת עוד מלפני הלידה, שרק גדלה וגדלה והיו בה דברים חשובים (התחייבויות לבדיקות של לולו, קבלות שאני צריכה לקבל עליהם החזר וכאלה), וכל הזמן לא מצאתי מה שהייתי צריכה.
אז בהדרגה השתלטנו על זה. זרקנו דברים לא נחוצים, סידרתי קלסר רפואי ללולו, הכנתי לי ניילונית עם דברים לטיפול.

הייתה מגירה קטנה בשידת החתלה שנראתה כמו מחסן והיה קשה למצוא בה דברים, אז פיניתי מה שלא צריך וסידרתי יפה. זה לקח בערך 10 דקות ועכשיו זה נעים ונגיש (המספריים של הציפורניים, המברשת שיער, המדחום, הברזל שלי ועוד).
כל כך התלהבתי שבמשך כל היום ניגשתי ופתחתי אותה והסתכלתי בהנאה.

אפילו הגענו למחסן.
ממש לא סדר מעמיק, רק את הדברים הגדולים שהיו בערימה ככה שאי אפשר היה להגיע לכלום. כי כשחזרנו עם לולו הביתה פשוט דחפנו לשם מלא דברים בצורה ממש לא הגיונית.. ומתחת לזה היו דברים שאני צריכה כמו חלקים שקשורים למיטה של לולו.
אז בעלי הוציא את הדברים הגדולים, ואני באתי עם לולו ישן במנשא ואמרתי לו מה למסור ומה להשאיר ואיך להכניס חזרה ככה שיהיה נוח ונגיש.
זה לא לקח הרבה זמן והתוצאה ממש מוצלחת.

יש עוד כמה דברים בתכנון,
למשל להעביר למקום גבוה את התרופות וכלי העבודה, לפני שלולו לומד לזחול ולהעמד.
וגם למצוא מקום נוח לאחסן בגדים שקטנים על לולו (כרגע זה בסתם ארגז בחדר שלנו וזה תקוע לי).

כמובן שבימים כמו היומיים האחרונים אני לא עושה כלום והכל יכול לחכות. אבל בימים שהוא ישן יותר או בוכה פחות אנסה להקדיש כל פעם רבע שעה ככה לדברים מסביב.
זה נחמד לי להרגיש שאני עושה עוד משהו חוץ מלהרדים ולהניק...
וגם ככה אלה לא זמנים שאני אצליח לישון בהם.
ובסוף אני זוכה להסתכל מסביב עם חיוך.

למשל הכניסה לבית שבעלי השקיע בה איזה יומיים בשתילה, פורחת עכשיו כל כך יפה וצבעוני וכיף לצאת ולהסתכל. זה ממש עושה מצב רוח טוב.

_כמובן שבימים כמו היומיים האחרונים אני לא עושה כלום והכל יכול לחכות. אבל בימים שהוא ישן יותר או בוכה פחות אנסה להקדיש כל פעם רבע שעה ככה לדברים מסביב.
זה נחמד לי להרגיש שאני עושה עוד משהו חוץ מלהרדים ולהניק...
וגם ככה אלה לא זמנים שאני אצליח לישון בהם.
ובסוף אני זוכה להסתכל מסביב עם חיוך._
איזה כיף ! מבינה ממש את הצורך הזה בבית נעים
כל הכבוד ! וגם על הביקור אצל הרופאה, כל ההתכוננות הטכנית והנפשית לפני... ואיזה נחמד שלולו שיתף פעולה

לא יודעת מה לומר על הריפלוקס הסמוי, אבל אולי יש עוד דברים שאפשר לעשות במצב כזה חוץ מהתרופת מרשם ?

מצחיק שאחרי אתמול הרגיל שלו נראה לנו ממש נינוח...
סיפור העז...

הוא בטח חמוד כל כך!!! מקווה שרק ייעשה קל וכיפי יותר.

ונתנה עצות שאני לא מתכוונת ליישם, כמו לרווח הנקות, ואם הוא רוצה לינוק לפני שעברו 3 שעות אז לתת לו מים... אמרה שאולי זה ירגיע את הגרפסים.

