מתי ואיך סיפרתם להורים שלא תמולו

אנונימי

_{ראו גם: תינוק לא נימול וסבים דתיים}

אתמול התבשרנו שיש לנו בן.
אין לנו שום כוונה בעולם למול אותו.

ההורים שלי בסדר עם זה, ההורים שלו... אנחנו חוששים מהטפות יומיומיות בלתי פוסקות בנושא, מהנסיון של החתונה שלנו.
ההריון שלנו בשלב די מוקדם (שבוע 15) ואנחנו מתלבטים מתי לעשות את זה ואיך. להושיב אותם לשיחה? לחכות שהם יעלו את הנושא? ומה הדד ליין?
נכון שזה מאוד תלוי בכל משפחה, אבל נראה שפשוט אין זמן טוב לדברים כאלו.

אשמח אם הלא מלים מביניכם יחלקו מנסיונם.

תודה

אנחנו דיברנו איתם לפני שידענו שיש לנו בת. לדעתי עדיף ככה מאשר אחרי לידה. למי יש כח אחרי לידה?
יתר על כן, עכשיו אנחנו לא צריכים לנהל את השיחה הזאת יותר בחיים

בקשר להטרדות ולשיחות, זה הכל עניין של כמה מוחלטים אתם בקשר לזה. גם לנו ניג'סו קצת בקשר לחתונה. אבל היינו ברורים ונחושים וירדו מאיתנו.
לא היה שום דיון אחרי השיחה המקורית על אי חיתוך! לא בגלל שהסכימו איתנו, בגלל שהיה ברור שאנחנו לא מתכוונים לחתוך. מבחינתי הצגתי את זה באופן הבא - זו ההחלטה שלנו, אנחנו מוכנים לענות על כל שאלה ולספק חומר על כל נושא שמעניין או מטריד או מלחיץ אתכם. אנחנו פה כדי לספר לכם שזה מה שהחלטנו, לא כדי להתייעץ. אנחנו פה גם כדי לשמוע מה אתם מרגישים בקשר לזה, ולעזור לכם להרגיש יותר טוב.

לא אשקר לך, הייתי מאד בלחץ מהשיחה הזאת, אבל הגעתי אליה מאד מוכנה (ובפיק ברכיים) ויצאתי ממנה מופתעת לטובה. מאד מאד לטובה. עדיף לדעתי כמה שיותר מוקדם. ככל שיעבור הזמן תהיי יותר רגישה ורגשנית ויותר נתונה להשפעות הורמונים, עדיף שיותר מאוחר זה לא ישב לך על הלב. שזה יהיה מאחורייך...
מאחלת גם לכם שיחה טובה ומפתיעה לטובה.
@}

_עדיף לדעתי כמה שיותר מוקדם. ככל שיעבור הזמן תהיי יותר רגישה ורגשנית ויותר נתונה להשפעות הורמונים, עדיף שיותר מאוחר זה לא ישב לך על הלב. שזה יהיה מאחורייך...
מאחלת גם לכם שיחה טובה ומפתיעה לטובה._
מצטרפת לכל מילה..

אנחנו גם סיפרנו לפני הלידה השניה.
הסיבה העיקרית שבדקנו בכלל מה מין התינוק הייתה כדי לדעת אם יש סיבה לדבר עם ההורים או לא.
[ולכן בהריון השלישי כבר לא בדקנו].

אני גם העדפתי לדבר לפני.
וגם אצלנו הצגת הדברים להורים הייתה ברוח של ניצן:
מבחינתי הצגתי את זה באופן הבא - זו ההחלטה שלנו, אנחנו מוכנים לענות על כל שאלה ולספק חומר על כל נושא שמעניין או מטריד או מלחיץ אתכם. אנחנו פה כדי לספר לכם שזה מה שהחלטנו, לא כדי להתייעץ. אנחנו פה גם כדי לשמוע מה אתם מרגישים בקשר לזה, ולעזור לכם להרגיש יותר טוב.
זה לא עזר אגב לגמרי..
צד אחד עד היום לא מרגיש עם זה טוב.
אבל כן קיבלו שזו ההחלטה שלנו וזה לא גרם לאהוב פחות את הנכד או משהו כזה..

רק לא לדחות לאחרי הלידה, חס וחלילה. זה הכי גרוע, כי את לא תהיי פנויה רגשית לטפל בדיון.

הנסיון שלנו היה טוב. השתוללו קצת בהתחלה, נרגעו, כשראו את הילד שכחו את כל הויכוח.
היום חלק מהם בעצמם נגד "ברית".

קודם כל - מזל טוב!

שנית, אני לגמרי מסכימה עם ניצן ופו.