אויש אויש תרשי לי לתפוס את שערות ראשי S-: טוב שאת לא מקשיבה. מאיפה הרופאים מחרטטים עצות כאלה? זה חסר כל היגיון רפואי וגם שכל ישר בעת ובעונה אחת. לפחות היא היתה נחמדה...
מאוד יכול להיות שהוא בולע אוויר בזמן ההנקה. אוקיי. אין הרבה מה לעשות עם זה חוץ מאשר לשפר את ההיצמדות שלו.
אם זה רפלוקס מכל סוג שהוא, אין לך מה לבזבז את זמנך על רופאים או לחפש תרופות. ראשית, זה יעזור. שנית, התרופה לא פותרת את הבעיה, אלא מנסה ליצור הקלה זמנית שיוצרת בעיות אחרות במקום אחר. חבל.
אם יש אכן רפלוקס, הבעיה היא שוער חלש של הקיבה. זה באמת חד משמעית מתחזק עם הגיל. יש טיפולים שיכולים כאמור לחזק אותו יותר מהר וללא תופעות לוואי, אבל אם את רוצה לחסוך לעצמך בלבול מוח פשוט תמשיכי במה שאת עושה. יהיה יותר קל, ואת עושה טוב.

עדכון מהבוקר (בלי לפתוח פה, ידועת שיכול להיות שזה לא יחזיק יותר מחצי יום...):

בלילה ישן פעמיים בערך שעתיים וחצי, ככה שהצלחתי לישון יותר משעה ברצף! מ3 כבר התעורר הרבה וחלק מהזמן גם לי היה קשה להרדם... אבל זה כבר היה ממש שיפור.

הבוקר נרדם בלי מנשא!! על הידיים שלי, קצת על הכדור, קצת עם סיבובים בחדר, קצת הנקה, כמה שינויי תנוחה וכמה גרפסים. אבל תוך חצי שעה נרדם והצלחתי להניח אותו במיטה!
אכלתי ארוחת בוקר.
הוא התעורר אחרי 40 דקות, וראיתי שהוא עוד עייף. לקח שוב חצי שעה אבל הוא נרדם חזרה. הפעם הוא נשאר עליי כי הרגשתי שהוא לא ישן מספיק חזק.

היה ער ורגוע וחייכן. שיחק על המשטח ואני הספקתי לשטוף כלים! מדי פעם ברח לו הכדור אז ניגשתי להחזיר לו אותו והוא התלהב.
כשהתחיל לאבד סבלנות ינק, גרפסים.
עוד הרדמה. שוב חצי שעה על הידיים, עם קצת בכי אבל לא היסטרי ובסוף נרדם וישן במיטה.
הפעם תפסתי אותו ממש כשהתעורר ולקח לי רק 10 דקות להרדים אותו חזרה.
ניסיתי לשים אותו במיטה אבל הוא התעורר מהר אז עכשיו הוא עליי יונק מתוך שינה.

סה"כ ממש שיפור.
אין את הצרחות בכניסה למנשא.
אין המון בכי סביב הגרפסים (יש הרבה גרפסים וחוסר נינוחות, אבל בלי בכי קורע לב).
יש קצת זמן שהוא לא ישן עליי!
יש חיוכים.

אה,
והוא בן חצי שנה היום!! בונבון.

לא יודעת מה לומר על הריפלוקס הסמוי, אבל אולי יש עוד דברים שאפשר לעשות במצב כזה חוץ מהתרופת מרשם?

התרופה לא פותרת את הבעיה, אלא מנסה ליצור הקלה זמנית שיוצרת בעיות אחרות במקום אחר. חבל.

אז זהו, שממה שאני יודעת להקלה זה דברים כמו להחזיק מאונך, מנשא...
לחיזוק של השוער לא ידעתי שיש טיפולים.
מבחינת התרופה, אני יודעת שהיא לא פותרת את הבעיה אלא רק מקילה על הכאב, ושזה עובר עם הגיל.
בגלל זה נמנעתי עד עכשיו, כי זה היה נראה לי שלולו לא ממש סובל מכאב אלא שזה רק מציק לו. ולא היה נראה לי שווב לנסות תרופות, כי לתרופות יכולות להיות גם תופעות לוואי...
אבל בסופ"ש היה נראה לי שהוא כל כך סובל, שגם רק הקלה זמנית נשמעה לי סיבה מספיק טובה.

עכשיו אני מתלבטת לגבי התחלת טעימות, הבנתי שלפעמים זה מקל על ריפלוקס. אבל לא מרגיש לי שהוא ממש מוכן כבר, וחוששת שזה יכביד לו על מערכת העיכול.
הוא כן מתקרב לשם. התחיל להתעניין במה שאנחנו אוכלים ומושיט יד, אבל נראה לי שעדיין כמו בכל חפץ אחר. בינתיים אנחנו נותנים לו לפעמים ללק טיפה, למשל תפוח אנחנו אוכלים. רק שיראה שיש לזה טעם. אבל אחר לק או שניים הוא מאבד עניין.
הוא עוד לא יושב, ואני צריכה לעבור שוב על רשימת הסימנים של מוכנות לאכילה ולראות מה עוד יש שם...

מה שהוא התחיל לאחרונה וזה ממש חמוד, כשבעלי מחזיק אותו והוא רוצה שאני אקח אותו הוא מושיט אליי ידיים!!
בהתחלה חשבנו שזה סתם כי הוא מושיט ידיים לכל דבר... אבל אתמול זה היה נראה ממש מכוון.

סיפור העז...
לגמרי!

לגבי הטעימות:
(אני ממש בעמידה פה על רגל אחת אז בנקודות)

מסכימה איתך שמוקדם מדי
האם הוא כבר יושב בעצמו? זה אחד מסימני המוכנות
לתת לו ללקק וגם לתת לו לאבד עניין בעצמו זה ממש מצויין! זו בדיוק ההתחלה של "טעימות". לעניין אותו, שיהיה לו כיף סביב האוכל, שזה יהיה עליכם ואיתכם וקשור לכיף עם ההורים, וזה הכל. היכרות עדינה בלי לחץ, להכיר טעמים שונים. ממש יופי מה שאת מתארת!
עוד סימן מוכנות - שנעלם הרפלקס לדחוף החוצה עם הלשון דברים שנכנסים לו לפה. לכן ליקוק, באמת הכי בטוח.

איזה יופי שהיה יום טוב וקל יותר, כן יירבו.
הייתי מחכה עם טעימות, שלי עכשיו בן כמעט שמונה חודשים ורק לאחרונה אני מרגישה שהוא בשל להתחיל לאכול. אחד הסימנים הוא באמת ישיבה, לא שייתשב לבד בהכרח אבל שיצליח להחזיק את עצמו יושב, וגם היכולת להעביר דברים מיד ליד ומהיד לפה, וכמובן עניין במזון. נשמע שמה שאתם עושים זה אחלה ובהמשך תתנו לו ממש אוכל.

כל יום משהו אחר, אבל בגדול במגמת שיפור.

לולו ממש גדל, נהיה מן ילד קטן.
התחיל קצת לזחול. עוד לא ממש מרחקים אבל עובר את המזרן שלו הלוך וחזור, מאוד מכוון מטרה, תופס את המשחק ואז מתגלגל איתו על הגב.
עושה מלא קולות חמודים, לא מפסיק לקשקש. לפני יומיים היה ער חצי שעה באמצע הלילה רק כדי לדבר עם עצמו במיטה...
מפזר חיוכים מתוקים.

השבוע הצלחתי פעם ראשונה להתקלח כשהייתי איתו לבד בבית! שמתי אותו על הגב על המזרן פעילות (הוא עוד לא מתהפך מהגב לבטן) עם האוניברסיטה, מול הדלת של האבמטיה. והתקלחתי עם וילון פתוח ככה שיכולתי לראות אותו תוך כדי. והוא שיחק והיה רגוע ולא בכה בכלל עד שסיימתי!
אחרי זה עשיתי כלים, הוא היה על המזרן לידי וחיכה שאני אסתכל עליו כל פעם ואז חייך אליי חיוך מתוק מתוק.
ואז הכנתי פסטה ורוטב ופה הוא כבר התחיל לאבד סבלנות... אבל לא בכה והצלחתי לסיים ויצא טעים.

הוא עוד לא התינוק הכי רגוע אבל בוכה הרבה פחות במהלך היום.