אני מבינה שהחשש הוא שאם תספרו מוקדם, תצטרכו לסבול חודשים, לכאורה מיותרים, של נדנוד בלתי פוסק, ואולי עדיף לדחות את השיחה ולהרוויח כמה חודשים של שקט?
אם כך, לדעתי שיחה מאוחרת לא מקצרת את הנדנוד, אלא רק דוחה אותו לזמן אחר, שהוא ממש פחות נוח מעכשיו - לסוף ההריון או לאחרי הלידה.
מה לעשות, להורים לרוב לוקח זמן לעכל את הבשורה, וזה אותו הזמן בכל מקרה... אז למה להתקע עם זה בזמנים הכי מרגשים ורגישים?

אצלנו, כל אחד לקח אחריות על לספר להורים שלו, בדרך שלו.
אני סיפרתי להורי באמצע ההריון על ההחלטה, והייתי לגמרי סגורה על עצמי. ההתנגדות עלתה, אבל מהר מאוד הבינו ללבי ו"ירדו ממני".
אישי היה פחות סגור על עצמו ממני, ודחה את הסיפור כמה שיותר. כלומר... הוא סיפר משהו, אבל כל הזמן השאיר פתח לכך שאולי נשנה את דעתנו.
זה נפל עלינו לאחר הלידה, ונפל לא טוב... בדיעבד אני מבינה שהיה חכם יותר לשוחח יחד עם ההורים, לחשוף אותם גם לגישה ולהחלטיות שלי, ולא להשאיר את העניינים ככה עם המשפחה שלו.

לא קראתי הכול, אך מציעה להחליף לשם דף מתאים, כזה שישתמע ממנו במה מדובר.

אולי
מתי ואיך סיפרתם להורים שאינכם מלים?
מתי ואיך סיפרתם להורים שלא תמולו?

להודיע להורים על אי כוונה למול

אי אפשר פשוט להתעלם כאילו ברור שאין ברית וזהו ?
<שואלת ברצינות>

מזמינה אותך להיכנס לדף תינוק לא נימול וסבים דתיים

אז ככה:
אין אופציה פשוט להתעלם... זה פשוט צפוי שזה יתפוצץ לנו בפרצוף בנקודה זו או אחרת.
ורדה - הייתי בדף (עוקבת אחרי התפתחותו כבר כמה זמן) והוא אכן מחזק אבל עדיין... בנקודה זו אנחנו צריכים עצה ממוקדת.

באשר לשינוי השם - אז נכון, זה שייך ל מדור בלי ברית מילה אבל אולי תהיה למישהו דוגמה מתחום אחר, דווקא. אולי בינתיים להשאיר ולראות איזה כיוון הדף תופס?

ובאשר לשאר - אוף... אני ממש לא הטיפוס של לשבת לשיחה עם ההורים. והמרגיעון כרגע לא מרגיע בכלל:"האדם מתחלף - הדעה לא".
אני חושבת שניתן להם תקופה קצרה של התלהבות מהעניין (הם מתרגשים מזה מאוד) לפני שנעכיר את השלווה.

עם אמא ההתמודדות תהיה הרבה יורת קלה מאשר עם אבא - האם נכון להפריד את השיחות האלו? לספר קודם לה, ולקוות שהיא תעביר את זה הלאה? האב הוא בעצם הקוץ העיקרי בעניין.

(ותודה על כל התגובות עד כה)

אנחנו סיפרנו אחרי הלידה והייתה מהומת עולם.
אני בטוחה שגם אם היינו מספרים במהלך ההריון התגובה הייתה דומה,מן הסתם עדיף להתמודד עם זה עכשיו. כך או כך אחרי כמה חודשים זה נרגע.
במקרה שלנו מתישהוא הבינו שזה כבר לא יקרה,אבל ברור לי שלא נוח להם עם זה.
ההריון שלכם עוד צעיר,נראה לי שאפשר לחכות עם זה קצת.
מעניין אותי לגבי מי שסיפרו במהלך ההריון-האם לא הייתה התעוררות מחודשת של התנגדות אחרי הלידה?

כמו הרבה "חריגות" מהזרם,אם ביניכם זה מוחלט וסופי,אז זה יובן,הם יבינו די מהר שאין כניסה ושההחלטה היא שלכם בלבד,כמו שניצן אמרה,אתם לא מתייעצים אתם מודיעים ומוכנים להסביר.

אילה א
אי אפשר פשוט להתעלם כאילו ברור שאין ברית וזהו ?לא,ממש לא, אחת השאלות הראשונות שאנשים שואלים כשנולד בן היא מתי הברית.

סיפרנו בסוף ההריון אם אני לא טועה.
רצינו להכין את הרקע ושזה לא יהיה אישיו אחרי הלידה , במיוחד לאור העובדה שתיכננו לידת בית בסתר.
אני ידעתי שלהורים שלי לא יהיה אכפת כל כך ושלהורים שלו זה ישנה ושהם יתווכחו אז מראש זו היתה הודעה ולא נושא שפתוח לדיון.
ברור שזה לא הלך חלק והיה ויכוח אבל סה"כ רוב הזמן ברוח טובה ולא היו צעקות או ברוגז.
אחרי הלידה אבא שלי הציק מאוד , יותר מכולם. בגלל הקטע החברתי - אף אחד לא דתי אצלנו...
ביקשו שלא נספר לסבים שלנו וקיבלנו את זה.