שני הלילות האחרונים היו קשים מאוד, התעוררנו כל שעה או פחות, מדי פעם גם קמנו מהמיטה.
בבוקר הייתי מחוסלת ובעלי היה איתו והשלמתי טיפה שינה.

במשך היום עוד בוכה הרבה פעמים בהרדמות, אבל מדי פעם נרדם בקלות ואפילו מצליחה להרדים אותו בישיבה במיטה, ואז הוא נשאר לישון עליי אבל אני יכולה להישען בנוחות.
מדי פעם מסכים כן לישון במיטה שלו אבל זה עוד ממש לא עקבי.

היו איזה יומיים ששוב בכה המון בגלל הבטן ופחדתי שזה חוזר, אבל סה"כ זה די נרגע. בימים האלה חזרתי להכניס אותו למנשא בשינה, אבל כשזה עבר הפסקתי שוב.
יש שעות ביום שעוד בוכה ומתאמץ סביב זה, אבל זה כבר לא כל היום ברצף.

ביום שבת אפילו הצלחנו לנסוע לחברים.
ממש חששנו וחשבנו שנוותר, אבל ראינו שהוא בטוב אז החלטנו לנסות.
הדרך הלוך עברה ממש טוב באופן מפתיע. הוא לא היה הכי מרוצה אבל הצלחתי להעסיק אותו עם משחקים והוא בכלל לא בכה.
כשהגענו לשם והוא ראה את האנשים בכה ממש אז ברחתי איתו לחדר. הרגעתי אותו ואז עשינו כמה ניסיונות לצאת. כל פעם שהוא בכה נכנסנו שוב, ואחרי כמה פעמים כאלה הצליחו לפתות אותו עם משחק והוא הסכים להישאר עם כולם.
רוב הזמן הוא היה ממש רגוע והסתכל על כולם בסקרנות. היה נראה שטוב לו.
כשהיה עייף ישן עליי במנשא.
לא יכולה להגיד שהרגשתי שאני לגמרי נמצאת שם, רוב הזמן כן הייתי סביבו - הנקה/הרדמה/מיליון גרפסים... נכנסנו די הרבה לחדר (קשה להניק אותו ליד אנשים כי הוא מתנתק מלא גם בגלל הגרפסים וגם כי זה מסיח את דעתו).
אבל סה"כ הייתה חוויה חיובית.
בדרך חזור היה עייף ממש וקיוויתי שהוא יירדם. הוא היה חסר סבלנות ולא הצליח להיכנס לשינה, בשלב מסוים התחיל ממש לצרוח וזה היה מבאס כי עברו כמה דקות כאלה עד שהגענו לתחנת דלק כדי לעצור.
היינו במרחק פחות מ10 דקות מהבית, אבל הוא כבר השתגע לגמרי אז עצרנו והוא ינק ונרגע ואז המשכנו הביתה.

יש לנו עוד נסיעה למשפחה ביום שישי, מקווה שיעבור בסדר. גם הנסיעה עצמה וגם המפגש עם האנשים (מבחינתו וגם מבחינתי...).

כמה שאפשר אני מנסה שאנשים יבואו אלינו, זה הרבה יותר קל לי גם מבחינת הנסיעה וגם עם התכנון של השעות שלו. חייבים לפני שיוצאים לדרך שהוא יישן ויאכל ורק אז יש סיכוי שזה יעבוד. ולא תמיד זה מצליח כי בגלל ההפסקות הארוכות לגרפסים לא תמיד אני בטוחה אם סיים כבר לאכול או שעוד מעט ייצא גרפס והוא ירצה שוב (זה מה שקרה בשבת...).

בגלל שאוגוסט זה יחסית מצליח, כי יש אנשים שבחופש. יוצא שיש לנו משהו לעשות לפחות 3-4 פעמים בשבוע. אבל חוששת מספטמבר.

בכללי מרגישה שכבר כן הייתי רוצה לצאת איתו יותר, לפגוש אנשים ולעשות דברים.
גם כי אני כבר קצת משתגעת בבית, וגם כי הוא גדל ואני מרגישה שהוא צריך קצת יותר שינויי אווירה, אנשים חדשים וכו.
לא משהו גרנדיוזי אבל כן משהו מעבר לאני והוא כל היום בבית.

אבל חם מאוד, אז בילויים בחוץ ממש לא באים בחשבון מבחינתי כרגע.
ופעילויות תינוקות/אימהות בסגנון עיסוי תינוקת וכאלה נראה לי שממש לא מתאימות לו. רוב הסיכויים שייצא שהוא סתם בוכה שם כי בדיוק רוצה ללכת לישון או תקוע לו גרפס או משהו ואני סתם אתבאס על המאמץ...

אפילו כשבאות אליי חברות יוצא בסוף שאני מרגישה שחצי מהזמן בכלל לא הייתי איתן כי הייתי עסוקה בלהרדים אותו.

צריכה משהו חופשי יותר, מרחב שיהיה בו עוד אנשים, אבל מעט (המוני לא מתאים לי ולא לו). ובלי פעילות בשעה מסוימת ככה שאני יכולה להגיע מתי שיתאים לו ולפרוש איתו הצידה בכל פעם שמאבד את זה.

וגם זה לא בטוח יעבוד כי אולי יבכה לי בדרך או שייצא שאנחנו כל הזמן בפינה יונקים ומוציאים גרפסים...

_שני הלילות האחרונים היו קשים מאוד, התעוררנו כל שעה או פחות, מדי פעם גם קמנו מהמיטה.
בבוקר הייתי מחוסלת ובעלי היה איתו והשלמתי טיפה שינה._
היום היה שיא בבוקר, הצלחתי לישון כמעט שעה וחצי (בד"כ אני לא עוברת את החצי שעה...) .
בעלי נתן לו בקבוק ואז העסיק אותו עד שהוא התחיל לאבד סבלנות.
רציתי לישון יותר, אבל שמעתי אותו משתגע אז התעוררתי. אמרתי לבעלי שייתן לו עוד בקבוק וירדים אותו (במקרה היה מספיק חלב במקרר כי אתמול מרוב עייפות לא הלכתי ליוגה אז נשאר מה שהכנתי מראש) .
אבל מה, האדון לולו סרב לבקבוק והתעצבן ולא רצה לישון.
בעלי אמר שהוא לא רעב והוא לא יודע מה לעשות.
אז לקחתי אותו אליי והוא התנפל על הציצי....
למזלי הצלחתי להרדים אותו תוך כמה דקות והוא ישן עליי. ניסיתי להרדם שוב אבל כל כמה זמן הוא התחיל לזוז והיה צריך לעשות שששש כדי שיירדם חזרה. ואחרי פעמיים כאלה כבר לא הצלחתי להרדם.
אז סתם נחתי במיטה כשהוא עליי

וואו וואו תשמעי, לי זה נשמע אופטימי! הוא פעיל פיזית ומאוד מתקדם, והוא מסוגל להיות נינוח הרבה זמן! וואו, התרגשתי בשבילך! (להשוואה, אני לא יכולתי להתקלח לבד כמו שאת מתארת לפחות שנה וחצי... )

לגבי חברות שבאות: הנוכחות שלהן מפריעה להרדים אותו?

@}

הוא אכן ממש מתקדם.
עדיין קשה, בעיקר העייפות והימים עם הבכי. אבל לגמרי רואים שזה משתפר לאט לאט.

לגבי החברות, הוא ירדם רק אם אני אכנס איתו לחדר, בסלון או אם הן איתנו בחדר זה מסיח אותו.
לפני שבועיים נראה לי הייתה חברה, והוא היה ביום לא טוב. אז יצא שכמעט כל הזמ ןהייתי עסוקה בלהרגיע בכי ולנסות להרדים אותו. והוא בכה המון תוך כדי וזה היה לי מאוד מבאס... שגם אני לא מאה אחוז איתו כשהוא צריך, וגם תכלס בקושי הצלחנו להחליף משפט...

אז אתמול כשבאה חברה אמרתי לה מראש שכנראה אעלם לחדר לכמה זמן כדי להרדים אותו.
סה"כ הוא היה בטוב בבוקר אבל דווקא לפני שהיא באה התחילה לכאוב לו קצת הבטן, וגם לקח לו זמן להרדם. הוא בכה וסרב לישון, אז יצאנו חזרה לסלון. וכמה בערך 3 פעמים עד שהוא נרדם...
זה לא היה נוראי, אבל כן קצת מבאס ובעיקר קשה לי להתמקד בהלרגיע את הבכי שלו כשיש אנשים בבית...