מאז ההחלטה לא נשמע שום דיבור , דיון או הבעת ביקורת על העיניין במשפחתנו , השלימו לגמרי עם המצב.
זה ממש לא אישיו וזו בהחלט הפתעה לטובה.
גם על שאר ההחלטות שלנו אין ביקורת יותר מכמה דקות בהתחלה וההורים שלי אפילו מימנו את שתי לידות הבית.

אצלנו סיפרנו לאחר הלידה
שלחנו להורים שלי במייל חומר תיאורטי (מכל מיני אתרים נגד ברית). הם בעיקר חששו מהקטע החברתי והחריגות
"למזלנו" בננו נולד חצי נילמול באופן טבעי, ולא יכל לעבור ברית מסיבות רפואיות (זה התברר רק אחרי הלידה)
כך שהיתה להם תשובה לקרובים והם ( ואנחנו, שלא באמת היה לנו כח להתמודדויות אחרי הלידה...) נשמו לרווחה.
עם הולדת בננו השני, כולם כבר היו מוכנים נפשית וכבר לא היו כ"כ מזועזעים.
מה שסגר את מעגל ההשלמה הוא שערכנו טקס אלטרנטיבי ומאד שיתפנו את ההורים שלנו בבנית הטקס, ובמהלכו (מינינו את הסבים לסנדקים ועוד)
כך שהם הרגישו חלק, ושנתנו להם מקום בכניסה של בננו לעולם- גם מבלי לחתוך אותו
ונתנו להם לקרוא מאמרים של חנוך בן-ימי, שיוצא בעד שינוי הברית לאקט סימבולי ולא חיתוך (כמו שכבר לא מיישמים בפועל "עין תחת עין" ועוד טקסים שעברו לסימבוליות)
אחרי זה כבר לא היו ויכוחים כלל וכלל
(לדעתי הם היום מטיפים בשמחה נגד חיתוך למכריהם)

אנחנו החלטנו סופית רק אחרי הלידה ולכן סיפרנו רק אחריה... אוהו מהומת עולם פרצה.

אמא שלי לא דיברה איתי שלושה שבועות - היה... פיקניק! עד היום קשה לה לראותו עירום (הוא בן שנתים וחצי שלם ומתוק והיא אוהבת אותו)
אבא שלי לא סיפר לבני משפחתו שילדתי כי לא ידע איך לאכול את זה ולכן התקשרתי בעצמי לספר ו"חטפתי" גם מדודים הטפות מוסר ימים ספורים אחרי הלידה - גם זה היה... פיקניק (ולא לא היו לי כוחות הנפש ו/או צלילות המחשבה לטרוק לדודים הללו את הטלפון בפרצוף).

לא דיברנו עם ההורים על העניין לפני הלידה גם לא דיון תאורתי, לכן זה היה להם הלם מוחלט והיה להם מאוד קשה להתמודד עם זה. למרות שהם חילוניים גמורים.

לשם השוואה
בצד של בעלי - המסורתיים, היו שיחות סלון על ברית עוד לפני שהייתי בהריון , בהריון עודדנו את השיחות הללו וחשפנו אותם לרעיון התאורתי. אח"כ סיפרנו בנפרד לאבא שלו (שהיה בעד ממילא, למרות החשש מעניין חברתי) ובנפרד לאמא שלו. הם לא הופתעו (אחרי הלידה אחותו אמרה "אלו בטח לא יעשו ברית" ) . אני בטוחה שהם לא מתו על זה אבל זה לא היה לכם כל כך קשה כמו להורי.
אחרי כל התאורים הללו... לטעמי כדאי לחשוף את ההורים לרעיון עוד במהלך ההריון,

ובשלב יותר מאוחר לומר שהחלטתם לא למול, לא בהצהרה קרבית לא לפתוח חזית או דיון - זו החלטה שלכם.
יחד עם זה אני מציעה לאמץ אמפטיה כלפי הורים שקשה להם עם זה - זה רעיון מהפכני ויוצא דופן ולא קל לעיכול

עד היום הורי לא הבינו מדוע לא הגעתי לברית שלי

עד היום הורי לא הבינו מדוע לא הגעתי לברית שלי
LOL
ודף ההמשך:
מתי ואיך סיפרתם להורים שהילד בחינוך ביתי

אני מנסה להיזכר.......
האם לידת הבית,לא לחתוך את הילד או אולי שלא עשינו חיסונים מה מתוך הדברים האלו שיגע את החברה שסביבנו יותר?
בגישה שלי אני לא נוהגת להסתיר ולכן את כל הדברים הללו אמרנו כבר בהריון לצערי הרב זה גרר וויכוחים אבל אז הגיע גם ההריון השני ופשוט כבר לא שאלו אותנו

ואיך זה משמח אותי לפגוש עוד אנשים שלא חותכים רק כי ככה "כולם" עושים
תודה לכולם על השיתוף