היום לעומת זאת הוא נרדם כל פעם בלי בכי כמעט בכלל! רק ילל קצת מקודם.
הוא ינק, ואז עירסלתי אותו וקפצנו קצת על הכדור/ישבתי במיטה וניענעתי אותו, והוא פשוט נרדם.
ודווקא היום אף חברה לא יכלה, למרות שדווקא ניסיתי לקבוע...

אם זה ככה זה ממש סבבה מבחינתי. להיכנס לדקות להרדים אותו ולצאת. זה מאוד שונה מצרחות ובכי במשך 10 דקות עד שהוא נרדם (במקרה הטוב...)

אוי, כמה שאתם מרגשים
את ולולו
והמקלחת הראשונה, אוהה, איך שאני זוכרת אותה. סוג של גאולה לעולם.

תקשיבי רגע, בנוגע לחברות, מתור יולדת לשעבר וחברה של יולדות ושל אמהות בכלל: את נשמעת קצת... מגזימה. כן, כאמהות, כשנפגשים, אז הרבה פעמים זה סביב הילדים, גם כשהם גדולים יותר, ויש פחות זמן להחליף מילים כ-2 מבוגרים. זה סטנדרט. תרי לי לנחש שגם החברות שלך מבינות או יכולות להבין את זה.
אז:
אם זה מבאס בשבילך, מה שעזר לי, זה לזכור, שבשלב זה, הבחירה היא בין האופציות הזמינות: להיות עם התינוק בבית או להיות איתו ועם חברה. ובגלל שגם כך, בלי מאמץ, יש בשפע מהראשונה, אז אפשר, מידי פעם, לבחור בכיף בשניה. בעקרון יש גם אפשרות שלישית: לצאתעם חברה ולהשאיר את התינוקת. מומלץ. אחת ל... זה פשוט לא תדיר; ניראה לי... במשך הרבה זמן. שלי עוד מעט בת שלוש וזו עדיין אופציה יחסית לא מאוד זמינה...

ואם את מתבאסת בגלל שניראה לך שהחברה מתבאסת: אז תאום ציפיות כמו שעשית זה כלי ממש מצוין. וישנה אפשרות נוספת: אפשרי לחברה להיות יעילה. כך תדעי שהיא עסוקה בזמן שאת מרדימה אותוצותהיי נינוחה יותר. אני לעולם לא אשחכ את הדודה שבאה לבקר ושאלה מה אפשר לעזור. הצעתי לה להכין פשטידה כי הייתי מורעבת ולא ראיתי את עצמי מגיעה לזה. במבט לאחור פשטידה ניראה לי מופרע משהו, אבל בזמן שהנקתי את הקנה היא הכינה פשטידת אלוקים חלומית בתבנית ענקית ואני ניזונתי ממנה לפחות 3 ימים ו-3 לילות
ומה הקטע? שהדודה יצאה מפסוטית. פי אלף, לדבריה, מאשר בביקור משמים של המתנה על הספה...
אז כמו שאמרתי פשטידה ניראה לי היום מופרע משהו: אבל לחתוך סלט? להכין לשתיכן ארוחה קלה? בתור חברה, הצע כזו היתה מאוד מאוד משמחת אותי. בתור מארחת ניראה לי שהיתה מורידה לי סטרס מהזמן שנמשכת ההרדמה.

נשיקות ללולו @}
אתם נשמעים פשוט חטיבה של הרמוניה מושלמת @}

מצטרפת בכל לב להצעות הפרקטיות של דו כיפת ולמה שאמרה על החברות. בדיוק, בדיוק, hear hear.
כולנו אוהבים לתרום ולעזור, רק צריך לתת הזדמנות. זה כל כך משמח!

כן, כאמהות, כשנפגשים, אז הרבה פעמים זה סביב הילדים, גם כשהם גדולים יותר, ויש פחות זמן להחליף מילים כ-2 מבוגרים. זה סטנדרט.
כן זה ברור לי. העניין הוא שרוב החברות שלי עדיין בלי ילדים (לא בהכרח מבחירה לצערי...), אז זה מרגיש יותר מבאס...
כשנפגשת עם חברות עם ילדים זה מרגיש יותר טבעי שכל אחת מתעסקת בילדים שלה רוב הזמן.
מה שכן, אין ספק שלולו מנצח לחלוטין בכמות תשומת הלב שהוא דורש... כי כל ארוחה/הרדמה היא ארוכה. והעניין שהכי מפריע לי האמת, זה הבכי.
מאוד קשה לי כשאני יודעת שיש מישהו בחדר ליד בזמן שהוא צורח... לא בטוחה למה, ברור לי שמבינים את העניין. זה די ברור שהוא סובל ומרחמים עליו.
אבל זה מרגיש לא נעים, וצריכה לאבק בעצמי כדי לא לנסות להשתיק אותו או משהו כזה אלא פשוט להתייחס כרגיל, כמו כשאנחנו לבד בבית. להרגיע איך שאני יודעת ולתת לו את הזמן שלו...

להיות עם התינוק בבית או להיות איתו ועם חברה
זאת גישה טובה. אני צריכה לזכור את זה.

יש גם אפשרות שלישית: לצאתעם חברה ולהשאיר את התינוקת.
אז זהו, שזאת אופציה שלא ממש קוראת.
שתי סיבות -
האחת פרקטית. יוצא לי ממש מעט בשאיבות, 20-60 מ"ל פעם (לרוב יותר לכיוון ה20-30...). לרוב אני שואבת פעם ביום, אם צריכה יותר למשהו ספציפי שואבת פעמיים.
פעם בשבוע אני הולכת ליוגה לשעתיים, ככה שצריכה להשאיר מנה וחצי לפחות (בערך 150 מ"ל), ככה שכל השבוע בערך אני שואבת רק בשביל זה...
מדי פעם אם יש קצת יותר אני מקפיאה איזו שקית.

יש קצת שקיות במקפיא, הבעיה שהן מלפני כמה חודשים, כשעוד אכלתי ממש הכל. ופעם אחרונה שנתנו לו אחת מהן אנחנו די בטוחים שזה לא עשה לו טוב. אז בינתיים אנחנו שומרים אותן, זה אמור להיות טוב לפחות לעוד חודשיים ככה. אולי בהמשך הוא יהיה פחות רגיש ואם לא אז נתרום.
אבל לא משתמשים בהן בשוטף, אז יש רק מה שאני שואבת עכשיו.

אז אין מספיק כדי להשלים שינה, או כדי לצאת עם חברות...

היום הייתי ביוגה והוא אכל רק חצי מנה! אז נשאר מלא במקרר ועכשיו אני מתלבטת מה לעשות השבוע. שום דבר לא נראה לי מספיק שווה בשביל זה

אולי רק אשלים קצת שינה

ופה מצטרפת הסיבה השנייה -
ממש קשה לי להשאיר אותו לבד. בינתיים זה רק עם בעלי, וגם אז אני כל הזמן חושבת על מה איתו ואיך הוא ומקווה שהוא לא בוכה.
לשמחתי לאחרונה הוא יותר בטוב, אז קצת יותר קל. אבל היו כמה פעמים שהם נשארו והוא ממש בכה והיה לי מאוד קשה עם זה אח"כ.

אז בינתיים נפגשת עם חברות רק כשהוא איתי. ואם בעלי בדיוק בבית הוא מדי פעם לוקח אותו קצת החוצה כדי שיהיה לנו איזה חצי שעה לבד.

סה"כ משתפר לאט לאט.
היום למשל הייתה עוד איזה התקפה בכי די היסטרית, ממש כאבה לו הבטן...
אבל חוץ מזה היה שמח ומתוק כל היום.

הוא שוב שכח איך לחבר מחזורי שינה, ומתעורר כל 45 דקות על השעון... אני ממש לא מצליחה להרדים אותו חזרה אז יוצא שכל היום הוא ישן 45 דקות, ער לשעה בערך ואז שוב ממש עייף.
מבאס, אבל זה כבר היה אחרת אז אני משערת שזה יסתדר חזרה מתישהו ומחכה בסבלנות.

הלילות מתישים עם המון התעוררויות לגרפסים
הלילה ינק או הוציא גרפסים כמעט כל הזמן, ישנתי ממש גרוע.
ישנתי איזה חצי שעה נוספת בבוקר וחצי שעה בצהריים.

אתמול עשינו הליכה!
אני ובעלי ולולו היה בעגלה.
העגלה שלנו הייתה עם פנים החוצה, ונמנענו מלהשתמש בה כי לא אהבתי שהוא לא רואה אותנו. אז קנינו עגלה אחרת יד שניה, שאפשר לשים עם הפנים אלינו. ואז ההיא אני צריכה למכור.
מאז התחלנו להשתמש בה וגם הוא יותר אוהב לשבת בה.
תכלס רציתי אותה בעיקר בשביל ההליכות, כי זה ממש לא מתאים על הידיים או עם מנשא.
בעלי התחיל לעשות הליכות לאחרונה, ובגלל זה לא הצטרפתי אליו.

היה ממש נחמד.
לצערי אין לנו פארק באיזור. יש מקום עם נוף יפה, אבל צמוד לכביש. אז היה קצת מבאס ללכת איתו ליד הכביש ככה, אבל בכל זאת נחמד מאוד וגם לולו ממש נהנה. היה רגוע והסתכל מסביב.
היה לי קשה, המון זמן לא זזתי. הליכה כזאת לדעתי עוד מלפני ההריון... כאב לי במפרקי הירכיים.
אמרנו שננסה לעשות לפחות פעמיים בשבוע.

והיום הייתי ביוגה אחרי שבועיים שלא הייתי. הרגשתי כמה הגוף נוקשה... אבל לאט לאט השתפר קצת.
אני חייבת לעשות קצת במהלך השבוע כי יש מקומות שממש כואבים לי.

לולו ממש מנסה להתהפך מהגב לבטן.
הוא תמיד מנסה לזחול ומתישהו מתגלגל בטעות מהבטן לגב ונתקע ככה. ואז הוא מתעצבן שהוא תקוע עד שאנחנו באים להפוך אותו חזרה...
אז לפעמים הוא ממש מנסה ולוקח תנופה. עושה חצי דרך ונופל חזרה לגב. מקווה שהוא ילמד בקרוב ואז יהיה יותר עצמאי בתנועה שלו.
בזחילה הוא ממש התקדם, וגם תופס חפצים הרבה יותר טוב ולא משחרר אותם אחרי שניה כמו פעם.
אבל הכי מתאמן על דיבור. מאוד אוהב לקשקש. הכי הרבה לעצמו אבל לפעמים גם לנו.
איתנו מחכה בעיקר שאנחנו נדבר, או שנעשה קולות ואז הוא מחייך.

היום בשני התקפי הבכי מה שהיה טוב זה שהצלחתי למצוא דרכים טובות להגיע אותו.
פעם אחת יצאנו החוצה. פשוט ישבתי איתו בחצר והוא נרגע והסתכל מסביב.
פעם שנייה זה לא עבד, אז עשיתי לו אמבטיה. והוא ממש נרגע ואהב את זה ושיחק וחייך.
אחרי האמבטיה כמובן חזר לבכות... עד שהצליח להרדם.

עכשי והוא ישן במיטה. בטח עוד מעט יתעורר כרגיל ואז אלך גם לישון.
ממש קשה לי עם הלילות ורק מחכה תמיד שהם יגמרו, כי אנחנו מתעוררים כל שעה בערך וזה ממש מתיש...

צריכה לנסות למצוא לנו חברה למהלך השנה.
לולו כבר ממש צריך יותר יציאות החוצה, ואני מכירה את עצמי כמה קשה לי לצאת אם אין לי תוכניות ספציפיות...
רוצה איזה מישהי או שתיים עם תינוקות שניפגש באופן קבוע.
לא רוצה קבוצה גדולה וגם לא משהו עם פעילות מובנת.
והאידיאל זה פה באיזור ושלא אצטרך לנסוע יותר מדי.
מקווה שאצליח למצוא.
והכי אשמח אם לפחות חלק מהשבוע נהיה בחוץ, סתם באיזה פארק או יער.

באופן טבעי

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול

מקום לגדול